הֲלֹא יְדַעְתֶּם, שֶהַקוֹרְאִים מִתְהַלְכִים עֲדָרִים עֲדָרִים וּבוֹנִים לָהֶם קִנִים בַּחֲרִיצִים בֵּין הַתְּלָמִים, כְּדֵי לִהְיוֹת נְכוֹנִים בָּרֶגַע הָרִאשוֹן, שֶסַכָּנָה קְרוֹבָה, לָרוּם וּלְהִתְפַּזֵר בָּאֲוִיר, כְּקֹמֶץ שֶל גַרְעִינִים, הַנִזְרָק בִּידֵי הַזוֹרֵעַ עַל פְּנֵי הַשָׂדֶה. הַחֲבוּרָה, שֶאֲנִי נִמְנֵיתִי עָלֶיהָ, עַלִיזָה וַעֲצוּמָה, שָכְנָה בַעֲרָבָה בִּקְצֵה יַעַר גָדוֹל. טֶרֶף הָיָה לָשׂבַע, וְחָסוּת הָיְתָה עָלֵינוּ מִכָּל צַד. עַל־כֵּן הָיִיתִי מְאֻשָרָה בְחַיַי מְאֹד, לְמִן הָעֵת שֶלָמַדְתִּי לָעוּף וְכֻסֵיתִי נוֹצוֹת. רַק דָבָר אֶחָד הֵסֵב לִי דְאָגָה קְצָת – הַתְחָלַת הַצַיִד הַמְפֻרְסָם, אֲשֶר אִמוֹתֵינוּ דִבְּרוּ עָלָיו בְּלַחַש בֵּינָן לְבֵין עַצְמָן, כַּאֲשֶר תִּפְגֹשְנָה יַחְדָו.
אֶחָד מִזִקְנֵי עֲדָתֵנוּ דִבֵּר עַל לִבִּי פְעָמִים רַבּוֹת:
– אַל תִּפְחֲדִי, אֲדַמְדַמָה. – “אֲדַמְדַמָה” קָרְאוּ לִי עַל שוּם זֶה, שֶמַקוֹרִי וְרַגְלַי צֶבַע גַרְגִירֵי עֻזְרָד1 לָהֶם. – אַל תִפְחֲדִי, אֲדַמְדַמָה. אֲנִי אֶקַח אוֹתָךְ עִמִי בְיוֹם הַתְחָלַת הַצַיִד, וּבָטוּחַ אֲנִי שֶשוּם רָעָה לֹא תְאֻנֶה אֵלַיךְ.
זֶה הָיָה קוֹרֵא זָקֵן, עָרוּם מְאֹד וּבַעַל כֹּחַ עֲדַיִן, אַף עַל פִּי שֶדְמוּת פַּרְסָה נִסְתַּמְנָה כְבָר בְּחָזֵהוּ וּפֹה וָשָם הָפְכוּ נוֹצוֹתָיו לָבָן. בִּימֵי נְעוּרָיו נִפְצְעָה כַּנְפוֹ הָאַחַת עַל יְדֵי כַדוּר קָטָן. מִשוּם כַּךְ נַעֲשׂוּ תְנוּעוֹתָיו כְּבֵדוֹת קְצָת. הוּא הָיָה מִתְכּוֹנֵן תְּכוּנָה רַבָּה בְטֶרֶם שֶיִתְעוֹפֵף לְמָעְלָה: הָיָה מִתְמַהְמֵהַּ, אַךְ תָּמִיד מָצָא לוֹ מוֹצָא מִן הַמְבוּכָה. פְּעָמִים שֶהָיָה לוֹקֵחַ אוֹתִי אִתּוֹ אֶל קְצֵה הַיַעַר. שָם עָמַד בַּיִת קָטָן מְשֻנֶה, שֶהִתְחַבֵּא בֵּין עֲצֵי עַרְמוֹנִים. תָּמִיד הָיָה הַבַּיִת סָגוּר עַל מַסְגֵר וְשָקוּעַ בְּדֻמִיָה וְנִדְמָה לִמְאוּרָה רֵיקָה.
– רְאִי נָא אֶת הַבַּיִת הַזֶה, – אָמַר אֵלַי הַזָקֵן: – כַּאֲשֶר תִּרְאִי עָשָן מִתְאַבֵּךְ מִמַעַל לְגַגוֹ וְדַלְתּוֹ פְתוּחָה וּתְרִיסָיו מוּסָרִים – הֲרֵיהוּ סִימָן רַע לָנוּ.
