הָיֹה הָיָה בֶּן־מֶלֶךְ צָעִיר, שֶהָיָה בֵּן יָחִיד לְמֶלֶך גָדוֹל אֶחָד. מִיוֹם הִוָלְדוֹ סָבְבוּ אוֹתוֹ יוֹעֲצֵי הַמַמְלָכָה הַגְבוֹהִים וּמְשָרְתִים רַבִּים, אֲשֶר תָּמִיד מִלְאוּ אֶת כָּל מַאֲוַיָיו וְאֶת כָּל חֵפֶץ לִבּוֹ. וְלַמֶלֶךְ שַׂר זָקֵן סוֹכֵן הָאַרְמוֹן מִן הַיָמִים אֲשֶר הוּא בְּעַצְמוֹ עֲדַיִן הָיָה בֶּן־מֶלֶךְ צָעִיר. וַיְמַן אֶת הַשַׂר הַזֶה לְסוֹכֵן עַל אַרְמוֹן בֶּן־הַמֶלֶךְ הַצָעִיר, כִּי בוֹ הֶאֱמִין יוֹתֵר מִכָּל הַשָׂרִים הָאֲחֵרִים. וְעַל הַשַׂר הַזֶה נֻטַּל לְלַווֹת אֶת כָּל מַעֲשֵׂי בֶן־הַמֶלֶךְ בִּדְבָרִים: “הוֹד מַלְכוּתְךָ, הֵיטַבְתָּ לַעֲשׂוֹת”, אוֹ: “הוֹד מַלְכוּתְךָ, הֲרֵעוֹתָ לַעֲשׂוֹת”. וּבֶן־הַמֶלֶךְ נִצְטַוָה לְכַבֵּד אֶת הַשַׂר וְלִשְמוֹעַ בְּקוֹלוֹ. כֵּן חָפֵץ הַמֶלֶךְ הַזָקֵן.

וּבֶן־הַמֶלֶךְ גָדַל וַיִלְבַּש בִּגְדֵי מֶשִי וְצַוְרוֹן גָדוֹל מַעֲשֵׂי רִקְמָה. עַל רַגְלָיו חָבַש סַנְדַלֵי זָהָב, שֶפֵּאֲרוּ וְהֵקֵלוּ אֶת צְעָדָיו. פִּי מוֹרָיו הָיָה מָלֵא תְהִלַת נִמוּסֵי הַמַלְכוּת וְהַמִדוֹת הַיָפוֹת שֶהַנַעַר הִצְטַיֵן בָּהֶם, וּבְנֵי עַם הָאָרֶץ נָשְקוּ אֶת יָדָיו לְמוֹ פִיהֶם מִדֵי יֵצֵא בְּגַנֵי הָעִיר לָשׂוּחַ בְּלִוְיַת הַשַׂר הַסוֹכֵן אֲשֶר עַל אַרְמוֹנוֹ. כַּאֲשֶר עָמַד יֶלֶד פּוֹשֵט יָד אֵצֶל הַשַעַר, יִגַש אֵלָיו בֶּן־הַמֶּלֶךְ וְנָתַן לוֹ כֶּסֶף בִּשְבִיל הוֹרָיו הָעֲנִיִים וּמַמְתַּקִים בִּשְבִיל הַיֶלֶד עַצְמוֹ. וְתָמִיד בְּצֵאתוֹ אֶל הַחוּץ יִשָׂא אַחֲרָיו אַחַד הַמְשָרְתִים סַל מָלֵא מַתָּנוֹת וְשַׂר הָאַרְמוֹן הָיָה אוֹמֵר בְּמִקְרִים כָּאֵלֶה: “הוֹד מַלְכוּתְךָ, הֵיטַבְתָּ לַעֲשׂוֹת!” וְעַל הַדְבָרִים הָאֵלֶה שָׂמַח בֶּן־הַמֶּלֶךְ תָּמִיד. רַק לִפְעָמִים רְחוֹקוֹת הָיָה שוֹמֵעַ מִפִּי שַׂר הָאַרְמוֹן הַזָקֵן אֶת הַדְבָרִים: “הוֹד מַלְכוּתְךָ, הֲרֵעוֹתָ לַעֲשׂוֹת”. וּכְשָמְעוֹ אֶת הַדְבָרִים הָאֵלֶה, יִבְכֶּה בֶּן הַמֶּלֶךְ כָּל הַלַיְלָה, וְיַרְגִיש אֶת עַצְמוֹ מְבֻיָש כָּל כַּךְ, שֶעוֹד מְעַט וְגָוַע מִצַעַר וַחֲרָטָה. מִשְמֶרֶת שַׂר הָאַרְמוֹן הָיְתָה קַלָה, כִּי הוּא הָיָה בָקִי בְּכָל הַחָכְמוֹת, וּבְכָל מִקְרֶה יָדַע מַה עָלָיו לַעֲשׂוֹת. וּמֵעוֹלָם לֹא הָיָה סָפֵק וּפִקְפּוּק בְּלִבּוֹ לָדוּן עַל מַעֲשֵׂי בֶן הַמֶּלֶךְ, אִם טוֹבִים וְאִם רָעִים הֵם. בִּשְבִילֵנוּ, בְּנֵי־אָדָם פְּשוּטִים, קָשֶה הַדָבָר הַזֶה יוֹתֵר מִכֹּל, אַךְ לוֹ הָיָה קַל הַדָבָר, כִּי הוּא יָדַע אֶת הַכֹּל, אֶת חֻקֵי הֶחָצֵר וְאֶת חֻקֵי הַמְלוּכָה וְאֶת כָּל הֲלִיכוֹת הַמוֹשֵל וְחוֹבוֹתָיו וּזְכֻיוֹתָיו.

