יוֹם אֶחָד חָבַשׁ דָן לְרֹאשׁוֹ אֶת מִצְנֶפֶת הַפַּרְוָה שֶׁלוֹ, נָטַל אֶת רוֹבֵהוּ – רוֹבֶה מַמָשׁ, וְעָקַר רַגְלָיו מִן הֶחָצֵר בְּחָמְקוֹ דֶּרֶךְ הַפִּרְצָה שֶׁבַּגָדֵר יָשָׁר הַיָעְרָה. וְהַיַעַר גָדוֹל וְעָבֹת, וְחַיוֹת מֵחַיוֹת שׁוֹנוֹת שׁוֹכְנוֹת בּוֹ.
צַיָד אֲנִי – אָמַר – עַתָּה אֵצֵא לִי לָצוּד חַיוֹת. שָׁלָל רַב אַשִׂיג הַפַּעַם: עוֹר דֹב אֶחָד, עוֹר־צְבִי אֶחָד, וּצְרוֹר גָדוֹל שֶׁל עוֹרוֹת סְנָאִים. וְאִם אֶפְגֹשׁ בְּדַרְכִּי בָּאִינְדְיָאנִית הַקְטַנָה, תִּסְתַּכֵּל בִּי וְתַגִיד: הֵידָד, דָן צַיָד אַמִיץ!
עוֹד הוּא מְהַרְהֵר וְהִנֵה בַּשְׁבִיל שֶׁהָלַךְ בּוֹ חָלַף גוּר־סְנָאִים קָטָן. עָמַד דָן מִלֶכְתּוֹ וְכוֹנֵן אֶת רוֹבֵהוּ אֵלָיו, אַךְ הַסְנָאי, תַּחַת לִבְרֹחַ, יָשַׁב לְפֶתַע, הִסְתַּכֵּל בְּדָן וְצָחַק.
– הַלוֹ – קָרָא – מַה מִשְׂחָק חָדָשׁ הוּא זֶה? הֲגַם אֲנִי אוּכַל לְשַׂחֵק אִתְּךָ?
קָטָן הָיָה הַסְנָאי, חָמוּד וְרַךְ יָמִים, וְדָן לֹא מָצָא כָּל עִנְיָן לְשַׁלֵחַ בּוֹ כַּדוּר.
– אִי־אִי! מִשְׂחָק מְסֻכָּן הוּא. לֹא תוּכַל לְשַׂחֵק בּוֹ – אָמַר בְּלַעַג – מוּטָב שֶׁתָּרוּץ הַבַּיְתָה בְּטֶרֶם יָבוֹא עָלֶיךָ אָסוֹן.
– לָמָה? וְכִי מָה אָסוֹן צָפוּי לִי? – הִתְעַקֵשׁ הַסְנָאי וְנָשָׂא רַגְלָיו. בְּקָפְצוֹ הִסְתַּכֵּל פַּעַם בְּפַעַם אֲחוֹרַנִּית בְּעֵינַיִם פּוֹזְלוֹת…
מִיָד אַחֲרֵי זֶה שָׁמַע דָן קוֹל רִשְׁרוּשׁ בֵּין הַשִׂיחִים שֶׁמֵאֲחוֹרָיו. פָּנָה דָן לְעֵבֶר הָרַחַשׁ וְהִנֵה הוּא רוֹאֶה הָאִינְדְיָאנִית הַקְטַנָה יוֹשֶׁבֶת מֻסְתֶּרֶת בַּסְבַךְ וּפָנֶיהָ מְחַיְכִים אֵלָיו…
– חַא־חַא־חַא! – צָחֲקָה בְּקוֹל רָם – אֵין אַתָּה נִרְאֶה כְּלָל כְּצַיָד…
הִשְׁפִּיל דָן אֶת רֹאשׁוֹ וְאָמַר בְּעֶצֶב:
– צַיָד גָדוֹל אֲנִי!…
אַךְ הָאִינְדְיָאנִית הוֹסִיפָה לְחַיֵךְ.
– צַיָד גָדוֹל אֲנִי – חָזַר דָן עוֹד פַּעַם – מֵטִיב אֲנִי לָצוּד צְבָאִים, דֻבִּים וְשׁוּעָלִים וְעַתָּה אֲנִי יוֹצֵא לְצַיִד גָדוֹל…
– הַאֻמְנָם? – שָׁאֲלָה הָאִינְדְיָאנִית הַקְטַנָה וּבְקוֹלָהּ לֹא נִשְׁמַע עוֹד הַלַעַג – הֲגַם לִי תִּתֵּן פַּרְווֹת שׁוּעָל, אֶעֱשֶׂה לִי מֵהֶן כָּרִית קְטַנָה לִמְרַאֲשׁוֹתַי.
