השלג, סח אנאקסאגורס מחכמי יון, בדין שהוא כהה כמים, מהם הוא מתהווה. ומי שיודע זאת נראה לו לבן. ניתן לשער, שבדומה לשלג מצויים עוד כמה וכמה דברים, שמראיתם האמיתית אינה נגלית אלא ליודעים אותם על בוריים. מה שנראה שחור אינו באמת שחור ביסודו שלו והנחזה כאדום לעין בלתי מזוינת אינו בדיוק כזה למעמיקי־ראות. בטבע אין כלל קו ישר, ואף על פי כן בני אדם מציינים קו זה כישר וקו אחר כמפותל או מעוקל. שאלה היא, אם חובת הדיוק מצווה עלינו להיות זהירים בהגדרותינו ולומר משום כך, שהשלג נראה לבן, שקו זה נראה ישר, ענן זה מראהו כאילו תכול וכיוצא בכך, כדי לא להוליך שולל את עצמנו ואת זולתנו, או שאנו נוהגים לפי הכלל קול ההמון כקול שדי ומדברים בלשון בני אדם, שהשלג הוא לבן, הענן תכול והקו הזה ישר הוא? הרשאים אנו לשפוט לפי עינינו ולפי עדות חושינו או בכלל או, מכיוון שאין הם רואים וחשים כיאות ואין הם מכוונים לאמת לאמיתה, עלינו לחתור תחת מהימנותם ולתאם את הגדותינו לפי גישושי סברות עיוניות ולימודיות?
מסתבר שאנאקסאגורס גילה את הכהות שבלובן השלג לאחר הסתכלות ממושכת במראהו והתעמקות בטיב־צביונו. תדע לך, כל עצם, כיוון שהננו מצמידים אליו את מבטינו בהשתהות כל שהיא, הוא מגלה לנו אפילו בצורתו החיצונית גוון שלא ראינוהו מבתחילה. נסתכל באור והוא נראה לנו אפל. פעמים ההסתכלות וההתעמקות הממושכות משנות לגמרי את קלסר הפנים של העצם. אחת משתי אלה: או שמבט ראשון מטעה או שהשני מתעתע. קרוב לשער שהרושם הראשון הוא הנכון ושהמושכל הראשון הוא הצודק. כשמגלגלים הרבה בדבר והופכים אותו מצד אל צד מגלים בו, אמנם, לפעמים נפכים חדשים, אבל יש ועצם־מהותו, יסוד ושורש שבו, חומק ומתעלם מאתנו. כל עצם, כביכול, מסתרהב לנו כשנוברים ומחטטים בתוכו, מתכווץ או מתרחב מחוץ לשיעוריו כדי להוליכנו שולל, מסתיר את טבעו וצביונו ומתגלה אלינו מאידך גיסו שלו, כאילו להכעיסנו אומר איפכא מסתברא. כל הדברים משולים לשמש המכה אותנו בסנוורים כשמביטים בה. אין שום דבר ועצם ניאותים לפתוח לנו את שעריהם, אם אנו מתדפקים עליהם בחזקה. אין הטבע סובל כשתובעים אותו בפה. הדברים מתלהלהים כשצייקנים וסקרנים מבקשים לכפות עליהם את מרותם והם לובשים מסכות שונות ומשונות להסתיר את טבעם ופרצופם האמיתיים.
האין מכאן ראיה, שיש עמקנות המכשילה. בעיקר היא עשויה להכשיל אותנו בהכרת המציאות כפי שהיא נראית לרוב מניינם של הבריות. לא ניתנו החיים רק ליחידים העמקניים, כשם שלא ניתנה תורה למלאכי השרת. אף השפה ניתנה ככלי שרת לשימוש בחיי יום יום. ואם הבריות קיימו וקיבלו, שהשלג הוא לבן, הרי גם יחידי סגולה חייבים לומר שהוא לבן. והוא באמת כך לפי הראיה השטחית. השטחנות אינה פחותה במעלה מן העמקנות. אם רק נחדור ונעמיק נהיה עיוורים לגבי השטח, כאותו עוף הלילה השוכן תמיד במעמקים, הרואה בחושך ואינו רואה באור היום. כיוצא בכך יש בני אדם שהם חכמים ליליים, המגששים כעיוורים בדברים הנהירים והברורים לרוב הבריות כאור היום.
יש יין מתוך שכשמשהים טיפה ממנו על הלשון ומתעמקים לתוכה מתברר שטעמו מר. אף על פי כן, שמו המוסכם יין מתוק. ולא עוד אלא בהעמקה שניה מרירותו שוב הולכת ומתמתקת וכשמוסיפים להעמיק בו מתיקותו שוב נמררת. וכך לאין שיעור. אולם החיים המציאותיים עומדים על המידות והשיעורים. כל אדם שאינו חולה הוא בחזקת בריא, עד שאינו חש בבריאותו. כיוון שהוא מדבר מחשבתו לשעה קלה בבריות־גופו הוא חש באיזה מיחוש. אף גופו של אדם אינו מרוצה כשמעמיקים לתוך מהותו, סדריו ומידותיו. מיד הוא מגלה את המאידך גיסא ואומר איפכא מסתברא. בכל העמקה כרוכה תקלה. כשמפליגים לתוך הנסתר סוגר הנגלה את שעריו, שכן הנגלה אינו אלא צד שני או ראשון של מטבע הנסתר. אין נגלה, אלא הכל נסתר. כיוונת את מפרשיך בכיוון הנסתר גלית מעל הנגלה.
כל העצמים והדברים עוטפים במסכות את ברם כשמעמיקים לתוכם.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.