אֲבָל בְּאַחַד הַיָּמִים הָיְתָה כָּל חָכְמָתוֹ מֵאָפַע: בֶּן הַמֶּלֶךְ אָכַל בָּרֶגַע הַהוּא אֶת אֲרֻחַת הָעֶרֶב. הַמְשָרֵת שָׂם לְפָנָיו סֵפֶל חָלָב, וְעַל לֵב בֶּן־הַמֶלֶךְ עָלָה לְבַקֵש עוֹד פַּת־בְּחֶמְאָה. תֵּכֶּף שָׂמוּ לְפָנָיו אֶת הַלֶחֶם עַל קַעֲרַת זָהָב, וְהוּא הִתְחִיל לֶאֱכֹל. אֶפְשָר הַדָבָר, שֶהוּא הָיָה כְּבָר שָׂבֵעַ, וְרַק בְּתוֹר־צְחוֹק בִּקֵש לָתֵת לוֹ עוֹד לֶחֶם; וְאוּלַי בְּכַוָנָה עָשָׂה זֹאת. בְּקִצוּר הוּא אָכַל רַק אֶת אֲשֶר בַּתָּוֶךְ, אֶת הַחֵלֶק הָרַךְ, וַיַשְאֵר אֶת הַקְרוּם הַקָשֶה בַּקְעָרָה. כַּאֲשֶר רָאָה שַׂר־הַבַּיִת הַזָקֵן אֶת הַדָבָר הַזֶה, נָפְלָה עָלָיו אֵימַת־מָוֶת, כִּי כָל חָכְמָתוֹ הִתְבַּלְעָה בְּאוֹתָהּ שָעָה וְלֹא יָדַע, מֶה עָלָיו לְהַגִיד: הַהֵיטִיב בֶּן הַמֶּלֶךְ אִם הֵרַע לַעֲשׂוֹת. לְאָשְרוֹ הַגָדוֹל, לֹא שָׂם לֵב בֶּן־הַמֶלֶךְ הַקָטָן, מִתּוֹךְ נִמְנוּם, לִשְתִיקַת שַׂר־הַבַּיִת. וַדַאי שֶהָיָה אוֹכֵל לְסוֹף גַם אֶת קְרוּם הַלֶחֶם, כְּדֵי שֶלֹא לְהָבִיא אֶת אוֹמְנוֹ בִּמְבוּכָה. אַךְ הַקְרוּם נִשְאַר, וְכָל מַה שֶהוֹסִיף שַׂר־הַבַּיִת לְהַבִּיט בּוֹ, כֵּן רָבְתָה מְבוּכָתוֹ וְכֵן גָדְלוּ סְפֵקוֹתָיו: הַחַיָב בֶּן־מֶלֶךְ לֶאֱכֹל אֶת קְרוּם הַלֶחֶם אוֹ לְהַשְאִירֵהוּ. וַיְהִי כַּאֲשֶר הִשְכִּיבוּ אֶת בֶּן־הַמֶלֶךְ הַצָעִיר עַל מִטָתוֹ, וַיְמַהֵר הַזָקֵן לָרוּץ בְּכָל אֲשֶר יָכֹל אֶל הַמוֹרֶה, אֲשֶר נֶחְשַב לְשֵנִי לוֹ בְחָכְמָתוֹ בֵּין כָּל יוֹשְבֵי הַמְדִינָה וְהַשְפָּעָתוֹ הָיְתָה רַבָּה בַּחֲצַר הַמֶלֶךְ. הַמְרוּצָה הָיְתָה קָשָה עָלָיו מְאֹד, לֹא רַק מִפְּנֵי שֶהָיָה זָקֵן וּנְשִימָתוֹ קָצְרָה, אֶלָא גַם מִשוּם שֶהַמוֹרֶה הָיָה עוֹיֵן אוֹתוֹ, וּשְנֵיהֶם יַחְדָו הָיוּ מִתְחָרִים לִפְנֵי הַמֶלֶךְ לַעֲקֹץ בְּעֵינָיו אִיש אֶת רֵעֵהוּ בְּתַחְבּוּלוֹתֵיהֶם וּשְנִינוּתֵיהֶם. זוּ הָיְתָה הַפַּעַם הָרִאשוֹנָה, שֶהָיָה שַׂר־הֶחָצֵר הַזָקֵן אָנוּס לִפְנוֹת אֶל אוֹיְבוֹ וְלִשְאוֹל בַּעֲצָתוֹ, וּבְעָמְדוֹ לִפְנֵי פֶתַח בֵּית הַמוֹרֶה, רָעֲדוּ בִּרְכָּיו, וּבְלִבּוֹ הִתְפַּלֵל לַה' שֶלֹא יַעַזְבֵהוּ בִּשְעַת קַלְקָלָתוֹ זוּ. אַךְ מַה יָכֹל לַעֲשׂוֹת? מַה יִהְיֶה, אִם בֶּן הַמֶלֶךְ זָרַק אֶת קְרוּם הַלֶחֶם בְּשָעָה שֶהָיָה מְחֻיָב לֶאֱכֹל אוֹתוֹ? אֻמְלָל יִהְיֶה אָז בֶּן־הַמֶלֶךְ הַקָטָן כָּל יְמֵי חַיָיו, וְגַם לִהְיוֹת לְמֶלֶךְ יִבָּצֵר מִמֶנוּ. וְהָאָשֵם בְּכָל הָאָסוֹן יִהְיֶה רַק הוּא, שַׂר הֶחָצֵר הַזָקֵן, שֶלֹא קָרָא בְּמוֹעֲדוֹ: “הוֹד מַלְכוּתְךָ, הֲרֵעוֹתָ לַעֲשׂוֹת!”

וְהַמוֹרֶה קִבֵּל אוֹתוֹ בְּנִמוּס וּבְכָבוֹד. הוּא הֶעֱמִיד פָּנִים, כְּאִלוּ הַבִּקוּר לֹא יֵחָשֵב בְּעֵינָיו לְפֶלֶא כְלָל. וַיִשְאַל אוֹתוֹ לִשְלוֹמוֹ וּלְמַצַב הָאֲוִיר שֶבַּחוּץ וַיְשַפְשֵף בֵּינְתַּיִם אֶת יָדָיו, כִּי הִרְגִיש, שֶמִקְרֶה בִּלְתִּי רָגִיל הָיָה הַפָּעַם. לְסוֹף, אַחֲרֵי שׂוֹחֲחָם רְגָעִים אֲחָדִים, אָמַר שַׂר־הַבַּיִת:

– שְמַע נָא, יְדִידִי, מַה שֶחָפַצְתִּי לְסַפֵּר לְךֶָרֶךְ אֲגַב: בֶּן־הַמֶלֶךְ אָכַל הַיוֹם פַּת־חֶמְאָה וְהִנֵה תוֹכוֹאָכַל וּקְרוּמוֹ הִשְאִיר בַּקְעָרָה. שִׂים נָא לִבְּךָ, הַיוֹם בָּעֶרֶב אַחֲרֵי סְעֻדַת־הָעָרֶב.

הַמוֹרֶה עָשָׂה אֶת אָזְנָיו כַּאֲפַרְכֶּסֶת:

– הֶאָח, קוּנְדָס נָעִים זֶה! עָנָה בִּשְׂחוֹק.

וְשַׂר־הֶחָצֵר אָמַר בְּלִבּוֹ:

– הֲכַוָנָתוֹ, כִּי נָעִים הַיֶלֶד וְהֵטִיב לַעֲשׂוֹת, אוֹ כִּי קוּנְדָס הוּא וְרַע הַמַעֲשֶׂה הַזֶה?

וּמְפֹרָש הוֹסִיף:

– יֶלֶד רָגִיל מְחֻיָב לֶאֱכֹל אֶת כָּל הַקְרוּם שֶעַל הַלֶחֶם; דָבָר זֶה מוּבָן מֵאֵלָיו.

– מוּבָן מֵאֵלָיו, – הִסְכִּים הַמוֹרֶה וְשִפְשֵף אֶת יָדָיו.

וְשַׂר־הֶחָצֵר אָמַר בְּלִבּוֹ, כִּי עָלָה לוֹ לָצוּד כְּבָר אֶת הַמוֹרֶה בְּרִשְתּוֹ וַיֹּאמַר בְּקוֹל מַכְרִיעַ:

– בֶּן־מֶלֶךְ אֵינוֹ יֶלֶד רָגִיל.

– אַךְ לֹא, חֲבִיבִי שַׂר הַבַּיִת, – עָנָה הַמוֹרֶה, – בֶּן־הַמֶלֶךְ הִנֵהוּ בֶאֱמֶת יֶלֶד בִּלְתִּי־שָכִיחַ וְאֵיךְ אֶפְשָר אַחֶרֶת אִם בַּר־סַמְכָא כָּמוֹךָ מַדְרִיךְ אוֹתוֹ בְּמִקְצֹעַ־הַחִנוּךְ.

אַךְ שַׂר הֶחָצֵר הִתְנַגֵד וְאָמָר:

– אִם גְדָל־הַמַדָעִים כַּאֲדוֹנִי מֵאַלְפֵהוּ.

וְלַדְבָרִים הָאֵלֶה הִשְתַּחֲווּ אִיש לְעֻמַת רֵעֵהוּ.

כְּשֶחִדְשוּ אֶת שִׂיחָתָם אָמַר שַׂר־הַבַּיִת:

– וַדַאי שֶשְאֵלָה מַדָעִית הִיא: הֲמֻתָּר לְבֶן־מֶלֶךְ לְהַשְאִיר אֶת קְרוּם הַלֶחֶם אִם מְחֻיָב הוּא לְאָכְלֵהוּ.

