¹

 

א. מכתב מקהלת עזה לפוסטאט    🔗

(בין שנות תש“ע – ת”ת, 1010 – 1040)

ידיעותינו על עזה מזמן הכבוש הערבי עד מסעי הצלב‏ הן מועטות מאד. ידוע לנו שעזה מלאה תפקיד חשוב בחיי היהודים בא“י בימי שלטון ביזנטיה. באותו זמן אסור היה ליהודים להכנס ולשבת בירושלים והיו מתקבצים לעזה בימי החגים מכל הקהלות שבדרום הארץ. היא שמשה, איפוא, מעין מרכז דתי בדרום, דוגמת טבריה בצפון. סופר קראי קדמון כותב בפירושו לדניאל²: “כי טרם בואו (של ישמעאל) לא יכלו ‏ לבא אל ירושלים, ומארבע כנפות הארץ היו באים‏ אל טבריה ואל עזה לתאות המקדש”. וכך כותב גם סהל בן מצליח בהקדמתו לספר המצות³ שלו: “והיו היהודים אשר במזרח באים אל מדינת מעזיה ( = טבריה) להתפלל שם, ואשר במערב היו באים אל מדינת עזה, ואשר בארץ הנגב היו באים אל מדינת ‏ צער”.‏ אבל על הישוב ‏ היהודי שבה מזמן הכבוש הערבי אנו יודעים מעט מאד. ואולם אין ספק שבמשך כל התקופה הזאת היתה קיימת בעזה קהלה יהודית. בין חכמי המסורה הקדמונים, שחיו במאה השמינית ותחלת התשיעית, נמנה ר' משה העזתי הנקדן⁴. החכם המפורםם ר' אפרים בר' שמריה, שעמד כמחציתה הראשונה של המאה הי”א בראש קהלת בני א"י בפוסטאט־קהירא היה בן עזה, וחותם את עצמו: אפרים בר' שמריה העזתי⁵. אפשר למצא עוד פרטים אחדים על יהודי עזה באותה תקופה, וזהו כמעט הכל. מפני זה יש חשיבות מיוחדת למכתב המתפרסם כאן, לפי שעה המכתב הראשון מראשי קהלה זו שהגיע אלינו.

מכתב זה, שמוצאו מן הגניזה הקהירית, נמצא באוסף הפפירוסים של ארצהרצוג ריינר בוינה. הרב ד“ר א. ז. שווארץ וד”ר א. שטרויס הואילו בטובם לשלוח לי צלום ממנו, והנני מביע להם בזה את תודתי הנאמנה⁶. ראשו חסר, ועל כן אין לדעת את זמנו המדויק ולקבוע בודאות גמורה את המקום שאליו נשלח, ורובו הגדול מטושטש מאד ובקושי הצלתי ממנו מה שהצלתי. מכל מקום אפשר לעמוד על ענינו בברור ולקבוע בקירוב את זמנו ואת המקום שאליו נשלח. קרוב הדבר לודאי שנשלח לראשי הקהלה הארצישראלית אשר בפוסטאט ותכנו הוא:‏ מבורך בן נתן העזתי הלך למצרים כדי להעלות לא"י את ארונו של אחיו עמרם שנפטר בארץ פיתום, היא פיום במצרים העליונה, ולקחת מה שהניח מרכושו כי מבורך הוא היורש לעמרם ומבורך היו שתי אחיות, ואחת מהן גם ילדה שלשה בנים. חכם אחד ושמו אפרים, כנראה בן שמריה, מיושכי פוסטאט חשב שאין כל הירושה מגיעה למבורך, והנה באים חכמי עזה וראשיה להביע את תמהונם על זה ולבסס את צדקת תביעתו של בן עירם מבורך. מרבים הם לדבר על דין אמת ומשפט צדק, ומתוך ‏ שחששו שמא פוגעים ‏ הם בכבודם של חכמי פוסטאט החשובים הם מתנצלים: “ולא נצרכנו להודיע‏ כל ההזהרות שהזהירנו הקב”ה, לפי שאתם חכמים ונבונים ומביני דבר מתוך דבר, ואין אנו אלא כמזכירים".

חתימתו של המכתב ‏הוא “מאחיכם קהל עזה ומהנעתקים אליה”, ובאו על החתום חמשה עשר איש מראשי עזה ומן הנעתקים אליה. ‏שתי המלים האחרונות אומרות: דרשונו. ‏ נראה שלרגלי איזה מעשה שקרה, או לרגלי פקודת השלטון, הוכרחו היהודים שישבו בקהלות ובכפרים שבסביבות עזה להעתיק מושבם לעזה, אבל אין לנו ידיעה אחרת ברורה על כך ועל המאורע שגרם לזה.

ידיעה על צרות ונדודים שעברו על קהלת עזה (ועל קהלות אחרות בא"י) סמוך לאותו זמן שבו נכתב המכתב שלפנינו אנו מוצאים גם במכתב אחד של ר' “שמואל הרביעי בחבורה בירבי”, הוא החכם והפייטן החשוב ר' שמואל בר' הושענא⁷. המכתב נמצא באוצר הספרים של קהלת ברלין במעטפה מסומנת 4.A) וצילום ממנו שלח לי בטובו לפנִי שנים אחדות הד“ר מ. זולאי. המכתב קרוע לשנים לכל ארכו, ואחד משני חלקיו חסר. נוסף לזה מטושטש הוא בכמה מקומות. את זמנו יש לקכוע לפני שנת תשע”א (1011), כי במכתב ששלח ר' שמואל באותה שנה להחכם המפורסם רב שמריה בר' אלחנן הוא חותם כבר את עצמו: “שמואל השלישי בחבורה”⁸, ובכן נתעלה כבר מרביעי לשלישי.‏ המכתב נשלח, כנראה, לכבוד גדולת קדושת מרנא ורבנא אברהם החכם והנבון ששמו נזכר בשורה שניה. הוא מזכיר לו שכבר שלח לו מכתבים אחדים “ואיני יודע ‏ אם הגיעו לידך אם לאו”, ומבקשו ש“אל יחשוך מכתביו.‏ וכבר הוגדנו⁹ מקצת [מה שנוד]ע מהכנעת שני השוטנים אחד שבמצרים והאחד אשר אצלנו¹⁰ והנני כותבם [בחרוזים], שלח אחרי רבנא הלל ותלמדהו אותם בפירושם יפה יפה¹¹ שיאמר אותם [לפני]…. רב' אברהם ורב' שמעיה…. וכן לפני השר ישמרהו צור”¹². ואחרי שורות אחדות מתחיל הוא לספר‏ על המאורעות בצורה חרוזית. שמח הוא שאלהים ‏נתן לישראל מושיעים. “ולתוך מכמרתם נפלו מפלת רשעים”. מדבר הוא על זה שלפני “….ערלים אדומים¹³ אגגים אכזרים השטינו סגולה”. אחד מן השוטנים האלה עשה מלאכתו ב“צען זה בגבול כנען, השוו אחת מלה….. וירחיבו עלי פיהם לעשות כלה….. והפשיטו עורי הקדירו אורי ותארי בעלט ואפלה”. וכאשר “צרחי וזעקי ונאקי למעלה עלה” אז באה התשועה “והגזרה בטלה”, ואחד השוטנים “העריץ והפריץ מרכיל ומקריץ¹⁴ יומם ולילה” טובע במצולה¹⁵. זהו כנראה גורלו של השוטן אשר‏ במצרים, ואחר כך הוא מספר מה שעשה חברו‏ בארץ ישראל. שאת יושביה “הִרוָה¹⁶ לענה והגדיל בה יללה”….. ובני ציון עִיסָה¹⁷,‏ ודרי עכו הִשְׁסָה, ואנשי צור הֶגְלָה…… ובני עזה גידד¹⁸ וקהל חצריה¹⁹ נידד".

למדים אנו מכאן שהיושבים בסביבות עזה הוכרחו לנדוד ממקומם. חלק מהם התישב לנכון בעזה ואולי גם נשארו כמה מהם לשבת בה בקביעות. פרטי המאורעות האלה אינם ברורים לנו לפי שעה ואין לדעת אם יש להם קשר עם “הנעתקים” לעזה הנזכרים במכתב שלפנינו או לא. יש גם להעיר שאין הכרח שהמכתב נכתב באותה שנה שבה נעתקו בני הסביבה לעזה. אפשר שעוד כעבור‏ מספר שנים היו הנעתקים מהוים חטיבה מיוחדת וניכרת בעזה.

על זמנו של המכתב אפשר לעמוד מזה, שאחד החתומים עליו, וכנראה המיוחד והחשוב שבהם, חכם הקהלה וסופרה²⁰, הוא “ישועה החבר בסנהדרין גדולה בירבי נתן ‏נין גור אריה”²¹. בשנה זו פרסם ד“ר מ. זולאי בידיעות ‏המכון לחקר השירה העברית, כרך ג', לט” קע“ו ואילך, את קינתו של ישועה זה על בנו יחידו יאשיהו שנפטר‏ בי”ט אדר שני שנת דתשפ“ו (1026). בנו זה היה רך בשנים אבל “בקי בחכמה” ו”ראוי לישיבה“, ‏ובכן היה כבן ט”ו. בשים לב לזה אפשר לקבוע את זמנו של מכתבנו בקירוב בין שנות תש“ע – ת”ת (1010 – 1040). אם נקבל את ההשערה שאברהם בר מבשר, החתום השני במכתבנו, הוא הוא החתום יחד עם ר' אפרים ‏ בר שמריה על קיום שטר בשנת תשצ“ז (עי' לעיל עמ' 1, הערה 5), ובאותה שנה היה כבר במצרים²², יהא עלינו להקדים את זמנו לפני תשצ”ז.

[כ"י ווינא, אוסף ארצהרצוג ריינר]

……………………….

