הסוחר מונציה / ויליאם שייקספיר / שמעון הלקין

הסוחר מונציה

ויליאם שייקספיר
תרגום: שמעון הלקין (מאנגלית)

xמוגש ברשות פרסום [?]

kמחזות

שפת מקור: אנגלית

פרטי מהדורת מקור: ברלין-שרלוטנבורג; תרפ"ט

הַנְּפָשׁוֹת 🔗

הַדֻּכָּס שֶׁל הָעִיר וֵנֵצִיָּה.

מִשְׁתַּדְּכִים אֶל פּוֹרְצִיָּה.

נְסִיךְ מוֹרוֹקָה

נְסִיךְ אֲרַגּוֹן

אַנְטוֹנִיּוֹ – סוֹחֵר בְּוֵנֵצִיָּה.

בַּסַּנִּיּוֹ – יְדִידוֹ. מִשְׁתַּדֵּךְ גַּם הוּא אֶל פּוֹרְצִיָּה.

רֵעֵי אַנְטוֹנִיּוֹ וּבַסַּנִּיּוֹ.

סַלַּנִּיּוֹ

סַלָּרִינוֹ

גְרַצִּיַּנּוֹ

סַלֵּרִיּוֹ

לוֹרֶנְצוֹ – אוֹהֵב יֶסִּכָּה.

שֵׁילוֹק – יְהוּדִי עָשִׁיר.

תּוּבָל – יְהוּדִי יְדִידוֹ.

לַנְצֵילוֹט גּוֹבּוֹ – מְשָׁרֵת שֵׁילוֹק.

גּוֹבּוֹ הַזָּקֵן – אֲבִי לַנְצֵילוֹט.

לֵיאוֹנַרְדּוֹ – מְשָׁרֵת בַּסַּנִּיּוֹ.

מְשָׁרְתֵי פוֹרְצִיָּה.

בַּלְתַּסָּר

סְטֵיפַנּוֹ

פּוֹרְצִיָּה – יוֹרֶשֶׁת עֲשִׁירָה.

נֵרִיסָה – נַעֲרָתָהּ.

יֶסִּכָּה – בַּת שֵׁילוֹק.

זִקְנֵי הַסֵּנַט אֲשֶׁר בְּוֵנֵצִיָּה.

פְּקִידֵי בֵּית-הַדִּין.

שַׂר בֵּית-הַסֹּהַר.

מְשָׁרְתֵי פוֹרְצִיָּה וּבְנֵי פַמַּלְיָה אֲחֵרִים.

מְקוֹם הַמַּחֲזֶה עוֹבֵר חֲלִיפוֹת מִוֵּנֵצִיָּה אֶל בַּלְמוֹנְטְ, אֲחוּזַת פּוֹרְצִיָּה וּבֵית מוֹשָׁבָהּ.

מַעֲרָכָה רִאשׁוֹנָה 🔗

מַחֲזֶה רִאשׁוֹן 🔗

וֵנֵצִיָּה. רְחוֹב.

(בָּאִים אַנְטוֹנִיּוֹ, סַלּוֹרִינוֹ וְסַלַּנִּיּוֹ.)

אַנְטוֹנִיּוֹ

חֵי נַפְשִׁי, לֹא יָדַעְתִּי, מַה כֹּה נֶעֱצָבְתִּי:

נֶעְכְּרָה רוּחִי; נֶעְכְּרָה – תֹּאמְרוּ – רוּחֲכֶם

גַּם אַתֶּם, וְאוּלָם אֵיכָה הָיְתָה רוּחַ כֵּהָה

עִמָּדִי, אֵיךְ זֶה מְצָאַתְנִי וַתְּבוֹאֵנִי,

מַה פִּשְׁרָהּ וּמוֹלַדְתָּהּ – יוֹרֵנִי מִי.

כִּי שׁוֹלָל תּוֹלִיכֵנִי תּוּגַת-לִבִּי זֹאת,

עַד אִם יִפָּלֵא מֶנִּי דַעַת גַּם אֶת נַפְשִׁי.

סַלּוֹרִינוֹ

עַל פְּנֵי מֵי-הָאוֹקְיָנוּס סוֹעֲרָה רוּחֶךָ –

מְקוֹם שָׁם סְפִינוֹתֶיךָ נָאווֹת-הַמִּפְרָשִׂים,

כְּרוֹזְנֵי מֻטּוֹת-יָם וְכַעֲשִׁירֵי נְתִינָיו

אוֹ כְטוּרֵי מִגְדְּלֵי-שַׁיִשׁ נֶחְמָדִים לְמַרְאֶה,

תַּשְׁפֵּלְנָה לִרְאוֹת בָּאֳנִיּוֹת-סוֹחֵר קְטַנּוֹת,

אֲשֶׁר תִּקֹּדְנָה לָהֶן וְתִשְׁתַּחֲוֶינָה,

מִדֵּי תָעֹפְנָה, תַּעֲבֹרְנָה בְּכַנְפֵי-אֶרְגָּן.

סַלַּנִּיּוֹ

אָמְנָם כֵּן, אֲדוֹנִי, לוּ אֲנִי שִׁלַּחְתִּי

אֶת הוֹנִי עַל פְּנֵי יָם, כִּי עַתָּה הָלַךְ גַּם

לְבָבִי אַחֲרָיו הַיָּמָה עִם תִּקְוֹתָי:

קָטַפְתִּי עֵשֶׂב אָז לָדַעַת נְתִיב-הָרוּחַ,

אֲחַפֵּשׂ נְמֵלִים בְּמַפּוֹת, אָרְחוֹת יָם וְחוֹפָיו,

וְכָל דְּאָגָה, תָּקִיץ בְּלִבִּי לִשְׁלוֹם סַחְרִי,

אֶל נָכוֹן עַצֵּב עִצְּבָה רוּחִי גַם אָנֹכִי.

סַלּוֹרִינוֹ

מְרַק-נְזִידִי כִי יְצַנֵּן רוּחַ-שְׂפָתַי –

וְהִפְחִיד רֹב עַצְמוֹתַי, בַּעֲלוֹת עַל לִבִּי

תַּעֲלוּלֵי רוּחַ עַזָּה עַל פְּנֵי יָם.

אַף לֹא אֶתְבּוֹנֵן בְּמֵרוּץ שְׁעוֹן-הַחוֹל בִּן-רָגַע,

מִבְּלִי אֲשֶׁר יָקוּמוּ נֶגֶד עֵינֵי-רוּחִי

שִׂרְטוֹנוֹת, מֵי-אַפְסָיִם, וְרַבַּת-אֳנִיּוֹתַי,

שְׂפוּנַת-טְמוּנַת חוֹל, כּוֹפֶפֶת אֶת רֹאשׁ תָּרְנָהּ

לְמַטָּה מִצְּלָעֶיהָ לְמַעַן נְשֹׁק קִבְרָהּ.

אוֹ כְבוֹאִי אֶל הַתְּפִלָּה בְּמִקְדַּש בֵּית-אֲבָנִים,

הֲלֹא יוֹפִיעוּ חִישׁ לְעֵינַי סַלְעֵי-מָגוֹר,

אֲשֶׁר אַךְ יִגְּעוּ בְעֶדְנַת צִדֵּי-אֳנִיָּתִי –

וְזָרוּ אֶת עִזְבוֹנֵי-בָשְׂמִי עַל פְּנֵי זֶרֶם

וְעָטוּ בְּמִשְׁיִי מֵי הַתְּהוֹם הַמִּתְגָּעֶשֶׁת,

וְכֹל, זֶה עַתָּה הָיָה לִי, כְּלֹא הָיָה יֶהִי!

וְאִם אֶחֱשֹׁב בָּזֹאת, הַאַף לֹא אֶחֱשֹׁב,

כִּי לוּ בָאַתְנִי זֹאת, כִּי עַתָּה נֶעֱצָבְתִּי?

אַל נָא תְכַחֵד, כִּי יָדָעְתִּי: אַנְטוֹנִיּוֹ

מֵחָשְׁבוֹ עַל מַרְכֻּלְתּוֹ נֶעֱצָב כַּיּוֹם.

אַנְטוֹנִיּוֹ

הֵן תַּאֲמִין לִי, כִּי לֹא כֶן הוּא: בְּאָשְׁרִי,

כִּי לֹא בָאֳנִיָּה אַחַת שָׁמוּר סַחְרִי אִתִּי,

וְלֹא בְּמָקוֹם אֶחָד שָׁמוּר הוּא. וְאַף

גַּם זֹאת, כִּי גוֹרַל הוֹנִי כֻלּוֹ לֹא בְחֵיק

שְׁנַת-חַיִּים אַחַת זֹאת לִי יֻטָּל. כִּי עַל כֵּן

אָמַרְתִּי: לֹא מַרְכֻּלְתִּי הִיא שֶׁעִצְּבָה רוּחִי.

סַלּוֹרִינוֹ

אִם כֵּן אֵפוֹא אַךְ חוֹלֵה-אַהֲבָה הִנֶּךָ.

אַנְטוֹנִיּוֹ

פוּי, פוּי!

סַלּוֹרִינוֹ

אַף חוֹלֶה-אַהֲבָה לֹא? הָבָה נֹאמַר אֵפוֹא,

כִּי עָצֵב אַתָּה, בַּאֲשֶׁר לֹא עָלֵז אָתָּה,

וְכֵן הַנָּקֵל לְךָ גַּם צְחֹק וּרְקֹד וֶאֱמֹר,

כִּי עָלֵז אַתָּה – בַּאֲשֶׁר לֹא עָצֵב אָתָּה.

חֵי יַנּוּס¹ דּוּ-פַרְצוּפִים, אִם לֹא בְרִיּוֹת זָרוֹת

יֵשׁ תִּבְרָא לָהּ הַטֶּבַע, אֵם כָּל חָי: בְּנֵי-אִישׁ,

אֲשֶׁר אַךְ יִקְרְצוּ בְעֵינֵיהֶם כָּל הַיּוֹם

וְצָחֲקוּ כַתֻּכִּי לְחֵמֶת-הַחֲלִילִים,

וּבְנֵי-אִישׁ עוֹד חֲמִיצֵי-פָנִים, אֶת שִׁנֵּיהֶם

לֹא יַחַשְׂפוּ בִשְׂחוֹק, לוּ גַם יִשָּׁבַע נֶסְטוֹר²,

כִּי אָמְנָם כֵּן דְּבַר-לָצוֹן עוֹשֵׂה-צְחוֹק הַדָּבָר.

(בָּאִים בַּסַּנִּיּוֹ, לוֹרֶנְצוֹ וּגְרַצִּיַּנּוֹ)

סַלַּנִּיּוֹ

הִנֵּה בַּסַּנִּיּוֹ, שְׁאֵרְךָ מְאֹד נַעֲלָה,

עִם גְּרַצִּיַּנּוֹ וְלוֹרֶנְצוֹ בָּא. שָׁלוֹם

לְךָ! בְּחֶבְרַת טוֹבִים מֶנּוּ נַעַזְבֶךָּ

סַלּוֹרִינוֹ

נִשְׁאַרְתִּי פֹה, עַד אִם שִׂמַּחְתִּי לְבָבֶךָ,

לוּלֵא קִדְּמוּנִי רֵעִים, נִכְבְּדוּ מִמֶּנִּי.

אַנְטוֹנִיּוֹ

יְקַרְתֶּם בְּעֵינַי מְאֹד גַּם שְׁנֵיכֶם, כִּי עַל כֵּן

אֲדַמֶּה, כִּי עִסְקֵיכֶם הֵם בָּכֶם יָאִיצוּ,

וְזֹאת תֹּאֲנָה לָכֶם לָלֶכֶת חִישׁ מִזֶּה.

סַלּוֹרִינוֹ

שָׁלוֹם רַב, אֲדוֹנָי!

בַּסַּנִּיּוֹ

הִנֶּה-נָּא אַנְשֵׁי שְׁלוֹמִי! מָתַי נִצְחָק? מָתָי?

כְּמִתְנַכְּרִים אַתֶּם לִי: הַאֻמְנָם הוֹלְכִים אַתֶּם?

סַלּוֹרִינוֹ

לִפְקֻדּוֹת עִתְּךָ תְּצַפֶּינָה עִתּוֹתֵינוּ.

(יוֹצְאִים סַלּוֹרִינוֹ וְסַלַּנִּיּוֹ.)

לוֹרֶנְצוֹ

מָצָאתָ אֶת אַנְטוֹנִיּוֹ, בַּסַּנִּיּוֹ

אֲדוֹנִי! וְעַתָּה נַעֲזָבְךָ שְׁנֵינוּ פֹה,

וְאוּלָם כְּבוֹא הַצָּהֳרַיִם – וְזָכַרְתָּ

מְקוֹם-מוֹעֲדֵנוּ.

בַּסַּנִּיּוֹ

מְקוֹמִי לֹא יִפָּקֵד אִתְּכֶם.

גְּרַצִּיַּנּוֹ

פָּנֶיךָ דַּלּוּ, אֲדוֹנִי אַנְטוֹנִיּוֹ!

אֵין זֹאת כִּי אִם הִרְבֵּיתָ דְּאֹג לְעוֹלָמֶךָ,

וְכָל הַקּוֹנֶה אֶת עוֹלָמוֹ בַעֲמַל-רוּחַ

אַךְ יְאַבְּדֶנּוּ, כִּי עַל כֵּן שֻׁנֵּיתָ פְלָאִים.

אַנְטוֹנִיּוֹ

בְּצַלְמוֹ וְכִדְמוּתוֹ אֶרְאֶה אֶת הָעוֹלָם:

בִּימָה³, אִישׁ וְאִישׁ יְשַׂחֵק בָּהּ תַּפְקִידוֹ,

וְתַפְקִיד אִישׁ קְשֵׁה-רוּחַ – זֶה תַּפְקִידִי אָנִי.

גְּרַצִּיַּנּוֹ

אֲשַׂחֲקָה אֵפוֹא אָנֹכִי תַּפְקִיד לֵץ:

בִּצְחוֹק וָגִיל יָבוֹאוּ-נָא גַם קִמְטֵי-זֹקֶן,

וְטוֹב כִּי הַדְלֵק יַדְלִיק כְּבֵדִי יֵין-הָרֶקַח

מֵהַקְפִּיא לִבִּי בִי אֲנָחוֹת שׁוֹבְרוֹת-גּוּף.

שַׁלָּמָה יֵשֵׁב אִישׁ, אֲשֶׁר דָּם חַם בְּעוֹרְקָיו,

כְּאָבִיו זְקֵנוֹ זֶה, הֶחָקוּק בִּנְצִיב-בָּהַט?

בְּהָקִיץ לָמָּה יִישַׁן וְנִגַּע גַּם נַגֵּעַ

אֶת עוֹר-בְּשָׂרוֹ בַיֵּרָקוֹן, פְּרִי-רַגְזָתוֹ?

שְׁמָעֵנִי-נָא, אַנְטוֹנִיּוֹ, כִּי אֲהַבְתִּיךָ,

וְאַהֲבָתִי הִיא מְדַבֶּרֶת אִתְּךָ פֹּה:

בְּנֵי-אָדָם יֵשׁ, אֲשֶׁר אַדֶּרֶת-הַקִּפָּאוֹן

אֶת פְּנֵיהֶם תָּלִיט כַּיְרוֹקָה לָאֲגָם,

וְשָׂמוּ לְפִיהֶם מַחְסוֹם וְיָשְׁבוּ דוּמָם תָּמִיד,

לְמַעַן יִהְיוּ בְעֵינֵי כָל הָרוֹאֶה אוֹתָם

כְּאַנְשֵׁי-בִינָה, עִמְקֵי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה,

וְאִישׁ אִישׁ מֵהֵמָּה כֻּלּוֹ אוֹמֵר: "נְבִיא-אֵל אָנֹכִי!

וְעֵת אֶפְצֶה פִּי, לֹא יֶחֱרַץ לְשׁוֹנוֹ כָלֶב!"

אָכֵן, אַנְטוֹנִיּוֹ, יָדַעְתִּי גַם יָדַעְתִּי,

כִּי רַבִּים נוֹדְעוּ לַחֲכָמִים בְּכָל הָאָרֶץ,

רַק בַּאֲשֶׁר כְּמַחֲרִישִׁים יִהְיוּ תָמִיד,

אַף כִּי יָדַעְתִּי, כִּי לוּ נִשְׁמְעוּ דִבְרֵיהֶם,

כִּי עַתָּה יָרַשׁ גֵּיהִנּוֹם כָּל הַשּׁוֹמֵעַ,

אֲשֶׁר מִקֹּצֶר-רוּחַ הַלְבֵּן יַלְבִּין פְּנֵיהֶם

וְקָרָא כְסִילִים לָמוֹ. עוֹד נִשְׁתָּעֶה בְזֹאת,

אַךְ אַל לְךָ דּוּג בְּחַכַּת-תּוּגָה דְגֵי-אֱוִילִים –

תִּפְאֶרֶת-שָׁוְא. בּוֹא-נָא, לוֹרֶנְצוֹ. וְאַתֶּם שָׁלוֹם!

אֶת לִקְחִי אַשְׁלִים כַּהֲתִמִּי אֲרוּחָתִי.

לוֹרֶנְצוֹ

עַד עֵת הַצָּהֳרַיִם נַעֲזָבְכֶם אֵפוֹא.

אֲנִי גַם אָנִי בֵּין חֲכָמִים אִלְּמִים חֶלְקִי,

כִּי תָמִיד יָשִׂים גְּרַצִּיַּנּוֹ מַחְסוֹם לְפִי.

גְּרַצִּיַּנּוֹ

אִם עוֹד שְׁנָתַיִם תֶּאֱרַח לְחֶבְרָה אִתִּי,

וְנִבְצַר מִמְּךָ הַכֵּר קוֹל-מִדְבָּרְךָ אָתָּה.

אַנְטוֹנִיּוֹ

שָׁלוֹם! הֵן כֹּה תוֹרֵנִי הַרְבּוֹת לַהַג גַּם

אוֹתִי.

גְּרַצִּיַּנּוֹ

חֵן, חֵן! כִּי רַק לִשְׁתַּיִם יָפָה שְׁתִיקָה:

לִלְשׁוֹן-שׁוֹר צְלוּיָה וְלַבְּתוּלָה הַמּוֹרִיקָה.

(יוֹצְאִים גְּרַצִּיַּנּוֹ וְלוֹרֶנְצוֹ.)

אַנְטוֹנִיּוֹ

הַאֻמְנָם יָצָא מִפִּיו דָּבָר?

בַּסַּנִּיּוֹ

גְּרַצִּיַּנּוֹ יֶהְגֶּה רִיק אֵין קֵץ מִכֹּל אֲשֶׁר בְּוֵנֵצִיָּה. רַעְיוֹנוֹתָיו כִּשְׁנֵי

גַרְעִינֵי-בָר שְׂפוּנִים-טְמוּנִים בְּסָאתַיִם מֹץ. כָּל הַיּוֹם תְּחַפְּשֵׂם טֶרֶם תִּמְצָאֵם,

וּבְמָצְאֲךָ אוֹתָם – וְהִנֵּה אֵינָם שֹׁוִים בַּעֲמָלְךָ אֲשֶׁר עָמַלְתָּ.

אַנְטוֹנִיּוֹ

אַךְ הַגֶּד-נָא לִי, מִי הִיא זֹאת, אֲשֶׁר נָדַרְתָּ

עֲלוֹת בַּסֵּתֶר לִמְקוֹם-שִׁבְתָּהּ וַאֲשֶׁר

הִבְטַחְתָּ לְהַגִּיד לִי הַיּוֹם עַל אֹדוֹתֶיהָ?

בַּסַּנִּיּוֹ

לֹא נֶעֱלַם מִמְּךָ אַנְטוֹנִיּוֹ, מַה מְּאֹד

רֻשַּׁשְׁתִּי, בְּהַעֲמִידִי פָנַי כְּאִישׁ כְּבַד-הוֹן

רַב יֶתֶר מֵאֲשֶׁר הִשִּׂיגָה יָדִי מָטָה.

וְאוּלָם לֹא אֶתְאוֹנֵן עַתָּה בְאָזְנֶיךָ,

כִּי מָעֲטוּ מַנְעַמָּי: רֹאשׁ כָּל דַּאֲגוֹתַי

הִיא, אֵיכָה אוּכַל וְשִׁלַּמְתִּי אֶת נְשָׁיַי

הַגְּדוֹלִים, בָּמוֹ נֶאֱחַזְתִּי מֵרֹב פַּזֵּר.

לְךָ, אַנְטוֹנִיּוֹ, הֵם רֹב נְשָׁיַי אֵלֶּה,

גַּם נִשְׁיֵי כַסְפְּךָ וְאַהֲבָתְךָ לִי,

וְאַהֲבָתְךָ תַמְרִיצֵנִי לְגַלּוֹת לְךָ

אֶת כָּל מְזִמּוֹתַי וְתַחְבּוּלוֹתַי, זוּ חִבַּלְתִּי,

לְמַעַן פְּדוֹת אֶת נַפְשִׁי מֵעֹל נְשָׁיַי כֻּלָּם.

אַנְטוֹנִיּוֹ

הַגִּידָה-נָּא לִי כֹל, בַּסַּנִּיּוֹ הַטּוֹב,

וְאִם כְּמֵאָז רַק צֶדֶק יַנְחֲךָ בְדַרְכֶּךָ,

כִּי עַתָּה בְטַח, כִּי כִיסִי, נַפְשִׁי וְכָל מְאֹדִי

לְפָנֶיךָ הֵם: כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ בָּם עֲשֵׂה.

בַּסַּנִּיּוֹ

בְּעוֹדִי נַעַר, וְחֵץ מֵחִצַּי יֹאבַד לִי,

וְיָרִיתִי אַחֲרָיו בַּדֶּרֶךְ, הָלַךְ בָּהּ,

חֵץ שֵׁנִי קַל כְּאָחִיו, וְעֵינִי פְקוּחָה מְאֹד

לִמְצֹא אֵת אֲשֶׁר נִדָּח: וְיֵשׁ אֲשֶׁר בְּשָׁלְחִי

אֶת שְׁנֵיהֶם כֹּה מִיָּדִי, אֶמְצָא גַם אֶת שְׁנֵיהֶם.

לָקַחְתִּי עַתָּה לִי מְשַׁל-הַיַּלְדּוּת זֶה,

כִּי כֵן גַּם דָּבָר זֶה, אָשִׂימָה לְפָנֶיךָ,

אַךְ דְּבַר-מֵישָׁרִים הוּא וְתֻמַּת-יַלְדּוּת טְהוֹרָה.

הִלְוֵיתָ אוֹתִי הַרְבֵּה, וּבְשְׁרִירוּת-לִבִּי

אִבַּדְתִּי כְנַעַר פּוֹתֶה כֹּל לָוִיתִי.

וְאוּלָם אִם אַךְ תּוֹאִיל לִירוֹת חֵץ עוֹד אֶחָד

בַּדֶּרֶךְ בָּהּ יָרִיתָ אֶת הַחֵץ הָרִאשׁוֹן,

כִּי עַתָּה סָמוּךְ לִבִּי, בְּשָׁמְרִי אֶת מְעוּפוֹ,

כִּי אֶמְצָא גַם אֶת שְׁנֵיהֶם, אוֹ כִי אָשִׁיב לְךָ

אֵת אֲשֶׁר שַׂמְתָּ בְכַפְּךָ אַחֲרוֹן וְלֹוֶה

אֲסִיר-הַתּוֹדָה אֶהְיֶה לְךָ בִּגְלַל הָרִאשׁוֹן.

אַנְטוֹנִיּוֹ

הֲלֹא יָדַעְתָּ נַפְשִׁי – וּבְדֵי רִיק עוֹד תִּיגַע

לְהַעֲרִים לְאַהֲבָתִי בְלַהַג הַרְבֵּה,

עַד יִגְדַּל חֶטְאֲךָ, כִּי תְנַסֶּה תֹם-לְבָבִי,

מִכָּל אֲשֶׁר חָטָאתָ לוּ אִבַּדְתָּ

אֶת כֹּל אֲשֶׁר יֵשׁ לִי. הַגִּידָה-נָּא לִי אֵפוֹא,

מַה יֵּשׁ אֶת נַפְשְׁךָ לִשְׁאֹל וְאֶעֱשֶׂנָּה,

אִם אַךְ יָדֹעַ תֵּדַע, כִּי לֹא נִפְלֵאת הִיא

מִמֶּנִּי מֵעֲשׂוֹתָהּ. דַבֵּר וְאֶשְׁמָעָה!

בַּסַּנִּיּוֹ

בְּבֶלְמוֹנְטְ יוֹשְׁבָה בַּת יוֹרֶשֶׁת-נַחֲלָה

וְיָפָה הִיא וְיָפָה בְּמַעֲלוֹת-פְּלָאֶיהָ

מִכָּל דְּבַר-יֹפִי. הָיוּ יָמִים וְעֵינֶיהָ

בִּשְּׂרוּנִי בְשׂוֹרוֹת-נֹעַם אִלְּמוֹת. פּוֹרְצִיָּה

זֶה שְׁמָהּ, וְלֹא נוֹפֶלֶת הִיא מִפּוֹרְצִיָּה

בַּת קַטּוֹן, אֵשֶׁת בְּרוּטוּס. אַף לֹא נֱעֱלַם

חִין-עֶרְכָּהּ מִנִּי תֵבֵל רַבָּה וְאַנְשֵׁי-שֵׁם

תִּשֶּׂאנָה אַרְבַּע רוּחוֹת-הַשָּׁמַּיִם יַחַד

לְבַקֵּשׁ אַהֲבָתָהּ: תַּלְתַּלֶּיהָ נְשׁוּקֵי-שֶׁמֶשׁ

עַל רַקּוֹתֶיהָ יִגְלְשׁוּ כְגִזַּת-זָהָב,

עַד יִהְיֶה בֶלְמוֹנְטְ, מְקוֹם-מוֹשָׁבָהּ, כִּשְׂפַת-קוֹלְכִיס

וְרַבִּים כְּיַזּוֹן⁴ יִנְהֲרוּ לְשַׁחֲרָהּ.

אֲהָהּ, אַנְטוֹנִיּוֹ! לוּ מָצֹא מָצְאָה יָדִי

רַק דֵּי הִתְחָרוֹת אֶת הַמְבַקְּשִׁים אַהֲבָתָהּ,

כִּי עַתָּה – לִבִּי נִבָּא – צָלַח חֶפְצִי בְיָדִי,

וְאָשְׁרִי בָא אֶל נָכוֹן.

אַנְטוֹנִיּוֹ

אַתָּה הַיּוֹדֵעַ,

כִּי הוֹנִי עַל-פְּנֵי יָם כַּיּוֹם, וְאֵין לִי כֶסֶף

וְלֹא מַרְכֹּלֶת לִי דֵי הָרִים אֶת הַסְּכוּם

הַנִּדְרָשׁ: צֵא-נָא אֵפוֹא, עֲבֹר בְּוֵנֵצִיָּה

וּרְאֵה אִם לֹא תוֹשִׁיעֲךָ אַמְנָתִי בָהּ.

עַד קְצֵה-תַכְלִיתוֹ תְּנַצֵּל אֹמֶן-שְׁמִי בָעִיר,

לְמַעַן הִכּוֹן לִקְרַאת פּוֹרְצִיָּה בְּבֶלְמוֹנְטְ.

לֶךְ-נָא וּבַקֶּשׁ כֶּסֶף, וְכֵן אֶעֱשֶׂה אָנֹכִי,

וְלִבִּי סָמוּךְ, כִּי הַכֶּסֶף גַּם יִמָּצֵא,

אִם לְמַעֲנִי אוֹ בְאַמְנַת-שְׁמִי, אֲשֶׁר תֵּרָצֶה.

(יוֹצְאִים.)

מַחֲזֶה שֵׁנִי 🔗

בֶּלְמוֹנְטְ. חֶדֶר בְּבֵית פּוֹרְצִיָּה. בָּאוֹת פּוֹרְצִיָּה וְנֵרִיסָה.

פּוֹרְצִיָּה

חֵי נַפְשִׁי, נֵרִיסָה, כִּי עָיֵף גּוּפִי הַקָּטָן לָעוֹלָם הַגָּדוֹל הַזֶּה.

נֵרִיסָה

אָכֵן עָיַפְתְּ, עֲדִינָה, לוּ שָׂבַעַתְּ רָעָה, כְּשָׂבְעֵךְ רֹב טוֹבָה; אִם כִּי יָדַעְתִּי,

כִּי חוֹלִים הַזּוֹלְלִים, עַד יֵצֵא מֵאַפָּם, כַּגֹּוְעִים

בְּחֹסֶר-כֹּל. עַל-כֵּן לֹא יְסֻלָּא בַזָּהָב חֵלֶק הַהוֹלְכִים

בִּשְׁבִיל-הַזָּהָב: חַיֵּי-מוֹתָרוֹת – שֵׂיבָה קְרוֹבָה בִשְׂמֹאלָם,

אוּלָם חַיֵּי חֹק וָסֵפֶק – אֹרֶךְ-יָמִים בִּימִינָם.

פּוֹרְצִיָּה

יָפִים פִּתְגָּמַיִךְ וְיָפֶה נִיבָם.

נֵרִיסָה

וְיָפִים הֵם פִּי שִׁבְעָה לַמַּחֲזִיקִים בָּהֶם.

פּוֹרְצִיָּה

לוּ הָיָה מַעֲשֵׂה-הַטּוֹב נָקֵל כַּדַּעַת אֶת הַטּוֹב,

כִּי-עַתָּה הָיוּ אָהֳלֵי-מוֹעֵד לְבָתֵּי-מִקְדָּשׁ וְסֻכּוֹת-דַּלִּים

לְהֵיכְלֵי-שָׂרִים. נָאֶה דוֹרֵשׁ הַמְקַיֵּם נָאֶה: יֵקַל לִי הוֹרוֹת

עֶשְׂרִים אִישׁ אֶת הַדֶּרֶך הַטּוֹב, יֵלְכוּ בוֹ, מִהְיוֹת בֵּין

הָעֶשְׂרִים לָלֶכֶת בּוֹ. חֻקִּים יָחֹק הַמֹּחַ לַדָּם, אַךְ רוּחַ

לוֹהֶטֶת – עַל כָּל גְּזֵרָה קָרָה תִפְסָח. פְּזִיזָה אַרְנֶבֶת זֹאת –

שִׁגְעוֹן-הָעֲלוּמִים, אֲשֶׁר דַּלֵּג יְדַלֵּג עַל פְּנֵי פַחֵי

הַהִגָּיוֹן הַיָּשָׁר, נְכֵה-הָרַגְלָיִם. אוּלָם לֹא תִסְכֹּן הָגוּת

לִבִּי זֹאת לִבְחֹר בַּעַל לִי, אַלְלַי! “לִבְחֹר” אָמַרְתִּי – וְיָדִי

קָצְרָה מִבְּחֹר בָּאִישׁ הַטּוֹב בְּעֵינַי אוֹ לְהָשִׁיב רֵיקָם אֶת

פְּנֵי הָרַע בְּעֵינָי. כֹּה יִבְלֹם רְצוֹן אָב מֵת, אֲשֶׁר כָּתַב עַל

סֵפֶר, אֶת רְצוֹן בִּתּוֹ הַחַיָּה. הַאִם לֹא אַכְזָר הוּא גוֹרָלִי

נֵרִיסָה, כִּי לֹא אוּכַל לִבְחֹר לִי אִישׁ אוֹ לְהָשִׁיב פְּנֵי

אִישׁ?

נֵרִיסָה

צַדִּיק הָיָה אָבִיךְ בְּכָל דְּרָכָיו, וְרוּחַ

מִמָּרוֹם יֵעָרֶה עַל הַצַּדִּיק לִפְנֵי מוֹתוֹ. וְגַם בַּהַגְרָלָה

הַזּאֹת אֲשֶׁר הִמְצִיא, הַגְרָלַת שָׁלֹשׁ הַקֻּפְסוֹת: הַזָּהָב,

הַכֶּסֶף וְהָעוֹפֶרֶת, אֲשֶׁר הַבּוֹחֵר בָּאַחַת הַנְּקוּבָה

בְצַוָּאָתוֹ וּבָחַר גַּם בָּךְ עַל-פִּיהָ, – לֹא יִזְכֶּה לְמֵישָׁרִים

כִּי-אִם אִישׁ אֲשֶׁר מֵישָׁרִים יֶאֱהָבֵךְ. אַךְ הַגִּידִי נָא לִי, מַה

חִבָּה יֵדַע לִבֵּךְ לְאִישׁ מִן הָרוֹזְנִים הָאֵלֶּה, הַבָּאִים

לְשַׁחֵר פָּנָיִךְ

פּוֹרְצִיָּה

נִקְבִים-נָא לְפָנַי אִישׁ בִּשְׁמוֹ, וַאֲנִי אֲתָאֲרֵם לְפָנָיִךְ – וּלְפִי דְבָרַי תִּשְׁקְלִי אֶת חִבָּתִי.

נֵרִיסָה

הָרִאשׁוֹן – הַנָּסִיךְ הַנֵּאַפּוֹלִי.

פּוֹרְצִיָּה

אַךְ סְיָח הוּא זֶה, כִּי רַק בְּסוּסוֹ יְדַבֵּר כָּל

הַיּוֹם וּלְכָבוֹד וּלְתִפְאֶרֶת יַחְשֹׁב לוֹ אֶת יְכָלְתּוֹ לַחֲשֹׁל

פַּרְסוֹתָיו בְּמוֹ יָדָיו. חוֹשֶׁשֶׁת אֲנִי, כִּי אֶל נַפָּח הִתְנְתָה

אִמּוֹ אֲהָבִים.

נֵרִיסָה

וְאַחֲרָיו הַסָּרָן הַפַּלַּטִּינִי.

פּוֹרְצִיָּה

הוּא רַק יִרְעַם פָּנִים כָּל הַיּוֹם, כְּאוֹמֵר: אִם

אִי-אֶפְשֵׁךְ בִּי – כִּרְצוֹנֵךְ! בְּדִיחוֹת יִשְׁמַע וְלֹא יְחַיֵּךְ.

יָרֵאתִי כִּי לְעֵת זִקְנָתוֹ יִקַּח אֶת מְקוֹם הַפִּילוֹסוֹף

הַבַּכְיָן⁵, כִּי גַם בִּימֵי-עֲלוּמָיו הִנֵּה

הוּא רָוֶה תוּגַת-כְּסִיל. אֶבְחַר הִנָּשֵׂא לְגֻלְגֹּלֶת-מֵת וְעֶצֶם

תְּקוּעָה לָהּ בְּפִיהָ מִהְיוֹת לְאִשָּׁה לְאֶחָד מֵאֵלֶּה.

יִשְׁמְרֵנִי אֵלִי גַם מִשְּׁנֵיהֶם

נֵרִיסָה

וּמַה דַּעְתֵּךְ עַל הָאָדוֹן הַצָּרְפַתִּי מוֹנְסְיֵר לְ’בֹּן?

פּוֹרְצִיָּה

הוּא בְצֶלֶם נִבְרָא, עַל כֵּן אָדָם יֵחָשֵׁב. אָמְנָם

יָדַעְתִּי, כִּי חֵטְא הוּא לָעַג. אוּלָם הַצָּרְפַתִּי הַזֶּה הֲלאֹ

סוּס לוֹ הַטּוֹב מִסּוּס הַנֵּאַפּוֹלִי, וּמִן הַסָּרָן הַפַּלַּטִּינִי

יֵיטִיב לִרְעֹם פָּנִים. הַכֹּל בּוֹ, וְאָדָם אָיִן. אַךְ יִפְצַח

הַקִּיכְלִי רִנָּה – וְהַצָּרְפַתִּי מְכַרְכֵּר בְּכָל עֹז. אִישׁ אֲשֶׁר

כָּזֶה בְּצִלּוֹ יִתְגָּר מִלְחָמָה: בְּהִנָּשְׂאִי לוֹ, אֶנָּשֵׂא

לְעֶשְׂרִים אִישׁ. אִם בּוּז יָבוּז לִי, בְּכָל לִבִּי אֶסְלַח לוֹ, כִּי

לוּ עַד שִׁגָּעוֹן יֶאֱהָבַנִי, לֹא אָשִׁיב אַהֲבָתִי לוֹ.

נֵרִיסָה

מַה תֹּאמְרִי אֵפוֹא לְפַלְקוֹנְבְּרִידְזְשְׁ, הָאָצִיל הַצָּעִיר מֵאַנְגְּלִיָּה?

פּוֹרְצִיָּה

הֲלֹא יָדַעַתְּ, כִּי דָבָר לֹא אֹמַר לוֹ: הוּא לֹא

יִשְׁמַע שְׂפָתִי, וַאֲנִי לֹא אֶשְׁמַע שְׂפָתוֹ. רוֹמִית לֹא יֵדַע, אַף

צָרְפַתִּית לֹא וְלֹא אִטַּלְקִית, וַאֲנִי – אַתְּ תִּהְיִי לִי לְעֵדָה,

כִּי כִבְדַּת-פֶּה אָנֹכִי בְּכָל עֵת דַּבְּרִי אַנְגְּלִית. אָמְנָם

תְּמוּנַת גֶּבֶר יְפֵה-עֵינַיִם הוּא, אַךְ מִי זֶה יָבוֹא בִדְבָרִים עִם

צֶלֶם אִלֵּם? מַה מְּשֻׁנָּה תִלְבָּשְׁתּוֹ! חָשֹׁב אֶחֱשֹׁב, כִּי אֶת

חָזִיָּתוֹ בְּאִטַּלִּיָּה קָנָה, אֶת מִכְנָסָיו – בְּצָרְפַת,

בְּאַשְׁכְּנַז – מִצְנַפְתּוֹ, וְעַל-פְּנֵי כָל הָאָרֶץ –

הֲלִיכוֹתָיו.

נֵרִיסָה

וּמַה דַּעְתֵּךְ עַל הָאָדוֹן הַסְּקוֹטִי שְׁכֵנוֹ?

פּוֹרְצִיָּה

אוֹהֵב הוּא עֲשׂוֹת חֶסֶד עִם אֶחָיו, כִּי עַל כֵּן

קִבֵּל מַכַּת-לִֶחִי מִן הָאַנְגְּלִי בְּמִלְוָה אַף נִשְׁבַּע

לְשַׁלְּמָהּ לְעֵת תַּשִּׂיג יָדוֹ. הַצָּרְפַתִּי, כִּמְדֻמֶּה, הָיָה

עֲרֵבוֹ וּבְמוֹ יָדוֹ חָתַם לוֹ שְׁטָר-מִלְוָה שֵׁנִי⁶.

נֵרִיסָה

וּמַה בְּעינַיִךְ הָאַשְׁכְּנַזִּי הַצָּעִיר, בֶּן-אֲחִי הַדֻּכָּס מִסַּקְסוֹנִיָּה?

פּוֹרְצִיָּה

נִתְעָב הוּא מְאֹד בַּבֹּקֶר, בְּעוֹדֶנּוּ פִכֵּחַ,

וְנִתְעָב עַד אֵין קֵץ בַּצָּהֳרַיִם, בִּשְׁתּוֹתוֹ לְשָׁכְרָה. רַע הוּא

מְעַט מִבֶּן-אָדָם, כְּנוֹחַ רוּחַ טוֹבָה עָלָיו, וּבִהְיוֹת עָלָיו

רוּחַ רָעָה טוֹב הוּא מְעַט מֵחַיַּת-טָרֶף. הִתְחַמֵּק אֶתְחַמֵּק

מִמֶּנּוּ, וְיַעֲבֹר עָלַי מָה!

נֵרִיסָה

וְאִם יִהְיֶה אֶת נַפְשׁוֹ לִבְחֹר וּבָחַר בַּקֻּפְסָה

הַנְּכוֹנָה, הֲלֹא תִהְיִי כְּמֵאֲנָה לְמַלֵּא אַחֲרֵי מִצְוַת אָבִיךְ,

בְּמָאֲנֵךְ לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה.

פּוֹרְצִיָּה

וּמִיִּרְאָה פֶּן יְבֻלַּע לִי, אֲבַקְשֵׁךְ אֵפוֹא

לָשִׂים גָּבִיעַ גָּדוֹל מָלֵא יֵין-הָרְהֵינוּס עַל הַקֻּפְסָה אֲשֶׁר

לֹא נְכוֹנָה, כִּי אִם גַּם יֵשֵׁב שֵׁד מִשַּׁחַת בָּהּ פְּנִימָה

וְיֵצֶר-הָרָע הַזֶּה מִחוּץ לָהּ, יָדַעְתִּי, כִּי בָחֹר יִבְחָרֶנָּה

לּוֹ. לֹא אֶהְיֶה אִשָּׁה לִסְפוֹג, וִיהִי מָה, נֵרִיסָה!

נֵרִיסָה

שָׁוְא פַּחְדֵּךְ, גְּבִרְתִּי, מִפְּנֵי הָאֲדוֹנִים

הָאֵלֶּה. הַגֵּד הִגִּידוּ לִי, אֲשֶׁר יֵשׁ עִם לִבָּם לָשׁוּב אִישׁ אֶל

בֵּיתוֹ וְלַחֲדֹל מִהְיוֹת עָלַיִךְ לָטֹרַח, בְּבַקְשָׁם אַהֲבָתֵךְ,

בִּלְתִּי אִם יוּכְלוּ לִזְכּוֹת בָּךְ לֹא בַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוָּה

אָבִיךְ, הַגְרָלַת הַקֻּפְסוֹת, כִּי אִם בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת.

פּוֹרְצִיָּה

לוּ כִימֵי הַסִּבִּלָּה⁷ יִהְיוּ יָמַי, כְּדִיַאנָּה⁸ טְהוֹרָה

אָמוּת, אִם לֹא כְמִצְוַת אָבִי תִּמְצָאֵנִי יַד

אִישׁ. אָכֵן שָׂמַחְתִּי מְאֹד לִשְׁמֹעַ, כִּי חֶבֶר הַחֲתָנִים הָאֵלֶּה

עֵינֵיהֶם בְּרֹאשָׁם, כִּי עַל כֵּן אֵין בָּהֶם גַּם אֶחָד, אֲשֶׁר לֹא

תִכְלֶינָה עֵינַי לִרְאוֹת אֶת מְקוֹמוֹ נִפְקָד אִתִּי. וַאֲנִי

תְפִלָּה, כִּי יַצְלִיחַ אֱלֹהִים דַּרְכָּם.

נֵרִיסָה

הֲתִזְכְּרִי, גְּבִרְתִּי, אֶת הַוֵּנֵצִיאַנִי

אִישׁ-הַחַיִל וְאִישׁ-הַמַּדָּע, אֲשֶׁר בָּא הֵנָּה בְחֶבְרַת

הַמַּרְקִיז מִמּוֹנְטְפֵרַט, בְּעוֹד אָבִיךְ חָי?

פּוֹרְצִיָּה

כֵּן, כֵּן, בַּסַּנִּיּוֹ הָיָה זֶה, כִּי כֵן, אֲדַמֶּה, שְׁמוֹ.

נֵרִיסָה

כֵּן, גְּבִרְתִּי, וּמִכָּל הַגְּבָרִים, אֲשֶׁר רָאוּ

עֵינֵי-אִוַּלְתִּי בִימֵי-חֶלְדִּי, אַךְ לוֹ נָאוָה אִשָּׁה

נָאָה.

פּוֹרְצִיָּה

זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד, וְאָמְנָם נָאוָה לּוֹ תְהִלָּתֵךְ.

(מְשָׁרֵת בָּא)

כֵּן, מָה הַדָּבָר?

הַמְשָׁרֵת

אַרְבַּעַת⁹ הַזָּרִים מְבַקְשִׁים אוֹתָךְ, גְּבִרְתִּי, לְמַעַן קַחַת אֶת בִּרְכַּת הִפָּרְדָם

מִמֵּךְ. וְרָץ מֵחֲמִשִּׁי, הַנָּסִיךְ מִמּוֹרוֹקָה, הִנֵּה זֶה בָּא,

וּבְשׂוֹרָה בְּפִיו, כִּי הַנָּסִיךְ אֲדוֹנָיו בָּא הֵנָּה

הַלָּיְלָה.

פּוֹרְצִיָּה

לוּ הוֹאִיל לִבִּי לְבָרֵךְ אֶת בּוֹא הַחֲמִשִּׁי,

כְּבָרְכוֹ אֶת צֵאת הָאַרְבָּעָה, כִּי עַתָּה שָׂמַחְתִּי לִקְרַאת

בּוֹאוֹ. אִם רוּחַ אִישׁ קָדוֹשׁ רוּחוֹ וְצֶלֶם שֵׁד מִשַּׁחַת צַלְמוֹ,

טוֹב טוֹב כִּי יְקַדְּשֵׁנִי מִכִּי יִבְעָלֵנִי. נֵלְכָה-נָּא, נֵרִיסָה,

– וְאַתָּה, בֶּן-אָדָם, לְפָנֵינוּ לֵךְ! – עוֹדֶנּוּ נוֹעֲלִים הַשַּׁעַר

אַחֲרֵי חָתָן זֶה, וְהִנֵּה זֶה דוֹפֵק בַּדָּלֶת.

(יוצאים)

מַחֲזֶה שְׁלִישִׁי 🔗

וֵנֵצִיָּה. כִּכָּר.

(בָּאִים בַּסַּנִּיּוֹ וְשֵׁילוֹק.)

שֵׁילוֹק

שְׁלֹשָׁה אַלְפֵי דֻקָּטִים, הֵן.

בַּסַּנִּיּוֹ

כֵּן, אֲדוֹנִי, לִשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים.

שֵׁילוֹק

לִשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, הֵן.

בַּסַּנִּיּוֹ

וְאַנְטוֹנִיּוֹ יַעַרְבֵם, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתִּי.

שֵׁילוֹק

אַנְטוֹנִיּוֹ יַעַרְבֵם, הֵן.

בַּסַּנִּיּוֹ

הֲתַעַזְרֵנִי? הֲתִרְצֵנִי? הַאֵדַע מַעֲנֶךָ?

שֵׁילוֹק

שְׁלֹשָׁה אַלְפֵי דֻקָּטִים לִשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, וְאַנְטוֹנִיּוֹ הֶעָרֵב.

בַּסַּנִּיּוֹ

וּמַעֲנֶךָ?

שֵׁילוֹק

אַנְטוֹנִיּוֹ אִישׁ טוֹב הוּא

בַּסַּנִּיּוֹ

הַאִם שָׁמַעְתָּ אֶת הַהֶפֶךְ מִפִּי אִישׁ עָלָיו?

שֵׁילוֹק

הוֹ, לֹא, לֹא, לֹא! בְּאָמְרִי: אִישׁ טוֹב הוּא,

חָפַצְתִּי רַק אֲשֶׁר תָּבִין, כִּי אָמְנָם יֶשׁ לוֹ רָב, אַךְ בְּיַד

הַגּוֹרָל הוֹנוֹ כַיּוֹם: אַחַת מִסְּפִינוֹתָיו אֶל טְרִפּוֹלִיס עוֹשָׂה

דַרְכָּהּ, הַשֵּׁנִית אֶל הֹדּוּ, וְעוֹד שָׁמַעְתִּי עַל

הָרִיאַלְטוֹ¹⁰, כִּי שְׁלִישִׁית לוֹ בְּמֶקְסִיקָה,לְאַנְגְּלִיָּה יִשְׁלַח אֶת הָרְבִיעִית, וְעִזְבוֹנוֹת

אֲחֵרִים לוֹ מְפֻזָּרִים עַל-פְּנֵי הַיָּם. וְאוּלָם הֲלֹא רַק קְרָשִׁים

– אֳנִיּוֹת, וּבְנֵי-אִישׁ – מַלָּחִים: יֶשְׁנָם עַכְבְּרֵי-יַבָּשָׁה

וְעַכְבְּרֵי-יָם, גַּנָּבֵי-יַבָּשָׁה וְגַנָּבֵי-יָם, לֵאמֹר, שׁוֹדְדֵי

הַיָּם; יֶשְׁנָהּ גַּם סַכָּנַת גַּלִּים, רוּחוֹת

וְכֵפִים. וּבְכָל זֹאת יֵשׁ לָאִישׁ רָב. שְׁלֹשָׁה אַלְפֵי דֻקָּטִים –

אֲדַמֶּה, כִּי אוּכַל לָקַחַת אֶת שְׁטָרוֹ.

בַּסַּנִּיּוֹ

יְהִי לִבְּךָ בָטוּחַ, כִּי תוּכָל.

שֵׁילוֹק

הָיֹה יִהְיֶה לִבִּי בָטוּחַ, כִּי אוּכָל; וּלְמַעַן אֲשֶׁר יִהְיֶה לִבִּי בָטוּחַ בִּי, שִׂים אָשִׂים

אֶת הַדָּבָר עַל לִבִּי. הַאוּכַל דַּבֵּר אֶל אַנְטוֹנִיּוֹ?

בַּסַּנִּיּוֹ

אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ אָכֹל אִתָּנוּ בַצָּהֳרָיִם.

שֵׁילוֹק

כֵּן, לְהָרִיחַ רֵיחַ בְּשַׂר-הַחֲזִיר, לֶאֱכֹל

מִנְּוֵה-הַפִּגּוּלִים, אֲשֶׁר אֶל קִרְבּוֹ הִבְרִיחַ הַנּוֹצְרִי

נְבִיאֲכֶם אֶת הַשָּׂטָן, בְּהַשְׁבִּיעוֹ אוֹתוֹ! אֶקְנֶה אִתְּכֶם,

אֶמְכֹּר אִתְּכֶם, אֵצֵא אִתְּכֶם, אָבוֹא אִתְּכֶם, אֶעֱשֶׂה עוֹד כְּמוֹ

אֵלֶּה: אַךְ לֹא אֹכַל אִתְּכֶם, לֹא אֶשְׁתֶּה אִתְּכֶם וְלֹא

אֶתְפַּלֵּל אִתְּכֶם. – מַה יֵּש חָדָשׁ עַל הָרִיאַלְטוֹ? וּמִי הוּא זֶה

הַבָּא?

אַנְטוֹנִיּוֹ בָא

בַּסַּנִּיּוֹ

סִנְיוֹר אַנְטוֹנִיּוֹ הוּא זֶה.

שֵׁילוֹק (לְנַפְשׁוֹ)

רַק מַרְאֵה מֻכְסָן עוֹטֵה רְמִיָּה מַרְאֵה-פָנָיו.

שָׂנֵאתִי אוֹתוֹ, בַּאֲשֶׁר אִישׁ נוֹצְרִי הוּא,

וְיוֹתֵר עוֹד, כִּי בִפְתַיּוּתוֹ הַנִּבְעָרָה

אֶת כַּסְפּוֹ יַלְוֶה חִנָּם וְהוֹרִיד מַטָּה שַׁעַר

הָרִבִּית פֹּה אִתָּנוּ בְּוֵנֵצִיָּה.

לוּ אַחַת יִצְלַח בְּיָדִי גַעַת בְּכַף-יְרֵכוֹ –

וְהִשְׂבַּעְתִּי רַעֲבוֹן שִׂנְאָתִי, אֶטֹּר לוֹ!

אֶת עַם-קָדְשֵׁנוּ שָׂנֵא הוּא וְגַם בִּמְקוֹם

אֲשֶׁר בְּרֹב עָם יִוָּעֲדוּ הַסּוֹחֲרִים

יִתְקַלֵּס בִּי וּבְמִשְׁלַח-יָדִי וּבִרְוָחַי,

יְגִיעַ-כַּפַּי זֶה, אֲשֶׁר לוֹ יִקְרָא נָשֶׁךְ.

יְקֻלַּל שִׁבְטִי, אִם סָלֹחַ אֶסְלַח לוֹ!

בַּסַּנִּיּוֹ

הֲתִשְׁמָעֵנִי, שֵׁילוֹק?

שֵׁילוֹק

אֶת פָּרָשַׁת-כַּסְפִּי,

הַנְּכוֹנָה עַתָּה תַּחַת יָדִי, אֲחַשֵּׁבָה,

וּלְפִי אֲשֶׁר יְנַחֵשׁ – יִצְדַּק בִּי זִכְרוֹנִי,

לֹא אוּכַל הָרֵם כְּהֶרֶף-עַיִן אֶת מְלוֹא

הַסְּכוּם הַנִּדְרָשׁ, שְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי הַדֻּקָּטִים.

אַךְ מַה בָּזֶה? הֲלֹא גַּם תּוּבַל הַיְּהוּדִי,

אִישׁ עָשִׁיר מִבְּנֵי-שִׁבְטִי, יַמְצִיאֵהוּ לִי.

לְאַט לָךְ! זְמַן כַּמָּה חָדְשֵׁי-שָׁנָה תְּבַקֵּשׁ?

(אֶל אַנְטוֹנִיּוֹ) שָׁלוֹם, אֲדוֹנִי רַב-הֶחָסֶד! אַךְ זֶה-עַתָּה

נָשָׂאנוּ אֶת שֵׁם מַעֲלָתְךָ עֲלֵי פִינוּ.

אַנְטוֹנִיּוֹ

שֵׁילוֹק, אִם כִּי כַסְפִּי אֵינִי נוֹתֵן בְּנֶשֶׁךְ

וּבְמַרְבִּית אֵינִי לֹוֶה מִיַּד אִישׁ מְאוּמָה,

הִנֵּה לְמַעַן מַלְּאוֹת מַחְסוֹר רֵעִי זֶה,

אֲשַׁנֶּה מִמִּנְהָגִי. הֲיָדַעְתָּ כַּמָּה

יְבַקֵּשׁ מִיָּדֶךָ?

שֵׁילוֹק

כֵּן, כֵּן, שְׁלֹשָׁה אַלְפֵי

דֻקָּטִים.

אַנְטוֹנִיּוֹ

וְלִשְׁלֹשָׁה חָדְשֵׁי שָׁנָה.

שֵׁילוֹק

שָׁכָחְתִּי. שְׁלֹשָׁה חָדְשֵׁי שָׁנָה, כֵּן אָמָרְתָּ.

שְׁטָרְךָ הָבָה-נָּא אֵפוֹא. אַךְ אֶרְאֶה-נָא –

וְאַתָּה שְׁמָע: אֲדַמֶּה, הֵן אַךְ זֶה אָמַרְתָּ,

כִּי בְנֶשֶׁךְ אֵינְךָ מַלְוֶה, אַף לֹא לֹוֶה בְנָשֶׁךְ.

אַנְטוֹנִיּוֹ

מֵעוֹדִי לֹא לָוִיתִי וְלֹא הִלְוִיתִי כֵן.

שֵׁילוֹק

עֵת רָעֹה רָעָה יַעֲקֹב צֹאן לָבָן דּוֹדוֹ,

וְיַעֲקֹב (בִּתְמֹךְ בּוֹ אִמּוֹ הַחֲכָמָה)

בֵּן יוֹרֵשׁ שְׁלִישִׁי הָיָה לְאַבְרָם קְדוֹשֵׁנוּ,

כֵּן, הוּא הַשְּׁלִישִׁי –

אַנְטוֹנִיּוֹ

אַךְ מַה-לּוֹ וָלָךְ?

הַאַף גַּם הוּא אֶת כַּסְפּוֹ נָתַן בְּנָשֶׁךְ?

שֵׁילוֹק

לֹא, לֹא בְּנֶשֶׁךְ נָתַן כַּסְפּוֹ, לֹא בָזֶה

אֲשֶׁר לוֹ תִקְרָא נָשֶׁךְ. שְׁמַע, מֶה עָשָׂה יַעֲקֹב:

עֵת כִּי הִתְרַצָּה לָבָן לוֹ, בְּנָקְבוֹ שְׂכָרוֹ,

אֲשֶׁר לוֹ יִהְיֶה כָּל שֶׂה נָקֹד וְכָל שֶׂה טָלוּא,

וַיְהִי בְּיַחֵם צֹאנוֹ מִקֵּץ תּוֹר הַסְּתָו,

וּכְבָשׂוֹת פָּנוּ אֶל הָאֵילִים, אַף הֵחֵלָה

מְלֶאכֶת-הַהֵרָיוֹן בְּקֶרֶב בְּנֵי-הַצֶּמֶר,

אָז פִּצֵּל רוֹעֶה מַשְׂכִּיל זֶה מַקְלוֹתָיו לוֹ

וַיִּתְּנֵם לִפְנֵי צֹאנוֹ, וַיֵּחַמְנָה בָּם,

וַתַּהֲרֶינָה שָׁם הַצֹּאן, וּכְבוֹא עֵת לִדְתָּן –

וְהִנֵּה בְרֻדִּים וַעֲקֻדִּים הֵנָּה יוֹלְדוֹת,

וְאֵלֶּה הָיוּ לְיַעֲקֹב, וַיִּפְרֹץ מְאֹד

וַיְבֹרָךְ: בְּרָכָה לְאִישׁ מַשְׂכֻּרְתּוֹ, אִם לֹא גְנוּבָה

הִיא אִתּוֹ.

אַנְטוֹנִיּוֹ

רַק מַזָּלוֹ נִסָּה יַעֲקֹב,

כִּי לֹא בְיָדוֹ הָיָה הַשֵּׂג מַטָּרָתוֹ:

אֵל עֶלְיוֹן צָר גּוֹרָלוֹ וְרוּחוֹ כִלְכְּלוֹ.

הַלְכַפֵּר עֲוֹן-נֶשֶׁךְ נֶאֶמְרוּ הַדְּבָרִים?

אִם אֵילִים וּרְחֵלִים זְהָבְךָ וְכַסְפֶּךָ?

שֵׁילוֹק

לֹא אֵדַע עֲנוֹתֶךָ: הֵן כָּאֵלֶּה, כֵּן

גַּם אֵלֶּה מְהֵרָה יִפְרוּ-יִרְבּוּ אִתִּי. אַךְ

שְׁמָעֵנִי-נָא, סִנְיוֹר!

אַנְטוֹנִיּוֹ

רְאֵה, בַּסַּנִּיּוֹ,

כִּי גַם הַשָּׂטָן יִמְצָא כָתוּב לוֹ לְרַאֲיָה¹¹,

רָע נֶאֱלָח, הַנּוֹשֵׂא עֵדוּת-קֹדֶשׁ בְּפִיו,

כְּעַוָּל מֵאִיר פָּנָיו בְּבַת-צְחוֹק הִנֵּהוּ:

תַּפּוּחַ טוֹב לְמַרְאֶה, וְלִבּוֹ רָקֵב פְּנִימָה.

הוֹ, מַה-נְּעִימִים פְּנֵי הַשֶּׁקֶר לְמַרְאֵה-עָיִן!

שֵׁילוֹק

שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים – סְכוּם הָגוּן הוּא וָטוֹב –

לִשְׁלֹשָׁה חָדְשֵׁי-שָׁנָה – מִכְסָתִי אֶרְאֶה-נָא –

אַנְטוֹנִיּוֹ

אִם כֵּן אֵפוֹא, הֲתַעֲבִיט אוֹתָנוּ, שֵׁילוֹק?

שֵׁילוֹק

סִנְיוֹר אַנְטוֹנִיּוֹ! פְּעָמִים לְאֵין סְפֹר

בְּקֶרֶב הָרִיאַלְטוֹ הִתְעַלַּלְתָּ בִּי

בִּגְלַל כְּסָפַי וְעִסְקֵי נִשְׁכִּי אֲשֶׁר אַשִּׁיךְ.

בִּמְנוֹד-כְּתֵפַיִם אֶרֶךְ-רוּחַ אֶשָּׂא זֹאת,

כִּי נַחֲלַת עַמֵּנוּ כֻלּוֹ אֹרֶךְ-רוּחוֹ.

כּוֹפֵר תִּקְרָאֵנִי, כֶּלֶב שׁוֹאֵף-דָּם,

יָרַקְתָּ עַל מְעִילִי, בֶּגֶד אִישׁ יְהוּדִי,

וְכָל זֹאת בַּאֲשֶׁר יְגִיעַ-כַּפַּי אֹכֵל.

וְעַתָּה בָרוּר הוּא, כִּי נְחוּצָה לְךָ עֶזְרָתִי.

אִם כֵּן אֵפוֹא, אֵין דָּבָר! וְאֵלַי תָּבוֹא לֵאמֹר:

“תְּנָה לָּנוּ כֶסֶף, שֵׁילוֹק!” כָּכָה תֹאמַר אָתָּה,

אַתָּה אֲשֶׁר הוֹרַדְתָּ עַל זְקָנִי רֻקְּךָ

וַתִּבְעַט בִּי, כִּבְעֹט בְּגוּר-כֶּלֶב בֶּן-בְּלִי-בָיִת,

עֵת כִּי תִזְרֵהוּ הָלְאָה מֵעַל מִפְתָּנֶךָ.

לַכֶּסֶף תִּשְׁאָל! וְאָנֹכִי מָה אַגֶּדְךָ?

הֲלֹא זֹאת אֹמַר: "הֲלַכֶּלֶב כָּסֶף? אִם

מִגּוּר-הַכֶּלֶב לֹא יִבָּצֵר הַלְוֹת אִישׁ

שְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי דֻקָּט?" אוֹ הִשְׁתַּחֲוֵה

אֶשְׁתַּחֲוֶה אַפַּיִם אַרְצָה לְפָנֶיךָ,

כְּעֶבֶד נִרְצָע יִשַּׁח קוֹלִי נֶעֱצָר,

וּבְלַחַשׁ נַעֲנֶה אֲמָרַי כֵּן אָשִׁיבָה:

אֲדוֹנִי רַב-הֶחָסֶד! רַק בַּיּוֹם הָרְבִיעִי,

לִפְנֵי שָׁבוּעַ, בִּי יָרָקְתָּ; בְּיוֹם פְּלוֹנִי

בָּעַטְתָּ בִּי; קְרָאתַנִי כֶלֶב בְּיוֹם אַלְמוֹנִי,

וְעַל כָּל חֲסָדֶיךָ אֵלֶּה – הִנְנִי

וְהִלְוִיתִיךָ סְכוּמֵי-כֶסֶף כֹּה וָכֹה".

אַנְטוֹנִיּוֹ

עוֹדֶנִּי נָכוֹן לִקְרֹא כֵּן לְךָ כְּאָז

כֵּן עַתָּה, לִירֹק עוֹד בְּפָנֶיךָ וְלִבְעֹט בָּךְ.

אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ הַלְוֹתֵנוּ כֶסֶף זֶה,

אַל-נָא תַלְוֵנוּ מְאוּמָה כְּהַלְוֹת אֶת רֵעֶיךָ:

הֲיִתֵּן אִישׁ מַתֶּכֶת צְחִיחָה לְרֵעֵהוּ,

לְמַעַן תֵּלֵד לוֹ לָרֹב? טוֹב-טוֹב, אֲשֶׁר

תַּלְוֵנוּ רַק כְּהַלְוֹת אֶת שׂוֹנַאֲךָ,

אֲשֶׁר אֶת קְנָסְךָ תִּשֶּׁה בוֹ, לְעֵת תָּמוּט יָדוֹ,

וְלֹא יֶחֶוְרוּ פָנֶיךָ.

שֵׁילוֹק

רְאֵה מַה-נִּגְרָשׁ אָתָּה!

חָפַצְתִּי לִהְיוֹת רֵעַ לְךָ, לִקְנוֹת לְבָבְךָ,

שָׁכֹחַ הַחֲרָפוֹת, עוֹלַלְתַּנִי בָהֶן,

וּמַלֵּא אֶת מַחְסוֹרְךָ, מִבְּלִי קַחַת מִמְּךָ

אֲגוֹרַת-רִבִּית אַחַת בְּמִלְוַת-כַּסְפִּי זֹאת.

וְאַתָּה כְלֹא שׁוֹמֵעַ, אִם-כִּי בְּתֹם-לְבָבִי

אֵט חַסְדִּי לָךְ.

בַּסַּנִּיּוֹ

כֵּן, אָמְנָם חֶסֶד יִהְיֶה זֶה.

שֵׁילוֹק

וְחֶסֶד זֶה אַרְאֶךָּ. לֶךְ-נָא בּוֹא עִמָּדִי

אֶל הַנֹּטָרִין וַחֲתֹם לִי שָׁם אֶת שְׁטָרְךָ,

וּלְמַעַן שְׂחוֹק וְשַׁעֲשׁוּעִים תּוֹסִיף בּוֹ,

אֲשֶׁר אִם שַׁלֵּם לֹא תְשַׁלֵּם לִי בְּיוֹם פְּלוֹנִי,

בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, סְכוּם אַלְמוֹנִי, כִּדְבַר שְׁטָרְךָ,

וְהָיָה קְנָסְךָ לִיטְרָה אַחַת מֵרֹךְ בְּשָׂרְךָ,

אֲשֶׁר תֵּחָתֵךְ לִי, לְמַעַן קַחְתִּי אוֹתָהּ

מֵאַחַד חֶלְקֵי-גוּפְךָ כְּכָל הַטּוֹב בְּעֵינָי.

אַנְטוֹנִיּוֹ

שָׂמַחְתִּי עַל דְּבָרֶיךָ! אֶחְתְּמָה שְׁטָר זֶה

וְאַף גַּם אֹמַר, כִּי אִישׁ-חֶסֶד הוּא הַיְּהוּדִי.

בַּסַּנִּיּוֹ

עַל שְׁטָר אֲשֶׁר כָּזֶה לֹא תַחְתֹּם לְמַעֲנִי:

טוֹב-טוֹב הִשָּׁאֲרִי בְעָנְיִי.

אַנְטוֹנִיּוֹ

אַל-נָא תִירָא!

לֹא אַעֲבִיר אֶת מוֹעֵד-הַשִּׁלּוּמִים: בְּעוֹד

כִּשְׁנֵי יְרָחִים, כְּחֹדֶשׁ-יָמִים לִפְנֵי תֹם

זְמַן שְׁטָרִי, מָצֹא תִמְצָא יָדִי לִי פִּי שִׁבְעָה

בִּמְחִיר הַשְּׁטָר הַזֶּה.

שֵׁילוֹק

הוֹ, אֵלִי, אֵל אַבְרָהָם!

כָּאֵלֶּה הֵם הַנּוֹצְרִים: רַק מַעַלְלֵיהֶם

הָרָעִים הֵם יַשִּׁיאוּ אוֹתָם לַחֲשֹׁד

בְּמַחְשְׁבוֹת כָּל אִישׁ! הַגִּידָה-נָּא לִי זֹאת:

לוּ יַעֲבִיר הָאִישׁ אֶת זְמַן שִׁלּוּמֵי-שְׁטָרוֹ,

מַה יִּסְכֹּן קְנָסוֹ לִי, כִּי דָרֹשׁ אֶדְרְשֶׁנּוּ?

הֵן לִיטְרַת בְּשַׂר-הָאָדָם, לְקוּחָה מִן הָאָדָם,

לֹא תִשְׁוֶה בִבְשַׂר כְּבָשִׂים, פָּרִים וְעַתּוּדִים,

וְאֵין גַּם רֶוַח בָּהּ! אָמָרְתִּי: לְמַעַן קְנוֹת

לְבָבוֹ, אֵט לוֹ חָסֶד; אִם יִרְצֵנִי – טוֹב,

וָלֹא – שָׁלוֹם; אַךְ אַחַת אֶשְׁאֲלָה מִכֶּם:

לְמַעַן אַהֲבָתִי אַל-נָא תַרְשִׁיעוּנִי.

אַנְטוֹנִיּוֹ

כֵּן, שֵׁילוֹק, חָתֹם אֶחְתֹּם עַל הַשְּׁטָר הַזֶּה.

שֵׁילוֹק

הִוָּעֶד לִי, אֵפוֹא, מִיָּד אֶת הַנּוֹטָרִין,

הוֹרֵהוּ-נָא, וְיִכְתֹּב שְׁטָר-הֲתוּלִים זֶה,

וְאֵלְכָה חִישׁ וְאֶאֱסֹף אֶת הַדֻּקָּטִים.

אָשִׂימָה עֵינִי עַל מְעוֹנִי, כִּי נְטַשְׁתִּיו

עַל מְשָׁרְתִי, אִישׁ אֵין אֵמוּן בּוֹ, וְשַׁבְתִּי כְרָגַע.

אַנְטוֹנִיּוֹ

חוּשָׁה-נָּא, יְהוּדִי נָדִיב!

(שֵׁילוֹק יוֹצֵא.)

עוֹד יֶשׁ יוֹם

וְנֶהְפַּךְ הַיְּהוּדִי לְנוֹצְרִי בְּרֹב חֲסָדָיו.

בַּסַּנִּיּוֹ

שָׂנֵאתִי חַסְדֵי פֶה וּנְבָלָה בְקֶרֶב לֵב.

אַנְטוֹנִיּוֹ

רַב לָךְ! לֹא יְאֻנֵּנִי רָע, כִּי אֳנִיּוֹתַי

תָּשֹׁבְנָה בְעוֹד חֹדֶשׁ עִם שְׂכַר עִזְבוֹנוֹתָי.

(יוֹצְאִים)

מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה 🔗

מַחֲזֶה רִאשׁוֹן 🔗

בֵּלְמוֹנְטְ. חֶדֶר בְּבֵית פּוֹרְצִיָּה. (תְּרוּעַת חֲצוֹצְרוֹת. בָּאִים נְסִיךְ מוֹרוֹקָה וּפַמַּלְיָתוֹ, פּוֹרְצִיָּה, נֵרִיסָה וּשְׁאָר בְּנֵי-לִוְיָתָהּ.)

נְסִיךְ מוֹרוֹקוֹ

אַל אֵרַע בְּעֵינַיִךְ בְּצֶבַע עוֹרִי, צֵל

הַמַּעֲטֶה, אֲשֶׁר עָטָהוּ שֶׁמֶשׁ יוֹקֵד,

בִּהְיוֹתִי שָׁכֵן קָרוֹב לוֹ וְאָח וָרֵעַ.

הָבִיאִי-נָא לִי אֶת הַיָּפֶה בִּבְנֵי צָפוֹן,

מְקוֹם אֲשֶׁר כִּמְעַט לֹא יָמֵס לַהַט-פֶּבּוּס¹²

אֶת הַקַּרְחֻלִּים; נִשְׂרְטָה שָׂרֶטֶת אִישׁ

בִּבְשָׂרוֹ לְמַעַן אַהֲבָתֵךְ וְנִבְחַן, דַּם

מִי אָדֹם יוֹתֵר: הֲדָמוֹ הוּא אִם דָּמִי. לוּ

שְׁמָעִינִי, גְּבִרְתִּי: לְמַרְאִי זֶה – גִּבּוֹרִים חָתּוּ,

וּבְאַהֲבָתִי אִשָּׁבֵעַ, כִּי הַטּוֹבוֹת

בִּבְנוֹת מוֹלַדְתִּי גַּם הֵנָּה אֲהֵבוּהוּ.

אַף אָמְנָם לֹא הוֹאַלְתִּי לַהֲפֹךְ אֶת עוֹרִי,

כִּי אִם לְמַעַן גְּנֹב אֶת לִבֵּךְ, מַלְכַּת-חַסְדִּי.

פּוֹרְצִיָּה

לֹא עֵינַי, עֵינֵי-נַעֲרָה, לְבַדָּן הֵן

תַּנְחֶינָה אוֹתִי בַעֲצָתָן בְּבָחֳרִי.

וְאַף גַּם זֹאת: הַגְרָלַת-עֲתִידוֹתַי תִּמְנַע

מִמֶּנִּי אֶת מִשְׁפָּטִי לִבְחֹר כְּאַוַּת נַפְשִׁי.

וְאוּלָם לוּלֵא הִגְבִּיל אוֹתִי אָבִי סָבִיב

וַיִּגְדֹּר בַּעֲדִי בְּמִצְוַת-פִּיו, אֲשֶׁר

כָּל מוֹצְאִי, כְּפִי הַגִּידִי לְךָ, לוֹ אֶהְיֶה לְאִשָּׁה,

כִּי עַתָּה, נָסִיךְ נִכְבָּד, טוֹב הָיִיתָ בְעֵינַי

כְּכָל אֶחָד מִן הַבָּאִים לְשַׁחֵר אַהֲבָתִי,

אֲשֶׁר רָאִיתִי עַד כֹּה.

נְסִיךְ מוֹרוֹקָה

אוֹדֵךְ גַּם עַל זֹאת.

הוֹאִילִי אֵפוֹא וְהוֹלִיכִינִי אֶל הַקֻּפְסוֹת,

לְנַסּוֹת אֶת גּוֹרָלִי. וַאֲנִי נִשְׁבַּעְתִּי

בְּחַרְבִּי זֹאת, אֲשֶׁר הֵמִיתָה אֶת הַסּוֹפִי¹³

וְאֵת שַׂר פָּרַס אֶחָד, שֶׁהִתְגַּבֵּר עַל

סוֹלִימָן שֻׂלְטָן¹⁴ בְּשָׁלֹשׁ מַעַרְכוֹת-מִלְחָמָה,

אִם לֹא כָל עַיִן זוֹעֲמָה תַּכְנִיעַ עֵינִי

וּמוּל כָּל כַּבִּיר-כֹּחַ אֶעֱרֹב אֶת לִבִּי,

אֲשַׁכֵּל אֶת הַדֹּב בְּחָלְצָהּ שַׁד לְגוּרֶיהָ,

וּבָאֲרִי אֲהַתֵּל, בְּשָׁאֳגוֹ לַטֶּרֶף,

לְמַעַן זְכוֹת בָּךְ, גְּבִרְתִּי. אַךְ אֲהָהּ לַיּוֹם!

כִּי אִם יְשַׂחֵק הֶרְקוּלֵס עִם לִיכַס¹⁵ בְּקֻבְיָה

לְמַעַן נַסּוֹת בָּהּ אֶת כֹּחָם, יֵשׁ אֲשֶׁר

הַיָּד הָרָפָה הִיא שֶׁתַּרְחִיק לְקַלֵּעַ,

וְזֶה הָאִישׁ אַלְקִידֵס¹⁶ נִגָּף לִפְנֵי מְשָׁרְתוֹ.

וְגַם אָנֹכִי, בְּהַנְחוֹת אוֹתִי גוֹרָל עִוֵּר,

כֵּן אוּלַי אַחֲטִיא אָנֹכִי מַטָּרָתִי,

אֲשֶׁר יַשִּׂיגָהּ אֶחָד צַר, הַקַּל מִמֶּנִּי,

וּמַתִּי בְּמַר נַפְשִׁי.

פּוֹרְצִיָּה

בְּחֵיק יוּטַל אֶת הַגּוֹרָל,

וְאַתָּה גַם חֲדַל מִבְּחֹר, אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ

אוֹ כִי תִשָּׁבַע לִי, בְּטֶרֶם בָּחֹר תִּבְחַר,

אֲשֶׁר לֹא תְדַבֵּר עַל לֶב אִשָּׁה כָּל יָמֶיךָ,

אִם בְּבָחָרְךָ תִוָּקֵשׁ בַּאֲשֶׁר לֹא נְכוֹנָה,

כִּי עַל כֵּן יְעַצְתִּיךָ: דַּע אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ.

נְסִיךְ מוֹרוֹקָה

נִשְׁבָּעְתִּי! וְעַתָּה הֲבִיאִינִי אֶל גּוֹרָלִי.

פּוֹרְצִיָּה

אֶל בֵּית-הַתְּפִלָּה הָבָה נֵלֵךְ בָּרִאשׁוֹנָה,

וְאַחֲרֵי הַלֶּחֶם תַּפִּיל גּוֹרָלֶךָ.

נְסִיךְ מוֹרוֹקָה

מִי יִתֵּן וְצָלְחָה דַרְכִּי! כִּי בְעוֹד רַק רֶגַע

אֲבֹרַךְ מִכָּל אִישׁ אוֹ אֶכְרַע תַּחַת פֶּגַע.

(תְּרוּעַת חֲצוֹצְרוֹת. יוֹצְאִים).

מַחֲזֶה שֵׁנִי

וֵנֵצִיָּה. רְחוֹב

(לַנְצֵלוֹט בָּא.)

יָדַעְתִּי גַם יָדַעְתִּי, כִּי יִתְּנֵנִי¹⁷

יָשְׁרִי לִבְרֹחַ מִן הַיְּהוּדִי הַזֶּה אֲדוֹנִי. כִּי

הִנֵּה הַשָּׂטָן עוֹמֵד עַל-יַד מַרְפֵּקִי וּמְנַסֵּנִי לֵאמֹר:

“גּוֹבּוֹ, לַנְצֵלוֹט גּוֹבּוֹ, לַנְצֵלוֹט הַטּוֹב” אוֹ "גּוֹבּוֹ

הַטּוֹב" אוֹ “לַנְצֵלוֹט גּוֹבּוֹ הַטּוֹב”, אֱזֹר חֲלָצֶיךָ, שָׂא-נָא

רַגְלֶיךָ וּבְרַח לָךְ". וְיָשְׁרִי אוֹמֵר לִי: "לֹא; הִשָּׁמֶר לְךָ, לַנְצֵלוֹט הַיָּשָׁר, הִשָּׁמֶר לְךָ גּוֹבּוֹ

הַיָּשָׁר", אוֹ כָאָמוּר: " לַנְצֵלוֹט גּוֹבּוֹ הַיָּשָׁר, אַל-נָא

תִבְרָח, הַבּוּז לַבְּרִיחָה, בְּעַט-נָא בָהּ!" הִנֵּה כִּי כֵן

הַשָּׂטָן הַגִּבּוֹר מִכָּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ מְצַוֵּנִי לַחֲבֹשׁ אֶת

חֲפָצָי. “זִיל!” יֹאמַר לִי הַשָּׂטָן; “לֵךְ!”

יֹאמַר לִי הַשָּׂטָן. “בְּשֵׁם כָּל הַקָּדוֹשׁ, אַמֵּץ לְבָבֶךָ”, יֹאמַר

לִי הַשָּׂטָן, “וּבְרָח!” וְאוּלָם יָשְׁרִי הִנֵּה נוֹפֵל עַל צַוְּארֵי

לִבִּי וְאוֹמֵר לִי בְּרֹב חָכְמָתוֹ: "לַנְצֵלוֹט, יְדִידִי הַיָּשָׁר,

הֲלֹא בֵן אַתָּה לְאִישׁ יָשָׁר", אוֹ יוֹתֵר נָכוֹן: "לְאִשָּׁה

יְשָׁרָה", כִּי עַל כֵּן טָעַם אָבִי טַעַם תָּפֵל, וְשֶׁמֶץ מֶנְהוּ

עָרַב לְחִכּוֹ אַף הוּא. וּבְכֵן, יָשְׁרִי אוֹמֵר לִי: "לַנְצֵלוֹט, אַל

תָּקוּם וְאַל תָּזוּעַ!". “קוּם וָזוּעַ!” יֹאמַר לִי הַשָּׂטָן. "אַל נָא

תָזוּעַ!" יֹאמַר לִי יָשְׁרִי. “יָשְׁרִי!” אֲנִי אוֹמֵר: "מַה-טֹּבוּ

עֲצוֹתֶיךָ!" “הַשָּׂטָן!” אֲנִי אוֹמֵר: “מַה-טֹּבוּ עֲצוֹתֶיךָ!” אִם

אָמַרְתִּי: יָשְׁרִי יִמְשָׁל בִּי, הֲלֹא אֶשָּׁאֵר בְּבֵית הַיְּהוּדִי

אֲדוֹנִי, אֲשֶׁר מִין שֵׁד הוּא (יִסְלַח לִי אֱלֹהִים!), וְאִם אֶבְרַח

מִן הַיְּהוּדִי, הֲלֹא יִמְשָׁל בִּי הַשָּׂטָן, אֲשֶׁר – בִּרְשׁוּתְכֶם,

רַבּוֹתַי, – הוּא הוּא הַשֵּׁד. וְאָמְנָם כֵּן: הַיְּהוּדִי הַזֶּה שֵׁד

בְּצוּרַת אָדָם הוּא. וּבְיָשְׁרִי נִשְׁבַּעְתִּי, כִּי יֹשֶׁר אַכְזָרִי

כִמְעַט הוּא יָשְׁרִי, הַיּוֹעֵץ אוֹתִי לְהִשָּׁאֵר בְּבֵית הַיְּהוּדִי.

טוֹבָה עֲצַת הַשָּׂטָן מֵעֲצָתוֹ. בָּרֹחַ אֶבְרַח, הַשָּׂטָן!

לְמִשְׁמַעְתְּךָ סָרִים עֲקֵבַי: בָּרֹחַ אֶבְרָח!

(גּוֹבּוֹ הַזָּקֵן בָּא וְסַל בְּיָדוֹ.)

גּוֹבּוֹ

אֲדוֹנִי, הָעֶלֶם! אֵיזֹה הַדֶּרֶךְ לְבֵית הָאָדוֹן הַיְּהוּדִי?

לַנְצֵלוֹט (לְנַפְשׁוֹ)

אִי שָׁמָיִם! הֲלֹא אָבִי מוֹרִי הוּא זֶה, אֲשֶׁר כָּהוּ

עֵינָיו גַּם הֻכּוּ בַסַּנְוֵרִים, וְלֹא יַכִּירֵנִי. אֲנַסֶּה-נָא

הֲתֻלִּים אֵלָיו.

גּוֹבּוֹ

אַלּוּפִי, אֲדוֹנִי, הָעֶלֶם! מָה הַדֶּרֶךְ לְבֵית הָאָדוֹן הַיְּהוּדִי?

לַנְצֵלוֹט

פְּנֵה לְךָ עַל יָמִין, בִּפְנוֹתְךָ בַפַּעַם הַבָּאָה,

וְאוּלָם בִּפְנוֹתְךָ בַפַּעַם אֲשֶׁר לְפָנֶיהָ – פָּנֹה תִפְנֶה עַל

שְׂמֹאל; הוּא אֲשֶׁר אָמָרְתִּי: בִּפְנוֹתְךָ

לָרִאשׁוֹנָה, לֹא תִפְנֶה לֹא עַל יָמִין וְלֹא עַל שְׂמֹאל, כִּי אִם

תִּפְנֶה וְסַבֹּתָ וְיָרַדְתָּ אֶל בֵּית הַיְּהוּדִי.

גּוֹבּוֹ

חֵי קְדוֹשֵׁי עֶלְיוֹן, אִם לֹא יִירַט הַדֶּרֶךְ

לְנֶגְדִּי. הֲלֹא תוּכַל לְהַגִּיד לִי, אִם אֶחָד, לַנְצֵלוֹט שְׁמוֹ,

הַשּׁוֹכֵן אִתּוֹ, שׁוֹכֵן אִתּוֹ אִם לֹא?

לַנְצֵלוֹט

הַמְדַבֵּר אַתָּה בָאָדוֹן הַצָּעִיר לַנְצֵלוֹט? –

(לְנַפְשׁוֹ) הַבִּיטוּ וּרְאוּ: עַתָּה אֶחְשֹׂף זְרוֹעִי. – הֲבָאָדוֹן הַצָּעִיר לַנְצֵלוֹט אַתָּה מְדַבֵּר?

גּוֹבּוֹ

לֹא בָאָדוֹן, אֲדוֹנִי, כִּי בְּבֶן אִישׁ עָנִי;

וְאָבִיו – אִם כִּי אֲנִי הַמְדַבֵּר בּוֹ – אִישׁ

יָשָׁר, עָנִי עַד מְאֹד, אֲשֶׁר – מְהֻלָּל שֵׁם עֶלְיוֹן – עוֹד כֹּחוֹ

בְּמָתְנָיו.

לַנְצֵלוֹט

טוֹב מְאֹד, יְהִי אָבִיו אֲשֶׁר יִהְיֶה, וַאֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים בָּאָדוֹן הַצָּעִיר לַנְצֵלוֹט.

גּוֹבּוֹ

בִּידִיד כְּבוֹד אֲדוֹנִי, בְּלַנְצֵלוֹט.

לַנְצֵלוֹט

אִם אַתָּה לוּ שְׁמָעֵנִי: מִמֵּילָא, הַזָּקֵן,

מִמֵּילָא. אָנָּא! הַמְדַבֵּר אַתָּה בָאָדוֹן הַצָּעִיר

לַנְצֵלוֹט?

גּוֹבּוֹ

בְּלַנְצֵלוֹט, אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדוֹנִי.

לַנְצֵלוֹט

מִמֵּילָא, בָּאָדוֹן הַצָּעִיר לַנְצֵלוֹט. אַל תּוֹסֶף

דַּבֵּר עוֹד בָּאָדוֹן לַנְצֵלוֹט, אָבִי, כִּי הִנֵּה הָאָדוֹן הַצָּעִיר

– מֵאֵת הַגּוֹרָל הָיְתָה נְסִבָּה וּמִפְּקֻדּוֹתָיו, גְּזֵרוֹתָיו

וְכָאֵלֶּה שֵׁמוֹת רַבִּים, וּמִטַּעַם שָׁלֹשׁ הָאֲחָיוֹת וְעוֹד

עַנְפֵי-מַדָּע שׁוֹנִים יָצָא הַדָּבָר, אֲשֶׁר יִגְוַע וְיֵאָסֵף אֶל

עַמָּיו, וְאִם לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן בְּנֵי-אָדָם: יָשׁוּב אֶל

הָאֱלֹהִים.

גּוֹבּוֹ

חָלִילָה לָּךְ! הֲלֹא מַטֵּה-עֻזִּי הָיָה הַנָּעַר, מִשְׁעַנְתִּי לְעֵת זִקְנָה.

לַנְצֵלוֹט

הַאֻמְנָם מַרְאֵה מוֹט וְעַמּוּד מַרְאִי, אִם פֶּלֶךְ וּמִשְׁעֶנֶת אָנִי? הֲלֹא תַכִּירֵנִי, אָבִי?

גּוֹבּוֹ

אֲהָהּ לַיּוֹם, כִּי לֹא אַכִּירְךָ, אֲדוֹנִי הָעֶלֶם; אַךְ אָנָּא הַגִּידָה לִּי: הַעוֹד בְּנִי, יָנוּחַ בְּשָׁלוֹם עַל מִשְׁכָּבוֹ, חַי אִם מֵת?

לַנְצֵלוֹט

הֲלֹא תַכִּירֵנִי, אָבִי?

גּוֹבּוֹ

אֲהָהּ, אֲדוֹנִי, כִּי עִוֵּר אָנֹכִי וְלֹא אֶדָעֶךָּ.

לַנְצֵלוֹט

לֹא, אָבִי, כִּי לוּ גַם אוֹר עֵינֶיךָ אִתְּךָ, כִּי

עַתָּה גַם עַתָּה לֹא יְדַעְתָּנִי: אָב חָכָם הוּא אֲשֶׁר יֵדַע אֶת

בְּנוֹ. אִם כֵּן אֵפוֹא, הַזָּקֵן, הָבָה וְאַשְׁמִיעֲךָ חֲדָשׁוֹת עַל

אֹדוֹת בְּנֶךָ. (כּוֹרֵעַ עַל בִּרְכָּיו) בָּרֲכֵנִי-נָא, אָבִי! כִּי

אֱמֶת לָאוֹר תֵּצֵא; רֶצַח לֹא יֵעָלֵם נֶצַח: בֵּן לְאָבִיו יֵשׁ יִתְעַלָּם, אַךְ אֱמֶת תֵּצֵא לָאוֹר.

גּוֹבּוֹ

אָנָּא אֲדוֹנִי, קוּמָה עַל רַגְלֶיךָ: יָדַעְתִּי גַם יָדַעְתִּי, כִּי לֹא לַנְצֵלוֹט נַעֲרִי אָתָּה.

לַנְצֵלוֹט

אָנָּא, אַל נוֹסֶף עוֹד הַתֵּל, וּבָרֲכֵנִי-נָא;

לַנְצֵלוֹט אָנֹכִי: יַלְדְּךָ אֲשֶׁר הָיָה, נַעַרְךָ הַהֹוֶה וּבִנְךָ אֲשֶׁר יִהְיֶה.

גּוֹבּוֹ

הַאֲמֵן לֹא אוּכַל, כִּי בְנִי אָתָּה.

לַנְצֵלוֹט

וַאֲנִי לֹא אֵדַע, אֵי לָזֹאת מָה אֶעֱנֶךָּ, אוּלָם

לַנְצֵלוֹט אָנֹכִי, וְזֹאת יָדַעְתִּי אֶל נָכוֹן, כִּי מַרְגֵּרִיטָה

אִשְׁתְּךָ הִיא אִמִּי.

גּוֹבּוֹ

אָכֵן, מַרְגֵּרִיטָה שְׁמָהּ. חֵי נַפְשִׁי, כִּי עַצְמִי

וּבְשָׂרִי אָתָּה, אִם אָמְנָם לַנְצֵלוֹט אָתָּה. רִבּוֹן כָּל

הָעוֹלָמִים! מַה גָּדוֹל זְקָנֶךָ! רַב שְׂעַר סַנְטֵרְךָ מִשְּׂעַר זְנַב

דֻּבִּין סוּסִי.

לַנְצֵלוֹט

אֵין זֹאת כִּי אִם הֻקְרַח זְנַב דֻּבִּין; זוֹכֵר אֲנִי, כִּי בִרְאוֹתִי אוֹתוֹ בַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה,

הָיָה שְׂעַר זְנָבוֹ רַב מִשְּׂעַר פָּנַי כַּיּוֹם.

גּוֹבּוֹ

אֵל-אֱלֹהִים! מַה-מְּאֹד שֻׁנֵּיתָ! הֲשָׁלוֹם בֵּינְךָ וּבֵין אֲדוֹנֶיךָ? מִנְחָה הֵבֵאתִי לוֹ. הֲשָׁלוֹם בֵּינְכֶם?

לַנְצֵלוֹט

שָׁלוֹם, שָׁלוֹם, וְאוּלָם אֲנִי – כַּאֲשֶׁר לֹא

מָצָאתִי לְנַפְשִׁי מָנוֹח, עַד אֲשֶׁר גָּמַרְתִּי אֹמֶר לִבְרֹחַ, כֵּן

לֹא אֶמְצָא מָנוֹחַ, עַד אִם רַצְתִּי כִבְרַת-אָרֶץ. יְהוּדִי לְכָל

חֻקָּיו הוּא אֲדוֹנִי. מִנְחָה הֵבֵאתָ לּוֹ! חֶבֶל לְמַחֲנָק יוּבָא לוֹ!

מְזֵה-רָעָב אֲנִי אִתּוֹ, כָּל אַחַת מֵאֶצְבְּעוֹתַי תִּסְפֹּר בְּמוֹ

צַלְעוֹתָי. שָׂמַחְתִּי לִקְרָאתְךָ, אָבִי. תְּנָה אֶת מִנְחָתְךָ

לְאָדוֹן אֶחָד, בַּסַּנִּיּוֹ שְׁמוֹ, אֲשֶׁר בִּגְדֵי-שְׂרָד יְקָרִים

וַחֲדָשִׁים יִתֵּן. אִם לֹא אוֹתוֹ אֲשָׁרֵת, עַד קַצְוֵי-אֶרֶץ אֶבְרָח.

