הַדָּבָר הָיָה מִסְפַּר שָׁנִים לִפְנֵי שֶׁקָּמָה מְדִינַת־יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי שֶׁחוֹקְקָה הַכְּנֶסֶת אֶת הַחֹק הַמְחַיֵּב כָּל אָב וְאֵם לִשְׁלֹחַ יַלְדֵיהֶם לְבֵית־הַסֵּפֶר.
בְּיוֹם סְתָו אֶחָד, בְּרֵאשִׁית שְׁנַת הַלִּמּוּדִים, נִזְדַּמַּנְתּי לְכִכַּר הַשּׁוּק הַגּוֹבֵל עִם שְׁכוּנַת כֶּרֶם־הַתֵּימָנִים בְּתֵל־אָבִיב. שְׁעַת בֹּקֶר הָיְתָה זוֹ, אוֹתָהּ שָׁעָה אֲשֶׁר יְלָדִים וִילָדוֹת יוֹשְבִים בָּהּ בַּכִּתָּה וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה. הַשּׁוּק הָמָה מֵרֹב אָדָם. אֲנָשִׁים מָכְרוּ וַאֲנָשִׁים קָנוּ, תַּגָּרִים הִכְרִיזוּ עַל סְחוֹרוֹתֵיהֶם, קוֹנִים נִדְחֲקוּ, הִתְחַכְּכוּ אִישׁ בְּאִישׁ. בְּלִיל קוֹלוֹת וְעִרְבּוּב לְשׁוֹנוֹת עָלָה מִסָּבִיב. הַדּוּכָנִים הָיוּ עֲמוּסִים פֵּרוֹת וִירָקוֹת, דָּגִים וְעוֹפוֹת וּבֵיצִים, כֵּלִים וּבְגָדִים, חוּטִים וּמַטְאַטְאִים, וְנָשִׁים עוֹמְסוֹת סַלִּים מְלֵאִים דָּחֲפוּ וְרָעֲשׁוּ. שִׁשִּׁי בַּשָּׁבוּעַ הָיָה, עֶרֶב שַׁבָּת.
בְּתוֹךְ כָּל אֵלֶּה רָאִיתִי שְׁתֵּי יְלָדוֹת קְטַנּוֹת הַמִּתְאַמְּצוֹת לְפַלֵּס לָהֶן דֶּרֶךְ. צְנוּמוֹת הָיוּ, פְּרוּעוֹת שֵׂעָר, שְׁחוֹרוֹת עֵינַיִם, חִוְרוֹת פָּנִים. לֹא נַעַל לְרַגְלֵיהֶן, לֹא מְעִיל לְגוּפָן לֹא כּוֹבַע לְרָאשֵׁיהֶן – שְׁתֵּי בְּנוֹת־תֵּימָן קְטַנּוֹת בְּשִׂמְלוֹתֵיהֶן הַבָּלוֹת. הָאַחַת, הַבְּכִירָה, נָשְׂאָה בְּיָדֶיהָ צְרוֹר לֹא גָדוֹל עָטוּף בְּמַגֶּבֶת מְלֻכְלֶכֶת וּמְכֻסָּה כְּתָמִים לָרֹב. בִּזְהִירוּת הֶחֱזִיקָה בַּצְּרוֹר, בְּרֹךְ.
בִּזְהִירוּת וּבְרֹךְ פִּנְּתָה חֲבֶרְתָּהּ לְפָנֶיהָ אֶת הַדֶּרֶךְ, כְּשֶׁהִיא מְגִנָּה בְּיָדֶיהָ עַל הַצְּרוֹר.
בְּוַדַּאי יָקָר הוּא צְרוֹר זֶה לִשְׁתֵּי הַיְלָדוֹת הַקְּטַנּוֹת, – כָּךְ הִרְהַרְתִּי בְּלִבִּי. נִגַּשְׁתִּי אֲלֵיהֶן וְשָׁאַלְתִּי:
– מַה יֵּשׁ בִּצְרוֹרְכֶן, יְלָדוֹת?
הַיְלָדוֹת נָבוֹכוּ, עֵינֵיהֶן מָלְאוּ פַּחַד. הֵן אָמְרוּ לָסֶגֶת, לְהִמָּלֵט עַל נַפְשָׁן כִּשְׁתֵּי אַרְנָבוֹת קְטַנּוֹת, שֶׁנִבְהֲלוּ מִקּוֹל צְעָדִים.
– אַל־נָא, לֹא אֶגַּע בַּצְּרוֹר לְרָעָה, רַק חָפַצְתִּי לָדַעַת מַה יֵּשׁ בּוֹ, – אָמַרְתִּי.
