פתח דבר: דו־שיח מתמיד    🔗

הכותרת “קריאת הדורות” היא דו־כיוונית. מצד אחד היא מבטאת את הרצון לקריאה בספרות הדורות הקודמים, כדי להכירה לגופה ולהיטיב להבינה. בד בבד יש בה היענות להזמנתם, כביכול, של סופרי הדורות הקודמים לקרוא ביצירותיהם ולקיים עימהם דו־שיח מתמיד. קריאה בספרי הדורות הקודמים מן הראוי שתיעשה תמיד מתוך פרספקטיבה כפולה: קריאה היסטורית וקריאה אקטואלית. הקריאה ההיסטורית מנסה לשחזר ככל האפשר את אווירת התקופה שבתוכה נכתבו יצירות אלה ובה פעלו היוצרים וקהל הקוראים; והקריאה האקטואלית מנסה לבדוק את תוקף נוכחותן של היצירות בהווה, את ערכן בדורן ואת כוחן לשרוד ולהתקיים לדורות. עם זאת, השאלה הקבועה על ערכה של יצירה בדורה או לדורות, עם כל חשיבותה, היא משנית כאן, שהרי גם יצירות שערכן היה בשעתן בלבד, חשובות כחוליות בתולדות הספרות. זאת ועוד. מעמד זה אינו סופי ואינו סטטי, אלא דינמי וכפוף לשינויי הטעם הספרותי. לא פעם גם משתנה ההערכה ביחס אליהן מדור לדור, והדור החדש נוטל אותן מקרן הזווית ההיסטורית ומציבן במרכז הבמה הספרותית. ומן הצד האחר, יצירות שצלחוּ את מחסום הזמן והן מדברות אל לב הקורא בהווה ונוגעות ברגשותיו, לא תמיד מצליחות לשמור על מעמדן זה עם השתנות האווירה הכללית. לאלה כן אלה, יש חשיבות בהבנה הכוללת של התפתחות הספרות העברית, הנתונה בתהליך קבוע של שינוי מתוך המשכיות, ושל מתח מתמיד בין מסורת לחידוש.

שם הספר רומז גם לאחד מכינוייו של האלוהים: “קורא הדורות” (ישעיה מ"א, 4) במובן זה, שהספרות העברית היא היסוד הקיים והיציב בתרבות העברית ובחברה הישראלית. היא היתה אחראית בעבר ליצירת התודעה הלאומית המתחדשת, משמשת עוגן ביטחון מרכזי בהווה, ויש לקוות שתמשיך להתקיים גם בעתיד ולשמר את הגרעין התרבותי המשותף והמאחד של העם. כותרת המשנה של הספר: “ספרות עברית במעגליה”, מבטאת את הנחת־היסוד, שיש לקרוא את הספרות בהקשריה הרחבים: ההיסטוריים, החברתיים, הביוגרפיים, הפואטיים. אין הספרות צומחת בחלל־ריק, אלא על רקע זמנו ומקומו של היוצר. הכרת הביוגרפיה של היוצר, שהיא חשובה לכשעצמה, איננה ערובה להבנת היצירה, אך בלעדיה תהיה הבנתה חסרה. פרקי הספר ממחישים עקרון־יסוד זה בדרכים שונות. יש פרקים המוקדשים לספר או ליצירה ספרותית אחת; יש המעמידים במרכז את היוצר השלם או פן אחר ביצירתו; יש המוקדשים לסוגיות עקרוניות או לפרשות שהן בגדר אפיזודה המלמדת על הכלל, ויש המתארים תופעות חברתיות־תרבותיות שבמרכזן הסופרים והספרות.

