הֵן יָדַעְתָּ גַם שָׁמֵעְתָּ, כִּי בְּאֶרֶץ סִין כָּל הַתּוֹשָׁבִים סִינִים הֵם וְגַם מַלְכָּם סִינִי.
בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלוֹ לֹא נִמְצָא אַרְמוֹן יָפֶה מֵאַרְמוֹנוֹ שֶׁל מֶלֶךְ סִין. כֻּלוֹ הָיָה עָשׂוּי מֵחַרְסִינָה יְקָרָה וְדַקָה. הִתְנוֹסֵס לוֹ הָאַרְמוֹן בְּבֻסְתָּן נֶהְדָר, אֲשֶׁר פְּרָחִים נִפְלָאִים צָמְחוּ בּוֹ.
גָדוֹל־גָדוֹל הָיָה הַגַן הַנִפְלָא הַזֶה. מֵעֵבֶר לַגַן הִשְׂתָּרַע יַעַר עָבֹת, וְהַיַעַר נִמְשַׁךְ עַד לְיָם תָּכֹל. בַּיַעַר הַזֶה, סָמוּךְ לִשְׂפַת הַיָּם, חַי לוֹ זָמִיר, אֲשֶׁר קוֹלוֹ הָיָה עָרֵב כָּל כָּךְ, עַד שֶׁהַדַיָגִים הָיוּ שׁוֹכְחִים אֶת רִשְׁתוֹתֵיהֶם מִדֵי הַקְשִׁיבָם לוֹ.
מְלֻמָדִים הִרְבּוּ לְתָאֵר אֶת בִּירַת סִין, אֶת הָאַרְמוֹן וְאֶת גַן הַמֶלֶךְ וּלְעוֹלָם לֹא שָׁכְחוּ לְסַפֵּר עַל הַזָמִיר. סִפְרֵיהֶם נָפוֹצוּ בְּכָל רַחֲבֵי הָעוֹלָם וּבִרְבוֹת הַיָמִים הִגִּיעַ סֵפֶר כָּזֶה גַם לִידֵי הַמֶלֶךְ. יָשַׁב לוֹ הַמֶלֶךְ עַל כֵּס־הַזָהָב שֶׁלוֹ, קָרָא בַּסֵפֶר וְהֵנִיעַ רֹאשׁוֹ לְכָאן וּלְכָאן. נָעִים הָיָה לוֹ לִקְרֹא שֶׁיָפָה בִּירָתוֹ, וְכִי אַרְמוֹן נִפְלָא לוֹ וְגַן לוֹ אֲשֶׁר עַיִן לֹא רָאֲתָה כְּמוֹתוֹ. אַךְ הִנֵה קָרָא הַמֶלֶךְ בָּעַמוּד הָאַחֲרוֹן הַדְבָרִים הָאֵלֶה: “אַךְ יָפֶה וְנִפְלָא מִכָּל אֵלֶה, הוּא הַזָמִיר הַפִּלְאִי הַמְקַנֵן בַּיַעַר הַסָמוּךְ לְגַן הַמֶלֶךְ”.
– מָה הַדָבָר הַזֶה? – קָרָא הַמֶלֶךְ – הֲיִתָּכֵן? לֹא רָחוֹק מֵאַרְמוֹנִי חַי לוֹ זָמִיר פִּלְאִי וַאֲנִי לֹא שָׁמַעְתִּי אֶת שִׁירָתוֹ!
מִיָּד קָרָא לִזְקַן־יוֹעֲצָיו, וּזְקַן־הַיוֹעֲצִים חָשַׁב אֶת עַצְמוֹ לְאִישׁ חָשׁוּב וְגָדוֹל כָּל כָּךְ, עַד שֶׁהָיָה עוֹנֶה לְכָל הַמְכַהֵן בְּמִשְׂרָה נְמוּכָה מִמִשְׂרָתוֹ הֲבָרָה אַחַת וִיחִידָה: פְּפ! – וַהֲרֵי זֶה אֵינוֹ אוֹמֵר וְלֹא כְלוּם.
