מתוך דברים בכינוס סופרים בירושלים ביום ט' באייר תש"י (26.4.1950).
אנו יודעים משהו על נבואת ישראל, אך איננו יודעים כמעט כלום על נביאי ישראל. סתומות לנו פרשיות חייהם וקשה לנו לערוך דמות מוחשית כיצד נשאו את משאם, איך השפיעו ואילו היו דרכי מלחמתם. וכשאני שומע אנשים רציניים מדברים על הנביאים ומשלבים בדברים משאלה, שיימצאוּ בקרבנו ובדורנו אנשים, שיטלו עליהם תפקיד של מעין־נביאים, הריני מתמלא תמהון. הנבואה היתה הופעה נשגבה, חד־פעמית, שלאחר חתימתה ניטלו מפתחותיה מן הדורות הבאים ואינה יכולה להיות נושא לחיקוי. ענין אחר היא הנבואה כמורשת רוחנית של האומה. זו מובנת לנו ויקרה לנו, ומשמשת מקור יניקה וחינוך, ממנה נשאב אידיאלים לאומיים ואנושיים כלליים.
תורת בובר היתה גירסת הבחרות שלי ועד היום שקוד אני לקרוא כמעט כל מה שהוא כותב. אולם חייב אני להודות, שתביעותיו מן העם והארץ, כפי שהוא מנסחן בזמן האחרון וכפי שניסחן כאן בכינוס, אינן מחוורות ואף נראות לי כמלאות סתירות. מבין אני את אנשי־הדת השלמים, אלה הסבורים, שעלינו לקיים במדינת ישראל תרי"ג מצוות והמאמינים ברעיון הבחירה (“אתה בחרתנו”) פשוטו כמשמעו; אבל אם שמעתי כאן אפילו מפי ר' בנימין, שאין הוא מקבל את כל המסורת כנתינתה והוא מוצא בה פגמים, הטעונים בקורת, ממילא הוא מודה, שיש צורך בסלקציה מסויימת של ערכי המורשה הישראלית והוא גורס “דין הניין לו ודין לא הניין לו”.
מתיצבת, איפוא, השאלה: אילו ערכים נקבל ואילו לא נקבל. מעולם לא שמעתי ולא קראתי, שבובר יאמר איזה דבר ברור בענין זה, שהרי יש להניח, שאף הוא אינו גורס קיום תרי"ג מצוות ואמירת הן לכל מה שתלמיד ותיק חידש ועתיד לחדש בתחום ההלכות והמצוות הדתיות. מבחינה זו אין ההסתמכות התמידית על הנביאים מעלה ולא מורידה. ואף הדיבור הבלתי פוסק “לא ככל הגויים בית ישראל” אינו מסייע הרבה.
עובדה היא, שרובו של העם אינו דתי, מבחינת קיום המצוות, וכוחה של המחשבה הדתית המסורתית פקע בשבילו. יש איפוא צורך באיזו ברירת־ערכים, באיזו סינתיזה חדשה. בנידון זה נחצה העם החילוני בישראל לשתי כתות: כת אחת מודה בתרבות עברית פורמלית בלבד וכופרת בעצמיות הרוחנית שלנו. כת זו התרבות הסובייטית מעבירה אותה על דעתה והיא פשוט “מתרוססת”. זוהי התבוללות בנוסח חדש, בנוסח היסטורי, בנוסח ההתיוונות. שכן בגולה היתה וישנה טמיעה פשוטה, כלומר, יהודים היו מסגלים לעצמם את תרבותו של העם החזק, שבתוכו התגוררו ומתבטלים בתוכה; בעוד שכאן, אין אנו יושבים בתוך עם כזה, אלא התרבות המבוללת והמטמיעה מובאת ממרחקים. סכנה חמורה צפויה מכת זו, המעתיקה כמעט הכל משם, מברית המועצות: דרכי המחשבה, קנה־המידה לערכי יופי ומוסר, עניני היתר ואיסור, טוב ורע. סופר הנערץ שם נערץ גם עליה, וכיון שמגיעה טלגרמה, שאירעה תקלה לאותו סופר, והועד המרכזי של אגודת הסופרים בברית המועצות הסיר את חסדו מעליו ורואה אותו כ“סוטה”, מיד מסירה אף אותה כת חסדה מעליו.
