¹

 

א    🔗

[מווארשה ללידה, 1890]

אדון נכבד,

יש לי הכבוד להודיעך, כי שני הספּוּרים שיש לנו ממך אין להדפיס אותם בלי שינויים חזקים.² פעם אחרת אסביר לך את הסבות. אך עתה, מצמצום הזמן, הריני מבקש ממך בכל הכבוד להודיע לי תיכף, אם אין אתה מסכים או כּן אתה מסכים לשינויים. הריני מתאר לי אותך כאדם צעיר וסופר מתחיל, בעל כשרון העומד בהתפתחותו, ולאחר זמן לא יכּנע לצנזוּרה של העורכים, אבל עד שהכשרון יתחזק כל־צרכו – הרשה לקשישים ממך להדריך אותך. אם אני טועה, אל נא תשית עלי זאת לחטאת.

אני מצפה בקוצר־רוח לתשובתך.

ל. פּרץ

[הכתובת:] ל. פרץ, וארשה, דזיקא 4.

כן, שכחתי להשיב לך על שאלת שׂכר־הסופרים. כבר כתבתי לך פעם אחת, כי שׂכר־סופרים ייקבע לכל המשתתפים לפי ההכנסה. אך אולי אתה רוצה לקבל תדפיסים מיוחדים מספּורך, אני מקווה שאוכל למלא רצונך זה.

סלח נא הבהילות שבמכתבי. היום קצר והמלאכה מרובה.

ל. פ.

 

ב    🔗

[1892]

ידידי!

את הכסף קבּלתי ואת המכתב קבּלתי.

על הכסף תודה רבה לך: הוא היה דרוש עד מאד. מחלה אינה מתחשבת בשום דבר.

בריאותי הוטבה הרבה, אך עדיין אני רופף ואינני יכול לשבת הרבה על העבודה.

את השאלה לכמה שנים הספּור מכוּר אני מניח לך להשיב עליה. אם תרצה, תוכל להודיע לי על כך. ועתה לעניין ההוצאה־לאור העברית.

אני מתפלא על חוסר־המעשׂיוּת שלך. איזה סופר הגוּן (ועם בלתי־הגונים בוַדאי לא יהיה לנו עסק) יסכים, שואל אני אותך, לשלוח את חבּורו לווארשה על־מנת שיקבל את שכרו בווילנא.

שלושה חבּורים יש לי בודאות. 1. של בן־ציון,³ 2. שלי ו־3 שלך, של פינסקי או של קרבן שלישי. אך האם זה העיקר?

אני באמת יש לי ספּור מוכן, אתה גם־כן – ואם אין לך, היוֹ יהיה לך. פינסקי כבר כותב, וציוֹנסוֹן יש לו צרור גדול של נוֹבילות.

הריני מוכן לחתום, שבמשך 6־5 שנים לא אגש לייסוד הוצאה מעין זו. זוהי דרישה חוקית.

אף־על־פי כן דרוש סכום מסויים, שיבטיח לי, כי העסק הזה של ממש הוא, ולפיכך יש לעשות אחת משתי אלה: או ששותפנו יש לו בא־כוח בווארשה, ואצלו יוּשלש סכום כערכן של שלוש־ארבע עבודות עם ההוצאות לעריכתן; או שהוא יפרסם מודעות על ההוצאה ולא אני, אלא שהוא יודיע עלי כעורך. תהיינה שתי כתובות: של המערכת ושל המנהלה.

בצפּיה לתשובתך הריני נשאר כמעט בריא

ל. פרץ

 

ג    🔗

[1892]

א. נ.!

מכתבך משׂמח אותי מאד, ראשית שאתה ניגש אל העניין, ושנית שהעניין חשוב. בנוגע להצטרפותי, להשתתפותי, ולכל “הת” שאתה רוצה – אין אתה צריך לשאול; הריני מוכן לשרת במעשים, בגוף ובנפש.

הודיעני נא את הפרטים.

אני מצדי מציע הוצאה־זוטרתא בפרוטות, בעיקר בשל תרגומים. אם יש בידך 200 רוּבּל, יכול אתה בכסף זה להדפיס הרבה־הרבה חוברות טובות, כי הסכום הזה יפתח לפניך אשראי ובמשך הזמן תהיה הכנסה.

העיקר הוא ההפצה.

דרושים סוכנים בכל מרכז יהודי. סוכנים על מנת לקבל פרס, שכן אסיא דמגן מגן שויא.

