לארי יקראו מלך היער, המלך ימצא תמיד חפץ להטיב לעם אשר ימשל בו, אך לא כן יעשה הארי מלך היערים, משל ימשל הארי בכל חיתו היער רק לטובתו הוא, טרף יטרף מהם טרף ויבז בז לכל אות נפשו ולא ידע רחם, ולמד למד הארי את דרכי חייו מאביו, וכמעשהו יעשה גם הוא, ואיך ידע אחרת? הן צפרניו החדות והעקומות, שניו הגדולות והחזקות, כמו נתונות הן לו לטרף טרף ולהיות חיים כאלה, ועבדיו גרי היער יודעים היטב את מלכם המושל בהם, יודעים הם את רוחו וטבעו, יודעים גם את אשר יעשה להם, והסתתרו ממנו ופחדו מאד לפגש אותו בדרך, ובשמעם את קול שאגתו יפחדו כלם ורעדו ומהרו לברח רחוק ממנו והלאה.

ויצא הארי ממעונו בערב, ויבא אל הנחל והסתתר בין השיחים וארב לטרף, וקרבה אחת מחיתו היער אל הנחל, והארי יושב לו ומחריש ואיננו זז ממקומו, לבלי יניע את ענפי השיחים ועליהם פן תשמע אִוְשָתָם¹, ובקרוב החיה התנפל מהר עליה וטרפה ואכל את בשרה, והארי עז לב ולא יחת מפני כל וחיות רבות חזקות וגדולות היה תהיינה לטרף לו.

אולם לעת זקנתו תקהינה שניו, וצפרניו החזקות תחלשנה ותרפינה, ואז יכול יוכל גם הסוס וגם החמור להנצל ממנו בבעטם בו בפרסותיהם, והשה והאיל בנגחם בו בקרניהם, ופצעים רבים ישאירו בבשרו לזכרון. אז ישים הארי את לבו לחיות קטנות וחלשות, והתגנב אל מושב האדם וגנב שה או עגל תועה, ואם יפגש על דרכו בעודם והתנפל גם עליו, ולכן נורא מאד הארי לעת זקנתו, ואם לא יעלה בידו ללכד שה או עגל והלך לצוד גם את הארנבת, או את השפן, וגם בעכבר לא תקוץ נפש הארי הזקן ברעבונו, ואז יוסף הרעב להציק לו, ואכל גם עשב השדה כצבי וכאיל וכבקר יאכל גם תבן.

ובראות האנשים כי אכל יאכל הארי מן העשׂב, וידעו כי רעבה נפשו וכי רזון שלח בעצמותיו וכחו עזבהו, והתאספו אנשים רבים חמושים והלכו בעקבות הארי ובאו עד המערה אשר בחר למשכן לו והתנפלו עליו כלם יחד כגדול כקטן כגבור כחלש והכוהו והמיתוהו ברמחיהם ומקלותיהם.

הארי המת לא יצלח לכל דבר, כאשר לא יסכין לאדם גם בחייו, בשרו לא יאָכל, זולתי משפחות אחדות מבני העמים הפראים תמצאנה חפץ בבשרו לאכלו, וגם עורו לא יצלח לכל, כי מלא הוא שריטות וצלקות, כזכרון רוב המלחמות אשר נלחם בימי חייו.