הַדּוֹפִין הַקָטָן ­– יוֹרֵש הָעֶצֶר – חוֹלֶה, הַדּוֹפִין הַקָטָן יָמוּת. בְּכָל בָּתֵּי הַתְּפִלָה דוֹלְקִים יוֹמָם וָלַיְלָה נֵרוֹת גְבוֹהִים לְבָנִים, וְיוֹמָם וָלַיְלָה מִתְפַּלְלִים שָם בְּעַד שְלוֹמוֹ שֶל הַדּוֹפִין. רְחוֹבוֹת עִיר הַבִּירָה דוֹמְמִים, וְרוּחַ עֶרֶב שָפוּךְ עֲלֵיהֶם. הַפַּעֲמוֹנִים לֹא יְצַלְצְלוּ. הָעֲגָלוֹת נוֹסְעוֹת בַּחֲשָאִי וּבִפְסִיעוֹת קְטַנוֹת. מִסָבִיב לָאַרְמוֹן נִקְהֲלוּ אֶזְרְחֵי הָעִיר; מַבִּיטִים בְּסַקְרָנוּת דֶרֶךְ סִבְכֵי הָרֶשֶת לְתוֹךְ הֶחָצֵר, שֶשָם עוֹמְדִים הַמְשָרְתִים שוֹמְרֵי הַשַעַר לְבוּשִים מַדִים, וּמְשׂוֹחֲחִים בְּפָנִים מְפִיקִים חֲשִיבוּת.

כָּל יוֹשְבֵי הָאַרְמוֹן נִרְגָשִים. שָׂרֵי הַתָּאִים וְשָׂרֵי הֶחָצֵר רָצִים מְבֹהָלִים וּדְחוּפִים בַּמַעֲלוֹת לְמַעְלָה וּלְמָטָה. הָעֲלִיוֹת מְלֵאוֹת עֲבָדִים נַעֲרֵי הֶחָצֵר לְבוּשֵי מֶשִי, הָרָצִים מִכְּנוּפְיָה לִכְנוּפְיָה וְשוֹאֲלִים בְּלַחַש לַחֲדָשוֹת שֶהִגִיעוּ. עַל הַמַעֲקוֹת בּוֹכִיוֹת שָׂרוֹת הֶחָצֵר, הַמִשְתַּחֲווֹת בְּקִידוֹת עַד לָאָרֶץ אַחַת לְמוּל חֲבֶרְתָּהּ וּמְנַגְבוֹת אֶת דִמְעוֹתֵיהֶן בְּמִטְפָּחוֹת יָפוֹת מַעֲשֵׂה רִקְמָה.

בְּגַן הַחֹרֶף נֶאֶסְפָה אֲסֵפָה רַבָּה שֶל הָרוֹפְאִים, הַלְבוּשִים בִּגְדֵי שְׂרָד אֲרֻכִּים וּשְׁחוֹרִים. בְּעַד זְגוּגִיוֹת הַחַלוֹנוֹת נִרְאֶה, כֵּיצַד מִתְנוֹעֲעִים הַשַרְוֻלִים הָאֲרֻכִּים שֶל מְעִילֵיהֶם וְכֵיצַד שַחוֹת הַפֵּאוֹת הַנָכְרִיוֹת שֶעַל רָאשֵיהֶם. אוֹמְנוֹ שֶל בֶּן הַמֶלֶךְ וְשַׂר הָאֻרְוָה אֲשֶר עַל סוּסֵי בֶן הַמֶלֶךְ מִתְהַלְכִים לִפְנֵי הַדֶלֶת הֵנָה וַהֲלוֹם וּמְחַכִּים לְתוֹצְאוֹת הַמַשָׂא־וְהַמַתָּן שֶל הָרוֹפְאִים. נַעֲרֵי בֵית הַמְבַשְלִים נֶחְפָּזִים וְעוֹבְרִים עַל פְּנֵיהֶם מִבְּלִי הִשְתַּחֲווֹת לִפְנֵיהֶם. שַׂר הָאֻרְוָה מְמַלֵא פִּיו חֵרוּפִים וְגִדוּפִים כְּמוֹ אֶחָד מֵעוֹבְדֵי הָאֱלִילִים וְהָאוֹמֵן קוֹרֵא חֲרוּזִים שֶל הוֹרַצִיוּס בִּנְהִימָה מִקֶרֶב לֵב נִסְעָר. בְּאוֹתָהּ שָעָה נִשְמַעַת מֵרָחוֹק מִתּוֹךְ הָאֻרְווֹת צָהֳלָה עֲצוּבָה. זֶהוּ סוּסוֹ שֶל הַדּוֹפִין הַקָטָן. נַעֲרֵי הָאֻרְוָה שָכְחוּ עַל אֹדוֹתָיו וְהוּא עוֹמֵד עַל אֵבוּסוֹ הָרֵיק וּכְמוֹ קָרֹא יִקְרָא לְמָזוֹן.

וְהַמֶלֶךְ? אֵיפֹה הוּא הוֹד מַלְכוּתוֹ? – הַמֶלֶךְ יָשַׁב סָגוּר וּמִתְבּוֹדֵד בְּאוּלָם אֶחָד אֲשֶר בִּקְצֵה הָאַרְמוֹן. הַמְלָכִים אֵינָם אוֹהֲבִים, כִּי יִרְאוּ אוֹתָם כְּשֶהֵם בּוֹכִים. לֹא כֵן הִיא הַמַלְכָּה: הִיא יוֹשֶבֶת עַל יַד מִטָתוֹ שֶל הַדּוֹפִין הַקָטָן. פָּנֶיהָ הַיָפִים לַחִים מִדְּמָעוֹת, וְהִיא נֶאֱנֶקֶת בְּקוֹל בִּפְנֵי כָּל הָעָם כְּאַחַת הָאִמוֹת מִבְּנוֹת הָעָם.

עַל מַצָע שֶל רִקְמָה מוּטָל בֶּן הַמֶלֶךְ הַקָטָן לָבָן יוֹתֵר מִן הַכַּר שֶהוּא שוֹכֵב עָלָיו, וְעֵינָיו סְגוּרוֹת. אֶפְשָר לַחְשוֹב, שֶהוּא נִרְדָם, אַךְ לֹא כֵן הַדָּבָר. הַדּוֹפִין הַקָטָן אֵינֶנוּ יָשֵן. הוּא מַפְנֶה אֶת עֵינָיו לְצַד אִמוֹ, וְכִרְאוֹתוֹ שֶהִיא בוֹכָה, יִשְאָלֶנָה:

– הַגְבֶרֶת הַמַלְכָּה, לָמָה תִבְכִּי? הַאֻמְנָם תַּחְשְבִי, כִּי מוֹת אָמוּת?

הַמַלְכָּה רוֹצָה לַעֲנוֹת לוֹ, אַךְ אֶנְקוֹתֶיהָ מַפְרִיעוֹת בַּעֲדָהּ מֵהוֹצִיא מִלָה מִפִּיהָ.

– אַל תִּבְכִּי כָּכָה, הַגְּבֶרֶת הַמַלְכָּה! אַתְּ שָכַחַתְּ, כִּי בֶן מֶלֶךְ אָנִי. וַהֲרֵי אִי אֶפְשָר שֶבֶּן מֶלֶךְ יָמוּת בְּאֹפֶן פָּשוּט כָּכָה.

הַמַלְכָּה מִתְיַפַּחַת עוֹד יוֹתֵר, וּפַחַד מִתְגַּנֵב אֶל לֵב הַדּוֹפִין הַקָטָן.

– הוֹ! – קָרָא, – אֵינִי רוֹצֶה שֶיָבֹא הַמָוֶת לָקַחַת אוֹתִי. אֲנִי אֲגָרֵש אוֹתוֹ מֵעַל פָּנַי, כַּאֲשֶר יִקְרַב אֵלָי. יָבֹאוּ תֵכֶּף וּמִיַד אַרְבָּעִים גִּבּוֹרֵי חַיִל מִן הַצָבָא וְעָמְדוּ עַל הַמִשְמָר מִסָבִיב לְמִטָתִי. מֵאָה תּוֹתָחִים גְדוֹלִים יַעַמְדוּ נְכוֹנִים תָּמִיד מֵאַחֲרֵי חַלוֹנִי. יִזָהֵר לוֹ הַמָוֶת, כִּי יֹאבֶה לָגֶשֶת אֵלָי.

וּבִכְדֵי לְהַרְגִיעַ אֶת לִבּוֹ שֶל בֶּן הַמֶלֶךְ נָתְנָה הַמַלְכָּה אוֹת, וְאַחֲרֵי שָעָה קַלָה נִשְמַע רַעַש שֶל מַסַע הַתּוֹתָחִים בֶּחָצֵר, וְאַרְבָּעִים גִּבּוֹרֵי חַיִל עֲנָקִים וּכְלֵי מַפָּצָם בִּידֵיהֶם הִתְיַצְבוּ בֶחָדֶר. אֵלֶה הָיוּ חַיָלִים זְקֵנִים, שֶשְׂעַר שְׂפָמָם הָפַךְ שֵׂיבָה. בֶּן־הַמֶלֶךְ הַקָטָן מָחָא כַף לְעֻמָתָם, כִּרְאוֹתוֹ אוֹתָם. הוּא הִכִּיר בְּאֶחָד מֵהֶם וַיִקְרָא אֵלָיו לָגֶשֶת אֶל הַמִטָה.

– לוֹרֶנְץ, לוֹרֶנְץ! –

הַחַיָל הַזָקֵן עָשָׂה פְּסִיעָה אַחַת לְצַד הַמִטָה.

– לוֹרֶנְץ הַזָקֵן שֶלִי! אֲנִי אֲהַבְתִּיךָ, הָבָה אֶתְבּוֹנֵן נָא בְּחַרְבְּךָ הַגְדוֹלָה. כִּי יָבֹא הַמָוֶת לָקַחַת אוֹתִי, הֲלֹא תִדְקוֹר אוֹתוֹ בַּחֶרֶב – הַאִם לֹא כֵן?

וְלוֹרֶנְץ עָנָה: כֵּן אֶעֱשֶׂה, הַדּוֹפִין שֶלִי.

וּשְתֵּי דְמָעוֹת גְדוֹלוֹת הִתְגַלְגְלוּ עַל לְחָיָיו הַחוּמוֹת.

בְּרֶגַע זֶה נִגַש הַכֹּהֵן אֶל הַדּוֹפִין הַקָטָן, וַיִלְחַש לוֹ דְבַר מָה, בְּשִׂימוֹ אֶת הַצְלָב נֶגֶד פָּנָיו. הַדּוֹפִין הַקָטָן הִקְשִיב אֶל דְבָרָיו בְּהִשְתּוֹמְמוֹת וּפִתְאֹם הִפְסִיק אוֹתוֹ:

הִנֵה כְבָר הֲבִינוֹתִי, מַה שֶמְדַבֵּר אֵלַי כְּבוֹד קְדוּשָתוֹ. אַךְ הַאֻמְנָם נִבְצַר מִמֶנוּ שֶיָמוּת תַּחְתַּי רֵעִי הַקָטָן פִּפִּי, אִם נְשַלֵם לוֹ סְכוּם הָגוּן בְּעַד זֶה?

הַכֹּהֵן הוֹסִיף לְדַבֵּר אֵלָיו בְּלַחַש, וּבְפָנָיו שֶל בֶּן־הַמֶלֶךְ הִסְתַּמְנָה הַהִשְתּוֹמְמוּת יוֹתֵר וְיוֹתֵר. כַּאֲשֶר גָמַר הַכֹּהֵן אֶת דְבָרָיו, אָמַר הַדּוֹפִין הַקָטָן אֵלָיו מִתּוֹךְ אֲנָחָה עֲמֻקָה:

– הַדְבָרִים שֶהִגִיד לִי בָזֶה כְּבוֹד קְדוּשָתוֹ מַעֲצִיבִים מְאֹד, אַךְ נֶחָמָתִי הִיא, כִּי שָם בַּמָרוֹם, בְּגַן־הָעֵדֶן, אֶהְיֶה בְּכָל זֹאת בֶּן־מֶלֶךְ כְּמוֹ שֶהָיִיתִי. אֲנִי יוֹדֵעַ שֶהָאֵל הַטוֹב קָרוֹב לְמִשְפַּחְתִּי. הוּא וַדַאי שֶיִשְתַּדֵל לִנְהֹג עִמִי כְּיָאֶה לִי לְפִי עֶרְכִּי.

אַחַר כַּךְ הוֹסִיף בִּפְנוֹתוֹ אֶל אִמוֹ:

– יָבִיאוּ הֵנָה אֶת בְּגָדַי הַיְקָרִים, אֶת הַמְעִיל הַלָבָן, מְעִיל הַתַּחַש אֲשֶר לִי. אֲנִי חָפֵץ לִלְבֹּש הָדָר לִקְרַאת הַמַלְאָכִים וּלְהִכָּנֵס אֶל גַן הַעֵדֶן כְּיָאֶה לְבֶן מֶלֶךְ.

בַּפַּעַם הַשְלִישִית שַח הַכֹּהֵן עַל גַבֵּי הַדוֹפִין, וּזְמַן רַב דִבֵּר אֵלָיו חֶרֶש. אַךְ בְּאֶמְצַע דְבָרָיו הִפְסִיק בֶּן־הַמֶלֶךְ אוֹתוֹ בְּקֶצֶף לוֹהֵט: – אִם כֵּן, הֲרֵי אֵין כְדַאי אֲפִילוּ לִהְיוֹת בֶּן־מֶלֶךְ!

וּמִבְּלִי הַטוֹת עוֹד אֹזֶן לִדְבָרָיו, הָפַךְ בֶּן־הַמֶלֶךְ הַקָטָן אֶת פָּנָיו לְצַד הַקִיר וַיֵבְךְ מָרָה.

מַר סִיגַן לֹא הִצְלִיחַ בְּגִדּוּל עִזָיו, – הֵן הָיוּ אוֹבְדוֹת לוֹ תָמִיד וְכֻלָן בְּדֶרֶךְ אַחַת: בְּבֹקֶר לֹא־עָבוֹת אֶחָד הָיוּ מִתְפָּרְצוֹת וּמְנַתְּקוֹת אֶת הַחֶבֶל, שֶׁבּוֹ הָיוּ קְשוּרוֹת, וּבוֹרְחוֹת אֶל הֶהָרִים, וְשָם בַּגָּבוֹהַּ הָיָה הַזְאֵב טוֹרֵף אוֹתָן. גַּם חַסְדֵי אֲדוֹנָן, גַּם אֵימַת הַזְאֵב – שוּם דָבָר לֹא הֵנִיא אוֹתָן מֵעֲשׂוֹת אֶת הַמַעֲשֶׂה הַזֶה. נִרְאָה הַדָּבָר שֶהָיוּ אֵלֶה עִזִים, אֲשֶר אָהֲבוּ לִחְיוֹת עַל פִּי אֹרַח אֲשֶר בָּחֲרוּ בְעַצְמָן, וְהָיוּ נְכוֹנוֹת לָתֵת כָּל מְחִיר בְּעַד חֻפְשָתָן.

מַר סִיגַן לֹא הֵבִין זֹאת, כִּי לֹא יָדַע אֶת דֶרֶךְ עִזָיו וְלֹא חָדַר אֶל לִבָּן וְנַפְשוֹ מָלְאָה יֵאוּש. הוּא אָמַר אֶל לִבּוֹ:

– אֵין עֵצָה. הָעִזִים מִשְתַּעְמְמוֹת אֶצְלִי, אַף אַחַת לֹא תִשָאֵר אִתִּי.

בְּכָל זֹאת הִתְגַבֵּר עַל יֵאוּשוֹ, וְאָחֲרֵי שֶאָבְדוּ לוֹ שֵש עִזִים בְּאֹפֶן אֶחָד, הָלַךְ וְקָנָה לוֹ עֵז שְבִיעִית. אַךְ בַּפַּעַם הַזֹאת בָּחַר לוֹ עֵז צְעִירָה וְרַכָּה, כְּדֵי שֶיֵקַל לָהּ לְהִתְרַגֵל אֵלָיו.

וְכַמָה יָפָה הָיְתָה זוּ הָעֵז הַקְּטַנָה שֶל מַר סִיגַן עִם עֵינֶיהָ הַתְּמִימוֹת, עִם זְקָנָהּ שֶנִדְמֶה לְזָקָן שֶל שַׂר־חַיִל, עִם פַּרְסוֹתֶיהָ הַשְׁחוֹרוֹת וְהַמַבְרִיקוֹת וְעִם הַצֶמֶר הַלָבָן וְהָאָרֹךְ שֶהָיָה לָהּ לִלְבוּש! וְכָל כַּךְ מַקְשִיבָה וְנוֹחָה הָיְתָה. בְּשַעַת הַחֲלִיבָה לֹא נָעָה וְלֹא זָעָה, וְלֹא תָקְעָה אֶת רַגְלֶיהָ לְתוֹךְ הַמַחֲלֵבָה. עַיִן לֹא רָאֲתָה עוֹד עֵז בְּדוֹמֶה לָהּ.

שְׂדֵה מִרְעֶה הָיָה לְמַר סִיגַן מֵאַחֲרֵי בֵיתוֹ, וְגָדֵר שֶל בַּרְקָנִים הִקִיפַתּוּ. אֶל הַמָּקוֹם הַזֶה הֵבִיא אֶת חֲנִיכַת בֵּיתוֹ הַחֲדָשָה. הוּא קָשַר אוֹתָהּ אֶל עַמוּד בַּחֵלֶק הַיוֹתֵר יָפֶה שֶבְּכָל הַשָׂדֶה. הוּא שָׂם אֶת לִבּוֹ שֶיְהִי הַחֶבֶל אָרֹךְ לְמַדַי, וּלְעִתִּים תְּכוּפוֹת הָיָה בָא לִרְאוֹת אֶת שְלוֹמָהּ, שֶלֹא יֶחְסַר לָהּ מְאוּמָה. הָעֵז הָיְתָה שְׂבֵעַת רָצוֹן וְאָכְלָה אֶת הָעֵשֶׂב בְּעֹנֶג רַב כָּל כַּךְ, עַד שֶמַר סִיגַן שָׂמַח שִׂמְחָה רַבָּה.

– סוֹף־כָּל־סוֹף, – אָמַר הָאִיש הַתָּמִים הַזֶה בְּלִבּוֹ, – מָצָאתִי לִי אַחַת, אֲשֶר לֹא תֵדַע שִעֲמוּם בְּבֵיתִי.

אֲבָל מַר סִיגַן טָעָה: גַּם הָעֵז הַזֹאת הִשְתַּעְמְמָה בְּבֵיתוֹ.

פַּעַם אַחַת בְּהַשְקִיפָה אֶל הֶהָרִים, אָמְרָה אֶל לִבָּהּ:

– בְּלִי סָפֵק טוֹב שָם מְאֹד. מַה נָעִים לְדַלֵג שָם בֵּין הַשִׂיחִים בְּלִי הַחֶבֶל הָאָסוּר הַזֶה, הַמְגָרֵד וְהַשׂוֹרֵט פְּצָעִים עַל הַצַוָאר. יָאֶה לַשוֹר וְלַחֲמוֹר לִרְעוֹת בְּשָׂדֶה מוּקָף גָּדֵר, אֲבָל לְעִזִים דָּרוּש מֶרְחָב וָחֹפֶש.

וּמֵאָז נַעֲשָׂה לָהּ עֵשֶׂב הַשָׂדֶה תָּפֵל בְּלִי טַעַם, גַּעְגוּעֶיהָ הִתְגַבְּרוּ, בְּשָׂרָהּ כָּחַש, חֲלָבָהּ נַעֲשָׂה הוֹלֵךְ וּפוֹחֵת. הַלֵב הִתְכַּוֵץ מֵרַחֲמָנוּת לְמַרְאֵה הָעֵז, שֶכָּל הַיוֹם הִסְתּוֹבְבָה עַל הַחֶבֶל וְרֹאשָהּ נָטוּי לְצַד הֶהָרִים וּנְחִירֶיהָ פְּרוּשׂוֹת, וְהִיא פּוֹעָה בְעֶצֶב כָּל כַּךְ “מֶה”…

מַר סִיגַן הִתְבּוֹנֵן וְרָאָה, כִּי אֵין שָלוֹם לְעִזוֹ, אַךְ לֹא יָכֹל לְהָבִין אֶת פֵּשֶר הַדָּבָר. פַּעַם אַחַת, כַּאֲשֶר חָלַב אוֹתָהּ בַּבֹּקֶר, פָּנְתָה אֵלָיו וַתֹּאמֶר לוֹ בִּלְשוֹנוֹ:

– יִשְמַע נָא מַר סִיגַן אֶת אֲשֶר אַגִיד: אֲנִי מִשְתַּעְמֶמֶת אֶצְלוֹ. יַרְשֶה נָא לִי לָרוּץ אֶל הֶהָרִים.

– הוֹי, אֵל רַחוּם! הֲגַם זוּ? – קָרָא מַר סִיגַן נִבְהָל וּמִשְתּוֹמֵם.

מִפַּחַד הִשְמִיט אֶת הַמַחֲלֵבָה מִיָדוֹ. יָשַב עַל יַד עִזוֹ בְּתוֹךְ הָעֵשֶׂב.

– הַאֻמְנָם גַּם אַתְּ, לְבָנָה, רוֹצֶה לַעֲזוֹב אוֹתִי?

וּ“לְבָנָה” עָנָתָה:

– כֵּן, מַר סִיגַן.

– הַאִם לֹא דֵי עֵשֶׂב לָךְ פֹּה?

– לֹא וָלֹא, מַר סִיגַן.

– אוּלַי קָצֵר הַחֶבֶל יוֹתֵר עַל הַמִדָה, אֶפְשָר שֶאַאֲרִיךְ לָךְ אֶת הַחֶבֶל?

– אֵין כְּדַאי לִטְרוֹחַ בָּזֶה, מַר סִיגַן!

– אֻמְלָלָה! כְּלוּם לֹא יָדַעַתְּ, כִּי הַזְאֵב אוֹרֵב בֶּהָרִים? מַה תַּעֲשִׂי כַאֲשֶר יִתְנַפֵּל הַזְאֵב עָלַיִךְ?

– אֲנִי אֲנַגַּח אוֹתוֹ בַּקַרְנַיִם, מַר סִיגַן!

– הַזְאֵב יִצְחַק לָךְ וּלְקַרְנַיִךְ. הֲיָדַעַתְּ אֶת רִינוֹדָה הַגְּדוֹלָה, הַזְקֵנָה, שֶהָיְתָה פֹה בַּשָנָה שֶעָבְרָה. עֵז מְצֻיָנָה הָיְתָה, חֲזָקָה וְאַמִיצָה כְּתַיִש. כָּל הַלַיְלָה נִלְחֲמָה עִם הַזְאֵב, וּלְסוֹף טָרַף אוֹתָהּ לִפְנוֹת־בֹּקֶר.

– הַאֻמְנָם? – רִינוֹדָה הָאֻמְלָלָה! אֲבָל אֵין זֶה וְלֹא כְלוּם, מַר סִיגַן! יְשַלַח נָא אוֹתִי מַר סִיגַן אֶל הֶהָרִים.

– הוֹי, אֵלִי! מָה הִיא הַקְלָלָה הָרוֹבֶצֶת עַל עִזַי? גַּם אֶת זֹאת יִטְרוֹף הַזְאֵב. אַךְ לֹא וָלֹא! לַמְרוֹת רְצוֹנֵךְ אַצִיל אוֹתָךְ. פּוֹחֶזֶת! וּכְדֵי שֶלֹא תְּנַתְּקִי אֶת הַחֶבֶל, אֶסְגוֹר אוֹתָךְ בְּתוֹךְ הַמִכְלָאָה, וְשָם תִּשָאֲרִי.

וּבְדַבְּרוֹ אֶת הַדְבָרִים הָאֵלֶה נָשָׂא מַר סִיגַן אֶת הָעֵז וְהִכְנִיס אוֹתָהּ לְתוֹךְ מִכְלָאָה אֲפֵלָה וְסָגַר אֶת הַדֶּלֶת. אַךְ לַאֲסוֹנוֹ שֶל דָבָר שָכַח לִסְגוֹר גַּם אֶת חַלוֹן הַמִכְלָאָה. וַיְהִי כְּהַפְנוֹתוֹ אֶת שִכְמוֹ לָלֶכֶת, וַתִּקְפֹּץ הַקְטַנָה וַתִּבְרָח.

כַּאֲשֶר בָּאָה הָעֵז הַלְבָנָה אֶל הֶהָרִים, רָבְתָה שָם הַשִׂמְחָה מְאֹד. מֵעוֹלָם לֹא רָאוּ עוֹד הָאֳרָנִים הַזְקֵנִים מַרְאֶה נֶחְמָד יוֹתֵר מִזֶה. כִּפְנֵי בַת־מַלְכָּה קְטַנָה קִבְּלוּ אֶת פָּנֶיהָ. עֲצֵי הָעַרְמוֹנִים הִשְתַּחֲווּ לְפָנֶיהָ עַד הָאָרֶץ, כְּדֵי שֶיוּכְלוּ לִנְגוֹעַ בָּהּ וּלְהַחֲלִיק אוֹתָהּ בִּקְצוֹת עַנְפֵיהֶם. פִּרְחֵי זָהָב נִפְתְּחוּ לְפַרְסוֹתֶיהָ וְהֵפִיצוּ רֵיחַ בֹּשֶׂם בְּכָל כֹּחָם. כָּל הֶהָרִים עָלְזוּ וְחָגְגוּ חָג.

נָקֵל לְשָעֵר, מַה מְאֻשָרָה הָיְתָה הָעֵז בַּת הַחוֹרִין! אֵין חֶבֶל, אֵין עַמוּד תָּקוּעַ בָּאֲדָמָה, אֵין דָּבָר, אֲשֶר יִמְנַע אוֹתָהּ מִדַּלֵג וּמִקַפֵּץ וּמֵרְעוֹת בְּכָל אֲשֶר תַּאֲוֶה נַפְשָהּ. וְהָעֵשֶׂב – מָה רַב פֹּה – עַד קַרְנֶיהָ הִגִּיעַ. וּמֶה עָרֵב הָיָה הָעֵשֶׂב הַזֶה! – מָתוֹק, דַּק, מָלֵא עָסִיס, וָרַך וּמְעֹרָב מֵאַלְפֵי מִינֵי צִיצִים; – לֹא אוֹתוֹ עֵשֶׂב גַּס שֶבַּשָׂדֶה הַמֻקָף גָּדֵר! וְגַם הַפְּרָחִים! – פַּעֲמוֹנִיוֹת¹ גְּדוֹלוֹת וּכְחֻלוֹת, אֶצְבְּעוֹנִיוֹת שֶל אַרְגָמָן בַּעֲלוֹת גְּבִיעִים עֲמֻקִים, וְיַעַר שָלֵם שֶל פִּרְחֵי שָׂדֶה, מְלֵאִים נֹפֶת צוּפִים.

הָעֵז הַלְבָנָה הִתְגוֹלְלָה בְּתוֹךְ הַפְּרָחִים. הֵרִימָה אֶת רַגְלֶיהָ לְמַעְלָה, וְשִכּוֹרָה לְמֶחֱצָה מֵרוּחַ הַבֹּשֶׂם, הִתְגַלְגְּלָה מִצִדֵי הָהָר לְמַטָה בְתוֹךְ הֶעָלִים הַנוֹפְלִים שֶל עֲצֵי הָעַרְמוֹנִים. וּפִתְאֹם בִקְפִיצָה אַחַת קָמָה עַל רַגְלֶיהָ. הָפּ־הָפּ – וְהִנֵה הִיא טָשָׂה בְרֹאש נָטוּי בִּסְבַךְ הַשִׂיחִים. רֶגַע אֶחָד נִרְאֲתָה בְּרֹאש סֶלַע, וְרֶגַע שֵנִי מִתַּחַת בָּעֵמֶק, פַּעַם לְמַעְלָה וּפַעַם לְמַטָה – וְכָל הַמָקוֹם מָלֵא עֵז לְבָנָה זוּ. נִדְמָה, כִּי יֵש בֶּהָרִים עֶשֶׂר עִזִים שֶל מַר סִיגַן.

