רקע
אליעזר שטיינמן
עולם השקר

אין אמת בפסק־דין החמור שעולמנו הוא עולם השקר. אין פסוק הממצה את כל האדם, קל וחומר עולם כולו. אף נמצא הוא בסתירה להגיון. שכן ממה נפשך, אם כל האולם שקר, הרי גם הדיין שפסק זאת, הביע שקר שאף הוא מן העולם. דבר זה מופרך גם מצד המציאות. אין העולם חסר אנשי־אמת לפי טבעם, שאינם רוצים לעשות שקר בנפשם ולא לסובב אחרים בכחש. אכן, הם משמיעים פעמים דבר־שקר, אלא מטעמי נימוס ורחמנות או במקום שיש משום פיקוח נפש לעצמם. רוב שקרנים אינם מדברים שקר אלא מן השפה ולחוץ וליבם בל עימם והלב הוא עיקרו של אדם. מצויים, כמובן, גם שקרנים, שכפיהם כן ליבם. אבל הללו שהשקר הוא מקצועם, שמם דרך כלל הולך לפניהם. הם מפורסמים כשקרנים ושוב אינם מסוגלים לרמות שום איש אלא את התם ביותר. בשביל מיעוט שקרנים מובהקים אין לתלות מום השקר בעולם כולו. מיעוט קטן זה אינו כל העולם. אבל כל שקרן סתם משקר רק בפה, אך הכרת פניו תען בו את תרמיתו. נמצא, לכל היותר, הוא רק שקרן למחצה או לשליש ולרביע. ואם יש כאלה, שאף ארשת פניהם וכל תנועה בהם מרוחים בחמאת השקר, הרי ודאי הוא שמוניטין שלהם מזהירים מפניהם את הבריות שלא ילכו שולל על ידיהם. השכל מחייב שהשקרנים הגדולים, המושלמים, שוב אינם בחזקת שקרנים, כי הכל יודעים בטיבם.

עוול הוא להכתיר את עולמנו בשם עולם השקר. אילו נכון דבר זה היתה החברה האנושית משכבר חוזרת לתוהו ובוהו. אולם אנשים נושאים ונותנים דרך כלל באמונה. רוב הבריות מפרנסים את עצמם ואת בני ביתם בעמלם הקשה. שואב המים נותן דליים מלאים; החנוני אינו גונב במשקל אלא מעט מן המעט; הרופא מרפא והמורים לדרדקאות מרוויחים את לחמם ביושר, מאחר שהשתלטות על הכיתה עולה להם בדמים ממש. האכרים, בעלי המלאכה והפועלים, שהם רוב המנין בעולם, אינם עושים עבודתם במירמה. משום מיעוט הנוכלים, הרמאים והגנבים, הנרדפים מטעם החוק ועיתים גם נענשים, אין להלעיז על כלל הבריות שהם שקרנים וכזבנים. העולם עומד על האמת ולא על השקר.

ניתנה האמת להיאמר – יש ביסוס שלכאורה לשם רע זה שהוציאו על העולם, האמת והיושר הם דרך הטבע האנושי והנוהג בעולם. כל מעשה שחיתות הוא יוצא־דופן, שמעורר התמרמרות בקול רם. כשאדם מדבר אמת, אין זו רבותה. כיוון שאחד שיקר, מיד הכל תמהים ונדהמים והקול על כך מתפשט והולך. דבר המשמש נושא לשיחת הבריות, כבודו או קלונו מלא עולם. אין יושבי קרנות ורוכלי רכיל מטפלים כלל במעשים הטובים, שהם מעשים בכל שעה. אבל מעשה בליעל הוא נושא שרבים ממשמשים בו ולועסים אותו. הטוב והאמת אינם הפתעה. אבל הרע והשקר מעורר הפלאה והשתוממות, לכן רישומם ניכר ביותר בחיים. האמת היא חרישית, צועדת עקב בצד אגודל. השקר קולני ומקים רעש, ולפי שהוא עובר מפה לפה וכל אחד, כנהוג, מוסיף עליו נופך משלו, ניפחו נראה למעלה משיעורו. יבוא איש ויגיד שהוא ממלא את העולם לא יהא, לכאורה, מן המתמיהים. אולם הוא מן המגזימים בוודאי וגם מן הבדאים. קרוב לשער, ראשון שהביע ברבים אותו פסק־דין חמור על עולמנו עשה זאת בעידנא דריתחה או דרגוזה, בהתעטף עליו נפשו מצער בגלל עוול אישי שנעשה לו. אין אדם נתפס על צערו. אחריו החרו החזיקו יחידים רבים שפועלי־אוון טמנו להם פח. נהר נהר ופושט.