………. ומי [יוכל] למלל גבורותיו

ול…… נפלאותיו כאומר מי ימלל גבורות

יי' ישמיע כל תהלתו²³. מגמת מכתבינו אליכם אחינו

5 עבור מבורך בן נתן העזתי אש[ר] שבֿ אל ארצכם לשאת

ארונו שלאחיו עמרם הנפטר בארץ פיתום ולקחת מה

שהניח כי הוא היורש. וגע כתבו אלינו יאמר כי כׄ גׄ קׄ מׄ ורׄ²⁴

אפרים החבר שֿצׄ אמר שלא אֿתֿןֿ ל[ו] דבר….

…………….. קה מהם ותמהנו

10 על זה שֿאֿםֿ כֿןֿ הֿדֿבֿרֿ [יש] טענת תרעומת ומודיעים אנו

לכבודכם כי נתן בן עמרם נׄעׄ נשא [ב]תחלה בת דודו לו

לאשה וילדה לו בת וגידלתה ומאחר כן מתה ועוד נשא

אשה אחרת וילדה לו עמרם זה הנאסף ומבורך ובת

אחת והשיא שתי הבנות בחייו והכניסם על בעליהם

15…. ן יתר…²⁵ וילדה הבת שמאשה הראשונה

בת וג[ם] לבת בת והולידה הבת האחרת אחות אלו שני

האחים הנזכרים למעלה שלשה בנים והאחד עתה הוא

אצלכם ו[את]ם יֿוֿדֿעים כי אילו היה העזבון מהאב לא היה

[לבנות] בו לא ירושה ולא עישור²⁶ על אחת כֿמֿהֿ וכמה מהאח

20 ולא נעלם מכם רבותינו כי האח וכל יוצאי יריכו קודסים

בנחלה כי כך אמרו זכׄ לבׄ²⁷ וזה [ע]יקר מעֿיֿקֿרי

הירושות ואין לעמרם הנפטר יורש כי אם מ[בורך] אחיו

לבדו וראוי לכם רבוׄ²⁸ שתעזרוהו באמיתת ה[דין כד]י

שתקבלו שכרכם מן השמים ואתם רבוׄ יודעים כי אלהינו

25 יהי שמו מב[ורך] בחר בזרעו של יעקב להיות [לו] לעם

נחלה וגוי סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה וקראם

עם קדוש כאומר כי עם קדוש אתה ליי' אלהיך ובך בחר [יי']

להיות לו וגוׄ²⁹ וקרבם אל הֿרֿ [סיני] ודבר עמהם משמים ונ[תן]

להם משפטים ישרים ותורות אמת חקים ומצוות [טובים]

30 וצוה ‏ את משה רבינו לֿשֿיֿםֿ עליהם שופטים אנשי חיל

יראי אלהים אנשי אמ[ת ש]נאי בצע³⁰ ואמרו חכמינו זכׄ לבׄ³¹

אנשי חיל אנשי מֿמֿוֿןֿ [ויהיו מש]עֿןֿ לֿעֿוֿוֿרים³² ויהיה בכחם

לשאת את טורח העם [ירא]י [אלה]ים כמשמעו אנשי אמת

שמוציאים הדין לאמתו ויודעין עוד³³ לפשר שונאי בצע

35 ששונאים ממון עצמם כל שכן ממון אחירים [ו]כן צווה

משה כמה [שנאמ]ר³⁴ ואצוה את שופטיכם בעת

ההיא לאמר שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק בין איש

ובין אחיו ובין גרו כקטן כגדול תשמעון לאֿ תֿג[ורו]

מפני איש כי המשפט לאלהים הוא ואתם יודעים [שבמשפט]

40 יֿסֿוֿדֿ כֿל העולם [כמה ש]כתוב³⁵ [מלך במשפט]

יעמיד [אר]ץ וש[נו חכ]מׄ זכׄ לבׄ³⁶ על שלשה דברים העולם

קיים על הדין ועל האמת ועל השלום ושלשתם אגודים

לנו בפסוק אחד³⁷ אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם

ולא נצרכנו להודיע כל ההזהרות שהיזהירנו הׄקׄבׄהׄ

45 לפי שאתם חכמים ונבונים ‏ומביני דבר מתוך דבר

ואין אנו אלא כמזכירים ומאלוהינו נשאל לספק על

ידיכם זכיות ולהורות אותנו ואתכם הדרך להתהלך

באמיתותיו ולעשות הטוב והישר לפניו להצדיק

צדיק ולהרשיע רשע והוא בחסדיו יעשה עמנו

50 ועמכם ועם כל ירא אלהים ושלום שלום תשאו

ותקשיבו מפי רגלי מבשר משמיע שלום מבשר טוב

משמיע ישועה ותושעו תשועת עולמים ועקב שלום

מאחיכם קהל עזה ומהנעתקים אליה

אברהם בר ישוע הֿכֿהֿןֿ עיד³⁸ / אהרון בר אברהם תלן (?) נׄנׄ

אברהם בר מבשר³⁹ נׄנׄ / צדקיה בר יפת ננ

יפת בר יהודה ננ / מבשר בר אברהם⁴⁰

צדקיה בר הלל ננ / יוסף בר יעקב סׄטׄ

משה בר אהרן ננ / אהרן בר סעדיה הכהן ננ

כליב הכהן בן הלל/ נחום בר חלפון ננ

זכריה הכהן בן כליב / יוסף בר סעדיה

נ / ן / ו / א / י

ישועה החבר בסׄ גדׄ בירבי נתן⁴¹

י ג ר / ר ה

[צילום כתב־יד]

 

ב. מכתב מדלתון לטבריה    🔗

דלתון או דלתא, ובערבית דלאתא, הוא היום כפר קטן הנמצא במרחק של ששה קילומטר צפונה מצפת, בקרבת גוש חלב, המונה 256 נפש, כולם מוסלמים⁴². עד עכשיו ידענו רק על הקברים הקדושים הסמוכים לה, שמזה יכולנו אמנם להסיק שלנכון היה בה גם ישוב יהודי עתיק. החכם הקראי הקדמון סהל בן מצליח, שחי בירושלים במאה העשירית, מדבר בפירושו לשמות על זה שהרבנים מבקרים את קברי הקדושים ושואלים את צרכיהם. בבבל הם מבקרים את קברי יחזקאל וברוך בן נריה ובא“י הם הולכים לדלתא ועראבה ומבקשים צרכיהם על קבר ר' יוסי⁴³. אף הגאון הא”י רב אביתר מספר שאביו הגאון ר' אליהו נפטר בשנת תתמ“ד בצור, “וישאוהו כל ישראל במשא הכתף ולא על הסוסים מהלך שלשה ימים להר הגליל לדלתון ויקבר בראש ההר אצל ר' יוסי הגלילי”⁴⁴. כן נזכר קברו של ר' יוסי הגלילי בדלתא בפיוט עתיק, הפורט את קברי הקדושים שבא”י, שנדפס ע“י פרופ' מרמרשטיין ב”ציון", ספר א' עמ' 38, ומסורת זו חוזרת גם אצל בעלי המסעות בדורות מאוחרים. ואולם ידיעה ממשית וישרה על מציאות יהודים חיים בדלתון לא היתה לנו עד היום⁴⁵, ומפני זה משך המכתב המתפרסם בזה את תשומת לבי ביחוד.

מן המכתב נשמר קטע אחד בין קטעי הגניזה הקהירית אשר באוכספורד ומסומן 2807¹⁴. חסר הוא בראשו ובאמצעיתו ואף החלק שנשמר ממנו קרוע במקצת מן הצד ומטושטש במקומות אחדים⁴⁶. מצד אחד נכתב על גבי נייר מחוק היינו שהיה כתוב עליו ענין אחר ונמחק אבל נשארו ממנו כמה שרידים המפריעים את קריאת כתב המכתב שלפנינו. חלקו הראשון כתוב עברית ואחרי זה עבר הכותב ‏לערבית ‏ והוא מסיים ‏ שוב בעברית. חזיון זה נמצא גם בכמה מכתבים אחרים מאותה תקופה. אמצעו של המכתב, שבו עבר הכותב מעברית‏ לערבית, חסר כאמור.

אף הזמן שבו נכתב המכתב והמקום שאליו נשלח חסרים, ואולם את החסרון הזה אפשר למלא. המכתב ערוך אל “מר' ור' הלל החבר בירבי ישועה החזן”. ר' הלל זה ישב בטבריא והיה כנראה חכם הקהלה. הגיע אלינו מכתב ששלח אותו מטבריה אל החכם המפורסם ר' אפרים בר' שמריה בפוסטאט, ובו הוא כותב על שליח ששלחו העניים החולים, שבאו לבקש רפואתם בחמי טבריה, לפוסטאט לאסוף נדבות לטובתם, “כי הם עניים מרודים דלים מחבקים אשפתות מעת חרב מקומם נשארו ברחובות”⁴⁷. ‏ את זמנו של ר' הלל יש לקבע בין שנות 1020 – 1050, וזהו בקירוב זמנו של המכתב שלנו.

