בְּאַחַד הַכְּפָרִים הַנִּדָחִים אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ סִין הָרְחוֹקָה חָיְתָה לָהּ מִשְׁפָּחָה קְטַנָּה, אֵם וָאָב וְלָהֶם בֵּן קָטָן וְנֶחְמָד – סִיוּ לִין שְׁמוֹ. יוֹם־יוֹם הָיָה אָבִיו שֶׁל סִיוּ לִין יוֹצֵא לַעֲבוֹדָתוֹ בְּבֵית הַחֲרֹשֶׁת הַסָּמוּךְ וְאִמּוֹ הָיְתָה נִשְׁאֶרֶת בַּבַּיִת וּמְשַׂחֶקֶת עִם בְּנָהּ, כִּי רְחוֹקִים הָיוּ בָּתֵּי שִׁכְנֵיהֶם מִבֵּיתָם וַחֲבֵרִים לֹא הָיוּ לוֹ.
אַךְ הִנֵּה בָּאוּ יְמֵי הָאָבִיב וְהָעֲבוֹדָה בַּשָּׂדֶה רָבְתָה עַד מְאֹד. נָטְלָה אִמּוֹ שֶׁל סִיוּ לִין מַעְדֵּר וְיָצְאָה לַשָּׂדֶה לַעֲבֹד גַּם הִיא.
נִשְׁאַר סִיוּ לִין לְבַדּוֹ בַּבַּיִת. לֹא הָיָה לוֹ עִם מִי לְשַׂחֵק. לֹא הָיָה לוֹ מַה לַּעֲשׂוֹת; אַךְ לֹא זְמַן רַב יָשַׁב סִיוּ לִין וְהִשְׁתַּעֲמֵם, כִּי הִנֵּה לָקַח מַעְדֵּר וְיָצָא לֶחָצֵר.
וְהֶחָצֵר מְלֵאָה הָיְתָה אֲבָנִים וְשִׁבְרֵי לְבַנִים. פִּנָּה סִיוּ לִין אֶת הֶחָצֵר, וְאֶת הָאֲבָנִים אָסַף אֶל סַל גָּדוֹל.
אַחֲרֵי כֵן חָפַר אֶת הָאֲדָמָה וְעָשָׂה בָּהּ עֲרוּגוֹת קְטַנּוֹת, וְאֶת הָאֲבָנִים נָשָׂא אֶל הַנַּחַל הָעוֹבֵר בְּקִרְבַת הַבַּיִת וְשָׂם אוֹתָן עַל שְׂפַת הַמַּיִם.
אַחֲרֵי כֵן חָזַר אֶל הָעֲרוּגוֹת, לָקַח זְרָעִים וְזָרַע אוֹתָם בָּאֲדָמָה. עַתָּה הָלַךְ וְהֵבִיא מַיִם וְהִשְׁקָה אֶת הָעֲרוּגוֹת.
כַּאֲשֶׁר סִיֵּם סִיוּ לִין אֶת כָּל הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת, רָחַץ אֶת יָדָיו רָחוֹץ הֵיטֵב וְיָשַׁב לָנוּחַ בְּצֵל הָעֵץ הֶעָנֵף הַגָּדֵל לִפְנֵי הַבַּיִת.
חָזַר אַבָּא מִבֵּית הַחֲרֹשֶׁת. רָאָה אֶת הֶחָצֵר וְהִנֵּה הִיא נְקִיָּה, וַעֲרוּגוֹת נָאוֹת עֲרוּכוֹת בָּהּ. תָּמַהּ וְשָׁאַל אֶת סִיוּ לִין בְּנוֹ:
– מִי עָשָׂה זֹאת?
וְסִיוּ לִין עוֹנֶה לוֹ: – עֲשָׂרָה יְדִידִים קְטַנִּים עָזְרוּ לִי בְּכָךְ.
חָזְרָה אִמָּא מֵעֲבוֹדָתָהּ בַּשָּׂדֶה. רָאֲתָה אֶת הֶחָצֵר, תָּמְהָה וְשָׁאֲלָה:
– מִי עָשָׂה אֶת כָּל אֵלֶּה?
וְסִיוּ לִין עוֹנֶה לָהּ: – עֲשָׂרָה יְדִידִים קְטַנִּים עָזְרוּ לִי בְּכָךְ.
– וְהֵיכָן הֵם עֲשֶׂרֶת הַיְדִידִים הַקְּטַנִּים הָאֵלֶּה? – שָׁאֲלוּ אַבָּא וְאִמָּא בִּתְמִיהָה.
– הִנֵּה! – קָרָא סִיוּ לִין וְהֵרִים אֶת שְׁתֵּי יָדָיו בְּפִשּׁוּט כָּל עֶשֶׂר אֶצְבְּעוֹתָיו – אֵלֶּה הֵם יְדִידַי הַקְּטַנִּים…
הָיֹה הָיָה יֶלֶד קָטָן, גִּידִי שְׁמוֹ. בֵּית־הוֹרָיו עָמַד לֹא רָחוֹק מֵעִיר בִּירַת הַמֶּלֶךְ.
יוֹם אֶחָד יָשַׁב לוֹ גִידִי עַל שְׁרַפְרָף וְהִסְתַּכֵּל בִּמְלֶאכֶת אִמּוֹ. הִנֵּה גָמְרָה לַעֲשׂוֹת בִּשְׁבִילוֹ מַתָּנָה יָפָה עַד מְאֹד – כּוֹבַע. כּוֹבַע סָרוּג חוּטִים אֲדֻמִּים, יְרֻקִּים וּצְהֻבִּים, עִם גְּדִיל צֶמֶר כָּחֹל בְּקָצֵהוּ הָעֶלְיוֹן. אָמְנָם לֹא הָיוּ חוּטִים אֵלֶּה אֶלָּא שְׁיָרֵי בְּגָדִים אֲחֵרִים, שֶׁאִמָּא סָרְגָה אוֹתָם לִבְנֵי בֵּיתָהּ – אַךְ בְּעֵינֵי גִידִי מָצָא הַכּוֹבַע חֵן וְהוּא חָשַׁב אוֹתוֹ לַמַּתָּנָה הַיָּפָה שֶׁבְּכָל הָעוֹלָם.
חָבַשׁ גִּידִי אֵת כּוֹבָעוֹ הֶחָדָשׁ, הִסְתַּכֵּל בְּשֶׁבֶר הָרְאִי הַתָּלוּי עַל הַקִּיר, צָחַק צְחוֹק רָחָב וְעַלִּיז וְאָמַר:
– אִמָּא, הִנֵּה אֵצֵא לְטַיֵּל. יִרְאוּ הָאֲנָשִׁים אֶת כּוֹבָעִי וְיִשְׂמְחוּ אַף הֵם.
שָׁמְעָה הַאֵם אֶת דְבָרָיו וְצָחֲקָה צְחוֹק עַלִּיז אַף הִיא.
בִּצְעָדִים גְּדוֹלִים פָּסַע גִּידִי הַקָּטָן בְּדַרְכּוֹ הָעִירָה.
פָּגַשׁ בּוֹ בֶּן־כְּפָר אֶחָד, שֶׁהוֹבִיל אֶת פָּרָתוֹ לִמְכִירָה. רָאָה אֶת גִּידִי וְאֶת כּוֹבָעוֹ הַנִּפְלָא, מִיָּד פָּסַק מִשְּׁרִיקָתוֹ, חָדַל מִלְּנוֹפֵף בְּמַקְלוֹ, עָמַד וְאָמַר:
– הִנֵּה אֶתֵּן לְךָ, יֶלֶד חָבִיב, אֶת מַקְלִי הַיָּפֶה. אֶתֵּן לְךָ אֶת אוֹלָרִי וְאַתָּה תֵּן לִי אֶת הַכּוֹבַע.
יָפֶה הָיָה הַמַּקֵּל, כֻּלּוֹ חָרוּט צִיּוּרִים. נִפְלָא הָיָה הָאוֹלָר, כֻּלּוֹ מְשֻׁבָּץ צְדָפִים. אֲפִלּוּ לְאָחִיו הַגָּדוֹל אֵין כָּזֶה. אַךְ גִּידִי הֵנִיעַ רֹאשׁוֹ וְאָמַר:
– מִצְטַעֵר, לֹא אֶתֵּן לְךָ אֶת כּוֹבָעִי, מַעֲשֶׂה יְדֵי אִמָּא הוּא – וּמִיָּד פָּנָה לְדַרְכּוֹ.
עוֹד הוּא הוֹלֵךְ וּמוֹנֶה אֶת עַמּוּדֵי הַטֶּלֶגְרָף וְהִנֵּה אִשָּׁה זְקֵנָה בָּאָה לִקְרָאתוֹ. רָאֲתָה הָאִשָּׁה אֶת הַכּוֹבַע וְקָרְאָה: – בְּחַיָּי! כּוֹבַע נִפְלָא, רָאוּי אַתָּה לָבוֹא לְנֶשֶׁף הַמֶּלֶךְ! – צָחֲקָה צְחוֹק טוֹב וְהָלְכָה לְדַרְכָּהּ.
– הִנֵּה כִּי כֵן, – חָשַׁב גִּידִי בְּלִבּוֹ, – אֵלֵךְ אֶל אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ.
עַד מְהֵרָה עָמַד גִּידִי לִפְנֵי שַׁעַר הָאַרְמוֹן. שְׁנֵי שׁוֹמְרִים גְּבוֹהֵי־קוֹמָה עָמְדוּ שָׁם. שְׁנֵיהֶם לְבוּשִׁים בִּגְדֵי אַרְגָּמָן וַחֲרָבוֹת לְמָתְנֵיהֶם. בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן נִבְהַל גִּידִי. אַךְ מִיָּד נִזְכַּר בְּכוֹבָעוֹ, אָזַר עֹז, הִזְדַּקֵּף מְלֹא קוֹמָתוֹ הַקְּטַנָּה וְאָמַר:
– אֲדוֹנִי, רוֹצֶה אֲנִי לָבוֹא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.
גָּחַן אֵלָיו הַשּׁוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל יָשָׁר אֶל תּוֹךְ עֵינָיו וְאָמַר: – אֵין לָבוֹא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, כִּי אִם בִּלְבוּשׁ פְּאֵר.
רָצָה גִּידִי לְהַרְאוֹת לָהֶם אֶת הַכּוֹבַע שֶׁעַל רֹאשׁוֹ, אַךְ אוֹתוֹ רֶגַע נִכְנְסָה לֶחָצֵר בַּת־הַמֶּלֶךְ, לְבוּשָׁה שִׂמְלַת מֶשִׁי, כֻּלָּהּ קְפָלִים־קְפָלִים, כֻּלָּהּ זְרוּעָה פְּרָחִים תְּכַלְכַּלִּים וּשְׂעַר־רֹאשָׁהּ הַזְהַבְהַב עָטוּר זִכְרִינִיּוֹת. הִיא נִגְּשָׁה אֶל הַשּׁוֹמְרִים וְאָמְרָה לָהֶם:
– לְדַעְתִּי, אֵין צֹרֶךְ לָאִישׁ הַקָּטָן הַזֶּה בְּבִגְדֵי פְּאֵר.
אָחֲזָה בְּיָדוֹ וְהוֹלִיכָה אוֹתוֹ אֶל הָאַרְמוֹן.
מִיָּד מָצָא גִידִי אֶת עַצְמוֹ בְּאוּלָם גָּדוֹל וּבוֹ שֻׁלְחָן, אֲשֶׁר מֵעוֹדוֹ לֹא רָאָה כְּמוֹתוֹ. פְּרוּשָׂה עָלָיו מַפַּת־זָהָב. שׁוּרָה אֲרֻכָּה שֶׁל פָּמוֹטוֹת עָלָיו וּבָהֶם דּוֹלְקִים נֵרוֹת גְּבֹהִים, לְבָנִים. כֻּלּוֹ עָרוּךְ כָּל טוּב, עוּגוֹת וְעוּגִיּוֹת בְּסֻכָּר צִבְעוֹנִי, תְּאֵנִים וּשְׁקֵדִים בְּצַלְּחוֹת־כֶּסֶף וְהָרִים־הָרִים שֶׁל גְּלִידָה. וּמִשְּׁנֵי עֲבָרָיו – כִּסְאוֹת מְרֻפְּדֵי קְטִיפָה וָבוּץ.
עוֹד גִּידִי מִתְפַּלֵּא לְמַרְאֶה עֵינָיו, וְהִנֵּה הִגִּיעַ לְרֹאשׁ הַשֻּׁלְחָן. צָחֲקָה אֵלָיו בַּת־הַמֶּלֶךְ וְהוֹשִׁיבָה אוֹתוֹ עַל כִּסֵּא סָמוּךְ לָהּ. אוֹתוֹ רֶגַע נִפְתְּחוּ כָּל דַּלְתוֹת הָאוּלָם וּמִכָּל הַעֲבָרִים הֵחֵלּוּ בָּאִים אוֹרְחִים, גְּבִירוֹת וּגְבָרִים, לְבוּשֵׁי מֶשִׁי וּקְטִיפָה, אַנְשֵׁי צָבָא בְּמַדִּים מִתְנוֹצְצִים וּמְצֻחְצָחִים. הֵם הִשְׁתַּחֲווּ לִפְנֵי בַּת־הַמֶּלֶךְ וְתָפְשׂוּ מְקוֹמוֹת מִסָּבִיב לַשֻּׁלְחָן.
וַדַּאי מִתְפַּלְּאִים הֵם לְכוֹבָעִי הַיָּפֶה. – חָשַׁב גִּידִי וְלִבּוֹ פּוֹעֵם בּוֹ מִשִּׂמְחָה.
– יַלְדִּי הֶחָבִיב, – לָחֲשָׁה בַּת־הַמֶּלֶךְ עַל אָזְנוֹ – עַכְשָׁו עָלֶיךָ לְהָסִיר אֶת כּוֹבָעֲךָ. בְּבַקָּשָׁה, עֲשֵׂה זֹאת.
אַךְ גִּידִי יָשַׁב וָלֹא עָנָה דָּבָר.
– הִנֵּה אֶעֱזֹר לְךָ לַהֲסִירוֹ, – אָמְרָה בַּת־הַמֶּלֶךְ וְהוֹשִׁיטָה אֶת יָדֶיהָ הַצַּחוֹת אֶל הַכּוֹבַע. נִבְהַל גִּידִי, שָׂם אֶת שְׁתֵּי יָדָיו עַל כּוֹבָעוֹ וְאָחַז בּוֹ בְּחָזְקָה.
צָחֲקָה בַּת־הַמֶּלֶךְ, וּצְחוֹקָהּ כִּצְלִיל פַּעֲמוֹנֵי הַכֶּסֶף. הֵסִירָה אֶת שַׁרְשֶׁרֶת הַזָּהָב מֵעַל צַוָארָהּ וְאָמְרָה:
– הִנֵּה אֶתֵּן לְךָ אֶת שַׁרְשַׁרְתִּי עֲבוּר כּוֹבָעֲךָ וְגַם נְשִׁיקָה אוֹסִיף לְךָ – צָחֲקָה וְעֵינֶיהָ נוֹצְצוֹת.
אָמְנָם, הַצָּעָה יָפָה – חָשַׁב גִּידִי, אַךְ אֲפִלּוּ לְנַעֲרָה כֹּה חֲמוּדָה כְּבַת־הַמֶּלֶךְ לֹא אֶמְסֹר אֶת כּוֹבָעִי. מַעֲשֵׂה יְדֵי אִמָּא הוּא. “לֹא!” – אָמַר גִּידִי וְכֻלָּם צָחֲקוּ.
עוֹד גִּידִי אוֹחֵז בְּיָדָיו אֶת כּוֹבָעוֹ שֶׁעַל רֹאשׁוֹ וְהִנֵּה הוּא רוֹאֶה – הַמֶּלֶךְ בָּא! הוּא הוֹפִיעַ בְּפֶתַח הַדֶּלֶת, לָבוּשׁ אַרְגָּמָן וּתְכֵלֶת, עוֹטֶה פַּרְוָה יְקָרָה עַל צַוָּארוֹ, שַׂעֲרוֹתֶיהָ כְּחוּטֵי הַכֶּסֶף וְעַל רֹאשׁוֹ כֶּתֶר, שֵׁשׁ פִּנּוֹת לוֹ וְכֻלָּן מְשֻׁבָּצוֹת אַבְנֵי־חֵן.
מַרְאֵה פְּנֵי הַמֶּלֶךְ הִקְסִים עֵינֵי רוֹאָיו.
הוּא נִגַּשׁ אֶל בִּתּוֹ, צָחַק אֵלֶיהָ צְחוֹק טוֹב. אַחַר פָּנָה אֶל גִּידִי.
– יַלְדִּי הֶחָבִיב, – אָמַר בַּהֲסִירוֹ אֶת כִּתְרוֹ – הָרוֹצֶה אַתָּה לְהִתְחַלֵּף. – וְהוּא הִתְכּוֹפֵף וְהוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ אֶל כּוֹבָעוֹ שֶׁל גִּידִי.
תָּפַשׂ גִּידִי בִּשְׁתֵּי יָדָיו בְּכוֹבָעוֹ, קָפַץ כַּבָּרָק מֵעַל כִּסְאוֹ וּכְחֵץ מִקֶּשֶׁת חָלַף בֵּין הָאוֹרְחִים. דִּלֵּג עַל פְּנֵי מַדְרֵגוֹת הַשַּׁיִשׁ, רָץ כָּאַיָּלָה עַל פְּנֵי הֶחָצֵר, עָבַר אֶת הַשַּׁעַר וּמִבְּלִי לְהִסְתַּכֵּל אֲחוֹרַנִּית נָשָׂא רַגְלָיו וְרָץ הַבַּיְתָה כָּל עוֹד רוּחַ בּוֹ.
לֹא עָבְרוּ רְגָעִים מְעַטִּים וְאִמּוֹ, אֶחָיו וְאַחְיוֹתָיו וַאֲפִלּוּ הֶחָתוּל יָקְטָן בֵּינֵיהֶם – עָמְדוּ עָלָיו מִסָּבִיב.
– מַה קָּרָה לְךָ, בְּנִי? אֵיפֹה הָיִיתָ? – שָׁאֲלָה הָאֵם בַּחֲרָדָה.
– הוֹ, אִמָּא! – קָרָא גִידִי. – כָּל אֶחָד רוֹצֶה בְּכוֹבָעִי, אֲפִלּוּ הַמֶּלֶךְ! – וְהוּא סִפֵּר אֶת הַכֹּל.
– אִלּוּ הָיִיתִי אֲנִי שָׁם – אָמַר הֶאָח הַגָּדוֹל כְּשֶׁסִּיֵּם גִּידִי אֶת דְּבָרָיו – הָיִיתִי לוֹקֵחַ אֶת הַכֶּתֶר. שָׁוֶה הוּא יוֹתֵר מִמֵּאָה כּוֹבָעִים, יוֹתֵר מִמֵּאָה אוֹלָרִים. שׁוֹטֶה אַתָּה, שׁוֹטֶה, גִּידִי.
הִסְמִיק גִּידִי מְאֹד. לָהֲטוּ שְׁתֵּי אָזְנָיו מִתַּחַת לְכוֹבָעוֹ, לָהוֹט וּבָעוֹר מִבּוּשָׁה. אַךְ אִמָּא חִבְּקָה אוֹתוֹ, לָחֲצָה אוֹתוֹ אֵלֶיהָ, וְגִידִי אָמַר:
– בְּכָל הַכֶּסֶף שֶׁבָּעוֹלָם לֹא תִקְנֶה כּוֹבַע אָדֹם, יָרֹק וְצָהֹב, אֲשֶׁר גְּדִיל־צֶמֶר כָּחֹל בְּקָצֵהוּ, כָּזֶה שֶׁעָשְׂתָה לִי אִמָּא.
אוֹתוֹ לַיְלָה, כְּשֶׁהַשְּׁכִיבָה אִמָּא אֶת יְלָדֶיהָ, נִגְּשָׁה אֶל מִטָּתוֹ שֶׁל גִּידִי, נָשְׁקָה לוֹ עֶשֶׂר נְשִׁיקוֹת נוֹסָף עַל נְשִׁיקַת הַלַּיְלָה שֶׁלּוֹ וְלִטְּפָה אֶת מִצְחוֹ בְּחִבָּה גַּם כְּשֶׁעֵינָיו נֶעֶצְמוּ מִכְּבָר בְּחָלְמָן חֲלוֹם עָרֵב.
לֹא רָחוֹק מִן הַיַּעַר עָמַד בַּיִת יָשָׁן־נוֹשָׁן. בַּבַּיִת גָּרָה סָבְתָא זְקֵנָה וְלָהּ נֶכְדָּהּ קְטַנָּה וַחֲמוּדָה. אִילָנָה קָרְאוּ לָהּ. כִּי מְאֹד אַהֲבָה אִילָנוֹת. אַךְ רָאֲתָה אִילָן שֶׁעֲנָפָיו נִשְׁבְּרוּ, מִיָּד רָצָה הַבַּיְתָה וְקָרְאָה: – סָבְתָא, סָבָתִי! אִילָן פָּצוּעַ בַּיַּעַר. בּוֹאִי, בּוֹאִי, קִשְׁרִי אֶת עֲנָפָיו!…
וְסָבְתָא מִהֲרָה אֶל הָאִילָן, הֵרִימָה אֶת הָעֲנָפִים, יִשְּׁרָה אוֹתָם, קָשְׁרָה אוֹתָם וְלֹא עָבְרוּ יָמִים מְעַטִּים וְהִנֵּה הֵם צוֹמְחִים וּמְלַבְלְבִים כְּמִקֹּדֶם.
אַךְ לֹא רַק אִילָנוֹת אָהֲבָה אִילָנָה. גַּם לְעוֹפוֹת הַשָּׁמַיִם וּלְחַיּוֹת הַיַּעַר הָיְתָה דּוֹאֶגֶת תָּמִיד. מַאֲכִילָה אוֹתָם מִפִּתָּהּ, מַשְׁקָה אוֹתָם מִכּוֹסָהּ וּמְלַטֶּפֶת אוֹתָם בְּיָדָהּ. וְגַם הֵם אָהֲבוּ אֶת אִילָנָה עַד מְאֹד. יוֹם־יוֹם הָיוּ בָּאִים אֶל חַלּוֹנָהּ:
– פִּיק־פִּיק! – קָרְאוּ – שָׁלוֹם, שָׁלוֹם, אִילָנָה! בֹּקֶר טוֹב לָךְ, קְטַנְטַנָּה!"
בֹּקֶר אֶחָד יָצְאָה סָבְתָא אֶל הַשָּׂדֶה וְאֶל אִילָנָה אָמְרָה: – “הִשָּׁמֵר־הִשָּׁמֵרִי, אַל תֵּצְאִי מִן הַבַּיִת”. נָתְנָה לָהּ עוּגוֹת וֶאֱגוֹזִים וּדְבַשׁ וְהָלְכָה לָהּ.
פָּתְחָה אִילָנָה אֶת הַחַלּוֹן. מִיָּד בָּאוּ הַבַּרְבּוּרִים וְקָרְאוּ: – “תְּנִי לָנוּ אֹכֶל, אִילָנָה”. נָתְנָה לָהֶם אִילָנָה אֵת הָעוּגוֹת. אָכְלוּ וְעָפוּ לָהֶם. מִיָּד בָּאוּ הַסְּנָאִיּוֹת וְקָרְאוּ: – “גַּם אָנוּ רְעֵבוֹת!” נָתְנָה לָהֶן אִילָנָה אֱגוֹזִים. חָטְפוּ וְקָפְצוּ הַיַּעְרָה. אָז בָּא גַּם הַדֹּב: – “בּוּ־בּוּ! כַּבְּדִינִי־נָא, אוֹרֵחַ טוֹב אֲנִי!” צָחֲקָה אִילָנָה: “דֻּבִּי־דֹב, אוֹרֵחַ טוֹב!” וְנָתְנָה לוֹ מְעַט דְּבָשׁ. לִקֵּק הַדֹּב אֶת הַדְּבָשׁ, כִּשְׁכֵּשׁ בִּזְנָבוֹ וְהָלַךְ לוֹ.
אַךְ הִנֵּה יָצָא הַזְּאֵב הָאָפֹר, צִפָּרְנָיו כְּסַכִּינִים וְשִׁנָּיו חַדּוֹת עוֹד יוֹתֵר. נִגַּשׁ אֶל אִילָנָה וְאָמַר: – “אוּ־הוּ־הוּ! יַלְדָּה, בּוֹאִי, נֵלֵךְ לְטַיֵּל!” – לֹא רוֹצָה, אָסוּר – אָמְרָה אִילָנָה – סָבְתָא לֹא מַרְשָׁה לָצֵאת מִן הַבַּיִת.
– אֵין דָּבָר. – אָמַר הַזְּאֵב – רַק לְרֶגַע בּוֹאִי. רַק אֶל מִפְתַּן הַדֶּלֶת צְאִי.
נִגְּשָׁה אִילָנָה אֵל הַדֶּלֶת וְהַזְּאֵב – תְּפֹשׂ! תָּפַשׂ אֶת אִילָנָה וּמֶשֶׁךְ אוֹתָהּ אֶל הַיַּעַר.
עַד מְהֵרָה חָזְרָה סָבְתָא הַבַּיְתָה, הִבִּיטָה כֹּה וָכֹה. חִפְּשָׂה אֶת אִילָנָה בְּכָל הַבַּיִת – וְהַיַּלְדָּה אֵינֶנָּהּ. נִבְהֲלָה סָבְתָא וְרָצָה אֶל הַיַּעַר. רָצָה וְקָרְאָה בְּקוֹל גָּדוֹל וְעָצוּב עַד מְאֹד:
– אִילָנָה, אִילָנָה שֶׁלִּי! אַיֵּךְ, אִי–לָ–נָה?
שָׁמְעוּ הַסְּנָאִיּוֹת אֶת קוֹלָהּ. קָפְצוּ מִן הָעֵצִים וּבָאוּ אֶל סָבְתָא וְהֵחֵלּוּ רָצוֹת אַחֲרֶיהָ. שָׁמְעוּ הַבַּרְבּוּרִים אַף הֵם וּבָאוּ כֻּלָּם וְהֵחֵלּוּ מִתְעוֹפְפִים מֵעַל לְרֹאשָׁהּ. אֵלֶּה קוֹפְצִים וּמְכַרְכְּרִים וְאַלָּה עָפִים וְקוֹרְאִים: אִילָנָה, אִילָ–נָה!
גַּם הַדֹּב יָצָא מִן הַיַּעַר, רָאָה אֶת סָבְתָא בּוֹכָה וְהֵחֵל רָץ לְפָנֶיהָ: – בּוּ־בּוּ! – נָהַם – בּוּ־בּוּ! אַיֵּה אִילָנָה, אַיֵּה? וּפִתְאֹם… מֵרָחוֹק מֵרָחוֹק, מֵעֵבֶר לַיַּעַר, מֵעֵבֶר לֶהָרִים שֶׁאַחֲרֵי הַיַּעַר, מֵעֵבֶר לַיָּם שֶׁאַחֲרֵי הֶהָרִים הִגִּיעַ לְאָזְנָם קוֹל דַּק: – “פֹּה אֲנִי… פֹּה! בַּמְּאוּרָה… בַּמְּאוּרָה שֶׁל הַזְּאֵב הָאָפֹר, הַזְּאֵב חָטַף אוֹתִי…” – וְהַקּוֹל קוֹל אִילָנָה.
רָצָה סָבְתָא אַחֲרֵי הַקּוֹל. רָץ הַדֹּב לְפָנֶיהָ וְהַסְּנָאִיּוֹת – אַחֲרֶיהָ. וְהַבַּרְבּוּרִים הַלְּבָנִים עָפִים מֵעָלֶיהָ. רָצָה סָבְתָא כֹּל עוֹד כֹּחַ בָּהּ. וּפִתְאֹם רוֹאָה הִיא – יָם! הַחַלָּה סָבְתָה בּוֹכָה, הֵחֵלָּה סוֹפֶקֶת כַּפֶּיהָ:
– אֵיךְ אָבוֹא אֶל אִילָנָה נֶכְדָּתִי, אֵיךְ אֶעֱבֹר אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל הַזֶּה?
שָׁמְעוּ הַבַּרְבּוּרִים אֶת הַקּוֹל, יָרְדוּ וְאָמְרוּ אֶל סָבְתָא:
– אַל תִּבְכִּי, סָבְתָא. אַל תִּבְכִּי! הִנֵּה נַעֲזֹר לָךְ וְנַצִּיל אֶת אִילָנָה.
מִיָּד הֵרִימוּ הַבַּרְבּוּרִים אֶת סָבְתָא לְמַעְלָה, פָּרְשׂוּ אֶת כַּנְפֵיהֶם, הוֹשִׁיטוּ אֶת צַוְּארֵיהֶם וְעוּף־טוּס – הִמְרִיאוּ לַמְּרוֹמִים. גָּבֹהַּ־גָּבֹהַּ בָּאֲוִיר עָפוּ הַבַּרְבּוּרִים הַטּוֹבִים וְסָבְתָא יוֹשֶׁבֶת עַל גַּבָּם.
לְמַטָּה – יָם גָּדוֹל וְרָחָב. לְמַעְלָה – עֲנָנִים קַלִּים מְרַחֲפִים עַל פְּנֵי הַשָּׁמַיִם וְאֵין רוֹאִים אֶלָּא מַיִם וְשָׁמַיִם, שָׁמַיִם וָמָיִם.
וְסָבְתָא עָפָה, עָפָה, עָפָה…
עָבְרָה סָבְתָא אֶת הַיָּם וְשׁוּב הָלְכָה בַּיַּבָּשָׁה. הוֹלֶכֶת הִיא וְהוֹלֶכֶת – וּפִתְאֹם רוֹאָה הִיא הַר גָּדוֹל עוֹמֵד בְּדַרְכָּהּ. הֵחֵלָּה סוֹפֶקֶת כַּפֶּיהָ:
– אֵיךְ אָבוֹא אֶל אִילָנָה נֶכְדָּתִי? אֵיךְ אֶעֱבֹר אֶת הָהָר הַגָּדוֹל הַזֶּה?
שָׁמְעוּ הַסְּנָאִיּוֹת אֶת קוֹלָהּ. בָּאוּ בִּקְפִיצָה וְאָמְרוּ: – אַל תִּבְכִּי, סָבְתָא, אַל תִּבְכִּי! הִנֵּה נַעֲזֹר לָךְ וְנַצִּיל אֶת אִילָנָה!
הֵרִימוּ הַסְּנָאִיּוֹת אֶת סָבְתָא, פָּרְשׂוּ אֶת זַנְבוֹתֵיהֶם הָרְחָבִים, הֶחֱזִיקוּ בָּהּ בְּכַפּוֹתֵיהֶם הַחֲזָקוֹת וְאוּץ־רוּץ – חִישׁ נִשְּׂאוּ קָדִימָה וְסָבְתָא יוֹשֶׁבֶת עַל גַּבָּם וְצוֹחֶקֶת. הִנֵּה הִיא כְּבָר עַל רֹאשׁ הָהָר, וְאֶל מְאוּרַת הַזְּאֵב הִגִּיעָה.
רוֹצָה הִיא לְהִכָּנֵס אֶל הַמְּאוּרָה – אַךְ אֶבֶן גְּדוֹלָה וּכְבֵדָה מֻנַּחַת עַל פִּיהָ. הֵחֵלָּה סָבְתָא בּוֹכָה, הֵחֵלָּה סוֹפֶקֶת כַּפֶּיהָ. שָׁמַע הַדֹּב אֶת קוֹלָהּ, בָּא וְאָמַר:
– אַל תִּבְכִּי, זְקֵנָה, אַל תִּבְכִּי! הִנֵּה אֶעֱזֹר לָךְ וְנַצִּיל אֶת אִילָנָה!
אָחַז הַדֹּב בָּאֶבֶן, טִלְטֵל אוֹתָהּ פַּעַם־פַּעֲמַיִם וּמִיָּד נָגֹלָּה מֵעַל פִּי הַמְּאוּרָה.
נִכְנְסָה סָבְתָא אֵל הַמְּאוּרָה, רָאֲתָה אֶת אִילָנָה יוֹשֶׁבֶת עֲצוּבָה וְהַזְּאֵב יָשֵׁן. לֹא חָשְׁבָה סָבְתָא זְמַן רַב, תָּפְשָׂה אֶת אִילָנָה – וְהַבַּיְתָה. מַהֵר־מַהֵר – הַבַּיְתָה.
אַךְ הַזְּאֵב הָאָפֹר הִרְגִּישׁ בַּדָּבָר, הֵקִיץ מִשְּׁנָתוֹ, נָבַח נְבִיחָה קְצָרָה: אוּ־הוּ! וְהֵחֵל רוֹדֵף אַחֲרֵיהֶם. רָץ הוּא וְרָץ כָּל עוֹד כֹּחַ בּוֹ. הוֹצִיא לְשׁוֹנוֹ, לָטַשׁ שִׁנָּיו, הֵרִים זְנבוֹ וְרָץ כְּחֵץ מִקֶּשֶׁת. הִנֵּה עוֹד מְעַט, עוֹד רֶגַע קָט וְיַשִּׂיג אוֹתָם, שׁוּב יִתְפֹּשׂ אֶת אִילָנָה וְיִקַּח אוֹתָהּ לַמְּאוּרָה…
כָּל עוֹד נְשִׁימָה בְּאַפָּם הִסְפִּיקוּ סָבְתָא וְאִילָנָה לְהַגִּיעַ אֶל הָאִילָן, אֲשֶׁר סָבְתָא קָשְׁרָה פַּעַם אֶת עֲנָפָיו הַשְּׁבוּרִים, וְעַכְשָׁו פָּרְחוּ הָעֲנָפִים וְלִבְלְבוּ. עָמְדָה סָבְתָא לִפְנֵי הָעֵץ וּבָכְתָה: רַע לִי, מַר לִי! – הִנֵּה בָּא הַזְּאֵב הָאָפֹר וְיִקַּח מִמֶּנִּי אֶת אִילָנָה. הוֹרִיד הָאִילָן אֵת עֲנָפָיו, הִסְתִּיר בָּהֶם אֵת סָבְתָא וְאֶת אִילָנָה. וְהַזְּאֵב עָבַר עַל יַד הָאִילָן, קֶצֶף לָבָן עַל פִּיו, עֵינָיו בּוֹעֲרוֹת מִכַּעַס – הוּא עָבַר וְאֶת סָבְתָא לֹא רָאָה שָׁם.
כַּאֲשֶׁר נֶעְלַם הַזְּאֵב הָאָפֹר, יָצְאוּ סָבְתָא וְאִילָנָה מִבֵּין עַנְפֵי הָאִילָן וּבְשִׂמְחָה גְדוֹלָה הָלְכוּ לְבֵיתָם.
מִיָּד בָּא הַדֹּב, אָחַז בְּיַד אִילָנָה מִזֶּה, וְסָבְתָא אָחֲזָה בְּיַד אִילָנָה מִזֶּה, וְהָלְכוּ שְׂמֵחִים וְעַלִּיזִים לְבֵיתָם.
שָׁמְעוּ הַבַּרְבּוּרִים הַלְּבָנִים וּבָאוּ אַף הֵם לִשְׂמֹחַ, קָטְפוּ פְּרָחִים בְּמַקּוֹרֵיהֶם וּפִזְּרוּ אוֹתָם עַל רֹאשָׁהּ שֶׁל אִילָנָה. גַּם הַסְּנָאִיּוֹת לֹא אֵחֲרוּ לָבוֹא, קִפְּצוּ וְהִשְׁתּוֹבְבוּ, וְרָצוּ בְּמַעְגָּל מִסָּבִיב לְאִילָנָה – שָׂמְחָה סָבְתָא, שָׂמְחָה אִילָנָה וְכָל הַיַּעַר שָׂמַח אִתָּם. וְרַק הַזְּאֵב הָאָפֹר הִתְרוֹצֵץ כָּל הַיּוֹם כּוֹעֵס וְרוֹגֶז.
הָיֹה הָיְתָה עֵז וְרַגְלֶיהָ בְּתַלְתַּלִים.
זְרִיזוֹת הָיוּ רַגְלֶיהָ הַמְתֻלְתָּלוֹת, עַל כֵּן קָרְאוּ לָהּ “עִזָּא זְרִיזָה”.
וְלָעֵז שְׁלשָׁה גְדָיִים קְטַנִּים וַחֲמוּדִים: שֵׁם הָאֶחָד – גַּדְיָא, שֵׁם הַשֵּׁנִי – קַטְיָא, וְשֵׁם הַגְּדִי הַשְּׁלִישִׁי – זְעִירָא.