– קָרָאתִי בְּאַחַד הַסְפָרִים, כִּי יֵשׁ אֶצְלֵנוּ זְמִיר־פֶּלֶא – אָמַר הַמֶלֶךְ – אוֹמְרִים עָלָיו שֶׁהוּא הַיָפֶה מִכָּל שְׂכִיוֹת־הַחֶמְדָה אֲשֶׁר בִּמְדִינַת מַלְכוּתִי.
– אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ – הֵשִׁיב הַיוֹעֵץ – מֵעוֹלָם לֹא שָׁמַעְתִּי עַל הַצִּפּוֹר הַזֹאת.
– כָּל הָעוֹלָם יוֹדֵעַ אֶת אֲשֶׁר לִי וְרַק אֲנִי לֹא שָׁמַעְתִּי דָבָר עַל כָּךְ. רְצוֹנִי, כִּי עוֹד הָעֶרֶב תּוּבָא הַצִפּוֹר אֵלַי וְתָשִׁיר בְּאָזְנַי.
– מָצֹא אֶמְצָאֶנָה, אֲדוֹנִי הַמֶלֶךְ, וַאֲצַו לַהֲבִיאָהּ אֵלֶיךָ – אָמַר הַיוֹעֵץ.
אָמְנָם נָקֵל לְהַבְטִיחַ אַךְ לְקַיֵם – מִי יַצְלִיחַ?
דָחוּף וּבָהוּל יָצָא זְקַן הַיוֹעֲצִים. רָץ בְּמַדְרֵגוֹת הָאַרְמוֹן, שָׁאַל אֶת אַנְשֵׁי הֶחָצֵר, אַךְ אִישׁ מֵהֶם לֹא שָׁמַע עַל הַזָמִיר הַפִּלְאִי. חָזַר זְקַן־הַיוֹעֲצִים אֶל הַמֶלֶךְ וְאָמַר לוֹ:
– אַךְ שָׁוְא וָשֶׁקֶר כָּתוּב בַּסְפָרִים, אֵין זָמִיר כָּזֶה בְּאֶרֶץ סִין, אֲדוֹנִי הַמֶלֶךְ!
– הֲבָלִים הַדָבָר! – אָמַר הַמֶלֶךְ – רְצוֹנִי לִשְׁמֹעַ אֶת שִׁירַת הַזָמִיר. עָלֶיךָ לַהֲבִיאוֹ עוֹד הָעֶרֶב אֵלַי. וְאִם עֵד הַמוֹעֵד הַזֶה לֹא תְּמַלֵא אֶת מִצְוַת־פִּי, אֲצַוֶה לְהַלְקוֹת אוֹתְךָ וְאֶת כָּל הַיוֹעֲצִים בְּשׁוֹטִים.
– טְזִינְג־פֶּה! – אָמַר רֹאשׁ־הַיּוֹעֲצִים וְשׁוּב הִתְחִיל רָץ בַּמִסְדְרוֹנוֹת וּבַמַדְרֵגוֹת, וְכָל הַשָׂרִים וְעַבְדֵי הֶחָצֵר – אַחֲרָיו, כִּי אִישׁ מֵהֶם לֹא רָצָה בְּמַלְקוֹת.
וְכָךְ רָצוּ בְּכָל הָאַרְמוֹן וּלְבַסוֹף נִכְנְסוּ לַמִטְבָּח. יָשְׁבָה שָׁם יַלְדָה קְטַנָה וְנִגְבָה צַלָחוֹת. פָּנָה אֵלֶיהָ רֹאשׁ הַיוֹעֲצִים וְשָׁאַל אוֹתָהּ, אִם הִיא יוֹדַעַת הֵיכָן חַי הַזָמִיר.
– הַזָמִיר! – קָרְאָה הַיַלְדָה – בָּרוּר שֶׁאֲנִי יוֹדַעַת. יוֹם־יוֹם אֲנִי מְבִיאָה לְאִמִי הַחוֹלָה שְׁיָרֵי־אֹכֶל וּבֵיתֵנוּ עוֹמֵד עַל שְׂפַת הַיָם. צוֹמֵחַ שָׁם עֵץ עָנֵף, וּבְכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי עוֹבֶרֶת לְיַד הָעֵץ הַזֶה שׁוֹמַעַת אֲנִי אֶת שִׁירַת הַזָמִיר. קוֹלוֹ כֹּה עָנֹג עַד שֶׁדְמָעוֹת עוֹלוֹת בְּעֵינַי וְהַלֵב מִתְמַלֵא חֶדְוָה גְדוֹלָה. דוֹמֶה כְּאִלוּ אִמָא נוֹשֶׁקֶת אוֹתִי.
יַלְדָתִי – אָמַר זְקַן־הַיוֹעֲצִים – אִם תָּבִיאִי אוֹתָנוּ אֶל הַזָמִיר, אַרְשֶׁה לָךְ לִרְאוֹת אֶת הַמֶלֶךְ אוֹכֵל.
הָלְכוּ כֻּלָם הַיַעְרָה; הַיַלְדָה בְּרֹאשׁ וְאַחֲרֶיהָ זְקַן־הַיוֹעֲצִים וּמְלַוָיו.
פִּתְאֹם שָׁמְעוּ קוֹל פָּרָה גוֹעָה.
– הוֹי! – אִמְרוּ אַנְשֵׁי הֶחָצֵר – שִׁירַת הַזָמִיר. מֶה חָזָק קוֹלוֹ!
– לֹא, זוֹ פָּרָה גוֹעָה – אָמְרָה הַיַלְדָה.
וְהֵם הִמְשִׁיכוּ בְּדַרְכָּם.
וְהִנֵה נִשְׁמַע קוֹל צְפַרְדְעִים מְקַרְקְרוֹת.
– נִפְלָא! – אָמַר אַחַד הַשָׂרִים – סוֹף סוֹף שׁוֹמֵעַ אֲנִי אֶת קוֹל הַזָמִיר! הוּא שָׁר כְּקוֹל הַפַּעֲמוֹנִים אֲשֶׁר בַּכְּנֵסִיָה שֶׁלָּנוּ.
– לֹא, אֵלוּ צְפַרְדְעִים מְקַרְקְרוֹת – אָמְרָה הַיַלְדָה – עוֹד מְעַט וְנַגִיעַ אֶל הַזָמִיר.
לֹא עָבְרָה שָׁעָה קַלָה וּמִבֵּין הָעֲנָפִים הַיְרֻקִים נִשְׁמְעָה שִׁירָה נִפְלָאָה.
– הִנֵה קוֹל הַזָמִיר! – קָרְאָה הַיַלְדָה – שִׁמְעוּ! וְהִנֵה הַזָמִיר עַצְמוֹ – וְהִצְבִּיעָה בְּאֶצְבָּעָהּ עַל צִפּוֹר קְטַנָה וַאֲפֹרָה, שֶׁיָשְׁבָה עַל עָנָף.
– זְמִירִי! – קָרְאָה הַיַלְדָה בְּקוֹל – מַלְכֵּנוּ רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ אֶת שִׁירָתְךָ.
– נָעִים מְאֹד! – עָנָה הַזָמִיר וְנָתַן אֶת קוֹלוֹ בְּשִׁיר נִפְלָא עַד מְאֹד.
– פְּפ! פְּפ! – אָמַר זְקַן־הַיוֹעֲצִים – גַם קוֹלְךָ מְצַלְצֵל כְּקוֹל פַּעֲמוֹנֵי־הַבְּדֹלַח הַתְּלוּיִים בְּשׁוּלֵי אַפִּרְיוֹן הַמֶלֶךְ.
– שְׁמָעֵנִי, אֲדוֹנִי הַזָמִיר, הַמֶלֶךְ מַזְמִין אוֹתְךָ הָעֶרֶב אֶל אַרְמוֹנוֹ. בָּטוּחַ אֲנִי, שֶׁהוּא יֻקְסַם מִקוֹל שִׁירָתְךָ.
– אָמְנָם, בַּיַעַר שִׁירָתִי יָפָה יוֹתֵר – אָמַר הַזָמִיר – אַךְ בְּרָצוֹן אָעוּף אַחֲרֵיכֶם אֶל אַרְמוֹן הַמֶלֶךְ.
וּבְאַרְמוֹן הַמֶלֶךְ רָבְתָה הַתְּכוּנָה.
בָּא הָעֶרֶב. בְּאוּלָם גָדוֹל יָשַׁב הַמֶלֶךְ. לִפְנֵי כִּסְאוֹ הֻצַב שַׁרְבִיט־זָהָב וְעַל גֻלָתוֹ עָמַד הַזָמִיר. כָּל הַשָׂרִים וּבָאֵי חֲצַר הַמַלְכוּת נֶאֶסְפוּ מִסָבִיב. פִּתְאֹם נָתַן הַמֶלֶךְ אוֹת – וְהַזָמִיר נָתַן קוֹלוֹ בְּשִׁיר.
קוֹלוֹ הָיָה כֹּה עָרֵב, כֹּה עָנֹג וּמַקְסִים, עַד שֶׁבְּעֵינֵי הַמֶלֶךְ נִקְווּ דְמָעוֹת גְדוֹלוֹת. נִתְגַלְגְלוּ הַדְמָעוֹת עַל לְחַיֶיו, וְקוֹל הַזָמִיר נִשְׁתַּפֵּךְ וְהָיָה חָזָק וְעָנֹג שִׁבְעָתַיִם מִבַּתְחִלָה.
כַּאֲשֶׁר סִיֵם הַזָמִיר אֶת שִׁירָתוֹ, קָם הַמְּלֶךְ וְהוֹדִיעַ, כִּי הוּא נוֹתֵן לַזָמִיר אֵת סַנְדַל־הַזָהָב שֶׁלוֹ לְמַעַן יִשָׂאֶנוּ עַל צַוָארוֹ תָּמִיד. אַךְ הַזָמִיר הוֹדָה לוֹ וְלֹא קִבֵּל אֶת אוֹת הַהִצְטַיְנוּת הַזֶה.
– רָאִיתִי דְמָעוֹת בְּעֵינֵי הַמֶלֶךְ – אָמַר הַזָמִיר – וְזֶה שְׂכָרִי.
וְשׁוּב הִצְטַלְצֵל קוֹלוֹ הַנִפְלָא.
וְהַזָמִיר נִשְׁאַר בָּאַרְמוֹן. פַּעֲמַיִם בַּיוֹם וּפַעַם אַחַת בַּלַּיְלָה הֻרְשָׁה לְהִתְעוֹפֵף כִּרְצוֹנוֹ.
וְהַשְׁמוּעָה עַל דְבַר הַזָמִיר הַפִּלְאִי פָּשְׁטָה בָּעִיר.
יוֹם אֶחָד קִבֵּל הַמֶלֶךְ תֵּבָה קָטְנָה, עֲטוּפָה בְּצִפִּית־מֶשִׁי, וְעַל הַתֵּבָה כָּתוּב “זָמִיר”.
– וַדַאי סֵפֶר חָדָשׁ הוּא עַל הַזָמִיר שֶׁלָנוּ – אָמַר הַמֶלֶךְ.
וְהִנֵּה נִפְתְּחָה הַתֵּבָה, אַךְ לֹא סֵפֶר הָיָה בָּהּ, כִּי אֵם קֻפְסָה קְטַנָה, וּבַקֻפְסָה – זָמִיר מוּכְנִי. דוֹמֶה הָיָה מְאֹד לַזָמִיר הַחַי, אַךְ כֻּלוֹ מְשֻׁבָּץ יַהֲלוֹמִים וְסַפִּירִים. דַי הָיָה לְסוֹבֵב בְּגַלְגַל קָטָן – וְהוּא הֵחֵל לָשִׁיר אֶת אֶחָד מִשִׁירֵי הַזָמִיר הַחַי. וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ, מְנַפְנֵף הָיָה בִּזְנָבוֹ וְכָל נִפְנוּף וְנִפְנוּף הֵפִיץ נִצְנוּצֵי זָהָב וָכֶסֶף.
