רקע
דוד שמעוני
סַטִירוֹת

 

סִפּוּר כֶּלֶב־הַיָּם    🔗


כלב־ים היה עם ערב שני בבית משפחה אירלנדית, וכשרצו להפטר ממנו והשליכוהו אל הים, שב אל הבית. בני המשפחה, אחרי שלא הצליחו להרחיקו, נתאכזרו לו ונקרו את עיניו וחזרו וזרקוהו אל הים. כעבור שמונה ימים שבה החיה אל הבית.

(“דבר” י“ט תשרי תרצ”ה)


אֲנִי רַק כֶּלֶב־יָם וּמִן הַיָּם נִמְשֵׁיתִי

וּלְבֵית אָדָם הוּבֵאתִי.

אֲנִי רַק כֶּלֶב יָם, אבל אֶת הָאָדָם

אָהבְתִּי.


מַדּוּעַ וְעַל מָה? אֲנִי רַק כֶּלֶב־יָם

וּמִמֹּחִי הַדָּל

נִבְצַר לָדַעַת

מַדּוּעַ כֹּה אֹהַב אֶת הָאָדָם.


אֲבָל לִבִּי אָהַב אוֹתוֹ, אָהָב.

הַאִם בִּגְלַל לַחְמוֹ אֲשֶׁר אָכַלְתִּי?

אַךְ גַּם הַיָּם לָשׂבַע הַטְרִיפַנִי

וְהוּא לֹא הִתְעַלֵּל בִּי

כְּהִתְעַלֵּל בִּי הָאָדָם…


כִּי כָל פְּרוּסָה וְכָל פֵּרוּר

אֲשֶׁר זָרַק לִי

בְּיִסּוּרִים שִׁלַּמְתִּי:

עָמַדְתִּי עַל קְצֵה זְנָבִי,

רָקַדְתִּי,

שִׁנִּיתִי אֶת טַעְמִי,

כִּי אֲדוֹנִי אָהַב כֵּן…


אַךְ אֲהַבְתִּיו.

אֲנִי רַק כֶּלֶב יָם וְלֹא אֵדַע

מַדּוּעַ וְעַל מָה…

וּבְהִתְעוֹרֵר בִּי גַעְגּוּעִים לַיָּם,

לַיָּם אָבִי,

נָמוֹגוּ גַּעְגּוּעַי כְּדוֹנַג מִפְּנֵי אֵשׁ,

מֵאֵשׁ אַהֲבָתִי אֶל הָאָדָם.


עַד בּוֹא הַיּוֹם…

וּמַה שָּׂמַחְתִּי אָז בְּבוֹא הַיּוֹם,

עֵת לְקָחַנִי הָאָדָם לַיָּם!

הַיָּם – עֲרִיסָתִי, מְשׂוֹשׂ שַׁחֲרִי,

וְהָאָדָם – אָהוּב כָּל מְאֹדִי –

הַיָּם וְהָאָדָם יַחְדָּו…


אַךְ טֶרֶם עוֹד אוֹצִיאָה מִגְּרוֹנִי

הֶמְיַת חֶדְוָה

וְהָאָדָם הַמַּיְמָה הֱטִילַנִי,

אַף גַּם הָמַם אוֹתִי בִמְחִי מָשׁוֹט

לְבַל אוּכַל אַחֲרָיו לִדְלוֹק –

וְנֶעֱלָם…


אָכֵן מָאַס בִּי הָאָדָם, מָאַס בִּי…


עַל מָה בָּכִיתִי אָז? עַל בְּדִידוּתִי?

עַל עֶלְבּוֹנִי?

עַל כִּי מָאַס בִּי הָאָדָם?

הַאִם אֵדַע עַל מָה בָּכִיתִי אָז?

אַךְ לֹא יָכֹלְתִּי הִשָּׁאֵר בַּיָּם,

אַךְ כֹּחַ רָז בְּקֶסֶם מְשָׁכַנִי

אֶל הָאָדָם…


וּלְמָחֳרָת, עֵת אֲדוֹנִי

רָאַנִי שׁוּב עַל סַף דַּלְתּוֹ

קָצַף, רָגַז, צָחַק,

אֲבָל אֲנִי הָיִיתִי כְשִׁכּוֹר:

רָאִיתִי שׁוּב אֶת הָאָדָם!

וְהוּא חִבֵּק אוֹתִי בְּצַוְּארֵי,

מָה הִתְרַפַּקְתִּי אָז עָלָיו,

וּמָה אֻשַּׁרְתִּי אָז וּמָה עֻנֵּיתִי

כִּי לֹא חֻנַּנְתִּי בְמַתַּת הַנִּיב,

כִּי לֹא יָכֹלְתִּי לְסַפֵּר לוֹ שֶׁמֶץ

מִכָּל תַּעֲצוּמוֹת אַהֲבָתִי – –

וְהוּא חִבֵּק אוֹתִי בְצַוָּארִי

וְאֶל הָאָח נִגַּשׁ, אֶל הַבּוֹעֶרֶת,

– מָה נּוֹצְצוּ בָאָח הַגֶּחָלִים! –

וְאֶת הַגֶּחָלִים בִּשְׁפוּד בַּרְזֶל חָתָה

– מָה הִתְלַקַּח הַשְּׁפוּד בַּלֶּהָבָה! –

וּמָה לִי נָעֲמָה אֲזַי הָאֵשׁ

אַחֲרֵי לֵיל קַר בַּחוּץ לִבְלִי מַחֲסֶה,

(בְּמֶשֶׁךְ שְׁנוֹת שִׁבְתִּי בְּבֵית אָדָם

נֶחֱלַשׁ גֵּוִי וַיִּתְרַגֵּל לַחֹם),

אַךְ פִּי שִׁבְעָה נָעַם לִי הַמַּגָּע

שֶׁל אֲדוֹנִי,

עֵת לְפִתְאֹם גִפֵּף רָאשִׁי..

וְאִם יֶשְׁנוֹ גַּן־עֵדֶן, כַּאֲשֶׁר

שָׁמַעְתִּי מְסַפְּרִים בְּנֵי הָאָדָם –

טָעַמְתִּי אָז אֶת טַעַם גַּן־הָעֵדֶן…

אַךְ לְפִתְאֹם מִכְּאֵב אָיֹם נִדְהַמְתִּי:

בַּשְּׁפוּד הַחַד מֵעִם הַגֶּחָלִים

נֻקְּרוּ עֵינָי…


אֲנִי רַק כֶּלֶב־יָם, יְצוּר סָכָל,

אֲבָל בְּשׁוּב אֵלַי רוּחִי,

וַאֲנִי בְלֵב הַיָּם וּמִשְׁבָּרִים קָרִים

מְנַדְנְדִים אוֹתִי

(אֵין זֹאת, כִּי הָאָדָם אַחֲרֵי עַוְּרוֹ אוֹתִי

לַיָּם זְרָקַנִי שׁוּב)

יִלַּלְתִּי (לֹא בְקוֹל, קוֹלִי כְּמוֹ לֻקַּח

עִם אוֹר עֵינַי, אַךְ מַשֶּׁהוּ יִלֵּל

בְּתוֹךְ תּוֹכִי – וּמִי יֵדַע? אוּלַי

יֵשׁ נֶפֶשׁ גַּם לְכֶלֶב־יָם עָלוּב,

וְהִיא שֶׁיִּלְּלָה בְתוֹךְ תּוֹכִי?),

יִלַּלְתִּי לֹא עַל אוֹר עֵינַי אֲשֶׁר לֻקַּח

וְלֹא מִתּוֹךְ כְּאֵב וְלֹא מִתּוֹךְ חָרוֹן

עַל רֶשַׁע הָאָדָם,

כִּי אִם מֵאַהֲבָה וְגַעְגּוּעִים

אֵלָיו…


עַתָּה אֲנִי שֵׁנִית עַל סַף דַּלְתּוֹ רוֹבֵץ…

אֵיכָה, עִוֵּר וָדָךְ,

מָצָאתִי שְׁבִיל

מִלֵּב הַיָּם אֶל מִשְׁכְּנוֹת אָדָם?

