גָּבוֹהַּ מֵעַל הָעִיר הִתְנוֹסְסָה אַנְדְרְטַת1 בֶּן־הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּר עַל עַמּוּד חָסֹן. הִיא הָיְתָה מְצֻפָּה מִכָּל הָעֲבָרִים עֲלֵי־פָּז דַקִּים, בִּמְקוֹם עֵינַיִם הָיוּ לָהּ שְנֵי סַפִּירִים מִתְנוֹצְצִים וְאֶבֶן־אֹדֶם גְּדוֹלָה הִבְרִיקָה בִּנְדַן חַרְבָּהּ.
הַכֹּל הִשְתּוֹמְמוּ וְהִתְפַּלְּאוּ מְאֹד עַל בֶּן־הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּר.
– מַדּוּעַ אֵינְךָ דוֹמֶה לְבֶן־הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּר? – הָיְתָה אֵם מְלֵאַת־רֶגֶש מְדַבֶּרֶת לִבְנָהּ הַקָּטָן, אֲשֶר מִתּוֹךְַ בְּכִי הִתְאַוָּה לִתְפֹּשׂ אֶת הַיָּרֵחַ – בֶּן־הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּר לֹא הָיָה בוֹכֶה בְּשֶל אֵיזֶה דָבָר.
– שָׂמֵחַ אֲנִי, שֶיֵש לְפָחוֹת אֶחָד, שֶהוּא מְאֻשָּר בָּעוֹלָם הַזֶה, – הָיָה מְדַבֵּר בְּקוֹל רָפֶה אִיש שֶהִתְיָאֵש מִן הַחַיִים, בְּהַבִּיטוֹ אֶל הָאַנְדְרָטָה הַנִּפְלָאָה.
– פָּנָיו כִּפְנֵי מַלְאַךְ־אֱלֹהִים, – הָיוּ אוֹמְרִים הַיְתוֹמִים הַקְּטַנִּים בְּלֶכְתָּם מִבֵּית הַתְּפִלָּה עֲטוּפִים מְעִילֵי אַרְגָּמָן, וְסַנְדַּלִּים נְקִיִּים בְּרַגְלֵיהֶם.
פַּעַם בְּאַחַד הַלֵּילוֹת הִתְעוֹפֵף בֶּן־דְּרוֹר קָטָן עַל פְּנֵי הָעִיר. רֵעָיו עָפוּ לָהֶם עוֹד לִפְנֵי שִשָּה שָבוּעוֹת אַרְצָה מִצְרַיִם, וְהוּא עוֹד הִתְמַהְמַהּ פֹּה, כִּי הִתְאַהֵב בִּקְנֵה־סוּף נֶחְמָד לְמַרְאֶה.
בֶּן־הַדְּרוֹר רָאָה אֶת קְנֵה־הַסּוּף בַּפַּעַם הָרִאשוֹנָה בְּרֵאשִית יְמֵי הָאָבִיב בְּעוּפוֹ אַחֲרֵי עָש צָהֹב גָדוֹל עַל שְׂפַת הַנָּהָר; וְכָל כַּךְ נִתְמַלֵּא הִתְפַּעֲלוּת מִקוֹמָתוֹ הַגְּבוֹהָה וְהַיְשָרָה שֶל קְנֵה־הַסּוּף, עַד שֶהִפְסִיק אֶת מְעוּפוֹ כְּדֵי לָבֹא עִמּוֹ בִּדְבָרִים. עִם בּוֹא יְמֵי הַסְתָו, נָסְעוּ מִזֶה כָּל צִפֳּרֵי הַדְּרוֹר, וְכַאֲשֶר עָזְבוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶה, הִרְגִּיש בֶּן־הַדְּרוֹר הַנִּשְאָר אֶת עַצְמוֹ בּוֹדֵד מְאֹד, וּקְנֵה־הַסּוּף הֵחֵל לְשַעֲמֵם אוֹתוֹ.
– הַחֲפֵצָה אַתְּ לִנְסוֹעַ עִמִּי מִזֶּה? – שָאַל בֶּן־הַדְּרוֹר אֶת נִצַּת־הַסּוּף. וְהַלֵּזוּ נִעְנְעָה בְּרֹאשָהּ לְאוֹת מֵאוּן – קְשוּרָה הָיְתָה כָּל־כַּךְ אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתָּהּ.
– הִשְטֵית אַתְּ בִּי, – קָרָא בֶּן־הַדְּרוֹר, – אֲנִי יוֹצְאָה לְמַסָּעִי לְאֶרֶץ הַפִּירָמִידוֹת. חֲיִי בְשָלוֹם! – וַיָּעֹף.
כָּל הַיּוֹם עָף וּלְעֵת עֶרֶב הִגִּיעַ עַד הָעִיר.
– אַיֵה מְקוֹם חֲנִיָתִי? – שָאַל – מְקַוֶּה אֲנִי, שֶהָעִיר עָשְׂתָה הֲכָנוֹת לְקַבֵּל אֶת פָּנָי.
אָז רָאָה אֶת הָאַנְדְרָטָה עַל הָעַמּוּד הָרָם.
– פֹה אֵרֵד, – קָרָא, – גַּם הַמָּקוֹם יָפֶה, גַּם הָאֲוִיר טוֹב. וְלַדְּבָרִים הָאֵלֶה יָרַד בֶּן־הַדְּרוֹר וַיַּעֲמֹד בֵּין רַגְלֵי בֶן־הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּר.
– הֲרֵי לִי חֶדֶר שֶל זָהָב לְמִשְכָּב, – אָמַר בְּרָצוֹן אֶל עַצְמוֹ, כַּאֲשֶר הִתְבּוֹנֵן סָבִיב וְהִתְכּוֹנֵן לָנוּחַ עַל מִשְכָּבוֹ. אַךְ בָּרֶגַע שֶחָפֵץ לָשִׂים אֶת רֹאשוֹ בֵּין כְּנָפָיו נָפְלָה עָלָיו טִפַּת גֶּשֶם.
