רקע
יהודה ליב גורדון
הַדָּגִים וְהַשָּׁלָךְ
mנחלת הכלל [?]
Eמשלים

הַשָּׁלָךְ שָׂם מַס עַל כָּל אַגְמֵי מָיִם,

בִּצּאת וּגְבָאִים אֶשְׁכָּר לוֹ הִקְרִיבוּ

וּבְרֵכוֹת וִיאֹרִים מִנְחָה הֵשִׁיבוּ,

וּמְזָוָיו מָלְאוּ מִשְּׁלַל כָּל נַחֲלָיִם,

וַיֹּאכַל וַיִּשְּׁמַן וּפָנָיו נָהָרוּ.

אַךְ אָרְכָה הָעֵת, יָמִים רַבִּים עָבָרוּ

וַיֶחֱלַשׁ הַשָּׁלָךְ כִּי שֵׂיבָה בּוֹ זָרָקָה,

וַתִּכְהֶינָה עֵינָיו מֵרְאֹת תּוֹךְ חֶשְׁכַּת מַיִם

וּבְיָדוֹ אֵין חַכָּה אַגְמוֹן וָרֶשֶׁת

לַשְׁלִיךְ בַּיְאוֹר לָדִיג לוֹבְשֵׁי קַשְׂקֶשֶׂת,

אַזַי גַּם נַחַת שֻׁלְחָנוֹ רָחָקָה

וַיְבֹאֶנּוּ חֶסֶר; אַךְ רוּחוֹ לֹא נָבָקָה

וַיַּעַשׂ בְּעָרְמָה וַיֵּצֵא הָאָחוּ,

וַיִּפְגּשׁ צְפַרְדֵּעַ בַּבֹּץ מְקַפֶּצֶת

וַיֹּאמֶר: "מַהֲרִי אֶל גָּרֵי מֵי שָׂחוּ,

אִמְרִי כִּי רָעָה עָלֵימוֹ נֶחֱרֶצֶת,

כִּי הִנֵּה הָאָדֹן בְּעוֹד יוֹמַיִם

פֹּרֵשׂ מִכְמֹרֶת עַל כָּל נַחֲלֵי מַיִם

וּבְאַגְמֵי נֶפֶש יַעֲשֶׂה שֶׂכֶר –

אָז צָרָה וּשְׁכוֹל לָמוֹ, אֵיד וָנֶכֶר,

כּי כְאֹסֶף הֶחָסִיל יֶאֱסֹף כֻּלָּמוֹ

וּלְבַעֲלֵי הַסְּנַפִּיר לֹא יַשְׁאִיר זֵכֶר".

וַתְּמַהֵר הַצְּפַרְדֵּעַ וַתַּגֵּד זֹאת לָמוֹ,

וַיָּנַע לִבָּם, לֹא קָם בָּם עוֹד רוּחַ,

וַיִּשְׁלְחוּ אֶל הַשָּׁלָךְ מַלְאָךְ שָׁלוּחַ

לֵאמֹר: הַגֶּד-נָא הַאִם אֶל נָכוֹן שָׁמַעְתָּ

כִּי נְכֹנִים הַדַּיָּגִים עָלֵינוּ לָרֶדֶת,

אָז עוּץ נָא עֵצָה אִם עֵזֶר יָדַעְתָּ!

וַיַּעַן: עִזְבוּ חִישׁ אֶרֶץ מוֹלֶדֶת

וּלְאֶרֶץ אַחֶרֶת לְכוּ לָכֶם יָחַד,

“אֲבָל אֵיךְ נַעֲשֶׂה זֹאת?” – אַל תִּפְחֲדוּ פָּחַד

אָנֹכִי מָגֵן לָכֶם, לִמְקוֹם סֵתֶר

אֶשָּׂאֲכֶם עַל כָּתֵף אַחַד אַחַד:

חֶבְיוֹן עֹז הוּא בַּעֲרוּץ הָרֵי בָתֶר,

שָׁם לֹא יִקְרְבוּ אֲלֵיכֶם לָגֶשֶׁת

פַּחִים וָרֶשֶׁת,

חַכָּה עִם אַגְמוֹן, מִכְמֹרֶת וָשַׁחַת.

עֲלוּ אֵלַי, אַל נָא תֵּבֹשׁוּ בּשֶׁת

הַחֶסֶד הַזֶּה מִיָּדִי לָקַחַת –

שְׁכֵנִים טוֹבִים יַעַזְרוּ אִישׁ אָחִיהוּ.

וַיִּתְּנוּ אֹזֶן שׁוֹמַעַת

הַדָּגִים קַלֵּי-הַדַּעַת

אֶל קוֹל אוֹיְבָם וּלְמַחְמְאוֹת פִּיהוּ.

וּמִכָּל פֵּאָה אֵלָיו נִקְבָּצוּ,

שָׁטוּ הָעָם וּבְחִפָּזוֹן רָצוּ,

אִישׁ אֶת אָחִיו יִדְחָקוּ יִלְחָצוּ,

לִהְיוֹת רִאשׁוֹנָה מָשׁוּי מִן הָמָּיִם.

וְהַשָּׁלָךְ, רַחוּם וְחַנוּן אֶרֶךְ אַפָּיִם,

עַל שִׁכְמוֹ עֲמָסָם וּבְרָב עָמָל וָטֹרַח

נָשָׂא אוֹתָם לִמְעוֹנוֹ בִּנְקִיק סָלַע,

בִּמְקוֹם לֹא בָּא אִישׁ, שָׁבַת עוֹבֵר אֹרַח –

שָׁם אַחַד אַחַד יוֹם יוֹם אוֹתָם בָּלַע

חַיִּים וּתְמִימִים כָּאָרֶץ אֶת קֹרַח.

וַיְלַמְּדֵם דַּעַת לִבְלִי יַאֲמִינוּ

בַּאֲנָשִׁים לֶאֱכֹל נֶפֶשׁ הִסְכִּינוּ.

המלצות קוראים
תגיות