תכנו של המכתב הוא, עד כמה שאפשר לעמוד עליו אחרי כל החסר זהמטושטש שבו: שלמה הכהן בן יוסף מעיר דלתון מעתיק כתבים,‏ או ספרים שונים, בשביל החבר ר' הלל. שליח שבא מטבריה הביא לו אגרת מר' הלל, ובה תבע ר' הלל מר' שלמה איזו תביעה שלא נתפרשה במכתבנו, ‏וגם הודיע לו על מצב בריאותו הרעוע. ר' שלמה מבקש ש“מה שטען ( = שתבע) מאצלו יהי סליחה ומחילה” ומברך אותו ברפואה שלמה. השליח הביא עמו גם שני כתבים כדי שיעתיק אותם ר' שלמה. בשניהם יחד‏ יש שבעה קונטריסין, ור' שלמה קובע את מחיר ההעתקה של כל כתב לחוד. באחד מהם היו שלשה קונטריסין ומחיר ההעתקה שני קירטין (בדינר היו כ"ד קירטין), ובשני היו ד' קונטרסין ומחיר ההעתקה ד' קירטין ושני שלישי הקירט. וזה חוץ מדמי הנייר. שכר ההעתקה נקבע לפי מנין האותיות שבשני הכתבים (שו' 15). נראה שהיה ביניהם סכסוך קטן ע“ד מחיר ההעתקה ור' הלל נסמך על מה שנדברו בפני איש אחד, שמו ר' יצחק, ור' שלמה משיב לו שהמחיר נקבע בינו לבינו, לא בפני ‏ר' יצחק ולא בפני זולתו, אלא לפי מספר האותיות. רביע זהוב שנשאר לר' שלמה בידי ר' הלל הוא שולח אל קדש, ז”א לירושלים. בסוף הוא מודיע לו שיש לו אצל אברהם בן סלמן טופס (= אכסמפלר), מספר בלתי ידוע לנו, על נייר טוב והוא ישלחנו לו במהרה.

ראוי לשים לב שדלתון קרויה עיר. האם אפשר להסיק מזה שהיתה בה קהלה יהודית הגונה? אמנם ברשימה שפרסם מאן, (The Jews in Egypt,II 204) נזכרו כמה כפרים בתאר עיר: עיר ביריה, עיר עקאל (צ"ל: עין אל) זיתון, עיר עלמא וכו'.

[כ"י אוכספורד 2807¹⁴]

……………………….

………. לים מהם ריק……..

…. עמנו חינם יעש כי איך ב[ידו] להועיל לנ…

אם אין לנו זכות יש[מע הגומל טוב]ות לחייבים [ויגן]

בחסדו עלינו והוא יעצי[ם שלומות וי]רבה ברכות ויכ[ביר]

5 טובות ליקיר אביר כב' גׄ [קׄ] מר ורׄ הלל החבר בירׄ

ישועה החזן נׄנׄ געה⁴⁸ אלי איגרת רׄ⁴⁹ והיתבוננתי בה

ומה שֿטֿעֿןֿ מ[אצ]לי יהי סליחה ומחילה וישלח רפואתך

רפואה שלמה‏ א[מן] והביא השליח שני כתבים כתב ה…

בֿהֿםֿ…. ן יש בהם ז' קוטריסין⁵⁰ יהי שכר כתי[בתם]

10 [כמו שהותנ]ה ביני ובינך ג' קוטרסין⁵¹ בשני קירטין⁵²

[וארבעה קוט]רסין בדׄ קֿיֿרֿטֿיֿןֿ ושלישי⁵³ קיראט חוץ מדמי

[הנייר ונשאר] אצלך רביע זהוב שלחתי אותו אל קדש⁵⁴ ואתָם

[…..⁵⁵ שא]מרתה בשביל הנייר ושהיה בפני ר' יצחק

….. אֿנֿיֿ.‏.. בֿיֿנֿיֿ ובינך לא ר' יצחק ולא זולתו אלא

15…. ש מיניין אֿוֿתֿיֿוֿתֿ שבשני. הכתבים ה…

…. לי אצלך מן הרביע קירא[ט]… שליש חשוב

….. רוח ואםֿ…………………..

……………………….

⁵⁶…. ואכתצרת⁵⁷ ען אלדליל לאני לו דכ[רת]

…. ועקלם יא סידי אן קד גֿאֿנֿיֿ

20…. בה ולי ענד אברהים בן סלמן

‏…. [נס]כה ורק גייד. וינפדה לי סרעה פא[.]

…‏. ושלומך ירבה אוהבך ובנך ודורש

שלומך [של]מה הכהן מעיר דלתון רֿב⁵⁸ יוסף נ’נ'

‏…… קצרתי את הראיה (?) לפי שאילו הזכ[רתי]

‏…… ודע אדוני שכבר בא אלי (?)

…… ויש לי אצל אברהם בן סלמן

‏…… [טו]פס [על] נייר טוב, והוא ישלחנו לי במהרה כי…

ג. ⁵⁹ לתולדות הישוב בחברון

הידיעות‏ שישנן בידינו על הישוב ‏ היהודי בחברון‏ אחר חורבן הבית הן מועטות ודלות ביותר.‏ מן המקורות שנאספו בספר הישוב‏ כרך א' אין לדעת אם בכלל היתה קיימת בה קהלה יהודית קבועה בזמן המשנה והתלמוד. ואף בסוף התקופה הביזנטית ספק הוא אם ישבו בה יהודים⁶⁰. ‏אמנם היהודים היו עולים בימים ידועים מדי שנה בשנה לבקר את קברי האבות ומקטירים ‏הרבה לבונה ומדליקים נרות בחלק שנתיחד להם בבסיליקי שעמדה על מערת המכפלה⁶¹, וכן היו רבים מביאים לשם את עצמות אבותיהם⁶².

על מציאותו של ישוב יהודי בחברון אחר שנכבשה הארץ ע“י הערבים, על ביהכ”נ שבנו ליד מערת המכפלה, ועל גירושם מחברון עם כיבושה ע“י הצלבנים בקיץ חת”ם מסופר בספר קיצור תקנות של חבורת הכמרים מחברון⁶³: “ואמנם תיכף ומיד⁶⁴ כאו היהודים אשר השיגו מהסרצינים בטחון ומנוחה להשאר בין תושבי חברון, לבנות להם בית הכנסת לפני הפתח (של מערת המכפלה). הם הקימו להם שם מקום כניסה, והעם הכופר הזה היה עובר שם ברגלים יחיפות. ובפנים בנו להם היהודים כית תפלה וקשטו אותו באופן נפלא. אולם אחרי כן⁶⁵, כאשר גורשו הסרצינים והיהודים, נאספה אספת כהנים בחברון ע”פ חוקת השליחים לשם עבודת האלהים במקום הקבוע, אשר ינוחו בו הגופות הקדושות". הגניזה הקהירית שמרה לנו עוד קצת מקורות לתולדות היהודים בחברון,‏ אך גם הם אינם מרובים ביותר.

רוב הידיעות נוגעות‏ למשפחת חכמים בחברון. אמנם מהן נלמד גם משהו לתולדות הקהלה שם. על מכתב אחד שנשלח ל“שלה החזן המומחה” חותם הכותב: יוסף בן יעקב בן יוסף המומחה החברוני זצ“ל בן סעדיה החבר בסנ' (= בסנהדרין) גדולה המשרת אבות עולם זצ”ל⁶⁶. יוסף היה איפוא “מומחה”, היינו שופט, בחברון. אביו סעדיה היה חבר בסנהדרין גדולה של ישיבת ארץ ישראל ו“משרת אבות עולם”. ‏ אפשר שכינוי זה מורה על זיקה מיוחדת למערת המכפלה ועל איזה מינוי שהיה לו בקשר עמה, חזן או שמש או ממונה⁶⁷. לסעדיה היה כנראה עוד בן אחד ושמו אברהם, ועל מכתב אחד שהגיע אלינו ממנו הוא חותם: “אברהם ביר' סעדיה החבר החברוני נ”ע“⁶⁸. אביו של סעדיה היה אברהם בר נתן. כ”י T.S. 10 J 11¹² מכיל מכתב ערוך “להדרת יקרת צפירת תפארת אדירנו‏ ויקירנו מרב (= מר רב) ישועה היקר הנכבד בן רבנא ויכין החסיד… ‏ מני קרובו אוהבו ידידו המתפלל תמיד בעדו סעדיה החבר המשרת לאבות עולם זכרם לברכה בן אברהם בר נתן נב”ע".

עלינו לברר את זמנם של סעדיה ובניו.‏ והנה בכ“י T.־S. 8 J 18³² שמור מכתב ששלח אברהם בן סעדיה החבר החברוני ל”מר' ור' משה הכהן הזקן הנכבד [בי]ר' גוליב החסיד הצדיק“⁶⁹, וזה נותן לנו אפשרות לקבוע את זמנו של אברהם, כי ר' משה נפטר כבר בש' ד”א תשפ“ו (1026), ובכ”י T.־S. 18 J 2¹⁶ נמצא שטר מינוי אפוטרופסות שנעשה בבית דינו של רב אלחנן⁷⁰ ברבי שמריה על יורשיו של ר' משה הכהן ביר' גוליב, שנפטר בלא צואה.‏ והשטר נכתב בפוסטאט, בחודש אייר ש' אשל“ז לשטרות. מכאן שיש לקבוע את זמנו של סעדיה במחציתה השניה של המאה העשירית, ושל ר' אברהם בתחלת המאה הי”א⁷¹.

הידיעה על זמנו של ר' משה הכהן בר' גוליב חשובה לנו בשביל קביעת זמנו של המכתב שאני מפרסמו כאן. הוא מסומן T.־S. Arabic Box 18(2)⁴. הכותב הוא “אברהם בירב ישעיהו החבר החברוני ז”ל" והמכתב נשלח ל“ר' יצחק הרב הגדול ריש בי רבנן עזר הנשיאות בית דין הגון בר כג”ק מר' ור' שמואל החסיד בדורו“. במכתב מסופר על חלקת שדה שקנה אותה אבו עמרן משה הכהן בר' גוליב בחברון⁷² ואז החליט הקהל להרוס את בית הכנסת הקיים ולבנות על החלקה החדשה ביכ”נ חדש. מכאן נראה לכאורה, שמצבה החמרי של הקהלה לא היה רע ביותר, ‏או שהקהלה גדלה והיה הכרח להרוס את ביהכ"נ הקודם ולבנות חדש במקומו. אמנם כותב המכתב קובל מאר על פרנסתו הדלה, אבל הוא מבקש לתקן את המצב בהשפעת מקבל המכתב. יש להוסיף שגם קהלת ירושלים נהגה כך עם הגאון רב שלמה בן יהודה, ובאחד ממכתביו הוא כותב⁷³: “היום שתי שנים לא נתנו לי הירושלמיים שוה פרוטה כי לא נמצא בידם דבר”, והוא מוכר מכלי ביתו כדי להתפרנס⁷⁴.