אפילו נניח, שבעלי שררה ושלטון ותרוודי הקהל צולחים ורוכבים על דבר שקר, שרוב מנהיגים הם נוכלים, אין מכך ראיה שהשקר הוא המושל בכיפה. שררה וממשל תופסים רק מיעוט מהחיים האנושיים. הנהגה אינה זהה עם נוהג. רוב העולם אינם מזייפי מטבעות, אינם מחרחרי מלחמות, אינם נותנים שטרות שאין עליהם כיסוי, אינם עושים את נשותיהם עגונות, אינם מפקירים את ילדיהם ואינם משמשים בבולשת. להיפך: הם עושים כל עבודה קשה לפרנס את בני־ביתם, אינם בוגדים במולדתם, ההן שלהם הן והלאו לאו, חזקה עליהם שהם משלמים את שטרותיהם ואינם חשודים על מתן עדות שקר. מסתבר שרוב בני אדם ישרים ומהוגנים הם. ומניין בכל זאת קול זה שאינו פוסק על עולמנו שכולו שקר? הרבה יש בדבר מן הגוזמה והרבה מן ההתגנדרות ומן השיגרא. אף משום ששקר, ואפילו במנות קטנות, שנוא על הבריות ומסעיר את הרוחות. השנאה מקלקלת את השורה.

מתוך ריתחה באים לידי הגזמה, שהיא אחותו הקטנה של השקר, משקרים ואומרים, שהשקר הוא עמוד העולם. אבל אין זה כך. אין הוא מושל־יחיד, ואולי אין הוא מושל כלל אלא כשועל בשעתו. הואיל והוא מחייב את הפופים לו סגידה, פרסומו גדול. מה שאין כן האמת המצניעה לכת בשלטונה וידה רכה, עד שאין מרגישים בה כלל טעם נוסף: שאין מציאותה מורגשת על שום שהיא מצויה ביותר. ברוח מצויה אין מרגישים. על מזג אוויר נוח אין מדברים. אבל מרבים שיחה על מזג אוויר רע וקודר. מציאותו של הטוב הוא דרך הטבע, ואילו הרע מנקר את העיניים אפילו במיעוטו.

ראוי להשתאות ולהשתומם, עד כמה בני אדם גלויי־לב כל אימת שאין מורא עליהם לחבל בעצמם. אנשים המזדמנים יחד לפונדק אחד בקרון הרכבת, באניה, במטוס, בקייטנה ובבית־הבראה, יש שהם מספרים זה לזה עסקיהם או מחלותיהם, אף על פי שתמול־שלשום עדיין לא הכירו זה את זה. ואילו במכריהם הוותיקים אינם נוהגים גילוי־לב מופרז. אתה למד, שההתערטלות בפני הזולת הוא צורך־נפש לאדם והשחת אמת כמות שהיא, היא, במובן ידוע, סם מרפא. אולם אנו מצניעים את האמת בפני שכנינו ומכרינו, שמא הסרת הלוט כל־שהיא מעל פרט מחיינו או מעסקינו עלולה לשמש כלי זין בידי האנשים שאנו עומדים איתם ביחסי־שכנות ובמשא ובמתן יומיומי. בחברת הזר, כיוון שפג הפחד, הננו ששים ושמחים לפקח את כבשוני נפשנו. אנו נכספים בתוך־תוכנו לאמת, משום שהיא חירות. בכל שעת־רצון או מקום־רצון הננו מגוללים את אבני השקר, הכפויים עלינו בתוקף הנסיבות הרעות והחשודים ההדדיים, המחייבים הערמת־גומלין.

