– "לְאַחַר שֶׁזְּכוּת אֲבוֹת עָמְדָה לִי וְאַתָּה נִצַלְתָּ

עַל פִּי נֵס מִזּוֹ טְבִיעָה טִפְּשִׁית בְּתוֹךְ גִּיגִית-הַמַּיִם,

אוֹדוֹתֶיהָ סַחְתִּי לְךָ אֵי-פַּעַם, הִתְרַגְּשׁוּ עָלֶיךָ

חֳלָיִים שׁוֹנִים-מְשֻׁנִּים, כְּגוֹן אַדֶּמֶת וְשַׁעֶלֶת

וַחֲצֶבֶת וּשְׁאָר מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי-הַזָּעַם,

כִּי הַרְבֵּה שְׁלִיחִים לַמָּוֶת, וְאִם מִצִּפָּרְנָיו נֶעְקַרְתָּ

עַל יְדֵי שְׁלִיחוֹ שֶׁל הַמָּקוֹם – עוֹד הַשָּׂטָן חָזָק הוּא,

מִטַּרְפּוֹ כָךְ בְּנָקֵל לֹא יֶרֶף, וְהַרְבֵּה נִלְחַמְתִּי,

עַד כִּי רְאִיתִיךָ, אֶלִיקְל, יֶלֶד, בֵּין יַלְדֵּי “הַחֵדֶר”;

אַךְ הָיוּ יָמִים שֶׁל זַעֲוָה, כִּי אֶת נִשְׁמַת אַפְּךָ שָׁמַרְתִּי,

וְלֵילוֹת-אֵימָה, כִּי בְצֵל עַל כֹּתֶל אֶת “כְּנָפוֹ” רָאִיתִי;

לֹא הָיָה רוֹפֵא בָעִיר, לִמְרַאֲשׁוֹתֶיךָ לֹא הֵבֵאתִי, –

אַךְ חִדְלֵי-אוֹנִים הֵם בַּעֲלֵי-תְרִיסִין בַּ“מֶּדִיצִינָה”,

רִפּוּיָים רַק עַד אַרְגִיעָה, וְאַחַר – שׁוּב הַ“חוֹלַאַת”,

וְעוֹד בְּיֶתֶר עוֹז הִיא בָאָה: הֲזָיָה, עֶלְפּוֹן, קַדַּחַת,

וְכָל מִינֵי צָרוֹת… אַף הַ“יִּדְעוֹנִיּוֹת” עִם עִקְרֵיהֶן שׁוּב לֹא הוֹעִילוּ;

לֹא הָיְתָה צוֹעֲנִיָּה יְדוּעָה לְשֵׁם בְּבֶסָרַבִּיָּה,

הַיּוֹדַעַת לַחַשׁ, סוֹד-צְמָחִים, וְכָל קֶסֶם בְּיָדֶיהָ,

בְּדִיל יוֹצְקָה לְתוֹךְ קִיתוֹן שֶׁל מַיִם, וּבֵיצָה עַל מֵצַח

מְגַלְגֶּלֶת, גַּם סַכִּין תָּנִיעַ, מַזִּיקִין מִגָרֶשֶׁת,

בַּתַּנּוּר מְבַשֶּׁלֶת מַיִם נִשְׁאָבִים לְאוֹר-יָרֵחַ,

עִיקָרִים, שֶׁהִיא בִלְבָד יוֹדַעַת מְקוֹמָם בַּיַּעַר,

בִּקְדֵרָה שֶׁל חֶרֶס אַט רוֹקַחַת, וּבְשִׁקּוּי-הַפֶּלֶא

הַחוֹלֶה מַשְׁקָה – וְהוּא יָקוּם, יֵשֵׁב בָּעֶרֶשׂ,

יְבַקֵּשׁ לִשְׁתּוֹת וּלְאֵיתָנוֹ יָשׁוּב כְּרֶגַע –,

לֹא הָיְתָה צוֹעֲנִיָּה כָזֹה, אֲשֶׁר אֵלֶיהָ לֹא הִזְעַקְתִּי,

אַךְ גַּם הֵן בְכִשּׁוּפָן עָמְדוּ כָךְ רְפוּיוֹת-יָדָיִם…

יוֹם אֶחָד רִנָּה עָבְרָה: רוֹפֵא חָדָשׁ הוֹפִיעַ.