– בְּוַדַאי! – הִבְטִיחַ הַצַיָד הַקָטָן וּפָנָה לְדַרְכּוֹ כְּצַיָד וָתִיק וּמְנֻסֶה.
“עַכְשָׁו אַעֲמִיד חָמֵשׁ מַלְכּוֹדוֹת – גָמַר דָן בְּלִבּוֹ – אַרְבַּע מַלְכּוֹדוֹת קְטַנוֹת לְאַרְבָּעָה שׁוּעָלִים קְטַנִים וְאַחַת גְדוֹלָה – לְשׁוּעָל גָדוֹל”. אָמַר וְעָשָׂה.
עוֹד הוּא עוֹסֵק בַּמַלְכֹּדֶת הָרִאשׁוֹנָה וּבַעַל חַיִים אֲדֹם־שֵׂעַר קָפַץ לְפֶתַע וְעָמַד מִמוּלוֹ, כֻּלוֹ שָׂעִיר, אַדְמוֹנִי, וְרַק מִסָבִיב לְפִיו נִמְתַּח כְּעֵין זֵר לָבָן וְאָזְנָיו שְׁחֹרוֹת.
– מַה מַעֲשֶׂיךָ פֹּה? – שָׁאַל.
– עוֹשֶׂה מַלְכֹּדֶת – הֵשִׁיב דָן – מַלְכֹּדֶת לְשׁוּעָלִים.
לְשֵׁמַע הַמִלָה הָאַחֲרוֹנָה קָפַץ הַיְצוּר הַקָטָן קְפִיצָה גְּדוֹלָה לְפָנָיו, וְאָמְנָם לֹא בְּלִי סִבָּה עָשָׂה זֹאת, כִּי הוּא עַצְמוֹ הָיָה שׁוּעָל.
פִּתְאֹם סָר פַּחְדוֹ וְהִפְנָה מַבָּט עַרְמוּמִי אֶל דָן:
– וּכְלוּם כְּבָר רָאִיתָ שׁוּעָל? – שָׁאַל.
– לֹא – אָמַר דָן – מֵעוֹדִי עוֹד לֹא רָאִיתִי שׁוּעָל חַי, אַךְ הַיּוֹם אֶרְאֶה חֲמִשָׁה.
– בְּשָׁעָה מֻצְלַחַת – צָחַק הַשׁוּעָל הַקָּטָן וְחָשַׂף אֶת שִׁנָיו – וּכְלוּם חוֹשֵׁב אַתָּה שֶׁאֲנִי אֶעֱמֹד וַאֲחַכֶּה? הוֹלֵךְ אֲנִי לְבַקֵשׁ לִי טֶרֶף.
– בּוֹא אַחֲרַי – אָמַר הַצַיָד הַקָטָן – אֲנִי אֲלַמֵד אוֹתְךָ, אֶעֱזֹר לְךָ.
וְהַשׁוּעָל הַקָטָן חִכָּה עַד שֶׁדָן הֶעֱמִיד אֶת הַמַלְכֹּדֶת וְאַחֲרֵי כֵן הָלַךְ אַחֲרָיו.
– עַכְשָׁו – קָרָא דָן כַּאֲשֶׁר כְּבָר הֶעֱמִיד אֶת הַמַלְכֹּדֶת הָאַחֲרוֹנָה – מַלְכֹּדֶת זוֹ מְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ, גְדוֹלָה הִיא מִכָּל הַשְׁאָר, לְלֹא סָפֵק יִתָּפֵשׂ בָּהּ שׁוּעָל גָדוֹל.
– עַד כַּמָה גָדוֹל? כָּמוֹךָ? – שָׁאַל הַשׁוּעָל הָאָדֹם.
– כֵּן, גָדוֹל כָּמוֹנִי – עָנָה דָן – אַךְ זוֹ צָרָה, שֶׁאֵין אֲנִי יוֹדֵעַ כֵּיצַד פּוֹתְחִים אֶת הַמַלְכֹּדֶת הַזֹאת אַחֲרֵי שֶׁהַקְפִיץ שֶׁלָהּ נִסְגַר.