הֵן שָׁתְקוּ, פִּקְפְּקוּ, הִבִּיטוּ זוֹ בְּעֵינֶיהָ שֶׁל זוֹ, וְרַק כַּעֲבֹר רְגָעִים מְעַטִּים עָנְתָה הַבְּכִירָה וְאָמְרָה:
– זֶה שֶׁלָּנוּ, בְּחַיַּי, זֶה שֶׁל אִמָּא שֶׁלִּי, זֶה בְּעַד לִמְכֹּר. בְּחִפָּזוֹן דִּבְּרָה, בִּרְעָדָה, וְשׁוּב סָכְכָה עַל הַצְּרוֹר בִּשְׁתֵּי יָדֶיהָ. וְהַקְּטַנָּה הִסְבִּירָה לִי:
– פֹּה יֵשׁ פִּתּוֹת, פִּתּוֹת שֶׁאוֹכְלִים. אִמָּא שֶׁלָּהּ אָפְתָה – אָמְרָה – וְהֶרְאֲתָה בְּאֶצְבַּע עַל חֲבֶרְתָּהּ – אִמָּא שֶׁלָּהּ הִיא הַדּוֹדָה שֶׁלִּי, הָאָחוֹת שֶׁל אִמָּא שֶׁלִּי, וְהִיא חוֹלָה, מִסְכֵּנָה, רַחֲמָנוּת. וְגַם אָבִיהָ חוֹלֶה, הָעֵינַיִם שֶׁלּוֹ אֵינָן רוֹאוֹת כִּמְעַט, הֵן סְגוּרוֹת, כְּבָר מִזְּמַן. וְאֵין מִי שֶׁיַּעֲבֹד וְאֵין מַה לֶאֱכֹל. וְיֵשׁ לָהּ גַּם שְׁנֵי אַחִים וְיַלְדָּה אַחַת תִּינוֹקֶת. אָז מַה לַּעֲשׂוֹת? אַנִי עוֹזֶרֶת לָהּ לִמְכֹּר אֶת הַפִּתּוֹת. שִׁמְעִי, גְּבֶרֶת – הוֹסִיפָה פִּתְאֹם כִּמְבֻגֶּרֶת – אוּלַי תִּקְנִי אֶצְלֵנוּ כַּמָּה פִּתּוֹת? זֶה בְּזוֹל, בְּחַיַּי. וְכָל כָּךְ טוֹב, טָרִי, אַתְּ רוֹצָה? שָׁלשׁ פִּתּוֹת בִּשְׁנֵי גְרוּשׁ, בַּעֲדֵךְ יִהְיֶה בִּגְרוּשׁ וָחֵצִי, אֵין דָּבָר,
תִּטְעֲמִי בְּלִי כֶּסֶף, זֶה לֹא חָשׁוּב…
בְּחִפָּזוֹן דִּבְּרָה דְבָרֶיהָ וְעוֹד בְּטֶרֶם הִסְפַּקְתִּי לַעֲנוֹת לָהּ, הוֹשִׁיטָה לִי בְּיָד זְרִיזָה מִסְפַּר פִּתּוֹת אֲפוֹרוֹת.
– בַּת כַּמָּה אַתְּ? – שָׁאַלְתִּי.
– אֲנִי יוֹדַעַת? אוּלַי בַּת שֶׁבַע… אוּלַי בַּת תֵּשַׁע… – וּמַדּוּעַ אֵינֵךְ הוֹלֶכֶת לְבֵית הַסֵּפֶר?
– מַדּוּעַ? – תָּמְהָה לִשְׁאֵלָתִי – אֵין לָנוּ כֶּסֶף, וְאִמָּא שֶׁלִּי הִיא כּוֹבֶסֶת, אָז מִי יֵלֵךְ לִרְשֹׁם אוֹתִי? וְאִמָּא שֶׁלָּהּ, הִיא הַדּוֹדָה שֶׁלִּי, חוֹלָה וְאַבָּא שֶׁלָּהּ…
הִיא שָׁבָה וְסִפְּרָה כָּל אוֹתוֹ הַסִּפּוּר כֻּלּוֹ. וּכְשֶׁסִּיְּמָה פָּנְתָה אֶל חֲבֶרְתָּהּ וְאָמְרָה:
– בּוֹאִי, צְרִיכִים לִמְכֹּר!
כְּשֶׁפָּנוּ הַיְלָדוֹת לְדַרְכָּן הָלַכְתִּי בְּעִקְּבוֹתֵיהֶן. מִסִּמְטָה לְסִמְטָה עָבַרְתִּי, יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה וְשׁוּב יָמִינָה. עֲקַלְקַלּוֹת הָיוּ הַדְּרָכִים בְּ“כֶרֶם הַתֵּימָנִים”. צָרוֹת הַסִּמְטָאוֹת בִּשְׁכוּנַת עֹנִי וּצְפוּפִים וְקוֹדְרִים הַבָּתִּים. מְעַטִּים קַוֵּי הַשֶּׁמֶשׁ הַחוֹדְרִים אֲלֵיהֶם. שְׁלוּלִיּוֹת רֶפֶשׁ רַבּוֹת כָּאן לְיַד כָּל פֶּתַח וְהָאַשְׁפָּה מֻטֶּלֶת בָּרְחוֹב עֲרֵמוֹת עֲרֵמוֹת.