אַשְׁרַי! הִנֵּה הָאִישׁ בָּא! אֵלָיו, אָבִי! כִּי אָמְנָם יְהוּדִי

אָנֹכִי, אִם אוֹסִיף שָׁרֵת אֶת הַיְּהוּדִי!

(בַּסַּנִּיּוֹ בָא עִם לֵיאוֹנַרְדּוֹ וּשְׁאָר בְּנֵי לִוְיָתוֹ)

בַּסַּנִּיּוֹ

עֲשֵׂה כֵן, אַךְ מַהֵר תְּמַהֵר, לְמַעַן יִהְיֶה

לֶחֶם-הָעֶרֶב נָכוֹן בַּשָּׁעָה הַחֲמִשִּׁית, לֹא יְאֹחָר. יִשָּׁלְחוּ

הַמִּכְתָּבִים הָאֵלֶּה לִמְחוֹז-חֶפְצָם; צַוֵּה

עַל מְלֶאכֶת בִּגְדֵי-הַשְּׂרָד וּבַקֵּשׁ מֵאֵת גְּרַצִּיַּנּוֹ, כִּי

יְמַהֵר לָבוֹא אֶל בֵּיתִי.

(אַחַד הַמְשָׁרְתִים יוֹצֵא).

לַנְצֵלוֹט

אֵלָיו, אָבִי.

גּוֹבּוֹ

אֱלֹהִים יָחֹן כְּבוֹד מַעֲלָתֶךָ.

בַּסַּנִּיּוֹ

חֵן חֵן! הֲיֵשׁ לְךָ דָּבָר אֵלָי?

גּוֹבּוֹ

הִנֵּה, בְנִי, אֲדוֹנִי, נַעַר עָנִי –

לַנְצֵלוֹט

לֹא נַעַר עָנִי, אֲדוֹנִי, כִּי מְשָׁרֵת הַיְּהוּדִי הֶעָשִׁיר; וְיֵשׁ אֶת נַפְשִׁי, אֲדוֹנִי, כַּאֲשֶׁר יְבָאֵר אָבִי –

גּוֹבּוֹ

רוּחַ לְָבְשָׁה אוֹתוֹ, אֲדוֹנִי, כַּאֲשֶׁר יֵאָמֵר, לְשָׁרֵת –

לַנְצֵלוֹט

אִם אֲרֻכּוֹת נְדַבֵּר אוֹ קְצָרוֹת: מְשָׁרֵת אֲנִי אֶת הַיְּהוּדִי, וְנַפְשִׁי חָשְׁקָה, כַּאֲשֶׁר יְבָאֵר אָבִי –

גּוֹבּוֹ

הוּא וַאֲדוֹנָיו (בִּרְשׁוּת כְּבוֹד מַעֲלָתְךָ) הִנָּם כִּשְׁנֵי כְלָבִים צְהֻבִּים זֶה לָזֶה –

לַנְצֵלוֹט

בִּקְצָרָה, אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר, כִּי הַיְּהוּדִי

הַזֶּה, אֲשֶׁר עָשַׁק אֶת מִשְׁפָּטִי, אַלֵּץ יְאַלְּצֵנִי, כַּאֲשֶׁר

יַגִּיד לְךָ אָבִי, אֲשֶׁר – אֲקַוֶּה – אִישׁ זָקֵן הוּא –

גּוֹבּוֹ

בְּשַׂר-יוֹנִים אִתִּי בָזֶה, אֲשֶׁר חָפַצְתִּי לְהַעֲנִיק אֶת כְּבוֹד מַעֲלָתֶךָ, וּשְׁאֵלָתִי וּבַקָּשָׁתִי –

לַנְצֵלוֹט

בְּתַכְלִית-הַקִּצּוּר, נַפְשִׁי בִשְׁאֵלָתִי, כַּאֲשֶׁר יִוָּדַע לַאֲדוֹנִי מִפִּי הָאִישׁ הַזָּקֵן הַיָּשָׁר הַזֶּה;

וְאִם כִּי פִי הַמְדַבֵּר בּוֹ: אִם כִּי זָקֵן הוּא, בְּכָל זֹאת אִישׁ עָנִי הוּא, אָבִי –

בַּסַּנִּיּוֹ

יְדַבֵּר הָאֶחָד בְּעַד שְׁנֵיכֶם; מַה שְּׁאֵלַתְכֶם?

לַנְצֵלוֹט

לְשָׁרֶתְךָ, אֲדוֹנִי.

גּוֹבּוֹ

אַךְ זֶה דְּבָרֵנוּ אֵלֶיךָ, אֲדוֹנִי.

בַּסַּנִּיּוֹ

יָדֹעַ יְדַעְתִּיךָ, וְשֶאֱלָתְךָ נְתוּנָה,

כִּי שֵׁילוֹק אֲדוֹנֶיךָ דִבֵּר בְּךָ אֵלַי

הַיּוֹם וַיּוֹאֶל לְנַשְּׂאֲךָ כְּבַקָּשָׁתְךָ,

אִם אָמְנָם כֵּן יְנֻשָּׂא אִישׁ, בְּחָדְלוֹ לְשָׁרֵת

יְהוּדִי עָשִׁיר וְהָלַךְ אַחַר אָצִיל עָנִי.

לַנְצֵלוֹט

מְשַׁל הַקַּדְמוֹנִי הִנֵּה נֶחֱלַק חֵלֶק כְּחֵלֶק בֵּין

שֵׁילוֹק אֲדוֹנַי וּבֵינְךָ, אֲדוֹנִי: לְךָ חֶסֶד אֵל, אֲדוֹנִי, וְלוֹ

יֵשׁ רָב.

בַּסַּנִּיּוֹ

דְּבָרֶיךָ טוֹבִים. לֶךְ לְךָ עִם בִּנְךָ, אָבִי.

הִפָּרֶד-נָא מֵעַל אֲדוֹנְךָ זֶה הָרִאשׁוֹן

וּדְרֹשׁ לְשִׁכְנִי

(לִבְנֵי לִוְיָתוֹ)

תְּנוּ לוֹ בְגָדִים רְקוּמֵי-מִכְלוֹל

מִבִּגְדֵי כָל הַמְשָׁרְתִים. רְאוּ-נָא וַעֲשׂוּ כֵן.

לַנְצֵלוֹט

נֵלְכָה-נָּא, אָבִי. לֹא, אֲנִי לֹא אוּכַל לִמְצֹא לִי

מִשְׂרַת מְשָׁרֵת: לָשׁוֹן אֵין בְּרֹאשִׁי. (מַבִּיט בְּכַף-יָדוֹ) אִם יֶשְׁנוֹ אִישׁ בְּכָל רַחֲבֵי אִטַּלִיָּה, אֲשֶׁר כַּף-יָדוֹ יָפָה

מִכַּף-יָדִי זֹאת, הַנְּכוֹנָה לְהִשָּׁבַע בְּסֵפֶר קָדוֹשׁ, כִּי רֹב

טוּב נָכוֹן לִי! וְאוּלָם הִנֵּה קַו-חַיִּים אֲשֶׁר לֹא טוֹב: מַבְטִיח

הוּא אַךְ מְעַט נָשִׁים, מְעַט מִזְעָר. אוֹיָה! חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה נָשִׁים

כְּאַיִן וּכְאֶפֶס הֵן! וְאַחַת עֶשְׂרֵה אַלְמָנוֹת וְתֵשַׁע עֲלָמוֹת

לְאִישׁ אֶחָד מָה הֵן? וַאֲשֶׁר אִנָּצֵל שָׁלֹשׁ פְּעָמִים מִטְּבֹעַ

וַאֲשֶׁר בִּבְדַל-מִטָּה אָשִׂים נַפְשִׁי בְכַפִּי – מִקְרִים לֹא

טְהוֹרִים הֵמָּה. אָכֵן, אִם אִשָּׁה הוּא הַמַּזָּל, אֵשֶׁת-חֶסֶד הִיא

הַפָּעַם. בּוֹא-נָא אָבִי, וְעַד אַרְגִּיעָה אִפָּרֵד מֵעַל

הַיְּהוּדִי.

(יוֹצְאִים לַנְצֵלוֹט וְגוֹבּוֹ הַזָּקֵן)

בַּסַּנִּיּוֹ

שִׂים-נָא אֶת לִבְּךָ עַל הַדָּבָר, לֵיאוֹנַרְדּוֹ:

כִּקְנוֹתְךָ אֶת כָּל אֵלֶּה וּבְעָרְכְּךָ

אֶת מַעֲרַכְתָּם בָּאֳנִיָּה, תְּמַהֶר-נָא

לָשׁוּב, כִּי מִשְׁתֶּה לְאַנְּשֵׁי-שְׁלוֹמִי אֶעֱשֶׂה

הַלָּיְלָה: מַהֲרָה אֵפוֹא.

לֵיאוֹנַרְדּוֹ

כִּדְבָרְךָ כֵּן

יֵעָשֶׂה

(גְּרַצִּיַּנּוֹ בָא).

גְּרַצִּיַּנּוֹ

אַיֵּה אֲדוֹנֶיךָ?

לֵיאוֹנַרְדּוֹ

שָׁם הִנֵּה

הוּא בָא

(לֵיאוֹנַרְדּוֹ יוֹצֵא).

גְּרַצִּיַּנּוֹ

בַּסַּנִּיּוֹ אַלּוּפִי!

בַּסַּנִּיּוֹ

גְּרַצִּיַּנּוֹ!

גְּרַצִּיַּנּוֹ

שְׁאֵלָה לִי אֵלֶיךָ.

בַּסַּנִּיּוֹ

וְשֶׁאֱלָתְךָ נְתוּנָה.

גְּרַצִּיַּנּוֹ

אַל תָּשֶׁב אֶת פָּנָי. עָלַי לָלֶכֶת אִתְּךָ אֶל בֵּלְמוֹנְטְ.

בַּסַּנִּיּוֹ

אַף הָלֹךְ תֵּלֵךְ, אוּלָם שְׁמַע-נָא, גְּרַצִּיַּנּוֹ:

אִישׁ נִמְהָר אַתָּה, פְּרוּעַ-נִמּוּס, טְמֵא-שְׂפָתָיִם,

וּמִדּוֹתֶיךָ אֵלֶּה אָמְנָם נָאווּ לְךָ

אִתָּנוּ פֹה, אַף בַּל תִּהְיֶינָה כַמִּגְרָעוֹת

בְּעֵינֵי כֹל אֲשֶׁר כָּמוֹנוּ. אַךְ בִּמְקוֹם

אֲשֶׁר לֹא תִוָּדַעְנָה אֵלֶּה, כְּהוֹלְלוּת

תִּהְיֶינָה לְכָל רוֹאֵיהֶן. אֲבַקֶּשְׁךָ אֵפוֹא:

הִזָּהֵר-נָא וְשַׁכֵּךְ פַּחַז רוּחֲךָ

בִּרְסִיסֵי-עַנְוָה קָרִים, רַק רְסִיסֵי-מִסְפָּר,

פֶּן יַבְאִישׁ מִנְהַג-הַשִּׁגָּעוֹן, אֲשֶׁר תִּנְהַג,

אֶת רֵיחִי בְּעֵינֵי בְנֵי-הַמָּקוֹם, שָׁמָּה אֵלֵךְ,

וְאָבְדוּ לִי תִקְווֹתָי.

גְּרַצִּיַּנּוֹ

לוּ אַתָּה שְׁמָעֵנִי,

בַּסַּנִּיּוֹ אַלּוּפִי! אִם לֹא שֶׁקֶט אֶלְבַּשׁ

וּדְבָרַי כֻּלָּם אוֹמְרִים כָּבוֹד, אִם לֹא רַק

לְעִתִּים רְחוֹקוֹת אֶשָּׂא אָלָה עֲלֵי פִי

וְסִדּוּרֵי-תְפִלָּה אָשִׂים בְּכִיסַי כָּל הַיּוֹם,

אַבִּיטָה תָמִיד בְּעַנְוַת-תֹּם, וְעַל כָּל אֵלֶּה –

אֲכַסֶּה גַּם אֶת פָּנַי כָּכָה בַמִּגְבַּעַת

בְּעֵת הַתְּפִלָּה, דֹּם אֵאָנֵק וְאֹמַר “אָמֵן”,

אִם לֹא אֶזָּהֵר בְּכָל הֲלִיכוֹת דֶּרֶךְ-אֶרֶץ,

כְּאִישׁ אֲשֶׁר יוֹדֵעַ מְאֹד הַצְנִיעַ לֶכֶת

וּמְצֹא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אִמּוֹ זְקֶנְתּוֹ –

אַל תּוֹסֶף תַּאֲמִין בִּדְבָרַי כָּל הַיָּמִים.

בַּסַּנִּיּוֹ

טוֹב; רָאֹה נִרְאֶה אֶת מִנְהָגְךָ, אֲשֶׁר תִּנְהָג.

גְּרַצִּיַּנּוֹ

אַךְ תֵּדַע-נָא, כִּי אֵין הַלָּיְלָה בִכְלָל דְּבָרָי,

וְאַל-נָא תִשְׁפְּטֵנִי בְּמַעֲשַׂי הַלָּיְלָה.

בַּסַּנִּיּוֹ

חָלִילָה לִּי! וְנַהֲפוֹךְ הוּא, כִּי אֲבַקֵּשׁ

מֵאִתְּךָ לְהַכְבִּיר שְׂחוֹק מִכֹּל אֲשֶׁר יָדָעְתָּ,

כִּי קְרוּאִים אֵלַי רֵעִים שְׂמֵחִים אֱלֵי גִיל.

אַךְ שָׁלוֹם לָךְ! הֵן דָּבָר לִי עוֹד לַעֲשׂוֹת.

גְּרַצִּיַּנּוֹ

וְעָלַי לֶכֶת אֶל לוֹרֶנְצוֹ וְיֶתֶר רֵעָי,

וְאוּלָם לְעֵת-עֶרֶב נָסוּר אֶל בֵּיתֶךָ.

(יוֹצְאִים)

מַחֲזֶה שְׁלִישִׁי 🔗

חֶדֶר בְּבֵית שֵׁילוֹק.

(בָּאִים יֶסִּכָּה וְלַנְצֵלוֹט.)

יֶסִּכָּה

צַר לִי מְאֹד, כִּי עָזֹב תַּעֲזֹב אֶת אָבִי:

שְׁאוֹל-תַּחְתִּית הוּא בֵיתֵנוּ, וְאַתָּה, שֵׁד שָׂמֵחַ,

הֲלֹא הֵפַגְתָּ מְעַט אֶת טַעַם שִׁמְמוֹנוֹ.

אַךְ לֵךְ לְשָׁלוֹם! הֵא לְךָ דֻקָּט לִתְשׁוּרָה,

וּשְׁמַע-נָא, לַנְצֵלוֹט: בִּרְאוֹתְךָ אֶת לוֹרֶנְצוֹ,

קְרוּא אֲדוֹנֶיךָ זֶה הֶחָדָשׁ, עִם אֲרוּחַת-

הָעֶרֶב, רַק בְּעוֹד זְמַן-מָה, וְנָתַתָּ לוֹ

אִגֶּרֶת זֹאת. בְּאֵין אִישׁ רוֹאֶה תַּעַשׂ כֵּן.

וְעַתָּה לֵךְ לְשָׁלוֹם: אַל יִרְאֵנִי אָבִי,

בְּדַבְּרִי אִתְּךָ פֹּה.

לַנְצֵלוֹט

הֲיִי שָׁלוֹם! דִּמְעוֹתַי – מַעֲנֶה-לְשׁוֹנִי. וְאַתְּ,

נָכְרִיָּה הַיָּפָה בַנָּשִׁים, עִבְרִיָּה נֶחְמָדָה, נִשְׁבַּעְתִּי,

כִּי אָכֵן בַּשָּׁוְא נִפְתֵּיתִי, אִם לֹא יְבִיאֵךְ נוֹצְרִי תַּחַת

כְּנָפוֹ¹⁸. וְאוּלָם שָׁלוֹם לְָךְ!

אֶגְלֵי-סִכְלוּתִי אֵלֶּה יְטַבְּעוּ כִמְעַט-קָט אֶת רוּחִי,

רוּחַ-גָּבֶר. שָׁלוֹם!

יֶסִּכָּה

לֵךְ לְשָׁלוֹם, לַנְצֵלוֹט הַטּוֹב.

(לַנְצֵלוֹט יוֹצֵא)

אֲהָהּ: מַה גָּדוֹל פִּשְׁעִי זֶה, כִּי בֹשְׁתִּי

לִהְיוֹת לְאָבִי בַת. אַךְ לוּ בַת-דָּמוֹ אָנִי,

לֹא בַת-מִדּוֹתָיו אָנִי. הוֹ, לוֹרֶנְצוֹ! אִם

אֶת דְּבָרְךָ תִשְׁמֹר, וְשַׂמְתִּי קֵץ לְרָגְזָתִי:

לְנוֹצְרִית אֶהְיֶה וְאִשְׁתְּךָ אֶהְיֶה בְאַהֲבָתִי.

(יוֹצֵאת)

מַחֲזֶה רְבִיעִי 🔗

רְחוֹב.

(בָּאִים גְּרַצִּיַּנּוֹ, לוֹרֶנְצוֹ, סַלּוֹרִינוֹ וְסַלַּנִּיּוֹ.)

לוֹרֶנְצוֹ

לֹא, כִּי נִתְחַמֵּק לָנוּ לְעֵת נְטוֹת הַיּוֹם,

נִתְחַפֵּשׂ בְּבֵיתִי וְשַׁבְנוּ יַחַד כַּעֲבֹר שָׁעָה.

גְּרַצִּיַּנּוֹ

לֹא הִתְכּוֹנַנּוּ עוֹד בַּכֹּל.

סַלּוֹרִינוֹ

אַף טֶרֶם עוֹד

נִדְבַּרְנוּ אֶל אֲנָשִׁים נוֹשְׂאֵי-הַלַּפִּידִים.

סַלַּנִּיּוֹ

אִם לֹא בְטוּב טַעַם עָרֹךְ נַעֲרֹךְ אֶת כֹּל,

רַק רַע וָמַר הַדָּבָר, וּלְפִי דַעְתִּי טוֹב

אֲשֶׁר לֹא נִגַּשׁ לַעֲשׂוֹתוֹ.

לוֹרֶנְצוֹ

רַק שְׁעַת אַרְבַּע

הַשָּׁעָה, וְעוֹד שְׁתֵּי שָׁעוֹת לָנוּ לְהִתְכּוֹנֵן.

(לַנְצֵלוֹט בָּא וּמִכְתָּב בְּיָדוֹ)

מַה בְּשׂוֹרָה יֵשׁ בְּפִיךָ לַנְצֵלוֹט יְדִידִי?

לַנְצֵלוֹט

אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ לָגֹל אֶת זֹאת, וְיָדַעְתָּ פֵּשֶׁר דָּבָר

לוֹרֶנְצוֹ

יָדַעְתִּי אֶת הַיָּד; יָד יָפָה הִיא, חֵי נַפְשִׁי,

וּלְבָנָה מִן הַנְּיָר, זוּ כָּתֹב כָּתְבָה עָלָיו,

הַיָּד הַזֹּאת הַיָּפָה, כָּתֹב כָּתְבָה זֹּאת.

גְּרַצִּיַּנּוֹ

חֵי נַפְשִׁי, אִם לֹא תוֹכָהּ רָצוּף אַהֲבָה.

לַנְצֵלוֹט

בִּרְשׁוּתְךָ, אֲדוֹנִי.

לוֹרֶנְצוֹ

אָנָה תֵלֵךְ?

לַנְצֵלוֹט

רַק לִקְרֹא, אֲדוֹנִי, אֶת הַיְּהוּדִי אֲדוֹנִי

הַיָּשָׁן לֶאֱכָל לֶחֶם הַלַּיְלָה אֶת הַנּוֹצְרִי אֲדוֹנִי

הֶחָדָשׁ.

לוֹרֶנְצוֹ

חַכֵּה-נָא: קְחָה זֹּאת וֶאֱמֹר לְיֶסִּכָּה,

כִּי לֹא אֲאַחֵר; דַּבֶּר-נָא אֵלֶיהָ חֶרֶשׁ.

(לַנְצֵלוֹט יוֹצֵא)

אִם כֵּן, אֲדוֹנַי,

הֲלֹא תִכּוֹנוּ כֻלְּכֶם לְנֶשֶׁף-הַמַּסֵּכוֹת

הֶחָל הַלָּיְלָה? כְּבָר מָצָאתִי נוֹשֵׂא-לַפִּיד.

סַלּוֹרִינוֹ

אֲמַהֲרָה-נָּא אֵפוֹא וְאָכִינָה כֹּל.

סַלַּנִּיּוֹ

אֲמַהֲרָה גַּם אָנִי.

לוֹרֶנְצוֹ

וּבְעוֹד שָׁעָה בּוֹאוּ

וּמְצָאתֶם אוֹתִי וְאֶת גְּרַצִּיַּנּוֹ בְּבֵית גְּרַצִּיַּנּוֹ.

סַלּוֹרִינוֹ

טוֹב, לוּ יְהִי כֵן.

(יוֹצְאִים סַלּוֹרִינוֹ וְסַלַּנִּיּוֹ)

גְּרַצִּיַּנּוֹ

הֲלֹא מִיֶּסִּכָּה הַנָּאוָה בָּא הַמִּכְתָּב?

לוֹרֶנְצוֹ

אֲגַלֶּה-נָא לְךָ הַכֹּל. פֹּה תַגֶּד לִי,

אֵיךְ אוֹצִיאֶנָּה מִן הַבַּיִת, מַה פָּרָשַׁת

זְהָבָהּ וְעֶדְיָהּ אִתָּהּ, וּמַה מְּעִיל הַמְשָׁרֵת

אֲשֶׁר תִּתְחַפֵּשׂ בּוֹ. אִם אָמְנָם יֵשׁ לְאָבִיהָ

הַיְּהוּדִי חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, אֵין זֹאת

כִּי לְמַעַן בִּתּוֹ הָעֲדִינָה יִנְחָלֵהוּ,

וְכָל יָמֶיהָ לֹא תְאֻנֶּה רָעָה לָהּ

אִם לֹא בִגְלַל הַתֹּאֲנָה הַזֹּאת הָאֶחָת,

אֲשֶׁר מִמְּעֵי יְהוּדִי כוֹפֵר יָצְאָה זֹאת.

בּוֹא, נֵלְכָה-נָּא, וּקְרָא בַדֶּרֶךְ אֶת דְּבָרֶיהָ:

הַנָּאוָה יֶסִּכָּה הִיא תִשָּׂא אֶת לַפִּידִי.

(יוֹצְאִים)

מַחֲזֶה חֲמִשִּׁי 🔗

לִפְנֵי בֵית שֵׁילוֹק

(בָּאִים שֵׁילוֹק וְלַנְצֵלוֹט.)

שֵׁילוֹק

כֵּן, רָאֹה תִרְאֶה, וְעֵינֶיךָ הֵן תִּשְׁפֹּטְנָה,

מַה בֵּין הַזָּקֵן שֵׁילוֹק לְבַסַּנִּיּוֹ.

– הוֹ, יֶסִּכָּה! – לֹא תוֹסִיף זֹל וּסְבֹא כְּכָל

אֲשֶׁר הִסְכַּנְתָּ אִתִּי פֹה – הוֹ, יֶסִּכָּה! –

וִישַׁן וְנַחֵר, אַף גַּם בַּלּוֹת שִׂמְלָתֶךָ.

– הוֹ, יֶסִּכָּה, אַיֵּךְ אֵפוֹא?

לַנְצֵלוֹט

הוֹ, יֶסִּכָּה!

שֵׁילוֹק

מִי צִוְּךָ לִקְרֹא לָהּ? אֲנִי לֹא צִוִּיתִיךָ.

לַנְצֵלוֹט

הֲלֹא זֶה דְּבַר אֲדוֹנִי אֵלַי מֵאָז, כִּי לֹא אֵדַע לַעֲשׂוֹת דָּבָר מִבְּלִי אֲשֶׁר אֲצֻוֶּה.

(יֶסִּכָּה בָאָה)

יֶסִּכָּה

הַאַתָּה זֶה קְרָאתָנִי? מַה שֶּׁאֱלָתֶךָ?

שֵׁילוֹק

נִקְרֵאתִי בוֹא לַאֲרוּחַת-עֶרֶב, יֶסִּכָּה:

הִנֵּה שָׁם מַפְתְּחוֹתָי. וְלָמָּה-זֶּה אֵלֵכָה?

הֵן לֹא מֵאַהֲבָה נִקְרֵאתִי לָבוֹא שָׁמָּה:

לְשׁוֹנָם יַחֲלִיקוּ לִי. אַךְ הָלֹךְ אֵלֵךְ,

בְּשִׂנְאָתִי אֵלֵךְ לִרְעוֹת עַל טוּב נוֹצְרִי פַזְרָן.

וְאַתְּ, יֶסִּכָּה, יַלְדָּתִי, צְפִי הֲלִיכוֹת בֵּיתִי.

לְמֹרַת רוּחַ לֶכְתִּי לִי: כְּמוֹ חֶתֶף אוֹרֵב

לְשַׁלְוַת מְעוֹנִי, כִּי עַל כֵּן הֲלֹא רָאִיתִי

כִּיסֵי-כֶסֶף אֶמֶשׁ בַּחֲלוֹם-הַלָּיְלָה.

לַנְצֵלוֹט

אָנָּא, אֲדוֹנִי, בּוֹאָה-נָּא, כִּי אֲדוֹנִי הַצָּעִיר יִסְפֹּר צְעָדֶיךָ.

שֵׁילוֹק

וַאֲנִי – צְעָדָיו.

לַנְצֵלוֹט

וּכְאִישׁ אֶחָד חָבְרוּ אֵלָיו כֻּלָּם – אָמְנָם לֹא

אָמַרְתִּי לְךָ, כִּי נֶשֶׁף-מַסֵּכוֹת תִּרְאֶה שָׁם, אוּלָם אִם רָאֹה

תִרְאֶנּוּ וְיָדַעְתָּ, כִּי לֹא לְחִנָּם זָב חָטְמִי דָם

לְפֶתַע-פִּתְאֹם בְּיוֹם-הַפִּסְחָא הַשֵּׁנִי שֶׁעָבַר, בַּשָּׁעָה

הַשִּׁשִּׁית בַּבֹּקֶר, אֲשֶׁר יָחוּל הַשָּׁנָה בּוֹ בַיּוֹם אֲשֶׁר

לִפְנֵי אַרְבַּע שָׁנִים, אַחֲרֵי מוֹעֵד-הַצָּהֳרַיִם, חָל בּוֹ

יוֹם-הַפִּסְחָא הָרְבִיעִי.

שֵׁילוֹק

מָה? גַּם מַסֵּכוֹת? לוּ שְׁמָעִינִי, יֶסִּכָּה:

אֶת דְּלָתַי סִגְרִי-נָא, וּכְשָׁמְעֵךְ קוֹל-הַתֹּף

וּשְׁרִיקוֹת מְתֹעָבוֹת לְחָלִיל עֲקֹם-צַוָּאר,

אַל-נָא תְטַפְּסִי לַעֲלוֹת אֶל הַחַלּוֹנוֹת

וְרֹאשֵׁךְ לֹא תוֹצִיאִי חוּצָה לְמַעַן הַבִּיט

בִּכְסִילִים נוֹצְרִים, פְּנֵיהֶם כֻּלָּם מְשׁוּחֵי-שָׁשַׁר,

כִּי תֶאֶטְמִי אֶת אָזְנֵי-בֵיתִי, חַלּוֹנוֹתָיו:

אַל תָּבוֹא הֶמְיַת-פְּתַיּוּת בְּשֶׁקֶט צֵל-קוֹרָתִי.

נִשְׁבַּעְתִּי בְּמַקֵּל-יַעֲקֹב¹⁹, כִּי אֵין אֶת רוּחִי

לָצֵאת מִפֶּתַח-בֵּיתִי לְמַעַן שְׁתוֹת הַלָּיְלָה.

וּבְכָל זֹאת הָלֹךְ אֵלֵךְ. – לְפָנַי לֵךְ, בֶּן-אָדָם,

וְהַגֶּד לוֹ, כִּי אָבוֹא.

לַנְצֵלוֹט

הָלֹךְ אֵלֵךְ לְפָנֶיךָ, אֲדוֹנִי. – וְאַתְּ, עֲדִינָה, הַשְׁקִיפִי בְכָל זֹאת בְּעַד הַחַלּוֹן,

כִּי הִנֵּה נוֹצְרִי אֶחָד עוֹבֵר לְפָנָיִךְ

וְרָאוּי הוּא לְמֶבַּט אַחַת מֵעֵינָיִךְ.

(יוֹצֵא)

שֵׁילוֹק

מָה אָמַר לָךְ כְּסִיל זֶה מִצֶּאֱצָאֵי הָגָר?

יֶסִּכָּה

רַק “שָׁלוֹם, גְּבִרְתִּי” אָמַר לִי וְלֹא יָסַף עוֹד.

שֵׁילוֹק

אָכֵן, לֹא רַע לֵב הָאֱוִיל הַזֶּה בְּקִרְבּוֹ,

וְאוּלָם זוֹלֵל וְסוֹבֵא הוּא מֵאֵין כָּמֹהוּ,

כַּחֹמֶט הוּא מִתְרַפֶּה בְּכָל מְלֶאכֶת-יָד

וּמֵחֲתוּל-הַבָּר גַּם יַרְבֶּה שֵׁנָה יוֹמָם.

אֵין מָקוֹם אִתִּי בְכַוַּרְתִּי לְזִכְרֵי-דְבוֹרִים –

עַל כֵּן אֶתְּנֶנּוּ לֶכֶת: יֵלֶך לוֹ אֶל בֵּית

הָאִישׁ אֲשֶׁר חָפַצְתִּי כִּי זֶה יַעַזְרֵהוּ

לְפַזֵּר בְּאֶפֶס-יָד אֶת מְלֹא-הַכִּיס הִלְוֵיתִיו.

לְכִי בוֹאִי, יֶסִּכָּה; וְאוּלַי אָשׁוּב תֵּכֶף.

עֲשִׂי כְּכָל אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתָךְ וְסִגְרִי

דְּלָתַיִךְ בַּעֲדֵךְ: “טְמֹן יֵיטִיב – יֵיטִיב מְצֹא”,

מְשַׁל-קַדְמוֹנִים חָדָשׁ תָּמִיד לְשׁוֹמֵר-הוֹן.

(יוֹצֵא)

יֶסִּכָּה

לְכָה לְשָׁלוֹם; וְלוּא אֻשַּׁרְתִּי עַד שׁוּבֶךָ,

כִּי עַתָּה אָבַד אָבִי לִי וּלְךָ בִתֶּךָ.

(יוֹצֵאת)

מַחֲזֶה שִׁשִּׁי 🔗

(בָּאִים גְּרַצִּיַּנּוֹ וְסַלּוֹרִינוֹ מִתְחַפְּשִׂים.)

גְּרַצִּיַּנּוֹ

הִנֵּה מִתַּחַת לְמוּסָךְ זֶה הֲלֹא בִקְשָׁנוּ

לוֹרֶנְצוֹ לְחַכּוֹת לוֹ.

סַלּוֹרִינוֹ

שְׁעַת-מוֹעֲדוֹ כִמְעַט

עָבָרָה.

גְּרַצִּיַּנּוֹ

וְאָמְנָם נִפְלֵאת הִיא בְעֵינַי זֹאת,

כִּי יַעֲבִיר הַמּוֹעֵד: הֵן לִפְנֵי שְׁעוֹנָם

יָרוּצוּ כָל הָאוֹהֲבִים.

סַלּוֹרִינוֹ

כֵּן, פִּי עֲשָׂרָה

תְּמַהֵרְנָה יוֹנֵי וֵנוּס עֵת אֲשֶׁר תְּעוּפֶינָה

לְהַדֵּק מוֹסְרוֹת-אַהֲבָה אַךְ זֶה אֹרָגוּ

מֵעֵת תָּעֹפְנָה לִשְׁמֹר עַל הַבְּרִית לְבַל תּוּפָר.

גְּרַצִּיַּנּוֹ

חֹק הוּא וְלֹא יַעֲבֹר: כִּי מִי הוּא זֶה הַקָּם

מִמִּשְׁתֵּה-יֵינוֹ, וְתַאֲבוֹנוֹ חָדָשׁ כְּקֶדֶם?

וְאֵי סוּס מִדֶּרֶךְ-עָמָל עַל עֲקֵבָיו יָשׁוּב

וְהוּא צוֹעֶה בְלַהַב-אֵשׁ כִּבְרֶגַע צֵאתוֹ לְדַרְכּוֹ?

כִּי שָׁקֹד יִשְׁקֹד אִישׁ לִרְדֹּף אֶת תַּאֲוָתוֹ

רַב יֶתֶר מִלִּשְׂמֹחַ בָּהּ, בְּהַשִּׂיגוֹ אוֹתָהּ.

הֲלֹא כְעוּל-יָמִים פּוֹחֵז מַרְאֵה הָאֳנִיָּה

הָעוֹטָה נִסִּים, בְּצֵאתָהּ חוֹף-מוֹלַדְתָּהּ,

וְרוּחַ-זְנוּנִים יְסַלְסְלֶהָ וִיחַבְּקֶנָּה!

וְכַבֵּן הַפּוֹחֵז הִנָּהּ בְּשׁוּבָהּ שְׁדוּפַת-צְלָעוֹת,

קְרוּעַת-נִסִּים, רָזָה וּמְשֻׁסַּעַת כֻּלָּה,

אֲשֶׁר הִתְעַלֵּל בָּהּ הָרוּחַ, רוּחַ-זְנוּנִים.

סַלּוֹרִינוֹ

הִנֵּה לוֹרֶנְצוֹ בָא: בָּזֹאת עוֹד נוֹסִיף פָּעַם.

(לוֹרֶנְצוֹ בָא)

לוֹרֶנְצוֹ

אַל נָא בְאַפְּכֶם רֵעַי, כִּי אֵחַרְתִּי כָכָה:

עֲסָקַי, וְלֹא אָנֹכִי, הֵם אֲשֶׁר הֵסַבּוּ,

כִּי חַכֵּה תְחַכּוּ לִי. וְעֵת יִיטַב בְּעֵינֵיכֶם

לִהְיוֹת גַּם אַתֶּם בֵּין הַגּוֹנְבִים נָשִׁים לָמוֹ,

אֲחַכֶּה כֵּן אֲנִי לָכֶם. גְּשׁוּ-נָא אֵפוֹא:

זֶה מְעוֹן הַיְּהוּדִי חוֹתְנִי. – הוֹ, מִי שָׁם בַּבָּיִת?

(יֶסִּכָּה עַל יַד הַחַלּוֹן מִמַּעַל, לְבוּשָׁה בִגְדֵי עֶלֶם).

יֶסִּכָּה

מִי אָתָּה? הַגֶּד-נָא לִי, וְאֵדַע נֶאֱמָנָה,

אִם כִּי נִשְׁבַּעְתִּי, כִּי הִכַּרְתִּי אֶת קוֹלֶךָ.

לוֹרֶנְצוֹ

לוֹרֶנְצוֹ, אֲהוּבֵךְ.

יֶסִּכָּה

לוֹרֶנְצוֹ, כֵּן יָדַעְתִּי, וְאָמְנָם גַּם אֲהוּבִי,

כִּי מִי כָמוֹךָ אָהוּב לִי? וּמִי זוּלָתְךָ,

לוֹרֶנְצוֹ, עוֹד יוֹדֵעַ, כִּי לְךָ הִנֵּנִי?

לוֹרֶנְצוֹ

עֵד אֱלֹהִים וְעֵדִים רַעְיוֹנַיִךְ לִי,

כִּי כֵן.

יֶסִּכָּה

חֲטָף-נָא קֻפְסָה זֹאת וְלֹא תִנָּחֵם.

שָׂמַחְתִּי כִּי הַלַּיְלָה לְסִתְרָה לִּי, וְלֹא תוּכַל

לְהַבִּיט בִּי, כִּי בֹשְׁתִּי מְאֹד מֵחֲלִיפָתִי²⁰.

וְאוּלָם רַק עִוֶּרֶת הִיא הָאַהֲבָה,

וְלֹא יִרְאוּ אוֹהֲבִים אֶת מְשׁוּבָתָם הֵם:

כִּי לוּ אַךְ רָאוּ זֹאת, וְאָדְמוּ גַם פְּנֵי קֻפִּיד²¹

בְּהִתְבּוֹנְנוֹ, וְהִנֵּה כֵן נֶהְפַּכְתִּי לְעָלֶם.

לוֹרֶנְצוֹ

רְדִי-נָא, כִּי לְנוֹשֵׂא-לַפִּיד תִּהְיִי לִי.

יֶסִּכָּה

הַאַף גַּם זֹאת כִּי בְאוֹר הַנֵּר אַגִּיהַּ בָּשְׁתִּי?

הֵן גַּם בִּלְעָדָיו תְּנַקֵּר עֵינֵי כָל רוֹאֶיהָ!

לְעֵין הַשֶּׁמֶשׁ תּוֹקִיעֵנִי כֵן, אֲהוּבִי,

וְעָלַי לָבוֹא בְּמַחֲשַׁכִּים.

לוֹרֶנְצוֹ

וְאָמְנָם כֵּן,

יַקִּירָה, בְּמַחֲשַׁכִּים אַתְּ בִּמְעִילֵךְ זֶה,

מְעִיל-עֶלֶם נֶחְמָד. וְאוּלָם בּוֹאִי-נָא, מַהֵרִי,

כִּי הִנֵּה נָס הַלֵּיל הַכָּמוּס, וְאֶל הַמִּשְׁתֶּה

אֲשֶׁר בְּבֵית בַּסַּנִּיּוֹ יְחַכּוּ לָנוּ.

יֶסִּכָּה

אֶת דַּלְתוֹת-בֵּיתִי אֶסְגְּרָה, אָשִׂימָה בְכֵלַי

דֻּקָּטִים עוֹד אֲחָדִים וְאֵצֵא בִן-אַרְגִּיעָה.

(שָׁבָה הַבָּיְתָה)

גְּרַצִּיַּנּוֹ

חֵי צְנִיפִי, אַחַי וְרֵעָי! נוֹצְרִית הִיא, לֹא עִבְרִית.

לוֹרֶנְצוֹ

אֲקֻלַּל-נָא אִם לֹא בְכָל לִבִּי אֹהַב אוֹתָהּ!

חֲכָמָה הִיא, אִם שְׁפֹט יָדַעְתִּי אֶת חָכְמָתָהּ,

וְנָאוָה, אִם אַךְ עֵינַי עוֹד תִּרְאֶינָה נְכֹחָה,

אַף נֶאֱמָנָה, כַּאֲשֶׁר הוֹכִיחָה עָתָּה.

עַל כֵּן בִּלְבָבִי נָעוּל נֶצַח אֶחְתְּמֶנָּה

בְּצַלְמָהּ זֶה: חֲכָמָה, נָאוָה וְנֶאֱמָנָה.

(יֶסִּכָּה יוֹצֵאת מִתָּחַת)

הַאֻמְנָם בָּאת? וְעַתָּה נַרְחִיב-נָא צְעָדֵינוּ,

כִּי רֵעִים בַּמַּסֵּכוֹת מְחַכִּים לְבוֹאֵנוּ.

(יוֹצֵא עִם יֶסִּכָּה וְסַלּוֹרִינוֹ)

(אַנְטוֹנִיּוֹ בָא)

אַנְטוֹנִיּוֹ

מִי זֶה הַבָּא?

גְּרַצִּיַּנּוֹ

סִנְיוֹר אַנְטוֹנִיּוֹ!

אַנְטוֹנִיּוֹ

הֲלֹא תִכָּלֵם, גְּרַצִּיַּנּוֹ! וְהַנּוֹתָרִים

אַיָּם? שְׁעַת תֵּשַׁע הִיא, וְרֵעֵינוּ מְחַכִּים לָכֶם.

מַסֵּכוֹת אֵין הַלָּיְלָה, סָבַב בָּא הָרוּחַ:

בַּסַּנִּיּוֹ לְדַרְכּוֹ יֵצֵא בְּעוֹד רַק רָגַע.

עַד עֶשְׂרִים אִישׁ שָׁלַחְתִּי כְבָר לְבַקֵּשׁ אֶתְכֶם!

גְּרַצִּיַּנּוֹ

שַׂמֵּחַ שִׂמַּחְתַּנִי, כִּי רַק זֹאת מִשְׁאַלְתִּי,

אֲשֶׁר הַלַּיְלָה אַפְלִיג אֶל מְחוֹז-תּוֹחַלְתִּי.

(יוֹצְאִים)

מַחֲזֶה שְׁבִיעִי 🔗

בֶּלְמוֹנְטְ. חֶדֶר בְּבֵית פּוֹרְצִיָּה.

(תְּרוּעַת חֲצוֹצְרוֹת. בָּאִים פּוֹרְצִיָּה, נְסִיךְ מוֹרוֹקוֹ וּבְנֵי-לִוְיָתָם.)

פּוֹרְצִיָּה

לֶךְ-נָא, מְשֹׁךְ הַצִּדָּה אֶת הַיְרִיעוֹת, וְנִגְלוּ

הַקֻּפְסוֹת הָאֲחָדוֹת לְעֵינֵי כְבוֹד הַנָּסִיךְ.

וְעַתָּה בְחַר-נָא לְךָ בַּאֲשֶׁר תִּבְחָר.

מוֹרוֹקוֹ

כְּלִי-זָהָב הָרִאשׁוֹנָה, נוֹשֵׂאת כְּתֹבֶת זֹאת:

“הַבּוֹחֵר בִּי – וּמָצָא חֶמְדַּת רֹב הָאָדָם”.

הַשֵּׁנִית כֶּסֶף הִיא וְהִיא מַבְטִיחָה לֵאמֹר:

“הַבּוֹחֵר – בִּי וּמָצְאָה יָדוֹ לְפִי זְכֻיּוֹתָיו”.

הַשְּׁלִישִׁית מַעֲשֵׂה עֹפֶרֶת זוֹעֲפָה,

וְכָמֹהָ קָשָׁה גַּם הֶחָזוּת תֻּגַּד בָּהּ:

“הַבּוֹחֵר – בִּי וְשָׂם בְּכַפּוֹ וְנָתַן כָּל יֵשׁ לוֹ”.

בַּמֶּה זֶה אֵדַע, כִּי בָחַרְתִּי לִי בַנְּכוֹנָה?

פּוֹרְצִיָּה

תְּמוּנָתִי שׂוּמָה בְאַחַת מִן הַשָּׁלֹשׁ, נָסִיךְ:

אִם בְּזֹאת תִּבְחָרָה – וְהָיִיתִי לְךָ גַּם אָנִי.

מוֹרוֹקוֹ

יַנְחֵנִי-נָא אֵל מִן הָאֵלִים בְּמִשְׁפָּטִי!

אָשׁוּבָה, אָשִׂים עֵינִי עַל הַכְּתָבוֹת שֵׁנִית.

מַה תֹּאמַר קֻפְסָה זֹאת, כְּלִי-הָעוֹפָרֶת?

“הַבּוֹחֵר בִּי – וְשָׂם בְּכַפּוֹ וְנָתַן כָּל יֵשׁ לוֹ”.

וְנָתָן! וּבְעַד מָה? הַאִם בְּעַד עוֹפָרֶת?

וּבְעַד עוֹפֶרֶת יָשִׂים בְּכַפּוֹ כָּל יֵשׁ לוֹ?

רַק אַיֵּם תְּאַיֵּם קֻפְסָה זֹאת. אִישׁ שָׂם בְּכַפּוֹ

אֶת כָּל יֵשׁ לוֹ לֹא יַעֲשֶׂה כֵּן, בִּלְתִּי אִם

יְצַפֶּה לִרְאוֹת שָׂכָר הַרְבֵּה בִפְעֻלָּתוֹ.

לֶב-זָהָב לֹא יִשְׁתַּחֲוֶה לְמַרְאֵה-סִיגִים:

עַל כֵּן אֵפוֹא לֹא אֵתֵּן מְאוּמָה בָעוֹפֶרֶת

אַף גַּם לֹא אָשִׂים בְּכַפִּי מְאוּמָה בַעֲדָהּ.

וּדְבַר הַכֶּסֶף, צֶבַע פְּנֵי הָעַלְמָה צִבְעוֹ?

“הַבּוֹחֵר בִּי – וּמָצְאָה יָדוֹ לְפִי זְכֻיּוֹתָיו”.

וּמָצְאָה יָדוֹ לְפִי זְכֻיּוֹתָיו? כַּתֵּר זְעֵיר,

מוֹרוֹקוֹ, שְׁקֹל-נָא בְיָד אֱמוּנָה אֶת עֶרְכֶּךָ;

אִם אָמְנָם לְפִי אָמְדָנְךָ-אַתָּה תָעֳרַךְ,

הִנֵּה תִרְבֶּינָה זְכֻיּוֹתֶיךָ עַד בְּלִי דָי;

אַךְ אוּלַי אֵינָן דֵּי הַגִּיעַ אֶל הַגְּבָרֶת?

וּבְכָל זֹאת רַק כְּעוֹשֵׁק אֶת מִשְׁפָּטִי אֶהְיֶה,

בְּפַחְדִּי כֵן מִפְּנֵי זְכֻיּוֹתַי כִּי תִמְעָטְנָה.

לְפִי זְכֻיּוֹתָי! אֵין זֹאת אֵפוֹא כִּי אִם גְּבִרְתִּי

גַּם בְּיַחֲשִׂי גַּם בְּמַעֲמָדִי אֶשְׁוֶה בָּהּ,

בְּסְגֻלּוֹת-חֵן וּבְמַעֲלוֹת-הַחִנּוּךְ יָחַד –

וְעַל פְּנֵי אֵלֶּה בְּאַהֲבָתִי אֶשְׁוֶה בָּהּ.