– מַה מוּזָר הַדָּבָר, – קָרָא, – אֵין אַף עָב קְטַנָּה עַל פְּנֵי הַשָּמַיִם, הַכּוֹכָבִים מְאִירִים וּמַזְהִירִים, וְהַגֶּשֶם יוֹרֵד בְּכָל זֹאת. אַקְלִימוֹ שֶל צְפוֹן אֵירָפָּא אָכֵן מְכֹעָר הוּא בְּיוֹתֵר. נִצַּת־הַסּוּף אָמְנָם אָהֲבָה אֶת הַמָּטָר, אֲבָל זֹאתָיְתָה רַק אָנֹכִיוּת2 מִצִּדָּהּ.
וּבָרֶגַע הַזֶּה נָפְלָה עוֹד טִפָּה אֶחָת.
– וּמַה בֶּצַע אֵיפוֹא בָּאַנְדְרָטָה אִם לֹא תוּכַל לַעֲצוֹר בְּעַד הַגֶּשֶם? – אָמַר בֶּן־הַדְּרוֹר, מוּכְרָח אֲנִי לְבַקֵּש לִי אֵיזוֹ מַעֲשֵנָה יְאוּתָה.
וּכְבָר חָפֵַַץ לַעֲזוֹב אֶת מְקוֹמוֹ, אַךְ בְּטֶרֶם פָּרַשׂ אֶת כְּנָפָיו נָפְלָה עָלָיו עוֹד טִפָּה שְלִישִית. בֶּן־הַדְּרוֹר הִשְקִיף לְמַעְלָה וַיַרְא – אָכֵן, מָה רָאָה?
עֵינֵי בֶן־הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּר הָיוּ מְלֵאוֹת דְּמָעוֹת, וּדְמָעוֹת זָרְמוּ עַל לֶחְיֵי הַזָּהָב שֶלּוֹ. פָּנָיו הָיוּ כָּל כַּךְ יָפִים לְאוֹר הַיָּרֵחַ, עַד שֶלֵּב בֶּן־הַדְּרוֹר נִתְמַלֵּא רַחֲמִים.
– מִי אָתָּה? – שָאַל.
– בֶּן־הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּר אָנִי.
– לָמָּה אֵיפוֹא תִבְכֶּה? – שָאַל בֶּן־הַדְּרוֹר, – אַתָּה הִרְטַבְתָּ אוֹתִי לְגַמְרִי.
– בְּעוֹדֶנִּי בַּחַיִּים וְלֵב בֶּן־אָדָם הָיָה בְקִרְבִּי, עָנָה הַפֶּסֶל, – לֹא יָדַעְתִּי מָה הֵן דְּמָעוֹת. כִּי יָשַבְתִּי בְּאַרְמוֹן “בְּלִי דְאָגָה”, אֲשֶר הָעֶצֶב לֹא חָדַר אֶל תּוֹכוֹ. יוֹם יוֹם הָיִיתִי מְשַׂחֵק עִם חֲבֵרַי בְּתוֹךְ הַגָּן, וּבָעֲרָבִים הָיִיתִי מְנַצֵּחַ עַל הַמְּחוֹלוֹת בָּאוּלָם הַגָּדוֹל. מִסָּבִיב לַגַּן הִתְרוֹמְמָה חוֹמָה גְבוֹהָה, אַךְ מֵעוֹלָם לֹא עָלָה עַל לִבִּי הָרַעְיוֹן לִשְאֹל: מַה יֵש שָם מֵאַחֲרֵי הַחוֹמָה. כָּל כַּךְ יָפֶה הָיָה כָּל אֲשֶר מִסָּבִיב לִי. אַנְשֵי חֲצֵרִי קָרְאוּ לִי בְּשֵם “בֶּן־מֶלֶךְ מְאֻשָּר”, וְאָמְנָם מְאֻשָּר הָיִיתִי בֶאֱמֶת, אִם לְתַעֲנֻגִּים אֹשֶר יִקָּרֵא. כָּכָה חָיִיתִי וְכָכָה מַתִּי. וְהִנֵּה אַחֲרֵי מוֹתִי הִצִּיבוּ אוֹתִי פֹּה בְּמָקוֹם גָּבֹהַ כָּזֶה, אֲשֶר מִמֶּנּוּ יָכֹל אֲנִי לִרְאוֹת אֶת כָּל הַכִּעוּר וְאֶת כָּל הָעֹנִי אֲשֶר בְּעִירִי וְאַף עַל פִּי שֶלִּבִּי לֵב־עוֹפֶרֶת, לֹא אוּכַל לְהִמָּנֵעַ מִבֶּכִי.
– אֵיךְ זֶה? הַאֻמְנָם לִבּוֹ לֹא זָהָב טָהוֹר הוּא? דִבֵּר בֶּן־הַדְּרוֹר לְעַצְמוֹ, כִּי הָיָה מְנֻמָּס לְמַדִּי בִּכְדֵי שֶיָּעִיר הֶעָרָה כָזוּ בְּקוֹל בִּפְנֵי מִי שֶיִּהְיֶה.
