א    🔗

בכל העתונות התפרסם מברק:

המועצה העליונה התכנסה כרגיל: כאפס וכאין. ראש המועצע, הרוזן אלויזי, הודה בפירוש כי הוא אובד עצות.

קטע ממאמר ראשי:

אנו מצווים להסיר מאופק חיינו את הסיוט הנורא, המוצץ את החיונה שלנו עד תום – ואנו מוכרחים לנהוג כך אם רוצים אנו להוסיף לחיות. אמנם יש להודות, כי המצב הוא קשה והמוצא קשה שבעתיים, אבל הסטאטוס המדיני והסטאטוס הכלכלי ויתר מכל הסטאטוס החיוני (פשוטו כמשמעו) מתערערים עד היסוד, ואם לא ייעשה איזה מעשה נועז ומוצלח, אך חבל שדורות לפנינו עמלו ויגעו, ושבעתיים חבל שהיולדות ילדו והמולידים הולידו והילודים נולדו. אבדן והרס צפויים לנו בכל רגע ומכל פינה ועבר, ואין ערב מעם אורבו. חומות התרבות, מגדלי המדע, זיקוקי השירה וגילויי השכינה – כל אלה הם אבק פורח, אם לא נקום כאיש אחד ו…

פסוקים אחדים מתוך קול־קורא אל תושבי עיר הבירה:

לנשיא הרוזן אלויזי, לחברי המועצה ולכל העם! מזימה איומה נרקמת והולכת, את פירותיה אתם מנחשים עפ"י הסימנים האכזריים עד אבן מקיר תזעק. אמנם נכון: פחד ואימה נופלים על כולכם למשמע אסון פלוני או צרה אלמונית. אבל את שורש הרעה, את גודל הפגע, את שפע הזדון ואת היקף ההרס שנכונו לכם – איש מכם אינו משער אפילו בחלום. אכן, הנני פונה אליכם בקול קורא זה: עזרו לי להציל את מערומי חייכם ואת סיכויי עתידכם! עזרו לי ונעזרתם! אם תענו לי – הרגעו, אל בהלה ואל פחד! והעיקר: אל תעשו דבר! בטחו בי ונצלתם!

על החתום: צדיק.

טופס מודעה על עמודי הפרסומת:

ושננתם לבניך בשכבך ובקומך!

אזהרה חמורה – כחמה ברורה – לכם שדורה – אל תאמינו לצדיק – הי הוא המציק! ה־ז־ה־ר־ו!

העתון הרשמי:

ממרכז המשטרה מודיעים: נוכחנו, כי כל מקרה פורענות מתבשר ע"י הופעת אנשים לבושי מדים ירוקים, הנעלמים מיד אחר המעשה באופן מסתורי. אכן, מזהירים בזה את הקהל להשמר לנפשו למראה ירוקי־המדים!

הרדיו:

היום נמצאה גופתו של אחד מגבירי התעשיה. עקבות הרוצחים לא נודעו. משערים שהגוויה מטושטשת־המראה שנמצאה אתמול, היא גוויתו של אחד ממנהיגי הפועלים. החקירה נמשכת.

 