כְּבִישִׁים טֶרֶם נִסְלְלוּ אָז, תְּעָלוֹת בִּיּוּב טֶרֶם הֻתְקְנוּ, וְעַמּוּדֵי חַשְׁמַל לֹא הוּקְמוּ עֲדַיִן.
וּבִשְׁלוּלִיּוֹת הָרֶפֶשׁ וּבַעֲרֵמוֹת הָאַשְׁפָּה רָאִיתִי יְלָדִים וִילָדוֹת, חֲבוּרוֹת־חֲבוּרוֹת, מִתְרוֹצְצִים בְּאֶפֶס מַעֲשֶׂה בְּכָל שְׁעוֹת הַיּוֹם, בַּחֹל וּבְחַג.
עָצוּב הָיָה לִי בְּלֶכְתִּי כָּךְ בְּסִמְטְאוֹת כֶּרֶם־הַתֵּימָנִים בְּעִקְּבוֹת שְׁתֵּי הַיְלָדוֹת הַקְּטַנּוֹת.
אַךְ הִנֵּה הִגַּעְנוּ. – פֹּה הַבַּיִת שֶׁלָּנוּ, – אָמְרָה הַיַּלְדָּה הַבְּכוֹרָה. רָאִיתִי צְרִיף נָמוּךְ וְקוֹדֵר. גַּגּוֹ מְכֻסֶּה פַּחִים מֻחְלָדִים, כְּתָלָיו קְרָשִׁיִם רְקוּבִים וְרִצְפָּתוֹ עָפָר. רָהִיטִים לֹא הָיוּ בַּצְּרִיף, רַק מִסְפַּר קְרָשִׁים לְכָל אָרְכּוֹ וּמַצָּעוֹת יְשָׁנִים. וְעַל הַמַּצָּע שָׁכְבָה אִשָּׁה חוֹלָה, חִוֶּרֶת וּצְנוּמָה וְהִיא עֲטוּפָה בְּלוֹיֵי סְחָבוֹת. בְּאַחַת הַפִּנּוֹת עָמְדָה עֲרִיסַת־עֵץ וּבָהּ יָשְׁנָה הַתִּינֹקֶת, כְּשֶׁלַּהֲקוֹת זְבוּבִים עוֹטִים עָלֶיהָ. עִם כְּנִיסָתֵנוּ פָּרְצוּ וּבָאוּ מִן הָרְחוֹב שְׁנֵי הָאַחִים. הֵם הִקִּיפוּ אֶת הַיְלָדוֹת וְתָבְעוּ:
– יֵשׁ פִּתָּה? רוֹצִים לֶאֱכֹל!
הַתִּינֹקֶת הִתְעוֹרְרָה וְגָעֲתָה בְּבֶכִי. מִן הֶחָצֵר נִכְנַס הָאָב הַנָּגוּעַ בְּעֵינָיו וְהוּא נוֹשֵׂא בְּיָדָיו סִיר תַּבְשִׁיל חַם מֵעַל גַּבֵּי הַכִּירָה אֲשֶׁר בֶּחָצֵר. הַיְלָדִים וְהַיְלָדוֹת הֵסֵבּוּ עֵינֵיהֶם לְעֵבֶר הַסִּיר. גַּם הָאֵם הַחוֹלָה הִתְרוֹמְמָה קִמְעָה עַל יְצוּעָהּ, מְצַפָּה לִמְנַת הַתַּבְשִׁיל שֶׁלָּהּ.
מַרְאֶה עָצוּב, עֹנִי.
יָצָאתִי מֵהַצְּרִיף וְשׁוּב אֲנִי בַּסִּמְטָאוֹת. שׁוּב חֲבוּרוֹת שֶׁל יְלָדִים עֲזוּבִים הַמִּתְפַּלְּשִׁים בֶּעָפָר. וְשׁוּב אַשְׁפָּה וָרֶפֶשׁ.