– הַרְחֵק מִזֶּה, – הוֹסִיף הַפֶּסֶל לְסַפֵּר בְּקוֹלוֹ הָרַךְ וְהַנִּגּוּנִי, – הַרְחֵק מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה בְּסִימְטָא קְטַנָּה וְצָרָה עוֹמֵד בֵּית דַּלִּים. אֶחָד מֵחַלּוֹנוֹתָיו פָּתוּחַ, וְהִנֵּה רוֹאֶה אָנֹכִי אִשָּה יוֹשֶבֶת לְיַד הַשֻּלְחָן, פָּנֶיהָ כְּחוּשִים וְרָזִים, וְכַפּוֹת יָדֶיהָ גַסּוֹת וַאֲדֻמּוֹת, מְלֵאוֹת דְּקִירוֹת מַחַט, כִּי תוֹפֶרֶת הִיא. הִיא רוֹקֶמֶת פְּרָחִים לְשִׂמְלַת מֶשִי, אֲשֶר הַיָּפָה בְּשָׂרוֹת הַמַּלְכָּה תִלְבַּש לְנֶשֶף־חֵשֶק שֶיֵּעָרֵךְ בְּקָרוֹב בַּחֲצַר הַמֶּלֶךְ. בְּפִנָּה אַחַת אֲשֶר בַּחֶדֶר שוֹכֵב בְּנָהּ הַחוֹלֶה בַּמִּטָּה. הַקַּדַּחַת אוֹכֶלֶת אוֹתוֹ, וְהוּא תָאֵב לְתַפּוּחֵי זָהָב. אִמּוֹ לֹא תוּכַל לָתֵת לוֹ מְאוּמָה, בִּלְתִּי אִם מֵי הַנַּחַל. עַל כֵּן בּוֹכֶה הַנַּעַר. צִפּוֹר, צִפּוֹר, צִפּוֹרִי הַקְּטַנָּה, הֲלֹא תֹאבִי לְהָבִיא אֵלֶיהָ אֶת אֶבֶן־הָאֹדֶם אֲשֶר בִּנְדַן חַרְבִּי? רַגְלֵי צְמוּדוֹת אֶל כַּן הָאַנְדְרָטָה, וְלֹא אוּכַל לַעֲזוֹב אֶת מְקוֹמִי.
– מְחַכִּים לְבוֹאִי בְּאֶרֶץ־מִצְרַיִם, – עָנָה בֶּן־הַדְּרוֹר: – רֵעַי מִתְעוֹפְפִים עַל פְּנֵי הַנִּילוּס הֵנָּה וַהֲלוֹם וּמְשׂוֹחֲחִים עִם פִּרְחֵי הַלּוֹטוֹס. עוֹד מְעַט וְשָכְבוּ לִישֹן בִּקְבוּרַת הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל. הוּא עָטוּף שֵש כָּתוֹם וְחָנוּטְּסַמְמָנִים. בְּצַוָּארוֹ תְּלוּיָה שַרְשֶרֶת שֶל נֵפְרִיט3 יְרַקְרַק חִוֵּר, וְיָדָיו דּוֹמוֹת לְעָלִים יְבֵשִים.
– צִפּוֹר, צִפּוֹר, צִפּוֹרִי הַקְּטַנָּה! אָמַר בֶּן־הַמֶּלֶךְ, – הֲלֹא תֹאִבי לְהִשָּאֵר אֶצְלִי רַק הַלַּיְלָה הַזֶּה וְהָיִית לִי לְמַלְאָךְ־שָלוּחַ. הִנֵּה הַנַּעַר צָמֵא כָּל כַּךְ, וְאִמּוֹ כַךְ עֲצוּבָה.
– חוֹשֵב אֲנִי, כִּי גוֹרַל הַנַּעַר אֵינוֹ נוֹגֵעַ לִי, – עָנָה בֶּן־הַדְּרוֹר. – כַּאֲשֶר גַּרְתִּי בַּקַּיִץ הֶעָבַר לְיַד הַנַּחַל, הָיוּ שָם נְעָרִים שוֹבָבִים, בְּנֵי הַטּוֹחֵן, שֶהָיוּ זוֹרְקִים בִּי תָמִיד אֲבָנִים. אָמְנָם מֵעוֹלָם לֹא נָגְעוּ בִי אַבְנֵיהֶם, כִּי אָנוּ צִפֳּרֵי הַדְּרוֹר, מֵיטִיבוֹת לָעוּף מְאֹד. זוּלַת זֹאת הִנְנִי בֶּן מִשְפָּחָה, אֲשֶר שֵם לָהּ בְּחָכְמַת־הַמֵּעוּף. אַךְ בְּכָל זֹאת הֲלֹא הָיָה זֶה אוֹת שֶל זִלְזוּל בִּכְבוֹדִי.
אַךְ בֶּן־הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּר נִשְקַף בְּעֶצֶב כָּל כַּךְ, עַד שֶבֶּן־הַדְּרוֹר הַקָּטָן חָמַל עָלָיו.
– קַר פֹּה מְאֹד, – אָמַר, – בְּכָל זֹאת אֶשָּׁאֵר עִמְּךָ עוֹד בַּלַּיְלָה הַזֶּה, וְאֶהְיֶה לְךָ לְצִיר שָלוּחַ.
– תּוֹדָה לָךְ, צִפּוֹר קְטַנָּה, – אָמַר בֶּן־הַמֶּלֶךְ.
נִקֵּר בֶּן־הַדְּרוֹר בִּנְדַן חַרְבּוֹ שֶל בֶּן־הַמֶּלֶךְ וַיּוֹצֵא אֶת אֶבֶן־הָאֹדֶם הַגְּדוֹלָה וַיָּעָף עִמּוֹ עַל פְּנֵי גַגּוֹת הָעִיר, כְּשֶהוּא נוֹשֵׂא אוֹתָהּ בְּמַקּוֹרָהּ וַיָּעָף עַל פְּנֵי מִגְדַּל בֵּית הַכְּנֵסִיָּה אֲשֶר מַלְאֲכֵי־שַיִש לְבָנִים נִצְּבוּ־עָלָיו; וַיָּעָף עַל פְּנֵי הָאַרְמוֹן וַיַּקְשֵב לְמַנְגִּינוֹת יוֹצְאִים בְמָחוֹל. נַעֲרָה יָפָה יָצְאָה עִם דּוֹדָהּ עַל הַמַּעֲקֶה.
– מַה נִּפְלְאוּ הַכּוֹכָבִים, אָמַר הוּא אֵלֶיהָ, – וּמַה נִּפְלְאָה הָאַהֲבָה אֲשֶר אִחֲדָה אוֹתָנוּ.