על מקבל המכתב, ר' יצחק בר' שמואל, אין אנו יודעים לפי שעה כלום ממקורות אחרים, אם כי היה אישיות חשובה, “ריש בי רבנן”, ועומד בראש “בית דין הגון”. מאן⁷⁵ רוצה לזהותו עם החכם הידוע ר' יצחק ב“ר שמואל הספרדי, שחבר פירושים ‏ על התנ”ך ‏ועל התלמוד והוא חתום על תעודות רבות בשנות תתנ“א – תתפ'”ז. אבל זה לא יתכן, כי המכתב שלפנינו הוא קדום הרבה יותר. מן הכינוי “עזר הנשיאות” אפשר אולי ללמוד שהיה עוזר לנגיד במצרים במילוי תפקידו. עי“ז היתה לו כנראה גם השפעה ידועה במערכות השלטון, ולזאת מבקשו הכותב שיכחוב תודה לשופט שבחברון על מה שהיטיב עם בני הקהלה בבנין בית־הכנסת. הפקידים בא”י היו מעונינים לפעמים בעזרתם של גדולי היהודים בפוסטאט. כך כותבת קחלת אשקלון לשתי הקהלות אשר בפוסטאט שפקידי‏ אשקלון גומלים עמם טובה, “ואתם יודעים אהובינו שאנו מעט דלים ולא יעשה עמנו טובה אלא לכבודכם עבור שיהיה להם אצלכם חן”⁷⁶.

אף על הכותב לא ידוע לנו מאומה. אביו ר' ישעיהו “החבר החברוני” שימש במשרה זו כנראה לפני סעדיה. הוא עצמו נתמנה דיין בהסכמתו של ר' סעדיה.

[T.־S. Arabic Box 18(2)⁴]

בשמ' רח'⁷⁷

אורה ושמחה. ומרגוע והנחה. וצהלה ורוחה. והשקט ובטחה.

ונום אנחה, וגורל במנותה, והעדֿרֿ שכחֿהֿ⁷⁸. ורצות. מנחה. אלה

וכמוהם וכפלי כפליהם יהיו לכׄגׄקׄ מרׄ ורׄ⁷⁹ יצחק הרב הגדול ריש

בי רבנן עזר הנשיאות בית דין הגון נטרוהי משמיא בר כׄגׄקׄ מרׄ

5 ורׄ שמואל החסיד בדורו נוחו בנן עדן מודיע הדרתו הקדושה

אנני מא אנפל ען אלדעא לחצׄרתה אלטאהרה ולשני חמודיו היקרום

האלהים ישימים לשם ולתהלה ברכה בקרב הארץ אעלם חצׄרתה אן

יוסף הפרנס וצל אלא חצׄר[תה]… יקאל אולא ולם יעלמוני בדכולהם

אלא חצׄרתה וצעב דאלך עליי לאנהם מא לאחד ענדהם קדר וכל מנהם

10 מא יתבע אלא הוא קלבה איש הישר בקיניו יעשה ואעלם חצׄרתה

אן אלשיך אבו עמרן הכהן בר מרׄ ורׄ גוליב נׄעׄ אשתרא קטעה תקדירהא⁸⁰

ארבעה אצׄרע מן בוסתן הוה ללקאצׄי הרון וכתב ואשהד פלמא אושתרית

האדה אלקטעה אתפקו נמיעהם עלא הד אלכניסה ובנאה פלמא כאן יום

שבח קולת להם והם מוסתגמעין כולהם קולת להם אֿלא תקולו אן הד

15 האדא אלמוצׄע באמר אחד אלא באמרכם כולכם גמיעכם קאלו אלגמיע

נעם כולנא לב אחד ואצבחו מן גׄד הדו ובנו ובעד יומין או תלאתה ארסל

אלואלי אלא אלגמאעה וחצׄרנא גמיענא ‏ אלא ענד אלואלי פכלמנא בכלאם

צעב ואתהדדנא ובלג אלכׄבר אלא ענד אלשופט פאלתמנא גמעא ומצׄינא

אלא חצׄרתה וכאן אלואלי גאלם ענד אלשופט פקאל אלשופט כא יובנא כניסה

20 פי זמאן מולי אלאפצׄל אללה ינצרה עלא גמיע אעדה פקאל לה אבו אל חסן

ולד אלשיך אבו עמרן נחן מא נבני כניסה לאכן נבני כיח קאל אלשופט אן

כאנת דאר פאבנו פרֿעינא לה וכרגנא מן ענדה ושרעו פי אלבנא.

פבנינא דאיר בית הכנסת ועמלנא אלהיכל פי מוצׄעה וכאן קד תחצל מן בעץׄ

אלגמעה מן יפת בר עלי נׄעׄ דינרין ונצף לאנה כאן אלמוסים ואתחצל מן אלגמעה

25 תקדיר דינרין ורפע אלשיך אבו עמרן משה הכהן רבעי ואיצ ולדה אבו אלחסן

דפע רבעי ופרגׄ אלגמיע פי דאיר בית הכנסת ואלגמעה מולתמין אלא ענדי יום

כל שבת וצלו פי מוצׄע ענדי ואיצׄא ספר תרהֿ (!) נקלתה אלא מוצעי פלמא כאן יום אלשבת

כלמתהם פי מענא בית הכנסת לאן מא בקי להא תבה ואחדה ואצעב מא בקי אל

כשב פגמעו בינהם סבעה ועשרין דרהם ומא יוכלף⁸¹ אלמוצׄע אקל מן כמסה

30 דנאניר אוכר ואלכניסה בין דארין ללעבריין אלדאד אלוחדה היה לכרימה אלשיך אלגליל

אבו אלמרגא הכהן ואלדאר אלאכרה לאברהים ברׄ מבורך נׄעׄ ונא פי תחדיד אלבנא אלהכל

בין אלבאבין ויקע ראס אלנגׄף פי אלחיט אלדי לדאר אלואחדה ואלאכר פי אלדאר אלאכרה

פגרא בינהם כלאם כתיר עלא דאלך ווקע בינהם מחלוקת ומוצל האדה אלרקעה יעלם

חצׄרתה במא גרא בינהם ונריד מן תפצׄלה אן יוסאעדנא בכל מא קדר עליה אן יתפצׄל

35 יאכד ללמוצע כתבא באלענאיה מן אלשיך אלגליל השר הנכבד הירי (!) את יי' כגק מר'

ור'⁸² הקרוי אלשיך אבו שער האלהים יברכיהו בברכת האבות ז"ל וגמיע הקהל

דאעיין לחצׄרתה ולמן תחוטה ענאיתה ואיצׄא כתאב למולי אלקאצׄי אלגליל שוכר במא

תפצׄל בה עלינאפלי לם יטלק לנא אלבאנא למא קדרנה נכני שיי ואכבר אלחואיג אלא חצׄרתה

אין ישד פי גמיע אלאמור בלא תאכיר פי אמר בית הכנשת. ואעלם חצׄרתה אני מגבון

40 מע האדה אלגמאעה פי גמיע אלאמור ואצף לחצׄרתה מא אנא פיה תקדמת בהם שהר תשרי

אלא אכר אלעיד ותרבה אלחאבר סעדיהו ז"ל מא נאלני מנהו פרוטה אחת לא דהב ולא פצׄה

ולא ידפעו לפסיקה ולא מוגאמעה ולא רגיף כבז ולא הדיוה ולא תחפה ולא שיי מֿן אלשיא

ווחק מקדש אן כאן לי לשבת שיין אלבסה סוא פרד תוב וקד תכלו עני פי [גמי]ע אלאמור

וחצׄרתה תעלם אן אל מוקדם מנפעתה מן גמאעתה פאדא לם יכון לה מנהם מנפעה

45 לם יכון בידה מא יקים בה גאהה ואריד מן תפצׄלה אן יצל אלא אלגמאעה כתאב

במא יקום בה אלי ומא אקים בה גאהי למן יען ליי פמא ישכרוני עלא תרך חקי להם

והדא אלאמר מותעלק בחצׄרתֿה לאן אמרת אלנאפד פי גמיע אלאמור ואלכתאב אלדי יצליכון פיה

גמיע מא סאלתה פיה ואן לא ימצׄו אלא דיני גוֿיים ואן יקבלו במא יוקאל להם מן אמור

אלדין ויכון אלכתאב מכתום‏ לאלא יקרה אחד סואיה ושלומך ירבה לעד נצף⁸³ סלה

50 ושלום כל הנלוים אליך ושלום שני חמודיך היקרים שני⁸⁴… הזהב ושלום.‏ ישע יקרב

(תרגום)