יוֹם אֶחָד יָצְאָה עִזָּא זְרִיזָה לַמִּרְעֶה. לִפְנֵי צֵאתָהּ קָרְאָה לִגְדָיֶיהָ וְאָמְרָה לָהֶם:
“גַּדְיָא שֶׁלִּי, קַטְיָא שֶׁלִּי, זְעִירָא שֶׁלִּי! הִנֵּה אֲנִי הוֹלֶכֶת לִרְעוֹת בַּשָּׂדֶה. עַל קַרְנַי אָבִיא לָכֶם עֵשֶׂב, בְּפִי אָבִיא לָכֶם מַיִם וּבַעֲטִינַי – חָלָב. וְאַתֶּם סִגְרוּ אֶת הַדֶּלֶת עַל בְּרִיחַ וְאַל תֵּצְאוּ הַחוּצָה”.
יָצְאָה עִזָּא זְרִיזָה לְדַרְכָּהּ. וְהַגְּדָיִים סָגְרוּ אֶת הַדֶּלֶת וְנִשְׁאֲרוּ בַּדִּיר.
לֹא עָבַר זְמַן רַב וְכֶלֶב גָּדוֹל נִגַּשׁ לְדֶלֶת הַדִּיר, דָּפַק עָלֶיהָ בְּכַפוֹ וְהֵחֵל נוֹבֵחַ:
“גַּדְיָא שֶׁלִּי, קַטְיָא שֶׁלִּי, זְעִירָא שֶׁלִּי! אִמְּכֶם אֲנִי, פִּתְחוּ לִי אֶת הַדֶּלֶת”.
אַךְ הַגְּדָיִים הִכִּירוּ, כִּי לֹא קוֹל אִמָּא מְדַבֵּר אֲלֵיהֶם וְאֶת הַדֶּלֶת לֹא פָּתְחוּ. זָעֵף וְרָעֵב הָלַךְ הַכֶּלֶב כִּלְעֻמַּת שֶׁבָּא. לֹא עָבַר זְמַן רַב וְהִנֵּה נִגַּשׁ תַּן אֶחָד לְדֶלֶת הַדִּיר, דָּפַק עָלֶיהָ וְיִלֵּל:
“גַּדְיָא שֶׁלִּי, קַטְיָא שֶׁלִּי, זְעִירָה שֶׁלִּי! אִמְּכֶם אֲנִי, פִּתְחוּ לִי אֶת הַדֶּלֶת”.
אַךְ הַגְּדָיִים הִכִּירוּ, כִּי לֹא קוֹל אִמָּא מְדַבֵּר אֲלֵיהֶם וְאֶת הַדֶּלֶת לֹא פָּתְחוּ.
זָעֵף וְרָעֵב הָלַךְ הַתַּן כִּלְעֻמַּת שֶׁבָּא.
לֹא עָבְרוּ רְגָעִים מֻעָטִים וּזְאֵב אָפֹר, אֲשֶׁר עָמַד כָּל הַזְּמַן מֵאֲחוֹרֵי הַדִּיר וְשָׁמַע אֶת הַכֹּל, דָּפַק עַל הַדֶּלֶת וּבְקוֹל דַּק כְּקוֹל הָעַז אָמַר:
“גַּדְיָא שֶׁלִּי, קַטְיָא שֶׁלִּי, זְעִירָא שֶׁלִּי! עַל קַרְנַי הֵבֵאתִי לָכֶם עֵשֶׂב, בְּפִי הֵבֵאתִי לָכֶם מַיִם וּבַעֲטִינַי – חָלָב”.
חָשְׁבוּ הַגְּדָיִים שֶׁאִמָּא חָזְרָה. פָּתְחוּ אֶת הַדֶּלֶת. מִיָּד קָפַץ הַזְּאֵב, תָּפַשׂ אֵת הַגְּדָיִים וְשָׂם אוֹתָם אֶחָד־אֶחָד עַל גַּבּוֹ וּבָרַח עִמָּהֶם הַיָּעְרָה.
בְּעֶרֶב חָזְרָה עִזָּא מִן הַשָּׂדֶה וְלֹא מָצְאָה אֶת גְּדָיֶיהָ. הֵחֵלָּה בּוֹכָה וּפוֹעָה
“אֵיכֶם, גְּדָיַי, אֵיכֶם, חֲמוּדַי?” הָלְכָה אֶל בֵּית־הַכֶּלֶב. עָלְתָה עַל הַגָּג, דָּפְקָה עָלָיו בְּרַגְלֶיהָ: תּוּק־תּוּק!
“מִי שָׁם?” – שָׁאַל הַכֶּלֶב – “מִי רוֹקֵד עַל הַגָּג וְשׁוֹפֵךְ אֶל חַדְרִי אָבָק?”
“אֲנִי!” – אָמְרָה הָעֵז – “זֶה אַתָּה חָטַפְתָּ אֶת גְּדָיַי, הִנֵּה אֶגַּח אוֹתְךָ בְּקַרְנַי”.
“לֹא אֲנִי חָטַפְתִּי אֶת גְּדָיַיִךְ, לֹא אוֹתִי תִּגְּחִי בְּקַרְנַיִךְ. לְכִי אֶל הַתַּן”.
הָלְכָה עִזָּא אֶל הַתַּן, דָּפְקָה בְּרַגְלֶיהָ עַל גַּג בֵּיתוֹ: תּוּק־תּוּק!
“מִי שָׁם?” – שָׁאַל הַתַּן – “מִי רוֹקֵד עַל הַגָּג וְשׁוֹפֵךְ אֶל חַדְרִי אָבָק?”
“אֲנִי!” – אָמְרָה הָעֵז – “זֶה אַתָּה חָטַפְתָּ אֶת גְּדָיַי, הִנֵּה אֶגַּח אוֹתְךָ בְּקַרְנַי”.
“לֹא אֲנִי חָטַפְתִּי אֶת גְּדָיַיִךְ, לֹא אוֹתִי תִּגְּחִי בְּקַרְנַיִךְ. לְכִי אֶל הַזְּאֵב”.
הָלְכָה עִזָּא אֶל מְאוּרַת הַזְּאֵב, עָלְתָה עַל הַגָּג, דָּפְקָה עָלָיו: תּוּק־תּוּק!
“מִי שָׁם?” – שָׁאַל הַזְּאֵב – “מִי רוֹקֵד עַל הַגָג וְשׁוֹפֵךְ אֶל חַדְרִי אָבָק?”
“אֲנִי!” – אָמְרָה הָעֵז – “זֶה אַתָּה אָכַלְתָּ אֶת גְּדָיַי, צֵא אֶל מוּל קַרְנַי!” –
שָׁמַע הַזְּאֵב אֵת קוֹל הָעֵז וְאָמַר:
“אֲנִי חָטַפְתִּי אֶת גְּדָיַיִךְ, הִנֵּה הֵם אֶצְלִי בַּבַּיִת. מָחָר אֲנִי אוֹתָם אֹכַל. לְקַחְתֶּם מִמֶּנִּי מִי יוּכַל?”
וְהָעֵז אוֹמֶרֶת:
“צֵא אֶל מוּל קַרְנַי! אוֹ הָשֵׁב לִי אֶת גְּדָיַי!”
“מָחָר אֵצֵא אֶל מוּל קַרְנַיִךְ. שִׁנַּי חַדּוֹת, אֵינִי מְפַחֵד מִפָּנַיִךְ”.
וְכָךְ קָבְעוּ הַעֵז וְהַזְּאֵב לָצֵאת מָחָר לְמִלְחֶמֶת־שְׁנַיִם.
לָקַח הַזְּאֵב שַׂק עַם אֲבָנִים, שָׂם לְמַעְלָה חֲתִיכַת בָּשָׂר, בָּא אֶל הַנַּפָּח וְאָמַר:
“הַשְׁחֵז אֶת שִׁנַּי, הִנֵּה לְךָ בָּשָׂר.”
רָאָה הַנַּפָּח שֶׁהַזְּאֵב רוֹצֶה לְרַמּוֹתוֹ, לָקַח אֶת הַמַּשְׁחֶזֶת וְהִקְהָה אֶת שִׁנָּיו.
וְהָעֵז אָפְתָה סֻפְגָּנִיּוֹת בְּחָלָב. בָּאָה אֶל הַנַּפָּח וְאָמְרָה:
– “נַפָּח־נַפָּחִי, הַשְׁחֵז אֶת קַרְנַי. הִנֵּה לְךָ מַתָּנָה!”
אָכַל הַנַּפָּח אֵת הַסֻּפְגָּנִיּוֹת הַטְּעִימוֹת וְהִשְׁחִיז אֶת קַרְנֶיהָ, הַשְׁחֵז הֵיטֵב.
לַמָּחֳרָת בָּאָה הָעֵז אֶל הַזְּאֵב. הֵחֵל הַזְּאֵב חוֹרֵק בְּשִׁנָּיו הַפְּגוּמוֹת וְהָעֵז רָצָה אֵלָיו בְּרַגְלֶיהָ הַמְתֻלְתָּלוֹת וּבְבַת אַחַת תָּקְעָה בּוֹ אֶת קַרְנֶיהָ.
צָוַח הַזְּאֵב וּבָרַח.
לָקְחָה עִזָּא זְרִיזָה אֶת גְּדָיֶיהָ וּשְׂמֵחִים חָזְרוּ כֻּלָּם הַבָּיְתָה.
הָיֹה הָיְתָה בִּכְפָר אֶחָד יַלְדָּהּ קְטַנָּה וַחֲמוּדָה. כָּל כָּךְ חֲמוּדָה וְכָל כָּךְ טוֹבָה עַד שֶׁבְּכָל הָעוֹלָם קָשֶׁה הָיָה לִמְצֹא דוֹמָה לָהּ. כָּל הָאֲנָשִׁים אָהֲבוּ אוֹתָהּ מְאֹד, אַךְ יוֹתֵר מִכֻּלָּם אָהֲבָה אוֹתָהּ אִמָּא. וְסַבְתָּא – אֲפִלּוּ יוֹתֵר מֵאִמָּא.
וְהִנֵּה בָּא יוֹם הֻלֶּדֶת הַיַּלְדָּה. תָּפְרָה סַבְתָּא כִּפָּה אֲדֻמָּה וְנָתְנָה אוֹתָהּ מַתָּנָה לְנֶכְדָּתָהּ. יָפָה הָיְתָה הַכִּפָּה. הַיַּלְדָּה שָׂמְחָה בָּהּ מְאֹד וּמֵאוֹתוֹ יוֹם הָיְתָה חוֹבֶשֶׁת לְרֹאשָׁהּ רַק כִּפָּה זוֹ בִּלְבָד. רָאוּ אוֹתָהּ הַשְּׁכֵנִים תָּמִיד בְּכִפָּתָהּ וְקָרְאוּ לָהּ “כִּפָּה אֲדֻמָּה”.
יוֹם אֶחָד אָפְתָה אִמָּא עוּגִיּוֹת בִּדְבָשׁ, קָרְאָה לְכִּפָּה אֲדֻמָּה וְאָמְרָה לָהּ:
“הִנֵּה, בִּתִּי, עָשִׂיתִי דֻבְשָׁנִים. מַטְעַמִּים לְסַבְתָּא, כַּאֲשֶׁר אָהֲבָה. שַׂמְתִּי אוֹתָם בַּסַּל הַזֶּה וְגַם סֵפֶל חֶמְאָה נָתַתִּי בּוֹ. קְחִי וּלְכִי וַהֲבִיאִי אוֹתָם לְסַבְתָּא וְגַם בִּשְׁלוֹמָהּ שַׁאֲלִי”.
לָקְחָה כִּפָּה אֲדֻמָּה אֶת הַסַּל, נָשְׁקָה לְאִמָּא וְהָלְכָה. הִיא יָדְעָה אֶת הַדֶּרֶךְ לְבֵית־סַבְתָּא, הַנִּמְצָא הַרְחֵק מֵעֵבֶר לַיַּעַר, וְהָלְכָה בָּהּ וְשָׂמְחָה, כִּי מִיָּד תִּרְאֶה אֶת סַבְתָּא.
הוֹלֶכֶת הִיא בַּיַּעַר וְהִנֵּה זְאֵב בָּא לִקְרָאתָהּ. זְאֵב אָפֹר וְגָדוֹל, לוֹטֵשׁ אֶת שִׁנָּיו הַחַדּוֹת, מְשַׁרְבֵּב אֶת לְשׁוֹנוֹ הָאֲדֻמָּה – וּפִתְאֹם אוֹמֵר:
“שָׁלוֹם עָלַיִךְ, כִּפָּה אֲדֻמָּה!”
וְאָמְנָם, רָצָה הַזְּאֵב לִטְרֹף אוֹתָהּ, אַךְ פַּחַד מִפְּנֵי שׁוֹמְרֵי הַיַּעַר שֶׁעָמְדוּ לֹא רָחוֹק מִשָּׁם, אֲשֶׁר לְקוֹל צַעֲקַת הַיַּלְדָּה הָיוּ רוֹדְפִים אַחֲרָיו. עַל כֵּן עָשָׂה אֶת עַצְמוֹ כְּיָדִיד טוֹב וְהוֹסִיף:
“לְאָן אַתְּ הוֹלֶכֶת, כִּפָּה אֲדֻמָּה?” וְכִפָּה אֲדֻמָּה עוֹד טֶרֶם יָדְעָה, כִּי סַכָּנָה גְדוֹלָה הִיא לַעֲמֹד בַּיַּעַר וּלְשׂוֹחֵחַ עִם זְאֵבִים וְעָנְתָה לוֹ:
“שָׁלוֹם, שָׁלוֹם! אֲנִי הוֹלֶכֶת אֶל סַבְתָּא, דֻּבְשָׁנִים וְחֶמְאָה אֲנִי מְבִיאָה לָהּ”.
“הַעוֹד רָחוֹק אֶל בֵּית סַבְתָּא?” – שָׁאַל הַזְּאֵב.
“עוֹד רָחוֹק. – עָנְתָה כִּפָּה אֲדֻמָּה. – שָׁם, בִּקְצֵה הַכְּפָר, עַל יַד טַחֲנַת־הָרוּחַ עוֹמֵד בֵּיתָהּ הַקָּטָן”.
“יָפֶה, – אָמַר הַזְּאֵב. – גַּם אֲנִי אֵלֵךְ לְבַקֵּר אֶת סַבְתָּא, אַךְ בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת אֵלֵךְ. וְנִרְאֶה מִי יַגִּיעַ לְשָׁם רִאשׁוֹן”.
נָשָׂא הַזְּאֵב רַגְלָיו וְרָץ לְדַרְכּוֹ.
כִּפָּה אֲדֻמָּה עוֹד מְהַלֶּכֶת בַּמִּשְׁעוֹל, קוֹטֶפֶת פְּרָחִים – זֵר לְסַבְתָּא – וְהַזְּאֵב כְּבַר הִגִּיעַ לַבַּיִת הַקָּטָן שֶׁעַל יַד טַחֲנַת־הָרוּחַ. תּוּק־תּוּק! – הֵחֵל דּוֹפֵק עַל הַדֶּלֶת.
“מִי שָׁם?” – שׁוֹאֶלֶת סַבְתָּא.
“זֶה אֲנִי, נֶכְדָּתֵךְ, כִּפָּה אֲדֻמָּה! – עָנָה הַזְּאֵב בְּקוֹל דָקִיק. – בָּאתִי אֵלַיִךְ לִשְׁאֹל לִשְׁלוֹמֵךְ. דֻּבְשָׁנִים וְחֶמְאָה הֵבֵאתִי לָךְ. פִּתְחִי לִי, סַבְתָּא”.
“מִשְׁכִי בַּחֶבֶל, נֶכְדָּתִי, וּמִיָּד תִּפָּתַח הַדֶּלֶת”.
מָשַׁךְ הַזְּאֵב בַּחֶבֶל – וְהַדֶּלֶת נִפְתְּחָה. רָאֲתָה סַבְתָּא אֵת הַזְּאֵב וּכְהֶרֶף־עַיִן בָּרְחָה אֶל הַמִּטְבָּח וּמִשָּׁם בַּדֶּלֶת הַשְּׁנִיָּה – הַחוּצָה.
רָאָה הַזְּאֵב כִּי לֹא הִצְלִיחַ לִטְרֹף אֵת סַבְתָּא, אָמַר בְּלִבּוֹ:
“עַכְשָׁו אֶנְהַג בְּחָכְמָה”.
מֶה עָשָׂה?
שָׁכַב בְּמִטָּתָהּ שֶׁל סַבְתָּא וְחִכָּה לְבוֹאָהּ שֶׁל כִּפָּה אֲדֻמָּה. עַד מְהֵרָה נִשְׁמַע קוֹל דְּפִיקָה עַל הַדֶּלֶת:
תּוּק־תּוּק!
“מִי שָׁם?” – שֶׁאֵל הַזְּאֵב בְּקוֹל צָרוּד כְּקוֹל זְקֵנָה חוֹלָה.
"זֶה אֲנִי, – אָמְרָה כִּפָּה אֲדֻמָּה – נֶכְדָּתֵךְ. דֻּבְשָׁנִים וְחֶמְאָה הֵבֵאתִי לָךְ. פִּתְחִי לִי, סַבְתָּא!
“מִשְׁכִי בַּחֶבֶל, נֶכְדָּתִי, וּמִיָּד תִּפָּתַח הַדֶּלֶת”.
מָשְׁכָה כִּפָּה אֲדֻמָּה בַּחֶבֶל וְהַדֶּלֶת נִפְתְּחָה. נִכְנְסָה אֶל הַחֶדֶר וְהִנֵּה הִיא רוֹאָה סַבְתָּא שׁוֹכֶבֶת בַּמִּטָּה מְכֻסָּה בִּשְׂמִיכָה מֵעַל לְרֹאשָׁהּ.
“מַה לָּךְ, סַבְתָּא?” – שָׁאֲלָה הַיַּלְדָּה בִּדְאָגָה
“חוֹלָה אֲנִי” – נִשְׁמַע קוֹל מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה.
“בּוֹאִי, שִׁכְבִי עַל יָדִי וְאֶת הַסַּל הַעֲמִידִי בַּפִּנָּה”.
שָׁכְבָה כִּפָּה אֲדֻמָּה בַּמִּטָּה, נָגְעָה בְּסַבְתָּא וְשָׁאֲלָה:
“לָמָּה זֶה אֲרֻכּוֹת אָזְנַיִךְ כָּל כָּךְ?”
“כְּדֵי שֶׁאֵיטִיב לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹלֵךְ!”
“וְלָמָּה זֶה עֵינַיִךְ גְּדוֹלוֹת כָּל כָּךְ, סַבְתָּא?”
“כְּדֵי שֶׁאֵיטִיב לִרְאוֹת אֶת פָּנַיִךְ, נֶכְדָּתִי”!
“וְלָמָּה זֶה שִׁנַּיִךְ חַדּוֹת כָּל כָּךְ, סַבְתָּא!”
“הִנֵּה לָמָּה!” קָרָא הַזְּאֵב וּפַעַר אֶת פִּיו לִטְרֹף אוֹתָהּ.
לֹא הִסְפִּיק הַזְּאֵב לִתְפֹּשׂ אֵת כִּפָּה אֲדֻמָּה וּשְׁנֵי שׁוֹמְרֵי הַיַּעַר, שֶׁסַּבְתָּא הִזְעִיקָה אוֹתָם, פָּרְצוּ אֶת הַדֶּלֶת, תָּפְשׂוּ אֶת הַזְּאֵב וְקָשְׁרוּ אוֹתוֹ בַּחֲבָלִים. סַבְתָּא וְכִּפָּה אֲדֻמָּה שָׂמְחוּ מְאֹד – וְהַזְּאֵב נִכְלָא בְּגַן־הַחַיּוֹת.
אַרְנֶבֶת וְשׁוּעָל גָּרוּ בַּיַּעַר, שְׁכֵנִים הָיוּ. הַשּׁוּעָל בָּנָה לוֹ דִּירָה נָאָה, כֻּלָּהּ עֲשׂוּיָה קֶרַח, מַבְהִיקָה בְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ. וְהָאַרְנֶבֶת – דִּירָתָהּ הָיְתָה קְטַנָּה וְצָרָה.
הֱיֵה הַשּׁוּעָל לוֹעֵג לָאַרְנֶבֶת וּמַרְגִּיז אוֹתָהּ:
– בֵּיתִי מָלֵא אוֹר וּבֵיתֵךְ – כַּלַּיְלָה שָׁחוֹר!
אַךְ הִנֵּה בָּא הַקַּיִץ. בֵּית הַקֶּרַח שֶׁל הַשּׁוּעָל נָמֵס וְהָיָה לְמַיִם. אָז בָּא הַשּׁוּעָל אֶל הָאַרְנֶבֶת וְהֵחֵל מִתְחַנֵּן לְפָנֶיהָ:
– אַרְנֶבֶת, אַרְנֶבֶת, טוֹבָה אַתְּ מְאֹד, תְּנִי לִי לָבוֹא אֶל חֲצֵרֵךְ לְפָחוֹת.
– לֹא, שׁוּעָל, לֹא אֶתֵּן. לָמָּה הִרְגַּזְתָּ אוֹתִי תָּמִיד?
אַךְ הַשּׁוּעָל הוֹסִיף לְהִתְחַנֵּן וְהָאַרְנֶבֶת נָתְנָה לוֹ לִשְׁכַּב בֶּחָצֵר.
עָבַר יוֹם אֶחָד וְהַשּׁוּעָל שׁוּב מְבַקֵּשׁ:
– אַרְנֶבֶת, אַרְנֶבֶת, טוֹבָה אַתְּ מְאֹד, תְּנִי לִי לָבוֹא אֶל בֵּיתֵךְ לְפָחוֹת.
– לֹא, שׁוּעָל, לֹא אֶתֵּן. לָמָּה הִרְגַּזְתָּ אוֹתִי?
הוֹסִיף הַשּׁוּעָל לְבַקֵּשׁ וְהָאַרְנֶבֶת נָתְנָה לוֹ לָשֶׁבֶת בְּבֵיתָהּ.
יוֹשֵׁב לוֹ הַשּׁוּעָל עַל הַסַּפְסָל וְהָאַרְנֶבֶת עַל הַסַּפָּה.
קָם הַשּׁוּעָל וְאָמַר:
– אַרְנֶבֶת, אַרְנֶבֶת קַלַּת־הָרַגְלַיִם תְּנִי גַם לִי לָשֶׁבֶת עַל הַסַּפָּה.
– לֹא, לֹא אֶתֵּן, שׁוּעָל. לָמָּה הִרְגַּזְתָּ אוֹתִי?
אַךְ הַשּׁוּעָל הוֹסִיף לְבַקֵּשׁ וְהָאַרְנֶבֶת הִסְכִּימָה.
עָבַר עוֹד יוֹם אֶחָד וְהִנֵּה הֵחֵל הַשּׁוּעָל לִצְעֹק:
– לְכִי לָךְ מִכָּאן, אַרְנֶבֶת, לְכִי לָךְ מִכָּאן! – וְכָךְ גֵרֵשׁ אוֹתָהּ.
יוֹשֶׁבֶת לָהּ הָאַרְנֶבֶת וּבוֹכָה וְאֶת דִּמְעוֹתֶיהָ בְּכַפָהּ הִיא מוֹחָה.
רְאוּ אוֹתָהּ הַכְּלָבִים וְשָׁאֲלוּ:
– מַדּוּעַ בּוֹכָה אַתְּ, אַרְנֶבֶת?
– אֵיךְ לֹא אֶבְכֶּה? – אָמְרָה – הָיָה לִי בַּיִת קָט וְלַשּׁוּעָל – בֵּית־קֶרַח. בָּא הַקַּיִץ וּבֵיתוֹ הָיָה לְמַיִם. בִּקֵּשׁ אוֹתִי הַשּׁוּעָל כָּל הַיּוֹם וּבְבֵיתִי נָתַתִּי לוֹ מָקוֹם. פִּתְאֹם קָם – וְגֵרֵשׁ אוֹתִי מִשָּׁם.
– אַל תִּבְכִּי, אַרְנֶבֶת, – אָמְרוּ הַכְּלָבִים – הִנֵּה נְגָרֵשׁ אֶת הַשּׁוּעָל מִבֵּיתֵךְ.
נִגְּשׁוּ הַכְּלָבִים אֵל הַדֶּלֶת:
– הַב־הַב־הָב! צֵא, שׁוּעָל, צֵא מִכָּאן!
– וְהַשּׁוּעָל קוֹרֵא:
– הִנֵּה אֶקְפֹּץ וַאֲזַנֵּק – אֶת עַצְמוֹתֵיכֶם אֲפָרֵק!
נִבְהֲלוּ הַכְּלָבִים וּבָרְחוּ. בּוֹכָה הָאַרְנֶבֶת וּבוֹכָה וְאֶת דִּמְעוֹתֶיהָ הִיא מוֹחָה.
רָאָה אוֹתָהּ הַזְּאֵב וְשָׁאַל:
– מַדּוּעַ בּוֹכָה אַתְּ, אַרְנֶבֶת?
– אֵיךְ לֹא אֶבְכֶּה? הָיָה לִי בַּיִת וְלַשּׁוּעָל – בֵּית־קֶרַח. בָּא הַקַּיִץ וּבֵיתוֹ הָיָה לְמַיִם.
בִּקֵּשׁ אוֹתִי הַשּׁוּעָל כָּל הַיּוֹם וּבְבֵיתִי נָתַתִּי לוֹ מָקוֹם. פִּתְאֹם הוּא קָם – וְגֵרֵשׁ אוֹתִי מִשָּׁם.
– אַל תִּבְכִּי, אַרְנֶבֶת. הִנֵּה אֲגָרֵשׁ אוֹתוֹ.
נִגַּשׁ הַזְּאֵב אֶל הַדֶּלֶת: – אוּה־אוּה־אוּה, צֵא, שׁוּעָל, צֵא מִכָּאן. – וְהַשּׁוּעָל שׁוֹמֵעַ וְקוֹרֵא: – הִנֵּה אֶקְפֹּץ וַאֲזַנֵּק,
אֶת עַצְמוֹתֶיךָ אֲרַסֵּק. – נִבְהַל הַזְּאֵב וּבָרַח. בּוֹכָה הָאַרְנֶבֶת וּבוֹכָה, דִּמְעוֹתֶיהָ הִיא מוֹחָה.
רָאָה אוֹתָהּ הַדֹּב וְשָׁאַל:
– מַדּוּעַ בּוֹכָה אַתְּ, אַרְנֶבֶת?
– אֵיךְ לֹא אֶבְכֶּה? – אָמְרָה הָאַרְנֶבֶת – הָיָה לִי בַּיִת קָט וְלַשּׁוּעָל – בֵּית קֶרַח. בָּא הַקַּיִץ וּבֵיתוֹ הָיָה לְמַיִם. בִּקֵּשׁ אוֹתִי הַשּׁוּעָל כָּל הַיּוֹם וּבְבֵיתִי נָתַתִּי לוֹ מָקוֹם. פִּתְאֹם הוּא קָם – וְגֵרֵשׁ אוֹתִי מִשָּׁם.
– אַל תִּבְכִּי, אַרְנֶבֶת. הִנֵּה אֲגָרֵשׁ אוֹתוֹ.
– לֹא תְּגָרְשֵׁהוּ, דֻּבִּי־דֹב. הַכְּלָבִים נִסּוּ – וְלֹא יָכְלוּ, הַזְּאֵב נִסָּה – וְלֹא יָכֹל. וְגַם אַתָּה לֹא תוּכַל לְגָרֵשׁ אֶת הַשּׁוּעָל.
– לֹא, גָּרֵשׁ אֲגָרֵשׁ אוֹתוֹ. נִכְנַס הַדֹּב לַחֶדֶר:
– בּוּ־בּוּ־בּוּ! צֵא, שׁוּעָל, צֵא מִכָּאן!
– וְהַשּׁוּעָל קוֹרֵא:
– הִנֵּה אֶקְפֹּץ וַאֲזַנֵּק, אֶת עַצְמוֹתֶיךָ אֲפָרֵק!
נִבְהַל הַדֹּב וּבָרַח. בּוֹכָה הָאַרְנֶבֶת וּבוֹכָה, דִּמְעוֹתֶיהָ הִיא מוֹחָה
עָבַר הַתַּרְנְגֹל:
– מַדּוּעַ בּוֹכָה אַתְּ, אַרְנֶבֶת?
סִפְּרָה הָאַרְנֶבֶת לַתַּרְנְגֹל אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לָהּ הַשּׁוּעָל.
וְהַתַּרְנְגֹל אוֹמֵר לָהּ:
– אַל תִּבְכִּי, אַרְנֶבֶת. אֲנִי אֲגָרֵשׁ אוֹתוֹ
– לֹא, תַּרְנְגֹלִי הַטּוֹב. לֹא תְגָרְשׁוֹ. הַכְּלָבִים נִסּוּ – וְלֹא יָכְלוּ. נִסָּה הַזְּאֵב, נִסָּה הַדֹּב – וְלֹא יָכְלוּ. וְגַם אַתָּה לֹא תוּכַל.
לֹא, אֲנִי אוּכַל!
וְהַתַּרְנְגֹל נִכְנַס לַחֶדֶר וְקָרָא: – קוּ־קוּ־רִי־קוּ! לִי יֵשׁ מַקּוֹר, כַּרְבָּלְתִּי – מַשּׂוֹר, בָּרַגְלַיִם – צִפָּרְנַיִם, בִּכְנָפַי – מַגָּל. בְּרַח לְךָ, שׁוּעָל!
– אֲנִי הוֹלֵךְ! – קָרָא הַשּׁוּעָל.
וְהַתַּרְנְגֹל חוֹזֵר:
– קוּ־קוּ־רִי־קוּ! לִי יֵשׁ מַקּוֹר, כַּרְבָּלְתִּי – מַשּׂוֹר! בָּרַגְלַיִם – צִפָּרְנַיִם, בִּכְנָפַי – מַגָּל. בְּרַח לְךָ, שׁוּעָל… נִבְהַל הַשּׁוּעָל וּבָרַח.
וְהָאַרְנֶבֶת עִם הַתַּרְנְגֹל נִכְנְסוּ לַדִּירָה וּמֵאָז הֵם חַיִּים בָּהּ יַחַד בְּשָׁלוֹם.
מֵעֵבֶר לְהָרֵי הַבְּדֹלַח, מֵעֵבֶר לִשְׂדוֹת הַמֶשִׁי הִשְׂתָּרַע יַעַר עָבֹת וְגָדוֹל אֲשֶׁר רֶגֶל אָדָם טֶרֶם דָרְכָה בּוֹ – יַעַר־עַד. וּבְיַעַר־הָעַד הֶעָבֹת וְהַגָדוֹל הַזֶּה, בַּעֲבִי־עָבְיוֹ, שָׁכְנָה לָהּ דֻבָּה זְקֵנָה וְלָהּ שְׁנֵי גוּרִים קְטַנִים. גָדְלוּ הַדֻבּוֹנִים וְלֹא רָצוּ עוֹד לָשֶׁבֶת בַּיַּעַר, הֶחְלִיטוּ לְצֵאת אֶל הָעוֹלָם הָרָחָב וּלְבַקֵּשׁ שָׁם אֶת מַזָלָם וְאָשְׁרָם.
בַּתְּחִלָּה נִגְּשׁוּ הַשְּׁנַיִם אֶל אִמָם, וְכִילָדִים טוֹבִים וּמְנֻסִים נִפְרְדוּ מִמֶּנָּה בִּנְשִׁיקָה וּבִבְרָכָה.
חִבְּקָה הַדֻבָּה הַזְּקֵנָה אֶת שְׁנֵי גוּרֶיהָ־בָּנֶיהָ, לִטְפָה אֶת שְׂעַר־רֹאשָׁם וְאָמְרָה לָהֶם: “אֶהֱבוּ זֶה אֶת זֶה וְאַל יַעֲזֹב אִישׁ אֶת אָחִיו לְעוֹלָם”.
הִבְטִיחוּ הַדֻבּוֹנִים לִשְׁמֹר אֶת מִצְוַת פִּי אִמָם, נִפְרְדוּ מִמֶנָּה בְּשָׁלוֹם וְיָצְאוּ לְדַרְכָּם.
הוֹלְכִים הֵם, הוֹלְכִים.
הָלְכוּ יוֹם אֶחָד, הָלְכוּ יוֹם שֵׁנִי. לְבַסוֹף אָזְלָה צֵידַת מְזוֹנָם, אֲשֶׁר לָקְחוּ עִמָם לְדַרְכָּם, וְהָרָעָב הֵחֵל לְהָצִיק לָהֶם מְאֹד.
רְעֵבִים וּרְפֵי־כֹּחַ שֵׂרְכוּ אֶת רַגְלֵיהֶם וּפַעַם בְּפַעַם אוֹמְרִים הֵם בְּעֶצֶב:
– אוֹהּ, אָחִי מֶה רָעֵב אֲנִי! – מִתְאוֹנֵן הַצָעִיר.
– גַם אֲנִי רָעֵב מְאֹד – מֵשִׁיב לוֹ אָחִיו הַגָדוֹל.
בְּרַעֲבוֹנָם הָרַב לֹא יָכְלוּ אֲפִלּוּ לָנוּחַ מִדַּרְכָּם, כִּי אִם הוֹסִיפוּ לָלֶכֶת וּלְחַפֵּשׂ אַחֲרֵי אֹכֶל. הָלְכוּ וְהָלְכוּ וְהִנֵה מָצְאוּ לְגֹדֶל שִׂמְחָתָם כַּדוּר־גְבִינָה גָדוֹל.
נָטְלוּ הַדֻבּוֹנִים אֶת הַגְּבִינָה. רָצוּ לְחַלֵק אוֹתָהּ בֵּינֵיהֶם חֵלֶק כְּחֵלֶק וְלֹא יָדְעוּ כֵּיצַד עוֹשִׂים זֹאת. אָכֵן צָרֵי־עַיִן הָיוּ הָאַחִים הַדֻבִּיִים הָאֵלֶּה וְכָל אֶחָד מֵהֶם חוֹשֵׁשׁ הָיָה פֶּן יְקַבֵּל אָחִיו חֵלֶק גָּדוֹל מִשֶׁלוֹ.
הִתְחִילוּ הַשְּׁנַיִם רָבִים בֵּינֵיהֶם, צוֹעֲקִים וְטוֹעֲנִים זֶה כְּנֶגֶד זֶה.
הָאֶחָד אוֹמֵר:
– אֲנִי הַבְּכוֹר, גָדוֹל אֲנִי מִמְךָ וְגַם קֵבָתִי גְדוֹלָה מִקֵבָתְךָ. וְאִם לֹא יִהְיוּ הַחֲלָקִים שָׁוִים, אֶקַּח אֶת הֶחָרִיץ הַגָדוֹל לִי.
וְהַשֵּׁנִי עוֹנֶה לְעֻמָּתוֹ:
– לֹא, צָעִיר אֲנִי מִמְךָ, חַלָּשׁ אֲנִי מִמְךָ וְהַחֵלֶק הַגָדוֹל מַגִיעַ לִי.
הִנֵּה כִּי כֵן צָרָה עֵינוֹ שֶׁל אָח בְּאָחִיו וְהֵם בִּקְשׁוּ עֵצָה כֵּיצַד לְחַלֵק אֶת כִּכַּר־הַגְבִינָה שָׁוֶה בְּשָׁוֶה.
עוֹד הֵם רָבִים וּמִתְוַכְּחִים בֵּינֵיהֶם וְהִנֵּה קָרַב אֲלֵיהֶם שׁוּעָל זָקֵן.
– מַה דָבָר נָפַל בֵּינֵיכֶם? מָה הַמְרִיבָה הַזֹאת, רַבּוֹתַי? – שָׁאַל הַשּׁוּעָל.
הֵשִׂיחוּ לְפָנָיו הַדֻבּוֹנִים אֶת דַאֲגָתָם.
– וְכִי מַה דְאָגָה הִיא זוֹ? – אָמַר הַשּׁוּעָל הֶעָרוּם – הָבוּ אֶת הַגְבִינָה וַאֲנִי אֲחַלְקֶנָה בֵּינֵיכֶם שָׁוֶה בְּשָׁוֶה. כַּצָעִיר כַּקָשִׁישׁ – מִשְׁפָּט אֶחָד הוּא לִי!
– הֶאָח, מַה טוֹב וּמַה נָאֶה! – שָׂמְחוּ הַדֻבּוֹנִים – בְּבַקָּשָׁה, חַלֵק!
נָטַל הַשּׁוּעָל אֶת הַגְבִינָה וּבְצָעָהּ לִשְׁנַיִם. אַךְ עָשָׂה זֹאת כָּךְ, שֶׁהֶחָרִיץ הָאֶחָד גָדוֹל הָיָה מִמִשְׁנֵהוּ בְּמִדָּה נִכֶּרֶת לְמַדַי. אֲפִלּוּ הַדֻבּוֹנִים עָמְדוּ עַל הַהֶבְדֵל בֵּין שְׁנֵי הַחֲלָקִים לְמַרְאֵה־עֵינָם בִּלְבָד.