אֲנִי רַק כֶּלֶב־יָם, וְאֵיךְ אֵדַע

מַה כֹּחַ הַפְּלָאִים אֲשֶׁר הִנְחָנִי?

אַךְ שׁוּב אֲנִי רוֹבֵץ עַל סַף דַּלְתּוֹ,

וְאִם כִּי לֹא אֶרְאֶנּוּ,

אֲבָל נְשִׁימָתוֹ אָחוּשׁ בְּעַד הַדֶּלֶת…


הַלַּיְלָה קַר, הָרוּחַ מְסַמֶּרֶת

אֶת גְּוִיָּתִי תְשׁוּשַׁת הָעִנּוּיִים

אֲשֶׁר תִּקְפָּא לִפְנֵי עֲלוֹת הַשַּׁחַר,

אַךְ מָה אֻשַּׁרְתִּי, כִּי לִפְנֵי גָוְעִי

אָרִיחַ שׁוּב אֶת רֵיחַ הָאָדָם,

אָחוּשׁ נְשִׁימָתוֹ בְעַד הַדֶּלֶת.

אוּלָם עַל זֹאת עַד בּוֹא קִצִּי אֶדְאַב:

מַדּוּעַ הִתְאַכְזֵר כֹּה אֱלֹהִים

אֶל הָאָדָם, תִּפְאֶרֶת יְצוּרָיו,

וְלֹא חָלַק לוֹ נִיצוֹצוֹת דַּיָם

מֵהַשַּׁלְהֶבֶת הַפֶּלִאית,

אֲשֶׁר הִדְלִיק גַּם בִּי, בַּיְצוּר הַדָּל,

וְלֹא מָזַג לוֹ כוֹס הָאַהֲבָה

הַנִּפְלָאָה בַּשִּׁקּוּיִים,

אֲשֶׁר גַם אָנֹכִי, עֲלוּב כַּלְבֵי־הַיָּם,

רָוֶה מִמֶּנָּה..

מָה יֶהֱמֶה לִבִּי לְךָ, אָדָם!

נָוְךָ מוּחָם, הָאָח בּוֹ מְבֹעֶרֶת

אַךְ כֹּה נוֹרָא בְנַפְשְׁךָ הַקֶּרַח…

וּמִי יִתֵּן וְלֹא יִקְפָּא לִבְּךָ

כִּקְפוֹא עַתָּה גֵוִי עַל מִפְתָּנֶךָ..


מרחשון, תרצ"ה


 

בְּמַעְגְּלֵי שְׁאוֹל    🔗

"… וּבְכֵן נֵרֵד אֶל אַלּוּפֵי הַמֶּרִי

אֲשֶׁר הֵזִידוּ עַל אָדָם וָאֵל…

כְּמוֹ לִפְנֵי אִישׁ־רוֹמִי – אַלִיגְיֵרִי,

גַּם לְפָנֶיךָ, אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל,

אֶפְתַּח דַּלְתוֹת הַתֹּפֶת לִרְוָחָה.

אָמְנָם לֹא שִׁיר תַּקְשִׁיבָה שָׁם לְמַטָּה,

כִּי אִם יְלֵל וּנְהִי וַאֲנָחָה,

אַךְ אַל יֵרֵךְ לִבְּךָ וְאַל תֵּחַתָּה."


כֹּה סָח לִי שַׂר הַשְּׁאוֹל. אָכֵן מֵאַנְתִּי

זְמַן רַב לָרֶדֶת אֶל עוֹכְרֵי עַמִּי;

לֹא לִי הָאוֹן, לֹא לִי הָעֹז שֶׁל דַּנְטִי

לַחֲזוֹת נָקָם גַּם בִּשְׁכוּרֵי־דָמִי…

אַךְ שַׂר הַשְּׁאוֹל בְּבוּז מִלְמֵל: "שׁוֹטֶה!

מָה רָץ שָׁם בְּעוֹרְקֶיךָ? דַּם אוֹ מָיִם?

וְתוֹךְ כְּדֵי מִלְמוּל פָּתַח דְּלָתַיִם,

וּכְבָר אֲנַחְנוּ פְּנִימָה בַּתָּפְתֶּה.


עָשָׁן וָאֵשׁ… וּבַמֶּרְכָּז קַלַּחַת,

וְאֵד עוֹלֶה מִמֶּנָּה, אֵד מַחְנָק…

כָּל סְחִי חֶלְאָה, כָּל זוּהֲמָה מַסְרַחַת

שָׁם מִתְבַּשֵּׁל בַּלּוֹעַ הָעֲנָק,

וּבַחֶלְאָה עַד הַצַּוָּאר שָׁקוּעַ

בַּזֶּרֶם הָרוֹתֵחַ, הַגּוֹעֵשׁ,

קְהַל יְצוּרֵי אֵימִים יָחוּג, יָנוּעַ

בִּמְחוֹל זְוָעָה, מְחוֹל צַחֲנָה וָאֵשׁ…


אֶחָד פִּיו לִרְוָחָה פָעוּר כַּקֶבֶר,

אַךְ לֹא לָשׁוֹן בַּפֶּה – הָהּ חִיל, הָהּ שֶׁבֶר! –

רַק עַקְרַבִּים, אֶפְעִים, עַכָּבִישִׁים,

כָּל אֵלֶּה שֶׁרוֹשׁ מָוֶת מַפְרִישִׁים,

בּוֹ רוֹחֲשִׁים צְפוּפִים, מִצְטוֹפְפִים כִּפְקַעַת,

נוֹשְׁפִים, נוֹשְׁכִים, פּוֹלְטִים אַרְסָם נוֹרָא,

וְזוּהֲמַת הָרוֹשׁ בַּפֶּה, כִּבְתוֹךְ יוֹרָה,

רוֹתְחָה וּמַהְבִּילָה וּמִתְבַּעְבַּעַת…


שֵׁנִי חָזוֹ רָטוּשׁ, וּבֶחָזֶה

אֵין לֵב, אַךְ בִּמְקוֹמוֹ עַכְבָּר־עַרְפָּד

כְּמִשְׁתּוֹלֵל קוֹפֵץ, קִצְפּוֹ מַזֶּה,

חוֹרֵק שִׁנֵּי אֵימָה, חֵמָה נֶאְפָּד.