– מְקַוָּה אֲנִי, כִּי שִׂמְלָתִי תִּהְיֶה נְכוֹנָה לְיוֹם חַג הָעָם, עָנְתָה הִיא: – אֲנִי צִוִּיתִי לִרְקוֹם עָלֶיהָ פְּרָחִים, אַךְ הַתּוֹפְרוֹת הֵן עֲצֵלוֹת כָּל־כָּךְ.
וַיָּעָף בֶּן־הַדְּרוֹר עַל פְּנֵי הַנַּחַל וַיַּרְא אֶת הַפַּנָסִים עַל תָּרְנֵי הָאֳנִיּוֹת. וַיָּעָף עַל פְּנֵי הַשּוּק וַיַּרְא אֶת הַסּוֹחֲרִים כְּשֶהֵם נוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִים זֶה עִם זֶה וְשוֹקְלִים אֶת הַזָּהָב בְּמֹאזְנֵי נְחשֶׁת. לְסוֹף הִגִּיעַ עַד הַבַּיִת הַדַּל וַיַּשְקֵף אֶל תּוֹכוֹ. הַנַּעַר הִתְהַפֵּךְ בָּחֳלִי הַקַּדַּחַת, וְהָאֵם נִרְדְּמָה מִתּוֹךְ עֲיֵפוּת. בֶּן־הַדְּרוֹר עָף אֶל הַחֶדֶר וַיָּנַח אֶת אֶבֶן־הָאֹדֶם עַל הַשֻלְחָן לְיַד אֶצְבְּעוֹנָהּ שֶל הָאִשָּה. אַחַר הִסְתּוֹבֵב בַּלָּאט עַל פְּנֵי הַמִּטָּה, וַיִּפַּח בִּכְנָפָיו עַל מִצְחוֹ שֶל הַנַּעַר.
– מַה נְּעִימָה הַקְּרִירוּת, – אָמַר הַנַּעַר: –– נִדְמֶה, כִּי הוּטַב לִי. וַיִּשְקַע בִּשְנַת עֲדָנִים. אָז עָף בֶּן־הַדְּרוֹר וַיָּשָב אֶל בֶּן־הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּר וַיְסַפֵּר לוֹ אֶת אֲשֶר עָשָׂה.
– מוּזָר הַדָּבָר, – אָמַר בֶּן־הַדְּרוֹר: מִן הַדֶּרֶךְ הָאַחַת הַזֹּאת אֲשֶר הָלַכְתִי בָהּ הוּחַם לִי לַמְרוֹת הַקּוֹר אֲשֶר בַּחוּץ.
– מַעֲשֶׂיךָ הַטּוֹבִים הֵחַמּוּ אוֹתְךָ, – אָמַר בֶּן־הַמֶּלֶךְ.
וּבֶן־הַצִּפּוֹר הַקָּטָן זָכַר אֶת הַדָּבָר וַיֵּרָדֵּם מִתּוֹךְ הִרְהוּר. הַמַּחֲשָבוֹת הָיוּ מַפִּילוֹת עָלָיו תָּמִיד חֶבְלֵי שֵנָה.
כַּאֲשֶר הֵאִיר הַיוֹם יָרְדָה הַצִּפּוֹר אֶל הַנַּחַל וַתִּרְחַץ אֶת בְּשָׂרָה.
– בַּלַּיְלָה הַבָּא הִנְנִי יוֹצֵא לְדַרְכִּי מִצְרַיְמָה, – אָמַר בֶּן־הַדְּרוֹר, וְהָרַעְיוֹן הַזֶּה מִלֵּא אֶת לִבּוֹ נַחַת־רוּחַ.
וַיֵּלֶךְ לִרְאוֹת בְּכָל הַמַּצֵבוֹת וּבְכָל הַבִּנְיָנִים הַמְפֹאָרִים אֲשֶר בָּעִיר, וַיֶּרֶב לָשֶבֶת בְּרֹאש מִגְדַּל הַכְּנֵסִיָּה. וּבְכָל הַמָּקוֹם אֲשֶר בָּא צִפְצְפוּ הָאַנְקוֹרִים וַיֹּאמְרוּ אִיש אֶל רֵעֵהוּ: מַה נִּכְבָּד הוּא הַנָּכְרִי הַלָּזֶה – וְהַדְבָרִים הָאֵלֶּה הִנְאוּ מְאֹד אֶת לֵב בֶּן־הַדְּרוֹר. וְכַאֲשֶר הִגִּיהַּ הַיָּרֵחַ שָב אֶל בֶּן־הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּר.
– הֲיֵש לְךָ דָּבָר נָחוּץ בְּמִצְרַיִם? שָׁאֲלָהוּ בֶּן־הַדְּרוֹר: – כִּי הִנֵּה אֲנִי יוֹצֵא לְשָם.
– צִפּוֹר, צִפּוֹר, בֶּן־דְּרוֹרִי הַקָּטָן, – אָמַר בֶּן־הַמֶּלֶךְ. – הֲלֹא תֹאבֶה לְהִשָאֵר עוֹד לַיְלָה אֶחָד פֹּה עִמָּדִי?
–הֲרֵי מְחַכִּים לִי שָם בְּמִצְרַיִם, – עָנָה בֶּן־הַדְּרוֹר, – מָחָר יוֹצְאִים חֲבֵרַי אֶל מַפַּל־הַמַּיִם הַשֵּׁנִי. שָם רוֹבֵץ סוּס־הַנִּילוּס תַּחַת הַשִּׂיחִים, וְעַל כִּסֵּא שֶל אֶבֶן שַחַם יוֹשֵב הָאֵל נֹא־אָמוֹן. כָּל הַלַּיְלָה יַבִּיט אֶל הַכּוֹכָבִים, וְכַאֲשֶר יִזְרַח הַשַּׁחַר, יַשְמִיעַ קוֹל שָׂשׂוֹן, וְאַחַר יִשְתּוֹק שוּב. לְעֵת הַצָּהֳרַיִם יָבֹאוּ הָאֲרָיוֹת הַכְּתֻמִּים אֶל שְׂפַת הַיְאוֹר לִשְתּוֹת. עֵינֵיהֶם דּוֹמוֹת לְאַבְנֵי־חֵפֶץ יְרַקְרַקּוֹת וְשַאֲגָתָם עוֹלָה עַל הֶמְיַת מַפַּל הַמָּיִם.
