הַרְחֵק־הַרְחֵק מֵעֵבֶר לְשִׁבְעַת הֶהָרִים, מֵעֵבֶר לְשִׁבְעַת הַיַמִים הָיֹה הָיְתָה דֻבָּה רָעָה וְשׁוֹחֶרֶת־טֶרֶף. הָיְתָה הַדֻבָּה מִתְנַפֶּלֶת עַל כָּל מִי שֶׁנִזְדַמֵן לָהּ בְּדַרְכָּהּ. מְשׁוֹטֶטֶת הָיְתָה בֶּהָרִים, יוֹרֶדֶת אֶל הַשָׂדוֹת, מִתְגַנֶבֶת אֲפִלוּ לִמְקוֹם יִשׁוּב: כָּאן תִּטְרֹף שׁוֹר מֵרֶפֶת, שָׁם תַּחֲטֹף סוּס מֵאֻרְוָה וְלֹא תַרְפֶּה מִמֶנוּ עוֹד. אַף יִקְרֶה וְגַם עַל בֶּן־אָדָם תִּסְתַּעֵר וְתִטְרְפֵהוּ חַיִּים.
פַּחַד גָדוֹל נָפַל עַל כָּל אַנְשֵׁי הַסְבִיבָה וְלֹא עוֹד יָצְאוּ לַעֲבֹד בַּשָׂדוֹת אוֹ לִרְעוֹת אֶת עֶדְרֵיהֶם בָּאֲפָרִים – אָכֵן טוֹרְפָנִית גְדוֹלָה הָיְתָה הַדֻבָּה, חַיָה רָעָה מֵאֵין כְּמוֹתָהּ.
רָצוּ הָאֲנָשִׁים לְתָפְשָׂהּ. אַךְ כְּכָל אֲשֶׁר יִתְחַכְּמוּ לָהּ אוֹ יָשִׂימוּ לָהּ מַאֲרָב, יֵצְאוּ עָלֶיהָ בְּקִלְשׁוֹנוֹתֵיהֶם וִישַׁסוּ בָּהּ אֶת כַּלְבֵיהֶם, כֵּן תַּצְלִיחַ הַדֻבָּה לְהִתְחַמֵּק מִידֵיהֶם וּלְהִמָלֵט מִפְּנֵיהֶם בְּעוֹד מוֹעֵד.
יוֹם אֶחָד בָּא אֶל אַחַד הַכְּפָרִים נַעַר־רוֹעֶה. רָאָה אֶת הָאִכָּרִים וְהִנֵה עֲצוּבִים פְּנֵיהֶם עַד מְאֹד. עָמַד וְשָׁאַל:
– מַה לָכֶם, אַנְשֵׁי חֶסֶד, כִּי כֹּה תִתְעַצְבוּ?
סִפְּרוּ לוֹ יוֹשְׁבֵי הַכְּפָר עַל צָרוֹתֵיהֶם וְעַל כָּל אֲשֶׁר הֵם סוֹבְלִים מִן הַדֻבָּה הָרָעָה. שָׁמַע הַנַעַר אֶת דִבְרֵיהֶם וְאָמַר לָהֶם:
– אֲנִי אֶתְפְּשֶׂנָה!
– אִי־אִי! אַל תִּתְהַלֵל! – אָמְרוּ הָאֲנָשִׁים – חֲזָקִים וְאַמִיצִים מִמְךָ תִּמְצָא בִּכְפָרֵנוּ וְגַם הֵם לֹא יָכְלוּ לִתְפֹּשׂ אֶת הַדֻבָּה. וּמַה כֹּחֲךָ אַתָּה?
אַךְ הַנַעַר לֹא נָפַל בְּרוּחוֹ.
– לֹא רַק כֹּחַ וְלֹא רַק אֹמֶץ דָרוּשׁ כָּאן – אָמַר – כָּאן דָּרוּשׁ עוֹד מַשֶׁהוּ. מַבְטִיחַ אֲנִי לָכֶם, כִּי תָפֹשׂ אֶתְפֹּשׂ אֶת הַדֻבָּה, וּבְעוֹדֶנָה חַיָה אֲבִיאֶנָה הַכְּפָרָה.
