הַרְחֵק־הַרְחֵק מֵעֵבֶר לֶהָרִים הַגְבֹהִים חַי טוֹחֵן זָקֵן־זָקֵן מְאֹד וְלוֹ שְׁלשָׁה בָּנִים: בָּרָק, חָרָק וְחָרוּל, וּבְכָל רְכוּשׁוֹ רַק שְׁלשָׁה דְבָרִים: טַחֲנָה, חֲמוֹר וְחָתוּל.
יוֹם אֶחָד קָרָא הַטוֹחֵן לְבָנָיו וְאָמַר לָהֶם:
“הִנֵה אֲנִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְאַתֶּם, בָּנַי, חַלְקוּ בֵּינֵיכֶם אֶת רְכוּשִׁי, אֲשֶׁר אֲנִי מַשְׁאִיר לָכֶם. בָּרָק בְּכוֹרִי יִקַח לוֹ אֶת הַטַחֲנָה. חָרָק – יִקַח אֶת חֲמוֹרִי, וְחָרוּל – אֶת הֶחָתוּל”.
שָׂמַח בָּרָק בַּטַחֲנָה, טָחַן בָּהּ קֶמַח וְהִרְוִיחַ אֶת לַחְמוֹ. שָׂמַח חָרָק בַּחֲמוֹר, עָבַד בּוֹ כָּל הַיָמִים וְלֹא רָעַב לְלֶחֶם. וְרַק חָרוּל הָיָה עָצוּב וְאָמַר: “מַה יִתֵּן וּמַה יוֹסִיף לִי הֶחָתוּל? לַעֲבוֹדָה לֹא יִצְלַח וְעוֹד לֶאֱכֹל צָרִיךְ לָתֵת לוֹ… גַם אִם אֶפְשֹׁט מִמֶנוּ אֶת עוֹרוֹ לֹא אֲקַבֵּל דָבָר, כִּי אִם זוּג כְּסָיוֹת בִּלְבַד. וְלֶחֶם מֵאַיִן יִמָצֵא לִי?”
כְּשֶׁשָּׁמַע הֶחָתוּל אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶה, לֹא נֶעֱלַב וָלֹא נִתְרַגֵז, כִּי אִם פָּנָה אֶל אֲדוֹנָיו וְאָמַר לוֹ:
– אַל־נָא תִּתְעַצֵב, אֲדוֹנִי, וְאַל תִּדְאַג. תֵּן לִי שַׂק וְזוּג מַגָפַיִם, לְמַעַן יִהְיֶה לִי נוֹחַ לָלֶכֶת בֵּין הַשִׂיחִים וְאָז תִּרְאֶה כִּי יְרֻשָׁה טוֹבָה נָפְלָה בְּחֶלְקְךָ.
בַּתְּחִלָה צָחַק חָרוּל לְדִבְרֵי חֲתוּלוֹ. “וְכִי מַה טוֹבָה תִּצְמַח לִי מִכָּל זֶה” – חָשַׁב בְּלִבּוֹ. אַךְ כַּאֲשֶׁר לֹא פָּסַק הֶחָתוּל מִלַחֲזֹר עַל הַצָעָתוֹ וּמִלְהַפְצִיר בּוֹ יוֹם־יוֹם, וּבְדַעְתּוֹ שֶׁהֶחָתוּל יְצוּר עָרוּם וְזָרִיז הוּא, עָלָה הִרְהוּר בְּמֹחוֹ: “אוּלַי יַעֲזֹר לִי זֶה”, וְהוּא נַעֲנָה לְבַקָשָׁתוֹ.
קִבֵּל הֶחָתוּל אֵת הַמַגָפַיִם מִידֵי אֲדוֹנָיו וּמִיָד נָעַל אוֹתָם, נָטַל אֶת הַשַׂק, מִלֵא אוֹתוֹ קִלְחֵי כְּרוּב וָגֶזֶר, שָׂם אוֹתוֹ עַל גַּבּוֹ וְהָלַךְ אֶל הַיַעַר, לַמָקוֹם אֲשֶׁר שְׁפַנִים רַבִּים מְצוּיִים בּוֹ.
בָּא אֶל הַיַעַר, הֵטִיל אֶת הַשַׂק בֵּין הָעֵצִים, הִסְתַּתֵּר בֵּין הַשִׂיחִים הַסְמוּכִים וְחִכָּה שָׁם.
לֹא עָבְרוּ רְגָעִים מֻעָטִים וְהַהַצְלָחָה הֵאִירָה לוֹ פָּנִים: שָׁפָן קָטָן וְשׁוֹטֶה נִגַשׁ אֶל הַשַׂק. רֵיחַ הַיְרָקוֹת עָלָה בְּאַפּוֹ וּכְהֶרֶף־עַיִן נִכְנַס לְתוֹכוֹ. אוֹתוֹ רֶגַע קָפַץ הֶחָתוּל מִמַחֲבוֹאוֹ, קָשַׁר אֵת הַשַׂק וְנָשָׂא אוֹתוֹ אֶל אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ.