רֹאשׁוֹ בַדָּם מַשְׁקִיעַ הוּא כָל רֶגַע,

אֲבָל כְּכָל אֲשֶׁר לִשְׁתּוֹת יַרְבֶּה

אֵשׁ הַצָּמָא תֵּלֵךְ וְתִתְלַבֶּה

בְּתוֹךְ עֵינָיו, זוֹרוֹת רִשְׁעוּת וָשֶׁגַע…


שְׁלִישִׁי… אֲבָל הֲיֵשׁ מִסְפָּר לָהֵמָּה,

לְכָל אוֹכְלֵי יַעֲקֹב, לְכָל אוֹתָם

אֲשֶׁר בְּיָּם שֶׁל רֹק וְדָם וָדֶמַע

שִׁקְּעוּ אוֹתוֹ, חֲרוּךְ מְדוּרוֹתָם,

אֲשֶׁר בִּזְדוֹן שְׂטָנִים בּוֹ הִתְעַלֵּלוּ,

בְּכָל קִיא קִיקָלוֹן קַרְנוֹ עוֹלֵלוּ,

וְאֶת דָּמוֹ תָמִיד, בָּאֵבֶל, בַּחַגִים

עִלְעוּ טִפּוֹת טִפּוֹת, סָבְאוּ פְלָגִים פְּלָגִים?


– שָׂאֵנִי חִישׁ מִפֹּה! זֹאת לֹא אוּכַל הָכִיל!

אֶת זֶה יָם הָעַצֶּבֶת לֹא אוּכַל לַחֲצוֹת!

זֶה סֵבֶל הַחוֹטְאִים עִם זִכְרוֹנוֹת הַחִיל

אֲשֶׁר בִּי תְעוֹרֵר עֱנוּת הַמִּפְלָצוֹת…

נַעֲלֶה! אֲנִי נֶחְנָק… כֹּחִי הוֹלֵךְ פּוֹחֵת

מִזֶּה בְּלִיל הַצַחֲנָה שֶׁל יִסּוּרִים וָחֵטְא…

– אִם כֵּן – בִּצְחוֹק לִגְלוּג הֵשִׁיב לִי מְלַוִּי –

לִמְקוֹם רֵיחוֹת טוֹבִים עַתָּה אוֹתְךָ אָבִיא…


פִּתְאוֹם בְּכִי מַר מְאֹד הִגִּיעַ אֶל אָזְנִי

מֵעֵבֶר לַכְּתָלִים, מִתּוֹךְ מָדוֹר סָמוּךְ.

שָׁאַלְתִּי מַדְרִיכִי: – מִי הַמְעוֹרֵר שָׁם נִי?

– "שָׁם סְדוֹם וַעֲמוֹרָה! – עָנַנִי בְחִיוּךְ –

כִּי וָתִיקֵי הַשְּׁאוֹל, בְּני סְדוֹם וַעֲמוֹרָה,

חוֹשְׁבִים זֹאת לְעַוְלָה גַם לְעֶלְבּוֹן נוֹרָא,

שֶׁבִּשְׁכֵנוּת לָהֶם נִקְבַּע זֶה הַמָּדוֹר

שֶׁל זוֹלְלֵי עַמְּךָ, תִּשְׁמֶצֶת דּוֹר וָדוֹר…


אַךְ נַעֲבוֹר מִזֶּה… הַבְטָחָתִי אֶשְׁמוֹר.

אִם רֵיחַ הַצַּחֲנָה אוֹתְךָ מִפֹּה מֵנִיס,

שֶׁכֵּן הִנְּךָ פַּיְטָן, דַּק רֶגֶשׁ, אִיסְטְנִיס,

אֲבִיאֲךָ לִמְקוֹם אֲפַרְסְמוֹן וָמֹר,

כְּפָרִים עִם נְרָדִים, חָלָב וּדְבַשׁ וָנֹפֶת…"

וְטֶרֶם עוֹד אַסְפִּיק אֶת מְלַוִּי לִשְׁאוֹל

מַה לַאֲפַרְסְמוֹן בְּיַרְכְּתֵי שְׁאוֹל

מָשַׁךְ אוֹתִי אַחֲרָיו בְּמַעְגְלֵי הַתֹּפֶת.


לְפֶתַע מַדְרִיכִי עָמַד, סוֹבֵב מַפְתֵּחַ,

וְדֶלֶת נִפְתְּחָה, וַיַּעַבְרֵנִי רֵיחַ

שֶׁל כָּל רָאשֵׁי בְשָׂמִים, שִׁכֵּר אוֹתִי, הִדְהִים:

מֵאַיִן בַּתָּפְתֶּה רֵיחוֹת גַּן־אֱלֹהִים?

הִבַּטְתִּי סְבִיבִי, אוּלָם רְחַב־יָדַיִם,

וּבָאוּלָם בְּרֵכוֹת שׁוֹפְעוֹת כָּל טוּב, כָּל מֶגֶד.

הִנֵּה בְרֵכוֹת חָלָב, בְּרֵכוֹת צוּף דְּבַשׁ מִנֶּגֶד,

בְּרֵכוֹת שֶׁל נַרְדְּ וָמֹר, אֲפַרְסְמוֹן וָיַיִן.


וְגֻלְגְּלוֹת אָדָם צָפוֹת שָׁם בֶּהָמוֹן,

חוֹתְרוֹת בִּצְחוֹר חָלָב, בִּזְהַב אֲפַרְסְמוֹן,

חוֹצוֹת עִנְבַּר הַדְּבַשׁ, טוֹבְלוֹת בְּאֹדֶם יַיִן,

אַךְ מָה אָיֹם הַכְּאֵב אֲשֶׁר יִלְהַט בָּעַיִן,

מַה־מִּתְעַוִים פָּנִים מִגֹּעַל, מִתֵּעוּב…

וְיֵשׁ אֲשֶׁר יְנַס אֶחָד מֻתְקַף־בְּחִילָה

לְרֶגַע הֵחָלֵץ מִמֶּתֶק הַטְּבִילָה

וּבְפִרְכּוּס־יֵאוּשׁ לִקְפֹּץ מִתּוֹךְ הַצּוּף.


אַךְ טֶרֶם עוֹד יַסְפִּיק הָשֵׁב רוּחוֹ – עָלָיו

אֶחָד מִמַּלְאֲכֵי הַחַבָּלָה יָעוּט,

וּבְלִי כָל גְּעָרָה, כִּמְעַט בַּאֲדִיבוּת,

יַטְבִּיל אוֹתוֹ שֵׁנִית בִּדְבַשׁ אוֹ בֶחָלָב,

בִּנְהַר אֲפַרְסְמוֹן אוֹ בְמִקְוֵה הַמֹּר.

וְשׁוּב יָצוּף הַמָּךְ, וּמִזְּוָעָה יִסְמֹר,

וְשׁוּב רֵיחוֹת הַבֹּשֶׂם הוּא בְחִיל נוֹשֵׁם,

וּבַפַּרְצוּף עֲוִּית מִגֹּעַל אֵין לוֹ שֵׁם.


– עַל מָה הָאֻמְלָלִים הָאֵלֶּה פֹה יִמַּקוּ?