וַאֲנִי בָטַחְתִּי בוֹ, כִּי יָדַעְתִּי, שֶהַיָמִים הָרָעִים עָבְרוּ כְבָר לֹא אַחַת וּשְתַּיִם עַל רֹאשוֹ. וְאָמְנָם בְּבֹקֶר נָאֶה אֶחָד – עִם עֲלוֹת הַשַחַר הָיָה הַדָבָר – שָמַעְתִּי פִתְאֹם קוֹל קוֹרֵא אֵלַי מִתּוֹךְ הֶחָרִיץ:
– אֲדַמְדַמָה, אֲדַמְדַמָה!..
זֶה הָיָה תַרְנְגוֹלִי הַזָקֵן שֶעָמַד עַל גַבִּי. עֵינָיו הָיוּ מְשֻנוֹת שֶלֹא כְרָגִיל.
– מַהֲרִי, מַהֲרִי, – לָחַש אֵלַי, – לְכִי אַחֲרַי וַעֲשִׂי כָמוֹנִי…
אֲנִי הָלַכְתִּי אַחֲרָיו שְקוּעָה לְמֶחֱצָה בְּשֵנָה. אֲנַחְנוּ לֹא עַפְנוּ, גַּם לֹא נִתַּרְנוּ, אֶלָא רַצְנוּ כְּעַכְבָּרִים. וּבְעָבְרִי לִפְנֵי הַבַּיִת הַקָטָן רָאִיתִי וְהִנֵה עָשָן מְתַמֵר מִתּוֹךְ הָאֲרֻבָּה, הַתְּרִיסִים פְּתוּחִים, וְלִפְנֵי הַדֶלֶת הַפְּתוּחָה לָרְוָחָה עָמְדוּ הַצַיָדִים מְזֻיָנִים בְּכָל כְּלֵי זֵינָם, וּכְלָבִים מְקַפְּצִים סוֹבְבִים אוֹתָם. בְּרֶגַע עָבְרֵנוּ עַל פְּנֵיהֶם קָרָא אֶחָד הַצַיָדִים:
– בָּרִאשוֹנָה נֵצֵא לָצוּד בָּעֲרָבָה, וְאַחֲרֵי פַת שַחֲרִית – בָּיָעַר.
אָז הֲבִינוֹתִי, מַדוּעַ נָהַג אוֹתִי חֲבֵרִי הַזָקֵן אַחֲרָיו אֶל הַיָעַר. בְּכָל זֹאת דָפַק לִבִּי בְּחָזְקָה מִיִרְאָה, מִדֵי אַעֲלֶה עַל זִכְרוֹנִי אֶת חֲבֵרַי הָאֻמְלָלִים.
פִּתְאֹם לָפֶתַע, בְּטֶרֶם הִגַּעְנוּ אֶל קְצֵה הַיַעַר, וְהִנֵה פָשְטוּ הַכְּלָבִים וַיָרוּצוּ אֶל עֶבְרֵנוּ…
– שְחִי לֶעָפָר, שְחִי לֶעָפָר!… – קָרָא אֵלַי הַזָקֵן וַיִשְתַּטַח עַל הָאָרֶץ.
וּבְרֶגַע זֶה הִתְנַשֵׂא בַּמֶרְחָק שֶל עֶשֶׂר צְעָדִים מִמֶנוּ וָהָלְאָה שְׂלָו נִבְהָל וְנִרְעָש בְּקֹל צְעָקָה אֲיֻמָה, וַיִפְרֹשׂ אֶת כְּנָפָיו לְכָל רָחְבָּן וַיִפְתַּח אֶת מַקוֹרוֹ. קוֹל שָאוֹן גָדוֹל הִגִיעַ לְאָזְנִי, וְאָבָק, אֲשֶר רֵיחַ מְשֻנֶה לוֹ, לָבָן וְחָמִים לְגַמְרִי, לַמְרוֹת מַה שֶהַשֶמֶש זֶה רַק עַתָּה יָצָא עַל הָאָרֶץ, כִּסָה אוֹתָנוּ. פַּחַד גָדוֹל כָּל כַּךְ נָפַל עָלַי, שֶלֹא יָכֹלְתִּי לָרוּץ עוֹד. לְאָשְרִי הִגַעְנוּ כְּבָר עַד הַיַעַר. חֲבֵרִי הִתְחַבֵּא מֵאַחֲרֵי אַלוֹן קָטָן, וָאֲנִי בָחַרְתִּי לִי מָקוֹם עַל יָדוֹ, וְשָם יָשַבְנוּ נֶחְבָּאִים וְהִשְגַחְנוּ בְּעַד הַיָרָק.