– אֵין דָבָר! – אָמַר הַשׁוּעָל – אֲנִי יוֹדֵעַ. – וְהוּא שָׁלַח מַבָּט עַרְמוּמִי בְּדָן. נִכָּר הָיָה בַּשׁוּעָל שֶׁהוּא מְרֻצֶה מְאֹד.
– יָפֶה! – קָרָא דָן – לְהִתְרָאוֹת. תֵּכֶף אֶחֱזֹר.
דָן רָץ אֶל הַמַלְכֹּדֶת הָרִאשׁוֹנָה.
אַךְ פָּנָה הַצַיָד הַצָעִיר לְדַרְכּוֹ וְהַשׁוּעָל הַקָטָן מִהֵר אֶל הַמַלְכֹּדֶת הַגְדוֹלָה וּבִזְהִירוּת רַבָּה כִּסָה אוֹתָהּ בַּעֲנָפִים וַאֲזוֹבִים.
– אִי־אִי! – צָחַק הַשׁוּעָל הֶעָרוּם – עַכְשָׁו נִרְאֶה מִי יָצוּד אֶת מִי. יִתָּכֵן וְהַצַיָד עַצְמוֹ יִצֹד בְּמַלְכֻּדְתּוֹ.
אַחֲרֵי כֵן יָשַׁב בְּקִרְבַת מָקוֹם וְחִכָּה לִרְאוֹת אֵיךְ יִפֹּל דָבָר.
גַּם דָן חִכָּה. הוּא שָׁכַב בְּצֵל אִילָן לֹא רָחוֹק מִן הַמַלְכֹּדֶת הָרִאשׁוֹנָה וְחִכָּה בְּשֶׁקֶט.
עֵד מְהֵרָה עָבַר שָׁם עֹפֶר אַיָלִים וְתוֹךְ כְּדֵי רִיצָתוֹ עָלָה עַל הַמַלְכֹּדֶת וְנִלְכַּד בָּהּ.
– נָפַלְתִּי בַּפַּח! – בָּכָה הָעֹפֶר – אֵם אִמָא תִּמְצָא אוֹתִי בַּמַלְכֹּדֶת אַרְגִישׁ אֶת נַחַת כַּפָּהּ עַל בְּשָׂרִי…
– אַל תִּירָא – קָרָא דָן – אֵינִי רוֹצֶה בְּעוֹר אַיָלִים. עוֹרְךָ לֹא שָׂעִיר וְלֹא רַךְ וְלֹא יִצְלַח לְכַר; מַלְכֹּדֶת זוֹ נוֹעֲדָה רַק לְשׁוּעָל.
וּבְאָמְרוֹ זֹאת פָּתַח דָן אֶת הַמַלְכֹּדֶת וְהוֹצִיא מִתּוֹכָהּ אֶת עֹפֶר הָאַיָלִים לַחָפְשִׁי. לְאוֹת תּוֹדָה הָלַךְ הָעֹפֶר אַחֲרֵי הַצַיָד.
הֵם נִגְשׁוּ אֶל הַמַלְכֹּדֶת הַשְׁנִיָה. מָצְאוּ בָּהּ קִפּוֹד דוֹקְרָנִי. אָחוּז בַּמַּלְכֹּדֶת צָעַק הַקִפּוֹד הַמִסְכֵּן, יִבֵּב וְהִתְפַּתֵּל, נֶאֱבַק בְּרַגְלָיו וּבִקֵשׁ לָצֵאת וָלֹא יָכֹל.
– אִם תֵּשֵׁב בִּמְנוּחָה וְלֹא תִדְקְרֵנִי – אָמַר הַצַיָד הַקָטָן – אֶשְׁלַח אוֹתְךָ לַחָפְשִׁי…
– תּוֹדָה, תּוֹדָה רַבָּה! – קָרָא הַקִפּוֹד.
– בְּסֵדֶר, בְּסֵדֶר! – אָמַר דָן – עוֹר קִפּוֹד לֹא יִצְלַח לְכָר…
וְהַקִפּוֹד הוּצָא מִן הַמַלְכֹּדֶת וְהָלַךְ אַחֲרֵי הַצַיָד הַקָטָן.
הָלְכוּ הָעֹפֶר וְהַקִפּוֹד וְהַצַיָד לִרְאוֹת אֶת הַמַלְכֹּדֶת הַשְׁלִישִׁית.
