רקע
דב סדן
בין סב לנכדו

אחי וריעי הסופרים עשוני שליח לברך את נשיא אגודתם חיים הזז, לרגל מתן פרס לו מטעם האקדמיה האמריקאית למדעי היהדות, והריני לקיים שליחותם, בלב שלם ובנפש חפצה, וברשותכם אפתח את דברי במעשה שהיה כך היה: מעשה באחד מסופרי־המופת שבדור, שנלויתי לו ברחובה של תל־אביב, וגילגלנו בענינה ועניניה של הפרוזה שלנו בדורות האחרונים, ולפי שדבריו היו שמחים להבנתה של הפרוזה ומאירים להבנת דרכו בה, הגברתי את יצר שמיעתי על יצר דיבורי, אף שאין הדבר קל עלי, ועשיתי אזנַי כשתי אפרכסאות. תוך כדי שיטוט עברנו על חלונה של חנות־ספרים, הצצנו בו, ולא נראו בו ספרי־בית אלא ספרי־חוץ בלבד. איש־שיחי החריש מעט, ספק ניענע ספק לא ניענע ראשו, וכשחזר לשיחו שיערתי, כי ידבר בגנוּת חלון ראוה של חנות־ספרים בתל־אביב, אך הוא דיבר בשבח חלון־ראוה של חנות ספרים בפאריס, שניצג בו ציור גדול, שענינו תולדתה הכוללת של הפרוזה הצרפתית — טבורו של הציור דיוקנו של ראבּלה, וממנו משתלשלים אילך ואילך דיוקנאות שאר כותבי הפרוזה הצרפתית לדורותיהם, והוא מנה מִספר להם בפרשו בשמותיהם, ואף נתן קצת סימנים בדרג־מעלותיהם. כבר אמרתי לפתוח פי, כדי להזכיר דבריו של הרמַן בּאהר על ההבדל שנראה לו בין הפרוזה הגרמנית לבין הפרוזה הצרפתית, שהראשונה אין שלשלת קבלתה רצופה והאחרונה שלשלת קבלתה רצופה, ושעל־כן הראשונה אין בה דרגה של ירושה שאין לירד ממנה, ואפשר בה דור של פרוזה גדולה, שיבוא אחריו דור שאינו מתנאה אפילו לצלה, ואילו האחרונה יש בה דרגה של ירושה שאין לירד ממנה, ויפה אמר מי שאמר, כי אפילו בפליטון של עתון ערב בפאריס ניכר, כי היה היה באלזאק.

מזלי שיחק לי, שכבשתי את לשוני, שאילולא־כן הייתי אולי גורם, שאיש שיחי יקח את עצמו לצד אחר, והפסדי מרובה. כי מהמשך דבריו נתחוור לי, כי מה שאמר אינו אלא משל לנמשל: אף ספרותנו ראוי לה, שחלון־ראוָתה יהא ניצג בה כציור הזה, שענינוֹ תולדתה הכוללת של הפרוזה המודרנית שלנו — טבורו של הציור דיוקנו של מנדלי, וממנו משתלשלים אילך ואילך דיוקנאות של כוכבי הפרוזה שלנו בדורות אחרונים. עתה לא מנה איש־שיחי מִספַר להם ולא פירשם בשמותיהם, ואף לא נתן סימנים בדרג־מעלותיהם, והניח לו לשומעו שישלים את הנמשל, בינו לבין עצמו, בכוחו של הקנה שהושיט לו.


ב    🔗

יודע אני בכם, רבותי, שאתם מנחשים, כי איש־שיחי חיים הזז היה, ואם אופן־שיחו הוא לכם כחידוש, הרי זה משום שאני שמעתי מכלי ראשון — מפיו, ואתם שומעים מכלי שני — מפי, ובדרך מכלי אל כלי נפוג משהו, אך ענינוֹ ודאי אינו לכם כחידוש, שהרי כולנו היתה לנו שעת־כושר אחת ואחרת לשמוע ולחזור ולשמוע מפיו דעתו השקולה והחתוכה על מנדלי כיכין ובועז של הפרוזה שלנו, ולאור דעתו נבדקה לנו אמִתה הכוללת לפרטיה, אלה תלמידיו של מנדלי ותלמידי־תלמידיו, שנחלת לשונו, על חיוּתה וטיבה, משקלה ואחריותה, היא להם כנחלה הכוללת, בחינת הלכה משותפת, שהם מפרשים אותה, איש־איש כסוגיָתו ולסוגיתו, איש־איש כחידושו ולחידושו, כפי שמחייבים יִחודם בזמן, במקום, באופי, בראִיה, ביכולת. והכוונה היא בפירוש לא בלבד לתלמידיו, מהם שחיו עוד בזמנו — ח.נ. ביאליק, ש. בן־ציון, ז. שניאור, י. ד. ברקוביץ, ש״י עגנון, ולתלמידי תלמידיו שלאחריהם, שהצד השוה שבהם שציפרנוֹ ציפורן הארי ניכרת בהם בסגולה, ויניקתם יניקת מישרים, אלא אף לשארי מספרים, שהצד השוה שבהם שציפרנו ציפורן הארי ניכרת בהם במכוסה ויניקתם יניקת עקיפין, עד שקרובה האמירה, כי איו לך חטיבת־קריאה ראויה, ותהא פליטון, שלא יהא ניכר בה, כי היה היה מנדלי.