בַּשָׂדֶה נִשְמְעוּ יְרִיוֹת נוֹרָאוֹת. עִם כָּל יְרִיָה וִירִיָה הָיִיתִי עוֹצֶמֶת אֶת עֵינַי כַּהֲלוּמַת רָעַם. אַחַר כַּךְ, כַּאֲשֶר אִמַצְתִּי אֶת לִבִּי לִפְקוֹח אוֹתָן, רָאִיתִי עֲרָבָה גְדוֹלָה וַעֲרוּמָה, כְּלָבִים רָצִים וּמְבַקְשִים וּמְחַפְּשִׂים בְּתוֹךְ הָעֵשֶׂב וּמִסְתּוֹבְבִים כִּמְטֹרָפִים. מֵאַחֲרֵיהֶם קָרְאוּ הַצַיָדִים בְּאָלוֹת וּבִקְלָלֹות. הָרוֹבִים הִבְרִיקוּ כְּנֶגֶד הַשֶמֶש. פַּעַם אַחַת נִדְמָה לִי שֶבְּתוֹךְ עֲנַן־עָשָן קָטָן מִסְתּוֹבְבִים עָלִים, אַף עַל פִּי שֶקִרְבַת הַמָקוֹם לֹא צָמְחוּ עֵצִים כְּלָל. אַךְ תַּרְנְגוֹלִי הַזָקֵן בֵּאֵר לִי, שֶאֵלוּ הָיוּ נוֹצוֹת שֶל עוֹף. וְאָמְנָם בְּמֶרְחַק מֵאָה פְּסִיעוֹת לְפָנֵינוּ נָפְלָה לְתוֹךְ הֶחָרִיץ בֵּין הַתְּלָמִים קוֹרְאָה נִפְלָאָה, אֲשֶר צֶבַע אָמוֹץ לָהּ, כְּשֶרֹאשָהּ הַזָב דָם נִתְלָה עַל צִדָהּ.
כַּאֲשֶר הִגְבִּיהָה הַשֶמֶש לַעֲלוֹת בַּשָמַיִם, וְהַחֹם גָּדַל, נִפְסְקוּ הַיְרִיוֹת פִּתְאֹם. הַצַיָדִים שָבוּ אֶל הַבַּיִת הַקָטָן, שֶמִתּוֹכוֹ נִשְמַע נֵפֶץ זְמוֹרוֹת גֶפֶן בּוֹעֲרוֹת בָּאֵש. הַצַיָדִים שׂוֹחֲחוּ בֵינָם לְבֵין עַצְמָם וַיָרִיבוּ עַל דְבַר הַיְרִיוֹת, בְּשָעָה שֶהַכְּלָבִים נִגְרְרוּ אַחֲרֵיהֶם עֲיֵפִים, וּלְשוֹנוֹתֵיהֶם תְּלוּיוֹת הַחוּצָה.
– הֵם הוֹלְכִים לִסְעֹד פַּת שַחֲרִית, – אָמַר לִי חֲבֵרִי, – הָבָה נַעֲשֶׂה כְּמוֹהֶם.
אֲנַחְנוּ הָלַכְנוּ אֶל הַשָׂדֶה, שֶהִשְׂתָּרַע לְיַד הַיַעַר – זֶה הָיָה שָׂדֶה נִרְחָב מְכֻסֶה פְרָחִים לְבָנִים שֶהֵפִיצוּ רֵיחַ שְקֵדִים וְזָרוּעַ גַרְגִירִים שְחוֹרִים שֶל כֻּסֶמֶת. פַּסְיוֹנִים גְדוֹלִים בַּעֲלֵי נוֹצוֹת צְהַבְהֲבוֹת הִתְעוֹפְפוּ שָם וְנִקְרוּ גַם הֵם, אַךְ אֶת בְּלוֹרִיתָם הָאֲדֻמָה הוֹרִידוּ וְהִשְפִּילוּ לָאָרֶץ, כְּדֵי שֶלֹא תְהֵא נִרְאֵית לֶעָיִן. כֵּן, בַּפַּעַם הַזֹאת לֹא הָיוּ גַאַוְתָנִים כְּדַרְכָּם תָּמִיד. דֶרֶךְ נִקוּר בְּזֵרְעוֹנִים שָאֲלוּ אוֹתָנוּ עַל אֹדוֹת חֲדָשוֹת הַיוֹם, מִי מֵחֲבֵרֵנוּ נָפַל לַטֶבַח, וּבְיִחוּד מִי מִקְרוֹבֵיהֶם נִזוֹק אוֹ נִצָל.