וְאַחֲרֵי עִיוּן רַב הֶחְלִיטוּ כִּי לֹא יוּכְלוּ גַם שְנֵיהֶם לְהִתְקַיֵם, אִם לֹא יִתְמְכוּ אִיש בְּאָחִיו. וַיַצִיעַ הַמוֹרֶה לִקְרֹא אֶת כָּל סִפְרֵי הַבִּבְּלִיוֹתֵּיקָה הָרַבִּים, אֲשֶר מִלְאוּ בַּיִת שָלֵם, וְלָדַעַת: הֲיֵש בָּהֶם הֲלָכָה פְּסוּקָה בְּנוֹגֵעַ לַשְאֵלָה, מָה עַל בְּנֵי הַמְלָכִים לַעֲשׂוֹת בִּקְרוּם הַלֶחֶם. נִמְנוּ וְגָמְרוּ כִּי שַׂר הֶחָצֵר יַצִיעַ אֶת הַמַחֲלֹקֶת עַל סֵדֶר הַיוֹם, וְהַמוֹרֶה יִכְתֹּב חִבּוּר שָלֵם, אֲשֶר בּוֹ יוֹכִיחַ כִּי שַׂר־הָאַרְמוֹן צָדַק בְּמִשְפָּטוֹ. וַיִפָּרְדוּ אִיש מֵעַל אָחִיו בִּלְחִיצַת־יָדַיִם מְהִירָה וּמִמָחֳרַת הַיוֹם הַהוּא הֵחֵל הַמוֹרֶה לִקְרֹא בְּסִפְרֵי הַבִּבְּלִיוֹתֵּיקָה.

וְהַמוֹרֶה הָיָה קוֹרֵא מָהִיר עַד לְהַפְלִיא; וְכַאֲשֶר הִסְתַּכְּלוּ בְעֵינָיו בִּשְעַת קְרִיאָתוֹ, הָיוּ נִרְאוֹת כְּאוֹפַנִים מִתְגַלְגְלִים בִּמְהִירוּת וּבְלִי הַפְסֵק. וּבֶאֱמֶת הָיָה הַמוֹרֶה מַפְנֶה אוֹתָן לְאֹרֶךְ הַשוּרוֹת הֵנָה וָהֵנָה עַד תֹּם כָּל הָעַמוּד, וּבִמְהִירוּת כָּזוּ אֲשֶר נִדְמְתָה לִמְרוּצַת הַסְלִיל בִּמְכוֹנַת הַתְּפִירָה. מִדֵי קָרְאוֹ נִשְמַע רִשְרוּש הֶעָלִים בְּלִי־הֶרֶף וְכִמְעַט שֶלֹא הִסְפִּיק לַהֲפוֹךְ אוֹתָם בְּיָדוֹ – כָּל כַּךְ הָיָה מְמַהֵר בִּקְרִיאָתוֹ. בַּיוֹם הָרִאשוֹן הִסְפִּיק לִגְמוֹר סֵפֶר עָב וְגָדוֹל וְהִנִיחַ אוֹתוֹ הַצִדָה, כִּי מְאוּם לֹא מָצָא בוֹ עַל אֹדוֹת שְאֵלַת קְרוּם־הַלֶחֶם. מַה שֶלֹא הִצְלִיחַ הַיוֹם יָקוּם מָחָר, חָשַב בְּלִבּוֹ, וַיִשְכַּב עַל מִטָתוֹ עָיֵף עַד־מָוֶת.

בֵּין כַּךְ טָמַן שַׂר־הָאַרְמוֹן אֶת קְרוּם־הַלֶחֶם בָּאָרוֹן, כְּדֵי שֶיֹאכַל אוֹתוֹ בֶּן הַמֶלֶךְ אַחֲרֵי כֵן, אִם יִמְצָא הַמוֹרֶה כָּתוּב בְּסִפְרֵי הַחֲכָמִים, שֶבְּנֵי מְלָכִים מְחֻיָבִים לֶאֱכֹל אֶת הַקְרוּם. אַךְ אוֹי וַאֲבוֹי! – עוֹד בְּאוֹתוֹ יוֹם, כַּאֲשֶר הִנִיחַ הַמוֹרֶה אֶת הַסֵפֶר הָרִאשוֹן הַקָרוּא הַצִדָה, הִשְאִיר בֶּן הַמֶלֶךְ שוּב שְנֵי קְרוּמֵי לֶחֶם בַּקְעָרָה, וְגַם הַפַּעַם לֹא יָדַע שַׂר־הָאַרְמוֹן מֶה עָלָיו לְהַגִיד. אֲבָל בַּסֵתֶר סָגַר גַם אֶת אֵלֶה בָּאָרוֹן, כְּדֵי שֶיוּכַל בֶּן־הַמֶלֶךְ לְתַקֵן אַחַר כַּךְ אֶת עַוְתָתוֹ. אַךְ אִיש לֹא יָדַע אֶת הַדָבָר. וְגַם בַּיָמִים הַבָּאִים הָיָה הַדָבָר כְּמוֹ שֶהָיָה בַּיוֹם הָרִאשוֹן. בֶּן הַמֶלֶךְ הִתְרַגֵל כְּבָר לְהַשְאִיר אֶת קְרוּמֵי הַלֶחֶם, כִּי כֹה עָרְבוּ הַמַאֲכָלִים לְחִכּוֹ יוֹתֵר. וְעַד מְהֵרָה נֶעֶרְמוּ קְרוּמֵי לֶחֶם, עַד שֶמָלֵא כָל הָאָרוֹן אוֹתָם. אָז צִוָה שַׂר־הָאַרְמוֹן לְהָבִיא אוֹתָם בְחֶדֶר גָדוֹל אֲשֶר בַמִגְדָל, וְשָם נֶאֶסְפוּ בְּאַרְגָזִים, וּמִדֵי פַּעַם כַּאֲשֶר יִמָלֵא הָאָרוֹן, יָרִיקוּ אוֹתוֹ בַחֶדֶר הַהוּא לְתוֹךְ הָאַרְגָזִים.

