שמו היה משה-נתן לבית יעקב, והוא משרידי החסידים הנושנים. הוא שימש את הרב הזקן בעצמו, והיה בימי עלומיו מנושאי-כליו. הוא היה ירא ואוהב את אלהים, ענותן ומצניע-לכת, חומל אל דלים ומיגע את עצמו בתפילה.
הוא היה גם “מחַבּר” במקצת ומלקט אמרים מגדולי הצדיקים; לא את השיחות ליקט, שלאו דוקא היו אצלו, כי אם את האמרים גופא, את ה“בחינות” ואת הדרכים… בהקדמות והפתיחות שלו היה חותם עצמו: אני השפל והנבזה, הקטן שבקטנים והצעיר באלפי אפרים אבל נבזה לא היה האיש הזה כלל, ואפילו לא שפל וקטן; והן הוא בעל מעשים טובים ובעל-התבוננות. במוחו כבר מתנגשים מושגי אין-סוף ועצם ההוָיה; הוא יודע על יחודים, אצילוּת ודבקוּת. עיון רב ניתן לבר-נש, והוא יצור, ויש לו חובות וזכויות ועבודה רבה במעלה ומטה.
הוא היה דר בעליונים ומסתכל גם בתחתונים. הנה שם ממעל מלאכים אומרים שירה, וכאן בארץ העוֹני יפרוֹשׂ כנפיו על בני-אדם. פת עלי אדמות הן יש גם לאלמנות ויתומים, ויש חורף קשה וקור חזק, ותנורי ישראל מחוסרים המה עצים להסקה… ויקם משה-נתן, לקח תרמיל על שכמו ומקלו בידו והיה חוזר על הפתחים לבקש צדקה וחסד. אם נתנו לו כסף קיבל כסף; ואם שוה-כסף הוא מקבל שוה-כסף. והוא היה הולך וסובב כל היום מבית לבית, מבקש נדבות ומקבל, מקבל וחוזר ונותן לדלים ורשים. – לא יעצרנו הגשם, לא יעצרנו החום, לרוב הוא כמעט הולך יחף, ולפעמים מסיע נעלים כבדות ברגליו, שהרפש והטיט דבוק בהן.
מה יחסר לאדם כזה? ולמה הוא צריך? הוא לא צריך רק להאכיל אביונים, ולמחוֹת דמעה מעיני נשים עזובות; הוא צריך גם ללמוד ולהתפלל וליחד קודשא-בריך-הוא ושכינתיה. ומדי לילה ולילה בחצוֹת, כאשר כבר עשה את מלאכת היום לשמים ולבריות, היה מתפלש באפר ומקונן על הגלות, על הגלות הארוכה ואין מנחם. זה אינו עוד חוּרבן-הבית, כי אם חורבן ההויה ונפילת ניצוצות-דקדוֹשא למעמקים… ובוכה העולם באופל הליל עמו; ובכתה הבריאה על הבנים שגלו, ואף הקדוש-ברוך-הוא יושב ובוכה. —
ולפתע אשה על ציריה תשב ותקשה לילד, בכיה גשמית נשמעה מאגף הבית השני; והוא קם מעל פני הארץ, שׂם נעליו ברגליו והולך להושיע ולהיות לעזר. – משה-נתן רוחץ מטליות של תינוק במים ומכבסן בידיו בנתר וּבבוֹרית. הוא מסיק את התנור במקום שאין שירוּת, רץ לבית-הרפואות לקבל סמים, ובינתים יאמר בחשאי בקשות ותחנונים. האם האל הגדול היושב בשמים לא יירחם על בריותיו העניים? לעשירים על כל פנים יש דואגים, אבל למה לא ישלח עזרתו מיד לדלים ולרשים? עני שבישראל זהו מין בן-מלך מדוכא ומעונה, פשוֹט גלימא דעל כתפך והלבישהו, רבץ לפניו כעבד והרם רוחו. איך אתם יכולים לשבת על סיר הבשר ולאכול ולהינות לשׂבעה – ולַלז, בשכונה שלכם הקרובה, אין לחם ואין חמין? איך אתם יכולים לשכב על מרבדים ולהתכסות בשמיכה, ולחבריכם אין גם מיטה שלמה וכר וכסת?