וְאֵין דָבָר אֲשֶר יָרְאָה עֵז זוֹ. בִּקְפִיצָה אַחַת עָבְרָה עַל פְּנֵי זִרְמֵי הַנָהָר, שֶזָרְקוּ עָלֶיהָ אָבָק לַח שֶל קֶצֶף. וְאָז, שְרוּיָה כֻלָה בְמַיִם, תִּשְכַּב בְּרֹאש סֶלַע לְהִתְיַבֵּש כְּנֶגֶד הַשֶמֶש. וּפַעַם אַחַת, בְּגִשְתָּהּ אֶל קְצֵה נֵד־הָרִים וּבְפִיהָ פֶרַח קָטָן, הִשְקִיפָה לְמַטָה וְרָאֲתָה בָּעֵמֶק אֶת בֵּיתוֹ שֶל מַר סִיגַן וְאֶת הַשָׂדֶה הַמֻקָף גָּדֵר שֶמֵאַחֲרָיו. לַמַרְאֶה הַזֶה עָלַץ בָּהּ לְבָבָהּ עַד שֶנָזְלוּ דְמָעוֹת מֵעֵינֶיהָ.

– מַה קָטָן הוּא! – אָמְרָה אֶל לִבָּהּ, – כֵּיצַד יָכוֹלְתִּי לִסְבּוֹל אֶת הַחַיִים הָהֵם!

מִסְכֵּנָה זוֹ בְּעָמְדָהּ בְּגֹבַהּ שֶכָּזֶה נֶעֶשְׂתָה לִגְדוֹלָה בְּעֵינָהּ וְחָשְבָה אֶת עַצְמָה לְעוֹלָם מָלֵא.

יוֹם טוֹב הָיָה הַיוֹם הַהוּא לְעִזוֹ שֶל מַר סִיגַן. לְעֵת הַצָהֳרַיִם נִפְגְשָה בְּעֵדֶר שֶל אֵילִים, אֲשֶר כִּרְסְמוּ עִנְבֵי־פֶרֶא לְתֵאָבוֹן. הַנוֹסַעַת הַקְטַנָה בַּעֲלַת הַלְבוּש הַלָבָן עוֹרְרָה בָּם תִּמָהוֹן וְהִתְפַּלְאוּת. אֶת הַמָקוֹם הַיָפֶה בְּיוֹתֵר הִקְצִיעוּ לָהּ עַל יַד הַגְפָנִים, וְהַזְכָרִים חָלְקוּ לָהּ כָּבוֹד רָב. וְנִדְמֶה גַּם שֶאַיִל צָעִיר אֶחָד, בַּעַל שֵׂעָר שְחַרְחַר־חוּם וּמַבְרִיק, הָיְתָה לוֹ הַזְכוּת לָשֵׂאת חֵן מִלְפָנֶיהָ.

פִּתְאֹם נָשְבָה רוּחַ קְרִירָה. צֶבַע סָגֹל כִּסָה אֶת הָהָר. הָעֶרֶב בָּא.

– הֲסוֹף? – קָרְאָה הָעֵז הַקְטַנָה וְנִשְאֲרָה עוֹמֶדֶת מִשְתּוֹמֶמֶת.

הַשָׂדוֹת אֲשֶר מִתַּחַת נִשְקְעוּ בְּתוֹךְ אֵד. הַכַּר אֲשֶר מֵאַחֲרֵי בֵיתוֹ שֶל מַר סִיגַן נֶעְלָם בֶּעָנָן, וּמִן הַבַּיִת נִרְאָה רַק הַגַג וּמִקְצַת עָשָן מִתְאַבֵּק מִמַעַל לוֹ. הִיא שָׁמְעָה אֶת קוֹל צִלְצוּל הַפַּעֲמוֹנִים שֶל עֵדֶר שָב הַבַּיְתָה מִן הַמִרְעֶה, וַתִּתְעַצֵב מְאֹד אֶל לִבָּהּ. נֵץ עָבַר עַל פָּנֶיהָ בִּיעָף וַיִגַע בָּהּ בִּקְצֵה כְנָפָיו – הִיא נִרְעֲדָה, וְאָז הִגִּיעַ לְאָזְנֶיהָ קוֹל יְלֵל מִן הָהָר: הוֹ – וּ…

הִיא זָכְרָה עַל דְבַר הַזְאֵב. בְּמֶשֶךְ כָּל הַיוֹם, יוֹם תָּמִים שֶל הוֹלְלוּת וּשְׂמָחוֹת, שָכְחָה לְגַמְרֵי עַל אֹדוֹתָיו. וּבְאוֹתוֹ רֶגַע עַצְמוֹ הֵרִיעַ קוֹל שוֹפָר מִתּוֹךְ הָעֵמֶק בַּמֶרְחָק. זֶה הָיָה מַר סִיגַן הַטוֹב, אֲשֶר נִסָה בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה לִקְרוֹא לְעִזוֹ לָשוּב אֶל בֵּיתוֹ.

– הוֹ – וּ… – יִלֵל הַזְאֵב.

– שוּב! שוּב! – קָרָא הַשוֹפָר.

חֵשֶק הָיָה בְלִבָּהּ שֶל “לְבָנָה” לָשוּב, אַךְ כַּאֲשֶר זָכְרָה אֶת הָעַמוּד, אֶת הַגָּדֵר וְאֶת הַחֶבֶל, נִדְמָה לָהּ, שֶמֵעַכְשָו לֹא תוּכַל לְגַמְרֵי לִסְבּוֹל עוֹד חַיִים כְּמוֹ אֵלֶה וַתַּחְלֵט לְהִשָאֵר.

קוֹל הַשוֹפָר נֶאֱלָם.

הָעֵז הִקְשִיבָה מֵאַחֲרֶיהָ רִשְרוּש עָלִים. הִפְנְתָה אֶת רֹאשָהּ, וַתֵּרֶא בְּתוֹךְ הָאֹפֶל שְתֵּי אָזְנַיִם קְצָרוֹת וּזְקוּפוֹת וּשְתֵּי עֵינַיִם לוֹהֲטוֹת… זֶה הָיָה הַזְאֵב.

גָדוֹל כַּעֲנָק, וּבְלִי נוֹעַ, יָשַב עַל רַגְלָיו הָאֲחוֹרִיוֹת, וּבְעֵינַיִם מְלֵאוֹת תַּאֲוָה הִבִּיט אֶל הָעֵז, נָכוֹן לִבְלוֹעַ אוֹתָהּ. הוּא יָדַע, כִּי הִיא לֹא תִמְצָא מִפְלָט לָהּ מִפָּנָיו, עַל כֵּן לֹא נֶחְפַּז לִטְרוֹף אוֹתָהּ. וְרַק כַּאֲשֶר הִפְנְתָה אֵלָיו רֹאשָהּ, נָתַן בִּצְחוֹק רַע קוֹלוֹ:

– חַה־חַה! הִנֵה עִזוֹ שֶל מַר סִיגַן!

וְהֶעֱבִיר אֶת לְשוֹנוֹ הֶעָבָה וְהָאֲדֻמָה עַל שְׂפָמָיו.

אָז יָדְעָה “לְבָנָה” כִּי אָבְדָה, אָבָדָה. בְּזִכְרוֹנָה עָלָה הַסִפּוּר עַל דְבַר רִינוֹדָה הַזְקֵנָה. אֲשֶר נֶאֶבְקָה כָּל הַלַיְלָה עִם הַזְאֵב, עַד שֶנִטְרְפָה לְעֵת בֹּקֶר, וְרֶגַע אֶחָד כְּהֶרֶף־עַיִן נִצְנְצָה מַחֲשָבָה בְּלִבָּהּ, אוּלַי טוֹב יוֹתֵר לִהְיוֹת נִטְרֶפֶת תֵּכֶּף. אֲבָל רֶגַע שֵנִי נִמְלָכָה בְנַפְשָהּ, וּבְראֹש מוּרָד וּבְקַרְנַיִם נְטוּיוֹת עָמְדָה כְּנֶגֶד הַזְאֵב נְכוֹנָה לַמִלְחָמָה, כְּמוֹ שֶנָאֶה לְעִזוֹ שֶל מַר סִיגַן. הִיא לֹא הִתְבָּרְכָה בְּלִבָּהּ לְהָמִית אֶת הַזְאֵב. עִזִים לֹא תְמִיתֶנָה אֶת הַזְאֵבִים מֵעוֹלָם. אַךְ הִיא חָפְצָה לָדַעַת, הֲתוּכַל לְהִתְקַיֵם כְּנֶגֶד הַזְאֵב מֶשֶךְ זְמַן רַב כְּדוֹמֶה לְרִינוֹדָה.

אָז תִּקְרַב הַמִפְלֶצֶת, וְהַקַרְנַיִם הַקְטַנוֹת הִתְחִילוּ יוֹצְאוֹת בְּמָחוֹל.

הוֹי, הָעֵז הָאֲמִיצָה! וְאֵיךְ נִלְחֲמָה בְּכֹחַ וּבִגְבוּרָה! יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר פְּעָמִים אִלְצָה אֶת הַזְאֵב לְהִסוֹג אָחוֹר, כְּדֵי לְהָשִיב רוּחוֹ אֵלָיו. וּבְאֵלֶה רִגְעֵי הַמְנוּחָה נֶחְפְּזָה הַלַקְקָנִית הַלֵזוּ לִתְלוֹש קְצָת מִן הָעֵשֶׂב הַנֶחְמָד וּבְפֶה מָלֵא חִדְשָה אֶת הַמִלְחָמָה.

כֹּה נִמְשַךְ הַדָּבָר כָּל הַלַיְלָה. מִזְמַן לִזְמַן הָיְתָה הָעֵז מַשְקִיפָה עַל הַכּוֹכָבִים, אֲשֶר הִבְרִיקוּ בַּשָמַיִם, וְאָמְרָה אֶל לִבָּהּ:

– לוּ רַק אַחֲזִיק מַעֲמָד עַד הַבֹּקֶר.

וְהַכּוֹכָבִים כָּבוּ אֶחָד אַחַר אֶחָד. “לְבָנָה” נָגְחָה בְּקַרְנֶיהָ בִּשְאֵרִית כֹּחָהּ. הַזְאֵב פָּצַע אוֹתָהּ פֶּצַע עָמֹק.

אוֹר חִוֵר נִרְאָה בִּקְצֵה הַשָמַיִם. מֵחֲצַר אַחַד הָאִכָּרִים הִגִּיעָה קְרִיאַת תַּרְנְגוֹל צְרוּדָה…

– לַסוֹף… – אָמְרָה הָעֵז הָעֲלוּבָה אֲשֶר חִכְּתָה רַק לַבֹּקֶר, כְּדֵי לְהוֹצִיא אֶת נִשְמָתָהּ.

וַתִּתְמַתַּח עַל הָאָרֶץ בְּאַדַּרְתָּהּ הַיָפָהּ וְהַלְבָנָה, שֶהָיְתָה כֻלָהּ מְכֻסָה כְתָמִים אֲדֻמִים שֶל דָּם.

אָז הִשְׂתָּעֵר עָלֶיהָ הַזְאֵב וַיִטְרְפֶנָה.

פְרַאנְסִי מַאמַאי הַזָקֵן, הַמְנַגֵן בֶּחָלִיל הָיָה בָא אֵלַי לִפְעָמִים בִּשְעוֹת הָעֶרֶב לִשְתּוֹת כּוֹס יַיִן חָדָש. פַּעַם אַחַת סִפֵּר לִי מְאוֹרָע אֶחָד מִמְאוֹרָעוֹת הַכְּפָר, שֶנָפַל פֹּה בְּטַחֲנָתִי לִפְנֵי עֶשְׂרִים שָנָה. הַסִפּוּר שֶל הָאִיש הַטוֹב הַזֶה נָגַע עַד לִבִּי, וַאֲנִי אֲנַסֶה לִרְשוֹם אוֹתוֹ בַסֵפֶר, כְּמוֹ שֶשָמַעְתִּי אוֹתוֹ מִפִּיו.

שַעֲרוּ אֵיפוֹא בְּנַפְשְכֶם, שֶאַתֶּם יוֹשְבִים בַּטַחֲנָה הַיְשָנָה, וְכַד יַיִן מֵפִיץ רֵיחַ נָעִים לִפְנֵיכֶם, וְהַזָקֵן הַמְחַלֵל בֶּחָלִיל מְסַפֵּר בְּאָזְנֵיכֶם:

לֹא תָמִיד הָיָה כְפָרֵנוּ פִּנָה נִדָחָה וּשְמֵמָה כְּמוֹ שֶהוּא עָתָּה. לְפָנִים פָּרַץ פֹּה הַמִסְחָר בְּקֶמַח. וְהָאִכָּרִים מִכָּל הַסְבִיבָה, עַד מֶרְחָק שֶל עֶשֶׂר פַּרְסָאוֹת, הָיוּ מוֹבִילִים אֶת דְּגָנָם אֶל טַחֲנוֹתֵינוּ. מִסָבִיב לְכָל הַכְּפָר הָיוּ הַגְּבָעוֹת מְכֻסוֹת טַחֲנוֹת שֶל רוּחַ. עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאל נִרְאוּ כַנְפֵיהֶן כְּשֶהֵן סוֹבְבוֹת בָּרוּחַ. וְאוֹרְחוֹת חֲמוֹרִים עֲמוּסִים שַׂקִים מְלֵאִים הִשְמִיעוּ צִלְצוּל בְּלֶכְתָּם וּבְשוּבָם תָּמִיד בְּכָל הָרְחוֹבוֹת.

מָה רַבָּה הָיְתָה הַשִׂמְחָה לִשְמוֹעַ כָּל הַיוֹם אֶת צְלִיפַת הַשוֹטִים וְאֶת הַקְרִיאוֹת: “הוּ, הֶאָח” שֶל הַפּוֹעֲלִים בְּטְחָנוֹת. בַּיוֹם הָרִאשוֹן לַשָבוּעַ הָיִינוּ אֲנַחְנוּ הַמְנַגְנִים בִּכְלֵי זֶמֶר עוֹבְרִים מִטַחֲנָה אֶל טַחֲנָה, וּבַעֲלֵיהֶן הָיוּ מַשְקִים אוֹתָנוּ יָיִן.

נְשֵי הַטוֹחֲנִים נִרְאוּ כִמְלָכוֹת, בְּמִטְפָּחוֹת הָרְקוּמוֹת וּבִצְלָבֵי הַזָּהָב עַל צַוְארֵיהֶן. אֲנִי הָיִיתִי נוֹשֵׂא תָמִיד אֶת חֲלִילִי אִתִּי, וְעַד שָעָה מְאֻחֶרֶת בַּלַיְלָה הָיוּ מְחוֹלְלִים אֶת מְחוֹל הַפַּרַנְדוֹל. עֹשֶר כָּל הַסְבִיבָה וְעֶדְיָהּ הָיוּ הַטְחָנוֹת הָאֵלֶה.

לַאֲסוֹנֵנוּ בָאוּ צָרְפַתִּים מִפַּארִיז וַיִבְנוּ טַחֲנַת קִיטוֹר אֶצְלֵנוּ. כָּל חָדָש מוֹשֵךְ אֶת הַלֵב, וַיַתְחִילוּ אַנְשֵי הַמָקוֹם לְהָבִיא אֶת דְגָנָם אֶל טַחֲנַת הַקִיטוֹר. וְטַחֲנוֹת הָרוּחַ נִשְאֲרוּ בְּלִי עֲבוֹדָה. זְמַן מָה נִסוּ לְהִתְיַצֵב כְּנֶגֶד. אֲבָל גָדוֹל הָיָה כֹּחַ הַקִיטוֹר, וְטַחֲנוֹת הָרוּחַ הִתְחִילוּ נִסְגָרוֹת אַחַת אַחַר אֶחָת. בָּא הַקֵץ לִכְלֵי הַזֶמֶר, לַיָיִן. נְשֵי הַטוֹחֲנִים הַיָפוֹת מָכְרוּ אֶת צַלְבֵי הַזָהָב שֶהָיוּ לָהֶן. הָרוּחַ הֵיטִיב לְנַשֵב, אַךְ כָּנָף לֹא הִסְתּוֹבְבָה עוֹד, וְסוֹף־סוֹף הָרְסוּ אֶת בִּנְיְנֵי הַטְחָנוֹת וּבִמְקוֹמָן נָטְעוּ גְפָנִים וְזֵיתִים.

רַק טַחֲנַת־רוּחַ אַחַת נִשְאֲרָה קַיֶמֶת וַתִּסְתּוֹבֵב בְּאֹמֶץ כְּמִקֹדֶם, עַל אַפָּהּ וְעַל חֲמָתָהּ שֶל טַחֲנַת הַקִיטוֹר. זוֹ הָיְתָה טַחֲנָתוֹ שֶל הַדוֹד קוֹרְנֵיל ­– אוֹתָהּ טַחֲנָה עַצְמָהּ, שֶבְּתוֹכָהּ אֲנַחְנוּ יוֹשְבִים עַתָּה.

הַדוֹד קוֹרְנֵיל הָיָה טוֹחֵן זָקֵן, אֲשֶר נָשַם אֶל קִרְבּוֹ אֲבַק־קֶמַח בְּמֶשֶךְ שִשִים שָנָה, וַאֲשֶר אָהַב אֶת מְלַאכְתּוֹ אַהֲבָה בְּלִי מְצָרִים. כְּיוֹצֵא־מִדַעְתּוֹ הָיָה בְּשָעָה, שֶנִפְתְּחָה טַחֲנַת הַקִיטוֹר. שְמוֹנָה יָמִים תְּמִימִים רָאוּ אוֹתוֹ מִתְרוֹצֵץ בַּכְּפָר, מְחָרֵף וּמְגַדֵּף וּמוֹכִיחַ, שֶבַּקֶמַח שֶל טַחֲנַת הַקִיטוֹר יַרְעִילוּ אֶת כָּל הָאָרֶץ.

–אַל תֵּלְכוּ אֶל הַחַמְסָנִים הָאֵלֶה, –– קָרָא, – הֵם מִשְתַּמְשִים בְּקִיטוֹר, שֶהַמְצָאַת הַשָׂטָן הִיא. וַאֲנִי – אֲנִי עוֹבֵד בְּכֹחַ הָרוּחַ, שֶהוּא נִשְמַת אַפּוֹ שֶל הָאֵל הַטוֹב!

וּבְקוֹל רָם שִבַּח וַיְהֲלֵל אֶת טַחֲנָתוֹ. אַךְ אִיש לֹא הִקְשִיב אֶל דְּבָרָיו.

בָּחֳרִי אַף סָגַר אָז הַזָקֵן אֶת עַצְמוֹ בְּתוֹךְ טַחֲנָתוֹ, וַיְחִי שָם בּוֹדֵד לְגַמְרֵי כְּחַיַת פֶּרֶא. לֹא הִשְאִיר אֶצְלוֹ גַם אֶת נֶכְדָתוֹ, נַעֲרָה כְּבַת חֲמֵש עֶשְׂרֵה שָנָה, שֶאַחֲרֵי מוֹת אָבִיהָּ וְאִמָהּ, נִשְאַר לָהּ רַק הַזָקֵן לְבַדוֹ בְּכָל הַתֵּבֵל. וְהַקְטַנָה נֶאֶלְצָה לַעֲבוֹד בְּשָׂכָר בְּבָתֵּי אֲנָשִים זָרִים. וּבְכָל זֹאת נִרְאֶה הָיָה, שֶהַזָקֵן אָהַב אוֹתָהּ אַהֲבָה רַבָּה: כִּי בַיָמִים הַחַמִים, כַּאֲשֶר לִהֲטָה הַשֶמֶש, הָיָה עוֹבֵר בַּדֶרֶךְ כְּאַרְבַּע פַּרְסָאוֹת רַגְלִי, כְּדֵי לְבַקֵר אוֹתָהּ בַּשָׂדֶה שֶהִיא עָבְדָה שָם. וְאָז הָיָה מְבַלֶה אֶצְלָהּ שָעוֹת שְלֵמוֹת, עוֹמֵד, מַבִּיט אֵלֶיהָ וּמוֹרִיד דְמָעוֹת.

אֲנַחְנוּ אָמַרְנוּ בְּלִבֵּנוּ, שֶהַטוֹחֵן הַזָקֵן שִלַח אֶת וִיוֵיטָה מִבֵּיתוֹ מִשוּם קַמְצָנוּת יְתֵרָה, וַנָשֶׂם אָשָם בְּנַפְשוֹ. גַם לֹא יָשָר בְּעֵינֵינוּ, שֶבֶּן אָדָם כָּמוֹהוּ, אֲשֶר עַד הֵנָה הָיָה נִזְהָר שֶלֹא יְחֻלַל כְּבוֹדוֹ בְּעֵינֵי הַבְּרִיוֹת, רָץ בָּרְחוֹבוֹת כְּצוֹעֲנִי – יָחֵף וּלְבוּש קְרָעִים. בְּיִחוּד הָיִינוּ אֲנַחְנוּ הַזְקֵנִים מִתְבַּיְשִים בּוֹ, וְהוּא וַדַאי שֶהִרְגִיש אֶת הַדָבָר, בִּגְלַל הַנְהָגָתוֹ בְּבֵית הַתְּפִלָה, שֶהָיָה נִשְאָר תָּמִיד עוֹמֵד עַל יַד הַבִּיאָה בְּיַחַד עִם הַקַבְּצָנִים.

דְּבַר־מָה נָפַל בְּחַיָיו שֶל הַדוֹד קוֹרְנֵיל, אֲשֶר לֹא הָיָה בָּרוּר לְפָנֵינוּ. אִיש מִבְּנֵי הַכְּפָר לֹא הֵבִיאוּ אֵלָיו בָּר, וּבְכָל זֹאת הִסְתּוֹבְבוּ כַנְפֵי טַחֲנָתוֹ כְּמִקוֹדֶם… לְעֵת עֶרֶב הָיוּ פּוֹגְשִים אֶת הַטוֹחֵן הַזָקֵן, כְּשֶהוּא נוֹהֵג אֶת חֲמוֹרוֹ הֶעָמוּס שַׂקִים כְּבֵדִים.

– עַרְבָא טָבָא, הַדוֹד קוֹרְנֵיל! – קָרְאוּ אֵלָיו הָאִכָּרִים, – הַטַחֲנָה עוֹבֶדֶת עֲדַיִן?

– עוֹבֶדֶת, בָּנַי, – הָיָה הַזָקֵן מֵשִיב בְּגַאֲוָה – אֵין מַחְסוֹר בַּעֲבוֹדָה, תּוֹדָה לָאֵל.

וְכַאֲשֶר שָאֲלוּ אוֹתוֹ, מֵאַיִן לוֹ הָעֲבוֹדָה הָרַבָּה, הָיָה שָׂם אֶצְבַּע עַל פִּיו וְעָנָה, כְּאִלוּ דָבָר לְאַט עִמוֹ:

– הֵם… אֲנִי עוֹבֵד בִּשְבִיל הוֹצָאַת חוּץ לָאָרֶץ…

וְיוֹתֵר אִי אֶפְשָר הָיָה לְהִוָדַע מִמֶנוּ כְלוּם, וְהַס מִלְהַזְכִּיר שֶיִכָּנֵס אִיש אֶל הַטַחֲנָה לִרְאוֹת מַה נַעֲשָׂה וְנִמְצָא שָם.

אֲפִילוּ וִיוֵיטָה לֹא עָבְרָה אֶת מִפְתַּן הַטַחֲנָה. הָעוֹבְרִים וְהַשָבִים רָאוּ תָמִיד אֶת שְעָרֶיהָ סְגוּרִים עַל מַסְגֵר, כְּנָפֶיהָ סוֹבְבוֹת. הַחֲמוֹר הַזָקֵן רוֹעֶה בַּכִּכָּר שֶלִפְנֵי הֶחָצֵר, וְחָתוּל גָּדוֹל וְכָחוּש, הַמִתְחַמֵם כְּנֶגֶד הַשֶמֶש עַל דַּף הַחַלוֹן, מַשְקִיף עַל הָעוֹבְרִים וְהַשָבִים בְּשִׂנְאָה כְבוּשָה.

עַל זֶה הִרְבּוּ הַבְּרִיוֹת לָדוּן אַךְ דַּעַת כָּל בְּנֵי הַכְּפָר הָיְתָה, שֶבְּתוֹךְ הַטַחֲנָה רַבִּים הַשַׂקִים הַמְלֵאִים דִינְרֵי זָהָב מֵהַשַׂקִים הַמְלֵאִים קֶמַח.

אַךְ לְסוֹף נִתְגַלָה כָּל הָעִנְיָן. שִמְעוּ כֵּיצַד הָיָה הַדָּבָר:

כְּשֶהָיִיתִי מְנַגֵן לִפְנֵי הַצְעִירִים בְּשַעַת הַמְחוֹלוֹת, הִתְבּוֹנַנְתִּי וְרָאִיתִי, וְהִנֵה בְנִי הַבְּכוֹר וְהַנַּעֲרָה וִיוֵיטָה הַקְטַנָה נָשְׂאוּ חֵן אִיש בְּעֵינֵי רֵעֵהוּ. הַדָבָר לֹא הָיָה לִי לְמוֹרַת רוּחַ, כִּי שְמָהּ שֶל מִשְפַּחַת קוֹרְנֵיל הָיָה נִכְבָּד בְּעֵינֵי כֹל בְּכָל הַמָקוֹם, וּבְחֵפֶץ לֵב הָיִיתִי רוֹאֶה אֶת וִיוֵיטָה בְּתוֹר כַּלָה בְּבֵיתִי. עַל כֵּן חָפַצְתִּי לְהָבִיא אֶת הַדָבָר לִידֵי גְמַר, וָאֵלֶךְ אֶל הַטַחֲנָה לְדַבֵּר עִם הַזָקֵן. אַךְ כֵּיצַד קִבֵּל הַזָקֵן אֶת פָּנַי! בְּשוּם אֹפֶן לֹא יָכוֹלְתִּי לִפְעוֹל עָלָיו אֲפִילוּ, שֶיִפְתַּח לְפָנַי רַק אֶת הַדֶלֶת. וָאֱהִי נֶאֱלָץ לְהַרְצוֹת לְפָנָיו אֶת הָעִנְיָן דֶרֶךְ חוֹר הַמַנְעוּל, כְּשֶהֶחָתוּל הָרַע הַזֶה מְנַהֵם בְּפָנַי כְּמוֹ שֵד מִשָחַת.

הַזָקֵן לֹא נָתַן לִי לִגְמוֹר אֶת דְבָרוֹ, וּבְגַסוּת יָעַץ לִי לִדְאֹג יוֹתֵר לַחֲלִילִי וּלְבַקֵש אִשָה לִבְנִי בֵּין הַפּוֹעֲלוֹת בְּטַחֲנַת הַקִיטוֹר. קֶצֶף הִתְעוֹרֵר בִּי לְשֵמַע הַדְבָרִים הָרָעִים וְהַזָרִים הָאֵלֶה. אַךְ אֲנִי הִתְאַפַּקְתִּי וָאָשוּב אֶל הַיְלָדִים לְהוֹדִיעַ לָהֶם עַל דְבַר תּוֹצְאוֹת מִשְלַחְתִּי.

