רַבִּים מִבַּעֲלֵי הַכָּנָף הִתְאַסְּפוּ לְמִינֵיהֶם מִקֵּץ יְמֵי הָאָסִיף, וַיַּמְתִּיקוּ עֵצָה מַה לַעֲשׂוֹת לִימֵי הַחֹרֶף הַקְּרוֹבִים לָבֹא: הֵן מִיּוֹם לְיוֹם יֵלֵךְ הַשֶּׁמֶשׁ הָלֹךְ וְהִסָּתֵר, הָלֹךְ וְתֵעֲלֵם. הֲתוּכַלְנָה הַצִּפֳּרִים לְהִשָּׁאֵר לְלֹא אוֹר וּלְלֹא שָׁמֶשׁ?"

“הָבָה נֵצֵא בְּעִקְבוֹתֶיהָ!” יָעֲצוּ רַבִּים מִבַּעֲלֵי כָנָף: “הֵן כֹּחֵנוּ בִּכְנָפֵינוּ, וְנֹצוֹתֵינוּ קַלּוֹת עֲלֵינוּ! נֵצֵא לִמְצֹא לָנוּ אֶרֶץ הַשֶּמֶש וְנִחְיֶה לְאוֹרָהּ”.

– "וְאִם גַּם נֹצוֹתֵינוּ תִּכְבַדְנה עֲלֵינוּ אָז עַל נְקַלָּה נַשְלִיכֵן מֵעֲלֵינוּ, וְנָעוּף עֵירֻמִּים, וְאַל נֹאבַד בַּחֹשׁךְ.

– "וְאִם גַּם תִּכְּשַׁלְנָה כְנָפֵינוּ, אָז יִשָּׂא הֶחָזָק אֶת הֶחָלַשׁ וְאִישׁ לְרֵעֵהוּ יֹאמַר:

חֲזָק!.

אַךְ רַבִּים מֵהַצִּפֳּרִים אָמְרוּ: “אֵיך נַעֲזֹב אֶת אֶרֶץ מוֹלַדְתָּנוּ וְאֵת קֵן יַלְדוֹתֵנוּ אֲשֶׁר נָתְנוּ לָנוּ אוֹר וְחֹם וְחַיֵי עֹנֶג? הֲלֹא אָז נֶחֱטָא בְּנַפְשׁוֹתֵינוּ, וְהָיִינוּ לְשָׁלָל לְכָל חַרְטֹם¹ וְצִפֹּרֶן אֲשֶׁר יִמְצְאנוּ! וַאֲנַחְנוּ הַנָּכְרִים בְּאֶרֶץ נִכְרִיָה, לֹא נִמְצָא עֹז בְּנַפְשֵׁנוּ לִטְרֹף תּוֹלָע אֶזְרַח בָאָרֶץ!”

“וגַם מֵאוֹר שֶׁמֶשׁ לֹא יִתְנוּנוּ לֶהֱנוֹת² כִּי שֶׁמֶשׁ אֶרֶץ זָרָה הִיא, לֹא לָנוּ הִיא זוֹרַחַת!”

– “וְרָעָב!.. וְקֹר!.. הַנְּקַלָה בְעֵינֵיכֶם?.. הֵן טוֹב לְצִפּוֹר שְׂבֵעָה וְחָם לָה לְהִתְגַעגֵע עַל הָאוֹר, אֲבָל בְּאוֹר שֶׁמֶשׁ תִשְׁבָּעוּ, בָּנִים, וְלֹא תִבְנוּ קֵן!”

מֵאוֹר בֹּקֶר וְעַד הַנֶּשֶף יָשְבוּ בַעֲלֵי הַכָּנָף וְהִתְוַכְּחוּ³ , וְלֹא בָאוּ לִכְלַל דֵעָה אֶחָת. לְמָחֲרַת הַיּוֹם הִשְׁכִּימוּ לְהִתְאַסֵף וַיַּרְבּוּ לְהִתְוַכֵּחַ, וּבָאַחֲרוֹנָה הֶחֱלִיטוּ וַיִּסְכִּימוּ כָלָם לְהִתְאַסֵף עוֹד בַּיוֹם הַשְּׁלִישִׁי וְכָכָה אָרְכָה דְבַר אֲסֵפְתָם יָמִים רַבִּים לְלֹא קֵץ וְהַחְלָטָה⁴.