בשבילי אין זה חידוש כלל, שהספּוּר “שכנא ושרגא” מושך אליו את תשׁומת־הלב; חבל רק, שתשׂומת־הלב הזאת היא פּלאטונית בלבד.

ה“בּיבּליאָטעק”⁴ כמעט אינה נמכרת. מה לעשות?

חבל! אמור מה שתאמר, זוהי הוצאה אירופית!

שלום־עליכם ניגש להוציא את הכּרך השלישי; בינתים הוציא את “קול מבשׂר”,⁵ ערוך ומצורף אך ורק כנגד אישיותי האומללה. שלום־עליכם אף־על־פי כן הריהו סופר מחוּנן! לשם מה הוא זוחל אל תוך הבוץ?

שוב חבל!

ה“ווֹסכוֹד” אינו מזכיר כלל את ה“בּיבּליאָטעֶק” שלי;⁶ אני בטוח, כי בשביל שלום־עליכם יימצא גם מקום וגם מבקר.

ב“קול מבשר” טוב “שיר־הערש” ומצויין כתובה המהתלה “לונדון”,⁷ השאר – אפס.

והכּל, נדמה, כתוב בעט אחד.

בדבּרי לעיל על תרגומים שכחתי להעיר, כי זה נוגע אך ורק למאמרים מדעיים־פוֹפּולאריים. לפי שעה אפשר להניח עוד לחלוטין לכמעט־מלומדים שלנו; נדמה לי כל הזמן, כי הספרות המדעית־הפּוֹפּוּלארית האירוֹפּית הכללית קובלת בלשון הנביא: אותי עזבו, מקור מים חיים, לחצוב להם בארות בארות נשבּרים, אשר לא־יכילו המים.

תשֹומת־לב מיוחדת יש להקדיש למדעי החברה. קודם־כל נחוץ לפרסם סקירה על מצב המדעים האלה אצל עמים שונים. הסקירה צריכה להכּתב מעשׂה־רשת.

דינסון עדיין הוא בקיוֹב.

בצפיה לפרטים, הריני נשאר (כדרך הסוחרים)

בדרך ארץ

ל. פּרץ

האם דרוש לך התאריך? מישהו לקח ממני את הלוח מעל הקיר, ובמוח לא היה מעולם.

 

ד    🔗

]1892[

אדוני הנכבד!

לכּול אני מסכים, אבל הצד הרשמי, הצנזוּרה?

איך יש בדעתך לפרסם במודעות על ההוצאה?

הכּל בלי ספק יפה מאד, חביב ונעים, וּודאי שגם אני מוכן לכל דבר, אבל איבאן איבאנוֹביטש איבאנוֹב?⁸ מה יאמר הוא?

להוציא לאור העולם ספרון אחד כל שבועים, ארבעה מאספים כל שנה, מה אתה סח, היכן אתה בעולם?

הרי צריך קודם־כל לברר את הצד החוקי של העסק.

נניח, שהמאספים אפשר שיהיו להם שני עורכים מתחלפים, אני מתכוון לך ולדינסוֹן, אך הספרונים? אם העולם לא ידע את הקשר שבין הספרונים עצמם ובינם ובין כל מאסף לחוד, ספק הוא אם הדבר יתקדם כראוי.

נניח, כי אם תסע ותסובב על־פני המרכזים החשובים יותר תוכל בכל מקום להביא 3–2, ולכל היותר 10 חובבי־ספרות לידי הכרת כל ספרי ההוצאה, אך זה מעט עוד מדי.

אני סובר, כי מלבד העורכים דרוש מוציא־לאור כללי, שיהיה שמו מתנוסס ומאיר מעל כל הספרים, בדומה לשם בן־אביגדור.

מה שנוגע לדינסון, הרי אני ערב לו. מיד לאחר שיסע ויבוא הביתה, אכריח אותו לכתוב. אכתוב לו גם לקיוֹב.

רחמנות עליו! הוא נמצא עתה במצב דחוק מאד.

יושב אדם בקיוב בלי קוֹפיקה אחת, והעסק שבגללו נסע לשם אינו שווה כקלפּת הביצה. שאין אני יכול לעמוד לו בשעת דחקו, יודע אתה בוַדאי.

אילו יכולת לשלוח לו על חשבון עבודתו שלו או עבודתי שלי כחמשה־עשר רוּבּל, היית עושׂה מעשׂה טוב.

אפילו אם השׂכר, כפי שנראה ממכתבך, מוצע לפי שעה בשביל העריכה בלבד, שאתה מציע אותה לי, עבור נא על־כך בשתיקה. אדרבה, כתוב לו, כי הגעתי אתך לעמק השווה בשבילו, שיכתוב ספּור של גליון־דפוס אחד, ותן לו בסך־הכול שבוע אחד שהות. ואת הכסף רשום על חשבוני, בעד עריכה.