– פִּלְאֵי־פְּלָאִים! – אָמְרוּ כָּל הַנוֹכְחִים וְהָאִישׁ אֲשֶׁר הֵבִיא אֶת הַמַתָּנָה הֹעֲלָה לְתֹאַר הַכָּבוֹד: “סַפַּק הַזְמִירִים הַמַלְכוּתִי”.
– וְעַכְשָׁו יָשִׁיר הַזָמִיר הַזֶה יַחַד עִם הַזָמִיר הַחַי – הֶחְלִיט הַמֶלֶךְ.
אוּלָם הָעִנְיָן לֹא הִסְתַּדֵר: הַזָמִיר הַחַי שָׁר שִׁירִים חֲדָשִׁים בָּזֶה אַחַר זֶה וְהַזָמִיר הַמוּכְנִי חָזַר כָּל הַזְמַן עַל שִׁיר אֶחָד וְיָחִיד, כְּתֵבַת־זִמְרָה זוֹ שֶׁמְנַגְנִים בָּהּ בַּשְׁוָקִים.
אָז הִנִיחוּ לוֹ לַזָמִיר הַמוּכְנִי לָשִׁיר לְבַדוֹ. גַם שִׁירָתוֹ מָצְאָה חֵן בְּעֵינֵי הַשָׂרִים כְּשִׁירַת הַזָמִיר הַחַי, אַךְ מַרְאֵה הַצִּפּוֹר הַחֲדָשָׁה יָפֶה הָיָה בְּהַרְבֵּה – כֻּלָהּ הִבְרִיקָה וְהִתְנַצְנְצָה כִּרְאִי־בְּדֹלַח.
שְׁלשִׁים וְשָׁלשׁ פְּעָמִים חָזְרָה הַצִּפּוֹר עַל אוֹתוֹ הַשִׁיר הָאֶחָד וַעֲדַיִן לֹא נִתְעַיְפָה.
בְּרָצוֹן הָיוּ אַנְשֵׁי הֶחָצֵר מוֹסִיפִים לִשְׁמֹעַ אֶת שִׁירָתָהּ, אַךְ הַמֶלֶךְ אָמַר, כִּי מִן הָרָאוּי לִשְׁמֹעַ גַם אֶת שִׁירַת הַזָמִיר הַחַי. אוֹתוֹ רֶגַע הִפְנוּ כֻּלָם אֶת רָאשֵׁיהֶם אֶל גֻלַת שַׁרְבִיט־הַזָהָב – אַךְ הַזָמִיר לֹא הָיָה עוֹד שָׁם.
אִישׁ לֹא רָאָה כֵּיצַד פָּרַח לוֹ הַזָמִיר דֶרֶךְ הַחַלוֹן הַפָּתוּחַ.
– מַה פֵּשֶׁר הַדָבָר הָזָה? – אָמַר הַמֶלֶךְ, וְכָל הַשָׂרִים הֵחֵלוּ לְגַנוֹת אֶת הַזָמִיר וּלְכַנוֹתוֹ, בְּשֵׁם “יְצוּר כְּפוּי־טוֹבָה שֶׁכָּזֶה”.
– אַף עַל פִּי כֵן נִשְׁאַר הַזָמִיר הַיָפֶה אֶצְלֵנוּ – אָמְרוּ הַיוֹעֲצִים, וְהַזָמִיר הַמוּכְנִי שָׁר אֶת שִׁירוֹ הַיָחִיד בַּפַּעַם הַשְׁלשִׁים וְאַרְבַּע.
וְ“סַפַּק הַזְמִירִים הַמַלְכוּתִי” הֵחֵל לְדַבֵּר בְּשֶׁבַח הַצִפּוֹר שֶׁלוֹ. הַאֲמֵן הֶאֱמִין, כִּי טוֹבָה הִיא מִן הַזָמִיר הַחַי.