הֵנִידוּ הָאִכָּרִים רָאשֵׁיהֶם בִּשְׂחוֹק וְאָמְרוּ לוֹ:
– מוּטָב וְלֹא תִתְפָּאֵר. מִקֹדֶם עֲשֵׂה. לֵךְ וְהָבֵא אֶת הַדֻבָּה חַיָה וְאָז נַאֲמִין לְךָ.
– יְהִי כֵן! – אָמַר הַנַעַר וּפָנָה מֵהֶם וְשָׂם אֶת פְּעָמָיו הַיַעְרָה, מְקוֹם שָׁם שׁוֹכֶנֶת הַדֻבָּה.
וְשָׁם בַּיַעַר, בְּבִקְתַּת־רוֹעִים עֲזוּבָה, יָשְׁבָה הַדֻבָּה יַחַד עִם גוּרָהּ הַקָטָן.
אַט־אַט נִגַשׁ הַנַעַר אֶל בֵּית הַדֻבָּה. הִסְתַּכֵּל כֹּה וָכֹה, הִטָה אָזְנָיו לְכָל רַחַשׁ קַל, לְבַסוֹף הֵצִיץ בַּחַלוֹן וְהִנֵה הוּא רוֹאֶה – הַדֻבָּה אֵינֶנָה. מִהֵר וְדָפַק עַל הַדֶלֶת. לְקוֹל דְפִיקָתוֹ הֵגִיחַ מֵאַחַת הַזָוִיוֹת דֻבּוֹן קָטָן. יָצָא מִפֶּתַח הַבַּיִת, רָאָה אֶת הַנַעַר וְשָׁאַל אוֹתוֹ:
– מַה מַעֲשֶׂיךָ פֹּה, הַנַעַר, מַה בַּקָּשָׁתְךָ? הַאֵין אַתָּה מְפַחֵד מִפְּנֵי אִמָא שֶׁלִי. הִנֵה תָבוֹא וְתִטְרֹף אוֹתְךָ.
– אוֹה, מְפַחֵד אֲנִי, מְפַחֵד מְאֹד – עוֹנֶה הַנַעַר – אַךְ מָה אֶעֱשֶׂה וְרָעֵב אֲנִי. חָזָק הָרָעָב מִן הַפַּחַד. נַעַר יָתוֹם אֲנִי. כָּל הַיָמִים אֲנִי רוֹעֶה אֶת עֶדְרֵי הָאִכָּרִים וּמִשְׂתַּכֵּר כְּדֵי מִחְיָתִי. אַךְ הִנֵה מְפַחֲדִים הָאֲנָשִׁים מִפְּנֵי אִמָא שֶׁלְךָ וְאֵין הֵם שׁוֹלְחִים עוֹד אֶת צֹאנָם וּבְקָרָם לַשָׂדוֹת וְלִי אֵין עֲבוֹדָה. מְאֹד אֲנִי מְבַקֵשׁ מִמְךָ, תֵּן לִי דְבַר מַאֲכָל וַאֲחַיֶה אֶת נַפְשִׁי וּבַעֲבוּר זֶה אֲסַפֵּר לְךָ מַעֲשִׂיָה יָפָה.
טוֹב־לֵב הָיָה הַדֻבּוֹן וְהוּא רִחֵם עַל הַנַעַר. הִגִישׁ לוֹ אֹכֶל וְגַם מַיִם הֵבִיא לוֹ. אָכַל הַנַעַר לְשָׂבְעָה וְאַחֲרֵי כֵן הֵחֵל לְסַפֵּר בְּאָזְנֵי הַדֻבּוֹן מַעֲשִׂיוֹת מִמַעֲשִׂיוֹת שׁוֹנוֹת, הָאַחַת יָפָה מֵחֲבֶרְתָּהּ. פִּתְאֹם, בְּאֶמְצַע הַמַעֲשִׂיָה הַיָפָה בְּיוֹתֵר, בַּמָקוֹם הַמוֹתֵחַ בְּיוֹתֵר, הִפְסִיק הַנַעַר אֵת סִפּוּרוֹ וְנִשְׁתַּתֵּק.
– סַפֵּר, סַפֵּר! – שׁוֹאֵל הַדֻבּוֹן.