ג    🔗

אך הבדל גדול יש בין כלל המסַפרים, שינקו מתחומו של מנדלי, ובין חיים הזז, כי הוא בחינת מולד חדש של הפרוזה ההיא, וכדי לעמוד על כך, דין להעמידה על עיקר כיבושו של הרב. הכל יודעים, כי הפרוזה שלפניו ביקשה לדחוס תכנים קרובים ביותר — רחשי חייה של גולת־ישראל במזרחה של אירופה — בכלים רחוקים ביותר — בלשון־המקרא. ואפילו מלאכתם מעשה־גבורה, הרי המרחק בעינו עמד, בין השפה נמצאה עודפת על הכלי, בין הכלי נמצא עודף על השפה; על־כל־פנים לא דיברה, כדרך שדיברה תורה, — בלשון בני־אדם, לא כל־שכן בלשון נפשותיה של הפרוזה ההיא, שהרי לשונם לא היתה לשון עברים, אלא שפת יהודים. מה עשה מנדלי, שלא נראתה לו דרך קודמיו, שגם הוא נמנה עמהם כברת־כתיבה ארוכה למדי, — תחילה עלה על דרך קלה יותר, כתב בלשון־הדיבור, יידיש, ובכוח אמנותו עשאהּ לשון־ספר, ואחר־כך עלה על דרך קשה יותר, ומה שכתב קודם יידיש, חזר וכתב בלשון־ספר, עברית, ועשאהּ לשון־דיבור. כפל־יכולת מופלא הוא, ביִחוד אם נזכור, כי נהג בשתים לשונותיו, אחת־אחת לפי חוקתה וחוקיה, לפי שרשיה ויונקותיה, ואם כי מצויים גם מצויים עירובים, הרי מלבד שניתן לדרשם גם כענין ערבוב גם כענין ערֵבוּת, אין חטיביותו של מפעל ומפעל נפגמת. ולא ייפלא, כי כל חטיבה וחטיבה נמשכו לה סופרים בספרות האחת ובספרות האחרת, בין הנמשכים סופרים כפולי־לשון בין הם יחידי־לשון.

וככל חידוש גדול אף הוא לכאורה פשוט — הרי ישראל היו לא בלבד לומדי־מקרא, אלא אף, ובעיקר, לומדי מִשנה ומדרשים, ותפוס לשון אחרון כלל גדול. והרי כבר טובי־משכילים ניסו בכך, ואב להם מנדל לפין, שקדם ועשה כזה וכזאת גם בלשון העברית גם בשפת יידיש, וכבר עוררתי וחזרתי ועוררתי על כך, כי ירושתו נתגלגלה לז׳יטומיר, שבה ישבו גם צוייפל גם מנדלי, שעשויים היו לידבק בה ואף נדבקו בה. אך אינו דומה מעשה מנדל לפין ותלמידיו כמעשה מנדלי ותלמידיו, שהראשונים הקימו דיוטה קטנה של מחשבת־מלאכה; האחרונים בנו קומה גדולה של מלאכת־מחשבת.


