א. יונה והאנשׁים אשׁר אתו באניה    🔗

ר' שמעון פתח ואמר:

“ויאמרו אליו: הגידה נא לנו, באשר למי הרעה הגדולה הזאת לנו”¹ וכו' – קְרָא זה יש להסתכל בו. כֻלם ברז של חכמה שאלו, דכתיב: “הגידה נא לנו, באשר למי” – אם הוא מזרעו של יוסף, שהים, כיון שראה את הארון שלו, מיד נבקע והיתה יבשה, דכתיב: “הים ראה וינס”² – הים ראה את יוסף, שכתוב בו: “וינס ויצא החוצה”³. ועל זאת שאלו אותו: “באשר” – דכתיב ביוסף: “באשר את אשתו”⁴, ואם מזרעו של זה אתה, התפלל שישתוק הים מעלינו. “למי” – ואם מזרעו של יעקב אתה, דכתיב בו: “למי אתה ואנה תלך?”⁵ והוא אמר את הדברים האלה אל המלאכים הקדושים, ששלח בשליחותו ונצל מאותה צרה שהיה בה, התפלל לאלהיך וישלח מלאכו וננצל גם אנו מצרתנו. ואם אינך לא מזרעו של יוסף ולא מזרעו של יעקב, “מה מלאכתך?” – במה עסקת בכל יום? “ומאין תבא?” – מי הם אבותיך? “מה ארצך?” – אם היא ארץ שהיא ראויה לעונש? “ואי מזה עם אתה”? – אם אתה בן עם עמלק, או בן אחד משבעה העמים, הראוים לעונש? את הכל שאלו אותו כראוי.

מה השיב להם? – "ויאמר אליהם: “עברי אנכי”⁶ וכו' – מאותו זרעו של אברהם העברי, שקדש שם אלהיו בכל יום בעולם, “ואת ה' אלהי השמים אני ירא”. – הם לא שאלו אותו, אלא דבר שבגלוי ושבסתר בכדי להכירו והוא השיב להם הכל בגלוי. מה כתיב? – “וייראו האנשים יראה גדולה”⁷ – כיון ששמעו שמו של הקדוש ברוך הוא, מיד יראו, משום שכֻלם היו יודעים את הגבורות ואת הנסים, שעשה הקדוש ברוך הוא בים, וכיון שאמר להם שמו של הקדוש ברוך הוא, מיד יראו מפניו יראה גדולה. תו אמר להם, שהוא ברח מפני הקדוש ברוך הוא, ועל כן אמרו לו: “מה זאת עשית”, שברחת מפניו ולא עשית מצוֹתיו?

ותא חזי:

כל אותם האנשים נתגַיְרו לאחרי שראו את הנסים והגבורות, שעשה לו הקדוש ברוך הוא ליונה בים, וכֻלם ראו אותו כשנפל אל הים וראו אותו דג שעלה ובלע אותו לפניהם. וכשבא אותו דג גדול לעיני כֻלם ופלט⁸ אותו אל היבשה, באו אליו ונתגירו.

ותא חזי:

כל אותם האנשים היו גֵרי צדק וחכמים גדולים בתורה, משום שהקדוש ברוך הוא רצה בהם ובכל אותם המתקרבים אליו ומקדשים שמו בגלוי.

(פקודי רל ע“ב, רלא ע”א).

ב. יונה במעי הדגה    🔗

ר' יהודה פתח ואמר:

“ויתפלל יונה אל ה' אלהיו ממעי הדגה”⁹ – מה כתיב למעלה: “וימן ה' דג גדול לבלוע את יונה”¹⁰ – האי קרא הכי מבעי ליה: “וימן ה' את יונה לדג”, שהרי ה' מִנה, שלח את יונה אל הדג! אלא ודאי אותו דג היה שלוח אל יונה שישמור אותו משאר דגי הים והוא יהיה גנוז בתוכו, וכיון שהדג הכניסו לתוכו, ראה יונה במעיו מרחב¹¹ כמו היכל גדול ושתי עיניו של אותו דג מאירות כשמש ואבן טובה היתה במעיו של הדג והיא האירה לו, והיה רואה כל מה שבים ובתהום. כיון שהראה לו הדג כל מה שבים ושבתהום, מת, כי לא יכֹל לסבול את יונה בקרבו שלשה ימים. אז היה צר ליונה, כמו שאמר ר' אלעזר: כיון שראה יונה כל אותה רְוָחָה¹², היה שמח. אמר הקדוש ברוך הוא: “ומה אתה רוצה עוד? וכי לכך הכנסתיך לכאן?” – מה עשה? הרג אותו דג ומת, וכל שאר דגי הים היו מקיפים אותו מסביב. זה נשך אותו בצד זה וזה נשך אותו בצד זה. אז ראה יונה את עצמו בסכנה. מיד “ויתפלל יונה אל ה'”. כיון שהתפלל, קבל הקדוש ברוך הוא את תפלתו והחיה אותו דג והוציא אותו אל היבשה לעיני כל.

(בשלח מז ע“ב, מח ע”א).

תם החלק הראשׁון