הִתְיַצֵב הֶחָתוּל לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, הִשְׁתַּחֲוָה אַפַּיִם אַרְצָה וְאָמַר:
– מַלְכִּי הַגָדוֹל! חָרוּל, אֲדוֹנִי הֶעָשִׁיר, צִוָה עָלַי לְהַגִישׁ לְךָ אֶת שְׁפַנוֹ בְּמַתָּנָה.
שָׂמַח הַמֶּלֶךְ וְאָמַר: – אֱמֹר לְחָרוּל אֲדוֹנֶיךָ, כִּי שָׂמַחְתִּי בְּמַתְּנָתוֹ וַאֲנִי מוֹדֶה לוֹ מְאֹד.
הִשְׁתַּחֲוָה הֶחָתוּל וְהָלַךְ לוֹ.
בְּפַעַם אַחֶרֶת הִסְתַּתֵּר הֶחָתוּל עִם שָׂקוֹ בַּשָׂדֶה, בְּתוֹךְ הַקָמָה.
עַד מְהֵרָה נִכְנְסוּ לְתוֹךְ הַשַׂק שְׁתֵּי אַרְנָבוֹת. מִהֵר הֶחָתוּל גַם הַפַּעַם וְקָשַׁר אֶת הַשַׂק וְהֵבִיא אֶת צֵידוֹ לַמֶלֶךְ מַתָּנָה מֵאֵת אֲדוֹנָיו. גַם בְּמַתָּנָה זוֹ שָׂמַח הַמֶלֶךְ שִׂמְחָה גְדוֹלָה וְצִוָה אֶת עֲבָדָיו לְכַבֵּד אֵת הֶחָתוּל בְּמַאֲכָלִים טוֹבִים.
וְכָךְ הָיָה הֶחָתוּל בְּמֶשֶׁךְ שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים רְצוּפִים מֵבִיא אֶל הַמֶלֶךְ צַיִד אַחַר צַיִד – מַתָּנָה מֵאֵת חָרוּל אֲדוֹנָיו.
יוֹם אֶחָד שָׁמַע הֶחָתוּל, שֶׁהַמֶּלֶךְ וּבִתּוֹ הַיָפָה בְּכָל נְסִיכוֹת הָעוֹלָם עוֹמְדִים לָצֵאת בְּמֶרְכַּבְתָּם לְטִיוּל לְאֹרֶךְ שְׂפַת הַנָהָר. בָּא אֶל חָרוּל וְאָמַר:
– אִם בְּקוֹלִי תִּשְׁמַע – חַיִים טוֹבִים יִהְיוּ לְךָ מֵעַתָּה. לֵךְ וְהִתְרַחֵץ הַיוֹם בַּנָהָר, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר אַרְאֶה לְךָ, וְאַל תִּשְׁאָלֵנִי לְפֵשֶׁר הַדָבָר.
שָׁמַע חָרוּל בְּקוֹל הֶחָתוּל וְנִכְנַס הַמַיְמָה, אַף כִּי לֹא יָדַע מַה טוֹבָה תִּצְמַח לוֹ מִזֶה.
עוֹד הוּא מִתְרַחֵץ וּמִרְכֶּבֶת הַמֶלֶךְ קָרְבָה אֶל הַנָהָר. רָאָה אוֹתָהּ הֶחָתוּל וּמִיָד הִתְחִיל רָץ לִקְרָאתָהּ וְצוֹעֵק:
– הַצִילוּ! חָרוּל אֲדוֹנִי טוֹבֵעַ בַּנָהָר!
שָׁמַע הַמֶלֶךְ אֶת צַעֲקַת הֶחָתוּל וְהֵצִיץ מִתּוֹךְ מֶרְכַּבְתּוֹ. מִיָד הִכִּיר אֶת הֶחָתוּל, אֲשֶׁר הֵבִיא לוֹ פְּעָמִים רַבּוֹת מִשְׁלַל צֵידוֹ, וְצִוָה עַל עֲבָדָיו לְהָחִישׁ עֶזְרָה לָאָדוֹן חָרוּל הַטוֹבֵעַ.
עַד שֶׁעַבְדֵי הַמֶּלֶךְ מָשׁוּ אֶת חָרוּל מִן הַמַיִם הִסְפִּיק כְּבָר הֶחָתוּל לְסַפֵּר לַמֶלֶךְ, כִּי בְּשָׁעָה שֶׁאֲדוֹנָיו הִתְרַחֵץ בַּנָהָר, בָּאוּ גַנָבִים וְגָנְבוּ אֶת בְּגָדָיו, כִּי עַל כֵּן הֶחְבִּיא הֶחָתוּל עַצְמוֹ אֶת בִּגְדֵי אֲדוֹנָיו מִתַּחַת לְאֶבֶן גְדוֹלָה.