הַצְעִירִים הָעֲלוּבִים הַלָלוּ לֹא חָפְצוּ לְהַאֲמִין לִי, וַיְבַקְשוּ מִמֶנִי רִשְיוֹן לָלֶכֶת שְנֵיהֶם יַחְדָו אֶל הַטַחֲנָה וּלְדַבֵּר שָם עִם הַזָקֵן. אֲנִי לֹא יָכֹלְתִּי לִמְנוֹעַ אוֹתָם מִן הַדָּבָר הַזֶה וְהֵם יָצְאוּ בְּחָפְזָה לַדָּרֶךְ.

כְּשֶבָּאוּ אֶל הַטַחֲנָה, לֹא הָיָה שָם הַדוֹד קוֹרְנֵיל. הַדֶלֶת הָיְתָה סְגוּרָה, אַךְ הַזָקֵן הַטוֹב שָכַח וְעָזַב אֶת הַסֻלָם בַּחוּץ, וְתֵכֶּף עָלָה רַעְיוֹן בְּמוֹחָם שֶל הַצְעִירִים לַעֲלוֹת בַּסֻלָם וּלְהַשְקִיף בְּעַד הַחַלוֹן, כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת הַנַּעֲשֶה שָם בְּתוֹךְ הַטַחֲנָה פְּנִימָה.

וּמְשֻנֶה הַדָבָר: עֲלִיַת הַטַחֲנָה הָיְתָה רֵיקָה… אַף לֹא שַׂק אֶחָד שָם, אַף לֹא גַרְעִין בָּר אֶחָד, אַף לֹא סִימָן שֶל קֶמַח עַל הַקִירוֹת וְעַל קוּרֵי הָעַכָּבִיש. גַּם לֹא הָיָה מֻרְגָש הָרֵיחַ הַחַם שֶל דָגָן מְגֹרָס, הַחוֹדֵר אֶל כָּתְלֵי כָל הַטַחֲנוֹת. הַקוֹרָה הַגְּדוֹלָה הָיְתָה כֻלָהּ מְכֻסָה אָבָק, וְהֶחָתוּל הַכָּחוּש יָשֵן עָלֶיהָ.

גַּם הַחֶדֶר הַתַּחְתּוֹן הָיָה שוֹמֵם וְעָזוּב: מִטָה רְעוּעָה הָיְתָה פֹה, אֵיזֶה סְמַרְטוּטִים, פַּת לֶחֶם עַל הַמַעֲלָה שֶל הַמַדְרֵגוֹת, וְזוּלַת זֹאת בַּפִּנָה עוֹד שְנַיִם שְלֹשָה שַׂקִים, מְבֻקָעִים, שֶסִיד וָחוֹל לָבָן נִשְפְּכוּ מִבְּקִיעֵיהֶם.

וְזֶה הָיָה סוֹדוֹ שֶל הַדוֹד קוֹרְנֵיל. אֶת הַשַׂקִים הָאֵלֶה הָיָה מוֹבִיל בָּעֶרֶב דֶרֶךְ הָרְחוֹבוֹת, כְּדֵי שֶיֹאמְרוּ הַבְּרִיוֹת בְּלִבָּם, כִּי שַׂקִים מְלֵאִים קֶמַח הוּא מוֹצִיא וּמַכְנִיס, וְהִצִּיל אֶת כְּבוֹד טַחֲנָתוֹ. טוֹחֵן אֻמְלָל, טוֹחֵן אֻמְלָל! טַחֲנַת הַקִיטוֹר לֹא הִשְאִירָה לוֹ כָל עֲבוֹדָה, כַּנְפֵי הַטַחֲנָה הָיוּ סוֹבְבוֹת כְּקֹדֶם, אֲבָל אַבְנֵי הָרֵיחַיִם הָיוּ רֵיקוֹת.

הַיְלָדִים שָבוּ, כְּשֶעֵינֵיהֶם מְלֵאוֹת דְמָעוֹת, וְסִפְּרוּ לִי, מַה שֶרָאוּ. לִבִּי כָאַב בְּשָמְעִי אֶת דִבְרֵיהֶם, וּמִבְּלִי שְהוֹת רֶגַע רַצְתִּי אֶל הַשְכֵנִים וְסִפַּרְתִּי לָהֶם בְּמִלִים מְעַטוֹת אֶת כָּל הַדָּבָר. וְכֻלָנוּ הֶחְלַטְנוּ, שֶתֵּכֶּף וּמִיַד אֲנַחְנוּ מוֹבִילִים אֶל קוֹרְנֵיל הַטוֹחֵן אֶת כָּל הַבָּר הַנִמְצָא בְּבָתֵּינוּ… אָמַרְנוּ וְכֵן עָשִׂינוּ. כָּל יוֹשְבֵי הַכְּפָר יָצְאוּ אֶל הַדֶּרֶךְ. וַנַעַל עַל הַגִּבְעָה – אוֹרְחָה שְלֵמָה שֶל חֲמוֹרִים עֲמוּסִים – בַּפַּעַם הַזֹאת שַׂקִים שֶהֵם מְלֵאִים דָּגָן בֶּאֱמֶת.

הַטַחֲנָה הָיְתָה פְתוּחָה לָרְוָחָה. לִפְנֵי הַפֶּתַח יָשַב הַדוֹד קוֹרְנֵיל וּבָכָה, כְּשֶרֹאשוֹ שָקוּעַ בְּכַפּוֹת יָדָיו. בְּשוּבוֹ מִן הַחוּץ הִתְבּוֹנֵן וְיָדַע, כִּי בִּזְמַן שְהוֹתוֹ מִחוּץ לְבֵיתוֹ חָדְרוּ זָרִים אֶל תּוֹךְ הַטַחֲנָה וַיְגַלוּ אֶת סוֹדוֹ הַמַעֲצִיב.

– אֻמְלָל אֲנִי, אֻמְלָל! – קָרָא – עַתָּה לֹא נִשְאַר לִי כְּלוּם זוּלַת הַמָוֶת… חֶרְפָּה רוֹבֶצֶת עַתָּה עַל הַטַחֲנָה.

וַיֵבְךְ בְּכִי מַר, וּבְכָל מִינֵי כִּנוּיִים שֶל חִבָּה דִבֵּר אֶל הַטַחֲנָה, כְּאִלוּ הָיְתָה זוֹ בֶּן־אָדָם חָבִיב לוֹ.

בְּרֶגַע זֶה עָלוּ הַחֲמוֹרִים עַל הַגִבְעָה, וְכֻלָנוּ קוֹרְאִים בְּקוֹל שָאוֹן, כְּמוֹ מִלְפָנִים, בַּיָמִים הַטוֹבִים לַטוֹחֲנִים:

– הוֹי הַטוֹחֵן! הוֹי, הַדוֹד קוֹרְנֵיל!

וְהַשַׂקִים נֶעֶרְמוּ זֶה עַל גַבֵּי זֶה לִפְנֵי הַפֶּתַח וְגַרְעִינִים יָפִים נוֹפְלִים וּמִתְפַּזְרִים מִכָּל עֲבָרִים עַל הָאָרֶץ.

וְהַדוֹד קוֹרְנֵיל לָטַש עֵינָיו בְּתִמָהוֹן. הוּא מִלֵא אֶת כַּפּוֹ בָּר וּבִצְחוֹק וּבִבְכִי יַחְדָו קָרָא וְחָזַר וְקָרָא: – הֲרֵי דָגָן הוּא, אֵל רַחוּם! הֲרֵי דָגָן אֲמִתִּי זֶה. תְּנוּ נָא לִי לְהַשְׂבִּיעַ עֵינַי בּוֹ.

וַיִפֶן אֵלֵינוּ:

– כֵּן, אֲנִי יָדַעְתִּי כִּי שוֹב תָּשוּבוּ אֵלָי. בַּעֲלֵי טַחֲנוֹת הַקִיטוֹר הַלָלוּ כֻּלָם חַמְסָנִים הֵם.

אֲנַחְנוּ חָפַצְנוּ לָשֵׂאת אוֹתוֹ בְּהָמוֹן וּבַחֲגִיגָה דֶרֶךְ הַכְּפָר.

– לֹא, לֹא, בָּנַי, – אָמַר: – קוֹדֶם לַכֹּל עָלַי לְהַשְׂבִּיעַ אֶת הַטַחֲנָה, שִׂימוּ נָא לִבְּכֶם: זֶה כַמָה לֹא בָּא אֹכֶל לְתוֹךְ פִּיהָ.

בְּעֵינַיִם דוֹמְעוֹת הִבַּטְנוּ, כֵּיצַד רָץ הַזָקֵן הֵנָה וָהֵנָה, מוֹרִיק אֶת הַשַׂקִים וּמִתְבּוֹנֵן אֶל אַבְנֵי הָרֵחַיִם, בְּשָעָה שֶגַּרְגְרֵי הַדָּגָן נִטְחָנִים וְהָאָבָק הַיָפֶה שֶל הַקֶמַח מִתְנַשֵׂא לְמוּל הַסִפּוּן.

מֵהַיוֹם הַהוּא וָהָלְאָה לֹא הִשְאַרְנוּ עוֹד אֶת הַטוֹחֵן הַזָקֵן בְּלִי עֲבוֹדָה, עַד שֶבְּבֹקֶר יָפֶה אֶחָד מֵת הַדוֹד קוֹרְנֵיל וְכַנְפֵי טַחֲנָתֵנוּ הָאַחֲרוֹנָה – נַדָמוּ, וּבַפַּעַם הַזֹאת – לְעוֹלָם. אַחֲרֵי מוֹת קוֹרְנֵיל, לֹא בָא אַחֵר בִּמְקוֹמוֹ.

כֹּה בָא הַסוֹף לְטַחֲנַת הָרוּחַ שֶל הַדוֹד קוֹרְנֵיל.

לִפְנֵי שָנִים קַדְמוֹנִיוֹת, בְּטֶרֶם לָבְשוּ עוֹד בְּנֵי־הָאָדָם בְּגָדִים לְכַסוֹת אֶת מַעֲרוּמֵיהֶם חַי גַמָד אֶחָד בְּתוֹךְ הָאֲדָמָה. כָּל כַּךְ הֶעֱמִיק הַגַמָד לָשֶבֶת בְּבֶטֶן הָאֲדָמָה, שֶשוּם בֶּן־אָדָם לֹא יָדַע מְאוּמָה עַל־אֹדוֹתָיו. אַף הוּא לֹא יָדַע דָבָר עַל־אֹדוֹת בְּנֵי־הָאָדָם, כִּי הָיָה טָרוּד מְאֹד בַּעֲבוֹדָתוֹ. הוּא הָיָה מֶלֶךְ עַל כָּל הַגַמָדִים, וְחָמֵש מְעָרוֹת נֶהְדָרוֹת נַעֲשׂוּ כְּבָר עַל־פִּי מִצְוָתוֹ. זָקֵן וְנִרְגָן נַעֲשָׂה בְּמֶשֶךְ הָעֲבוֹדָה הַזֹאת: כָּל־כַּךְ נָטַל עָלָיו לְפַקֵד וּלְצַווֹת.

אַךְ לֹא חֹשֶךְ הָיָה בַמְעָרוֹת אֲשֶר מִתַּחַת לָאָרֶץ, כִּי כָּל אַחַת הָיְתָה מְלֵאָה אוֹר בָּהִיר יוֹתֵר מֵחֲבֶרְתָּהּ; כָּל־כַּךְ הִרְבּוּ הַגַמָדִים לָשִׂים אַבְנֵי שֹהַם וּבָרֶקֶת בְּכָתְלֵי הַבְּנִיָה. וְהַכְּתָלִים הָיוּ בְדֹלַח שָקוּף מַזְהִיר, וְכֻלָם שוֹנִים לְצִבְעֵיהֶם. וּפֹה יָשַב מֶלֶךְ הַגַמָדִים עַל אֶבֶן אִיזְמָרְגַד יְרַקְרַק, לָבוּש אַדֶרֶת קְטִיפָה שְחוֹרָה, וְהוּא מַחֲזִיק בְּחָטְמוֹ הַחַד וּמִתְבּוֹנֵן: הַיֵש דֵי אוֹר בָּהִיר בַּמְעָרָה. אַךְ הוּא בָדַק וּמָצָא, כִּי אֵין בָּהּ דֵי אוֹר כְּלָל.

אָז יַעֲשׂוּ לוֹ הַגַמָדִים מְעָרָה חֲדָשָה, אֲשֶר כְּתָלֶיהָ כֻּלָם אַבְנֵי אֹדֶם מַבְהִיקוֹת כְּלַהֶבֶת אֵש גְדוֹלָה אַחַת, וְהַמְלָאכָה נִמְשְכָה אֶלֶף שָנָה. אֶפֶס הוּא לֹא מָצָא גַם בָּזוּ דֵי אוֹר בָּהִיר. וְכַאֲשֶר הִרְבָּה לְהִתְעַצֵב אֶל לִבּוֹ בִּלְבוּש אַדֶרֶת־הַקְטִיפָה הַשְחוֹרָה שֶלוֹ, בָּאוּ כָּל הַגַמָדִים לַאֲסֵפָה רַבָּה, וְהַצְעִירִים אָמְרוּ אֶל הַזְקֵנִים:

– הָבָה נַעֲשֶׂה לָנוּ מְעָרָה כְּחֻלָה!

בִּגְלַל הַדְבָרִים הָאֵלֶה גִדְפוּ וְחֵרְפוּ אוֹתָם חֶרְפַּת מָוֶת, כִּי עַד הַיָמִים הָהֵם לֹא יָכֹל עַם הַגַמָדִים לִסְבּוֹל אֶת הַצֶבַע הַכָּחֹל. אַךְ מִכֵּיוָן שֶבִּשְאָר הַצְבָעִים הַשוֹנִים הִשְתַּמְשוּ כְבָר בְּשֵש הַמְעָרוֹת הַבְּנוּיוֹת, נֶאֶנְסוּ גַם הַזְקֵנִים שֶבָּגַמָדִים סוֹף סוֹף לָתֵת אֶת הַסְכָּמָתָם, וַיַשְלִימוּ אֶל הַצְעִירִים. אָז נִגְשוּ כֻלָם אֶל הָעֲבוֹדָה וַיְפָאֲרוּ בַסֵתֶר מְעָרָה שְבִיעִית, שֶהָיְתָה תְכֵלֶת בְּהִירָה כִּרְקִיעַ הַשָמַיִם, וְגַם עֲבוֹדָה זוּ נִמְשְכָה אֶלֶף שָנָה.

וּמְעָרָה זוּ יָשְרָה בְעֵינֵי הַמֶלֶךְ בֶּאֱמֶת, וְהַגַמָד הַזָקֵן מִכֹּל, שֶהָיָה כִמְעַט בֶּן־גִילוֹ שֶל הַמֶלֶךְ, הִתְהַפֵּךְ בִּרְקִידָה מֵרֹב הִתְפַּעֲלוּת. וּמִיַד הִסִיעוּ הַגַמָדִים אֶת אֶבֶן הָאִיזְמָרְגַד הַגְדוֹלָה אֶל הַמְעָרָה הַחֲדָשָה. הַמֶלֶךְ יָשַב עָלֶיהָ וַיִשְׂמַח בְּלִבּוֹ, שֶאַדֶרֶת־הַקְטִיפָה הַשְחוֹרָה שֶלוֹ מַתְאִימָה בְּיָפְיָהּ כָּל־כַּךְ אֶל כָּתְלֵי הַתְּכֵלֶת הַבְּהִירָה. אוּלָם אַחֲרֵי שִבְתּוֹ כַּךְ חֲמֵש מֵאוֹת שָנַה שָב וּמָצָא, כִּי גַם בִּמְעָרָה זוּ אֵין דֵי אוֹר בָּהִיר, וַיֵשֶב וַיִתְעַצֵב אֶל לִבּוֹ כְּמִקֹדֶם, וְחָטְמוֹ הָלַךְ הָלוֹךְ וְהִתְחַדֵד.

עוֹד חֲמֵש מֵאוֹת שָנָה יָשַב וַיַבְלֵג עַל יְגוֹנוֹ, עַד שֶהֵחֵל בְּשָׂרוֹ לְהַשְמִין שֵנִית. לְסוֹף לֹא יָכֹל עוֹד לִסְבּוֹל, וַיְצַו עַל הַגַמָדִים הַצְעִירִים לַעֲמֹד לְפָנָיו וַיֹאמֶר לָהֶם:

– עָשׂוּ לִי מְעָרָה, אֲשֶר אוֹרָהּ יִהְיֶה צֶבַע אֶחָד מוּצָק מִכָּל הַצְבָעִים יַחְדָו.

אוּלָם אֶת הַדָבָר הַזֶה לֹא הֵבִינוּ הַגַמָדִים הַצְעִירִים שֶבַּצְעִירִים, וַיֹּאמְרוּ בְלִבָּם, כִּי מַלְכָּם יָצָא מִדַעְתּוֹ.

אָז הֶחְלִיט הַמֶלֶךְ לַעֲזוֹב אוֹתָם וְלָתוּר בְּעַצְמוֹ אַחֲרֵי הָאוֹר הַבָּהִיר אֲשֶר הִתְאַוָה אֵלָיו. יָרַד מֵעַל אֶבֶן הַזְמָרְגַד, וַיְקַצֵר קְצָת אֶת כַּנְפוֹת אַדֶרֶת־ הַקְטִיפָה הַשְחוֹרָה שֶלוֹ, כְּדֵי שֶיוּכַל לְהָנִיעַ עַל נְקַלָה אֶת יָדָיו וְאֶת רַגְלָיו, וַיָחֶל לַחְפֹּר בָּאֲדָמָה. וּמִשוּם שֶבְּעִמְקֵי הָאֲדָמָה מִתַּחַת חִטְטוּ כְבָר הַגַמָדִים הָאֲחֵרִים, עַל כֵּן חָשַב הַמֶלֶךְ, כִּי הָאוֹר אֲשֶר הִתְאַוָה אֵלָיו כָּל כַּךְ, מְקוֹמוֹ בְּמַעֲלֵה הָאֲדָמָה, וַיוֹסֶף לַחְפֹּר מִלְמָעְלָה; וּמִשוּם שֶהַגַמָדִים טֶרֶם הִמְצִיאוּ אָז אֶת הַקַרְדֹם לַחְפֹּר בָּהֶן. הַדָבָר הַזֶה גָרַם לוֹ כְאֵב אָנוּש, כִּי לֹא הִתְרַגֵל לְכָךְ. אֲבָל תַּאֲוָתוֹ לָאוֹר הֵן הָיְתָה כָּל כַּךְ עַזָה!

שְלֹשֶת אַלְפֵי שָנָה חָפַר מֶלֶךְ הַגַמָדִים, חָפֹר וְעָלֹה לְמָעְלָה. עוֹר אֶצְבְּעוֹתָיו נַעֲשָׂה כְבָר דַק מְאֹד מִן הָעֲבוֹדָה, וְכַפּוֹתָיו הַקְטַנוֹת נִשְקְפוּ מִתּוֹךְ אַדֶרֶת־הַקְטִיפָה הַשְחוֹרָה שֶלוֹ בְצֶבַע אָדֹם־וַרְדִי. אַךְ אֶת הָאוֹר טֶרֶם רָאָה עוֹד. רַק מֵעִמְקֵי הָאֲדָמָה מִתַּחַת הִתְנוֹצְצָה עוֹד נְקֻדַת תְּכֵלֶת קְטַנָה, מִן הַמְעָרָה הַשְבִיעִית אֲשֶר הָיְתָה לוֹ. אֲבָל מִסָבִיב וּמִמוּל לוֹ הִשְחִיר הַחֹשֶךְ. גַם בְּשָׂרוֹ כָּחַש קְצָת וְחָטְמוֹ נִתְחַדֵד עוֹד יוֹתֵר. אָז הִתְיַשֵב בְּדַעְתּוֹ, אוּלַי טוֹב לוֹ לָשוּב אֶל עַמוֹ. אַךְ יָרֹא יָרֵא פֶּן יָסִירוּ אֶת נִזְרוֹ מֵעַל רֹאשוֹ וְיַשְלִיכוּהוּ לְבֵית הַמְשֻגָעִים. וּבְכֵן שָב אֶל עֲבוֹדָתוֹ בְּכַפּוֹתָיו אֲשֶר צִבְעָן הָפַךְ וָרֹד־אֲדַמְדַם, וַיַחְפֹּר עוֹד שְלֹשֶת אַלְפֵי שָנָה. וְהָחֹשֶךְ אֲשֶר מִסָבִיב הָלַךְ הָלֹךְ וָרָב, הָלוֹךְ וְעָבֶה, עַד אֲשֶר גַם נְקֻדַת הַתְּכֵלֶת־הַכֵּהָה נֶעֶלְמָה בְּמַעֲמַקֵי תַּחְתִּיוֹת. כַּאֲשֶר לֹא יָכוֹל עוֹד לִרְאוֹת דָבָר סְבִיבוֹ, חָדַל לַחְפּוֹר וַיִקְפֹּץ לְמַעְלָה, כִּי חָפֵץ לְרוֹצֵץ אֶת גֻלְגָלְתּוֹ; בְּמִדָה כָּל כַּךְ נוֹרָאָה הָיְתָה רוּחוֹ נֶעְכָּרָה.

וְאָז נִבְקְעָה פִּתְאֹם הָאֲדָמָה מוּל לְרֹאשוֹ, וְהוּא צָעַק בְּקוֹל רָם מֵהִתְפַּעֲלוּת וַיַעֲצֹם אֶת עֵינָיו מִכְּאֵב הָאוֹר הַבָּהִיר. כָּל כַּךְ רַבּוּ הַצְבָעִים שָם לְמַעְלָה, עַד שֶנִדְמֶה כְּאִלוּ אֶלֶף סַכִּינִים מַבְהִיקִים דוֹקְרִים אֶת לִבּוֹ. וּבַמָרוֹם, בַּתְּכֵלֶת אֲשֶר מֵעַל לָאָרֶץ, בְּמָקוֹם יוֹתֵר גָבֹהַ מֵחֲפִירָתוֹ – כְּאִלוּ הוּצְקוּ כָל הַצְבָעִים כְּאֶחָד – עָמַד כַּדוּר קוֹרֵן גָדוֹל וְהַכֹּל הָיָה אוֹר אֶחָד.

אַךְ בְּחֶפְצוֹ לְהִסְתַּכֵּל בַּמַרְאֶה הַזֶה וַיִפְקַח אֶת עֵינָיו שוּב, נִתְעַוֵר מִיַד וַיִפֹּל עַל מִצְחוֹ אָרְצָה. וַיַרְגֵש בַּחֲלֹש לֶב־הַמֶלֶךְ אֲשֶר בּוֹ, וּבְהִדָבֵק אַדַרְתּוֹ הַשְחוֹרָה אֶל עוֹר בְּשָׂרוֹ מִגֹדֶל פַּחְדוֹ, וְהוּא הוֹלֵךְ וּמִתְקַטֵן יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וְחָטְמוֹ מִתְחַדֵד יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וּפִתְאֹם קָפַץ וְחָזַר לְתוֹךְ הָאֲדָמָה.

מֵהַיוֹם הַהוּא נִתְהַווּ הֶחֳלָדִים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וְעַל כֵּן אַדֶרֶת קְטִיפָה שְחוֹרָה לֶחֳלָדִים וְכַפּוֹת גַמָדִים שֶל צֶבַע וְרָד־אֲדַמְדַם לָהֶם, וְעֵינֵיהֶם עִוְרוֹת. וְיֵש אֲשֶר בַּיָמִים שֶהַשֶמֶש מַזְהִירָה בְּאוֹר רַב, יַעֲשׂוּ לָהֶם תֵּל עָפָר וְיוֹצִיאוּ אֶת קְצֵה חָטְמָם אֶל חֲלַל הָאֲוִיר, כִּי יִתְאַווּ אֶל הָאוֹרָה.

הֲלֹא יְדַעְתֶּם, שֶהַקוֹרְאִים מִתְהַלְכִים עֲדָרִים עֲדָרִים וּבוֹנִים לָהֶם קִנִים בַּחֲרִיצִים בֵּין הַתְּלָמִים, כְּדֵי לִהְיוֹת נְכוֹנִים בָּרֶגַע הָרִאשוֹן, שֶסַכָּנָה קְרוֹבָה, לָרוּם וּלְהִתְפַּזֵר בָּאֲוִיר, כְּקֹמֶץ שֶל גַרְעִינִים, הַנִזְרָק בִּידֵי הַזוֹרֵעַ עַל פְּנֵי הַשָׂדֶה. הַחֲבוּרָה, שֶאֲנִי נִמְנֵיתִי עָלֶיהָ, עַלִיזָה וַעֲצוּמָה, שָכְנָה בַעֲרָבָה בִּקְצֵה יַעַר גָדוֹל. טֶרֶף הָיָה לָשׂבַע, וְחָסוּת הָיְתָה עָלֵינוּ מִכָּל צַד. עַל־כֵּן הָיִיתִי מְאֻשָרָה בְחַיַי מְאֹד, לְמִן הָעֵת שֶלָמַדְתִּי לָעוּף וְכֻסֵיתִי נוֹצוֹת. רַק דָבָר אֶחָד הֵסֵב לִי דְאָגָה קְצָת – הַתְחָלַת הַצַיִד הַמְפֻרְסָם, אֲשֶר אִמוֹתֵינוּ דִבְּרוּ עָלָיו בְּלַחַש בֵּינָן לְבֵין עַצְמָן, כַּאֲשֶר תִּפְגֹשְנָה יַחְדָו.

אֶחָד מִזִקְנֵי עֲדָתֵנוּ דִבֵּר עַל לִבִּי פְעָמִים רַבּוֹת:

– אַל תִּפְחֲדִי, אֲדַמְדַמָה. – “אֲדַמְדַמָה” קָרְאוּ לִי עַל שוּם זֶה, שֶמַקוֹרִי וְרַגְלַי צֶבַע גַרְגִירֵי עֻזְרָד¹ לָהֶם. – אַל תִפְחֲדִי, אֲדַמְדַמָה. אֲנִי אֶקַח אוֹתָךְ עִמִי בְיוֹם הַתְחָלַת הַצַיִד, וּבָטוּחַ אֲנִי שֶשוּם רָעָה לֹא תְאֻנֶה אֵלַיךְ.

זֶה הָיָה קוֹרֵא זָקֵן, עָרוּם מְאֹד וּבַעַל כֹּחַ עֲדַיִן, אַף עַל פִּי שֶדְמוּת פַּרְסָה נִסְתַּמְנָה כְבָר בְּחָזֵהוּ וּפֹה וָשָם הָפְכוּ נוֹצוֹתָיו לָבָן. בִּימֵי נְעוּרָיו נִפְצְעָה כַּנְפוֹ הָאַחַת עַל יְדֵי כַדוּר קָטָן. מִשוּם כַּךְ נַעֲשׂוּ תְנוּעוֹתָיו כְּבֵדוֹת קְצָת. הוּא הָיָה מִתְכּוֹנֵן תְּכוּנָה רַבָּה בְטֶרֶם שֶיִתְעוֹפֵף לְמָעְלָה: הָיָה מִתְמַהְמֵהַּ, אַךְ תָּמִיד מָצָא לוֹ מוֹצָא מִן הַמְבוּכָה. פְּעָמִים שֶהָיָה לוֹקֵחַ אוֹתִי אִתּוֹ אֶל קְצֵה הַיַעַר. שָם עָמַד בַּיִת קָטָן מְשֻנֶה, שֶהִתְחַבֵּא בֵּין עֲצֵי עַרְמוֹנִים. תָּמִיד הָיָה הַבַּיִת סָגוּר עַל מַסְגֵר וְשָקוּעַ בְּדֻמִיָה וְנִדְמָה לִמְאוּרָה רֵיקָה.

– רְאִי נָא אֶת הַבַּיִת הַזֶה, – אָמַר אֵלַי הַזָקֵן: – כַּאֲשֶר תִּרְאִי עָשָן מִתְאַבֵּךְ מִמַעַל לְגַגוֹ וְדַלְתּוֹ פְתוּחָה וּתְרִיסָיו מוּסָרִים – הֲרֵיהוּ סִימָן רַע לָנוּ.