אַךְ הִיא הָיְתָה רֵיקָה. לֹא מָצְאוּ בָּהּ דָבָר. פָּנוּ מִשָׁם אֶל הַמַלְכֹּדֶת הָרְבִיעִית וְהִנֵה הֵם שׁוֹמְעִים קוֹל נַהֲמָה חַלָשָׁה!
– עִזְרוּ לִי, עִזְרוּ! הוֹצִיאוּנִי מִפֹּה…
הִסְתַּכְּלוּ כֻּלָם לְתוֹךְ הַמַלְכֹּדֶת, פִּשְׁפְּשׁוּ בְּפִנוֹתֶיהָ וּמָצְאוּ בּוֹ גּוּר־דֻבִּים עוּל־יָמִים הַמוֹשִׁיט אֲלֵיהֶם אֶת כַּפָּיו הַשְׂעִירוֹת וּמְיַבֵּב כְּמִתְחַנֵּן…
– אָנָא, עִזְרוּ לִי בַּצַר לִי…
דָן הִסֵס רֶגַע.
– אֵין אֲנִי יוֹדֵעַ מַה לַעֲשׂוֹת בְּךָ, אוּלַי טוֹבָה פַּרְוָתְךָ לְכָר!…
– לֹא, אֵינִי רוֹצֶה לִהְיוֹת כָּר, לֹא רוֹצֶה – קָרָא הַדֹב הַקָטָן – אֲנִי אֲדַבֵּק אֶתְכֶם בִּדְבַשׁ דָבִיק. רְאוּ!…
וְאָמְנָם שְׂעַר הַדֹב דָבִיק הָיָה מִדְבָשׁ.
– אַתָּה צוֹדֵק – אָמַר דָן אַחֲרֵי שֶׁבָּדַק אוֹתוֹ – לֹא נַעֲשֶׂה מִמְךָ כָּר – פָּתַח אֶת הַמַלְכֹּדֶת וְשִׁחְרֵר אֶת הַדֻבּוֹן, וְזֶה הוֹדָה לַצַיָד וְהָלַךְ אַחֲרָיו בְּעוֹד הַדְבַשׁ מָרוּחַ עַל כַּפּוֹת רַגְלָיו…
הָלְכוּ הַדֹב, הַקִפּוֹד וְהָעֹפֶר אַחֲרֵי הַצַיָד אֶל הַמַלְכֹּדֶת הָאַחֲרוֹנָה. בְּקָרְבָם אֶל מְקוֹם הַמַלְכֹּדֶת שָׁמְעוּ לְפֶתַע קוֹל נְהִימָה דַקָה עוֹלֶה מִבֵּין הַשִׂיחִים, אֲשֶׁר הַמַלְכֹּדֶת חָבוּיָה שָׁם. וְהִנֵה הֵם רוֹאִים אֶת הַשׁוּעָל הָאָדֹם יוֹשֵׁב לְצִדָהּ.
– שׁוּעָל בַּמַלְכֹּדֶת – לָחַשׁ הָעֹפֶר.
– שׁוּעָל! – חָזַר אַחֲרָיו הַקִפּוֹד.
– עַתָּה יִהְיֶה לְךָ כַּר רַךְ! – הֵעִיר גַם הַדֹב.
– הַאֻמְנָם שׁוּעָל זֶה? – שָׁאַל דָן – הֲלֹא רְאִיתִיו עוֹד לִפְנֵי כֵן! – אָמַר וְרָץ אֶל הַמַלְכֹּדֶת.
אַךְ לֹא הִסְפִּיק לִתְפֹּשׂ אֶת הַשׁוּעָל כִּי בְּרִיצָתוֹ עָלָה עַל הַמַלְכֹּדֶת, הַמְכֻסָה עֲנָפִים.
קְפֹץ! – קְפִיץ הַמַלְכֹּדֶת נִסְגַר עָלָיו!
– אִי – הִפְלִיט דָן צַעֲקַת־פַּחַד – נָפַלְתִּי בַּפַּח!
– יֶעֱרַב לְךָ – צָחַק הַשׁוּעָל – אֵיךְ אַתָּה מַרְגִישׁ בַּמַלְכֹּדֶת?
– אֵין הַדָבָר מוֹצֵא חֵן בְּעֵינַי – נֶאֱנַח דָן – אָנָא, עֲזֹר לִי לָצֵאת.
