א 🔗
ווייטעֶר היקר,
התרחקת ממני עוד יותר.2 והיה אפילו מן היושר שתכתוב לי, כי נכנסת אל ה“פריינד”. מה היה הדבר הזה מזיק לך? אך מה שהיה היה –
כפי שכבר ידוע לך מהמודעות בעתון, קבּלתי עלי את עריכת “יידישעֶ וואָכעֶנשריפט”, שתצא לאור למן ה־7 ביאנואר (הנוסח הישן) בווארשה.
המערכת והמנהלה נפרדים לחלוטין ובלי שום קשר בין האחת לחברתה.
מהיותך מכּיר את עבודתי עד עתה, אין אתה זקוק להוֹדעה בדבר כיווּנו של השבועון. אני צריך רק לומר, כי עיקר הכובד יהיה בצד הספרות והאמנות.
תחילה יצאו מספּרים של גליון אחד בלבד. אם נצליח, נגיע לשנים ולשלושה גליונות, וגם לאילוּסטראציוֹת.
הדברים צריכים להיות לפי שעה קטנים מאד, כי המשכים אינם נוחים.
תרגומים של דברים קלאסיים טובים משׂפות אחרות (חוץ מרוסית ופולנית, שרבים מבין קוראינו קוראים במקור) רצויים מאד, וכן מאמרים ופיליטונים.
שכר־סופרים תשלם המערכת – טוב יותר מזה של ה“פריינד”, ותכף ומיד. שלח לי דברים של 50, 100 ולכל היותר 150 שורות.
בקשה ממך, שלח ככל המהר, ככל המרובּה.
הודיעני גם “כתוֹבוֹת” טובות מפּעֶטעֶרבּורג. אני חי כל־כך מבודד, שאין לי שום כתובת.
דבּר על־כך אישית עם מכּרים.
אך דבר אחד תאמר להם, דברים בינוניים לא אדפיס. תרגומים טובים של דברים קלאסיים קטנים, של סופרי חוץ־לארץ־ ברצון; כאמור, מאכּסימוּם – 150 שורות כל דבר.
דברים מתאימים ביותר אוכל לתת ב־3־2 המשכים, אם כל המשך יהיה מעניין בפני עצמו.
היה בריא וחזק
שלך י. ל. פּרץ
ב 🔗
וארשה, 20 יאנואר 1909.
ווייטעֶר היקר,
אם קבּלתי ממך מכתב ולא עניתי, אינני זוכר. הדבר יתּכן. מן הסתם לא היה לי מה לענות לך. ואולי לא הייתי בבית, אחר־כך חזרתי ולא מצאתי את המכתב. אבל גם הגיעה כבר השעה שלא תשׂים אל לבך את עניין שתיקתי. האמינה לי, בשעה שאני שותק אני אנוס לשתוֹק; ואותה שעה כל־כך קשה, שאילו באתי לדבר הייתי שופך את כבדי ומררתי – ודבר זה לא אעשה לעולם. ואם אעשה זאת ביום מן הימים, ואתה תשמע על־כך – אמור קדיש לזכרי… יחסי אליך, ואחריך אל חבריך, צריך להיות ברור לכם. ואם אינו ברור לכם, ואתם מפקפקים, לא בי האשם; אתה ספקן בדרך כלל, וצל־כלשהו מן הספק הכללי הזה נופל גם על היחס אלי… כתוב ושלח מה שאתה רוצה ויכול… אין לך “כתובות”? כתבתי אל ברוּצקוּס ואל ח. ד. קורוויץ בדבר מאמרים כלכליים, הזמנתי גם את אנ־סקי לספרוּת יפה, קח נא דברים אתם, הם אינם מכירים אותי יפה כמוך, ואינני רוצה שיהיו אי־הבנות. הסבּר להם, מה הדבר שאני רוצה; יודע אני, שאתה יודע זאת…
קשה עכשיו לכתוב יותר מברגיל… אני מדבר אליך כמו מתוך עב־ערפל כבד. האם אין אתה מרגיש אותו?
הייתי בכל זאת אנוס לצאת אליך פעם ברמז…
שלך י. ל. פּרץ
עוד משהו, וכבר אישי־עסקי.