מִבַּעַד לְאַחַד הַחַלּוֹנוֹת הֵגִיחוּ אֵלַי לְפֶתַע פִּתְאֹם קוֹלוֹת תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן. הָיָה זֶה חֶדֶר שֶׁל בִּנְיָן וְלֹא צְרִיף. חֶלְקוֹ הַגָּדוֹל שֶׁל הַחֶדֶר מָלֵא אֲרוֹן־קֹדֶשׁ וְעָלָיו פָּרֹכֶת. עַל סַפְסָלִים אֲרֻכִּים לְלֹא מִשְׁעָנוֹת יָשְבוּ יְלָדִים קְטַנִּים וּגְדוֹלִים, בְּנֵי אַרְבַּע וְחָמֵשׁ וְשֵׁשׁ וְגַם בְּנֵי שְׁמֹנֶה וְתֵשַׁע וְעֶשֶׂר. סְפָרִים לֹא הָיוּ בִּידֵיהֶם, רַק קִרְעֵי “שֵׁמוֹת” בָּלִים. אַךְ הֵם לֹא עָסְקוּ בִּקְרִיאָה אֶלָּא הָיוּ שְׁקוּעִים בְּעִנְיָנִים אֲחֵרִים. קָלְפוּ תַּפּוּזִים, פִּצְּחוּ גַרְעִינִים, הִשְׁתַּעַשְׁעוּ בְּגַפְרוּרִים וְהִתְלַחֲשׁוּ וְהִתְנַגְּחוּ. “חָכָם” צָעִיר, רֹאשׁוֹ עָטוּר פֵּאוֹת מְסֻלְסָלוֹת, יָשַׁב בְּפִנַּת הַחֶדֶר עַל הָרִצְפָּה, רַגְלָיו שְׁלוּבוֹת תַּחְתָּיו וְהוּא עוֹסֵק בַּאֲרִיגַת מַרְבַד סַסְגּוֹנִי. לְיָדוֹ יָשְׁבָה קְבוּצַת יְלָדִים, גּוֹחֶנֶת עַל מְגִלַּת קְלָף יְשָׁנָה. הָאֶחָד קוֹרֵא בְּקוֹל, מַטְעִים בִּנְגִינָה, מְסַלְסֵל בִּגְרוֹנוֹ וְהַכֹּל עוֹנִים אַחֲרָיו בְּמַקְהֵלָה.
יְלָדוֹת לֹא רָאִיתִי בַּ“חֶדֶר”. אַךְ בְּצֵאתִי לָרְחוֹב פָּגַשְׁתִּי בְּיַלְדָּה קְטַנָּה בְּדַרְכָּהּ לָעֲבוֹדָה. סִפְּרָה לִי, כִּי יוֹם יוֹם, הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר, יוֹצֵאת הִיא לַעֲבוֹדָתָהּ כְּכָל חַבְרוֹתֶיהָ הָעוֹבְדוֹת בְּמֶשֶק־בַּיִת, וְרַק הַיּוֹם אֵחֲרָה בִּגְלַל מַחֲלַת אִמָּהּ. דִּבְּרָה בְּצַעַר וְעָנָן שֶׁל דְּאָגָה עַל פָּנֶיהָ. פָּחֲדָה שֶׁיְּפַטְּרוּ אוֹתָהּ עַל שֶׁאֵחֲרָה וְיִהְיֶה עָלֶיהָ לְחַפֵּשׂ מְקוֹם־עֲבוֹדָה אַחֵר. מִבֹּקֶר עַד לַיְלָה עוֹבֶדֶת הִיא, מְנַקָּה וּמְשַׁפְשֶׁפֶת, מְכַבֶּסֶת וְשוֹטֶפֶת וּמַשְׁגִּיחָה עַל הַתִּינֹקֶת. וְכַאֲשֶׁר הִיא חוֹזֶרֶת הַבַּיְתָה, אֵין הַמְּנוּחָה מְנַת חֶלְקָהּ גַּם שָׁם. הָאֵם חוֹלָה, הָאָב עָיֵף וְהַיְלָדִים הַקְּטַנִּים רְעֵבִים וַעֲזוּבִים.
בְּבֵית־הַסֵּפֶר בִּקְּרָה רַק שָׁנָה אַחַת וּכְבָר שָׁכְחָה הַמְּעַט שֶׁלָמְדָה. רָצְתָה לִלְמֹד בְּשִעוּרֵי־עֶרֶב לִנְעָרִים עוֹבְדִים, אֲבָל הִיא עֲיֵפָה בָּעֶרֶב, עֵינֶיהָ נֶעֱצָמוֹת.
נִפְרַדְתִּי בְּצַעַר מֵעַל הַיַּלְדָּה הָעֲמֵלָה. אָמַרְתִּי בְּלִבּי: כְּשֶׁתִּהְיֶה לָנוּ מְדִינָה מִשֶּׁלָּנוּ לֹא נַרְשֶׁה עֲבוֹדַת יְלָדִים.
וְאָמְנָם, אַחַד הַחֻקִּים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁחוֹקְקָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אָסַר עֲבוֹדַת יְלָדִים וְחִיֵּב אֶת הוֹרֵיהֶם לִשְׁלֹחַ אוֹתָם לְבֵית־הַסֵּפֶר.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.