ובכל ימי השוק, כאשר טרודים בני-עלמא במסחריהם ובעבודותיהם, והשורים והפרות והעגלים עומדים צפופים, כשהם קשורים אל העגלות הטעונות וצמאים מפני טרדות בעליהם, היה מטעין, כמעשה רב וקדוש, כּדי מים על שכמו והלך להשקות את הבהמות, לקנח את הזיעה מעליהם ולגרש מהם את הזבובים והיתושים. מעולם לא הקדימוֹ אדם בשלום בשוק ומעולם לא גער באדם ולא שירת באדם ולא נהנה מדבר שעמל בו אחר או כבר נגע בו אחר. איסור הגזילה היה חל אצלו כבר בקוֹרט, אפילו במשהו, ובשוה פרוטה, וכי היה משה-נתן נזהר בחשש של שקר, וכי דיבר אך את האמת, וכי היה מסור לאמת בדמו ובנפשו – איני צריך לאמור. היצר הרע הוא שונאך והיצר הטוב הוא אוהבך, למה תניח את האוהב ותשמע את דברי השונא? העולם הוא טהור, ובכל מעשיך הטובים הנך מתקרב אל הטוהר, ולמה תפנה מן הדרך ושוב תּטמא? התורה מלאה סודות ורמזים, ובידך יכולת-מה לחדור אל אותם הסודות, למה תניח חיי-עולם אלה ותעסוק בחיי-שעה? הנפש היא חלקת-שדי, והגוף הוא נחלת-התולעים, ולמה לך לעמול לעצמות ולעזוב את הרוח?
ולאידך, אין צורך בהתחכמות יתרה אפילו בעבודת-האלהים וקיום המצווֹת. קום וקיים את הדברים מחוקי התורה על פי פשוטם, תן מלחמך לדל, עזוב תעזוב עם האביון, ונכרי לא תשיך, מפני חילול השם, ולאחיך בודאי לא תשיך. ואכלת וּבירכת, ושׂבעת והודית לבעל הרצון. קמת מחולי וראית מפלאות האלהים, המשגיח על עולמותיו!
שעל אחד מלפניך ומאחוריך - תמצא את הטוב והישר, את הצדק ואת החסד, ואפילו את היחוד ואת הכוָנה.
וכי השכמת בבוקר והלכת לבית-הכנסת של אלהיך הרי תפילה ארוכה ותפילה קצרה. תחל לומר מתוך הסידור פרשה פרשה, תפילה תפילה, כוָנה כוָנה; תיחד עצמך עם השכינה במלה אחת ובדיבור אחד. " אֵל נא רפא נא לה" – נתפלל משה, גם ארבעים יום וארבעים לילה התפלל, לחם לא אכל ומים לא שתה. וה' ניצב עליו והיה שומע בקולו תמיד. ה' שומע בקול כל קוראיו באמת. – הלא הוא אבי יתומים ודיין אלמנות וגזבר של עניים ושומר חולים. אפילו בני-עורב יקראוהו, ישמע להם; אילן עומד ביער וענפיו משיקים, הרי גם זו תפילה. וזוהי שיחת-דקלים של חכמי הדורות. – הרימוֹת אבן מן הקרקע שלא לצורך וכבר גזלת מקום מנוחתה; לכל רגב אדמה יש מזל מיוחד, אין דבר בלי צו מן המערכת העליונה. ואין חלק מבלי אחיזה בּכּל..
כה חשב משה-נתן כל הימים ובמחשבות כאלה חי תמיד. כל יום הרי הוא כחברו, בעלות השמש ובצאתו, בתפילה של שחרית ובפילה של ערבית. בכל זאת בכל תפילה ובכל תנועה הרי חידוּשה… בששת ימים ברא היוצר את עולמו, ועדין הוא יוצר; כל גאוה, ניבּוּל-פּה, תפילה שלא בכונה, אי-רחם על דל, זה מנתּח אותו החוט וגורם להתגברות הקליפה בעולם. בכל טוב ורוצה להיטיב, והכל מתעצר ונמנע על ידי כוח-הדוחה, זה שורר מימי חטאו של אדם הראשון. ואף אם אבותינו עמדו על הר סיני, חוזרים אנו לזוהמה, אם אנו שוב חוטאים בעצמנו. החטא הוא רע גמור והטוב הוא טוב גמור. עלינו רק לבחור במעשינו – והבחירה דבר קל הוא, צריך רק לבחור בטוב ולמאוס ברע. אל תנסו את ה'; לכו בדרכיו והתדבקתם בדרכיו, מה הוא רחום וחנון, אף אתם היו מרחמים ומחננים; מה הוא אוהב עניים, אף אתם חוסו על עניים. חוסו על נפשכם ואל תמסרוה לשטן, והשטן רובץ לפתחכם…
כה חי משה-נתן שבעים שנה ואחת. לא נס ליחו ולא כהתה עינו. גם ביום אחד מחייו לא נמנע מתפילה בציבור ולא הניח שעה בלי מצוה, בלי לימוד, בלי זכרון ה'. וימת ביום אחד, אחרי אשר כבר הניח תפילין של רש"י, ולא הספיק להניח תפילין של רבנו תם. מת בין קשר לקשר. מת בנשיקה…
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.