– לֹא, לֹא אוּכַל, עָלַי לָלֶכֶת – אָמַר הַנַעַר – כִּי הִנֵה תָבוֹא אִמָא שֶׁלְךָ וְטָרֹף תִּטְרְפֵנִי.
אַךְ הַסִפּוּרִים הַנִפְלָאִים הָאֵלֶה מָצְאוּ חֵן בְּעֵינֵי הַדֻבּוֹן וְהוּא לֹא רָצָה שֶׁהַנַעַר יַעַזְבֵהוּ וּבִקֵשׁ מִמֶנוּ שֶׁיְסַפֵּר לוֹ לִפְחוֹת אֶת הַמַעֲשִׂיָה הָאַחֲרוֹנָה עֵד הַסוֹף.
– יָפֶה! – הִסְכִּים הַנַעַר לְבַסוֹף וְהוֹסִיף – הִנֵה אֲנִי אֶתְחַבֵּא בַּעֲלִיַת־הַגָג, וְכַאֲשֶׁר אִמָא שֶׁלְךָ תַּחֲזֹר, אַתָּה תְבַקֵשׁ אוֹתָהּ שֶׁלֹּא תַעֲשֶׂה כָּל רָע. אִם הִיא תַבְטִיחַ שֶׁלֹא תִגַע בִּי לְרָעָה, אֵצֵא מִמַחֲבוֹאִי וְאוֹסִיף לְסַפֵּר לְךָ כָּהֵנָה וְכָהֵנָה.
כָּךְ אָמַר וּמִיָד עָלָה עַל עֲלִיַת־הַגָג וְשָׁם הִסְתַּתֵּר. אַךְ הִסְפִּיק לַעֲשׂוֹת זֹאת וְהִנֵה חָזְרָה הַדֻבָּה.
מִיָּד הֵחֵל הַדֻבּוֹן לְהִתְחַנֵן לְפָנֶיהָ:
– אִמָא, בָּא אֵלַי הַיוֹם נַעַר־רוֹעֶה וְסִפֵּר לִי סִפּוּרִים נִפְלָאִים כָּל כָּךְ, עַד שֶׁלֹא נָתַתִּי לוֹ לְעָזְבֵנִי. אַךְ הוּא לֹא שָׁמַע בְּקוֹלִי. כִּי פָּחַד מִפָּנַיִךְ. אִמָא, מְאֹד אֲנִי מְבַקֵשׁ מִמֵךְ, אִם יָבוֹא אֵלַי הַנַעַר עוֹד פַּעַם, אַל תִּגְעִי בּוֹ לְרָעָה, תְּנִי לוֹ לִחְיוֹת עִמָנוּ – כִּי לָמָה אֵשֵׁב כָּל הַיָמִים לְבָדָד. הִנֵה אוּכַל לְשַׂחֵק עִמוֹ וְגַם סִפּוּרִים יָפִים יְסַפֵּר לִי.
– יְהִי כֵן – אָמְרָה הַדֻבָּה – לֹא אֶעֱשֶׂה לוֹ כָּל רַע. וְאִם סִפּוּרָיו יָפִים בֶּאֱמֶת, אֶשְׁמַע אוֹתָם גַם אֲנִי בְּרָצוֹן.
כִּשְׁמֹעַ הַנַעַר אֶת הַדְבָרִים הָאֵלֶה, יָרַד מַעֲלִיַת הַגָג וְגָמַר לְסַפֵּר אֶת הַמַעֲשִׂיָה. וּמִשֶׁסִיֵם, הוֹסִיף לְסַפֵּר עוֹד וְעוֹד… כָּל הַלַּיְלָה סִפֵּר סִפּוּרִים בְּאָזְנֵי הַדֻבָּה וְגוּרָהּ הַקָטָן וְהַסִפּוּרִים – אֶחָד יָפֶה מִמִשְׁנֵהוּ. מָצָא הַנַעַר חֵן בְּעֵינֵי הַדֻבָּה וְהִיא לֹא נָגְעָה בּוֹ לְרָעָה.