לְעִנּוּיָם מֻפְלָא מַה לְּבָבִי יָהִים…

הֵן מִפַּרְצוּפֵיהֶם עוֹד לֹא כָלִיל נִמְחָקוּ

עִקְּבוֹת הַשִּׁרְטוּטִים שֶׁל צֶלֶם אֱלֹהִים…

אֲבָל הַאִם אֵין זֶה סִיּוּט, חֲלוֹם תַּעְתּוּעַ?

הֲלֹא אַכִּיר רַבִּים מֵחֲסִידֵי אֻמּוֹת

בְּחֶבֶר הַדְּמֻיּוֹת הָאֵל הָעֲגוּמוֹת!..

עַל מַה זֶּה כָּךְ עָלָה לָהֶם? מַדּוּעַ?


– "כֵּן… חֲסִידֵי אֻמּוֹת… – וּמַדְרִיכִי צָחַק –

כֵּן… צֶלֶם אֱלֹהִים עוֹד לֹא כָלִיל נִמְחק…

אָמְנָם לֹא בְלַחְמָם קִדְּמוּ עַם דָּךְ, נוֹדֵד,

אַךְ נְאוּמָם הָיָה כֹה רַךְ, כֹּה מְעוֹדֵד…

אָמְנָם עָמְדוּ עַל דַּם פְּלִיטֵי שִׁבְיָה וָחֶרֶב,

אֲבָל אֲפַרְסְמוֹן יָצַק פִּיהֶם בְּלִי הֶרֶף…

אָמְנָם דַּלְתָּם סָגְרוּ בִּפְנֵי זְקֵנִים וטַף,

אֲבָל מִשִּׂפְתֵיהֶם חָלָב וּדְבַשׁ נָטָף…


"כֵּן… חֲסִידֵי אֻמּוֹת… אֲבָל בְּכָל רַחֲבֵי

אַרְצוֹת אֲחוּזוֹתָם הֵם לֹא מָצְאוּ גַם שַׁעַל

בִּשְׁבִיל נָקִי אוֹבֵד, נִמְלָט בְּהֵחָבֵא

מֵחֶרֶב מוּנָפָה וּמֵחִצֵּי הָרַעַל.

וְילֵל הַנּוֹאָשִׁים עֵת מִמַּעֲבֵה הַלַּיִל

הִגִּיעַ לְאָזְנָם שֶׁל חֲסִידֵי אֻמּוֹת –

גָּדְרוּ פִתְחָם מַהֵר בְּדֻקְרָנֵי הַתַּיִל,

וּמֵאַחֲרֵי גִדְרָם זִלְּפוּ מֹר תַּנְחוּמוֹת.


"וְעֵת מְתֵי מְעַט, פְּלֵיטַת יְתוֹם וּשְׁכוֹל,

מְטֻלְטְלֵי יַמִּים, מִפְגָּע לְכָל נַחְשׁוֹל,

בִּגְבוּל מִקְלָט אַחֲרוֹן, עַל חוֹף סַלְעֵי

מוֹלֶדֶת

זָכוּ, מְזֵי זְוָעוֹת, הַצֵּג רַגְלָם מוֹעֶדֶת –

הַאִם אָז לֹא הָדְפוּ אֵל חֲסִידֵי עַמִּים

בְּאֶגְרוֹפָם, אָמְנָם בְּשֶׁמֶן טוֹב מָשׁוּחַ,

שְׂרִידי עָם לֹא־רֻחָם שֵׁנִית לִלְבַב יַמִּים,

הֶפְקֵר לְילֵּל הַלֵּיל, מִשְׂחָק לְגַל וָרוּחַ?


"עַל מָה אֵפוֹא תִּתְמַהּ, אִם פֹּה זֹאת הָעֵדָה

תָּצוּף בְּצוּף דִּבְשָׁהּ, וּבַשַׁמְנָהּ טוֹבֶלֶת?.."

וּמַדְרִיכִי נָדַם, וַתְּהִי דְּמָמָה כְבֵדָה.

אַךְ תּוֹךְ כְּדֵי דְמָמָה מִיַּרְכְּתֵי הַחֶלֶד,

מִכָּל קַצְוֵי עוֹלָם פָּרוּעַ וּמְשֻׁקָּץ

אָפַף אוֹתִי נְהִי אַחִים וַאֲחָיוֹת,

מִיָּם וּמִמִּדְבָּר, מִמַּלְתְּעוֹת חַיּוֹת,

סְחָפַנִי, הֱצִיפַנִי… וָאִיקָץ…


תרצ"ט


 

מַעַרְכוֹן בְּיַרְכְּתֵי צָפוֹן    🔗

אלפי זאבים ודובים, אשר המלחמה החרידתם מרבצם עזבו את יערותיהם בירכתי הצפון והתפרצו לתוך אזורי הישוב.

(מתוך העתונות)


חצות לילה בירכתי צפון. יער עטוף שלג. בשמים האפלים, בין הכוכבים הממורטים והמרטטים מתעופפים אורחים מוזרים, כוכבים כחולים ואדומים – אוירונים. הרחק הרחק משתלהב פה ושם האופק – תבערות. ביער דממה עמוקה, ובדממת החשכה נשמע רק נפץ האילנות המתבקעים בקור העצום.

זאבים ודובים משוטטים בין העצים, כשהם מסתכלים בכוכבים המעופפים ובאופק אחוז השלהבות.


דֹּב א'

אָכֵן הִגִּיעוּ עַד הלום…

וְגַם עַל יַעַר זֶה, בּוֹ עַד הַיּוֹם

עוֹד לֹא דָרְכוּ רַגְלֵי הַמִּפְלָצוֹת,

זָרְקוּ פְצָצוֹת…


דֹּב ב'

וְשֶׁלֶג זֶה גַּם הוּא כְּבָר הֻטַּמָּא

מִמַּגָּעוֹ שֶׁל שַׂר הָאֲדָמָה…


זאב א'

כֵּן… שַׂר הָאֲדָמָה… עֲטֶרֶת כָּל הַיְצוּר…

הַכֹּל־יָכֹל, הַכֹּל־מֵבִין, הַכֹּל־יוֹדֵעַ…

חַ־חַ… לוּלֵא הָיִיתִי כֹּה עָצוּב,

כִּי אָז צָחַקְתִּי עַד לְהִתְפַּקֵּעַ…


זְאֵב ב'

וְהַשְּׂטָנִים הָאֵל, פְּרִיצֵי זְוָעוֹת,

אֲשֶׁר לֹא מִכֶּפֶן, כִּי אִם מֵרֹעַ

אִישׁ אֶת אָחִיו יִזְלוֹלוּ בְּלִי לִשְׂבּוֹעַ,

אוֹתָנוּ יְכַנּוּ “חַיּוֹת רָעוֹת”!