כִּי כָבֵד הָיָה לְכָל אֶחָד מִבַּעֲלֵי הָרִיב לְוַתֵּר⁵ עַל שֶׁלוֹ: יָדְעוּ הַחֲפֵצִים מְאֹד בִּיצִיאָה, כִּי חַיִּים בְּלִי שֶׁמֶשׁ – טוֹב מֵהֵם הַמָּוֶת; וְחָשׁוּ הָאֶזְרָחִים מְאֹד, כִּי חַיֵּי נְדוּדִים רָעִים מִמָּוֶת מִחֵץ וָקֶשֶת.

וּבֵין כֹּה, וְהַשֶּׁמֶשׁ הָלֹךְ וְרָחוֹק, וְהַיּוֹם יֵלֵךְ וְיִצְעַר, וְהַקֹּר יֵלֵךְ וְגָדוֹל. רָאוּ אָז בַּעֲלֵי הַכָּנָף, כִּי אַחַת מֵעֲצוֹתֵיהֶם: לְהָשִׁיר⁶ נוצוֹתֵיהֶם נִסְכָּלָה, כִּי לֹא יוּכְלוּ עוֹד לַעֲמוֹד עֲרֻמִּים בִּפְנֵי הַקֹּר: וַיִּהְיוּ נְכוֹנִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּקְפִיצוֹת.

– וְהַיּוֹם יֵלֵךְ הָלֹךְ וְצָעֹר, עַד שֶׁלֹּא הִסְפִּיק לָהֶם עוֹד הַיּוֹם גַּם לְוִכּוּחֵיהֶם וְדִבְרֵי רִיבוֹתָם; וּבְטֶרֶם יֵאַסְפוּ כֻלָּם – וּכְבָר רַד היּוֹם, וַיְהִי עֲלֵיהֶם לָשוּב אֶל קִנֵּיהֶם. אָז רָאָוּ כִּי לֹא יָבֹאוּ עַד נֶצַח לִידֵי הֶסְכֵּם⁷ ויִגְמְרוּ לָלֶכֶת אִישׁ בְּדַרְכּוֹ. אָז נִפְלְגָה המַּחֲנה לִשְׁתֵּי כִתּוֹת: – הַנֹּהִים אַחֲרֵי אוֹר שֶׁמֶשׁ הִתְאַסְּפוּ לָצֵאת וְהַנֶּאֱמָנִים עִם קִנֵיהֶם הִתְאַסְּפוּ לְהִשָׁאֵר וְלָקַחַת בִּרְכַּת הַפְּרֵידָה מֵאֲחֵיהֶם הַנּוֹדְדִים. –

הַנּוֹדְִדִים הִתְכּוֹנְנוּ לָעוּף, וְעֵינֵיהֶם נטוּיוֹת אֶל קִנֵּיהֶם וְאֶל אֲחֵיהֶם הַנִּשְׁאָרִים.

וְהַנִּשְׁאָרִים הִתְנַגְּשׁוּ לְאַחַד אֶחָד וְעֵינֵיהֶם נְטוּיוֹת אֶל הַשֶּׁמֶש הַקְּטַנָּה וְאֶל אֲחֵיהֶם הַנּוֹדְדִים.

