רקע
יהודה ליב גורדון
אַתֶּם עֵדָי!
mנחלת הכלל [?]
tשירה

עֵטִי, עֵט סוֹפֵר, קוּמָה וּפְצֵה פִּיךָ,

עֲנֵה אִם בַּכֶּסֶף מָכֹר מְכַרְתִּיךָ,

אִם קָסַמְתִּי בָךְ מִקְסַם חוֹבְרֵי חָבֶר –

עֲנֵה בִי נֶגֶד כָּל יוֹדְעֵי שְפַת עֵבֶר.


אִם שַׂמְתִּיךָ לְקַרְדֹּם בּוֹ אֹכֶל חָפַרְתִּי,

וּלְמַחְתָּה – עָלֶיהָ קְטֹרֶת הִקְטַרְתִּי,

אִם כַּחֲצֹצְרָה הָיִיתָ לִי לְהָרִיעַ

מַה-שֵּׂחִי בְּכֵיתִי בַּקָּהָל הַשְׁמִיעַ.


לֹא שַׁרְתִּי לַשָּר, לֹא שַׁרְתִּי לִנְדִיבִים,

לֹא פָעַרְתִּי פִי לְמַלְקוֹשׁ וּרְבִיבִים;

לֹא פָצַחְתִּי רִנָּה עֵת אִשָּׁה אֵרַשְׂתִּי.

לֹא נָשָׂאתִי קִינָה עֵת אֹתָהּ גֵּרַשְׁתִּי.


בָּנִים לִי נוֹלְדוּ – שִׁירַי לֹא נִשְׁמָעוּ,

חָלוּ וּמֵתוּ – אַנְחוֹתַי לֹא בָאוּ.

לֹא רָקְדוּ לִי הָרִים, לֹא רַנּוּ שָׁמַיִם

וּלְיוֹשְׁבֵי תֵבֵל לֹא צָלְלוּ אָזְנָיִם.


לִבְנֵי עַמִּי וֵאלֹהָי אֹתְךָ הִקְדַּשְׁתִּי;

חֲלֹמוֹת חָלַמְתִּי, פִּתְרֹנִים בִּקַּשְׁתִּי,

חָלַמְתִּי חָלַמְתִּי עַד בֹּאִי הֲלֹם

וָאִיקָץ וְנַפְשִׁי רֵקָה – וְהִנֵּה חֲלוֹם.


שָׁמְעוּ בְּנֵי עַמִּי, רָאוּ בַּעֲלֵי בְּרִיתִי,

כִּי רֵקָה נַפְשִׁי, נָעוּר וָרֵק כִּיסִי,

כִּי אֶפְחַד לֹא אֶבְטַח מִמּוּת בָּרָעָב

וַיְחָנוּנִי וַיִּתְּנוּ לִי – עֵט זָהָב.


עֵטִי, עֵט זָהָב, קוּם נָא וּפְצֵה פִּיךָ,

עֲנֵה בִּי גַּם אַתָּה הֲמָכֹר מְכַרְתִּיךָ;

נָשָׂאתִי מַחְסוֹר, עַד פַּת לֶחֶם בָּאתִי.

וּלְבֵית הַנּשֶׁה אׁתְךָ לֹא נָשָׂאתִי.


אַתֶּם, עֵטָי, עֵדָי נֶגֶד כָּל קָמָי,

כִּי בְּתֹם וָיֹשֶׂר יָגַעתִּי כָּל יָמָי,

כִּי כְסוֹפֵר בְּעַמּוֹ מִלֵּאתִי חוֹבָתִי

וּמְנוּחָה עַד יוֹם אַחֲרוֹן לֹא מָצָאתִי.


רַק אֹתְךָ, עֵט סוֹפְרִים, מֵהוֹרַי יָרַשְׁתִּי

רַק אֹתְךָ, עֵט זָהָב, בְּחַיַּי רָכַשְׁתִּי,

רַק אֶתְכֶם אַשְׁאִיר אַחֲרַי בְּרִדְתִּי קֶבֶר!

עֵט זְהָבִי לְיוֹרְשָׁי – וּלְמִי עֵט שְׂפַת עֵבֶר?


ח“י חשון תרמ”ג

המלצות קוראים
תגיות