וַאֲנִי בָטַחְתִּי בוֹ, כִּי יָדַעְתִּי, שֶהַיָמִים הָרָעִים עָבְרוּ כְבָר לֹא אַחַת וּשְתַּיִם עַל רֹאשוֹ. וְאָמְנָם בְּבֹקֶר נָאֶה אֶחָד – עִם עֲלוֹת הַשַחַר הָיָה הַדָבָר – שָמַעְתִּי פִתְאֹם קוֹל קוֹרֵא אֵלַי מִתּוֹךְ הֶחָרִיץ:

– אֲדַמְדַמָה, אֲדַמְדַמָה!..

זֶה הָיָה תַרְנְגוֹלִי הַזָקֵן שֶעָמַד עַל גַבִּי. עֵינָיו הָיוּ מְשֻנוֹת שֶלֹא כְרָגִיל.

– מַהֲרִי, מַהֲרִי, – לָחַש אֵלַי, – לְכִי אַחֲרַי וַעֲשִׂי כָמוֹנִי…

אֲנִי הָלַכְתִּי אַחֲרָיו שְקוּעָה לְמֶחֱצָה בְּשֵנָה. אֲנַחְנוּ לֹא עַפְנוּ, גַּם לֹא נִתַּרְנוּ, אֶלָא רַצְנוּ כְּעַכְבָּרִים. וּבְעָבְרִי לִפְנֵי הַבַּיִת הַקָטָן רָאִיתִי וְהִנֵה עָשָן מְתַמֵר מִתּוֹךְ הָאֲרֻבָּה, הַתְּרִיסִים פְּתוּחִים, וְלִפְנֵי הַדֶלֶת הַפְּתוּחָה לָרְוָחָה עָמְדוּ הַצַיָדִים מְזֻיָנִים בְּכָל כְּלֵי זֵינָם, וּכְלָבִים מְקַפְּצִים סוֹבְבִים אוֹתָם. בְּרֶגַע עָבְרֵנוּ עַל פְּנֵיהֶם קָרָא אֶחָד הַצַיָדִים:

– בָּרִאשוֹנָה נֵצֵא לָצוּד בָּעֲרָבָה, וְאַחֲרֵי פַת שַחֲרִית – בָּיָעַר.

אָז הֲבִינוֹתִי, מַדוּעַ נָהַג אוֹתִי חֲבֵרִי הַזָקֵן אַחֲרָיו אֶל הַיָעַר. בְּכָל זֹאת דָפַק לִבִּי בְּחָזְקָה מִיִרְאָה, מִדֵי אַעֲלֶה עַל זִכְרוֹנִי אֶת חֲבֵרַי הָאֻמְלָלִים.

פִּתְאֹם לָפֶתַע, בְּטֶרֶם הִגַּעְנוּ אֶל קְצֵה הַיַעַר, וְהִנֵה פָשְטוּ הַכְּלָבִים וַיָרוּצוּ אֶל עֶבְרֵנוּ…

– שְחִי לֶעָפָר, שְחִי לֶעָפָר!… – קָרָא אֵלַי הַזָקֵן וַיִשְתַּטַח עַל הָאָרֶץ.

וּבְרֶגַע זֶה הִתְנַשֵׂא בַּמֶרְחָק שֶל עֶשֶׂר צְעָדִים מִמֶנוּ וָהָלְאָה שְׂלָו נִבְהָל וְנִרְעָש בְּקֹל צְעָקָה אֲיֻמָה, וַיִפְרֹשׂ אֶת כְּנָפָיו לְכָל רָחְבָּן וַיִפְתַּח אֶת מַקוֹרוֹ. קוֹל שָאוֹן גָדוֹל הִגִיעַ לְאָזְנִי, וְאָבָק, אֲשֶר רֵיחַ מְשֻנֶה לוֹ, לָבָן וְחָמִים לְגַמְרִי, לַמְרוֹת מַה שֶהַשֶמֶש זֶה רַק עַתָּה יָצָא עַל הָאָרֶץ, כִּסָה אוֹתָנוּ. פַּחַד גָדוֹל כָּל כַּךְ נָפַל עָלַי, שֶלֹא יָכֹלְתִּי לָרוּץ עוֹד. לְאָשְרִי הִגַעְנוּ כְּבָר עַד הַיַעַר. חֲבֵרִי הִתְחַבֵּא מֵאַחֲרֵי אַלוֹן קָטָן, וָאֲנִי בָחַרְתִּי לִי מָקוֹם עַל יָדוֹ, וְשָם יָשַבְנוּ נֶחְבָּאִים וְהִשְגַחְנוּ בְּעַד הַיָרָק.

בַּשָׂדֶה נִשְמְעוּ יְרִיוֹת נוֹרָאוֹת. עִם כָּל יְרִיָה וִירִיָה הָיִיתִי עוֹצֶמֶת אֶת עֵינַי כַּהֲלוּמַת רָעַם. אַחַר כַּךְ, כַּאֲשֶר אִמַצְתִּי אֶת לִבִּי לִפְקוֹח אוֹתָן, רָאִיתִי עֲרָבָה גְדוֹלָה וַעֲרוּמָה, כְּלָבִים רָצִים וּמְבַקְשִים וּמְחַפְּשִׂים בְּתוֹךְ הָעֵשֶׂב וּמִסְתּוֹבְבִים כִּמְטֹרָפִים. מֵאַחֲרֵיהֶם קָרְאוּ הַצַיָדִים בְּאָלוֹת וּבִקְלָלֹות. הָרוֹבִים הִבְרִיקוּ כְּנֶגֶד הַשֶמֶש. פַּעַם אַחַת נִדְמָה לִי שֶבְּתוֹךְ עֲנַן־עָשָן קָטָן מִסְתּוֹבְבִים עָלִים, אַף עַל פִּי שֶקִרְבַת הַמָקוֹם לֹא צָמְחוּ עֵצִים כְּלָל. אַךְ תַּרְנְגוֹלִי הַזָקֵן בֵּאֵר לִי, שֶאֵלוּ הָיוּ נוֹצוֹת שֶל עוֹף. וְאָמְנָם בְּמֶרְחַק מֵאָה פְּסִיעוֹת לְפָנֵינוּ נָפְלָה לְתוֹךְ הֶחָרִיץ בֵּין הַתְּלָמִים קוֹרְאָה נִפְלָאָה, אֲשֶר צֶבַע אָמוֹץ לָהּ, כְּשֶרֹאשָהּ הַזָב דָם נִתְלָה עַל צִדָהּ.

כַּאֲשֶר הִגְבִּיהָה הַשֶמֶש לַעֲלוֹת בַּשָמַיִם, וְהַחֹם גָּדַל, נִפְסְקוּ הַיְרִיוֹת פִּתְאֹם. הַצַיָדִים שָבוּ אֶל הַבַּיִת הַקָטָן, שֶמִתּוֹכוֹ נִשְמַע נֵפֶץ זְמוֹרוֹת גֶפֶן בּוֹעֲרוֹת בָּאֵש. הַצַיָדִים שׂוֹחֲחוּ בֵינָם לְבֵין עַצְמָם וַיָרִיבוּ עַל דְבַר הַיְרִיוֹת, בְּשָעָה שֶהַכְּלָבִים נִגְרְרוּ אַחֲרֵיהֶם עֲיֵפִים, וּלְשוֹנוֹתֵיהֶם תְּלוּיוֹת הַחוּצָה.

– הֵם הוֹלְכִים לִסְעֹד פַּת שַחֲרִית, – אָמַר לִי חֲבֵרִי, – הָבָה נַעֲשֶׂה כְּמוֹהֶם.

אֲנַחְנוּ הָלַכְנוּ אֶל הַשָׂדֶה, שֶהִשְׂתָּרַע לְיַד הַיַעַר – זֶה הָיָה שָׂדֶה נִרְחָב מְכֻסֶה פְרָחִים לְבָנִים שֶהֵפִיצוּ רֵיחַ שְקֵדִים וְזָרוּעַ גַרְגִירִים שְחוֹרִים שֶל כֻּסֶמֶת. פַּסְיוֹנִים גְדוֹלִים בַּעֲלֵי נוֹצוֹת צְהַבְהֲבוֹת הִתְעוֹפְפוּ שָם וְנִקְרוּ גַם הֵם, אַךְ אֶת בְּלוֹרִיתָם הָאֲדֻמָה הוֹרִידוּ וְהִשְפִּילוּ לָאָרֶץ, כְּדֵי שֶלֹא תְהֵא נִרְאֵית לֶעָיִן. כֵּן, בַּפַּעַם הַזֹאת לֹא הָיוּ גַאַוְתָנִים כְּדַרְכָּם תָּמִיד. דֶרֶךְ נִקוּר בְּזֵרְעוֹנִים שָאֲלוּ אוֹתָנוּ עַל אֹדוֹת חֲדָשוֹת הַיוֹם, מִי מֵחֲבֵרֵנוּ נָפַל לַטֶבַח, וּבְיִחוּד מִי מִקְרוֹבֵיהֶם נִזוֹק אוֹ נִצָל.

וּסְעֻדַת הַצָהֳרַיִם שֶל הַצַיָדִים, אֲשֶר הִתְחִילָה בְּדֻמִיָה נֶעֶשְׂתָה לְאַט לְאַט הוֹמִיָה וְרוֹעֶשֶת, אֲנַחְנוּ שָמַעְנוּ אֶת הַצִלְצוּל כַּאֲשֶר דָפְקוּ כוֹס אֶל כּוֹס, וְאֵת הַנֵפֶץ כַּאֲשֶר הִתְפָּרְצוּ הַפְּקָקִים מִן הַבַּקְבּוּקִים. הַזָקֵן הוֹדִיעַ, שֶכְּבָר הִגִיעָה הַשָעָה שֶנָשוּב לְהֵחָבֵא בְּמִסְתָּרֵנוּ.

בְּאוֹתָהּ שָעָה נִדְמָה, כְּאִלוּ הַיַעַר שָקוּעַ בְּשֵנָה עֲמֻקָה. אַף גְמִיעָה אַחַת לֹא הִפְרִיעָה אֶת מְנוּחַת הָאֲגָם הַקָטָן, שֶהָעִזִים הָיוּ רְגִילוֹת לִשְתּוֹת מִמֶנוּ. בִּשְׂדֵה הַשְפַנִים לֹא נִשְקַף מִתּוֹךְ הָעֵשֶׂב אַף פְּנֵי שָפָן אֶחָד. זִעֲזוּעַ מָלֵא סוֹד תָּקַף אֶת הַיַעַר, כְּאִלוּ כָל עֵשֶׂב וְכָל צִיץ הָיוּ עֲסוּקִים רַק בַּהֲצָלַת חַיֵיהֶם מִן הַסַכָּנָה הַנִשְקֶפֶת אֲלֵיהֶם. לַנְפָשוֹת הַחַיוֹת בַּיַעַר יֵש כָּל כַּךְ הַרְבֵּה מִפְלָטִים, מְאוּרוֹת, שִׂיחִים, צִבּוּרֵי קוֹצִים וַחֲרִיצִים – אֵלֶה הַחֲרִיצִים הַקְטַנִים בְּאַדְמַת הַיַעַר, שֶהַמַיִם מִתְעַכְּבִים בָּהֶם זְמַן רַב כָּל כַּךְ אַחֲרֵי רֶדֶת הַגֶשֶם.

מוֹדָה אֲנִי, שֶבְּחֵפֶץ לִבִּי הָיִיתִי נִשְאֶרֶת בְּעֹמֶק שֶל חָרִיץ כַּדוֹמֶה לָזֶה, אַךְ חֲבֵרִי בִּכֵּר עָלָיו אֶת הַמָקוֹם הַגָלוּי בְּלִי מִכְסֶה וְחָסוּת, כְּדֵי שֶהַכִּכָּר תִּהְיֶה גְלוּיָה לְעֵינָיו וְיוּכַל לִרְאוֹת אֶת הַכֹּל מֵרָחוֹק וּלְהַרְגִיש לְפָנָיו אֶת רַחֲבֵי הָעוֹלָם. וְאָמְנָם הֵיטַבְנוּ, אֲשֶר עָשִׂינוּ כָּכָה, כִּי הַצַיָדִים נִכְנְסוּ כְבָר לְתוֹךְ הַיָעַר.

הוֹי, לְעוֹלָם לֹא אֶשְכַּח אֶת הַיְרִיָה הָרִאשוֹנָה הַזֹאת שֶבַּיַעַר! יְרִיָה זוֹ שֶהִכְּתָה אֶת הֶעָלִים כַּבָּרָד הָרִאשוֹן בְּרֵאשִית הָאָבִיב, וְשֶקָרְעָה אֶת הַקְלִפָּה מֵעַל הָעֲנָפִים. שָפָן אֶחָד עָבַר כְּמוֹ חֵץ אֶת הַדֶרֶךְ, בְּתָלְשוֹ דֶרֶךְ מְרוּצָתוֹ עֵשֶׂב מִן הָאֲדָמָה בְּצִפָּרְנָיו הַפְּתוּחִים. סְנָאִי קָפַץ מֵעַל עֵץ הָעַרְמוֹן, וְהָעַרְמוֹנִים שֶהָיוּ עֲדַיִן יְרֻקִים, נָפְלוּ עַל הָאָרֶץ. מְעוּפָם הַכָּבֵד שֶל הַפַּסְיוֹנִים הַגְּדוֹלִים וְאֵיזוּ תְנוּעָה שֶל שוֹאַת פִּתְאֹם בְּתוֹךְ הָעֲנָפִים הַנְטוּיוֹת עַל גַבֵּי הָאֲדָמָה – כָּל זֶה בָּא יַחַד עִם שְאוֹן הַיְרִיָה הָרִאשוֹנָה, שֶהִפְחִידָה, עוֹרְרָה וְהִבְהִילָה אֶת כָּל הַחַי בַּיָעַר. הָעַכְבָּרִים הֶעֱמִיקוּ לְהִסְתַּתֵּר בִּמְאוּרוֹתֵיהֶם בְּתוֹךְ הָאֲדָמָה. מֵהַחוֹר אֲשֶר בְּגֶזַע הָעֵץ, שֶאֲנַחְנוּ עָמַדְנוּ מֵאַחֲרָיו יָצָא הַקַרְנָן וַיִלְטֹש אֶת עֵינָיו הַגְּדוֹלוֹת וְהָעֲגֻלֹות, אֲשֶר קָמוּ מִפַּחַד. צְרָצָרִים כְּחֻלִים, דְּבוֹרוֹת־בָּר, צִפֳּרוֹת הִסְתּוֹבְבוּ כִמְטֹרָפוֹת. חִפּוּשִית קְטַנָה, בַּעֲלַת כְּנָפַיִם מַבְרִיקוֹת, יָשְבָה עַל־יַד מַקוֹרִי, אַךְ אֲנִי בְּעַצְמִי הָיִיתִי נִפְחֶדֶת כָּל כַּךְ, שֶלֹא עָלָה עַל דַעְתִּי לְהִשְתַּמֵש בְּפַחְדוֹ וּלְטָרְפֵהוּ.

רַק הַזָקֵן הָיָה שָלֵו כְּמִקֹדֶם. הִקְשִיב רַב קֶשֶב אֶל נִבְחַת הַכְּלָבִים וְאֶל יְרִיוֹת הָרוֹבִים, וְאוֹתוֹת שָׂם לִי מִזְמַן לִזְמָן, בְּהִתְקָרֵב הַצַיָדִים וְהַכְּלָבִים אֵלֵינוּ. אָז הִתְרַחַקְנוּ מִמְקוֹמֵנוּ, כְּדֵי שֶלֹא יַעֲלֶה רֵיחֵנוּ בְּאַפָּם וְהִסְתַּתַּרְנוּ בְּתוֹךְ הַיֶרֶק. פַּעַם אַחַת נִדְמָה לִי, כִּי אָבָדְנוּ. שְׂדֵרַת הָעֵצִים, שֶהָיָה עָלֵינוּ לַעֲבוֹר בָּהּ – שְנֵי צַיָדִים שָמְרוּ עָלֶיהָ מִשְנֵי עֲבָרֶיהָ. מִן הַצַד הָאֶחָד הָיָה בָּחוּר גָּבוֹהַּ בַּעַל זָקָן שָחוֹר, שֶכְּלֵי־זַיִן אֲמִתִּים צִלְצְלוּ עָלָיו מִדֵּי פַעַם, כַּאֲשֶר יָנוּעַ: לַהַב שֶל צַיָדִים, תְּלִי, תַּרְמִיל שֶל אֲבַק שְׂרֵפָה, מִלְבַד גֵיטְרוֹת² גְבוֹהוֹת שֶהָיוּ מְפֹרָפוֹת בִּפְרִיפוֹת לְמַעְלָה מִבִּרְכָּיו, שֶהוֹסִיפוּ לוֹ גֹבַה עַל קוֹמָתוֹ. מִן הַצַד הַשֵנִי עָמַד זָקֵן בַּעַל קוֹמָה קְטַנָה סָמוּךְ אֶל עֵץ וְעִשֵן אֶת מִקְטַרְתּוֹ בִּמְנוּחָה וּמִצְמֵץ אֶת עֵינָיו, כְּאִלוּ שֵנָה נוֹפֶלֶת עָלָיו. אֶת זֶה הָאַחֲרוֹן לֹא יָרֵאתִי, אֲבָל הַלָז, הָרָם…

– אֵינֵךְ מְבִינָה כְּלוּם, אֲדַמְדַמָה, – אָמַר אֵלַי חֲבֵרִי בִּצְחוֹק.

וּבְלִי שוּם מוֹרָא וָפַחַד פָּרַשׂ אֶת כְּנָפָיו לְכָל רָחְבָּן וַיַעֲבוֹר מְהֵרָה כִּמְעַט לְרַגְלֵי הַצַיָד הַנוֹרָא בַּעַל הַזָקָן.

וְזֶה הַדָבָר: הַבָּחוּר הֶעָלוּב הָיָה עָמוּס כָּל כַּךְ כְּלֵי צַיָדִים, וְכָל כַּךְ קִבֵּל הֲנָאָה מִבְּגָדָיו, בְּהִתְבּוֹנְנוֹ לִרְגָעִים בְּעַצְמוֹ מֵרֹאשוֹ וְעַד רַגְלָיו, שֶבָּרֶגַע אֲשֶר כּוֹנֵן אֶת הָרוֹבֶה אֶל הַמַטָרָה, הִתְרַחַקְנוּ אֲנַחְנוּ כְבָר מֵעָלָיו יוֹתֵר מִמְטַחֲוֵי קָשֶת. הוֹי, לוּ יָדְעוּ הַצַיָדִים, הָאוֹמְרִים בְּלִבָּם, כִּי לְבַדָם הֵם בְּאֵיזוֹ פִּנָה חֲשֵכָה בַּיַעַר, כַּמָה עֵינַיִם קְטַנוֹת שוֹמְרוֹת אֶת כָּל תְּנוּעוֹתֵיהֶם מֵאַחֲרֵי הַשִׂיחִים, כַּמָה מַקוֹרִים קְטַנִים וְחַדִים עוֹצְרִים בְּרָב כֹּחַ בְּעַד צְחוֹקָם שֶלֹא יִתְפָּרֵץ לְמַרְאֶה שְגִיאוֹתֵיהֶם.

אֲנַחְנוּ הָלַכְנוּ, הָלַכְנוּ בְּלִי הֶפְסֵק. לֹא מָצָאתִי טוֹב מִלֶכֶת אַחֲרֵי חֲבֵרִי. כְּנָפַי הִתְפַּשְטוּ עִם כְּנָפָיו יַחְדָו, וְנָחוּ בְּלִי נוֹעַ, כַּאֲשֶר הוֹרִיד הוּא אֶת כְּנָפָיו.

גַּם עַתָּה עוֹדֶנִי רוֹאֶה לְנֶגֶד עֵינַי אֶת כָּל הַמְקוֹמוֹת, אֲשֶר עָבַרְנוּ בָּהֶם: שְׂדֵה הַשְפַנִים, שֶפִּנוּ מֵעָלָיו אֶת כָּל הַשִׂיחִים, וְשֶהָיָה מְכֻסֶה מְאוּרוֹת קְטַנוֹת לְרַגְלֵי הָעֵצִים הַצְהַבְהַבִּים. נֵד שֶל אַלוֹנִים בַּעֲלֵי צַמָרוֹת גְדוֹלוֹת, אֲשֶר נִרְאָה לִי, כְּאִלוּ הַמָוֶת אוֹרֵב שָם עַל כָּל צַעַד. הַשְׂדֵרָה הַיְרֻקָה הַקְטַנָה, אֲשֶר אִמִי הַקוֹרְאָה הָיְתָה מְנַהֶגֶת אוֹתָנוּ הָאֶפְרוֹחִים, לִפְעָמִים קְרוֹבוֹת כָּל כַּךְ לְהִתְחַמֵם שָם נֶגֶד הַשֶמֶש, וַאֲשֶר אֲנַחְנוּ הַפְּעוּטִים הָיִינוּ מְדַלְגִים וּמְקַפְּצִים שָם וּמְנַקְרִים וּבוֹלְעִים נְמָלִים אֲדֻמוֹת שֶזָחֲלוּ עַל רַגְלֵנוּ, וַאֲשֶר שָם הָיִינוּ פוֹגְשִים פַּסְיוֹנִים קְטַנִים גֵּאִים וּמִתְנַהֲלִים בִּכְבֵדוּת כְּאֶפְרוֹחֵי תַרְנְגֹלֶת וּמְסָרְבִים לְצַחֵק עִמָנוּ!

אֲנִי רָאִיתִי כְּמוֹ בַחֲלוֹם אֶת שְׂדֵרָתִי הַקְטַנָה בָּרֶגַע שֶעָבְרָה בָהּ אַיָלָה צוֹעֶדֶת בְּרַגְלֶיהָ הַדַּקוֹת, מַרְחִיבָה לִפְקוֹחַ אֶת עֵינֶיהָ וּנְכוֹנָה בְּכָל עֵת וּבְכָל שָעָה לִבְרוֹחַ בִּקְפִיצָה. וְהִנֵה הָאֲגָם הַקָטָן, שֶהַקוֹרְאִים בָּאִים כְּנוּפִיוֹת כְּנוּפִיוֹת, חֲמִשָה עָשָׂר, גַּם שְלֹשִים יַחְדָו, עוֹלִים בְּבַת אַחַת מִן הַשָׂדֶה לִשְתּוֹת מַיִם מִן הַנַחַל, וְלִזְרוֹק עַל גוּפָם טִפּוֹת שֶהִתְגַלְגְלוּ עַל פְּנֵי הַנוֹצוֹת הַמַבְרִיקוֹת… בְּאֶמְצַע הָאֲגָם הַזֶה הָיְתָה חוֹרְשָה קְטַנָה שֶל עֲצֵי אַלוֹנִים, וּבָאִי הַזֶה הִסְתַּתַּרְנוּ. צָרִיךְ הָיָה, שֶחוּש־הָרֵיחַ שֶל הַכְּלָבִים יִצְטַיֵן בְּיוֹתֵר, כְּדֵי לִמְצֹא אוֹתָנוּ פֹה. אֲנַחְנוּ כְּבָר שָהִינוּ שָם כְּרֶגַע, וְהִנֵה נִגְשָה אֶל הַמָקוֹם הַזֶה קָרְצִית³ אַחַת, פּוֹסַעַת עַל שָלֹש רְגָלִים וּמַשְאִירָה אַחֲרֶיהָ עִקְבוֹת דָם בְּתוֹךְ הָאֵזוֹב.

כָּל כַּךְ קָשֶה הָיָה לְהַבִּיט אֵלֶיהָ, עַד שֶהִסְתַּרְתִּי אֶת רֹאשִי תַּחַת הֶעָלִים. אַךְ אֲנִי שָמַעְתִּי, כֵּיצַד שָתְתָה הַפְּצוּעָה מִן הַבִּצָה, בְּשָאֲפָהּ אֲוִיר בִּכְבֵדוּת מִקַדַחַת.

הַיוֹם נָטָה לַעֲרוֹב, קוֹל הַיְרִיוֹת הִתְרַחֵק, הָלַךְ הָלוֹךְ וּפָחוֹת, אַחַר כַּךְ נִשְתַּתֵּק לְגַמְרִי. הַצַיִד נִגְמַר. אָז שַבְנוּ חֶרֶש אֶל הַשָׂדֶה, כְּדֵי לְהִוָדַע מַה שְלוֹם חֲבֵרֵינוּ. בְּעָבְרֵנוּ לִפְנֵי הַבַּיִת הַקָטָן נִגְלָה מַרְאֶה נוֹרָא לְעֵינַי:

עַל קְצֵה הַחֲפִירָה שָכְבוּ מְתוּחִים בְּשוּרָה ­– אַרְנָבוֹת בַּעֲלוֹת עוֹר כָּתֹם, שְפַנִים קְטַנִים אֲמֻצִים בַּעֲלֵי זְנָבוֹת קְטַנִים וּלְבָנִים; כַּפּוֹתֵיהֶם הַקְטַנוֹת, שֶהַמָוֶת חִבֵּר אוֹתָן, נִדְמוּ כִמְבַקְשוֹת רַחֲמִים, עֵינֵיהֶם הַכָּבוֹת – כְּבוֹכוֹת. וְעוֹד הָיוּ שָם קוֹרְאִים אֲדֻמִים, גַם אֲמֻצִים, אֲשֶר אוֹת פַּרְסָה נִסְתַּמֵן בַּחֲזוֹתֵיהֶם, כְּמוֹ בְחָזֵהוּ שֶל חֲבֵרִי, וּצְעִירִים, יְלִידֵי הַשָנָה הַזֹאת, שֶמִתַּחַת לְנוֹצָתָם צָמְחָה עֲדַיִן כִּשוּת, כְּמוֹ תַחַת נוֹצָתִי. הֲיֵש דָבָר מַעֲצִיב יוֹתֵר מִמַרְאֵה עוֹף מֵת? – הַכְּנָפַיִם מִתְפַּלְלוֹת לְחַיִים. וְכַאֲשֶר אַתָּה רוֹאֶה אוֹתָן מְחֻבָּרוֹת אֶל הַגּוּף, רַעַד עוֹבֵר בְּעַצְמוֹתֶיךָ. קָרְצִית גְּדוֹלָה יָפָה וּשְלֵוָה נִדְמְתָה כִישֵנָה; לְשוֹנָה הַוְרֻדָּה הַקְטַנָה הָיְתָה שְלוּחָה הַחוּצָה, כִּנְכוֹנָה לָלֹק דְבַר מָה.

וְשָם עָמְדוּ גַם הַצַיָדִים, כְּפוּפִים עַל הַחֲלָלִים, מָנוּ וְסָפְרוּ וְשָׂמוּ בִכְלֵיהֶם אֶת הָרַגְלַיִם הַמְאָדָמוֹת, אֶת הַכְּנָפַיִם הַשְבוּרוֹת, וְשוּם רֶגֶש כָּבוֹד לֹא הָיָה בְלִבָּם אֶל הַפְּצָעִים הַשוֹתְתִים… הַכְּלָבִים שֶכְּבָר הָיוּ קְשוּרִים בַּשַלְשְלָאוֹת, נְכוֹנִים לַדֶרֶךְ, הֵנִיעוּ בְּשִׂפְתֵיהֶם, כִּנְכוֹנִים לָשוּב וְלַחְתּוֹר לְתוֹךְ הַיָעַר.