מודיע הדרתו הקדושה⁸⁵

שלא ארפה מלהתפלל לשלום מעלתו הטהורה ולשלום שני חמודיו היקרים האלהים ישימם לשם ולתהלה ברכה בקרב הארץ הנני מודיע לכבודו שהגיע אל אדוני יוסף הפרנס… אומרים בתור ראשון ולא מסרו לי על בואם אל כבודו וקשה היה הדבר ההוא עלי, משום שאף אחד אינו חשוב ביניהם וכל אחד מהם אינו הולך אלא אחרי שרירות לבו. איש איש הישר בעיניו יעשה. להוי ידיע לאדוני, שהשיך אבו עמרן הכהן ברׄ מרׄ גוליב נׄעׄ קנה חלקת שדה שהיא (רחוקה) בערך ארבע אמות מגנו של השופט הרון, וכתב שטר מכירה וקיים אותו בעדים, וכאשר נקנתה חלקה זו נמנו וגמרו כולם להרוס את בית הכנסת ולבנותו (מחדש), ובבא יום שבת אמרתי להם, והם היו נאספים כולם, אמרתי להם אל תאמרו שהריסת המקום הזה נעשית עפ“י דברו של אחד אלא על דעתכם כולכם יחד. ויאמרו כולם: כן, כולנו לב אחד. ויתחילו למחרת היום להרוס ולבנות,‏ וכעבור שנים או שלשה ימים שלח הואלי אל העדה, ונבוא כולנו אל הואלי, וידבר אתנו דברים קשים וגם איים איומים, והדבר הגיע לאזני השופט. והתאספנו קבוצה שלמה והלכנו אל מקום ישיבתו, והואלי היה יושב אצל השופט. ואמר השופט: לא ייבָנה בית כנסת בזמן אדוני אל אפצׄל, ה' יתן לו נצחון על כל אויביו. אמר לו אבו־ל־חסן בן השיך אבן עמרן: אין אנו בונים בית כנסת, אנו בונים בַיִת. אמר השופט אם זה בית דירה – בְּנוּ. אז בֵרכנוּהוּ ויצאנו משם ויתחילו לבנות. בָנינו החומה המקיפה את בית הכנסת ועשינו את ההיכל במקומו ונתקבלו כבר מקודם תרומות מאחדים מהעדה, מיפת בְר עלי נׄעׄ שני דינארים וחצי, מכיון שהוא שם את אבן הפנה, ונתקבל מהעדה בערך שני דינארים, ונתן השיך אבו עמרן משה הכהן רבע וגם בנו אבו־ל־חסן נתן רבע. ונגמר הכל בבנין החומה המקיפה את בית הכנסת, והעדה היתה מתכנסת אצלי בכל יום שבת והתפללו במקום אחד אצלי, וגם ספר תורה הבאתי לדירתי. וכאשר היה יום שבת דברתי אליהם בדבר בית הכנסת, משום שלא נשאר לו תבה אחת, וביחוד קשה היה שלא נשאר העץ, ויאספו ביניהם עשרים ושבעה דרהם והוצאות והמקום לא יעלה פחות מחמשה דינארים נוספים. ובית הכנסת נמצא בין שני בתים שהם שייכים לעִבְרִים, הבית האחד לבת הזקן הנכבד אבו־ל־מרגא הכהן, והבית האחר לאברהים בר מבורך נׄעׄ, ולפי תַרשים הבנין בא ההיכל בין שני השערים, וראש המנורה (?) בתוך החומה המקיפה של הבית האחד והאחר בבית האחר, והיה ביניהם דין ודברים הרבה בענין זה ונפלה ביניהם מחלוקת. ומביא המכתב הזה יודיע לכבודו על מה שהיה ביניהם ואנו מבקשים מטובו לעזור לנו עד כמה שידו מגעת, ויואיל להוציא מכתב והבטחה לעזור מהשיך הנעלה השר הנכבד הירא את ה' כׄגׄקׄ מרׄ ור'…. הקרוי אלשיך אבו שער, האלהים ‏יברכהו בברכת האבות ז”ל, וכל הקהל מתפלל לשלום כבודו ולשלום כל מי שהוא דואג לו, וכן [ילח] מכתב לאדון השופט הנכבד להודות על מה שהיטיב לעשות לנו, כי לולא היה מתיר לנו את הבנין לא היה ביכלתנו לבנות מאומה, והבקשה הגדולה ביותר לפני כבודו היא שיאיץ בכל הענינים ללא איחור בדבר בית הכנסת. ועוד אודיע לכבודו שאני הפסדתי בכל העסקים עם הקהלה הזאת, ואתאר לכבודו את מצבי. הייתי להם לדיין בחדש תשרי עד אחרי החג וזאת ‏לפי רצונו והסכמתו של החבר סעדיה ז"ל⁸⁶ ולא קבלתי מהם פרוטה אחת לא כסף ולא זהב ולא שלמו בעד פסיקה⁸⁷ ולא⁸⁸…. לא ככר לחם ולא מתנה, שום דבר. ובמקדש![⁸⁹] לא היה לי מה ללבוש לשַבָת אלא בגד יחיד והם הזניחו אותי בכל דבר. וכבודו יודע שפרנסת הדיין מקהלתו, ואם אין לו פרנסה מהם אין בידו במה לשמור על כבודו, והנני מבקש מטובו שיבוא מכתב אל הקהלה על מה שעליה לקיים לגבי דידי‏ ומה שאקיים בו כבודי כלפי הנכבדים בעיני (!)⁸⁹, לפי שהם אינם מודים לי על זה שאני מוותר להם על המגיע לי, ודבר זה תלוי בכבודו מפני שפקודתו מקויימת בכל הענינים. והמכתב שיבוא יהיה בו כל מה ששאלתי ממנו, ושלא ילכו לדיני גויים⁹⁰ ויקבלו מה שיֵאמר להם מדברי הדין⁹¹, ויהיה המכתב⁹² חתום שלא יקראו איש זולתו ושלומך ירבה לעד נצח סלה.

הכתובת:

יגיע לכג"ק מר' ור' יצחק הרב הגדול ריש אהובו ומודֶה חסדו

בי רבנן עזר הנשיאות בית דין הגון נטרוהי אברהם בירבי ישעיהו

משמיה בר כג“ק מר' ור' שמואל הצדיק זצ”ל החבר החברוני ז"ל

 

ד. מכתב מירושלים לוארגלאן    🔗

מן המכתב הזה אנו רואים‏ עד כמה היתה א"י יקרה ללבותיהם של נדחי ישראל בכל מקום שהם, ומה חזק היה הקשר בין ירושלם ‏ובין תפוצות‏ הגולה. לומדים אנו ממנו גם על מצבה הרוחני של העדה היהודית בוארגלאן, שידיעותינו עליה הן כל כך מועטות. מכתב זה מענין איפוא מכמה בחינות.

וארגלאן ‏ נמצאת על יד מדבר סהרה הגדול‏ באפריקה, דרומית לאלגיר. היתה שם גם עדה קראית. ר' אברהם ן’‏ דאוד פורט בסוף ס' הקבלה ‏את כל תפוצות הגולה, ומודיע שכולם “הם על דעת חכמי המשנה והתלמוד חוץ ממדינה אחת במערב במדבר ורגלאן, ומעט מהם במצרים…”.‏ ואף הראב“ע מזכיר את הקראים אשר שם בפירושו הארוך לס' שמות פי”ב י‘. אולם במשך הזמן נכחדה עדת הקראים אשר שם, והרשב“ץ כותב בספרו מגן אבות ח”ב, הנקרא “חלק שוסינו”, פ"ג (הוצ' ליוורנו תקמ“ה דף ל”א א'): "ואלו הקראים כולם בטלים במיעוטם כי אין אלא מיעוט במצרים ובמקצת מקומות המזרח ובמקום א’ במדבר נקרא ורגלאן ושמענו כי מתו כלם ולא נשאר מהם עד אחד באותו מקום“. ר' אברהם זכות, שחי שני דורות אחר הרשב”ץ, כותב בספר היוחסין (הוצ' פיליפאווסקי עמ' 215), אחר שהוא מביא את דברי הראב“ד שהובאו לעיל: “ואני אברהם ידעתי עתה בתונס כי שם קהלה גדולה עשירים מאמונים בקבלת תורה שבע”פ, והיא כסהרה (צ"ל: בסהרה) קרוּבה לעיר⁹³ ג' ימים, והם באים לתונס… והיא כמהלך שלשים יום מתונס”.

כותב המכתב הוא “משה בן ר' נחמן הספרדי השוכן בירושלים עיר הקודש”. כשאתה קורא חתימה זו אתה נזכר מאליך ברמב“ן וחולפת המחשבה: האם אין זה מכתב מן הרמב”ן? אבל נראין הדברים שלא הוא כתב את המכתב, ולא מפני שהוא כתוב ערבית; הרמב“ן ידע ודאי את הלשון הערבית באותה מדה שהיתה מצויה‏ בזמנו אצל חכמי ספרד שישבו בספרד הנוצרית, אך יש בו פרטים אחדים המכריחים אותנו להקדים את זמנו לזמן הרמב”ן. לצערנו קרועות שו' 3 – 4 שבהן מודיע הכותב את זמן כתיבתו. מה שנשאר הוא “שהר שואל מן סנה תלבֿ…”. השימוש בשמות החדשים ובמספר השנים של אומות העולם היה רווח במדה ידועה בין יהודי ספרד⁹⁴. השנה תלב⁹⁵ היא כנראה, למנין ההיג’רה או “למלכי ישמעאלים”, והיא שנת 1040⁹⁶. בזמן הכותב ישבו יהודים ברמלה, ואילו אחר מסעי הצלב, במאה הי“ב והי”ג דומה שלא היה בה ישוב יהודי. נראה איפוא שנכתב לפני מסעי הצלב.

הכותב היה כנראה ‏איש חשוב, שהיו לו תומכים בחו“ל למען יוכל לשבת בירושלים. הוא מתפלל ‏לשלום תומכיו‏ ומשפחותיהם. מענין הדבר שהוא שלח לוארגלאן ספר גדול מאד שהכיל פירוש לתורה ‏ולנביאים, והפירוש היה, כנראה, בעיקר פירוש דקדוקי ופירוש המילים הקשות, השונה איפוא לגמרי באפיו מפירוש הרמב”ן, המצטמצם בפירוש התורה בלבד. הכותב היה אמנם ספרדי⁹⁷, אבל היתה לו הזדמנות לקשור קשרים עם חשובי וארגלאן, ואולי היה שם בדרכו לא"י. אחדים מהם נזכרים כאן בשמותיהם, אבל אין לנו עליהם ידיעות ממקורות אחרים. החשוב שבהם היה רב עמרם בן אליה הלוי הנז' בשו' 29 – 30.

המכתב נשלח דרך קירואן, כמו שמעידה הכתובת הערבית. חבל שהכתובת לא נשמרה בשלימות, ‏כי ממנה ודאי אפשר היה לעמוד‏ על עוד פרטים חשובים אחרים.