וּבֶן־הַמֶלֶךְ גָדַל בְּלִי דְאָגָה וּבְלִי רֹגֶז, בְּשָעָה שֶשַׂר הָאַרְמוֹן הוֹסִיף לְהִתְעַצֵב אֶל לִבּוֹ יוֹתֵר וְיוֹתֵר. וּבְשַׂר הַמוֹרֶה הָלַךְ וָדַל מִיוֹם לְיוֹם מִקְרִיאָתוֹ הַמְרֻבָּה. הוּא קָרָא יוֹמָם וָלַיְלָה וְדַפֵּי הַסְפָרִים עָפוּ עַל פָּנָיו כְּבִסְעָרָה, כְּתוֹלַעַת־הַסְפָרִים הִתְעַמְקוּ עֵינָיו בַּסְפָרִים מִדַף אֶל דַף, מִפֶּרֶק אֶל פֶּרֶק, מִטוּרֵי הַסְפָרִים אֲשֶר לְמַעְלָה אֶל הָאִצְטַבָּאוֹת אֲשֶר לְמַטָה, וּמִן הָאוּלָם הָאֶחָד אֶל הַשֵנִי. אֲבָל אוּלָמוֹת הָיוּ פֹּה לְאֵין מִסְפָּר, לְמִן הַתָּאִים אֲשֶר בַּמַרְתֵּפִים עַד הַטְפָחוֹת אֲשֶר מִתַּחַת לַגָג. וְעַל הַסְפָרִים נִמְצְאָה שִכְבַת אָבָק עָבָה כַעֲבִי הָאֶצְבַּע, אֲשֶר נָפְלָה אַרְצָה כְּלִיפִים גְדוֹלִים מִדֵי־גַעַת בָּהֶם. אַךְ הַמוֹרֶה לֹא שָׂם לִבּוֹ אֶל זְהָבָן שֶל כְּרִיכוֹת הָעוֹר הַנִפְלָאוֹת, אֲשֶר נִשְקַף מִתַּחַת הָאָבָק כְּכִתְמֵי אוֹר הַחַמָה, וְהִבְרִיק כְּאִלוּ זֶה עַתָּה יָצָא מִתַּחַת יְדֵי הַכּוֹרֵךְ לְהַגִיד תְּהִלָתוֹ בְּרַבִּים; לֹא שָׂם לִבּוֹ גַם אֶל הָאַנְקוֹרִים אֲשֶר קִנְנוּ מֵאַחֲרֵי תְרִיסֵי הַחַלוֹנוֹת הַסְגוּרִים תָּמִיד – בְּקִרְבָה יְתֵרָה אֶל הַשְמָשִיוֹת, עַד שֶאֶפְשָר הָיָה לִסְפּוֹר אֶת בֵּיצֵיהֶן בְּתוֹךְ הַקִנִים. הוּא הִרְשָה לַצִפֳּרִים הַקְטַנוֹת וְהַגְדוֹלוֹת לְצַפְצֵף כְּאַוַת נַפְשָן, וַיָשׂם אֶת כָּל לִבּוֹ רַק לְהַדְלִיק נֵר חָדָש מִדֵי יִתַּם הַנֵר הַדוֹלֵק, וְגַם אָז נֶחְפַּז מְאֹד בִּקְרִיאָתוֹ. שָנָה אַחַר שָנָה עָבְרָה, וְהַמוֹרֶה וְגַם שַׂר־הָאַרְמוֹן קִווּ עוֹד, כִּי סוֹף סוֹף יִמְצְאוּ בְּאַחַד הַסְפָרִים פֵּשֶר־דָבָר. כִּי מִכָּל מִינֵי הַסְפָרִים אֲשֶר בְּכָל הַתֵּבֵל נִמְצְאוּ בְּבֵית־הָעֵקֶד הַזֶה סֵפֶר אֶחָד לְדוּגְמָא. אַךְ לַשָוְא. הַמוֹרֶה לֹא מָצָא בְּכָל אוֹצַר־הַסְפָרִים אֶת אֲשֶר בִּקֵש. וַיְהִי הַיוֹם אַחֲרֵי עֲבוֹר עֶשֶׂר שָנִים לִקְרִיאַת־הַסְפָרִים, וְהַיוֹם יוֹם חֹרֶף מְעֻנָן. דָלַף גֶשֶם טוֹרֵד מָהוּל בְּשֶלֶג, עַד שֶכָּל הַחוּצוֹת שָקְעוּ בַבּוֹץ. חָשְכָה הַשֶמֶש, וְהַפַּנָסִים כְּבָר הוֹעָלוּ. הַמוֹרֶה סָגַר אֶת הַסֵפֶר הָאַחֲרוֹן אֲשֶר בַּבִּבְּלִיוֹתֵּיקָה, וְהוּא יָדַע כְּבָר אֶל נָכוֹן, כִּי אֵין סֵפֶר כָּתוּב בְּכָל הָעוֹלָם, מָה עַל בֶּן־מֶלֶךְ לַעֲשׂוֹת: הֲיֹאכַל אִם יַשְאִיר אֶת קְרוּם־הַלֶחֶם. כַּאֲשֶר קָם הַמוֹרֶה מִמוֹשָבוֹ וַיְכַבֶּה אֶת נֵרוֹ וַיֵרֶד מֵעַל הַמַעֲלוֹת, לֹא יָכֹל לַעֲצוֹר מִשִׂמְחָה בְּעַד צְחוֹק גָדוֹל, וְגַם בְּעָמְדוֹ בָּרְחוֹבוֹת הָעִיר לָשוּב אֶל בֵּיתוֹ צָחַק לְעַצְמוֹ, וַיְהִי הוּא הָאֶחָד אֲשֶר עָלַץ בֵּין כָּל בְּנֵי הָאָדָם. בְּשוּבוֹ אֶל בֵּיתוֹ הִשְקִיף בָּרְאִי וַיִתְבּוֹנֵן אֶל מַרְאֵהוּ, וְרַק עַתָּה יָדַע כִּי שְׂעָרוֹ הָפַךְ לָבָן לְגַמְרִי וְכִי עֵינָיו אָדְמוּ וְצָבוּ מִקְרִיאָה יְתֵרָה וְנִתְבַּלְטוּ כְּעֵינֵי הַצְפַרְדֵעַ. אֲבָל כָּל הַדָבָר הַזֶה הָיָה כְאַיִן וְלֹא הִפְרִיעַ אֶת שִׂמְחַת לִבּוֹ. הוּא גִלַח עַד מְהֵרָה אֶת זְקָנוֹ וַיֵלֶךְ אֶל מְעוֹן שַׂר הָאַרְמוֹן הַזָקֵן, אֲשֶר יָשַב בְּבֵיתוֹ חֲבוּש רֶגֶל, מִפְּנֵי שֶמַחֲלַת הַפּוֹדַגְרָה תָקְפָה עָלָיו. כַּאֲשֶר רָאָה שַׂר־הָאַרְמוֹן אֶת הַמוֹרֶה שָכַח אֶת כָּל מַכְאוֹבָיו קָפַץ וַיָרָץ לִקְרָאתוֹ:

– יְהִי בוֹאֲךָ בָּרוּךְ, מוֹרֶה יָקָר, מַרְאֵה פָנֶיךָ מְבַשֵׂר טוֹב.

אַחַר כַּךְ הִתְבּוֹנֵן אֵלָיו בִּתְשׂוּמֶת לֵב יְתֵרָה, וַיַרְא כִּי פָּנָיו נִשְתַּנוּ תַּכְלִית שִנוּי. לְמִן הַיוֹם אֲשֶר הִתְחִיל הַמוֹרֶה לִקְרוֹא בַסְפָרִים לֹא עָלָה שְׂחוֹק עַל שִׂפְתֵי שַׂר הָאַרְמוֹן. וּמִדֵי יוֹם כַּאֲשֶר יַשְאִיר בֶּן־הַמֶלֶךְ אֶת קְרוּם־הַלֶחֶם עַל הַקְעָרָה, הָיוּ הַקְמָטִים בִּפְנֵי הַזָקֵן מִתְעַמְקִים, וַחֲרִיצִים שֶל מְרִירוּת הִתְמַתְחוּ בֵּין סַנְטֵרוֹ וּבֵין פִּיו וּמִמַעַל לְגַבּוֹת עֵינָיו. רֶגַע אֶחָד הִתְבּוֹנְנוּ אִיש בְּרֵעֵהוּ, אַחַר כַּךְ אָמַר הַמוֹרֶה:

– הוֹד רוֹמְמוּתְךָ, (כִּי בֵינְתַּיִם עָלָה שַׂר־הָאַרְמוֹן לְמַעֲלַת “הוֹד רוֹמְמוּת”) – אֲנִי קָרָאתִי אֶת כָּל הַסְפָרִים אֲשֶר בַּתֵּבֵל, וַאֲנִי יָכוֹל לְאַמֵת כִּי בַשְאֵלָה הַמַדָעִית הַמְעַנְיֶנֶת אוֹתָנוּ, כְּלוֹמַר: הַמְחֻיָב בֶּן־מֶלֶךְ לֶאֱכֹל אֶת קְרוּם־הַלֶחֶם אִם לֹא – אֵין שָם אַף רֶמֶז כָּל־שֶהוּא.

כַּאֲשֶר שָמַע שַׂר הָאַרְמוֹן אֶת הַדְבָרִים הַאֵלֶה הִתְחִיל מְקַפֵּץ בַּחֶדֶר כִּמְשֻגָּע, וּמֵאוֹתָהּ שָעָה וָאֵלֶךְ נִרְפְּאָה מַחֲלָתוֹ.

– אִם כֹּה, הֲרֵי הֵיטַבְתִּי לַעֲשׂוֹת! – קָרָא וְחָזַר וְקָרָא, – אִם אֵין הֲלָכָה קְבוּעָה בָזֶה, הֲרֵי לֹא יָכֹלְתִּי לְהוֹרוֹת הוֹרָאָה. עַתָּה יַגִיד הַמֶלֶךְ מַה לַעֲשׂוֹת.

וּמִבְּלִי שִׂים לֵב עוֹד אֶל הַמוֹרֶה, לָבַש אֶת בִּגְדֵי הַשְׂרָד שֶלוֹ וַיֵלֶךְ וַיִתְיַצֵב לִפְנֵי הַמֶלֶךְ.

– חֲבִיבִי, – אָמַר אֵלָיו הַמֶלֶךְ, – מָה הַדָבָר, אֲשֶר אִלֵץ אוֹתְךָ לְהִתְיַצֵב לְפָנַי בְּשָעָה מְאֻחֶרֶת כָּל כַּךְ? מְקַוֶה אָנֹכִי, כִּי לֹא בְשׂוֹרַת־אָסוֹן הֵבֵאתָ אֵלַי עַל־אֹדוֹת בְּנִי.