הוֹי, מַה גְדוֹלָה הָיְתָה הַשֶמֶש שֶיָרְדָה לִשְקוֹעַ שָם בַּמֶרְחָק! וְהֵם כֻּלָם הָלְכוּ לְדַרְכָּם עֲיֵפִים, וּצְלָלִים אֲרֻכִּים נִמְשְכוּ אַחֲרֵיהֶם עַל פְּנֵי תִּלֵי הֶעָפָר וְעַל הַמַסְלוּלִים, שֶכְּבָר הָיוּ לַחִים מִטַל הָעֶרֶב. כַּמָה קִלַלְתִּי אוֹתָם, כַּמָה שְׂנֵאתִים – גַם אֶת הָאָדָם, גַם אֶת הַחַיָה – אֶת כָּל חֶבֶר הָרוֹצְחִים הָאֵלֶה… גַם לִי, גַם לַחֲבֵרִי לֹא הָיָה דֵי אֹמֶץ־לֵב לִקְרֹא כְרָגִיל קְרִיאַת שָלוֹם לְיוֹם הָעוֹבֵר וְשוֹקֵעַ.

בְּדַרְכֵּנוּ מָצָאנוּ בַּעֲלֵי חַיִים קְטַנִים אֻמְלָלִים, שֶהוּמְתוּ בְּמִקְרֶה וְשֶנִשְאֲרוּ מוּטָלִים לְמַאֲכָל לַנְמָלִים: עַכְבְּרֵי שָׂדֶה, שֶפִּיהֶם מָלֵא חוֹל, קִפּוֹדִים וְצִפָּרֵי דְרוֹר שֶהוּמְתוּ בְּשַעַת מְעוּפָם וְשֶהָיוּ מוּטָלִים עַכְשָו עַל גַּבָּם, וְרַגְלֵיהֶם הַגְלוּדוֹת פְּרוּשׂוֹת נֶגֶד לֵיל־הַסְתָו הָעוֹטֶה אוֹרָה, קְרִירוּת וְלַחוּת. אַךְ יוֹתֵר מִכֹּל הָיָה הַלֵב מֻרְתָּח

מִן הַקְרִיאוֹת הַמַעֲצִיבוֹת הַמְלֵאוֹת גַעְגוּעִים, שֶנִשְמְעוּ פֹה וָשָם בִּקְצֵה הַיַעַר עַל יַד הָאָחוּ וּבַסוּף שֶעַל הַיְאוֹר, וְשֶנִשְאֲרוּ בְּלִי תְשוּבָה…

גָּבוֹהַּ מֵעַל הָעִיר הִתְנוֹסְסָה אַנְדְרְטַת¹ בֶּן־הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּר עַל עַמּוּד חָסֹן. הִיא הָיְתָה מְצֻפָּה מִכָּל הָעֲבָרִים עֲלֵי־פָּז דַקִּים, בִּמְקוֹם עֵינַיִם הָיוּ לָהּ שְנֵי סַפִּירִים מִתְנוֹצְצִים וְאֶבֶן־אֹדֶם גְּדוֹלָה הִבְרִיקָה בִּנְדַן חַרְבָּהּ.

הַכֹּל הִשְתּוֹמְמוּ וְהִתְפַּלְּאוּ מְאֹד עַל בֶּן־הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּר.

– מַדּוּעַ אֵינְךָ דוֹמֶה לְבֶן־הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּר? – הָיְתָה אֵם מְלֵאַת־רֶגֶש מְדַבֶּרֶת לִבְנָהּ הַקָּטָן, אֲשֶר מִתּוֹךְַ בְּכִי הִתְאַוָּה לִתְפֹּשׂ אֶת הַיָּרֵחַ – בֶּן־הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּר לֹא הָיָה בוֹכֶה בְּשֶל אֵיזֶה דָבָר.

– שָׂמֵחַ אֲנִי, שֶיֵש לְפָחוֹת אֶחָד, שֶהוּא מְאֻשָּר בָּעוֹלָם הַזֶה, – הָיָה מְדַבֵּר בְּקוֹל רָפֶה אִיש שֶהִתְיָאֵש מִן הַחַיִים, בְּהַבִּיטוֹ אֶל הָאַנְדְרָטָה הַנִּפְלָאָה.

– פָּנָיו כִּפְנֵי מַלְאַךְ־אֱלֹהִים, – הָיוּ אוֹמְרִים הַיְתוֹמִים הַקְּטַנִּים בְּלֶכְתָּם מִבֵּית הַתְּפִלָּה עֲטוּפִים מְעִילֵי אַרְגָּמָן, וְסַנְדַּלִּים נְקִיִּים בְּרַגְלֵיהֶם.

פַּעַם בְּאַחַד הַלֵּילוֹת הִתְעוֹפֵף בֶּן־דְּרוֹר קָטָן עַל פְּנֵי הָעִיר. רֵעָיו עָפוּ לָהֶם עוֹד לִפְנֵי שִשָּה שָבוּעוֹת אַרְצָה מִצְרַיִם, וְהוּא עוֹד הִתְמַהְמַהּ פֹּה, כִּי הִתְאַהֵב בִּקְנֵה־סוּף נֶחְמָד לְמַרְאֶה.

בֶּן־הַדְּרוֹר רָאָה אֶת קְנֵה־הַסּוּף בַּפַּעַם הָרִאשוֹנָה בְּרֵאשִית יְמֵי הָאָבִיב בְּעוּפוֹ אַחֲרֵי עָש צָהֹב גָדוֹל עַל שְׂפַת הַנָּהָר; וְכָל כַּךְ נִתְמַלֵּא הִתְפַּעֲלוּת מִקוֹמָתוֹ הַגְּבוֹהָה וְהַיְשָרָה שֶל קְנֵה־הַסּוּף, עַד שֶהִפְסִיק אֶת מְעוּפוֹ כְּדֵי לָבֹא עִמּוֹ בִּדְבָרִים. עִם בּוֹא יְמֵי הַסְתָו, נָסְעוּ מִזֶה כָּל צִפֳּרֵי הַדְּרוֹר, וְכַאֲשֶר עָזְבוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶה, הִרְגִּיש בֶּן־הַדְּרוֹר הַנִּשְאָר אֶת עַצְמוֹ בּוֹדֵד מְאֹד, וּקְנֵה־הַסּוּף הֵחֵל לְשַעֲמֵם אוֹתוֹ.

– הַחֲפֵצָה אַתְּ לִנְסוֹעַ עִמִּי מִזֶּה? – שָאַל בֶּן־הַדְּרוֹר אֶת נִצַּת־הַסּוּף. וְהַלֵּזוּ נִעְנְעָה בְּרֹאשָהּ לְאוֹת מֵאוּן – קְשוּרָה הָיְתָה כָּל־כַּךְ אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתָּהּ.

– הִשְטֵית אַתְּ בִּי, – קָרָא בֶּן־הַדְּרוֹר, – אֲנִי יוֹצְאָה לְמַסָּעִי לְאֶרֶץ הַפִּירָמִידוֹת. חֲיִי בְשָלוֹם! – וַיָּעֹף.

כָּל הַיּוֹם עָף וּלְעֵת עֶרֶב הִגִּיעַ עַד הָעִיר.

– אַיֵה מְקוֹם חֲנִיָתִי? – שָאַל – מְקַוֶּה אֲנִי, שֶהָעִיר עָשְׂתָה הֲכָנוֹת לְקַבֵּל אֶת פָּנָי.

אָז רָאָה אֶת הָאַנְדְרָטָה עַל הָעַמּוּד הָרָם.

– פֹה אֵרֵד, – קָרָא, – גַּם הַמָּקוֹם יָפֶה, גַּם הָאֲוִיר טוֹב. וְלַדְּבָרִים הָאֵלֶה יָרַד בֶּן־הַדְּרוֹר וַיַּעֲמֹד בֵּין רַגְלֵי בֶן־הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּר.

– הֲרֵי לִי חֶדֶר שֶל זָהָב לְמִשְכָּב, – אָמַר בְּרָצוֹן אֶל עַצְמוֹ, כַּאֲשֶר הִתְבּוֹנֵן סָבִיב וְהִתְכּוֹנֵן לָנוּחַ עַל מִשְכָּבוֹ. אַךְ בָּרֶגַע שֶחָפֵץ לָשִׂים אֶת רֹאשוֹ בֵּין כְּנָפָיו נָפְלָה עָלָיו טִפַּת גֶּשֶם.

– מַה מוּזָר הַדָּבָר, – קָרָא, – אֵין אַף עָב קְטַנָּה עַל פְּנֵי הַשָּמַיִם, הַכּוֹכָבִים מְאִירִים וּמַזְהִירִים, וְהַגֶּשֶם יוֹרֵד בְּכָל זֹאת. אַקְלִימוֹ שֶל צְפוֹן אֵירָפָּא אָכֵן מְכֹעָר הוּא בְּיוֹתֵר. נִצַּת־הַסּוּף אָמְנָם אָהֲבָה אֶת הַמָּטָר, אֲבָל זֹאתָיְתָה רַק אָנֹכִיוּת² מִצִּדָּהּ.

וּבָרֶגַע הַזֶּה נָפְלָה עוֹד טִפָּה אֶחָת.

– וּמַה בֶּצַע אֵיפוֹא בָּאַנְדְרָטָה אִם לֹא תוּכַל לַעֲצוֹר בְּעַד הַגֶּשֶם? – אָמַר בֶּן־הַדְּרוֹר, מוּכְרָח אֲנִי לְבַקֵּש לִי אֵיזוֹ מַעֲשֵנָה יְאוּתָה.

וּכְבָר חָפֵַַץ לַעֲזוֹב אֶת מְקוֹמוֹ, אַךְ בְּטֶרֶם פָּרַשׂ אֶת כְּנָפָיו נָפְלָה עָלָיו עוֹד טִפָּה שְלִישִית. בֶּן־הַדְּרוֹר הִשְקִיף לְמַעְלָה וַיַרְא – אָכֵן, מָה רָאָה?

עֵינֵי בֶן־הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּר הָיוּ מְלֵאוֹת דְּמָעוֹת, וּדְמָעוֹת זָרְמוּ עַל לֶחְיֵי הַזָּהָב שֶלּוֹ. פָּנָיו הָיוּ כָּל כַּךְ יָפִים לְאוֹר הַיָּרֵחַ, עַד שֶלֵּב בֶּן־הַדְּרוֹר נִתְמַלֵּא רַחֲמִים.

– מִי אָתָּה? – שָאַל.

– בֶּן־הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּר אָנִי.

– לָמָּה אֵיפוֹא תִבְכֶּה? – שָאַל בֶּן־הַדְּרוֹר, – אַתָּה הִרְטַבְתָּ אוֹתִי לְגַמְרִי.

– בְּעוֹדֶנִּי בַּחַיִּים וְלֵב בֶּן־אָדָם הָיָה בְקִרְבִּי, עָנָה הַפֶּסֶל, – לֹא יָדַעְתִּי מָה הֵן דְּמָעוֹת. כִּי יָשַבְתִּי בְּאַרְמוֹן “בְּלִי דְאָגָה”, אֲשֶר הָעֶצֶב לֹא חָדַר אֶל תּוֹכוֹ. יוֹם יוֹם הָיִיתִי מְשַׂחֵק עִם חֲבֵרַי בְּתוֹךְ הַגָּן, וּבָעֲרָבִים הָיִיתִי מְנַצֵּחַ עַל הַמְּחוֹלוֹת בָּאוּלָם הַגָּדוֹל. מִסָּבִיב לַגַּן הִתְרוֹמְמָה חוֹמָה גְבוֹהָה, אַךְ מֵעוֹלָם לֹא עָלָה עַל לִבִּי הָרַעְיוֹן לִשְאֹל: מַה יֵש שָם מֵאַחֲרֵי הַחוֹמָה. כָּל כַּךְ יָפֶה הָיָה כָּל אֲשֶר מִסָּבִיב לִי. אַנְשֵי חֲצֵרִי קָרְאוּ לִי בְּשֵם “בֶּן־מֶלֶךְ מְאֻשָּר”, וְאָמְנָם מְאֻשָּר הָיִיתִי בֶאֱמֶת, אִם לְתַעֲנֻגִּים אֹשֶר יִקָּרֵא. כָּכָה חָיִיתִי וְכָכָה מַתִּי. וְהִנֵּה אַחֲרֵי מוֹתִי הִצִּיבוּ אוֹתִי פֹּה בְּמָקוֹם גָּבֹהַ כָּזֶה, אֲשֶר מִמֶּנּוּ יָכֹל אֲנִי לִרְאוֹת אֶת כָּל הַכִּעוּר וְאֶת כָּל הָעֹנִי אֲשֶר בְּעִירִי וְאַף עַל פִּי שֶלִּבִּי לֵב־עוֹפֶרֶת, לֹא אוּכַל לְהִמָּנֵעַ מִבֶּכִי.

– אֵיךְ זֶה? הַאֻמְנָם לִבּוֹ לֹא זָהָב טָהוֹר הוּא? דִבֵּר בֶּן־הַדְּרוֹר לְעַצְמוֹ, כִּי הָיָה מְנֻמָּס לְמַדִּי בִּכְדֵי שֶיָּעִיר הֶעָרָה כָזוּ בְּקוֹל בִּפְנֵי מִי שֶיִּהְיֶה.

– הַרְחֵק מִזֶּה, – הוֹסִיף הַפֶּסֶל לְסַפֵּר בְּקוֹלוֹ הָרַךְ וְהַנִּגּוּנִי, – הַרְחֵק מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה בְּסִימְטָא קְטַנָּה וְצָרָה עוֹמֵד בֵּית דַּלִּים. אֶחָד מֵחַלּוֹנוֹתָיו פָּתוּחַ, וְהִנֵּה רוֹאֶה אָנֹכִי אִשָּה יוֹשֶבֶת לְיַד הַשֻּלְחָן, פָּנֶיהָ כְּחוּשִים וְרָזִים, וְכַפּוֹת יָדֶיהָ גַסּוֹת וַאֲדֻמּוֹת, מְלֵאוֹת דְּקִירוֹת מַחַט, כִּי תוֹפֶרֶת הִיא. הִיא רוֹקֶמֶת פְּרָחִים לְשִׂמְלַת מֶשִי, אֲשֶר הַיָּפָה בְּשָׂרוֹת הַמַּלְכָּה תִלְבַּש לְנֶשֶף־חֵשֶק שֶיֵּעָרֵךְ בְּקָרוֹב בַּחֲצַר הַמֶּלֶךְ. בְּפִנָּה אַחַת אֲשֶר בַּחֶדֶר שוֹכֵב בְּנָהּ הַחוֹלֶה בַּמִּטָּה. הַקַּדַּחַת אוֹכֶלֶת אוֹתוֹ, וְהוּא תָאֵב לְתַפּוּחֵי זָהָב. אִמּוֹ לֹא תוּכַל לָתֵת לוֹ מְאוּמָה, בִּלְתִּי אִם מֵי הַנַּחַל. עַל כֵּן בּוֹכֶה הַנַּעַר. צִפּוֹר, צִפּוֹר, צִפּוֹרִי הַקְּטַנָּה, הֲלֹא תֹאבִי לְהָבִיא אֵלֶיהָ אֶת אֶבֶן־הָאֹדֶם אֲשֶר בִּנְדַן חַרְבִּי? רַגְלֵי צְמוּדוֹת אֶל כַּן הָאַנְדְרָטָה, וְלֹא אוּכַל לַעֲזוֹב אֶת מְקוֹמִי.

– מְחַכִּים לְבוֹאִי בְּאֶרֶץ־מִצְרַיִם, – עָנָה בֶּן־הַדְּרוֹר: – רֵעַי מִתְעוֹפְפִים עַל פְּנֵי הַנִּילוּס הֵנָּה וַהֲלוֹם וּמְשׂוֹחֲחִים עִם פִּרְחֵי הַלּוֹטוֹס. עוֹד מְעַט וְשָכְבוּ לִישֹן בִּקְבוּרַת הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל. הוּא עָטוּף שֵש כָּתוֹם וְחָנוּטְּסַמְמָנִים. בְּצַוָּארוֹ תְּלוּיָה שַרְשֶרֶת שֶל נֵפְרִיט³ יְרַקְרַק חִוֵּר, וְיָדָיו דּוֹמוֹת לְעָלִים יְבֵשִים.

– צִפּוֹר, צִפּוֹר, צִפּוֹרִי הַקְּטַנָּה! אָמַר בֶּן־הַמֶּלֶךְ, – הֲלֹא תֹאִבי לְהִשָּאֵר אֶצְלִי רַק הַלַּיְלָה הַזֶּה וְהָיִית לִי לְמַלְאָךְ־שָלוּחַ. הִנֵּה הַנַּעַר צָמֵא כָּל כַּךְ, וְאִמּוֹ כַךְ עֲצוּבָה.

– חוֹשֵב אֲנִי, כִּי גוֹרַל הַנַּעַר אֵינוֹ נוֹגֵעַ לִי, – עָנָה בֶּן־הַדְּרוֹר. – כַּאֲשֶר גַּרְתִּי בַּקַּיִץ הֶעָבַר לְיַד הַנַּחַל, הָיוּ שָם נְעָרִים שוֹבָבִים, בְּנֵי הַטּוֹחֵן, שֶהָיוּ זוֹרְקִים בִּי תָמִיד אֲבָנִים. אָמְנָם מֵעוֹלָם לֹא נָגְעוּ בִי אַבְנֵיהֶם, כִּי אָנוּ צִפֳּרֵי הַדְּרוֹר, מֵיטִיבוֹת לָעוּף מְאֹד. זוּלַת זֹאת הִנְנִי בֶּן מִשְפָּחָה, אֲשֶר שֵם לָהּ בְּחָכְמַת־הַמֵּעוּף. אַךְ בְּכָל זֹאת הֲלֹא הָיָה זֶה אוֹת שֶל זִלְזוּל בִּכְבוֹדִי.

אַךְ בֶּן־הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּר נִשְקַף בְּעֶצֶב כָּל כַּךְ, עַד שֶבֶּן־הַדְּרוֹר הַקָּטָן חָמַל עָלָיו.

– קַר פֹּה מְאֹד, – אָמַר, – בְּכָל זֹאת אֶשָּׁאֵר עִמְּךָ עוֹד בַּלַּיְלָה הַזֶּה, וְאֶהְיֶה לְךָ לְצִיר שָלוּחַ.

– תּוֹדָה לָךְ, צִפּוֹר קְטַנָּה, – אָמַר בֶּן־הַמֶּלֶךְ.

נִקֵּר בֶּן־הַדְּרוֹר בִּנְדַן חַרְבּוֹ שֶל בֶּן־הַמֶּלֶךְ וַיּוֹצֵא אֶת אֶבֶן־הָאֹדֶם הַגְּדוֹלָה וַיָּעָף עִמּוֹ עַל פְּנֵי גַגּוֹת הָעִיר, כְּשֶהוּא נוֹשֵׂא אוֹתָהּ בְּמַקּוֹרָהּ וַיָּעָף עַל פְּנֵי מִגְדַּל בֵּית הַכְּנֵסִיָּה אֲשֶר מַלְאֲכֵי־שַיִש לְבָנִים נִצְּבוּ־עָלָיו; וַיָּעָף עַל פְּנֵי הָאַרְמוֹן וַיַּקְשֵב לְמַנְגִּינוֹת יוֹצְאִים בְמָחוֹל. נַעֲרָה יָפָה יָצְאָה עִם דּוֹדָהּ עַל הַמַּעֲקֶה.

– מַה נִּפְלְאוּ הַכּוֹכָבִים, אָמַר הוּא אֵלֶיהָ, – וּמַה נִּפְלְאָה הָאַהֲבָה אֲשֶר אִחֲדָה אוֹתָנוּ.

– מְקַוָּה אֲנִי, כִּי שִׂמְלָתִי תִּהְיֶה נְכוֹנָה לְיוֹם חַג הָעָם, עָנְתָה הִיא: – אֲנִי צִוִּיתִי לִרְקוֹם עָלֶיהָ פְּרָחִים, אַךְ הַתּוֹפְרוֹת הֵן עֲצֵלוֹת כָּל־כָּךְ.

וַיָּעָף בֶּן־הַדְּרוֹר עַל פְּנֵי הַנַּחַל וַיַּרְא אֶת הַפַּנָסִים עַל תָּרְנֵי הָאֳנִיּוֹת. וַיָּעָף עַל פְּנֵי הַשּוּק וַיַּרְא אֶת הַסּוֹחֲרִים כְּשֶהֵם נוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִים זֶה עִם זֶה וְשוֹקְלִים אֶת הַזָּהָב בְּמֹאזְנֵי נְחשֶׁת. לְסוֹף הִגִּיעַ עַד הַבַּיִת הַדַּל וַיַּשְקֵף אֶל תּוֹכוֹ. הַנַּעַר הִתְהַפֵּךְ בָּחֳלִי הַקַּדַּחַת, וְהָאֵם נִרְדְּמָה מִתּוֹךְ עֲיֵפוּת. בֶּן־הַדְּרוֹר עָף אֶל הַחֶדֶר וַיָּנַח אֶת אֶבֶן־הָאֹדֶם עַל הַשֻלְחָן לְיַד אֶצְבְּעוֹנָהּ שֶל הָאִשָּה. אַחַר הִסְתּוֹבֵב בַּלָּאט עַל פְּנֵי הַמִּטָּה, וַיִּפַּח בִּכְנָפָיו עַל מִצְחוֹ שֶל הַנַּעַר.

– מַה נְּעִימָה הַקְּרִירוּת, – אָמַר הַנַּעַר: –– נִדְמֶה, כִּי הוּטַב לִי. וַיִּשְקַע בִּשְנַת עֲדָנִים. אָז עָף בֶּן־הַדְּרוֹר וַיָּשָב אֶל בֶּן־הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּר וַיְסַפֵּר לוֹ אֶת אֲשֶר עָשָׂה.

– מוּזָר הַדָּבָר, – אָמַר בֶּן־הַדְּרוֹר: מִן הַדֶּרֶךְ הָאַחַת הַזֹּאת אֲשֶר הָלַכְתִי בָהּ הוּחַם לִי לַמְרוֹת הַקּוֹר אֲשֶר בַּחוּץ.

– מַעֲשֶׂיךָ הַטּוֹבִים הֵחַמּוּ אוֹתְךָ, – אָמַר בֶּן־הַמֶּלֶךְ.

וּבֶן־הַצִּפּוֹר הַקָּטָן זָכַר אֶת הַדָּבָר וַיֵּרָדֵּם מִתּוֹךְ הִרְהוּר. הַמַּחֲשָבוֹת הָיוּ מַפִּילוֹת עָלָיו תָּמִיד חֶבְלֵי שֵנָה.

כַּאֲשֶר הֵאִיר הַיוֹם יָרְדָה הַצִּפּוֹר אֶל הַנַּחַל וַתִּרְחַץ אֶת בְּשָׂרָה.

– בַּלַּיְלָה הַבָּא הִנְנִי יוֹצֵא לְדַרְכִּי מִצְרַיְמָה, – אָמַר בֶּן־הַדְּרוֹר, וְהָרַעְיוֹן הַזֶּה מִלֵּא אֶת לִבּוֹ נַחַת־רוּחַ.

וַיֵּלֶךְ לִרְאוֹת בְּכָל הַמַּצֵבוֹת וּבְכָל הַבִּנְיָנִים הַמְפֹאָרִים אֲשֶר בָּעִיר, וַיֶּרֶב לָשֶבֶת בְּרֹאש מִגְדַּל הַכְּנֵסִיָּה. וּבְכָל הַמָּקוֹם אֲשֶר בָּא צִפְצְפוּ הָאַנְקוֹרִים וַיֹּאמְרוּ אִיש אֶל רֵעֵהוּ: מַה נִּכְבָּד הוּא הַנָּכְרִי הַלָּזֶה – וְהַדְבָרִים הָאֵלֶּה הִנְאוּ מְאֹד אֶת לֵב בֶּן־הַדְּרוֹר. וְכַאֲשֶר הִגִּיהַּ הַיָּרֵחַ שָב אֶל בֶּן־הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּר.

– הֲיֵש לְךָ דָּבָר נָחוּץ בְּמִצְרַיִם? שָׁאֲלָהוּ בֶּן־הַדְּרוֹר: – כִּי הִנֵּה אֲנִי יוֹצֵא לְשָם.

– צִפּוֹר, צִפּוֹר, בֶּן־דְּרוֹרִי הַקָּטָן, – אָמַר בֶּן־הַמֶּלֶךְ. – הֲלֹא תֹאבֶה לְהִשָאֵר עוֹד לַיְלָה אֶחָד פֹּה עִמָּדִי?

–הֲרֵי מְחַכִּים לִי שָם בְּמִצְרַיִם, – עָנָה בֶּן־הַדְּרוֹר, – מָחָר יוֹצְאִים חֲבֵרַי אֶל מַפַּל־הַמַּיִם הַשֵּׁנִי. שָם רוֹבֵץ סוּס־הַנִּילוּס תַּחַת הַשִּׂיחִים, וְעַל כִּסֵּא שֶל אֶבֶן שַחַם יוֹשֵב הָאֵל נֹא־אָמוֹן. כָּל הַלַּיְלָה יַבִּיט אֶל הַכּוֹכָבִים, וְכַאֲשֶר יִזְרַח הַשַּׁחַר, יַשְמִיעַ קוֹל שָׂשׂוֹן, וְאַחַר יִשְתּוֹק שוּב. לְעֵת הַצָּהֳרַיִם יָבֹאוּ הָאֲרָיוֹת הַכְּתֻמִּים אֶל שְׂפַת הַיְאוֹר לִשְתּוֹת. עֵינֵיהֶם דּוֹמוֹת לְאַבְנֵי־חֵפֶץ יְרַקְרַקּוֹת וְשַאֲגָתָם עוֹלָה עַל הֶמְיַת מַפַּל הַמָּיִם.

– צִפּוֹר, צִפּוֹר, צִפּוֹרִי הַקְּטַנָּה! – אָמַר בֶּן־הַמֶּלֶךְ: הַרְחֵק מִזֶּה מֵאַחֲרֵי הָעִיר הִנְנִי רוֹאֶה אִיש צָעִיר בַּעֲלִיַּת גָּג. הוּא סֹמֵךְ אֶת רֹאשוֹ עַל שֻלְחָן מְכֻסֶּה נְיָרוֹת, וְעַל יָדוֹ, בְּתוֹךְ כּוֹס מַיִם, נִמְצָא צְרוֹר קָטָן שֶל סִגָּלִים נוֹבְלִים. שַׂעֲרוֹתָיו חוּמוֹת מְתֻלְתָּלוֹת, שְׂפָתָיו אֲדֻמּוֹת כְּפִרְחֵי הַשּוֹשָן, וְעֵינָיו גְּדוֹלוֹת וְחוֹלְמוֹת. הוּא מְנַסֶּה לִכְתוֹב חִזָּיוֹן, אַךְ אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲבוֹד בַּקָּרָה. אֵין אֵש בַּכִּירַיִם, וְהָרָעָב הִתִּיש אֶת שְאֵרִית כֹּחוֹתָיו.

– עוֹד לַיְלָה אֶחָד אֶשָּאֵר עִמְּךָ פֹּה, אָמַר בֶּן־הַדְּרוֹר, אֲשֶר בֶּאֱמֶת הָיָה בַּעַל רוּחַ נְדִיבָה – הֲגַם לוֹ אָבִיא אֶבֶן־אֹדֶם?

– אוֹיָה, אֵין לִי אַבְנֵי אֹדֶם אֲחֵרוֹת – אָמַר בֶּן־הַמֶּלֶךְ, ­– רַק עֵינַי נִשְאֲרוּ לִי. הֵן נַעֲשׂוּ מִסַּפִּירִים יְקָרִים, אֲשֶר הוֹצִיאוּ אוֹתָם מֵאֶרֶץ הוֹדוּ לִפְנֵי אֶלֶף שָנָה. נַקֵּר נָא אֶחָד מֵהֶם וְהַמְצִיאֵהוּ לָעֶלֶם. הוּא יִמְכֹּר אוֹתוֹ לְצוֹרֵף הַזָּהָב, וּבַכֶּסֶף יִקְנֶה לוֹ אֹכֶל וְעֵצִים לְהַסָּקָה – וְאֶת יְצִירָתוֹ יִגְמוֹר.

