לִפְנֵי שָנִים קַדְמוֹנִיוֹת, בְּטֶרֶם לָבְשוּ עוֹד בְּנֵי־הָאָדָם בְּגָדִים לְכַסוֹת אֶת מַעֲרוּמֵיהֶם חַי גַמָד אֶחָד בְּתוֹךְ הָאֲדָמָה. כָּל כַּךְ הֶעֱמִיק הַגַמָד לָשֶבֶת בְּבֶטֶן הָאֲדָמָה, שֶשוּם בֶּן־אָדָם לֹא יָדַע מְאוּמָה עַל־אֹדוֹתָיו. אַף הוּא לֹא יָדַע דָבָר עַל־אֹדוֹת בְּנֵי־הָאָדָם, כִּי הָיָה טָרוּד מְאֹד בַּעֲבוֹדָתוֹ. הוּא הָיָה מֶלֶךְ עַל כָּל הַגַמָדִים, וְחָמֵש מְעָרוֹת נֶהְדָרוֹת נַעֲשׂוּ כְּבָר עַל־פִּי מִצְוָתוֹ. זָקֵן וְנִרְגָן נַעֲשָׂה בְּמֶשֶךְ הָעֲבוֹדָה הַזֹאת: כָּל־כַּךְ נָטַל עָלָיו לְפַקֵד וּלְצַווֹת.
אַךְ לֹא חֹשֶךְ הָיָה בַמְעָרוֹת אֲשֶר מִתַּחַת לָאָרֶץ, כִּי כָּל אַחַת הָיְתָה מְלֵאָה אוֹר בָּהִיר יוֹתֵר מֵחֲבֶרְתָּהּ; כָּל־כַּךְ הִרְבּוּ הַגַמָדִים לָשִׂים אַבְנֵי שֹהַם וּבָרֶקֶת בְּכָתְלֵי הַבְּנִיָה. וְהַכְּתָלִים הָיוּ בְדֹלַח שָקוּף מַזְהִיר, וְכֻלָם שוֹנִים לְצִבְעֵיהֶם. וּפֹה יָשַב מֶלֶךְ הַגַמָדִים עַל אֶבֶן אִיזְמָרְגַד יְרַקְרַק, לָבוּש אַדֶרֶת קְטִיפָה שְחוֹרָה, וְהוּא מַחֲזִיק בְּחָטְמוֹ הַחַד וּמִתְבּוֹנֵן: הַיֵש דֵי אוֹר בָּהִיר בַּמְעָרָה. אַךְ הוּא בָדַק וּמָצָא, כִּי אֵין בָּהּ דֵי אוֹר כְּלָל.
אָז יַעֲשׂוּ לוֹ הַגַמָדִים מְעָרָה חֲדָשָה, אֲשֶר כְּתָלֶיהָ כֻּלָם אַבְנֵי אֹדֶם מַבְהִיקוֹת כְּלַהֶבֶת אֵש גְדוֹלָה אַחַת, וְהַמְלָאכָה נִמְשְכָה אֶלֶף שָנָה. אֶפֶס הוּא לֹא מָצָא גַם בָּזוּ דֵי אוֹר בָּהִיר. וְכַאֲשֶר הִרְבָּה לְהִתְעַצֵב אֶל לִבּוֹ בִּלְבוּש אַדֶרֶת־הַקְטִיפָה הַשְחוֹרָה שֶלוֹ, בָּאוּ כָּל הַגַמָדִים לַאֲסֵפָה רַבָּה, וְהַצְעִירִים אָמְרוּ אֶל הַזְקֵנִים:
– הָבָה נַעֲשֶׂה לָנוּ מְעָרָה כְּחֻלָה!
בִּגְלַל הַדְבָרִים הָאֵלֶה גִדְפוּ וְחֵרְפוּ אוֹתָם חֶרְפַּת מָוֶת, כִּי עַד הַיָמִים הָהֵם לֹא יָכֹל עַם הַגַמָדִים לִסְבּוֹל אֶת הַצֶבַע הַכָּחֹל. אַךְ מִכֵּיוָן שֶבִּשְאָר הַצְבָעִים הַשוֹנִים הִשְתַּמְשוּ כְבָר בְּשֵש הַמְעָרוֹת הַבְּנוּיוֹת, נֶאֶנְסוּ גַם הַזְקֵנִים שֶבָּגַמָדִים סוֹף סוֹף לָתֵת אֶת הַסְכָּמָתָם, וַיַשְלִימוּ אֶל הַצְעִירִים. אָז נִגְשוּ כֻלָם אֶל הָעֲבוֹדָה וַיְפָאֲרוּ בַסֵתֶר מְעָרָה שְבִיעִית, שֶהָיְתָה תְכֵלֶת בְּהִירָה כִּרְקִיעַ הַשָמַיִם, וְגַם עֲבוֹדָה זוּ נִמְשְכָה אֶלֶף שָנָה.