– לֹא וָלֹא, אֲדוֹנִי הַמֶלֶךְ, – עָנָה הוֹד רוֹמְמוּתוֹ מִתּוֹךְ זְחִיחוּת הַדַעַת, – בִּנְךָ הוֹלֵךְ וְגָדוֹל, הוֹלֵךְ וְחָזָק מִיוֹם לְיוֹם, וּמִיוֹם לְיוֹם מִתְרַבָּה חָכְמָתוֹ וְנִדְבַת רוּחוֹ.

– לִבִּי שָׂמֵחַ מְאֹד, – אָמַר הַמֶלֶךְ.

– כֵּן הַדָבָר, – הוֹסִיף הוֹד־רוֹמְמוּתוֹ לְדַבֵּר, – כַּאֲשֶר הֶעֱלֵיתָ אוֹתוֹ לְמַעֲלַת פָּרָש הֵרִיעַ הָעָם לִקְרָאתוֹ בְּאַהֲבָה רַבָּה כָּל כַּךְ, עַד שֶכָּל מֶלֶךְ, אֲשֶר עַמוֹ הֶרְאָה לוֹ חִבָּה וְכָבוֹד בְּמִדָה פְּחוּתָה מִזוּ, יָכֹל הָיָה לְקַנֵא בּוֹ. וְעַל כֵּן חָשוּב הַדָבָר בְּעֵינַי, בַּאֲשֶר אֲנִי הִנְנִי אוֹמְנוֹ, שֶיִהְיוּ מַהֲלָכָיו גַם בְּעִנְיָנִים קַלֵי־עֶרֶךְ יְשָרִים; וְעַל כֵּן הִנְנִי חָפֵץ לִהְיוֹת בָּטוּחַ, כִּי לֹא הָיָה מַעֲשֶׂה לֹא נָכוֹן בְּכָל יְמֵי חַיָיו, אֲשֶר אֲנִי לֹא הַעִירוֹתִי אֶת אָזְנָיו עָלָיו. אָז יִגְדַל וִיהִי לְנָסִיךְ, אֲשֶר כָּל הַמִדוֹת הַטוֹבוֹת יַחְדָו הִתְאַחְדוּ בוֹ.

בִּתְנוּעָה רְגִילָה שָׂם הַמֶלֶךְ אֶת אֶצְבְּעוֹתָיו בְּכִיס מִקְטָרְנוֹ לְבַקֵש שָם אֶת זְכוּכִית הָאֱמֶת אֲשֶר לוֹ; וְכַאֲשֶר מָצָא אוֹתָהּ, הֵרִימָה אֶל עֵינָיו וַיַשְקֵף בַּעֲדָה אֶל “הוֹד־רוֹמְמוּתוֹ” וַיִוָכַח, כִּי הַלָז מְדַבֵּר אֱמֶת. וַיֹאמַר בְּקֹצֶר־רוּחַ קְצָת:

– וּבְכֵן?

וְהוֹד־רוֹמְמוּתוֹ הוֹסִיף:

– מִכֵּיוָן שֶהוֹד מַלְכוּתְךָ נָכוֹן לְהַכְרִיז בְּקָרוֹב עַל בַּגְרוּתוֹ שֶל בֶּן הַמֶלֶךְ הַצָעִיר, כְּדַאי הָיָה שֶיִפְתּוֹר הַמֶלֶךְ קֹדֶם לָכֵן שְאֵלָה אַחַת, הַנוֹגַעַת בְּהַנְהָגָתוֹ שֶל רוֹם מַלְכוּתוֹ בֶּן־הַמֶלֶךְ. בְּכָל הַסְפָרִים אֲשֶר בָּעוֹלָם אֵין אַף רֶמֶז עַל־אֹדוֹת הַשְאֵלָה הַזֹאת, וְעַל הַמֶלֶךְ לִפְתּוֹר אוֹתָהּ.

הַמֶלֶךְ הֵרִים שוּב אֶת הַזְכוּכִית אֶל עֵינָיו וַיִתְפַּלֵא מְאֹד בִּרְאוֹתוֹ שֶשַׂר־הֶחָצֵר מְדַבֵּר אֱמֶת גַם הַפַּעַם, כִּי לֹא יָכֹל לְשַעֵר בְּנַפְשוֹ שֶהוּא יֶחְכַּם יוֹתֵר מִכָּל הַסְפָרִים אֲשֶר בָּעוֹלָם. אֲבָל כַּאֲשֶר הִצִיעַ לְפָנָיו שַׂר הָאַרְמוֹן בְּהַכְנָעָה אֶת דְבַר הַשְאֵלָה, צָחַק הַמֶלֶךְ וַיֹאמַר כִּי מוּבָן הַדָבָר מֵאֵלָיו, שֶבֶּן הַמֶלֶךְ צָרִיךְ הָיָה לֶאֱכוֹל גַם אֶת קְרוּם הַלֶחֶם; כִּי הַקְרוּם הוּא בִּכְלַל הַטוֹב שֶבַּלֶּחֶם.

שַׂר הַבַּיִת נָשַק אֶת כַּף יָדוֹ שֶל הַמֶלֶךְ, וְהַמֶלֶךְ הִדְבִּיק לוֹ אוֹת הִצְטַיְנוּת עַל חָזֵהוּ. כֹּה נִפְרְדוּ שְנֵיהֶם מְלֵאֵי גִיל. אַךְ שַׂר הָאַרְמוֹן לֹא דָחָה אֶת הַדָבָר עַד לְיוֹם הַמָחֳרַת, אֶלָא הָלַךְ תֵּכֶּף־וּמִיַד אֶל בֶּן הַמֶלֶךְ וַיִקָחֵהוּ אִתּוֹ. הוּא נָהַג אוֹתוֹ דֶרֶךְ חֲצַר הָאַרְמוֹן אֶל הַחֶדֶר הַמְרֻוָח אֲשֶר בַּמִגְדָל וַיִפְתַּח בִּזְהִירוּת אֶת הַדָלֶת. רֵיחַ מְשֻנֶה שֶל טַחַב וּבָאוּש פָּרַץ אֶל חָטְמוֹ שֶל בֶּן הַמֶלֶךְ. וּמַה הִשְתּוֹמֵם לִרְאוֹת אֶת כָּל הַחֶדֶר מָלֵא קְרוּמֵי־לֶחֶם יְשָנִים מְאֹד, יְשָנִים וַחֲדָשִים, בְּנֵי גִילִים וְתַבְנִיוֹת שוֹנִים.

– מַה פֵּשֶר הַדָבָר? – שָאָל.

– רוֹם מַלְכוּתְךָ! – עָנָה שַׂר הַבַּיִת, – אֵלֶה הֵם קְרוּמֵי הַלֶחֶם, שֶרוֹם מַלְכוּתְךָ הָיִיתָ מַשְאִיר לְמִן הַשָנָה הַחֲמִשִית לִימֵי חַיֶיךָ. אָז לֹא נִפְתְּרָה עוֹד הַשְאֵלָה הַמַדָעִית הַזֹאת: הַחַיָב בֶּן מֶלֶךְ לֶאֱכֹל אֶת קְרוּמֵי הַלֶחֶם אִם לֹא. וְעַתָּה נִפְתְּרָה הַשְאֵלָה עַל־יְדֵי הוֹד מַלְכוּתוֹ הַמֶלֶךְ בְּחִיוּב, עַל כֵּן הֵבֵאתִי הֲלוֹם אֶת רוֹם מַלְכוּתְךָ, לְתַקֵן אֶת אֲשֶר עָוִיתָ עַד הַיוֹם. וְאִם לֹא כֵן יַעֲשֶׂה רוֹם מַלְכוּתְךָ, לֹא יִהְיֶה כְדַאי לְמָלֵא אֶת מְקוֹם אָבִיו הֶחָכָם.