[עמ' א'] [T.S. 18. J. 4^41c]

……………………………. ואדאם עזהמא

………………………[ס]לאמתהמא ˙ מן אלקדס

………… בבקאיהמא……….. שהר שואל ˙ מן סנה

תלבֿ… זיפ.. ען סלאמה פי אלנפס ופר אללה חטהמא מנהא וגעלהא

5 ענדהמא כאמלה ואלחמד ללה חק חמדה. וען שוק להמא שדיד גדא

ואלי נטרהמא ומשאהדתהמא והו אלמסול גל ועז פי קרב אלאגחמאע בהמא

פי הדא אלקדס אלשריף עלי אסר חאל במנה וכר[מ]ה. ואסלה עז וגל סרעה

אלאסתגאבה כמא אנא מואצלהמא מן אלאדעי[ה] אלצאלחה פי הדא אלקדס

אלשריף קדאם הדא אלבית אלגליל האל וקרב שכלול בנינו בימינו ובחיינו.

10 ווצל אלינא כתאבהמא ח[רס]חמא אללה אלדי כתבא אלי אכיהמא מוסי בן

יוסף רחמה אללה וכאן קד תופי קבל דלך בסנה רחמה אללה ואחסן עזאהמא

פיה ואנסא פי אגלהמא וטול עמרהמא ואן יבקי עליחמא אולאדהמא

ומן ילוד בהמא. ולקד גמני ופאתה רחמה אללה אמר עטׄים לאנה כאן לי

צדיק ומחב ואנסאן האדי וכייר לאכן הדא חכמה תעאלי כי כל דרכיו משפ'

15 ברוך הוא לעדי עד. וכאן קד תופיית לה זוגתה רחמהא אללה ותזוג אכרי

בעדהא ורזק מנהא ולד דכר ובנתיין והדא אלולד הו אליום פי מצר‏ ואלבנתיין

פי אלקדס, ואבנתה אלאולה רחל הי פי מדינה אלרמלה סאכנה מע זוגהא

וקד רזקת בנתיין. ואלר' דנאניר אלתי וגהו אדאם אללה עזהמא

לאכיה[מ]א רחמה אללה אנפדנא בהא אלי אלרמלה ורפעת תם לרחל בידהא

20 וקבצׄתהא. וקד שכרת תפצׄלהמא חרסהמא אללה אלדי קד דכרוני פי

כתאכהמא באלסלאם ובפעל אלגמיל פי באבי תם אנהם ועדו איצׄא בגמיל

גירה יפעלוה פי באבי בשי מן גהתהם ובשי מן גהה גירהם במלאטפתהם

פי דלך ומן אלמעלום אן אהל אלכיר יפעלון דאימא אלכיר ואן לם יועדו בה פכיף

אדא ועדו בה ואנדרו בה [פאסל] אללה יטיל בקאהמא ואן ידים סלאמתהמא ואן יסתגיב

25 מני פיהמא כל דעוה צאלחה ופי כל מחסן ממן יעינניׄ עלי אלמקאם פי הדא אל

קדם אלמבארך ועלי. מא ורציה. אללה תעאלי פיה. ואנא שאכר ודאעיא כתירא

למואלי אלגמאעה אלשיוך אלאגלי⁹⁸ [א]למקימין פי וארגלאן אלדין קד פעלו מעי אל

גמיל אלואסע ואלאחמאן אלכאמל האדון י^יי יברכם וירבה שלומיהם ויקבל

זכיותיהם. ואנא שאכר ודאעיא כתירא גיידא לאדירנו ורבנו רב עמרם

30 בן אליה בן עמרם הלוי המיוקר והחסיד הגדול והישר אלדי קד

עמל מעי כמה מדות וחסדים‏ וכמה מדות טובות, האלֹקים י^יי יברכהו,

וירבה טובותיו ומדות חסדיו, וישלח לו ברכות רבות בכל מעשי ידיו

ויתמיד לו נעימים ושיחות נאות ושלומים. ודכרא פי כתאבהמא האׄל

ירבה כבודם אנהמא עזמא אלמגי אלדי הדא אלקדס אלמבארך מע אק[ואם]

35 אכר מעהמא פסררת בדלך פאסל אללה יסהל פי דלך ברחמתה. ואנא

אסל סיידי רב יצחק ורב בנימין האל יברכם וירבה שלומיהם אן לא [יקט]עא

עני כתבהם ומערפה אכבאר סלאמתהם אדאמהא אללה ומערפה אכבאר

סלאמה מואלי אלשיוך אלמקימין פי וארגלאן אדאם אללה עזהם. וכנת קד

אנפדת קדימא מע סיידי אלישע בן כלפה אלקצטלאני אדאם אללה

40 סלאמתה דפתר כביר גייד כאן פיה שרח כל לפטׄה צעבה מן אלתורה

ואלמקרא ואשתקאקהא לינפד בה אלי וארגלאן ומא סמעת בעד דלך

כבר בוצול אלדפתר הל אוצלה או הל צׄאע מנה פי אלטריק. פיתפצׄלא

חרסהמא אללה יערפוני בדלך פי כתבהם אליו בדלך. ואסלהמא האל

ירבה כבודם אן לא יקצרא פי אמרי בפעל אלגמיל מעי ובחתהם ללגייר

45 פי דלך וכמא רוגכה דינהמא וכירייתהמא. ושכר הודם ימצאו להרבה

מיוצרם לעד לעולם ושלום הודם ושלום כבודם יגדל עד לעולם

[עמ' ב'] يصل بالقيروان حضرة مولا[با]…

וצל הדא אלכתאב………………

ואבו אלכיר………………….

לסיידי רבׄ יֿצֿחֿקֿ ורב' ב[נימין] אבני יוסף

מן משה ‏ בן רׄ נח[מ]ן הספרדי השוכן בירושלם עיר הק[וד]ש…..

אגרת שלוחה תובא בוארגלאן לבעליה

שמירה בזמנה…………….

(תרגום)

עמ' א'

……………………………… יתמיד כבודם⁹⁹

………………………….. שלומם. מירושלים

……………………………. חדש שַׁוָּאל משנת תלבֿ………………… מתוך¹⁰⁰ שלוה בנפש, ה' יתן להם חלקם ממנה בשפע, ויעשה אותה שלמה אצלם, ותהלה לאל כראוי להללו ומתוך תשוקה אליהם, שהיא עזה מאד לראותם ולהועד עמהם, והקדוש ברוך הוא לפניו אנו מציעים בקשתנו שנפגש עמהם בקרוב פה ירושלים עיה"ק בשעה מוצלחת בחנו וחסדו ואבקש מה' ברוך הוא שיֵעתר במהרה לתפלות הנאמנות שאני מתפלל למענם פה עיר הקודש לפני הבית הנעלה הזה, האל יקרב שכלול בנינו בימינו ובחיינו.

הגיע אלינו מכתבם – ה' ישמר את שניהם – שכתבו אותו אל אחיהם מוסי יוסף עליו השלום, והוא נפטר שנה קודם לכן. עליו השלום, ה' ייטיב נחומיהם וידחה מועד פטירתם ויאריך חייהם וישאיר להם ילדיהם והנלוים אליהם. הנה העציב אותי מותו עליו השלום מפני שהיה לי רע וידיד, איש כשר וטוב, אולם זהו גזר דינו – יתעלה – כי כל דרכיו משפט, ברוך הוא לעדי עד, וכבר מתה עליו אשתו עליה השלום (קודם לכן) וישא אחרת אחריה. והיה לו ממנו בן זכר ושתי בנות. והבן הזה הוא כעת במצרים ושתי הבנות בירושלים. בתו הראשונה רחל היא בעיר רמלה, גרה שם עם בעלה, ויש לה כבר שתי בנות. ארבעת הדינארים ששלחו – ה' יתמיד כבודם – לאחיהם – עליו השלום – שלחנו אותם אל רמלה ונמסרו שם לרחל בידיה והיא קבלה אותם. מודה אני לשניהם – ה' ישמרם – על חסדם שזכרו אותי לדרוש בשלומי במכתבם ולעשות טובות בביתי¹⁰¹ ועוד הבטיחו גם כן טובות חוץ מזה שיעשו בביתי¹⁰², ‏ בקצת (ממנו) משלהם וקצת משל אחרים בהטותם את לבותיהם לכך. וידוע הדבר שאנשים טובים תמיד טובות יעשו אפילו בלי הבטחות ועל אחת כמה וכמה כשהבטיחו והודיעו על כך. ואבקש מה' שיאריך חייהם ויתמיד שלומם וישמע כל תפלותי שאני מתפלל בשלומם ובשלום כל עושה חסד שעוזר לי להיות פה עיר הקדש ולקיים מה שרצוי בה לה' יתעלה. ואני מודה ומתפלל הרבה לשלום אבות העדה השיכים הנכבדים השוכנים בוארגלאן שעשו לי טובות רבות ותכלית החסדים, האדון ה' יברכם וירבה שלומיהם ויקבל זכיותיהם. ואני מודה ומתפלל הרבה לשלום אדירנו ורבנו רב עמרם בן אליה בן עמרם הלוי המיוקר והחסיד הגדול והחכם והישר אשר עשה עמדי כמה מדות חסדים וכמה מדות טובות, האלקים ה' יברכהו וירבה טובותיו ומדות חסדיו, וישלח לו ברכות רבות בכל מעשי ידיו ויתמיד לו נעימים ושיחות נאות ושלומים. הזכירו במכתבם, האל ירבה כבודם, שהם גמרו לבוא הנה ירושלים עיה“ק יחד עם [אנשים] אחרים בלויתם, ושמחתי על הדבר ההוא, ואבקש מה' שיעזור בדבר ההוא ברחמיו, ואני מבקש מאדוני רב יצחק ורב בנימין – האל יברכם וירבה שלומיהם – שלא יפסיקו מכתביהם אלי, וידיעות שלומם – ה' יתמיד אותו – וידיעות שלום רבותי ‘השיכים’ הגרים בוארגלאן – ה' יתמיד כבודם. כבר שלחתי לפני זמן רב ע”י אדוני אלישע בן כלפה אלקצטלאני – יתמיד שלומו – ספר גדול מאד, שהיה בו פירוש כל מלה קשה מהתורה והמקרא ובאור גזרתה, כדי שיובא אל וארגלאן, ולא שמעתי אחר־כך דבר כל הגעת הספר, המסר אותו או שנאבד ממנו בדרך, על כן יואילו נא ה' ישמרם – להודיע לי במכתביהם אלי על הדבר ההוא, הנני מבקש מהם, ה' ירבה כבודם, לבל ימעיטו בעניני לעשות חסד עמדי ולעורר אחרים בענין זה, וכמו שמטילה עליהם אמונתם וטוב לבם, ושכר הודם ימצאו להרבה מיוצרם לעד לעולם. ושלום הודם ושלום כבודם יגדל עד לעולם.