בְּרֶגַע וְקִינָה אַחַת קְצָרָה וּמְלֻבֶּבֶת⁸ נִשְׁפְּכָה עַל הַכִּכָּר – וַיִּתְפָּרָדוּ. – וַיָּעוּפוֹ הַנּוֹדְדִים וַיָּשׁוּבוּ הָאֶזְרָחִים. –

וַיַּעַבְרוּ עַל הַנּוֹדְדִים יָמִים רַבִּים, יְמֵי רָעָב וָקֹר, יְמֵי גֵרוּת⁹ וְנֵכָר. בְּמֶשֶׁךְ הַיָּמִים הָהֵם רָאוּ הַנּוֹדְדִים, כִּי לַשָּׁוְא אָטְמוּ אָזְנֵיהֶם מִשְּׁמֹעַ בְּקוֹל אֲחֵיהֶם עַל אֹדוֹת הָאַהֲבָה לְקֵן מוֹלֶדֶת: כָּל מִשְׁאָלוֹת לִבָּם מָצְאוּ בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה, גַּם טֶרֶף לְמַדַּי, גַּם אוֹר וָחֹם נָעִים, אַךְ אֶרֶץ מוֹלֶדֶת אֲהָהּ! אֶרֶץ מוֹלֶדֶת – אָיִן! טוֹב עֲלֵה־מְרוֹרִים בְּקִנֶּךָ, וְלֹא רֹב שָׁלָל¹⁰ בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה! – וַיָּבֹאוּ יְמֵי הַחֹרֶף וְהַסְּתָיו לָאֶזְרָחִים. אָז רָאוּ הָאֶזְרָחִים, כִּי לַשָּׁוְא אָטְמוּ אֶת לְבָבָם מִשְּׁמֹעַ בְּקוֹל הָאַהֲבָה לָאוֹר: אָמְנָם חַם לָהֶם בְּקִנֵיהֶם, גַּם טֶרֶף הִקְרָה אֱלֹהִים דַּיָם, אֲבָל, הָאוֹר, הָהּ, הָאוֹר! אֵין אוֹר מָתֹק לַנֶּפֶשׁ! טוֹב עֲלֵה-מְרוֹרִים לְאוֹר שֶׁמֶש וְלֹא רֹב שָׁלָל בַּחֹשֶׁךְ!

עָבְרוּ הַיָּמִים וַיַּעֲבֹר הַחֹרֶף, וַתָּשָׁב הַשֶּׁמֶשׁ עַל תְּקוּפָתָהּ¹¹ וַיָבֹאוּ יְמֵי הָאָבִיב. שָׁמְעוּ הַנּוֹדְדִים, כִּי פָקְדָה הַשֶּׂמֶשׁ אֶת אַרְצָם, וַתָּשֹׁב לִזְרֹעַ אוֹר וְחֹם בִּיעָרֶיהָ, וַיִּתְנוּ לֵב לָשׁוּב אֵלֶיהָ. –

שָׁמְעוּ זֹאת הָאֶזְרָחִים, וַיִּשְׂמְחוּ מְאֹד וַיֹּאמְרוּ לָצֵאת לִקְרַאת אֲחֵיהֶם וּלְקַדֵם פְּנֵיהֶם; אַךְ לֹא מָצְאוּ עֹז בִּלְבָבָם לָדָּבָר הַזֶּה, כִּי כְלִמָּה כִּסְּתָה פְנֵיהֶם – פֶּן יִשְׁאָלוּם הַּנֹּדְדִים לֵאמֹר: “אֵיך עָמַד בָּכֶם לִבְּכֶם לִחְיוֹת זְמָן אֲשֶׁר כָּזֶה לְלֹא אוֹר!”

וְהַנֹּדְדִים שָׁבוּ וַיֵחָבְאוּ בְּסֵתֶר הַיַּעַר וַיֵּבֹשׁוּ מֵהֵרָאוֹת בַּחוּץ – פֶּן יִשְׁאָלוּם אֲחֵיהֶם הָאֶזְרָחִים לֵאמֹר:

“אֵיךְ מְצָאתֶם אֶת לִבְּכֶם לַעֲזֹב אֶרֶץ מוֹלֶדֶת וְלִשְׁכַּח קֵן יַעַרְכֶם?”