ב    🔗

בעצם אחר האיחוד והריכוז של ארצות אירופה – באיזה שלב של החיים הקיבוציים אנו נמצאים? כזאת. וכדומה לזאת חשב מיסטר צבי דניאל יתרו קרבנון. ואם להסתייע בדבר, שבדרך כלל אין לו ידיים ורגליים, כגון קורות המין האנושי, נמצא כי אפשר לשקף את התהוות תולדותינו כתקופת היהודים ותקופת הגויים (“עת גויים”) – אמנם השקפה זו מיוחדת לכת אנשים מסויימת. דהיינו אפשר לומר, שבכל תקופה ותקופה היו פני העולם מאוחדים מהבחינה הפלונית או האלמונית. ואם כן, אין כל פליאה שבני הכת המסויימת חשבו ומצאו, למשל, כי ימי החורבן ליהודה בשנת 585־607 לפסה"נ מתאימים לתקופה 1930־1914, ימי ההזדעזעות של תקופת הגויים. צא וחבר את שנת מלחמת מגדו 607 לשנת המלחמה העולמית 1914. הרי תמצא את המספר 2520. וכן כל תאריך חשוב בתקופה האחת מתאים לתאריך חשוב בתקופה השניה. שנת התבוסה והמוות לפרעה נכו בכרכמיש על נהר פרת (604) מתאימה לשנת 1917, שנת התבוסה והמוות לצאר הרוסי, ואם תחבר את שני המספרים תמצא שוב את המספר 2520. שנת כיבוש ירושלים על ידי נבוכדנאצר והפסקת הפולחן היהודי בשנת 597 מתאימה לשנת 1924, שבה הופסקה החליפות, והחיבור הוא שוב 2520. שנת רצח גדליהו וקץ למלכות יהודה בשנת 585 מתאימה לשנת 1935… ושוב החיבור 2520. וסוף החשבון: רצח… וקץ… האמנם יתקיים בנו הפסוק: כי לימים עוד שבעה אנכי ממטיר על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה ומחיתי את כל היקום…

מיסטר צבי דניאל יתרו קרבנון הוציא ממסגרתו את תיק החישובים הסודי והגה בו:

במלחמת העולם של וילהלם קיסר נהרגו חיילים:

בריטים – 869.000

בלגיים – 44.000

אמריקניים – 114.000

איטלקיים – 494.400

יווניים – 12.000

רומניים – 400.00

וכו' וכו'.

ואחר זה בדיו אדומה הערה עקומה: צא וחשוב כי בימי מלחמת השמד… מספרים… מספרים… מספרים… והכל פרט לפרט! בתיק זה מצאת חישובים מעניינים להפליא, כגון משקלו של חומר הפיצוץ השמור בכל אתר ואתר, מספר הברגים של האווירונים וספינות נושאות ההרס, הנפח של אדי־הרעל ומספרם של החידקים, ובבת ראש משקלם של המוחות היגעים והמכוונים את עבודות החורבן – (ואמנם יש להודות שהמשקל הזה לא היה גדול ביותר מהבחינה היחסית) וכו' וכו'. החישובים האלה הם תורה מעניינת לעצמה וקל וחומר מכח דיוקם המתימטי, וכדאי היה לפרסמם כאן, אך בגלל אימת הבולשת הסודית, לא ייעשה הדבר הפעם.

קיצורו של דבר: אעפ"י שארצות אירופה התלכדו ללכד בל־יינתק, יש לקוות כי כוחות ההרס פועלים כפי שפעלו, ויש לעמוד על המשמר – זה צו השעה! לא ינום ולא יישן שומר העולם – נהם פתאום מיסטר צבי דניאל יתרו קרבנון. אחר־כך נרגע רגע קט וצחק מתוך כל אגרופיו, ומראהו היה מאד מצחיק.

 

ג    🔗

מיסטר צבי דניאל יתרו קרבנון ורעיתו הנאמנה, הגברת קליעה, עשו לעצמם חופשה וטסו במרכבתם הפורחת לקראת הדודה שמש. ריחות הארץ נעלמו, מרחב לפניהם, חופש לפניהם, התבודדות לפניהם – תענוג! סוף־סוף הלא רשאי אדם לדמות, שהוא עושה בעולם כבתוך שלו. הוא רשאי לתקוע בחצוצרה, לעשות חור במכנסים, לשפוך את לבו – ואפילו לאבד את עצמו לדעת הוא רשאי בלי לחשוש שמא יכריחו לחיות סם־החיים המיוחד מהמעבדה המפורסמת של “צדיק את קומפאני”.