וּסְעֻדַת הַצָהֳרַיִם שֶל הַצַיָדִים, אֲשֶר הִתְחִילָה בְּדֻמִיָה נֶעֶשְׂתָה לְאַט לְאַט הוֹמִיָה וְרוֹעֶשֶת, אֲנַחְנוּ שָמַעְנוּ אֶת הַצִלְצוּל כַּאֲשֶר דָפְקוּ כוֹס אֶל כּוֹס, וְאֵת הַנֵפֶץ כַּאֲשֶר הִתְפָּרְצוּ הַפְּקָקִים מִן הַבַּקְבּוּקִים. הַזָקֵן הוֹדִיעַ, שֶכְּבָר הִגִיעָה הַשָעָה שֶנָשוּב לְהֵחָבֵא בְּמִסְתָּרֵנוּ.
בְּאוֹתָהּ שָעָה נִדְמָה, כְּאִלוּ הַיַעַר שָקוּעַ בְּשֵנָה עֲמֻקָה. אַף גְמִיעָה אַחַת לֹא הִפְרִיעָה אֶת מְנוּחַת הָאֲגָם הַקָטָן, שֶהָעִזִים הָיוּ רְגִילוֹת לִשְתּוֹת מִמֶנוּ. בִּשְׂדֵה הַשְפַנִים לֹא נִשְקַף מִתּוֹךְ הָעֵשֶׂב אַף פְּנֵי שָפָן אֶחָד. זִעֲזוּעַ מָלֵא סוֹד תָּקַף אֶת הַיַעַר, כְּאִלוּ כָל עֵשֶׂב וְכָל צִיץ הָיוּ עֲסוּקִים רַק בַּהֲצָלַת חַיֵיהֶם מִן הַסַכָּנָה הַנִשְקֶפֶת אֲלֵיהֶם. לַנְפָשוֹת הַחַיוֹת בַּיַעַר יֵש כָּל כַּךְ הַרְבֵּה מִפְלָטִים, מְאוּרוֹת, שִׂיחִים, צִבּוּרֵי קוֹצִים וַחֲרִיצִים – אֵלֶה הַחֲרִיצִים הַקְטַנִים בְּאַדְמַת הַיַעַר, שֶהַמַיִם מִתְעַכְּבִים בָּהֶם זְמַן רַב כָּל כַּךְ אַחֲרֵי רֶדֶת הַגֶשֶם.
מוֹדָה אֲנִי, שֶבְּחֵפֶץ לִבִּי הָיִיתִי נִשְאֶרֶת בְּעֹמֶק שֶל חָרִיץ כַּדוֹמֶה לָזֶה, אַךְ חֲבֵרִי בִּכֵּר עָלָיו אֶת הַמָקוֹם הַגָלוּי בְּלִי מִכְסֶה וְחָסוּת, כְּדֵי שֶהַכִּכָּר תִּהְיֶה גְלוּיָה לְעֵינָיו וְיוּכַל לִרְאוֹת אֶת הַכֹּל מֵרָחוֹק וּלְהַרְגִיש לְפָנָיו אֶת רַחֲבֵי הָעוֹלָם. וְאָמְנָם הֵיטַבְנוּ, אֲשֶר עָשִׂינוּ כָּכָה, כִּי הַצַיָדִים נִכְנְסוּ כְבָר לְתוֹךְ הַיָעַר.
