א1 🔗
אדוני
[בלי תאריך, בערך 1897־1896]
השירים אינם רעים, גם היו טובים, לולא השפה, שאיננה המדובּרת, כי אם יותר מדאי אשכנזית.
מוקירו
ל. פּרץ
ב 🔗
אדוני [בלי תאריך, בערך 1891 ]
הנני משיב לך את ספּורך. בכלל הוא טוב, וגם ראוי מאד לדפוס, אך אינני מוציא לאור עוד.
עברתי בעפרוני על איזה מקומות. 1) ישנן עוד מלין אשכנזיות יותר מדי. 2) ישנן מלין גסות המוניות, המקלקלות את השוּרה. וגם יש לי הערה אחת כללית:
ספּור כזה צריך להכּתב בתמימות, כמעט אמונה ואך שמץ לעג נסתר! צריך אתה לעמוד על נקודת־הראות של המאמינים, לדבּר ולספר כמו שהם מספּרים; נחוצה גם התלהבות קטנה, והספּור, והמאורע בפני עצמו, יוכיח.
פרצופים אין. נחוץ בזה שׂרטוטין קלים, לתת תמונת האנשים. למה לך להאכיל טרפות את הרופא? הלא על־ידי זה יוּקטן ערך הביטחון. הרופא רופא פשוט הוא, אלא הבעל אינו קורא לו משום ביטחון. והחולה בעצמה – צר לה על ההוצאה, או מחכּה היא שיקרא הוא את הרופא… ואולי זאת היא שאלתה, שאינה מבטאה בפה… ואם תבטא, תוכל לומר: לא למעני, כי אם למען הילדים, כי אם למענך, כי מי יתן לכם פת לחם? ואולי הוא השליח לרפואתי?
נחוץ למחוק את הטבע ולתת מקום להקב"ה. מלחמת הבית איננה מובנת, או למחוק או לתאר את המלחמה שהיתה לו עם הרוחות מבּחוץ והרימה ותולעי־העץ מבפנים.
והנני מוקירו
ל. פּרץ
P. S. אם יעתיקנו לשׂפת עֵבר, ישלחנו אלי בשביל “הצפירה”, ואם יהיה נצרך לתיקוּן – אתקננו.
ג 🔗
אדוני
[וארשה, 28 במארס 1898]
שׂא תודה בעד מכתבך. השירים היו טובים מאד, ואיני יכול לכתוב אודותיהם הערות, אף כי בכמה מקומות הרגשתי חסרונים. לפי שבאותו הרגע שקבּלתים, שלחתים לארץ החדשה ולמכתב־עתי חדשי.
בזו הרגע הנני טרוד מאד, ועל־כן אפּרד ממך לעת אחרת.
מוקירך
ל. פּרץ
P.S. I מדומה לי, שיודע אתה, אדוני, את ה' רייזין. הגד נא לו, שלא עלה על דעתי לכעוס, אך עתותי אינן בידי, וגם לא יכולתי לענות, מפני חוסר חומר. שלח לי ה'[רייזין] שירים אחדים, ונאבדו מעל שולחני ב“שעת חירום” שלפני החג הכפול, כי האומה חוגגת את חגה הנוצרי. הגד נא לו גם זאת שאין ביכולתי2 לשלם מראש בעד עבודה, כי אם בעד עבודה שכבר קבּלתי.
P.S. II על אודות “נחוצת שירי העם” (לישנא דדהבא 3) אכתוב בקרוב. אבל כנ"ל, טרוד אני מאד בעניינים אחרים.
הנ"ל
[תוספת על המכתב למעלה:]
המכתב מונח על שולחני ימים רבים, כי שכחתי לשלוח אותו, ואתו הסליחה.
הכתובת לאמעריקא: ניו יורק, ב. גוֹרין, 170 הענרי סטר.
ד 🔗
ידידי, [גלוית דואר, וארשה, 20 יוני 1899, למיטאבה]
במכתב קודם לזה הודעתיך, כי מחדש אני את ה“יום־טוב בלעֶטליך”4 אך המכתב לא בא לידך, מפני שינוי מקום.