וּמְעָרָה זוּ יָשְרָה בְעֵינֵי הַמֶלֶךְ בֶּאֱמֶת, וְהַגַמָד הַזָקֵן מִכֹּל, שֶהָיָה כִמְעַט בֶּן־גִילוֹ שֶל הַמֶלֶךְ, הִתְהַפֵּךְ בִּרְקִידָה מֵרֹב הִתְפַּעֲלוּת. וּמִיַד הִסִיעוּ הַגַמָדִים אֶת אֶבֶן הָאִיזְמָרְגַד הַגְדוֹלָה אֶל הַמְעָרָה הַחֲדָשָה. הַמֶלֶךְ יָשַב עָלֶיהָ וַיִשְׂמַח בְּלִבּוֹ, שֶאַדֶרֶת־הַקְטִיפָה הַשְחוֹרָה שֶלוֹ מַתְאִימָה בְּיָפְיָהּ כָּל־כַּךְ אֶל כָּתְלֵי הַתְּכֵלֶת הַבְּהִירָה. אוּלָם אַחֲרֵי שִבְתּוֹ כַּךְ חֲמֵש מֵאוֹת שָנַה שָב וּמָצָא, כִּי גַם בִּמְעָרָה זוּ אֵין דֵי אוֹר בָּהִיר, וַיֵשֶב וַיִתְעַצֵב אֶל לִבּוֹ כְּמִקֹדֶם, וְחָטְמוֹ הָלַךְ הָלוֹךְ וְהִתְחַדֵד.
עוֹד חֲמֵש מֵאוֹת שָנָה יָשַב וַיַבְלֵג עַל יְגוֹנוֹ, עַד שֶהֵחֵל בְּשָׂרוֹ לְהַשְמִין שֵנִית. לְסוֹף לֹא יָכֹל עוֹד לִסְבּוֹל, וַיְצַו עַל הַגַמָדִים הַצְעִירִים לַעֲמֹד לְפָנָיו וַיֹאמֶר לָהֶם:
– עָשׂוּ לִי מְעָרָה, אֲשֶר אוֹרָהּ יִהְיֶה צֶבַע אֶחָד מוּצָק מִכָּל הַצְבָעִים יַחְדָו.
אוּלָם אֶת הַדָבָר הַזֶה לֹא הֵבִינוּ הַגַמָדִים הַצְעִירִים שֶבַּצְעִירִים, וַיֹּאמְרוּ בְלִבָּם, כִּי מַלְכָּם יָצָא מִדַעְתּוֹ.
אָז הֶחְלִיט הַמֶלֶךְ לַעֲזוֹב אוֹתָם וְלָתוּר בְּעַצְמוֹ אַחֲרֵי הָאוֹר הַבָּהִיר אֲשֶר הִתְאַוָה אֵלָיו. יָרַד מֵעַל אֶבֶן הַזְמָרְגַד, וַיְקַצֵר קְצָת אֶת כַּנְפוֹת אַדֶרֶת־ הַקְטִיפָה הַשְחוֹרָה שֶלוֹ, כְּדֵי שֶיוּכַל לְהָנִיעַ עַל נְקַלָה אֶת יָדָיו וְאֶת רַגְלָיו, וַיָחֶל לַחְפֹּר בָּאֲדָמָה. וּמִשוּם שֶבְּעִמְקֵי הָאֲדָמָה מִתַּחַת חִטְטוּ כְבָר הַגַמָדִים הָאֲחֵרִים, עַל כֵּן חָשַב הַמֶלֶךְ, כִּי הָאוֹר אֲשֶר הִתְאַוָה אֵלָיו כָּל כַּךְ, מְקוֹמוֹ בְּמַעֲלֵה הָאֲדָמָה, וַיוֹסֶף לַחְפֹּר מִלְמָעְלָה; וּמִשוּם שֶהַגַמָדִים טֶרֶם הִמְצִיאוּ אָז אֶת הַקַרְדֹם לַחְפֹּר בָּהֶן. הַדָבָר הַזֶה גָרַם לוֹ כְאֵב אָנוּש, כִּי לֹא הִתְרַגֵל לְכָךְ. אֲבָל תַּאֲוָתוֹ לָאוֹר הֵן הָיְתָה כָּל כַּךְ עַזָה!