אין אנו נתינים בלב ונפש למלכות השקר, אלא כפויה היא עלינו. גונבנו מארץ האמת. סתם אדם כשהוא משקר, לבו מתכווץ בקרבו, פניו מסמיקים או מתכרכמים, עיניו משתפלות מבושה. יש כאלה שהם שרויים לאחר שעה ארוכה בחרפת־בושה מפני עצמם והחרטה מכרסמת אותם. בדין העיד הנביא על עצמו, שהאמת כאש היא בעצמותיו. אפילו שאינם נביאים ולא בני־נביאים הם קרובי־משפחה לכל אלה שהאמת היתה אש בוערת בליבם. דא עקא, אין הם יכולים לעשותה נר לרגליהם. אינם יכולים, לפי שאינם מסוגלים. דרושה גבורה לאמת. הם אינם גיבורים. לשקר יכול כל אחד אפילו אינו גיבור. השקר נאמר מעצמו, ואילו להגדת־האמת דרושה פעמים יגיעת־נפש ולעולם צפויה ממנה סכנה. אדם ששיקר יכול לכסות על שקר זה בשקר אחר, אבל כיוון שהגיד אמת הוא נעשה מציית ומשועבד לה. אין הוא יכול לשנותה, לא לכסותה, לא להימלט ממנה באיזה שהוא אופן. השקר גמיש אף לגבי עצמו. האמת אינה גמישה. היא לעולם היא, לא זולתה.

תדע לך שכל פעם שאדם מדבר בעדו, כגון שהוא כותב קורות חייו או שופך כביכול את שיחו באוזני ידיד על דרך הווידוי, הוא מוחק או גודש את הסאה, היינו מדבר אמת פחות מדאי או יותר מדאי – ואין בינה ובין פחות מדאי ולא כלום – שהרי כל יתר כניטל דומה. אבל אמן המתאר חיים זרים מערטל פעמים את לבו ללא שייר ומכניס את כל הטמירין שבו בעטיפה זרה. כל עיקרו של הסיפור האמנותי לשם כך בא, שאפשר יהיה בדרכי עקיפין להסיח ולהביע כל דברי הבאי, שגיונות ושגעונות מתוך גרונותיהם של אחרים.

האמנות היא ביסודה שלה גניבת הגבול של האני וגילוי־סודות מחדרי הלב על ידי הסוואת־תכנים ועיבור־צורה של אירועים אישיים הקרויים על שם נפשות מדומות. האמן תולה חיים נפשיים בלתי־מדומים במצבים ובאנשים מדומים. מכאן בולמוס הכתיבה בו נגועים אפילו אנשים שאינם יודעים קרוא כהלכה. גדולה מזו, אפילו הגנב והרוצח נדחף לגלות סודו למי שהוא. כל אדם מרגיש מועקה כשדבר־סתר שמור בליבו, בבחינת עצור במילים לא אוכל.

אמת היא, שהאמת משתלמת דרך כלל. אין זה אלא דברי הבאי לומר שאולם המסחר, למשל, עומד כולו על השקר. להיפך, ככל שנושאים ונותנים בפרקמטיה בשיעורים גדולים, כן מתבסס המסחר על אדני האמת. מסחר היהלומים עומד כולו על הן־צדק. אילו היו רוב הבריות פועלים בשקר, לא היו באים כלל לישובו של עולם. השקר הורס את העולם, אבל אין מסוגל לבנות אותו. ומכיוון שהעולם עומד דורי־דורות על תילו, מכלל שהוא בנוי על אדני האמת. האמת היא חירות והיא מנוחה. השקר מעייף. כיוון שבני אדם מתאווים למנוחה, מכלל שהם מתאווים לאמת. כל כוח חותמו אמת. לשקר אין כלל חותמת.


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47250 יצירות מאת 2631 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 19716 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!