מִיָד צִוָה הַמֶלֶךְ לִמְשָׁרְתָיו לְהָבִיא מֵאַרְמוֹנוֹ חֲלִיפָה יָפָה בִּשְׁבִיל חָרוּל.
לָבַשׁ חָרוּל אֶת בִּגְדֵי הַמַלְכוּת וּבָא לִפְנֵי הַמֶלֶךְ. רָאָה אוֹתוֹ הַמֶלֶךְ וְהִנֵה יְפֵה־מַרְאֵה הוּא, נִכְנַס עִמוֹ בְּשִׂיחָה וּלְבַסוֹף הִזְמִין אוֹתוֹ לַעֲלוֹת עַל מֶרְכַּבְתּוֹ.
יָפֶה וּמְכֻבָּד הָיָה חָרוּל בִּלְבוּשׁ הַמֶלֶךְ וּמִיָד מָצָא חֵן בְּעֵינֵי בַּת הַמֶלֶךְ.
הֵם נוֹסְעִים וְהֶחָתוּל רָץ לִפְנֵיהֶם. רָאָה קוֹצְרִים עוֹבְדִים בַּשָׂדֶה, אָמַר לָהֶם:
– שִׁמְעוּ, קוֹצְרִים! אִם לֹא תֹּאמְרוּ לַמֶלֶךְ שֶׁהַשָּׂדוֹת הָאֵלֶה שֶׁל חָרוּל הֵם, לֹא אוֹסִיף לָצוּד עַכְבָּרִים בְּבָתֵּיכֶם וּבְאַסְמֵיכֶם וְהֵם יְכַלוּ אֶת כָּל תְּבוּאַתְכֶם.
עָבְרָה מִרְכֶּבֶת הַמֶלֶךְ לְיַד הַקוֹצְרִים, שָׁאַל אוֹתָם הַמֶּלֶךְ:
– שֶׁל מִי כָּל הַשָׂדוֹת הָאֵלֶה?
– שֶׁל חָרוּל, אֲדוֹנֵנוּ הֶעָשִׁיר – עָנוּ הַקוֹצְרִים, כִּי פַּחַד הֶחָתוּל נָפַל עֲלֵיהֶם.
– מַה יָפִים שְׂדוֹתֶיךָ! – אָמַר הַמֶלֶךְ אֶל חָרוּל.
– אָמְנָם כֵּן הוּא – עָנָה חָרוּל – יְבוּל רַב נוֹתְנִים הַשָׂדוֹת הָאֵלֶה מִדֵי שָׁנָה בְּשָׁנָה.
וְהֶחָתוּל מוֹסִיף לָרוּץ לִפְנֵי הַמֶרְכָּבָה. רָאָה בּוֹצְרִים עוֹבְדִים בַּכְּרָמִים, אָמַר לָהֶם:
– שִׁמְעוּ, בּוֹצְרִים, אִם לֹא תֹּאמְרוּ לַמֶלֶךְ שֶׁהַשָּׂדוֹת הָאֵלֶה שֶׁל חָרוּל הֵם, לֹא אוֹסִיף לָצוּד עַכְבָּרִים בְּבָתֵּיכֶם וּבְיִקְבֵיכֶם, וְהֵם יְכַלוּ אֶת הָעֲנָבִים וְאֶת כַּדֵי הַיַיִן.
עָבְרָה מִרְכֶּבֶת הַמֶלֶךְ לְיַד הַבּוֹצְרִים, שָׁאַל אוֹתָם הַמֶּלֶךְ:
– שֶׁל מִי כָּל הַכְּרָמִים הָאֵלֶה?
– שֶׁל חָרוּל, אֲדוֹנֵנוּ הֶעָשִׁיר – עָנוּ הַבּוֹצְרִים פֶּה אֶחָד, כִּי פַּחַד הֶחָתוּל נָפַל עֲלֵיהֶם.
– מָה נִפְלָאִים כְּרָמֶיךָ! – אָמַר הַמֶלֶךְ אֶל חָרוּל בִּפְנוֹתוֹ אֵלָיו.
וְכָךְ רָץ הֶחָתוּל לִפְנֵי הַמֶּרְכָּבָה. רָאָה רוֹעִים, רָאָה בּוֹקְרִים, וּלְכֻלָם אָמַר שֶׁיַגִידוּ לַמֶלֶךְ, כִּי שְׂדוֹת־הַמִרְעֶה וְהָאָחוּ שֶׁל חָרוּל הֵם, עַד שֶׁהַמֶלֶךְ הִתְפַּלֵּא וְהִשְׁתּוֹמֵם לְמַרְאֵה הָעֹשֶׁר הָרַב אֲשֶׁר לְחָרוּל, הַיוֹשֵׁב בְּמֶרְכַּבְתּוֹ.