– בֶּן־מֶלֶךְ אָהוּב, – אָמַר בֶּן־הַדְּרוֹר: – אֶת זֹאת לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת. – וְהִתְחִיל בּוֹכֶה.

– צִפּוֹר, צִפּוֹר, צִפּוֹרִי הַקְּטַנָּה – אָמַר בֶּן־הַמֶּלֶךְ, ­– עֲשִׂי נָא כַּאֲשֶר צִוִּיתִיךְ. – נִקֵּר שֶל הַסְטוּדֶנְט הַצָּעִיר. לֹא קָשֶה הָיָה לַחְדּוֹר לְתוֹךְ הָעֲלִיָה, כִּי חוֹר הָיָה בַגָּג. וְדֶרֶךְ הַחוֹר הַזֶּה חָדַר בֶּן־הַדְּרוֹר לְתוֹךְ הַחֶדֶר הַקָּטָן. הָעֶלֶם תָּמַךְ אֶת רֹאשוֹ בִּשְתֵּי יָדָיו וְלֹא שָמַע אֶת רִפְרוּף הַדְּרוֹר, וְכַאֲשֶר הִבִּיט סָבִיב רָאָה אֶת הַסַּפִּיר הַיָּפֶה אֲשֶר הוּנַח עַל הַסִּגָּל הַחִוֵּר.

– הִנֵּה הִתְחִילוּ לְהוֹקִירֵנוּ, – קָרָא, – בֶּטַח שְלוּחָה אֵלַי הַמַּתָּנָה מֵאֵת אֶחָד מִמַּעֲרִיצַי; עַתָּה אֶגְמוֹר אֶת יְצִירָתִי.וְאֹשֶר אֵין קֵץ שָרָה עַל פָּנָיו.

בַּיּוֹם הַבָּא עָף בֶּן־הַדְּרוֹר אֶל הַחוֹף, יָשַב עַל תֹּרֶן אַחַת הָאֳנִיּוֹת הַגְּדוֹלוֹת וַיִּתְבּוֹנֵן אֶל הַמַּלָּחִים, שֶהֶעֱלוּ בַּעֲבוֹתִים צְרוֹרוֹת גְּדוֹלִים עַל מִכְסֵה הָאֳנִיָּה.

– הָרִימוּ! – קָרְאוּ מִדֵּי מָשְכָם בַּעֲבוֹתִים.

– אֲנִי עָף מִצְרַיְמָה, – קָרָא בֶּן־הַדְּרוֹר. אַךְ אִיש לֹא שָׂם לֵב אֵלָיו; וְכַאֲשֶר נִשְקַף הַיָּרֵחַ, שָב אֶל בֶּן־הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּר.

– בָּאתִי לְבָרֶכְךָ בְּשָלוֹם לִפְנֵי צֵאתִי לְדַרְכִּי, – אָמַר.

– צִפּוֹר, צִפּוֹר, צִפּוֹרִי הַקְּטַנָּה – אָמַר בֶּן־הַמֶּלֶךְ, ­– הֲלֹא תַחְפְּצִי לְהִשָּאֵר עִמָּדִי עוֹד לַיְלָה אֶחָד?

– הִנֵּה בָא הַחֹרֶף, – עָנָה בֶּן־הַדְּרוֹר, – עוֹד מְעַט וְיֵרֵד הַשֶּלֶג הַקָּר. בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם תְּפַזֵּר הַשֶּמֶש אֶת קַרְנֶיהָ עַל עֲצֵי־הַתֹּמֶר הַיְרֻקִּים, וְהַתַּנִּינִים שוֹכְבִים בְּתוֹךְ הַבּוֹץ וּמַבִּיטִים עֲצֵלִים נִכְחָם. חֲבֵרַי בּוֹנִים לָהֶם קִנִּים בְּמִקְדַּש בַּעַל־בֵּיק, וְהַיּוֹנִים לִבְנוֹת־וְאַדְמוֹת־הַנּוֹצוֹת מַבִּיטוֹת אֲלֵיהֶם וְהוֹמוֹת. בֶּן־מֶלֶךְ חָבִיב! אָנוּס אֲנִי לַעֲזוֹב אוֹתְךָ, אֲבָל לְעוֹלָם לֹא אֶשְכָּחֶךָ, וְלִימֵי הָאָבִיב הַבָּא אָבִיא לְךָ שְתֵּי אַבְנֵי־חֵן יָפוֹת, חֵלֶף הָאֲבָנִים אֲשֶר נָתַתָּ לְמַתָּנָה. אֶבֶן הָאֹדֶם אֲשֶר אָבִיא לְךָ תִּהְיֶה אֲדֻמָּה מִן הַשּוֹשָן, וְאֶבֶן הַסַּפִּיר – כְּחֻלָּה כְּיָם הַגָּדוֹל.

– שָם לְמַטָּה, עַל הַכִּכָּר, – אָמַר בֶּן־הַמֶּלֶךְ, ­– עוֹמֶדֶת נַעֲרָה, בַּת חוֹטֵב הָעֵצִים, אֲשֶר צְרוֹר עֵצֶיהָ נָפְלוּ לְתוֹךְ צִנּוֹר מֵי הַשּׁוֹפְכִין וְנִתְקַלְקָל. אָבִיהָ יַכֶּה אוֹתָהּ אִם לֹא תָבִיא אֵלָיו הַבַּיְתָה אֶת כֶּסֶף מְחִירָם. וְהִנֵּה הִיא בוֹכָה. נַקֵּר נָא אֶת עֵינִי הַשְׁנִיָּה וּתְנֶהָ לַנַּעֲרָה, וְלֹא יַכֶּה אוֹתָהּ אָבִיהָ.

– הִנֵּה אֶשָּאֵר אִתְּךָ עוֹד הַלַּיְלָה הַזֶּה, – אָמַר בֶּן־הַדְּרוֹר, – אֲבָל אֶת עֵינְךָ לֹא אֲנַקֵּר, כִּי עִוֵּר תִּהְיֶה לְגַמְרֵי.

– צִפּוֹר, צִפּוֹר, צִפּוֹרִי הַקְּטַנָּה – אָמַר בֶּן־הַמֶּלֶךְ, ­– עֲשִׂי כַּאֲשֶר צִוִּיתִיךְ.

וַיְנַקֵּר בֶּן־הַדְּרוֹר אֶת עֵינוֹ הַשְּׁנִיָּה שֶל בֶּן־הַמֶּלֶךְ וַיָּעָף עִמָּהּ. כְּשֶהִגִּיעַ עַד הַנַּעֲרָה, הִתְחִיל לְרַפְרֵף מֵעַל לְרֹאשָהּ, וַיֵּרֶד אֶת אֶבֶן הַחֵן לְתוֹךְ כַּף יָדָהּ.

– מַה יָפֶה צַעֲצוּעַ־זְכוּכִית זֶה, – קָרְאָה הַנַּעֲרָה וַתָּרָץ בְּשִׂמְחָה הַבָּיְתָה.

וְהַדְּרוֹר שָב אֶל בֶּן־הַמֶּלֶךְ.

– עַתָּה הִנֵּה עִוֵּר אָתָּה, – אָמַר, – וְלֹא אֶעֶזְבְךָ עוֹד.

– לֹא, בֶּן־דְּרוֹרִי הַקָּטָן, – עָלֶיךָ לָעוּף אַרְצָה מִצְרָיִם.

– תָּמִיד אֶשָּאֵר אִתְּךָ, – אָמַר בֶּן־הַדְּרוֹר, – וַיִּשְכַּב וַיֵּרָדֵּם לְמַרְגְּלוֹת בֶּן־הַמֶּלֶךְ.

בַּיּוֹם הַשֵּנִי יָשַב עַל כִּתְפֵי בֶּן־הַמֶּלֶךְ וַיְסַפֵּר לוֹ סִפּוּרִים עַל כָּל אֲשֶר רָאָה בְּאַרְצוֹת נֵכָר. סִפֵּר לוֹ עַל אֹדוֹת עוֹפוֹת הָאִבִּיס הָאֲדֻמִּים הָעוֹמְדִים בְּשוּרוֹת אֲרֻכּוֹת עַל חֻפֵּי הַנִּילוּס וְצָדִים דְּגֵי זָהָב בְּמַקּוֹרֵיהֶם. עַל אֹדוֹת הַסְפִינְקְסְ אֲשֶר יָמָיו כִּימֵי הַתֵּבֵל וְהַחַי בַּמִּדְבָּר וְאֵין דָּבָר נֶעְלָם מִמֶּנוּ, עַל אֹדוֹת הַסּוֹחֲרִים הַהוֹלְכִים לְאַט בְּצִדֵּי גְּמַלֵיהֶם וְנוֹשְׂאִים מַחֲרָזוֹת שֶל עִנְבָּר בִּידֵיהֶם. עַל אֹדוֹת מֶלֶךְ הַרְרֵי הַיָּרֵחַ, אֲשֶר מַרְאֵהוּ שָחוֹר כְּעֵץ הַהָבְנֶה, וְהוּא מִתְפַּלֵּל לְאֶבֶן־בְּדֹלַח גְּדוֹלָה. עַל אֹדוֹת הַנְּחָש הַיָּרוֹק הַגָּדוֹל שֶהוּא יָשֵן בְּתוֹךְ עֵץ תֹּמֶר גָּדוֹל, וְעֶשְׂרִים הַכְּמָרִים הַמַאֲכִילִים אוֹתוֹ עֻגּוֹת דְּבָש, וְעַל אֹדוֹת עַמֵּי הַנַּנָּסִים, הַשָּטִים עַל עָלִים רְחָבִים שְטוּחִים עַל פְּנֵי הַיָּם וּמִלְחֶמֶת־עוֹלָם לָהֶם עִם הַצִּפֳּרוֹת.

– צִפּוֹרִי הַקְּטַנָּה וְהַחֲבִיבָה, – אָמַר בֶּן־הַמֶּלֶךְ, ­– אַתְּ מְסַפֶּרֶת לִי דְבָרִים נִפְלָאִים. אַךְ נִפְלָאִים מִכָּל הִנָּם חַיֵּי בְּנֵי הָאָדָם. עוּפִי נָא עַל פְּנֵי הָעִיר, צִפּוֹרִי הַקְּטַנָּה, וְאָז תְּסַפְּרִי לִי אֶת אֲשֶר רָאִית.

וַיָּעָף בֶּן־הַדְּרוֹר עַל פְּנֵי הָעִיר הַגְּדוֹלָה, וַיַּרְא וְהִנֵּה הָעֲשִׁירִים שְׂמֵחִים וְעַלִּיזִים, יוֹשְבִים בְּטִירוֹתֵיהֶם הַיָּפוֹת, בְּשָעָה שֶהַדַּלִים עוֹמְדִים לְיַד הַשְּעָרִים. וַיָּעָף אֶל הָרְחוֹבוֹת הָאֲפֵלִים, וַיַּרְא אֶת הַפָּנִים הַחִוְרוֹת שֶל הַיְלָדִים הָרְעֵבִים, הַמַּשְקִיפִים בְּשִוְיוֹן־רוּחַ עַל הַדְּרָכִים. תַּחַת כִּפַּת גֶּשֶר אֶחָד רָאֲתָה שְנַיִם יְלָדִים קְטַנִּים שוֹכְבִים חֲבוּקִים יַחַד כְּדֵי לְהִתְחַמֵּם זֶה בָזֶה.

– אֲנַחְנוּ רָעַבְנוּ כָּל כַּךְ, – מִלְמְלוּ יַלְדֵי הָעֹנִי.

– אַל תִּשְכְּבוּ פֹה! – גָּעַר בָּהֶם הַשּוֹמֵר, וְהֵם נֶאֶלְצוּ לָנוּד מִן הַמָּקוֹם הַהוּא בִּשְטֹף הַגֶּשֶם.

וַיָּעָף בֶּן־הַדְּרוֹר וַיָּשָב אֶל בֶּן־הַמֶּלֶךְ וַיְסַפֵּר לוֹ אֶת כָּל אֲשֶר רָאָה.

– הִנֵּה מְצֻפֶּה אֲנִי כֻּלִּי זָהָב טָהוֹר, – אָמַר לוֹ בֶּן־הַמֶּלֶךְ: – עָלֶיךָ לְהָסִיר מֵעָלַי אֶת הַזָּהָב וְלָתֵת אוֹתוֹ לָעֲנִיִּים. הַחַיִּים חוֹשְבִים, כִּי הַזָּהָב מֵבִיא לָהֶם אשֶׁר.נִקֵּר בֶּן־הַדְּרוֹר מֵהַזָּהָב הַטָּהוֹר רְקוּעִים־רְקוּעִים, עַד אֲשֶר מַרְאֵהוּ שֶל בֶּן־הַמֶּלֶךְ הָפַךְ אָפוּר־כֵּהֶה. וּרְקוּעִים־רְקוּעִים שֶל הַזָּהָב הַטָּהוֹר הַזֶּה הֵבִיא לִבְנֵי הָעֲנִיִּים, וַיִּצְחֲקוּ הַקְּטַנִּים וַיִּשְתַּעֲשוּ בְּשַעֲשוּעֵיהֶם בְּתוֹךְ הָרְחוֹבוֹת.

– עַתָּה יֵש לָנוּ לֶחֶם לֶאֱכֹל, – קָרְאוּ.

אָז יָרַד הַשֶּלֶג, וְאַחֲרֵי הַשֶּלֶג בָּא הַקּוֹר. וַיְהִי מַרְאֵה הָרְחוֹבוֹת כְּאִלּוּ צֻפּוּ כָסֶף. כָּל כַּךְ זָהֲרוּ וְהִבְהִיקוּ בְּנָגְהָם; פְּתִילֵי קֶרַח כְּפִגְיוֹנֵי בְּדֹלַח נִתְלוּ מֵעַל צִנּוֹרוֹת הַגַּגּוֹת. כָּל הַטֶבַע לָבַש אַדֶרֶת שֵׂעָר, וְהַנְּעָרִים הַקְּטַנִּים חָבְשוּ לְרָאשֵיהֶם מִצְנָפוֹת עָבוֹת אֲדֻמּוֹת וַיִּתְהוֹלְלוּ עַל פְּנֵי הַקֶּרַח. בֶּן־הַדְּרוֹר הַמִּסְכֵּן הִרְגִּיש אֶת הַקּוֹר יוֹתֵר וְיוֹתֵר, אַךְ אֶת בֶּן־הַמֶּלֶךְ לֹא אָבָה לַעֲזוֹב, כִּי אַהֲבָתוֹ אֵלָיו הָיְתָה רַבָּה מְאֹד. הוּא לִקֵּט פֵּרוֹרֵי לֶחֶם מֵאַחֲרֵי דֶלֶת הַנַּחְתּוֹם, בְּשָעָה שֶהַלָּז לֹא רָאָה אוֹתוֹ, וְהִשְתַּדֵּל לְהִתְחַמֵּם בְּהַכִּישוֹ בִּכְנָפָיו.

אַךְ לְסוֹף נוֹכַח בֶּן־הַדְּרוֹר כִּי קָרֵב קִצּוֹ.

נִשְאַר בּוֹ עוֹד כֹּחַ רַק כְּדֵי לָעוּף וְלַעֲמוֹד פַּעַם אַחַת עַל כְּתֵפָיו שֶל בֶּן־הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּר.

– חֲיֵה בְּשָלוֹם, בֶּן־מֶלֶךְ חָבִיב, – אָמַר בְּקוֹל רָפֶה: – הֲמֻתָּר לִי לְנַשֵּק אֶת כַּף יָדֶךָ?

– שָׂמֵחַ אֲנִי מְאֹד, כִּי יוֹצֵא אַתָּה לְסוֹף לְאֶרֶץ מִצְרַיִם, – אָמַר בֶּן־הַמֶּלֶךְ, – כִּי הִנֵּה כָל־כַּךְ אֵחַרְתָּ לָשֶבֶת פֹּה, בֶּן־דְּרוֹרִי הַנָּעִים! אַךְ לִפְרֵדָה נַשֵּׁק תְּנַשֵּׁק לִי עַל פִּי, כִּי אָהַבְתִּי אוֹתְךָ, יְדִידִי!

– אֵינֶנִּי עָף מִצְרָיְמָה, אָמַר בֶּן־הַדְּרוֹר, – אֲנִי יוֹצֵא אֶל בֵּית הָעַלְמִין. הַמָּוֶת אָח הוּא לַשֵּׁנָה. הַאִם לֹא כֵן?

וַיִּשַּק עַל פִּי בֶּן־הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּר וַיִּפֹּל מֵת לְרַגְלָיו.

אָז נִשְמַע מִתּוֹךְ קֶרֶב הַפֶּסֶל נֵפֶץ מְשֻנֶּה, כְּאִלּוּ דְּבַר־מָה הִתְפּוֹצֵץ בְּתוֹכוֹ. לֵב הָעוֹפֶרֶת נִשְבַּר לִשְנַיִם; וְהַקִּפָּאוֹן גָּדַל וְחָזַק מְאֹד.

לְמָחֳרַת, בַּבֹּקֶר הַשְכֵּם, עָבַר שַׂר־הָעִיר עִם הַיּוֹעֲצִים עַל פְּנֵי הַכְּפָר. כַּאֲשֶר הִגִּיעַ עַד הַמַּצֵּבָה, הִבִּיט אֶל הַפֶּסֶל וַיִּקְרָא:

– אֵלִי! מַה מָּרוּט מַרְאֵה בֶּן־הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּר!

– אָמְנָם, מָרוּט, – אָמְרוּ הַיּוֹעֲצִים, שֶדַּעְתָּם הָיְתָה תָּמִיד כְּדַעַת שַׂר־הָעִיר.

וַיַּשְקִיפוּ עַל הַפֶּסֶל.

– אֶבֶן הָאֹדֶם נָפְלָה מִנְּדַן חַרְבּוֹ, עֵינָיו נֶעֶלְמוּ וְאֵינָם, גַּם צִפּוּי הַזָּהָב אֵין לוֹ עוֹד, – אָמַר שַׂר־הָעִיר: – בֶּאֱמֶת, מַרְאֵהוּ לֹא טוֹב עַתָּה מִמַּרְאֵה אַחַד הַקַּבְּצָנִים.

– לֹא טוֹב מַרְאֵהוּ עַתָּה מִמַּרְאֵה אַחַד הַקַּבְּצָנִים, – שָנוּ הַיּוֹעֲצִים.

– וְהִנֵּה צִפּוֹר מֵתָה מוּנָחָה לְרַגְלָיו, – אָמַר הַשָּׂר.

– אָמְנָם עָלֵינוּ לְהוֹצִיא כְרוּז, שֶאָסוּר לַצִּפֳּרִים לָמוּת פֹּה בַּמָּקוֹם הַזֶּה. וְסוֹפֵר הָעִיר, כָּתַב אֶת הַהַצָּעָה הַזאֹּת לְזִכָּרוֹן.

בַּיּוֹם הַשֵּנִי הֵסִירוּ אֶת אַנְדְרָטַת בֶּן־הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּר וַיָּבִיאוּ אוֹתָהּ אֶל בֵּית יְצִיקַת הַמַּתָּכוֹת.

– מַה נִפְלָא הַדָּבָר הַזֶּה, – אָמַר הָאָמָן אֲשֶר בְּבֵית יְצִיקַת הַמַּתָּכוֹת, – לֵב־הָעוֹפֶרֶת הַשָּבוּר הַזֶּה אֵינוֹ רוֹצֶה לְהִתֹּךְ. מֻכְרָחִים אָנוּ לִזְרוֹק אוֹתוֹ הָלְאָה כְּמוֹ שֶהוּא.

וַיִּזְרְקוּ אוֹתוֹ עַל גַּל הָאַשְפָּה, אֲשֶר גַּם בֶּן־הַדְּרוֹר הַמֵּת הָיָה מֻטָּל שָם.

– הָבֵא נָא אֵלַי אֶת שְתֵּי סְגֻלּוֹתַי אֲשֶר בָּעִיר, – צִוָּה הָאֵל לְאֶחָד מִמַּלְאָכָיו.

וְהַמַּלְאָךְ הֵבִיא אֵלָיו אֶת לֵב־הָעוֹפֶרֶת וְאֶת בֶּן־הַדְּרוֹר הַמֵּת.

– אָמְנָם הֵיטַבְתָּ לִבְחֹר, – אָמַר הָאֵל, – בְּגַן עֶדְנִי תְּזַמֵּר הַצִּפּוֹר הַקְּטַנָּה הַזֹּאת לְדוֹרוֹת־עוֹלָם, וּבְעִיר הַזָּהָב שֶלִי יְפָאֵר אֶת שְמִי בֶּן־הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר.

הָיֹה הָיָה בֶּן־מֶלֶךְ צָעִיר, שֶהָיָה בֵּן יָחִיד לְמֶלֶך גָדוֹל אֶחָד. מִיוֹם הִוָלְדוֹ סָבְבוּ אוֹתוֹ יוֹעֲצֵי הַמַמְלָכָה הַגְבוֹהִים וּמְשָרְתִים רַבִּים, אֲשֶר תָּמִיד מִלְאוּ אֶת כָּל מַאֲוַיָיו וְאֶת כָּל חֵפֶץ לִבּוֹ. וְלַמֶלֶךְ שַׂר זָקֵן סוֹכֵן הָאַרְמוֹן מִן הַיָמִים אֲשֶר הוּא בְּעַצְמוֹ עֲדַיִן הָיָה בֶּן־מֶלֶךְ צָעִיר. וַיְמַן אֶת הַשַׂר הַזֶה לְסוֹכֵן עַל אַרְמוֹן בֶּן־הַמֶלֶךְ הַצָעִיר, כִּי בוֹ הֶאֱמִין יוֹתֵר מִכָּל הַשָׂרִים הָאֲחֵרִים. וְעַל הַשַׂר הַזֶה נֻטַּל לְלַווֹת אֶת כָּל מַעֲשֵׂי בֶן־הַמֶלֶךְ בִּדְבָרִים: “הוֹד מַלְכוּתְךָ, הֵיטַבְתָּ לַעֲשׂוֹת”, אוֹ: “הוֹד מַלְכוּתְךָ, הֲרֵעוֹתָ לַעֲשׂוֹת”. וּבֶן־הַמֶלֶךְ נִצְטַוָה לְכַבֵּד אֶת הַשַׂר וְלִשְמוֹעַ בְּקוֹלוֹ. כֵּן חָפֵץ הַמֶלֶךְ הַזָקֵן.

וּבֶן־הַמֶלֶךְ גָדַל וַיִלְבַּש בִּגְדֵי מֶשִי וְצַוְרוֹן גָדוֹל מַעֲשֵׂי רִקְמָה. עַל רַגְלָיו חָבַש סַנְדַלֵי זָהָב, שֶפֵּאֲרוּ וְהֵקֵלוּ אֶת צְעָדָיו. פִּי מוֹרָיו הָיָה מָלֵא תְהִלַת נִמוּסֵי הַמַלְכוּת וְהַמִדוֹת הַיָפוֹת שֶהַנַעַר הִצְטַיֵן בָּהֶם, וּבְנֵי עַם הָאָרֶץ נָשְקוּ אֶת יָדָיו לְמוֹ פִיהֶם מִדֵי יֵצֵא בְּגַנֵי הָעִיר לָשׂוּחַ בְּלִוְיַת הַשַׂר הַסוֹכֵן אֲשֶר עַל אַרְמוֹנוֹ. כַּאֲשֶר עָמַד יֶלֶד פּוֹשֵט יָד אֵצֶל הַשַעַר, יִגַש אֵלָיו בֶּן־הַמֶּלֶךְ וְנָתַן לוֹ כֶּסֶף בִּשְבִיל הוֹרָיו הָעֲנִיִים וּמַמְתַּקִים בִּשְבִיל הַיֶלֶד עַצְמוֹ. וְתָמִיד בְּצֵאתוֹ אֶל הַחוּץ יִשָׂא אַחֲרָיו אַחַד הַמְשָרְתִים סַל מָלֵא מַתָּנוֹת וְשַׂר הָאַרְמוֹן הָיָה אוֹמֵר בְּמִקְרִים כָּאֵלֶה: “הוֹד מַלְכוּתְךָ, הֵיטַבְתָּ לַעֲשׂוֹת!” וְעַל הַדְבָרִים הָאֵלֶה שָׂמַח בֶּן־הַמֶּלֶךְ תָּמִיד. רַק לִפְעָמִים רְחוֹקוֹת הָיָה שוֹמֵעַ מִפִּי שַׂר הָאַרְמוֹן הַזָקֵן אֶת הַדְבָרִים: “הוֹד מַלְכוּתְךָ, הֲרֵעוֹתָ לַעֲשׂוֹת”. וּכְשָמְעוֹ אֶת הַדְבָרִים הָאֵלֶה, יִבְכֶּה בֶּן הַמֶּלֶךְ כָּל הַלַיְלָה, וְיַרְגִיש אֶת עַצְמוֹ מְבֻיָש כָּל כַּךְ, שֶעוֹד מְעַט וְגָוַע מִצַעַר וַחֲרָטָה. מִשְמֶרֶת שַׂר הָאַרְמוֹן הָיְתָה קַלָה, כִּי הוּא הָיָה בָקִי בְּכָל הַחָכְמוֹת, וּבְכָל מִקְרֶה יָדַע מַה עָלָיו לַעֲשׂוֹת. וּמֵעוֹלָם לֹא הָיָה סָפֵק וּפִקְפּוּק בְּלִבּוֹ לָדוּן עַל מַעֲשֵׂי בֶן הַמֶּלֶךְ, אִם טוֹבִים וְאִם רָעִים הֵם. בִּשְבִילֵנוּ, בְּנֵי־אָדָם פְּשוּטִים, קָשֶה הַדָבָר הַזֶה יוֹתֵר מִכֹּל, אַךְ לוֹ הָיָה קַל הַדָבָר, כִּי הוּא יָדַע אֶת הַכֹּל, אֶת חֻקֵי הֶחָצֵר וְאֶת חֻקֵי הַמְלוּכָה וְאֶת כָּל הֲלִיכוֹת הַמוֹשֵל וְחוֹבוֹתָיו וּזְכֻיוֹתָיו.