– הַאֶת זֹאת אֹכַל? – קָרָא בֶּן מֶלֶךְ וְכָל תַּאֲבוֹנוֹ פָּג לְגַמְרִי לְמַרְאֵה גַל הָאַשְפָּה הַגָדוֹל, – הוֹי, מַדוּעַ נוֹדַע לִי הַדָבָר רַק הַיוֹם? מַדוּעַ לֹא הִגִידוּ לִי תֵּכֶּף, בַּיוֹם הָרִאשוֹן כִּי מְחֻיָב אָנֹכִי לֶאֱכֹל גַם אֶת קְרוּם הַלֶחֶם, הֲלֹא בְּחֵפֶץ לֵב הָיִיתִי עוֹשֶׂה זֹאת.

שַׂר הַבַּיִת הִשְתַּחֲוָה:

– רַק זֶה עַתָּה פָּסַק הַמֶלֶךְ הֲלָכָה זוּ.וּבַדְבָרִים הָאֵלֶה פָּנָה וַיֵצֵא וַיִסְגוֹר אֶת הַדֶלֶת אַחֲרָיו.

יָשַׁב בֶּן הַמֶלֶךְ בְּחֶדֶר מְעֻפָּש גָדוֹל עַל אַרְגָז וַיִתְעַמֵק בְּמַחֲשָבוֹת. אִם צָרִיךְ הַדָבָר לָקוּם, – אָמַר אֶל נַפְשוֹ, – יְהִי נָא בְּלִי עִכּוּב, מַהֵר כְּפִי הָאֶפְשָר וּבְשֵם ה'. אַךְ כַּאֲשֶר הֶחֱזִיק בָּאַרְגָז וַיָרָם אֶת קְרוּמֵי הַלֶחֶם הַמְתֹעָבִים, לֹא יָכֹל לִמְשוֹל בְּרוּחוֹ. וַיִזְרֹק אוֹתָם עַל הַגַל הַגָּדוֹל. אָז הִתְחִיל לִבְכּוֹת, כִּי חָשַב שֶבֵּין הַכְּתָלִים הַמְנֻוָלִים הָאֵלֶה יִתַּמוּ יְמֵי חַיָיו בְּעֶצֶב, בְּטֶרֶם יִתְגַבֵּר עַל רֶגֶש הַתֵּעוּב לֶאֱכוֹל אֶת קְרוּמֵי הַלֶחֶם הַיְשָנִים, – הוּא שֶהָיָה רָגִיל לֶאֱכֹל יוֹם־יוֹם מִכָּל הַמַטְעַמִים וּמַעֲדַנֵי מְלָכִים, וְאַף־עַל־פִּי שֶהָיָה רָעֵב, לֹא נָגַע בִּמְאוּם, וַיִשְכַּב עַל מִטָה יְשָנָה, אֲשֶר עָמְדָה בִּקְצֵה הַחֶדֶר, בְּקַווֹתוֹ לְהֵחָלֵץ לְפָחוֹת מֵעַצַבְתּוֹ בִּשְעַת שְנָתוֹ. וְכֵן שָכַב זְמַן רַב בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת, כִּי מִתּוֹךְ עֶצֶב וְהִתְרַגְזוּת לֹא יָכֹל לִישוֹן. וּפִתְאֹם הִגִיעַ לְאָזְנָיו קוֹל שָאוֹן וְצִפְצוּף פֵּיוֹת רַבּוֹת, וּדְפִיקָה וַחֲבִיטָה, כְּקוֹל צַעֲדֵי נָשִים זְקֵנוֹת בְּסַנְדַלִים נִרְמָסִים עַל גַבֵּי הָרִצְפָּה. מֵרֶגַע לְרֶגַע הָיָה הַשָאוֹן וְהַהֲמוּלָה מִתְחַדֶשֶת בְּרַעַש גָדוֹל כָּל כַּךְ, שֶבֶּן מֶלֶךְ לֹא יָכֹל עוֹד נְשׂוֹא, קָפַץ מִמְקוֹמוֹ וַיִקְרָא בְּקוֹל:

– תָּשוּב נָא הַמְנוּחָה לְקַדְמוּתָהּ! אֲנִי בֶּן הַמֶלֶךְ מְצַוֶה שֶתִּשְרֶה מְנוּחָה!

בְּרֶגַע אֶחָד שָקְטָה הַהֲמוּלָה, וְאָז נִשְמַע צִפְצוּף קַל, וְרִיצָה וּדְהִירָה כְאִלוּ עֵדֶר שָלֵם שֶל עַכְבָּרִים נָס בְּבֶהָלָה. וְכַאֲשֶר שָבָה הַמְנוּחָה לְקַדְמוּתָהּ הִגִיעַ לְאָזְנֵי בֶּן הַמֶלֶךְ צִפְצוּף בָּרוּר מִקָרוֹב; וְכַאֲשֶר הִתְבּוֹנֵן סָבִיב, רָאָה עַל סַף הַחַלוֹן, אֲשֶר אוֹר הַיָרֵחַ נָפַל עָלָיו, עַכְבָּר אָמֹץ קָטֹן.

– בֶּן־מֶלֶךְ רָם וְנִשָׂא, אָדוֹן וּמוֹשֵל חָבִיב! – אָמַר הָעַכְבָּר, בְּהִתְיַשְבוֹ עַל רַגְלָיו הָאֲחוֹרִיוֹת וַיְנַקֶה אֶת פִּיו, – יְהִי שֵם ה' מְבֹרָךְ עַל הַנִצָחוֹן הַגָדוֹל אֲשֶר הִנְחִלְךָ הַיוֹם. כִּי עוֹד מְעַט וְגָבַר הַמַעַל, אֲשֶר אֵין עַל עָפָר מָשְלוֹ, וְאָבְדוּ כָּל אוֹצְרוֹתֶיךָ. אַל־נָא תְקַמֵט אֶת מִצְחֶךָ! אֲנִי הִנְנִי עַבְדְךָ הַנֶאֱמָן, הַמֵגֵן עַל טוּבְךָ וְעַל הוֹנְךָ בְּשָעָה שֶאַתָּה לֹא הָיִיתָ פֹּה. בְּלִי סָפֵק שַׂמְתָּ אֶל לִבְּךָ, כִּי אֲחָדִים מִמַעֲשֵׂי הָאוֹפֶה נְשוּכִים קְצָת פֹּה וָשָם. אֲבָל נִשְבַּעְתִּי לְךָ, כִּי רַק הָרָעָב הַגָדוֹל אִלֵץ אוֹתִי וְאֶת בְּנִי לַעֲשׂוֹת אֶת הַמַעֲשֶׂה הַזֶה. בֶּן מֶלֶךְ יָקָר! רְאֵה נָא, לוּלֵי אֲנִי שֶהָיִיתִי פֹה, כִּי אָז הָיוּ מוֹצִיאִים הַשוֹדְדִים הָאֵלֶה אֶת כָּל טוּבְךָ מִן הַחֶדֶר הַזֶה, וְהָיוּ מְחַלְקִים אוֹתוֹ בֵינֵיהֶם, וְהָיוּ מְקַלְקְלִים וּמְלַכְלְכִים עַד גְמִירָא.– אַף עַל פִּי שֶהָיָה רוּחַ בֶּן הַמֶלֶךְ עֲצוּבָה, לֹא יָכֹל לְהִתְאַפֵּק מִצְחוֹק. כִּי בַעַל גַאֲוָה מִתְהַדֵר וּמִתְפָּאֵר כָּעַכְבָּר הַזֶה לֹא רָאָה עוֹד שוּם נֶפֶש מֵעוֹדוֹ, אֲפִילוּ בֵּין הַגִינִירַלִים אֲשֶר בַּחֲצַר אָבִיו. וּמִשוּם שֶהָיָה בַּעַל רוּחַ נְדִיבָה אָמַר:

– אַל תִּירָא, עַכְבָּרִי הַקָטָן וְהֶחָבִיב, אֲנִי לֹא אֶעֱשֶׂה לְךָ כָּל רָע. אָמְנָם לוּלֵי עָבַדְתָּ אֶת עֲבוֹדָתְךָ בֶּאֱמוּנָה רַבָּה כָּל כַּךְ וְלֹא גֵרַשְתָּ אֶת הַשוֹדְדִים, הָעַכְבָּרִים, הַנְמָלִים וְהַחֲסִילִים, כִּי אָז לֹא נִשְאַר וַדַאי כְּלוּם מִכָּל הוֹנִי, וְלֹא הָיִיתִי מוּכְרָח עַתָּה לָשֶבֶת פֹּה בְּהַוָתִי. עָלַי לְהוֹדוֹת לְךָ מֵעֹמֶק לִבִּי עַל עֲבוֹדָתְךָ. אַךְ כֵּיצַד עָלָה בְיָדְךָ לְהַרְחִיק מִזֶה אֶת הָאוֹיֵב הֶעָצוּם?