יוֹם שִׁשִּׁי הָיָה, וְאָנֹכִי דוֹרֶשֶׁת לְהַבְהִילוֹ אֵלֶיךָ;

אַבָּא בְּבִטּוּל אוֹמֵר: "מָה הַלָּזֶה יִסְכֹּן? וּמִי הוּא?

אִם טוֹבִים וּמְפוּרְסָמִים מִמֶּנּוּ לֹא הוֹעִילוּ –

נְקַבֵּל עָלֵינוּ אֶת הַדִּין, אִם זֶהוּ עֹנֶשׁ מִשָּׁמַיִם,

שֶׁמָּא יְרַחֵם הַשֵּׁם בְּנֵס, חָכְמַת אָדָם מֵאַיִן".

אֶפֶס הִתְעַקַּשְׁתִּי, כָּל הַיּוֹם בָּכִיתִי לִמְרַאֲשׁוֹתֶיךָ;

הַחַמָּה לְהִסְתַּלֵּק כְּבָר מִצַּמְרוֹת הָאִילָנוֹת הֵחֵלָּה,

שָׁעָה שֶׁל הַדְלָקַת נֵרוֹת-שַׁבָּת, אֲבָל אֵינִי מַדְלֶקֶת,

הַשַּׁבָּת לֹא אֲקַבֵּל עַד אִם אֶת הָרוֹפֵא יַזְמִינוּ! –

אַבָּא נִתְרַכֵּך: “אִם לֹא יוֹעִיל – הֵן לֹא יַזִּיק”, וְהַדּוֹד יוֹסְל

רָץ וְהֵבִיאוֹ. הוּא בָא: וְהַנֵּרוֹת דָּלְקוּ בְיֶתֶר נֹגַהּ, –

וְהוּא הָיָה אָז הַשָּׁלִיחַ הַשֵּׁנִי, מוֹשִׁיעֲךָ מִידֵי הַמָּוֶת.

הִתְעוֹרַרְתָּ, קַמְתָּ וְחִיַּכְתָּ – וְהַסּוֹף: הֶחְלַמְתָּ,

וְאַחַר לַ“חֵדֶר” שֶׁל רֶבּ-שָׁלוֹם, מְלַמֵד-דַּרְדְּקֵי שְׁלַחְתִּיךָ…"

כָּךְ סִיְּמָה אִמִּי אֶת סִפּוּרָהּ, נָשְׁקָה לִי עַל הַמֵּצַח

וַתְּשַׁלְחֵנִי אֶל יַלְדֵי הָרְחוֹב, לְהִשְׁתּוֹבֵב בַּדֶּרֶךְ.

וְאוֹדֶה, כִּי חֻלְשָׁתִי זוֹ, שֶׁדִּבְּרָה עָלֶיהָ אִמָּא

לֹא נִכְּרָה בִּי, אַדְרַבָּא, בֵּין טַפְּסָנִים רִאשׁוֹן הָיִיתִי,

עַל עַמּוּדִים וְעַל גְּדֵרוֹת, וְסוּס שׁוֹטֵף אֶתְפֹּס בָּרֶסֶן, –

אַךְ הוֹזֶה הָיִיתִי לִפְעָמִים, וּבְהָקִיץ חָלַמְתִּי

חֲלוֹמוֹת, וּמִתְבּוֹדֵד, לְכָל רַחַשׁ אַט הָאֹזֶן,

וּבְשָׁעָה זוֹ צֵרוּפֵי מַרְאוֹת וּשְׁלַל קוֹלוֹת צֵרַפְתִּי,

וְעוֹלָם פִּלְאִי, חָדָשׁ, עוֹלַם-חָזוֹן בְּפִנָּתִי חָזִיתִי,

חֲוָיוֹת, הַנְּטוּלוֹת כָּל מְצִיאוּת, אֲבָל חַיּוֹת בַּנֶּפֶשׁ,

הִסְעִירוּנִי עַד כְּאֵב, וְעַד חֶדְוַת-קִיּוּם שֶׁל מֶמֶשׁ…

רְגָעִים כָּאֵלֶּה חֲשׁוּדִים הָיוּ מְאֹד בְּעֵינֵי אִמָּא,

שֶׁמָּא מֵהַמַּחֲלוֹת עוֹד נִשְׁתַּיֵּר אֵי-זֵכֶר,

אוֹ דִבּוּק נִכְנַס בִּי, רַחְמָנָא לִיצְלָן, וּמִתְעַלֵּל בִּי –

וַתַּזְמִין אֶת אֶטְיָה לְגָרְשׁוֹ בְסַכִּינָה וּבְלַחַשׁ;