– צִפּוֹר, צִפּוֹר, צִפּוֹרִי הַקְּטַנָּה! – אָמַר בֶּן־הַמֶּלֶךְ: הַרְחֵק מִזֶּה מֵאַחֲרֵי הָעִיר הִנְנִי רוֹאֶה אִיש צָעִיר בַּעֲלִיַּת גָּג. הוּא סֹמֵךְ אֶת רֹאשוֹ עַל שֻלְחָן מְכֻסֶּה נְיָרוֹת, וְעַל יָדוֹ, בְּתוֹךְ כּוֹס מַיִם, נִמְצָא צְרוֹר קָטָן שֶל סִגָּלִים נוֹבְלִים. שַׂעֲרוֹתָיו חוּמוֹת מְתֻלְתָּלוֹת, שְׂפָתָיו אֲדֻמּוֹת כְּפִרְחֵי הַשּוֹשָן, וְעֵינָיו גְּדוֹלוֹת וְחוֹלְמוֹת. הוּא מְנַסֶּה לִכְתוֹב חִזָּיוֹן, אַךְ אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲבוֹד בַּקָּרָה. אֵין אֵש בַּכִּירַיִם, וְהָרָעָב הִתִּיש אֶת שְאֵרִית כֹּחוֹתָיו.
– עוֹד לַיְלָה אֶחָד אֶשָּאֵר עִמְּךָ פֹּה, אָמַר בֶּן־הַדְּרוֹר, אֲשֶר בֶּאֱמֶת הָיָה בַּעַל רוּחַ נְדִיבָה – הֲגַם לוֹ אָבִיא אֶבֶן־אֹדֶם?
– אוֹיָה, אֵין לִי אַבְנֵי אֹדֶם אֲחֵרוֹת – אָמַר בֶּן־הַמֶּלֶךְ, – רַק עֵינַי נִשְאֲרוּ לִי. הֵן נַעֲשׂוּ מִסַּפִּירִים יְקָרִים, אֲשֶר הוֹצִיאוּ אוֹתָם מֵאֶרֶץ הוֹדוּ לִפְנֵי אֶלֶף שָנָה. נַקֵּר נָא אֶחָד מֵהֶם וְהַמְצִיאֵהוּ לָעֶלֶם. הוּא יִמְכֹּר אוֹתוֹ לְצוֹרֵף הַזָּהָב, וּבַכֶּסֶף יִקְנֶה לוֹ אֹכֶל וְעֵצִים לְהַסָּקָה – וְאֶת יְצִירָתוֹ יִגְמוֹר.
– בֶּן־מֶלֶךְ אָהוּב, – אָמַר בֶּן־הַדְּרוֹר: – אֶת זֹאת לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת. – וְהִתְחִיל בּוֹכֶה.
– צִפּוֹר, צִפּוֹר, צִפּוֹרִי הַקְּטַנָּה – אָמַר בֶּן־הַמֶּלֶךְ, – עֲשִׂי נָא כַּאֲשֶר צִוִּיתִיךְ. – נִקֵּר שֶל הַסְטוּדֶנְט הַצָּעִיר. לֹא קָשֶה הָיָה לַחְדּוֹר לְתוֹךְ הָעֲלִיָה, כִּי חוֹר הָיָה בַגָּג. וְדֶרֶךְ הַחוֹר הַזֶּה חָדַר בֶּן־הַדְּרוֹר לְתוֹךְ הַחֶדֶר הַקָּטָן. הָעֶלֶם תָּמַךְ אֶת רֹאשוֹ בִּשְתֵּי יָדָיו וְלֹא שָמַע אֶת רִפְרוּף הַדְּרוֹר, וְכַאֲשֶר הִבִּיט סָבִיב רָאָה אֶת הַסַּפִּיר הַיָּפֶה אֲשֶר הוּנַח עַל הַסִּגָּל הַחִוֵּר.
– הִנֵּה הִתְחִילוּ לְהוֹקִירֵנוּ, – קָרָא, – בֶּטַח שְלוּחָה אֵלַי הַמַּתָּנָה מֵאֵת אֶחָד מִמַּעֲרִיצַי; עַתָּה אֶגְמוֹר אֶת יְצִירָתִי.וְאֹשֶר אֵין קֵץ שָרָה עַל פָּנָיו.
בַּיּוֹם הַבָּא עָף בֶּן־הַדְּרוֹר אֶל הַחוֹף, יָשַב עַל תֹּרֶן אַחַת הָאֳנִיּוֹת הַגְּדוֹלוֹת וַיִּתְבּוֹנֵן אֶל הַמַּלָּחִים, שֶהֶעֱלוּ בַּעֲבוֹתִים צְרוֹרוֹת גְּדוֹלִים עַל מִכְסֵה הָאֳנִיָּה.
– הָרִימוּ! – קָרְאוּ מִדֵּי מָשְכָם בַּעֲבוֹתִים.
– אֲנִי עָף מִצְרַיְמָה, – קָרָא בֶּן־הַדְּרוֹר. אַךְ אִיש לֹא שָׂם לֵב אֵלָיו; וְכַאֲשֶר נִשְקַף הַיָּרֵחַ, שָב אֶל בֶּן־הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּר.
– בָּאתִי לְבָרֶכְךָ בְּשָלוֹם לִפְנֵי צֵאתִי לְדַרְכִּי, – אָמַר.
– צִפּוֹר, צִפּוֹר, צִפּוֹרִי הַקְּטַנָּה – אָמַר בֶּן־הַמֶּלֶךְ, – הֲלֹא תַחְפְּצִי לְהִשָּאֵר עִמָּדִי עוֹד לַיְלָה אֶחָד?