אולם יש חלק אחר, שלשמחתנו הוא הרוב, המודה בעצמיותו הרוחנית של עם ישראל ומוקיר ערכי־מורשה רבים ורוצה בחידושם. אלא שהתהליך הזה של גיבוש ערכי־העבר הקיימים ומיזוגם בתוך הוייתנו החדשה, מתנהל בכבדות, ולא באשמתו של מישהו; תהליך כזה איננו ענין לדור אחד. הוא נמשך ויימשך ויביא באחריתו לידי התחדשות רוחנית ותרבותית של עם ישראל.
לסופרי־ישראל ולכל אנשי־הרוח מיועד תפקיד נכבד, אולי התפקיד העיקרי, בתהליך היסטורי זה. אולם לא ברוגז ולא בדברים, שיש בהם אחד מששים של שנאת־מדינת־ישראל, ייעשה הדבר. רק מי שמקבל ביסודה את המהפכה, שנתחוללה באומה עם הקמת המדינה, ורק מי שמברך עליה בכל לב, יכול ורשאי להטיף גם למהפכה רוחנית בישראל. אולם מי שחושב, שאילו קבלו את תכנית “ברית שלום” היה עם ישראל כיום במצב מאושר יותר, אל יתפלא, שדבריו אינם נשמעים. הלה, גם אם ידבר את הדברים הנפלאים ביותר, לא ידבר אל הענין, אלא נגד הענין.
נשמעו כאן דברי התמרמרות על מעשה דיר־יאסין. משום מה אין ר' בנימין יודע את הגבת הציבור ומוסדותיו על מעשה זה והוא התיר לעצמו להטיל כתם על הישוב, שכאילו הסכים לכך, או שלא מחה על המעשה; והלא האמת היא, שרוב הישוב הוחרד בשעתו וגינה את הענין הזה הן מבחינה מוסרית והן מבחינה מדינית. אנו בטוחים, שמעשה דיר־יאסין לא סייע לנצחוננו, אלא הכתים אותו.
ואולם אסור להתעלם מן התנאים, שבהם נלחמנו ושבהם אנו שרויים עד היום. אנו מוקפים אריות וזאבים מכל צד, ואי אפשר שלא למצוא גם “מסיבות מקילות” לכשלונותינו המוסריים, המתגלים פה ושם. היה זמן שניסר ויכוח בתנועת־הפועלים, אם הסוציאליזם בארץ אחת הוא אפשרי. אולם לא רק את הסוציאליזם קשה להגשים בארץ אחת, אלא גם את הצדק קשה מאד להגשים בארץ אחת. הקושי הזה אינו פוטר אותנו. אנו צריכים לחנך את הנוער ואת הצבא ואת כל בית ישראל על ערכי הצדק, שבלעדיהם לא תהיה לנו תקומה רוחנית, אולם לא ייתכן להתעלם מזה, שאנו מוקפים סביבה שאין בה צדק והיא מבקשת לקחת את נפשנו. בתנאים כאלה אין להטיף לצדק נבואי, לצדק מוחלט. גם ביחס לצדק נאמר “וחי בו” ולא שימות בו.
האהבה לעם ומדינה אינה צריכה לקלקל את השורה. עלינו למתוח תמיד בקורת צודקת על חזיונות שליליים ולגלות את המומים והליקויים. עלינו להשתדל לטוות טלית רוחנית חדשה לישראל, לאחר שהישנה נפרמה וציציותיה נפסלו בעיני רוב העם. דבר זה ייעשה מעט מעט, בהתלהבות ובזהירות כאחת. וכאן יעוד גדול לאיש־הרוח.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.