רָאוּ הָאַחִים וְהִנֵּה אֵין הַחֲרִיצִים שָׁוִים. פָּתְחוּ בִּצְעָקָה:
– הֲרֵי הַחֵלֶק הָאֶחָד גָדוֹל יוֹתֵר, גָדוֹל בְּהַרְבֵּה!
אַךְ הַשּׁוּעָל מַרְגִּיעַ אוֹתָם וְאוֹמֵר:
– הֵרָגְעוּ, רַבּוֹתַי! גַם דְאָגָה זוֹ – לֹא דְאָגָה הִיא. אָמְנָם לֹא מְלָאכָה קַלָה הִיא חֲלֻקָה נְכוֹנָה, אַךְ חַכּוּ כִּמְעַט רֶגַע וְהַכֹּל יִסְתַּדֵּר בְּכִי טוֹב.
וּבְאָמְרוּ זֹאת נָגַס הַשּׁוּעָל נֵתַח הָגוּן מִן הֶחָרִיץ הַגָּדוֹל וּבָלַע אוֹתוֹ. נַעֲשָׂה חֲרִיץ הַגְּבִינָה קָטָן מִן הֶחָרִיץ הָאַחֵר.
– גַם עַכְשָׁו אֵין הַחֲלָקִים שָׁוִים! – קָרְאוּ הַדֻבּוֹנִים בַּחֲרָדָה.
– חַכּוּ, חַכּוּ, רַבּוֹתַי הַדֻבִּים, אַל־נָא בְּחָפְזְכֶם! יוֹדֵעַ אֲנִי אֶת אֲשֶׁר עָלַי לַעֲשׂוֹת – אָמַר הַשּׁוּעָל וְשׁוּב נָגַס מִן הֶחָרִיץ הַגָדוֹל חֲתִיכָה שֶׁל מַמָשׁ, עַד שֶׁזֶה נַעֲשָׂה קָטָן מִן הֶחָרִיץ הָרִאשׁוֹן.
– בּוּ! – נִתְמַלְטָה אֲנָחָה מִפִּי הַדֻבּוֹנִים – גַם עַכְשָׁו אֵין הַחֲלָקִים שָׁוִים!
– סַבְלָנוּת, רַבּוֹתַי – אָמַר הַשּׁוּעָל בְּעוֹד פִּיו מָלֵא גְבִינָה טְעִימָה עַד שֶׁדִבּוּרוֹ כִּמְעַט וְלֹא נִשְׁמַע – סַבְלָנוּת! – חָזַר – עוֹד מְעַט וּתְקַבְּלוּ מָנוֹת שָׁווֹת.
וְהַשּׁוּעָל הוֹסִיף לְחַלֵק אֵת הַגְבִינָה חֲלֻקָה נְכוֹנָה וְצוֹדֶקֶת. עוֹמֵד הוּא, שׁוּעָל זָקֵן זֶה, חֲרִיץ גְבִינָה אֶחָד בְּכַף־שְׂמֹאלוֹ וְאֶחָד בְּכַף־יָמֵינוּ, וְהוּא נוֹגֵס פַּעַם מִזֶה וּפַעַם מִזֶה וְהַחֲלָקִים אֵינָם מִשְׁתַּוִים. הִנֵה זֶה גָדוֹל וְהִנֵה שׁוּב גָדוֹל מִמֶנוּ הַחֵלֶק הָאַחֵר… וּשְׁנֵי הַדֻבּוֹנִים עוֹמְדִים מִנֶגֶד לוֹ וּמַטִים אֶת אַפֵּיהֶם הַשְׁחַרְחָרִים לְכָאן וּלְכָאן לְכָאן וּלְכָאן – כְּמִסְתַּכְּלִים בְּמִשְׂחָק הַפִּינְג־פּוֹנְג – וְעֵינֵיהֶם מִתְרוֹצְצוֹת מִן הַחֵלֶק הַגָּדוֹל אֶל הַקָטָן וּמִן הַקָטָן אֶל הַגָדוֹל.
כָּל עוֹד לֹא שָׂבַע הַשּׁוּעָל גְבִינָה לֹא פָּסַק מִלַעֲסֹק בַּחֲלֻקָה. אַךְ מִשֶּׁחָשׁ כִּי כְּרֵסוֹ נִתְמַלְאָה גְבִינָה עֵד אֶפֶס מָקוֹם עוֹד, הֵחֵל עַתָּה מְכַרְסֵם בִּשְׁנֵי חֲרִיצֵי הַגְבִינָה הַקְּטַנִּים שֶׁעוֹד נוֹתְרוּ לוֹ נְגִיסוֹת קְטַנוֹת מִכָּאן וּמִכָּאן עַד שֶׁנִשְׁתַּווּ. עַתָּה פָּנָה הַשּׁוּעָל אֶל הַדֻבּוֹנִים, נָתַן לָהֶם חֲתִיכוֹת קְטַנוֹת וַעֲלוּבוֹת וְאָמַר:
– הִנֵּה, רַבּוֹתַי, קְחוּ אֶת חֶלְקֵיכֶם. אָמְנָם צְרִיכִים הֱיִיתֶם קְצָת לְחַכּוֹת, אַךְ כְּנֶגֶד זֶה מָנוֹת שָׁווֹת קִבַּלְתֶּם.
אַחַר־כָּךְ פָּנָה מֵהֶם הַשּׁוּעָל, כִּשְׁכֵּשׁ בִּזְנָבוֹ וְקָרָא:
– בְּתֵאָבוֹן, דֻבּוֹנִים, תֶּעֱרַב הַגְּבִינָה לְחִכְּכֶם! – וּמִיָּד נָשָׂא רַגְלָיו וּבָרַח.
לֹא הִסְפִּיק הַשּׁוּעָל לְסַיֵּם אֶת דְבָרָיו וְהַדֻבּוֹנִים כְּבָר גָמְרוּ לֶאֱכֹל אֶת מְנוֹתֵיהֶם הַדַלוֹת וְרַק עַתָּה הֵבִינוּ בַּמֶה עָלָה לָהֶם דְבַר הֱיוֹתָם צָרֵי־עַיִן.
בַּיִת קָט עוֹמֵד בַּיַּעַר,
יֵשׁ חַלּוֹן בּוֹ, יֵשׁ לוֹ שַׁעַר,
אַךְ הַבַּיִת מַה מּוּזָר,
הֲיָדַעְתָּ מִי שָׁם גָּר?
שָׁמָּה גָרָה לָהּ בְּנַחַת,
מִשְׁפָּחָה אַחַת מֻצְלַחַת:
גָּר שָׁם דֹּב, דֻּבָּה, דֻּבּוֹן –
מַה שּׁוֹבָב הוּא הַקָּטֹן
מִתְפַּנֵּק הוּא, מִשְׁתַּגֵּעַ,
לַהוֹרִים אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ,
לֹא לָאֵם וְלֹא לָאָב,
בְּקִצּוּר – דֻּבּוֹן שׁוֹבָב.
כָּל הַיּוֹם הָאֵם קוֹרֵאת לוֹ –
הוּא בַּחוּץ רַק מְשׁוֹטֵט לוֹ
וְתָמִיד הוּא רַק עוֹנֶה:
“לֹא רוֹצֶה”, רַק “לֹא רוֹצֶה!”
בּוֹא, דֻּבִּי, – אוֹמֶרֶת אִמָּא, –
הִכָּנֵס הַבַּיְתָה פְּנִימָה.
הֵן וַדַּאי אַתָּה רָעֵב!
– לֹא רוֹצֶה – הוּא מִתְחַצֵּף.
לֶאֱכֹל בּוֹא – הִיא אוֹמֶרֶת, –
דְּבַשׁ הֵבֵאתִי מִכַּוֶּרֶת,
דֹּב גָּדוֹל, חָזָק תִּהְיֶה.
– לֹא רוֹצֶה, לֹא רוֹצֶה.
בּוֹכָה אִמָּא, מִתְעַצֶּבֶת,
– אוֹי לִי, אוֹי לִי! מְדוֹבֶבֶת –
רַע יַלְדִּי, רָשָׁע כָּזֶה,
רַק יֹאמַר לִי: לֹא רוֹצֶה.
כָּךְ אָמְרָה, אַךְ אֶת דְּבָרֶיהָ
הַדֻּבּוֹן כְּבָר לֹא שׁוֹמֵעַ.
אֶת הַשַּׁעַר הוּא פָּתַח,
מִן הַבַּית חִישׁ בָּרַח.
אַךְ מַלְאָךְ יֵשׁ בַּשָּׁמַיִם
וְהוּא טוֹב וְזַךְ כְּנָפַיִם.
הוּא רָאָה אֶת הַדָּבָר:
– אֲלַמֵּד אוֹתוֹ! – אָמַר.
הַמַּלְאָךְ פִּתְאֹם הוֹפִיעַ,
וּמַהֵר כָּנָף הֵנִיעַ.
הַדֻּבּוֹן כְּלוּם לֹא הִרְגִּישׁ
וְשָׂמֵחַ רָץ בַּכְּבִישׁ.
הוּא שִׂחֵק, צָחַק בְּלִי הֶרֶף
עַד אֲשֶׁר יָרַד הָעֶרֶב,
אֶל אִמּוֹ לָשׁוּב רָצָה
אַךְ הַדֶּרֶךְ לֹא מָצָא.
הִנֵּה שָׁם אִשָּׁה עוֹבֶרֶת.
לְסַפֵּר רָצָה לַגְּבֶרֶת
כִּי בַּיַּעַר הוּא תוֹעֶה.
אַךְ אָמַר לָהּ – לֹא רוֹצֶה!
הַדֻּבּוֹן עוֹד רָץ אַחֲרֶיהָ,
אוּלָם מַה־זֶּה הוּא שׁוֹמֵעַ?
כָּל אֲשֶׁר הוּא מְדַבֵּר:
לֹא רוֹצֶה – וְלֹא יוֹתֵר.
אָז הֵבִין מַה־זֶּה הָיָה לוֹ,
כִּי קָרָה דָבָר נוֹרָא לוֹ:
לְדַבֵּר פִּתְאֹם שָׁכַח,
דִּבּוּרוֹ מִפִּיו נִלְקַח.
הִנֵּה הוּא דּוֹפֵק עַל דֶּלֶת.
– מַה לְּךָ? – אִשָּׁה שׁוֹאֶלֶת.
– לֹא רוֹצֶה – הוּא מְבַקֵּשׁ.
– לֵךְ מִכָּאן – תֹּאמַר – טִפֵּשׁ!
אֶל הַכְּפָר דֻּבּוֹן בּוֹרֵחַ,
הוּא בּוֹכֶה וּמִתְיַפֵּחַ.
אַךְ כָּל אִישׁ עָלָיו צוֹחֵק.
לֹא רוֹצֶה – הוּא רַק צוֹעֵק.
הִנֵּה אִישׁ חַלּוֹן פּוֹתֵחַ:
– מָה אַתָּה, דֻּבּוֹן, צוֹוֵחַ?
לֶאֱכֹל תִּרְצֶה, לִישֹׁן?
נָא אֱמֹר מַהֵר, דֻּבּוֹן.
לֹא רוֹצֶה – רַק מְיַלֵּל הוּא.
אָז כֵּלִים לִזְרֹק הֵחֵלּוּ
מִכָּל דֶּלֶת, כָּל חַלּוֹן,
– בְּרַח לְךָ, דֻּבּוֹן־טִפְּשׁוֹן…
וְזוֹרְקִים עָלָיו מִמַעַל
סִיר, מַקֵּל, צַלַּחַת, נַעַל –
עַל הָאָרֶץ הוּא שׁוֹכֵב,
לֹא רוֹצֶה – הוּא מְיַבֵּב.
אֶת רֹאשִׁי אֵיפֹה אָשִׂימָה?
מִי יָשִׁיב אוֹתִי אֶל אִמָּא?
– הַדֻּבּוֹן אֲזַי חָשַׁב –
אֵיךְ אֲנִי הַבַּיְתָה שָׁב?
אִם אֲנִי אָשׁוּב לְאִמָּא,
כָּל אֲשֶׁר תַּגִּיד אַסְכִּימָה
– הַדֻּבּוֹן בַּלֵּב חָשַׁב –
יֶלֶד טוֹב אֶהְיֶה עַכְשָׁו.
זֹאת שָׁמַע מִן הַשָּׁמַיִם
הַמַּלְאָךְ זַךְ הַכְּנָפַיִם –
מַלְאָכִים יוֹדְעִים מִיָּד
מַה חוֹשֵׁב לֵב כָּל אֶחָד…
הַמַּלְאָךְ אָז שׁוּב הוֹפִיעַ,
וּמַהֵר כָּנָף הֵנִיעַ,
בַּדֻּבּוֹן נָגַע עַל פִּיו,
דִּבּוּרוֹ הוּא לוֹ הֵשִׁיב.
הַדֻּבּוֹן מְאֹד תָּמֵהַּ.
אֶת קוֹלוֹ הוּא שׁוּב שׁוֹמֵעַ.
בְּקוֹל רָם עַכְשָׁו הִגִּיד:
– יֶלֶד טוֹב אֶהְיֶה תָּמִיד!
הַדֻּבּוֹן צִלְצֵל בְּדֶלֶת.
– מַה לְּךָ? – אִשָּׁה שׁוֹאֶלֶת.
– בְּדַרְכִּי אֲנִי תוֹעֶה,
אֶל אִמִּי אֲנִי רוֹצֶה.
אֶל בֵּיתוֹ אוֹתוֹ הֵבִיאָה.
אִמָּא אָז רֹאשָׁהּ הֵנִיעָה:
– רַע אַתָּה, דֻּבִּי, מְאֹד,
תַּעֲשֶׂה לִי רַק צָרוֹת.
הַדֻּבּוֹן רֹאשׁוֹ הִנִּיחַ
עַל חֵיק אִמָּא וְהִבְטִיחַ:
– סִלְחִי, אִמָּא, מֵעַכְשָׁו
לֹא אֶהְיֶה עוֹד בֵּן שׁוֹבָב.
וּמֵאָז הַיּוֹם וָהָלְאָה
הַדֻּבּוֹן בַּכֹּל שָׁמַע לָהּ:
גַּם אוֹכֵל וְגַם שׁוֹתֶה,
לֹא יֹאמַר עוֹד: לֹא רוֹצֶה…
בְּאַחַד הָאִיִים הָרְחוֹקִים שֶׁבְּלֵב יָם תָּכֹל וּרְחַב־יָדַיִם חַי לוֹ תַּיִשׁ גְדַל־קַרְנַיִם יַחַד עִם זוּגָתוֹ, עֵז דַקַת־רַגְלַיִם, וְלָהֶם גְדִי קָטָן וְחָמוּד, אֲשֶׁר שֵׁם חִבָּה נִתַּן לוֹ – גַדִיקָט.
בֹּקֶר־בֹּקֶר, בִּזְרֹעַ הַחַמָה אֶת קַרְנֶיהָ עַל רָאשֵׁי הַגְבָעוֹת, הָיָה לִילִי, הַנַעַר הַכּוּשִׁי, בָּא אֶל הַדִיר, שֶׁמִּשְׁפַּחַת־עִזִים קְטַנָה זוֹ גָרָה בּוֹ, וְנוֹהֵג אֶת עֶדְרוֹ אֶל שְׂדֵה הַמִּרְעֶה.
נַעַר זָרִיז הָיָה לִילִי, כְּכָל יַלְדֵי הַכּוּשִׁים בְּנֵי גִילוֹ. וְהוּא הָיָה הוֹלֵךְ עִם עֶדְרוֹ הַקָּטָן, עִם הַתַּיִשׁ גְדָל־הַקַּרְנַיִם, עִם הָעִזָה קַלַת־הָרַגְלַיִם וְעִם גִדְיָם הַקָטָן – גַדִיקָט, הָלוֹךְ בַּשָׂדוֹת, עָלֹה בַּגְּבָעוֹת וְיָרוֹד בַּגֵאָיוֹת, עַד שֶׁהָיָה מֵבִיא אוֹתָם אֶל רֹאשׁ גִּבְעָה רְחָבָה, שֶׁכֻּלָהּ מְגֻדֶלֶת עֵצִים וְשִׂיחִים יְרַקְרַקִים וְעֵשֶׂב טָעִים וְדָשֵׁן וַאֲשֶׁר הֲמוֹן פִּרְחֵי בָּר, לְבָנִים וּצְהֻבִּים, אֲדֻמִים וּכְחֻלִים, צוֹמְחִים שָׁם. כָּאן הָיָה לִילִי קוֹשֵׁר אֶת אַבָּא תַּיִשׁ גְדָל־קַרְנַיִם אֶל אֵלָה עֲנֵפָה וְאֶת אִמָּא הָעֵז קַלַת־רַגְלַיִם אֶל בְּרוֹשׁ גָבֹהַּ. וְכָאן הָיָה מְנַסֶה לִקְשֹׁר גַם אֶת גַדִיקָט אֶל אַחַד הֶעֵצִים לְמַעַן לֹא יִבְרַח. אַךְ מֵעוֹלָם לֹא הִצְלִיחַ לַעֲשׂוֹת זֹאת, כִּי אָכֵן שׁוֹבָב גָדוֹל הָיָה גַדִיקָט וְכָל פַּעַם שֶׁבִּקֵשׁ לִילִי לָשִׂים אֶת קְצֵה הַחֶבֶל עַל צַוָארוֹ, הָיָה מִשְׁתַּמֵּט מִתַּחַת יָדָיו וּבוֹרֵחַ לוֹ… בֹּקֶר בֹּקֶר צָרִיךְ הָיָה לִילִי לָרוּץ וְלִרְדֹּף אַחֲרָיו – עַד שֶׁעָלָה בְּיָדוֹ לְתָפְשׂוֹ.
גְדָיִים רַבִּים אֲחֵרִים אֵינָם יְכוֹלִים לָרוּץ כֹּה מַהֵר כְּמוֹ לִילִי, אַךְ לֹא כֵן גַדִיקָט. אוֹתוֹ לֹא הָיָה לִילִי תּוֹפֵשׂ אֶלָּא לְאַחַר עָמָל קָשֶׁה. וְגַם כְּשֶׁהָיָה לִילִי מַשִׂיגוֹ בַּעֲבִי הַשִׂיחִים וּכְבָר עָמַד לֶאֱחֹז בּוֹ – הָיָה גַדִיקָט מַשְׁפִּיל אֶת רֹאשׁוֹ וּמְרִימוֹ מִיָד בְּבַת אַחַת וּבִנְגִיחָה חֲזָקָה הָיָה מַפִּיל אֶת רוֹדְפוֹ וּבוֹרֵחַ…
– בֶּה־אֶה־אֶ! – הֱיֵה פּוֹעֶה אֲזַי בְּקוֹל עַלִיז כְּמִי שֶׁחוֹמֵד לוֹ לָצוֹן.
כִּרְאוֹת זֹאת אַבָּא תַּיִשׁ גְדָל־קַרְנַיִם הָיָה מֵנִיעַ בִּזְקָנוֹ אָנֶה וָאָנָה וְאוֹמֵר בְּכַעַס:
– בַּא־אַ! מַה זֶה חוֹשֵׁב לוֹ גַדִיקָט. הַאֻמְנָם יַעֲשֶׂה כְּכָל הָעוֹלֶה בִּרְצוֹנוֹ?
וְאִמּוֹ הָעֵז דַקַת־הָרַגְלַיִם, שֶׁדַּעְתָּהּ לֹא נָחָה כְּנִרְאֶה מִדִבְרֵי בַּעְלָהּ הַתַּיִשׁ, הָיְתָה מַרְגִיעָה אוֹתוֹ וְאוֹמֶרֶת:
– בַּא־אַ־אַ! הֲרֵי גְדִי קָטָן הוּא, יִתְפַּנֵּק! – אָמְרָה וְהוֹסִיפָה לְכַרְסֵם אֶת הַדָלִיָה הָרַכָּה שֶׁבְּפִיהָ…
– בֶּה! – הָיָה קוֹרֵא גַדִיקָט לְעֻמָתָם וּבוֹרֵחַ לוֹ…
גַם הַיוֹם נִסָה לִילִי לִקְשֹׁר אוֹתוֹ אֶל הָעֵץ. הַפַּעַם אָחַז בְּרַגְלֵי הַגְדִי בְּחָזְקָה. וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא – גַדִיקָט נִקְשַׁר אֶל הָעֵץ. וּכְדֵי לְנַחֲמוֹ אוֹמֵר לוֹ לִילִי:
– מֵעַתָּה אֶקְשֹׁר אוֹתְךָ יוֹם־יוֹם. וְאִם תִּתְחוֹלֵל סוּפָה חֲזָקָה, תִּשְׂמַח עַל כִּי קָשַׁרְתִּי אוֹתְךָ. תִּרְאֶה, גַדִיקָט…
גְדָיִים רַבִּים אֲחֵרִים אֵינָם מְשִׁיבִים לְרוֹעֵיהֶם מֵעוֹלָם, אַךְ לֹא כֵן גַדִיקָט – הוּא פָּתַח אֶת פִּיו וּפָעָה פְּעִיָּה קְצָרָה:
– בֶּה!
פָּעָה גַדִיקָט וְחִכָּה עַד שֶׁלִילִי יִפְנֶה מִמֶנוּ וְיָשׁוּב לְבֵיתוֹ כְּדַרְכּוֹ יוֹם־יוֹם, כִּי גַם בַּבַּיִת חִכְּתָהּ לַנַעַר הַכּוּשִׁי עֲבוֹדָה רַבָּה, וְרַק לְעֵת עֶרֶב הָיָה חוֹזֵר אֶל הַגִבְעָה, מַתִּיר אֶת הִתַּיִשׁ וְאֶת הָעֵז וְאֶת הַגְדִי הַקָטָן וְנוֹהֵג אוֹתָם אֶל דִירָם.
כְּשֶׁנֶעְלַם לִילִי מֵעֵינֵי גַדִיקָט, הֵחֵל זֶה בּוֹעֵט וְרוֹקֵעַ בְּרַגְלָיו, מוֹשֵׁךְ וּמְטַלְטֵל אֶת הַחֶבֶל. הִנֵּה מָעַךְ בְּרֹאשׁוֹ פֶּרַח אָדֹם, הִנֵה רָמַס בְּרַגְלוֹ פֶּרַח כָּחֹל וְהוּא עוֹדֶנוּ מוֹסִיף לְהִטַלְטֵל עַל חַבְלוֹ אָנֶה וָאָנָה, מְקַפֵּץ וּמְנַגֵחַ וְאֵינוֹ נָח.
אַךְ בְּאַחַד הַיָמִים עוֹד אֲכַרְסֵם אֶת הַחֶבֶל בְּשִׁנַי וַאֲנַתְּקוֹ – אָמַר – אַךְ בְּאַחַד הַיָמִים אֶעֱזֹב אֶת הַגִבְעָה הַזֹאת, וְאֶת הַדִיר שֶׁלָּנוּ… אַךְ בְּאַחַד הַיָמִים אוּכַל לַעֲשׂוֹת כְּכָל שֶׁיַעֲלֶה עַל דַעְתִּי… בֶּה!… כָּךְ הָיָה פּוֹעֶה וּמְטַלְטֵל אֶת הַחֶבֶל וְאֵינוֹ פּוֹסֵק מִלִנְגֹחַ וּמִלִבְעֹט בְּכָל הַנִמְצָא מִסְבִיבוֹ…
גְדָיִים רַבִּים אֵינָם יְכוֹלִים לְהַעֲלוֹת רַעְיוֹנוֹת וּלְהִמָשֵׁךְ אַחֲרֵיהֶם. אַךְ לֹא כֵן גַדִיקָט… הוּא חָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת מִמַחֲשָׁבוֹת שׁוֹנוֹת…
וְכָךְ חָזַר עַל דְבָרָיו פְּעָמִים הַרְבֵּה. פָּעָה וְגָעָה. וּמִשֶׁאָמַר אֶת הַדְבָרִים הָאֵלֶה בַּפַּעַם הַשְׁבַע־עֶשְׂרֵה, לֹא עוֹד יָכוֹל הָיָה אַבָּא תַּיִשׁ גְדָל־קַרְנַיִם לִשְׁמֹעַ זֹאת. נֶאֱנַח אֲנָחָה עֲמֻקָה, טִלְטֵל אֶת זְקָנוֹ לְכָאן וּלְכָאן, עָצַם אֶת עֵינָיו מֵרֹב עֲיֵפוּת וְאָמַר:
– אִם כָּזֶה אַתָּה, לֶךְ־לְךָ מִפֹּה, לֵךְ וְאָז תִּרְאֶה עַד מֶה תִּצְטַעֵר…
מָתַח אֶת הַחֶבֶל שֶׁנִקְשַׁר בּוֹ וְנִגַשׁ אֶל גַדִיקָט, אָחַז בְּשִׁנָיו בְּחֶבֶל הַגְדִי, כִּרְסֵם בּוֹ רְגָעִים מִסְפָּר וְנִתְּקוֹ לִשְׁנַיִם. קָפַץ גַדִיקָט מִשִׂמְחָה וְקָרָא:
– בֶּה! – נָשָׂא אֶת רַגְלָיו וּבָרַח כְּשֶׁבְּדַל הַחֶבֶל קָשׁוּר לְצַוָארוֹ, קָפַץ יָשָׁר אֶל אַחַד הָעֵצִים הַסְמוּכִים, זִנֵק מִשָּׁם אֶל שִׂיחַ גָּדוֹל, עָמַד בִּקְצֵה רֹאשׁ הַגִבְעָה וּ־קְפֹץ!
כְּהֶרֶף־עַיִן הָיָה כְּבָר גַדִיקָט לְמַטָה, בָּעֵמֶק, עָלָה עַל הַכְּבִישׁ וְהֵחֵל רָץ לְפָנָיו בְּלִי לְהִסְתַּכֵּל לַאֲחוֹרָיו…
– עוֹד כָּל כָּךְ קָטָן הוּא! – אָמְרָה אִמָּא־דַקַת הָרַגְלַיִם בְּקוֹל בּוֹכִים – אַךְ אֲנִי מְקַוָה שֶׁיָּשׁוּב אֵלֵינוּ בָּרִיא וְשָׁלֵם…
וְאַבָּא תַּיִשׁ נִתְעַצֵב אַף הוּא, בָּלַע עָלֶה מַר, הִסְתַּכֵּל אַחֲרֵי גִדְיוֹ הַבּוֹרֵחַ, אַךְ לֹא אָמַר דָבָר…
וּבֵינְתַיִם רָץ גַדִיקָט לְצַד הַדֶּרֶךְ הַמוֹבִילָה הָעִירָה. בְּדַרְכּוֹ שָׁמַע אֶת הַצְפַרְדֵּעִים מְקַרְקְרוֹת וְאֶת הַצִּפֳּרִים מְצַפְצְפוֹת מֵבִין עַנְפֵי הָעֵצִים.
– רוּחַ בָּאָה, רוּחַ חֲזָקָה בָּאָה! – קָרְאוּ.
– בֶּה! – עָנָה לְעֻמָּתָם גַדִיקָט – אֵין אֲנִי מַאֲמִין בָּרוּחַ…
"מַה לִי רוּחַ – חָשַׁב גַדִיקָט בְּלִבּוֹ – הִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת, וְהִנֵּה אֲנִי יָכוֹל לִקְפֹּץ לִי חָפְשִׁי עַל פְּנֵי כָּל הַתִּלִים וְהַסְלָעִים; סוֹף־סוֹף יָכוֹל אֲנִי לַעֲשׂוֹת כְּכָל הָעוֹלֶה עַל דַעְתִּי… מַה טוֹב! מַה טוֹב! בֶּה!
וְאֶת הַמִלָה הָאַחֲרוֹנָה הַזֹאת קָרָא בְּקוֹל רָם. אַךְ אוֹתוֹ רֶגַע דָרְכָה רַגְלוֹ עַל מְאוּרַת סַרְטָנִים. וְסִרְטַן יַבָּשָׁה אֶחָד צָבַט בְּזִיזָיו אֶת כַּף רַגְלָיו שֶׁל גַדִיקָט צְבִיטָה מַכְאִיבָה עַד מְאֹד.
– אַי! – צָוַח גַדִיקָט.
– יָכוֹל אֲנִי לִדְרֹס אוֹתְךָ, סַרְטָן, אַךְ לֹא אֶעֱשֶׂה זֹאת, כִּי לִבִּי טוֹב עָלַי, שָׂמֵחַ אֲנִי הַיוֹם!
– עַכְשָׁו תִּזְכֹּר שֶׁעָלֶיךָ לְהִסְתַּכֵּל בְּדַרְכְּךָ – אָמַר הַסַרְטָן וְהִסְתַּתֵּר בִּמְאוּרָתוֹ.
אוֹתוֹ רֶגַע רָאָה גַדִיקָט אוֹפַנַיִם נוֹסְעִים בִּמְהִירוּת עַל הַכְּבִישׁ.
– גַדִי שׁוֹטֶה – קָרָא אֵלָיו הַנַעַר שֶׁרָכַב עַל הָאוֹפַנַיִם – מוּטָב שֶׁתָּרוּץ הַבַּיְתָה אוֹ שֶׁתָּשׁוּב אֶל הַמִּכְלָאָה בִּשְׂדֵה הַמִרְעֶה. סְעָרָה גְדוֹלָה קְרוֹבָה לָבוֹא…
רָצָה גַדִיקָט לַעֲנוֹת לוֹ, אַךְ גְּרוֹנוֹ יָבֵשׁ הָיָה וְעַד שֶׁהוֹצִיא מִלָה מִפִּיו כְּבָר חָלַף הָרוֹכֵב וְנֶעְלַם מֵעֵינָיו.
פִּתְאֹם רָאָה שְׁנֵי תְּיָשִׁים שְׁחֹרִים עוֹבְרִים חוֹלְפִים בִּיעָף עַל פָּנָיו. דָבָר זֶה, שֶׁהִנֵה הֵם עוֹבְרִים עַל יָדוֹ וְאֵינָם שָׂמִים אֵלָיו לֵב, לֹא מָצָא חֵן בְּעֵינֵי גַדִיקָט, וְהוּא חָסַם בִּפְנֵיהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ וְעָלָה עַל אֶחָד מֵהֶם בִּנְגִיחָה…
אוּלָם הַתַּיִשׁ הַגָדוֹל נִתְרַגֵּז מְאֹד, הִשְׁפִּיל אֶת רֹאשׁוֹ, כּוֹנֵן אֶת קַרְנָיו וּבְמַגָח חָזָק אֶחָד הֵעִיף אֶת גַדִיקָט הַצִדָה.
– נְגִיחָה טוֹבָה כָּזֹאת רְאוּיָה לְתוֹסֶפֶת… – צָחַק הַתַּיִשׁ הַגָדוֹל וְרָץ לְדַרְכּוֹ.
מֵעָצְמַת הַנְגִיחָה הִתְהַפֵּך גַדִיקָט פַּעַם וּפַעֲמַיִם וְנֶחְבַּט בְּעֵץ אַגַס־בָּר דוֹקְרָנִי. אַךְ מִיָד נִתְאוֹשֵׁשׁ, קָם עַל רַגְלָיו, חִלֵץ אֶת רַגְלָיו מִתּוֹךְ עֻקְצֵי הָעֲנָפִים, הִתְנָעֵר וְקָרָא: בֶּה!
גְדָיִים רַבִּים אֲחֵרִים לֹא הָיוּ חָשִׁים כָּל תֵּאָבוֹן לַאֲכִילָה אַחֲרֵי מַגָח עָצוּם כָּזֶה. אַךְ לֹא כֵן גַדִיקָט. – הוּא קָם וּמִיָד הֵחֵל לָתוּר בְּעֵינָיו אַחֲרֵי דְבַר אֹכֶל. רָאָה מֵרָחוֹק עֵץ מוּזִים, קָטַף פְּרִי אֶחָד וְעוֹד אֶחָד בְּשִׁנָיו. אַחֲרֵי כֵן קִנַח אֶת סְעוּדָתוֹ בַּעֲלֵה תוּת וְאַרְבַּע דְגָנִיוֹת וְשָׂבַע.
עַתָּה שָׁכַב עַל גַבּוֹ וְעָצַם אֶת עֵינָיו…
“נָתוּן אֲנִי בְּצָרָה” – לָחַשׁ לְעַצְמוֹ.
אוֹתוֹ רֶגַע נִתְחוֹלֵל רַעַשׁ גָדוֹל עַל סְבִיבוֹתָיו. קוֹל הֲמֻלָה וּמְנוּסָה, קְרִיאוֹת פַּחַד וּבֶהָלָה, שֶׁבֶר עֲנָפִים, שַׁעַט רַגְלַיִם, קִרְקוּר וּפִרְפּוּר, נְבִיחָה וִילָלָה עָלוּ מִכָּל הַעֲבָרִים.
פָּקַח גַדִיקָט אֶת עֵינָיו.
עֲדוֹת כְּלָבִים וַחֲתוּלִים, לַהֲקוֹת תַּרְנְגוֹלוֹת וּבַרְוָזִים הִדְסוּ וְדִדוּ, רָצוּ, טָסוּ וְהִתְעוֹפְפוּ וְחָלְפוּ בְּבֶהָלָה עַל פָּנָיו. נָשָׂא הַגְדִי עֵינָיו וְהִנֵה עָנָן גָדוֹל וְשָׁחֹר עָלָה בִּקְצֵה הַשָׁמַיִם!
– סוּפָה בָּאָה! רוּחַ מִתְחוֹלֶלֶת! – קָרָא אֵלָיו כְּלַבְלַב בָּהוּל בִּנְבִיחַת פְּחָדִים וּבְלִי לְהֵעָצֵר רָץ לְדַרְכּוֹ…
– רוּחַ בָּאָה – יִלְלָה לְעֶבְרוֹ חֲתוּלָה וְחָמְקָה לְדַרְכָּהּ וּמֵרָחוֹק שָׁמַע עוֹד אֶת קוֹלָהּ – רוּץ וּבַקַּשׁ לְךָ מִסְתּוֹר וּמִקְלָט…
אוּלָם גַדִיקָט לֹא רָצָה לָרוּץ. הוּא קָפַץ עַל גָדֵר אַחַת וּמִשָׁם עָלָה עַל גַגוֹ שֶׁל דִיר נָמוֹךְ. עָמַד וְסָקַר אֶת הַסְבִיבָה. רָצָה לַעֲלוֹת עַל מָקוֹם גָבֹה־גָבֹהַּ. אִם תָּבוֹא הָרוּחַ – נָגֹחַ אֶגָחֲנָה! – הֶחְלִיט הַגְדִי.
הִסְתַּכֵּל גַדִיקָט כֹּה וָכֹה. הִנֵה גַם אֲנָשִׁים אָצִים רָצִים אֶל בָּתֵּיהֶם וְאֶל סֻכּוֹתֵיהֶם, מִי בַּעֲגָלָה, מִי בְּאוֹפַנַיִם וּמִי בָּרֶגֶל, וְעִם הָאֲנָשִׁים – סוּסִים, פָּרוֹת, תֻּכִּים…
הִנֵה סוֹחֲבִים הָאֲנָשִׁים אֶת כְּלֵיהֶם מִן הַגַנִים וּמִן הַנַחַל, מִי כִּסֵא וּמִי סִירָה… וַאֲחֵרִים שֶׁכְּבָר הִגִיעוּ לְבָתֵּיהֶם, הֵגִיפוּ בְּחָפְזָה אֶת תְּרִיסַי הַחַלוֹנוֹת… אֲנָשִׁים שְׁחֹרֵי עוֹר, לִבְנֵי פָּנִים, רָזִים, שְׁמֵנִים, גְּדוֹלִים וּקְטַנִים – כֻּלָּם כֻּלָּם הִסְתַּתְּרוּ בְּבִקְתוֹת הַחֹמֶר הָאֲדַמְדַמוֹת שֶׁלָּהֶם, סָגְרוּ אַחֲרֵיהֶם אֶת הַדְלָתוֹת מֵאֵימַת הָרוּחַ הַחֲזָקָה הָעוֹמֶדֶת לְהִתְחוֹלֵל…
עוֹמֵד לוֹ גַדִיקָט בַּחוּץ וּמְחַכֶּה לָרוּחַ הַגְדוֹלָה. אֵין אִישׁ מִלְבַדוֹ. כָּל נֶפֶשׁ חַיָה אֵינָהּ נִרְאֵית עוֹד בְּכָל הַסְבִיבָה, וְהוּא חָשׁ עַצְמוֹ קָטָן וְעָלוּב לְמַרְאֵה הֶעָנָן הַשָׁחֹר וְהַגָדוֹל הַהוֹלֵךְ וּמִתְפַּשֵּׁט בַּשָׁמַיִם, הָלוֹךְ וְקָרוֹב, הָלוֹךְ וְאַיֵם עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלוֹ…
פִּתְאֹם – שְׁרִיק! יְבָ־בָ־בָ־בָה! נָשְׁבָה הָרוּחַ הַחֲזָקָה מַשָׁב אֶחָד חָזָק וְלֹא פָּסְקָה עוֹד… כְּהֶרֶף עַיִן הוּעַף גַדִיקָט לְמַעְלָה כְּאִלוּ הָיָה עֲפִיפוֹן…
מִטְרִיָּה, דְלִי, סַרְטָן, דָג פּוֹרֵחַ – כָּל אֵלֶה הִתְעוֹפְפוּ בָּאֲוִיר אַף הֵם.