– הִנֵּה בָא הַחֹרֶף, – עָנָה בֶּן־הַדְּרוֹר, – עוֹד מְעַט וְיֵרֵד הַשֶּלֶג הַקָּר. בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם תְּפַזֵּר הַשֶּמֶש אֶת קַרְנֶיהָ עַל עֲצֵי־הַתֹּמֶר הַיְרֻקִּים, וְהַתַּנִּינִים שוֹכְבִים בְּתוֹךְ הַבּוֹץ וּמַבִּיטִים עֲצֵלִים נִכְחָם. חֲבֵרַי בּוֹנִים לָהֶם קִנִּים בְּמִקְדַּש בַּעַל־בֵּיק, וְהַיּוֹנִים לִבְנוֹת־וְאַדְמוֹת־הַנּוֹצוֹת מַבִּיטוֹת אֲלֵיהֶם וְהוֹמוֹת. בֶּן־מֶלֶךְ חָבִיב! אָנוּס אֲנִי לַעֲזוֹב אוֹתְךָ, אֲבָל לְעוֹלָם לֹא אֶשְכָּחֶךָ, וְלִימֵי הָאָבִיב הַבָּא אָבִיא לְךָ שְתֵּי אַבְנֵי־חֵן יָפוֹת, חֵלֶף הָאֲבָנִים אֲשֶר נָתַתָּ לְמַתָּנָה. אֶבֶן הָאֹדֶם אֲשֶר אָבִיא לְךָ תִּהְיֶה אֲדֻמָּה מִן הַשּוֹשָן, וְאֶבֶן הַסַּפִּיר – כְּחֻלָּה כְּיָם הַגָּדוֹל.
– שָם לְמַטָּה, עַל הַכִּכָּר, – אָמַר בֶּן־הַמֶּלֶךְ, – עוֹמֶדֶת נַעֲרָה, בַּת חוֹטֵב הָעֵצִים, אֲשֶר צְרוֹר עֵצֶיהָ נָפְלוּ לְתוֹךְ צִנּוֹר מֵי הַשּׁוֹפְכִין וְנִתְקַלְקָל. אָבִיהָ יַכֶּה אוֹתָהּ אִם לֹא תָבִיא אֵלָיו הַבַּיְתָה אֶת כֶּסֶף מְחִירָם. וְהִנֵּה הִיא בוֹכָה. נַקֵּר נָא אֶת עֵינִי הַשְׁנִיָּה וּתְנֶהָ לַנַּעֲרָה, וְלֹא יַכֶּה אוֹתָהּ אָבִיהָ.
– הִנֵּה אֶשָּאֵר אִתְּךָ עוֹד הַלַּיְלָה הַזֶּה, – אָמַר בֶּן־הַדְּרוֹר, – אֲבָל אֶת עֵינְךָ לֹא אֲנַקֵּר, כִּי עִוֵּר תִּהְיֶה לְגַמְרֵי.
– צִפּוֹר, צִפּוֹר, צִפּוֹרִי הַקְּטַנָּה – אָמַר בֶּן־הַמֶּלֶךְ, – עֲשִׂי כַּאֲשֶר צִוִּיתִיךְ.
וַיְנַקֵּר בֶּן־הַדְּרוֹר אֶת עֵינוֹ הַשְּׁנִיָּה שֶל בֶּן־הַמֶּלֶךְ וַיָּעָף עִמָּהּ. כְּשֶהִגִּיעַ עַד הַנַּעֲרָה, הִתְחִיל לְרַפְרֵף מֵעַל לְרֹאשָהּ, וַיֵּרֶד אֶת אֶבֶן הַחֵן לְתוֹךְ כַּף יָדָהּ.
– מַה יָפֶה צַעֲצוּעַ־זְכוּכִית זֶה, – קָרְאָה הַנַּעֲרָה וַתָּרָץ בְּשִׂמְחָה הַבָּיְתָה.
וְהַדְּרוֹר שָב אֶל בֶּן־הַמֶּלֶךְ.
– עַתָּה הִנֵּה עִוֵּר אָתָּה, – אָמַר, – וְלֹא אֶעֶזְבְךָ עוֹד.
– לֹא, בֶּן־דְּרוֹרִי הַקָּטָן, – עָלֶיךָ לָעוּף אַרְצָה מִצְרָיִם.
– תָּמִיד אֶשָּאֵר אִתְּךָ, – אָמַר בֶּן־הַדְּרוֹר, – וַיִּשְכַּב וַיֵּרָדֵּם לְמַרְגְּלוֹת בֶּן־הַמֶּלֶךְ.
בַּיּוֹם הַשֵּנִי יָשַב עַל כִּתְפֵי בֶּן־הַמֶּלֶךְ וַיְסַפֵּר לוֹ סִפּוּרִים עַל כָּל אֲשֶר רָאָה בְּאַרְצוֹת נֵכָר. סִפֵּר לוֹ עַל אֹדוֹת עוֹפוֹת הָאִבִּיס הָאֲדֻמִּים הָעוֹמְדִים בְּשוּרוֹת אֲרֻכּוֹת עַל חֻפֵּי הַנִּילוּס וְצָדִים דְּגֵי זָהָב בְּמַקּוֹרֵיהֶם. עַל אֹדוֹת הַסְפִינְקְסְ אֲשֶר יָמָיו כִּימֵי הַתֵּבֵל וְהַחַי בַּמִּדְבָּר וְאֵין דָּבָר נֶעְלָם מִמֶּנוּ, עַל אֹדוֹת הַסּוֹחֲרִים הַהוֹלְכִים לְאַט בְּצִדֵּי גְּמַלֵיהֶם וְנוֹשְׂאִים מַחֲרָזוֹת שֶל עִנְבָּר בִּידֵיהֶם. עַל אֹדוֹת מֶלֶךְ הַרְרֵי הַיָּרֵחַ, אֲשֶר מַרְאֵהוּ שָחוֹר כְּעֵץ הַהָבְנֶה, וְהוּא מִתְפַּלֵּל לְאֶבֶן־בְּדֹלַח גְּדוֹלָה. עַל אֹדוֹת הַנְּחָש הַיָּרוֹק הַגָּדוֹל שֶהוּא יָשֵן בְּתוֹךְ עֵץ תֹּמֶר גָּדוֹל, וְעֶשְׂרִים הַכְּמָרִים הַמַאֲכִילִים אוֹתוֹ עֻגּוֹת דְּבָש, וְעַל אֹדוֹת עַמֵּי הַנַּנָּסִים, הַשָּטִים עַל עָלִים רְחָבִים שְטוּחִים עַל פְּנֵי הַיָּם וּמִלְחֶמֶת־עוֹלָם לָהֶם עִם הַצִּפֳּרוֹת.