וּמָה אִם אֶחְדַּל נוּד וְאֶבְחֲרָה בָזֹאת?

אַבִּיטָה שֵׁנִית אֶל פִּתּוּח-זָהָב זֶה:

“הַבּוֹחֵר בִּי – וּמָצָא חֶמְדַּת רֹב הָאָדָם”.

אֵין זֹאת כִּי אִם הַגְּבָרֶת, חֶמְדַּת כָּל בְּנֵי תֵבֵל:

מֵאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם יִנְהֲרוּ

לִנְשֹׁק זְבוּל-קֹדֶשׁ זֶה וּקְדוֹשָׁה זֹאת הַחַיָּה,

בַּת-הַחֲלוֹף. גַּם מִדְבְּרוֹת הוֹרְקַנִּיָּה

וְשִׁמְמוֹת עֲרָב הָרְחָבָה נְתִיבוֹת הֵן

כַּיּוֹם לִנְסִיכִים בָּאִים לַחֲזוֹת אֶת פְּנֵי

הַנָּאוָה פּוֹרְצִיָּה. מַמְלֶכֶת-יָם אַף הִיא,

אֲשֶׁר רֹאשׁ-גַּאֲוָתָהּ בִּפְנֵי שְׁחָקִים יִירַק,

לֹא תַחְסֹם דֶּרֶךְ לְנִשְׁמוֹת זָרִים בָּאִים-עוֹבְרִים,

כַּעֲבֹר אֲגָם, לִרְאוֹת אֶת פּוֹרְצִיָּה הַיָּפָה.

הִנֵּה תְמוּנָתָהּ, תְּמוּנַת בַּת-שָׁמַיִם, שׂוּמָה

בְּאַחַת מִשְּׁלָשׁ אֵלֶּה. הֲיֵאָמֵן אֵפוֹא,

כִּי בָעוֹפֶרֶת שְׁמוּרָה הִיא? לֹא, כִּי נְאָצָה

תְּהִי מַחֲשֶׁבֶת-אָוֶן זֹאת לְאִישׁ יַחְשְׁבֶנָּה:

הֲלֹא מַתֶּכֶת גַּסָּה הִיא גַם מֵאֱצֹר

אֶת תַּכְרִיכֶיהָ בְאֹפֶל קָבֶר. אוֹ הַאֹמַר,

כִּי טוּחָה הִיא בְכֶסֶף נוֹפֵל פִּי עֲשָׂרָה

מִזָּהָב טָהוֹר? אַךְ, הוֹ! מַחֲשָׁבָה רָעָה!

לֹא שֻׁבְּצָה אֶבֶן-חֵן כָּזֹאת עוֹד מִן הָעוֹלָם

בְּמַתֶּכֶת זַלָּה מִן הַזָּהָב. בְּאַנְגְּלִיָּה

מַטְבֵּעַ יֵשׁ, הַנּוֹשֵׂאת צֶלֶם-מַלְאָךְ חָקוּק

בִּפְנֵי-זְהָבָהּ, דְּמוּת מְפֻתַּחַת מִבַּחוּץ,

אַךְ פֹּה הִנֵּה דְמוּת-מַלְאָךְ נְתוּנָה בְּמִטַּת-זָהָב

וְכֻלָּהּ פְּנִימָה. תְּנוּ-נָא לִי אֶת הַמַּפְתֵּחַ:

בָּזֹאת בָּחָרְתִּי, וּמִי יִתֵּן וְצָלְחָה דַרְכִּי.

פּוֹרְצִיָּה

הֵא, קְחָה, הַנָּסִיךְ, וְאִם תְּמוּנָתִי בָהּ,

וְהָיִיתִי לָךְ.

(הוּא פוֹתֵחַ אֶת קֻפְסַת-הַזָּהָב)

מוֹרוֹקוֹ

שְׁאוֹל וַאֲבַדּוֹן! מַה זֶּה בָּהּ?

גֻּלְגֹּלֶת מֵת, וּבְאַחַד חוֹרֵי-עֵינָיו מְגִלָּה

כְּתוּבָה. הָבָה אֶקְרָא אֶת הַכָּתוּב בָּהּ.

(קוֹרֵא:) "לֹא כָל נוֹצֵץ – זָהָב, פָּז:

הֵן שָׁמַעְתָּ זֹּאת מֵאָז.

לֹא אֶחָד אִישׁ לְחַיָּיו בָּז

רַק לְמַעַן הַבֵּט יָפְיִי גָז:

תּוֹלֵעָה תִשְׁכֹּן בְּקִבְרוֹת-פָּז.

לוּ חָכַמְתָּ כִּהְיוֹתְךָ עָז,

צְעִיר-הַגֵּו, אַךְ מֵבִין רָז,

לֹא שָׁמַעְתָּ קוֹל לֹא-חָס,

הַקּוֹרֵא: צֵא, פָּג גִּילְךָ, נָס".

כֵּן, גִּילִי נָס, וְאֵין עוֹד אוֹר.

שָׁלוֹם, חֹם, וּבוֹא, הַקֹּר!

וְאַתְּ שָׁלוֹם, פּוֹרְצִיָּה! לִבָּתִי בִי אֲמֻלָּה

מֵהִתְמַהְמֵהַּ עוֹד: כֵּן תֵּצֵא נֶפֶשׁ שְׁכוּלָה.

(יוֹצֵא עִם בְּנֵי לִוְיָתוֹ. תְּרוּעַת חֲצוֹצְרוֹת)

פּוֹרְצִיָּה

תִּקְוָתִי בָאָה לִּי. הוֹרִידוּ אֶת הַמָּסָךְ.

יַצְלִיחוּ כֹה כָל אֶחָיו, בְּבָחֳרָם בְּלִי חָשָׂךְ.

(יוֹצְאִים)

מַחֲזֶה שְׁמִינִי 🔗

וֵנֵצִיָּה. רְחוֹב.

(בָּאִים סַלּוֹרִינוֹ וְסַלַּנִּיּוֹ.)

סַלּוֹרִינוֹ

הֲלֹא, בֶן-אָדָם, אֶת בַּסַּנִּיּוֹ רָאִיתִי,

בִּפְרֹשׁ הַסְּפִינָה; גְּרַצִּיַּנּוֹ יָצָא אִתּוֹ,

וּבָאֳנִיָּה – אֵדַע – אֵין לוֹרֶנְצוֹ עִמָּם.

סַלַּנִּיּוֹ

הַיְּהוּדִי בֶן-בְּלִיַּעַל הִבְהִיל אֶת הַדֻּכָּס

בְּצַעֲקוֹתָיו לְמַעַן חַפֵּשׂ בָּאֳנִיָּה.

סַלּוֹרִינוֹ

אַךְ הֶעֱבִיר הַמּוֹעֵד: פָּרְשָׁה כְּבָר הַסְּפִינָה.

אוֹ אָז הִשְׁמִיעוּ אֶת הַדֻּכָּס, כִּי גַם רָאוּ

בְּגוֹנְדוֹלָה²² אַחַת אֶת לוֹרֶנְצוֹ וְיֶסִּכָּה

אֲהוּבַת-לִבּוֹ יָחַד. וְאַנְטוֹנִיּוֹ

אַף הוּא הִבְטִיחַ אֶת הַדֻּכָּס, כִּי לֹא יָצְאוּ

הַשְּׁנַיִם בָּאֳנִיָּה עִם בַּסַּנִּיּוֹ.

סַלַּנִּיּוֹ

מֵעוֹדִי לֹא שָׁמַעְתִּי יְלָלָה כֹה מְבֻלָּעָה,

כֹּה זָרָה, סוֹעֲרָה וַהֲפַכְפַּכָּה

כְּקוֹל הַכֶּלֶב הַיְּהוּדִי בְּתוֹךְ הָרְחוֹבוֹת:

"הוֹי, בִּתִּי! הָהּ, דֻּקָּטָי! אַלְלַי לִי, בִּתִּי!

עִם נוֹצְרִי בָרְחָה לָּהּ! אֲהָהּ, דֻּקָּטָי, נוֹצְרִים!

דִּין-צֶדֶק! מִשְׁפָּט! הָהּ, דֻּקָּטָי! בִּתִּי, בִּתִּי!

כִּיס סָגוּר, שְׁנַיִם כִּיסִים סְגוּרִים שֶׁל דֻּקָּטִים,

דֻּקָּטִים מְכֻפָּלִים, גָּנֹב גָּנְבָה בִתִּי!

עֲדָיִים, שְׁתֵּי אֲבָנִים, אַבְנֵי-חֵן יְקָרוֹת,

אֲשֶׁר גְּנָבָתַם בִּתִּי דִּין! מִצְאוּהָ לִּי:

אֲבָנַי אִתָּהּ בְּכֵלֶיהָ וְהַדֻּקָּטִים".

סַלּוֹרִינוֹ

כָּל נַעֲרֵי הָעִיר יָרוּצוּ אַחֲרָיו

בְּרֵעָם: הוֹ, אֲבָנָיו, בִּתּוֹ וְדֻקָּטָיו!

סַלַּנִּיּוֹ

יוֹם-שְׁטָרוֹ יִשְׁמָר-נָא אַנְטוֹנִיּוֹ הַטּוֹב,

וָלֹא – וְשִׁלֶּם זֹאת.

סַלּוֹרִינוֹ

טוֹב כִּי הִזְכַּרְתָּ אוֹתִי.

לָקַחְתִּי אֶתְמוֹל דְּבָרִים עִם צָרְפַתִּי אֶחָד,

וְהוּא הִגִּיד לִי, כִּי בְּמֵי הַיָּם הַצַּר, הַמַּפְרִיד

בֵּין אַנְגְּלִיָּה וְצָרְפַת, טֹרְפָה סְפִינָה אַחַת

מִסְּפִינוֹת מוֹלַדְתֵּנוּ, וְהִיא מְלֵאָה רְכֻלָּה.

חָשַׁבְתִּי עַל אַנְטוֹנִיּוֹ, בְּשָׁמְעִי זֹאת

מִפִּיו, אַף גַּם נָשָׂאתִי תְפִלָּה בְאֵין אֹמֶר,

כִּי לֹא סְפִינָתוֹ תְהִי הַסְּפִינָה דֻבַּר בָּה.

סַלַּנִּיּוֹ

אֵין טוֹב כִּי אִם תְּסַפֶּר לוֹ אֲשֶׁר שָׁמָעְתָּ

אַךְ לֹא בְחִפָּזוֹן, פֶּן אֶת נַפְשׁוֹ תַאֲדִיב.

סַלּוֹרִינוֹ

אִישׁ טוֹב מִמֶּנּוּ אֵין בְּכָל הָאָרֶץ.

רָאִיתִי אֶת בַּסַּנִּיּוֹ וְאַנְטוֹנִיּוֹ,

בְּהִפָּרְדָם אִישׁ מֵעַל רֵעֵהוּ: בֶּאֱמֹר

בַּסַּנִּיּוֹ אֵלָיו, כִּי יָחִישׁ שׁוּבוֹ הֵנָּה,

עָנָהוּ זֶה לֵאמֹר: "אַל נָא כֵן תַּעֲשֶׂה

וְאַל תִּבָּהֵל בְּרוּחֲךָ לְמַעֲנִי,

בַּסַּנִּיּוֹ, כִּי עַד מְלֹאת עִתְּךָ תֵּשֵׁב שָׁם.

וּדְבַר הַשְּׁטָר, אֲשֶׁר נָתַתִּי לַיְּהוּדִי,

אַל תָּשִׂים לִבְּךָ לוֹ, לְבַב-הָאַהֲבָה.

יְטִיבְךָ לִבְּךָ, וְהָיוּ אֵלֶּה מַחְשְׁבוֹתֶיךָ –

אֲשֶׁר תְּסוֹבֵב אֶת הָעַלְמָה אַף תַּרְאֶנָּה

אֶת אוֹתוֹת אַהֲבָתְךָ כְּכָל אֲשֶׁר יָאָתָה".

וְכַהֲתִמּוֹ וְהִנֵּה עֵינוֹ שְׁטוּפַת-דִּמְעָה,

וַיַּסֵּב פָּנָיו, וְיָדוֹ שְׁלוּחָה אֲחוֹרַנִּית,

וּבְחִבָּה רַבָּה, פְּלָאִים הֻרְגְּשָׁה בְקִרְבּוֹ,

אָז לָחַץ יַד בַּסַּנִּיּוֹ, וַיִּפָּרֵדוּ.

סַלַּנִּיּוֹ

אֲדַמֶּה, כִּי רַק לְמַעֲנוֹ לוֹ תִיקַר תֵּבֵל.

לְכָה-נָּא אִתִּי וְנִמְצָאֵהוּ וְנָקֶל-נָא

מֵעֹל-עִצְבוֹנוֹ בְּתַעֲנוּג-מָה.

סַלּוֹרִינוֹ

הָבָה נֵלֵךְ.

(יוצאים)

מַחֲזֶה תְשִׁיעִי 🔗

בֶּלְמוֹנְטְ. חֶדֶר בְּבֵית פּוֹרְצִיָּה.

(בָּאִים נֵרִיסָה וּמְשָׁרֵת)

נֵרִיסָה

הוֹי, מַהֵר, מַהֶר-נָא; הָרִימָה אֶת הַמָּסָךְ:

נְסִיךְ אָרַגּוֹן כְּבָר נִשְׁבַּע אֶת שְׁבוּעָתוֹ

וְעוֹד מְעַט וּבָא לִהְיוֹת בַּבּוֹחֲרִים.

(תְּרוּעַת חֲצוֹצְרוֹת. בָּאִים נְסִיךְ אָרַגּוֹן, פּוֹרְצִיָּה וּבְנֵי-לִוְיָתָם)

פּוֹרְצִיָּה

הִנֵּה הַקֻּפְסוֹת לְפָנֶיךָ, נָסִיךְ נִכְבָּד:

אִם בַּאֲשֶׁר אָנֹכִי שְׁמוּרָה תִּבְחַר לָךְ,

וְחַגּוֹנוּ בִן-אַרְגִּיעָה אֶת חַג-כְּלוּלוֹתֵינוּ.

אַךְ אִם אֶת הַמַּטָּרָה תַחֲטִיא, אֲדוֹנִי,

וְהָלַכְתָּ לְדַרְכְּךָ, בְּלִי הוֹסִיף דַּבֵּר אֵלָי.

אָרַגּוֹן

הֵבֵאתִי נַפְשִׁי בְאָלָה לִשְׁמֹר לָךְ שְׁלָשׁ אֵלֶּה:

הָאַחַת, כִּי לְעוֹלָם לֹא אֲגַלֶּה לְאִישׁ,

אֵיזֹה הַקֻּפְסָה, בָּהּ בָּחָרְתִּי; וְהַשֵּׁנִית,

אֲשֶׁר לֹא אוֹסִיף דַּבֵּר עַל לֶב נַעֲרָה,

אִם לֹא אֶת קֻפְסַת-חֶפְצִי אֶמְצָא בְּבָחֳרִי;

וְזֹאת הָאַחֲרוֹנָה: אִם אֶכָּשֵׁל בְּדַרְכִּי,

וְעָזַבְתִּי אוֹתָךְ כְּרֶגַע וְהָלַכְתִּי לִי.

פּוֹרְצִיָּה

לִשְׁמֹר שְׁלָשׁ אֵלֶּה נִשְׁבָּע לִי כָל אִישׁ, הַבָּא

לָשִׂים אֶת נַפְשׁוֹ בְכַפּוֹ בַעֲדִי, הַנִּקְלָה.

אָרַגּוֹן

לְבָבִי נָכוֹן; וּמִי יִתֵּן וְצָלְחָה דֶּרֶךְ

תִּקְוָתִי. זָהָב, כֶּסֶף וְעוֹפֶרֶת גַּסָּה.

“הַבּוֹחֵר בִּי – וְשָׂם בְּכַפּוֹ וְנָתַן כָּל יֵשׁ לוֹ”

אַךְ יִיטַב-נָא מַרְאַיִךְ, בְּטֶרֶם אַעַשׂ כֵּן.

מַה יֹּאמַר כְּלִי-הַזָּהָב? הָבָה אֶרְאֶה-נָּא!

“הַבּוֹחֵר בִּי – וּמָצָא חֶמְדַּת רֹב-הָאָדָם”.

חֶמְדַּת רֹב הָאָדָם! וְאוּלַי אֵין רֹב זֶה

כִּי אִם הַבּוֹעֲרִים בָּעָם, הַבּוֹחֲרִים

רַק בַּאֲשֶׁר לִפְנֵיהֶם יִצַּג לְרַאֲוָה

וְלֹא יֵדְעוּ בִינָה כִּי-אִם כְּכָל אֲשֶׁר תַּשְׂכִּילֵם

בַּת-עַיִן פּוֹתָה, זוּ לֹא תַחְדֹּר הַעֲמִיק פְּנִימָה,

כִּי כְצִפּוֹר-דְּרוֹר לָרוּחַ תִּבְנֶה עַל קִיר-חוּץ,

אֶל פְּנֵי כָל שֹׁד וּבְדֶרֶךְ כָּל סַכָּנָה בָאָה.

אֲנִי לֹא אֶבְחֲרָה לִּי בְחֶמְדַּת רֹב הָאָדָם,

כִּי אֵין אֶת נַפְשִׁי לְרַקֵּד עִם חֲשֻׁכִּים יָחַד

וְלַעֲרֹךְ וְלִדְמוֹת אֶל הֲמוֹנֵי פְרָאִים.

אֵלֶיךָ, אוֹצַר-כֶּסֶף, הָבָה אֶפְנֶה אֵפוֹא.

הַגִּידָה-נָּא לִי שֵׁנִית, מָה הַכְּתֹבֶת תִּשָּׂא:

“הַבּוֹחֵר בִּי – וּמָצְאָה יָדוֹ לְפִי זְכֻיּוֹתָיו”.

וְכֵן דִּבַּרְתָּ; כִּי מִי הוּא זֶה אֲשֶׁר יֵצֵא

לְבַקֵּשׁ גְּדוֹלוֹת וּלְהִכָּבֵד עַל פְּנֵי אֶחָיו –

וְהַכָּרַת-מַעֲשָׂיו לֹא עָנְתָה בּוֹ צִדְקָתוֹ?

אַל יֵלֵךְ אִישׁ בִּגְדוֹלוֹת, וְהֵן לֹא נָאווּ לוֹ!

מִי יִתֵּן וְלֹא בְעַוְלָה יִנְחַל אִישׁ נְכָסָיו,

מִשְׁמְרוֹתָיו וְתָאֳרֵי-תִפְאַרְתּוֹ; וּמִי יִתֵּן

וְרַק בְּפֹעַל-יָדָיו יִקְנֶה אִישׁ אֶת כְּבוֹדוֹ!

הוֹי, כַּמָּה עוֹמְדִים גְּלוּיֵי-רֹאשׁ²³ אָז כִּסּוּ רֹאשָׁם,

וְכַמָּה מִן הַמְצַוִּים מְצֻוִּים הָיוּ אָז!

הוֹי, כַּמָּה מִבְּנֵי הָאֲסַפְסוּף זֹרוּ כֵן

מִזְּרַע-הַכָּבוֹד, זֶרַע-אֱמֶת, וְכַמָּה לֻקְּטוּ

מִמּוֹץ הַזְּמָן, מִפְּסָלְתּוֹ, וְהוֹדָם הִנֵּה חֻדָּשׁ!

וְאוּלָם אֶבְחֲרָה-נָּא בַאֲשֶׁר בָּחָרְתִּי:

“הַבּוֹחֵר בִּי – וּמָצְאָה יָדוֹ לְפִי זְכֻיּוֹתָיו”.

אֲבַקְשָׁה לִּי לְפִי זְכֻיּוֹתָי. הָבוּ לִי

מַפְתֵּחַ-זֹאת, וְאֶחְשֹׂף כְּרֶגַע מַטְמוֹן-אָשְׁרִי.

(הוּא פוֹתֵחַ אֶת קֻפְסַת הַכֶּסֶף)

פּוֹרְצִיָּה

מְמֻשָּׁכָה דְמָמָה זֹאת מִכְּפִי אֲשֶׁר מָצָאתָ.

אָרַגּוֹן

מַה זֹּאת מָצָאתִי? תְּמוּנַת פֶּתִי קוֹרֵץ בְּעֵינָיו,

וּבְיָדוֹ יוֹשִׁיט פִּתְקָה לִי. אֶקְרָאָהּ-נָא.

מַה שּׁוֹנֶה מַרְאֲךָ מִמַּרְאֵה פּוֹרְצִיָּה!

מַה שּׁוֹנֶה אַתָּה מִתִּקְוֹתַי וּזְכֻיּוֹתָי!

“הַבּוֹחֵר בִּי – וּמָצְאָה יָדוֹ לְפִי זְכֻיּוֹתָיו”.

הֲרַק רֹאשׁ פֶּתִי שְׂכַר זְכֻיּוֹתַי כֻּלָּן לִי?

הַפְרָסִי זֶה? וְלֹא טֹבוּ מִכְּפִי כֵן זְכֻיּוֹתַי?

פּוֹרְצִיָּה

הַמִּשְׁגֶּה וְהַמִּשְׁפָּט פְּעֻלּוֹת שׁוֹנוֹת הֵן

וְצָרוֹת אִשָּׁה לַאֲחוֹתָהּ.

אָרַגּוֹן

מַה זֹּאת אֶרְאֶה?

(קוֹרֵא) "כְּכֶסֶף מְזֻקָּק שִׁבְעָתַיִם,

כֵּן בֶּן-אָדָם גְּלוּי-עֵינַיִם,

לֹא יֵתַע פַּעַם בְּדֶרֶךְ-חַיִּים.

נוֹשְׁקִים יֵשׁ לַצֵּל שְׂפָתַיִם –

אָשְׁרָם צֵל בֵּין-הָעַרְבָּיִם:

עוֹטֵי-כֶסֶף יֵשׁ גַּם פְּתָאִים –

כֵּן זֶה תֹּאחַז בַּיָּדָיִם.

תְּהִי כָל אִשָּׁה לְךָ לְעֵזֶר –

נֶצַח אֶהְיֶה לְרֹאשְׁךָ נֵזֶר:

צֵא וָלֵךְ, כִּי כֵן יִגָּזֶר".

כְּכָל הוֹסִיפִי לְהִתְמַהְמֵהַּ,

כֵּן אִוַּלְתִּי תִתְגַּלֵּעַ.

בְּרֹאשׁ-כְּסִיל אֶחָד לְשַׁחֲרֵךְ בָּאתִי,

וּבִשְׁנַיִם – רְאִי – יָצָאתִי.

שָׁלוֹם! נִדְרִי אֲקַיֵּמָה,

כְּאֵבִי אֶשָּׂא בְאֵין חֵמָה.

(יוֹצְאִים אָרַגּוֹן וּבְנֵי לִוְיָתוֹ)

פּוֹרְצִיָּה

כֵּן יִצְרֹב נֵר גַּם אֶת הָעָשׁ! הוֹי לָאֱוִילִים

הָאֵלֶּה הַמִּתְחַכְּמִים! רַבָּה כֹה חָכְמָתָם,

עַד כִּי יַשְׂכִּילוּ לְהַחֲטִיא בָהּ מַטָּרָתָם.

נֵרִיסָה

וְאֵין מְשַׁל-קַדְמוֹנִים זֶה רַק דְּבַר-רְמִיָּה,

כִּי בְיַד הַגּוֹרָל הֵם הַחֻפָּה וְעֵץ-הַתְּלִיָּה.

פּוֹרְצִיָּה

הוֹרִידִי-נָא אֵפוֹא, נֵרִיסָה, אֶת הַמָּסָךְ.

(מְשָׁרֵת בָּא)

הַמְשָׁרֵת

אֵי גְבִרְתִּי?

פּוֹרְצִיָּה

הִנָּהּ; וּמַה חֵפֶץ אֲדוֹנִי?

הַמְשָׁרֵת

גְּבִרְתִּי, אַךְ זֶה עַתָּה בָא אֶל שַׁעֲרֵךְ

וֵנֵצִיאַנִּי צָעִיר, רָץ מְבַשֵּׂר הוּא

בּוֹא אֲדוֹנָיו וּבְרָכָה יִשָּׂא לָךְ מֵאִתּוֹ –

מִלְּבַד אֲרֶשֶׁת-כָּבוֹד וְרַחֲשֵׁי-יְקָר –

גַּם תְּשׁוּרוֹת רַבּוֹת-עֶרֶךְ: לֹא רָאִיתִי עוֹד

מִיָּמַי שְׁלִיחַ-אַהֲבָה אֲשֶׁר כָּזֶה.

יוֹם-נִיסָן בָּא לְבַשֵּׂר אֶת הֲדַר-הַקַּיִץ

עוֹד טֶרֶם הָיָה נָעִים כְּמוֹ הָרָץ הַזֶּה,

הַבָּא אֵלֵינוּ לִפְנֵי בוֹא אֲדוֹנָיו הֵנָּה.

פּוֹרְצִיָּה

אָנָּא, רַב לָךְ: כִּמְעַט אֲשֶׁר יָרֵאתִי,

פֶּן תּוֹדִיעֵנִי כְרֶגַע, כִּי שְׁאֵרְךָ הוּא,

כִּי עַל כֵּן תְּפַזֵּר תְּהִלּוֹת לוֹ בְאֶפֶס יָד.

נֵרִיסָה, בּוֹאִי: הִתְאַוֵּיתִי תַאֲוָה

לָתֵת אֶת עֵינַי רֶגַע בְּצִיר-הָאַהֲבָה.

נֵרִיסָה

לוּא אַךְ בַּסַּנִּיּוֹ הוּא זֶה, מְאֹד נַאֲוָה!

(יוֹצְאִים)

מַעֲרָכָה שְׁלִישִׁית 🔗

מַחֲזֶה רִאשׁוֹן 🔗

וֵנֵצִיָּה. רְחוֹב.

(בָּאִים סַלַּנִּיּוֹ וְסַלּוֹרִינוֹ.)

סַלַּנִּיּוֹ

וּבְכֵן, מַה יֵּשׁ חָדָשׁ עַל הָרִיאַלְטוֹ?

סַלּוֹרִינוֹ

אָכֵן, חַי עוֹדֶנּוּ שָׁם הַקּוֹל וְלֹא יֵעָצֵר, כִּי

אֳנִיָּה אַחַת עֲמוּסָה רֹב טוּב נִשְׁבְּרָה לְאַנְטוֹנִיּוֹ בְּלֶב

הַיָּם הַצָּר²⁴. הַגּוּדְבִינִים, אֲדַמֶּה,

יִקָּרֵא שֵׁם הַמָּקוֹם, שִׂרְטוֹן מְסֻכָּן מְאֹד וְחוֹרֵשׁ-רָעָה,

אֲשֶׁר גְּוִיּוֹת הַרְבֵּה אֳנִיּוֹת גְּבֹהוֹת-קוֹמָה, שָׁמַעְתִּי

אוֹמְרִים, מָצְאוּ בוֹ אֶת קִבְרָן, אִם אָמְנָם אֵשֶׁת-אֱמֶת הִיא

פּוֹשֶׂקֶת-שְׂפָתַיִם זֹאת, הַשְּׁמוּעָה הָעוֹבָרֶת.

סַלַּנִּיּוֹ

אַחֲלַי תִּכָּזֵב זֹאת כְּכָל פּוֹשְׂקוֹת-הַשְּׂפָתַיִם

אֲשֶׁר מִן הָעוֹלָם, מְכַרְסְמוֹת קִדָּה אוֹ מְפַתּוֹת אֶת

שְׁכֵנוֹתֵיהֶן לְהַאֲמִין, כִּי בָכוּ בְכִי גָדוֹל, בְּמוֹת עֲלֵיהֶן

בַּעֲלָן הַשְּׁלִישִׁי. אוּלָם מִבְּלִי הַכְבִּיר בְּמִלִּים וְהַעֲווֹת

אֶת הַיָּשָׁר, אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר, כִּי אַנְטוֹנִיּוֹ הַטּוֹב,

אַנְטוֹנִיּוֹ הַנֶּאֱמָן – הוֹי, מִי יִתְּנֵנִי תֹאַר טוֹב לְפָנַי

לֶאֱרֹחַ לְחֶבְרָה אֶת שְׁמוֹ! –

סַלּוֹרִינוֹ

דַּבֶּר-נָא דְבָרֶיךָ עַד תֻּמָּם!

סַלַּנִּיּוֹ

מָה? מָה אָמָרְתָּ? כֵּן, סוֹף דָּבָר, אֳנִיָּה אַחַת אָבְדָה לּוֹ.

סַלּוֹרִינוֹ

מִי יִתֵּן וְהָיְתָה זֹּאת קֵץ אֲבֵדוֹתָיו!

סַלַּנִּיּוֹ

אֹמַר-נָא “אָמֵן” בְּעוֹד מוֹעֵד, פֶּן יִפְגַּע הַשָּׂטָן בִּתְפִלָּתִי,

כִּי הִנֵּה הוּא בָא בְצֶלֶם יְהוּדִי.

(שֵׁילוֹק בָּא)

וּבְכֵן, שֵׁילוֹק! מַה יֵּשׁ חָדָשׁ בְּקֶרֶב הַסּוֹחֲרִים?

שֵׁילוֹק

יְדַעְתֶּם גַּם יְדַעְתֶּם, אִישׁ לֹא הֵיטִיב לָדַעַת

זֹאת כְּדַעְתְּכֶם אַתֶּם אוֹתָהּ, כִּי כָעוֹף תִּתְעוֹפֵף

בִּתִּי.

סַלּוֹרִינוֹ

כֵּן דִּבַּרְתָּ: אֲנִי אֲנִי יָדַעְתִּי אֶת הַחַיָּט, אֲשֶׁר עָשָׂה לָהּ כְּנָפַיִם לְהִתְעוֹפֵף בָּהֵנָּה.

סַלַּנִּיּוֹ

וְשֵׁילוֹק הוּא יָדַע, כִּי מְלֵאַת-נוֹצָה הִיא הַצִּפּוֹר וְזֶה דֶּרֶךְ כָּל צִפּוֹר לַעֲזֹב אֶת בֵּית-אִמָּהּ.

שֵׁילוֹק

עֲזוּבָה וַאֲרוּרָה תִהְיֶה עַל זֹאת!

סַלּוֹרִינוֹ

אָמְנָם כֵּן, אִם הַשָּׂטָן יְהִי שׁוֹפְטָהּ.

שֵׁילוֹק

בְּשָׂרִי וְדָמִי בַמּוֹרְדִים בִּי!

סַלַּנִּיּוֹ

הַס, פֶּגֶר מוּבָס! אַחֲרֵי בְלוֹתְךָ מָרֹד יִמְרֹדוּ?

שֵׁילוֹק

אָמָרְתִּי: בָּשָׂר מִבְּשָׂרִי הִיא בִתִּי וְדָם מִדָּמִי.

סַלּוֹרִינוֹ

יִשְׁנֶה בְשָׂרְךָ מִבְּשָׂרָהּ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר יִשְׁנֶה

הֶהָבְנֶה מִן הַשֶּׁנְהָב, וְדָמְךָ מִדָּמָהּ – יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר

יִשְׁנֶה הַיַּיִן הָאָדֹם מִיֵּין הָרֵינוּס. אוּלָם הַגִּידָה-נָּא לִי

זֹאת: הֲשָׁמַעְתָּ, כִּי אֲבֵדָה אָבְדָה לְאַנְטוֹנִיּוֹ בַיָּם אִם

לֹא?

שֵׁילוֹק

גַּם זֶה עִנְיָן רַע לִי לַעֲנוֹת בּוֹ: פַּזְרָן

פּוֹשֵׁט-רֶגֶל, אֲשֶׁר כִּמְעַט לֹא יִמְלָאֵהוּ לִבּוֹ לָבוֹא בַקָּהָל

עַל הָרִיאַלְטוֹ; עָנִי וְאֶבְיוֹן, אֲשֶׁר זֶה

דַּרְכּוֹ לְפָנִים לְהוֹפִיעַ בַּשּׁוּק בְּרֹב הָדָר. יָשִׂים לִבּוֹ אֶל

שְׁטָרוֹ! נוֹשֶׁה יִקְרָא לִי. יָשִׂים לִבּוֹ אֶל שְׁטָרוֹ! כַּסְפּוֹ

יַלְוֶה חִנָּם בְּרַחֲמָיו, רַחֲמֵי-נוֹצְרִי. יָשִׂים לִבּוֹ אֶל

שְׁטָרוֹ!

סַלּוֹרִינוֹ

הֲלֹא יָדַעְתִּי אֶל נָכוֹן, אֲשֶׁר אִם יְאַחֵר

יוֹם-שִׁלּוּמָיו, לֹא תִקַּח בְּשָׂרוֹ מִמֶּנּוּ, כִּי לַמֶּה

יִצְלָח?

שֵׁילוֹק

לִהְיוֹת צַיִד בְּפִי דָגִים! אִם רַעֲבוֹן כָּל יְצוּר

לֹא יַשְׂבִּיעַ, הַשְׂבֵּעַ יַשְׂבִּיעַ אֶת נִקְמָתִי. חֶרְפָּה נָשָׂא

עָלָי, חֲמִשִּׁים רְבָבָה מָנַע מִמֶּנִּי²⁵, לָעַג לַאֲבֵדוֹתָי, הִתְקַלֵּס בִּרְוָחָי, נִאֵץ אֶת עַמִּי,

הִכְשִׁילַנִי בְסַחְרִי, הִרְחִיק אוֹהֲבַי מִמֶּנִּי, שִׁסָּה מְשַׂנְאַי

בִּי. וּמָה רָאָה עַל כָּכָה? יְהוּדִי אָנֹכִי! הַאֵין לַיְּהוּדִי

עֵינָיִם? הַאֵין לַיְּהוּדִי יָדַיִם, אֲבָרִים, קוֹמָה וָתֹאַר,

חוּשִׁים, מַאֲוַיִּים, רְגָשׁוֹת? הֲלֹא כָמֹהוּ כַנּוֹצְרִי לֶחֶם אֶחָד

יֹאכַל²⁶, בִּכְלֵי-מַשְׁחִית אֲחָדִים יִפָּצַע, בְּמַחֲלוֹת אֲחָדוֹת יִפָּגַע, בִּרְפוּאוֹת אֲחָדוֹת

יִתְרַפֵּא, בְּחֹם אֶחָד יֵחַם לוֹ בַקַּיִץ וּבְקֹר אֶחָד יִקַּר לוֹ

בַחֹרֶף? כִּי תִדְקְרוּנוּ, הֲלֹא נָזוּב דָּם? כִּי תְדַגְדְּגוּנוּ,

הֲלֹא נִצְחָק? כִּי תַרְעִילוּנוּ, הֲלֹא נָמֹת? וְכִי תַעַשְׁקוּנוּ,

הַאִם לֹא נִקֹּם? אִם כְּמוֹכֶם כָּמוֹנוּ בַכֹּל, נִדְמֶה-נָא לָכֶם גַּם

בָּזֹאת. יְהוּדִי כִּי יַעֲשֹׁק מִשְׁפַּט נוֹצְרִי, מַה חֶסֶד

יִגְמְלֶנּוּ? נָקָם וְשִׁלֵּם! וְנוֹצְרִי כִּי יַעֲשֹׁק מִשְׁפַּט

יְהוּדִי, מַה יִּהְיֶה אֹרֶךְ-רוּחוֹ הוּא וְהַנּוֹצְרִי לוֹ לְמָשָׁל?

הֲלֹא נָקָם וְשִׁלֵּם! אֶת הַנְּבָלָה אֲשֶׁר תּוֹרוּנִי אוֹתָהּ

אֶעֱשֶׂה, וְאִם גַּם תִּכְבַּד מִמֶּנִּי – אַגְדִּיל לַעֲשׂוֹת בָּהּ

מִכָּל אֲשֶׁר תּוֹרוּנִי!

(מְשָׁרֵת בָּא)

הַמְשָׁרֵת

אַלּוּפַי, אַנְטוֹנִיּוֹ הִנֵּה יוֹשֵׁב בַּבַּיִת וְהוּא חָפֵץ לְדַבֵּר אֶל שְׁנֵיכֶם.

סַלּוֹרִינוֹ

לֹא הָיָה מָקוֹם, אֲשֶׁר לֹא בִקַּשְׁנוּהוּ שָׁם.

(תּוּבַל בָּא)

סַלַּנִּיּוֹ

הִנֵּה עוֹד אֶחָד מִבְּנֵי-הַשֵּׁבֶט בָּא: שְׁלִישִׁי

אֲשֶׁר יִדְמֶה לָהֶם אָיִן, בִּלְתִּי אִם יֵהָפֵךְ הַשָּׂטָן בְּעַצְמוֹ

לִיהוּדִי.

(יוֹצְאִים סַלַּנִּיּוֹ וְסַלּוֹרִינוֹ וְהַמְשָׁרֵת)

שֵׁילוֹק

וּבְכֵן, תּוּבַל! מַה בְּשׂוֹרָה הֵבֵאתָ מִגֵּנוֹאָה? הֲמָצָאתָ אֶת בִּתִּי?

תּוּבַל

פְּעָמִים רַבּוֹת בָּאתִי לִמְקוֹמוֹת, שָׁם שָׁמַעְתִּי עַל-אוֹדוֹתֶיהָ, אַךְ לְמָצְאָהּ לֹא יָכֹלְתִּי.

שֵׁילוֹק

הָהּ, כֵּן, כֵּן, כֵּן! אָבְדָה לִּי אֶבֶן טוֹבָה אַחַת,

אַלְפַּיִם דֻּקָּטִים שִׁלַּמְתִּי מְחִירָהּ בִּפְרַנְקְפוּרְטְ. לֹא

שֻׁלְּחָה הַמְּאֵרָה בְעַמֵּנוּ כִּי-אִם הַיּוֹם הַזֶּה וְלֹא

הִרְגַּשְׁתִּי בָהּ בִּלְתִּי כַיּוֹם. אַלְפַּיִם דֻּקָּטִים לָאֲבַדּוֹן

וְעוֹד עֲדָיִים כֹּה יְקָרִים, כֹּה יְקָרִים. מִי יִתֵּן בִּתִּי מֵתָה

לְרַגְלַי, וְהָעֲדָיִים בְּאָזְנֶיהָ! מִי יִתְּנֶהָ לִּי שׂוּמָה

בָאָרוֹן לְרַגְלַי, וְהַדֻּקָּטִים בַּאֲרוֹנָהּ! אָבְדוּ וְעִקְבוֹתָם

לֹא נוֹדָעוּ, הַאֵין זֹאת? וַאֲנִי עוֹד טֶרֶם אֵדַע, כַּמָּה הוֹצֵאתִי

בְחַפְּשִׂי. אֲבֵדָה עַל אֲבֵדָה! כָּזֹאת וְכָזֹאת נָשָׂא הַגַּנָּב,

וְכָזֹאת וְכָזֹאת לִמְצֹא אֶת הַגַּנָּב. וְשָׂכָר אַיִן וְנָקָם אִָין:

רָעָה לֹא תָקוּם זוּלָתִי אִם תָּחוּל עַל רֹאשִׁי, וַאֲנָחָה לֹא

תִשָּׁמַע בִּלְתִּי אֲשֶׁר תֵּצֵא מִלִּבִּי, וְדִמְעָה לֹא תִזַּל

בִּלְתִּי אֲשֶׁר תֵּרֵד עֵינִי.

תּוּבַל

אָכֵן יֶשְׁנָם עוֹד אֲשֶׁר גַּם עֲלֵיהֶם תָּבוֹא רָעָה. אַנְטוֹנִיּוֹ, שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים בְּגֵנוֹאָה –

שֵׁילוֹק

מַה, מַה, מָה? רָעָה? רָעָה?

תּוּבַל

אֳנִיָּה אָבְדָה לּוֹ בְדַרְכָּהּ מִטְרִפּוֹלִיס²⁷.

שֵׁילוֹק

אוֹדֶה לֵאלֹהִים, אוֹדֶה לֵאלֹהִים! הַאֱמֶת הַדָּבָר? הַאֱמֶת?

תּוּבַל

דִּבַּרְתִּי עִם אֲחָדִים מִן הַמַּלָּחִים, אֲשֶׁר נִצְּלוּ מִשֶּׁבֶר הָאֳנִיָּה.

שֵׁילוֹק

אוֹדְךָ, תּוּבַל הַטּוֹב! שְׁמוּעָה טוֹבָה, שְׁמוּעָה טוֹבָה! כֵּן, כֵּן; וְאֵיפֹה זֶה? הַבְּגֵנוֹאָה?

תּוּבַל

שְׁמוֹנִים דֻּקָּטִים, שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים, הוֹצִיאָה בִתְּךָ בְּגֵנוֹאָה בִן-לָיְלָה.

שֵׁילוֹק

חֶרֶב אַתָּה נוֹעֵץ בִּי – לֹא אוֹסִיף עוֹד רְאוֹת אֶת

זְהָבִי: שְׁמוֹנִים דֻּקָּטִים פַּעַם אֶחָת! שְׁמוֹנִים דֻּקָּטִים!

תּוּבַל

אִתִּי יַחַד בָּאוּ לְוֵנֵצִיָּה אֲחָדִים מִנּוֹשֵׁי

אַנְטוֹנִיּוֹ וְהֵם תָּקְעוּ כַפָּם אִישׁ לְרֵעֵהוּ, כִּי אֵין לְפָנָיו

דֶּרֶךְ כִּי-אִם לִקְרֹא שְׁמִטָּה.

שֵׁילוֹק

עַל זֹאת שָׂמַחְתִּי מְאֹד: יַסֵּר אֲיַסְּרֶנּוּ, עַנֵּה אֲעַנֶּנּוּ! שָׂמַחְתִּי עַל זֹאת!

תּוּבַל

אֶחָד מֵהֶם הֶרְאַנִי טַבַּעַת, אֲשֶׁר נִתְּנָה לוֹ מְחִיר קוֹף מֵאֵת בִּתֶּךָ.

שֵׁילוֹק

מִגֵּו תְּגֹרָשׁ! מְעַנֶּה אַתָּה אוֹתִי, תּוּבָל: טַרְקְיָתִי²⁸

הָיְתָה זֹּאת: מִלֵּאָה נִתְּנָה לִּי תְשׁוּרָה בְעוֹדֶנִּי רַוָּק;

בְּעַד מִדְבָּר מָלֵא קוֹפִים לֹא נְתַתִּיהָ לְאִישׁ.

תּוּבַל

וְאוּלָם אַנְטוֹנִיּוֹ מוֹט הִתְמוֹטָט.

שֵׁילוֹק

כֵּן, אֱמֶת הַדָּבָר! אֱמֶת וְנָכוֹן! לֶךְ-נָא, תּוּבַל,

וּשְׂכָר לִי שׁוֹטֵר: יְהִי נָכוֹן לְחֶפְצִי בְּעוֹד שְׁבוּעָיִם. לִבּוֹ

יִנָּתֶן לִי, אִם יוֹם-שִׁלּוּמָיו יְאַחֵר. אִם יָסוּף זִכְרוֹ

מִוֵּנֵצִיָּה, וְיָכֹלְתִּי לִסְחֹר בָּהּ כְּכָל הַטּוֹב בְּעֵינָי.

לֶךְ-נָא, תּוּבַל, וְנוֹעַדְתָּ לִּי עִם בֵּית-תְּפִלָּתֵנוּ. לֶךְ-נָא,

תּוּבַל הַטּוֹב; אֵצֶל בֵּית-תְּפִלָּתֵנוּ, תּוּבָל.

(יוֹצְאִים)

מַחֲזֶה שֵׁנִי 🔗

(בֶּלְמוֹנְטְ. חֶדֶר בְּבֵית פּוֹרְצִיָּה.)

(בָּאִים בַּסַּנִּיּוֹ, פּוֹרְצִיָּה, גְּרַצִּיַּנּוֹ, נֵרִיסָה וּמְשָׁרְתִים)

פּוֹרְצִיָּה:

כַּתֵּר זְעֵיר: עוֹד יוֹם אוֹ עוֹד יוֹמַיִם תְּחַכֶּה,

בְּטֶרֶם תָּשִׂים אֶת גּוֹרָלְךָ בְּכַפֶּךָ,

כִּי בְּבָחָרְךָ לְּךָ בָזֹאת אֲשֶׁר לֹא נְכוֹנָה,

וְאָבְדָה לִּי חֶבְרָתְךָ, כִּי עַל כֵּן חַכֵּה־נָא.

דְּבַר־מָה נִבָּא לִי (וְלֹא אַהֲבָה הַדָּבָר),

כִּי לֹא תִלָּקַח מֵעִמָּדִי; וְאַתָּה הֵן

יָדַעְתָּ, כִּי עֲצַת הַשִּׂנְאָה לֹא כֶן הִיא.

וְאוּלָם, פֶּן לֹא תָבִין לְרֵעִי לַאֲשׁוּרוֹ

(אֵין מַעֲנֵה־לָשׁוֹן לְעַלְמָה, כִּי אִם מַעַרְכֵי־לֵב),

חָפַצְתִּי לְעָצְרְךָ פֹּה חֹדֶשׁ אוֹ חָדְשַׁיִם,

בְּטֶרֶם תַּפִּיל אַתָּה עָלַי אֶת הַגּוֹרָל.