– הַבִּיטוּ וּרְאוּ, הוֹד מַעֲלָתוֹ הַמֶּלֶךְ וְגַם אַתֶּם, אִישִׁים נִכְבָּדִים – אָמַר – הֲרֵי מֵעוֹלָם אֵין לָדַעַת מֵרֹאשׁ אֶת אֲשֶׁר יָשִׁיר הַזָמִיר הַחַי, אוּלָם אֵצֶל הַזָמִיר שֶׁלִי – הַכֹּל יָדוּעַ מֵרֹאשׁ. וְלֹא זוֹ בִּלְבַד, אֶלָא שֶׁאֶפְשָׁר לְפָרְקוֹ וְלִרְאוֹת אֵיךְ עֲרוּכִים גַלְגַלָיו וּקְפִיצָיו.
– נָכוֹן, נָכוֹן! גַם אָנוּ סְבוּרִים כָּךְ – אָמְרוּ הַשָׂרִים. וְהַמֶלֶךְ הֶחְלִיט לְהַרְאוֹת אֶת הַצִפּוֹר לִבְנֵי עַמוֹ.
וְהָעָם שָׁמַע וְהִתְלַהֵב מְאֹד כְּאִלוּ שָׁתוּ תֵּה מְשֻׁבָּח – וַהֲרֵי הַסִינִים כְּיָדוּעַ, אוֹהֲבִים מְאֹד לִשְׁתּוֹת תֵּה.
כֻּלָם קָרְאוּ פֶּה אֶחָד: “הֶאָח!” אִישׁ אִישׁ הֵרִים אֶת אֶצְבָּעוֹ וְהֵנִיד רֹאשׁוֹ. אַךְ הַדַיָגִים הָעֲנִיִים, אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת שִׁירַת הַזָמִיר הַחַי, אָמְרוּ:
– אָמְנָם קוֹל לֹא רַע לוֹ וְהוּא שָׁר כִּמְעַט כַּזָמִיר שֶׁלָנוּ, אַךְ בְּכָל זֹאת אֵין הוּא דוֹמֶה לוֹ. דְבַר־מָה חָסֵר בּוֹ, וּמַהוּ הַחֶסְרוֹן הַזֶה – זֹאת לֹא נֵדַע.
אָז צִוָה הַמֶלֶךְ לְגָרֵשׁ אֶת הַזָמִיר הַחַי מֵאֶרֶץ סִין.
וְהַזָמִיר הַמוּכְנִי שָׁכַב עַל כָּרִית־מֶשִׁי לְיַד מִטַת הַמֶלֶךְ. אֶל צַוָארוֹ קָשׁוּר הָיָה סַנְדַל־הַזָהָב שֶׁל הַמֶלֶךְ. לַזָמִיר הַמוּכְנִי הָעֳנַק תֹּאַר כָּבוֹד: “רִאשׁוֹן בַּזַמָרִים הַיוֹשֵׁב מִשְׂמֹאל לְשֻׁלְחַן־הַמֶלֶךְ”, כִּי הַמֶלֶךְ הֶחֱשִׁיב מְאֹד אֶת הַצַד, אֲשֶׁר בּוֹ נִמְצָא הַלֵב.
עָבְרָה שָׁנָה תְּמִימָה. הַמֶלֶךְ, אַנְשֵׁי הֶחָצֵר וְכָל הָעָם כֻּלוֹ כְּבָר יָדְעוּ עַל פֶּה כָּל נְעִימָה וּנְעִימָה מִשִׁירַת הַזָמִיר הַמוּכְנִי. וְדַוְקָא מִשׁוּם כָּךְ מָצְאָה שִׁירָתוֹ חֵן בְּעֵינֵיהֶם. עַתָּה יָכְלוּ הֵם עַצְמָם לַעֲזֹר לַצִפּוֹר. נַעֲרֵי הָרְחוֹב הָיוּ שָׁרִים: צִי־צִי־צִי! קְליוּק־קְליוּק־קְליוּק! וַאֲפִילוּ הַמֶלֶךְ בְּעַצְמוֹ הָיָה לִפְעָמִים מְפַזֵם: צִי־צִי־צִי! קְליוּק־קְליוּק־קְליוּק!