– צִפּוֹרִי הַקְּטַנָּה וְהַחֲבִיבָה, – אָמַר בֶּן־הַמֶּלֶךְ, – אַתְּ מְסַפֶּרֶת לִי דְבָרִים נִפְלָאִים. אַךְ נִפְלָאִים מִכָּל הִנָּם חַיֵּי בְּנֵי הָאָדָם. עוּפִי נָא עַל פְּנֵי הָעִיר, צִפּוֹרִי הַקְּטַנָּה, וְאָז תְּסַפְּרִי לִי אֶת אֲשֶר רָאִית.
וַיָּעָף בֶּן־הַדְּרוֹר עַל פְּנֵי הָעִיר הַגְּדוֹלָה, וַיַּרְא וְהִנֵּה הָעֲשִׁירִים שְׂמֵחִים וְעַלִּיזִים, יוֹשְבִים בְּטִירוֹתֵיהֶם הַיָּפוֹת, בְּשָעָה שֶהַדַּלִים עוֹמְדִים לְיַד הַשְּעָרִים. וַיָּעָף אֶל הָרְחוֹבוֹת הָאֲפֵלִים, וַיַּרְא אֶת הַפָּנִים הַחִוְרוֹת שֶל הַיְלָדִים הָרְעֵבִים, הַמַּשְקִיפִים בְּשִוְיוֹן־רוּחַ עַל הַדְּרָכִים. תַּחַת כִּפַּת גֶּשֶר אֶחָד רָאֲתָה שְנַיִם יְלָדִים קְטַנִּים שוֹכְבִים חֲבוּקִים יַחַד כְּדֵי לְהִתְחַמֵּם זֶה בָזֶה.
– אֲנַחְנוּ רָעַבְנוּ כָּל כַּךְ, – מִלְמְלוּ יַלְדֵי הָעֹנִי.
– אַל תִּשְכְּבוּ פֹה! – גָּעַר בָּהֶם הַשּוֹמֵר, וְהֵם נֶאֶלְצוּ לָנוּד מִן הַמָּקוֹם הַהוּא בִּשְטֹף הַגֶּשֶם.
וַיָּעָף בֶּן־הַדְּרוֹר וַיָּשָב אֶל בֶּן־הַמֶּלֶךְ וַיְסַפֵּר לוֹ אֶת כָּל אֲשֶר רָאָה.
– הִנֵּה מְצֻפֶּה אֲנִי כֻּלִּי זָהָב טָהוֹר, – אָמַר לוֹ בֶּן־הַמֶּלֶךְ: – עָלֶיךָ לְהָסִיר מֵעָלַי אֶת הַזָּהָב וְלָתֵת אוֹתוֹ לָעֲנִיִּים. הַחַיִּים חוֹשְבִים, כִּי הַזָּהָב מֵבִיא לָהֶם אשֶׁר.נִקֵּר בֶּן־הַדְּרוֹר מֵהַזָּהָב הַטָּהוֹר רְקוּעִים־רְקוּעִים, עַד אֲשֶר מַרְאֵהוּ שֶל בֶּן־הַמֶּלֶךְ הָפַךְ אָפוּר־כֵּהֶה. וּרְקוּעִים־רְקוּעִים שֶל הַזָּהָב הַטָּהוֹר הַזֶּה הֵבִיא לִבְנֵי הָעֲנִיִּים, וַיִּצְחֲקוּ הַקְּטַנִּים וַיִּשְתַּעֲשוּ בְּשַעֲשוּעֵיהֶם בְּתוֹךְ הָרְחוֹבוֹת.
– עַתָּה יֵש לָנוּ לֶחֶם לֶאֱכֹל, – קָרְאוּ.
אָז יָרַד הַשֶּלֶג, וְאַחֲרֵי הַשֶּלֶג בָּא הַקּוֹר. וַיְהִי מַרְאֵה הָרְחוֹבוֹת כְּאִלּוּ צֻפּוּ כָסֶף. כָּל כַּךְ זָהֲרוּ וְהִבְהִיקוּ בְּנָגְהָם; פְּתִילֵי קֶרַח כְּפִגְיוֹנֵי בְּדֹלַח נִתְלוּ מֵעַל צִנּוֹרוֹת הַגַּגּוֹת. כָּל הַטֶבַע לָבַש אַדֶרֶת שֵׂעָר, וְהַנְּעָרִים הַקְּטַנִּים חָבְשוּ לְרָאשֵיהֶם מִצְנָפוֹת עָבוֹת אֲדֻמּוֹת וַיִּתְהוֹלְלוּ עַל פְּנֵי הַקֶּרַח. בֶּן־הַדְּרוֹר הַמִּסְכֵּן הִרְגִּיש אֶת הַקּוֹר יוֹתֵר וְיוֹתֵר, אַךְ אֶת בֶּן־הַמֶּלֶךְ לֹא אָבָה לַעֲזוֹב, כִּי אַהֲבָתוֹ אֵלָיו הָיְתָה רַבָּה מְאֹד. הוּא לִקֵּט פֵּרוֹרֵי לֶחֶם מֵאַחֲרֵי דֶלֶת הַנַּחְתּוֹם, בְּשָעָה שֶהַלָּז לֹא רָאָה אוֹתוֹ, וְהִשְתַּדֵּל לְהִתְחַמֵּם בְּהַכִּישוֹ בִּכְנָפָיו.