והנה על רקע האידילה הנהדרה הזאת, כשלב שפתי לב מדובב והרהור תעלומות הרהור יחשף, הופיע פתאום לפתע, מעל לראשם, נשר נועז כמרחף על גוזליו. לאמיתו של דבר לא היה זה נשר, אלא מפגיע, מפיגע־האוויר מהטיפוס החדיש ביותר, המיועד לטייס יחיד, והמסוגל להסתובב, להתגלגל, להסתלסל ולהתפתל כיד הדמיון הטובה עליו. המפגיע מהטיפוס החדיש, היה ממריא מגג שטוח ואפילו משופע במקצת, מראש אילן, מזיז סלע, ואפילו מאדן החלון ומכרכוב הקיר היה מסוגל להמריא. הוא היה מתעלה במאונך ומהירותו לא נפלה ממהירותו של כלי־פורח אחר, ובזה כוחו. ועכשיו הנהו מרחף למעלה אין קול ואין עונה – אך עוין כפי הנראה את צמד הבורחים, את מיסטר צבי דניאל ורעייתו הרומאנטית. ותוך כדי כך הוא מזמזם זמזום מיוחד, המשתמע היטב לחכם־רזים.

האמנם הותרה הרצועה? – רוגן מיסטר צבי יתרו קרבנון. אבל המפגיע אינו שם לב לריגון ומוסיף מזמזם: שיר השירים ז' א'! משמע: שובי, שובי השולמית! גריגורי הוא המאותת. הנהו מגביה מעלה מעלה ומתעלם מהעיניים. ומיד מתברר למה. דרקון אוירי מטיפוס המשחיתים מטרטר באופק ומרעיש את עופות השמים. אכן: אימת הדרקון נפלה על המפגיע. אכן!

 

ד    🔗

בקרחת חורשה נחתו מיסטר צבי דניאל י. קרבנון ורעייתו. ברור כי אורבים קמו להם בשמים. צרה! מיסטר צבי דניאל שיער משהו, אבל לא גילה מאומה. הגברת קליעה קיוותה כי בדרך נס יצליחו להתחמק. אבל כל ההשערות והקיוויים עלו בתוהו. צלליות נצטללו לקראתם. הגברת קליעה הרחיבה נחיריה. בעלי המדים הירוקים! על מי משניהם נפל הגורל? אכן: המצודה פרוסה. והפנקס פתוח והיד כותבת: מנה תקל ופרסין…

אבל מיסטר צבי דניאל היה איש מעשה. מיד פרש את רשת הברזל, השמורה בכבש כלי־הטייס ואחר שברזג את הטעון ברזוג, הפליאה חומת אור כחול את החורשה הנדחת. חוני המעגל יושב כאן במקולס ואיש לא יחרידנו.

– שמע נא, מיסטר חוני המעגל! – קרא איזה קול.

מיסטר צבי דניאל אינו עונה. הגברת קליעה נחלצה אליו בחזקה – כפי שלא נהגה זה כבר.

– ברנש, היש לך עדשים באזניים?

– מי אתם, ומה אתם מחפשים, גלידה בחורף או גרגרת של פגע רע?

– אנו מחפשים את מיסטר צבי דניאל יתרו קרבנון.

מוחו של מיסטר צבי דניאל טקטק במהירות הבזק: הם מתכוונים אלי. גם הגברת קליעה נאנחה בהקלה, והתחילה לחפש מוצא בשביל בעלה היקר.

– בשם מי באתם?

– בשם רום הודו הנסיך.

– בשביל גוזמאות מהכוכב הכחול תחפש לך טפשים אחרים!

– השיחה הזאת היתה ודאי נמשכת והולכת מי יודע כמה, אלמלא התנדנד פתאום לפתע סולם־חבלים לעבר הנצורים. זה גריגורי הצעיר, ששב על עקבותיו כדי להצילם מן המיצר.

מיסטר צבי דניאל יתרו וכל הכבודה שלו נבלעו בחשכה ורודפיו לא יכלו בשום פנים לתפוס איך זה ברחה הצפור מהכלוב.

אבל –

אבל מנין לו לגירגורי הצעיר, כי כאן ארבה להם סכנה?