 

ה. מכתבים מירושלים    🔗

המכתב הראשון חסר מעט בהתחלתו והרבה, כנראה, בסופו. הוא ערוך לא לאיש פרטי כי אם‏ לקהלות ישראל (שו' 4) באחת הארצות. המכתב פותח בפרוזה חרוזה כתובה באלפא־ביתא כפולה. פתיחה כזו נמצא לפעמים גם במכתבים אחרים שנכתבו בא“י בסוף המאה העשירית ‏ או במאה הי”א¹⁰³. הכותב, או

הכותבים, מתאר את מצבה העלוב של “עדת הרבנים” בירושלים “האכולה בפי בולעים”. ה“בהולה והגזולה”. יושביה הם “רעי גוים”, המציקים‏ ליהודי ירושלים, שיש להם ענין עם “אויב מתנקם והודף”. צרות רבות אופפות את יהודי ירושלם ומצוקתם גדולה, ואם כי “מגמת המכתב” היא לדרוש שלום הקהלות הרחוקות ולהודיען שהם מבקשים עליהם רחמים לפני שערי ירושלם והכותל המערבי, הרי יש להניח שנסתיים בבקשת עזרה. קשה לקבוע בדיוק את זמן המכתב, אבל אפשר להניח שנכתכ במחציתה הראשונה של המאה הי"א.

המכתב השני חשוב יותר מן הראשון. יש להצטער על שהוא חסר בראשו, אמצעיתו וסופו, והנשאר ממנו מטושטש בכמה מקומות וע“כ סתומים רוב דבריו ואין אנו יודעים למה ירמזון. מדבר הוא על יד “אשר פשטה בחרון על ארץ חמדה” (שו' 10) ועל טהורים ש”נתנו נפש על תורת יי' והערו למות נפשם עליה" (שו' 14). אפשר, שהכוונה לאותן הפרעות הקשות שעברו על יהודי ‏ א“י לרגלי גזרותיו ‏ של החליף הקנאי אלחאכים בשנת 1012 בערך, שתאור מהן ניחן ע”י הפיטן הספרדי המפורסם ‏ר' יוסף ן' אביתור, שהתגורר ‏ באותו זמן במצרים. בקינתו, שנתפרסמה ע“י ד”ר שירמן ב“קובץ על יד” ג' (י"ג) עמ' כ“ח – כ”ט. באותה קינה ידובר על “דם הרות מכוקעות ‏ודם שבים ועוללים” ‏ שכיסה את רחובות ירושלם והמתים גם לא ניתנו לקבורה. במכתב מסופר על הנשים והבתולות הנתונות בסכנת אונס בצאתן לשוק לבקש מחייתן. אף בקינה הנז' (שו' 13 – 16) נזכרו מעשי האונס לנשים.

בקביעת זמנו של המכתב ולאיזו ארץ נשלח אפשר להעזר גם בפרט חשוב זה: הכותב מבקש את המקבל שכאשר יכלל ( = יתאסף) עם זקני אל אשר עיני אחיהם עליהם השרים בני יעקב¹⁰⁴ ויש' (= וישראל) ידועים אלדסאתרה וגם כ“ק מ' דויד הלוי השר הנחמד אולי יתעשתו להם לפני המלך והשרים”. אנשים חשובים אלה נזכרים‏ יחד גם במכתב אחר של ראש ישיבת ירושלם שלמה בן יהודה (מאן, II 140): “וכמו כן בירכנו גב ירנו ושרנו וסלרינו השר הנאה כבוד‏ קדושת מרנא ורבנא דויד הלוי… ולזקנים החשובים…. מרב (= מר רב) שלה ומרב סעדיה ומרב יוסף ישמרם אל בן (צ"ל: בני) מרב ישראל הנודעים אלדאסתרה”. גם במכתב אחר כותב רב שלמה בן יהודה: “י^יי אלהי ישראל האמנם באה העת להתגרש מעיר הקודש!… עתה אח ואהוב לך…לדבר אל הזקנים האהובים אלדסתארה… ולאָהוב לדעת כי אם לא יעזרו כת הרבנים מאצלכם ‏ אין להם תקומה ואין להם‏ ישיבה בירושלם” (מאן, שם 155).

כותב המכתב לא היה, עכ“פ באותה שעה, ראש ישיבת ירושלם, אבל היה בן לאחת משתים־שלש המשפחות החשובות שעמדו במשך דורות בראש הישיבה¹⁰⁵. הוא מדבר בשם אכסניה של תורה שבא”י שהוא מעמידה במקום הראשון,‏ כי ממנה נפוצה התורה בבבל עי“ז שתלמידיה “ירדו לבבל וריבצו שמה תורה”. הוא מכיר אמנם ש”נתמעטה תורה מבני ארץ ישראל“, אבל גרמו לכך הצרות הרבות שעברו עליהם‏ ומעוט התמיכה הבאה מתפוצות הגולה לבני תורה. אין הוא מחפה גם על חכמי א”י ומציין עוד סבה אחת להתמעטות התורה, מה שבעלי אגרופים מתעסקים במחלוקת לדחות זה את זה (שו' 22 – 23), ומכל מקום הוא דורש יחס של כבוד לחכמי א“י ש”חכמת אבותם ביניהם מורשת המשניות והתוספתות והמכילתות" וכו‘. נזכר בו "ר’ יאשיה נכד¹⁰⁶“… שירד למצרים ובמכתבו ספר בשבחו של ה”חבר" מקבל המכתב (שו' 27 – 18). אפשר שחבר זה הוא ר' אפרים בן שמריה העזתי, ‏ ראשם של בני א“י במצרים, שהיה רב פעלים לעזרת הישיבה והישוב בא”י.

א. [140 T.־S. Loan]

יצאׄׄ והקרבתיו¹⁰⁷ ונגש֒ אלי כי מי הוא֒ זה ערב֒ את לבו לגשת אלי נאם י^יי. זרע מיעקוב

להוציא אמריו. את יהודה להוריש הריו. ארצו להנחיל לבחיריו. עבדיו להשכין שעריו.

כנואם אומר¹⁰⁸ והוצאתי מיעקב זרע֒ ומיהודה יורש֒ הריי ויירשוה בחיריי ועבדיי ישכנו שמה

שוא ישאו נא אחינו משא נפשינו ורוחינו קהלות שבחינו רוב

5 השלום. מעושה במרומיו שלום. וממלאכי השלום. החונים לנחות שלום. ומעיר הצדק

והשלום¹⁰⁹. הזנוחה עחה משלום. וממנו הסרים לשאול לה שלום. הדורשים לכל עם י^יי

שלום ؞ אנחנו יתר¹¹⁰ אחיהם. אנוניהם אנוחיהם. במרי שיחיהם

לֿסֿעֿוֿדֿ רוחיהם ؞ האכולים בפי בולעים¹¹¹. הגזולים בכף דשים. ההלומים

לוועתים. הזעומים לחורפים. הטרופים ליהירים. הכבושים ללוחמים. המ[כורי]ם

10 לנוגשים. הסבוכים לעושקים. הפחודים לצוררים. הקדודים¹¹² לרועצים. השלולים¹¹³

לתופשים ؞ עדת הרבנים¹¹⁴.‏ העניים האביונים. הקהלה האבלה האמולה¹¹⁵

הבהולה. הגזולה הגעולה. הדלה ההבולה. הזלולה הזחולה. החבולה הטפולה. הילולה

הכבולה. הלהוטה הלבוטה. המשוכה המרוטה. הנקוטה הנמוטה. הסחוטה העבוטה.

הפקוטה¹¹⁶ הצבוטה. הקבוטה¹¹⁷ הקמוטה. הרפוטה¹¹⁸ השבוטה¹¹⁹. השלוטה התרוטה¹²⁰

15 דרי עיר קודש אלהים חיים. אשר ירשוה רעי גוים. וישימוה למחראות ולעיים.

לפגוש בה ציים את אחים¹²¹. מקדשיה לנחול ולטרוף. בית קדשיה לשרש ולשרוף.

ועינינו ראות וכלות. באין לאל ידנו ויכולות. כל היום כלמתנו נגדינו. ובושת פנינו כסתנו

בעונינו נשכבה בבשתינו לקול מחרף ומגדף, מפני אויב מתנקם והודף. ולקול

שאון המוני אדום. את קול מכזב חמש לא ידום¹²². וברוך אלהינו המרומם

20 על כל מדותיו כי באמת כמעט¹²³ מחוב גבה. ולמטה מעון חשך. ולא כחטאנו עשה

ולא כעונותינו גמל. כי צדיק הוא בכל דרכיו. וישרים המה מ[הלכי]ו. כי משמרתו לא

שמרנו ואת משפטיו סילפנו ואת כבודו הימרנו ולרע טוב… ולטוב רע ההמרנו

ובדבריו בזינו ובמלאכיו הילעבנו¹²⁴ ובנביאיו תעתענו עד עלות חמתו בנו. ויט ידו

בשצף קצף ויכנו ובגויים למשל שמנו ובלאומים למנוד ראש נתננו עד אשר בגויים

25 נבלענו וככלי אין חפץ בו נחשבנו. עד ישקיף וירא וממרום רוח לערה כאומר לקיים

עד יערה רוח ממרום והיה מדבר לכרמל והכרמל ליער יחשב¹²⁵. כי מועיל חסות

ביׄיׄ וטוב לייחל לתשועת י^יי כי למעוז ביום צרה טוב ؞ כאומר מתקיים¹²⁶ טוב יׄי

למעוז ביום צרה ויודע חוסי בו ؞ ומגמת מכתבנו הלזה לכם…..