עֶרֶב אֶחָד הִשְׁמִיעָה הַצִּפּוֹר הַמְלָאכוּתִית אֶת שִׁירָתָהּ בְּאָזְנֵי הַמֶלֶךְ. פִּתְאֹם נִשְׁמַע קוֹל זִמְזוּם עָמוּם, וְנֵפֶץ חַד – וְהַמַנְגִינָה נִפְסְקָה.
קָפַץ הַמֶלֶךְ וְשָׁלַח לִקְרֹא לַשָׁעָן. פָּתַח הַשָׁעָן אֶת בֶּטֶן הַצִפּוֹר וּזְמַן רַב חִטֵט בַּגַלְגַלִים וּבַבְּרָגִים הַקְטַנִים. לְבַסוֹף אָמַר, שֶׁהַצִפּוֹר תּוֹסִיף לָשִׁיר, אַךְ יֵשׁ לִנְהֹג בָּהּ זְהִירוּת רַבָּה: הַשִׁנַיִם הַקְטַנוֹת נִשְׁתַּחֲקוּ וְאֵין לָשִׂים חֲדָשׁוֹת בִּמְקוֹמָן.
וְהַמֶלֶךְ נָתַן צַו חָדָשׁ וּבוֹ נֶאֱמַר, כִּי “רִאשׁוֹן בַּזַמָרִים הַיוֹשֵׁב מִשְׂמֹאל לְשֻׁלְחַן הַמֶלֶךְ” יָשִׁיר מֵעַתָּה רַק פַּעַם אַחַת בַּשָׁנָה.
עָבְרוּ עוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים וְהִנֵה חָלָה הַמֶלֶךְ. כָּל הָרוֹפְאִים אָמְרוּ שֶׁהוּא נוֹטֶה לָמוּת. הַשָׂרִים וְהַיוֹעֲצִים כְּבָר הִתְאַסְפוּ לְהַמְלִיךְ מֶלֶךְ חָדָשׁ וְהָאֲנָשִׁים נִקְבְּצוּ הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים לְיַד הָאַרְמוֹן לִשְׁאֹל לִשְׁלוֹם הַמֶלֶךְ הַזָקֵן.
– פְּפ! – הֵשִׁיב זְקַן־הַיוֹעֲצִים וְהֵנִיעַ רֹאשׁוֹ.
אַךְ הַמֶלֶךְ הַזָקֵן עוֹד לֹא מֵת, אַף כִּי שָׁכַב לְלֹא תְּנוּעָה בְּמִטָתוֹ הַמְפֹאֶרֶת מִתַּחַת לְאַפִּרְיוֹן הָאַרְגָמָן. חַלוֹן חַדְרוֹ הָיָה פָּתוּחַ וְאוֹר הַיָרֵחַ הֵאִיר אֶת פָּנָיו וְאֶת הַצִפּוֹר הַמוּטֶלֶת לִמְרַאֲשׁוֹתָיו.
נִזְכַּר הַמֶלֶךְ בְּמַעֲשָׂיו, אֲשֶׁר עָשָׂה בִּימֵי חַיָיו. נִדְמֶה הָיָה לוֹ, כִּי מַעֲשָׂיו הָרָעִים מַבִּיטִים אֵלָיו בְּעֵינַיִם גְדוֹלוֹת, מְלֵאוֹת כַּעַס וָזַעַם.
– נַגְנִי, נַגְנִי צִפּוֹרִי, – אָמַר הַמֶלֶךְ לַצִפּוֹר אֲשֶׁר לִמְרַאֲשׁוֹתָיו, כִּי רָצָה לְהֵסִיחַ אֶת דַעְתּוֹ מִזִכְרוֹנוֹתָיו הַמְצִיקִים.
אַךְ הַצִפּוֹר הֶחֱרִישָׁה. לֹא הָיָה מִי שֶׁיַפְעִיל אֶת קְפִיצֶיהָ, וְלָשִׁיר מֵאֵלֶיהָ לֹא יָכְלָה.