אֲבָל בְּאַחַד הַיָּמִים הָיְתָה כָּל חָכְמָתוֹ מֵאָפַע: בֶּן הַמֶּלֶךְ אָכַל בָּרֶגַע הַהוּא אֶת אֲרֻחַת הָעֶרֶב. הַמְשָרֵת שָׂם לְפָנָיו סֵפֶל חָלָב, וְעַל לֵב בֶּן־הַמֶלֶךְ עָלָה לְבַקֵש עוֹד פַּת־בְּחֶמְאָה. תֵּכֶּף שָׂמוּ לְפָנָיו אֶת הַלֶחֶם עַל קַעֲרַת זָהָב, וְהוּא הִתְחִיל לֶאֱכֹל. אֶפְשָר הַדָבָר, שֶהוּא הָיָה כְּבָר שָׂבֵעַ, וְרַק בְּתוֹר־צְחוֹק בִּקֵש לָתֵת לוֹ עוֹד לֶחֶם; וְאוּלַי בְּכַוָנָה עָשָׂה זֹאת. בְּקִצוּר הוּא אָכַל רַק אֶת אֲשֶר בַּתָּוֶךְ, אֶת הַחֵלֶק הָרַךְ, וַיַשְאֵר אֶת הַקְרוּם הַקָשֶה בַּקְעָרָה. כַּאֲשֶר רָאָה שַׂר־הַבַּיִת הַזָקֵן אֶת הַדָבָר הַזֶה, נָפְלָה עָלָיו אֵימַת־מָוֶת, כִּי כָל חָכְמָתוֹ הִתְבַּלְעָה בְּאוֹתָהּ שָעָה וְלֹא יָדַע, מֶה עָלָיו לְהַגִיד: הַהֵיטִיב בֶּן הַמֶּלֶךְ אִם הֵרַע לַעֲשׂוֹת. לְאָשְרוֹ הַגָדוֹל, לֹא שָׂם לֵב בֶּן־הַמֶלֶךְ הַקָטָן, מִתּוֹךְ נִמְנוּם, לִשְתִיקַת שַׂר־הַבַּיִת. וַדַאי שֶהָיָה אוֹכֵל לְסוֹף גַם אֶת קְרוּם הַלֶחֶם, כְּדֵי שֶלֹא לְהָבִיא אֶת אוֹמְנוֹ בִּמְבוּכָה. אַךְ הַקְרוּם נִשְאַר, וְכָל מַה שֶהוֹסִיף שַׂר־הַבַּיִת לְהַבִּיט בּוֹ, כֵּן רָבְתָה מְבוּכָתוֹ וְכֵן גָדְלוּ סְפֵקוֹתָיו: הַחַיָב בֶּן־מֶלֶךְ לֶאֱכֹל אֶת קְרוּם הַלֶחֶם אוֹ לְהַשְאִירֵהוּ. וַיְהִי כַּאֲשֶר הִשְכִּיבוּ אֶת בֶּן־הַמֶלֶךְ הַצָעִיר עַל מִטָתוֹ, וַיְמַהֵר הַזָקֵן לָרוּץ בְּכָל אֲשֶר יָכֹל אֶל הַמוֹרֶה, אֲשֶר נֶחְשַב לְשֵנִי לוֹ בְחָכְמָתוֹ בֵּין כָּל יוֹשְבֵי הַמְדִינָה וְהַשְפָּעָתוֹ הָיְתָה רַבָּה בַּחֲצַר הַמֶלֶךְ. הַמְרוּצָה הָיְתָה קָשָה עָלָיו מְאֹד, לֹא רַק מִפְּנֵי שֶהָיָה זָקֵן וּנְשִימָתוֹ קָצְרָה, אֶלָא גַם מִשוּם שֶהַמוֹרֶה הָיָה עוֹיֵן אוֹתוֹ, וּשְנֵיהֶם יַחְדָו הָיוּ מִתְחָרִים לִפְנֵי הַמֶלֶךְ לַעֲקֹץ בְּעֵינָיו אִיש אֶת רֵעֵהוּ בְּתַחְבּוּלוֹתֵיהֶם וּשְנִינוּתֵיהֶם. זוּ הָיְתָה הַפַּעַם הָרִאשוֹנָה, שֶהָיָה שַׂר־הֶחָצֵר הַזָקֵן אָנוּס לִפְנוֹת אֶל אוֹיְבוֹ וְלִשְאוֹל בַּעֲצָתוֹ, וּבְעָמְדוֹ לִפְנֵי פֶתַח בֵּית הַמוֹרֶה, רָעֲדוּ בִּרְכָּיו, וּבְלִבּוֹ הִתְפַּלֵל לַה' שֶלֹא יַעַזְבֵהוּ בִּשְעַת קַלְקָלָתוֹ זוּ. אַךְ מַה יָכֹל לַעֲשׂוֹת? מַה יִהְיֶה, אִם בֶּן הַמֶלֶךְ זָרַק אֶת קְרוּם הַלֶחֶם בְּשָעָה שֶהָיָה מְחֻיָב לֶאֱכֹל אוֹתוֹ? אֻמְלָל יִהְיֶה אָז בֶּן־הַמֶלֶךְ הַקָטָן כָּל יְמֵי חַיָיו, וְגַם לִהְיוֹת לְמֶלֶךְ יִבָּצֵר מִמֶנוּ. וְהָאָשֵם בְּכָל הָאָסוֹן יִהְיֶה רַק הוּא, שַׂר הֶחָצֵר הַזָקֵן, שֶלֹא קָרָא בְּמוֹעֲדוֹ: “הוֹד מַלְכוּתְךָ, הֲרֵעוֹתָ לַעֲשׂוֹת!”

וְהַמוֹרֶה קִבֵּל אוֹתוֹ בְּנִמוּס וּבְכָבוֹד. הוּא הֶעֱמִיד פָּנִים, כְּאִלוּ הַבִּקוּר לֹא יֵחָשֵב בְּעֵינָיו לְפֶלֶא כְלָל. וַיִשְאַל אוֹתוֹ לִשְלוֹמוֹ וּלְמַצַב הָאֲוִיר שֶבַּחוּץ וַיְשַפְשֵף בֵּינְתַּיִם אֶת יָדָיו, כִּי הִרְגִיש, שֶמִקְרֶה בִּלְתִּי רָגִיל הָיָה הַפָּעַם. לְסוֹף, אַחֲרֵי שׂוֹחֲחָם רְגָעִים אֲחָדִים, אָמַר שַׂר־הַבַּיִת:

– שְמַע נָא, יְדִידִי, מַה שֶחָפַצְתִּי לְסַפֵּר לְךֶָרֶךְ אֲגַב: בֶּן־הַמֶלֶךְ אָכַל הַיוֹם פַּת־חֶמְאָה וְהִנֵה תוֹכוֹאָכַל וּקְרוּמוֹ הִשְאִיר בַּקְעָרָה. שִׂים נָא לִבְּךָ, הַיוֹם בָּעֶרֶב אַחֲרֵי סְעֻדַת־הָעָרֶב.

הַמוֹרֶה עָשָׂה אֶת אָזְנָיו כַּאֲפַרְכֶּסֶת:

– הֶאָח, קוּנְדָס נָעִים זֶה! עָנָה בִּשְׂחוֹק.

וְשַׂר־הֶחָצֵר אָמַר בְּלִבּוֹ:

– הֲכַוָנָתוֹ, כִּי נָעִים הַיֶלֶד וְהֵטִיב לַעֲשׂוֹת, אוֹ כִּי קוּנְדָס הוּא וְרַע הַמַעֲשֶׂה הַזֶה?

וּמְפֹרָש הוֹסִיף:

– יֶלֶד רָגִיל מְחֻיָב לֶאֱכֹל אֶת כָּל הַקְרוּם שֶעַל הַלֶחֶם; דָבָר זֶה מוּבָן מֵאֵלָיו.

– מוּבָן מֵאֵלָיו, – הִסְכִּים הַמוֹרֶה וְשִפְשֵף אֶת יָדָיו.

וְשַׂר־הֶחָצֵר אָמַר בְּלִבּוֹ, כִּי עָלָה לוֹ לָצוּד כְּבָר אֶת הַמוֹרֶה בְּרִשְתּוֹ וַיֹּאמַר בְּקוֹל מַכְרִיעַ:

– בֶּן־מֶלֶךְ אֵינוֹ יֶלֶד רָגִיל.

– אַךְ לֹא, חֲבִיבִי שַׂר הַבַּיִת, – עָנָה הַמוֹרֶה, – בֶּן־הַמֶלֶךְ הִנֵהוּ בֶאֱמֶת יֶלֶד בִּלְתִּי־שָכִיחַ וְאֵיךְ אֶפְשָר אַחֶרֶת אִם בַּר־סַמְכָא כָּמוֹךָ מַדְרִיךְ אוֹתוֹ בְּמִקְצֹעַ־הַחִנוּךְ.

אַךְ שַׂר הֶחָצֵר הִתְנַגֵד וְאָמָר:

– אִם גְדָל־הַמַדָעִים כַּאֲדוֹנִי מֵאַלְפֵהוּ.

וְלַדְבָרִים הָאֵלֶה הִשְתַּחֲווּ אִיש לְעֻמַת רֵעֵהוּ.

כְּשֶחִדְשוּ אֶת שִׂיחָתָם אָמַר שַׂר־הַבַּיִת:

– וַדַאי שֶשְאֵלָה מַדָעִית הִיא: הֲמֻתָּר לְבֶן־מֶלֶךְ לְהַשְאִיר אֶת קְרוּם הַלֶחֶם אִם מְחֻיָב הוּא לְאָכְלֵהוּ.

וְאַחֲרֵי עִיוּן רַב הֶחְלִיטוּ כִּי לֹא יוּכְלוּ גַם שְנֵיהֶם לְהִתְקַיֵם, אִם לֹא יִתְמְכוּ אִיש בְּאָחִיו. וַיַצִיעַ הַמוֹרֶה לִקְרֹא אֶת כָּל סִפְרֵי הַבִּבְּלִיוֹתֵּיקָה הָרַבִּים, אֲשֶר מִלְאוּ בַּיִת שָלֵם, וְלָדַעַת: הֲיֵש בָּהֶם הֲלָכָה פְּסוּקָה בְּנוֹגֵעַ לַשְאֵלָה, מָה עַל בְּנֵי הַמְלָכִים לַעֲשׂוֹת בִּקְרוּם הַלֶחֶם. נִמְנוּ וְגָמְרוּ כִּי שַׂר הֶחָצֵר יַצִיעַ אֶת הַמַחֲלֹקֶת עַל סֵדֶר הַיוֹם, וְהַמוֹרֶה יִכְתֹּב חִבּוּר שָלֵם, אֲשֶר בּוֹ יוֹכִיחַ כִּי שַׂר־הָאַרְמוֹן צָדַק בְּמִשְפָּטוֹ. וַיִפָּרְדוּ אִיש מֵעַל אָחִיו בִּלְחִיצַת־יָדַיִם מְהִירָה וּמִמָחֳרַת הַיוֹם הַהוּא הֵחֵל הַמוֹרֶה לִקְרֹא בְּסִפְרֵי הַבִּבְּלִיוֹתֵּיקָה.

וְהַמוֹרֶה הָיָה קוֹרֵא מָהִיר עַד לְהַפְלִיא; וְכַאֲשֶר הִסְתַּכְּלוּ בְעֵינָיו בִּשְעַת קְרִיאָתוֹ, הָיוּ נִרְאוֹת כְּאוֹפַנִים מִתְגַלְגְלִים בִּמְהִירוּת וּבְלִי הַפְסֵק. וּבֶאֱמֶת הָיָה הַמוֹרֶה מַפְנֶה אוֹתָן לְאֹרֶךְ הַשוּרוֹת הֵנָה וָהֵנָה עַד תֹּם כָּל הָעַמוּד, וּבִמְהִירוּת כָּזוּ אֲשֶר נִדְמְתָה לִמְרוּצַת הַסְלִיל בִּמְכוֹנַת הַתְּפִירָה. מִדֵי קָרְאוֹ נִשְמַע רִשְרוּש הֶעָלִים בְּלִי־הֶרֶף וְכִמְעַט שֶלֹא הִסְפִּיק לַהֲפוֹךְ אוֹתָם בְּיָדוֹ – כָּל כַּךְ הָיָה מְמַהֵר בִּקְרִיאָתוֹ. בַּיוֹם הָרִאשוֹן הִסְפִּיק לִגְמוֹר סֵפֶר עָב וְגָדוֹל וְהִנִיחַ אוֹתוֹ הַצִדָה, כִּי מְאוּם לֹא מָצָא בוֹ עַל אֹדוֹת שְאֵלַת קְרוּם־הַלֶחֶם. מַה שֶלֹא הִצְלִיחַ הַיוֹם יָקוּם מָחָר, חָשַב בְּלִבּוֹ, וַיִשְכַּב עַל מִטָתוֹ עָיֵף עַד־מָוֶת.

בֵּין כַּךְ טָמַן שַׂר־הָאַרְמוֹן אֶת קְרוּם־הַלֶחֶם בָּאָרוֹן, כְּדֵי שֶיֹאכַל אוֹתוֹ בֶּן הַמֶלֶךְ אַחֲרֵי כֵן, אִם יִמְצָא הַמוֹרֶה כָּתוּב בְּסִפְרֵי הַחֲכָמִים, שֶבְּנֵי מְלָכִים מְחֻיָבִים לֶאֱכֹל אֶת הַקְרוּם. אַךְ אוֹי וַאֲבוֹי! – עוֹד בְּאוֹתוֹ יוֹם, כַּאֲשֶר הִנִיחַ הַמוֹרֶה אֶת הַסֵפֶר הָרִאשוֹן הַקָרוּא הַצִדָה, הִשְאִיר בֶּן הַמֶלֶךְ שוּב שְנֵי קְרוּמֵי לֶחֶם בַּקְעָרָה, וְגַם הַפַּעַם לֹא יָדַע שַׂר־הָאַרְמוֹן מֶה עָלָיו לְהַגִיד. אֲבָל בַּסֵתֶר סָגַר גַם אֶת אֵלֶה בָּאָרוֹן, כְּדֵי שֶיוּכַל בֶּן־הַמֶלֶךְ לְתַקֵן אַחַר כַּךְ אֶת עַוְתָתוֹ. אַךְ אִיש לֹא יָדַע אֶת הַדָבָר. וְגַם בַּיָמִים הַבָּאִים הָיָה הַדָבָר כְּמוֹ שֶהָיָה בַּיוֹם הָרִאשוֹן. בֶּן הַמֶלֶךְ הִתְרַגֵל כְּבָר לְהַשְאִיר אֶת קְרוּמֵי הַלֶחֶם, כִּי כֹה עָרְבוּ הַמַאֲכָלִים לְחִכּוֹ יוֹתֵר. וְעַד מְהֵרָה נֶעֶרְמוּ קְרוּמֵי לֶחֶם, עַד שֶמָלֵא כָל הָאָרוֹן אוֹתָם. אָז צִוָה שַׂר־הָאַרְמוֹן לְהָבִיא אוֹתָם בְחֶדֶר גָדוֹל אֲשֶר בַמִגְדָל, וְשָם נֶאֶסְפוּ בְּאַרְגָזִים, וּמִדֵי פַּעַם כַּאֲשֶר יִמָלֵא הָאָרוֹן, יָרִיקוּ אוֹתוֹ בַחֶדֶר הַהוּא לְתוֹךְ הָאַרְגָזִים.

וּבֶן־הַמֶלֶךְ גָדַל בְּלִי דְאָגָה וּבְלִי רֹגֶז, בְּשָעָה שֶשַׂר הָאַרְמוֹן הוֹסִיף לְהִתְעַצֵב אֶל לִבּוֹ יוֹתֵר וְיוֹתֵר. וּבְשַׂר הַמוֹרֶה הָלַךְ וָדַל מִיוֹם לְיוֹם מִקְרִיאָתוֹ הַמְרֻבָּה. הוּא קָרָא יוֹמָם וָלַיְלָה וְדַפֵּי הַסְפָרִים עָפוּ עַל פָּנָיו כְּבִסְעָרָה, כְּתוֹלַעַת־הַסְפָרִים הִתְעַמְקוּ עֵינָיו בַּסְפָרִים מִדַף אֶל דַף, מִפֶּרֶק אֶל פֶּרֶק, מִטוּרֵי הַסְפָרִים אֲשֶר לְמַעְלָה אֶל הָאִצְטַבָּאוֹת אֲשֶר לְמַטָה, וּמִן הָאוּלָם הָאֶחָד אֶל הַשֵנִי. אֲבָל אוּלָמוֹת הָיוּ פֹּה לְאֵין מִסְפָּר, לְמִן הַתָּאִים אֲשֶר בַּמַרְתֵּפִים עַד הַטְפָחוֹת אֲשֶר מִתַּחַת לַגָג. וְעַל הַסְפָרִים נִמְצְאָה שִכְבַת אָבָק עָבָה כַעֲבִי הָאֶצְבַּע, אֲשֶר נָפְלָה אַרְצָה כְּלִיפִים גְדוֹלִים מִדֵי־גַעַת בָּהֶם. אַךְ הַמוֹרֶה לֹא שָׂם לִבּוֹ אֶל זְהָבָן שֶל כְּרִיכוֹת הָעוֹר הַנִפְלָאוֹת, אֲשֶר נִשְקַף מִתַּחַת הָאָבָק כְּכִתְמֵי אוֹר הַחַמָה, וְהִבְרִיק כְּאִלוּ זֶה עַתָּה יָצָא מִתַּחַת יְדֵי הַכּוֹרֵךְ לְהַגִיד תְּהִלָתוֹ בְּרַבִּים; לֹא שָׂם לִבּוֹ גַם אֶל הָאַנְקוֹרִים אֲשֶר קִנְנוּ מֵאַחֲרֵי תְרִיסֵי הַחַלוֹנוֹת הַסְגוּרִים תָּמִיד – בְּקִרְבָה יְתֵרָה אֶל הַשְמָשִיוֹת, עַד שֶאֶפְשָר הָיָה לִסְפּוֹר אֶת בֵּיצֵיהֶן בְּתוֹךְ הַקִנִים. הוּא הִרְשָה לַצִפֳּרִים הַקְטַנוֹת וְהַגְדוֹלוֹת לְצַפְצֵף כְּאַוַת נַפְשָן, וַיָשׂם אֶת כָּל לִבּוֹ רַק לְהַדְלִיק נֵר חָדָש מִדֵי יִתַּם הַנֵר הַדוֹלֵק, וְגַם אָז נֶחְפַּז מְאֹד בִּקְרִיאָתוֹ. שָנָה אַחַר שָנָה עָבְרָה, וְהַמוֹרֶה וְגַם שַׂר־הָאַרְמוֹן קִווּ עוֹד, כִּי סוֹף סוֹף יִמְצְאוּ בְּאַחַד הַסְפָרִים פֵּשֶר־דָבָר. כִּי מִכָּל מִינֵי הַסְפָרִים אֲשֶר בְּכָל הַתֵּבֵל נִמְצְאוּ בְּבֵית־הָעֵקֶד הַזֶה סֵפֶר אֶחָד לְדוּגְמָא. אַךְ לַשָוְא. הַמוֹרֶה לֹא מָצָא בְּכָל אוֹצַר־הַסְפָרִים אֶת אֲשֶר בִּקֵש. וַיְהִי הַיוֹם אַחֲרֵי עֲבוֹר עֶשֶׂר שָנִים לִקְרִיאַת־הַסְפָרִים, וְהַיוֹם יוֹם חֹרֶף מְעֻנָן. דָלַף גֶשֶם טוֹרֵד מָהוּל בְּשֶלֶג, עַד שֶכָּל הַחוּצוֹת שָקְעוּ בַבּוֹץ. חָשְכָה הַשֶמֶש, וְהַפַּנָסִים כְּבָר הוֹעָלוּ. הַמוֹרֶה סָגַר אֶת הַסֵפֶר הָאַחֲרוֹן אֲשֶר בַּבִּבְּלִיוֹתֵּיקָה, וְהוּא יָדַע כְּבָר אֶל נָכוֹן, כִּי אֵין סֵפֶר כָּתוּב בְּכָל הָעוֹלָם, מָה עַל בֶּן־מֶלֶךְ לַעֲשׂוֹת: הֲיֹאכַל אִם יַשְאִיר אֶת קְרוּם־הַלֶחֶם. כַּאֲשֶר קָם הַמוֹרֶה מִמוֹשָבוֹ וַיְכַבֶּה אֶת נֵרוֹ וַיֵרֶד מֵעַל הַמַעֲלוֹת, לֹא יָכֹל לַעֲצוֹר מִשִׂמְחָה בְּעַד צְחוֹק גָדוֹל, וְגַם בְּעָמְדוֹ בָּרְחוֹבוֹת הָעִיר לָשוּב אֶל בֵּיתוֹ צָחַק לְעַצְמוֹ, וַיְהִי הוּא הָאֶחָד אֲשֶר עָלַץ בֵּין כָּל בְּנֵי הָאָדָם. בְּשוּבוֹ אֶל בֵּיתוֹ הִשְקִיף בָּרְאִי וַיִתְבּוֹנֵן אֶל מַרְאֵהוּ, וְרַק עַתָּה יָדַע כִּי שְׂעָרוֹ הָפַךְ לָבָן לְגַמְרִי וְכִי עֵינָיו אָדְמוּ וְצָבוּ מִקְרִיאָה יְתֵרָה וְנִתְבַּלְטוּ כְּעֵינֵי הַצְפַרְדֵעַ. אֲבָל כָּל הַדָבָר הַזֶה הָיָה כְאַיִן וְלֹא הִפְרִיעַ אֶת שִׂמְחַת לִבּוֹ. הוּא גִלַח עַד מְהֵרָה אֶת זְקָנוֹ וַיֵלֶךְ אֶל מְעוֹן שַׂר הָאַרְמוֹן הַזָקֵן, אֲשֶר יָשַב בְּבֵיתוֹ חֲבוּש רֶגֶל, מִפְּנֵי שֶמַחֲלַת הַפּוֹדַגְרָה תָקְפָה עָלָיו. כַּאֲשֶר רָאָה שַׂר־הָאַרְמוֹן אֶת הַמוֹרֶה שָכַח אֶת כָּל מַכְאוֹבָיו קָפַץ וַיָרָץ לִקְרָאתוֹ:

– יְהִי בוֹאֲךָ בָּרוּךְ, מוֹרֶה יָקָר, מַרְאֵה פָנֶיךָ מְבַשֵׂר טוֹב.

אַחַר כַּךְ הִתְבּוֹנֵן אֵלָיו בִּתְשׂוּמֶת לֵב יְתֵרָה, וַיַרְא כִּי פָּנָיו נִשְתַּנוּ תַּכְלִית שִנוּי. לְמִן הַיוֹם אֲשֶר הִתְחִיל הַמוֹרֶה לִקְרוֹא בַסְפָרִים לֹא עָלָה שְׂחוֹק עַל שִׂפְתֵי שַׂר הָאַרְמוֹן. וּמִדֵי יוֹם כַּאֲשֶר יַשְאִיר בֶּן־הַמֶלֶךְ אֶת קְרוּם־הַלֶחֶם עַל הַקְעָרָה, הָיוּ הַקְמָטִים בִּפְנֵי הַזָקֵן מִתְעַמְקִים, וַחֲרִיצִים שֶל מְרִירוּת הִתְמַתְחוּ בֵּין סַנְטֵרוֹ וּבֵין פִּיו וּמִמַעַל לְגַבּוֹת עֵינָיו. רֶגַע אֶחָד הִתְבּוֹנְנוּ אִיש בְּרֵעֵהוּ, אַחַר כַּךְ אָמַר הַמוֹרֶה:

– הוֹד רוֹמְמוּתְךָ, (כִּי בֵינְתַּיִם עָלָה שַׂר־הָאַרְמוֹן לְמַעֲלַת “הוֹד רוֹמְמוּת”) – אֲנִי קָרָאתִי אֶת כָּל הַסְפָרִים אֲשֶר בַּתֵּבֵל, וַאֲנִי יָכוֹל לְאַמֵת כִּי בַשְאֵלָה הַמַדָעִית הַמְעַנְיֶנֶת אוֹתָנוּ, כְּלוֹמַר: הַמְחֻיָב בֶּן־מֶלֶךְ לֶאֱכֹל אֶת קְרוּם־הַלֶחֶם אִם לֹא – אֵין שָם אַף רֶמֶז כָּל־שֶהוּא.

כַּאֲשֶר שָמַע שַׂר הָאַרְמוֹן אֶת הַדְבָרִים הַאֵלֶה הִתְחִיל מְקַפֵּץ בַּחֶדֶר כִּמְשֻגָּע, וּמֵאוֹתָהּ שָעָה וָאֵלֶךְ נִרְפְּאָה מַחֲלָתוֹ.

– אִם כֹּה, הֲרֵי הֵיטַבְתִּי לַעֲשׂוֹת! – קָרָא וְחָזַר וְקָרָא, – אִם אֵין הֲלָכָה קְבוּעָה בָזֶה, הֲרֵי לֹא יָכֹלְתִּי לְהוֹרוֹת הוֹרָאָה. עַתָּה יַגִיד הַמֶלֶךְ מַה לַעֲשׂוֹת.

וּמִבְּלִי שִׂים לֵב עוֹד אֶל הַמוֹרֶה, לָבַש אֶת בִּגְדֵי הַשְׂרָד שֶלוֹ וַיֵלֶךְ וַיִתְיַצֵב לִפְנֵי הַמֶלֶךְ.

– חֲבִיבִי, – אָמַר אֵלָיו הַמֶלֶךְ, – מָה הַדָבָר, אֲשֶר אִלֵץ אוֹתְךָ לְהִתְיַצֵב לְפָנַי בְּשָעָה מְאֻחֶרֶת כָּל כַּךְ? מְקַוֶה אָנֹכִי, כִּי לֹא בְשׂוֹרַת־אָסוֹן הֵבֵאתָ אֵלַי עַל־אֹדוֹת בְּנִי.

– לֹא וָלֹא, אֲדוֹנִי הַמֶלֶךְ, – עָנָה הוֹד רוֹמְמוּתוֹ מִתּוֹךְ זְחִיחוּת הַדַעַת, – בִּנְךָ הוֹלֵךְ וְגָדוֹל, הוֹלֵךְ וְחָזָק מִיוֹם לְיוֹם, וּמִיוֹם לְיוֹם מִתְרַבָּה חָכְמָתוֹ וְנִדְבַת רוּחוֹ.

– לִבִּי שָׂמֵחַ מְאֹד, – אָמַר הַמֶלֶךְ.

– כֵּן הַדָבָר, – הוֹסִיף הוֹד־רוֹמְמוּתוֹ לְדַבֵּר, – כַּאֲשֶר הֶעֱלֵיתָ אוֹתוֹ לְמַעֲלַת פָּרָש הֵרִיעַ הָעָם לִקְרָאתוֹ בְּאַהֲבָה רַבָּה כָּל כַּךְ, עַד שֶכָּל מֶלֶךְ, אֲשֶר עַמוֹ הֶרְאָה לוֹ חִבָּה וְכָבוֹד בְּמִדָה פְּחוּתָה מִזוּ, יָכֹל הָיָה לְקַנֵא בּוֹ. וְעַל כֵּן חָשוּב הַדָבָר בְּעֵינַי, בַּאֲשֶר אֲנִי הִנְנִי אוֹמְנוֹ, שֶיִהְיוּ מַהֲלָכָיו גַם בְּעִנְיָנִים קַלֵי־עֶרֶךְ יְשָרִים; וְעַל כֵּן הִנְנִי חָפֵץ לִהְיוֹת בָּטוּחַ, כִּי לֹא הָיָה מַעֲשֶׂה לֹא נָכוֹן בְּכָל יְמֵי חַיָיו, אֲשֶר אֲנִי לֹא הַעִירוֹתִי אֶת אָזְנָיו עָלָיו. אָז יִגְדַל וִיהִי לְנָסִיךְ, אֲשֶר כָּל הַמִדוֹת הַטוֹבוֹת יַחְדָו הִתְאַחְדוּ בוֹ.

בִּתְנוּעָה רְגִילָה שָׂם הַמֶלֶךְ אֶת אֶצְבְּעוֹתָיו בְּכִיס מִקְטָרְנוֹ לְבַקֵש שָם אֶת זְכוּכִית הָאֱמֶת אֲשֶר לוֹ; וְכַאֲשֶר מָצָא אוֹתָהּ, הֵרִימָה אֶל עֵינָיו וַיַשְקֵף בַּעֲדָה אֶל “הוֹד־רוֹמְמוּתוֹ” וַיִוָכַח, כִּי הַלָז מְדַבֵּר אֱמֶת. וַיֹאמַר בְּקֹצֶר־רוּחַ קְצָת:

– וּבְכֵן?

וְהוֹד־רוֹמְמוּתוֹ הוֹסִיף:

– מִכֵּיוָן שֶהוֹד מַלְכוּתְךָ נָכוֹן לְהַכְרִיז בְּקָרוֹב עַל בַּגְרוּתוֹ שֶל בֶּן הַמֶלֶךְ הַצָעִיר, כְּדַאי הָיָה שֶיִפְתּוֹר הַמֶלֶךְ קֹדֶם לָכֵן שְאֵלָה אַחַת, הַנוֹגַעַת בְּהַנְהָגָתוֹ שֶל רוֹם מַלְכוּתוֹ בֶּן־הַמֶלֶךְ. בְּכָל הַסְפָרִים אֲשֶר בָּעוֹלָם אֵין אַף רֶמֶז עַל־אֹדוֹת הַשְאֵלָה הַזֹאת, וְעַל הַמֶלֶךְ לִפְתּוֹר אוֹתָהּ.