– לֹא אֲנִי – אָמַר הַשׁוּעָל – אַתָּה הֲלֹא רָצִיתָ לָצוּד אוֹתִי בַּמַלְכֹּדֶת שֶׁלְךָ וְהִנֵּה צַדְתִּי אוֹתְךָ בַּמַלְכֹּדֶת שֶׁלִי…
וְהַשׁוּעָל הִסְתַּכֵּל בְּדָן בְּעֵינַיִם עַרְמוּמִיוֹת…
– עַתָּה לֹא אֵצֵא עוֹד מִפֹּה לְעוֹלָם – חָלַף הִרְהוּר בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל דָן…
אַךְ הָעֹפֶר, הַקִפּוֹד וְהַדֹב לֹא יָכְלוּ לִרְאוֹת אֶת דָן בְּצָרָתוֹ. צַעַר רַב הִצְטַעֲרוּ עָלָיו.
– עֲזֹר לוֹ לָצֵאת, שׁוּעָל אָדֹם, יְדִידֵנוּ הוּא וְאַתָּה הֲלֹא יוֹדֵעַ כֵּיצַד פּוֹתְחִים אֶת הַקְפִיץ – בִּקְשׁוּ כֻּלָם.
– אוּלַי יְדִידְכֶם הוּא, אַךְ לֹא יְדִידִי – עָנָה הַשׁוּעָל – הוּא רָצָה לַעֲשׂוֹת מִמֶנִי כַּר וְעַכְשָׁו אֲנִי אֶעֱשֶׂה כַּר מִמֶנוּ.
לְשֵׁמַע הַדְבָרִים הָאֵלֶה הֵלִיט דָן אֶת פָּנָיו בְּיָדָיו וְהִתְחִיל בּוֹכֶה וּמִתְיַפֵּחַ.
וְהָעֹפֶר, הַקִפּוֹד וְהַדֹב הִתְרוֹצְצוּ אָנֶה וָאָנָה, הִסְתַּכְּלוּ בּוֹ בְּצַעַר, רָצוּ לַעֲזֹר לוֹ, אַךְ לֹא יָדְעוּ מָה עֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹת.
יָשַׁב הַדֻבּוֹן הַקָטָן עַל רַגְלָיו הָאֲחוֹרִיוֹת וּבְקוֹל רָם הִתְחִיל קוֹרֵא:
– אִמָא, אִמָא, בּוֹאִי, מַהֲרִי!
מִיָד בָּאָה אִמָא דֻבָּה, גְדוֹלָה וַעֲצוּמָה, פִּלְסָה לָהּ דֶרֶךְ בֵּינוֹת הַשִׂיחִים. הֵגִיחָה וְנִגְשָׁה אֶל הַשׁוּעָל הָאָדֹם, תָּפְשָׂה אוֹתוֹ בְּכַפָּהּ הַגְדוֹלָה וְקָרְאָה:
– אֵיךְ הֵעַזְתָּ לְהַפִּילוֹ בַּמַלְכֹּדֶת? – נָהֲמָה הַדֻבָּה בְּכַעַס.
עָמַד הַשׁוּעָל הַקָטָן מוּל הַדֻבָּה הַגְבוֹהָה כִּמִגְדָל, פִּרְפֵּר מִפַּחַד וְאָמַר בְּקוֹל רוֹעֵד:
– אוּה, גְבִרְתִּי הַדֻבָּה, לֹא כְלוּם, לֹא כְלוּם. רַק לָצוֹן חָמַדְתִּי לִי. הִנֵה אֶפְתַּח אֶת הַמַלְכֹּדֶת.
וּמִיָד מִהֵר אֶל הַמַלְכֹּדֶת, רָקַע בָּהּ בְּרַגְלָיו, רִחְרַח סְבִיבָה, וַחֲרִיק – הַמַלְכֹּדֶת נִפְתְּחָה בִּקְפִיצָה וְהַצַיָד הַקָטָן יָצָא לַחָפְשִׁי.
אַךְ תַּחַת לִשְׂמֹחַ הֵחֵל הַצַיָד לִבְכּוֹת בְּכִי גָדוֹל שִׁבְעָתַיִם מִבַּתְחִלָה.