שְלֹשֶת אַלְפֵי שָנָה חָפַר מֶלֶךְ הַגַמָדִים, חָפֹר וְעָלֹה לְמָעְלָה. עוֹר אֶצְבְּעוֹתָיו נַעֲשָׂה כְבָר דַק מְאֹד מִן הָעֲבוֹדָה, וְכַפּוֹתָיו הַקְטַנוֹת נִשְקְפוּ מִתּוֹךְ אַדֶרֶת־הַקְטִיפָה הַשְחוֹרָה שֶלוֹ בְצֶבַע אָדֹם־וַרְדִי. אַךְ אֶת הָאוֹר טֶרֶם רָאָה עוֹד. רַק מֵעִמְקֵי הָאֲדָמָה מִתַּחַת הִתְנוֹצְצָה עוֹד נְקֻדַת תְּכֵלֶת קְטַנָה, מִן הַמְעָרָה הַשְבִיעִית אֲשֶר הָיְתָה לוֹ. אֲבָל מִסָבִיב וּמִמוּל לוֹ הִשְחִיר הַחֹשֶךְ. גַם בְּשָׂרוֹ כָּחַש קְצָת וְחָטְמוֹ נִתְחַדֵד עוֹד יוֹתֵר. אָז הִתְיַשֵב בְּדַעְתּוֹ, אוּלַי טוֹב לוֹ לָשוּב אֶל עַמוֹ. אַךְ יָרֹא יָרֵא פֶּן יָסִירוּ אֶת נִזְרוֹ מֵעַל רֹאשוֹ וְיַשְלִיכוּהוּ לְבֵית הַמְשֻגָעִים. וּבְכֵן שָב אֶל עֲבוֹדָתוֹ בְּכַפּוֹתָיו אֲשֶר צִבְעָן הָפַךְ וָרֹד־אֲדַמְדַם, וַיַחְפֹּר עוֹד שְלֹשֶת אַלְפֵי שָנָה. וְהָחֹשֶךְ אֲשֶר מִסָבִיב הָלַךְ הָלֹךְ וָרָב, הָלוֹךְ וְעָבֶה, עַד אֲשֶר גַם נְקֻדַת הַתְּכֵלֶת־הַכֵּהָה נֶעֶלְמָה בְּמַעֲמַקֵי תַּחְתִּיוֹת. כַּאֲשֶר לֹא יָכוֹל עוֹד לִרְאוֹת דָבָר סְבִיבוֹ, חָדַל לַחְפּוֹר וַיִקְפֹּץ לְמַעְלָה, כִּי חָפֵץ לְרוֹצֵץ אֶת גֻלְגָלְתּוֹ; בְּמִדָה כָּל כַּךְ נוֹרָאָה הָיְתָה רוּחוֹ נֶעְכָּרָה.
וְאָז נִבְקְעָה פִּתְאֹם הָאֲדָמָה מוּל לְרֹאשוֹ, וְהוּא צָעַק בְּקוֹל רָם מֵהִתְפַּעֲלוּת וַיַעֲצֹם אֶת עֵינָיו מִכְּאֵב הָאוֹר הַבָּהִיר. כָּל כַּךְ רַבּוּ הַצְבָעִים שָם לְמַעְלָה, עַד שֶנִדְמֶה כְּאִלוּ אֶלֶף סַכִּינִים מַבְהִיקִים דוֹקְרִים אֶת לִבּוֹ. וּבַמָרוֹם, בַּתְּכֵלֶת אֲשֶר מֵעַל לָאָרֶץ, בְּמָקוֹם יוֹתֵר גָבֹהַ מֵחֲפִירָתוֹ – כְּאִלוּ הוּצְקוּ כָל הַצְבָעִים כְּאֶחָד – עָמַד כַּדוּר קוֹרֵן גָדוֹל וְהַכֹּל הָיָה אוֹר אֶחָד.
אַךְ בְּחֶפְצוֹ לְהִסְתַּכֵּל בַּמַרְאֶה הַזֶה וַיִפְקַח אֶת עֵינָיו שוּב, נִתְעַוֵר מִיַד וַיִפֹּל עַל מִצְחוֹ אָרְצָה. וַיַרְגֵש בַּחֲלֹש לֶב־הַמֶלֶךְ אֲשֶר בּוֹ, וּבְהִדָבֵק אַדַרְתּוֹ הַשְחוֹרָה אֶל עוֹר בְּשָׂרוֹ מִגֹדֶל פַּחְדוֹ, וְהוּא הוֹלֵךְ וּמִתְקַטֵן יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וְחָטְמוֹ מִתְחַדֵד יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וּפִתְאֹם קָפַץ וְחָזַר לְתוֹךְ הָאֲדָמָה.
מֵהַיוֹם הַהוּא נִתְהַווּ הֶחֳלָדִים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וְעַל כֵּן אַדֶרֶת קְטִיפָה שְחוֹרָה לֶחֳלָדִים וְכַפּוֹת גַמָדִים שֶל צֶבַע וְרָד־אֲדַמְדַם לָהֶם, וְעֵינֵיהֶם עִוְרוֹת. וְיֵש אֲשֶר בַּיָמִים שֶהַשֶמֶש מַזְהִירָה בְּאוֹר רַב, יַעֲשׂוּ לָהֶם תֵּל עָפָר וְיוֹצִיאוּ אֶת קְצֵה חָטְמָם אֶל חֲלַל הָאֲוִיר, כִּי יִתְאַווּ אֶל הָאוֹרָה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.