הוֹי, לְעוֹלָם לֹא אֶשְכַּח אֶת הַיְרִיָה הָרִאשוֹנָה הַזֹאת שֶבַּיַעַר! יְרִיָה זוֹ שֶהִכְּתָה אֶת הֶעָלִים כַּבָּרָד הָרִאשוֹן בְּרֵאשִית הָאָבִיב, וְשֶקָרְעָה אֶת הַקְלִפָּה מֵעַל הָעֲנָפִים. שָפָן אֶחָד עָבַר כְּמוֹ חֵץ אֶת הַדֶרֶךְ, בְּתָלְשוֹ דֶרֶךְ מְרוּצָתוֹ עֵשֶׂב מִן הָאֲדָמָה בְּצִפָּרְנָיו הַפְּתוּחִים. סְנָאִי קָפַץ מֵעַל עֵץ הָעַרְמוֹן, וְהָעַרְמוֹנִים שֶהָיוּ עֲדַיִן יְרֻקִים, נָפְלוּ עַל הָאָרֶץ. מְעוּפָם הַכָּבֵד שֶל הַפַּסְיוֹנִים הַגְּדוֹלִים וְאֵיזוּ תְנוּעָה שֶל שוֹאַת פִּתְאֹם בְּתוֹךְ הָעֲנָפִים הַנְטוּיוֹת עַל גַבֵּי הָאֲדָמָה – כָּל זֶה בָּא יַחַד עִם שְאוֹן הַיְרִיָה הָרִאשוֹנָה, שֶהִפְחִידָה, עוֹרְרָה וְהִבְהִילָה אֶת כָּל הַחַי בַּיָעַר. הָעַכְבָּרִים הֶעֱמִיקוּ לְהִסְתַּתֵּר בִּמְאוּרוֹתֵיהֶם בְּתוֹךְ הָאֲדָמָה. מֵהַחוֹר אֲשֶר בְּגֶזַע הָעֵץ, שֶאֲנַחְנוּ עָמַדְנוּ מֵאַחֲרָיו יָצָא הַקַרְנָן וַיִלְטֹש אֶת עֵינָיו הַגְּדוֹלוֹת וְהָעֲגֻלֹות, אֲשֶר קָמוּ מִפַּחַד. צְרָצָרִים כְּחֻלִים, דְּבוֹרוֹת־בָּר, צִפֳּרוֹת הִסְתּוֹבְבוּ כִמְטֹרָפוֹת. חִפּוּשִית קְטַנָה, בַּעֲלַת כְּנָפַיִם מַבְרִיקוֹת, יָשְבָה עַל־יַד מַקוֹרִי, אַךְ אֲנִי בְּעַצְמִי הָיִיתִי נִפְחֶדֶת כָּל כַּךְ, שֶלֹא עָלָה עַל דַעְתִּי לְהִשְתַּמֵש בְּפַחְדוֹ וּלְטָרְפֵהוּ.
רַק הַזָקֵן הָיָה שָלֵו כְּמִקֹדֶם. הִקְשִיב רַב קֶשֶב אֶל נִבְחַת הַכְּלָבִים וְאֶל יְרִיוֹת הָרוֹבִים, וְאוֹתוֹת שָׂם לִי מִזְמַן לִזְמָן, בְּהִתְקָרֵב הַצַיָדִים וְהַכְּלָבִים אֵלֵינוּ. אָז הִתְרַחַקְנוּ מִמְקוֹמֵנוּ, כְּדֵי שֶלֹא יַעֲלֶה רֵיחֵנוּ בְּאַפָּם וְהִסְתַּתַּרְנוּ בְּתוֹךְ הַיֶרֶק. פַּעַם אַחַת נִדְמָה לִי, כִּי אָבָדְנוּ. שְׂדֵרַת הָעֵצִים, שֶהָיָה עָלֵינוּ לַעֲבוֹר בָּהּ – שְנֵי צַיָדִים שָמְרוּ עָלֶיהָ מִשְנֵי עֲבָרֶיהָ. מִן הַצַד הָאֶחָד הָיָה בָּחוּר גָּבוֹהַּ בַּעַל זָקָן שָחוֹר, שֶכְּלֵי־זַיִן אֲמִתִּים צִלְצְלוּ עָלָיו מִדֵּי פַעַם, כַּאֲשֶר יָנוּעַ: לַהַב שֶל צַיָדִים, תְּלִי, תַּרְמִיל שֶל אֲבַק שְׂרֵפָה, מִלְבַד גֵיטְרוֹת2 גְבוֹהוֹת שֶהָיוּ מְפֹרָפוֹת בִּפְרִיפוֹת לְמַעְלָה מִבִּרְכָּיו, שֶהוֹסִיפוּ לוֹ גֹבַה עַל קוֹמָתוֹ. מִן הַצַד הַשֵנִי עָמַד זָקֵן בַּעַל קוֹמָה קְטַנָה סָמוּךְ אֶל עֵץ וְעִשֵן אֶת מִקְטַרְתּוֹ בִּמְנוּחָה וּמִצְמֵץ אֶת עֵינָיו, כְּאִלוּ שֵנָה נוֹפֶלֶת עָלָיו. אֶת זֶה הָאַחֲרוֹן לֹא יָרֵאתִי, אֲבָל הַלָז, הָרָם…
– אֵינֵךְ מְבִינָה כְּלוּם, אֲדַמְדַמָה, – אָמַר אֵלַי חֲבֵרִי בִּצְחוֹק.