– שְׁרִ־אִי־אִי־אִיק! – וְדֶקֶל רָם נֶעֱקַר מִמְקוֹמוֹ וְהוּעַף אֶל עָל… – בֶּה־הֶ־הֶ־הֶ־הֶ! – צָעַק גַדִיקָט… וְהָרוּחַ – חֲבֹט! אָחֲזָה בְּגַגוֹן שֶׁל צְרִיף וּנְשָׂאוֹ לַמֶרְחַקִים…
– פְּעִי־עִי־עִי־עִי! – פָּעָה גַדִיקָט… וְהָרוּחַ – תְּפֹס! טִלְטְלָה אֶת גַדִיקָט בָּאֲוִיר וֶהֱרִימוֹ לְמַעְלָה…
– הִי־הִי! – צָוַח הַגְדִי.
וְהָרוּחַ – שְׁמֹט! שָׁמְטָה אֶת גַדִיקָט.
מַטָה,
מַטָה,
מַטָה!
וְגַדִיקָט צָנַח יָשָׁר לְתוֹךְ מְעָרָה אֲפֵלָה…
אַךְ עַד מְהֵרָה נִתְאוֹשֵׁשׁ הַגְדִי וְרָאָה שֶׁלֹּא מְעָרָה הִיא זוֹ, כִּי אִם חֹר בְּגֶזַע עֵץ הַצוֹמֵחַ עַל שְׂפַת הַיָם… וְהוּא נָשַׁם לִרְוָחָה, כִּי עַתָּה מָצָא לוֹ מַחֲסֶה מִפְּנֵי הָרוּחַ. עָיֵף הָיָה הַגְדִי, אָסַף אֶת רַגְלָיו תַּחְתָּיו וְנִרְדַם. כָּל אוֹתוֹ הַלַיְלָה יָשֵׁן גַדִיקָט שֵׁנָה חֲזָקָה וּלְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר, מִשֶּׁחָדְרוּ קַרְנֵי הַשֶׁמֶשׁ הָרִאשׁוֹנוֹת אֶל חֹר הַגֶזַע, הֵקִיץ גַדִיקָט וְהֵצִיץ הַחוּצָה.
הָרוּחַ שָׁכְכָה וּפְנֵי הַשָׁמַיִם הִתְבַּהֲרוּ. עָמַד גַדִיקָט בְּפֶתַח הַחֹר, אָסַף מִסְבִיבוֹ חַלוּקֵי אֲבָנִים וְהִגִישָׁם לְפִיו – אַךְ מִיָד נוֹכַח לָדַעַת כִּי אֵין הֵם נִתָּנִים לַאֲכִילָה.
הוֹצִיא גַדִיקָט אֶת רֹאשׁוֹ וְקָרָא:
– יוּ־יוּ! רָעֵב אֲנִי!
אַךְ אֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה. אֶל כָּל אֲשֶׁר הִבִּיט רַק מַיִם וָחוֹל.
– בֶּה־הֶ! בֶּה־הֶ! – הִתְיַפַּח גַדִיקָט. – אֲנִי רוֹצֶה הַבַּיְתָה! הַבַּיְתָה! אֵיךְ אָבוֹא לְשָׁם, בֶּה־הֶ? מֵרָחוֹק רָאָה סִירָה קְטַנָה שָׁטָה עַל פְּנֵי הַמַיִם. שׁוּב הִתְחִיל הַגְדִי פּוֹעֶה וּמִתְיַפֵּחַ.
אַךְ הַסִּירָה עָבְרָה חָלְפָה לְדַרְכָּהּ…
– בֶּה־הֶ־הֶ! – יִבֵּב גַדִיקָט, אַךְ הָאִישׁ הַיוֹשֵׁב בַּסִירָה לֹא שָׁמַע אֶת קוֹלוֹ.
בִּזְהִירוּת רַבָּה יָצָא גַדִיקָט מִמְעָרָתוֹ, טִפֵּס עַל אַחַת הָאֲבָנִים אֲשֶׁר עַל יַד הָעֵץ וְהִנֵּה רוֹאֶה הוּא דוּגִית קְטַנָה שָׁטָה עַל פְּנֵי הַיָם.
– בֶּה־בֶּה! – צָעַק גַדִיקָט כְּכָל שֶׁעָמַד לוֹ כֹּחוֹ…
פָּנְתָה הֵסִירָה אֶל עֶבְרוֹ וְהַנַעַר שֶׁאָחַז בַּמְשׁוֹטִים הֶאֱהִיל בְּיָדָיו עַל עֵינָיו מִפְּנֵי הַשֶׁמֶשׁ, הִסְתַּכֵּל לְפָנָיו וּבִתְנוּעָה נִמְרֶצֶת הֵחֵל לַחְתֹּר בִּמְשׁוֹטָיו. לְאַחַר רְגָעִים מִסְפָּר הִתְחִיל קוֹרֵא וּמְצַעֵק:
– גַדִיקָט! אוֹהּ, גַדִיקָט! כְּבָר חִפַּשְׂתִּיךָ בְּכָל מָקוֹם!
הָיָה זֶה לִילִי.
לְשֵׁמַע קְרִיאָתוֹ כִּשְׁכֵּשׁ גַדִיקָט בִּזְנָבוֹ הַקָצָר וְקָפַץ בִּמְקוֹמוֹ מִשִׂמְחָה; וְכַאֲשֶׁר בָּא אֵלָיו לִילִי לֹא עוֹד נִסָה לִנְגֹחַ אוֹתוֹ. הָלַךְ אַחֲרָיו אֶל הַסִירָה הַקְטַנָה וְשָׂמַח, כִּי עוֹד מְעַט וְרָאָה אֶת אַבָּא תַּיִשׁ גְדָל־קַרְנַיִם וְאֶת אִמָא הָעֵז דַקַת־הָרַגְלַיִם. רַבָּה הָיְתָה שִׂמְחָתוֹ, אַף כִּי מֵעוֹלָם לֹא חָשַׁב, כִּי יָשׁוּב בַּסִירָה הַבַּיְתָה.
גְדָיִים רַבִּים אֲחֵרִים אֵינָם מְסֻגָלִים לְוַתֵּר עַל כְּבוֹדָם וְגַאֲוָתָם, אַךְ לֹא כֵן גַדִיקָט. הוּא לֹא בּוֹשׁ לְהוֹדוֹת שֶׁמִתְחָרֵט הוּא עַל מַעֲשֵׂהוּ.
וּבִרְאוֹתוֹ מֵרָחוֹק אֶת אַבָּא וְאִמָא עוֹמְדִים עַל רֹאשׁ הַגִבְעָה, הֵחֵל רָץ אֲלֵיהֶם בְּשִׂמְחָה וְקָרָא:
– בֶּה־הִי! בֶּה־הִי!
וּבִלְשׁוֹן הָעִזִים פֵּרוּשָׁהּ שֶׁל קְרִיאָה זוֹ הִיא: מֵעַתָּה אֶעֱשֶׂה אֶת כָּל אֲשֶׁר תְּצַוּוּ עָלַי…
וְגַדִיקָט הֵחֵל מֵאָז לְקַיֵם אֶת הַבְטָחָתוֹ זוֹ.
בְּאַחַד הָאִיִים הָרְחוֹקִים, שֶׁבְּלֶב יָם תָּכֹל וּרְחַב־יָדַיִם, חַי לוֹ תַּיִשׁ גְדָל־קַרְנַיִם יַחַד עִם זוּגָתוֹ, עֵז דַקַת־רַגְלַיִם, וְלָהֶם גְדִי קָטָן וְחָמוּד, אֲשֶׁר שֵׁם חִבָּה נִתַּן לוֹ – גַדִיקָט.
הַרְחֵק־הַרְחֵק מֵעֵבֶר לֶהָרִים הַגְבֹהִים חַי טוֹחֵן זָקֵן־זָקֵן מְאֹד וְלוֹ שְׁלשָׁה בָּנִים: בָּרָק, חָרָק וְחָרוּל, וּבְכָל רְכוּשׁוֹ רַק שְׁלשָׁה דְבָרִים: טַחֲנָה, חֲמוֹר וְחָתוּל.
יוֹם אֶחָד קָרָא הַטוֹחֵן לְבָנָיו וְאָמַר לָהֶם:
“הִנֵה אֲנִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְאַתֶּם, בָּנַי, חַלְקוּ בֵּינֵיכֶם אֶת רְכוּשִׁי, אֲשֶׁר אֲנִי מַשְׁאִיר לָכֶם. בָּרָק בְּכוֹרִי יִקַח לוֹ אֶת הַטַחֲנָה. חָרָק – יִקַח אֶת חֲמוֹרִי, וְחָרוּל – אֶת הֶחָתוּל”.
שָׂמַח בָּרָק בַּטַחֲנָה, טָחַן בָּהּ קֶמַח וְהִרְוִיחַ אֶת לַחְמוֹ. שָׂמַח חָרָק בַּחֲמוֹר, עָבַד בּוֹ כָּל הַיָמִים וְלֹא רָעַב לְלֶחֶם. וְרַק חָרוּל הָיָה עָצוּב וְאָמַר: “מַה יִתֵּן וּמַה יוֹסִיף לִי הֶחָתוּל? לַעֲבוֹדָה לֹא יִצְלַח וְעוֹד לֶאֱכֹל צָרִיךְ לָתֵת לוֹ… גַם אִם אֶפְשֹׁט מִמֶנוּ אֶת עוֹרוֹ לֹא אֲקַבֵּל דָבָר, כִּי אִם זוּג כְּסָיוֹת בִּלְבַד. וְלֶחֶם מֵאַיִן יִמָצֵא לִי?”
כְּשֶׁשָּׁמַע הֶחָתוּל אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶה, לֹא נֶעֱלַב וָלֹא נִתְרַגֵז, כִּי אִם פָּנָה אֶל אֲדוֹנָיו וְאָמַר לוֹ:
– אַל־נָא תִּתְעַצֵב, אֲדוֹנִי, וְאַל תִּדְאַג. תֵּן לִי שַׂק וְזוּג מַגָפַיִם, לְמַעַן יִהְיֶה לִי נוֹחַ לָלֶכֶת בֵּין הַשִׂיחִים וְאָז תִּרְאֶה כִּי יְרֻשָׁה טוֹבָה נָפְלָה בְּחֶלְקְךָ.
בַּתְּחִלָה צָחַק חָרוּל לְדִבְרֵי חֲתוּלוֹ. “וְכִי מַה טוֹבָה תִּצְמַח לִי מִכָּל זֶה” – חָשַׁב בְּלִבּוֹ. אַךְ כַּאֲשֶׁר לֹא פָּסַק הֶחָתוּל מִלַחֲזֹר עַל הַצָעָתוֹ וּמִלְהַפְצִיר בּוֹ יוֹם־יוֹם, וּבְדַעְתּוֹ שֶׁהֶחָתוּל יְצוּר עָרוּם וְזָרִיז הוּא, עָלָה הִרְהוּר בְּמֹחוֹ: “אוּלַי יַעֲזֹר לִי זֶה”, וְהוּא נַעֲנָה לְבַקָשָׁתוֹ.
קִבֵּל הֶחָתוּל אֵת הַמַגָפַיִם מִידֵי אֲדוֹנָיו וּמִיָד נָעַל אוֹתָם, נָטַל אֶת הַשַׂק, מִלֵא אוֹתוֹ קִלְחֵי כְּרוּב וָגֶזֶר, שָׂם אוֹתוֹ עַל גַּבּוֹ וְהָלַךְ אֶל הַיַעַר, לַמָקוֹם אֲשֶׁר שְׁפַנִים רַבִּים מְצוּיִים בּוֹ.
בָּא אֶל הַיַעַר, הֵטִיל אֶת הַשַׂק בֵּין הָעֵצִים, הִסְתַּתֵּר בֵּין הַשִׂיחִים הַסְמוּכִים וְחִכָּה שָׁם.
לֹא עָבְרוּ רְגָעִים מֻעָטִים וְהַהַצְלָחָה הֵאִירָה לוֹ פָּנִים: שָׁפָן קָטָן וְשׁוֹטֶה נִגַשׁ אֶל הַשַׂק. רֵיחַ הַיְרָקוֹת עָלָה בְּאַפּוֹ וּכְהֶרֶף־עַיִן נִכְנַס לְתוֹכוֹ. אוֹתוֹ רֶגַע קָפַץ הֶחָתוּל מִמַחֲבוֹאוֹ, קָשַׁר אֵת הַשַׂק וְנָשָׂא אוֹתוֹ אֶל אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ.
הִתְיַצֵב הֶחָתוּל לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, הִשְׁתַּחֲוָה אַפַּיִם אַרְצָה וְאָמַר:
– מַלְכִּי הַגָדוֹל! חָרוּל, אֲדוֹנִי הֶעָשִׁיר, צִוָה עָלַי לְהַגִישׁ לְךָ אֶת שְׁפַנוֹ בְּמַתָּנָה.
שָׂמַח הַמֶּלֶךְ וְאָמַר: – אֱמֹר לְחָרוּל אֲדוֹנֶיךָ, כִּי שָׂמַחְתִּי בְּמַתְּנָתוֹ וַאֲנִי מוֹדֶה לוֹ מְאֹד.
הִשְׁתַּחֲוָה הֶחָתוּל וְהָלַךְ לוֹ.
בְּפַעַם אַחֶרֶת הִסְתַּתֵּר הֶחָתוּל עִם שָׂקוֹ בַּשָׂדֶה, בְּתוֹךְ הַקָמָה.
עַד מְהֵרָה נִכְנְסוּ לְתוֹךְ הַשַׂק שְׁתֵּי אַרְנָבוֹת. מִהֵר הֶחָתוּל גַם הַפַּעַם וְקָשַׁר אֶת הַשַׂק וְהֵבִיא אֶת צֵידוֹ לַמֶלֶךְ מַתָּנָה מֵאֵת אֲדוֹנָיו. גַם בְּמַתָּנָה זוֹ שָׂמַח הַמֶלֶךְ שִׂמְחָה גְדוֹלָה וְצִוָה אֶת עֲבָדָיו לְכַבֵּד אֵת הֶחָתוּל בְּמַאֲכָלִים טוֹבִים.
וְכָךְ הָיָה הֶחָתוּל בְּמֶשֶׁךְ שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים רְצוּפִים מֵבִיא אֶל הַמֶלֶךְ צַיִד אַחַר צַיִד – מַתָּנָה מֵאֵת חָרוּל אֲדוֹנָיו.
יוֹם אֶחָד שָׁמַע הֶחָתוּל, שֶׁהַמֶּלֶךְ וּבִתּוֹ הַיָפָה בְּכָל נְסִיכוֹת הָעוֹלָם עוֹמְדִים לָצֵאת בְּמֶרְכַּבְתָּם לְטִיוּל לְאֹרֶךְ שְׂפַת הַנָהָר. בָּא אֶל חָרוּל וְאָמַר:
– אִם בְּקוֹלִי תִּשְׁמַע – חַיִים טוֹבִים יִהְיוּ לְךָ מֵעַתָּה. לֵךְ וְהִתְרַחֵץ הַיוֹם בַּנָהָר, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר אַרְאֶה לְךָ, וְאַל תִּשְׁאָלֵנִי לְפֵשֶׁר הַדָבָר.
שָׁמַע חָרוּל בְּקוֹל הֶחָתוּל וְנִכְנַס הַמַיְמָה, אַף כִּי לֹא יָדַע מַה טוֹבָה תִּצְמַח לוֹ מִזֶה.
עוֹד הוּא מִתְרַחֵץ וּמִרְכֶּבֶת הַמֶלֶךְ קָרְבָה אֶל הַנָהָר. רָאָה אוֹתָהּ הֶחָתוּל וּמִיָד הִתְחִיל רָץ לִקְרָאתָהּ וְצוֹעֵק:
– הַצִילוּ! חָרוּל אֲדוֹנִי טוֹבֵעַ בַּנָהָר!
שָׁמַע הַמֶלֶךְ אֶת צַעֲקַת הֶחָתוּל וְהֵצִיץ מִתּוֹךְ מֶרְכַּבְתּוֹ. מִיָד הִכִּיר אֶת הֶחָתוּל, אֲשֶׁר הֵבִיא לוֹ פְּעָמִים רַבּוֹת מִשְׁלַל צֵידוֹ, וְצִוָה עַל עֲבָדָיו לְהָחִישׁ עֶזְרָה לָאָדוֹן חָרוּל הַטוֹבֵעַ.
עַד שֶׁעַבְדֵי הַמֶּלֶךְ מָשׁוּ אֶת חָרוּל מִן הַמַיִם הִסְפִּיק כְּבָר הֶחָתוּל לְסַפֵּר לַמֶלֶךְ, כִּי בְּשָׁעָה שֶׁאֲדוֹנָיו הִתְרַחֵץ בַּנָהָר, בָּאוּ גַנָבִים וְגָנְבוּ אֶת בְּגָדָיו, כִּי עַל כֵּן הֶחְבִּיא הֶחָתוּל עַצְמוֹ אֶת בִּגְדֵי אֲדוֹנָיו מִתַּחַת לְאֶבֶן גְדוֹלָה.
מִיָד צִוָה הַמֶלֶךְ לִמְשָׁרְתָיו לְהָבִיא מֵאַרְמוֹנוֹ חֲלִיפָה יָפָה בִּשְׁבִיל חָרוּל.
לָבַשׁ חָרוּל אֶת בִּגְדֵי הַמַלְכוּת וּבָא לִפְנֵי הַמֶלֶךְ. רָאָה אוֹתוֹ הַמֶלֶךְ וְהִנֵה יְפֵה־מַרְאֵה הוּא, נִכְנַס עִמוֹ בְּשִׂיחָה וּלְבַסוֹף הִזְמִין אוֹתוֹ לַעֲלוֹת עַל מֶרְכַּבְתּוֹ.
יָפֶה וּמְכֻבָּד הָיָה חָרוּל בִּלְבוּשׁ הַמֶלֶךְ וּמִיָד מָצָא חֵן בְּעֵינֵי בַּת הַמֶלֶךְ.
הֵם נוֹסְעִים וְהֶחָתוּל רָץ לִפְנֵיהֶם. רָאָה קוֹצְרִים עוֹבְדִים בַּשָׂדֶה, אָמַר לָהֶם:
– שִׁמְעוּ, קוֹצְרִים! אִם לֹא תֹּאמְרוּ לַמֶלֶךְ שֶׁהַשָּׂדוֹת הָאֵלֶה שֶׁל חָרוּל הֵם, לֹא אוֹסִיף לָצוּד עַכְבָּרִים בְּבָתֵּיכֶם וּבְאַסְמֵיכֶם וְהֵם יְכַלוּ אֶת כָּל תְּבוּאַתְכֶם.
עָבְרָה מִרְכֶּבֶת הַמֶלֶךְ לְיַד הַקוֹצְרִים, שָׁאַל אוֹתָם הַמֶּלֶךְ:
– שֶׁל מִי כָּל הַשָׂדוֹת הָאֵלֶה?
– שֶׁל חָרוּל, אֲדוֹנֵנוּ הֶעָשִׁיר – עָנוּ הַקוֹצְרִים, כִּי פַּחַד הֶחָתוּל נָפַל עֲלֵיהֶם.
– מַה יָפִים שְׂדוֹתֶיךָ! – אָמַר הַמֶלֶךְ אֶל חָרוּל.
– אָמְנָם כֵּן הוּא – עָנָה חָרוּל – יְבוּל רַב נוֹתְנִים הַשָׂדוֹת הָאֵלֶה מִדֵי שָׁנָה בְּשָׁנָה.
וְהֶחָתוּל מוֹסִיף לָרוּץ לִפְנֵי הַמֶרְכָּבָה. רָאָה בּוֹצְרִים עוֹבְדִים בַּכְּרָמִים, אָמַר לָהֶם:
– שִׁמְעוּ, בּוֹצְרִים, אִם לֹא תֹּאמְרוּ לַמֶלֶךְ שֶׁהַשָּׂדוֹת הָאֵלֶה שֶׁל חָרוּל הֵם, לֹא אוֹסִיף לָצוּד עַכְבָּרִים בְּבָתֵּיכֶם וּבְיִקְבֵיכֶם, וְהֵם יְכַלוּ אֶת הָעֲנָבִים וְאֶת כַּדֵי הַיַיִן.
עָבְרָה מִרְכֶּבֶת הַמֶלֶךְ לְיַד הַבּוֹצְרִים, שָׁאַל אוֹתָם הַמֶּלֶךְ:
– שֶׁל מִי כָּל הַכְּרָמִים הָאֵלֶה?
– שֶׁל חָרוּל, אֲדוֹנֵנוּ הֶעָשִׁיר – עָנוּ הַבּוֹצְרִים פֶּה אֶחָד, כִּי פַּחַד הֶחָתוּל נָפַל עֲלֵיהֶם.
– מָה נִפְלָאִים כְּרָמֶיךָ! – אָמַר הַמֶלֶךְ אֶל חָרוּל בִּפְנוֹתוֹ אֵלָיו.
וְכָךְ רָץ הֶחָתוּל לִפְנֵי הַמֶּרְכָּבָה. רָאָה רוֹעִים, רָאָה בּוֹקְרִים, וּלְכֻלָם אָמַר שֶׁיַגִידוּ לַמֶלֶךְ, כִּי שְׂדוֹת־הַמִרְעֶה וְהָאָחוּ שֶׁל חָרוּל הֵם, עַד שֶׁהַמֶלֶךְ הִתְפַּלֵּא וְהִשְׁתּוֹמֵם לְמַרְאֵה הָעֹשֶׁר הָרַב אֲשֶׁר לְחָרוּל, הַיוֹשֵׁב בְּמֶרְכַּבְתּוֹ.
לְבַסוֹף הִגִּיעַ הֶחָתוּל לְאַרְמוֹנוֹ שֶׁל קוֹסֵם גָדוֹל. וְהַקוֹסֵם – קוֹסֵם רַע עֵד מְאֹד וְכָל הַשָׂדוֹת וְהַכְּרָמִים אֲשֶׁר הַמֶלֶךְ עָבַר בָּם, שֶׁלוֹ הָיוּ.
פָּנָה הֶחָתוּל אֶל הַקוֹסֵם הָרַע וְאָמַר לוֹ:
– שָׁמַעְתִּי שֶׁאַתָּה יָכוֹל לַהֲפֹךְ אֶת עַצְמְךָ לְכָל מִינֵי חַיוֹת.
רָצָה הַקוֹסֵם לְהִתְפָּאֵר בִּקְסָמָיו וְעָנָה:
– אָמְנָם כֵּן, הִנֵה, הִסְתַּכֵּל… – וּבִן רֶגַע הָיָה לְאַרְיֵה.
נִבְהַל הֶחָתוּל וְרָצָה לָנוּס מִפָּנָיו וּכְבָר הִתְחִיל מְטַפֵּס עַל גַּבֵּי הַמַרְזֵב, אַף כִּי לֹא דָבָר קַל הוּא לְטַפֵּס בְּמַגָפַיִם…
אַךְ הִנֵה רָאָה הֶחָתוּל שֶׁהַקוֹסֵם שׁוּב לָבַשׁ צוּרַת אָדָם, וְאָז יָרַד וְהוֹדָה כִּי פַּחַד גָדוֹל תָּקַף אוֹתוֹ, וְהַקוֹסֵם צָחַק צְחוֹק רָם.
– סִפְּרוּ לִי, שֶׁגַם לְבַעֲלֵי חַיִים קְטֵנִים אַתָּה יָכוֹל לֵהָפֵךְ?
– חַא־חַא־חַא! – צָחַק הַקוֹסֵם – אֲפִילוּ לִנְמָלָה.
– אִם כֵּן – אָמַר הֶחָתוּל – הֱיֵה לְעַכְבָּר…
כְּהֶרֶף־עַיִן הָיָה הַקּוֹסֵם לְעַכְבָּר.
אַךְ רָאָה הֶחָתוּל אֶת הָעַכְבָּר, קָפַץ עָלָיו וְטָרַף אוֹתוֹ.
בֵּינָתַיִם עָבְרָה מִרְכֶּבֶת הַמֶלֶךְ לְיַד הָאַרְמוֹן. שָׁמַע הֶחָתוּל אֶת קוֹל אוֹפַנֵי הַמֶרְכָּבָה וְיָצָא לִקְרָאתָהּ וְאָמַר:
– אַרְמוֹן חָרוּל, אֲדוֹנִי הַמֶלֶךְ, פָּתוּחַ לְפָנֶיךָ!
– אוֹהּ, – פָּנָה הַמֶּלֶךְ אֶל חָרוּל – הֲגַם הָאַרְמוֹן הַנִפְלָא הַזֶּה שֶׁלְךָ הוּא? מֵעוֹדִי לֹא רָאִיתִי אַרְמוֹן יָפֶה כָּזֶה!
נִכְנְסוּ הַמֶלֶךְ וּבִתּוֹ וְחָרוּל עִמָהֶם לְאוּלָם גָדוֹל וּמְפֹאָר וְיָשְׁבוּ לִסְעֹד אֶת לִבָּם לְיַד שֻׁלְחָן עָרוּךְ כָּל טוּב.
שָׁתָה הַמֶלֶךְ חָמֵשׁ כּוֹסוֹת יַיִן וּכְשֶׁלִבּוֹ טוֹב עָלָיו הִסְתַּכֵּל בָּאַרְמוֹן הַיָפֶה, בְּבִתּוֹ וּבְחָרוּל וְאָמַר: “הִנֵּה כִּי כֵן, חָרוּל יְדִידִי, קַח אֶת בִּתִּי לְךָ לְאִשָּׁה”. שָׂמַח חָרוּל לְדִבְרֵי הַמֶלֶךְ, כִּי בִּתּוֹ הָיְתָה גַם יָפֶה וְגַם חֲכָמָה. וְעוֹד בְּאוֹתוֹ יוֹם עָרְכוּ אֶת הַחֲתֻנָה. אָז יָדַע חָרוּל, כִּי אֵין חָכָם כַּחֲתוּלוֹ וְכִי יְרֻשָׁה טוֹבָה קִבֵּל מֵאֵת אָבִיו.
הָיֹה הָיוּ זוּג זְקֵנִים, סָבָא וְסַבְתָּא, וְלָהֶם נֶכְדָה קְטַנָה אַחַת וִיחִידָה – אִילָנָה. אָהֲבוּ הַזְקֵנִים אֶת נֶכְדָתָם וְשָׁמְרוּ עָלֶיהָ כְּעַל בָּבַת עֵינָם.
יוֹם אֶחָד בָּאוּ חַבְרוֹתֶיהָ שֶׁל אִילָנָה וּבִקְשׁוּ מִמֶנָה שֶׁתֵּלֵךְ עִמָהֶם הַיַעְרָה לְלַקֵט גַרְגְרִים. זְמַן רַב לֹא אָבוּ הַזְקֵנִים לָתֵת לְנֶכְדָתָם לְצֵאת עִם חַבְרוֹתֶיהָ הַקְטַנוֹת אֶל הַיַעַר, אַךְ אִילָנָה הִפְצִירָה בָּהֶם וְהִתְחַנְנָה לִפְנֵיהֶם עַד שֶׁהִסְכִּימוּ, אַךְ הַזְהֵר הִזְהִירוּ אוֹתָהּ שֶׁלֹּא תִתְרַחֵק מִכָּל שְׁאָר הַיְלָדוֹת אַף צַעַד אֶחָד.
הוֹלְכוֹת לָהֶן הַיְלָדוֹת בַּיַּעַר וּמְלַקְטוֹת גַרְגְרִים. הוֹלְכוֹת הֵן מֵעֵץ לְעֵץ וּמִשִׂיחַ לְשִׂיחַ – וְאִילָנָה הוֹלֶכֶת אַחֲרֵיהֶן לְאִטָהּ וְהַמֶרְחָק בֵּינָה לְבֵינֵיהֶן הוֹלֵךְ הָלוֹךְ וְגָדוֹל.
סַקְרָנִית גְדוֹלָה הָיְתָה אִילָנָה הַקְטַנָה. רָאֲתָה פֶּרַח, מִיָד נִגְשָׁה אֵלָיו וְקָטְפָה אוֹתוֹ. רָאֲתָה סְנָאִית מְקַפֶּצֶת בֵּין הָעֲנָפִים, עָמְדָה וְהִסְתַּכְּלָה בָּהּ, רָצְתָה לִרְאוֹת אֵיךְ הִיא מְפַצַחַת אֱגוֹזִים. כָּל כָּךְ מַצְחִיק הָיָה הַדָבָר עֵד שֶׁלֹּא יָכְלָה לִגְרֹעַ עַיִן מִמֶנָה…
בֵּין כֹּה וָכֹה נִתְרַחֲקוּ חַבְרוֹתֶיהָ מֶרְחָק רַב, וּבִרְאוֹתָן לִבְסוֹף שֶׁאִילָנָה אֵינֶנָה בֵּינֵיהֶן הֵחֵלוּ קוֹרְאוֹת וְצוֹעֲקוֹת בְּקוֹל: “אִילָנָה! אִי־לָ־נָה!” אַךְ רְחוֹקָה הָיְתָה אִילָנָה וְלֹא שָׁמְעָה אֶת קוֹל קְרִיאָתָן, וְהַיְלָדוֹת שָׁבוּ הַבַּיְתָה בִּלְעָדֶיהָ.
וְאִילָנָה הוֹסִיפָה לְלַקֵט גַרְגְרִים, לִקְטָה וְלִקְטָה עַד שֶׁיָרַד הָעֶרֶב. נָשְׂאָה עֵינֶיהָ וְהִנֵה הִיא רוֹאָה, שֶׁחַבְרוֹתֶיהָ הָלְכוּ לָהֶן וְהִיא נִשְׁאָרָה לְבַדָהּ בַּיַעַר הָאָפֵל; עוֹד נִסְתָה לִקְרֹא אַחֲרֵיהֶן בְּקוֹל, עוֹד בִּקְשָׁה לִמְצֹא אֶת דַרְכָּהּ הַבַּיְתָה, אַךְ כְּכָל שֶׁהוֹסִיפָה לָלֶכֶת בַּיַעַר כֵּן תָּעֲתָה בּוֹ הָלוֹךְ וְתָעֹה. לִבְסוֹף עָיְפָה מְאֹד, עָלְתָה עַל עֵץ אֶחָד, יָשְׁבָה עַל אֶחָד מֵעֲנָפָיו וְהִתְחִילָה בּוֹכָה וּמִתְיַפַּחַת:
– מִי יָבִיא אֶת אִילָנָה הַבַּיְתָה, מִי יִקָחֵנִי אֶל סָבִי וְסָבָתִי? נֶכְדָה אַחַת וִיחִידָה אֲנִי לָהֶם, אֶל סָבָתִי וְאֶל סָבִי מִי אוֹתִי יָבִיא?…
עָבַר דֹב לְיַד הָעֵץ, אֲשֶׁר עָלָיו יָשְׁבָה אִילָנָה, שָׁמַע אֶת בִּכְיָהּ, קָרַב אֶל הָעֵץ וְשָׁאַל:
– לָמָה תִבְכִּי, יַלְדַת־חֵן?
– אֵיךְ לֹא אֶבְכֶּה, דֻבִּי הַטוֹב! נֶכְדָה אַחַת וִיחִידָה אֲנִי לְסָבִי וּלְסָבָתִי, וְהִנֵה תָּעִיתִי בַּיַעַר וְאֵינִי מוֹצֵאת אֶת דַרְכִּי הַבַּיְתָה. אֶל סָבָתִי וְאֶל סָבִי מִי אוֹתִי יָבִיא?
– אִם יִתְּנוּ לִי דְבַשׁ מְלֹא הַכַּד, אֶל סָבָתֵךְ וְאֶל סָבֵךְ אֶקָחֵךְ מִיָד.
לֹא יָדְעָה אִילָנָה אִם יִרְצוּ הַזְקֵנִים לָתֵת לַדֹב דְבַשׁ מְלֹא הַכַּד וְלֹא הִבְטִיחָה לוֹ דָבָר.
לֹא רָצָה הַדֹב לַהֲבִיאָהּ הַבַּיְתָה חִנָם, פָּנָה לְדַרְכּוֹ וְהָלַךְ לוֹ.
וְאִילָנָה בּוֹכָה וּמִתְיַפַּחַת:
– מִי יָבִיא אֶת אִילָנָה הַבַּיְתָה, מִי יִקָחֵנִי אֶל סָבִי וְסָבָתִי…
עָבַר זְאֵב, שָׁמַע אֶת בִּכְיָהּ, קָרַב וְשָׁאַל:
– לָמָה תִבְכִּי, יַלְדַת־חֵן?
– אֵיךְ לֹא אֶבְכֶּה, זְאֵבִי הַטוֹב! נֶכְדָה אַחַת וִיחִידָה אֲנִי לְסָבִי וּלְסָבָתִי, וְהִנֵה תָעִיתִי בַּיַעַר… אֶל סָבָתִי וְאֶל סָבִי מִי אוֹתִי יָבִיא?
– אִם יִתְּנוּ לִי לְפָחוֹת גְדִי אֶחָד, אֶל סָבֵךְ וְאֶל סָבָתֵךְ אֲבִיאֵךְ מִיָד.
לֹא יָדְעָה אִילָנָה אִם יִרְצוּ הַזְקֵנִים לָתֵת לוֹ גְדִי וְשָׁתְקָה גַם הַפַּעַם.
לֹא רָצָה הַזְּאֵב לַהֲבִיאָהּ הַבַּיְתָה חִנָם, פָּנָה לְדַרְכּוֹ וְהָלַךְ לוֹ.
וְאִילָנָה יוֹשֶׁבֶת עַל הָעֵץ בּוֹכָה וּמִתְיַפַּחַת:
– תָּעֹה תָעֲתָה אִילָנָה בַּיַעַר, מִי יִקָחֵנִי אֶל סָבִי וְסָבָתִי…
עֵבֶר שׁוּעָל, שָׁמַע אֶת בִּכְיָהּ, קָרַב וְשָׁאַל:
– לָמָה תִבְכִּי, יַלְדַת־חֵן?
– אֵיךְ לֹא אֶבְכֶּה, שׁוּעָל חָבִיב! נֶכְדָה אַחַת וִיחִידָה אֲנִי לְסָבִי וּלְסָבָתִי וְהִנֵה תָעִיתִי בַּיַעַר… אֶל סָבָתִי וְאֶל סָבִי מִי אוֹתִי יָבִיא?
שָׁמַע הַשּׁוּעָל כִּי סָבָא וְסַבְתָּא לָהּ, הֵבִין שֶׁנֶכְדָתָם יְקָרָה לָהֶם מִכֹּל וְהוּא יָבוֹא עַל שְׂכָרוֹ, לֹא בִּקֵשׁ דָבָר וְאָמַר:
– רְדִי, יַלְדָה, מִן הָעֵץ וְעַל גַבִּי שְׁבִי, אֶל סָבֵךְ וְאֶל סָבָתֵךְ מִיָד אוֹתָךְ אָבִיא, אֶל בֵּיתֵךְ אוֹתָךְ אֶקַח וְכֻלָנוּ אָז נִשְׂמַח.
יָרְדָה אִילָנָה מִן הָעֵץ, יָשְׁבָה עַל גַבּוֹ שֶׁל הַשׁוּעָל וְהַשׁוּעָל נָשָׂא רַגְלָיו וְהִתְחִיל רָץ בַּדֶּרֶךְ הָעוֹלָה לַכְּפָר אֲשֶׁר אִילָנָה גָרָה שָׁם.