למחרת היום הודבקו ברחובות עיר הבירה מודעות לאמור:

להוד מעלתו הנסיך הירוק!

מרננים כי ישך. ואם להניח כי נכון הדבר, בטוחני כי אתה חי רק כדי שהגרדומאי ובניו לא ירעבו לפת לחם. אבל אם אינך מוג־לב כאשה זקנה ואינך רוצה כי תהיה בעיני גם שפל משפל־המדרגה – קום גלה פניך: מי אתה ומה מעשיך ומיהי ואיזוהי משפחתך? ראה הנה הזהרתיך!

על החתום: צדיק

למודעה זו כמקודם, לא היו שום תוצאות.

 

ה    🔗

גריגורי הצעיר היה מהנדס על פי מקצועו. על פי השכלתו היה ידידו של מיסטר צבי דניאל. ועל פי טבעו מעריצה של הגברת קליעה. וראיה לדבר: שערותיו השופעות מלוקקות במיטב הליקוק. אין להכחיש – הוא היה ג’נטלמן.

כשהגברת קליעה היתה צעירה וגריגורי צעיר עוד יותר – היו לה נטיות סימפאטיות מאד. לפי תכונת אישוניה ראתה את העולם באור פוזיטיבי למדי, ומצאה אחר עיון ושיקול־דעת, כי זוהי בעצם תכלית ההוויה. הלא מכוח הפוזיטיביזם מאריך אדם ימיו. ושנית, אינו מקצר חייו. ושלישית, אינו מקלקל את רעננות עורו. אבל תורת הפוזיטיביזם של הגברת קליעה לא הסתפקה בזה, היא גרסה: הואיל והאדם הוא מלך הבריאה, הוא חייב להבליט את כל התכונות היפות של הבריאה הזאת דהיינו הוא חייב, בין השאר, לדלג כצבי – כשאשה יפה מחכה, להתבשם בבושם שושנים – כשאשה יפה מתקרבת, לשתוק כדג – כשאשה יפה מדברת, להגות הגיגים כיונה – כשאשה יפה מתמוגגת וכו' וכו'. הכל במקומו ובשעתו. ובלשון המדע: כל אדם זכאי לקבל מדי יום את מנת חיונתו, דהיינו:

5 קלוריות – סבלנות ביחסו לאשה פזיזה.

50 ויטאמינים – שתיקה ואורך־רוח ביחסו לאשה השופכת את לבה.

500 קילובאטים – רגש והבעה מותאמת לאשה הזקוקה למשען־גבר.

ועוד כהנה וכהנה.

לאמיתו של דבר היה גריגורי הצעיר כרוך אחר הגברת קליעה הבלתי־צעירה עוד בטרם היותה גברת. הוא אהב את נחיריה המתרחבים, את חום מזגה, את שטף לשונה, את עצלותה האצילה – ובכלל אהב בה את כל המידות הנאות, המעוררות אהבה במקרים דומים, והיא – היא ככל העלמות המיוחסות חלמה על נסיך פלאי ועל חיי עושר, ולאמיתו של דבר היתה נכונה… אבל הדברים התפתחו בקו אחר לגמרי, כנהוג במקרים דומים, וכאן קבור הכלב.

גריגורי הצעיר לא העז. כי איך יגע באשה אורירית זו שכולה תכלת? הרי כל נגיעה אף הדקה שבדקה, עלולה להחריב את תצעופת הקסם, הפרושה עליה ועל כל העולם כולו. אבל מאידך גיסא: הייפלא כי יחס הערצה כזה עורר בלבה פקפוקים, והפקפוקים מעוררים, כידוע, בוז – וסוף הבוז מעשה…

אפילו להתייחד התייחדה אתו הגברת קליעה. ואפילו את תסרקתו ערערה. לילה תמים בילתה בחברתו, ניסתה אותו מכל צד ועבר. אבל אפילו נשיקה אחת לא הפיקה. רק מאמרים חבוטים, פטפוטים על איזה עולם מתוקן, עוצר־מרץ, ריכוז הכח האנושי והרצתו בערוץ אחד לקראת תכלית משותפת, ההולכת מדחי אל חיל ומדחי אל משנה־חיל. וכך הכירה הגברת קליעה את ראש הארגון, את מכוון התנועה, את מח התרכוזת הממושטרת – את מיסטר צבי דניאל יתרו קרבנון.