וּבְלִי שוּם מוֹרָא וָפַחַד פָּרַשׂ אֶת כְּנָפָיו לְכָל רָחְבָּן וַיַעֲבוֹר מְהֵרָה כִּמְעַט לְרַגְלֵי הַצַיָד הַנוֹרָא בַּעַל הַזָקָן.
וְזֶה הַדָבָר: הַבָּחוּר הֶעָלוּב הָיָה עָמוּס כָּל כַּךְ כְּלֵי צַיָדִים, וְכָל כַּךְ קִבֵּל הֲנָאָה מִבְּגָדָיו, בְּהִתְבּוֹנְנוֹ לִרְגָעִים בְּעַצְמוֹ מֵרֹאשוֹ וְעַד רַגְלָיו, שֶבָּרֶגַע אֲשֶר כּוֹנֵן אֶת הָרוֹבֶה אֶל הַמַטָרָה, הִתְרַחַקְנוּ אֲנַחְנוּ כְבָר מֵעָלָיו יוֹתֵר מִמְטַחֲוֵי קָשֶת. הוֹי, לוּ יָדְעוּ הַצַיָדִים, הָאוֹמְרִים בְּלִבָּם, כִּי לְבַדָם הֵם בְּאֵיזוֹ פִּנָה חֲשֵכָה בַּיַעַר, כַּמָה עֵינַיִם קְטַנוֹת שוֹמְרוֹת אֶת כָּל תְּנוּעוֹתֵיהֶם מֵאַחֲרֵי הַשִׂיחִים, כַּמָה מַקוֹרִים קְטַנִים וְחַדִים עוֹצְרִים בְּרָב כֹּחַ בְּעַד צְחוֹקָם שֶלֹא יִתְפָּרֵץ לְמַרְאֶה שְגִיאוֹתֵיהֶם.
אֲנַחְנוּ הָלַכְנוּ, הָלַכְנוּ בְּלִי הֶפְסֵק. לֹא מָצָאתִי טוֹב מִלֶכֶת אַחֲרֵי חֲבֵרִי. כְּנָפַי הִתְפַּשְטוּ עִם כְּנָפָיו יַחְדָו, וְנָחוּ בְּלִי נוֹעַ, כַּאֲשֶר הוֹרִיד הוּא אֶת כְּנָפָיו.
גַּם עַתָּה עוֹדֶנִי רוֹאֶה לְנֶגֶד עֵינַי אֶת כָּל הַמְקוֹמוֹת, אֲשֶר עָבַרְנוּ בָּהֶם: שְׂדֵה הַשְפַנִים, שֶפִּנוּ מֵעָלָיו אֶת כָּל הַשִׂיחִים, וְשֶהָיָה מְכֻסֶה מְאוּרוֹת קְטַנוֹת לְרַגְלֵי הָעֵצִים הַצְהַבְהַבִּים. נֵד שֶל אַלוֹנִים בַּעֲלֵי צַמָרוֹת גְדוֹלוֹת, אֲשֶר נִרְאָה לִי, כְּאִלוּ הַמָוֶת אוֹרֵב שָם עַל כָּל צַעַד. הַשְׂדֵרָה הַיְרֻקָה הַקְטַנָה, אֲשֶר אִמִי הַקוֹרְאָה הָיְתָה מְנַהֶגֶת אוֹתָנוּ הָאֶפְרוֹחִים, לִפְעָמִים קְרוֹבוֹת כָּל כַּךְ לְהִתְחַמֵם שָם נֶגֶד הַשֶמֶש, וַאֲשֶר אֲנַחְנוּ הַפְּעוּטִים הָיִינוּ מְדַלְגִים וּמְקַפְּצִים שָם וּמְנַקְרִים וּבוֹלְעִים נְמָלִים אֲדֻמוֹת שֶזָחֲלוּ עַל רַגְלֵנוּ, וַאֲשֶר שָם הָיִינוּ פוֹגְשִים פַּסְיוֹנִים קְטַנִים גֵּאִים וּמִתְנַהֲלִים בִּכְבֵדוּת כְּאֶפְרוֹחֵי תַרְנְגֹלֶת וּמְסָרְבִים לְצַחֵק עִמָנוּ!
