ז’אן באטיסט ביאג’י הוא אדם מורכב במקצת. נולד בארה"ב. נעוריו עברו עליו בקורסיקה. גמר חוק לימודיו בפאריס. לפי מקצועו – משפטן. לפי שאיפותיו – מדינאי. לפי יחוסו המשפחתי – ליברל. סבו היה רפובליקני, אביו – ראש עיר רדיקלי. והוא, לפי השקפתו הפוליטית – לאומני.
במלחמה נגד היטלר נפצע פעמיים, נשבה, ברח מן השבי והצטרף לתנועת ההתנגדות. מתנועה זו יצא כחסידו ה“שרוף” של הגנראל דה־גול.
הוא סך הכל בן 38, רווק. האוניברסיטה של פאריס העניקה לו דיפלומה בהיותו בן עשרים. עבד כמתמחה תחת ידו של מוריס טורז (משפטן ומנהיג קומוניסטי) ונהפך לאחר מעוזריו החשובים. ואם כי השקפותיהם הפוליטיות מנוגדות – הרי ידידותם לא נצטננה.
ביאג’י הוא בלי ספק אישיות חזקה – ומעריץ אישים חזקים. הוא סבור, כי בלי תוקף אישיותו של טורז – וכמובן, גם כשרונו היו בתי משפט חוטאים בעיוות הדין. ואלמלא אירע לה לצרפת נס בהימצא לה בעת צרה ומצוקה קולונל אחד ושמו שארל דה־גול, היה כבודה של “האומה הגדולה” נפגם לעולמים.
את כבודה של צרפת וגדולתה כואב מר ביאג’י. כאשר נפגשנו ב“ביסטרו” פאריסאי לעת לילה, נתגלה לי במלוא מזגו הקורסיקאי, אותו מזג שכבר ניתן לעולם לטעום ממנו לפני 150 שנה. גם במיבנהו הוא דומה ל“קורסיקאי הקטן”, אף כי הוא רחב גרם יותר. וכאשר אגרופו יורד על השולחן, הוא מרקיד את הכוסות.
הזמינני, כדי לשמוע מפי על ישראל. ושמעתי מפיו על צרפת. בבחירות האחרונות לאסיפה הלאומית היה מועמד מטעם הרפובליקנים־הסוציאליסטים. והפסיד את המערכה.
בנאומיו לבוחרים אמר, כי את בעיית אלז’יריה אפשר לפתור בקלות. צריך לשלוח שלש סירות תותחים לנמל אלכסנדריה של מצרים וזה הכל… יריבו הרדיקלי לעג לו ואמר, כי את ביאג’י צריך לשלוח למוסד לחולי נפש.
מה קרה? אותו רדיקלי שנבחר, נתמנה תת־שר ההגנה לעניני ימיה. והוא היה זה שחתם על הפקודה (ב־1956) לצי הצרפתי לעלות על נמלי תעלת סואץ. צוחק מר ביאג’י מלוא הפה. לעג כזה לעגה ההיסטוריה ליריבו, והצדקה חותכת כזו היא נתנה לעמדתו. והוא בטוח שההיסטוריה תוסיף לאמת את השקפותיו ולטובה ולא לרעה.
הוא אינו רוצה להחזיר “עטרת תפארתה” של צרפת ליושנה. אינו תמים וגם לא שמרני עד כדי כך. אדרבה, חושב הוא, שצרפת מפגרת אחרי התקופה והיא זקוקה למהפכה. למהפכת הרוח, למהפכת המיבנה הכלכלי שלה, למהפכה חברתית. כל מה שנותר מן העבר הגדול, הוא – היכולת המילולית הגדולה… והעדר משווע של יכולת המעשה. צרפת היא כיום בעיניו המולדת הגדולה לאנרכיה של רוח האדם, בלי רעיון לאומי מרכזי שיעבור לפני העם כעמוד אש ועשן ויורה לו דרך.
מהפכה צריך לחולל, ומר ביאג’י רוצה לחולל מהפכה זו. הוא רוצה להחזיר את שארל דה־גול מהגלות הפוליטית לשלטון.
ביאג’י, מערכה א'.
*
הארוחה היתה נפלאה. הדג הצלוי, מטוגן בחמאה, היה מתובל במיטב התבלינים של המטבח הצרפתי. השתיה היתה כדת. ולעת בוא הפרידה נתאוששה במקצת רוחו של מר ביאג’י. על פאריס הלילית ירד סגריר. אך האורות הרהיבו עין ולב.
כעבור שנים.
באותו ביסטרו עצמו ושוב לעת לילה, מ־9 בערב עד 4 בבוקר. אך הפעם: מר ביאג’י רוצה לגרש את דה־גול מהשלטון. הגנרל גרם לו אכזבה מרה במסרו את אלז’יריה האהובה, הצרפתית, לידי בן בלה ושותפיו הנוכלים. אגרופו של מר ביאג’י יורד על השולחן במהלומות כבדות, מהדהדות. ואי אפשר לעצור את שטף דיבורו, את רצף תוארי הגנאי שהוא מוריד על ראשו של הגנרל.
ביאג’י, מערכה ב'.
הארוחה היתה נפלאה, מעל פאריס הלילית זהרו אורות הזהב.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.