בקצה היער העב, בירכתי ההר, בין השיחים תצמח תּוּת מערבית, מה רבה וגדולה שמחת הנערים במצאם את המקום הנחמד הזה, הם ילקטו מלא חפניהם מהתות הזאת ויאכלו לשבע נפשם. השמש ירד, ויזכרו הנערים כי עליהם למהר לשוב הביתה, ויאמרו לבוא מחר עוד הפעם, ולעלות למעלה על ירכתי ההר, כי שם ימצאו עוד יותר מהפרי הטוב הזה.

אך שם למעלה, על ירכתי ההר, בין השיחים רובץ פתן רע, נקל אמנם להכיר את הפתן במראהו וברצועה הכהה העוברת על גבו מראשו ועד זנבו, אך מי יודע אם ישימו הילדים לב אליו? ונשיכתו מסכנה מאד, מי ישמר עליהם? מי יצילם מרעה?

ושם בנקרת האלון הזקן יגור לו הקפוד, שם יישן כל היום על מצע טחב ועשבים יבשים, את גויתו יצנף כדור, והתהפך מצד אל צד, ובהתהפכו יאחזו בנוצותיו הדוקרות טחב ועשב, ובערב, בשוב הנערים לביתם לישן, יתעורר הקפוד משנתו, והשתרע וחלץ עצמותיו וגהק ופהק, ויקם על רגליו הקצרות ויצא מנקרתו.

מה נפלא מראה גויתו! וראשו הקטן המחדד בקצהו יראה מבינות אלפי קוצים מסמרים המכסים את גויתו, ואשר עליהם נאחזים עוד הטחב והעשבים.

הירח מאיר מבין עלי העצים, כל עוף כנף ינום שנתו בקנו אשר עשה לו, או על אחד הענפים, או באחד השיחים, ביער דממת מות, אין קול ואין תנועה, אין עץ מגיע ענף, ואין עוף נודד כנף, אך הקפוד לא יירא ולא יפחד, ולמה זה יירא, הן יודע הוא כי קוצים דוקרים לו, וכל הנוגע בו ונפצע.

ועל יד היער גן עצי הפרי, ויבא הקפוד שמה לבקש ולראות אולי נפל לארץ תפוח או אגס בשל, אך לא ימצא דבר, וישב בבטן ריקה כאשר בא, ויעבר על פני אחד השיחים וריח נפלא בא לאפו ויעמד ויריח, ועל השיח נמצאות חפשיות קטנות, הם זבובי־ספרד, אשר ישתמשו בהם לרפואה, אם יקח איש חפושית כזאת ויעסנה בידיו ועלו עליהן פצעים וחברברות, ואם יאכל איש או חי אחר חפושיות כאלה, והרגיש בכל גויתו מכאובים נוראים, ועד מהרה ימות, אך הקפוד יאכל אותן במספר רב, מבלי אשר ירע לו, והקפוד יאכל עוד דברים ארסים רבים ושונים ולא יזיקו לו.

השחר עלה, ופאתי מזרח אדמו, הקפוד ירוץ לשוב אל נקרתו, והוא עודנו רעב, כי החיפושיות לא השביעו נפשו הרעבה, הנה הוא עומד על שן הסלע מעל צמחי תות המערבית, וירא והנה מתחת שוכב פתן בין הצמחים. אך איך יגיע אליו? הוא למעלה על השן, והפתן מתחת בבקעה, וביניהם מורד כקיר נצב, ויצנף הקפוד גויתו כדור ויתגלגל למטה, לו עשה כזאת אחד האנשים כי עתה נפזרו עצמותיו, אך קוציו הקשות היו למגן לו לבלי יפצע בנפלו, ויקם הקפד על רגליו, ויקרב אל הפתן. והפתן התעורר ויפן את ראשו אל הקפוד, ובעניו הקטנות יזרה אש, ויתנפל עליו הקפוד, ואחזהו בשניו החדות, הפתן יתפתל הנה והנה, ובשניו הארסיות יישך את הקפוד פה ושם, אך לקפוד לא הזיקו הנשיכות האלה, ונשך הקפוד את הפתן עד אשר ימיתהו ואכל את בשרו ואחרי כן ילך לו במנוחה אל נקרתו לנוח אחרי נצחונו הגדול.

השמש עלה עד לב השמים, טל הלילה כבר יבש מעל עלי העצים והצמחים, והילדים, אשר מצאו אתמול את התות המערבית, שבו עוד פעם היערה ובידיהם עלים ריקים למלאותם תות, והם לא ידעו וגם לא יעלה על לבם לחשב, כי הקפוד הציל את נפשם מרעה.