אֲנִי רָאִיתִי כְּמוֹ בַחֲלוֹם אֶת שְׂדֵרָתִי הַקְטַנָה בָּרֶגַע שֶעָבְרָה בָהּ אַיָלָה צוֹעֶדֶת בְּרַגְלֶיהָ הַדַּקוֹת, מַרְחִיבָה לִפְקוֹחַ אֶת עֵינֶיהָ וּנְכוֹנָה בְּכָל עֵת וּבְכָל שָעָה לִבְרוֹחַ בִּקְפִיצָה. וְהִנֵה הָאֲגָם הַקָטָן, שֶהַקוֹרְאִים בָּאִים כְּנוּפִיוֹת כְּנוּפִיוֹת, חֲמִשָה עָשָׂר, גַּם שְלֹשִים יַחְדָו, עוֹלִים בְּבַת אַחַת מִן הַשָׂדֶה לִשְתּוֹת מַיִם מִן הַנַחַל, וְלִזְרוֹק עַל גוּפָם טִפּוֹת שֶהִתְגַלְגְלוּ עַל פְּנֵי הַנוֹצוֹת הַמַבְרִיקוֹת… בְּאֶמְצַע הָאֲגָם הַזֶה הָיְתָה חוֹרְשָה קְטַנָה שֶל עֲצֵי אַלוֹנִים, וּבָאִי הַזֶה הִסְתַּתַּרְנוּ. צָרִיךְ הָיָה, שֶחוּש־הָרֵיחַ שֶל הַכְּלָבִים יִצְטַיֵן בְּיוֹתֵר, כְּדֵי לִמְצֹא אוֹתָנוּ פֹה. אֲנַחְנוּ כְּבָר שָהִינוּ שָם כְּרֶגַע, וְהִנֵה נִגְשָה אֶל הַמָקוֹם הַזֶה קָרְצִית3 אַחַת, פּוֹסַעַת עַל שָלֹש רְגָלִים וּמַשְאִירָה אַחֲרֶיהָ עִקְבוֹת דָם בְּתוֹךְ הָאֵזוֹב.
כָּל כַּךְ קָשֶה הָיָה לְהַבִּיט אֵלֶיהָ, עַד שֶהִסְתַּרְתִּי אֶת רֹאשִי תַּחַת הֶעָלִים. אַךְ אֲנִי שָמַעְתִּי, כֵּיצַד שָתְתָה הַפְּצוּעָה מִן הַבִּצָה, בְּשָאֲפָהּ אֲוִיר בִּכְבֵדוּת מִקַדַחַת.
הַיוֹם נָטָה לַעֲרוֹב, קוֹל הַיְרִיוֹת הִתְרַחֵק, הָלַךְ הָלוֹךְ וּפָחוֹת, אַחַר כַּךְ נִשְתַּתֵּק לְגַמְרִי. הַצַיִד נִגְמַר. אָז שַבְנוּ חֶרֶש אֶל הַשָׂדֶה, כְּדֵי לְהִוָדַע מַה שְלוֹם חֲבֵרֵינוּ. בְּעָבְרֵנוּ לִפְנֵי הַבַּיִת הַקָטָן נִגְלָה מַרְאֶה נוֹרָא לְעֵינַי:
עַל קְצֵה הַחֲפִירָה שָכְבוּ מְתוּחִים בְּשוּרָה – אַרְנָבוֹת בַּעֲלוֹת עוֹר כָּתֹם, שְפַנִים קְטַנִים אֲמֻצִים בַּעֲלֵי זְנָבוֹת קְטַנִים וּלְבָנִים; כַּפּוֹתֵיהֶם הַקְטַנוֹת, שֶהַמָוֶת חִבֵּר אוֹתָן, נִדְמוּ כִמְבַקְשוֹת רַחֲמִים, עֵינֵיהֶם הַכָּבוֹת – כְּבוֹכוֹת. וְעוֹד הָיוּ שָם קוֹרְאִים אֲדֻמִים, גַם אֲמֻצִים, אֲשֶר אוֹת פַּרְסָה נִסְתַּמֵן בַּחֲזוֹתֵיהֶם, כְּמוֹ בְחָזֵהוּ שֶל חֲבֵרִי, וּצְעִירִים, יְלִידֵי הַשָנָה הַזֹאת, שֶמִתַּחַת לְנוֹצָתָם צָמְחָה עֲדַיִן כִּשוּת, כְּמוֹ תַחַת נוֹצָתִי. הֲיֵש דָבָר מַעֲצִיב יוֹתֵר מִמַרְאֵה עוֹף מֵת? – הַכְּנָפַיִם מִתְפַּלְלוֹת לְחַיִים. וְכַאֲשֶר אַתָּה רוֹאֶה אוֹתָן מְחֻבָּרוֹת אֶל הַגּוּף, רַעַד עוֹבֵר בְּעַצְמוֹתֶיךָ. קָרְצִית גְּדוֹלָה יָפָה וּשְלֵוָה נִדְמְתָה כִישֵנָה; לְשוֹנָה הַוְרֻדָּה הַקְטַנָה הָיְתָה שְלוּחָה הַחוּצָה, כִּנְכוֹנָה לָלֹק דְבַר מָה.