אני מדפיס שנית את כל כתבי, יחד עם ה“שריפטען”.3 יהיה למעלה מ־120 גליונות;4 נדמה לי, עוד מלבד הדברים לבמה. אבל חלק מן הדברים חסר לי. אחדים מהם נדפסו בה“פריינד” וב“דאָס לעֶבּעֶן”.5 וכתב על־כך דינזוֹן אל פּרוֹפּוּס,6 וביקש ממנו להעתיק את הדברים, שרשם לו. אחדים נמצאוּ אחר־כך, וכתב לו איזה מהם. בשני המכתבים הבטיח לו, שעבודת־ההעתקה תשולם יפה. מפּרוֹפּוּס אין תשובה, והדברים דרושים, מאד דרושים. ברר, בבקשה ממך, מה פירוש הדבר, ואם פּרוֹפּוּס אינו רוצה לעשׂות זאת, השתדל נא לסדר על־ידי מי שיהיה. אשלם שכר יפה, ובלבד שייעשׂה מהר.
שלך י. ל. פּרץ
ג 🔗
ווייטער היקר.
כך אסור שיהיה. אני כותב לכל אחד, ובפרט לך, את האמת, אסור לך לחשוד בי שיש לי איזו “כוָנה”. ציניוּת הוא הביטוי המתאים ביותר לדבר הזה. לא משום כך שמופיעה שם האיטלקיה, כפי שאתה, כנראה, הבינות אוֹתי. ציניוּת יש בכך, שאדם מספר על עצמו ספּור־מעשׂה, שלפיו מתגלה ברוּר שמסר דילטוֹריה על חברו. רושם זה ולא אחר עושה הספּוּר. לפחות נופל על המסַפּר חשד גדול וכבד… על עצמו מספּר אדם בהרבה יותר זהירות… ואדם כזה, שחבר נעלם אצלו בנסיבּות כאלה, אין נותנים לו לעבור את הסף; שכזה אין מברכים אותו לשלום, שכזה אין מקשיבים לספּוּרו. בגוּף שלישי יהיה הדבר טוב מאד.
ווייטעֶר, שחרר אותי מחוסר־האמוּן שלך, מ“הכוָנה הנסתרת” שלך; זה מכאיב לי באמת…
אני מחזיר לך את הדבר לשם תיקוּן, אם תסכים אתי. ואם לא, שלח משהו אחר.
אני מצדי מבקש עוד הפעם דבר זה עצמו (גם אחרים), אך בגוף שלישי… מאנ־סקי מכתב עדיין לא קבּלתי.
את “המאָנאַט שריפטעֶן”7 הייתי מקבּל ברצון רב. אני מצדי נותן 1,000 רוּבּל, תנו תמיכה עוד שנַיִם, בשלושה אלפים אני מוציא. אבל עוד תנאי אחד: שהצעירים יסייעו. אני מצרף לך כדבר אופיני את איגרתו של איינהורן. כמובן – בסודיוּת.
שלך יל"פּ
פ.ס. מדאיג אותי דבר אחד, אינני יכול להשיג אדם למדור הכלכלי, מובן שאני מחפשׂ בין הקיצונים. האם אין אתה יכול לעזור בדבר הזה? אישית או בידי אחרים? מניגעֶר לא קבּלתי מלה אחת. מה פירוש הדבר? עוד דבר: יש לי מדור – “גלוֹסעֶן”: הערות קטנות ספרותיות וחברתיות, רעיונות וכל כיוצא בזה. עזור עמי!
-
שלושת המכתבים לא. ווייטער נכתבו ביידיש, בראשית 1909, על טפסים – “רעדאַקציאָן, יידישע ואָכענשריפט', י. ל. פּרץ, וארשה, צעגלאנה 1”. מן השבועון הזה, שהתחיל פּרץ מוציא בראשית 1909, לא הופיעו אלא ארבעה גליונות. המכתב הראשון נכתב על־גבי פּרוספקט של השבועון, ומן המלים “כפי שכבר ידוע לך” ועד “שכר סופרים תשלם המערכת” – הוא הנוסח המודפס; פּרץ הוסיף לפני הפּרוספקט ואחריו כמה שורות בכתב־ידו. ↩
-
[במקור יש כאן שעשוע לשון: ווייטער – ווייטער געוואָרן.] ↩
-
[מהדורת־היובל של פרץ, בכרך גדול אחד.] ↩
-
[הכוונה למהדורה שתוכננה על־ידי ההוצאה־לאור היהודית הבינלאומית באמריקה, ובטלה אחר־כך. ראה הערה למכתב־החוזה עם החברה.] ↩
-
כתב־עת חדשי, הוצא בשנת 1905 על־ידי “דער־פריינד” בפּטרסבורג. ↩
-
י.י. פרופוס, עבד אז ב“פריינד” בפּטרסבורג. ↩
-
“ליטעראַרישע מאָנאַטשריפטען”, במה חפשית לאמנות ולספרות, הופיעו 4 חוברות בראשית 1908 בווילנה, בעריכת א. ווייטער, ש. ניגער וש. גורעליק. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.