כתובתו של דינסון: קיוֹב, רח' רוֹגניעֶדין, בית זשיבוֹגלאדוֹב, נ. ד. לורי, בשביל דינסון.⁹

אני שמח מאד, שאתה עומד לבוא לוארשה: יש לי חשק שוב להתוכּח אתך מעט על דא והא, וביחוד על שאלת “ההכחדה של הלשון העברית”.

בכבוד

ל. פּרץ

 

ה    🔗

[בערך 1898]

אדון גוֹרין הנכבד.

לא עניתי לך זמן רב מאד, ובכלל לא עניתי לשום אדם על המכתבים – נפלה עלי מרה־שחורה.

אני מרוצה מאד, שכבר אתה מסודר, אך לכמה זמן? הרי אתה נוהג לבנות מגדלים הפורחים באויר!

מה שנוגע להצעה שלך, קרוב לוודאי שלא יצא מזה ולא כלוּם. הרי אתה רק העורך. ועליך הרי שולט עוד המו"ל. ואני כבר נמאסה עלי אמריקה הרמאית. ההצעות – לא הצעות אמת הן, תמיד מכניסים שינויים במחיר – גועל־נפש.

הצע נא למי שעתיד להיות המו"ל שלי, שעם כל הזמנה שהוא מזמין יקדים וישלח כסף מראש.

יש לי בקשה אליך. בהוצאה הזאת, הידועה לך, נדפסו כמה דברים שלי. הכסף אבוד, יהיה השם עמהם, אבל אין לי העתקות מן הדברים הקטנים ששלחתי להם ומן השירים. האם אתה יכול להשׂיג זאת אצל האדונים המו"לים, שישלחו לי את הקטעים האלה?

קבלתי רק “וועֶבּער ליבּע”.¹⁰ “פּרינץ פראָש”¹¹ וכו' ו“פאַלענדע שטערן”,¹² אבל שם היו עוד 6–7 תמונות ושירים: מוטיב עממי וגם “מיין נישט, די וועלט איז אָ קרעטשמע”.¹³

אם הדברים עוד לא נדפסו כלל – יחזירו נא לי אותם.

אוֹ אוֹ.

שלך ל. פרץ

 

ו    🔗

[1904]

מר גורין הטוב.

מתים משמיעים קולם. כבר בכיתי אותך פעם. נוּ, אם אתה חי, הרי טוב יותר.

יש אצלי מן המוכן (גמרתי בזה הרגע) דבר חסידי, קצת יותר גדול. שלח 25 דולר, ותקבל אותם בדואר החוזר.

אני מוציא כאן כתב־עת חדשי, כשישה גליונות, דברי־מדע פּוֹפּולאַריים, אמנות, ספרות. אני זקוק להמון חומר. האם אתה יכול לשלוח משהו משלך ומשל אחרים? אני משלם עד 25 רוּבּל הגליון. תבנית “השלוח”, אך מודפס ביתר עשירוּת.

בכבוד

י.ל. פּרץ

 

ז    🔗

[גלויה 18 נובמבר 1908]

גורין היקר,

אם קבּלתי אשתקד את מכתבך ולא עניתי – אינני יודע. מכתבך שלך או שלי יכול היה ללכת לאבּוּד, מה שלא ייחשב לפלא אצלנו ברוּסיה. ויתּכן שהסבּה היא עצלות סתם, לא עניתי מיד ואחר־כך שכחתי. עם הבעל־דבר שלך אין לי ואינני רוצה שיהיה לי שום קשר; על־כן מסרתי לאדם אחר שידבּר אתו. אם הדבר לא ייגמר, אמסור לך כתובות של עורכי־דין. הזכר לי דבר זה בעוד שבועים בערך בגלויה.

מה שנוגע לשבועון¹⁴, עדיין לא קבּלתי טופסי הזמנה מן הדפוס, ואני משתמש בהזדמנות זו, לבקש ממך השתתפות. החוברות תהיינה של גליון אחד, בתבנית של “יום־טוֹב בלעֶטלעֶך” שלפנים, ועל־כן צריכים הדברים להיות קטנים. שׂכר־סוֹפרים ישולם, לא ביד רחבה, אבל בדיוק.¹⁵

אך אל נא תרגז, ואל נא תהא הנעל החדשה מעוקה עליך ביותר; חייב אדם להתרגל.

שלך י. ל. פּרץ