– צַיָד קָטָן! – אָמְרוּ לוֹ כָּל הַחַיוֹת – מֵעַתָּה אַל תֵּצֵא עוֹד לְצַיִד. לָמָה אַתָּה בּוֹכֶה?
הֵנִיעַ דָן אֶת רֹאשׁוֹ בְּעֶצֶב.
– בּוּ־הוּ־הוּ – הִתְיַפַּח הַצַיָד – אֵיךְ לֹא אֶבְכֶּה וְצַיָד רַע אֲנִי. הִנֵה לֹא הִצְלַחְתִּי לָצוּד אֲפִילוּ שׁוּעָל אֶחָד בִּשְׁבִיל הָאִינְדְיָאנִית הַקְטַנָה, וְעַתָּה הִיא תִּצְחַק וְתִלְעַג לִי…
נִסוּ כֻּלָם לְנַחֲמוֹ, אַךְ לְלֹא הוֹעִיל. הַצַיָד כָּבַשׁ אֶת פָּנָיו וְקָרָא בְּלֵב שָׁבוּר וְרָצוּץ:
– אֵיךְ אָבוֹא אֶל הָאִינְדְיָאנִית בְּיָדַיִם רֵיקוֹת…
– אַל תִּבְכֶּה – קָרָא הַשׁוּעָל – לֹא תָבוֹא אֵלֶיהָ בְּיָדַיִם רֵיקוֹת. הִנֵּה אֶהְיֶה אֲנִי לָהּ לְכַר; אֵלֵךְ עִמְךָ לְבֵיתָהּ וְאֶשְׁכַּב לִמְרַאֲשׁוֹתֶיהָ כָּל הַלֵילוֹת. שָׁכֹב אֶשְׁכַּב בְּשֶׁקֶט… אֲפִילוּ לֹא אָנִיעַ אָזְנַי…
לְשֵׁמַע הַדְבָרִים הָאֵלֶה קָפַץ דָן מִשִׂמְחָה, מָחָה אֶת דִמְעוֹתָיו וְקָרָא:
– הַאֻמְנָם תַּעֲשֶׂה זֹאת? הֲבֶאֱמֶת מוּכָן אַתָּה לַעֲשׂוֹת כַּדָבָר הַזֶה לְמַעֲנִי?
– בְּוַדַאי – חָזַר הַשׁוּעָל עַל הַבְטָחָתוֹ וְהִבְלִיט אֶת חָזֵהוּ הַקָטָן בְּגַאֲוָה וְכָל שְׁאָר בַּעֲלֵי הַחַיִים מְחַיְכִים אֵלָיו וּמִסְתַּכְּלִים בּוֹ כִּבְגִבּוֹר גָדוֹל.
– שׁוּעָל נֶחְמָד אַתָּה – אָמַר דָן – גַם שָׂעִיר וְצַמְרוֹנִי שֶׁכָּזֶה. כַּר טוֹב תִּהְיֶה לָאִינְדְיָאנִית. כַּר חַי…
וּשְׂמֵחִים וְעַלִיזִים נִפְרְדוּ דָן וְהַשׁוּעָל מִבְּנֵי לִוְיָתָם וּפָנָה לְדַרְכָּם הַבַּיְתָה. דָן לֹא פָּסַק מִלְהַרְהֵר עַל הַכַּר הֶחָדָשׁ אֲשֶׁר הָאִינְדְיָאנִית הַקְטַנָה תְּקַבֵּל אוֹתוֹ מִיָדוֹ בְּמַתָּנָה וְתִשְׂמַח מְאֹד בְּלֵילוֹת הַחֹרֶף. וְהַשׁוּעָל הָאָדֹם אַף הוּא שָׂמַח שִׂמְחָה גְדוֹלָה. יָדוֹעַ יָדַע שֶׁאָבִיהָ שֶׁל הָאִינְדְיָאנִית הַקְטַנָה יָצוּד הַרְבֵּה תַּרְנְגוֹלוֹת טְעִימוֹת וּשְׁמֵנוֹת לִהְיוֹת לוֹ לְמַאֲכָל. וּבְלֶכְתּוֹ עַתָּה לְצִדוֹ שֶׁל הַצַיָד הַקָטָן לִקְלֵק אֶת לְשׁוֹנוֹ וּבָלַע אֶת רֻקוֹ לַמַחֲשָׁבָה, שֶׁיוֹם יוֹם תִּנָתֵן לוֹ סְעֻדָה עֲרֵבָה…
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.