וְשָם עָמְדוּ גַם הַצַיָדִים, כְּפוּפִים עַל הַחֲלָלִים, מָנוּ וְסָפְרוּ וְשָׂמוּ בִכְלֵיהֶם אֶת הָרַגְלַיִם הַמְאָדָמוֹת, אֶת הַכְּנָפַיִם הַשְבוּרוֹת, וְשוּם רֶגֶש כָּבוֹד לֹא הָיָה בְלִבָּם אֶל הַפְּצָעִים הַשוֹתְתִים… הַכְּלָבִים שֶכְּבָר הָיוּ קְשוּרִים בַּשַלְשְלָאוֹת, נְכוֹנִים לַדֶרֶךְ, הֵנִיעוּ בְּשִׂפְתֵיהֶם, כִּנְכוֹנִים לָשוּב וְלַחְתּוֹר לְתוֹךְ הַיָעַר.
הוֹי, מַה גְדוֹלָה הָיְתָה הַשֶמֶש שֶיָרְדָה לִשְקוֹעַ שָם בַּמֶרְחָק! וְהֵם כֻּלָם הָלְכוּ לְדַרְכָּם עֲיֵפִים, וּצְלָלִים אֲרֻכִּים נִמְשְכוּ אַחֲרֵיהֶם עַל פְּנֵי תִּלֵי הֶעָפָר וְעַל הַמַסְלוּלִים, שֶכְּבָר הָיוּ לַחִים מִטַל הָעֶרֶב. כַּמָה קִלַלְתִּי אוֹתָם, כַּמָה שְׂנֵאתִים – גַם אֶת הָאָדָם, גַם אֶת הַחַיָה – אֶת כָּל חֶבֶר הָרוֹצְחִים הָאֵלֶה… גַם לִי, גַם לַחֲבֵרִי לֹא הָיָה דֵי אֹמֶץ־לֵב לִקְרֹא כְרָגִיל קְרִיאַת שָלוֹם לְיוֹם הָעוֹבֵר וְשוֹקֵעַ.
בְּדַרְכֵּנוּ מָצָאנוּ בַּעֲלֵי חַיִים קְטַנִים אֻמְלָלִים, שֶהוּמְתוּ בְּמִקְרֶה וְשֶנִשְאֲרוּ מוּטָלִים לְמַאֲכָל לַנְמָלִים: עַכְבְּרֵי שָׂדֶה, שֶפִּיהֶם מָלֵא חוֹל, קִפּוֹדִים וְצִפָּרֵי דְרוֹר שֶהוּמְתוּ בְּשַעַת מְעוּפָם וְשֶהָיוּ מוּטָלִים עַכְשָו עַל גַּבָּם, וְרַגְלֵיהֶם הַגְלוּדוֹת פְּרוּשׂוֹת נֶגֶד לֵיל־הַסְתָו הָעוֹטֶה אוֹרָה, קְרִירוּת וְלַחוּת. אַךְ יוֹתֵר מִכֹּל הָיָה הַלֵב מֻרְתָּח
מִן הַקְרִיאוֹת הַמַעֲצִיבוֹת הַמְלֵאוֹת גַעְגוּעִים, שֶנִשְמְעוּ פֹה וָשָם בִּקְצֵה הַיַעַר עַל יַד הָאָחוּ וּבַסוּף שֶעַל הַיְאוֹר, וְשֶנִשְאֲרוּ בְּלִי תְשוּבָה…
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.