יָכֹלְתִּי גַם הוֹרוֹתְךָ לִבְחֹר לְמֵישָׁרִים,

וְאוּלָם אָז הִנֵּה חִלַּלְתִּי אֶת שְׁבוּעָתִי

וְכֵן לֹא אֶעֱשֶׂה. וְאוּלַי לֹא תִמְצְאֵנִי;

וְאִם בְּאָמְנָה לֹא תִמְצְאֵנִי – וְנָתַתָּ

בִּלְבָבִי תְפִלַּת־אָוֶן, כִּי אֶתְפַּלְלָה:

מִי יִתֵּן וְחִלַּלְתִּי אֶת שְׁבוּעָתִי עָלָי!

עֵינֶיךָ הֵן שֶׁשָּׁלְטוּ בִי לְחַלְּקֵנִי:

הַמַּחֲצִית לְךָ וּמַחֲצִיתִי לָךְ –

לֹא, לִי חָפַצְתִּי לֵאמֹר; וְאוּלָם אִם לִי הִיא,

הֲלֹא לְךָ אַף הִיא, וְכֻלִּי אֵפוֹא לָךְ.

אֲהָהּ, כִּי חַיִץ בּוֹנוֹת עִתּוֹת קָשׁוֹת אֵלֶּה

בֵּין בַּעַל־נַחֲלָה לְנַחֲלָתוֹ־צֶדֶק.

אִם כֵּן אֵפוֹא, לוּא לְךָ הִנֵּנִי, לֹא לְךָ

אֲנִי בְכָל זֹאת. וְאִם יִפֹּל כֵּן הַדָּבָר – אָרוּר

עַל זֹאת גּוֹרָלִי, לֹא אָנֹכִי. דְּבָרִים אַרְבֶּה,

וְאוּלָם אֵין אֶת נַפְשִׁי כִּי־אִם הַאֲרֵךְ עֵת,

לְרַדּוֹת אוֹתָהּ, לְרַקְּעָהּ, לְעָצְרְךָ מִבְּחֹר.

בַּסַּנִּיּוֹ:

לֹא, תְּנִינִי־נָא וְאֶבְחֲרָה, כִּי כְמוֹ הַנָּדוֹן

הַנַּעֲנֶה בַצִּינוֹק כֵּן אָנֹכִי עָתָּה.

פּוֹרְצִיָּה: כַּנָּדוֹן כֵּן בַּסַּנִּיּוֹ? תֶּן תּוֹדָה אֵפוֹא

וְהַגֶּד־נָא, מַה פֶּשַׁע בְּאַהֲבָתְךָ יֵשׁ.

בַּסַּנִּיּוֹ:

הֲלֹא אֵין זֶה כִּי־אִם הַחֶשֶׁד רַע־הַמַּרְאֶה

הַנּוֹתֵן יִרְאָה בְלִבִּי, פֶּן לֹא אֶטְעֲמָה

מֵאַהֲבָתִי. אַךְ כַּשֶּׁלֶג אֶת הָאֵשׁ –

כֵּן תִּחְיֶה אַהֲבָתִי וְתַשְׁלִים עִם דְּבַר־פָּשַׁע.

פּוֹרְצִיָּה:

יָרֵאתִי, פֶּן מְדַבֵּר אַתָּה כְּנָדוֹן נַעֲנֶה,

הַנֶּאֱנָס לְדַבֵּר כְּכָל אֲשֶׁר יְצֻוֶּה.

בַּסַּנִּיּוֹ:

הַבְטִיחִי לִי אֶת חַיַּי וְאוֹדֶה עַל הָאֱמֶת.

פּוֹרְצִיָּה

אִם כֵּן אֵפוֹא, תֶּן תּוֹדָה לִי וְחָיֹה תִחְיֶה.

בַּסַּנִּיּוֹ:

וְלוּא אָמַרְתְּ: " תֶּן תּוֹדָה לִי וְאָהֹב תֶּאֱהָב" –

כִּי אָז מִפִּיךְ שָׁמַעַתְּ אֶת תּוֹדָתִי יוֹצֵאת.

בְּרוּכִים לִי עִנּוּיַי, כִּי מְעַנִּי הוּא

יוֹרֵנִי מַעֲנֵה־פִי, מַעֲנֵה פְדוּתִי.

אַךְ הָבָה אֶפְנֶה אֶל גּוֹרָלִי וְאֶל הַקֻּפְסוֹת.

פּוֹרְצִיָּה:

קְרַב־נָא אֵפוֹא! בְּאַחַת מֵהֶן כְּלוּאָה אָנִי:

אִם אָהֹב תֶּאֱהָבֵנִי – וּמָצָאתָ אוֹתִי.

נֵרִיסָה וְכָל הַקָּהָל, עִמְדוּ־נָא מִנֶּגֶד.

יִשָּׁמַע קוֹל נְגִינָה, בְּעוֹדֶנּוּ בוֹחֵר;

אָז, אִם יִכָּשֵׁל, וְהָיָה קִצּוֹ לוֹ קֵץ בַּרְבּוּר

גֹּוֵעַ בַּמַּנְגִּינָה. וּלְבַעֲבוּר

יֵאָמֵן מְשָׁלִי יוֹתֵר, וְהָיְתָה עֵינִי פֶלֶג

וְעֶרֶשׂ־מַיִם לוֹ בְּמוֹתוֹ. וְאוּלַי יִזְכֶּה –

וְאָז מַה תִּהְיֶה הַמַּנְגִּינָה? הָיֹה תִהְיֶה

כַּתְּרוּעָה הַנִּשְׁמַעַת, עֵת יִשְׁתַּחֲוֶה

עָם נֶאֱמָן לְמַלְכּוֹ, בְּתֵת הַכֶּתֶר בְּרֹאשׁוֹ.

כָּמוֹהָ כְקוֹלוֹת־הַמַּנְגִּינָה הָעֲדִינִים,

הַחוֹדְרִים עִם עֲלוֹת־הַשַּׁחַר לְאֹזֶן חָתָן

הַשּׁוֹכֵב הוֹזֶה, וְקָרְאוּ לוֹ אֶל חֲתֻנָּתוֹ²⁹.

הִנֵּהוּ בָא, לֹא נוֹפֵל בַּהֲדַר־גְּאוֹנוֹ,

וְאוּלָם גָּדוֹל בְּאַהֲבָתוֹ, מֵאַלְקִידֵס,

עֵת גָּאֹל גָּאַל אֶת הַנַּעֲרָה – הַמִּנְחָה,

בִּילֵל הִקְרִיבָה טְרוֹיָה³⁰ לְמִפְלֶצֶת־יָם.

אֲנִי הַקָּרְבָּן, וְכֻלְּכֶן פֹּה בְנוֹת־דַּרְדַּנִּיָּה³¹,

הַיּוֹצְאוֹת יַחַד לְמַעַן לִרְאוֹת תּוֹצְאוֹת־דָּבָר,

וּפְנֵיהֶן חֳמַרְמָרוּ. גְּשָׁה־נָּא, הֶרְקוּלֵס!

בְּחַיֶּיךָ חַיִּים לִי. רַב פַּחְדִּי מִפַּחְדֶּךָ,

לוּא גַם מִנֶּגֶד אַבִּיט אֶרְאֶה מִלְחַמְתֶּךָ.

(קוֹל־נְגִינָה, וּבַסַּנִּיּוֹ מְדַבֵּר אֶל נַפְשׁוֹ עַל־אֹדוֹת הַקֻּפְסוֹת)

(זֶמֶר)

אֵי מוֹלֶדֶת אַהֲבָה?

לֵב אוֹ רֹאשׁ לָהּ נַאֲוָה?

מַה לָּה מַאֲכַל־תַּאֲוָה?

עֱנוּ, עֱנוּ!

בַּת־הָעַיִן הִיא הוֹרָתָהּ,

מֶבָּטֶיהָ – אֲרוּחָתָהּ,

אַף רְפִידַת־עֲרִיסָתָהּ

הִנֵּה הִנָּהּ מְקוֹם־קְבוּרָתָהּ.

הַפַּעֲמוֹן! קוֹל־אֵבֶל רָם

לָאַהֲבָה: הוֹי, בִּים, בִּים, בָּם!

(כָּל הַקָּהָל)

הוֹי, בִּים, בִּים, בָּם!

בַּסַּנִּיּוֹ:

הֵן יֵשׁ אֲשֶׁר אֵין כָּל מְאוּמָה בְּמַחְמַד־עָיִן:

בְּרַק־תִּפְאֶרֶת גָּנֹב יִגְנֹב לֶב־הָאָדָם.

בַּדִּין – אֵי טַעֲנָה מִשְׁחָתָה, נֶאֱלָחָה,

אֲשֶׁר אִם יְתַבְּלֶנָּה אִישׁ בְּנֹעַם־קוֹלוֹ,

וְלֹא יֵעָלֵם כָּל מָשְׁחָתָהּ מִן הָעָיִן?

בַּדָּת – אֵי עָוֹן פְּלִילִי, וְאֵין אִישׁ נָבוֹן לוֹ

לְטַהֲרוֹ וּלְקַדְּשׁוֹ בְּפָסוּק מִן הַתּוֹרָה,

לְמַעַן כַּסּוֹת כְּסוּי־תִּפְאָרָה אֶת כְּלִמָּתוֹ?

אֵין כָּל מוּם רָע, אֲשֶׁר לֹא יִתֵּן עַל עֵירֲמָּיו

אוֹתוֹתָיו, אוֹתוֹת־צְדָקָה: כַּמָּה מוּגֵי־לֵב,

אֲשֶׁר לְבָבָם רְמִיָּה כְּכֹחַ שְׁלַבֵּי־חוֹל,

וְעַל סַנְטֵרָם הֵמָּה מְצַמְּחִים זְקָנָם לָמוֹ,

זְקַן הֶרְקוּלֵס וּמַרְס³² הַמַּרְעִים פָּנָיו תָּמִיד,

אַךְ קִרְבָּם כִּי יֵחָפֵשׂ וְהִנֵּה כְבֵדָם חָלָב –

וְהֵם הַשּׁוֹאֲלִים לָהֶם רַק בִּגְדֵי־גְבוּרָה

לְמַעַן הַפֵּל אֶת חִתִּיתָם עַל פְּנֵי כֹל.

הַבִּיטוּ־נָא וּרְאוּ, כִּי יֹפִי בְּמִשְׁקָל נִקְנֶה,

וּלְעֵין כָּל אִישׁ יִתְחוֹלֵל פֶּלֶא זֶה בַטֶּבַע,

אֲשֶׁר כִּרְבוֹת מַשָּׂאוֹ כֵּן אַךְ יֵקַל נוֹשְׂאוֹ.

הֵן קְוֻצּוֹת־זָהָב אֵלֶּה, נַעֲווֹת, נִפְתָּלוֹת,

מְשַׁעַשְׁעוֹת אֶת רוּחַ־יוֹם בִּשְׁרִירוּת־לִבָּן,

בְּיָפְיָן הַמְתַעְתֵּעַ, יֵשׁ אֲשֶׁר יִוָּדַע,

כִּי נֵדֶה הָיוּ לְרֹאשׁ אַחֵר, וְהַקָּדְקֹד

אֲשֶׁר לְפָנִים גִּדֵּל אוֹתָן בְּקִבְרוֹ יִשְׁכָּב.

אֵין בְּרַק־תִּפְאֶרֶת אֵפוֹא כִּי אִם חוֹף מְפַתֶּה,

יְצוֹדֵד נֶפֶשׁ אִישׁ אֶל לֶב יָם חוֹרֵשׁ־רָעָה.

אֵין זֶה כִּי צָעִיף רַב־הַיִּפְעָה, בּוֹ יִתְכַּסֶּה

יְפִי בַת־הֹדּוּ³³: בְּאַחַת, אֱמֶת לְמַרְאִית־עָיִן,

אֲשֶׁר הַגּוֹרָל, הַמִּתְנַכֵּל גַּם לֶחָכָם,

עַל־פָּנָיו יִתֵּן לְלָכְדוֹ. לָכֵן, זָהָב נוֹצֵץ,

מְזוֹן מִידָס³⁴ קָשֶׁה, לֹא אֵלֶיךָ אָשִׂים פָּנָי;

אַף לֹא אֵלֶיךָ, סַרְסוּר חִוֵּר, הַמִּתְרוֹצֵץ

בֵּין אִישׁ לְאָחִיו; רַק אַתְּ, אַתְּ, עוֹפֶרֶת רָזָה,

אֲשֶׁר תְּאַיְּמִי יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר תַּבְטִיחִי,

חִוְרוֹנֵךְ זֶה מִלְּשׁוֹן־לִמּוּדִים נָגַע בְּלִבִּי;

בָּךְ אֶבְחֲרָה, וְלוּא כִי לֹא אֶקָּטֵף בְּאִבִּי!

פּוֹרְצִיָּה: (לְנַפְשָׁהּ)

כָּל דַּאֲגוֹתַי עַתָּה יִשָּׂא רוּחַ:

רַעְיוֹנוֹת־שֶׂפֶק וְיֵאוּשׁ, חִישׁ יָפוּחַ,

וּפַחַד מַרְעִיד וְקִנְאָה יְרֻקַּת־עָיִן.

לְאַט לָךְ, אַהֲבָה בַּת־הַשָּׁמָיִם!

בִּמְשׂוֹרָה יִרְעַף גִּילֵךְ, הוֹי, מִנְעִיהוּ!

יָרֵאתִי אֶת בִּרְכָתוֹ; הַמְעִיטִיהוּ,

פֶּן יִהְיֶה לִי לְזָרָא.

בַּסַּנִּיּוֹ:

מַה מָּצָאתִי פֹה?

(בְּפָתְחוֹ אֶת קֻפְסַת־הָעוֹפֶרֶת:)

דְּמוּת פּוֹרְצִיָּה הַיָּפָה! מִי הוּא בֶן־הָאֵלִים,

אֲשֶׁר עַד גְּבוּל־הַיְצִירָה הִקְרִיב כֹּה לָבוֹא?

הַאֻמְנָם נָעוֹת אֵלֶּה הָעֵינָיִם? אוֹ

כִּי בְרַחֲפָן עַל־פְּנֵי אִישׁוֹנֵי־עֵינַי וְנִרְאוּ

כְּנָעוֹת הֵן גַּם הֵן? שְׂפָתֶיהָ מְפֹרָדוֹת,

וּמֶתֶק רוּחַ־פִּיהָ הוּא הַמַּבְדִּיל בֵּינָן:

מַה־נָּעִים חַיִץ זֶה לְרֵעוֹת נְעִימוֹת אֵלֶּה!

הַצַּיָּר הָיָה לְעַכָּבִישׁ פֹּה בִשְׂעָרָהּ

וְרֶשֶׁת־פָּז לָהּ אָרַג לִלְכֹּד לִבּוֹת־גְּבָרִים,

כִּלְכֹּד אֶת הַיִּתּוּשִׁים קוּרֵי־הָעַכָּבִישׁ,

אַךְ שְׁתֵּי עֵינֶיהָ אֵיכָה רָאָה לְתָאֲרָן?

הֲלֹא אֲדַמֶּה, כִּי עֵת עָשָׂה אֶת הָאַחַת,

וַיְהִי בָהּ כֹּחַ לִגְזֹל אוֹתוֹ אֶת שְׁתֵּי עֵינָיו,

וְהִיא תִשָּׁאֵר לְבַדָּהּ. אַךְ רְאוּ גַם רָאֹה:

כִּרְחֹק הָאֱמֶת בִּתְהִלָּתִי מִצֵּל זֶה,

אֲשֶׁר בְּכָל דְּבָרֶיהָ הַשְׁפֵּל תַּשְׁפִּיל עֶרְכּוֹ,

כֵּן יִרְחַק גַּם הַצֵּל הַזֶּה מֵאֱמֶת זֹאת

וְכַפִּסֵּחַ אַךְ יְפַגֵּר אַחֲרֶיהָ.

הִנֵּה הַמְּגִלָּה, מַאֲמַר גּוֹרָלִי וְתָכְנוֹ:

(קוֹרֵא): "לָעֵינַיִם לֹא רָאִיתָ

וְכֵן בָּחַרְתָּ גַּם זָכִיתָ.

בָּא גוֹרָלְךָ זֶה אִוִּיתָ,

וְאַל עוֹד תְּבַקֵּשׁ: טוֹב קָנִיתָ.

אִם זֹאת יָשְׁרָה בְעֵינֶיךָ,

וְשָׂמֵחַ אַתָּה בְחֶלְקֶךָ,

שִׂים אֶל גְּבִרְתְּךָ פָנֶיךָ

וְשַׁחֲרָהּ בִּנְשִׁיקָתֶךָ".

אִגֶּרֶת־טוּב. הוֹאִילִי־נָא, יָפָתִי!

לָתֵת וְלָקַחַת עַל פִּי שְׁטָרִי בָאתִי.

כַּנֶּאֱבָק עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס,

בְּחָשְׁבוֹ, כִּי רַק בּוֹ קְהַל־רוֹאָיו שָׂשׂ,

עֵת יִשְׁמַע תְּרוּעַת מוֹחֲאֵי־כַפַּיִם,

וְעָמַד נִפְעָם, קוֹרֵץ בָּעֵינַיִם,

תָּמֵהַּ, אִם לוֹ כָל הַתְּשׁוּאוֹת הֵן, –

כָּמֹהוּ כֵן אָנֹכִי, רַבַּת־חֵן,

אָפוּנָה, אִם לֹא מַשְׂאַת־שָׁוְא חָזִיתִי,

עַד אִם תְּאַשְּׁרִי, תְּקַיְּמִי לִי אֲשֶׁר רָאִיתִי.

פּוֹרְצִיָּה:

הִנֵּה תִרְאֵנִי, אֲדוֹנִי בַסַּנִּיּוֹ,

בִּדְמוּתִי כְצַלְמִי. וְאִם כִּי לְמַעֲנִי אֲנִי

בִּגְדוֹלוֹת מֶנִּי וּבְנִפְלָאוֹת לֹא הָלַכְתִּי

וְיוֹם אִיטַב בּוֹ מִכְּפִי אֲשֶׁר אֲנִי כַיּוֹם

לֹא הִתְאַוֵּיתִי, הִנֵּה עַתָּה לְמַעַנְךָ

מִי יִתֶּן לִי פִּי שָׁלֹשׁ פְּעָמִים עֶשְׂרִים בְּנַפְשִׁי,

וְאֶלֶף מוֹנִים בְּיָפְיִי, פִּי רְבָבָה בְּעָשְׁרִי –

וְכָל אֵלֶּה רַק לְמַעַן אֶגְבַּהּ בְּעֵינֶיךָ.

לוּא עָצְמוּ עַד אֵין סְפֹר סְגוּלוֹתַי, מַרְאוֹת־יָפְיִי,

נְכָסַי וְרֵעָי! וְאוּלָם כָּל מַתְכֻּנְתִּי כֻלָּהּ

מַתְכֹּנֶת דַּלָּה הִיא, וְאִם אֲסַפְּרָה כְמוֹ,

הִנֶּהָ רַק מַתְכֹּנֶת עַלְמָה לֹא־לִמּוּדָה,

לֹא חֻנְּכָה, בּוֹעֲרָה. אַשְׁרֶיהָ, כִּי עוֹד טֶרֶם

הִזְקִינָה מִלִּלְמֹד; אַשְׁרֶיהָ וְטוֹב לָהּ יוֹתֵר,

כִּי אֵינָהּ חַסְרַת־לֵב מִשְּׁמֹעַ בַּלִּמּוּדִים;

וְגָדוֹל אָשְׁרָהּ מְאֹד, כִּי רוּחָהּ, רוּחַ רַכָּה,

בְּיָדְךָ תַפְקִיד לְהַדְרִיכָהּ בְּמַעְגְּלֵי־יֹשֶׁר

כַּאֲדוֹנֶיהָ, כְּמוֹ אַלּוּפָהּ וּכְמוֹ מַלְכָּהּ.

אֲנִי וְכָל אֲשֶׁר לִי יַחַד נִסַּב עַתָּה

אֵלֶיךָ וְהָיִינוּ לְךָ וְלַאֲשֶׁר לָךְ:

רַק עַתָּה זֶה הָיִיתִי בַעֲלַת הַנַּחֲלָה

הַזֹּאת הַיָּפָה, גְּבֶרֶת מְשָׁרְתַי, מַלְכַּת־נַפְשִׁי,

אַךְ בֵּיתִי זֶה וּמְשָׁרְתַי אֵלֶּה וְנַפְשִׁי זֹאת

לְךָ הֵם, אֲדוֹנִי, נְתוּנִים עִם טַבַּעְתִּי,

טַבַּעַת זֹאת, אֲשֶׁר עֵת כִּי תִפָּרֵד מֶנָּה,

בְּאָבְדָהּ לָךְ, אוֹ בְתִתְּךָ אוֹתָהּ לְמַתָּנָה,

וְהָיְתָה זֹאת לְךָ אוֹת קֵץ אַהֲבָתֶךָ,

וְלִי אֲנִי עֵת קְרֹב אֵלֶיךָ לְהוֹכִיחֶךָ.

בַּסַּנִּיּוֹ

גְּבִרְתִּי, מִלִּים הֶעְתַּקְתְּ מִפִּי: רַק דָּמִי

אֲשֶׁר בְּעוֹרְקַי הוּא אֵלַיִךְ יְדַבֵּר עָתָּה.

כִּי רוּחִי נִפְעֲמָה כְרוּחַ קְהַל־אֲנָשִׁים,

אֲשֶׁר בְּשָׁמְעוֹ נְאוּם שָׂר אָהוּב, אִישׁ־שְׂפָתַיִם,

וְעָמַד תַּחְתָּיו בְּשִׂמְחָתוֹ שׁוֹקֵק, הוֹמֶה,

רִגְשׁוֹתָיו בְּלוּלִים וּמְעֹרָבִים כֻּלָּם יָחַד,

עַד אִם יֵהָפְכוּ לְתֹהוּ אֶחָד אֵין בּוֹ בָרוּר

כִּי־אִם רֹב חֶדְוָה, מְפֹרָשָׁה וְלֹא מְפֹרָשָׁה.

אַךְ בֶּאֱבֹד טַבַּעַת זֹאת מֵעַל אֶצְבָּעִי –

וְאָבְדוּ חַיַּי לִי, וְאַתְּ יִמְלָאֵךְ לִבֵּךְ

לִקְרֹא עָלַי בְּפֶה מָלֵא: מֵת בַּסַּנִּיּוֹ!

נֵרִיסָה:

עִתֵּנוּ הִנֵּה בָאָה, אֲדוֹנִי וּגְבִרְתִּי,

אֲשֶׁר עָמַדְנוּ פֹה וּתְפִלָּתֵנוּ בָאָה,

לְבָרֵךְ אֶתְכֶם: בְּרוּכִים אֲדוֹנִי וּגְבִרְתִּי!

גְּרַצִּיַּנּוֹ:

בַּסַּנִּיּוֹ אַלּוּפִי! גְּבִרְתִּי הָעֲדִינָה!

בְּכָל אֲשֶׁר תִּתְפַּלְלוּ לוֹ אֲבָרֵךְ אֶתְכֶם,

כִּי זוּלַת זֹאת לֹא תוּכְלוּ שֵׂאת מֵאִתִּי בְרָכָה.

וְעֵת תָּחֹגּוּ חַג הִכָּרֵת בְּרִיתְכֶם – אָנָּא,

אָחֹגָּה־נָּא אָנֹכִי חֲתֻנָּתִי אָנִי!

בַּסַּנִּיּוֹ:

נְאוּתוֹתִי גַם נְאוּתוֹתִי, אִם אַךְ תִּמְצָא אִשָּׁה.

גְּרַצִּיַּנּוֹ:

כְּבוֹדְךָ אוֹדֶה, כִּי מְצָאתָהּ אַתָּה לִי.

גַּם עֵינַי כְּמוֹ עֵינֶיךָ מְמַהֲרוֹת לִרְאוֹת:

אַתָּה רָאִיתָ אֶת הַגְּבֶרֶת, וַאֲנִי

אֶת נַעֲרָתָהּ; כְּאָהָבְךָ אָהַבְתִּי אָנִי;

כָּמוֹךָ, אֲדוֹנִי, שָׂנֵאתִי רִפְיוֹן־רוּחַ.

גּוֹרָלְךָ הָיָה תָלוּי בְּקֻפְסָה אַחַת זֹאת,

וְכֵן גּוֹרָלִי לִי, כִּרְאוֹת גַּם עֵינַי עָתָּה.

כִּי עֵת דִּבַּרְתִּי עַל לְבָבָהּ בְּזֵעַת־אַפַּי

וְאַחֲרֵי הִשָּׁבְעִי שְׁבוּעוֹת־אַהֲבָה,

עַד דָּבְקָה לְשׁוֹנִי לְחִכִּי, הִבְטִיחַתְנִי בְסוֹף,

(אִם אָמְנָם כֵּן שָׁמַעְתִּי סוֹף דְּבַר נָאוָה זֹאת),

אֲשֶׁר לִי נָתוּן לִבָּהּ, אִם אַךְ תַּעֲלֶה

גְּבִרְתָּהּ בְּגוֹרָלֶךָ.

פּוֹרְצִיָּה:

הֲכֶן הוּא, נֵרִיסָה?

נֵרִיסָה:

כֵּן, גְּבִרְתִּי, אִם אַךְ יָשַׁר דָּבָר זֶה בְּעֵינָיִךְ.

בַּסַּנִּיּוֹ:

וְלִבְּךָ אַתָּה נָכוֹן אִתְּךָ, גְּרַצִּיַּנּוֹ?

גְּרַצִּיַּנּוֹ:

כֵּן, עַל דִּבְרָתִי, אֲדוֹנִי.

בַּסַּנִּיּוֹ:

הוֹד וְהָדָר תְּשַׁוֶּה חֲתֻנַּתְכֶם עַל חַגֵּנוּ.

גְּרַצִּיַּנּוֹ:

הָבָה נִתְעָרֶב־נָא, אֶלֶף דֻּקָּטִים הָעֲרֻבָּה, לְמִי הַבֵּן הָרִאשׁוֹן.³⁵

אַךְ מִי זֶה בָּא? הַאִם לוֹרֶנְצוֹ עִם כּוֹפַרְתּוֹ?

מַה זֹּאת? הֲגַם סַלֵּרִיּוֹ³⁶ , יְדִידִי וְרֵעִי?

(בָּאִים לוֹרֶנְצוֹ, יֶסִּכָּה וְסַלֵּרִיּוֹ. רָץ בָּא מִוֵּנֵצִיָּה)

בַּסַּנִּיּוֹ: סַלֵּרִיּוֹ וְלוֹרֶנְצוֹ, בָּרוּךְ בּוֹאֲכֶם,

אִם לִי אֲנִי מִקָּרוֹב בָּאתִי יֵשׁ הַצְּדָקָה

לְבָרֵךְ בּוֹאֲכֶם. בִּרְשׁוּתֵךְ, פּוֹרְצִיָּה,

אֲבָרֵךְ רֵעַי הַנֶּאֱמָנִים וּבְנֵי־אַרְצִי

לְבוֹאָם בְּצֵל־קוֹרָתֵךְ.

פּוֹרְצִיָּה:

בְּרוּכִים הֵם גַּם לִי

לוֹרֶנְצוֹ:

יְבֹרַךְ חַסְדְּכֶם! אָנֹכִי, אֲדוֹנִי,

לֹא הָיָה בְלִבִּי בָרִאשׁוֹנָה בּוֹא הֲלֹם

לֵרָאוֹת אֶת פָּנֶיךָ, אֶפֶס כִּי בְּפָגְשִׁי

בְּדַרְכִּי אֶת סַלֵּרִיּוֹ וַיִּפְצֹר בִּי

לָלֶכֶת אִתּוֹ הֵנָּה, מִבְּלִי אָשִׁיב פָּנָיו.

סַלֵּרִיּוֹ:

כֵּן, אֲדוֹנִי, וְטַעַם הָיָה לִי בַדָּבָר:

אַנְטוֹנִיּוֹ הַמֵּלִיץ עָלָיו לְפָנֶיךָ.

(נוֹתֵן מִכְתָּב לְבַסַּנִּיּוֹ)

בַּסַּנִּיּוֹ:

בְּטֶרֶם פָּתְחִי מִכְתָּב זֶה, אָנָּא הַגֶּד לִי,

מַה שְּׁלוֹם יְדִידִי?

סַלֵּרִיּוֹ:

חוֹלֶה, אֲדוֹנִי, אֵינֶנּוּ

כִּי אִם אוּלַי בְּרוּחוֹ; אַף לֹא בָרִיא הוּא

כִּי אִם בְּרוּחוֹ: זֶה מִכְתָּבוֹ יְסַפְּרֶנָּה.

(בַּסַּנִּיּוֹ פוֹתֵחַ אֶת הַמִּכְתָּב)

גְּרַצִּיַּנּוֹ:

נֵרִיסָה, עוֹדְדִי־נָא רוּחַ זָרָה זֹאת

וּבָרֲכִיהָ. הָבָה יָד, סַלֵּרִיּוֹ!

מֶה חָדָשׁ יֵשׁ בְּוֵנֵצִיָּה? מַה שְּׁלוֹם הַמֶּלֶךְ

בַּסּוֹחֲרִים הַזֶּה, אַנְטוֹנִיּוֹ הַטּוֹב?

יָדַעְתִּי, כִּי שָׂמֹחַ יִשְׂמַח עַל אָשְׁרֵנוּ:

הָיִינוּ כְיַזּוֹן שְׁנֵינוּ אַף מָצָאנוּ אֶת הַגִּזָּה.

סַלֵּרִיּוֹ:

מִי יִתֵּן מָצְאֲכֶם הַגִּזָּה אָבְדָה לּוֹ.

פּוֹרְצִיָּה:

שְׁמוּעָה רָעָה רָצוּף תּוֹךְ גִּלָּיוֹן זֶה –

אֶת אֹדֶם לְחִי בַסַּנִּיּוֹ גוֹנֶבֶת הִיא.

אֵין זֹאת כִּי רֵעַ נֶאֱמָן לוֹ מֵת עָלָיו:

זוּלָתִי זֹאת אֵין דָּבָר רַע, שֶׁכָּכָה יָמֵס

לֶב גֶּבֶר עָז. מַה זֹּאת? עוֹד פָּנָיו הוֹלְכִים וְנוֹפְלִים?

פְּנֵה בִי, בַּסַּנִּיּוֹ! הֵן מַחֲצִיתְךָ אָנִי,

וְנָתֹן תִּתֶּן אֵפוֹא לִי הַמַּחֲצִית

מִכָּל הַמּוּבָא לְךָ בְּמִכְתָּב כָּתוּב זֶה.

בַּסַּנִּיּוֹ:

הָהּ, פּוֹרְצִיָּה הַנָּאוָה! הִנֵּה לְפָנַיִךְ

אֲחָדִים מִן הַדְּבָרִים הַמַּמְאִירִים מְאֹד,

כְּמוֹהֶם טֶרֶם כָּתְבָה יַד אִישׁ עַל גִּלָּיוֹן.

גְּבִרְתִּי הָעֲדִינָה! עֵת גִּלִּיתִי לָךְ

אֶת אַהֲבָתִי, הֵן הִגַּדְתִּי לָךְ בְּלִי כַחֵשׁ,

כִּי עָשְׁרִי רַק בְּעוֹרְקַי יִזַּל – אָצִיל אָנִי.

הִגַּדְתִּי קשְׁטְ דְּבַר־אֱמֶת לָךְ; וְאוּלָם, גְּבִרְתִּי,

לַמְרוֹת אֲשֶׁר כְּאַיִן הֶעֱרַכְתִּי עֶרְכִּי,

עוֹד רָאֹה תִרְאִי, כִּי הָיִיתִי כַמִּתְהַלֵּל:

בְּאָמְרִי לָךְ, כִּי אֵין עֶרְכִּי כָל מְאוּמָה,

זֹאת הָיְתָה עָלַי לְהוֹסִיף, כִּי מְעַט מִזֶּה

וָרַע הוּא עֶרֶך רוּחִי, כִּי עַל כֵּן עָרַבְתִּי

לְרֵעַ נֶאֱמָן וָאֶתְקַע אֶת כַּף רֵעִי

לְאוֹיְבוֹ חַיִּים, לְמַעַן מַלֵּא אֶת מַחְסוֹרִי.

הִנֵּה הַמִּכְתָּב, גְּבִרְתִּי: נְיָרוֹ כְּמוֹ בְשַׂר־רֵעִי,

וּמִלָּה מִלָּה בְתוֹכוֹ פֶּצַע פָּעוּר הוּא

הַזָּב דַּם־חַיִּים. אַךְ הַאֻמְנָם כֵּן הַדָּבָר,

סַלֵּרִיּוֹ? הֶאָבְדוּ כָל עִזְבוֹנָיו לוֹ,

וְאַף גַּם אֶחָד לֹא הִגִּיעַ לִמְחוֹז חֶפְצוֹ:

מִטְּרִפּוֹלִיס, מִמֶּכְּסִיקָה, מֵאַנְּגְּלִיָּה,

מִלִּסְבּוֹן, מִבַּרְבָּרִיָּה, מֵהֹדּוּ? וְאֵין

גַּם סְפִינָה אַחַת מִסְּפִינוֹתָיו, נִמְלְטָה

מִנְּגִיעַת־אֵימִים זֹאת, נְגִיעַת סַלְעֵי־יָם,

מְגוֹרַת־סוֹחֲרִים?

סַלֵּרִיּוֹ:

לֹא אֶחָת, אֲדוֹנִי.

וְאַף גַּם זֹאת: הִנֵּה יֵרָאֶה עַתָּה בָרוּר,

כִּי לוּא גַם מָצְאָה יָדוֹ לְשַׁלֵּם נְשִׁי הַיְּהוּדִי,

כִּי עַתָּה מֵאֵן זֶה לָקַחַת אֶת הַכָּסֶף.

מֵעוֹדִי לֹא יָדַעְתִּי בְרִיאָה בְצֶלֶם אָדָם,

שׁוֹאֶפֶת אִישׁ וּצְמֵאָה כֵן לְבָלְעוֹ חַיִּים.

דְּבָרָיו יַעְתִּיר עַל הַדֻּכָּס הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב

וְהַשְׂטֵן יַשְׂטִין אֶת הַמְּדִינָה וְחֹק חֻפְשָׁתָהּ,

אִם דִּינוֹ לֹא יָדִינוּ. עֶשְׂרִים סוֹחֲרִים,

הַדֻּכָּס בְּעַצְמוֹ וְכָל נִכְבַּדֵּי בְנֵי־הָעִיר

כְּבָר לָקְחוּ עִמּוֹ דְבָרִים, וְאוּלָם אִישׁ מֵהֶם

לֹא יְנִיאֶנּוּ מִן הַטַּעֲנָה הָרְשָׁעָה

עַל קְנָס־אֵחוּרָיו, עַל דִּין־צֶדֶק וְעַל דְּבַר שְׁטָרוֹ.

יֶסִּכָּה:

בְּשִׁבְתִּי עוֹד בְּבֵיתוֹ, שְׁמַעְתִּיו בְּהִשָּׁבְעוֹ

לְתוּבַל וְכוּשׁ, מֵאֶחָיו הַיְּהוּדִים הֵמָּה,

כִּי טוֹב בְּעֵינָיו קַחַת בְּשַׂר־אַנְטוֹנִיּוֹ

מִקַּחַת לוֹ גַּם עֶשְׂרִים מוֹנִים בְּכָל הַסְּכוּם,

אֲשֶׁר הוּא נוֹשֶׁה בוֹ. אַף אֵדַע, אֲדוֹנִי,

כִּי תִכְבַּד יָדוֹ עַל אַנְטוֹנִיּוֹ הָאֻמְלָל,

אִם לֹא יֵעָצֵר בְּמִשְׁפַּט הַמֶּמְשָׁלָה וְכֹחָהּ.

פּוֹרְצִיָּה:

הֲרֵעֲךָ הָאִישׁ, אֲשֶׁר כֵּן בָּא בַמֵּצָר?

בַּסַּנִּיּוֹ:

הַיָּקָר בְּרֵעַי הוּא, הַטּוֹב מִכָּל הָאָדָם,

וְאִישׁ אֲשֶׁר שְׁאָר־רוּחַ לוֹ לִגְמֹל חֲסָדָיו

בְּלִי הֲפוּגוֹת: יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בְּכָל אִישׁ,

אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְאַפּוֹ בְאִיטַלִּיָּה,

יִתְנוֹסֵס בּוֹ כְבוֹד הָרוֹמָאִים הַקַּדְמוֹנִים.

פּוֹרְצִיָּה:

וְכַמָּה חַיָּב הוּא לַיְּהוּדִי?

בַּסַּנִּיּוֹ:

בַּעֲבוּרִי דֻּקָּטִים שְׁלֹשָׁה אָלֶף.

פּוֹרְצִיָּה:

אַךְ הַמְּעַט הַזֶּה?

הוֹי, שַׁלֵּם שֵׁשֶׁת אֶלֶף לוֹ וּמְחַק אֶת שְׁטָרוֹ;

שְׁנֵה גַם אֶת שֵׁשֶׁת הָאֲלָפִים וְשַׁלְּשֵׁם עוֹד,

וְלֹא יִפֹּל בַּאֲשַׁם בַּסַּנִּיּוֹ מִשְּׂעַר

רֵעֵהוּ, רֵעַ נֶאֱמָן כָּזֶה, לָאָרֶץ!

לְכָה־נָּא אִתִּי לְבֵית־הַתְּפִלָּה בָרִאשׁוֹנָה

וְקָרָאתָ לִּי אִשְׁתֶּךָ, וְאַחֲרֵי־כֵן תֵּצֵא

לְדַרְכְּךָ לְוֵנֵצִיָּה אֶל רֵעֲךָ,

כִּי אֵצֶל פּוֹרְצִיָּה לֹא תִשְׁכַּב בְּמַר־נַפְשֶׁךָ.

יִנָּתֵן זָהָב לְךָ לְשַׁלֵּם חוֹב קָט זֶה

עַד עֶשְׂרִים מוֹנִים בְּעֶרְכּוֹ, וּכְשַׁלֶּמְךָ אוֹתוֹ

וְהֵבֵאתָ אֵלַי הֵנָּה אִתְּךָ אֶת רֵעֶךָ.

אֲנִי וְנֵרִיסָה נֵשֶׁב פֹּה בֵּין כֹּה וָכֹה

כַּבְּתוּלוֹת וְכָאַלְמָנוֹת. בּוֹא וְנֵלְכָה שְׁנֵינוּ,

כִּי יָצֹא תֵצֵא עוֹד בְּיוֹם חֲתֻנָּתֵנוּ.

בִּבְרָכָה קַדֵּם אֶת רֵעֶיךָ, וְטוֹב לִבְּךָ –

יָקַרְתָּ לִּי מְאֹד, כִּי יָקַר מְחִירֶךָ.

אַךְ קְרָא אֶת מִכְתַּב רֵעֲךָ, וְאֶשְׁמָעֶנּוּ.

בַּסַּנִּיּוֹ (קוֹרֵא)

"בַּסַּנִּיּוֹ יַקִּירִי,

אֳנִיּוֹתַי אָבְדוּ כֻלָּן, נוֹשַׁי מַקְשִׁיחִים לִבָּם מִמֶּנִּי,

הוֹנִי דָלַל מְאֹד, מוֹעֵד שִׁלּוּמֵי שְׁטָרִי לַיְּהוּדִי עָבַר,

וְיַעַן אֲשֶׁר בְּשַׁלְּמִי אוֹתוֹ לֹא אוֹסִיף לִרְאוֹת עוֹד חַיִּים,

עַל כֵּן יִהְיוּ־נָא כָל הַחוֹבוֹת אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינְךָ כְלֹא

הָיוּ. לוּא יָכֹלְתִּי לִרְאוֹתְךָ לִפְנֵי מוֹתִי! אוּלָם עֲשֵׂה

כַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ: אִם לֹא יַשִּׁיאֲךָ לִבְּךָ לָבוֹא, אַל־נָא יַשִּׁיאֲךָ מִכְתָּבִי".

פּוֹרְצִיָּה:

עֲזֹב אֶת כֹּל, הָהּ מַחְמַל־נָפֶשׁ, וְצֵא לְדַרְכֶּךָ.

בַּסַּנִּיּוֹ:

אִם אָמְנָם כֵּן תּוֹאִילִי לְשַׁלְּחֵנִי,

אָחוּשָׁה־נָּא; וְעַד עֵת תִּתִּי עֵינִי

בָּךְ שֵׁנִית, לֹא אֵעָצֵר בִּבְדַל מִטָּה,

וְלֹא תַפְרִידֵנוּ שְׁעַת מְנוּחָה בְעִתָּהּ.

(יוֹצְאִים)

מַחֲזֶה שְׁלִישִׁי 🔗

וֵנֵצִיָּה. רְחוֹב.

(בָּאִים שֵׁילוֹק, סַלּוֹרִינוֹ, אַנְטוֹנִיּוֹ וּפְקִיד בֵּית־הַסֹּהַר)

שֵׁילוֹק:

פְּקִיד בֵּית־הַסֹּהַר, שִׂימָה עֵינְךָ עָלָיו! –

אַל תְּדַבֵּר אֵלַי רַחֲמִים; הִנֵּה הַכְּסִיל,

הַמַּלְוֶה כַסְפּוֹ חִנָּם. – שִׂימָה עֵינְךָ עָלָיו,

פְּקִיד בֵּית־הַסֹּהַר!

אַנְטוֹנִיּוֹ:

לוּ שְׁמָעֵנִי, שֵׁילוֹק נְדִיבִי.

שֵׁילוֹק:

דְּבַר־שְׁטָרִי יֻתַּן לִי; אַל תְּדַבֵּר עוֹד בִּשְׁטָרִי.

נָשָׂאתִי אָלָה, כִּי דְבַר־שְׁטָרִי יֻתַּן לִי.

קְרָאתַנִי כֶלֶב, בְּלִי הֱיוֹת לְךָ נְסִבָּה,

וְאִם כֶּלֶב אָנִי, מִמַּלְתְּעוֹתַי הִזָּהֵרָה.

הַדֻּכָּס יַעֲשֶׂה לִּי מִשְׁפָּט. – וְעָלֶיךָ,

פְּקִיד בֵּית־הַסֹּהַר נוֹכֵל, אֶתְמְהָה, כִּי כֵן

נוֹאַלְתָּ לְשׁוֹטֵט אִתּוֹ בְחוּצוֹת־עִיר כְּחֶפְצוֹ.

אַנְטוֹנִיּוֹ:

שְׁמָעֵנִי־נָא וַאֲדַבֵּרָה.

שֵׁילוֹק:

דְּבַר־שְׁטָרִי יֻתַּן לִי; לֹא אֹבֶה שְׁמֹעַ לָךְ;

דְּבַר־שְׁטָרִי יֻתַּן לִי, וְאַל תּוֹסֶף דַּבֶּר עוֹד.

לֹא תַהַפְכֵנִי לִכְסִיל רַךְ, עֲכוּר־עֵינַיִם,

אֲשֶׁר אָנִיעַ רֹאשׁ, אֶנָּחֵם אַף אֵאָנַח

וְלִמְלִיצִים נוֹצְרִים אֵעָתֵרָה. אַל־נָא תֵלֵךְ

עוֹד אַחֲרָי: לֹא דְבָרִים אֶחְפֹּץ, כִּי דְבַר־שְׁטָרִי.

(יוֹצֵא)

סַלּוֹרִינוֹ:

בֶּן־כֶּלֶב אַכְזָר שֶׁכָּזֶה לֹא הָיָה עוֹד

בְּכָל הָאָרֶץ.

אַנְטוֹנִיּוֹ:

הַנַּח לוֹ; אַף אֶחְדְּלָה

מִלֶּכֶת אַחֲרָיו וְהִתְפַּלֵּל תְּפִלּוֹת־שָׁוְא.

מְבַקֵּשׁ הוּא אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ – וַאֲנִי

יָדַעְתִּי גַם יָדַעְתִּי, לָמָּה זֶּה וְעַל מָה זֶה,

כִּי לֹוִים רַבִּים מֵאֲשֶׁר הוּא נוֹשֶׁה בָם

פָּדִיתִי מִן הַקְּנָס, בְּזַעֲקָם אֵלָי;

עַל כֵּן הוּא שׂוֹנֵא לִי.

סַלּוֹרִינוֹ:

בַּדֻּכָּס אֶבְטְחָה,

כִּי לֹא יִתְּנֵהוּ אֶת הַקְּנָס, אֲשֶׁר הוּא דוֹרֵשׁ.

אַנְטוֹנִיּוֹ:

לֹא יוּכַל גַּם הַדֻּכָּס לְשַׁנּוֹת אֶת הַדִּין;

כִּי הַהֲנָחוֹת הַנִּתָּנוֹת לְכָל הַגֵּר

הַגָּר בְּוֵנֵצִיָּה – אִם אָמְנָם תִּמָּנַעְנָה

מֵאֶחָד מִן הַגֵּרִים, וְנוֹדַע בְּכָל הָאָרֶץ,

כִּי הֻטָּה מִשְׁפַּט מְדִינָתֵנוּ וַיְעֻוָּת –

וּסְחַר וֵנֵצִיָּה מֵעַמִּים רַבִּים בָּא.

עַל כֵּן חֲדָל. תְּלָאוֹתַי וַאֲבֵדוֹתַי אֵלֶּה

בְּעַצְמוֹתַי שִׁלְּחוּ רָזוֹן, עַד כִּי יִקְשֶׁה מֶנִּי

לָתֵת לְנוֹשִׁי אִישׁ־הַדָּמִים לִיטְרַת־בָּשָׂר

כְּבוֹא יוֹם־מָחָר. בּוֹאָה־נָּא, פְּקִיד בֵּית הַסֹּהַר.