לְבַסוֹף הִגִּיעַ הֶחָתוּל לְאַרְמוֹנוֹ שֶׁל קוֹסֵם גָדוֹל. וְהַקוֹסֵם – קוֹסֵם רַע עֵד מְאֹד וְכָל הַשָׂדוֹת וְהַכְּרָמִים אֲשֶׁר הַמֶלֶךְ עָבַר בָּם, שֶׁלוֹ הָיוּ.
פָּנָה הֶחָתוּל אֶל הַקוֹסֵם הָרַע וְאָמַר לוֹ:
– שָׁמַעְתִּי שֶׁאַתָּה יָכוֹל לַהֲפֹךְ אֶת עַצְמְךָ לְכָל מִינֵי חַיוֹת.
רָצָה הַקוֹסֵם לְהִתְפָּאֵר בִּקְסָמָיו וְעָנָה:
– אָמְנָם כֵּן, הִנֵה, הִסְתַּכֵּל… – וּבִן רֶגַע הָיָה לְאַרְיֵה.
נִבְהַל הֶחָתוּל וְרָצָה לָנוּס מִפָּנָיו וּכְבָר הִתְחִיל מְטַפֵּס עַל גַּבֵּי הַמַרְזֵב, אַף כִּי לֹא דָבָר קַל הוּא לְטַפֵּס בְּמַגָפַיִם…
אַךְ הִנֵה רָאָה הֶחָתוּל שֶׁהַקוֹסֵם שׁוּב לָבַשׁ צוּרַת אָדָם, וְאָז יָרַד וְהוֹדָה כִּי פַּחַד גָדוֹל תָּקַף אוֹתוֹ, וְהַקוֹסֵם צָחַק צְחוֹק רָם.
– סִפְּרוּ לִי, שֶׁגַם לְבַעֲלֵי חַיִים קְטֵנִים אַתָּה יָכוֹל לֵהָפֵךְ?
– חַא־חַא־חַא! – צָחַק הַקוֹסֵם – אֲפִילוּ לִנְמָלָה.
– אִם כֵּן – אָמַר הֶחָתוּל – הֱיֵה לְעַכְבָּר…
כְּהֶרֶף־עַיִן הָיָה הַקּוֹסֵם לְעַכְבָּר.
אַךְ רָאָה הֶחָתוּל אֶת הָעַכְבָּר, קָפַץ עָלָיו וְטָרַף אוֹתוֹ.
בֵּינָתַיִם עָבְרָה מִרְכֶּבֶת הַמֶלֶךְ לְיַד הָאַרְמוֹן. שָׁמַע הֶחָתוּל אֶת קוֹל אוֹפַנֵי הַמֶרְכָּבָה וְיָצָא לִקְרָאתָהּ וְאָמַר:
– אַרְמוֹן חָרוּל, אֲדוֹנִי הַמֶלֶךְ, פָּתוּחַ לְפָנֶיךָ!
– אוֹהּ, – פָּנָה הַמֶּלֶךְ אֶל חָרוּל – הֲגַם הָאַרְמוֹן הַנִפְלָא הַזֶּה שֶׁלְךָ הוּא? מֵעוֹדִי לֹא רָאִיתִי אַרְמוֹן יָפֶה כָּזֶה!
נִכְנְסוּ הַמֶלֶךְ וּבִתּוֹ וְחָרוּל עִמָהֶם לְאוּלָם גָדוֹל וּמְפֹאָר וְיָשְׁבוּ לִסְעֹד אֶת לִבָּם לְיַד שֻׁלְחָן עָרוּךְ כָּל טוּב.
שָׁתָה הַמֶלֶךְ חָמֵשׁ כּוֹסוֹת יַיִן וּכְשֶׁלִבּוֹ טוֹב עָלָיו הִסְתַּכֵּל בָּאַרְמוֹן הַיָפֶה, בְּבִתּוֹ וּבְחָרוּל וְאָמַר: “הִנֵּה כִּי כֵן, חָרוּל יְדִידִי, קַח אֶת בִּתִּי לְךָ לְאִשָּׁה”. שָׂמַח חָרוּל לְדִבְרֵי הַמֶלֶךְ, כִּי בִּתּוֹ הָיְתָה גַם יָפֶה וְגַם חֲכָמָה. וְעוֹד בְּאוֹתוֹ יוֹם עָרְכוּ אֶת הַחֲתֻנָה. אָז יָדַע חָרוּל, כִּי אֵין חָכָם כַּחֲתוּלוֹ וְכִי יְרֻשָׁה טוֹבָה קִבֵּל מֵאֵת אָבִיו.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.