אחינו, נדיבי עמׄׄנו, שועי עדתינו, אצילי סגולתינו. אבירי קהילתינו, לדרוש שלומכם

30 ושלותכם ושקטכם ושלאננכם¹²⁷. וחסד אל הנטוי אליכם. וחנו השפוך עליכם אשר המה

תמיד. שמש את חדשים. לבקרים מתחדשים. גם להודיעכם

כי עם רוב צרותונו האופפים. וגודל מצוקותינו המיתוספים. איננו חדלים לש[אול]

בשלותכם. ולדרוש תמיד בעדכם. ולבקש עליכם רחמים. מלפני בעל הרחמים

יהי שמו [ברוך ל]עדי עד זכרהו מפואר לנצח נצחים. כי זאת חובת[נו כלפי]

35 אדירנו ואבירנו וכל עם אלהינו ה…ים בגויים. המפוזרים באיים. להתנפל ש[ערי]

קדשו בחינונים. ל[הש]תטח על ש[עריה] ולרצות אבניה. ובמקום מעמד שכינה¹²⁸.

עזרת אבותינו לש… ולכת… תים עליכם גדולינו ועל יתר כל [עם אלהינו]

ב. [15 T.־S. Loan]

ינחם ו……………………………..

עד באת……………………………..

אמרתי א……………………………..

…………………………………..

5 מישיב[ת]……………………………..

החכֿמֿים א……………………………..

אמנם בהתמעטם הכריעה…………………….

מפגיע והֿשיך עברת אֿשֿמֿה ומכ………….. [ואין איש]

ניחם על דעתו לתמֿוֿה על מעשיו ולתהות ולה[תחרט על דרכיו הראשונים]

10 עד אשר פשטה יד בחרון על ארץ חמדה כאשר יד[ע החבר שמ' צור]

והותיר כמעט עֿזֿר מעט וברֿוֿך על כל מידותיו כי ב[עונותינו ולא על]

חינם באתנו כל זאת ולו… הֿחֿבֿרֿ הֿיֿקֿרֿ כזאת לא……

מטה ולא נובדה אך בבוא הטֿהֿורים הגידו………..

נתנו נפש על תורת יי' והערו למות נפשם עליה הֿפֿגֿיֿשו מיני…

15 וֿיֿחֿרדו לקראת מֿוֿתֿם בשמֿחֿהֿ כל זאת באתם ולא שכחו ולא שיקרו¹²⁹ ו[הניחו יתרם]¹³⁰

לבאים אחריהם וכתרם שלם לעולם הבא כי אין לפנים ממחיצתם¹³¹ ו[רבותינו]

למ[דו] ולימדו ותלמיד[יהם] ברֿשֿוֿתם ירדו לבבל וריבצו תורה שמה וקבעו המדרשות

ער….. הֿתמד הם… וקביעות המתנות מנדיבי

גליות יֿשֿ' ואבירי יקירי החבר ומעולה יודע כי לא נתמעטה תורה מבני ארץ ישראל

20 כי אם מֿשנים מעוטים בהיחדל בני תורה ממצוא מחייתם ורבות הצרות

עליהם נתעצלו מללמד בניהם במוט ידם מהספק טרפם¹³² וגם נתעסקו ש[ם]

בעלי אגרופים במחלקות לדחות זה את זה ולקדום אחד את אחד לק[פוץ]

למעלתו אבל חכמת אבותם ביניהם מורשת המשניות והתוספתות

והמכלתות והמדרשות והברייתות והק…ת וההגדות אשר….ם

25 ונפרדו התֿנֿיים¹³³ הֿלֿוֿמֿדֿיֿםֿ כאשר לא נכחד מיקיר החבר שמרו צורו

ובהגיע כי התחיל ראש הישיבה הקֿדֿוֿשֿה נׄנׄ ל… אמרתי גםֿ אֿני

[לא] אחשך פי מלקנאות לאבותי והי…ה ובבוא כתב ר' יאשיה נכד^?

… יֿשֿמֿרֿהֿוֿ צור מספר שבח החבר ה[יקר] שמׄ קדושינו כאשר הוא מפורסם

……….. ויגיעתו בלימודו…עודו עד ניבו בשבת תושיֿיֿהֿ

30………….. גן ברד…………..

…. בימיהם¹³⁴…. / עד הושחתו ו /… / מנשיהם ובתולותיהם

כ[אשר יצאו] לשוק לבקש מחייתם / יאני[סום] / ויעשום ויפֿתום ואין לאל ידם / ואם

יצעקו אין ש[ומע]… / ובהימשך הימים בצרה…. / כל הגווֿעֿיֿםֿ אשר.. דו עלי… /

מהם יצעקו אל הקצין שר הגייסיֿםֿ / יוציאם מבתֿיהם ויכבידו / על יֿשֿרֿאֿל ואין לאל

ידם. יתמיד / החבר [הי]קר תפילותיו / עליהם במקהלות כאשר / אנו נוהגים וכאשר יכֿלל

עם / זקני אל אשר עיני אחיהם / עליהם השרים בֿנֿיֿ יעקב ויש' / ידועים אלדסאתרה

וגם כׄקמׄ דויד הלוי השר הנחמד / אולי יתעשתו להם לפני / המלך והשרים….

למעמד הׄיקר / אֿוֿלֿיֿ יחנן אלי¹³⁵ יעקב את / שאיריתם בזכות אחיהם / ובזכותם ו[יגלג]ל

זכות ואֿםֿ / על ידך בתפלתך וכן תתבשר / בגֿאֿותם וגאולתם בקרוב אמן / גם

בחסדו יגיע שלום / משמי לזקנינו…. היקרים כׄגקׄ מׄ פרחוֿןֿ… /…. /

……/ ולכׄקׄ מׄ חגי הכהן הזקן הנכב[ד] בן יוסף ולכׄגׄקׄ…. מפול[פ]ל בתורה…

 

ו. חבלי עליה    🔗

תנאי העליה בימי הבינים היו קשים מאד. על סכנת הנסיעה בים באותו זמן אנו מקבלים תאור חי בשירי המסע הנפלאים של ר' יהודה הלוי, אבל גם הנסיעה ביבשה היתה מסוכנת ‏מפני השודדים והליסטים שהיו מצויים בדרכים. כמה מן העולים נפלו בידי השודדים שגזלו כל אשר להם¹³⁶, ומכרו אותם לעבדים בערי החוף, וקהלות מצרים היו עמוסות בפדיון השבויים המובאים אליהן. והרי לפנִינו קטע ממכתבו של “מעפיל”, הערוך לאחת הקהלות הסמוכות לאלכסנדריה של מצרים. ספינתו טבעה סמוך לחוף אלכסנדריה¹³⁷. והוא ניצל ונכנס לאלכסנדריה. שם “בקשו הגוים לענוש אותו”. והצילו יהודי אחד והביאו עמו לעירו והחזיקו בביתו שני חדשים. ואף כאן הוכרח להחבא מפני בעל המס. בסופו של דבר לא יכול איש חסדו‏ לכלכלו יותר והוא פונה לעזרת הקהלה.

[מאוסף ארצהרצוג ריינר בווינא]

תפו? נא תחנתי לפני קהל הקדוש המרחמים על אחיהם,

המחזקים ירי נבוכים, אתֿ צרותי וצערי אכיד לפניכם מה ש[גרמו]

~? ~

[לי] עונותי הרבים. נדרתי לילך לירושלים ונכנסתי בספינה ונצטֿעֿרֿנֿוֿ

[י]מים הרבה עד שהשלכנו כל דבר שהיה לנו להקל הספינה ו…:ו

5 הׄקׄכׄהׄ לנפשינו ונכנסנו באלכפנדריה ובקשו הגוים לענש אותי

והיצילנו אחד יהודי והביא אתי בכן¹³⁸ ועכשיו הרי שנים חדשים אני

נחבא בכן ומתירא אנִי לצאת חוץ הדלת בפני בעל המס שלא

ימצאני ו[יחפש]יני בבית האסורים ואמות לשם שאין לי מה ליתן מרפיון ידים

10 להציל את נפשי ואני סגור בכן וקצרה רוחי ונקטה נפשי בחיי ובוחר

אני מות מחיים וקרובה לצאת נפשי מגופי טרוב הצער שיש לי

על שנשארתי בפחי נפש ושאין לי מה אתן לצאת מכן¹³⁹ ואפעלפי¹⁴⁰

שאני בדוחק ובצער גדול המקום יודע לא הייתי מעיז פני אליכם

עֿדֿ שנדחק זה יהודי שאני עמו ואמר לי איני יכול ליתן לך לחם

15 שהוא ביוקר והחצפתי פני אליכם מרוב הדחק והחסרון ש[לי]

שני דברים הללו

וֿלֿפי חסרון דעי כתבתי לי זה הכתב להיות לי לפה שאיני יו[דע]

לשונכם¹⁴¹ ושאני כתבתיו לקום בפניכם ואתם רבותיי יודעים

מֿהֿ הוא כח הצדקה ואיני¹⁴² להרבות דברים בפניכם ועשו [עמי]

_?

חֿסֿדֿ אֿוֿלֿיֿ אצא מן המקום הזה ואל תחזירוני ריקם ונכלם…

20… מכם וא……………… בעירום והמקום…

עירום