אַךְ מִי יִתְּנֵנִי וְשָׁב בַּסַּנִּיּוֹ לִרְאוֹת

בְּשַׁלְּמִי נִשְׁיוֹ – וְאָז יִקְרֵנִי אֲשֶׁר יִקְרֶה!

(יוֹצְאִים)

מַחֲזֶה רְבִיעִי 🔗

בֶּלְמוֹנְטְ. חֶדֶר בְּבֵית פּוֹרְצִיָּה.

(בָּאִים פּוֹרְצִיָּה, נֵרִיסָה, לוֹרֶנְצוֹ, יֶסִּכָּה וּבַלְתַּסָּר)

לוֹרֶנְצוֹ:

גְּבִרְתִּי, אִם כִּי בְּפָנַיִךְ אֲדַבֵּרָה,

הִנֵּה גִלִּית לְעֵין כָּל רוֹאֶה אַהֲבָה

אֲצִילָה וְנֶאֱמָנָה, אַהֲבַת בַּת־אֵלִים,

הֶרְאֵית בְּשֵׂאתֵךְ כֹּה אֶת פְּרֵדַת אֲדוֹנָיִךְ.

אַךְ לוּ יָדַעַתְּ, כָּבוֹד זֶה לְמִי עָשִׂית,

מָּה רָם הָאִישׁ, אֲשֶׁר שָׁלַחַתְּ לוֹ עֶזְרָתֵךְ,

מַה נִּפְלְאַתָה אַהֲבָתוֹ לְבַעֲלֵךְ,–

יָדַעְתִּי, כִּי תִתְפָּאֲרִי בְּפָעֳלֵךְ

מִכָּל שֶׁתִּתֵּן לָךְ שִׂמְחָתֵךְ בְּגָמְלֵךְ טוֹב.

פּוֹרְצִיָּה:

מֵעוֹלָם לֹא נִחַמְתִּי, כִּי עָשִׂיתִי טוֹב,

וְלֹא אֶנָּחֵם גַּם הַפָּעַם. כִּי יְדִידִים

נִדְבָּרִים אִישׁ אֶל אָחִיו, מְבַלִּים עִתָּם יַחַד,

וְנִשְׁמוֹתֵיהֶם מוֹשְׁכוֹת בְּעֹל הָאַהֲבָה,

הֲלֹא יִדַּמּוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ בְּמִדּוֹתֵיהֶם,

תְּכוּנוֹתֵיהֶם וְרוּחָם, כִּי עַל כֵּן אֲדַמֶּה,

כִּי זֶה הָאִישׁ אַנְטוֹנִיּוֹ, הַנֶּאֱמָן

בִּידִידֵי בַעֲלִי, כָּמוֹהוּ כְבַעֲלִי.

וְאִם אָמְנָם כֶּן הוּא, מַה הִמְעִַטְתִּי בִמְחִיר

דְּמוּת־נַפְשִׁי, כִּי אֶפְדֶּנָּה מִיִּסּוּרֵי־שָׁחַת!

אַךְ הִנֵּה עוֹד מְעַט וְאֶהְיֶה כְמִתְהַלֶּלֶת,

כִּי עַל כֵּן רַב לִי, וְאַתֶּם שִׁמְעוּ דְבָרִי זֶה:

לוֹרֶנְצוֹ, בְּיָדְךָ הַפְקֵד אַפְקִיד מֶשֶׁק־בֵּיתִי,

וְאַתָּה תִצְפֶּה הֲלִיכוֹתָיו, עַד שׁוּב אִישִׁי.

נָדַרְתִּי נֶדֶר חֶרֶשׁ לֵאלֹהֵי־שָׁמַיִם,

אֲשֶׁר בִּתְפִלָּה וּבִתְשׁוּבָה לְבַדִּי אֵשֵׁב,

וְרַק נֵרִיסָה אִתִּי, עַד שׁוּב בַּעֲלָהּ

וְעַד שׁוּב אֲדוֹנִי. כַּעֲבֹר מִזֶּה מִילַיִם

מִנְזָרָה יֶשְׁנָהּ: שָׁמָּה אֵשֵׁב. אֲבַקֶּשְׁךָ

לְבִלְתִּי הָשִׁיב פָּנַי בְּדָבָר זֶה,

יַד אַהֲבָתִי וְהַהֶכְרָח אֲכָפוּהוּ

עָלֶיךָ.

לוֹרֶנְצוֹ:

בְּכָל לְבָבִי וּבְכָל נַפְשִׁי, גְּבִרְתִּי;

לְמִשְׁמַעְתֵּךְ סָר אֲנִי בְּכָל אֲשֶׁר תְּצַוִּינִי.

פּוֹרְצִיָּה:

כָּל אַנְשֵׁי בֵיתִי יוֹדְעִים כְּבָר אֶת חֶפְצִי זֶה

וְרָאוּ אוֹתְךָ וְאֶת יֶסִּכָּה כִּרְאוֹת

מְמַלְּאֵי מְקוֹם בַּסַּנִּיּוֹ וּמְקוֹמִי אָנִי.

חֲיוּ בַטוֹב, עַד בּוֹא הַיּוֹם נִתְרָאֶה שֵׁנִית.

לוֹרֶנְצוֹ:

יְטִיבֵךְ לִבֵּךְ, וְעִתֵּךְ תֶּעֱרַב עָלָיִךְ.

יֶסִּכָּה:

תְּבוֹאֶינָה, גְּבִרְתִּי, לָךְ כָּל מִשְׁאֲלוֹת לְבָבֵךְ.

פּוֹרְצִיָּה:

תּוֹדָתִי עַל בִּרְכַתְכֶם, וּבְבִרְכַתְכֶם אַתֶּם

אֲבָרֶךְ־נָא גַם אֶתְכֶם. – שָׁלוֹם, יֶסִּכָּה!

(יוֹצְאִים יֶסִּכָּה וְלוֹרֶנְצוֹ)

וְעַתָּה, בַּלְתַּסָּר,

כְּכָל אֲשֶׁר מְצָאתִיךָ נֶאֱמָן לְפָנַי,

אֶמְצָאֲךָ־נָּא כֵן לִי גַם הַפָּעַם. קַח

מִכְתָּבִי זֶה, אֱזֹר כַּגֶּבֶר חֲלָצֶיךָ,

בְּמַהֶרְךָ אֶל עִיר פַּדּוּאָה, וּמָסְרֵהוּ

לְיַד שְׁאֵרִי דּוֹקְטוֹרוֹס בֵּלַרִיּוֹ.

וּרְאֵה, כָּל הָאִגָּרוֹת יִתֶּן לְךָ וְכָל

הַבְּגָדִים – תְּמַהֶר־נָא כְּכָל אֲשֶׁר רַק תּוּכַל,

לְמַעַן הָבִיא אוֹתָם לִי אֶל הַמַּעְבָּרָה,

הַשָּׁטָה אֶל וֵנֵצִיָּה. אַל תְּאַבֵּד זְמָן

בִּדְבַר־שְׂפָתָיִם. לֵךְ, כִּי שָׁם אֲחַכֶּה לָךְ.

בַּלְתַּסָּר:

אָחוּשָׁה כְּכָל יְכָלְתִּי, גְּבִרְתִּי, וְאֵלֵכָה.

(יוֹצֵא)

פּוֹרְצִיָּה:

וְאַתְּ, נֵרִיסָה, דָּבָר יֵשׁ לִי לַעֲשׂוֹת,

אֲשֶׁר עוֹד לֹא יָדָעַתְּ: אֶת בְּעָלֵינוּ נִרְאֶה,

בְּטֶרֶם נַעֲלֶה עַל לִבָּם.

נֵרִיסָה:

וְהֵם יִרְאוּנוּ?

פּוֹרְצִיָּה:

כֵּן, אֶפֶס כִּי בְתִלְבֹּשֶׁת שֶׁכָּזֹאת, נֵרִיסָה,

אֲשֶׁר בְּתִתָּם עֵינָם בָּנוּ וְאָמְרוּ בְלִבָּם,

כִּי שְׁלֵמוֹת אָנוּ גַם בַּמֶּה שֶׁחָסֵר לָנוּ.

אֶתְעָרְבָה אִתָּךְ בְּכָל עֲרֻבָּה שֶׁתַּחְפֹּצִי,

אֲשֶׁר בְּהִתְחַפְּשֵׂנוּ שְׁתֵּינוּ כַבַּחוּרִים,

אֱהִי אֲנִי הַיָּפֶה בִשְׁנֵי הָעֲלָמִים –

אֶת חַרְבִּי אֶחְגְּרָה בְיֶתֶר חֵן וָעֹז,

מִדְבָּרִי כְּקוֹל הַנַּעַר עַל גְּבוּל בַּחֲרוּתוֹ,

קוֹל קְנֵה־הַסּוּף הַנִּחָר, צְעָדַי טוֹפְפִים –

פְּסִיעוֹת־גֶּבֶר, וְדִבְרֵי רִיב וּמַצָּה אִתִּי,

כַּנַּעַר הַמִּתְפָּאֵר בְּסִפּוּרֵי בַדִּים:

אֲשַׁקֵּר שְׁקָרִים נָאִים עַל דְּבַר הָעֲדִינוֹת,

שֶׁבִּקְּשׁוּ אַהֲבָתִי, וְעֵת הֵשַׁבְתִּי פְנֵיהֶן –

לְמִשְׁכָּב נָפְלוּ כֻלָּן וַתָּמֹתְנָה יָחַד.

אֲנִי הֵן לֹא יָכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת אַחֶרֶת!

אוֹ אָז אֶנָּחֵם עַל הַדָּבָר אַף אֶתְפַּלֵּל –

מִי יִתֵּן וְלֹא הֵמַתִּי אוֹתָן! וְאַחַר־כֵּן

אוֹסִיפָה שְׁקָרִים קְטַנִּים שֶׁכָּאֵלֶּה,

עַד אִם יִתָּקַע אִישׁ לְרֵעֵהוּ, כִּי זֶה כְשָׁנָה

מֵאָז יָצָאתִי מִתּוֹךְ כָּתְלֵי בֵית־הַסֵּפֶר.

עַד אֶלֶף מְזִמּוֹת וְתַחְבּוּלוֹת בְּלִבִּי שְׁמוּרוֹת

כִּמְזִמּוֹת אֵלֶּה בְּלֶב כָּל עֶלֶם גֵּא, מִתְהַלֵּל –

וְאוֹתָן אֵדַע לְהָקִים.

נֵרִיסָה:

הֲנֵהָפֵךְ שְׁתֵּינוּ לִגְבָרִים?

פּוֹרְצִיָּה:

בּוֹשִׁי וְהִכָּלְמִי מִשְּׁאֵלָתֵךְ!

וְאוּלָם בּוֹאִי, וְאַגִּידָה לָּךְ מְזִמָּתִי,

בְּשִׁבְתֵּנוּ בַמֶּרְכָּבָה, שָׁם הִיא מְחַכָּה לָנוּ

עַל יַד הַגָּן, כִּי עַל כֵּן נְמַהֲרָה־נָּא שְׁתֵּינוּ:

הֲלֹא עוֹד דֶּרֶךְ עֶשְׂרִים מִיל הַיּוֹם לְפָנֵינוּ.

(יוֹצְאוֹת)

מַחֲזֶה חֲמִשִּׁי 🔗

בֶּלְמוֹנְטְ. גָּן.

(בָּאִים לַנְצֵלוֹט וְיֶסִּכָּה)

לַנְצֵלוֹט:

אָמְנָם, כֵּן; דְּעִי וּרְאִי לָךְ, כִּי עֲווֹן אָבוֹת עַל בָּנִים

יִפָּקֵד, אֲשֶׁר עַל כֵּן אֲנִי מַבְטִיחֵךְ, כִּי דָאֹג אֶדְאַג לָךְ.

תָּמִיד הִגַּדְתִּי לָךְ אֶת הַבָּרוּר וְגַם עַתָּה אָשִׂימָה

לְפָנַיִךְ אֶת הֲגִיג־לִבִּי בַדָּבָר הַזֶּה: יִיטַב אֵפוֹא לִבֵּךְ,

כִּי יָדַעְתִּי גַם יָדַעְתִּי, כִּי אֲרוּרָה אָתְּ. רַק

תִּקְוַת־מְעַט אַחַת עוֹד נִשְׁאֲרָה לָּךְ, וְאַף הִיא

תִקְוַת־זְנוּנִים הִיא.

יֶסִּכָּה:

וּמָה הַתִּקְוָה הַזֹּאת, אִם טוֹבָה אֲנִי בְעֵינֶיךָ?

לַנְצֵלוֹט:

הֲלֹא הִיא מַחֲצִית־הַתִּקְוָה, כִּי לֹא אָבִיךְ יְלָדֵךְ, כִּי לֹא בַת אָבִיךְ אָתְּ.

יֶסִּכָּה:

אָכֵן תִּקְוַת־זְנוּנִים תִּהְיֶה לִי זֹאת, כִּי עֲווֹן אִמִּי עָלַי יִפָּקֵד.

לַנְצֵלוֹט:

אִם כֵּן אֵפוֹא הִנֵּה בְאָמְנָה

יָרֵאתִי, כִּי אֲרוּרָה אַתְּ גַּם בִּגְלַל אָבִיךְ גַּם בִּגְלַל

אִמֵּךְ: אִם אָנוּס מִסְּקִלָּה, אָבִיךְ, אֶפֹּל

בְּחָרִבְדִיס³⁷, אִמֵּךְ; אֵין זֹאת כִּי כַאֲשֶׁר אָבַדְתְּ אָבַדְתְּ.

יֶסִּכָּה:

בְּאִישִׁי אִוָּשַׁע: הוּא עָשַׂנִי לְנוֹצְרִית.

לַנְצֵלוֹט:

וְאָמְנָם אָשֹׁם אָשַׁם הָאִישׁ. לֹא

מְתֵי־מִסְפָּר הָיִינוּ אֲנַחְנוּ הַנּוֹצְרִים בִּלְעָדַיִךְ,

בְּשִׁבְתֵּנוּ יַחַד כְּכָל אֲשֶׁר נָשְׂאָה הָאָרֶץ אוֹתָנוּ. עֲשׂוֹת

נוֹצְרִים הַרְבֵּה יַפְקִיעַ אֶת שַׁעַר הַחֲזִירִים, כִּי אִם נִהְיֶה

כֻלָּנוּ לְאוֹכְלֵי בְשַׂר־הַחֲזִיר, וְלֹא יוּכַל אִישׁ לִמְצֹא נֵתַח

בְּשַׂר־חֲזִיר לְגֶחָלָיו, לוּא יִתֵּן בַּעֲדוֹ מְלֹא בֵיתוֹ

זָהָב.

(לוֹרֶנְצוֹ בָא)

יֶסִּכָּה:

אַגִּידָה־נָּא לְאִישִׁי אֲשֶׁר אָמַרְתָּ, לַנְצֵלוֹט. הִנֵּה הוּא בָא.

לוֹרֶנְצוֹ:

עוֹד מְעַט וְקִנֵּאתִי אֶת אִשְׁתִּי אֵלֶיךָ, לַנְצֵלוֹט, כִּי אֵצֶל כָּל פִּנָּה תֶאֱרֹב לָהּ.

יֶסִּכָּה:

אַל־נָא תִירָא, לוֹרֶנְצוֹ. הוּפְרָה

בְרִיתִי אֶת לַנְצֵלוֹט הַיּוֹם. הַגֵּד הִגִּיד לִי, כִּי אֵין

תִּקְוָה לִי לְרַחֲמֵי־שָׁמַיִם, כִּי עַל כֵּן בַּת יְהוּדִי אָנֹכִי.

וְעָלֶיךָ הוּא אוֹמֵר, כִּי לֹא נֶאֱמָן אַתָּה עִם עֲדָתֶךָ;

כִּי מַפְקִיעַ אַתָּה אֶת שַׁעַר בְּשַׂר־הַחֲזִיר, בְּהָפְכְּךָ יְהוּדִים לְנוֹצְרִים.

לוֹרֶנְצוֹ:

אֶת פָּעֳלִי זֶה אֲזַכֶּה בְעֵינֵי

הָעֵדָה עַל נְקַלָּה יוֹתֵר, מֵאֲשֶׁר תְּזַכֶּה אַתָּה נָאָפְךָ אֶת

הַכּוּשִׁית: הָרָה הִיא לְךָ, לַנְצֵלוֹט.

לַנְצֵלוֹט:

הֲלֹא יָדַעְתָּ, כִּי לֹא תַהֲפֹךְ כּוּשִׁית עוֹרָהּ;

וְאִם הִיא לֹא צָדְקָה מִמֶּנִּי – לֹא רָשַׁעְתִּי אָנֹכִי מִמֶּנָּה.

לוֹרֶנְצוֹ:

מַה יֵּיטִיב כָּל כְּסִיל

לְהִשְׁתַּעְשֵׁעַ בְּמִלִּים! אֲדַמֶּה, כִּי עוֹד מְעַט וְדוּמִיָּה

תִהְיֶה אֲרֶשֶׁת הַחָכְמָה, וּלְשׁוֹן־לִמּוּדִים לֹא תִהְיֶה לִבְרָכָה

בִּלְתִּי אִם בְּפִי הַתֻּכִּי. לֶךְ־נָא, בֶּן־אָדָם, וְצַוֵּם

לְהִכּוֹן אֶל לֶחֶם־הַצָּהֳרָיִם.

לַנְצֵלוֹט:

נְכוֹנִים הֵם, אֲדוֹנִי: אִישׁ אִישׁ מֵהֶם קֵבָה יֶשׁ לוֹ.

לוֹרֶנְצוֹ:

אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, מַה שָּׁנוּן אָתָּה!

צַוֵּם אֵפוֹא לְהָכִין אֶת הַלָּחֶם.

לַנְצֵלוֹט:

נָכוֹן הוּא גַם הוּא, אֲדוֹנִי;

אֵין לְךָ כִּי אִם לְצַוּוֹת לְכַסּוֹת אֶת הַשֻּׁלְחָן.

לוֹרֶנְצוֹ:

הַתְכַסֶּה אֵפוֹא, אֲדוֹנִי?

לַנְצֵלוֹט:

לֹא, אֲדוֹנִי, לֹא אֶת רֹאשִׁי, כִּי יָדַעְתִּי מַעֲמָדִי³⁸.

לוֹרֶנְצוֹ:

הֲקֵץ לְרִיב־שְׂפָתָיִם? אִם יֵשׁ אֶת

נַפְשְׁךָ לַחְשֹׂף בִּן־רֶגַע אֶת דִּבְרֵי־חָכְמָתֶךָ? אָנָּא,

הָבֵן־נָא דִבְרֵי אִישׁ פָּשׁוּט כִּפְשׁוּטָם: לֶךְ־נָא אֶל אַחֶיךָ

הַמְשָׁרְתִים, צַוֵּם לְכַסּוֹת אֶת הַשֻּׁלְחָן, לְהַגִּישׁ אֶת

הַבָּשָׂר, וְנָבוֹאָה לֶאֱכֹל.

לַנְצֵלוֹט:

אֲשֶׁר לַשֻּׁלְחָן, אֲדוֹנִי, הֻגֵּשׁ יֻגַּשׁ; אֲשֶׁר לַבָּשָׂר,

אֲדוֹנִי, כֻּסֵּה יְכֻסֶּה; וַאֲשֶׁר לְבוֹאֲךָ, אֲדוֹנִי, לֶאֱכֹל,

יִמְשְׁלוּ־נָא בְךָ תַאֲווֹתֶיךָ וְדִמְיוֹנוֹתֶיךָ.

(יוֹצֵא)

לוֹרֶנְצוֹ:

הָהּ, רוּחַ תְּנוּבָה יָפָה! מַה נִּבְעָרִים דְּבָרָיו!

צְבָא מִלִּים נָאוֹת נָטַע לוֹ הַכְּסִיל בְּרֹאשׁוֹ;

אַף אֵדַע כְּסִילִים הַרְבֵּה, יִגְבַּהּ מַעֲמָדָם

מִמַּעֲמָדוֹ, וְעֶדְיָם הֵם עֲדִי כְסִיל זֶה

וּמְחִיר הֲלָצָה אַחַת יִתְּנוּ תּוֹךְ כָּל דָּבָר. –

מַה שְּׁלוֹמֵךְ, יֶסִּכָּה? הַגִּידִי לִי, תַּמָּתִי,

מָה אֵשֶׁת אֲדוֹנִי בַסַּנִּיּוֹ בְּעֵינָיִךְ?

יֶסִּכָּה:

דּוּמִיָּה תְהִלָּה לָהּ. יִתָּכֵן, כִּי הָאָדוֹן

בַּסַּנִּיּוֹ כָּל יָמָיו יֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ יָשָׁר:

כִּי בְרָכָה רַבָּה מָצָא בְאִשָּׁה שֶׁכָּזֹאת

וְגִיל־שָׁמַיִם עַל־פְּנֵי אָרֶץ; וְאִם בָּאָרֶץ

לֹא יַחְפֹּץ בּוֹ, לֹא יָבוֹא אֶל הַנַּחֲלָה

גַּם בַּשָּׁמָים. לוּא הִתְעָרְבוּ שְׁנֵי בְנֵי אֵלִים,

בְּהִתְחָרוֹתָם יַחַד תַּחֲרוּת־הַשְּׁחָקִים,

וְהָעֲרֻבָּה שְׁתַּיִם נָשִׁים בְּנוֹת־הָאָרֶץ,

וּפוֹרְצִיָּה הָאַחַת מִן הַשְּׁתַּיִם, – וְנֻטַּל

לְהוֹסִיף דְּבַר־מָה עַל הַשֵּׁנִית, כִּי אֵין אָחוֹת

לָהּ בְּעוֹלָם שָׁפָל זֶה.

לוֹרֶנְצוֹ:

בִּי, אִישֵׁךְ, תִּמְצְאִי

אֶת כֹּל שֶׁיִּמְצָא בְאִשְׁתּוֹ פּוֹרְצִיָּה.

יֶסִּכָּה:

לֹא, כִּי שְׁאַל־נָא דַּעְתִּי גַּם עַל דָּבָר זֶה.

לוֹרֶנְצוֹ:

אַף שָׁאֹל אֶשְׁאָל, אוּלָם נֹאכַל־נָא בַתְּחִלָּה.

יֶסִּכָּה:

לֹא, הָבָה אֲהַלֶּלְךָ, בְּעוֹד בִּי תַאֲבוֹנִי.

לוֹרֶנְצוֹ:

לֹא, חִשְּׂכִי אֶת דְּבָרַיִךְ אֵלֶּה לְשִׂיחַת־סְעוּדָה,

כִּי כָל אֲשֶׁר תְּדַבְּרִי אָז אֲעַכֵּל אוֹתָהּ

עִם כָּל אֲשֶׁר אֶבְלָעָה.

יֶסִּכָּה:

דְּבָרִי גַם תִּשְׁמָעָה.

(יוֹצְאִים)

מַעֲרָכָה רְבִיעִית 🔗

מַחֲזֶה רִאשׁוֹן 🔗

וֵנֵצִיָּה. בֵּית־הַמִּשְׁפָּט.

(בָּאִים הַדֻּכָּס, נִכְבַּדֵּי־הָעִיר, אַנְטוֹנִיּוֹ, בַּסַּנִּיּוֹ, גְּרַצִּיַּנּוֹ, סַלַּנִּיּוֹ, סַלּוֹרִינוֹ וַאֲחֵרִים)

הַדֻּכָּס:

וּבְכֵן, הֲפֹה אַנְטוֹנִיּוֹ?

אַנְטוֹנִיּוֹ:

הִנֵּנִי; אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵי הֲדָרֶךָ.

הַדֻּכָּס:

צַר לִי עָלֶיךָ: בָּאתָ לַעֲנוֹת אֶת רִיב

יְרִיבְךָ לֶב־הָאֶבֶן, לֹא־אִישׁ בֶּן־בְּלִיַּעַל,

אֲשֶׁר לֹא יֵדַע רַחֵם, וְשֶׁמֶץ חֶמְלָה אֵין בֹּו.

אַנְטוֹנִיּוֹ:

שָׁמַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר הִתְאַמֵּץ כְּבוֹד־הֲדָרְךָ

לְהָקֵל מֵעָלַי אֶת יָדוֹ כִּי קָשָׁתָה.

אַךְ הוּא יִתְעַקֵּשׁ לִי, וְאֹרַח־מִשְׁפָּט אַיִן,

אֲשֶׁר מִתִּגְרַת יַד־קִנְאָתוֹ יַצִּילֵנִי,

וְלֹא תַשִּׂיג אוֹתִי. אִי לָזֹאת אַצִּיגָה־נָּא

אֶת סַבְלָנוּתִי מוּל עֶבְרָתוֹ, וְכֹחִי עִמִּי

לִסְבֹּל בְּשֶׁקֶט־רוּחַ גַּם אֶת כָּל חֲמָתוֹ

וַעֲרִיצוּתוֹ, הַמַּסְעִירוֹת רוּחוֹ הוּא.

הַדֻּכָּס:

לְכָה־נָּא מִי מִכֶּם, וּקְרָא לַיְּהוּדִי, וְיָבוֹא.

סַלַּנִּיּוֹ:³⁹

הוּא נִצָּב לְיַד הַדָּלֶת; בָּא הוּא, אֲדוֹנִי.

(שֵׁילוֹק בָּא)

הַדֻּכָּס:

תְּפַנּוּ מָקוֹם לוֹ, וְעָמַד לְפָנֵינוּ. –

שֵׁילוֹק, כָּמֹנִי כְּכָל הָאָדָם נַחֲשֹׁב,

כִּי נָהֹג תִּנְהַג בְּדֶרֶךְ אַכְזְרִיּוּתְךָ זֹאת

רַק עַד בּוֹא שְׁעַת־הַמַּעֲשֶׂה הָאַחֲרוֹנָה,

וְאָז, כֵּן נַחֲשֹׁב, תַּרְאֵנוּ רַחֲמִים

וָנֹחַם, זָרִים גַּם מֵאַכְזְרִיּוּתְךָ זָרָה,

אֲשֶׁר תִּתְחַפֵּשׂ בָּהּ. וְאִם אֶת עֲנוּשֶׁיךָ

רַק תִּדְרֹשׁ עַתָּה, לִיטְרַת בָּשָׂר זֹאת מִבְּשַׂר

אִישׁ סוֹחֵר עָנִי זֶה, הַמְּעַט שֶׁתְּוַתֵּר אָז

עַל קְנָסְךָ, כִּי יִכָּמְרוּ בְךָ גַּם רַחֲמֵי

הָאָדָם וְאַהֲבָתוֹ, וְאַתָּה תְכַפֶּר לוֹ

אֶת מַחֲצִית הַקֶּרֶן, עֵין־חֶמְלָתְךָ תָּעִיף

עַל אֲבֵדוֹתָיו, זֶה אַךְ נֶעֶרְמוּ עָלָיו

כְּתֻמָּן – עַד לְדַכֵּא מֶלֶךְ־סוֹחֲרִים

וּלְעוֹרֵר רַחֲמִים עַל סֵתֶר מַדְרֵגָתוֹ

בְּלֶב־נְחֹשֶׁת, בַּחֲזֵה־חַלָּמִישׁ קָשֶׁה,

בְּלֶב תּוּגָרִים עַזֵּי־נֶפֶשׁ וּבְנֵי־קֵדָר,

אֲשֶׁר אֶל דַּרְכֵי חֵן וָחֶסֶד לֹא לֻמָּדוּ.

כֻּלָּנוּ מְצַפִּים לְמַעֲנֶה רַךְ, אִישׁ יְהוּדִי.

שֵׁילוֹק: הוֹדַעְתִּי אֶת הֲדָרְךָ, מַטָּרָתִי מַה הִיא,

וּבְשַׁבַּתֵּנוּ, שַׁבַּת־קֹדֶשׁ, כְּבָר נִשְׁבַּעְתִּי,

אֲשֶׁר אֶת הַמַּגִּיעַ לִי כְפִי שְׁטָרִי אֶדְרֹשׁ.

אִם פָּנַי תָּשִׁיב, וְהָיָה חָקְכֶם וְחֹפֶשׁ־עִירְכֶם

לִקְלָלָה בְּכָל הָאָרֶץ. תִּשְׁאָלֵנִי: לָמָּה זֶּה

בָּחַרְתִּי לִיטְרַת בְּשַׂר־נְבֵלָה לִי מִקַּחַת

אֶת שְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי הַדֻּקָּטִים? אֵין אֶת נַפְשִׁי

עֲנוֹת עַל זֹאת. אֱמָר־נָא, אִם כֵּן טוֹב בְּעֵינֶיךָ,

כִּי רוּחַ הִיא בִי זֹאת. הֶעָנֹה עֲנִיתִיךָ?

לוּא יַרְגִּיז עַכְבָּר בֵּיתִי, וְיָטַב בְּעֵינַי תֵּת

עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים דֻּקָּטִים לְבַעֲרוֹ?

הַאֻמְנָם טֶרֶם עֲנִיתִיךָ? יֵשׁ אֲנָשִׁים,

אֲשֶׁר לֹא יֹאהֲבוּ חֲזִיר הַפּוֹעֵר פִּיו

וְיֵשׁ שֶׁיִּהְיוּ כַמְשֻׁגָּעִים לְמַרְאֵה חָתוּל,

יֵשׁ עוֹד אֲשֶׁר לֹא יַעַצְרוּ שְׁתָנָם לְשֵׁמַע

קוֹל חֵמֶת־הַחֲלִילִים יוֹצֵא מֵאַפֶּיהָ,

כִּי נַפְשָׁם, נֶפֶשׁ אָדָם, גְּבֶרֶת כָּל הָרְגָשׁוֹת,

הִיא תַטֶּה רוּחָם כְּחֶפְצָהּ לְתָעֵב וְלֶאֱהֹב.

וּמַעֲנֶךָ? כְּמוֹ שֶׁאֵין כָּל סִבָּה נְכוֹנָה,

מַדּוּעַ זֶה לֹא יִסְבֹּל אִישׁ חֲזִיר פְּעוּר־פֶּה,

הַלָּזֶה – אֶת הֶחָתוּל, חַיָּה תַמָּה, נְחוּצָה,

וְזֶה – אֶת חֵמֶת־הַחֲלִילִים, אַךְ יִכָּנַע

לְחֶרְפָּה רַבָּה, אֵין כָּל מָנוֹס לוֹ מִמֶּנָּה,

וְהֵרַע בַּאֲשֶׁר בָּרָע רַק יִרְאֶה נַפְשׁוֹ,

כֵּן גַּם אֲנִי לֹא אוּכַל מְצֹא כָל סִבָּה לִי

אַף לֹא יָדַעְתִּי סִבָּה בִּלְתִּי אִם הַשִּׂנְאָה,

אֲשֶׁר מֵאָז נָטַרְתִּי לְאַנְטוֹנִיּוֹ,

וּמִין תּוֹעֵבָה זֹאת אֲשֶׁר אֲתָעֲבֵהוּ,

אֲשֶׁר עַל כֵּן אָנֹכִי נִשְׁפָּט אִתּוֹ עַתָּה

עַל דָּבָר אֵין כָּל חֵפֶץ בּוֹ. הַעֲנִיתִיךָ?

בַּסַּנִּיּוֹ:

לֹא מַעֲנֶה הוּא זֶה לְךָ, – הוֹי, אִישׁ אֵין־רֶגֶשׁ! –

לְכַפֶּר בּוֹ עַל שְׁטֹף אַכְזְרִיּוּת־לְבָבֶךָ.

שֵׁילוֹק:

אֵין זֹאת עָלַי לְהֵיטִיב לִבְּךָ בְּמַעֲנָי.

בַּסַּנִּיּוֹ:

הֲיַהֲרֹג כָּל אָדָם אֵת אֲשֶׁר לֹא יֶאְהָב?

שֵׁילוֹק:

הֲיִשְׂנָא אִישׁ אֵת אֲשֶׁר לֹא יַהֲרֹג?

בַּסַּנִּיּוֹ:

כָּל עַוְלָה לֹא תֵחָשֵׁב לְשִׂנְאָה בָּרִאשׁוֹנָה.

שֵׁילוֹק:

הֲתִתֵּן אֶת הַנָּחָשׁ לְנָשְׁכְּךָ פַעֲמָיִם?

אַנְטוֹנִיּוֹ:

זְכָר־נָא זֹאת, כִּי אֶת הַיְּהוּדִי אַתָּה נוֹכָח.

הֲלֹא כֵן תַּעֲמֹד לְךָ עַל שְׂפַת־הַיָּם

לְצַוּוֹת עַל דְּכִי־גַלָּיו לְהָשַׁח אֶת גֵּאוּתוֹ;

אוֹ כֵן תּוֹכִיחַ אֶת הַזְּאֵב עַל־דְּבַר הַכִּבְשָׂה,

אֲשֶׁר בִּגְלָלוֹ תִפְעֶה אַחֲרֵי הַטָּלֶה;

אוֹ תְצַוֶּה עַל אָרְנֵי־הָרִים לְבִלְתִּי הָנַע

אֶת שִׂיא צַמְרוֹתָם וְלֹא יַשְׁמִיעוּ הֲמֻלָּתָם,

בְּנוֹעַ לִבָּם מִפְּנֵי סַעֲרוֹת־שָׁמָיִם.

כְּעוֹשֶׂה אַתָּה דָבָר קָשֶׁה מֵעֲשׂוֹתוֹ,

כִּי תְבַקֵּשׁ לְהָרֵךְ – וּמַה קָּשֶׁה יֵשׁ מִזֶּה? –

לְבָבוֹ, לֶב יְהוּדִי. עַל כֵּן אֶפְצֹר בָּךְ:

אַל תּוֹסֶף דַּבֶּר עוֹד וְנַסּוֹת כֹּחֲךָ,

כִּי בְדֶרֶךְ קְצָרָה וְהוֹלֶכֶת לְמֵישָׁרִים

יֵעָשֶׂה־נָא לִי מִשְׁפָּט וְלַיְּהוּדִי חֶפְצוֹ.

בַּסַּנִּיּוֹ:

הֵא שִׁשָּׁה תַּחַת שְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי דֻקָּטֶיךָ.

שֵׁילוֹק:

לוּא דֻקָּט דֻּקָּט מֵאֲלָפִים שִׁשָּׁה אֵלֶּה

יֵחָלֵק לְשִׁשָּׁה, וְכָל חֵלֶק יִהְיֶה לְדֻקָּט, –

וְלֹא אֶקָּחֵם: רַק דְּבַר־שְׁטָרִי יֻתַּן לִי.

הַדֻּכָּס:

אֵיךְ לְרַחֲמִים תְּקַוֶּה, אִם לֹא תְרַחֵם אָתָּה?

שֵׁילוֹק:

מַה מִּשְׁפָּט אִירָא אָנִי – וְלֹא עָשִׂיתִי רָע?

עֲבָדִים רַבִּים, מִקְנַת כֶּסֶף, יֵשׁ לָכֶם,

אֲשֶׁר כְּבַחֲמוֹרֵיכֶם, בְּכַלְבֵיכֶם וּפִרְדֵיכֶם

תִּתְעַמְּרוּ בָם בְּפֶרֶךְ בְּכָל עֲבוֹדָה קָשָׁה,

כִּי מִקְנַת כֶּסֶף הֵם. הֶאָמֹר אֹמַר לָכֶם:

שַׁלְּחוּם־נָא חָפְשִׁים, תְּנוּם לְנָשִׁים וְלַאֲנָשִׁים

לְיוֹרְשֵׁי נַחֲלַתְכֶם? לָמָּה זֶּה יַזִּיעוּ

מִתַּחַת לְמַשָּׂאָם? יֵרַכּוּ יְצוּעֵיהֶם

כִּיצוּעֲכֶם, וּמַטְעַמֵּיכֶם יֶעֶרְבוּ

לְחִכָּם! הֵן תְּשִׁיבוּנִי: לָנוּ הָעֲבָדִים.

וְכֵן אָשִׁיבָה אָנִי: לִיטְרַת־בָּשָׂר זֹאת,

אֲשֶׁר אָנֹכִי דוֹרֵשׁ מִן הָאִישׁ, – רִבִּיתִי

בִּמְחִירָהּ; לִי הִיא וְלִי תִנָּתֵן. אִם אֶת פָּנַי

תָּשִׁיבוּ כֹה, הַבּוּז לְחֻקֵּי מְדִינַתְכֶם!

אֵין כֹּחַ לְדָת וָדִין בְּוֵנֵצִיָּה הָעִיר.

מִשְׁפָּטִי אֶדְרֹשׁ – הֲיֵעָשֶׂה לִי? עֲנוּנִי!

הַדֻּכָּס:

בְּיָדִי לַחֲדֹל מִשְּׁפֹט כַּיּוֹם הַזֶּה,

עַד אִם אֲשֶׁר בָּא בֶלָּרִיּוֹ, דּוֹקְטוֹרוֹס

מְלֻמָּד, קְרָאתִיו בּוֹא הֲלֹם הַיּוֹם לְהַגִּיד

דְּבַר הַמִּשְׁפָּט.

סַלַּנִּיּוֹ:

כֵּן, אֲדוֹנִי, הִנֵּה עוֹמֵד

בַּחוּץ צִיר מִן הַדּוֹקְטוֹרוֹס, מִכְתָּבִים בְּיָדוֹ,

וְהוּא זֶה בָּא מִפַּדּוּאָה.

הַדֻּכָּס:

הָבִיאוּ הַמִּכְתָּבִים וְקִרְאוּ־נָא לַצִּיר.

בַּסַּנִּיּוֹ:

חֲזַק, אַנְטוֹנִיּוֹ, חֲזַק־נָא וֶאֱמָץ!

בְּשָׂרִי, דָמִי וַעֲצָמַי, כָּל מְאֹדִי.

יִנָּתֵן לַיְּהוּדִי, בְּטֶרֶם הֻגֵּר יֻגַּר

מִדָּמְךָ נֵטֶף אֶחָד אַרְצָה בַּעֲדִי.

אַנְטוֹנִיּוֹ:

אֲנִי – הַשֶּׂה הַמְצֹרָע שֶׁבָּעֵדֶר אָנִי,

שֶׁמָּוֶת יִרְעֶה אוֹתוֹ: כָּל פְּרִי רָפֶה לְמִינוֹ

יְמַהֵר לִפְנֵי כֹל לִנְפֹּל מֵעֵצוֹ אָרְצָה;

כֵּן אֶפְּלָה־נָּא גַם אָנִי; אַךְ אֵין טוֹב לְפָנֶיךָ,

בַּסַּנִּיּוֹ, כִּי אִם לִחְיוֹת וּכְתֹב אֶת כְּתָבְתִּי

עַל הַמַּצֵּבָה.

(נֵרִיסָה בָאָה לְבוּשָׁה בִגְדֵי סוֹפֵר עוֹזֵר לְעוֹרֵךְ־דִּין)

הַדֻּכָּס:

הֲמִפַּדּוּאָה בָא אָתָּה,

מֵאֵת בֶּלָּרִיּוֹ?

נֵרִיסָה:

מִשָּׁם וְגַם מֵאִתּוֹ.

בֶּלָּרִיּוֹ מְבָרֵךְ אֶת כְּבוֹד הֲדָרֶךָ.

(נוֹתֶנֶת לוֹ מִכְתָּב)

בַּסַּנִּיּוֹ:

מַדּוּעַ תִּשְׁקֹד כֹּה לִלְטֹשׁ אֶת סַכִּינֶךָ?

שֵׁילוֹק:

לַחְתֹּךְ הַקְּנָס מִבְּשַׂר אִישׁ פּוֹשֵׁט־רֶגֶל זֶה.

גְּרַצִּיַּנּוֹ:

לֹא בְכַפְּךָ, כִּי בְנַפְשְׁךָ, הַשּׂוּמָה בְכַפְּךָ,

יְהוּדִי קָשֶׁה, אַתָּה לוֹטְשָׁהּ. אַךְ אֵין בַּרְזֶל

בְּכָל הָאָרֶץ, אַף לֹא גַרְזֶן־הַתַּלְיָנִים,

אֲשֶׁר יִדַּמֶּה חֻדּוֹ אֶל חֹד קִנְאָתֶךָ.

הַאֵין כָּל תַּחֲנוּנִים יִבְקְעוּ לִבֶּךָ?

שֵׁילוֹק:

לֹא תַחֲנוּנִים אֵלֶּה, תַּשְׂכִּיל אַתָּה שֵׂאת.

גְּרַצִּיַּנּוֹ:

הוֹי, אָרוּר אַתָּה, כֶּלֶב אַכְזָר, וּבְחַיֶּיךָ

יְהִי־נָא שֵׁם הַצֶּדֶק מְנֹאָץ בְּקֶרֶב תֵּבֵל.

כִּמְעַט אֲשֶׁר תְּנִידֵנִי גַם מֵאֱמוּנָתִי,

וְעִם פִּתַּגּוֹרָס תְּמִים־דֵּעִים אֶהְיֶה לֵאמֹר,

כִּי לְגוּף הָאָדָם מִתְגַּלְגֶּלֶת נִשְׁמַת חַיָּה.

לְפָנִים הָיְתָה רוּחֲךָ זֹאת, רוּחַ־כֶּלֶב,

שַׁלֶּטֶת בְּבֶן־זְאֵבִים אֶחָד, זְאֵב שֶׁנִּתְלָה

עַל רָצְחוֹ נַפְשׁוֹת אָדָם, וּמֵעֵץ הַתְּלִיָּה

הִתְעוֹפְפָה נִשְׁמָתוֹ רָעָה, בְּעוֹדְךָ רוֹבֵץ

בְּטֻמְאַת מְעֵי הוֹרָתֶךָ, וַתִּתְגַּלְגֵּל בָּךְ.

כִּי תְשׁוּקוֹתֶיךָ תְּשׁוּקוֹת בֶּן־זְאֵבִים הֵן,

תְּאֵבוֹת דָּם וָרֶצַח, שָׂבְעָה לֹא תֵדָעְנָה.

שֵׁילוֹק:

אִם לֹא אֶת חוֹתַם שְׁטָרִי אַתָּה יָכֹל לְגָרֵד,

רַק לְרֵאוֹתֶיךָ תָּרַע, בְּהָרִים כֵּן קוֹלֶךָ.

בִּינָתְךָ רַפֵּא־נָא, הָעֶלֶם, פֶּן תֵּהָרֵס,

בְּלִי תַעַל לָהּ אֲרוּכָה. מִשְׁפָּט דָּרֹשׁ אֶדְרֹשׁ.

הַדֻּכָּס:

בֶּלָּרִיּוֹ לְפָנֵינוּ יַמְלִיץ בְּמִכְתָּב זֶה

עַל אָדָם צָעִיר אֶחָד, דּוֹקְטוֹרוֹס מְלֻמָּד.

וְאַיּוֹ?

נֵרִיסָה:

מְחַכֶּה הוּא לָדַעַת מַעֲנֶךָ,

אִם תִּתְּנֵהוּ בוֹא, וְעוֹמֵד הוּא בָזֶה.

הַדֻּכָּס:

בְּכָל לְבָבִי אֶתְּנוֹ בוֹא. יֵלְכוּ־נָא

שְׁלֹשָׁה אוֹ אַרְבָּעָה לַהֲבִיאוֹ בְכָבוֹד

אֶל בֵּית־הַמִּשְׁפָּט, וּבֵין כֹּה וָכֹה וְשָׁמְעוּ

כָּל חַבְרֵי בֵית־הַדִּין דְּבַר מִכְתַּב בֶּלָּרִיּוֹ.

הַסּוֹפֵר: (קוֹרֵא)

"יָבִין־נָא הֲדָרְךָ, כִּי

חוֹלֶה מְאֹד הָיִיתִי בְּקַבְּלִי אֶת מִכְתָּבֶךָ. וְאוּלָם בְּעֶצֶם

הָרֶגַע אֲשֶׁר הִגִּיעַ צִירְךָ אֵלַי יָשַׁב אִתִּי דוֹקְטוֹרוֹס

צָעִיר אֶחָד מֵרוֹמָא, אֲשֶׁר בָּא לְבַקְּרֵנִי בְאַהֲבָתוֹ, וּשְׁמוֹ

בַלְתַּסָּר. הִגַּדְתִּי לוֹ אֶת דְּבַר הָרִיב אֲשֶׁר בֵּין

הַיְּהוּדִי וּבֵין אַנְטוֹנִיּוֹ הַסּוֹחֵר, וְיַחַד הָפַכְנוּ

בִסְפָרִים הַרְבֵּה. דַּעְתִּי הִנֵּה שׂוּמָה בְּפִיו, וּבְהוֹסִיפוֹ

עָלֶיהָ כְּיַד חָכְמָתוֹ, יֵלֶא פִי לְהַגִּיד גָּדְלָהּ כְּמוֹ, בּוֹא

יָבוֹא אִתָּהּ, מִבִּלְתִּי יְכָלְתִּי אֲנִי לָבוֹא, לְמַלֵּא תַחְתַּי

אֶת בַּקָּשַׁת הֲדָרֶךָ. אָנָּא, אַל־נָא תִהְיֶינָה מְעַט שְׁנוֹתָיו

לְמִכְשׁוֹל לוֹ לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת לוֹ אֶת הַכָּבוֹד הָרָאוּי לוֹ,

כִּי מֵעוֹדִי וְעַד הַיּוֹם לֹא יָדַעְתִּי גוּף צָעִיר כָּל־כַּךְ

וְרֹאשׁ לוֹ כָל־כַּךְ זָקֵן. וְהִנְנִי לְתִתּוֹ בְיַד־חַסְדְּךָ,

אֲשֶׁר בְּבָחָנְךָ אוֹתוֹ וְיָטַב בְּעֵינֶיךָ מִכָּל אֲשֶׁר אַמְלִיץ עָלָיו".

הַדֻּכָּס:

שָׁמֹעַ שְׁמַעְתֶּם דְּבַר בֶּלָּרִיּוֹ הַמְלֻמָּד,

וְהִנֵּה – כָּכָה אֶחְשֹׁב – בָּא הַדּוֹקְטוֹרוֹס.

(פּוֹרְצִיָּה בָאָה בִלְבוּשׁ דּוֹקְטוֹרוֹס לְתוֹרַת־הַמִּשְׁפָּטִים)

תְּנָה יָדְךָ לִי. הֲמִבֶּלָּרִיּוֹ הַזָּקֵן

תָּבוֹאָה?

פּוֹרְצִיָּה:

כֵּן, מֵאִתּוֹ בָאתִי, אֲדוֹנִי.

הַדֻּכָּס:

יְבֹרַךְ לִי בוֹאֶךָ. קַח־נָא אֶת מְקוֹמֶךָ.

הֲתֵדַע דְּבַר הָרִיב הַבָּא לְמִשְׁפָּטֵנוּ?

פּוֹרְצִיָּה:

יָדַעְתִּי גַם יָדַעְתִּי דְבַר הָרִיב הַזֶּה.

מִי פֹה הַסּוֹחֵר, וּמִי אֵפוֹא הוּא הַיְּהוּדִי?

הַדֻּכָּס:

גְּשׁוּ־נָא הֲלֹם, אַנְטוֹנִיּוֹ וְהַזָּקֵן שֵׁילוֹק.

פּוֹרְצִיָּה:

הֲשֵׁילוֹק שְׁמֶךָ?

שֵׁילוֹק:

שֵׁילוֹק שְׁמִי.

פּוֹרְצִיָּה:

זָר הוּא הַמִּשְׁפָּט,

אֲשֶׁר הֵבֵאתָ, וְאוּלָם מַרְאֶה לוֹ – אֲשֶׁר

לֹא יוּכַל דִּין וֵנֵצִיָּה לַהֲנִיאֶךָ.

וְאַתָּה בְכַפּוֹ נָתוּן אָתָּה, הַאַף אֵין זֹאת?

אַנְטוֹנִיּוֹ:

כֵּן, כֹּה הוּא אוֹמֵר.

פּוֹרְצִיָּה:

וְאַתָּה מוֹדֶה לוֹ דְבַר שְׁטָרוֹ?

אַנְטוֹנִיּוֹ:

כֵּן, מוֹדֶה אָנִי.

פּוֹרְצִיָּה:

עַל הַיְּהוּדִי אֵפוֹא לְרַחֵם.

שֵׁילוֹק:

מַדּוּעַ נֻטַּל עָלָי? הַגֶּד־נָא לִי זֹאת.

פּוֹרְצִיָּה:

יֵשׁ מִדַּת־רַחֲמִים, אֲשֶׁר אֵין אוֹנֵס לָהּ.

כִּרְבִיבִים מִשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ תַּחְתָּם

כֵּן תַּעֲרֹף⁴⁰. בִּרְכָתָהּ מִשְׁנֵה בְרָכָה בָהּ:

בְּרָכָה גַם לַנּוֹתֵן אַף גַּם לַלּוֹקֵחַ.

עֲצוּמָה הִיא בְיַד הֶעָצוּם בָּעֲצוּמִים

וְיָאֲתָה מִכֶּתֶר מַלְכוּת לְמֶלֶךְ מוֹשֵׁל:

שַׁרְבִיטוֹ אוֹת הוּא לְכֹחַ שִׁלְטוֹן בִּן־חֲלוֹף,

וּפַחַד מְלָכִים וְיִרְאָתָם בּוֹ יִשְׁכֹּנוּ;

וְאוּלָם רַחֲמִים – מֵעַל לְאוֹן־שַׁרְבִיט הֵמָּה:

בִּלְבַב מְלָכִים שָׁמָה יוֹשְׁבִים הֵם לְכִסֵּא

וְתֹאַר הֵם מִתָּאֳרֵי־הָאֵל בִּכְבוֹדוֹ;

אַף לֹא יִדַּמֶּה מִמְשַׁל אָדָם לְמִמְשַׁל אֵל,

כִּי־אִם עֵת חֶסֶד יַמְתִּיק לְפָנָיו אֶת הַדִּין.

עַל כֵּן, הַיְּהוּדִי, אִם כִּי מִשְׁפָּט אַתָּה דוֹרֵשׁ,

זְכָר־נָא זֹאת, כִּי בְאֹרַח־מִשְׁפָּט לֹא יִוָּשַׁע

מִמֶּנּוּ אִישׁ: לְרַחֲמִים מִתְפַּלְּלִים אָנוּ,

וּתְפִלָּתֵנוּ פֹּעַל־רַחֲמִים תּוֹרֵנוּ.

דִּבַּרְתִּי עַד הֲלֹם לְהַמְתִּיק אֶת דְּבַר־רִיבְךָ,

כִּי אִם רַק מִשְׁפָּט תִּדְרֹשׁ וְאוֹתוֹ תוֹסִיף בַּקֵּשׁ,

וְנֻטַּל עַל בֵּית־דִּין וֵנֵצִיָּה הַיָּשָׁר

לְהוֹצִיא מִשְׁפַּט סוֹחֵר זֶה לְרָעָה לוֹ.

שֵׁילוֹק:

יָחוּלוּ מַעֲשַׂי עַל רֹאשִׁי! מִשְׁפָּט אֶדְרֹשׁ:

עֲנוּשִׁים אֶדְרֹשׁ וְאֶת הַקְּנָס לְפִי דְבַר־שְׁטָרִי.

פּוֹרְצִיָּה:

הֲקָצְרָה יַד הָאִישׁ מִשַּׁלֶּם לוֹ הַכָּסֶף?

בַּסַּנִּיּוֹ:

כֵּן, לְעֵינֵי בֵית־הַדִּין אֶתְּנֵהוּ לוֹ בָזֶה,

אַף מִשְׁנֵה כָל הַסְּכוּם; וְאִם לֹא יֹאמַר דַּי,

אֶעֶרְבָה לְשַׁלֵּם לוֹ אֶת נִשְׁיוֹ פִי עֲשָׂרָה,

וְיָדַי, רֹאשִׁי, לִבִּי הָעֵרָבוֹן לוֹ.

אִם טֶרֶם יִשְׂבַּע עוֹד, וְנִגְלָה לְעֵין כָּל אִישׁ,

אֲשֶׁר לָאָרֶץ תְּדַכֵּא רִשְׁעָה אֶת הָאֱמֶת.

הַטּוּ־נָא פַעַם אֶת הַדִּין כִּרְאוּת־עֵינֵיכֶם:

עֲשׂוּ־נָא עַוְלָה קְטַנָּה לְמַעַן צְדָקָה גְדוֹלָה,

לְמַעַן בְּלֹם אֶת זְדוֹן לֶב שֵׁד אַכְזָרִי זֶה.

פּוֹרְצִיָּה:

כֵּן לֹא יֵעָשֶׂה: אֵין בְּוֵנֵצִיָּה כָּל שִׁלְטוֹן –

וּבְיָדוֹ לְשַׁנּוֹת חֹק קָבוּעַ מִנִּי אָז.

לְאוֹת יֵרָשֵׁם דָּבָר שֶׁכָּזֶה בַסֵּפֶר,

וּשְׁגָגוֹת רַבּוֹת עוֹד תִּפְרֹצְנָה עַל פִּי כֵן

בָּאָרֶץ: לֹא, לֹא נוּכַל לַעֲשׂוֹת כָּזֹאת.

שֵׁילוֹק:

דָּנִיֵּאל בָּא לַמִּשְׁפָּט! כֵּן, דָּנִיֵּאל הוּא!

הוֹי, שׁוֹפֵט צָעִיר חָכָם, מַה נִּכְבַּדְתָּ בְעֵינָי!

פּוֹרְצִיָּה:

תְּנָה־נָּא לִי הַשְּׁטָר, וְאָשִׂימָה עֵינִי עָלָיו.

שֵׁילוֹק:

הִנֵּהוּ, דּוֹקְטוֹרוֹס מְאֹד נַעֲלֶה, הִנֵּהוּ.

פּוֹרְצִיָּה:

שֵׁילוֹק, שָׁלֹשׁ מוֹנִים נִתָּן לְךָ בְכַסְפֶּךָ.

שֵׁילוֹק:

שְׁבוּעָה, שְׁבוּעָה, שְׁבוּעַת־אֱלֹהִים עָלָי:

הַאֶטְפְּלָה עַל נַפְשִׁי אַשְׁמַת שְׁבוּעַת־שָׁוְא?

לֹא בְעַד וֵנֵצִיָּה!

פּוֹרְצִיָּה:

כֵּן, עָבַר זְמַן הַשְּׁטָר;

וּלְפִי זֶה יוּכַל גַּם הַיְּהוּדִי לִדְרֹשׁ לוֹ

בְּמִשְׁפָּט לִיטְרַת־בָּשָׂר, חָתֹךְ יַחְתְּכֶנָּה

כְּכָל הַקָּרוֹב לְלֶב הַסּוֹחֵר. – רַחֶם־נָא:

פִּי שְׁלֹשָׁה קַח בְּכַסְפְּךָ, וּשְׁטָרְךָ אֶקְרָע.

שֵׁילוֹק:

רַק אַחֲרֵי יְשֻׁלַּם כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ. –

כָּל עַיִן תִּרְאֶה, כִּי אִישׁ שׁוֹפֵט נִכְבָּד אָתָּה:

יוֹדֵעַ אַתָּה אֶת הַדִּין, וְהַסְבָּרָתְךָ

נְכֹחָה הָיְתָה עַד מְאֹד; וּבְשֵׁם הַדִּין,

שֶׁאֶחָד מֵעַמּוּדָיו הַתִּיכוֹנִים אָתָּה,

אָנֹכִי דוֹרֵשׁ מִמְּךָ, שָׁפְטָה־נָּא מִשְׁפָּטִי.

נִשְׁבַּעְתִּי בְנַפְשִׁי, כִּי אֵין לָשׁוֹן בְּכָל הָאָרֶץ,

אֲשֶׁר תְּשַׁנֶּה דַעְתִּי: רַק דְּבַר שְׁטָרִי אֶדְרֹשׁ.

אַנְטוֹנִיּוֹ:

מִקֶּרֶב לֵב אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ אֶת הַשּׁוֹפְטִים

לְהוֹצִיא אֶת מִשְׁפָּטִי.

פּוֹרְצִיָּה:

זֶה מִשְׁפָּטְךָ אֵפוֹא:

עָלֶיךָ לַחֲשֹׂף אֶת חָזְךָ מוּל סַכִּינוֹ.

שֵׁילוֹק:

הוֹ, שׁוֹפֵט נָדִיב, אָדָם צָעִיר נַעֲלֶה!

פּוֹרְצִיָּה:

כִּי דְבַר הַחֹק וּפִשְׁרוֹ חָלִים עַל הָעֹנֶשׁ,

אֲשֶׁר יְחֻיַּב לוֹ עַל־פִּי הַשְּׁטָר הַזֶּה.

שֵׁילוֹק:

אֱמֶת מְאֹד הַדָּבָר! שׁוֹפֵט חָכָם, יָשָׁר!

זָקַנְתָּ הַרְבֵּה מֵאֲשֶׁר לְמַרְאֵה־עָיִן!

פּוֹרְצִיָּה:

חֲשָׂף־נָא אֵפוֹא אֶת חָזֶךָ.

שֵׁילוֹק:

כֵּן, חָזֵהוּ.

זֶה דְּבַר הַשְּׁטָר, הַאֵין זֹאת, שׁוֹפֵט נְדִיב־הָרוּחַ?

“כְּכָל הַקָּרוֹב לְלִבּוֹ”, הֵן כֹּה כָתוּב בּוֹ.

פּוֹרְצִיָּה:

כֵּן כָּתוּב בּוֹ. הֲיֵשׁ מֹאזְנַיִם פֹּה לִשְׁקֹל הַבָּשָׂר?

שֵׁילוֹק:

הִנֵּה נְכוֹנִים הֵמָּה אִתִּי פֹה.

פּוֹרְצִיָּה:

הָבִיאָה חוֹבֵשׁ הֵנָּה, שֵׁילוֹק, וְשַׁלֵּם שְׂכָרוֹ,

לַחְבֹּשׁ אֶת פְּצָעָיו, לְבִלְתִּי יָזוּב דָּם עַד מָוֶת.

שֵׁילוֹק:

הֲנֶאֱמַר הַדָּבָר כֵּן בַּשְּׁטָר?

פּוֹרְצִיָּה:

לֹא מְפֹרָשׁ אַךְ מַה בָּזֶה? טוֹב, כִּי תִגְמְלֵהוּ גְמוּל־מְעָט.

שֵׁילוֹק:

לֹא אוּכַל לִמְצֹא זֹאת: אֵין דָּבָר זֶה בַשְּׁטָר.

פּוֹרְצִיָּה:

הֲיֵשׁ, הַסּוֹחֵר, דָּבָר אִתְּךָ לְהַגִּידוֹ?

אַנְטוֹנִיּוֹ:

אֲדַבֵּר מְעָט: בָּטוּחַ לִבִּי, וְרוּחִי נְכוֹנָה.

תְּנָה יָדְךָ לִי, בַּסַּנִּיּוֹ: הֱיֵה־נָא שָׁלוֹם!

אַל יֵצַר לְךָ, כִּי כֵן נָפַלְתִּי בַעֲדֶךָ.

הַפַּעַם שִׂחֲקָה הַשָּׁעָה לִי מִכְּפִי

הָרָגִיל; כִּי זֶה דַרְכָּהּ עִם כָּל אִישׁ מִתְרוֹשֵׁשׁ,

אֲשֶׁר אֶת יָמָיו תַּאֲרִיךְ, כִּכְלוֹת כָּל הוֹנוֹ,

וְרָאָה שֵׂיבַת־מַחְסוֹר בְּעֵינוֹ הָעֲשֵׁשָׁה

וּבְמִצְחוֹ רַב־הַקְּמָטִים; וַאֲנִי לֻקַּחְתִּי

מִיסוּרֵי עֹנִי מִתְמַהְמֵהַּ שֶׁכָּזֶה.

דְּרָשׁ־נָא בִשְׁמִי בִשְׁלוֹם רַעְיָתְךָ הָעֲדִינָה,

הַגִּידָה לָּהּ, אֵיךְ בָּא הַקֵּץ לְאַנְטוֹנִיּוֹ,

מָה אֲהַבְתִּיךָ; אַף תְּדַבֵּר טוֹב בִּי בְּמוֹתִי,

וְכַהֲתִמְּךָ וּבִקַּשְׁתָּהּ לַחֲרֹץ אָז מִשְׁפָּט,

אִם הָיָה אוֹהֵב לְבַסַּנִּיּוֹ מִיָּמָיו.

אַךְ אַל־נָא יִחַר לְךָ עַל אָבְדַן רֵעֲךָ,

וְלֹא יִחַר לוֹ גַם לוֹ עַל שַׁלְּמוֹ אֶת חוֹבֶךָ;

כִּי אִם אַךְ יַעֲמִיק הַיְּהוּדִי לַחֲתֹךְ,

וַאֲשַׁלְּמֶנּוּ כְּהֶרֶף עַיִן בְּכָל לְבָבִי.

בַּסַּנִּיּוֹ:

אַנְטוֹנִיּוֹ, הִנֵּה לָקַחְתִּי אִשָּׁה לִי,

אֲשֶׁר כְּעֶצֶם חַיַּי יָקֹר תִּיקַר לִי,

וְאוּלָם חַיַּי, אִשְׁתִּי, תֵּבֵל וְיוֹשְׁבֵי בָהּ

לֹא יַעַרְכוּךָ: לוּ יִלָּקְחוּ הֵם מִמֶּנִּי,

אַקְרִיבֵם כֻּלָּם לְשֵׁד זֶה לְמַעַן הַצִּילֶךָ.

פּוֹרְצִיָּה:

לֹא תוֹדָה רַבָּה רָחַשׁ לְךָ לְבַב הָאִשָּׁה,

לוּ הָיְתָה פֹּה לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי־נִדְבָתֶךָ.

גְּרַצִּיַּנּוֹ:

וְאִשָּׁה לִי אֲשֶׁר אָהָבְתִּי – לֹא אֲכַחֵד:

מִי יִתֵּן וְהָיְתָה עַתָּה בַשָּׁמַיִם וְעָתְרָה

אֵל מִן הָאֵלִים לַהֲפֹךְ לְבַב הַכֶּלֶב

הַזֶּה הַיְּהוּדִי.

נֵרִיסָה:

טוֹב כִּי לֹא בִפְנֵי הָאִשָּׁה

נָדַבְתָּ נִדְבָתֶךָ! לוּלֵא כֵן הֲלֹא

הִרְגִּיזָה תְפִלָּה זֹאת עָלֶיךָ אֶת בֵּיתֶךָ.

שֵׁילוֹק: הִנֵּה כָאֵלֶּה הֵם הַנּוֹצְרִים לִנְשׁוֹתֵיהֶם!

בַּת יֶשְׁנָהּ לִי; מִי יִתֵּן וְהָיָה בַעֲלָהּ

מִגֶּזַע בַּר־אַבָּס⁴¹ וְלֹא הָאִישׁ הַנּוֹצְרִי!

רַק זְמָן נְבַטֵּל: אָנָּא, הוֹצֵא־נָא דְבַר מִשְׁפָּט.

פּוֹרְצִיָּה:

לִיטְרָה אַחַת מִבְּשַׂר סוֹחֵר זֶה לְךָ הִיא:

מִטַּעַם בֵּית־הַדִּין נְתוּנָה לְךָ כַּחֹק.

שֵׁילוֹק:

הַיָּשָׁר בְּשׁוֹפְטֵי־אָרֶץ!

פּוֹרְצִיָּה:

וְעָלֶיךָ לַחֲתֹךְ הַבָּשָׂר מֵחָזֵהוּ:

בְּרִשְׁיוֹן דְּבַר־הַחֹק, מִטַּעַם בֵּית־הַדִּין.

שֵׁילוֹק:

אִישׁ שׁוֹפֵט מְלֻמָּד! אַךְ זֶה מִשְׁפָּט! קְרַב, הִכּוֹנָה!

פּוֹרְצִיָּה:

כַּתֵּר זְעֵיר, כִּי יֵשׁ עוֹד דָּבָר לִי אֵלֶיךָ.

בַּשְּׁטָר הַזֶּה לֹא יֻתַּן לְךָ אַף נֵטֶף דָּם.

הֲלֹא כֹה דְּבָרָיו בּוֹ מְפֹרָשׁ: לִיטְרַת־בָּשָׂר –

קְחָה אֵפוֹא אֶת דְּבַר שְׁטָרְךָ וְלִיטְרַת־בָּשָׂר תִּקָּח;

וְאוּלָם אִם בְּחָתְכְּךָ הַבָּשָׂר תִּשְׁפֹּךְ

מִדָּמוֹ נֵטֶף אֶחָד, נֵטֶף דַּם אִישׁ נוֹצְרִי,

וְהָחָרְמוּ כָל אֲחֻזּוֹתֶיךָ וְכָל רְכוּשְׁךָ,

כְּחֹק וֵנֵצִיָּה, לְוֵנֵצִיָּה הָעִיר.

גְּרַצִּיַּנּוֹ:

הוֹ, שׁוֹפֵט יָשָׁר! – שְׁמַע, הַיְּהוּדִי: שׁוֹפֵט מְלֻמָּד!

שֵׁילוֹק:

הֲכֵן הוּא דְבַר־הַחֹק?

פּוֹרְצִיָּה:

כֵּן, אַתָּה תִרְאֶה דְבָרוֹ:

יְהִי־נָא לִבְּךָ סָמוּךְ, כִּי אִם מִשְׁפָּט תִּדְרֹשׁ –

וְנַעֲשָׂה לְךָ מִכָּל אֲשֶׁר תְּבַקֵּשׁ.

גְּרַצִּיַּנּוֹ:

הוֹ, שׁוֹפֵט מְלֻמָּד! – שְׁמַע, הַיְּהוּדִי: שׁוֹפֵט מְלֻמָּד!

שֵׁילוֹק:

אִם כֵּן אֵפוֹא יְשֻׁלַּם שְׁטָרִי לִי פִי שְׁלֹשָׁה,

וְהַנּוֹצְרִי יִהְיֶה חָפְשִׁי.

בַּסַּנִּיּוֹ:

הֵא לְךָ הַכָּסֶף.

פּוֹרְצִיָּה:

לְאַט לְךָ! רַק מִשְׁפָּט נַעֲשֶׂה לַיְּהוּדִי,

לְאַט! אַל־נָא בְחִפָּזוֹן: רַק אֶת קְנָסוֹ יִקָּח

גְּרַצִּיַּנּוֹ:

הֶאָח, הַיְּהוּדִי! שׁוֹפֵט יָשָׁר! שׁוֹפֵט מְלֻמָּד!

פּוֹרְצִיָּה:

הִכּוֹנָה אֵפוֹא לַחֲתֹךְ מִמֶּנּוּ בְשָׂרוֹ.

אַל תִּשְׁפֹּךְ נֵטֶף־דָּם; חֲתָךְ־נָא לִיטְרָה שְׁלֵמָה,

אַל תַּרְבֶּה וְאַל תַּמְעִיט, כִּי אִם הַרְבֵּה תַרְבֶּה

אוֹ אִם גַּם תַּמְעִיט מִכְּפִי לִיטְרָה שְׁלֵמָה אַחַת,

לוּ רַק דֵּי הָקֵל מִן הַמִּשְׁקָל אוֹ הַכְבִּידוֹ

כְּפִי אָחוּז אֶחָד מִן הָאֶחָד בְּעֶשְׂרִים חֵלֶק,

לוּ כַף־מֹאזְנֶיךָ כְּחוּט־הַשַּׂעֲרָה תַכְרִיעַ, –

מוֹת תָּמוּת אַתָּה, וְכָל רְכוּשְׁךָ יָחֳרָם.

גְּרַצִּיַּנּוֹ:

דָּנִיֵּאל שֵׁנִי הוּא! דָּנִיֵּאל הוּא, הַיְּהוּדִי!

נָגַעְתִּי עַתָּה בְכַף יְרֵכְךָ, הַכּוֹפֵר!

פּוֹרְצִיָּה:

מַה זֹּאת יִתְמַהְמַהּ אִישׁ יְהוּדִי? קַח קְנָסֶךָ.

שֵׁילוֹק:

תְּנוּ־נָא לִי אֶת קֶרֶן־כַּסְפִּי, וְהָלָכְתִּי.

בַּסַּנִּיּוֹ:

הִנֵּהוּ נָכוֹן אִתִּי לָךְ: קָחֵהוּ־נָא.

פּוֹרְצִיָּה:

הֲלֹא לְעֵינֵי כָל הַשּׁוֹפְטִים מֵאֵן לְקַחְתּוֹ.

רַק מִשְׁפָּט יֵעָשׂ לוֹ: דְּבַר־שְׁטָרוֹ יֻתַּן לוֹ.

גְּרַצִּיַּנּוֹ:

דָּנִיֵּאל – אֹמַר עוֹד: – דָּנִיֵּאל שֵׁנִי! אוֹדְךָ,

הַיְּהוּדִי, עַל כִּי לִמַּדְתַּנִי מִלָּה זֹאת.

שֵׁילוֹק:

הֲקֶרֶן כַּסְפִּי לֹא תִנָּתֶן לִי גַם הִיא?

פּוֹרְצִיָּה:

לֹא יֻתַּן לְךָ מְאוּמָה בִּלְתִּי אִם קְנָסֶךָ;

קָחֵהוּ־נָא, הַיְּהוּדִי, וְדָמְךָ בְרֹאשֶׁךָ.

שֵׁילוֹק:

אִם כֵּן אֵפוֹא כִּגְמוּלוֹ יָשִׁיב לוֹ הַשָּׂטָן!

לֹא אוֹסִיף עוֹד הֵעָצֵר פֹּה לִשְׁאֵלוֹתֶיךָ.

פּוֹרְצִיָּה:

עֲמֹד, הַיְּהוּדִי! כִּי עַל כֵּן בְּכַף הַחֹק

עֲדֶנָה תָפוּשׂ אָתָּה. כִּי כֵן דְּבַר־הַחֹק

בְּוֵנֵצִיָּה, אֲשֶׁר אִם נִמְצָא בָהּ אִישׁ גֵּר

מִתְנַקֵּשׁ בְּנֶפֶשׁ אַחַד הָאֶזְרָחִים לְקַחְתָּהּ

בְּדֶרֶךְ יָשָׁר אוֹ בִנְתִיבוֹת עֲקַלְקַלּוֹת –

וְלָקַח לוֹ הָאִישׁ, אֲשֶׁר אֶת נַפְשׁוֹ צָדָה,

אֶת מַחֲצִית רְכוּשׁוֹ, וְהַמַּחֲצִית

לַמְּדִינָה תִהְיֶה, לְאוֹצַר הַמֶּמְשָׁלָה תוּבָא,

וְחַיֵּי הַפּוֹשֵׁעַ תְּלוּאִים לוֹ בְחֶסֶד

הַדֻּכָּס לְבַדּוֹ, וְאֵין זוּלָתוֹ שׁוֹפֵט לוֹ.

וְגַם מַצָּבְךָ אַתָּה, אוֹמֵר אֲנִי, כֶּן הוּא:

כִּי הִנֵּה בָרוּר נִרְאָה בְּמַהֲלַךְ הַמִּשְׁפָּט,

כִּי בְדֶרֶךְ יָשָׁר וְגַם בִּנְתִיבוֹת עֲקַלְקַלּוֹת

הִתְנַקֵּשׁ הִתְנַקַּשְׁתָּ בְּנֶפֶשׁ נִתְבָּע זֶה, –

וְסַכָּנָה צְפוּיָה לְךָ כְּכָל אֲשֶׁר אָמָרְתִּי.

לָאָרֶץ נְפֹל וּפְנֵה לְרַחֲמֵי הַדֻּכָּס!

גְּרַצִּיַּנּוֹ:

רְשׁוּת תְּבַקֵּשׁ לְהִתָּלוֹת עַל הָעֵץ;

וְאוּלָם כָּל רְכוּשְׁךָ חֵרֶם לַמֶּמְשָׁלָה,

וְלֹא תַשִּׂיג יָדְךָ גַּם דֵּי חֶבֶל, כִּי עַל כֵּן

עַל חֶשְׁבּוֹן הַמֶּמְשָׁלָה תָּלֹה יִתְלוּ אוֹתָךְ.

הַדֻּכָּס: לְמַעַן תִּרְאֶה, כִּי לֹא כְרוּחֲךָ רוּחֵנוּ, –

אֶת נַפְשְׁךָ לְךָ אֶתֵּן לְשָׁלָל, טֶרֶם תְּבַקְּשָׁהּ.

וְהִנֵּה לְאַנְטוֹנִיּוֹ חֲצִי רְכוּשְׁךָ,

וּמַחֲצִיתוֹ תוּבָא לְאוֹצַר־הַמֶּמְשָׁלָה,

אַךְ חֵלֶף קְנָסְךָ הָיֹה תִהְיֶה זֹאת לְךָ,

אִם תֵּיטִיב דַּרְכְּךָ בְעַנְוַת־תֹּם.

פּוֹרְצִיָּה:

כֵּן, חֵלֶק הַמְּדִינָה, אַךְ לֹא מַחֲצִית אַנְטוֹנִיּוֹ.

שֵׁילוֹק:

קְחוּ גַם אֶת חַיָּי: אַל־נָא תִתְּנוּם לִי לְשָׁלָל.

אֶת בֵּיתִי אַתֶּם לוֹקְחִים, בְּקַחְתְּכֶם הַמַּשְׁעֵן

אֲשֶׁר עָלָיו יִשָּׁעֵן, וְחַיַּי אַתֶּם לוֹקְחִים,

בְּקַחְתְּכֶם מִמֶּנִּי אֶת מְקוֹר־מִחְיָתִי.

פּוֹרְצִיָּה:

אַנְטוֹנִיּוֹ, מַה חֶסֶד תּוּכַל לְחֶנְנוֹ?

גְּרַצִּיַּנּוֹ:

רַק חֶבֶל־תְּלִיָּה חִנָּם, בְּשֵׁם הָאֱלֹהִים!

אַנְטוֹנִיּוֹ:

אִם יוֹאֶל אֲדוֹנִי הַדֻּכָּס וְהַשּׁוֹפְטִים

לְנַקּוֹת אוֹתוֹ מִקְּנָס מַחֲצִית־רְכוּשׁוֹ,

אֵאוֹתָה גַּם אָנֹכִי. אַךְ הַמַּחֲצִית

תִּשָּׁאֵר בְּיָדִי, וְאַחַר מוֹתוֹ נָתֹן אֶתְּנָהּ

לָאִישׁ, אֲשֶׁר זֶה עַתָּה גָנַב לוֹ אֶת בִּתּוֹ.

וְעוֹד שְׁנֵי תְנָאִים אִתִּי: רֵאשִׁית, חֵלֶף חַסְדִּי

יְמַהֶר־נָא לְהָמִיר דָּתוֹ וְהָיָה לְנוֹצְרִי;

וְשֵׁנִית, כִּי בְּבֵית־הַמִּשְׁפָּט יִכְתֹּב עַתָּה

שְׁטַר־מַתָּנָה לְהַנְחִיל בְּמוֹתוֹ אֶת לוֹרֶנְצוֹ

חֲתָנוֹ וְיֶסִּכָּה רַעְיָתוֹ אֵת כָּל יֶשׁ לוֹ.

הַדֻּכָּס:

כֵּן עָשֹׂה יַעֲשֶׂה⁴², וָלֹא – וְהֵשַׁבְתִּי חַסְדִּי,

גְּמַלְתִּיו עַתָּה, בְּתִתִּי לוֹ אֶת נַפְשׁוֹ לְשָׁלָל.

פּוֹרְצִיָּה:

הֲטוֹב הַדָּבָר, אִישׁ יְהוּדִי? מַה תָּשִׁיבָה?

שֵׁילוֹק:

כֵּן, טוֹב הַדָּבָר.

פּוֹרְצִיָּה:

כְּתֹב, הַסּוֹפֵר, שְׁטַר־מַתָּנָה.

שֵׁילוֹק:

תְּנוּנִי־נָא לָצֵאת מִזֶּה, כִּי חוֹלֶה אָנִי.

יִשָּׁלַח־נָא הַכְּתָב לְבֵיתִי, וַחֲתַמְתִּיו.

הַדֻּכָּס:

לְכָה־נָּא לָךְ; אַךְ כִּדְבָרְךָ תַעֲשֶׂה.

גְּרַצִּיַּנּוֹ:

סַנְדָּקִים שְׁנַים יִהְיוּ לְךָ בְּעֵת הַטְּבִילָה;

וְאוּלָם לוּ הָיִיתִי שׁוֹפְטְךָ אָנֹכִי,

כִּי עַתָּה נִתְּנוּ לְךָ אֲנָשִׁים עוֹד עֲשָׂרָה

לְשֵׂאתְךָ אֶל הַתְּלִיָּה, לֹא אֶל בֵּית־הַטְּבִילָה.

(שֵׁילוֹק יוֹצֵא)

הַדֻּכָּס:

בּוֹא־נָא, אֲדוֹנִי, לְבֵיתִי לֶאֱכָל אִתִּי.

פּוֹרְצִיָּה:

הוֹאִילָה־נָּא וְיִסְלַח לִי כְבוֹד־הֲדָרֶךָ:

הַלַּיְלָה עוֹד עָלַי לָשׁוּב לְפַדּוּאָה,

וְטוֹב כִּי אֵצֵא לְדַרְכִּי תֵכֶף וּמִיָּד.

הַדֻּכָּס:

צַר לִי מְאֹד, כִּי לֹא בְיָדְךָ עִתּוֹתֶיךָ.

אַנְטוֹנִיּוֹ, גְּמֹל־נָא לָאִישׁ הַזֶּה כְּחַסְדּוֹ.

אֲסִיר רֹב תּוֹדוֹת אַתָּה לוֹ כַיּוֹם, לְפִי דַעְתִּי.

(יוֹצְאִים הַדֻּכָּס וּבְנֵי לִוְיָתוֹ)

בַּסַּנִּיּוֹ:

אֲדוֹנִי הַנַּעֲלֶה! מֵעֹנֶשׁ אַכְזָר

נִקִּינוּ שְׁנֵינוּ פֹה כַיּוֹם, אֲנִי וְרֵעִי,

בְּרֹב חָכְמָתְךָ, כִּי עַל כֵּן הִנֵּה אֲנַחְנוּ

מַקְרִיבִים לְךָ לְרָצוֹן, שְׂכַר עֲמַל־נִדְבָתְךָ,

אֶת שְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי הַדֻּקָּטִים, נְשִׁי־הַיְּהוּדִי.

אַנְטוֹנִיּוֹ:

וְחוֹב תַּגְמוּלוֹת וְאַהֲבָה, חוֹב גָּדוֹל מְאֹד,

נָחוּבָה שְׁנֵינוּ לְךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.

פּוֹרְצִיָּה:

שָׂמֵחַ בְּמַעֲשָׂיו הֲלֹא שִׂמְחָתוֹ שְׂכָרוֹ;

שָׂמַחְתִּי גַם אֲנִי הַיּוֹם, אֲשֶׁר פְּדִיתִיכֶם,

וְשִׂמְחָתִי שָׂכָר הַרְבֵּה לִי, כִּי שָׂכָר רַב

מִשְּׂכָרִי זֶה לֹא הִתְאַוֵּיתִי עוֹד מִיָּמָי.

דָּעוּנִי־נָא לְעֵת אֲשֶׁר נִפָּגֵשׁ שֵׁנִית.

בִּרְכָתִי שָׁלוֹם לָכֶם, וְעַתָּה אֵלֶךְ לִי.

בַּסַּנִּיּוֹ:

אָכַפְתָּ, אֲדוֹנִי, עָלַי לִפְצֹר בְּךָ עוֹד:

קַח־נָא מִמֶּנּוּ אוֹת־זִכָּרוֹן, רַק כִּתְשׁוּרָה

וְלֹא כַשָּׂכָר. שְׁתַּיִם אֵלֶּה תַּעַשׂ לִי:

אַל תָּשֶׁב פָּנַי אַף סָלֹחַ תִּסְלַח לִי.

פּוֹרְצִיָּה:

פָּצַרְתָּ בִּי מְאֹד, עַל כֵּן נִדְרַשְׁתִּי לָךְ.

(לְאַנְטוֹנִיּוֹ:) תְּנָה לִּי אֶת כְּסָיוֹתֶיךָ: לְמַעַנְךָ אֶלְבָּשֵׁן;

(לְבַסַּנִּיּוֹ:) וּלְמַעַן אַהֲבָתְךָ אַתָּה אֶקְחָה לִּי

טַבַּעַת זֹאת מִמֶּךָּ: אַל־נָא תָשֵׁב יָדְךָ –

רַק אוֹתָה אֶקַּח לִי, לֹא אוֹסִיף קַחַת דָּבָר,

וְאַתָּה בְאַהֲבָתְךָ הֵן לֹא תָשִׁיב פָּנָי.

בַּסַּנִּיּוֹ:

טַבַּעַת זֹאת, הָהּ אֲדוֹנִי! – רַק מִצְעָר הִיא

וְלֹא אֶשָּׂא חֶרְפָּה זֹאת לָתֵת לְךָ אֶת זֹאת.

פּוֹרְצִיָּה:

לֹא אֶקַּח דָּבָר לִי זוּלָתִי הַטַּבָּעַת:

אָכֵן אֲדַמֶּה, כִּי רַק זֹאת תְּשׁוּקָתִי עָתָּה.

בַּסַּנִּיּוֹ:

יְקָרָה זֹאת בְּעֵינַי מְאֹד מִכְּפִי מְחִירָהּ:

הַטּוֹבָה בְטַבְּעוֹת עִיר וֵנֵצִיָּה לְךָ אֶתֵּן,

אַף אֶמְצָאֶנָּה בְּהַעֲבִירִי קוֹל בָּעִיר –

אַךְ אַתָּה סְלַח לִי, כִּי לֹא אוּכַל תֵּת לְךָ זֹאת.

פּוֹרְצִיָּה:

בְּנִדְבוֹת פִּיךָ נָדִיב אַתָּה, אֶרְאֶה לִי:

הוֹרֵיתָ אוֹתִי פְשֹׁט אֶת יָדִי כְעָנִי עוֹבֵר,

וְעַתָּה תוֹרֶה אוֹתִי מַעֲנֶה לֶעָנִי.

בַּסַּנִּיּוֹ:

לֹא, אֲדוֹנִי הַטּוֹב: הֲלֹא טַבַּעְתִּי זֹאת

מֵאִשְׁתִּי נִתְּנָה לִי, וְהִיא הִשְׁבִּיעָה אוֹתִי,

בְּשִׂימָהּ אוֹתָהּ עַל אֶצְבָּעִי, לְבַל אֲאַבְּדָהּ,

לְבִלְתִּי אֶמְכְּרֶנָּה וְלֹא אֶתְּנֶנָּה לְאִישׁ.

פּוֹרְצִיָּה:

לְכָל גֶּבֶר תֹּאֲנָה הִיא לְבִלְתִּי תֵת מַתָּנָה.

אִם לֹא מְשֻׁגַּעַת אִשְׁתְּךָ, יָדֹעַ תֵּדַע,

בַּמֶּה וְלָמָּה זֶּה זָכִיתִי בַטַּבַּעַת,

וְלֹא לָנֶצַח תִּטֹּר אֶת שִׂנְאָתָהּ לְךָ

עַל תִּתְּךָ אוֹתָהּ לִי. אַךְ הֱיוּ־נָא שָׁלוֹם!

(יוֹצְאוֹת פּוֹרְצִיָּה וְנֵרִיסָה)

אַנְטוֹנִיּוֹ:

בַּסַּנִּיּוֹ אַלּוּפִי, תְּנָה לּוֹ טַבַּעְתֶּךָ:

תִּשְׁוֶינָה פְעֻלּוֹתָיו וְאַהֲבָתִי לְךָ

בְּמִצְוַת רַעְיָתֶךָ.

בַּסַּנִּיּוֹ:

לֶךְ־נָא, גְּרַצִּיַּנּוֹ,

רוּץ אַחֲרָיו וְהַשִּׂיגוֹ; תְּנָה לּוֹ הַטַּבַּעַת

וַהֲבִיאֵהוּ לְבֵית אַנְטוֹנִיּוֹ, אִם תּוּכָל.

חוּשׁ־נָא וָלֵךְ.

(גְּרַצִּיַּנּוֹ יוֹצֵא)

בּוֹא־נָא וְנֵלְכָה גַּם אֲנָחְנוּ.

וּכְאוֹר הַבֹּקֶר וְהִשְׁכַּמְנוּ וּמִהַרְנוּ

אֶל בֶּלְמוֹנְטְ שְׁנֵינוּ: בּוֹאָה־נָּא, אַנְטוֹנִיּוֹ.

(יוֹצְאִים)

מַחֲזֶה שֵׁנִי 🔗

רְחוֹב.

(בָּאוֹת פּוֹרְצִיָּה וְנֵרִיסָה)

פּוֹרְצִיָּה:

לְכִי־נָא וְדִרְשִׁי לְבֵית הַיְּהוּדִי, תְּנִי לוֹ כְתָבוֹ,

וְחָתַם אוֹתוֹ. עוֹד הַלַּיְלָה יָצֹא נֵצֵא

וְנָשׁוּב אֶל בֵּיתֵנוּ יוֹם לִפְנֵי בְעָלֵינוּ.

לוֹרֶנְצוֹ יִשְׂמַח מְאֹד לִקְרַאת הַכְּתָב הַזֶּה.

(גְּרַצִּיַּנּוֹ בָא)

גְּרַצִּיַּנּוֹ:

מַה־טּוֹב כִּי הִשַּׂגְתִּיךָ, אֲדוֹנִי הַנִּכְבָּד!

כִּי הֵשִׁיב אֲדוֹנִי בַסַּנִּיּוֹ אֶל לִבּוֹ

וַיִּשְׁלַח לְךָ טַבַּעַת זֹאת וַיְבַקֶּשְׁךָ

לֶאֱכָל אִתּוֹ.

פּוֹרְצִיָּה:

זֹאת לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת.

בְּתוֹדָה רַבָּה אֶקַּח לִי אֶת הַטַּבָּעַת;

וְאַתָּה הַגֶּד־נָא לוֹ כֵן אַף הַרְאֵה־נָא

אֶת נַעֲרִי בָזֶה אֶת בֵּית הַזָּקֵן שֵׁילוֹק.

גְּרַצִּיַּנּוֹ:

כִּדְבָרְךָ אֶעֱשֶׂה.

נֵרִיסָה:

חָפַצְתִּי, אֲדוֹנִי, לְדַבֵּר אִתָּךְ.

(אֶל פּוֹרְצִיָּה חֶרֶשׁ:) הָבָה אֶרְאֶה, אִם אַשִּׂיגָה

טַבַּעַת אִישִׁי, לְשָׁמְרָהּ נֶצַח הִשְׁבַּעְתִּיהוּ.

פּוֹרְצִיָּה:

יָדַעְתִּי, כִּי תַשִּׂיגָהּ. שְׁבוּעוֹת־אָלָה נִשְׁמַע,

כִּי נִתְּנוּ הַטַּבָּעוֹת לַאֲנָשִׁים, אַךְ

מֵהֶם גַּם נַרְבֶּה שְׁנֵינוּ כַחֵשׁ וְהִשָּׁבַע. –

(בְּקוֹל:) לֵךְ, מַהֶר־נָא. הֲלֹא יָדַעְתָּ, אֵי אֲחַכֶּה.

נֵרִיסָה:

בּוֹא, אֲדוֹנִי הַטּוֹב, וְהִרְאִיתַנִי בֵיתוֹ.

(יוֹצְאִים)

מַעֲרָכָה חֲמִשִּׁית 🔗

מַחֲזֶה רִאשׁוֹן 🔗

(בָּאִים לוֹרֶנְצוֹ וְיֶסִּכָּה)

לוֹרֶנְצוֹ:

יָרֵחַ יָקָר הוֹלֵךְ. בְּלַיְלָה שֶׁכָּזֶה,

עֵת רוּחַ־חֶמֶד עֵצִים נָשְׁקָה חֶרֶשׁ,

וְהֵמָּה לֹא הִשְׁמִיעוּ רַחַשׁ־הֲמִיתָם, –

בְּלַיְלָה שֶׁכָּזֶה, אֲדַמֶּה, עָלָה טְרוֹאִילוֹס⁴³

עַל חוֹמוֹת טְרוֹיָה, וְנַפְשׁוֹ יָצְאָה בְאַנְחָתוֹ

אֶל אָהֳלֵי הַיְוָנִים, מְקוֹם שָׁם שָׁכְבָה קְרֵסִיס⁴⁴

בְּלַיְלָה הוּא.

יֶסִּכָּה:

בְּלַיְלָה שֶׁכָּזֶה, חֲרֵדָה,

עַל פְּנֵי הַטַּל, לְבַדָּהּ טָפְפָה אָז תִּסְבִּי⁴⁵

וַתֵּרֶא צֵל הָאַרְיֵה, בְּטֶרֶם רְאוֹתָהּ אוֹתוֹ,

וַתִּבְרַח, כִּי נִבְהָלָה.

לוֹרֶנְצוֹ:

בְּלַיְלָה שֶׁכָּזֶה

הִתְיַצְּבָה דִידוֹ⁴⁶ לָהּ עַל שְׂפַת הַיָּם הַשּׁוֹמֵם,

עֲרָבָה בְיָדָהּ, וְהִיא רוֹמֶזֶת בָּהּ לְדוֹדָהּ,

כִּי יָשׁוּב אֶל קַרְתַּגּוֹ.

יֶסִּכָּה:

בְּלַיְלָה שֶׁכָּזֶה

מֵדֵאָה⁴⁷ אָרְתָה עִשְׂבוֹת־קְסָמִים לָהּ לְחַדֵּשׁ

נְעוּרָיו שֶׁל יַסּוֹנוֹס⁴⁸ .

לוֹרֶנְצוֹ:

בְּלַיְלָה שֶׁכָּזֶה

הִתְגַּנְּבָה יֶסִּכָּה מִבֵּית יְהוּדִי עָשִׁיר

לִבְרֹחַ מִוֵּנֵצִיָּה עִם אוֹהֵב דַּל

לָבוֹא אֶל בֶּלְמוֹנְטְ.

יֶסִּכָּה:

בְּלַיְלָה שֶׁכָּזֶה לָהּ נִשְׁבַּע

לוֹרֶנְצוֹ עוּל־הַיָּמִים, כִּי אֲהֵבָהּ מְאֹד,

וַיִּגְנֹב לִבָּהּ בְּשְׁבוּעוֹתָיו, שְׁבוּעוֹת־אֹמֶן,

שֶׁכֻּלָּן היוּ שָׁקֶר.

לוֹרֶנְצוֹ:

בְּלַיְלָה שֶׁכָּזֶה

הוֹצִיאָה יֶסִּכָּה הַנָּאוָה (לִילִית קְטַנָּה)

אֶת דִּבַּת דּוֹדָהּ רָעָה, אַךְ הוּא סָלַח לָהּ.

יֶסִּכָּה:

מִמִּסְפַּר לֵילוֹתֶיךָ יִרְבֶּה מִסְפַּר לֵילָי,

לוּלֵא בָא אִישׁ. אַךְ הָס! כִּי קוֹל צְעָדִים אֶשְׁמָע.

(מְשָׁרֵת בָּא)

לוֹרֶנְצוֹ:

מִי זֶה אָץ כֹּה לָבוֹא בְּדִמְמַת הַלָּיְלָה?

הַמְשָׁרֵת:

יָדִיד.

לוֹרֶנְצוֹ:

יָדִיד? מִי הוּא הַיָּדִיד? וְשִׁמְךָ מָה, הַיָּדִיד?

הַמְשָׁרֵת:

סְטֵפַנּוֹ שְׁמִי, אַף בָּאתִי הֵנָּה לְהַגִּידְךָ,

כִּי בְטֶרֶם יַעֲלֶה הַשַּׁחַר תִּהְיֶה גְבִרְתִּי

אִתָּנוּ פֹה בְּבֶלְמוֹנְטְ. תּוֹעָה הִיא מִסָּבִיב

לִצְלָבִים קְדוֹשִׁים, כּוֹרְעָה בֶרֶךְ, מִתְפַּלֶּלֶת

לְבִרְכַּת־אֵל כִּי תָחוּל עַל בְּרִית־כְּלוּלוֹתֶיהָ.

לוֹרֶנְצוֹ:

מִי אִתָּהּ בָּא?

הַמְשָׁרֵת:

רַק נָזִיר קָדוֹשׁ וְנַעֲרָתָהּ.

הַגִּידָה־נָּא לִי, הַאִם שָׁב כְּבָר אֲדוֹנִי?

לוֹרֶנְצוֹ:

לֹא, טֶרֶם שָׁב. אַף לֹא שָׁמַעְנוּ מֶנּוּ דָבָר.

וְאוּלָם נָבוֹא־נָא הַבַּיְתָה, יֶסִּכָּה,

וְנָכִין בְּרָכָה, בִּרְכַּת־כָּבוֹד לְשׁוּב גְּבִרְתֵּנוּ.

(לַנְצֵלוֹט בָּא)

לַנְצֵלוֹט:

סֶלָה, סֶלָה! אוֹ, הוֹ, אוֹ! סֶלָה, סֶלָה!

לוֹרֶנְצוֹ:

מִי זֶה הַקּוֹרֵא?

לַנְצֵלוֹט:

סֶלָה! הֲרָאִיתָ אֶת הָאָדוֹן לוֹרֶנְצוֹ? הָאָדוֹן לוֹרֶנְצוֹ, סֶלָה, סֶלָה!

לוֹרֶנְצוֹ:

אַל תּוֹסֶף קְרֹא, בֶּן־אָדָם! הִנֵּה הוּא.

לַנְצֵלוֹט:

אַיּוֹ? אַיּוֹ?

לוֹרֶנְצוֹ:

הִנֵּהוּ.

לַנְצֵלוֹט:

הַגִּידָה־נָּא לוֹ, כִּי בָא צִיר

מֵאֵת אֲדוֹנִי, וּבְיָדוֹ קֶרֶן מְלֵאָה שְׁמוּעוֹת טוֹבוֹת: בְּטֶרֶם

בֹּקֶר יִהְיֶה אֲדוֹנִי אִתָּנוּ פֹה.

(יוֹצֵא)

לוֹרֶנְצוֹ:

נָבוֹאָה־נָּא הַבַּיְתָה לְחַכּוֹת שָׁם לְבוֹאָם.

וְאוּלָם אֵין מְאוּמָה: לָמָּה נֵלֵךְ שָׁמָּה?

סְטֵפַנּוֹ רֵעִי, אָנָּא בַשֶּׂר־נָא בַבַּיִת,

כִּי גְבִרְתְּךָ הַכְּבוּדָה הִנֵּה בָאָה,

אַף תּוֹצִיא־נָא אֶת לַהֲקַת־מְנַגְּנֶיךָ חוּצָה.

(הַמְשָׁרֵת יוֹצֵא)

מֶה עָרְבָה שְׁנַת אוֹר־הַיָּרֵחַ עַל תֵּל זֶה!

פֹּה נֵשֵׁב וְנִתֶּן־נָא אֶת צְלִילֵי הַמַּנְגִּינָה

לַחְדֹּר לְאָזְנֵינוּ: נָאוָה דְמָמָה רַכָּה זֹאת

וְנָאוֶה לַיְלָה רַךְ לִלְטִיפוֹת נְגִינַת־נֹעַם.

שְׁבִי, יֶסִּכָּה; רְאִי, כִּי רִצְפַּת־הָרָקִיעַ

מְשֻׁבֶּצֶת כֻּלָּהּ בַּחֲרוּזֵי זָהָב נוֹצֵץ.

אֵין גַּלְגַּל קָטָן בְּתוֹךְ כָּל אֵלֶּה, תִּרְאִי שָׁמָּה,

אֲשֶׁר לֹא יָרֹן בְּנוּעוֹ כְמַלְאָךְ וְעָנָה חֶלְקוֹ

לַכְּרוּבִים בְּהִירֵי־הָעֵינַיִם בַּמַּקְהֵלוֹת⁴⁹, –

מַנְגִּינָה שֶׁכָּזֹאת בַּנֶּפֶשׁ בַּת־הַנֶּצַח,

וְאוּלָם כָּל עוֹד כְּלוּאָה הִיא בְּמַעֲטֵה

עֲפַר־רִקָּבוֹן גַּס, שָׁמֹעַ לֹא נִשְׁמְעֶנָּה.

(הַמְנַגְּנִים בָּאִים)

הוֹי, בּוֹאוּ וְהָעִירוּ אֶת דִּיאַנָּה⁵⁰ בְהִמְנוֹן;

בִּנְעִימֵי כָל צְלִילֵיכֶם גְּעוּ בְאֹזֶן גְּבִרְתְּכֶם

וּבַמַּנְגִּינָה מִשְׁכוּ־נָא אוֹתָהּ לְבֵיתָהּ.

(קוֹל מַנְגִּינָה)

יֶסִּכָּה:

לֹא יַעֲלֹז בִּי לִבִּי לְשֵׁמַע נְגִינַת־נֹעַם.

לוֹרֶנְצוֹ:

וְסִבַּת דָּבָר זֶה הִיא, כִּי קַשּׁוּבָה רוּחֵךְ:

הַבִּיטִי־נָא בְעֵדֶר שׁוֹבָב וּמִתְהוֹלֵל

אוֹ בְמֵרוּץ סְיָחִים עוּלֵי־יָמִים, לֹא־לִמּוּדִים,

אֲשֶׁר יְדַהֲרוּ בְשִׁגָּעוֹן, דַּהֵר, נָעֹר

וְצַהֵל קוֹלָם בְּצַו הַדָּם, בְּחֻמּוֹ קִרְבָּם,

וְהָיָה בְּהַאֲזִינָם פִּתְאֹם קוֹל־חֲצוֹצְרָה,

אוֹ בְגַעַת בְּאָזְנֵיהֶם קוֹל־נְגִינָה אַחֵר,

וְהִנֵּה עוֹצְרִים הֵמָּה יַחַד בִּמְרוּצָתָם,

וְעֵינֵיהֶם, עֵינֵי פְרָאִים, תֵּהָפַכְנָה לְאַט

בְּלַהֲטֵי־הַנְּגִינָה, וּמֶבָּטֶן נוֹחַ.

כִּי עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמְשׁוֹרְרִים, כִּי יָדַע

אוֹרְפֵיאוֹס⁵¹ מְשֹׁךְ לְבַב נְהָרוֹת, סְלָעִים וְעֵצִים;

כִּי דָבָר אֵין בָּאָרֶץ, עַז כֹּה, קָשֶׁה וְזוֹעֵם,

אֲשֶׁר לֹא תַהֲפֹךְ הַנְּגִינָה לוֹ לֵב אַחֵר,

לוּא רַק לִזְמַן־מָה. אִישׁ, שֶׁנְּגִינָה אֵין בְּנַפְשׁוֹ,

וּמַעֲרֶכֶת צְלִילִים נְעִימִים אֵינָהּ נוֹגְעָה

בְּלִבּוֹ, לְבֶגֶד־בּוֹגְדִים יִצְלַח, תְּכָכִים וְחָמָס;

אֲפֵלוֹת כְּאֹפֶל־לַיְלָה תְנוּדוֹת־רוּחוֹ בוֹ,

וּשְׁחוֹרוֹת כְּאֵרֶבּוּס⁵² מְזִמּוֹתָיו. אִישׁ כָּזֶה

אַל־נָא יֵאָמֵן. הַאֲזִינִי לַמַּנְגִּינָה!

(בָּאוֹת פּוֹרְצִיָּה וְנֵרִיסָה)

פּוֹרְצִיָּה:

בַּמִּסְדְּרוֹן הוּא הָאוֹר, אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ רוֹאוֹת:

מַה יַּרְחִיק נֵר קָט זֶה לְהָפִיץ נָגְהוֹ סָבִיב.

כֹּה יַזְהִיר מִפְעָל טוֹב בְּתֵבֵל שְׂבֵעַת־רָשַׁע.

נֵרִיסָה:

לְאוֹר־הַסַּהַר לֹא רָאִינוּ אֶת הַנֵּר.

פּוֹרְצִיָּה:

כֹּה הָעֵם יָעִים זִיו רַב אֶת הַמְּעַט מִמֶּנּוּ:

מְמַלֵּא מְקוֹם־הַמֶּלֶךְ כְּזֹהַר־מֶלֶךְ יַזְהִיר

עַד בּוֹא הַמֶּלֶךְ, וְאָז גַּם יוּרַק כְּבוֹדוֹ כְּהוּרֵק

אֲגָם אֶל מְעוֹז הַיָּם הַגָּדוֹל. הָס! נְגִינָה!

נֵרִיסָה:

הֲלֹא מְנַגְּנֵי־בֵיתֵךְ הֵמָּה אֵלֶּה, גְּבִרְתִּי!

פּוֹרְצִיָּה:

לֹא יִיטַב דָּבָר – רוֹאָה אָנִי – בִּלְתִּי בְעִתּוֹ.

קוֹל־מַנְגִּינָתָם נָעִים מֵאֲשֶׁר בַּיּוֹם.

נֵרִיסָה:

הַדְּמָמָה תוֹסִיף לִוְיַת־חֵן לַנְּגִינָה, גְּבִרְתִּי.

פּוֹרְצִיָּה:

כַּחוּגָה כֵּן הָעוֹרֵב לְמִינוֹ יַנְעִים זְמִירוֹת,

בְּאֵין שׁוֹמֵעַ גַּם לִשְׁנֵיהֶם; וְלוּא בַיּוֹם,

עֵת כָּל אַוָּז יְקַרְקֵר, יִתֵּן קוֹלוֹ בְשִׁיר

הַזָּמִיר, וְנֶחְשַׁב הוּא גַם הוּא כְגִדְרוֹן מְזַמֵּר.

מָה רַבִּים הֵם הַדְּבָרִים, זוּ בְּבוֹאָם בְּעִתָּם

וִיהֻלְּלוּ כְעֶרְכָּם, וְהָיָה פְאֵרָם שָׁלֵם!

אַךְ הָס! הַלְּבָנָה תִישַׁן עִם אֶנְדִּמִיּוֹן⁵³

וְאֵין אֶת נַפְשָׁהּ לְהָקִיץ.

(הַנְּגִינָה מִשְׁתַּתֶּקֶת)

לוֹרֶנְצוֹ:

הֵן קוֹל פּוֹרְצִיָּה

הוּא זֶה הַבָּא אֵלַי, אִם לֹא בַשָּׁוְא נִתְעֵיתִי.

פּוֹרְצִיָּה:

כְּהַכֵּר עִוֵּר אֶת הַקּוֹרֵא יַכִּירֵנִי

בְּרֹעַ קוֹלִי.

לוֹרֶנְצוֹ:

בְּרוּכָה אַתְּ בְּבוֹאֵךְ, גְּבִרְתִּי!

פּוֹרְצִיָּה:

לִשְׁלוֹם בְּעָלֵינוּ הִתְפַּלַּלְנוּ אַף נְקַוֶּה,

כִּי צָלְחָה דַרְכָּם יוֹתֵר לְמַעַן תְּפִלָּתֵנוּ.

הֲטֶרֶם שָׁבוּ עוֹד?

לוֹרֶנְצוֹ:

עוֹד טֶרֶם שָׁבוּ, גְּבִרְתִּי.

אַךְ צִיר זֶה עַתָּה בָא לְבַשֵּׂר אֶת דְּבַר־בּוֹאָם.

פּוֹרְצִיָּה:

וְאַתְּ לְכִי, נֵרִיסָה, בּוֹאִי־נָא הַבָּיְתָה

וְצַוִּי עַל הַמְשָׁרְתִים לְבִלְתִּי רְאוֹת אוֹתָנוּ

כְּשָׁבוֹת מִן הַדָּרֶךְ. אַף גַּם אַתֶּם שְׁנֵיכֶם,

לוֹרֶנְצוֹ וְיֶסִּכָּה, אַל־נָא תִרְאוּנוּ כֵן.

(קוֹל חֲצוֹצְרָה נִשְׁמָע)

לוֹרֶנְצוֹ:

הִנֵּה בָא אִישֵׁךְ: תְּרוּעַת־חֲצוֹצְרָתוֹ אֶשְׁמָע;

אַל־נָא תִירָאִי, כִּי לֹא הוֹלְכֵי־רָכִיל אָנוּ.

פּוֹרְצִיָּה:

אֲדַמֶּה, כִּי לֵיל זֶה רַק אוֹר־יוֹם חוֹלֶה הוּא,

אַךְ חִוֵּר הוּא מִמֶּנּוּ מְעָט: יוֹם הוּא כַיּוֹם,

אֲשֶׁר יִתְחַבֵּא שִׁמְשׁוֹ, וְלֹא תִרְאֵהוּ עָיִן.

(בָּאִים בַּסַּנִּיּוֹ, אַנְטוֹנִיּוֹ, גְּרַצִּיַּנּוֹ וּבְנֵי לִוְיָתָם)

בַּסַּנִּיּוֹ:

יוֹם הָיָה לָנוּ כְּמוֹ בְיַרְכְּתֵי הַכַּדּוּר,

לוּ אַתְּ הָלַכְתְּ אִתָּנוּ וְשֶׁמֶשׁ אֵין מִמָּעַל.

פּוֹרְצִיָּה:

אָאִירָה־נָּא כָאוֹר וְאַל אֵקַל כְּמוֹ הָאוֹר,

כִּי אִשָּׁה קַלָּה אֶת לְבַב הַבַּעַל תַּכְבִּיד –

וְאַל־נָא יִכְבַּד אֵלַי לֶב בַּסַּנִּיּוֹ.

תְּבֹרְכוּ כֻלְּכֶם! שָׁלוֹם שׁוּבְךָ, אֲדוֹנִי!

בַּסַּנִּיּוֹ:

תּוֹדָתִי לָךְ, הַגְּבָרֶת. בָּרְכִי־נָא בוֹא רֵעִי.

כִּי זֶה הָאִישׁ! זֶה הוּא אַנְטוֹנִיּוֹ – הָאִישׁ,

אֲסִיר הַתּוֹדָה לוֹ אָנֹכִי עַד אֵין קֵץ.

פּוֹרְצִיָּה:

אָכֵן אֲסִיר הַתּוֹדָה אַתָּה לוֹ בִמְאֹד,

כִּי אַסִּיר הָיָה בַעַדְךָ, כְּפִי הֻגַּד לִי.

אַנְטוֹנִיּוֹ:

וְאוּלָם הִנֵּה אֵין אֲסוּרַי עוֹד עַל יָדָי.

פּוֹרְצִיָּה:

יְבֹרַךְ בּוֹאֲךָ לְבֵיתֵנוּ, אֲדוֹנִי.

לֹא בְמִלִּים כִּי אַחֶרֶת תְּבֻטָּא לְךָ בִרְכָתִי,

עַל כֵּן אֲקַצֵּר אֶת בִּרְכָתִי, בִּרְכַּת־דְּבָרִים.

גְּרַצִּיַּנּוֹ: (לְנֵרִיסָה)

בְּסַהַר זֶה נִשְׁבַּעְתִּי, כִּי שָׁוְא תַּרְשִׁיעִינִי.

חֵי נַפְשִׁי, כִּי נְתַתִּיהָ לְסוֹפֵר־עִם־הַשּׁוֹפֵט.

מִי יִתֵּן וְתַם לִגְוֹעַ אִישׁ זֶה, לוֹ נְתַתִּיהָ,

אִם כָּכָה חָרָה לָךְ, תַּמָּתִי, עַל הַדָּבָר!

פּוֹרְצִיָּה:

מַה יֵּשׁ? כְּבָר רִיב תָּרִיבוּ? מָה הַדָּבָר?

גְּרַצִּיַּנּוֹ:

עַל חִשּׁוּק־זָהָב, עַל טַבַּעַת קַלַּת־עֶרֶךְ,

שֶׁנָּתְנָה לִּי וְשִׁירַת־כְּתָבְתָּהּ בָּהּ חֲקוּקָה

כְּשִׁירַת חָרַשׁ־הַסַּכִּינִים הַחֲרוּתָה

בַּסַּכִּין: “אַהֲבֵנִי־נָא וְאַל תִּטְּשֵׁנִי”.

נֵרִיסָה:

מַה תְּדַבֵּר בְּשִׁירַת הַטַּבַּעַת וּבִמְחִירָהּ?

הֲלֹא נִשְׁבַּעְתָּ לִּי, בְּתִתִּי אוֹתָהּ לָךְ,

כִּי עַד יוֹם מוֹתְךָ תִּהְיֶה עַל אֶצְבָּעֲךָ

וּבְקִבְרְךָ תָּנוּחַ אִתָּךְ. אִם גַּם לֹא

לְמַעֲנִי – לְמַעַן שְׁבוּעוֹתֶיךָ הַנִּמְרָצוֹת

עָלֶיךָ הָיָה לִשְׁמֹר אוֹתָהּ וּלְהוֹקִירָהּ.

לְסוֹפֵר־שׁוֹפֵט נְתָנָהּ! אַךְ יָדַעְתִּי, כִּי

לְסוֹפֵר זֶה לְעוֹלָם לֹא יְצַמַּח זְקָנוֹ.

גְּרַצִּיַּנּוֹ:

עוֹד גַּם יְצַמַּח אִם אַךְ יִגְדַּל וְהָיָה לְאִישׁ.

נֵרִיסָה:

כֵּן, אִם אַךְ תִּגְדַּל אִשָּׁה וְנֶהֶפְכָה לְאִישׁ.

גְּרַצִּיַּנּוֹ:

בִּימִינִי לָךְ נִשְׁבָּעְתִּי: לְעֶלֶם נְתַתִּיהָ,

מִין נַעַר קָטָן, נַעַר יֶלֶד, צֶמַח רָפֶה,

אֲשֶׁר כְּגָבְהֵךְ גָּבְהוֹ, סוֹפֵר עִם הַשּׁוֹפֵט,

וְהוּא נַעַר מַעְתִּיר דְּבָרָיו וַיְבַקְשָׁהּ לוֹ

כִּשְׂכַר פְּעֻלָּתוֹ, וְלֹא יָכֹלְתִּי לְהָשִׁיב פָּנָיו.

פּוֹרְצִיָּה:

לֹא טוֹב הַדָּבָר – אוֹדֶה וְלֹא אֲכַחֵד –

אֲשֶׁר עָשִׂיתָ בְּהִפָּרֶדְךָ עַל־נְקַלָּה

מִתְּשׁוּרַת אִשְׁתְּךָ, תְּשׁוּרָתָהּ הָרִאשׁוֹנָה,

אֲשֶׁר בְּאָלָה נִתְּנָה עַל אֶצְבָּעֲךָ

וּבֶאֱמוּנָה רֻתֹּק רֻתְּקָה לִבְשָׂרֶךָ.

נָתַתִּי גַם אֲנִי טַבַּעַת לַאֲהוּבִי

וָאַשְׁבִּיעֵהוּ, לְבַל יִפָּרֵד מֵעָלֶיהָ לְעוֹלָם;

הִנֵּהוּ פֹה אִתָּנוּ: אֶעֶרְבֶנּוּ כֹה,

כִּי לֹא יִטְּשֶׁנָּה וְלֹא יַעַקְרָהּ מֵעַל אֶצְבָּעוֹ

בְּעַד כָּל הוֹן בָּאָרֶץ. וְאַתָּה, גְּרַצִּיַּנּוֹ,

חֵי נַפְשִׁי, הֲסִבּוֹתָ בֶּעֱנוּת אִשְׁתֶּךָ.

לוּ קָרְתָה אוֹתִי זֹאת, וְחָרָה לִי עַד מָוֶת.

בַּסַּנִּיּוֹ: (לְנַפְשׁוֹ)

טוֹב כִּי אֲקַצֵּץ אֶת יַד שְׂמֹאלִי וְנִשְׁבַּעְתִּי,

כִּי אָבְדָה לִּי טַבַּעְתִּי, בְּלָחֲמִי עָלֶיהָ.

גְּרַצִּיַּנּוֹ:

בַּסַּנִּיּוֹ אַלּוּפִי נָתַן אֶת טַבַּעְתּוֹ

לַשּׁוֹפֵט, בִּקְּשָׁהּ לוֹ: אַף אָמְנָם זָכָה לָהּ.

וְאַחַר בַּקֵּשׁ בִּקֵּשׁ נַעֲרוֹ הַסּוֹפֵר,

שֶׁיָּגַע בִּכְתִיבָתוֹ, אֶת טַבַּעְתִּי אָנִי –

וְגַם הָאָדוֹן גַּם מְשָׁרְתוֹ מֵאֲנוּ

לָקַחַת דָּבָר בִּלְתִּי אִם אֶת הַטַּבָּעוֹת.

פּוֹרְצִיָּה:

מָה הַטַּבַּעַת, אֲדוֹנִי, נָתַתָּ לּוֹ?

אֲקַוֶּה, כִּי לֹא זֹאת, אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ!

בַּסַּנִּיּוֹ:

לוּ מָצְאָה יָדִי לְהוֹסִיף שֶׁקֶר עַל מְעֻוָּת,

כִּי אָז כִּחַשְׁתִּי. וְאוּלָם הִנֵּה זֹאת אֶצְבָּעִי,

וְטַבַּעְתִּי אֵין עָלֶיהָ, כִּי אֵינֶנָּה אִתִּי.

פּוֹרְצִיָּה:

כֵּן רֵיק מֵאֱמֶת לִבְּךָ, לְבַב רְמִיָּה זֶה.

נִשְׁבַּעְתִּי שְׁבוּעָה, כִּי לֹא תִקְרַב אֶל מִטָּתִי,

עַד אִם רָאִיתִי הַטַּבָּעַת.

נֵרִיסָה:

וְאַתָּה גַם לֹא תִקְרַב אֶל מִטָּתִי אָנִי, עַד אֲשֶׁר

אִם אֶרְאֶה אֶת טַבַּעְתִּי.

בַּסַּנִּיּוֹ:

פּוֹרְצִיָּה הַנָּאוָה!

לוּ אַךְ יָדַעַתְּ, לְמִי נָתַתִּי הַטַּבַּעַת,

לוּ אַךְ יָדַעַתְּ, בְּמִי נָתַתִּי הַטַּבַּעַת,

וְלוּ הֵבַנְתְּ, בַּמֶּה נָתַתִּי הַטַּבַּעַת,

מֶה חָרָה לִי לְהִפָּרֵד מֵעַל הַטַּבַּעַת,

כִּי מֵאֵן קַחַת דָּבָר בִּלְתִּי הַטַּבָּעַת, –

כִּי עַתָּה שַׁךְ מֵעָלַי זַעַם־חֲמָתֵךְ.

פּוֹרְצִיָּה:

וְלוּ יָדַעְתָּ אַתָּה סְגֻלַּת הַטַּבַּעַת,

חֲצִי מְחִיר הָאִשָּׁה, נָתְנָה הַטַּבַּעַת,

וּמִצְוַת כְּבוֹדְךָ אָתָּה לִשְׁמֹר הַטַּבַּעַת,

כִּי עַתָּה לֹא נִפְרַדְתָּ מִן הַטַּבָּעַת.

כִּי מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר, לוּ יָטַב רַק בְּעֵינֶיךָ

לְקַנֵּא לָהּ מְעַט וּלְהָגֵן מְעַט עָלֶיהָ, –

וְטָפַשׁ לִבּוֹ וְלֹא יִכָּלֵם מִדְּרֹשׁ לוֹ

מִמְּךָ בְחָזְקָה דָבָר נֶחֱשָׁב כַּקֹּדֶשׁ?

נֵרִיסָה הִיא הוֹרַתְנִי אֵת שֶׁאַאֲמִין:

בְּחַיַּי, כִּי לְאִשָּׁה נִתְּנָה הַטַּבָּעַת.

בַּסַּנִּיּוֹ:

בִּכְבוֹדִי, גְּבִרְתִּי, לֹא בְנַפְשִׁי לָךְ אִשָּׁבַע:

לֹא לְאִשָּׁה נִתְּנָה זֹאת, כִּי לְדוֹקְטוֹרוֹס לְמִשְׁפָּטִים,

שֶׁמֵּאֵן קַחַת לוֹ מִיָּדִי שְׁלֹשָׁה אַלְפֵי

דֻּקָּטִים, אַךְ אֶת הַטַּבַּעַת בִּקֶּשׁ לוֹ.

הֵשַׁבְתִּי פָנָיו רֵיקָם וָאֶתְּנֵהוּ לֶכֶת

לְדַרְכּוֹ סַר וְזָעֵף, וְהוּא גַם גּוֹאֵל רֵעִי.

מָה אָמֹר אֹמַר לָךְ, עֲדִינָה? לֹא בִרְצוֹנִי

שְׁלַחְתִּיהָ אַחֲרָיו; כְּלִמָּתִי אֲכָלַתְנִי

וְרֶגֶשׁ דֶּרֶךְ־אֶרֶץ: כְּבוֹדִי לֹא נְתָנַנִי

לְהַשְׁבִּית כֵּן מִטָּהֳרוֹ בִּכְפִיַּת־טוֹבָה.

שָׂאִינִי־נָא! חֵי מְאוֹרוֹת־לַיְלָה בְרוּכִים אֵלֶּה,

כִּי לוּ אַתְּ שָׁם, אָז בִּקַּשְׁתְּ אַתְּ הַטַּבַּעַת

לְתִתָּהּ אַתְּ לַדּוֹקְטוֹרוֹס הַנִּכְבָּד.

פּוֹרְצִיָּה:

אַל יִקְרַב־נָא הַדּוֹקְטוֹרוֹס הַזֶּה אֶל בֵּיתִי,

כִּי עַל כֵּן בְּיָדוֹ הוּא עֲדִי־הָאַהֲבָה,

אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לִּי לְשָׁמְרוֹ לְמַעֲנִי.

פָּתֹחַ אֶפְתַּח יָדִי כְּפָתְחֲךָ יָדֶךָ

וְלֹא אֶחֱשֹׂךְ מִמֶּנּוּ אֵת כָּל אוּכַל תֵּת –

אַף לֹא אֶת גּוּפִי וְלֹא אֶת מִטַּת בַּעֲלִי.

יָדֹעַ גַּם יָדַעְתִּי – הַכֵּר אַכִּירֶנּוּ.

מִחוּץ לְבֵיתְךָ אַל־נָא תָלִין לַיְלָה אֶחָד:

כְּאַרְגּוּס⁵⁴ שְׁמָר־נָא צַעֲדִי, וָלֹא – נִשְׁבַּעְתִּי

בִּכְבוֹדִי, טֶרֶם עוֹד בְּקָלוֹן הֲמִירוֹתִיו,

הַדּוֹקְטוֹרוֹס בְּעַרְשִׂי יֶאֱרַח אִתִּי לְחֶבְרָה.

נֵרִיסָה:

וְסוֹפְרוֹ אִתִּי: עַל כֵּן בִּין אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ,

בְּהִשָּׁאֲרִי לְבַדִּי לַעֲמֹד עַל נַפְשִׁי.

גְּרַצִּיַּנּוֹ:

עֲשִׂי־נָא כֵן, אַךְ אַל יִתָּפֵשׂ אָז בְּכַפִּי,

כִּי אִם יִתָּפֵשׂ – וַהֲנִיחוֹתִי בְעֵטוֹ אַפִּי.

אַנְטוֹנִיּוֹ:

אֲנִי אֲנִי סַבּוֹתִי בְדִבְרֵי־רִיבוֹת אֵלֶּה.

פּוֹרְצִיָּה:

אַל יֵצַר לָךְ: בְּכָל אֵלֶּה בָּרוּךְ לִי בוֹאֶךָ.

בַּסַּנִּיּוֹ:

הוֹי, סִלְחִי־נָא לִי שִׁגְגָתִי, פּוֹרְצִיָּה!

בְּאָזְנֵי כָל יְדִידַי אֵלֶּה אִשָּׁבֵעַ:

בְּעֵינַיִךְ הַנֶּחְמָדוֹת בָּהֶן אֶרְאֶה נַפְשִׁי –

פּוֹרְצִיָּה:

הַבִּיטוּ־נָא! וּדְעוּ וּרְאוּ, כִּי נַפְשׁוֹ כְפוּלָה

תֵּרָאֶה לוֹ בְעֵינָי: עַיִן עַיִן וְנַפְשָׁהּ.

הִשָּׁבְעָה אֵפוֹא לִי בְנַפְשְׁךָ הַכְּפוּלָה,

וְתֵאָמֵן שְׁבוּעָתֶךָ.

בַּסַּנִּיּוֹ:

לוּ שְׁמָעִינִי וְסִלְחִי

אֶת שִׁגְגָתִי זֹאת, וּבְנַפְשִׁי אִשָּׁבֵעַ,

כִּי נֶצַח לֹא אָפֵרָה אֶת שְׁבוּעוֹתַי לָךְ.

אַנְטוֹנִיּוֹ:

עָרַבְתִּי פַעַם לְמַעֲנוֹ אֶת גּוּפִי זֶה,

וְלוּלֵא הָאִישׁ, אֲשֶׁר טַבַּעַת בַּעֲלֵךְ

בְּיָדוֹ הִיא, רַק רַע וָמַר אָז הָיָה לְגוּפִי.

וְעַתָּה יִמְלָאֵנִי לִבִּי לְעָרְבוֹ עוֹד הַפַּעַם –

וְנַפְשִׁי הָעֵרָבוֹן, כִּי לֹא יָזִיד בַּעֲלֵךְ

לְהָפֵר אֶת שְׁבוּעָתוֹ אִתָּךְ עוֹד כָּל יָמָיו.

פּוֹרְצִיָּה:

עֲרֵבוֹ הִנְּךָ אֵפוֹא. תְּנָה לּוֹ זֹאת וְצַוֵּהוּ

לְהֵיטִיב שָׁמְרָהּ מֵאֲשֶׁר אֶת הָאַחֶרֶת.

אַנְטוֹנִיּוֹ:

הֵא, אֲדוֹנִי בַסַּנִּיּוֹ! הִשָּׁבַע לְשָׁמְרָהּ!

בַּסַּנִּיּוֹ:

חֵי אֵל אִם לֹא לַדּוֹקְטוֹרוֹס נָתַתִּי זֹאת!

פּוֹרְצִיָּה:

וְהוּא נְתָנָהּ לִי. סְלַח־נָא, בַּסַּנִּיּוֹ:

הַדּוֹקְטוֹרוֹס הֵן שָׁכַב עִמִּי בַטַּבָּעַת.

נֵרִיסָה:

וְאַתָּה סְלַח־נָא, גְּרַצִּיַּנּוֹ, אִישׁ־הַחֶסֶד,

כִּי סוֹפֵר זֶה אֲשֶׁר לַדּוֹקְטוֹרוֹס, הַנַּעַר,

בִּשְׂכַר טַבַּעַת זֹאת עִמָּדִי שָׁכַב אָמֶשׁ.

גְּרַצִּיַּנּוֹ:

הֲלֹא כְתַקָּנַת דְּרָכִים בְּעֵת הֱיוֹת הַקַּיִץ,

בְּעוֹד הַדְּרָכִים טוֹבוֹת, כֵּן הַדָּבָר לָנוּ:

הֲנָאֲפוּ תַחְתֵּינוּ בְעוֹדֵנוּ נְקִיִּים?

פּוֹרְצִיָּה:

אַל־נָא תְנַבֵּל פִּיךָ. כְּמִשְׁתָּאִים אַתֶּם כֻּלְּכֶם,

אַךְ הֵא לָכֶם אִגֶּרֶת, וְאַתֶּם קִרְאוּ בָהּ,

בִּהְיוֹת בְּיֶדְכֶם עִתּוֹתֵיכֶם. מִכְתָּב זֶה

מִפַּדּוּאָה הוּא מֵאֵת הַדּוֹקְטוֹרוֹס

בֶּלָּרִיּוֹ. בּוֹ תִמְצְאוּ, כִּי פּוֹרְצִיָּה –

הַדּוֹקְטוֹרוֹס, יְדַעְתֶּם, וְנֵרִיסָה – סוֹפֵר לוֹ.

לוֹרֶנְצוֹ שָׂהֲדִי, כִּי גַם אֲנִי יָצָאתִי,

בְּצֵאתְכֶם אַתֶּם לְדַרְכְּכֶם, וְאַךְ זֶה שַׁבְתִּי

וְטֶרֶם בָּאתִי בְצֵל קוֹרָתִי. תְּבֹרַךְ לִי,

אַנְטוֹנִיּוֹ, בְּבוֹאֶךָ! עוֹד חֲדָשׁוֹת טוֹבוֹת

מִכָּל אֲשֶׁר פִּלַּלְתָּ שְׁמוּרוֹת אִתִּי לָךְ.

פְּתַח־נָא מִכְתָּב זֶה וְקָרָאתָ בּוֹ, כִּי שָׁלֹשׁ

מִסְּפִינוֹתֶיךָ בָּאוּ פִתְאֹם אֶל הַנָּמָל

עֲמוּסוֹת טוּב. אַךְ לֹא אַגֵּדְךָ, אֵיכָה בָא

לְיָדִי מִכְתָּב זֶה.

אַנְטוֹנִיּוֹ:

דּוּמִיָּה נֶאֱלָמְתִּי.

בַּסַּנִּיּוֹ:

הַאַתְּ הָיִית הַדּוֹקְטוֹרוֹס, וְלֹא יְדַעְתִּיךָ?

גְּרַצִּיַּנּוֹ:

וְאַתְּ הַסּוֹפֵר, נָאֹף יִנְאַף אִשְׁתִּי תַחְתָּי?

נֵרִיסָה:

אַךְ זְכָר־נָא, כִּי לֹא יַעֲשֶׂה הַסּוֹפֵר כֵּן,

בִּלְתִּי אִם יִגְדַּל וְהָיָה לְאִישׁ.

בַּסַּנִּיּוֹ:

בְּעַרְשִׂי אִתִּי

לְחֶבְרָה תֶאֱרַח, הַדּוֹקְטוֹרוֹס הַנֶּחְמָד,

וְעִם רַעְיָתִי תִּשְׁכַּב, עֵת כִּי אֵצֵא לְדַרְכִּי.

אַנְטוֹנִיּוֹ:

גְּבִרְתִּי הַנֶּחְמָדָה, חַיִּים לִי נָתַתְּ

וּמִחְיָה, כִּי עַל כֵּן קָרָאתִי בְּמִכְתָּב זֶה,

כִּי אֳנִיּוֹתַי בָּאוּ בְשָׁלוֹם לִמְחוֹז־חֶפְצָן.

פּוֹרְצִיָּה:

לוֹרֶנְצוֹ! גַּם לְךָ תַנְחוּמִים הֵבִיא סוֹפְרִי.

נֵרִיסָה:

בְּלִי כֶסֶף אֶתְּנֵם לוֹ. הִנֵּה אֲנִי נוֹתֶנֶת

בָּזֶה לְךָ וּלְיֶסִּכָּה מֵאֵת הַיְּהוּדִי

שְׁטָר־מַתָּנָה – וְלָכֶם כָּל יֵשׁ לוֹ בְּמוֹתוֹ.

לוֹרֶנְצוֹ:

גְּבִירוֹתַי, מָן אַתֶּן מַמְטִירוֹת מִשָּׁמַיִם

בְּדֶרֶךְ רְעֵבִים.

פּוֹרְצִיָּה:

עוֹד מְעַט וְאָתָא בֹקֶר.

יָדַעְתִּי, כִּי עוֹד טֶרֶם שְׁמַעְתֶּם כָּל הַקּוֹרוֹת,

כְּאַוַּת נַפְשְׁכֶם. נָבוֹאָה־נָּא הַבַּיְתָה,

וּבַחֲנוּ אוֹתָנוּ שָׁם בִּשְׁאֵלוֹתֵיכֶם,

וְנַעֲנֶה לָאֱמֶת כָּל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלוּ.

גְּרַצִּיַּנּוֹ:

רַק אַחַת זֹאת כָּל יָמַי אֶלְמְדָה לָדַעַת –

לִשְׁמֹר לְנֵרִיסָה לְעוֹלְמֵי־עַד אֶת הַטַּבָּעַת.⁵⁵

(יוֹצְאִים)

אחד מאלילי–הרומאים. ↩
נֵסטוֹר – הזקן והחכם בשׂרי צבא יָוָן, אשׁר השׁתתפו במלחמת טְרוֹיָה. ↩
את הרעיון הזה מביע שקספיר בכל עמקו בדרמה “כטוב בעיניכם”, מערכה שניה, מחזה שביעי. בטרגדיה “מקבּת”, מערכה חמישית, מחזה חמישי מדמה הוא – בדברים מזעזעים את הנפש – את החיים למשחק גרוע על הבימה. ↩
יַזּוֹן – גבור המיתוֹלוֹגיה היונית, שׁעם חֶבר–מרעיו הלךְ לבקשׁ את גזת–הזהב בקולכיס אשׁר בין הררי–קוקז וארמניה. ↩
שׁקספּיר מִתְכַּוֵּן לפילוסוף היוני הֵירַקְלִיטֶס, שׁהיה בו ההפךְ מּדֵימוֹקְרִיטֶס, “הפּילוסוף הצחקן”. ↩
רמז להבטחות הרבות, שהבטיחו הצרפתים לבוא לעזרת הסקוטים במלחמותיהם עם האנגלים. ↩
הַסִּבִּלָּה (הנביאָה, המגדת עתידות) אשר הבטיח לה אפולון, כי מספר ימי–חייה יהיה כמספר גרגרי–החול אשר בידה. ↩
אלילת–הירח אצל הרומאים הקדמונים. ↩
המשורר טעה, כפי הנראה, בחשבון. המספר, העולה מדברי פורציה למעלה, הוא ששה. ↩
מִקְוֵה הסוחרים בויניציה. ↩
כנראה היתה לעיני שקספיר השיחה, שבין ישוּע והשטן, כפי שהיא נמצאת בברית החדשה (מתתיהו, פרק ד'): “ויען (ישוע) ויאמר: כתוב, כי ”לא על הלחם לבדו יחיה האדם“ וכו'. ויאמר אליו (השטן): אם בן–אלהים אתה, התנפל ארצה, כי כתוב: ”כי מלאכיו יצוה לך. על כפים ישאונך פן תגוף באבן רגלך". ↩
אליל השמש אצל היונים. ↩
בשם–הכנוי הזה היו קוראים למלך–פּרס. ↩
סוֹלִימָן, הגדול במלכי התוגרים, נגף במלחמתו עם הפּרסים בשנת 1535. ↩
ליכס, משרתו של הגבור המיתולוגי הנערץ הרקוּלס. הוא הוא אשר הביא לאדוניו את “כתנת–המות”, אשר צבעה דֵיַנירה אהובתו בדם נֶסוס (עיין בשירו של שאול טשרניחובסקי: “דינירה”). ↩
אלקידס הוא הרקולס. ↩
כנראה ממה שבא, נשמטה במקור המלה “NOT”, לפני המלה “SERVE”, והמובן צריך להיות “לא יתנני” במקום “יתנני”. ↩
לפי נוסחה אחרת: “אִם לֹא נוֹצְרִי הוּא אָבִיךְ יְלָדֵךְ”. ↩
בראשית ל“ב, י”א: “כי במקלי עברתי את הירדן”. ↩
השוה לזה את דברי י'וּליֶט ב“רם ויעל”, מערכה שניה, מחזה שני (בתרגום י. ע. ס.): “הלא ידעתי, כי הלילה כצעיף על פני, כי לולא כן אדמו לחיי מבושה על כל אשר השמעתיך מפי בזה הלילה”. ↩
אליל–האהבה אצל הרומאים. ↩
מין סירת–טיול, שמשתמשים בה בונציה. ↩
גִלוי–ראשׁ – סמן לעבדות. ↩
“הַיָּם הַצָּר” (La Manche) בין אנגליה ובין צרפת. ↩
התיצב כצר ביני ובין רֶוַח של חמשים רבבה. ↩
את הרעיון הזה הביע שקספיר – אם גם באופן אחר ולא בדברים נמרצים כל–כך – גם בדרמות אחרות. השוה, למשל, את דברי המלך במחזה “המלך הֶנרי החמישי” (מערכה רביעית, מחזה ראשון): “ואם פי הוא המדבר אליך, אומר אני, כי המלך אך אדם הוא כמוני; ריח אחד יתן פרח הַסִּגָּל גם לי גם לו; במראה אחד יֵרָאוּ השמים גם לי גם לו”. ↩
עיין לעיל: מערכה ראשונה, מחזה שלישי. ↩
טַרְקְיָה – מין אבן יקרה (עיין תרגום אונקלוס לשמות כ“ח, י”ט). ↩
נוהגים היו להעיר את החתן ביום חתונתו בכלי שיר וזמרה. ↩
לשכך חמת אל–הים הזועם, הגישו אנשי טרויה את בת מלכם מנחה למפלצת–הים הנוראה. לבקשת אביה המלך, אשר הבטיח לתת לו סוסיו, אם יציל את נפש בתו ממות, נלחם אלקידס (הרקולס) את המפלצת ויוכל לה. ↩
טְרוֹיָה. ↩
אלהות המלחמה אצל הרומאים הקדמונים. ↩
דברים אלה נאמרו דרך התול. ↩
מידס המלך, אשר נעתרו האלים לבקשתו והפכו לזהב כל דבר אשר נגעה כף–ידו בו, עד שכמעט מת ברעב. ↩
הערת פב“י: במקור אצל שייקספיר מופנה משפט אחרון זה אל נריסה. נריסה עונה (בתרגום דורי מנור): ”מה, ותעמוד בזה?“ וגרצינו משיב: ”לא ננצח בלי שאעמוד בזה.“ ורק אז מופיע המשפט הבא בתרגום הנוכחי: ”אך מי זה בא?" וכו'. ↩
כפי הנראה, צריך להיות: סַלַּנִּיּוֹ אוֹ סַלּוֹרִינוֹ. ↩
שני סלעי–אימה במצר סִיצִילִיָּה. ↩
ראה לעיל: מערכה שניה, מחזה תשיעי, הערה. ↩
הערת פב"י: במקור זהו סַלּוֹרִינוֹ הדובר. ↩
יש מהמפרשׁים הסוברים, כי היו לעיני שקספּיר דברי בן–סירא: “נָאֶה חֶסֶד… בִּזְמַן מְצוּקָה כְּעַב רְבִיבִים בְּעֵת בַּצֹּרֶת”. ↩
גבּור הטרגדיה “הַיְּהוּדִי הֶעָשִׁיר מִמַּלְטָה” מֵאֵת בן–דורו שׁל שׁקספיר, המשׁורר האנגלי מַרְלוֹ. אחרים אומרים, כי זהו האסיר בַּר–אַבָּא, אשׁר בו – ולא בישׁוע הנוצרי – בחרו היהודים, כי ישׁלחהו פילטוס לחפשׁי (עיין “בשׂורות מתתיהו”, כ"ז). ↩
כפי הנראה, מתכוון הדכּס אךְ ורק לתנאי אנטוניו השׁני. ↩
טרואילוס – בן פְּרִיאָם, מלךְ טרויה. ↩
קְרֵסִידָה – אהובת טרואילוס – היתה בת כהן טרויה, אשׁר נפל אל מחנה היונים. ↩
אהובת פִּירַמִיס, אשׁר שׂם קץ לחייו, בבוא אליו השׁמועה הכוזבה, כי מתה אהובתו. ↩
דידו, בת מלךְ צר, אשׁר יסדה את קרתגו – אהובת איניאס. ↩
מכשׁפה מהוללת בימי–קדם, אשׁר חדשׁה את נעורי יסונוס חָמִיהָ. ↩
מכשׁפה מהוללת בימי–קדם, אשׁר חדשׁה את נעורי יסונוס חָמִיהָ. ↩
השׁוה לזה איוב, ל“ח, ז': ”ברָן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלהים". ↩
דיאנה – אלילת הירח. ↩
משׁורר ומנגן יוני מפורסם. ↩
ארבּוּס – שׁאוֹל בּמתּולוגיה היונית. ↩
אנדמיון – עלם יפה–תאר, אהוב דיאנה, אלילת הירח. ↩
שומר בן מאה עינים במתולוגיה היונית. ↩
הערת פב"י: המתרגם השמיט שש שורות של דברי גרצינו לפני המשפט האחרון בדבר שמירת הטבעת. ואלו השורות החסרות באנגלית:

Let it be so. The first inter’gatory That my Nerissa shall be sworn on is, Whether till the next night she had rather stay, Or go to bed now, being two hours to day. But were the day come, I should wish it dark Till I were couching with the doctor’s clerk. ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

קִראו עוד על אודות הפרויקט ועל איך לעזור 1

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות

חדש!

עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

ליצירה זו טרם הוצעו תגיות

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 48104 יצירות מאת 2674 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20558 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!