דֹּב א'

רָעִים אֲנַחְנוּ בַּאֲשֶׁר נִטְרוֹפָה,

אַךְ הֵם טוֹרְפִים מִפְּנֵי שֶׁהֵם רָעִים…

דּוֹרְסִים אֲנַחְנוּ בַאֲשֶׁר נִרְעָבָה,

אַךְ הֵמָּה רְעֵבִים מִפְּנֵי שֶׁהֵם דּוֹרְסִים…

וְהֵם אֲשֶׁר פִּקְּחוּת נָטְלוּ בְּשֹׁפַע

אֶת הַהֶבְדֵּל הַזֶּה אֵינָם גּוֹרְסִים…


זְאֵב א'

וְהֵם אֲשֶׁר יַרְבּוּ לְהִתְגָּאוֹת

בַּתַּחְבּוּלוֹת לִרְצוֹחַ אִישׁ אָחִיו,

אֲשֶׁר שָׂשִׂים יָגוֹן וּדְוָי לזְרוֹעַ –

אוֹתָנוּ יְכַנּוּ “פְּרִיצֵי חַיּוֹת”!

לוּלֵא הָיָה כָל זֶה כָּל־כַּךְ מַכְאִיב

כִּי אָז צָחַקְתִּי מְלֹא הַלּוֹעַ…


ערמת שלג גדולה מתחילה פתאום להתנועע לצדדים. מתחתיה יוצא דב גדול, זקן. החיות מאספות סביבו ביראת כבוד ומקשיבות, דרוכות, למוצא פיו.

הַדֹּב הַזָּקֵן

לֹא עֵת לִצְחוֹק… הֵן תִּזְכְּרוּ, אֶחָי,

אֶת נְאוּמֵנוּ תְּמוֹל, נְאוּם כָּל בַּעַל־חָי:

"לֹא עוֹד נוּכַל לִחְיוֹת עַל זֹאת

אַדְמַת־אֵיבָה,

שֶׁהָאָדָם פְּרָעָהּ לְתוֹעֵבָה,

אֲשֶׁר אֵין טֶפַח בָּהּ וְלֹא אִנְּסוֹ,

אֲשֶׁר אֵין זֶרֶת בָּהּ וְלֹא טִמְּאָהּ…

לֹא עוֹד נוּכַל לִנְשׁוֹם אֶת הַכְּלִמָּה,

וּמֵאֲשֶׁר לָגוּר עִם הַהוֹלֵךְ עַל שְׁתַּיִם

טוֹב לָנוּ הִמָּחוֹת מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם…"


דֹּב צָעִיר

וַדַּאי, כִּי מֵחַיִּים בְּזֶה עוֹלָם פָּרוּעַ

כָּל בַּעַל־חַי הָגוּן הַמָּוֶת יֶאֱהוֹד,

אַף כִּי לֹא אֲכַחֵד: אָהַבְתִּי, כִּי אָנוּעַ

בַּיַּעַר לְלֹא גְבוּל מְלֵא פְּלָאוֹת וָהוֹד…

אָהַבְתִּי בּוֹ לָשׁוּט בְּלֵיל קֵיצִי, בָּהִיר,

עֵת מִנָּגְהֵי צָפוֹן קָסוּם בּוֹ כָל אִילָן,

וּבְחָרְפֵי מַחְשָׁךְ, בִּדְהוֹר סוּפוֹת הַצִּיר,

מָה לִּי נָעַם מַזֵּג נַהְמִי עִם יְלֵלָן…

אַגַּב, הָאֵין תִּקְוָה, כִּי הוּא עוֹד יִשְׁתַּפֵּר,

אוֹתוֹ יְצוּר־שְׁאוֹל, בְּעֵת מִן הָעִתִּים?

הֲלֹא, הַשָּׂב, הוֹאַלְתָּ פַּעַם לְסַפֵּר

עַל בֶּן־אָדָם מֻפְלָא, אַדִּיר בַּשַּׁלִּיטִים,

אֲשֶׁר מָאַס לִרְדוֹת גּוֹיָיו הַמְרֻבִּים

וַיְהִי לְחַי אָצִיל, לְדֹב עִם הַדֻּבִּים…


הַדֹּב הַזָּקֵן

אָמְנָּם הָיָה מִקְרֶה… מַעֲשֶׂה בִּנְבוּכַדְנֶצַר…

אַךְ מֶה הָיָה הַסּוֹף? הַסּוֹף מַה מְּרִירִי…

מִקֵּץ שִׁבְעָה זְמַנִּים בּוֹ שׁוּב נֵעוֹר הַיֵּצֶר,

זֶה יֵצֶר־הָאָדָם, הָרַע, הָאַכְזָרִי,

וְשׁוּב הָפַךְ עוֹרוֹ, עוֹר דֹּב יָשָׁר תָּמִים,

וְשׁוּב, עָרִיץ צְמֵא־דָם, רָדָה בְּאַף עַמִּים…

לֹא! אֵין תִּקְוָה לָעַד מִזֶּה אֱוִיל־רָשָׁע!

לְהֶפֶךְ לִי הֻגֵּד חָזוּת קָשָׁה, קָשָׁה:

מִצִּיר עַד צִיר יִשְׁפּוֹךְ מֶמְשֶׁלֶת הַזָּדוֹן,

וְזֶה רוּחוֹ הָרָע בִּמְלֹא תֵבֵל יָדוֹן,

עַד כִּי תִהְיֶה כֻלָהּ יְוֵן דָּמִים וָרֶפֶשׁ.

וּבַעֲלֵי־חַיִּים תְּמִימִים, יִשְׁרִי הַנֶּפֶשׁ,

אֵיכָה יִשְּׁמוּ אֲוִיר חֶלְאָה וּבַלָּהוֹת?

לֹא! אֵין לָנוּ בְּרֵרָה, כִּי אִם לַחְדֹּל מִהְיוֹת!


הַחַיּוֹת (כלן בהתלהבות חרישית)

הֵן זֶה הָיָה דְבָרֵנוּ. גַּם לֹא נְפִירֶנּוּ…

אַךְ רֶסֶן הַחַיִּים – אֵיךְ נִשְׁתַּחְרֵר מִמֶּנּוּ?

הֵן אָנוּ לֹא אָדָם, לְכָל יְצוּר עֲטֶרֶת,

אֲשֶׁר לִמְלוֹק רֹאשׁ אָח כָּבוֹד לוֹ וְתִפְאֶרֶת,

הֵן לֹא נוּכַל כָּמוֹהוּ אִישׁ רֵעוֹ שַׁסֵּעַ

וְאֵיךְ אֶת חִדְלוֹנֵנוּ נְבַצֵּעַ?


הַדֹּב הַזָּקֵן

בִּדְמי מְאוּרָתִי הָיָה כָּל הֲגִיגִי

אֵיךְ לְקַיֵּם דְּבָרִי־דְבַרְכֶם הַחֲגִיגִי…

חִבַּלְתִּי תַּחְבּוּלוֹת ואֲטַכֵּס עֵצָה

עַד כִּי לָאַחֲרוֹנָה נִמְצָא לִי הַמּוֹצָא.

אִם אֵין הַמָּוֶת בָּא אֵלֵינוּ – הֵן נֵלֵךְ

אֵלָיו, אֶל הַמְקוֹמוֹת, שׁם הָאָדָם מוֹלֵךְ,

כְּלוֹמַר: מוֹלֵךְ הַמָּוֶת (הֵן שְׁנֵיהֶם – אֶחָד!)…

שָׁם הָאָדָם־הַמָּוֶת בַּחֶרְמֵשׁ הַחַד

קוֹצֵר עַתָּה קְצִירוֹ, וּמֶה עָצוּם הַיְּבוּל!

