התכי יפה ונהדר עד מאד, אין מְצַיֵר שיכול לתאר בשרד נאמן את צבעי נוצותיו, מַקּוֹרוֹ¹ גדול, חזק וכפוף, ובנשכו בו יכאב מאד. מקום מולדתו בארצות החמות, שם חפשי הנהו לנפשו, וכל היום יטפס ברגליו מענף אל ענף על העצים אשר ביערים ההם, ופשט את צוארו ונאחז במקורו בענף גבוה ממנו ועלה למעלה, בעזרת המקור והרגלים גם יחד. במקורו יפצח התכי אגוזים ופרי עץ שונים אשר קלפה קשה להם.

והתכי החפשי יעבד כל היום, מהבקר ועד הערב בלי הרף, יבקש טרף לנפשו, ולא יחדל מהביט סביבותיו להשמר ממוקש ומפח, מעוף טורף ומציד. וכן לא ינוח התכי אף רגע, זולתי בעת שנתו.

ואם יצודו את אחד התכים, ונתנוהו בכלוב, שם אין לו עוד מקום לטפס, כי אך שנים שלשה מקלות ישימו בכלוב, שלחנו מוכן לפניו, כי האנשים אשר סביבותיו, יאכילוהו מעדנים וממתקים, וגם מפחד רע בטוח הוא בכלוב.

אולם אל תחשבו, בני הקטנים, כי החיים הבטוחים וחסרי העבודה האלה ינעמו לתכי; אל תדמו כי טוב טוב לו עתה בכלוב ולא יזכר עוד את היערים אשר ישב בהם בימי ילדותו וישכחם, לא, ולא בני, הבטלה תציק לו עד מאד!!

לאיש אחד היו שני תכיים, ויתנם יחד בכלוב אחד, וקירות הכלוב מקלי־עץ רך דקים, ויחלו התכיים לבקש להם עבודה וינקרו במקוריהם במוטות הכלוב, עוד מעט ונחצו המוטות לשנים והתכיים יצאו מן הכלוב, וימהר אדונם ויחלף את המוטות הנשברים בחדשים, ויחלו התכיים לנקר מעט מעט את המוטות החדשים ויעשו להם מוטות עץ קשה מאד, ולא יכלו עוד לנקר בהם, ויחלו למרט במקוריהם איש את נוצות ראש השני, ויהי אחרי עבר ימים אחדים ויהיו שנים לקרחים, וירא אדונם את זאת, ויושיבם בשני כלובים איש איש לבדו, וימרטו את נוצותיו הוא, ויבן האיש כי התכיים מבקשים להם עבודה ומלאכה, ויתן בכלוביהם מוטות עץ רכים ולא מרטו עוד את נוצותיהם ותעלינה על בשרם נוצות חדשות.