פלגות בכל לב, אף כי בין לבבות שניים, המשתוקקים להיות ללב אחד. לא טובים השניים מן האחד. השניים לא יהיו לנפש אחת גם בהידבקם לרגע קטן להיות לבשר אחד. בהיפרדם תציקם רוחם, נכספה אף כלתה נפשם לשוב ולהתפרק איש על רעהו, אך עד עולם לא יתלכדו עד תום. כאשר תתיחמנה הגוויות להיקרב אשה אל רעותה תיסלדנה הנפשות ככבשות הנחרדות בעת תבערה, כמו נר ה׳ נשמת אדם יחשוב לדעוך מבושת ומקיקלון, וכאשר יתלקחו ביצורי־אדם שניים, בני רשף, חלק אלוה ממעל, להתחבר יחד בקנה־הצופים אשר לאהבה הזכה, הלא פעלי הבשרים יהיו לתועבה.
לא טובים השניים מן האחד, כי השניים שניים המה תמיד, בשגם האחד לנפשו כמוהו כשניים, כי ריב האיתנים לא ישבות בלב בכל עת.
לא יאבו האראלים, לא יאותו המצוקים, כי יצורי־אדם שניים יכרתו ביניהם ברית שלום, שלום אמת בל ימוט, וישפתו יחדיו אהבה, אשר לא תמיר רוחה ולא תשנה טעמה. רק אין זאת, כי חוק עולם הוא, אשר גוויה תצרור גוויה ונשמה תתנכר במרבית העתים לרעותה. צר בית־חמרנו להכיל את רוחנו הנסערה – ואיככה יוכל לכלכל רוחות שתיים? לא ידע האדם שלום בנפשו – ואיככה ישא שלום אל נפש רעותו?
לא לשמחות, בלתי אם ליגונים, יתחברו השניים, כי האחד לבדו לא יעצור כוח לסחוב על שכמו את נטל־חייו, לכן יחפש לו עזר כנגדו לחלק עמו את המעמסה. איש ואשה יחביאו בסתר רוחם כל שבריר־שמחה ובדלי עליצות, למען יהיה לכל אחד גחלת לחמם בה. בשגם רק תענוג־סתרים, כמים הגנובים, ימתק לנפש. אך כל דאגה ויגון, אשר ישיגוהו ישיח חיש מהר באזני קרוביו, אף כי באזני אשת־בריתו, למלט משא־צערו מעל נפשו.
לא טוב לשניים, כי העצבות תשכון תמיד ביניהם גם כאשר לא יעשו להם מריבה. דרך גבר באשה דרך עוצב הוא; אף כי דרך החיים הארוכה בהיותם צמודים יחד.
כל יצורי־גוונו יכאבו עלינו תמיד, יען כי אי־אז בקדומים נפלגנו, נגזרנו לנתחים שניים, נפצענו. כל יצור־אדם חבור־פצעים הנהו וכל פצע זב דם. הדם הזה יש אשר מראהו אדום כעין האהבה, ויש אשר כתום הנהו במשטמה. האדום והכתום בלולים בקרבנו. אין נטף־אהבה, אשר איננו מהול רסיס־משטמה.
גזורים אנו, קרועים ופצועים, אין בנו מתום. כברזל אשר יחד בברזל, ככה ישתחזו השניים זה בזה. למען הישחז הדק הדק, יתקרבו יצור אל משנהו היטב היטב. יכתבו פתשגן האהבה איש על לב רעהו בציפורן שמיר, בציפורניים שורטות. בשפתיים נושקות נושכות. שחז זה נכנה בשפת פחז אהבה.
לא טובים השניים בצמד, כי אך אחת תשוקתם לשלוח איש בבשר רעהו את שן הנשיקות.
משא לעיפה הוא תרמיל־חיינו על שכמנו ורב יתר יכבד כאשר יושת בקרבנו צמד־חיים. האושר לא יוכפל בצמד, בלתי אם יחולק למנות שתיים. הכי שני ערגונות, שני כליונות, יחוברו לנחת אחת?
כוס הישועות קטנה היא ומענג מעט יעברנה על גדותיה. אך כוס היגונים היא ללא מצרים. צערים לאין קצה ניגרים אל קרבה והיא לא תימלא.
ראה, פלא, יש אשר השניים ישאו יחדיו לאורך ימים בסבל רב, ישתו את כוס התרעלה, ימצוה, ולא יפרו מעוצר צרה ומצוקה את ברית אמוניהם. אך כאשר תזרח עליהם באחד הימים שמש הצדקה ואושר גדול יבוא עליהם כחתף, לא יוכלו עוד לשבת יחדיו באהבה ובריעות. השואה חיברתם והישועה הפרידתם. אח לצרה יימצא תמיד, אך אח לאושר בלפידים נחפשהו. הקרובים בסבל, מה רחוקים יהיו בעת שמחה! לא טוב לשניים בעת אשרם הוא להם שומר הסף. הכי לא יהיה כל חיק לאכזב?
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.