נוֹשְׁרִים הָעֲמִירִים לְלֹא תַּכְלִית וּגְבוּל!

הֲלֹא תִרְאוּ בָּאֹפֶק נֹגַהּ הַשַּׁלְהֶבֶת?

זֶה נֹגַהּ הַחֶרְמֵשׁ שֶׁל הָאָדָם־הַמָּוֶת!

הֲתִשְׁמְעוּ הֵדִים פֶּלִאים וּמוּזָרִים?

זֶה זֶמֶר הַחֶרְמֵשׁ, אִוְשַׁת הָעֳמָרִים…

נָחוּשׁ אֵפוֹא לִמְקוֹם שָׁם כֶּתֶר הַיְצִירָה

מֵנִיף אֶת חֶרְמְשׁוֹ… וְתוֹךְ כְּדֵי קְצִירָה

יָשִׁית קָצִיר גַּם לָנוּ…


הַחַיּוֹת

נֵלֵךְ, נֵלֵךְ כֻּלָּנוּ…


החיות, והדוב הזקן בראשן, נושאות את רגליהן והולכות לקראת האופק המשתלהב באפלה. היער מתרוקן. קול נפץ האילנות המתבקעים בקור העצום דומה לאנחות קטועות. כאילו נאנק היער על החיים אשר עזבוהו.


שבט, ת"ש


 

הַסְּתָו יַעֲבוֹר… (דו־זמר)    🔗

מחכים לקרבות עזים באביב

(מתוך העתונות)


קוֹל רִאשׁוֹן

הַסְּתָו יַעֲבוֹר, יַחַלְפוּ הַגְּשָׁמִים,

הַתְּכֵלֶת תִּנְהַר בָּרָקִיעַ הָרָם,

וְשׁוּב יִתְפָּרֵץ גַּל אוֹנִים נִרְדָּמִים,

שֶׁחֹרֶף קוֹדֵר בְּכִלְאוֹ עֲצָרָם…


קוֹל שֵׁנִי

וְשׁוּב בַּשְּׁחָקִים הַזַּכִּים, הַבְּהִירִים,

תְּנַסֵּרְנָה כַּנְפֵי מַפְצִיצִים אַדִּירִים…


קוֹל רִאשׁוֹן

הַסְּתָו יַעֲבוֹר… לֹא סוּפָה תְּיַלֵּל

בַּמֶּרְחָב הַקּוֹדֵר, הֶחָגוּר עֲנָנִים.

הָאֲוִיר הַכָּחֹל, הַשָּׁקוּף, יְצַלְצֵל

מִשִּׁירִים עַלִּיזִים, מֵרְנָּנִים רַעֲנַנִּים…


קוֹל שֵׁנִי

מֵרִנַּת מְחוּצִים, רְטוּשִׁים, רְסוּקִים

בִּפְצָצוֹת נִזְרָקוֹת מִשְּׁמֵי־אוֹר עֲמֻקִּים…


קוֹל רִאשׁוֹן

הַסְּתָו יַעֲבוֹר… אֲדָמָה רְוָיָה

הַחַמָּה תְּיַבֵּשׁ בִּנְגֹהוֹת לְטִיפִים,

הַבֹּץ וְהָרֶפֶשׁ כְּמוֹ לֹא הָיָה,

וְעַיִן יַרְהִיבוּ פְּרָחִים מַאֲלִיפִים…


קוֹל שֵׁנִי

וּבֵין הַפְּרָחִים לִקְרַאת יֶרַח הַדְּבַשׁ

יִסְעוּ תוֹתָחִים, אֲדָמָה כִּי תִיבַשׁ…


קוֹל רִאשׁוֹן

הַסְּתָו יַעֲבוֹר… שׁוּב יַעֲטֶה כָּל אִילָן

מְעִיל הֶעָלִים וְיַעֲדֶה נִצָּנִים;

וְחֻפּוֹת יְרֻקּוֹת שׁוּב תִּפְרֹשְׂנָה צִלָּן

עַל זוּגוֹת מִתְעַלְּסִים בְּאַהֲבַת עֲדָנִים…


קוֹל שֵׁנִי

תִּפְרֹשְׂנָה צִלָּן הַחֻפּוֹת הַנָּאוֹת

עַל אוֹרְבִים בַּמִסְתָּר, עַל מוֹקְשֵׁי בַלָּהוֹת…


קוֹל רִאשׁוֹן

הַסְּתָו יַעֲבוֹר, יְחַיְּכוּ הַיָּמִים,

מַשִּׁיר הַשִּׁירִים כָּל נֶפֶשׁ תֵּחַם…

גִּבְעוֹת הַלְּבוֹנָה וְהָרֵי הַבְּשָׂמִים

כָּל לֵב יְשַׁכְּרוּ בְּנִיחוֹחַ רֵיחָם…


קוֹל שֵׁנִי

גִּבְעוֹת חֲלָלִים וְהָרֵי הֲרוּגִים

כָּל לֵב יְשַׁכְּרוּ בְּרֵיחוֹת עֲנֻגִּים…


קוֹל רִאשׁוֹן

הַסְּתָו יַעֲבוֹר… הָהּ מַהֵר וַעֲבוֹר!

כָּל לֵב כְּבָר עָיֵף מִקַּדְרוּת וּמִקֹּר…

הוֹי, חוּשׁ, אָבִיב זֹהַר, וְאל תִּתְמַהְמַּהּ,

בְּגִּיל מְחַכָּה לְךָ הָאֲדָמָה…


קוֹל שֵׁנִי

בְּחִיל מְחַכָּה לְךָ הָאֲדָמָה,

הֵן לֹא תְּחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה…


אדר, ת"ש


 

אִישׁ־אִי וְאִישׁ אַי (דּוּשִׂיחִים)    🔗


I בָּאָרֶץ שֶׁקֶט    🔗

אִישׁ־אִי

בָּאָרֶץ שֶׁקֶט, שֶׁקֶט, שֶׁקֶט!

הֲלֹא לָזֹאת נִקְרֵאתִי הֵנָּה…

בְּכָל פִּנָה, קְרוֹבָה, מֻרְחֶקֶת,

עֵינַי בְּלִי הֶרֶף תִּתְבּוֹנֵנָּה.

כָּל מְזִמָּה, עַד לֹא גָמָלָה,

אֲנִי עוֹקֵר מִשָּׁרָשֶׁיהָ,

כָּל זֵד אֶקְלַע בְּכַף הַקָּלַע,

כָּל דָּךְ וָתָם בִּי יִוָּשֵׁעַ.

לָכֵן תִּשְׁקֹט, תִּשְׁלַו הָאָרֶץ,

לָכֵן אֵין בָּהּ צְוָחָה וָפָרֶץ

וּבמְנוּחָה תַּעֲבוֹד, תִּישָׁן…


אִישׁ־אַי

וּמַה קָּרָה שָׁם בְּבֵית שְׁאָן?

בְּמִי פָּגַע שָׁם חֵץ הוֹלֵל?


