פעמים רבות ראית את פרי החרוב ובלי ספק אכלת אותו בחמשה עשר בשבט, ואולי גם ביתר ימי השנה, הלא תחפץ לדעת את מולדת הפרי השחור ומתוק הזה, האף אין זאת?
“מה יפה היא הארץ אשר יגדל בה החרוב, תחשב בלבבך, מה נעים הוא יער עצי החרוב, ומה טוב לילדים היושבים בארץ הברוכה ההיא!”
עץ החרוב יצמח לרוב בארץ ישראל, וגם ביתר הארצות אשר על חופי הים התיכון, בארצות ההן מעטים מאד יערי מצל. מקומות רבים מכסים שם באבנים וצחיחי סלע, ויש אשר כל צמח אין עליהם, ויש אשר עלו קוצים ודרדרים. ובימי השמש ישלח השמש את קרניו החמות, וחם מאד ליושבי הארצות ההנה, והלכו לבקש צל לשבת בו להסתר מחֹם השמש, ובאו גם אלי יער עצי החרוב וישבו בצלו ושאפו רוח צח. ועץ החרוב לא יגדל אמנם בגבהו, אך ענפיו הרעננים ישתערו ברחב והפיצו צל רב.
עלי עץ החרוב קטנים וכעגול מארך תארם, והעלה איננו רך כעלי יתר העצים, אך קשה, חלק ומבריק, וגם בחרף לא יפלו העלים, וכסו כל ימי השנה את העץ.
ובימי האביב יציצו על הענפים ציצי פרחים ומראה אדֹם להם, ועלי הפרחים אינם יפים, ועל כל ציץ יצמחו ברבות הימים קנים אשר ארכם כארך כף היד ורחבם כשתי אצבעות ועבים כחצי האצבע. והקנים האלה המה פרי החרוב או קרן הדבש, וכבשל הפרי והיה טעמו מתוק וטוב הוא למאכל, אך אם יחפץ איש לאכל ממנו הרבה וחלה, כי פרי החרוב איננו משביע, גם מתוק הוא מאד עד לזרא, ולכן יאכלוהו אך עניי העם אשר אין ידם משגת לקנות להם לחם חטים; ואם ימוך איש ומטה ידו ואמרו עליו כי הוא אוכל חרובים. גם בתלמוד יאמר על רבי חנינה אשר הסתפק במועט, כי די לו קב חרובים מערב שבת לערב שבת.
הפרי הטוב והנבחר הזה ימכר לסוחרים, אשר יביאוהו אל ארצות המערב, והיותר תאכלנה בהמות הבית וחיות השדה, אבל גם הפרי המתוק והטוב לא יסכן לאוכלו תמיד.
מחרוב הנאכל ישארו גרעינים אחדים קשים ומבריקים, להם יקראו קרטים, ובימים הקדמונים שקלו בגרעינים האלה את המתכת היקרה והאבנים הטובות, ולכן יקראו גם היום לאבני המשקל אשר ישקלו בהן את המתכת היקרה ואת אבני החן – קָרָט על שם הקורט, הגרעין אשר בפרי החרוב.
ומעץ החרוב יעשו חרשי־העץ כלים מכלים שונים, ואת העלים יקחו הבורסקים לעבד בהם את העורות, ויושבי הארצות החמות יוקירו את עץ החרוב לא על פריו ולא על עליו, הם יוקירו את צלו הנעים ביום חם.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.