בספר כונסו מחקרים ומסות שפורסמו במשך למעלה משלושים שנה בכתבי־עת שונים, יחד עם הפרקים המתפרסמים בו לראשונה. כל פרק נושא את חותם הזמן שבו נכתב ומשקף את שלבי ההתפתחות של הכותבת ושל המחקר ואת אווירת התקופה. ריכוזם יחד מייצג את קשת הנושאים המגוונת של ספרות הדורות האחרונים ואת זוויות הראייה הרבות שמתוכן הוארו נושאים אלה. הפרקים שונים זה מזה במידת המיצוי של הנושאים, בהתאם לבמות השונות שפורסמו בהן ולקהל היעד שהיו מכוונים אליו. יש ביניהם רשימות מסאיות מרפרפות, שאין עליהן חובת המיצוי ומנגנון ההוכחה האקדמי, ויש ביניהם פרקי מחקר מקיף ויסודי, עתירי הערות והפניות למראי־מקומות. כל הפרקים הובאו בדרך כלל כנתינתם הראשונה, ופורסמו כלשונם, ובהם כאלה, שאילו נכתבו היום, היו נכתבים אחרת ומנוסחים בהתאם למקובל היום. כל מאמר וכל מחקר הם תחנה בדרך ולא תחנה סופית. הכותב נמצא בתנועה מתמדת וכך גם המחקר סביבו נע ומשתנה כל הזמן, בד בבד עם השמירה על הגרעין היציב והקבוע. לכן, כל מחקר משקף את זמנו ומקומו והוא גם פרי זמנו ומקומו. השינויים שחלו מאז פורסם כל פרק לראשונה ועד לכינוסו זה באים לידי ביטוי בהחלפת כמה כותרות, בהערות שוליים אחדות, ובעיקר בעדכוני הביבליוגרפיה שפורסמה במרוצת השנים. התאריכים בסוף כל פרק, יחד עם ההערה הביבליוגרפית המפורטת בסוף כל כרך, המציינת את הזמן והמקום שבו פורסם או הושמע לראשונה, שומרים על המסגרת ההיסטורית ומאפשרים את שחזורה המדויק.

הפרקים חולקו להקבצי נושאים, ואורגנו בשנים־עשר שערים תחת כותרות מאחדות, שלא לפי הסדר הכרונולוגי שבו פורסמו לראשונה. נושאים לא מעטים משיקים זה לזה, ולכן, פרקים אחדים, שנקבעו במדור מסוים, יכולים היו להיכלל גם במדור אחר. בספר מסוג זה, שפרקיו נקבצו מכתבי־עת רבים, שבהם פורסמו לראשונה במשך שנים רבות, אין מנוס גם מחזרות פה ושם, כדי לשמור על שלמותו של כל פרק ופרק כנתינתו הראשונה. וכן לא היה מנוס מחוסר אחידות מסוים בשיטת ההערות והביבליוגרפיה. מראי המקומות המקוצרים מתוך ספַרי מַפְנִים לרשימה המפורטת שלהם בסוף הספר.

הפרק המוקדם ביותר שנכלל בספר הוא: “כי נגע בהם המוות ולא המיתם”, שפורסם ב’הפועל הצעיר‘, ו’ בשבט תשכ“ז (17.01.1967), (כרך ל"ח, שנה 60, גל' 17) תחת הכותרת: “עיון במסה ‘ישמעאל’ ליעקב שטיינברג”. היתה לי הזכות הנדירה, שאבי־מורי ז”ל, המסאי והמבקר ישראל כהן, עורך ‘הפועל הצעיר’, היה שושביני הראשון בספרות. מעל דפי ‘הפועל הצעיר’ קיבלתי את ההזדמנות הראשונה לפרסם, יחד עם קבוצה נכבדה של צעירות וצעירים נוספים, שעשו מעל דפי כתב־עת זה את צעדיהם הראשונים בכתיבה ספרותית ופובליציסטית. (ראו על כך בפרק מיוחד בספר זה). הפרק המאוחר ביותר שנכלל כאן סוגר את המעגל בין האב לבת. נושאו: “חשבון הדורות וחשבון־הדור” ובמרכזו: “מדיניות התרבות של ישראל כהן”. יסודו בהרצאה בטקס חנוכת הספרייה של ישראל כהן באוניברסיטת סטנפורד בארה"ב (22.3.2000). מעגליות זו באה גם לידי ביטוי בשם אחד מספר־י הראשונים ‘מעגלים’ (1975) החוזר בכותרת המשנה של ספר זה, כביטוי להנחת־היסוד שלו.

גם פרקי מחקר זקוקים למזל לא פחות מ“ספר־תורה שבהיכל”. יש מן הפרקים שנתפרסמו בשעתם, נקלטו והשפיעו ורישומם ניכר במחקרים שנכתבו אחריהם, ויש מביניהם שמזלם שיחק להם פחות, לא פעם בשל הקושי לדעת על עצם קיומם בכתבי־עת “נידחים” ובשל הטרחה להגיע אליהם. כעת, משהונחו יחד לפני הקוראים והחוקרים, יהיה לא רק קל יותר להגיע אליהם, אלא בעיקר לעמוד על קשרי הגומלין ביניהם. על אף שכל פרק נכתב בשעתו ובמבודד, הרי היד הכותבת היא אחת, והשיטה על כל שלבי התפתחותה משותפת לכולם. שיטה זו התפתחה והלכה מן השבלים המוקדמים, האינטואיטיביים והמהוססים ועד למודעוּת גוברת והולכת שהביאה לביסוס השקפת עולם מחקרית כוללת. היא מוצגת בשער הפותח “לא בחלל הריק”, שבו כונסו המסות העקרוניות המציגות אותה. בשער זה מובלטת הנחת־היסוד בדבר ההכרח לחקור את הספרות בהקשריה הרחבים, יחד עם מסות נוספות הדנות בהיבטים השונים של היחסים בין הספרות, הסופרים והחברה. שערי הספר האחרים כוללים פרקים בנושאים כגון: “דורת בשירה” “ודורות בפרוזה”; “דורות בספרות השואה”; “שיח יוצרים ויצירות”; “כתבי עת ספרותיים” כולל כתבי העת של “דור בארץ”. לשער זה צמודים עיונים הדנים בספריהם של שלושה סופרים בני דור זה. שער נוסף מוקדש ל“נשים בספרות”, וּבו מתקיים דיון בדמויות נשים כגיבורות ספרותיות כמו גם בנשים סופרות. השער התשיעי מוקדש ליחסי יהודים־ערבים כפי שהם משתקפים בספרות העברית, תוך הדגשה על ההתחלות. השער העשירי שהוקדש למורי ורבי פרופ' דב סדן, נוצר ברובו מתוך הרצאות שהושמעו בערבי העיון השנתיים, המלווים את טקס הענקת המלגות מטעם הקרן שיסד זליג לבון על שמו של דב סדן, ושאני משמשת כיו"ר שלה זה שנים הרבה. בשער האחד־עשר נכללו רשימות תחת הכותרת המשותפת: “חיי הספרות” והשער החותם את הספר הוא אישי והוקדש לאבי מורי, ישראל כהן, ולבני־דורי.

מפעל זה של כינוס “ילדי רוחי”, כפי שהיו סופרי הדורות הקודמים מכנים אותו, או בלשון משפחתית פחות כינוס “פזורי רוחי” ו“נפוצותי” הוא מלאכה מרגשת ומתסכלת בעת ובעונה אחת. ללא ספק זהו סיכום, אבל גם, כפי שאני מקווה, פתח להמשך מתוך התחדשות.

אני מבקשת להודות לפרופ' איתמר רבינוביץ נשיא אוניברסיטת תל־אביב, לפרופ' נילי כהן רקטור האוניברסיטה ולפרופ' מרסלו דסקל דקאן הפקולטה למדעי הרוח, על תמיכתם בכינוס זה בראשית הדרך. אני מבקשת להודות לכל הרבים שסייעו בידי. במיוחד אני מבקשת להודות לפרופ' אבנר הולצמן, תלמידי, עמיתי וידידי, על המבוא המקיף שהקדים לספר, על הערותיו המועילות ועזרתו הרבה. כמו כן יבואו על הברכה תלמידַי־עמיתַי עינת ברעם־אשל, חיה הופמן ועודד מנדה־לוי על סיועם המסור רב־השנים. תודה לאירית גלעד ולברוך אורן על מלאכת ההתקנה וההבאה לדפוס. תודה להוצאת “גוונים” ולמריצה רוסמן, על המאמץ לסלק מכשולים ולהנעים את העבודה.

תשרי תשס"א