אַךְ הִנֵה נִשְׁמַע מֵעֵבֶר לַחַלוֹן קוֹל שִׁירָה נִפְלָאָה. הָיָה זֶה הַזָמִיר הַחַי. הוּא שָׁמַע, שֶׁהַמֶלֶךְ נוֹטֶה לָמוּת וּבָא. וּכְכָל שֶׁהוֹסִיף לָשִׁיר, כֵּן נִתְפַּזְרוּ זִכְרוֹנוֹת הַמֶלֶךְ עַל מַעֲשָׂיו הָרָעִים וּבִמְקוֹמָם בָּאוּ זִכְרוֹנוֹת טוֹבִים, שֶׁשִׂמְחוּ אֶת לִבּוֹ.
– חֵן־חֵן לָךְ, צִפּוֹרִי הַנֶחְמָדָה – אָמַר הַמֶלֶךְ – גָרֵשׁ גֵרַשְׁתִּיךְ מִגְבוּל אֶרֶץ מַלְכוּתִי וְעַכְשָׁו גֵּרַשְׁתְּ מֵעָלַי אֶת הַמָוֶת. בַּמֶה אוּכַל לְהוֹדוֹת לָךְ?
– כְּבָר בָּאתִי עַל שְׂכָרִי – אָמַר הַזָמִיר – דְמָעוֹת רָאִיתִי בְּעֵינֶיךָ לְעֵת שַׁרְתִּי בְּאָזְנֶיךָ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, וְאֶת זֹאת לֹא אֶשְׁכַּח לְעוֹלָם.
וְשׁוּב נָתַן אֶת קוֹלוֹ בְּשִׁיר וְהַמֶלֶךְ שָׁקַע בְּשֵׁנָה עֲרֵבָה.
כְּשֶׁהֵקִיץ הַמֶלֶךְ מִשְׁנָתוֹ כְּבָר זָרְחָה הַחַמָה בַּחַלוֹן. אִישׁ לֹא בָּא לִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹמוֹ.
הַכֹּל חָשְׁבוּ, כִּי כְּבָר מֵת הַמֶלֶךְ. וְרַק הַזָמִיר עוֹד יָשַׁב עַל הַחַלוֹן וְשָׁר אֶת שִׁירָתוֹ.
– הִשָׁאֵר עִמָדִי – אָמַר הַמֶלֶךְ – וְאַתָּה תָּשִׁיר רַק כְּשֶׁיִהְיֶה לָךְ רָצוֹן לָשִׁיר וְאֶת הַזָמִיר הַמוּכְנִי אֶתֹּץ לִרְסִיסִים…
– אֵין צֹרֶךְ! – אָמַר הַזָמִיר – הוּא שֵׁרֵת אוֹתְךָ כְּכָל אֲשֶׁר עָמַד בּוֹ כֹּחוֹ. הַשְׁאִירֶנוּ אֶצְלְךָ. אֵינִי יָכוֹל לִחְיוֹת בָּאַרְמוֹן. בּוֹא אָבוֹא אֵלֶיךָ בְּכָל עֵת שֶׁאֶרְצֶה בְּכָךְ, וְאָשִׁיר בְּאָזְנֶיךָ עַל הַטוֹב וְעַל הָרַע, עַל כָּל הַנַּעֲשֶׂה מִסְבִיבְךָ וְאַתָּה לֹא יְדַעְתּוֹ. כִּי זָמִיר קָטָן אֲנִי וּמִתְעוֹפֵף אֲנִי בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם. וְהַזָמִיר פָּרַח לוֹ. הַמֶלֶךְ קָם עַל רַגְלָיו וְלָבַשׁ אֶת בִּגְדֵי הַמַלְכוּת שֶׁלוֹ.
מִשֶׁנִכְנְסוּ הַשָׂרִים לִרְאוֹת אֶת מַלְכָּם הַמֵת – קָפְאוּ תַּחְתָּם מֵרֹב תַּדְהֵמָה. לִפְנֵיהֶם עָמַד הַמֶלֶךְ בָּרִיא וְרַעֲנָן. וְהוּא פָּנָה אֲלֵיהֶם וְאָמַר:
– בֹּקֶר טוֹב!
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.