אָז תֵּאֵר הָעַכְבָּר לְבֶן הַמֶלֶךְ חוֹר בַּקִיר, אֲשֶר בּוֹ נִכְנַס גַם הוּא לְתוֹךְ הַחֶדֶר.

– אִלְמָלֵי הָיְתָה הַדֶלֶת מְצֻפָּה בְּבַרְזֶל, כִּי אָז כִּרְסְמוּ הָאוֹיְבִים זֶה כְבָר חוֹר בַּדֶלֶת. אַךְ עַכְשָו אִי אֶפְשָר הַדָבָר וּמִשוּם שֶרַק מָבוֹא אֶחָד צַר יֵש פֹּה, עַל כֵּן הַנָקֵל לִי לְהָגֵן עָלָיו יַחַד עִם שֵשֶת בָּנַי, הָעוֹזְרִים לִי בְּמֶשֶךְ שָנִים רַבּוֹת. אַךְ הֵם הֵמִיתוּ שְנַיִם מִבָּנַי בִּנְשִיכָה וַיִכְבְּשוּ אֶת הַמָבוֹא בְּהִסְתַּעֲרוּת־מִלְחָמָה.

– שְמַע נָא, – הִפְסִיק בֶּן הַמֶלֶךְ אֶת דִבְרֵי הָעַכְבָּר, כִּי פִתְאֹם חָלַף בְּמוֹחוֹ רַעְיוֹן לְהֵחָלֵץ מֵצָרָתוֹ, – לְאוֹת תּוֹדָתִי הָרַבָּה עַל עֲבוֹדָתְךָ בֶּאֱמוּנָה הִנְנִי נוֹתֵן לְךָ בְּמַתָּנָה אֶת הַחֶדֶר הַזֶה וְאֶת כָּל הַהוֹן הָאָצוּר פֹּה, אֲבָל בִּתְנַאי שֶעַד יוֹם הַמָחֳרַת לֹא יִשָאֵר פֹּה דָבָר מִכָּל אֲשֶר בּוֹ.

כַּאֲשֶר שָמַע הָעַכְבָּרוֹן אֶת הַדְבָרִים הָאֵלֶה נָפַל בָּרִאשוֹנָה מִתִּמְהוֹן לֵבָב עַל רַגְלָיו הָאֲחוֹרִיוֹת, אַחַר כַּךְ שָרַק וְרָקַד לְאוֹר הַלְבָנָה וַיִקְרָא:

– מָה רַב טוּבוֹ שֶל בֶּן הַמֶלֶךְ שֶלָנוּ! הִנְךָ בֶּן הַמֶלֶךְ הַנָדִיב, בֶּן הַמֶלֶךְ הַמְפֹאָר אֲשֶר בְּכָל הָעוֹלָם. כָּכָה יָשִיב בֶּן מֶלֶךְ תּוֹדָה לַעֲבָדָיו הַנֶאֱמָנִים, אֲשֶר עָבְדוּ אוֹתוֹ גַם בַּיָמִים הַטוֹבִים וְגַם בַּיָמִים הָרָעִים. בּוֹאוּ הֵנָה, כָּל יוֹשְבֵי תֵבֵל, וְהִשְתּוֹמְמוּ עַל חָכְמַת הַגִבּוֹר הַזֶה. קוּמוּ, בָּנַי, וּרְאוּ אֶת אֲבִיכֶם הַנֶאֱמָן, אֲשֶר אֲדוֹנוֹ הִנְחִיל אוֹתוֹ מְלוּכָה שְלֵמָה שֶל קְרוּמֵי לֶחֶם! גְשוּ הֵנָה וְנַשְקוּ אֶת יָדָיו וְאֶת כַּפּוֹת רַגְלָיו בְּתוֹדָה עַל הַחֶסֶד אֲשֶר כָּל עוֹד דוֹרֵנוּ הַמְפֹאָר יִהְיֶה עַל הָאָרֶץ לֹא יִשְכַּח אוֹתוֹ וּבְתוֹדָה יָשִיב לוֹ כִגְמוּלוֹ.

תֵּכֶּף בָּאוּ מִכָּל קְצוֹת הַחֶדֶר אַרְבַּעַת בְּנֵי הָעַכְבָּר, בְּרִיוֹת גַסוֹת קְצָת, אֲשֶר חָכְמַת אֲבִיהֶם לֹא עָבְרָה אֲלֵיהֶם בִּירוּשָה. כַּאֲשֶר הוּבְרַר לָהֶם הַדָבָר, הִתְחִילוּ מִתְגַלְגְלִים זֶה עַל גַבֵּי זֶה, מָשְכוּ בִזְנָבוֹ שֶל זֶה וְנֶאֶבְקוּ זֶה עִם זֶה, עַד אֲשֶר זָב דָם מִפִּצְעֵיהֶם. וַיְצַו הַזָקֵן בְּגַאֲוָה רַבָּה לְהִשָקֵט, וְאָז נִגְשוּ הָעַכְבָּרִים הַקְטַנִים בָּזֶה אַחַר זֶה וַיִשְקוּ אֶת יְדֵי בֶּן־הַמֶלֶךְ. וּבֶן־הַמֶלֶךְ הִתְעַלֵץ עַל הַדָבָר הַזֶה וַיִשָבַע שְבוּעַת אֱמוּנִים, שֶכָּל קְרוּמֵי הַלֶחֶם יִהְיוּ לְנַחֲלָה לְמִשְפַּחַת בַּעֲלֵי הָאָזְנַיִם הַחַדוֹת מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.

– אַךְ שִׂימוּ לִבְּכֶם אֶל הַדָבָר הַזֶה, – אָמַר בֶּן־הַמֶלֶךְ בְּסוֹף דְבָרָיו, – לְמָחֳרַת אַל תִּשָאֵר פֹּה אַף פִּתָּה מִכָּל קְרוּמֵי הַלֶחֶם. הוֹצִיאוּ אֶת מַמְלַכְתְּכֶם מִזֶה אֶל חֶדֶר אַחֵר, אוֹ קִרְאוּ לָכֶם אֶת הָעַכְבְּרָאוֹת, וְהֵם יַעַזְרוּ לָכֶם בְּחֵפֶץ לֵב, אִם תִּתְּנוּ לָהֶם חֵלֶק מֵאוֹצְרוֹתֵיכֶם. אִם כֹּה וְאִם כֹּה מָחָר בַּבֹּקֶר אַל יִשָאֵר פֹּה מְאוּמָה מִן הַגַל הַזֶה.