מַהֵר־מַהֵר רָץ הַשׁוּעָל קַל־הָרַגְלַיִם, בְּפִיו סַל הַגַרְגְרִים וּבִזְנָבוֹ יְכַשְׁכֵּשׁ מִשִׂמְחָה. וְאִילָנָה יוֹשֶׁבֶת עַל גַבּוֹ, יָדֶיהָ אוֹחֲזוֹת בְּצַוָארוֹ וְהִיא שְׂמֵחָה שְׂמֵחָה מְאֹד… גַּם הַיָרֵחַ שֶׁרָאָה אֶת הַמַסָע הַזֶּה מִמְרוֹמֵי הַשָׁמַיִם צָחַק וְשָׂמַח…
לֹא עָבְרָה שָׁעָה קַלָה וְהֵם הִגִיעוּ לְבֵית סָבָא וְסַבְתָּא. קָרַב הַשׁוּעָל אֶל הַדֶלֶת וְהֵחֵל מִתְדַפֵּק עָלֶיהָ בִּזְנָבוֹ:
– מִי שָׁם? – שָׁאֲלוּ הַזְקֵנִים כְּשֶׁהֵם מְמָרְרִים בַּבֶּכִי.
– זֶה אֲנִי, הַשׁוּעָל, הֵבֵאתִי לָכֶם אֶת אִילָנָה, אֶת נֶכְדַתְכֶם הָאַחַת וְהַיְחִידָה.
– אִילָנָה נֶכְדָתֵנוּ, אִילָנָה! – שָׂמְחוּ סָבָא וְסַבְתָּא, חִבְּקוּ וְנָשְׁקוּ אוֹתָהּ וְאֶל הַשׁוּעָל פָּנוּ וְאָמְרוּ:
– בְּבַקָּשָׁה, הִכָּנֵס אֶל בֵּיתֵנוּ, אוֹרֵחַ חָבִיב אַתָּה לָנוּ…
נִכְנַס הַשׁוּעָל פְּנִימָה. נָתְנוּ לוֹ גַם דְבַשׁ, גַם בָּשָׂר, גַם בֵּיצִים וְגַם חָלָב.
אָכַל הַשׁוּעָל לָשׂבַע וְרָץ לְסַפֵּר אֶת הַדָבָר לַדֹב וְלַזְאֵב הָרְעֵבִים.
שׁוּעָל רָעֵב עָבַר לְיַד כֶּרֶם, וְהִנֵה הוּא רוֹאֶה מֵעֵבֶר לַגָדֵר שֶׁמִסָבִיב לַכֶּרֶם גֶפֶן מְטַפֶּסֶת, עֲנָבֶיה בְּשֵׁלִים וּמְלֵאֵי עָסִיס, וְהֵם נִתְלִים מֵעַל הַגָדֵר הַגְבֹהָה אַשְׁכְּלוֹת־אַשְׁכְּלוֹת וְנוֹצְצִים כְּאִזְמָרַגְדִים.
נִשְׁתּוֹקֵק הַשׁוּעָל לֶאֱכֹל מִן הָעֲנָבִים הַטוֹבִים הָאֵלֶה, פִּיו מָלֵא רֹק, עֵינָיו נִלְטְשׁוּ, שִׁנָיו נֶחְשְׂפוּ – אַךְ גְבֹהָה הַגָדֵר וְאֵין הוּא יָכוֹל לְהַשִׂיג אַף אֶשְׁכּוֹל אֶחָד.
רוֹאוֹת הָעֵינַיִם,
אַךְ קְצָרוֹת הַכַּפַּיִם.
הִתְרוֹצֵץ הַשּׁוּעָל אָנֶה וָאָנָה. צַר הָיָה לוֹ לַעֲזֹב אֶת הַמָקוֹם וּלְבַסוֹף קָרָא בְּרֹגֶז רַב:
אֵין זֹאת, כִּי יָפִים הֵם
רַק לְמַרְאִית־עַיִן –
אַךְ אִם תֹּאכְלֵם
תִּקְהֶינָה הַשִׁנַיִם…
כַּךְ אָמַר וְהָלַךְ לוֹ לְדַרְכּוֹ.
פַּעַם אַחַת מָצְאָה בַּת־הָעוֹרֵב חֲרִיץ־גְּבִינָה גָדוֹל. שָׂמְחָה הָעוֹרְבָה בַּמְצִיאָה, עָלְתָה עַל אַחַד הָעֵצִים הַגְּבוֹהִים וְיָשְׁבָה עַל עָנָף אֶחָד מוּכָנָה וּמְזֻמָּנָה לְהַתְחִיל בִּסְעֻדָּה. פִּתְאֹם עָבַר שׁוּעָל רָעֵב, רָאָה אֶת הַגְבִינָה בְּפִי בַּת־הָעוֹרֵב וְתֵאָבוֹן גָּדוֹל תָּקַף אוֹתוֹ. פָּנָה הַשּׁוּעָל הַפִּקֵּח אֶל בַּת־הָעוֹרֵב וְאָמַר לָהּ: – “שָׁלוֹם לָךְ, גְּבֶרֶת לְתִפְאֶרֶת, יָפִית מִכָּל בְּנוֹת־הַכָּנָף, מַה יָּפוֹת נוֹצוֹתַיִךְ בֵּין עֲלֵי הֶעָנָף, מַה יָּפֶה הַמַּקּוֹר, וּזְנָבֵךְ הַשָּׁחוֹר, רְאוּיָה אַתְּ לִהְיוֹת מַלְכָּה עַל כָּל הָעוֹפוֹת. הֲתֵיטִיבִי גַם לָשִׁיר לְפָחוֹת כַּזָּמִיר?”
מָצְאוּ דִבְרֵי הַשּׁוּעָל חֵן בְּעֵינֵי בַּת־הָעוֹרֵב. רָצְתָה לְהוֹכִיחַ, כִּי גַם לָשִׁיר הִיא יוֹדַעַת, פָּתְחָה אֶת פִּיהָ… וְאוֹתוֹ רֶגַע נָפְלָה הַגְּבִינָה לְמַטָּה. חָטַף הַשּׁוּעָל אֶת הַגְּבִינָה, אָכַל אוֹתָהּ בְּתֵאָבוֹן, לִקֵּק אֶת שְׂפָתָיו שְׂבַע־רָצוֹן וְאָמַר: – “אוֹהֵב מַחֲמָאוֹת וּמִתְגַּנְדֵּר – שֵׂכֶל לוֹ חָסֵר. זִכְרִי זֹאת, בַּת עוֹרֵב, אַל תָּשִׂימִי לֵב לְדִבְרֵי הֶחָנֵף”.
יָצֹא יָצְאָה בַּת־אִכָּר אַחַת לַקָּצִיר וְאֶת כַּד הֶחָלָב, אֲשֶׁר לָקְחָה אִתָּהּ לְהַרְווֹת בּוֹ אֶת צִמְאוֹנָהּ, טָמְנָה בֵּין עֲרֵמַת־הָאֲלֻמּוֹת. עָבַר שׁוּעָל אֶחָד, הִרְגִּישׁ בְּרֵיחַ הֶחָלָב הַנָּעִים, הִתְגַּנֵּב בַּחֲשַׁאי לַמַּחֲבוֹא, שָׂם רֹאשׁוֹ אֶל תּוֹךְ הַכַּד וְהֵחֵל לוֹגֵם – לוֹג־לוֹג־לְגֹם! עַד שֶׁשָּׁתָה אֶת הַכֹּל. רָצָה הַשּׁוּעָל לָשׁוּב אֶל מְאוּרָתוֹ וְהִנֵּה צָרָה – אֵינוֹ יָכוֹל לְחַלֵּץ אֶת רֹאשׁוֹ מִן הַכַּד. הִתְרוֹצֵץ הַשּׁוּעָל אָנֶה וָאָנָה, טִלְטֵל אֶת רֹאשׁוֹ הַתָּקוּעַ עָמֹק בַּכַּד וְאָמַר: – “כַּד, כַּדִּי, דַּי מַחֲמַדִּי! הַקֵּץ, הַקֵּץ לְהִתְלוֹצֵץ, קְצָת צָחַקְתָּ לִי, קְצָת לָעַגְתָּ לִי, עַכְשָׁו – דַּי לְךָ, חַבּוּב, תֵּן הַבַּיְתָה לִי לָשׁוּב”. אַךְ הַכַּד הִתְעַקֵּשׁ, עֲשֵׂה לוֹ מַה שֶׁתַּעֲשֶׂה, אַךְ מִן הָרֹאשׁ אֵינוֹ מַרְפֶּה. הִתְרַגֵּז הַשּׁוּעָל וְאָמַר: – “חַכֵּה־חַכֵּה, אִם לֹא תַרְפֶּה מֵרְצוֹנְךָ הַטּוֹב – אַטְבִּיעַ אוֹתְךָ בַּנָּהָר הַקָּרוֹב”. רָץ הַשּׁוּעָל אֶל הַנָּהָר. שָׂם אֶת הַכַּד בַּמַּיִם וְרָצָה לְהַטְבִּיעוֹ – וְאָמְנָם: נִטְבַּל הַכַּד בַּמַּיִם וְנִטְבַּע מִיָּד, אַךְ גַּם הַשּׁוּעָל נִמְשַׁךְ הַמַּימָה וְאָבַד.
אַרְיֵה, חֲמוֹר וְשׁוּעָל יָצְאוּ יַחַד לְבַקֵשׁ טֶרֶף. שָׁעָה אֲרֻכָּה הִתְרוֹצְצוּ בַּיַעַר וּבַשָּׂדֶה וְהִצְלִיחוּ לָצוּד חַיוֹת רַבּוֹת.
צִוָה הָאַרְיֵה עַל הַחֲמוֹר לְחַלֵק אֶת הַשָׁלָל.
חִלֵק הַחֲמוֹר אֶת הַצַּיִד לִשְׁלשָׁה חֲלָקִים שָׁוִים. וּמְרֻצֶה מֵעַצְמוֹ לְמַרְאֵה הַחֲלֻקָה הַצוֹדֶקֶת, פָּנָה אֶל הָאַרְיֵה וְהַשׁוּעָל וְאָמַר לָהֶם:
– וְעַכְשָׁו, רַבּוֹתַי, קְחוּ אֶת חֶלְקֵיכֶם.
הִתְרַגֵז הָאַרְיֵה בִּרְאוֹתוֹ אֶת שְׁלָשׁ הַמָנוֹת הַשָׁווֹת, טָרַף בִּמְחִי כַּף אֶחָד אֶת הַחֲמוֹר, וְאֶל הַשּׁוּעָל אָמַר:
– חַלֵק אַתָּה!
שָׂם הַשׁוּעָל אֶת כָּל שְׁלַל־הַצַיִד לַעֲרֵמָה גְדוֹלָה אַחַת וּלְעַצְמוֹ הִשְׁאִיר נֵתַח בָּשָׂר דַל, שֶׁלֹא הָיָה בּוֹ אֲפִלּוּ כְּדֵי לְהַשְׂבִּיעַ עַכְבָּר.
הִסְתַּכֵּל הָאַרְיֵה בַּחֲלֻקָה וְאָמַר:
– אָכֵן, חָכָם אַתָּה! מִי לִמֵד אוֹתְךָ לְחַלֵק חֲלֻקָה יָפָה כָּל כָּךְ?
וְהַשׁוּעָל עוֹנֶה:
– הַחֲמוֹר אֲשֶׁר טָרַפְתָּ, מִמֶנוּ לָמַדְתִּי…
דּוּמָם יָשֵׁן הָאַרְיֵה. פִּתְאֹם עָבַר עַכְבָּר קָטָן וְנָגַע בְּדִיּוּק בְּאַפּוֹ. הֵקִיץ הָאַרְיֵה וְהֵרִים אֶת כַּפוֹ עַל הָעַכְבָּר. נִבְהַל הָעַכְבָּר וְהֵחֵל רוֹעֵד מִפַּחַד. רָאָה אֶת הָאַרְיֵה הַנּוֹרָא וְהִתְחַנֵּן לְפָנָיו: – “אַרְיֵה, אַרְיֵה! אָנָּא סְלַח לִי עַכְשָׁו, אֶגְמֹל לְךָ עוֹד חֶסֶד רָב”.
צָחַק מֶלֶךְ־הַחַיוֹת וְאָמַר: – “עַכְבָּר לֵיצָן עַכְבָּר שׁוֹבָב, אַתָּה תִּגְמֹל לִי חֶסֶד רָב? בְּרַח לְךָ, עַכְבָּר, וָנוּס! בְּפַעַם אַחֶרֶת לֹא אָחוּס”.
נָשָׂא הָעַכְבָּר אֶת רַגְלָיו, חֲמִיק־מִיק – בָּרַח…
יוֹם אֶחָד נִלְכַּד הָאַרְיֵה בְּמַלְכֹּדֶת. כְּכָל שֶׁנִּסָּה לָצֵאת מִמֶּנָּה – הִסְתַּבֵּךְ עוֹד יוֹתֵר בַּחֲבָלֶיהָ, עַד שֶׁחָשַׁב כִּי אָבֹד אָבַד. פִּתְאֹם בָּא הָעַכְבָּר הַקָּטָן וְהֵחֵל מְכַרְסֵם בַּמַּלְכֹּדֶת. אֶחָד אֶחָד נִתְּקוּ הַחֲבָלִים וְהָאַרְיֵה יָצָא לַחָפְשִׁי. אָמַר לָעַכְבָּר: – חֵן חֵן לְךָ, מַחְמַדִּי, חֶסֶד גָּדוֹל עָשִׂיתָ עִמָּדִי…
כֶּלֶב רָעֵב מָצָא פַּעַם אַחַת נֵתַח־בָּשָׂר. חָטַף הַכֶּלֶב אֶת הַבָּשָׂר בְּפִיו וְרָץ אֶל מִחוּץ לְבָתֵּי הַכְּפָר לְחַפֵּשׂ לוֹ פִּנָה שְׁקֵטָה, שֶׁיּוּכַל לֶאֱכֹל שָׁם אֶת אֲרֻחָתוֹ בְּאֵין־רוֹאִים וּבְאֵין מַפְרִיעַ. בְּדַרְכּוֹ עָבַר הַכֶּלֶב עַל גֶּשֶׁר נָטוּי מֵעַל נַחַל עָמֹק. רָץ הַכֶּלֶב עַל הַגֶּשֶׁר, פִּתְאֹם הִסְתַּכֵּל בַּנַּחַל וְהִנֵּה רוֹאֶה הוּא, כִּי גַם בַּמַּיִם רָץ לוֹ כֶּלֶב וְגַם בְּפִיו נֵתַח־בָּשָׂר. וְלֹא יָדַע כַּלְבֵּנוּ, כִּי הוּא עַצְמוֹ מִשְׁתַּקֵּף בַּמַּיִם כְּמוֹ בָּרְאִי וְכִי רַק אֶת צִלּוֹ רוֹאֶה הוּא שָׁם. הִתְקַנֵּא בַּבָּשָׂר שֶׁבְּפִי הַכֶּלֶב הָאַחֵר, רָצָה לְחָטְפוֹ וְעָמַד. אוֹתוֹ רֶגַע עָמַד גַּם הַכֶּלֶב הַשֵּׁנִי בְּדִיּוּק מוּלוֹ. הַב! – נָבַח הַזּוֹלֵל נְבִיחָה אַחַת קְצָרָה וַחֲזָקָה וְקָפַץ הַמַּיְמָה לִתְפֹּשׂ אֵת הַכֶּלֶב אֲשֶׁר נִרְאָה לוֹ שָׁם. אוֹתוֹ רֶגַע נִשְׁמַט נֵתַח־הַבָּשָׂר מִבֵּין שִׁנָּיו וְנָפַל הַמַּיְמָה, וְהַגַּלִּים נָשְׂאוּ אוֹתוֹ הַרְחֵק־הַרְחֵק. נָבַח הַכֶּלֶב וְהִתְרַגֵּז, כִּי בָּשָׂר שֶׁל אַחֵר חָמַד – וְשֶׁלּוֹ מִפִּיו אָבַד.
זְאֵב כָּחוּשׁ, רָזֶה מְאֹד, כֻּלּוֹ עוֹר וַעֲצָמוֹת, פָּגַשׁ פַּעַם אַחַת בְּכֶלֶב טוֹב־מַרְאֶה. הִסְתַּכֵּל בּוֹ הַזְּאֵב בְּקִנְאָה וְאָמַר: – אֱמֹר נָא לִי, יְדִיד יָקָר, מֵאַיִן לְךָ גּוּף חָלָק וּבְרִיא־בָשָׂר? גַּלֵּה־נָא לִי אֶת זֶה הַסּוֹד, אֵיךְ הִגַּעְתָּ לְכָל זֹאת?
– פָּשׁוּט – עָנָה הַכֶּלֶב – אֶת בֵּית אֲדוֹנִי אֲנִי שׁוֹמֵר, נוֹבֵחַ אֲנִי עַל כָּל עוֹבֵר, מַזְהִיר אֲנִי כָּל גַּנָּב וְאֶל הַבַּיִת לֹא יִקְרַב, וּמְקַבֵּל אֲנִי כְּשָׂכָר – דִּירָה נָאָה וּבָשָׂר. אִם רְצוֹנְךָ בְּכָךְ, עִמָּדִי אוֹתְךָ אֶקַּח. תּוּכַל לִחְיוֹת בַּטּוֹב כָּמוֹנִי, וְלֹא תֵדַע עוֹד רָעָב וָעֹנִי.
שָׂמַח הַזְּאֵב לְדִבְרֵי הַכֶּלֶב וְהָלַךְ עִמּוֹ.
עוֹד הֵם הוֹלְכִים וְהִנֵּה הִשְׁגִּיחַ הַזְּאֵב בִּרְצוּעָה עַל צַוַּאר הַכֶּלֶב. שָׁאַל אוֹתוֹ:
– וְלָמָּה לְךָ, יָדִיד יָקָר, רְצוּעָה עַל הַצַּוָּאר?
– לֹא כְלוּם – עָנָה הַכֶּלֶב – סִמָּן הוּא לַשַּׁרְשֶׁרֶת אֲשֶׁר אֶת צַוָּארִי אוֹסֶרֶת.
– הִנֵּה כִּי כֵן – קָרָא הַזְּאֵב – אִם בְּשַׁרְשֶׁרֶת אַתָּה קָשׁוּר, אִתְּךָ יַחַד לֹא אָגוּר. מוּטָב אֶרְעַב, מוּטָב אֶסְבֹּל, אַךְ הַחֹפֶשׁ לִי יָקָר מִכֹּל.
שְׁנֵי תְיָשִׁים עַקְשָׁנִים וּקְשֵׁי־עֹרֶף נִפְגְּשׁוּ יוֹם אֶחָד עַל קוֹרַת־גֶּשֶׁר צָרָה, נְטוּיָה מֵעַל הַנַּחַל. צַר הָיָה הַגֶּשֶׁר עֵד מְאֹד וּבְשׁוּם פָּנִים לֹא יָכְלוּ הַתְּיָשִׁים לַעֲבֹר בּוֹ בְּעֵת וּבְעוֹנָה אַחַת. אֶחָד מֵהֶם חַיָב הָיָה לָסֶגֶת אֲחֹרַנִּית, לָרֶדֶת מִן הַקּוֹרָה וּלְחַכּוֹת עַד שֶׁהַשֵּׁנִי יַעֲבֹר בָּהּ. אַךְ הֵם הָיוּ עַקְשָׁנִים מְאֹד וְאַף אֶחָד מֵהֶם לֹא רָצָה לַחֲזֹר אֶל עֶבְרוֹ.
– פַּנֵּה לִי דֶרֶךְ, סוּר הַצִּדָּה! – קָרָא הָאֶחָד.
– וְאַתָּה, וְכִי אָדוֹן אַתָּה, הַגִּידָה? – הֵשִׁיב הַשֵּׁנִי וְהוֹסִיף – אֲנִי אָדוֹן, כִּי עָלִיתִי הָרִאשׁוֹן!
– לֹא, אֶחָא, הֲרֵי קָשִׁישׁ אֲנִי מִמְּךָ כָּל כָּךְ, הַאִם אָסוּר מִדַּרְכִּי לִפְנֵי פִּרְחָח?
וּמִבְּלִי חֲשׁוֹב הַרְבֵּה הֵחֵלּוּ שְׁנֵי הַתְּיָשִׁים לְהִדָּחֵף. הֵם הִתְנַגְּשׁוּ בְּרָאשֵׁיהֶם, הִסְתַּבְּכוּ בְּקַרְנֵיהֶם, בְּרַגְלֵיהֶם הַדַּקִּיקוֹת נֹאחֲזוּ בַּקּוֹרָה, וְהוֹדְפִים וְדוֹחֲקִים זֶה אֶת זֶה. לַחָה הָיְתָה הַקּוֹרָה, חֲלַקְלַקָּה מְאֹד – מָעֲדוּ רַגְלֵי הַתְּיָשִׁים וּשְׁנֵיהֶם נָפְלוּ יָשָׁר הַמָּיְמָה.
מָצָא לוֹ שׁוּעָל יָדִיד חָדָשׁ – עָגוּר, וְהִזְמִינוֹ, אֵלָיו לְבִקוּר.
– בּוֹא אֵלַי, יְדִידִי! בּוֹא אֵלַי, יַקִירִי! בִּסְעֻדָה דְשֵׁנָה אֲכַבֵּד אוֹתְךָ!
בָּא הֶעָגוּר אֶל הַסְעֻדָה וְהַשׁוּעָל הֵכִין דַיְסַת גְרִיסִים; מָרַח אוֹתָהּ עַל פְּנֵי צַלַחַת רְחָבָה וְכִבֵּד בָּהּ אֶת אוֹרְחוֹ:
– אֱכֹל, אֱכֹל, חֲמוּדִי, אֱכֹל וְיֶעֱרַב לְךָ! טִרְחָה רַבָּה טָרַחְתִּי בִּשְׁבִילְךָ!
וְהֶעָגוּר – קִישׁ־קִישׁ! – מְנַקֵר הוּא בְּמַקוֹרוֹ עַל פְּנֵי הַצַלַחַת, דְפִיק־דְפִיק! – מַקִישׁ וּמְנַקֵר וְאֵינוֹ מַעֲלֶה מִתּוֹכָהּ דָבָר. וְהַשּׁוּעָל מְלַקֵק בֵּינָתַיִם אֶת הַדַיְסָה, מְמַצְמֵץ בִּשְׂפָתָיו וְאוֹכֵל אֶת הַכֹּל בְּעַצְמוֹ.
גָמַר הַשׁוּעָל לֶאֱכֹל, פָּנָה אֶל אוֹרְחוֹ, וְאָמַר לוֹ:
– סְלַח לִי, יְדִידִי, אֵין לִי עוֹד בַּמֶה לְכַבֵּד אוֹתְךָ…
– חֵן־חֵן לְךָ, רֵעִי הַטוֹב, גַם עַל זֶה – מֵשִׁיב לוֹ הֶעָגוּר – וְעַכְשָׁו בּוֹא אַתָּה מָחָר אֵלַי וְגַם אֲנִי אֲכַבֵּד אוֹתְךָ בִּסְעֻדָה דְשֵׁנָה וּטְעִימָה…
לְמָחֳרָת הַיוֹם בָּא הַשּׁוּעָל אֶל הֶעָגוּר. וְהֶעָגוּר בִּשֵׁל קִשׁוּאִים, שָׂם אוֹתָם בְּכַד גָדוֹל וְאֶרֶך־צַוָאר וְאֶת הַכַּד הֶעֱמִיד עַל הַשֻּׁלְחָן לִפְנֵי הַשׁוּעָל:
– אֱכֹל, אֱכֹל, חֲמוּדִי, אֱכֹל וְיֶעֱרַב לְךָ! טִרְחָה רַבָּה טָרַחְתִּי בִּשְׁבִילְךָ… אֱכֹל, אֱכֹל!
מִסְתּוֹבֵב הַשׁוּעָל מִסָבִיב לַכַּד, נִגָשׁ אֵלָיו פַּעַם מִצַד זֶה וּפַעַם מִצַד אַחֵר, מְלַקֵק אֶת כַּד הַחֶרֶס מְכָל עֲבָרָיו, מְרַחְרֵחַ אֵלָיו – אַךְ דָבָר אֵין הוּא יָכוֹל לְהַעֲלוֹת מִתּוֹכוֹ. וְהֶעָגוּר עוֹמֵד בֵּינָתַיִם עַל רַגְלָיו הַגְדוֹלוֹת וְדוֹלֶה בְּמַקוֹרוֹ קִשׁוּא אַחַר קִשׁוּא, דּוֹלֶה וְאוֹכֵל, אוֹכֵל וּבוֹלֵעַ עַד שֶׁאָכַל אֶת כָּל הַסְעֻדָה בְּעַצְמוֹ.
גָמַר הֶעָגוּר לֶאֱכֹל, פָּנָה אֶל אוֹרְחוֹ וְאָמַר לוֹ:
– סְלַח לִי, יְדִידִי, אֵין לִי עוֹד בַּמֶה לְכַבֵּד אוֹתְךָ…
הָלַךְ הַשּׁוּעָל רָעֵב וַחֲפוּי־רֹאשׁ הַבַּיְתָה וּמֵאָז בָּא הַקֵץ גַם עַל יְדִידוּתָם.
עַל פְּנֵי מֵי הַבְּרֵכָה הַזַּכִּים שָׁט לוֹ בְּנַחַת אַוָּז, שׂוֹחֶה וּמְדַבֵּר וּמְגַעְגֵּעַ אֶל עַצְמוֹ:
– גַּע־גַּע־גַּע! גָּאִיתִי, גָּאִיתִי מְאֹד! עוֹף נִפְלָא אֲנִי בְּכָל עוֹפוֹת הָעוֹלָם. גַּם בַּיַּבָּשָׁה לְהִתְהַלֵּךְ אוּכַל, וְגַם אָשׁוּט עַל פְּנֵי הַגַּל, וְאִם אֶרְצֶה – גַּם בָּאֲוִיר לָעוּף אֲנִי יָכוֹל; אָכֵן אֵין עוֹף נִפְלָא מִמֶּנִּי בְּכָל הָעוֹלָם הַגָּדוֹל. גַּע־גַּע־גַּע! גָּאִיתִי מְאֹד!
שָׁמַע הֶעָגוּר אֶת דִּבְרֵי הָאַוָּז וְאָמַר:
– הִנֵּה כִּי כֵן, אַוָּז מִתְגָּאֶה, בְּכָל הָעוֹלָם אֵין טִפֵּשׁ שֶׁכָּזֶה. הַאֻמְנָם כְּדָג בַּמַּיִם לִשְׂחוֹת תּוּכַל, כָּמוֹהוּ תַּחֲלֹף מִגַּל אֶל גַּל? הַאֻמְנָם כְּעֹפֶר־אַיָּלִים חָבִיב עַל פְּנֵי סְלָעִים לָרוּץ תֵּיטִיב? אִם כְּנֶשֶׁר גְּדָל־כְּנָפַיִם לָעוּף תּוּכַל בִּמְרוֹמֵי שָׁמַיִם? מוּטָב לָדַעַת רַק דָּבָר אֶחָד אַךְ הֵיטֵב־הֵיטֵב – מִלַּעֲשׂוֹת אֶת הַכֹּל בְּאֹפֶן רַע וְרוֹפֵף.
זַרְזִיר אֶחָד צָמָא מְאֹד לְמַיִם. זְמַן רַב הִתְעוֹפֵף מֵעַל פְּנֵי הַשָּׂדוֹת וְהַגַּנִּים וְלֹא מָצָא בָּהֶם אַף פֶּלֶג קָטָן, אַף שְׁלוּלִית אַחַת שֶׁיּוּכַל לִשְׁתּוֹת מִמֵּימֶיהָ. פִּתְאֹם רָאָה כַּד וּבַכַּד מַיִם.
שָׂמַח הַזַּרְזִיר לְמַרְאֵה הַכַּד, יָרַד עָלָיו וְרָצָה לִשְׁתּוֹת מִמֵּימָיו. הוּא שָׂם בּוֹ אֶת רֹאשׁוֹ, עָמֹק־עָמֹק נָעַץ בּוֹ אֶת מַקּוֹרוֹ – אַךְ אֶל הַמַּיִם לֹא הִגִּיעַ. גָּבֹהַּ הָיָה הַכַּד – וּמֵימָיו הָיוּ מְעַטִּים מְאֹד. הוּא רָצָה לִשְׁבֹּר אֶת הַכַּד – אַךְ הַכַּד הָיָה חָזָק מִמַּקּוֹרוֹ, הוּא נִסָּה לַהֲפֹךְ אֶת הַכַּד עַל פִּיו – אַךְ כָּבֵד הָיָה הַכַּד, כָּבֵד מִדַּי.
לְבַסּוֹף מָצָא הַזַּרְזִיר תַּחְבּוּלָה מֻצַלַחַת: בְּסַבְלָנוּת רַבָּה הֵחֵל לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים קְטַנּוֹת אֶל תּוֹךְ הַכַּד. בְּזוֹ אַחַר זוֹ לָקַח אֶת הָאֲבָנִים בְּמַקּוֹרוֹ וּזְרֹק־זְרֹק אֶל הַכַּד. עָלוּ הַמַּיִם בַּכַּד עָלֹה וְהִתְרוֹמֵם – עַד שֶׁהַזַּרְזִיר הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם בְּמַקּוֹרוֹ וְאָז שָׁתָה לָרְוָיָה.
קִפֵּץ וְדִלֵג לוֹ סְנָאִי קָטָן מֵעָנָף לְעָנָף וּפִתְאֹם הִתְנוֹדֵד וְנָפַל יָשָׁר עַל זְאֵב אָפֹר, שֶׁיָשֵׁן אוֹתָהּ שָׁעָה לְרַגְלֵי הָעֵץ. הֵקִיץ הַזְאֵב, תָּפַשׂ בְּכַפּוֹ אֶת הַסְנָאִי וְרָצָה לִטְרֹף אוֹתוֹ.
– הַרְפֵּה מִמֶנִי! – הִתְחַנֵן הַסְנָאִי.
הִסְתַּכֵּל בּוֹ הַזְאֵב וְאָמַר:
– יָפֶה, אֶעֱשֶׂה כְּבַקָשָׁתְךָ. אַךְ אֱמֹר לִי, לָמָה זֶה עַלִיזִים וּשְׂמֵחִים אַתֶּם, הַסְנָאִים? הִנֵה אֲנִי מִתְהַלֵךְ עָצוּב כָּל הַיָמִים, וְאֶתְכֶם רוֹאֶה אֲנִי מְקַפְּצִים תָּמִיד עַל הָעֵצִים עַלִיזִים וּשְׂמֵחִים וּמְשַׂחֲקִים בִּמְשׁוּבָה.
אָמַר הַסְנָאִי: – תֵּן לִי לַעֲלוֹת עַל הָעֵץ וּמִשָּׁם אָשִׁיב תְּשׁוּבָה. כָּאן מְפַחֵד אֲנִי מִפָּנֶיךָ.
הִרְפָּה מִמֶנוּ הַזְאֵב. וְהַסְנָאִי – קְפֹץ־קְפֹץ – וּכְהֶרֶף־עַיִן כְּבָר יָשַׁב עַל עָנָף גָבֹהַּ. פָּנָה אֶל הַזְּאֵב וְקָרָא: – עָצוּב אַתָּה כָּל הַיָמִים, כִּי חַיָה רָעָה אַתָּה, זְאֵב. רֹעַ לִבְּךָ גּוֹזֵל מִמְךָ כָּל שִׂמְחָה. אַךְ לֹא כֵן אֲנַחְנוּ. אָנוּ שְׂמֵחִים וְעַלִיזִים תָּמִיד. כִּי בַּעֲלֵי־חַיִים טוֹבִים אָנוּ וְאֵין אָנוּ עוֹשִׂים כָּל רָעָה לְזוּלָתֵנוּ.
הָיֹה הָיָה זְאֵב, כָּחוּשׁ וְדַל־בָּשָׂר. זֶה לוֹ שְׁנֵי יָמִים תְּמִימִים שֶׁכָּל אֹכֶל לֹא בָּא אֶל פִּיו. תָּעֹה תָעָה בִּרְדִיפָתוֹ אַחֲרֵי הַטֶרֶף וְלֹא מָצָא אֶת דַּרְכּוֹ אֶל יַעֲרוֹ. עַתָּה נָדַד בְּמָקוֹם שָׁמֵם וְהוּא רָעֵב, רָעֵב מְאֹד. רַגְלָיו כּוֹשְׁלוֹת וְהוּא עָיֵף מֵרֹב רִיצָה.
הוֹלֵךְ לוֹ הַזְאֵב בֵּין טְרָשִׁים וּסְלָעִים, מְרַחְרֵחַ עַל סְבִיבוֹתָיו, אוּלַי יִמְצָא בַּמֶה לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשׁוֹ – וָאָיִן.
פִּתְאֹם רוֹאֶה הוּא וְהִנֵה עֵז עוֹמֶדֶת עַל גִבְעַת־טְרָשִׁים וּמְלַכֶחֶת עֵשֶׂב דַל. רָצָה לָגֶשֶׁת אֵלֶיהָ וְאֵינוֹ יָכוֹל. אֲבָנִים חַדוֹת חוֹסְמוֹת אֶת הַדֶּרֶךְ בְּפָנָיו. עָמַד הַזְּאֵב וְקָרָא:
– מוּטָב לָךְ לָרֶדֶת לְמַטָה. כָּאן הַמָּקוֹם נוֹחַ וְגַם הָעֵשֶׂב עָרֵב יוֹתֵר.
וְהָעֵז עוֹנֶה לְעֻמָתוֹ:
– לֹא לְשֵׁם כָּךְ, זְאֵבֵי, אַתָּה קוֹרֵא לִי. לֹא לִמְזוֹנוֹתַי אַתָּה דוֹאֵג, כִּי אִם לִכְרֵסְךָ שֶׁלְךָ.
קוֹף־קוֹפוֹן שְׂעִיר־כַּפַּיִם, חֲמוֹר, תַּיִשׁ וְדֹב עֲקֹם־רַגְלַיִם גָמְרוּ אֹמֶר לְנַגֵן רְבִיעִיָה בַּתִּזְמֹרֶת. קִבְּלוּ תָּוִים, קִבְּלוּ בַּס וְאַלְט, כִּנוֹרוֹת שְׁנַיִם, וְיָשְׁבוּ בַּשָׂדֶה, בְּצֵל אִילָן, לְהַפְלִיא בִּנְגִינָתָם אֶת הָעוֹלָם.
הִקִישׁוּ כֻּלָם בַּקַשְׁתָּנִיוֹת, מָרְטוּ אֶת הַמֵיתָרִים וְלַמוּסִיקָה שֶׁלָהֶם לֹא הָיָה כָּל טַעַם.
– חַכּוּ, חֲבֵרִים, חַכּוּ – קוֹרֵא הַקוֹפוֹן – אֵיךְ תִּהְיֶה נְגִינָתֵנוּ יָפָה, אִם אֵין אָנוּ יוֹשְׁבִים כָּרָאוּי? אַתָּה דֻבִּי, עִם הַבַּס שֶׁלְּךָ, שֵׁב מוּל הָאַלְט וַאֲנִי, הַכִּנּוֹר הָרִאשׁוֹן, אֵשֵׁב מוּל הַכִּנוֹר הַשֵׁנִי. רָאֹה תִרְאוּ עַד מֶה נַפְלִיא אָז לְנַגֵן – הָרִים וִיעָרוֹת יֵצְאוּ יַחַד בְּמָחוֹל.
יָשְׁבוּ כֻּלָם כַּאֲשֶׁר יָעַץ לָהֶם הַקוֹפוֹן, אַךְ סֵדֶר וָקֶצֶב לֹא הָיוּ גַם הַפַּעַם.
– הַפְסִיקוּ! – קָרָא הַחֲמוֹר – עַכְשָׁו יָדַעְתִּי סוֹדָהּ שֶׁל מוּסִיקָה מַהוּ. אִם לְנַגֵן אַתֶּם רוֹצִים – שְׁבוּ בְּשׁוּרָה אַחַת.
שָׁמְעוּ כֻּלָם בַּעֲצַת הַחֲמוֹר וְיָשְׁבוּ בְּשׁוּרָה אַחַת. אַךְ סֵדֶר וָקֶצֶב – אָיִן. וְכָל נְגִינָתָם – אֵינָהּ אֶלָּא רַעַשׁ וַהֲמֻלָה חַסְרַת־טַעַם.
הִתְוַכְּחוּ וְהִתְנַצְחוּ, רָבוּ וְהִתְקוֹטְטוּ וְהַכֹּל בְּשֶׁל סֵדֶר יְשִׁיבָתָם.
לְקוֹל הַהֲמֻלָה נִזְדַמֵן לְשָׁם זָמִיר קָטָן. פָּנוּ אֵלָיו וְאָמְרוּ: – עוּצָה לָנוּ עֵצָה, זָמִיר, מַה לַעֲשׂוֹת כְּדֵי שֶׁנְגִינָתֵנוּ תַּעֲלֶה יָפֶה. יֵשׁ לָנוּ תָּוִים, יֵשׁ לָנוּ כֵּלִים, אַךְ אֵיךְ עָלֵינוּ לָשֶׁבֶת לְמַעַן תִּנְעַם נְגִינָתֵנוּ בְּאָזְנֶיךָ?
עוֹנֶה לָהֶם הַזָמִיר:
– רַבּוֹתַי, כְּכָל שֶׁתִּרְצוּ לָשֶׁבֶת – לְעוֹלָם לֹא תִמְצְאוּ לִנְגִינַתְכֶם אֹזֶן קַשֶׁבֶת.
יָצָא אִכָּר לַדֶרֶךְ וַחֲמוֹרוֹ וְסוּסוֹ לְפָנָיו. פּוֹנֶה הַחֲמוֹר אֶל הַסוּס וְאוֹמֵר:
– כָּבֵד עָלַי הַמַשָׂא, עֲזֹר לִי בְּמִקְצָת.
אַךְ הַסוּס לֹא נַעֲנָה לוֹ. נָפַל הַחֲמוֹר תַּחַת מַשָׂאוֹ וָמֵת. שָׂם הָאִכָּר אֵת הַמַשָׂא עַל הַסוּס וְהוֹסִיף עָלָיו גַם אֶת עוֹר הַחֲמוֹר.
הוֹלֵךְ הַסוּס וְגוֹנֵחַ: רַע וּמַר לִי מְאֹד. לֹא עָזַרְתִּי לַחֲמוֹר וְהִנֵה אֶשָׂא לְבַדִי אֶת כָּל מַשָׂאוֹ וְגַם אֶת עוֹרוֹ הַכָּבֵד.
הֵן יָדַעְתָּ גַם שָׁמֵעְתָּ, כִּי בְּאֶרֶץ סִין כָּל הַתּוֹשָׁבִים סִינִים הֵם וְגַם מַלְכָּם סִינִי.
בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלוֹ לֹא נִמְצָא אַרְמוֹן יָפֶה מֵאַרְמוֹנוֹ שֶׁל מֶלֶךְ סִין. כֻּלוֹ הָיָה עָשׂוּי מֵחַרְסִינָה יְקָרָה וְדַקָה. הִתְנוֹסֵס לוֹ הָאַרְמוֹן בְּבֻסְתָּן נֶהְדָר, אֲשֶׁר פְּרָחִים נִפְלָאִים צָמְחוּ בּוֹ.
גָדוֹל־גָדוֹל הָיָה הַגַן הַנִפְלָא הַזֶה. מֵעֵבֶר לַגַן הִשְׂתָּרַע יַעַר עָבֹת, וְהַיַעַר נִמְשַׁךְ עַד לְיָם תָּכֹל. בַּיַעַר הַזֶה, סָמוּךְ לִשְׂפַת הַיָּם, חַי לוֹ זָמִיר, אֲשֶׁר קוֹלוֹ הָיָה עָרֵב כָּל כָּךְ, עַד שֶׁהַדַיָגִים הָיוּ שׁוֹכְחִים אֶת רִשְׁתוֹתֵיהֶם מִדֵי הַקְשִׁיבָם לוֹ.
מְלֻמָדִים הִרְבּוּ לְתָאֵר אֶת בִּירַת סִין, אֶת הָאַרְמוֹן וְאֶת גַן הַמֶלֶךְ וּלְעוֹלָם לֹא שָׁכְחוּ לְסַפֵּר עַל הַזָמִיר. סִפְרֵיהֶם נָפוֹצוּ בְּכָל רַחֲבֵי הָעוֹלָם וּבִרְבוֹת הַיָמִים הִגִּיעַ סֵפֶר כָּזֶה גַם לִידֵי הַמֶלֶךְ. יָשַׁב לוֹ הַמֶלֶךְ עַל כֵּס־הַזָהָב שֶׁלוֹ, קָרָא בַּסֵפֶר וְהֵנִיעַ רֹאשׁוֹ לְכָאן וּלְכָאן. נָעִים הָיָה לוֹ לִקְרֹא שֶׁיָפָה בִּירָתוֹ, וְכִי אַרְמוֹן נִפְלָא לוֹ וְגַן לוֹ אֲשֶׁר עַיִן לֹא רָאֲתָה כְּמוֹתוֹ. אַךְ הִנֵה קָרָא הַמֶלֶךְ בָּעַמוּד הָאַחֲרוֹן הַדְבָרִים הָאֵלֶה: “אַךְ יָפֶה וְנִפְלָא מִכָּל אֵלֶה, הוּא הַזָמִיר הַפִּלְאִי הַמְקַנֵן בַּיַעַר הַסָמוּךְ לְגַן הַמֶלֶךְ”.
– מָה הַדָבָר הַזֶה? – קָרָא הַמֶלֶךְ – הֲיִתָּכֵן? לֹא רָחוֹק מֵאַרְמוֹנִי חַי לוֹ זָמִיר פִּלְאִי וַאֲנִי לֹא שָׁמַעְתִּי אֶת שִׁירָתוֹ!
מִיָּד קָרָא לִזְקַן־יוֹעֲצָיו, וּזְקַן־הַיוֹעֲצִים חָשַׁב אֶת עַצְמוֹ לְאִישׁ חָשׁוּב וְגָדוֹל כָּל כָּךְ, עַד שֶׁהָיָה עוֹנֶה לְכָל הַמְכַהֵן בְּמִשְׂרָה נְמוּכָה מִמִשְׂרָתוֹ הֲבָרָה אַחַת וִיחִידָה: פְּפ! – וַהֲרֵי זֶה אֵינוֹ אוֹמֵר וְלֹא כְלוּם.
– קָרָאתִי בְּאַחַד הַסְפָרִים, כִּי יֵשׁ אֶצְלֵנוּ זְמִיר־פֶּלֶא – אָמַר הַמֶלֶךְ – אוֹמְרִים עָלָיו שֶׁהוּא הַיָפֶה מִכָּל שְׂכִיוֹת־הַחֶמְדָה אֲשֶׁר בִּמְדִינַת מַלְכוּתִי.
– אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ – הֵשִׁיב הַיוֹעֵץ – מֵעוֹלָם לֹא שָׁמַעְתִּי עַל הַצִּפּוֹר הַזֹאת.
– כָּל הָעוֹלָם יוֹדֵעַ אֶת אֲשֶׁר לִי וְרַק אֲנִי לֹא שָׁמַעְתִּי דָבָר עַל כָּךְ. רְצוֹנִי, כִּי עוֹד הָעֶרֶב תּוּבָא הַצִפּוֹר אֵלַי וְתָשִׁיר בְּאָזְנַי.
– מָצֹא אֶמְצָאֶנָה, אֲדוֹנִי הַמֶלֶךְ, וַאֲצַו לַהֲבִיאָהּ אֵלֶיךָ – אָמַר הַיוֹעֵץ.
אָמְנָם נָקֵל לְהַבְטִיחַ אַךְ לְקַיֵם – מִי יַצְלִיחַ?
דָחוּף וּבָהוּל יָצָא זְקַן הַיוֹעֲצִים. רָץ בְּמַדְרֵגוֹת הָאַרְמוֹן, שָׁאַל אֶת אַנְשֵׁי הֶחָצֵר, אַךְ אִישׁ מֵהֶם לֹא שָׁמַע עַל הַזָמִיר הַפִּלְאִי. חָזַר זְקַן־הַיוֹעֲצִים אֶל הַמֶלֶךְ וְאָמַר לוֹ:
– אַךְ שָׁוְא וָשֶׁקֶר כָּתוּב בַּסְפָרִים, אֵין זָמִיר כָּזֶה בְּאֶרֶץ סִין, אֲדוֹנִי הַמֶלֶךְ!
– הֲבָלִים הַדָבָר! – אָמַר הַמֶלֶךְ – רְצוֹנִי לִשְׁמֹעַ אֶת שִׁירַת הַזָמִיר. עָלֶיךָ לַהֲבִיאוֹ עוֹד הָעֶרֶב אֵלַי. וְאִם עֵד הַמוֹעֵד הַזֶה לֹא תְּמַלֵא אֶת מִצְוַת־פִּי, אֲצַוֶה לְהַלְקוֹת אוֹתְךָ וְאֶת כָּל הַיוֹעֲצִים בְּשׁוֹטִים.
– טְזִינְג־פֶּה! – אָמַר רֹאשׁ־הַיּוֹעֲצִים וְשׁוּב הִתְחִיל רָץ בַּמִסְדְרוֹנוֹת וּבַמַדְרֵגוֹת, וְכָל הַשָׂרִים וְעַבְדֵי הֶחָצֵר – אַחֲרָיו, כִּי אִישׁ מֵהֶם לֹא רָצָה בְּמַלְקוֹת.
וְכָךְ רָצוּ בְּכָל הָאַרְמוֹן וּלְבַסוֹף נִכְנְסוּ לַמִטְבָּח. יָשְׁבָה שָׁם יַלְדָה קְטַנָה וְנִגְבָה צַלָחוֹת. פָּנָה אֵלֶיהָ רֹאשׁ הַיוֹעֲצִים וְשָׁאַל אוֹתָהּ, אִם הִיא יוֹדַעַת הֵיכָן חַי הַזָמִיר.
– הַזָמִיר! – קָרְאָה הַיַלְדָה – בָּרוּר שֶׁאֲנִי יוֹדַעַת. יוֹם־יוֹם אֲנִי מְבִיאָה לְאִמִי הַחוֹלָה שְׁיָרֵי־אֹכֶל וּבֵיתֵנוּ עוֹמֵד עַל שְׂפַת הַיָם. צוֹמֵחַ שָׁם עֵץ עָנֵף, וּבְכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי עוֹבֶרֶת לְיַד הָעֵץ הַזֶה שׁוֹמַעַת אֲנִי אֶת שִׁירַת הַזָמִיר. קוֹלוֹ כֹּה עָנֹג עַד שֶׁדְמָעוֹת עוֹלוֹת בְּעֵינַי וְהַלֵב מִתְמַלֵא חֶדְוָה גְדוֹלָה. דוֹמֶה כְּאִלוּ אִמָא נוֹשֶׁקֶת אוֹתִי.
יַלְדָתִי – אָמַר זְקַן־הַיוֹעֲצִים – אִם תָּבִיאִי אוֹתָנוּ אֶל הַזָמִיר, אַרְשֶׁה לָךְ לִרְאוֹת אֶת הַמֶלֶךְ אוֹכֵל.
הָלְכוּ כֻּלָם הַיַעְרָה; הַיַלְדָה בְּרֹאשׁ וְאַחֲרֶיהָ זְקַן־הַיוֹעֲצִים וּמְלַוָיו.
פִּתְאֹם שָׁמְעוּ קוֹל פָּרָה גוֹעָה.
– הוֹי! – אִמְרוּ אַנְשֵׁי הֶחָצֵר – שִׁירַת הַזָמִיר. מֶה חָזָק קוֹלוֹ!
– לֹא, זוֹ פָּרָה גוֹעָה – אָמְרָה הַיַלְדָה.
וְהֵם הִמְשִׁיכוּ בְּדַרְכָּם.
וְהִנֵה נִשְׁמַע קוֹל צְפַרְדְעִים מְקַרְקְרוֹת.
– נִפְלָא! – אָמַר אַחַד הַשָׂרִים – סוֹף סוֹף שׁוֹמֵעַ אֲנִי אֶת קוֹל הַזָמִיר! הוּא שָׁר כְּקוֹל הַפַּעֲמוֹנִים אֲשֶׁר בַּכְּנֵסִיָה שֶׁלָּנוּ.
– לֹא, אֵלוּ צְפַרְדְעִים מְקַרְקְרוֹת – אָמְרָה הַיַלְדָה – עוֹד מְעַט וְנַגִיעַ אֶל הַזָמִיר.
לֹא עָבְרָה שָׁעָה קַלָה וּמִבֵּין הָעֲנָפִים הַיְרֻקִים נִשְׁמְעָה שִׁירָה נִפְלָאָה.
– הִנֵה קוֹל הַזָמִיר! – קָרְאָה הַיַלְדָה – שִׁמְעוּ! וְהִנֵה הַזָמִיר עַצְמוֹ – וְהִצְבִּיעָה בְּאֶצְבָּעָהּ עַל צִפּוֹר קְטַנָה וַאֲפֹרָה, שֶׁיָשְׁבָה עַל עָנָף.
– זְמִירִי! – קָרְאָה הַיַלְדָה בְּקוֹל – מַלְכֵּנוּ רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ אֶת שִׁירָתְךָ.
– נָעִים מְאֹד! – עָנָה הַזָמִיר וְנָתַן אֶת קוֹלוֹ בְּשִׁיר נִפְלָא עַד מְאֹד.
– פְּפ! פְּפ! – אָמַר זְקַן־הַיוֹעֲצִים – גַם קוֹלְךָ מְצַלְצֵל כְּקוֹל פַּעֲמוֹנֵי־הַבְּדֹלַח הַתְּלוּיִים בְּשׁוּלֵי אַפִּרְיוֹן הַמֶלֶךְ.
– שְׁמָעֵנִי, אֲדוֹנִי הַזָמִיר, הַמֶלֶךְ מַזְמִין אוֹתְךָ הָעֶרֶב אֶל אַרְמוֹנוֹ. בָּטוּחַ אֲנִי, שֶׁהוּא יֻקְסַם מִקוֹל שִׁירָתְךָ.
– אָמְנָם, בַּיַעַר שִׁירָתִי יָפָה יוֹתֵר – אָמַר הַזָמִיר – אַךְ בְּרָצוֹן אָעוּף אַחֲרֵיכֶם אֶל אַרְמוֹן הַמֶלֶךְ.
וּבְאַרְמוֹן הַמֶלֶךְ רָבְתָה הַתְּכוּנָה.
בָּא הָעֶרֶב. בְּאוּלָם גָדוֹל יָשַׁב הַמֶלֶךְ. לִפְנֵי כִּסְאוֹ הֻצַב שַׁרְבִיט־זָהָב וְעַל גֻלָתוֹ עָמַד הַזָמִיר. כָּל הַשָׂרִים וּבָאֵי חֲצַר הַמַלְכוּת נֶאֶסְפוּ מִסָבִיב. פִּתְאֹם נָתַן הַמֶלֶךְ אוֹת – וְהַזָמִיר נָתַן קוֹלוֹ בְּשִׁיר.
קוֹלוֹ הָיָה כֹּה עָרֵב, כֹּה עָנֹג וּמַקְסִים, עַד שֶׁבְּעֵינֵי הַמֶלֶךְ נִקְווּ דְמָעוֹת גְדוֹלוֹת. נִתְגַלְגְלוּ הַדְמָעוֹת עַל לְחַיֶיו, וְקוֹל הַזָמִיר נִשְׁתַּפֵּךְ וְהָיָה חָזָק וְעָנֹג שִׁבְעָתַיִם מִבַּתְחִלָה.
כַּאֲשֶׁר סִיֵם הַזָמִיר אֶת שִׁירָתוֹ, קָם הַמְּלֶךְ וְהוֹדִיעַ, כִּי הוּא נוֹתֵן לַזָמִיר אֵת סַנְדַל־הַזָהָב שֶׁלוֹ לְמַעַן יִשָׂאֶנוּ עַל צַוָארוֹ תָּמִיד. אַךְ הַזָמִיר הוֹדָה לוֹ וְלֹא קִבֵּל אֶת אוֹת הַהִצְטַיְנוּת הַזֶה.
– רָאִיתִי דְמָעוֹת בְּעֵינֵי הַמֶלֶךְ – אָמַר הַזָמִיר – וְזֶה שְׂכָרִי.
וְשׁוּב הִצְטַלְצֵל קוֹלוֹ הַנִפְלָא.
וְהַזָמִיר נִשְׁאַר בָּאַרְמוֹן. פַּעֲמַיִם בַּיוֹם וּפַעַם אַחַת בַּלַּיְלָה הֻרְשָׁה לְהִתְעוֹפֵף כִּרְצוֹנוֹ.
וְהַשְׁמוּעָה עַל דְבַר הַזָמִיר הַפִּלְאִי פָּשְׁטָה בָּעִיר.
יוֹם אֶחָד קִבֵּל הַמֶלֶךְ תֵּבָה קָטְנָה, עֲטוּפָה בְּצִפִּית־מֶשִׁי, וְעַל הַתֵּבָה כָּתוּב “זָמִיר”.
– וַדַאי סֵפֶר חָדָשׁ הוּא עַל הַזָמִיר שֶׁלָנוּ – אָמַר הַמֶלֶךְ.
וְהִנֵּה נִפְתְּחָה הַתֵּבָה, אַךְ לֹא סֵפֶר הָיָה בָּהּ, כִּי אֵם קֻפְסָה קְטַנָה, וּבַקֻפְסָה – זָמִיר מוּכְנִי. דוֹמֶה הָיָה מְאֹד לַזָמִיר הַחַי, אַךְ כֻּלוֹ מְשֻׁבָּץ יַהֲלוֹמִים וְסַפִּירִים. דַי הָיָה לְסוֹבֵב בְּגַלְגַל קָטָן – וְהוּא הֵחֵל לָשִׁיר אֶת אֶחָד מִשִׁירֵי הַזָמִיר הַחַי. וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ, מְנַפְנֵף הָיָה בִּזְנָבוֹ וְכָל נִפְנוּף וְנִפְנוּף הֵפִיץ נִצְנוּצֵי זָהָב וָכֶסֶף.
– פִּלְאֵי־פְּלָאִים! – אָמְרוּ כָּל הַנוֹכְחִים וְהָאִישׁ אֲשֶׁר הֵבִיא אֶת הַמַתָּנָה הֹעֲלָה לְתֹאַר הַכָּבוֹד: “סַפַּק הַזְמִירִים הַמַלְכוּתִי”.
– וְעַכְשָׁו יָשִׁיר הַזָמִיר הַזֶה יַחַד עִם הַזָמִיר הַחַי – הֶחְלִיט הַמֶלֶךְ.
אוּלָם הָעִנְיָן לֹא הִסְתַּדֵר: הַזָמִיר הַחַי שָׁר שִׁירִים חֲדָשִׁים בָּזֶה אַחַר זֶה וְהַזָמִיר הַמוּכְנִי חָזַר כָּל הַזְמַן עַל שִׁיר אֶחָד וְיָחִיד, כְּתֵבַת־זִמְרָה זוֹ שֶׁמְנַגְנִים בָּהּ בַּשְׁוָקִים.
אָז הִנִיחוּ לוֹ לַזָמִיר הַמוּכְנִי לָשִׁיר לְבַדוֹ. גַם שִׁירָתוֹ מָצְאָה חֵן בְּעֵינֵי הַשָׂרִים כְּשִׁירַת הַזָמִיר הַחַי, אַךְ מַרְאֵה הַצִּפּוֹר הַחֲדָשָׁה יָפֶה הָיָה בְּהַרְבֵּה – כֻּלָהּ הִבְרִיקָה וְהִתְנַצְנְצָה כִּרְאִי־בְּדֹלַח.
שְׁלשִׁים וְשָׁלשׁ פְּעָמִים חָזְרָה הַצִּפּוֹר עַל אוֹתוֹ הַשִׁיר הָאֶחָד וַעֲדַיִן לֹא נִתְעַיְפָה.
בְּרָצוֹן הָיוּ אַנְשֵׁי הֶחָצֵר מוֹסִיפִים לִשְׁמֹעַ אֶת שִׁירָתָהּ, אַךְ הַמֶלֶךְ אָמַר, כִּי מִן הָרָאוּי לִשְׁמֹעַ גַם אֶת שִׁירַת הַזָמִיר הַחַי. אוֹתוֹ רֶגַע הִפְנוּ כֻּלָם אֶת רָאשֵׁיהֶם אֶל גֻלַת שַׁרְבִיט־הַזָהָב – אַךְ הַזָמִיר לֹא הָיָה עוֹד שָׁם.
אִישׁ לֹא רָאָה כֵּיצַד פָּרַח לוֹ הַזָמִיר דֶרֶךְ הַחַלוֹן הַפָּתוּחַ.
– מַה פֵּשֶׁר הַדָבָר הָזָה? – אָמַר הַמֶלֶךְ, וְכָל הַשָׂרִים הֵחֵלוּ לְגַנוֹת אֶת הַזָמִיר וּלְכַנוֹתוֹ, בְּשֵׁם “יְצוּר כְּפוּי־טוֹבָה שֶׁכָּזֶה”.
– אַף עַל פִּי כֵן נִשְׁאַר הַזָמִיר הַיָפֶה אֶצְלֵנוּ – אָמְרוּ הַיוֹעֲצִים, וְהַזָמִיר הַמוּכְנִי שָׁר אֶת שִׁירוֹ הַיָחִיד בַּפַּעַם הַשְׁלשִׁים וְאַרְבַּע.
וְ“סַפַּק הַזְמִירִים הַמַלְכוּתִי” הֵחֵל לְדַבֵּר בְּשֶׁבַח הַצִפּוֹר שֶׁלוֹ. הַאֲמֵן הֶאֱמִין, כִּי טוֹבָה הִיא מִן הַזָמִיר הַחַי.
– הַבִּיטוּ וּרְאוּ, הוֹד מַעֲלָתוֹ הַמֶּלֶךְ וְגַם אַתֶּם, אִישִׁים נִכְבָּדִים – אָמַר – הֲרֵי מֵעוֹלָם אֵין לָדַעַת מֵרֹאשׁ אֶת אֲשֶׁר יָשִׁיר הַזָמִיר הַחַי, אוּלָם אֵצֶל הַזָמִיר שֶׁלִי – הַכֹּל יָדוּעַ מֵרֹאשׁ. וְלֹא זוֹ בִּלְבַד, אֶלָא שֶׁאֶפְשָׁר לְפָרְקוֹ וְלִרְאוֹת אֵיךְ עֲרוּכִים גַלְגַלָיו וּקְפִיצָיו.
– נָכוֹן, נָכוֹן! גַם אָנוּ סְבוּרִים כָּךְ – אָמְרוּ הַשָׂרִים. וְהַמֶלֶךְ הֶחְלִיט לְהַרְאוֹת אֶת הַצִפּוֹר לִבְנֵי עַמוֹ.
וְהָעָם שָׁמַע וְהִתְלַהֵב מְאֹד כְּאִלוּ שָׁתוּ תֵּה מְשֻׁבָּח – וַהֲרֵי הַסִינִים כְּיָדוּעַ, אוֹהֲבִים מְאֹד לִשְׁתּוֹת תֵּה.
כֻּלָם קָרְאוּ פֶּה אֶחָד: “הֶאָח!” אִישׁ אִישׁ הֵרִים אֶת אֶצְבָּעוֹ וְהֵנִיד רֹאשׁוֹ. אַךְ הַדַיָגִים הָעֲנִיִים, אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת שִׁירַת הַזָמִיר הַחַי, אָמְרוּ:
– אָמְנָם קוֹל לֹא רַע לוֹ וְהוּא שָׁר כִּמְעַט כַּזָמִיר שֶׁלָנוּ, אַךְ בְּכָל זֹאת אֵין הוּא דוֹמֶה לוֹ. דְבַר־מָה חָסֵר בּוֹ, וּמַהוּ הַחֶסְרוֹן הַזֶה – זֹאת לֹא נֵדַע.
אָז צִוָה הַמֶלֶךְ לְגָרֵשׁ אֶת הַזָמִיר הַחַי מֵאֶרֶץ סִין.
וְהַזָמִיר הַמוּכְנִי שָׁכַב עַל כָּרִית־מֶשִׁי לְיַד מִטַת הַמֶלֶךְ. אֶל צַוָארוֹ קָשׁוּר הָיָה סַנְדַל־הַזָהָב שֶׁל הַמֶלֶךְ. לַזָמִיר הַמוּכְנִי הָעֳנַק תֹּאַר כָּבוֹד: “רִאשׁוֹן בַּזַמָרִים הַיוֹשֵׁב מִשְׂמֹאל לְשֻׁלְחַן־הַמֶלֶךְ”, כִּי הַמֶלֶךְ הֶחֱשִׁיב מְאֹד אֶת הַצַד, אֲשֶׁר בּוֹ נִמְצָא הַלֵב.
עָבְרָה שָׁנָה תְּמִימָה. הַמֶלֶךְ, אַנְשֵׁי הֶחָצֵר וְכָל הָעָם כֻּלוֹ כְּבָר יָדְעוּ עַל פֶּה כָּל נְעִימָה וּנְעִימָה מִשִׁירַת הַזָמִיר הַמוּכְנִי. וְדַוְקָא מִשׁוּם כָּךְ מָצְאָה שִׁירָתוֹ חֵן בְּעֵינֵיהֶם. עַתָּה יָכְלוּ הֵם עַצְמָם לַעֲזֹר לַצִפּוֹר. נַעֲרֵי הָרְחוֹב הָיוּ שָׁרִים: צִי־צִי־צִי! קְליוּק־קְליוּק־קְליוּק! וַאֲפִילוּ הַמֶלֶךְ בְּעַצְמוֹ הָיָה לִפְעָמִים מְפַזֵם: צִי־צִי־צִי! קְליוּק־קְליוּק־קְליוּק!
עֶרֶב אֶחָד הִשְׁמִיעָה הַצִּפּוֹר הַמְלָאכוּתִית אֶת שִׁירָתָהּ בְּאָזְנֵי הַמֶלֶךְ. פִּתְאֹם נִשְׁמַע קוֹל זִמְזוּם עָמוּם, וְנֵפֶץ חַד – וְהַמַנְגִינָה נִפְסְקָה.
קָפַץ הַמֶלֶךְ וְשָׁלַח לִקְרֹא לַשָׁעָן. פָּתַח הַשָׁעָן אֶת בֶּטֶן הַצִפּוֹר וּזְמַן רַב חִטֵט בַּגַלְגַלִים וּבַבְּרָגִים הַקְטַנִים. לְבַסוֹף אָמַר, שֶׁהַצִפּוֹר תּוֹסִיף לָשִׁיר, אַךְ יֵשׁ לִנְהֹג בָּהּ זְהִירוּת רַבָּה: הַשִׁנַיִם הַקְטַנוֹת נִשְׁתַּחֲקוּ וְאֵין לָשִׂים חֲדָשׁוֹת בִּמְקוֹמָן.
וְהַמֶלֶךְ נָתַן צַו חָדָשׁ וּבוֹ נֶאֱמַר, כִּי “רִאשׁוֹן בַּזַמָרִים הַיוֹשֵׁב מִשְׂמֹאל לְשֻׁלְחַן הַמֶלֶךְ” יָשִׁיר מֵעַתָּה רַק פַּעַם אַחַת בַּשָׁנָה.
עָבְרוּ עוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים וְהִנֵה חָלָה הַמֶלֶךְ. כָּל הָרוֹפְאִים אָמְרוּ שֶׁהוּא נוֹטֶה לָמוּת. הַשָׂרִים וְהַיוֹעֲצִים כְּבָר הִתְאַסְפוּ לְהַמְלִיךְ מֶלֶךְ חָדָשׁ וְהָאֲנָשִׁים נִקְבְּצוּ הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים לְיַד הָאַרְמוֹן לִשְׁאֹל לִשְׁלוֹם הַמֶלֶךְ הַזָקֵן.
– פְּפ! – הֵשִׁיב זְקַן־הַיוֹעֲצִים וְהֵנִיעַ רֹאשׁוֹ.
אַךְ הַמֶלֶךְ הַזָקֵן עוֹד לֹא מֵת, אַף כִּי שָׁכַב לְלֹא תְּנוּעָה בְּמִטָתוֹ הַמְפֹאֶרֶת מִתַּחַת לְאַפִּרְיוֹן הָאַרְגָמָן. חַלוֹן חַדְרוֹ הָיָה פָּתוּחַ וְאוֹר הַיָרֵחַ הֵאִיר אֶת פָּנָיו וְאֶת הַצִפּוֹר הַמוּטֶלֶת לִמְרַאֲשׁוֹתָיו.
נִזְכַּר הַמֶלֶךְ בְּמַעֲשָׂיו, אֲשֶׁר עָשָׂה בִּימֵי חַיָיו. נִדְמֶה הָיָה לוֹ, כִּי מַעֲשָׂיו הָרָעִים מַבִּיטִים אֵלָיו בְּעֵינַיִם גְדוֹלוֹת, מְלֵאוֹת כַּעַס וָזַעַם.
– נַגְנִי, נַגְנִי צִפּוֹרִי, – אָמַר הַמֶלֶךְ לַצִפּוֹר אֲשֶׁר לִמְרַאֲשׁוֹתָיו, כִּי רָצָה לְהֵסִיחַ אֶת דַעְתּוֹ מִזִכְרוֹנוֹתָיו הַמְצִיקִים.
אַךְ הַצִפּוֹר הֶחֱרִישָׁה. לֹא הָיָה מִי שֶׁיַפְעִיל אֶת קְפִיצֶיהָ, וְלָשִׁיר מֵאֵלֶיהָ לֹא יָכְלָה.
אַךְ הִנֵה נִשְׁמַע מֵעֵבֶר לַחַלוֹן קוֹל שִׁירָה נִפְלָאָה. הָיָה זֶה הַזָמִיר הַחַי. הוּא שָׁמַע, שֶׁהַמֶלֶךְ נוֹטֶה לָמוּת וּבָא. וּכְכָל שֶׁהוֹסִיף לָשִׁיר, כֵּן נִתְפַּזְרוּ זִכְרוֹנוֹת הַמֶלֶךְ עַל מַעֲשָׂיו הָרָעִים וּבִמְקוֹמָם בָּאוּ זִכְרוֹנוֹת טוֹבִים, שֶׁשִׂמְחוּ אֶת לִבּוֹ.
– חֵן־חֵן לָךְ, צִפּוֹרִי הַנֶחְמָדָה – אָמַר הַמֶלֶךְ – גָרֵשׁ גֵרַשְׁתִּיךְ מִגְבוּל אֶרֶץ מַלְכוּתִי וְעַכְשָׁו גֵּרַשְׁתְּ מֵעָלַי אֶת הַמָוֶת. בַּמֶה אוּכַל לְהוֹדוֹת לָךְ?
– כְּבָר בָּאתִי עַל שְׂכָרִי – אָמַר הַזָמִיר – דְמָעוֹת רָאִיתִי בְּעֵינֶיךָ לְעֵת שַׁרְתִּי בְּאָזְנֶיךָ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, וְאֶת זֹאת לֹא אֶשְׁכַּח לְעוֹלָם.
וְשׁוּב נָתַן אֶת קוֹלוֹ בְּשִׁיר וְהַמֶלֶךְ שָׁקַע בְּשֵׁנָה עֲרֵבָה.
כְּשֶׁהֵקִיץ הַמֶלֶךְ מִשְׁנָתוֹ כְּבָר זָרְחָה הַחַמָה בַּחַלוֹן. אִישׁ לֹא בָּא לִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹמוֹ.
הַכֹּל חָשְׁבוּ, כִּי כְּבָר מֵת הַמֶלֶךְ. וְרַק הַזָמִיר עוֹד יָשַׁב עַל הַחַלוֹן וְשָׁר אֶת שִׁירָתוֹ.
– הִשָׁאֵר עִמָדִי – אָמַר הַמֶלֶךְ – וְאַתָּה תָּשִׁיר רַק כְּשֶׁיִהְיֶה לָךְ רָצוֹן לָשִׁיר וְאֶת הַזָמִיר הַמוּכְנִי אֶתֹּץ לִרְסִיסִים…
– אֵין צֹרֶךְ! – אָמַר הַזָמִיר – הוּא שֵׁרֵת אוֹתְךָ כְּכָל אֲשֶׁר עָמַד בּוֹ כֹּחוֹ. הַשְׁאִירֶנוּ אֶצְלְךָ. אֵינִי יָכוֹל לִחְיוֹת בָּאַרְמוֹן. בּוֹא אָבוֹא אֵלֶיךָ בְּכָל עֵת שֶׁאֶרְצֶה בְּכָךְ, וְאָשִׁיר בְּאָזְנֶיךָ עַל הַטוֹב וְעַל הָרַע, עַל כָּל הַנַּעֲשֶׂה מִסְבִיבְךָ וְאַתָּה לֹא יְדַעְתּוֹ. כִּי זָמִיר קָטָן אֲנִי וּמִתְעוֹפֵף אֲנִי בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם. וְהַזָמִיר פָּרַח לוֹ. הַמֶלֶךְ קָם עַל רַגְלָיו וְלָבַשׁ אֶת בִּגְדֵי הַמַלְכוּת שֶׁלוֹ.
מִשֶׁנִכְנְסוּ הַשָׂרִים לִרְאוֹת אֶת מַלְכָּם הַמֵת – קָפְאוּ תַּחְתָּם מֵרֹב תַּדְהֵמָה. לִפְנֵיהֶם עָמַד הַמֶלֶךְ בָּרִיא וְרַעֲנָן. וְהוּא פָּנָה אֲלֵיהֶם וְאָמַר:
– בֹּקֶר טוֹב!
הַרְחֵק־הַרְחֵק מֵעֵבֶר לְשִׁבְעַת הֶהָרִים, מֵעֵבֶר לְשִׁבְעַת הַיַמִים הָיֹה הָיְתָה דֻבָּה רָעָה וְשׁוֹחֶרֶת־טֶרֶף. הָיְתָה הַדֻבָּה מִתְנַפֶּלֶת עַל כָּל מִי שֶׁנִזְדַמֵן לָהּ בְּדַרְכָּהּ. מְשׁוֹטֶטֶת הָיְתָה בֶּהָרִים, יוֹרֶדֶת אֶל הַשָׂדוֹת, מִתְגַנֶבֶת אֲפִלוּ לִמְקוֹם יִשׁוּב: כָּאן תִּטְרֹף שׁוֹר מֵרֶפֶת, שָׁם תַּחֲטֹף סוּס מֵאֻרְוָה וְלֹא תַרְפֶּה מִמֶנוּ עוֹד. אַף יִקְרֶה וְגַם עַל בֶּן־אָדָם תִּסְתַּעֵר וְתִטְרְפֵהוּ חַיִּים.
פַּחַד גָדוֹל נָפַל עַל כָּל אַנְשֵׁי הַסְבִיבָה וְלֹא עוֹד יָצְאוּ לַעֲבֹד בַּשָׂדוֹת אוֹ לִרְעוֹת אֶת עֶדְרֵיהֶם בָּאֲפָרִים – אָכֵן טוֹרְפָנִית גְדוֹלָה הָיְתָה הַדֻבָּה, חַיָה רָעָה מֵאֵין כְּמוֹתָהּ.
רָצוּ הָאֲנָשִׁים לְתָפְשָׂהּ. אַךְ כְּכָל אֲשֶׁר יִתְחַכְּמוּ לָהּ אוֹ יָשִׂימוּ לָהּ מַאֲרָב, יֵצְאוּ עָלֶיהָ בְּקִלְשׁוֹנוֹתֵיהֶם וִישַׁסוּ בָּהּ אֶת כַּלְבֵיהֶם, כֵּן תַּצְלִיחַ הַדֻבָּה לְהִתְחַמֵּק מִידֵיהֶם וּלְהִמָלֵט מִפְּנֵיהֶם בְּעוֹד מוֹעֵד.
יוֹם אֶחָד בָּא אֶל אַחַד הַכְּפָרִים נַעַר־רוֹעֶה. רָאָה אֶת הָאִכָּרִים וְהִנֵה עֲצוּבִים פְּנֵיהֶם עַד מְאֹד. עָמַד וְשָׁאַל:
– מַה לָכֶם, אַנְשֵׁי חֶסֶד, כִּי כֹּה תִתְעַצְבוּ?
סִפְּרוּ לוֹ יוֹשְׁבֵי הַכְּפָר עַל צָרוֹתֵיהֶם וְעַל כָּל אֲשֶׁר הֵם סוֹבְלִים מִן הַדֻבָּה הָרָעָה. שָׁמַע הַנַעַר אֶת דִבְרֵיהֶם וְאָמַר לָהֶם:
– אֲנִי אֶתְפְּשֶׂנָה!
– אִי־אִי! אַל תִּתְהַלֵל! – אָמְרוּ הָאֲנָשִׁים – חֲזָקִים וְאַמִיצִים מִמְךָ תִּמְצָא בִּכְפָרֵנוּ וְגַם הֵם לֹא יָכְלוּ לִתְפֹּשׂ אֶת הַדֻבָּה. וּמַה כֹּחֲךָ אַתָּה?
אַךְ הַנַעַר לֹא נָפַל בְּרוּחוֹ.
– לֹא רַק כֹּחַ וְלֹא רַק אֹמֶץ דָרוּשׁ כָּאן – אָמַר – כָּאן דָּרוּשׁ עוֹד מַשֶׁהוּ. מַבְטִיחַ אֲנִי לָכֶם, כִּי תָפֹשׂ אֶתְפֹּשׂ אֶת הַדֻבָּה, וּבְעוֹדֶנָה חַיָה אֲבִיאֶנָה הַכְּפָרָה.