אֶטְיָה הַמְּיַלֶּדֶת בְּלַחְשָׁהּ מִכָּל צָרָה גּוֹאֶלֶת:

מִכַּלְבּוֹ שֶׁל גּוֹי חָצוּף אִם פִּתְאוֹם נִבְעַת הַיֶּלֶד,

אִם שִׁלְשׁוּל קִבֵּל מִמַּאֲכַל-גְּנֵבָה מִפְּרִי-הַבֹּסֶר,

אוֹ הֵקִיץ לְפֶתַע בִּיבָבוֹת אוֹ בִצְוָחוֹת בַּלַּיְלָה –

מַזְמִינִים אֶת אֶטְיָה, וְהִיא סַכִּין עַל הַגֻּלְגֹּלֶת

שֶׁל הַיֶּלֶד מְנַפְנֶפֶת, וְלַחֲשָׁהּ אֲשֶׁר רַק לָהּ יָדוּעַ

מְלַחֶשֶׁת, אוֹ שֶׁבְּדִיל תַּתִּיךְ לְתוֹךְ קִיתוֹן שֶׁל מַיִם –

וְהַבְּעָתָהּ תִּהְיֶה כְלֹא הָיְתָה. וְהַמֵּיחוּשׁ כְּהֶרֶף-עַיִן…

אֶטְיָה זוֹ – הֵן תִּינוֹקוֹת דּוֹרוֹת הִיא לְעוֹלָם הֵבִיאָה,

אַבָּא עוֹד עַל זְרוֹעוֹתֶיהָ רִאשׁוֹנָה פְעִיָּה הִשְׁמִיעַ;

כְּעֵץ-זַיִת זֶה גַמָּד, שָׁחוּם – פְּנֵי אֶטְיָה, וְיָדֶיהָ –

כִּזְמוֹרוֹת הָזַּיִת, מְגֻיָּדוֹת, וַעֲקֻמּוֹת הַצִּפָּרְנַיִם,

אַךְ שְׁחוֹרוֹת – כַּחֲסִילִים קְטַנִּים – מְצֻמְּצָמוֹת עֵינֶיהָ,

וְחָטְמָהּ כָּפוּף עַל פֶּה נְשׁוּר-שִׁנַּיִם, כַּתַּפּוּחַ,

שֶׁצָּלוּהוּ עַל הָרֶמֶץ, קָמוּט-קְלִפָּה – הֲרֵיהוּ עוֹר פָּנֶיהָ, –

אַךְ לֹא פָג שִׂכְלָהּ, חָרִיף הוּא וּמְפֻלְפָּל וּמְמֻלָּח הוּא,

דִּבּוּרָהּ אַף אִם הוּא גַס וְעַז, לֹא יֵעָלֵב אִישׁ מֶנּוּ:

“אֶטְיָה, כֵּן הִיא, אֶטְיָה…” רִאשׁוֹנָה אוֹתִי טָבְלָה בַמַּיִם,

רִאשׁוֹנָה טְפִיחָה עַל עַכּוּזִי מִכַּף-יָדָהּ קִבַּלְתִּי.

יוֹם בְּיוֹם תָּבוֹא, אֵפוֹא, בַּקַּיִץ אֶטְיָה אֶל הַ“חֶדֶר”,

בִּשְׁעַת “מִנְחָה”, בֵין-הַשְׁמָשׁוֹת, וְלֶחָצֵר אוֹתִי הוֹצִיאָה.

הֶחָצֵר רַחְבַת-יָדַיִם, עֲגֻלָּה וּמְגֻדֶּרֶת,

מֵאַחְרֶיהָ לֹא נִרְאִים גַּגּוֹת-בָּתִּים, אֶלָּא שָׁמַיִם,

הַכְּפוּיִים עַל הָרִישְׁקַנּוֹבְקָא – גִּיגִית כְּפוּיָה שֶׁל תְּכֵלֶת.

עֵץ אֶחָד, חֶצְיוֹ שָׁחוּף וּנְטוּל-עַלְוָה, כָּפוּף מִזֹּקֶן,

מִתְבּוֹדֵד שָׁם, מְרוּחָק, כִּבְמַחְשָׁבוֹת-עָבָר שָׁקוּעַ:

הֵן הָיוּ אֵי-אָז יָמִים טוֹבִים, שֶׁעוֹד שִׂגְשֵׂג בַּנֹּעַר,

אַךְ זֶה הָיָה מִכְּבָר, מִכְּבָר… וְאֶטְיָה זוֹ וַדַּאי יוֹדַעַת,

אֵימָתַי הָיוּ לוֹ לְעֵץ זֶה יָמִים טוֹבִים הַלָּלוּ?