חַי לוֹ הַנַעַר בְּבֵית הַדֻבָּה יוֹם, יוֹמַיִם. מְסַפֵּר הוּא לָאֵם וְלָגוּר הַקָטָן סִפּוּרִים יָפִים עַד מְאֹד וּבְלִבּוֹ הוּא חוֹשֵׁב אֵיךְ לְקַיֵם אֶת הַבְטָחָתוֹ אֲשֶׁר הִבְטִיחַ לְאַנְשֵׁי הַכְּפָר. חָשַׁב וְחָשַׁב וּלְבַסוֹף מָצָא עֵצָה. עָשָׂה חֹר בַּגָג וְכַאֲשֶׁר יָרַד גֶשֶׁם, נִכְנְסוּ הַמַיִם לְתוֹךְ הַחֶדֶר עֵד שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ מָקוֹם יָבֵשׁ לִשְׁכַּב שָׁם.
כָּעֲסָה הַדֻבָּה, נָהֲמָה נַהֲמַת רֹגֶז עַל הַגֶשֶׁם, אַךְ הַגֶשֶׁם לֹא נִבְהַל מִפָּנֶיהָ וְהוֹסִיף לִצְלֹל.
כָּל הַחֶדֶר מָלֵא מַיִם.
רָאָה זֹאת הַנַעַר וְאָמַר:
– אַל תִּרְגְזִי. סַבְתָּא־דֻבָּה. הִנֵה אֶבְנֶה לָכֶם בַּיִת חָדָשׁ.
הִסְכִּימָה הַדֻבָּה.
הָלַךְ הַנַעַר לַכְּפָר, נָטַל פַּטִישׁ וּמַסְמְרִים נָטַל קְרָשִׁים חֲזָקִים וְעָשָׂה בַּיִת חָדָשׁ. לֹא בַּיִת פָּשׁוּט הָיָה זֶה, כִּי אִם קָרוֹן קָטָן עַל גַלְגַלִים. חָזַר אֶל בֵּית הַדֹב וְשׁוּב יָשַׁב שָׁם יוֹם יוֹמַיִם.
בַּיוֹם הַשְׁלִישִׁי נִתַּךְ שׁוּב גֶשֶׁם חָזָק וְהַחֶדֶר מָלֵא מַיִם עַד שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ מָקוֹם יָבֵשׁ לִשְׁכַּב שָׁם. פָּנָה הַנַעַר אֶל הַדֻבּוֹן וְאָמַר:
– עִבְרוּ אֶל בֵּיתְכֶם הֶחָדָשׁ. גַגוֹ שָׁלֵם וְהַחֶדֶר יָבֵשׁ לְגַמְרֵי.
אַךְ נִכְנְסוּ הַשְׁנַיִם לַקָרוֹן, מִהֵר הַנַעַר וְסָגַר אֵת הַדֶלֶת מִבַּחוּץ בִּבְרִיחַ בַּרְזֶל וּמִיָד הִתְחִיל מוֹשֵׁךְ וּמְגַלְגֵל אַחֲרָיו אֶת הַקָרוֹן. רָאֲתָה זֹאת הַדֻבָּה וְהֵבִינָה כִּי הַפַּעַם נָפְלָה בַּפָּח. צָעֲקָה בְּקוֹל גָדוֹל עַד שֶׁהֵד רָם נִתְבַּקַע בְּכָל הַיַעַר וְעֵצָיו נִרְעֲדוּ. אַךְ הַנַעַר מָשַׁךְ אַחֲרָיו אֶת הַקָרוֹן הָלוֹךְ וּמָשׁוֹךְ בְּפַזְמוֹ לְעַצְמוֹ תוֹךְ כְּדֵי כָּךְ שִׁיר־לֶכֶת עַלִיז.
רָאֲתָה הַדֻבָּה כִּי כָּלְתָה עָלֶיהָ הָרָעָה. הֵחֵלָה לְהִתְחַנֵן לִפְנֵי הַנַעַר:
– אַל תְּמִיתֵנוּ, הַנַעַר. חוּסָה עָלַי וְעַל דֻבּוֹנִי. לֹא אוֹסִיף עוֹד לְהִתְנַפֵּל עַל אֲנָשִׁים. אַף לֹא עַל סוּסִים וּשְׁוָרִים. אֲפִלוּ בְּאַרְנֶבֶת קְטַנָה לֹא אֶשְׁלַח עוֹד אֶת כַּפַּי לְעוֹלָם. לְעוֹלָם, לְעוֹלָם לֹא אֶעֱשֶׂה עוֹד זֹאת. הוֹצִיאֵנִי מִכָּאן לַחָפְשִׁי!