וכך הוציאה גברת קריעה יקר מזולל, שמעה לעצתו הנאמנה של גריגורי הצעיר, שתקף בשעת יאוש והתאכזרות את עצמו ואת כל היקר לו – ונישאה לצבי דניאל יתרו. אמנם בימים הראשונים היה גריגורי הצעיר כהלום רעם, אבל אחר כך התרגל כנהוג. סוף־סוף אהב את ידידו הטוב, את גאון המחשבה האנושית, את הפותר הגדול של תסבוכת היחסים האנושיים העומדים על עברי־פי־פחת. אכן השקיע את כל כוחו וכל אונו בעבודה מאומצת למען הידיד והרעיון. הם יסדו תאים בכל אתר ואתר, ניהלו תעמולה רחבה, ערכו אספות, הרביצו תורה – אף באו על שכרם. כי לכל פעולה יש שכר – כידוע. אחר שהתהפוכה הגדולה ביותר בתולדות האנושות, נתהוותה בלא שפך־דם וכמעט בין־לילה, ואחר שכל האזניים וכל הלבבות היו נטויים ופתוחים, וליכוד הארצות נעשה עובדה קיימת – אחר כל התקומה האדירה הזאת, נתעצבה מועצה עליונה מלוכדת בראשות הרוזן אלויזי, ובשכר פעולת האיגוד לטובת העולם המלוכד, נתמנה מיסטר צבי דניאל י. קרבנון יועץ־סתרים עולמי של המלכות העולמית.

חוק ברזל מוסכם ובדוק מדור־דור הוא, כי גאון הוא פורה שבעתיים, וכשהתנאים הם נוחים – שבעים ושבעה. והנה נתאמתה האמת הידועה הזאת גם הפעם. מיד אחר שמיסטר צבי דניאל נתמנה יועץ־סתרים, הצליח לפתור את בעית הדורות. מימי קין הגו בה חכמי רזים, במערות אפלות ניסו חוקרי־סוד את השטן, בשבילי העקלתון של המסתורין חתרו אל חיק התעלומה, תרשישי האלחימיה חיפשו את התעלומה באביקים מאובקים ובאלפסים רותחים וצוננים, בין הכוכבים והמזלות ועשבי השדה – ואיש מהם לא מצא כל מאומה. עד שרווח למיסטר צבי דניאל והמציא את הסם הפלאי, את תפוח עץ־החיים מגן־העדן האבוד – וישחט את מלאך המוות.

אכן –

במלכות העולמית למותר היה ההריון, חבלי יולדה פסקו כבמחי יד אחד. לא היה כל צורך בחידוש הדור בדרך ההרבעה הטבעית. כי סם־החיים היה מעניק חיי־עולם לכל אדם. סגור נסגר הרחם. תם תפקיד פיזיולוגי חשוב בהתפתחות מין היונקים בעולם, תם הכרח האהבה. תם הגירוי המיני, תם־תם־תם.

אבל –

היפקוד גריגורי הצעיר על רבו צבי דניאל את כבשת־הרש?

גירגורי הצעיר אהב את רבו צבי דניאל בכל מאדו. וסוף סוף כבשה פחות, כבשה יותר – לא כדאי.

 

ו    🔗

מיסטר צבי דניאל יתרו קרבנון נתקבל לראיון בארמונו של הרוזן אלויזי. טכס מפואר אינו במקומו בימי צוקה ומצוקה. אמנם שומרי־הסף המשונצים התגדרו למראהו גם עתה, בכל זאת הגיע למקום המיועד.