הֵנִידוּ הָאִכָּרִים רָאשֵׁיהֶם בִּשְׂחוֹק וְאָמְרוּ לוֹ:
– מוּטָב וְלֹא תִתְפָּאֵר. מִקֹדֶם עֲשֵׂה. לֵךְ וְהָבֵא אֶת הַדֻבָּה חַיָה וְאָז נַאֲמִין לְךָ.
– יְהִי כֵן! – אָמַר הַנַעַר וּפָנָה מֵהֶם וְשָׂם אֶת פְּעָמָיו הַיַעְרָה, מְקוֹם שָׁם שׁוֹכֶנֶת הַדֻבָּה.
וְשָׁם בַּיַעַר, בְּבִקְתַּת־רוֹעִים עֲזוּבָה, יָשְׁבָה הַדֻבָּה יַחַד עִם גוּרָהּ הַקָטָן.
אַט־אַט נִגַשׁ הַנַעַר אֶל בֵּית הַדֻבָּה. הִסְתַּכֵּל כֹּה וָכֹה, הִטָה אָזְנָיו לְכָל רַחַשׁ קַל, לְבַסוֹף הֵצִיץ בַּחַלוֹן וְהִנֵה הוּא רוֹאֶה – הַדֻבָּה אֵינֶנָה. מִהֵר וְדָפַק עַל הַדֶלֶת. לְקוֹל דְפִיקָתוֹ הֵגִיחַ מֵאַחַת הַזָוִיוֹת דֻבּוֹן קָטָן. יָצָא מִפֶּתַח הַבַּיִת, רָאָה אֶת הַנַעַר וְשָׁאַל אוֹתוֹ:
– מַה מַעֲשֶׂיךָ פֹּה, הַנַעַר, מַה בַּקָּשָׁתְךָ? הַאֵין אַתָּה מְפַחֵד מִפְּנֵי אִמָא שֶׁלִי. הִנֵה תָבוֹא וְתִטְרֹף אוֹתְךָ.
– אוֹה, מְפַחֵד אֲנִי, מְפַחֵד מְאֹד – עוֹנֶה הַנַעַר – אַךְ מָה אֶעֱשֶׂה וְרָעֵב אֲנִי. חָזָק הָרָעָב מִן הַפַּחַד. נַעַר יָתוֹם אֲנִי. כָּל הַיָמִים אֲנִי רוֹעֶה אֶת עֶדְרֵי הָאִכָּרִים וּמִשְׂתַּכֵּר כְּדֵי מִחְיָתִי. אַךְ הִנֵה מְפַחֲדִים הָאֲנָשִׁים מִפְּנֵי אִמָא שֶׁלְךָ וְאֵין הֵם שׁוֹלְחִים עוֹד אֶת צֹאנָם וּבְקָרָם לַשָׂדוֹת וְלִי אֵין עֲבוֹדָה. מְאֹד אֲנִי מְבַקֵשׁ מִמְךָ, תֵּן לִי דְבַר מַאֲכָל וַאֲחַיֶה אֶת נַפְשִׁי וּבַעֲבוּר זֶה אֲסַפֵּר לְךָ מַעֲשִׂיָה יָפָה.
טוֹב־לֵב הָיָה הַדֻבּוֹן וְהוּא רִחֵם עַל הַנַעַר. הִגִישׁ לוֹ אֹכֶל וְגַם מַיִם הֵבִיא לוֹ. אָכַל הַנַעַר לְשָׂבְעָה וְאַחֲרֵי כֵן הֵחֵל לְסַפֵּר בְּאָזְנֵי הַדֻבּוֹן מַעֲשִׂיוֹת מִמַעֲשִׂיוֹת שׁוֹנוֹת, הָאַחַת יָפָה מֵחֲבֶרְתָּהּ. פִּתְאֹם, בְּאֶמְצַע הַמַעֲשִׂיָה הַיָפָה בְּיוֹתֵר, בַּמָקוֹם הַמוֹתֵחַ בְּיוֹתֵר, הִפְסִיק הַנַעַר אֵת סִפּוּרוֹ וְנִשְׁתַּתֵּק.
– סַפֵּר, סַפֵּר! – שׁוֹאֵל הַדֻבּוֹן.
– לֹא, לֹא אוּכַל, עָלַי לָלֶכֶת – אָמַר הַנַעַר – כִּי הִנֵה תָבוֹא אִמָא שֶׁלְךָ וְטָרֹף תִּטְרְפֵנִי.
אַךְ הַסִפּוּרִים הַנִפְלָאִים הָאֵלֶה מָצְאוּ חֵן בְּעֵינֵי הַדֻבּוֹן וְהוּא לֹא רָצָה שֶׁהַנַעַר יַעַזְבֵהוּ וּבִקֵשׁ מִמֶנוּ שֶׁיְסַפֵּר לוֹ לִפְחוֹת אֶת הַמַעֲשִׂיָה הָאַחֲרוֹנָה עֵד הַסוֹף.
– יָפֶה! – הִסְכִּים הַנַעַר לְבַסוֹף וְהוֹסִיף – הִנֵה אֲנִי אֶתְחַבֵּא בַּעֲלִיַת־הַגָג, וְכַאֲשֶׁר אִמָא שֶׁלְךָ תַּחֲזֹר, אַתָּה תְבַקֵשׁ אוֹתָהּ שֶׁלֹּא תַעֲשֶׂה כָּל רָע. אִם הִיא תַבְטִיחַ שֶׁלֹא תִגַע בִּי לְרָעָה, אֵצֵא מִמַחֲבוֹאִי וְאוֹסִיף לְסַפֵּר לְךָ כָּהֵנָה וְכָהֵנָה.
כָּךְ אָמַר וּמִיָד עָלָה עַל עֲלִיַת־הַגָג וְשָׁם הִסְתַּתֵּר. אַךְ הִסְפִּיק לַעֲשׂוֹת זֹאת וְהִנֵה חָזְרָה הַדֻבָּה.
מִיָּד הֵחֵל הַדֻבּוֹן לְהִתְחַנֵן לְפָנֶיהָ:
– אִמָא, בָּא אֵלַי הַיוֹם נַעַר־רוֹעֶה וְסִפֵּר לִי סִפּוּרִים נִפְלָאִים כָּל כָּךְ, עַד שֶׁלֹא נָתַתִּי לוֹ לְעָזְבֵנִי. אַךְ הוּא לֹא שָׁמַע בְּקוֹלִי. כִּי פָּחַד מִפָּנַיִךְ. אִמָא, מְאֹד אֲנִי מְבַקֵשׁ מִמֵךְ, אִם יָבוֹא אֵלַי הַנַעַר עוֹד פַּעַם, אַל תִּגְעִי בּוֹ לְרָעָה, תְּנִי לוֹ לִחְיוֹת עִמָנוּ – כִּי לָמָה אֵשֵׁב כָּל הַיָמִים לְבָדָד. הִנֵה אוּכַל לְשַׂחֵק עִמוֹ וְגַם סִפּוּרִים יָפִים יְסַפֵּר לִי.
– יְהִי כֵן – אָמְרָה הַדֻבָּה – לֹא אֶעֱשֶׂה לוֹ כָּל רַע. וְאִם סִפּוּרָיו יָפִים בֶּאֱמֶת, אֶשְׁמַע אוֹתָם גַם אֲנִי בְּרָצוֹן.
כִּשְׁמֹעַ הַנַעַר אֶת הַדְבָרִים הָאֵלֶה, יָרַד מַעֲלִיַת הַגָג וְגָמַר לְסַפֵּר אֶת הַמַעֲשִׂיָה. וּמִשֶׁסִיֵם, הוֹסִיף לְסַפֵּר עוֹד וְעוֹד… כָּל הַלַּיְלָה סִפֵּר סִפּוּרִים בְּאָזְנֵי הַדֻבָּה וְגוּרָהּ הַקָטָן וְהַסִפּוּרִים – אֶחָד יָפֶה מִמִשְׁנֵהוּ. מָצָא הַנַעַר חֵן בְּעֵינֵי הַדֻבָּה וְהִיא לֹא נָגְעָה בּוֹ לְרָעָה.
חַי לוֹ הַנַעַר בְּבֵית הַדֻבָּה יוֹם, יוֹמַיִם. מְסַפֵּר הוּא לָאֵם וְלָגוּר הַקָטָן סִפּוּרִים יָפִים עַד מְאֹד וּבְלִבּוֹ הוּא חוֹשֵׁב אֵיךְ לְקַיֵם אֶת הַבְטָחָתוֹ אֲשֶׁר הִבְטִיחַ לְאַנְשֵׁי הַכְּפָר. חָשַׁב וְחָשַׁב וּלְבַסוֹף מָצָא עֵצָה. עָשָׂה חֹר בַּגָג וְכַאֲשֶׁר יָרַד גֶשֶׁם, נִכְנְסוּ הַמַיִם לְתוֹךְ הַחֶדֶר עֵד שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ מָקוֹם יָבֵשׁ לִשְׁכַּב שָׁם.
כָּעֲסָה הַדֻבָּה, נָהֲמָה נַהֲמַת רֹגֶז עַל הַגֶשֶׁם, אַךְ הַגֶשֶׁם לֹא נִבְהַל מִפָּנֶיהָ וְהוֹסִיף לִצְלֹל.
כָּל הַחֶדֶר מָלֵא מַיִם.
רָאָה זֹאת הַנַעַר וְאָמַר:
– אַל תִּרְגְזִי. סַבְתָּא־דֻבָּה. הִנֵה אֶבְנֶה לָכֶם בַּיִת חָדָשׁ.
הִסְכִּימָה הַדֻבָּה.
הָלַךְ הַנַעַר לַכְּפָר, נָטַל פַּטִישׁ וּמַסְמְרִים נָטַל קְרָשִׁים חֲזָקִים וְעָשָׂה בַּיִת חָדָשׁ. לֹא בַּיִת פָּשׁוּט הָיָה זֶה, כִּי אִם קָרוֹן קָטָן עַל גַלְגַלִים. חָזַר אֶל בֵּית הַדֹב וְשׁוּב יָשַׁב שָׁם יוֹם יוֹמַיִם.
בַּיוֹם הַשְׁלִישִׁי נִתַּךְ שׁוּב גֶשֶׁם חָזָק וְהַחֶדֶר מָלֵא מַיִם עַד שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ מָקוֹם יָבֵשׁ לִשְׁכַּב שָׁם. פָּנָה הַנַעַר אֶל הַדֻבּוֹן וְאָמַר:
– עִבְרוּ אֶל בֵּיתְכֶם הֶחָדָשׁ. גַגוֹ שָׁלֵם וְהַחֶדֶר יָבֵשׁ לְגַמְרֵי.
אַךְ נִכְנְסוּ הַשְׁנַיִם לַקָרוֹן, מִהֵר הַנַעַר וְסָגַר אֵת הַדֶלֶת מִבַּחוּץ בִּבְרִיחַ בַּרְזֶל וּמִיָד הִתְחִיל מוֹשֵׁךְ וּמְגַלְגֵל אַחֲרָיו אֶת הַקָרוֹן. רָאֲתָה זֹאת הַדֻבָּה וְהֵבִינָה כִּי הַפַּעַם נָפְלָה בַּפָּח. צָעֲקָה בְּקוֹל גָדוֹל עַד שֶׁהֵד רָם נִתְבַּקַע בְּכָל הַיַעַר וְעֵצָיו נִרְעֲדוּ. אַךְ הַנַעַר מָשַׁךְ אַחֲרָיו אֶת הַקָרוֹן הָלוֹךְ וּמָשׁוֹךְ בְּפַזְמוֹ לְעַצְמוֹ תוֹךְ כְּדֵי כָּךְ שִׁיר־לֶכֶת עַלִיז.
רָאֲתָה הַדֻבָּה כִּי כָּלְתָה עָלֶיהָ הָרָעָה. הֵחֵלָה לְהִתְחַנֵן לִפְנֵי הַנַעַר:
– אַל תְּמִיתֵנוּ, הַנַעַר. חוּסָה עָלַי וְעַל דֻבּוֹנִי. לֹא אוֹסִיף עוֹד לְהִתְנַפֵּל עַל אֲנָשִׁים. אַף לֹא עַל סוּסִים וּשְׁוָרִים. אֲפִלוּ בְּאַרְנֶבֶת קְטַנָה לֹא אֶשְׁלַח עוֹד אֶת כַּפַּי לְעוֹלָם. לְעוֹלָם, לְעוֹלָם לֹא אֶעֱשֶׂה עוֹד זֹאת. הוֹצִיאֵנִי מִכָּאן לַחָפְשִׁי!
שָׁמַע הַדֻבּוֹן אֵת דִבְרֵי אִמָא וְהִתְפַּלֵּא מְאֹד:
– לָמָה תִבְכִּי, אִמָא?
– הַנַעַר מוֹבִיל אוֹתָנוּ אֶל הַכְּפָר – אִמְרָה הַדֻבָּה – הַסְגֵר יַסְגִירֵנוּ לִידֵי הָאֲנָשִׁים הָרוֹצִים בְּמוֹתִי.
– הַנַעַר מוֹבִיל אוֹתָנוּ אֶל בֵּיתוֹ – מַרְגִיעַ אוֹתָהּ הַדֻבּוֹן – מֵעַתָּה נָגוּר אֶצְלוֹ וְהוּא יְסַפֵּר לָנוּ כָּל מִינֵי סִפּוּרִים, סִפּוּרִים נִפְלָאִים מְאֹד.
אַךְ הַדֻבָּה צוֹעֶקֶת וְזוֹעֶקֶת אֶת זַעֲקָתָהּ הַמָרָה.
שָׁמְעוּ הָאֲנָשִׁים אֶת קוֹלָהּ. תָּפְשׂוּ מִי קִלְשׁוֹן וּמִי גַרְזֶן וְהֵחֵלוּ לָרוּץ מִכָּל הַעֲבָרִים. חָשְׁבוּ כִּי הַדֻבָּה בָּאָה לִטְרֹף טֶרֶף. אַךְ מַה הֵם רוֹאִים? כְּלוּאָה הַדֻבָּה בַּקָרוֹן. מִהֲרוּ אֵלֶיהָ וְרָצוּ לַהֲמִיתָהּ.
וְהַנַעַר אוֹמֵר לָהֶם:
– אֲנִי אֶת הַבְטָחָתִי קִיַמְתִּי – הֵבֵאתִי לָכֶם אֶת הַדֻבָּה בְּעוֹדָהּ חַיָה וְגַם אֶת גוּרָהּ לָקַחְתִּי עִמָהּ. וְעַכְשָׁו עָשׂוּ אַתֶּם כְּבַקָשָׁתִי: תְּנוּ לָהּ לָלֶכֶת עִם דֻבּוֹנָה בְּשָׁלוֹם. לְעוֹלָם לֹא עוֹד תִּתְנַפֵּל עַל אֲנָשִׁים, לָעוֹלָם לֹא תִטְרֹף עוֹד סוּסִים וּבְהֵמוֹת. שִׁמְעוּ לַעֲצָתִי, פִּתְחוּ אֶת הַקָרוֹן וְשִׁלְחוּ אוֹתָהּ וְאֶת הַגוּר הַקָטָן לַחָפְשִׁי.
הִרְהֲרוּ הָאִכָּרִים בַּדָבָר, שָׁקְלוּ אֶת דְבַר עֲצָתוֹ בְּדַעְתָּם.
לְבַסוֹף הִסְכִּימוּ לְבַקָשָׁתוֹ וּפָתְחוּ אֶת דֶלֶת הַקָרוֹן.
אַךְ הַדֻבָּה וְגוּרָהּ לֹא בָּרְחוּ הַיַעְרָהּ, כִּי אִם הָלְכוּ אַחֲרֵי הַנַעַר, וְהַדֻבּוֹן שׁוּב הֵחֵל לְבַקֵשׁ אוֹתוֹ, כִּי יְסַפֵּר לָהֶם אֶת סִפּוּרָיו.
רָאוּ זֹאת הָאֲנָשִׁים, תָּמְהוּ וְאָמְרוּ:
– אָכֵן בֶּן־חַיִל הוּא הָרוֹעֶה הַקָטָן, אַף צָדְקוּ דְבָרָיו: לֹא רַק כֹּחַ וְאֹמֶץ דְרוּשִׁים הָיָה כָּאן, כִּי אִם עוֹד מַשֶׁהוּ.
וְאוּלַי אַתֶּם יוֹדְעִים לְמָה הִתְכַּוֵן הַנַעַר?
יוֹם אֶחָד חָבַשׁ דָן לְרֹאשׁוֹ אֶת מִצְנֶפֶת הַפַּרְוָה שֶׁלוֹ, נָטַל אֶת רוֹבֵהוּ – רוֹבֶה מַמָשׁ, וְעָקַר רַגְלָיו מִן הֶחָצֵר בְּחָמְקוֹ דֶּרֶךְ הַפִּרְצָה שֶׁבַּגָדֵר יָשָׁר הַיָעְרָה. וְהַיַעַר גָדוֹל וְעָבֹת, וְחַיוֹת מֵחַיוֹת שׁוֹנוֹת שׁוֹכְנוֹת בּוֹ.
צַיָד אֲנִי – אָמַר – עַתָּה אֵצֵא לִי לָצוּד חַיוֹת. שָׁלָל רַב אַשִׂיג הַפַּעַם: עוֹר דֹב אֶחָד, עוֹר־צְבִי אֶחָד, וּצְרוֹר גָדוֹל שֶׁל עוֹרוֹת סְנָאִים. וְאִם אֶפְגֹשׁ בְּדַרְכִּי בָּאִינְדְיָאנִית הַקְטַנָה, תִּסְתַּכֵּל בִּי וְתַגִיד: הֵידָד, דָן צַיָד אַמִיץ!
עוֹד הוּא מְהַרְהֵר וְהִנֵה בַּשְׁבִיל שֶׁהָלַךְ בּוֹ חָלַף גוּר־סְנָאִים קָטָן. עָמַד דָן מִלֶכְתּוֹ וְכוֹנֵן אֶת רוֹבֵהוּ אֵלָיו, אַךְ הַסְנָאי, תַּחַת לִבְרֹחַ, יָשַׁב לְפֶתַע, הִסְתַּכֵּל בְּדָן וְצָחַק.
– הַלוֹ – קָרָא – מַה מִשְׂחָק חָדָשׁ הוּא זֶה? הֲגַם אֲנִי אוּכַל לְשַׂחֵק אִתְּךָ?
קָטָן הָיָה הַסְנָאי, חָמוּד וְרַךְ יָמִים, וְדָן לֹא מָצָא כָּל עִנְיָן לְשַׁלֵחַ בּוֹ כַּדוּר.
– אִי־אִי! מִשְׂחָק מְסֻכָּן הוּא. לֹא תוּכַל לְשַׂחֵק בּוֹ – אָמַר בְּלַעַג – מוּטָב שֶׁתָּרוּץ הַבַּיְתָה בְּטֶרֶם יָבוֹא עָלֶיךָ אָסוֹן.
– לָמָה? וְכִי מָה אָסוֹן צָפוּי לִי? – הִתְעַקֵשׁ הַסְנָאי וְנָשָׂא רַגְלָיו. בְּקָפְצוֹ הִסְתַּכֵּל פַּעַם בְּפַעַם אֲחוֹרַנִּית בְּעֵינַיִם פּוֹזְלוֹת…
מִיָד אַחֲרֵי זֶה שָׁמַע דָן קוֹל רִשְׁרוּשׁ בֵּין הַשִׂיחִים שֶׁמֵאֲחוֹרָיו. פָּנָה דָן לְעֵבֶר הָרַחַשׁ וְהִנֵה הוּא רוֹאֶה הָאִינְדְיָאנִית הַקְטַנָה יוֹשֶׁבֶת מֻסְתֶּרֶת בַּסְבַךְ וּפָנֶיהָ מְחַיְכִים אֵלָיו…
– חַא־חַא־חַא! – צָחֲקָה בְּקוֹל רָם – אֵין אַתָּה נִרְאֶה כְּלָל כְּצַיָד…
הִשְׁפִּיל דָן אֶת רֹאשׁוֹ וְאָמַר בְּעֶצֶב:
– צַיָד גָדוֹל אֲנִי!…
אַךְ הָאִינְדְיָאנִית הוֹסִיפָה לְחַיֵךְ.
– צַיָד גָדוֹל אֲנִי – חָזַר דָן עוֹד פַּעַם – מֵטִיב אֲנִי לָצוּד צְבָאִים, דֻבִּים וְשׁוּעָלִים וְעַתָּה אֲנִי יוֹצֵא לְצַיִד גָדוֹל…
– הַאֻמְנָם? – שָׁאֲלָה הָאִינְדְיָאנִית הַקְטַנָה וּבְקוֹלָהּ לֹא נִשְׁמַע עוֹד הַלַעַג – הֲגַם לִי תִּתֵּן פַּרְווֹת שׁוּעָל, אֶעֱשֶׂה לִי מֵהֶן כָּרִית קְטַנָה לִמְרַאֲשׁוֹתַי.
– בְּוַדַאי! – הִבְטִיחַ הַצַיָד הַקָטָן וּפָנָה לְדַרְכּוֹ כְּצַיָד וָתִיק וּמְנֻסֶה.
“עַכְשָׁו אַעֲמִיד חָמֵשׁ מַלְכּוֹדוֹת – גָמַר דָן בְּלִבּוֹ – אַרְבַּע מַלְכּוֹדוֹת קְטַנוֹת לְאַרְבָּעָה שׁוּעָלִים קְטַנִים וְאַחַת גְדוֹלָה – לְשׁוּעָל גָדוֹל”. אָמַר וְעָשָׂה.
עוֹד הוּא עוֹסֵק בַּמַלְכֹּדֶת הָרִאשׁוֹנָה וּבַעַל חַיִים אֲדֹם־שֵׂעַר קָפַץ לְפֶתַע וְעָמַד מִמוּלוֹ, כֻּלוֹ שָׂעִיר, אַדְמוֹנִי, וְרַק מִסָבִיב לְפִיו נִמְתַּח כְּעֵין זֵר לָבָן וְאָזְנָיו שְׁחֹרוֹת.
– מַה מַעֲשֶׂיךָ פֹּה? – שָׁאַל.
– עוֹשֶׂה מַלְכֹּדֶת – הֵשִׁיב דָן – מַלְכֹּדֶת לְשׁוּעָלִים.
לְשֵׁמַע הַמִלָה הָאַחֲרוֹנָה קָפַץ הַיְצוּר הַקָטָן קְפִיצָה גְּדוֹלָה לְפָנָיו, וְאָמְנָם לֹא בְּלִי סִבָּה עָשָׂה זֹאת, כִּי הוּא עַצְמוֹ הָיָה שׁוּעָל.
פִּתְאֹם סָר פַּחְדוֹ וְהִפְנָה מַבָּט עַרְמוּמִי אֶל דָן:
– וּכְלוּם כְּבָר רָאִיתָ שׁוּעָל? – שָׁאַל.
– לֹא – אָמַר דָן – מֵעוֹדִי עוֹד לֹא רָאִיתִי שׁוּעָל חַי, אַךְ הַיּוֹם אֶרְאֶה חֲמִשָׁה.
– בְּשָׁעָה מֻצְלַחַת – צָחַק הַשׁוּעָל הַקָּטָן וְחָשַׂף אֶת שִׁנָיו – וּכְלוּם חוֹשֵׁב אַתָּה שֶׁאֲנִי אֶעֱמֹד וַאֲחַכֶּה? הוֹלֵךְ אֲנִי לְבַקֵשׁ לִי טֶרֶף.
– בּוֹא אַחֲרַי – אָמַר הַצַיָד הַקָטָן – אֲנִי אֲלַמֵד אוֹתְךָ, אֶעֱזֹר לְךָ.
וְהַשׁוּעָל הַקָטָן חִכָּה עַד שֶׁדָן הֶעֱמִיד אֶת הַמַלְכֹּדֶת וְאַחֲרֵי כֵן הָלַךְ אַחֲרָיו.
– עַכְשָׁו – קָרָא דָן כַּאֲשֶׁר כְּבָר הֶעֱמִיד אֶת הַמַלְכֹּדֶת הָאַחֲרוֹנָה – מַלְכֹּדֶת זוֹ מְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ, גְדוֹלָה הִיא מִכָּל הַשְׁאָר, לְלֹא סָפֵק יִתָּפֵשׂ בָּהּ שׁוּעָל גָדוֹל.
– עַד כַּמָה גָדוֹל? כָּמוֹךָ? – שָׁאַל הַשׁוּעָל הָאָדֹם.
– כֵּן, גָדוֹל כָּמוֹנִי – עָנָה דָן – אַךְ זוֹ צָרָה, שֶׁאֵין אֲנִי יוֹדֵעַ כֵּיצַד פּוֹתְחִים אֶת הַמַלְכֹּדֶת הַזֹאת אַחֲרֵי שֶׁהַקְפִיץ שֶׁלָהּ נִסְגַר.
– אֵין דָבָר! – אָמַר הַשׁוּעָל – אֲנִי יוֹדֵעַ. – וְהוּא שָׁלַח מַבָּט עַרְמוּמִי בְּדָן. נִכָּר הָיָה בַּשׁוּעָל שֶׁהוּא מְרֻצֶה מְאֹד.
– יָפֶה! – קָרָא דָן – לְהִתְרָאוֹת. תֵּכֶף אֶחֱזֹר.
דָן רָץ אֶל הַמַלְכֹּדֶת הָרִאשׁוֹנָה.
אַךְ פָּנָה הַצַיָד הַצָעִיר לְדַרְכּוֹ וְהַשׁוּעָל הַקָטָן מִהֵר אֶל הַמַלְכֹּדֶת הַגְדוֹלָה וּבִזְהִירוּת רַבָּה כִּסָה אוֹתָהּ בַּעֲנָפִים וַאֲזוֹבִים.
– אִי־אִי! – צָחַק הַשׁוּעָל הֶעָרוּם – עַכְשָׁו נִרְאֶה מִי יָצוּד אֶת מִי. יִתָּכֵן וְהַצַיָד עַצְמוֹ יִצֹד בְּמַלְכֻּדְתּוֹ.
אַחֲרֵי כֵן יָשַׁב בְּקִרְבַת מָקוֹם וְחִכָּה לִרְאוֹת אֵיךְ יִפֹּל דָבָר.
גַּם דָן חִכָּה. הוּא שָׁכַב בְּצֵל אִילָן לֹא רָחוֹק מִן הַמַלְכֹּדֶת הָרִאשׁוֹנָה וְחִכָּה בְּשֶׁקֶט.
עֵד מְהֵרָה עָבַר שָׁם עֹפֶר אַיָלִים וְתוֹךְ כְּדֵי רִיצָתוֹ עָלָה עַל הַמַלְכֹּדֶת וְנִלְכַּד בָּהּ.
– נָפַלְתִּי בַּפַּח! – בָּכָה הָעֹפֶר – אֵם אִמָא תִּמְצָא אוֹתִי בַּמַלְכֹּדֶת אַרְגִישׁ אֶת נַחַת כַּפָּהּ עַל בְּשָׂרִי…
– אַל תִּירָא – קָרָא דָן – אֵינִי רוֹצֶה בְּעוֹר אַיָלִים. עוֹרְךָ לֹא שָׂעִיר וְלֹא רַךְ וְלֹא יִצְלַח לְכַר; מַלְכֹּדֶת זוֹ נוֹעֲדָה רַק לְשׁוּעָל.
וּבְאָמְרוֹ זֹאת פָּתַח דָן אֶת הַמַלְכֹּדֶת וְהוֹצִיא מִתּוֹכָהּ אֶת עֹפֶר הָאַיָלִים לַחָפְשִׁי. לְאוֹת תּוֹדָה הָלַךְ הָעֹפֶר אַחֲרֵי הַצַיָד.
הֵם נִגְשׁוּ אֶל הַמַלְכֹּדֶת הַשְׁנִיָה. מָצְאוּ בָּהּ קִפּוֹד דוֹקְרָנִי. אָחוּז בַּמַּלְכֹּדֶת צָעַק הַקִפּוֹד הַמִסְכֵּן, יִבֵּב וְהִתְפַּתֵּל, נֶאֱבַק בְּרַגְלָיו וּבִקֵשׁ לָצֵאת וָלֹא יָכֹל.
– אִם תֵּשֵׁב בִּמְנוּחָה וְלֹא תִדְקְרֵנִי – אָמַר הַצַיָד הַקָטָן – אֶשְׁלַח אוֹתְךָ לַחָפְשִׁי…
– תּוֹדָה, תּוֹדָה רַבָּה! – קָרָא הַקִפּוֹד.
– בְּסֵדֶר, בְּסֵדֶר! – אָמַר דָן – עוֹר קִפּוֹד לֹא יִצְלַח לְכָר…
וְהַקִפּוֹד הוּצָא מִן הַמַלְכֹּדֶת וְהָלַךְ אַחֲרֵי הַצַיָד הַקָטָן.
הָלְכוּ הָעֹפֶר וְהַקִפּוֹד וְהַצַיָד לִרְאוֹת אֶת הַמַלְכֹּדֶת הַשְׁלִישִׁית.
אַךְ הִיא הָיְתָה רֵיקָה. לֹא מָצְאוּ בָּהּ דָבָר. פָּנוּ מִשָׁם אֶל הַמַלְכֹּדֶת הָרְבִיעִית וְהִנֵה הֵם שׁוֹמְעִים קוֹל נַהֲמָה חַלָשָׁה!
– עִזְרוּ לִי, עִזְרוּ! הוֹצִיאוּנִי מִפֹּה…
הִסְתַּכְּלוּ כֻּלָם לְתוֹךְ הַמַלְכֹּדֶת, פִּשְׁפְּשׁוּ בְּפִנוֹתֶיהָ וּמָצְאוּ בּוֹ גּוּר־דֻבִּים עוּל־יָמִים הַמוֹשִׁיט אֲלֵיהֶם אֶת כַּפָּיו הַשְׂעִירוֹת וּמְיַבֵּב כְּמִתְחַנֵּן…
– אָנָא, עִזְרוּ לִי בַּצַר לִי…
דָן הִסֵס רֶגַע.
– אֵין אֲנִי יוֹדֵעַ מַה לַעֲשׂוֹת בְּךָ, אוּלַי טוֹבָה פַּרְוָתְךָ לְכָר!…
– לֹא, אֵינִי רוֹצֶה לִהְיוֹת כָּר, לֹא רוֹצֶה – קָרָא הַדֹב הַקָטָן – אֲנִי אֲדַבֵּק אֶתְכֶם בִּדְבַשׁ דָבִיק. רְאוּ!…
וְאָמְנָם שְׂעַר הַדֹב דָבִיק הָיָה מִדְבָשׁ.
– אַתָּה צוֹדֵק – אָמַר דָן אַחֲרֵי שֶׁבָּדַק אוֹתוֹ – לֹא נַעֲשֶׂה מִמְךָ כָּר – פָּתַח אֶת הַמַלְכֹּדֶת וְשִׁחְרֵר אֶת הַדֻבּוֹן, וְזֶה הוֹדָה לַצַיָד וְהָלַךְ אַחֲרָיו בְּעוֹד הַדְבַשׁ מָרוּחַ עַל כַּפּוֹת רַגְלָיו…
הָלְכוּ הַדֹב, הַקִפּוֹד וְהָעֹפֶר אַחֲרֵי הַצַיָד אֶל הַמַלְכֹּדֶת הָאַחֲרוֹנָה. בְּקָרְבָם אֶל מְקוֹם הַמַלְכֹּדֶת שָׁמְעוּ לְפֶתַע קוֹל נְהִימָה דַקָה עוֹלֶה מִבֵּין הַשִׂיחִים, אֲשֶׁר הַמַלְכֹּדֶת חָבוּיָה שָׁם. וְהִנֵה הֵם רוֹאִים אֶת הַשׁוּעָל הָאָדֹם יוֹשֵׁב לְצִדָהּ.
– שׁוּעָל בַּמַלְכֹּדֶת – לָחַשׁ הָעֹפֶר.
– שׁוּעָל! – חָזַר אַחֲרָיו הַקִפּוֹד.
– עַתָּה יִהְיֶה לְךָ כַּר רַךְ! – הֵעִיר גַם הַדֹב.
– הַאֻמְנָם שׁוּעָל זֶה? – שָׁאַל דָן – הֲלֹא רְאִיתִיו עוֹד לִפְנֵי כֵן! – אָמַר וְרָץ אֶל הַמַלְכֹּדֶת.
אַךְ לֹא הִסְפִּיק לִתְפֹּשׂ אֶת הַשׁוּעָל כִּי בְּרִיצָתוֹ עָלָה עַל הַמַלְכֹּדֶת, הַמְכֻסָה עֲנָפִים.
קְפֹץ! – קְפִיץ הַמַלְכֹּדֶת נִסְגַר עָלָיו!
– אִי – הִפְלִיט דָן צַעֲקַת־פַּחַד – נָפַלְתִּי בַּפַּח!
– יֶעֱרַב לְךָ – צָחַק הַשׁוּעָל – אֵיךְ אַתָּה מַרְגִישׁ בַּמַלְכֹּדֶת?
– אֵין הַדָבָר מוֹצֵא חֵן בְּעֵינַי – נֶאֱנַח דָן – אָנָא, עֲזֹר לִי לָצֵאת.
– לֹא אֲנִי – אָמַר הַשׁוּעָל – אַתָּה הֲלֹא רָצִיתָ לָצוּד אוֹתִי בַּמַלְכֹּדֶת שֶׁלְךָ וְהִנֵּה צַדְתִּי אוֹתְךָ בַּמַלְכֹּדֶת שֶׁלִי…
וְהַשׁוּעָל הִסְתַּכֵּל בְּדָן בְּעֵינַיִם עַרְמוּמִיוֹת…
– עַתָּה לֹא אֵצֵא עוֹד מִפֹּה לְעוֹלָם – חָלַף הִרְהוּר בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל דָן…
אַךְ הָעֹפֶר, הַקִפּוֹד וְהַדֹב לֹא יָכְלוּ לִרְאוֹת אֶת דָן בְּצָרָתוֹ. צַעַר רַב הִצְטַעֲרוּ עָלָיו.
– עֲזֹר לוֹ לָצֵאת, שׁוּעָל אָדֹם, יְדִידֵנוּ הוּא וְאַתָּה הֲלֹא יוֹדֵעַ כֵּיצַד פּוֹתְחִים אֶת הַקְפִיץ – בִּקְשׁוּ כֻּלָם.
– אוּלַי יְדִידְכֶם הוּא, אַךְ לֹא יְדִידִי – עָנָה הַשׁוּעָל – הוּא רָצָה לַעֲשׂוֹת מִמֶנִי כַּר וְעַכְשָׁו אֲנִי אֶעֱשֶׂה כַּר מִמֶנוּ.
לְשֵׁמַע הַדְבָרִים הָאֵלֶה הֵלִיט דָן אֶת פָּנָיו בְּיָדָיו וְהִתְחִיל בּוֹכֶה וּמִתְיַפֵּחַ.
וְהָעֹפֶר, הַקִפּוֹד וְהַדֹב הִתְרוֹצְצוּ אָנֶה וָאָנָה, הִסְתַּכְּלוּ בּוֹ בְּצַעַר, רָצוּ לַעֲזֹר לוֹ, אַךְ לֹא יָדְעוּ מָה עֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹת.
יָשַׁב הַדֻבּוֹן הַקָטָן עַל רַגְלָיו הָאֲחוֹרִיוֹת וּבְקוֹל רָם הִתְחִיל קוֹרֵא:
– אִמָא, אִמָא, בּוֹאִי, מַהֲרִי!
מִיָד בָּאָה אִמָא דֻבָּה, גְדוֹלָה וַעֲצוּמָה, פִּלְסָה לָהּ דֶרֶךְ בֵּינוֹת הַשִׂיחִים. הֵגִיחָה וְנִגְשָׁה אֶל הַשׁוּעָל הָאָדֹם, תָּפְשָׂה אוֹתוֹ בְּכַפָּהּ הַגְדוֹלָה וְקָרְאָה:
– אֵיךְ הֵעַזְתָּ לְהַפִּילוֹ בַּמַלְכֹּדֶת? – נָהֲמָה הַדֻבָּה בְּכַעַס.
עָמַד הַשׁוּעָל הַקָטָן מוּל הַדֻבָּה הַגְבוֹהָה כִּמִגְדָל, פִּרְפֵּר מִפַּחַד וְאָמַר בְּקוֹל רוֹעֵד:
– אוּה, גְבִרְתִּי הַדֻבָּה, לֹא כְלוּם, לֹא כְלוּם. רַק לָצוֹן חָמַדְתִּי לִי. הִנֵה אֶפְתַּח אֶת הַמַלְכֹּדֶת.