שָׁמַע הַדֻבּוֹן אֵת דִבְרֵי אִמָא וְהִתְפַּלֵּא מְאֹד:
– לָמָה תִבְכִּי, אִמָא?
– הַנַעַר מוֹבִיל אוֹתָנוּ אֶל הַכְּפָר – אִמְרָה הַדֻבָּה – הַסְגֵר יַסְגִירֵנוּ לִידֵי הָאֲנָשִׁים הָרוֹצִים בְּמוֹתִי.
– הַנַעַר מוֹבִיל אוֹתָנוּ אֶל בֵּיתוֹ – מַרְגִיעַ אוֹתָהּ הַדֻבּוֹן – מֵעַתָּה נָגוּר אֶצְלוֹ וְהוּא יְסַפֵּר לָנוּ כָּל מִינֵי סִפּוּרִים, סִפּוּרִים נִפְלָאִים מְאֹד.
אַךְ הַדֻבָּה צוֹעֶקֶת וְזוֹעֶקֶת אֶת זַעֲקָתָהּ הַמָרָה.
שָׁמְעוּ הָאֲנָשִׁים אֶת קוֹלָהּ. תָּפְשׂוּ מִי קִלְשׁוֹן וּמִי גַרְזֶן וְהֵחֵלוּ לָרוּץ מִכָּל הַעֲבָרִים. חָשְׁבוּ כִּי הַדֻבָּה בָּאָה לִטְרֹף טֶרֶף. אַךְ מַה הֵם רוֹאִים? כְּלוּאָה הַדֻבָּה בַּקָרוֹן. מִהֲרוּ אֵלֶיהָ וְרָצוּ לַהֲמִיתָהּ.
וְהַנַעַר אוֹמֵר לָהֶם:
– אֲנִי אֶת הַבְטָחָתִי קִיַמְתִּי – הֵבֵאתִי לָכֶם אֶת הַדֻבָּה בְּעוֹדָהּ חַיָה וְגַם אֶת גוּרָהּ לָקַחְתִּי עִמָהּ. וְעַכְשָׁו עָשׂוּ אַתֶּם כְּבַקָשָׁתִי: תְּנוּ לָהּ לָלֶכֶת עִם דֻבּוֹנָה בְּשָׁלוֹם. לְעוֹלָם לֹא עוֹד תִּתְנַפֵּל עַל אֲנָשִׁים, לָעוֹלָם לֹא תִטְרֹף עוֹד סוּסִים וּבְהֵמוֹת. שִׁמְעוּ לַעֲצָתִי, פִּתְחוּ אֶת הַקָרוֹן וְשִׁלְחוּ אוֹתָהּ וְאֶת הַגוּר הַקָטָן לַחָפְשִׁי.
הִרְהֲרוּ הָאִכָּרִים בַּדָבָר, שָׁקְלוּ אֶת דְבַר עֲצָתוֹ בְּדַעְתָּם.
לְבַסוֹף הִסְכִּימוּ לְבַקָשָׁתוֹ וּפָתְחוּ אֶת דֶלֶת הַקָרוֹן.
אַךְ הַדֻבָּה וְגוּרָהּ לֹא בָּרְחוּ הַיַעְרָהּ, כִּי אִם הָלְכוּ אַחֲרֵי הַנַעַר, וְהַדֻבּוֹן שׁוּב הֵחֵל לְבַקֵשׁ אוֹתוֹ, כִּי יְסַפֵּר לָהֶם אֶת סִפּוּרָיו.
רָאוּ זֹאת הָאֲנָשִׁים, תָּמְהוּ וְאָמְרוּ:
– אָכֵן בֶּן־חַיִל הוּא הָרוֹעֶה הַקָטָן, אַף צָדְקוּ דְבָרָיו: לֹא רַק כֹּחַ וְאֹמֶץ דְרוּשִׁים הָיָה כָּאן, כִּי אִם עוֹד מַשֶׁהוּ.
וְאוּלַי אַתֶּם יוֹדְעִים לְמָה הִתְכַּוֵן הַנַעַר?
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.