אַךְ לְסוֹף נוֹכַח בֶּן־הַדְּרוֹר כִּי קָרֵב קִצּוֹ.
נִשְאַר בּוֹ עוֹד כֹּחַ רַק כְּדֵי לָעוּף וְלַעֲמוֹד פַּעַם אַחַת עַל כְּתֵפָיו שֶל בֶּן־הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּר.
– חֲיֵה בְּשָלוֹם, בֶּן־מֶלֶךְ חָבִיב, – אָמַר בְּקוֹל רָפֶה: – הֲמֻתָּר לִי לְנַשֵּק אֶת כַּף יָדֶךָ?
– שָׂמֵחַ אֲנִי מְאֹד, כִּי יוֹצֵא אַתָּה לְסוֹף לְאֶרֶץ מִצְרַיִם, – אָמַר בֶּן־הַמֶּלֶךְ, – כִּי הִנֵּה כָל־כַּךְ אֵחַרְתָּ לָשֶבֶת פֹּה, בֶּן־דְּרוֹרִי הַנָּעִים! אַךְ לִפְרֵדָה נַשֵּׁק תְּנַשֵּׁק לִי עַל פִּי, כִּי אָהַבְתִּי אוֹתְךָ, יְדִידִי!
– אֵינֶנִּי עָף מִצְרָיְמָה, אָמַר בֶּן־הַדְּרוֹר, – אֲנִי יוֹצֵא אֶל בֵּית הָעַלְמִין. הַמָּוֶת אָח הוּא לַשֵּׁנָה. הַאִם לֹא כֵן?
וַיִּשַּק עַל פִּי בֶּן־הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּר וַיִּפֹּל מֵת לְרַגְלָיו.
אָז נִשְמַע מִתּוֹךְ קֶרֶב הַפֶּסֶל נֵפֶץ מְשֻנֶּה, כְּאִלּוּ דְּבַר־מָה הִתְפּוֹצֵץ בְּתוֹכוֹ. לֵב הָעוֹפֶרֶת נִשְבַּר לִשְנַיִם; וְהַקִּפָּאוֹן גָּדַל וְחָזַק מְאֹד.
לְמָחֳרַת, בַּבֹּקֶר הַשְכֵּם, עָבַר שַׂר־הָעִיר עִם הַיּוֹעֲצִים עַל פְּנֵי הַכְּפָר. כַּאֲשֶר הִגִּיעַ עַד הַמַּצֵּבָה, הִבִּיט אֶל הַפֶּסֶל וַיִּקְרָא:
– אֵלִי! מַה מָּרוּט מַרְאֵה בֶּן־הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּר!
– אָמְנָם, מָרוּט, – אָמְרוּ הַיּוֹעֲצִים, שֶדַּעְתָּם הָיְתָה תָּמִיד כְּדַעַת שַׂר־הָעִיר.
וַיַּשְקִיפוּ עַל הַפֶּסֶל.
– אֶבֶן הָאֹדֶם נָפְלָה מִנְּדַן חַרְבּוֹ, עֵינָיו נֶעֶלְמוּ וְאֵינָם, גַּם צִפּוּי הַזָּהָב אֵין לוֹ עוֹד, – אָמַר שַׂר־הָעִיר: – בֶּאֱמֶת, מַרְאֵהוּ לֹא טוֹב עַתָּה מִמַּרְאֵה אַחַד הַקַּבְּצָנִים.
– לֹא טוֹב מַרְאֵהוּ עַתָּה מִמַּרְאֵה אַחַד הַקַּבְּצָנִים, – שָנוּ הַיּוֹעֲצִים.
– וְהִנֵּה צִפּוֹר מֵתָה מוּנָחָה לְרַגְלָיו, – אָמַר הַשָּׂר.
– אָמְנָם עָלֵינוּ לְהוֹצִיא כְרוּז, שֶאָסוּר לַצִּפֳּרִים לָמוּת פֹּה בַּמָּקוֹם הַזֶּה. וְסוֹפֵר הָעִיר, כָּתַב אֶת הַהַצָּעָה הַזאֹּת לְזִכָּרוֹן.
בַּיּוֹם הַשֵּנִי הֵסִירוּ אֶת אַנְדְרָטַת בֶּן־הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּר וַיָּבִיאוּ אוֹתָהּ אֶל בֵּית יְצִיקַת הַמַּתָּכוֹת.
– מַה נִפְלָא הַדָּבָר הַזֶּה, – אָמַר הָאָמָן אֲשֶר בְּבֵית יְצִיקַת הַמַּתָּכוֹת, – לֵב־הָעוֹפֶרֶת הַשָּבוּר הַזֶּה אֵינוֹ רוֹצֶה לְהִתֹּךְ. מֻכְרָחִים אָנוּ לִזְרוֹק אוֹתוֹ הָלְאָה כְּמוֹ שֶהוּא.
וַיִּזְרְקוּ אוֹתוֹ עַל גַּל הָאַשְפָּה, אֲשֶר גַּם בֶּן־הַדְּרוֹר הַמֵּת הָיָה מֻטָּל שָם.
– הָבֵא נָא אֵלַי אֶת שְתֵּי סְגֻלּוֹתַי אֲשֶר בָּעִיר, – צִוָּה הָאֵל לְאֶחָד מִמַּלְאָכָיו.
וְהַמַּלְאָךְ הֵבִיא אֵלָיו אֶת לֵב־הָעוֹפֶרֶת וְאֶת בֶּן־הַדְּרוֹר הַמֵּת.
– אָמְנָם הֵיטַבְתָּ לִבְחֹר, – אָמַר הָאֵל, – בְּגַן עֶדְנִי תְּזַמֵּר הַצִּפּוֹר הַקְּטַנָּה הַזֹּאת לְדוֹרוֹת־עוֹלָם, וּבְעִיר הַזָּהָב שֶלִי יְפָאֵר אֶת שְמִי בֶּן־הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.