סא. ג’וחא והגנב. גנב הוציא כמעט את כל הריהוט מביתו של ג’וחא. ג’וחא נוטל את רהיטיו הנשארים, ניגש אל ביתו של הגנב ומתיישב בו ישיבת קבע. לגנב הוא מסביר: — שכרתי את הדירה הזאת ואני מודה לך על העזרה בהעברת הרהיטים שלי.
סב. האורח מן העולם הבא. ג’וחא יורד לקבר פתוח ולן בו. כאשר השוער מוצא אותו וגוער בו, אומר ג’וחא: “אני אורח מן העולם הבא. רק טיילתי פה מעט…”.
סג. מכנסיו של ג’וחא. אשתו של ג’וחא כיבסה את מכנסיו ותלתה אותם לייבוש. הרוח הפילה אותם לארץ וג’וחא קורא: “ברוך ה' שלא הייתי בהם!”. הוא הולך לבית הכנסת לברך את ברכת-הגומל.
סד. “המשיח הוא בדרכו לכאן”. בני אדם חצופים לוקחים בכוח גדי של ג’וחא ואוכלים אותו. הם לועגים לו: “מה בכך? הלא המשיח הוא בדרכו לכאן!” הם מתיישבים לשחק קלפים, פושטים מעילים ומפקידים אותם בידי ג’וחא. ג’וחא משליך אותם לתוך האש באומרו: “מה בכך? הלא המשיח הוא בדרכו לכאן!”.
סה. מרק האווזים. איכר נותן לג’וחא אווז במתנה וג’וחא מכבד אותו במרק אווזים. אחר-כך מבקר אצלו איש אחר, המציג את עצמו כקרובו של הקודם. גם אותו מכבד ג’וחא במרק. אך כאשר מופיע איכר שלישי, המציג את עצמו כשכנו של האיכר הראשון, ומבקש לעצמו את זכות האורחים, מגיש לו ג’וחא צלחת המלאה מים: “הרי גם המים הם שכניו של המרק”.
סו. מתנת התאנים. ג’וחא מביא לאדוניו תאנים במתנה. האדון זורק אותן בפרצופו. ג’וחא מודה לקדוש-ברוך-הוא שלא הביא סלקים לאדונו, כי אז היה בוודאי מתנפץ ראשו.
סז. הקבר הישן. ג’וחא חלה וציווה לקבור אותו בקבר ישן ולא לכרות לו קבר חדש. למה? כדי שבישיבה של מעלה יהיו העליונים סבורים שהוא מת מזמן, וכך יהיה בין הראשונים לקום עם תחיית המתים.
סח. הקומקום שילד. ג’וחא מחזיר לשכנו קומקום גדול שאותו שאל ממנו, אך הוא מוסיף על הקומקום הגדול קומקום קטן. הוא מסביר למשאיל המתפלא על כך: “הקומקום שלך ילד”. בפעם הבאה הוא לא החזיר את הקומקום השאול, בטענה שהקומקום מת. “אם היה מסוגל ללדת, הרי הוא יכול גם למות”.
סט. שבעה או ששה גמלים. ג’וחא נוהג שבעה גמלים אל העיר. הוא יושב על אחד מהם וסופר אותם, והנה הם רק ששה. מבוהל הוא יורד וסופר אותם שוב, והנה הם עכשיו שוב שבעה. שמח הוא עולה על גמלו ומונה אתם, והנה הם שוב ששה. ג’וחא בא לעיר ומבקש את החכם לפתור לו את החידה. החכם מסביר לו: “שכחת לספור את עצמך”. — מלים אלו נהפכו לפתגם ומשתמשים בו לציון קוצר-הראייה של אדם (כסיל) שאינו רואה את הפתרון המובן מאליו של עניין פשוט והוא הופך עניין זה לבעיה מסובכת.
ע. תפילתו של ג’וחא. ג’וחא מבקש מאלוהים שישלח לו אלף דוקאטים, מבלי שיחסר מהם אחד. יהודי שומע זאת ומשליך לביתו דרך הארובה, 999 דוקאטים, כדי לראות מה יעשה ג’וחא בסכום שאינו מלא. ג’וחא מונה את הדוקאטים וסוגרם בארגז. היהודי תובע את כספו בטענו, כי מצדו לא היה בדבר אלא משחק. ג’וחא עונה כנגדו שאלוהים שלח לו את הדוקאטים. היהודי תובע אותו למשפט ושניהם הולכים לבית הדין. בדרך מבקש ג’וחא: “ארוכה הדרך וקר לי. השאל נא לי את החמור ואת הפרווה שלך!” היהודי ממלא את בקשתו. בבואם לפני השופט קורא ג’וחא: “איש בליעל זה יתבע אפילו את החמור ואת הפרווה שלי ויטען כי שלו הם!” כך באמת קורה והמשפט מזכה את ג’וחא.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות