רקע
ישעיהו ברשדסקי
אגדה ודמיון: עיר גמד
mנחלת הכלל [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: מתוך: סיפורים, ורשה: תושיה, תר"ע

 

II עיר גמד

(לא אגדה).

לא בארץ מרחקים, לא מעבר לימים, מעבר להרי חשך.

אף לא בשנים קדמוניות, לפני ימים רבים, רחוקים מאתנו.

אך בימינו, במקומות קרובים, קרובים אלינו מאד, הוה זו העיר המצוינה, עיר גמד.

והעיר מצוינה – עיר של גמדים; כאנשים, כבתים אשר בה, גם מגדלי-המצפה, מצבות-הזכרון, עמודי-הפאר – הכל בה במדת גמדים…

ואם לא אגדה היא מה שמספרים עליה, היתה גם היא לפני שנים רבות, רבות מאד – עיר ככל הערים, ואנשים היו בה אז גדולים ככל האדם.

אך קללת צדיק קדוש רבצה עליה: אנשיה קטנו מדור לדור, ובמדה שקטנו האנשים – הלכו וקטנו כל מעשי-ידיהם, כל אשׁר יצרו מסביב להם…

וימים רבים לא ידעו יושבי גמד כלל, שגמדים הם.

מכונסים היו בעירם הגמדית, בתוך בניניהם הגמדים, ולא ידעו כלל, שיש מדה גדולה ממדת הגמד והזרת…

מי שקומתו היתה גמד וחצי, גבוה היה מכל העם משכמו ומעלה.

בעל שני גמדים – בענקים נחשב.

על בניניו, על כל מעשי ידיו השתוממו מסביב: מה גדולים, מה כבירים הם!…

אולם באו ימים, ובגמד נמצאו אנשים שהציצו מעבר לקיר עירם.

הציצו וראו את העולם הגדול.

וכשראו גדל של אמה וקומה, לא נחשבו עוד בעיניהם ענקים של גמד וזרת…

אז רבה המבוכה בגמד.

מיום ליום רב מספר הבורחים.

ביחוד פשטה הבדיחה, נפרצה מאד בתוך ענקי גמד.

בעולם הגדול לא נחשבו אמנם בענקים, רבים מהם לא יצאו שם מכלל גמדים; –

אך נפשם קצה מאד מפני מדת הגמד והזרת…

כלכל לא יכלו הבנינים הזעירים, כּל הקטן שבתחום-מולדתם הגמדי – – – – – –

ובגמד רבה העזובה…

מעטו בה העובדים החרוצים, כי עזבוה רבים מענקיה… והדבקים במולדתם יושבים על חרבותיה, בוכים וקובלים:

– למה יצאונו ענקינו? למה הלכו לעבד בנחלת זרים?

והבכיה הולכת וגדולה.


המלצות קוראים
תגיות