אִישׁ־אִי

כַּוָּנָתְךָ הִיא מִן הַסְּתָם

אֶל הָרוֹפֵא הַהוּא הַתָּם

אֲשֶׁר דַּלְתּוֹ בַּחֲצוֹת הַלֵּיל

פָּתַח… אֲבָל הֵן זֹאת אִוֶּלֶת

בַּחֲצוֹת הַלֵּיל לִפְתּוֹחַ דֶּלֶת.

רוֹפֵא בַּטְלָן… אָמְנָם חֲבָל…

מִקְרֶה… אֲבָל בְּדֶרֶךְ כְּלָל,

אִם הָאֱמֶת לֹא נְסַלְּפָה,

נוּכַל לוֹמַר – וְלֹא בַּלָּאט –

כִּי כָּאן שׂוֹרֵר שָׁלוֹם מֻחְלָט…


אִישׁ־אַי

וּלְמִי חוּט הַשֶּׁדְרָה פֻלַּח

בֵּין תֵּל־עָמָל לְבֵית־אַלְפָא?


אִישׁ־אִי

כֵּן, כֵּן… בָּחוּר הָלֹךְ הָלַךְ…

וּמִי בִּקְּשׁוֹ לָלֶכֶת שָׁם?

אַגַּב לִפְנֵי מוֹתוֹ רָשַׁם:

“הַכֹּל בְּעַד חֵרוּת הָעָם…”

דְּבָרִים כָּאֵלֶּה מֻכְשָׁרִים

הֵן לְלַבּוֹת אֶת הַיְצָרִים

עַד הֱיוֹתָם לְתַבְעֵרָה…

לוּלֵי נִפְטַר כֹּה מְהֵרָה

הָיִיתִי מַעֲמִידוֹ לָדִין

עַל חִרְחוּר רִיב בֵּין שְׁתֵּי אֻמּוֹת,

עַל מְזִמָּה שֶׁל מְהוּמוֹת,

בְּעוֹד אֲשֶׁר כָּל הַמְּדִינָה

מִנֹּעַם שֶׁקֶט נֶהֱנָה.


אִישׁ־אַי

וּמַה קָּרָה לְאוֹר הַיּוֹם

בִּירוּשָׁלַיִם זֶה לֹא כְבָר?


אִישׁ־אִי

אָכֵן קָרָה מִקְרֶה מוּזָר:

הוֹלֵךְ לוֹ יְהוּדִי פִּתְאֹם

לַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי –

וּפֶתַע רֵאָתוֹ נִמְעֶכֶת…

נִחֵשׁ לִי תֵּכֶף לְבָבִי,

שֶׁכָּאן עִנְיָן שֶׁל הִתְגָּרוּת,

כִּי לָמָּה לִיהוּדִי לָלֶכֶת

דַּוְקָא לַכֹּתֶל הַמָּרוּד?

וְהֵן מַה יֵּשׁ שָׁמָּה מִלְּבַד

חֶלְאָה וּסְחִי וְצֵל וָקֹר.

לָכֵן נָתַתִּי צַו מִיָּד

לִבְדֹּק הֵיטֵב וְלַחֲקֹר

כָּל הַקָּהָל שֶׁהִתְפַּלֵּל

לְיַד זֶה כֹּתֶל פֻּרְעָנִי…

כִּי הַשָּׁלוֹם כָּל רְצוֹנִי!

וְגַם אָמְנָם – תּוֹדָה לָאֵל –

שַׁלְוַת הַשְׁקֵט הִשְׂתָּרְרָה

בִּמְלוֹא הָאָרֶץ הַיְקָרָה…


אִישׁ־אַי

שַׁלְוַת הַשְׁקֵט בְּכָל הָאָרֶץ…

אֲבָל לְיַד הָרֵי נָצֶרֶת

רָעוּ צֹאנָם שְׁנֵי בַּחוּרִים

רָעוּ צֹאנָם בֵּין הֶהָרִים

רָעוּ – וְשׁוּב אֵינָם רוֹעִים…

לֹא צִבְעוֹנִים שָׁם לוֹהֲטִים

בְּלַהַט אַרְגְּמָן־תִּפְאֶרֶת

עַל מִדְרוֹנֵי הָרֵי נָצֶרֶת –

זֶה דָם נִגַּר שָׁם וַיִּקָּרֶשׁ,

דַּם בַּחוּרִים מִכְּפַר הַחֹרֶשׁ…

הַאֵין מַפְרִיעַ הַדְּמָמָה

דָּם חַף צוֹעֵק מֵאֲדָמָה?


אִישׁ־אִי

כַּךְ… שְׁנֵי רוֹעִים… נִזְכַּרְתִּי… כָּךְ…

רוֹמַנְטִיקָה מֵהַתַּנַ"ךְ…

יַעֲקֹב, רָחֵל, עָמוֹס וְעוֹד…

הָרִים, כְּבָשִׂים, יְפֵה־הַנּוֹף…

וּפֶתַע – שְׁבָא, כַּשְׂדִים וָשֹׁד,

כִּבְפֶרֶק אָלֶף בְּאִיּוֹב…

הֵד תּוֹר רוֹמַנְטִי עַז, לוֹהֵט…

אַךְ מִצִּבְעֵי הַלֶּהָבָה

הֵן עוֹד בְּיֶתֶר עֹז בּוֹלֵט

הָרֶקַע שֶׁל חַיֵּי שַׁלְוָה…


אִישׁ־אַי

כֵּן… שַׁלְוַת־יָהּ וְשֶׁקֶט־אֵל…

אַךְ מָה הַבְּכִי וּמָה הַיְלֵל

אֲשֶׁר נִשְׁמַע מִיַּבְנְאֵל,

מִצְּפַת, מִטְּבֶרְיָה, מִמִּצְפֶּה

וְעוֹד וְעוֹד… אֲבָל נִרְאֶה

לִי, כִּי פִּהַקְתָּ מְלֹא־הַפֶּה,

וְחוֹשְׁשַׁנִי פֶּן אַלְאֶה

אֶת מַעֲלַת כְּבוֹדְךָ הָרָם…


אִישׁ־אִי

אָמְנָם לֵאוּת זָרָה לִי, בְּרַם

הָאָרֶץ רְצוֹנָהּ לָנוּם,

לָכֵן אִיעָצְךָ בְּמַפְגִּיעַ

לְבַל תָּהִינָה לְהַפְרִיעַ

בְּשׁוּם דָּבָר, בְּשׁוּם נְאוּם

אֶת שְׁנַת הָאָרֶץ הַבּוֹטַחַת,

וְגַם אַתָּה יְשַׁן בְּנַחַת…

שֶׁאִם תַּחֲלֹם חֲלוֹם פְּחָדִים –

עָתִיד אַתָּה לָתֵת הַדִּין…


ניסן, תרצ"ז


II בַּיִת    🔗

אִישׁ־אִי

בָּרוּךְ שׁוֹמֵר הַבְטָחָה! כִּי הִבְטַחְתִּי

בַּיִת לְךָ – לֹא שָׁלַוְתִּי, לֹא נַחְתִּי

עַד אִם קִיַּמְתִּי דְבָרַי כְּתֻמָּם,

עַד אִם בָּנִיתִי לָךְ בַּיִת נֶאֱמָן,

בּוֹ מִנְּדוּדֶיךָ מָנוֹחַ תִּמְצָא,

בּוֹ לֹא תִּהְיֶה עוֹד לָבוּז וּלְשִׁמְצָה,

בַּיִת מַמָּשׁ וְלֹא תֹהוּ וָבֹהוּ…


אִישׁ־אַי

בַּיִת? סְלִיחָה… רַב תּוֹדוֹת… אַךְ אֵיפֹה הוּא?