– סוף־סוף – אמר – רואה אני כי לא שכחו אותי בחלונות הגבוהים…

– את מעשיו הגדולים לטובת המולדת העולמית אנחנו מיטיבים להעריך ואנחנו תקווה כי… א־פרוֹפוֹ: מי הם ירוקי־המדים?

– זוהי, כפי הנראה, מפלגה טרוריסטית ה…

– טרוריסטית? וכבודו מחריש?

– הרי לא די בזה, שהמשטרה מאלפת כלבים ועורכת תחרויות ספורט, הלא היא….

הראיון נגמר כפי שהוא רגיל להגמר במקרים דומים. מיסטר צבי דניאל יתרו קיבל אות הצטיינות חדש, קיבל יפוי־כח להשתמש בכוחה של המשטרה, וכנגד זה הבטיח מה שהבטיח והצטייד בהבטחות גומלין – הכל התנהג כשורה כמקובל בעולם הדיפלומאטי הגבוה מימות עולם.

כינס מיסטר צבי דניאל את ידידיו הוותיקים. בדירתו הפרטית הופיעו בזה אחר זה אנשי השלישיה המפורסמת, שבשעתו עזרו למדריכם לחולל את התהפוכה הכבירה ביותר בעלם ולהתמנות יועץ־סתרים עולמי. הנה רוברט הזקן, המגושם כדב בשעת סכנה, ובכייני כתינוק למראה מעשה־רשעות, הוא הסודרן שבחבורה, שהיה אוסף דברי אחרים ועושה מהם קרדום לעצמו. אין כמוהו נאמן למדריכו המפורסם, ובשכר זה היה מדריכו המפורסם מחשיב אותו פחות. והנה גם מאקס הדק, המצטיין בפיקת גרגרת רגישה והפכפכות שבלב. אין כמוהו חשוד בעיני מדריכו המפורסם, ובשכר זה היה מדריכו המפורסם מחשיב אותו יותר. הוא היה הפלפלן שבחבורה, ומוצא את קוף המחט אפילו כשאינו בנמצא. גם הגברת קליעה הופיעה, ורק…

– רק גריגורי איננו – השמיע בעל הבית – כדרכו תמיד…

– לוא פיצחתי את סודם של ירוקי המדים? – בכה רוברט, שהפך עתה דק.

– מיד היית מתמנה גנרל המשטרה – לגלג מאקס, שהפך עתה זקן.

– הרגעו, הרגעו – צפצף המהנדס גריגורי הצעיר, שהופיע פתאום כדרכו מאז – הרי אם נתהה כהלכה על הופעותיהם של ירוקי המדים, נמצא כי לעולם לא ירחיקו ממרכז מסוים, ואם נשרטט זאת בצורה גראפית…

– מצאתי – קפץ על רגליו מאקס הממציא – הנה הופיעו כאן, וכאן, וכאן, מכאן שהמרכז הוא כאן, והואיל שבנקודה כאן נמצאות החורבות המפורסמות העזובות מיושב, והואיל… והואיל… והואיל… בקיצור הסיסמה: החורבות!

– הורה! – הריע רוברט הרגיש.

מיד נתעורר החוש הרומאנטי אצל הגברת קליעה – הלא סוף־סוף בלי רומאנטיקה אי אפשר. וכיוון שהגברים התנגדו עקרונית להצטרפותה למסע המסוכן, החליטה לשתף את עצמה בחקירה הנועזה, ובטרם יוחלט דבר, כבר טלטל רוברט הדק את סוס העשת המהיר מאורוות יועץ־הסתרים, הגברת קליעה ישבה אל ההגה, והם מגמאים מרחקים לקראת מאורעות מזעזעים.