כְּלוּם אָז, כְּשֶׁהִיא הָיְתָה עַל רֹאשׁ אָבִיו שֶׁל זַאֲטוּט זֶה מְלַחֶשֶׁת?

אֶטְיָה – מְבִינָה הִיא לְרוּחוֹ… כָּל שֹׁרֶשׁ הִיא יוֹדַעַת,

לְפִיכָךְ הִיא נֶעֱגֶמֶת, כֹּה רוּחָהּ סָרָה, זוֹעֶפֶת,

תְּטַלְטְלֵנִי בְרֻגְזָה, וְתַעֲמִידֵנִי אֶל הַגֶּדֶר,

מֵחֵיקָהּ שׁוֹלֶפֶת הַסַּכִּין, אֲשֶׁר קֻדְּשָׁה בַלָּחַשׁ,

מְעַיֶּנֶת בָּהּ לַנֹּגַהּ שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקַעַת,

וְגַם בִּי הִיא מְעַיֶּנֶת, כִּמְזֻמֶּנֶת לְעָקְדֵנִי,

וּבָעֵץ תָּלְתָה עֵינָהּ, שְׁחוֹרָה וּמְצֻמְּצֶמֶת,

וְלֹא הֵסִירָה עַד גָּמְרָה הַלַּחַשׁ, שֶׁנִּתַּז מִפִּיהָ

עִם נִתְּזֵי-הָרֹק, וּבְ“אָמֵן” דְּחָפַתְנִי מִפָּנֶיהָ – –

אָז הִתְרַחֵשׁ הַנֵּס, שֶׁלֹּא אֵדַע וְלֹא אַשִּׂיג אֵיכָכָה.

בֶּחָצֵר רֵיקָה זוֹ, מוּל אוֹתוֹ אִילָן דּוּמָם נִצַּבְתִּי:

מֵאַחְרָיו דָּלְקוּ שָׁמַיִם, וְעָלָיו הָאַנְקוֹרִים צִיֵּצוּ, –

חָשׁ אֲנִי פִתְאֹם, כְּאִלּוּ בָאָה אֵי-מִזֶּה הָרוּחַ

(אֶפֶס רוּחַ לֹא נָשְׁבָה אָז, רַק דְּמָמָה חוֹלֶמֶת,

וּבְכָל זֹאת הִרְגַּשְׁתִּי בְמַשָּׁב קָלִיל בִּפְנִים הַנֶּפֶשׁ),

וַאֲנִי נִשָּׂא מֵעַל הָאָרֶץ, כְּמוֹ צָמְחוּ כְנָפַיִם

לִי לְפֶתַע, אֶתְרוֹמֵם מְעָט-קָט לְעֻמַּת שְׁמֵי-שַׁלְהֶבֶת,

כְּהִנָּשֵׂא בַּרְוָז, בְּנַפְנְפוֹ כְנָפָיו, עַל פְּנֵי הַגֶּדֶר,

וְרַק לְרֶגַע, כְּנִיד-עַפְעָף… הַבְהָקִיץ אוֹ חֲלוֹם חָלַמְתִּי?

וְכֹה חָרִיף וְעַז הָיָה הַחֲלוֹם? – נַפְשִׁי אָז לֹא יָדַעְתִּי,

אַךְ הַתְּחוּשָׁה הָיְתָה אָז כֹּה חַיָּה, תְּחוּשָׁה שֶׁל מֶמֶשׁ,

וְעַד הַיּוֹם לֹא אֶשְׁכְּחֶנָּה, רֵאשִׁית חֲוָיוֹתַי בַּחֶלֶד,

שֶׁתָּמִיד בָּהּ אֲדַבֵּר וְאֶזְכְּרֶנָּה… כְּלוּם הִיא בָאָה

בְּעִקְבוֹת הַחֲוָיָה שֶׁל הַדְּהִירָה בִהְיוֹתִי בֶן שְׁתַּיִם,

בִּזְרוֹעוֹת פָּרָשׁ עָלוּם, עָלָיו סִפְּרָה לִי אִמָּא?..