וּמִיָד מִהֵר אֶל הַמַלְכֹּדֶת, רָקַע בָּהּ בְּרַגְלָיו, רִחְרַח סְבִיבָה, וַחֲרִיק – הַמַלְכֹּדֶת נִפְתְּחָה בִּקְפִיצָה וְהַצַיָד הַקָטָן יָצָא לַחָפְשִׁי.
אַךְ תַּחַת לִשְׂמֹחַ הֵחֵל הַצַיָד לִבְכּוֹת בְּכִי גָדוֹל שִׁבְעָתַיִם מִבַּתְחִלָה.
– צַיָד קָטָן! – אָמְרוּ לוֹ כָּל הַחַיוֹת – מֵעַתָּה אַל תֵּצֵא עוֹד לְצַיִד. לָמָה אַתָּה בּוֹכֶה?
הֵנִיעַ דָן אֶת רֹאשׁוֹ בְּעֶצֶב.
– בּוּ־הוּ־הוּ – הִתְיַפַּח הַצַיָד – אֵיךְ לֹא אֶבְכֶּה וְצַיָד רַע אֲנִי. הִנֵה לֹא הִצְלַחְתִּי לָצוּד אֲפִילוּ שׁוּעָל אֶחָד בִּשְׁבִיל הָאִינְדְיָאנִית הַקְטַנָה, וְעַתָּה הִיא תִּצְחַק וְתִלְעַג לִי…
נִסוּ כֻּלָם לְנַחֲמוֹ, אַךְ לְלֹא הוֹעִיל. הַצַיָד כָּבַשׁ אֶת פָּנָיו וְקָרָא בְּלֵב שָׁבוּר וְרָצוּץ:
– אֵיךְ אָבוֹא אֶל הָאִינְדְיָאנִית בְּיָדַיִם רֵיקוֹת…
– אַל תִּבְכֶּה – קָרָא הַשׁוּעָל – לֹא תָבוֹא אֵלֶיהָ בְּיָדַיִם רֵיקוֹת. הִנֵּה אֶהְיֶה אֲנִי לָהּ לְכַר; אֵלֵךְ עִמְךָ לְבֵיתָהּ וְאֶשְׁכַּב לִמְרַאֲשׁוֹתֶיהָ כָּל הַלֵילוֹת. שָׁכֹב אֶשְׁכַּב בְּשֶׁקֶט… אֲפִילוּ לֹא אָנִיעַ אָזְנַי…
לְשֵׁמַע הַדְבָרִים הָאֵלֶה קָפַץ דָן מִשִׂמְחָה, מָחָה אֶת דִמְעוֹתָיו וְקָרָא:
– הַאֻמְנָם תַּעֲשֶׂה זֹאת? הֲבֶאֱמֶת מוּכָן אַתָּה לַעֲשׂוֹת כַּדָבָר הַזֶה לְמַעֲנִי?
– בְּוַדַאי – חָזַר הַשׁוּעָל עַל הַבְטָחָתוֹ וְהִבְלִיט אֶת חָזֵהוּ הַקָטָן בְּגַאֲוָה וְכָל שְׁאָר בַּעֲלֵי הַחַיִים מְחַיְכִים אֵלָיו וּמִסְתַּכְּלִים בּוֹ כִּבְגִבּוֹר גָדוֹל.
– שׁוּעָל נֶחְמָד אַתָּה – אָמַר דָן – גַם שָׂעִיר וְצַמְרוֹנִי שֶׁכָּזֶה. כַּר טוֹב תִּהְיֶה לָאִינְדְיָאנִית. כַּר חַי…
וּשְׂמֵחִים וְעַלִיזִים נִפְרְדוּ דָן וְהַשׁוּעָל מִבְּנֵי לִוְיָתָם וּפָנָה לְדַרְכָּם הַבַּיְתָה. דָן לֹא פָּסַק מִלְהַרְהֵר עַל הַכַּר הֶחָדָשׁ אֲשֶׁר הָאִינְדְיָאנִית הַקְטַנָה תְּקַבֵּל אוֹתוֹ מִיָדוֹ בְּמַתָּנָה וְתִשְׂמַח מְאֹד בְּלֵילוֹת הַחֹרֶף. וְהַשׁוּעָל הָאָדֹם אַף הוּא שָׂמַח שִׂמְחָה גְדוֹלָה. יָדוֹעַ יָדַע שֶׁאָבִיהָ שֶׁל הָאִינְדְיָאנִית הַקְטַנָה יָצוּד הַרְבֵּה תַּרְנְגוֹלוֹת טְעִימוֹת וּשְׁמֵנוֹת לִהְיוֹת לוֹ לְמַאֲכָל. וּבְלֶכְתּוֹ עַתָּה לְצִדוֹ שֶׁל הַצַיָד הַקָטָן לִקְלֵק אֶת לְשׁוֹנוֹ וּבָלַע אֶת רֻקוֹ לַמַחֲשָׁבָה, שֶׁיוֹם יוֹם תִּנָתֵן לוֹ סְעֻדָה עֲרֵבָה…
בּוּ הָיָה יֶלֶד אִינְדְיָאנִי עוּל־יָמִים. בֵּית הוֹרָיו, הֶעָשׂוּי חֵמָר וָרֹד, עָמַד בְּאֶמְצַע הַכְּפָר.
שְׁמוֹ הַנָּכוֹן הָיָה “הַצִפּוֹר הֶעָפָה עִם שְׁקִיעַת הַחַמָה וּבְפִיהָ תּוֹלַעַת”. אַךְ שֵׁם אָרֹךְ לְמַדַי הָיָה זֶה, וְכַאֲשֶׁר אִמָא רָצְתָה שֶׁיָבוֹא לַאֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם הָיְתָה קוֹרֵאת לוֹ בְּקִצוּר: בּוּ.
אָבִיו שֶׁל בּוּ הָיָה רֹאשׁ שֵׁבֶט וּבְנֵי שִׁבְטוֹ כִּנוּ אוֹתוֹ בְּשֵׁם “הָרֹאשׁ הַמְהֻלָל”. דוֹדוֹ הָיָה מְרַפֵּא חוֹלִים בְּכָל מִינֵי קְסָמִים וּלְחָשִׁים, עַל כֵּן קָרְאוּ לוֹ “הָרוֹפֵא הַגָדוֹל”, וְאָחִיו הַבְּכוֹר נוֹדַע בְּקֶרֶב בְּנֵי שִׁבְטוֹ בְּשֵׁם “הַצַיָד אַמִיץ־לֵב”.
כָּל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ אֲנָשִׁים אַמִיצִים הָיוּ, כֻּלָם נוֹדְעוּ לִתְהִלָה בְּקֶרֶב בְּנֵי שִׁבְטָם, וּבּוּ הַקָטָן רָצָה לִהְיוֹת אַמִיץ וְנוֹעָז כְּמוֹתָם. מַה מְאֹד רָצָה שֶׁיִהְיֶה לוֹ סוּס קָטָן מִשֶׁלוֹ לְמַעַן יוּכַל לִרְכֹּב עָלָיו, כְּאָבִיו “הָרֹאשׁ הַמְהֻלָל” עַל סוּסוֹ הָעַרְמוֹנִי הַיָפֶה וְקַל־הָרַגְלַיִם. הוּא רָצָה לִהְיוֹת רוֹפֵא־קוֹסֵם כְּדוֹדוֹ הָרוֹפֵא הַגָדוֹל וְרָצָה שֶׁגַם לוֹ יִהְיֶה רוֹבֶה כְּמוֹ לְאָחִיו הַצַיָד אַמִיץ־לֵב.
אוּלָם בּוּ הָיָה עֲדַיִן יֶלֶד קָטָן וְכָל אֲשֶׁר יָדַע לַעֲשׂוֹת הוּא – לִהְיוֹת רוֹעֶה לְצֹאן אָבִיו. בֹּקֶר־בֹּקֶר הָיָה בּוּ נוֹהַג אֶת עֶדְרוֹ אֶל שְׂדֵה הַמִרְעֶה אֲשֶׁר בְּמַעֲלוֹת הֶהָרִים הַמְכֻסִים עֵשֶׂב יָרֹק וְרַעֲנָן.
יוֹם אֶחָד כִּרְעוֹת בּוּ אֶת צֹאנוֹ בַּמִרְעֶה הַטוֹב, עָשָׂה אֶת דַרְכּוֹ לְאֹרֶךְ גֵיא־הָרִים. וּבְעוֹד הַכְּבָשׂוֹת מְלַחֲכוֹת אֶת הָעֵשֶׂב הַטָעִים, פָּנָה כֹּה וָכֹה וְהִנֵה רוֹאֶה הוּא מְעָרָה קְטַנָה בְּסֶלַע סָמוּךְ לַגַיְא. נִכְנַס בּוּ אֶל הַמְעָרָה וְהֵחֵל לְשַׂחֵק בְּחַלוּקֵי אֲבָנִים הַפְּזוּרִים בָּהּ לָרֹב. פִּתְאֹם שָׁמַע כִּי הַצֹאן פּוֹעֶה וְגוֹעֶה בְּבֶהָלָה רַבָּה.
– מֶה הָיָה לְצֹאנִי, לְכִבְשׂוֹתַי הַשְׁקֵטוֹת תָּמִיד, כִּי הִנֵה פּוֹעוֹת הֵן כַּאֲחוּזוֹת פַּחַד? – תָּמַהּ בּוּ, יָצָא מִן הַמְעָרָה וְהִשְׁקִיף מֵעַל הַסֶלַע עַל מוֹרְדוֹת הַגַיְא שֶׁצֹאנוֹ רוֹעוֹת שָׁם.
– נָמֵר! – קָרָא בּוּ.
לְנֶגֶד עֵינָיו נִרְאָה מֵרָחוֹק נְמַר־הָרִים גָּדוֹל. הוּא הֵגִיחַ מִבֵּין אַבְנֵי הַסְלָעִים וְאַט־אַט הִתְחִיל מְטַפֵּס וְעוֹלֶה עַל הַצֹאן. וְהַכְּבָשׂוֹת הָיוּ מְבֹהָלוֹת כָּל כָּךְ וְנִפְחָדוֹת עַד שֶׁלֹא הֵעֵזוּ אֲפִילוּ לָנוּס מִפָּנָיו. פַּחַד גָּדוֹל נָפַל עֲלֵיהֶן וְלֹא מָשׁוּ מִמְקוֹמָן.
אֲהָהּ, אִלוּ הָיָה לִי רוֹבֶה – חָלַף הִרְהוּר בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל בּוּ הַקָטָן – נָמֵר בָּא וַאֲנִי מָה אֶעֱשֶׂה, אֵיךְ אַצִיל אֶת צֹאנִי מִצִּפָּרְנָיו…
אוֹתוֹ רֶגַע הִפְנָה נְמַר־הֶהָרִים אֶת רֹאשׁוֹ וְרָאָה אֶת בּוּ עוֹמֵד בְּמֶרְחָק־מָה מִמוּלוֹ וּמִיָד פָּנָה לְעֶבְרוֹ. עַתָּה יָדַע בּוּ, כִּי לֹא אֶת הַצֹּאן רוֹצֶה הוּא לִטְרֹף, כִּי אִם אוֹתוֹ…
אַךְ בּוּ לֹא בָּרַח. הוּא חָשַׁב עַל אָבִיו “הָרֹאשׁ הַמְהֻלָל”, עַל דוֹדוֹ הָרוֹפֵא הַגָדוֹל וְעַל אָחִיו הַצַיָד אַמִיץ־הַלֵב וּבְלִבּוֹ גָמַר לִהְיוֹת אַמִיץ כְּמוֹתָם. וּבְכָל זֹאת חָשׁ פַּחַד גָדוֹל מִפְּנֵי הַנָמֵר הַהוֹלֵךְ וְקָרֵב אֵלָיו.
וְהַנָמֵר כְּבָר הִתְמַתַּח כֻּלוֹ, מוּכָן וּמְזֻמָן לְזִנוּק.
אוֹתוֹ רֶגַע הֵרִים בּוּ בִּשְׁתֵּי יָדָיו אֶבֶן גְדוֹלָה וֶהֱטִילָהּ בְּחָזְקָה עַל הַנָמֵר.
יֶלֶד קָטָן הָיָה בּוּ וְהָאֶבֶן הָיְתָה גְדוֹלָה וּכְבֵדָה עַד מְאֹד וְהוּא לֹא יָכוֹל הָיָה לִפְגֹעַ בַּנָמֵר, אַךְ הָאֶבֶן בְּנָפְלָהּ פָּגְעָה בְּאֶבֶן אַחֶרֶת וּשְׁתֵּי הָאֲבָנִים הֵחֵלּוּ לְהִתְגַּלְגֵּל לְמַטָה לְעֵבֶר נְמַר־הֶהָרִים…
וּבְהִתְגַלְגְלָן סָחֲפוּ הָאֲבָנִים רִגְבֵי עָפָר וָחוֹל, וּבְרַד אֲבָנִים נִתַּךְ אַחֲרֵיהֶם עַל הַנָמֵר.
רָאָה הַטוֹרֵף אֶת מַבּוּל הַחוֹל, הֶעָפָר וְהָאֲבָנִים הַיוֹרֵד עָלָיו, נָבַח נְבִיחָה מְשֻׁנָה וּבָרַח… מַצְחִיק הָיָה הַנָמֵר בִּבְרִיחָתוֹ. וְאַף כִּי הַסַכָּנָה טֶרֶם חָלְפָה, צָחַק בּוּ לְמַרְאֵה הַטוֹרֵף הַמְבֹהָל, צָחַק צְחוֹק חָזָק כָּל כָּךְ, עַד שֶׁנָפַל לְמַטָה…
הוּא הֵחֵל לְהִתְגַּלְגֵּל בְּמוֹרָד הַגִבְעָה הִתְגַלְגֵל וְהִגָלֵשׁ, הִגָלֵשׁ וְהַחֲלֵק וְהִתְהַפֵּךְ וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ נִסְחֲפוּ אַחֲרָיו אֲבָנִים וְגוּשֵׁי עָפָר וְנָפְלוּ מַטָה. לְרֶגַע נִדְמָה לוֹ שֶׁהַכֹּל הַכֹּל שֶׁמִסְבִיבוֹ, הַנָמֵר, הַגְבָעוֹת וְהַשָׁמַיִם וְהוּא עַצְמוֹ מִסְתַּחְרְרִים וּמִסְתּוֹבְבִים יַחַד.
וְכַאֲשֶׁר מָצָא בּוּ אֶת עַצְמוֹ מוּטָל לְרַגְלֵי הַגִבְעָה, פָּסְקוּ גַם הָאֲבָנִים לְהִדַרְדֵר וּלְעֵינָיו נִתְכַּשְׁכֵּשׁ לְרֶגַע זְנָבוֹ שֶׁל הַנָמֵר הַבּוֹרֵחַ אֲשֶׁר נֶעְלַם מִיָד בְּעִמְקֵי הַגַיְא…
אוֹתוֹ לַיְלָה, לְאַחַר שֶׁחָזַר בּוּ עִם צֹאנוֹ הַבַּיְתָה בְּשָׁלוֹם, סִפֵּר לְאָבִיו “הָרֹאשׁ הַמְהֻלָל” וּלְדוֹדוֹ, הָרוֹפֵא הַגָדוֹל, וּלְאָחִיו, הַצַיָד אַמִיץ־הַלֵב, עַל אוֹדוֹת נְמַר־הֶהָרִים שָׁרְצָה לִטְרֹף אֶת הַצֹאן וְגַם אוֹתוֹ, אֶת בּוּ, וְאֵיךְ הִצְלִיחַ לַהֲנִיסוֹ. אַף לֹא הֶעְלִים מֵאָזְנֵי שׁוֹמְעָיו אֶת דְבַר פַּחְדוֹ הַגָדוֹל, אֲשֶׁר פָּחַד לְמַרְאֵה הַנָמֵר הָעוֹלֶה עָלָיו.
שָׁמַע דוֹדוֹ, הָרוֹפֵא הַגָדוֹל, אֶת הַדָבָר וְאָמַר שֶׁבּוּ יֶלֶד אַמִיץ הוּא, אַמִיץ מְאֹד, כִּי הִצִיל אֶת הַצֹּאן מִשִׁנֵי הַנָמֵר וְהֵבִיא אֶת עֶדְרוֹ בְּשָׁלוֹם הַבַּיְתָה, וּלְאוֹת הוֹקָרָה נָתַן לוֹ קָמֵעַ־פְּלָאִים מִכֶּסֶף טָהוֹר תָּלוּי בְּשַׁרְשֶׁרֶת כֶּסֶף לְמַעַן יַעַנְדֶנוּ הַיֶלֶד עַל צַוָארוֹ, כִּי אָמַר, שֶׁקָמֵעַ זֶה יָגֵן עָלָיו מִכָּל צָרָה וְיִשְׁמְרֵהוּ מִכָּל רָע.
גַם אָחִיו, הַצַיָד אַמִיץ־הַלֵב, שִׁבַּח אֶת בּוּ עַל מַעֲשֵׂהוּ הַנוֹעָז, אַף אָמַר, כִּי גַם בְּקֶרֶב הַגְדוֹלִים מְעַטִים הָאֲנָשִׁים הַמַצְלִיחִים לְהָנִיס נְמֵרִים, וּלְאוֹת הוֹקָרָה נָתַן לוֹ רוֹבֶה חָדָשׁ, הַמֵטִיל רְעָמִים וָאֵשׁ…
וְאָבִיו, “הָרֹאשׁ הַמְהֻלָל”, לִטֵף אֶת רֹאשׁוֹ שֶׁל בּוּ הַקָטָן וְאָמַר לוֹ:
בְּנִי, זְכֹר, כִּי נָקֵל לִהְיוֹת אַמִיץ כְּשֶׁאֵין הָאָדָם מְפַחֵד, אַךְ רַבָּה מִדַת הָאֹמֶץ וְהַגְבוּרָה הַנִדְרֶשֶׁת מִן הָאָדָם הֶחָשׁ פַּחַד בְּלִבּוֹ וְהַיוֹדֵעַ לְהִתְגַבֵּר עָלָיו…
כָּךְ אָמַר וְנָתַן לִבְנוֹ אֶת הַטוֹבָה בְּכָל הַמַתָּנוֹת שֶׁבּוּ קִבֵּל אוֹתוֹ לַיְלָה: סוּס עַרְמוֹנִי קָטָן, יְפֵה־מַרְאֶה וְקַל־רַגְלַיִם.
קִבֵּל בּוּ אֶת הַמַתָּנוֹת הָאֵלֶה וְשָׂמַח שִׂמְחָה גְדוֹלָה וְגַאֲוָה גְדוֹלָה חָשׁ בְּלִבּוֹ.
– אִם אֶפָּגֵשׁ עוֹד פַּעַם בִּנְמַר־הָרִים – אָמַר בּוּ – לֹא עוֹד יַסְפִּיק לִבְרֹחַ מִפָּנַי… רָדוֹף אֶרְדֹף אַחֲרָיו רָכוּב עַל סוּסִי קַל־הָרַגְלַיִם, יָרֹה אִירֶה בּוֹ מֵרוֹבִי מֵטִיל־הָרְעָמִים וּלְעוֹלָם לֹא יָבוֹא לִטְרֹף אֶת צֹאנִי…
אוּלָם הַנָמֵר יָדַע, כַּנִרְאֶה, כִּי נוֹסָף עַל הָרוֹבֶה וְהַסוּס גַם קָמֵעַ נִתַּן לוֹ לְבּוּ וְכִי כֹּחַ־קְסָמִים בּוֹ, וְעַל כֵּן לֹא בָּא עוֹד לִטְרֹף אֵת צֹאנוֹ שֶׁל הָרוֹעֶה הָאִינְדְיָאנִי הַקָטָן.
בְּאַחַת מֵאַרְצוֹת הַצָפוֹן הָרְחוֹקוֹת חַי יֶלֶד קָטָן, פֶּל שְׁמוֹ. יֶלֶד חָבִיב וְחָכָם הָיָה פֶּל וּלְיוֹם הֻלַדְתּוֹ קִבֵּל מֵאֵת אָבִיו וְאִמוֹ טָלֶה קָטָן וְנֶחְמָד בְּמַתָּנָה. אָהַב פֶּל אֶת הַטָלֶה, מִכּוֹסוֹ הִשְׁקָהוּ, מִפִּתּוֹ הֶאֱכִילָהוּ וּבְלֵילוֹת הַחֹרֶף הַקָרִים אַף הִשְׁכִּיבָהוּ לְמַרְגְלוֹתָיו עַל מִטָתוֹ. גָדְלוּ הַשְׁנַיִם, פֶּל וּטְלֵה־הַטִפּוּחִים שֶׁלוֹ, גָדְלוּ מִשָׁבוּעַ לְשָׁבוּעַ וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ.
אוּלָם כְּכָל שֶׁגָדַל הַטָלֶה כֵּן גָדַל וְרַב גַם צַמְרוֹ הַלָבָן וְהָרַךְ, אֲשֶׁר כִּסָה אֶת עוֹרוֹ. אַךְ כְּנֶגֶד זֶה נַעֲשׂוּ בְּגָדָיו שֶׁל פֶּל קְצָרִים וְצָרִים עָלָיו, עַד שֶׁלְבַסוֹף לֹא הִגִיעוּ שַׁרְווּלֵי מְעִילוֹ אֶלָא לְמַרְפְּקָיו בִּלְבַד.
וְהִנֵה נָטַל פֶּל יוֹם אֶחָד מִסְפָּרַיִם גְדוֹלִים וְגָזַז אֶת הַצֶמֶר מֵעַל הַטָלֶה. שָׂם אֶת גִזַת הַצֶמֶר בְּתַרְמִיל גָדוֹל וְהָלַךְ אֶל סָבָתוֹ, אֵם אָבִיו.
בֵּית־סָבָתוֹ שֶׁל פֶּל עָמַד בִּקְצֵה הַכְּפָר. קָטָן וְיָפֶה הָיָה הַבַּיִת, קִירוֹתָיו הַלְבָנִים הִבְהִיקוּ מִבֵּין עֲצֵי הַגַן אֲשֶׁר מִסְבִיבוֹ וּמֵרָחוֹק נִרְאוּ תְּרִיסַי חַלוֹנוֹתָיו הַצְהֻבִּים; אָכֵן הָיוּ אֵלֶה תְּרִיסִים נֶחְמָדִים עַד מְאֹד. בְּכָל אֶחָד גָזוּר הָיָה כְּעֵין לֵב קָטָן לְשֵׁם קִשׁוּט אֲשֶׁר עוֹרֵר שִׂמְחָה בְּלֵב כָּל רוֹאֵהוּ. גַּם לִבּוֹ שֶׁל פֶּל שָׂמַח עַתָּה לְמַרְאֵה הַתְּרִיסִים הָעַלִיזִים וּבִצְעָדִים מְהִירִים נִגַשׁ אֶל פִּשְׁפַּשׁ הַגִנָה אֲשֶׁר לִפְנֵי הַבַּיִת. אוֹתָהּ שָׁעָה עָבְדָה סַבְתָּא לְיַד עֲרוּגַת־גֶזֶר, וְלֹא הִרְגִישָׁה בְּנֶכְדָהּ שֶׁבָּא לְבַקְרָהּ.
– בֹּקֶר טוֹב, סַבְתָּא – קָרָא פֶּל – לַבְּנִי נָא אֶת הַצֶמֶר הַזֶה בִּשְׁבִילִי!
– בְּרָצוֹן אֶעֱשֶׂה זֹאת, פֶּל – אָמְרָה סַבְתָּא – אִם אַתָּה תְּנַכֵּשׁ אֶת הָעֲשָׂבִים הָרָעִים מֵעֲרוּגַת־הַגֶזֶר הַזֹּאת…
מִיָד נָטַל פֶּל אֶת הַמַעְדֵר מִידֵי סַבְתָּא וְהִתְחִיל עוֹדֵר וּמְנַכֵּשׁ בּוֹ בְּמֶרֶץ, וְסַבְתָּא יָשְׁבָה לְיַד דֶלֶת הַמִטְבָּח וְהֵחֵלָה לְעַבֵּד אֶת הַצֶמֶר שֶׁל פֶּל, לִבְּנָה וְנִפְּצָה אוֹתוֹ לְצִיפִים־צִיפִים, וּמִשֶׁסִיְמָה לְבַסוֹף אֶת מְלַאכְתָּהּ שָׂמָה אֶת הַצֶמֶר הַמְנֻפָּץ לְתוֹךְ סַל גָדוֹל וְנָתְנָה אוֹתוֹ לְנֶכְדָהּ.
– תּוֹדָה רַבָּה, סַבְתָּא יְקָרָה – אָמַר פֶּל, הֶעֱמִיס אֶת סַל הַצֶמֶר עַל כְּתֵפוֹ וְהָלַךְ לוֹ.
עַתָּה פָּנָה פֶּל אֶל סָבָתוֹ הַשְׁנִיָה, אֵם אִמוֹ. בֵּיתָהּ עָמַד בִּקְצֵה הַכְּפָר הַשֵׁנִי. מִשֶּׁנִּכְנַס פֶּל לֶחָצֵר, מָצָא אֶת סַבְתָּא עוֹמֶדֶת עַל יַד הַלוּל וּמַאֲכִילָה אֶת הַתַּרְנְגוֹלוֹת. פָּנָה אֵלֶיהָ בְּקוֹל עַלִיז וְאָמַר:
– שָׁלוֹם, סַבְתָּא יְקָרָה. אָנָא, טְוִי לִי חוּטִים מִן הַצֶמֶר הַזֶה.
– בְּרָצוֹן אֶעֱשֶׂה זֹאת, פֶּל – אָמְרָה סַבְתָּא – אִם תִּשְׁמֹר עַל פָּרָתִי הָרוֹעָה עַכְשָׁו בַּשָׂדֶה.
מִיָד קִצֵץ פֶּל עָנָף דַק וְעָשָׂהוּ לְמַקֵל גָמִישׁ כְּדֵי שֶׁיְשַׁמֵשׁ לוֹ שׁוֹט־רוֹעִים וְיָצָא אֶל הַשָׂדֶה שֶׁהַפָּרָה רוֹעָה שָׁם. וְסַבְתָּא הֵסִירָה אֶת כּוֹבַע־הַקַּשׁ רְחַב־הַשׁוּלַיִם מֵעַל רֹאשָׁהּ, תָּלְתָה אוֹתוֹ עַל מַסְמֵר אֲשֶׁר לְיַד הַדֶלֶת, יָשְׁבָה עַל שְׁרַפְרַף קָטָן לִפְנֵי הַכִּישׁוֹר וְהֵחֵלָה טוֹוָה בּוֹ חוּטִים מִן הַצֶמֶר שֶׁל פֶּל. לֹא עָבְרָה שָׁעָה אֲרֻכָּה וְהִיא טָוְתָה חֲבִילַת חוּטִים גְדוֹלָה וְנָתְנָה אוֹתָהּ לְנֶכְדָהּ.
– תּוֹדָה רַבָּה, סַבְתָּא יְקָרָה – אָמַר פֶּל – שָׁלוֹם!
הוּא נָטַל אֶת חֲבִילַת הַצֶמֶר וְהָלַךְ לוֹ.
עַתָּה שָׂם פֶּל אֶת פְּעָמָיו אֶל בֵּית הַשָּׁכֵן. צַיַר שְׁלָטִים הָיָה שְׁכֵנָם וּפֶּל פָּנָה אֵלָיו:
– שָׁלוֹם, שְׁכֵנֵנוּ הַיָקָר, הֲתוֹאִיל בְּטוּבְךָ לָתֵת לִי מְעַט צֶבַע כָּחֹל? רוֹצֶה אֲנִי לִצְבֹּעַ אֵת חוּטֵי הַצֶמֶר הָאֵלֶה.
הִנִיחַ הָאִישׁ אֶת מִכְחוֹלוֹ מִיָדוֹ, חִיֵךְ חִיוּךְ לְבָבִי וְאָמַר:
– בְּרָצוֹן אֶעֱשֶׂה זֹאת, פֶּל, אַךְ כְּלוּם אֵינְךָ יוֹדֵעַ שֶׁצֶבַע זֶה שֶׁאֲנִי מִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ עַכְשָׁו אֵינוֹ אֶלָא לִצְבִיעַת שְׁלָטִים. לְחוּטִים דָרוּשׁ צֶבַע מְיֻחָד, הוּא צֶבַע הָאִסְטִיס הַכָּחֹל.
רְצוֹנְךָ שֵׁב בְּסִירָתִי וְשׁוּטָה אֶל חֲנוּת הַצְבָעִים אֲשֶׁר מֵעֵבֶר לַנַחַל וּקְנֵה עֲבוּרִי מִכְחוֹל חָדָשׁ. הֲרֵי לְךָ שְׁנֵי שְׁקָלִים, וְזֶה יַסְפִּיק גַם לִמְעַט צֶבַע אִסְטִיס לִצְבִיעַת הַצֶמֶר שֶׁלְךָ.
שָׂם פֶּל אֶת הַכֶּסֶף בְּכִיסוֹ וְאָמַר:
– תּוֹדָה, אֲדוֹנִי, אִישׁ טוֹב אַתָּה, בְּעוֹד רְגָעִים מִסְפָּר אָשׁוּב…
מִיָּד קָפַץ פֶּל לְתוֹךְ סִירַת־הַצַיָר, שֶׁעָמְדָה עַל יַד שְׂפַת הַנַחַל, הַזוֹרֵם בְּקִרְבַת בֵּיתוֹ, אָחַז בַּמְשׁוֹטִים וְהִתְחִיל לַחְתֹּר בְּמֶרֶץ אֶל הַגָדָה שֶׁמִנֶגֶד. הִגִיעַ אֶל הַחוֹף, קָשַׁר אֶת הַסִירָה וְרָץ אֶל חֲנוּת־הַצְבָעִים. קָנָה מִכְחוֹל, קָנָה מְעַט־צֶבַע אִסְטִיס, שִׁלֵם, וְחָזַר בְּסִירָתוֹ אֶל בֵּית מְלַאכְתּוֹ שֶׁל שְׁכֵנוֹ, צַיַר־הַשְׁלָטִים.
בְּהַגִיעוֹ לְשָׁם רָאָה וְהִנֵה דוּד־בַּרְזֶל גָדוֹל מָלֵא מַיִם רוֹתְחִים עוֹמֵד לְיַד הַבַּיִת. לָקַח הַשָׁכֵן אֶת צֶבַע הָאִסְטִיס, שָׂם אוֹתוֹ לְתוֹךְ הַמַיִם שֶׁנִתְכַּחֲלוּ מִיָד בִּכְחוֹל יָפֶה עַד מְאֹד. אַחֲרֵי כֵן טָבַל אֶת הַחוּטִים וְהִשְׁרָה אוֹתָם לְשָׁעָה קַלָה בַּצֶבַע וּמִשֶׁהוֹצִיאָם וְהֶרְאָם לְפֶּל – קָפַץ זֶה מִשִׂמְחָה. כִּי אָכֵן יָפִים הָיוּ עַד מְאֹד, מַבְהִיקִים בִּכְחוֹלָם וּמַרְהִיבֵי־עַיִן. תָּלָה הַצַיָר אֶת הַחוּטִים עַל חֶבֶל־כְּבִיסָה וּלְפֶּל אָמַר:
– וְעַכְשָׁו חַכֵּה עַד שֶׁיִתְיַבְּשׁוּ.
עָבְרָה שָׁעָה וּפֶּל בָּא הַבַּיְתָה וַחֲבִילַת חוּטֵי צֶמֶר כְּחֻלִים בְּיָדוֹ:
– אִמָא יְקָרָה, אִרְגִי לִי אָרִיג מֵהַחוּטִים הָאֵלֶה.
– בְּרָצוֹן אֶעֱשֶׂה זֹאת, בְּנִי – אָמְרָה הָאֵם – אַךְ צָרִיךְ אַתָּה לִשְׁמֹר עַל אֲחוֹתְךָ הַקְטַנָה וּלְטַפֵּל בָּהּ כָּל זְמַן עֲבוֹדָתִי.
מִיָד נִגַשׁ פֶּל אֶל אֲחוֹתוֹ הַקְטַנָה, הוֹשִׁיב אוֹתָהּ עַל בִּרְכָּיו, הֶאֱכִיל אוֹתָהּ מָנָה גְדוֹלָה דַיְסָה בְּחָלָב, וְשִׁעֲשַׁע אוֹתָהּ בְּסַפְּרוֹ לָהּ סִפּוּרִים נֶחְמָדִים. וְאִמָא נָטְלָה אֶת הַבֻּכְיָר וְהִתְחִילָה אוֹרֶגֶת עָלָיו אֶת הַחוּטִים שְׁתִי וָעֵרֶב; עָבְרָה שָׁעָה אֲרֻכָּה וִירִיעַת אָרִיג גְדוֹלָה נֶאֶרְגָה מֵחוּטֵי־הַצֶמֶר. אָרִיג כָּחֹל, מַבְהִיק…
– חֵן־חֵן לָךְ, אִמָא יְקָרָה – קָרָא פֶּל בְּשִׂמְחָה, חִבֵּק אֶת אִמוֹ וְכִסָה אֶת פָּנֶיהָ בִּנְשִׁיקוֹת.
לְמָחֳרָת הַיוֹם הָלַךְ פֶּל אֶל הַחַיָט:
שָׁלוֹם, אֲדוֹנִי הַחַיָט, – אָמַר – בְּבַקָשָׁה לִתְפֹּר לִי חֲלִיפַת בְּגָדִים מִן הָאָרִיג הַזֶה, הֲתַעֲשֶׂה זֹאת?
– בְּרָצוֹן אֶעֱשֶׂה זֹאת, אִישׁ צָעִיר – אָמַר הַחַיָט וְחִיֵךְ בַּהֲצִיצוֹ אֶל עֵבֶר פֶּל בְּעֵד מִשְׁקָפָיו – אַךְ צָרִיךְ אַתָּה לַעֲזֹר לִי בַּעֲבוֹדַת הַבַּיִת, לֶאֱסֹף עֵצִים לְהַסָקָה, לִגְרֹף אֶת הַשַׁחַת בַּשָׂדֶה וּלְהַאֲכִיל אֶת הָעֵז.
מִיָּד מִהֵר פֶּל אֶל הַשָׂדֶה, גָרַף בַּמַגְרֵפָה אֶת הַשַׁחַת, אַחַר אָסַף עֲנָפִים יְבֵשִׁים וְשָׂם שָׁלשׁ חֲבִילוֹת גְדוֹלוֹת לִפְנֵי הַתַּנוּר, וְגַם אֶת הָעֵז הֶאֱכִיל.
כָּל אוֹתָהּ שָׁעָה עָסַק הַחַיָט בִּמְלַאכְתּוֹ: מָדַד וְגָזַר, הִכְלִיב וְתִפֵּר וְעִם רֶדֶת הָעֶרֶב תָּפַר אֶת הַכַּפְתּוֹר הָאַחֲרוֹן וְנִתֵּק בְּשִׁנָיו אֶת הַחוּט הָאַחֲרוֹן – וּלְבַסוֹף מָסַר לְפֶּל חֲלִיפַת בְּגָדִים חֲדָשָׁה.
– תּוֹדָה רַבָּה, אֲדוֹנִי הַחַיָט – אָמַר פֶּל וְהָלַךְ לוֹ.
לְמָחֳרָת הַיוֹם עֶרֶב שַׁבָּת הָיָה. אַחֲרֵי הַצָהֳרַיִם לָבַשׁ פֶּל אֶת בְּגָדָיו הַחֲדָשִׁים, צִחְצַח אֶת נַעַלַיו, חָבַשׁ לְרֹאשׁוֹ אֶת הַיָפֶה בְּכָל שְׁלשֶׁת כּוֹבָעָיו וְרָץ אֶל הַשָׂדֶה, אֲשֶׁר שָׁם רָעָה הַטָלֶה שֶׁלוֹ יַחַד עִם כָּל הָעֵדֶר. וְהַטָלֶה גָדֵל בֵּינָתַיִם וְהָיָה לְכִבְשָׂה גְדוֹלָה.
נִגַשׁ פֶּל אֶל הַכִּבְשָׂה שֶׁלוֹ, חִבֵּק אוֹתָהּ וְאָמַר לָהּ:
– תּוֹדָה רַבָּה לָךְ, כִּבְשָׂה נֶחְמָדָה, עַל חֲלִיפַת הַבְּגָדִים הַחֲדָשִׁים שֶׁנָּתַתְּ לִי…
הִסְתַּכְּלָה הַכִּבְשָׂה בְּפֶּל בְּעֵינַיִם עַלִיזוֹת:
– בֶּה־אֶה־אֶה! – פָּעֲתָה כְּאוֹמֶרֶת לוֹ: – תִּתְחַדֵשׁ, פֶּל, תִּתְחַדֵשׁ!
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.