המגמית מגמאה, הלילה שחור, הערפל מסנוור – הכל כנהוג בדרגת התפתחות זו בכל סיפור־בדים מקובל. את הגברת קליעה הנוהגת, עדיין לא תקף השעמום, גריגורי הצעיר מצא את הרגע המתאים לשקוע במחשבות, ומיסטר צבי דניאל עדיין לא מצא את חוט ההגיון שבמסע נצחון זה בכלל ובפרט: סוף־סוף הרי זה מוזר! ופתאום שואל מאקס הדק:

– ולמה זה דוקא בחורבות?

השאלה עודה על שפתיו והנה – נפץ! משהו התהפך, מישהו צורח, נאקות של מישהו נשמעות, פנס־כיס זורה אלומת אור.

– אחד, שנים, שלושה, ארבעה – כמדומני שכולם חיים, לעזאזל!

– ומה הפלא, בלעו את כדורי־החיים!

– חי, אבל בקושי – נוהם הדב רוברט.

– קליעה נשמתי!

– היא כנראה מתה במקצת – מנחם גריגורי הצעיר. הוא זולף עליה מים מבקבוק שהיה כמוכן בידו. הגברת קליעה פקחה את העיניים.

– מישהו נפצע?

– כמדומני – מצפצף מאקס בקול בכייני.

סוף־סוף התאוששו ובדקו איש את רעהו, ונוכחו כי אמנם רוברט ומאקס נפצעו.

– הפצועים אינם זזים! שביתה!

– ברור שארבו לנו כאן – חושד גריגורי – גזע עץ באמצע הכביש אינו קבלת־פנים לבבית ביותר.

הגברת קליעה מנסה לסלק את עצמה מעסק ביש זה בכבוד. סוף־סוף צריך להביא משהו בשביל הפצועים. הבעל וגריגורי חוששים, אבל חשש ידידים – צחוק, או מה? הפצועים מסכימים להשאר, הרי סוף־סוף בלעו מסם החיים די והותר.

– אבל הרי החורבות הן בקרבת מקום, ומי שהניח את גזע העץ הרי…

גריגורי הצעיר הזהיר, אבל ככל אזהרה גם זו לא השפיעה מכל וכל. שני הגברים והאשה פנו ללכת, ועזבו אחר גו את שברי המגמית והחבורה.

– העיקר, בשעת צרה יש למצוא את המוצא החיובי – צהלה הגברת קליעה.

– והפצועים?

אבל הגברת קליעה לא הספיקה לענות. הנה הרגישה… מה אומר ומה אדבר: לילה וערפל אינם, כידוע, נוחים ביותר למסע מחקר. גם הפעם התאמתה האמת הידועה לכל. ואת פרטי הפרטים אפשר לראות על בד כל ראינוע, אפילו כשהסרט גרוע רק במקצת.

לבסוף (לפעמים יש אפילו לבסוף כזה) הגיעה הגברת קליעה ושני מלוויה לחורבות. אמנם יש להודות, כי על אף כשרונות החקירה המיוחדים להם, לא היו מגיעים למקום, אלמלא האורות המהבהבים שהיו כמפתים. הרי ידוע עוד מימי רבי שרלוק הולמוס הראשון, כי מטבע הפושע לעזור לרודפיו. אבל בהגיעם – אין קול ואין עונה. חורבות, הא לך חתונה!

– יש לצלצל למשטרה – יעץ מיסטר צבי דניאל.

באחד החדרים שלתוכו חדרו לאור הגפרורים (סוללת פנס־הכיס צמתה), מצאו שולחן ערוך ואח מבוערת, והחדר כולו ירוק: חרבינין וחרגינין והרדופנין…

– מלכות ירוקי המדים!

הגברת קליעה היתה מרומנטנת מכך רגל ועד קדקודה.

ופתאום אור. והנה הם רואים גם את שני ידידיהם הפצועים כפותים לכסאות מושביהם ומטלית תחובה בפיותיהם לבל ישמיעו הגה. נכמרו רחמיו של מיסטר צבי דניאל, הוא פרץ אליהם כדי לשחררם, והנה קול: הרם ידים!

