האמת היא סם החיים. אין היא בת־תוקף מוסרי בלבד אלא גם בת־תוקף קיומי. אם אין אמת, אין חיים, אין שום ממשות. אין אנו קיימים אלא במידה שקיומנו מוּדע לנו ומתוודא על ידינו – והוודאי שמו אמת. אין אנו באים בסוד ההוויה לאמיתה על ידי שכלנו השופט וחושינו הבוחנים, אלא על ידי ליבנו המרגיש. מראה־עינינו ומשמע־אזנינו אינם מקנים לנו תחושת ההזדהות עם העולם, בלעדי הלך הנפש המתלווה אליהם. אילמלא העולם הנתון בליבנו, לא היינו חשים את עצמנו חלק מן העולם, לא היינו מרגישים עולם. הרגש עושה את ההוויה – והרגש שמו אמונה. הווי אומר: האמת והאמונה תואמות הן. באמרנו כי הדעה הזאת מקובלת עלינו כאמיתית, הרינו כאומרים, שאנו מרגישים או מאמינים כי הדעה הזאת היא אמת. הוא הדין כשהננו מגדירים את השחור כשחור ואת הלבן כלבן, פירוש הדבר שבעומק נפשנו אנו מאמינים שכך הוא. תוקף דעה ענינו חוסן־אמונה. אין אמת אלא זו המובלעה בעצמות ואין אמונה אלא זו, שכל עצמותינו תאמרנה אותה. וזו היא משמעה גם של ממשות, שאנו חשים אותה בלב ובנפש ובכל אבר מאברינו.
אין האמת אלא שלימה ואין חש אותה אלא אדם השלם בגופו ובנפשו. שירים על לב רע ניטל מהם טעמם, הואיל והלב אינו שלם עימהם. קול חתן וקול כלה לא די שאינם ערבים לאזני האבל, הם מרגיזים אותו. לשמחה מה זו עושה לאיש הנתון בצרה? בעל מרה שחורה אומר: שקר החן והבל היופי. אף הפרחים לא יתנו ריח ניחוח באפו. איש השרוי בדאגות אין כל אימרי־שפר נכנסים לאזניו, כל שכן לליבו. אין הדברים קיימים אלא במידה שהננו מאירים אליהם את פנינו ומיישרים את כוחם, אומרים להם הן־הן וחן־חן, כלומר מוודאים אותם ומאמתים את מציאותם. בלי אמונה, מבוע כל אמת, אין גם טוב ורע, אפילו לא אור וחושך. ברזילי סח אל דוד: “בן שמונים שנה אנכי היום. האדע בין טוב לרע, אם יטעם עבדך את אשר יאכל ואת אשר אשתה אם אשמע עוד בקול שרים ושרות” – שמואל ב', י"ט. העולם הוא יש רק במידה שיש לנו נגיעה אי־אמצעית בישנותו, במידה שהננו אוכלים אותו ושותים אותו, במידה שמציאותו מהימנית עלינו, שמרגישים את טעמיו וריחותיו. הטעם הוא עיקר. מה שאינו נוגע לליבנו, רואים אנו אותו כאילו אינו. מר־נפש, גם האור לא יאיר לו, העולם חשך בעדו. הוא כאילו כופר במציאות השמש, אינו רואה במו עיניו כרים עטפו בר ואינו שומע במו אזניו שירת הציפורים. כל המציאות עוברת ובטלה. האדם הוא הנופח רוח חיים ביקום, ואם ליבו טוב עליו, הוא נותן נשמה גם בדומם.
החושים מקנים לנו רק ידיעות מקוטעות, חלקיות ומפוקפקות ביותר על המציאות. השכל יודע את המציאות בידיעה השאובה דרך צינורות החושים, היינו, ידיעה מכלי שני. רק הנפש יודעת ממקור ראשון והיא נותנת גושפנקה של אמת וממשות לדברים. הנפש היא באר האמונה, השכל הוא הדלי, הרוח הנרגשה והמרגישה מד האמת. השכל מביא לנו ידיעות גם על הנעשה במדינות הרחוקות ועל אורחות תושביהן, אבל האם באמת אנו יודעים את הקורות מרחוק, כל זמן שלא נפנינו אליהם מתוך מגע אישי? בשכל הננו יודעים גם את העבר והעתיד, אבל ידיעה חיונית הננו יודעים רק את ההווה. הוא לבדו מאומת עלינו ובו בלבדו אנו מרגישים טעם ממשות. בלא אמונה שהקרקע לא תישמט מתחת רגלינו, אין לנו שליטה אפילו על ד' אמותינו. אילולא היה העולם מאומת וממומש על ידינו, היינו מרעידים כל רגע ופחדים בלתי פוסקים היו מהלכים עלינו. אכן, האמת היא יסוד הקיום. נאמר על הקדוש ברוך הוא, שחותמו אמת, וכך הבריאה כולה, אם אתה נוטל מתוכה את האמת חותמה, אינה חיה וקיימה. מי שאינו אומר לבריאה וארשתיך לי באמונה, אינו מסוגל לחבקה ביסודה שלה ואינו חש ברוח החיה המפעמת הכל. דופק היש נשמע רק לאיש, שהאמונה היא איזור למותניו.
מהי אמונה? אמת, שהננו מאמצים אותה אל ליבנו. ומהי אמת? אמונה, המובלעת בכל עצמותינו. תאמר: ומה דינן של אמונות טפלות? אבל יתכן, שכל האמונות הן טפלות, כשם שיתכן שכל האמיתות עשויות להתבדות. אבל אין לאדם אלא מה שליבו מרגיש. גם אמת לשעה ואמונה העתידה לחלוף, אם כל מעייני הלב בהן, כשרות לנו. כל לפי שעה נתון תחת חסותו האדיבה של הנצח, ובלבד שהלב שלם עימו.
לידע ולהודיע: אין האמת והאמונה פירות הגדלים בעץ הדעת. השכל עלול לטעות ולתעות בתוהו לא דרך ולעשות תחת ענבים באושים. אולם כל גרעין של אמת, אפילו היא מוטעית, הנזרע בנפש מגדלת פרי־הדר. אמת כל שהיא היא לעולם סם חיים. אמת זו שאמרנו פירושה: השאיפה, ההתכוונות הנפשית וההשתוקקות אליה, ולא הבטחון שיש למי שהוא, כביכול, חזקה עליה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.