הַמֶלֶךְ הֵרִים שוּב אֶת הַזְכוּכִית אֶל עֵינָיו וַיִתְפַּלֵא מְאֹד בִּרְאוֹתוֹ שֶשַׂר־הֶחָצֵר מְדַבֵּר אֱמֶת גַם הַפַּעַם, כִּי לֹא יָכֹל לְשַעֵר בְּנַפְשוֹ שֶהוּא יֶחְכַּם יוֹתֵר מִכָּל הַסְפָרִים אֲשֶר בָּעוֹלָם. אֲבָל כַּאֲשֶר הִצִיעַ לְפָנָיו שַׂר הָאַרְמוֹן בְּהַכְנָעָה אֶת דְבַר הַשְאֵלָה, צָחַק הַמֶלֶךְ וַיֹאמַר כִּי מוּבָן הַדָבָר מֵאֵלָיו, שֶבֶּן הַמֶלֶךְ צָרִיךְ הָיָה לֶאֱכוֹל גַם אֶת קְרוּם הַלֶחֶם; כִּי הַקְרוּם הוּא בִּכְלַל הַטוֹב שֶבַּלֶּחֶם.

שַׂר הַבַּיִת נָשַק אֶת כַּף יָדוֹ שֶל הַמֶלֶךְ, וְהַמֶלֶךְ הִדְבִּיק לוֹ אוֹת הִצְטַיְנוּת עַל חָזֵהוּ. כֹּה נִפְרְדוּ שְנֵיהֶם מְלֵאֵי גִיל. אַךְ שַׂר הָאַרְמוֹן לֹא דָחָה אֶת הַדָבָר עַד לְיוֹם הַמָחֳרַת, אֶלָא הָלַךְ תֵּכֶּף־וּמִיַד אֶל בֶּן הַמֶלֶךְ וַיִקָחֵהוּ אִתּוֹ. הוּא נָהַג אוֹתוֹ דֶרֶךְ חֲצַר הָאַרְמוֹן אֶל הַחֶדֶר הַמְרֻוָח אֲשֶר בַּמִגְדָל וַיִפְתַּח בִּזְהִירוּת אֶת הַדָלֶת. רֵיחַ מְשֻנֶה שֶל טַחַב וּבָאוּש פָּרַץ אֶל חָטְמוֹ שֶל בֶּן הַמֶלֶךְ. וּמַה הִשְתּוֹמֵם לִרְאוֹת אֶת כָּל הַחֶדֶר מָלֵא קְרוּמֵי־לֶחֶם יְשָנִים מְאֹד, יְשָנִים וַחֲדָשִים, בְּנֵי גִילִים וְתַבְנִיוֹת שוֹנִים.

– מַה פֵּשֶר הַדָבָר? – שָאָל.

– רוֹם מַלְכוּתְךָ! – עָנָה שַׂר הַבַּיִת, – אֵלֶה הֵם קְרוּמֵי הַלֶחֶם, שֶרוֹם מַלְכוּתְךָ הָיִיתָ מַשְאִיר לְמִן הַשָנָה הַחֲמִשִית לִימֵי חַיֶיךָ. אָז לֹא נִפְתְּרָה עוֹד הַשְאֵלָה הַמַדָעִית הַזֹאת: הַחַיָב בֶּן מֶלֶךְ לֶאֱכֹל אֶת קְרוּמֵי הַלֶחֶם אִם לֹא. וְעַתָּה נִפְתְּרָה הַשְאֵלָה עַל־יְדֵי הוֹד מַלְכוּתוֹ הַמֶלֶךְ בְּחִיוּב, עַל כֵּן הֵבֵאתִי הֲלוֹם אֶת רוֹם מַלְכוּתְךָ, לְתַקֵן אֶת אֲשֶר עָוִיתָ עַד הַיוֹם. וְאִם לֹא כֵן יַעֲשֶׂה רוֹם מַלְכוּתְךָ, לֹא יִהְיֶה כְדַאי לְמָלֵא אֶת מְקוֹם אָבִיו הֶחָכָם.

– הַאֶת זֹאת אֹכַל? – קָרָא בֶּן מֶלֶךְ וְכָל תַּאֲבוֹנוֹ פָּג לְגַמְרִי לְמַרְאֵה גַל הָאַשְפָּה הַגָדוֹל, – הוֹי, מַדוּעַ נוֹדַע לִי הַדָבָר רַק הַיוֹם? מַדוּעַ לֹא הִגִידוּ לִי תֵּכֶּף, בַּיוֹם הָרִאשוֹן כִּי מְחֻיָב אָנֹכִי לֶאֱכֹל גַם אֶת קְרוּם הַלֶחֶם, הֲלֹא בְּחֵפֶץ לֵב הָיִיתִי עוֹשֶׂה זֹאת.

שַׂר הַבַּיִת הִשְתַּחֲוָה:

– רַק זֶה עַתָּה פָּסַק הַמֶלֶךְ הֲלָכָה זוּ.וּבַדְבָרִים הָאֵלֶה פָּנָה וַיֵצֵא וַיִסְגוֹר אֶת הַדֶלֶת אַחֲרָיו.

יָשַׁב בֶּן הַמֶלֶךְ בְּחֶדֶר מְעֻפָּש גָדוֹל עַל אַרְגָז וַיִתְעַמֵק בְּמַחֲשָבוֹת. אִם צָרִיךְ הַדָבָר לָקוּם, – אָמַר אֶל נַפְשוֹ, – יְהִי נָא בְּלִי עִכּוּב, מַהֵר כְּפִי הָאֶפְשָר וּבְשֵם ה'. אַךְ כַּאֲשֶר הֶחֱזִיק בָּאַרְגָז וַיָרָם אֶת קְרוּמֵי הַלֶחֶם הַמְתֹעָבִים, לֹא יָכֹל לִמְשוֹל בְּרוּחוֹ. וַיִזְרֹק אוֹתָם עַל הַגַל הַגָּדוֹל. אָז הִתְחִיל לִבְכּוֹת, כִּי חָשַב שֶבֵּין הַכְּתָלִים הַמְנֻוָלִים הָאֵלֶה יִתַּמוּ יְמֵי חַיָיו בְּעֶצֶב, בְּטֶרֶם יִתְגַבֵּר עַל רֶגֶש הַתֵּעוּב לֶאֱכוֹל אֶת קְרוּמֵי הַלֶחֶם הַיְשָנִים, – הוּא שֶהָיָה רָגִיל לֶאֱכֹל יוֹם־יוֹם מִכָּל הַמַטְעַמִים וּמַעֲדַנֵי מְלָכִים, וְאַף־עַל־פִּי שֶהָיָה רָעֵב, לֹא נָגַע בִּמְאוּם, וַיִשְכַּב עַל מִטָה יְשָנָה, אֲשֶר עָמְדָה בִּקְצֵה הַחֶדֶר, בְּקַווֹתוֹ לְהֵחָלֵץ לְפָחוֹת מֵעַצַבְתּוֹ בִּשְעַת שְנָתוֹ. וְכֵן שָכַב זְמַן רַב בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת, כִּי מִתּוֹךְ עֶצֶב וְהִתְרַגְזוּת לֹא יָכֹל לִישוֹן. וּפִתְאֹם הִגִיעַ לְאָזְנָיו קוֹל שָאוֹן וְצִפְצוּף פֵּיוֹת רַבּוֹת, וּדְפִיקָה וַחֲבִיטָה, כְּקוֹל צַעֲדֵי נָשִים זְקֵנוֹת בְּסַנְדַלִים נִרְמָסִים עַל גַבֵּי הָרִצְפָּה. מֵרֶגַע לְרֶגַע הָיָה הַשָאוֹן וְהַהֲמוּלָה מִתְחַדֶשֶת בְּרַעַש גָדוֹל כָּל כַּךְ, שֶבֶּן מֶלֶךְ לֹא יָכֹל עוֹד נְשׂוֹא, קָפַץ מִמְקוֹמוֹ וַיִקְרָא בְּקוֹל:

– תָּשוּב נָא הַמְנוּחָה לְקַדְמוּתָהּ! אֲנִי בֶּן הַמֶלֶךְ מְצַוֶה שֶתִּשְרֶה מְנוּחָה!

בְּרֶגַע אֶחָד שָקְטָה הַהֲמוּלָה, וְאָז נִשְמַע צִפְצוּף קַל, וְרִיצָה וּדְהִירָה כְאִלוּ עֵדֶר שָלֵם שֶל עַכְבָּרִים נָס בְּבֶהָלָה. וְכַאֲשֶר שָבָה הַמְנוּחָה לְקַדְמוּתָהּ הִגִיעַ לְאָזְנֵי בֶּן הַמֶלֶךְ צִפְצוּף בָּרוּר מִקָרוֹב; וְכַאֲשֶר הִתְבּוֹנֵן סָבִיב, רָאָה עַל סַף הַחַלוֹן, אֲשֶר אוֹר הַיָרֵחַ נָפַל עָלָיו, עַכְבָּר אָמֹץ קָטֹן.

– בֶּן־מֶלֶךְ רָם וְנִשָׂא, אָדוֹן וּמוֹשֵל חָבִיב! – אָמַר הָעַכְבָּר, בְּהִתְיַשְבוֹ עַל רַגְלָיו הָאֲחוֹרִיוֹת וַיְנַקֶה אֶת פִּיו, – יְהִי שֵם ה' מְבֹרָךְ עַל הַנִצָחוֹן הַגָדוֹל אֲשֶר הִנְחִלְךָ הַיוֹם. כִּי עוֹד מְעַט וְגָבַר הַמַעַל, אֲשֶר אֵין עַל עָפָר מָשְלוֹ, וְאָבְדוּ כָּל אוֹצְרוֹתֶיךָ. אַל־נָא תְקַמֵט אֶת מִצְחֶךָ! אֲנִי הִנְנִי עַבְדְךָ הַנֶאֱמָן, הַמֵגֵן עַל טוּבְךָ וְעַל הוֹנְךָ בְּשָעָה שֶאַתָּה לֹא הָיִיתָ פֹּה. בְּלִי סָפֵק שַׂמְתָּ אֶל לִבְּךָ, כִּי אֲחָדִים מִמַעֲשֵׂי הָאוֹפֶה נְשוּכִים קְצָת פֹּה וָשָם. אֲבָל נִשְבַּעְתִּי לְךָ, כִּי רַק הָרָעָב הַגָדוֹל אִלֵץ אוֹתִי וְאֶת בְּנִי לַעֲשׂוֹת אֶת הַמַעֲשֶׂה הַזֶה. בֶּן מֶלֶךְ יָקָר! רְאֵה נָא, לוּלֵי אֲנִי שֶהָיִיתִי פֹה, כִּי אָז הָיוּ מוֹצִיאִים הַשוֹדְדִים הָאֵלֶה אֶת כָּל טוּבְךָ מִן הַחֶדֶר הַזֶה, וְהָיוּ מְחַלְקִים אוֹתוֹ בֵינֵיהֶם, וְהָיוּ מְקַלְקְלִים וּמְלַכְלְכִים עַד גְמִירָא.– אַף עַל פִּי שֶהָיָה רוּחַ בֶּן הַמֶלֶךְ עֲצוּבָה, לֹא יָכֹל לְהִתְאַפֵּק מִצְחוֹק. כִּי בַעַל גַאֲוָה מִתְהַדֵר וּמִתְפָּאֵר כָּעַכְבָּר הַזֶה לֹא רָאָה עוֹד שוּם נֶפֶש מֵעוֹדוֹ, אֲפִילוּ בֵּין הַגִינִירַלִים אֲשֶר בַּחֲצַר אָבִיו. וּמִשוּם שֶהָיָה בַּעַל רוּחַ נְדִיבָה אָמַר:

– אַל תִּירָא, עַכְבָּרִי הַקָטָן וְהֶחָבִיב, אֲנִי לֹא אֶעֱשֶׂה לְךָ כָּל רָע. אָמְנָם לוּלֵי עָבַדְתָּ אֶת עֲבוֹדָתְךָ בֶּאֱמוּנָה רַבָּה כָּל כַּךְ וְלֹא גֵרַשְתָּ אֶת הַשוֹדְדִים, הָעַכְבָּרִים, הַנְמָלִים וְהַחֲסִילִים, כִּי אָז לֹא נִשְאַר וַדַאי כְּלוּם מִכָּל הוֹנִי, וְלֹא הָיִיתִי מוּכְרָח עַתָּה לָשֶבֶת פֹּה בְּהַוָתִי. עָלַי לְהוֹדוֹת לְךָ מֵעֹמֶק לִבִּי עַל עֲבוֹדָתְךָ. אַךְ כֵּיצַד עָלָה בְיָדְךָ לְהַרְחִיק מִזֶה אֶת הָאוֹיֵב הֶעָצוּם?

אָז תֵּאֵר הָעַכְבָּר לְבֶן הַמֶלֶךְ חוֹר בַּקִיר, אֲשֶר בּוֹ נִכְנַס גַם הוּא לְתוֹךְ הַחֶדֶר.

– אִלְמָלֵי הָיְתָה הַדֶלֶת מְצֻפָּה בְּבַרְזֶל, כִּי אָז כִּרְסְמוּ הָאוֹיְבִים זֶה כְבָר חוֹר בַּדֶלֶת. אַךְ עַכְשָו אִי אֶפְשָר הַדָבָר וּמִשוּם שֶרַק מָבוֹא אֶחָד צַר יֵש פֹּה, עַל כֵּן הַנָקֵל לִי לְהָגֵן עָלָיו יַחַד עִם שֵשֶת בָּנַי, הָעוֹזְרִים לִי בְּמֶשֶךְ שָנִים רַבּוֹת. אַךְ הֵם הֵמִיתוּ שְנַיִם מִבָּנַי בִּנְשִיכָה וַיִכְבְּשוּ אֶת הַמָבוֹא בְּהִסְתַּעֲרוּת־מִלְחָמָה.

– שְמַע נָא, – הִפְסִיק בֶּן הַמֶלֶךְ אֶת דִבְרֵי הָעַכְבָּר, כִּי פִתְאֹם חָלַף בְּמוֹחוֹ רַעְיוֹן לְהֵחָלֵץ מֵצָרָתוֹ, – לְאוֹת תּוֹדָתִי הָרַבָּה עַל עֲבוֹדָתְךָ בֶּאֱמוּנָה הִנְנִי נוֹתֵן לְךָ בְּמַתָּנָה אֶת הַחֶדֶר הַזֶה וְאֶת כָּל הַהוֹן הָאָצוּר פֹּה, אֲבָל בִּתְנַאי שֶעַד יוֹם הַמָחֳרַת לֹא יִשָאֵר פֹּה דָבָר מִכָּל אֲשֶר בּוֹ.

כַּאֲשֶר שָמַע הָעַכְבָּרוֹן אֶת הַדְבָרִים הָאֵלֶה נָפַל בָּרִאשוֹנָה מִתִּמְהוֹן לֵבָב עַל רַגְלָיו הָאֲחוֹרִיוֹת, אַחַר כַּךְ שָרַק וְרָקַד לְאוֹר הַלְבָנָה וַיִקְרָא:

– מָה רַב טוּבוֹ שֶל בֶּן הַמֶלֶךְ שֶלָנוּ! הִנְךָ בֶּן הַמֶלֶךְ הַנָדִיב, בֶּן הַמֶלֶךְ הַמְפֹאָר אֲשֶר בְּכָל הָעוֹלָם. כָּכָה יָשִיב בֶּן מֶלֶךְ תּוֹדָה לַעֲבָדָיו הַנֶאֱמָנִים, אֲשֶר עָבְדוּ אוֹתוֹ גַם בַּיָמִים הַטוֹבִים וְגַם בַּיָמִים הָרָעִים. בּוֹאוּ הֵנָה, כָּל יוֹשְבֵי תֵבֵל, וְהִשְתּוֹמְמוּ עַל חָכְמַת הַגִבּוֹר הַזֶה. קוּמוּ, בָּנַי, וּרְאוּ אֶת אֲבִיכֶם הַנֶאֱמָן, אֲשֶר אֲדוֹנוֹ הִנְחִיל אוֹתוֹ מְלוּכָה שְלֵמָה שֶל קְרוּמֵי לֶחֶם! גְשוּ הֵנָה וְנַשְקוּ אֶת יָדָיו וְאֶת כַּפּוֹת רַגְלָיו בְּתוֹדָה עַל הַחֶסֶד אֲשֶר כָּל עוֹד דוֹרֵנוּ הַמְפֹאָר יִהְיֶה עַל הָאָרֶץ לֹא יִשְכַּח אוֹתוֹ וּבְתוֹדָה יָשִיב לוֹ כִגְמוּלוֹ.

תֵּכֶּף בָּאוּ מִכָּל קְצוֹת הַחֶדֶר אַרְבַּעַת בְּנֵי הָעַכְבָּר, בְּרִיוֹת גַסוֹת קְצָת, אֲשֶר חָכְמַת אֲבִיהֶם לֹא עָבְרָה אֲלֵיהֶם בִּירוּשָה. כַּאֲשֶר הוּבְרַר לָהֶם הַדָבָר, הִתְחִילוּ מִתְגַלְגְלִים זֶה עַל גַבֵּי זֶה, מָשְכוּ בִזְנָבוֹ שֶל זֶה וְנֶאֶבְקוּ זֶה עִם זֶה, עַד אֲשֶר זָב דָם מִפִּצְעֵיהֶם. וַיְצַו הַזָקֵן בְּגַאֲוָה רַבָּה לְהִשָקֵט, וְאָז נִגְשוּ הָעַכְבָּרִים הַקְטַנִים בָּזֶה אַחַר זֶה וַיִשְקוּ אֶת יְדֵי בֶּן־הַמֶלֶךְ. וּבֶן־הַמֶלֶךְ הִתְעַלֵץ עַל הַדָבָר הַזֶה וַיִשָבַע שְבוּעַת אֱמוּנִים, שֶכָּל קְרוּמֵי הַלֶחֶם יִהְיוּ לְנַחֲלָה לְמִשְפַּחַת בַּעֲלֵי הָאָזְנַיִם הַחַדוֹת מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.

– אַךְ שִׂימוּ לִבְּכֶם אֶל הַדָבָר הַזֶה, – אָמַר בֶּן־הַמֶלֶךְ בְּסוֹף דְבָרָיו, – לְמָחֳרַת אַל תִּשָאֵר פֹּה אַף פִּתָּה מִכָּל קְרוּמֵי הַלֶחֶם. הוֹצִיאוּ אֶת מַמְלַכְתְּכֶם מִזֶה אֶל חֶדֶר אַחֵר, אוֹ קִרְאוּ לָכֶם אֶת הָעַכְבְּרָאוֹת, וְהֵם יַעַזְרוּ לָכֶם בְּחֵפֶץ לֵב, אִם תִּתְּנוּ לָהֶם חֵלֶק מֵאוֹצְרוֹתֵיכֶם. אִם כֹּה וְאִם כֹּה מָחָר בַּבֹּקֶר אַל יִשָאֵר פֹּה מְאוּמָה מִן הַגַל הַזֶה.

הוּא עוֹד טֶרֶם כִּלָה לְדַבֵּר, וְהָעַכְבָּרִים הַצְעִירִים הִתְנַפְּלוּ עַל גַל הַקְרוּמִים, כִּי הִרְגִישוּ אֶת עַצְמָם חָפְשִים מִכָּל סְיָג וְגָדֵר, וְגַם לֹא חָשְבוּ לְנָחוּץ לִשְמוֹעַ עוֹד בְּקוֹל אֲבִיהֶם. הֵם חָשְבוּ כִּי בְכֹחַ עַצְמָם יוּכְלוּ לְמַלְאוֹת אֶת תְּנַאי בֶּן־הַמֶלֶךְ, וְגַם הָעַכְבָּר הַגָדוֹל לֹא אִוָה כְלָל לְחַלֵק אֶת אוֹצָרוֹ עִם הָעַכְבְּרָאוֹת. כֹּה זָלְלוּ כֻלָם יַחְדָו, עַד שֶלֹא יָכְלוּ לָשֵׂאת עוֹד אֶת בִּטְנֵיהֶם הַמְלֵאוֹת, וַיִשְכְּבוּ סְרוּחִים עַל הַגַל, וְלֹא יָכְלוּ גַם לָרֶדֶת, גַם לְהוֹסִיף לֶאֱכֹל, וְהַגַל עוֹדֶנוּ גָבוֹהַּ כְּמוֹ שֶהָיָה קֹדֶם. אַךְ שוּם בִּרְיָה לֹא עָמְדָה עוֹד עַל הַמִשְמָר אֵצֶל חוֹר הַמָבוֹא, וַיְהִי כַּאֲשֶר עָבַר עַכְבְּרָא אֶחָד עַל פְּנֵי הַחוֹר, – וַיַכְנֵס אֶת רֹאשוֹ לְתוֹךְ הַחֶדֶר וַיַרְא וְהִנֵה אֵין מִשְמָר סָבִיב. וַיְמַהֵר וַיָבֵא אֶת חֲבֵרָיו. עוֹד מְעַט וְכָל הַמַחֲנֶה, אֲשֶר לִפְנֵי רְגָעִים אֲחָדִים נִבְהַל מִקוֹל בֶּן־הַמֶלֶךְ וַיָנָס, חָדַר פְּנִימָה, וְכָל אֶחָד הִתְחִיל מוֹשֵךְ אֵלָיו אֶת אֲשֶר עָלָה בְּיָדוֹ.

בֵּינְתַּיִם נִרְדַם בֶּן־הַמֶלֶךְ. וּפַעַם אַחַת כַּאֲשֶר הִתְעוֹרֵר קְצָת מִקוֹל הַשָאוֹן, אָמַר אֶל לִבּוֹ, כִּי אֵלֶה הֵם מְשָרְתֵי הָעַכְבְּרוֹן, וַיִשְׂמַח מְאֹד, כִּי הַמְעַט שֶהוּא לֹא יִהְיֶה אָנוּס לֶאֱכֹל מִן הַקְרוּמִים הַמְעֻפָּשִים, אֶלָא גַם מַחֲנֶה שָלֵם שֶל יְצוּרִים וּבְרֹאשָם הָעַכְבָּר הַקָטָן אֲשֶר דִבֵּר בְּלָשוֹן נֶהְדָרָה כָּל כַּךְ, יְקַבְּלוּ הֲנָאָה מֵהֶם, וְהוּא אֲשֶר עָשָׂה לָהֶם אֶת הַחֶסֶד הַזֶה. וַיֵרָדֵם שוּב.

אַךְ לִפְנוֹת הַבֹּקֶר הִרְגִיש כְּאִלוּ אֵיזֶה יָצוּר עוֹבֵר עַל יָדָיו וּמְגָרֵד בְּדַפֵּי מִטָתוֹ וּמְכַרְסֵם אֶת שְׂמִיכָתוֹ. וַיִיקַץ וְהִנֵה לְנֶגְדוֹ הָעֵינַיִם הַמַבְרִיקוֹת שֶל אֶחָד הָעַכְבְּרָאוֹת הַמַשְקִיפוֹת אֵלָיו בְּפַחַד. בִּקְפִיצָה יָרַד בֶּן־הַמֶלֶךְ מֵעַל הַמִטָה וַיַשְלֵךְ אַרְצָה אֶת הַיָצוּר הַנִמְאָס. תֵּכֶּף הִתְחִילָה מְרוּצַת חִפָּזוֹן וּבֶהָלָה לְצַד הַחוֹר אֲשֶר בַּקִיר, וּבְכָל זֹאת נִשְאֲרוּ עוֹד כַּחֲצִי תְרֵיסַר עַכְבָּרִים גְדוֹלִים, שֶהִתְרוֹצְצוּ נִבְהָלִים וּנְבוֹכִים בָּחֶדֶר. הַחֶדֶר הָיָה רֵיק. אַךְ אַף קְרוּם לֶחֶם אֶחָד לֹא נִשְאַר עוֹד בָּאַרְגָזִים וְעַל הָרִצְפָה, רַק בְּאֶמְצַע הַחֶדֶר שָכְבוּ בְּשוּרָה יְשָרָה כָּל בְּנֵי מִשְפַּחַת בַּעַל הָאָזְנַיִם הַחַדוֹת נֶחֱנָקִים וּבִטְנָם צָבָה. זוּ הָיְתָה נִקְמַת הָעַכְבְּרָאוֹת.

בַּבֹּקֶר בָּא שַׂר הֶחָצֵר, וְכַאֲשֶר מָצָא אֶת הָאוּלָם רֵיק מִכָּל פִּתֵּי הַלֶּחֶם, הִרְשָה לְבֶן הַמֶּלֶךְ לָצֵאת וַיֹאמֶר לוֹ:

– רוֹם מַלְכוּתְךָ, הֵיטַבְתָּ לַעֲשׂוֹת!

זְמַן־מָה אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָזַב הַשַּׂר אֶת מִשְמַרְתּוֹ בְּתוֹר אוֹמֵן וּמַשְׂכֻּרְתּוֹ נִתְּנָה לוֹ בְּתוֹר קִצְבָה תְּמִידִית, כִּי בֶן־הַמֶּלֶךְ הִגִּיעַ לִשְנוֹת בַּגְרוּת, וְלֹא הָיָה לוֹ עוֹד צֹרֶךְ בְּאוֹמֵן. וַיְהִי מוֹשֵל נָדִיב וְיָשָר, אֲשֶר הִקְדִּיש אֶת חַיָּיו לְטוֹבַת הַכְּלָל, וְשֵם אוֹמְנוֹ שַׂר הַבַּיִת מְהֻלָּל בְּפִי כֹל. אַךְ פַּעַם אַחַת אָמַר בֶּן־הַמֶּלֶךְ לְרַעֲיָתוֹ הַצְּעִירָה, כִּי בַלַּיְלָה הַהוּא, בְּהִמָּצְאוֹ בֵּין קְרוּמֵי הַלֶּחֶם וּבֵין הָעַכְבָּרִים, לָמַד בִּינָה וָדַעַת יוֹתֵר מֵאֲשֶר לָמַד כָּל הַיָמִים מִפִּי אוֹמְנוֹ. אֲבָל כָּל זֶה אָמַר לָהּ בְּוַדַּאי רַק כְּדֵי לְבַדֵּחַ אֶת רוּחָהּ.

– וְהַמוֹרֶה? מִשוּם שֶבַּסְּפָרִים לֹא מָצָא מְאוּמָה, עַל כֵּן לֹא יָכֹל, כְּמוּבָן, לְחַבֵּר סֵפֶר עַל עִנְיָן זֶה. אַךְ עַל־פִּי הִשְתַּדְּלוּתוֹ שֶל שַׂר הָאַרְמוֹן קִבֵּל מַתְּנַת זָהָב עַל עֲבוֹדָתוֹ הָרַבָּה, שֶנִּקָּה אֶת הָאָבָק מֵעַל כָּל סִפְרֵי הַבִּבְּלִיוֹתֵּיקָה הַמַּמְלַכְתִּית. הַדָּבָר הַזֶּה הָיָה נָחוּץ מְאֹד, לְפִי דַעַת שַׂר הָאַרְמוֹן; וְהָעוּבְדָה, שֶעָשָׂה הַמּוֹרֶה אֶת הַמְּלָאכָה הַזֹּאת מִבְּלִי שֶנִּצְטַוָּה, מוֹכִיחָה עַל שְאִיפוֹתָיו הָרְצִינִיוֹת וְהַנִּלְהָבוֹת בְּמִקְצוֹעַ הַמַּדָּעִים.