 

ז    🔗

מיסטר צבי דניאל העמיד פני אדיש שבאדישים, אף־על־פי שלבו הכהו מאד: היכן קליעה? היכן גריגורי? אבל לא העמיד פני אדיש כלל למראה היד המכוונת את חץ־המוות.

לא הגברת קליעה היתה המכוונת.

זה היה גריגורי.

דומיה כבדה עטפה את כולם. נסירות נשימותיהם נשמעו בבירור רב. לבסוף נתעייפו וישבו. מזה מיסטר צבי דניאל ושני ידידיו הכפותים, ומזה גריגורי וקליעה.

את הדומיה שבר המדריך:

– אכן אתה הוא זה, שר החרבינין והחרגינין?

– אמנם כן.

– וקליעה?

– גם אני. אמנם לא ראית, כי מצצת כל פרפור חי בחיי האדם, כל לשד רענן, כל בושם חסד? עולמך המלוכד אינו אלא מדבר איום – אפרונו כבד מנשוא. אכן, עברתי אל הירק, המשמח, החי! אבל כך הם כל הבעלים – וזה שכרם. – (משתדלת לבכות).

הגברת קליעה נטתה במקצת להיסטריה לעת זקנתה.

– האמנם חשבת, כי אשכח את הגזל שגזלת מגוזל יתום? את קליעה גזלת ממני וממנה גזלת את רחם האֵם. ומכולנו את מתיקות המוות! נולדנו כדי להיות, כלומר, לסעור ולאהוב ולמות. ואתה – אתה שכחת, כי באין תסס וגרוי, ובאין אהבה ורכילות, ובאין התפרצויות ומוות – אין גם חיים. אתה לא אדם הדם היית, אלא משל היית. אתה!

– וזו הסיבה…

– זכור את רשומותיך הסודיות. כן, כן: רצח וקץ! קליעה חלמה מאז ומתמיד על איזה גבור נערץ, על נסיך – והנה נסיך אני. חוש הרומאנטיקה שלה לא הוליך אותה שולל. היא רעבה, אהבה תנו לה – והנה אני רוצה להשיב לעולם את החופש, החופש האמיתי, את חופש ההריון והמוות.

מיסטר צבי דניאל יתרו קרבנון קם על רגליו, החווה קידה עמוקה ואמר: תודה!

האקדח ירה, אבל מיסטר צבי דניאל יתרו קרבנון לא נפגע. באין רואים בלע מנה גדולה של סם החיים, והנהו יוצא באין מפריע בלווית שני כלביו האילמים. בחדר החרבינין והחרגינין נשארים שני הנאהבים והנעימים. מסך החושך יורד לאט – כדי להעלים את אדישותם ההדדית עד בוש. את האויר פולח קולו המר של מר צבי דניאל יתרו קרבנון, הצוחק מכל אגרופיו, ומראהו הוא ודאי גם עכשיו מאד מצחיק.

 

ח    🔗

הרדיו – מנשר לכל באי־עולם:

נתגלה מקור ירוקי המדים. זה היה נסיון נועז להפוך את קערת המשטר על פיה. מכח עזרתו של הצדיק (ר"ת משמו של יועץ הסתרים מיסטר צבי דניאל יתרו קרבנון) הצליחה המשטרה לסתום את הפרצה. כמו כן נתברר, כי אפילו כל המקרים המוזרים, המיתות הפתאומיות וכדומה, לא בוצעו ע"י ירוקי המדים הפחדנים כאשה זקנה – אלה היו מקרי אסון סתם, וקרו אך משום שהנפגעים לא השתמשו בכדורי הצדיק. יהא זה לנו לאות ולמופת! אל תשכחו לשים בכיסיכם בשכבכם ובמקומכם את כדורי הצדיק והארכתם ימיכם, אמן! יחי הממציא והמציל צדיק! יחי המשטר העולמי המתוקן! יחי העתיד הברור והמבורר!

על החתום

צבי דניאל יתרו קרבנון, המכונה צדיק!

על דעת ראש המועצה העליונה: הרוזן לאויזי.