אל מי אדמך ואל מי אערוך לך, היריב? אינך האוהב, אבל אינך גם השונא. אילולא אני חושש שמא איכשל בלשוני או יגלו בדברי פנים שלא כהלכה, הייתי אומר שאתה המורה. או שאתה תמים דעים נסתר שלי, המתחפש כמתנגדי. כל עיקרך מתכוון לטובתי. משום שראית אותי פזיז מדאי וקל־הכרעה ביותר, רץ אורח וקולע על פי רוב מן המטרה והלאה, ובכל זאת מחזיק ודאות לעצמי, הווי אומר: שטחי מאוד, אתה תמיד חולק עלי ונוהג בי ביטול גמור. עתים בדין. רבותה היא לרוץ? מי שאין לו מטען רב ותחת ריחים על צווארו, יש לו בראש ריחים שטוחנים ואינם פוסקים, כלומר, שהוא קל־דעת, הוא גם קל־רגלים. רבותא לרוץ באין מעצורים כל שהם? היריב בא לתקן אותי במה שפגמתי. הוא שם לי מעצורים. הוא המעצור. והריהו אומר: בבקשה, הראה את כוחך ורוץ, אבל דע לפני מי אתה רץ ועיניו הבוחנות של מי עליך. אל תהיה פזיז, כלומר, שטחי כל כך. התעמק, עיין היטב במחשבתך. האמנם אומר אתה מה שהנך חושב? האמנם מאמין אתה במה שהנך אומר? אדרבה לך נא ונוכחה. היריב לא די שמעוררני לוויכוח עמו ועם כל זולתו, הוא מחייבני גם לוויכוח עם עצמי, לברר וללבן היטב אם דיבורי חופף את מחשבתי ואם מחשבתי הולמת את רגשי. היריב הוא לי מה שהמבקר הוא לגבי המדינה.
האם אני אוהב את יריבי? אעשה שקר בנפשי אם אומר כן. דעתי היא: השולל את דעתי שולל את כול־כולי. אבל גם חלילה לי מלשנוא אותו. הרי הוא מורי ורבי המלמדני דעת עצמי והעמקה לתוכי. כפיון טובה אינה מידה. אמנם, יודעני שאין השניים באים ביריבות בשל חילוקי־דעות בלבד.
יש גם פלוגתות בשל הבדלי־נטיות ושוני בטעם, במזג וברגשות, אולם קודם כל ומעל לכל בר־דעת. חוסר התיאום בדעות חופר ממילא תהום בין המזגים, הטעמים והרגשות. טעמים ורגשות אינם יציבים. השנים מכניסות בהן הגהות ושינויים. לפיכך יש שבתמורת העתים ידידים נעשים צהובים זה לזה והיריבים לשעבר עושים שלום ביניהם.
כשם שלא מן החכמה היא להישבע באהבה אמונים לעולם כך חסרת־שחר היא להישבע בשנאה אמונים לנצח. ידיד פעם לא ידיד תמיד ויריב פעם לא יריב הוא בכל התנאים. היריבות משמשת דבק טוב בין השניים לא פחות ואולי יותר מן הידידות. הזוכה ליריב כראוי לו, הוא צמוד אליו וכל הלך־מחשבותיו, פעמים גם אורח־חייו נתונים בקשרי־זיקה אליו. עתים יותר ממה שהאדם שוקד למצוא חן בעיני ידידיו הוא טורח הן בהליכותיו והן במעשיו לשנות את דעת יריביו עליו. הכרתי יריבים שניים שהיו כל ימיהם חולקים זה על זה, לא רק מתנצחים בהלכה, כי אם גם לא חסכו חרפות וגידופים זה מזה, כדרך תלמידי חכמים הנוקמים ונוטרים, עד שעל שניהם קפצה הזיקנה. אולם כשאחד מהם נפטר מן העולם, היתה פתאום רוח אחרת על הנותר בחיים. פנה הודו, פגה חריפותו וכאילו נסתלקה שכינת החכמה והשנינות ממנו. דומה ניטל ממנו טעם החיים. מאחר שדורו וגם יריבו בדור נסע ממנו וכשלא היה לו עוד איש ויכוחו הגיעו לו באמת ימי אין חפץ. ללמדך שיריב אמיתי אדם אומר לו חפצי בך גם אם מעמיד פנים כסולד ממנו.
אמרתי לעיל, שאין לומר עשה לך ידיד משום שידידות אינה נעשית, אבל, דומה שאפשר לומר עשה לך יריב, שכן רב הוא, שנינו בפרקי אבות: עשה לך רב.
מכל מקום חייב כל אחד לומר לעצמו: יתכן שכבר עמדתי כל צרכי על טיבם של יריבי ומתנגדי ועל קשרי הזיקה בינם לביני. ולואי שאוכל לעמוד במידה כזו על טיבם של אלה האומרים לי הן הן וחן חן, המביעים על הרוב הסכמה לדברי למחצה, לשליש ולרביע. יודע אני מה ביני ובין מתנגדי, כדי להיזהר מפניהם על כל פנים. אבל לעולם אין אני יודע היאך מצב הדברים ביני ובין ידידי וכיצד להיזהר מפניהם?
כללו של דבר, ידידינו הם ידינו ויריבינו כנפינו. בחיי־אנוש הידים הן מכשירים מועילים יותר מהכנפיים. חס וחלילה לי, מלפגוע בכבודה של הידידות ולמעט את דמותה. אדרבה, אומר אני: תחי הידידות! הבו גודל לידיד, כי הוא משא־נפשי. אולם אומר אני גם כן כה לחי יריב, כי אתה מחוז חפצי.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.