יש ששעות רעות מתרגשות ובאות עלינו ונכנסת בנו רוח של כפירה ושימצה. מסתכלים אנו מתוך קוצר־רוח ורוגז־עצבים בדרכי הבריות ורואים שאין צדק ואין יושר. השקר משתולל בעולם כמגיפה, בני־אדם מפיחים כזבים ללא בושה וחרטה. מי שאינו שקרן במזיד וברצון אנוס לדבר שקר, משום שהוא שפת המדינה. ומי שאינו משקר גם כן איננו מדבר אמת, אלא מליץ שאזניו אינן שומעות מה שיוצא מפיו. הקיצור, עולם השקר. באים לידי יאוש ואומרים: מה כוחנו כי נייחל, היאך נשמור על הניצוץ משלהבתיה שבלבנו שלא ידעך. אולם סבורני שאפשר למצוא נחמה פורתא בתורת הניצוצות ובכוחה להתחזק ולשמור על הניצוץ.
*
הכל עומד לאחר שבירת הכלים על ניצוצות המשוטטים ותועים באווירו של עולם ובתוך הדברים והמראות. כל עצמם, כל רעיון, מחולק לבכוח ולבפועל. השקר בפועל יש בו ניצוץ של אמת, הבכוח שלו. שום שקר אינו יכול לעמוד בלי ניצוץ של אמת. הוא הדין – אי־אפשר להקנות שום אמת לבריות שאין בה קורטוב שקר, המהווה את הבכוח שלה. אם יגיד עני לאנשים: “אני רעב”, אפשר לא יעודד רחמים עליו, עד שלא יאמר אני מת מרעב או שלא יעמיד פני מתעלף. תבלין לאמת הוא השקר. בכל קדושה יש סיטרא־אחרא, ובסיטרא אחרא יש ניצוץ של קדושה. צביעות באה מכך, שאין בני־אדם יכולים למכור את האמת שלהם בלי הערמה. תערובת של שקר היא שוחד. אין האמת סחורה חריפה בלי שמינית או שמינית שבשמינית של שקר.
אמרו כך, יש לנו פתח תקווה ליישובו של עולם, שהאמת והשקר כל כך מעורבבים בו עד שאין אנו מוצאים את ידינו ורגלינו אפילו בשעות הטובות והיפות שדעתנו רחבה עלינו. אין שקרנים אלא טועים לעשות את התערובת לפי המתכונת הראויה. ואין עושי עוול או גונבים במשקל אלא טועים במיזוג הסממנים.
*
הכל שואפים בכוח לטוב ובפועל עושים רע ואינם יודעים, משום שהם סבורים שלא ערבבו את הרע אלא במידה הדרושה לקיים את הבכוח ולשמור על הניצוץ. אם ינהגו ביושר גמור, נחשבים בעיני הבריות כלא־יצלחים, כגברים אין איל, וירמסו אותם ברגלים. על כרחם הם מערבבים, אלא כשלומיאלים שגודשים את הסאה.
*
אפשר שאין הבדל בין השקרן לדובר אמת ובין ההולך בדרך הישר לסוטה מן הדרך, אלא הבדל של חוש המידה. איש אמת לאמיתה אין כלל בעולם, אבל גם דובר שקרים משוקרים לגמרי אין במציאות. אילו היה אדם מדבר רק אמת וכל האמת, לא היו האנשים יכולים להיכנס למחיצתו שהיה שורף בהבל פיו. הוא הדין – אין אדם ההולך בדרך הישר, בקו המתוח עד הסוף או עד לאין־סוף. הקו הישר לאין־סוף הוא עקום. הכל טועים ותועים, מגמגים בדיבורם ובמעשיהם, מתפתלים ומתחבלים.
*
כדי להפיג את רוגז העצבים, שאינו מבהיר כלום ואינו מתקן כלום, אלא מעכיר את רוחנו וגורם לנו, לפעמים, חולשת הדעת שאין לה תקנה, בואו ונאמר: ספק אם יש צדיקים גמורים שכל דבריהם אמת ומעשיהם צדק. מכל מקום מעטים הם מאד. אולם גם רשעים ושקרנים גמורים מעטים הם. רוב הבריות הם בינונים השואפים לאמת ונמצאים משקרים בעל כרחם, החותרים אל היושר, אבל בשביל להגשימו הם חסרים חוש המידה ואין בידם מאזניים מעוינות.
*
בכוח – זוהי ספירת הטוב והאמת, שהכל שואפים להם, כשם שהכל משתוקקים להיות יפים ורצויים לבריות. אבל בפועל משבש את הדעות ומקלקל את המידות. בלב־לבם הכל שומרים על הניצוץ שהוא צימוק הנפש, מלח החיים.
*
תאמר – אם כך, אנו נותנים הכל לשקרנים האוכלים, לא הזוללים, את העוגה בתאווה רבה ללמד זכות על עצמם, שכל מה שהם עושים הם מתכוונים לטוב ולאמת. אומר אני: גם זו לטובה שהם צבועים ומחפים על שורש הרע שבקרבם. אי־אפשר באמת לכסות. העברינים הגדולים קולם מלשין עליהם, כל תנועה משלהם מפרסמת אותם ששקרנים הם. ולפי שהכל יודעים וממילא לא מאמינים, שוב אינם מרמים אלא את אלו הרוצים להיות מרומים.
*
מכל מקום, אין זה עולם השקר, אם כי מצויים בו כל כך הרבה שקרנים בשוגג. תכלית רוב הבריות להגיע לנקודת האמת ותשוקתם היא להיות טובים ומיטיבים, אלא שהם נכשלים בהוצאת מחשבתם אל הפועל.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.