שתי חתונות בערב אחד, שמח. שני ידידים מנוער נופלים קורבן יחדיו. פרץ ״נושא לאשה", כמו שאומרים בעיר, את גאולה – בת קיבוץ מזרם תנועתי אחר. ג’קי – את לולה, שהגיעה אלינו מארה״ב.

תמיד תמיד הם היו זוג. פרץ וג’קי. ג’קי ופרץ. תמיד היו זוג. וחיו חיי פרד. אומנם לא כל־כך, אבל כמעט. יחד באו למשק, יחד גרו, יחד רקדו בלהקת התנועה. אפילו בוועדת התרבות הם יחד. ממש זוג. עד שהתברר להם שמשהו בכל־זאת חסר.

מה בעצם חסר להם? לפרץ כבר היתה חווה. מי אינו זוכר את “החווה של פרץ” בחוּלָה? אבל הוא רצה גם בת־חווה. ואם תשאלו לחוות־דעתי הרי כל אדם זקוק לחוות… דעת. אפילו הוא פרץ.

היתה לו חווה. היו לו אי־אלו חוויות נוספות. כי פרץ הוא בחור חביב, חובב חַווֹת וחוויות מנעוריו.

היתה לו חַווה בחוּלָה. אחר כך עבד במספוא. מיס־פֹה מיס־שם – זה אפס לעומת מיס (Miss) של ממש, למשל מיס גאולה. ואיך אומר הפתגם המקומי? “עדיפה גאולה מחוּלה.” ואיזה יהודי אינו מצפה לגאולה? – זאת היטיב פרץ להבין.

את זאת לא הבין עד היום… עוזי.

ואל תחשבו שאני מתכונן לספר לכם הערב על עוזי – סוף־סוף צריך להשאיר חומר לחתונה הבאה – אני יכול להתאפק חודשיים. אם עוזי יכול?

– תשאלו אותו, או אותה. שניהם נמצאים איתנו כאן.

אני רק הזכרתי את עוזי במקרה, כי במקרה הוא חבר של ג’קי ופרץ. לכל הפחות הוא בוועדת־תרבות יחד איתם ושכן שלהם בצריף. אבל מה יש? רק הוא גר בצריף איתם? גם נירה, החברה שלו, גרה באותו צריף, אז מה? זאת סיבה להכניס גם אותה לעסק הזה?!

אני אגיד לכם: עוזי היה קם ומתחתן היום, יחד עם פרץ וג’קי ידידיו מנוער, אילולא… אילולא חשש שיגידו: אה, סתם קוף־אחרי־בן־אדם, רואה שהחבר’ה שלו מתחתנים אז קופץ ומתחתן. ובעיקר – אלמלא לייב. אלמלא לייב מוֹרוֹ ורבוֹ שהאיץ בו. לייב אמר – אז עוזי יעשה את ההיפך. דווקא!

חסר לו לעוזי רק זה שלייב, הבוס שלו בעבודה, יגיד: אני דאגתי לעוזי, אני הכנסתי את עוזי לעניינים וכו' וכו'. לא! זה לא יהיה. עוזי ימצָא לבד. הוא כבר גדול. הסתכלו על פרץ. מצא לבד־לבד. היקיפו אותו בבנות ה“איחוד”, אך פרץ התפרץ ובחר דווקא אחת מהקיבוץ המאוחד. שיתפקע האיחוד. התייעץ כמובן קודם עם ג’קסון. איך אומר הפתגם? “אין חכם כבעל – בעל־ניסיון.” וג’קסון, בעלה של מזל אמר לו: “אומנם לא לכל אחד יש מזל, אבל פרץ, סמוֹך! זה יהיה בסדר. אנשי הקיבוץ המאוחד תמיד יהיו במיעוט. כל מה שניתן להם זה תחבורה – שר־תחבורה ותחבורה לבית היולדות בצפת וחזרה. זהו זה.” וג’קסון יודע מה שהוא אומר. ארבעה ילדים כבר יש לו. ואם רק ירצה – תוך תשעה חודשים יהיה לו גם… רשיון נהיגה.

פעם חזרו פרץ וג’קי מלהקת הריקוד. “מה למדתם?” שאלתי. “לרקוד על שתי חתונות” היתה התשובה. מסתבר שהם זוכרים מה שלמדו. פרץ וג’קי נורא אוהבים לרקוד. ומאחר שבימינו כבר לא רוקדים בקיבוץ אם אין חתונה; ומאחר שבימינו אין חתונה בלי בחורה – אפילו בקיבוץ – ומאחר שבמעיין־ברוך אין חבר’ה שאפשר לסמוך עליהם בנידון זה – החליטו השניים לרקוד על שתי חתונות…..שלהם עצמם.

אולי זה הסבר נוסף מדוע הם כן, ועוזי – לא. הוא אינו רוקד. הוא מדבר.

אפשר להוציא את עודף המרץ בדרכים שונות. איש איש ודרכו.

עמיקם, למשל, משחק כדורגל. אשתו צוחקת עד עכשיו כשהיא נזכרת בו על המגרש. צוחקת כדי לא לבכות.

לעודפים של משה מספיק הליווי של בִּימִי הכלב אל העץ וחזרה. מי שלא מכיר את בימי לא ידע להעריך את זה.

כשמדברים על עודפים אני נזכר משום מה במיטה המיוחדת שהזמינו בשביל ג’קי: שני מטר אורך!

מיטה כזו וצו קריאה ל־41 יום – תגידו בעצמכם, האם זה הולך ביחד? מילא, לפרץ יש צו־קריאה רק לעשרה ימים, המיטה שלו מטר ושמונים ובסך. הכול מדובר באיזו קיבוצניקית. אבל ג’קי – זה פשע! אז יוצא במקומו למילואים עוזי – מטר שישים.

לצבא לא איכפת. המיטות,בצבא סטנדרטיות.

לולה הגיעה לידי ג’קי במסגרת הסיוע לארצות נחשלות על פי סעיף ארבעה המפורסם. ישר מאמריקה. רק במזל התחמקה בנמל ניו־יורק מהפקידים שהחתימו על ימין ועל שמאל:

Donated by the people of the United States of America.

Not to be sold or exchanged.

בסופו של דבר הגיעה הנה בשלום, תודה לאל, ובצירוף שתי חותמות בלבד: Handle with care ו־This side up. אבל דברים כאלה אינם מביאים במבוכה את ג’קי. הוא לא לוקח אותם ברצינות. לכל היותר יטען שאינו קורא אנגלית. הם יתנו לו הוראות כיצד לטפל בלולה? האמריקאים האלה לא יתנו לו שום הוראות – לא לו ולא־לה. ואם יתנו – הוא לא יקבל זאת ברצינות.

כי זה לא בריא לקחת את הדברים יותר מדי ברצינות. לא לפני החתונה, ובוודאי לא אחריה.

(1959)