אל נא תתירא מפני המרים עליך את קולו, כדי להפחידך, כי אם מפני המנמיך קולו כדי לפתותך. אריה שאג מי לא יירא? לא יירא זה שראה את האריה בשעת שבעו. לאחר שמילא את כרסו, שוב אינו להוט לטרוף. אבל הלחשן סורו רע יותר. לעולם איננו שבע. הנחש אורב תמיד לקרבן. כל שעה היא לו שעת כושר לנשוך.
אל תירא מפני הדגשנים, האומרים לא באלף רבתי, כי אם מפני המתקנים, האומרים לא באלף זוטא. הראשון, כיוון שיצא מכליו והגדיש את הסאה, עשוי להרהר חרטה על צורת־סירובו, אגב כך יבוא אולי לתהות גם על תכנו וישנה את החלטתו. האחרון, שהגיש את הלא שלו על מגש הנועם והנימוס, כבר יצא ידי חובתו כנגדך, אין כל תקוה שיחזור בו מתוך רגש־אשמה.
אל נא תהרהר אחרי האומרים נעשה ונשמע או נשמע ונעשה, אלא הווי זהיר באומרים נעשה ולא נשמע. הללו המוחזקים בעיני עצמם כחריפים ומהירי־תפיסה, שאינם זקוקים לכל הסבר, אפשר הם גם מהירי־שכחה והבטחתם לא תהא זכורה להם, או שמלכתחילה הם מבטלים את הנעשה והנשמע כאחד. כללו של דבר, כל שאינו במדרש השכל מחייב, שאינו גם במעשה.
אל נא תאמר נואש ממי שההן שלו לאו והלאו שלו הן. מכל מקום, המלה יש לה בפיו משמעות כל שהיא. מתוך המשמעות ההפוכה אפשר להטיל בה את המשמעות הנכונה ויקיים את מוצא פיו כהלכתו. אבל עליך לייאש לבך מן האיש שההן שלו והלאו שלו אינם לא הא ולא דא, אלא הבל־פה בלבד. מי שלבו הולך אחרי ההבל יש לו עוד תקנה: צפה לו, אפשר יתבייש מהבליו ויחזור למוטב. אולם מי שפיו מלא הבל, אין לו כל סיכוי לחזור בתשובה ולתקן את המעוות. כלום מוחזק הוא בעיניו חוטא ומעוול? הוא, כלום מה עשה? הוא רק הפיק הבל מפיו.
וביותר היזהר ממי שאינו מסתפק באמירת הן פעם אחת, אלא אומר הן, הן. יש דברים שבהם פעמיים הם פחות מפעם אחת וסימנך: האומר “שמע, שמע” בעברו לפני התיבה משתיקים אותו.
אל תירא ואל תיחת מפני האנשים המחולקים עמך לכתחילה בבחירת הדרך. אפשר יתנכרו לך רק בתחילת הדרך ועתידים אתם להיפגש אי־שם בשביל־הביניים ומשם והלאה תצעדו בצוותא. אבל לעולם יהא מוראם של האנשים האלה עליך אשר תיכף ומיד, ללא כל דיון ובירור או הסדר מוסכם כל שהוא, נצטוותו אליך. שמא לא נזדווגו אליך אלא על מנת שבהזדמנות הראשונה יטשוך ויתלוו לשיירה ההולכת בדרך הפוכה משלך ויסגירוך בידי עוינים האורבים בדרכים.
ויותר מכל תן פחדך בלבך מפני האנשים, שהם מטבעם בני־לויה. הללו חזקה עליהם שאינם מתקרבים אלא להנאתם ורצונם לעשות בך ובתוך שלך כבתוך שלהם.
ודע, פגע בך פלוני ומסר מודעה לך, שבשום פנים אינו משתף עצמו עם הזולת, לא בהליכה ולא בישיבה, לא להלכה ולא למעשה, לפי שהוא לו לעצמו וכל האחרים לחוד. כל איש הוא עולם בפני עצמו, חס לו לנגוע בשל אחרים אפילו כדי משהו שבמשהו. אף אתה ברח ממנו כמטחוי קשת. יש יסוד לחשוש, שעד שאתה עושה כה וכה הוא כבר נעשה שותף לך בכל אשר לך. ולא שותף בלבד כי אם משך וקנה ועשה חזקה בגופך ובנפשך וכל שלך הוא שלו ממילא וללא כל דין ודברים.
יש סוג מיוחד של איסתניסים, מהדרים מן המהדרים, אוכלי־חולין בטהרה, מדקדקים בנימוסים כחוט השערה, הזהירים ונזהרים בין אדם לחברו אפילו ממשהו חמץ – מהם שווה רגליך כאילה וברח. משוּל אתה בחברתם לאדם השרוי בחדר מוגף ליד מיטת חולה, השואף חמצן להקל עליו את הנשימה.
וקשה מכל חברת הצדיק השלם, החכם השלם ונקי הדעת הגמור, המחמיר עם עצמו שלא ידבק רבב כל שהוא בבגדו. במחיצתם של הללו כל שכן שקשה לעמוד. הן לעומת המושלם אתה נמצא תמיד נחות־דרגה. אתה לא תצדק ולא תחכם ונקה לא תנקה את נפשך מרבבים וכתמים. טוב לחכם, לצדיק, לנקי הדעת, אבל אוי לשכנם, שאינו מסוגל להחמיר על עצמו כמוהם. תמה אני: למה נקראו הצדיקים מצדיקי הרבים, הרי הם מרשיעי הרבים. ולמה נקראו החכמים מורים להשכיל? הרי הם מורים להסכיל.
אל תתירא מפני שום בינוני, אבל הווי מפחד מאד מפני כל מי שהוא מוחזק משכמו ומעלה מכל העם. סופך שבעל כרחך תנמיך עצמך בנוכחותו, כדי להגביהו עוד יותר.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.