ה' רייזין מסר לי את כתובתך החדשה, והנני משנה [=שוֹנה] את בשׂורתי ומבקש לשלוח לי הרבה, הרבה למבחן.
מוקירו
ל. פּרץ
ה. 🔗
אדוני,
הספּור “חיים טרעֶגעֶר” 5 לא יצלח. חיים טרעֶגעֶר איננו חי נושׂא את עצמו, ואינו שווה להיות לנושׂא הספּור. – השירים טובים.
את ההוצאה “צייט גייסט” 6 אין לי כל דין ודברים, ולא אוכל אפילו להיות לך למליץ.
בנוגע לשׂפה – בלולה היא יותר מדאי. אין לך “דאַס” 7 כי אם “דעֶר” או “די” (“איין אויסגעבּלאָזענע איי” – וצ"ל דאס איי).8 רבו מאד המבטאים הרוּסיים. וגם מבטאים אשכנזיים לגמרי.
עוד זאת: החילות, אדוני, לכתוב מה שאני קורא “צירליך מאנירליך”,9 השׂפה איננה טבעית אינה נובעת ממקור הלב, אתה משתדל ליפּותה, לעשׂותה לנאה ומחוכּמת – והשׂפה שאיננה פשוטה, חזקה, כי אם מלאכותית, לא תפעל על הלב.
בסיגנון זה נכתב מכתבך, מכתב צעצועים…
חדל לך מזה.
“הכתיבה כדת אין אונס” – אם נמלא הגביע יותר מדאי הוא נוטף סביבו מילא; לא טוב להפוך את הלב למען ידלוֹף!!! חכּה עד אשר יתמלא, עד אשר יטיף בעצמו. וספּורך אמנם אינו בא ממלוא הלב. חפצת לכתוב ספּור כזה וכתבת. לא סבלת יסוריו של הפועל, ואתה חפץ לתאר אותם… אין אני מבקש “כלי ראשון”, לא מן הצורך שתהיה בעצמך הפועל, אם אך “מבשׂרך לא תתעלם”, תרגיש כמוהו, תחיה בצערו. אבל לא בא לך עוד הזמן…
מוקירך
ל. פּרץ
-
י. י. פרופוס שלח לפּרץ שירים ונובילות ביידיש, בשביל הקבצים שהיה בתכניתו של פּרץ להוציא, ופּרץ השיב לו לקובנו ולמיטאבה, מקום מושבו. בקובנו שירת בימים ההם בצבא אברהם רייזן, וי. י. פּרופּוס היה מיודד עמו. [מתשעת המכתבים אל י. י. פּרופּוס כתובים חמשת הראשונים עברית, ואותם אנו מביאים כאן; ואילו שאר ארבעת המכתבים עוסקים בתיקוני לשון־אידיש בלבד, אינם תרגימים ואין לקורא העברי עניין בהם.] ↩
-
במקור המודפס “בביכולתי” – הערת פב"י. ↩
-
כנראה פרץ מצטט בזה ביטוי ממכתבו של פּרופּוס, שכתב “נחוצת” תחת “נחיצות” או “חשיבות” ומלעיג עליו. ↩
-
פּרץ לא הוסיף עוד להוציא את ה“יום־טוב בלעטלעך”. באוגוסט 1899 נאסר פּרץ על השתתפותו באסיפה בלתי־חוקית וישב כמה שבועות בבית־הסוהר בווארשה. אחר כך נוסד “דער יוד” (היהודי), שבו היה פּרץ משתתף קבוע. ↩
-
חיים הסבל. [אולי מקרה בלבד הוא, כי גם הסבל שב“שלום בית” של פּרץ חיים שמו.] ↩
-
רוח העת. ↩
-
“דאס”תיבת־הידוע הסתמית, “דער” ו“די” – תיבות־הידוע לזכר ולנקבה. ↩
-
לפי הסיומת “נע” הביצה נקבה היא, ואילו ביידיש הפולנית מינה סתמי. ↩
-
מצועצע ומסוגנן. מבטא ידוע בגרמנית. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.