ד    🔗

ואם תשאל, מהו המולד החדש לפרוזה של מנדלי, מעשה חיים הזז, הרי התשובה היא, כי לא כמפעלם של תלמידים אחרים, שנבנה לצדה ובאגפיה של הפרוזה ההיא, הוא מפעלו, שנבנה על גבה ומתחתיה כאחת. על גבה — מבחינת הלשון, מתחתיה — מבחינת הענין, עד שהדין נותן שנאמר, כי הוא שעשה תיקון גדול, כפי שהוא מצוי בספרות, שסופר גדול משלים חסרונו של קודמו, שנחשב לו, כדין או שלא כדין, גדול מעצמו. נחשב כדין — כענין גיתה, שאמר לכתוב רומן גדול על יוסף, ויש אומרים כתבוֹ ויש אומרים לא כתבוֹ, בא תומַס מַן והביא חפצו על מילואו ותקנתו, ברומן הנודע; נחשב שלא־כדין — כענין יל״ג, שהניח כמה וכמה טורי־ראשית על מתי־מדבר, בא ביאליק והביא חפצו על מילואו ותיקונו, בפואֶמה הנודעת. אף חיים הזז עשה תיקון גדול למנדלי, אך לא באופן שנטל חפץ שלו שלא בא על תשלומו, והשלימו על דרך התוספת, אלא באופן שנטל כל מפעלו, שלא בא על תשלומו, והשלימוֹ על דרך החידוש. והוא חידוש רב־אנפין — לא די שלשונו של הסב על בסיסה נתעשרה ונתגוונה לו רב יתר מכפי שמצינו בשאר הנכדים, ולא די שמצעו של הסב נתרחב ונסתעף לו רב יתר מכפי שמצינו בשאר הנכדים, שחרגו מצמצומו על תחום־המושב ובחינתו הסטטית, להרחיבו על שאר תחומים ובחינתם הדינַמית, הרי הגדיל מהם במה שהיקף־ראייתו רחב ועצם, וכוחו להראות העמיק — לא סיפורו של שבט אחד אלא סיפורם של שבטים רבים ושונים נתן בלבנו, עד שנאה לו ויאה לו כינוי ציירה של כנסת־ישראל. שכן ענין סיפורו רָחבהּ ועומקה של תולדת העם, שהוא רואה אותה ומראה אותה לא בזמנו בלבד אלא ברוב זמנים — החל בישוב של יער, עיירת ישראל בימי־ההפיכה עד העליה לארצנו על גליה, ראשונים ואחרונים, דרך שבטי־ ישראל רחוקים ממחוז הורתו וגידולו ורחוקים ממחוז־טיפולה של הפרוזה המנדלאית, ושהוא מקרבם על דרך ההבלטה האֶפית והדרמתית של השוני שאין יחודו מתבטל, אך אינו מבטל את האחדות, היא מולדת־הרוח המשותפת של כולנו — אותה התורה, אותה המשנה, אותה הגמרא, אותו ספר הזוהר, כאותו סידור־התפילה, אותו שולחן ערוך, ומעל לכל ומתחת לכל אותה הביטחה המוצקה בגאולה ושיבת ציון, כתקוה וממשוּת כאחת. היכולת הזאת לחיות את מלוא הרוחב של מיני השוני של הוָיית־ישראל ולחיותם ולהחיותם בקאליידוֹסקוֹפ של מיני ההוַי, אחות לה ביכולת לחיות את מלוא העומק של תולדות ישראל — למן ימי המקרא, דרך ימי אחרית הבית השני, עד להתגעשויות המשיחיות, ואין לך סימן מובהק לתאוַת הכלילה השלמה של חידת תולדותינו כגילויי היכולת הכוּליית הזאת ושליטתה הריבונית, הקלאסית.

האם הסב היה מכיר את גרעינו שלו בכרִי של נכדו, שאלה היא, אך הוא, נכדו, ודאי לו, כי כן הוא, ועניווּת זו תורה היא ולימוד היא צריכה.


ה    🔗

אכן, בעל הנס, והוא דורנו, אינו מכיר בנסוֹֹ, אך דור רחוק יתהה עליו: האפשר כי כל אלה חי והחיה אותו סופר עצמו, וכדרך צחות אומַר, כי כשם שאומרין: שני ישעיהו היו, אפשר שיאמרו: תרי הזז הוו. חס לי להכניס ראשי בין הרריהם של מבקרי מקרא, כל שכן בין מלתעות הקוֹמפיוּטר, אך איני יכול שלא להפליא וַדאותו, שהיא אולי בת־משאלתו, של העם, כי איש־התוכחה שחזה את החורבן ואיש־הנחמה שצפה לתקומה אחד הם, כי כך היתה אמונתו העמוקה של העם, והיא קמה וחזרה וקמה, ולעינינו במפעלו של הזז קמה.

ועל־כן משבח אני את האקדמיה, שחלקה לו את הכבוד הראוי לו, והיא תוספת סימן להכרה, כי חכמת ישראל וספרות ישראל כאחיות הן, באופן כי זו אף זו חייבות לכלכל את צרכי הרוח בלשונו של העם.

[ב׳ אייר תשל״ב]


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47905 יצירות מאת 2670 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20429 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!