הוּא עוֹד טֶרֶם כִּלָה לְדַבֵּר, וְהָעַכְבָּרִים הַצְעִירִים הִתְנַפְּלוּ עַל גַל הַקְרוּמִים, כִּי הִרְגִישוּ אֶת עַצְמָם חָפְשִים מִכָּל סְיָג וְגָדֵר, וְגַם לֹא חָשְבוּ לְנָחוּץ לִשְמוֹעַ עוֹד בְּקוֹל אֲבִיהֶם. הֵם חָשְבוּ כִּי בְכֹחַ עַצְמָם יוּכְלוּ לְמַלְאוֹת אֶת תְּנַאי בֶּן־הַמֶלֶךְ, וְגַם הָעַכְבָּר הַגָדוֹל לֹא אִוָה כְלָל לְחַלֵק אֶת אוֹצָרוֹ עִם הָעַכְבְּרָאוֹת. כֹּה זָלְלוּ כֻלָם יַחְדָו, עַד שֶלֹא יָכְלוּ לָשֵׂאת עוֹד אֶת בִּטְנֵיהֶם הַמְלֵאוֹת, וַיִשְכְּבוּ סְרוּחִים עַל הַגַל, וְלֹא יָכְלוּ גַם לָרֶדֶת, גַם לְהוֹסִיף לֶאֱכֹל, וְהַגַל עוֹדֶנוּ גָבוֹהַּ כְּמוֹ שֶהָיָה קֹדֶם. אַךְ שוּם בִּרְיָה לֹא עָמְדָה עוֹד עַל הַמִשְמָר אֵצֶל חוֹר הַמָבוֹא, וַיְהִי כַּאֲשֶר עָבַר עַכְבְּרָא אֶחָד עַל פְּנֵי הַחוֹר, – וַיַכְנֵס אֶת רֹאשוֹ לְתוֹךְ הַחֶדֶר וַיַרְא וְהִנֵה אֵין מִשְמָר סָבִיב. וַיְמַהֵר וַיָבֵא אֶת חֲבֵרָיו. עוֹד מְעַט וְכָל הַמַחֲנֶה, אֲשֶר לִפְנֵי רְגָעִים אֲחָדִים נִבְהַל מִקוֹל בֶּן־הַמֶלֶךְ וַיָנָס, חָדַר פְּנִימָה, וְכָל אֶחָד הִתְחִיל מוֹשֵךְ אֵלָיו אֶת אֲשֶר עָלָה בְּיָדוֹ.

בֵּינְתַּיִם נִרְדַם בֶּן־הַמֶלֶךְ. וּפַעַם אַחַת כַּאֲשֶר הִתְעוֹרֵר קְצָת מִקוֹל הַשָאוֹן, אָמַר אֶל לִבּוֹ, כִּי אֵלֶה הֵם מְשָרְתֵי הָעַכְבְּרוֹן, וַיִשְׂמַח מְאֹד, כִּי הַמְעַט שֶהוּא לֹא יִהְיֶה אָנוּס לֶאֱכֹל מִן הַקְרוּמִים הַמְעֻפָּשִים, אֶלָא גַם מַחֲנֶה שָלֵם שֶל יְצוּרִים וּבְרֹאשָם הָעַכְבָּר הַקָטָן אֲשֶר דִבֵּר בְּלָשוֹן נֶהְדָרָה כָּל כַּךְ, יְקַבְּלוּ הֲנָאָה מֵהֶם, וְהוּא אֲשֶר עָשָׂה לָהֶם אֶת הַחֶסֶד הַזֶה. וַיֵרָדֵם שוּב.

אַךְ לִפְנוֹת הַבֹּקֶר הִרְגִיש כְּאִלוּ אֵיזֶה יָצוּר עוֹבֵר עַל יָדָיו וּמְגָרֵד בְּדַפֵּי מִטָתוֹ וּמְכַרְסֵם אֶת שְׂמִיכָתוֹ. וַיִיקַץ וְהִנֵה לְנֶגְדוֹ הָעֵינַיִם הַמַבְרִיקוֹת שֶל אֶחָד הָעַכְבְּרָאוֹת הַמַשְקִיפוֹת אֵלָיו בְּפַחַד. בִּקְפִיצָה יָרַד בֶּן־הַמֶלֶךְ מֵעַל הַמִטָה וַיַשְלֵךְ אַרְצָה אֶת הַיָצוּר הַנִמְאָס. תֵּכֶּף הִתְחִילָה מְרוּצַת חִפָּזוֹן וּבֶהָלָה לְצַד הַחוֹר אֲשֶר בַּקִיר, וּבְכָל זֹאת נִשְאֲרוּ עוֹד כַּחֲצִי תְרֵיסַר עַכְבָּרִים גְדוֹלִים, שֶהִתְרוֹצְצוּ נִבְהָלִים וּנְבוֹכִים בָּחֶדֶר. הַחֶדֶר הָיָה רֵיק. אַךְ אַף קְרוּם לֶחֶם אֶחָד לֹא נִשְאַר עוֹד בָּאַרְגָזִים וְעַל הָרִצְפָה, רַק בְּאֶמְצַע הַחֶדֶר שָכְבוּ בְּשוּרָה יְשָרָה כָּל בְּנֵי מִשְפַּחַת בַּעַל הָאָזְנַיִם הַחַדוֹת נֶחֱנָקִים וּבִטְנָם צָבָה. זוּ הָיְתָה נִקְמַת הָעַכְבְּרָאוֹת.

בַּבֹּקֶר בָּא שַׂר הֶחָצֵר, וְכַאֲשֶר מָצָא אֶת הָאוּלָם רֵיק מִכָּל פִּתֵּי הַלֶּחֶם, הִרְשָה לְבֶן הַמֶּלֶךְ לָצֵאת וַיֹאמֶר לוֹ:

– רוֹם מַלְכוּתְךָ, הֵיטַבְתָּ לַעֲשׂוֹת!

זְמַן־מָה אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָזַב הַשַּׂר אֶת מִשְמַרְתּוֹ בְּתוֹר אוֹמֵן וּמַשְׂכֻּרְתּוֹ נִתְּנָה לוֹ בְּתוֹר קִצְבָה תְּמִידִית, כִּי בֶן־הַמֶּלֶךְ הִגִּיעַ לִשְנוֹת בַּגְרוּת, וְלֹא הָיָה לוֹ עוֹד צֹרֶךְ בְּאוֹמֵן. וַיְהִי מוֹשֵל נָדִיב וְיָשָר, אֲשֶר הִקְדִּיש אֶת חַיָּיו לְטוֹבַת הַכְּלָל, וְשֵם אוֹמְנוֹ שַׂר הַבַּיִת מְהֻלָּל בְּפִי כֹל. אַךְ פַּעַם אַחַת אָמַר בֶּן־הַמֶּלֶךְ לְרַעֲיָתוֹ הַצְּעִירָה, כִּי בַלַּיְלָה הַהוּא, בְּהִמָּצְאוֹ בֵּין קְרוּמֵי הַלֶּחֶם וּבֵין הָעַכְבָּרִים, לָמַד בִּינָה וָדַעַת יוֹתֵר מֵאֲשֶר לָמַד כָּל הַיָמִים מִפִּי אוֹמְנוֹ. אֲבָל כָּל זֶה אָמַר לָהּ בְּוַדַּאי רַק כְּדֵי לְבַדֵּחַ אֶת רוּחָהּ.

– וְהַמוֹרֶה? מִשוּם שֶבַּסְּפָרִים לֹא מָצָא מְאוּמָה, עַל כֵּן לֹא יָכֹל, כְּמוּבָן, לְחַבֵּר סֵפֶר עַל עִנְיָן זֶה. אַךְ עַל־פִּי הִשְתַּדְּלוּתוֹ שֶל שַׂר הָאַרְמוֹן קִבֵּל מַתְּנַת זָהָב עַל עֲבוֹדָתוֹ הָרַבָּה, שֶנִּקָּה אֶת הָאָבָק מֵעַל כָּל סִפְרֵי הַבִּבְּלִיוֹתֵּיקָה הַמַּמְלַכְתִּית. הַדָּבָר הַזֶּה הָיָה נָחוּץ מְאֹד, לְפִי דַעַת שַׂר הָאַרְמוֹן; וְהָעוּבְדָה, שֶעָשָׂה הַמּוֹרֶה אֶת הַמְּלָאכָה הַזֹּאת מִבְּלִי שֶנִּצְטַוָּה, מוֹכִיחָה עַל שְאִיפוֹתָיו הָרְצִינִיוֹת וְהַנִּלְהָבוֹת בְּמִקְצוֹעַ הַמַּדָּעִים.