אִישׁ־אִי

מָה זֹאת אוֹמֶרֶת: “אֵיפֹה הוּא?” הֲרֵי

הוּא לְפָנֶיךָ – הַבִּיטָה וּרְאֵה!


אִישׁ־אַי

הוּא לְפָנַי? הֵן אֵין זֶה אֶלָּא כְּלוּב!

הַתְּהָתֵל בְּאִישׁ־אַי הֶעָלוּב?


אִישׁ־אִי

חַס וְחָלִילָה! לָצוֹן לֹא אֶחְמֹד!

לֵצִים מתחכמים – מְקוֹמם בּצִינוֹק!

זֶה בַיִת! כְּתָלִים לוֹ וְגַג לוֹ וִיסוֹד..


אִישׁ־אַי

אַךְ קוֹמָתוֹ כְקוֹמַת הַתִּינוֹק…


אִישׁ־אִי

תָּכֹף קְצַת רֹאשְׁךָ וְתוּכַל בּוֹ לָבוֹא…

רֹאשׁ הַזָּקוּף וְצַוָּאר הַנָּטוּי

תָּמִיד נֶחְשְׁבוּ לִשְׁחִיתוּת וְעָווֹן,

אַךְ הַצְּנִיעוּת – כָּל כָּבוֹד לָהּ נָתוּן..

זֶה בַּיִת! צָנוּעַ, נֶחְמָד וְרַב חֵן…


אִישׁ־אַי

כֵּן, כֵּן… רַב תּוֹדוֹת… זֶהוּ בַיִת… אָכֵן..

אֲבָל אִם אֶרְצֶה, לְמָשָׁל, בּוֹ לִשְׁכַּב –

אֵיפֹה אֶמְצְאָה שָם מָקוֹם לְרַגְלַי?


אִישׁ־אִי

לִשְׁכַּב? כְּעָצֵל מִתְפַּנֵּק? אַלְלַי!

הַאִם לֹא תֵּדַע, כִּי עַצְלוּת הִיא רָקָב?

בַּבַּיִת יוֹשְׁבִים וְעוֹבְדִים וַעֲמֵלִים…

“אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ”… עַיֵּן בִּתְהִלִּים!

“שׁוֹכְבֵי” – לֹא כָתוּב שָׁם, “יוֹשְׁבֵי” –

נֶאֱמַר!

אָכֵן כָּל מִלָּה בַתַּנַ"ךְ הִיא אוֹצָר!


אִישׁ־אַי

וַדַּי… הַתַּנַ"ך… כִּתְבֵי קֹדֶשׁ… וַדַּי…

אֲבָל אֵיךְ לָשֶׁבֶת יוּכַל בּוֹ אִישׁ חַי?

וְאִם גַּם מְאֹד אֶשְׁתַּדֵּל פּה לִרְזוֹת,

הֲלֹא עִם כָּל נִיד בַּמַּלְכֹּדֶת הַזֹּאת…

תִּסְלַח לִי, בַּכְּלוּב הִתְכַּוַּנְתִּי לוֹמַר…

וְשׁוּב הִתְבַּלְבַּלְתִּי… תִּמְחַל לִי… בַּבָּיִת…

וְאִם גַם אֶכְחַשׁ וְאֶצְעַר כְּמוֹ זַיִת –

הֲלֹא עִם כָּל זִיעַ, כָּל נִיעַ מִצְעָר

רָאשִׁי יִתָּקֵל בַּקִּירוֹת אוֹ בַגָּג…


אִישׁ־אִי

אִי מִשּׁוּם הָא – אַל תִּפְחַד, אל תִּדְאַג!

אִישׁ לֹא יְצַו לְךָ כִּי תִתְנוֹעֵעַ!

אַדְרַבָּא, טוֹב כִּי תֵשֵׁב בְּשַׁלְוָה,

הֵן הַמְּנוּחָה הֶכְרָחִית לְךָ, רֵעַ!

הֵן לְאַחַר שְׁנוֹת נְדוֹד לְאֵין קֵץ

אִישׁ לֹא יַחֲשֹׁב לְךָ זֹאת לְעַלְוָה,

אִם כְּמַסְמֵר בִּמְקוֹמֵךְ תִּנָּעֵץ…

כָּכָה… בְּלִי נוֹעַ… וְלֹא תִּתָּקֵל…


אִישׁ־אַי (נָבוֹךְ)

כָּכָה… בְּלִי נוֹעַ…


אִישׁ־אִי

תֵּשֵׁב וְתִשְׁלַו…

וּמִמּוּלֵךְ זֶה הַיָּם וְגַלָּיו –

בּוֹ כְאַוַת נַפְשְׁךָ הִסְתַּכֵּל,

יֹפִי וָעֹנֶג תִּמְצָא בּוֹ לָרֹב…

הֵן עַל יָפְיוֹ לֹא יַפְרִיז גַּם בַּדָּי!

וּמַה גּדוֹל אָשְׁרְךָ, מַר אִישׁ־אַי,

כִּי זֶה הַיָּם לְבֵיתְךָ כֹּה קָרוֹב..


אִישׁ־אַי (מטושטש לגמרי)

כֵּן… רַב תּוֹדוֹת… מְאֻשָּׁר… בְּוַדַּי…

כֵּן… זֶה הַיָּם הוּא גָדוֹל לְמַדַּי…


תרצ"ז


III הִתְיַשְּׁבוּת צְפוּפָה    🔗

אִישׁ־אִי

בָּרוּךְ הַשֵּׁם! בָּרוּךְ הַשֵּׁם!

סוֹף סוֹף יַגִּיעַ הַקֵּץ לַתְּלָאוֹת!

סוֹף סוֹף יָקוּם וְיִהְיֶה הַהֶסְכֵּם,

עָלָיו דִּבַּרְתִּי דַּבֵּר וְהַשְׁכֵּם.

אֲבָל מַדּוּעַ פָּנֶיךָ רָעוֹת?


אִישׁ־אַי

פָּנַי רָעוֹת, כִּי מִתּוֹךְ יְעָרִים,

מִתּוֹךְ יְעָרִים אֲפֵלִים וְקָרִים,

נִשָּׂא אֶל אָזְנִי יְלֵל פְּחָדִים,

פּוֹלֵחַ לִבִּי נְהִי יְלָדִים,

נְהִי יְלָדַי בַּלַּיְלָה בַּסַּעַר…

תּוֹעִים בְּלִי דֶרֶךְ, כּוֹשְׁלִים בְּלִי כֹּחַ,

לָהֶם מָה אֶתְאַו בֵּיתִי לִפְתּוֹחַ –

אֲבָל אַתָּה נָעַלְתָּ הַשַּׁעַר.


אִישׁ־אִי

אֲנִי נָעַלְתִּי הַשַּׁעַר? מוּטָב

שֶׁלֹּא תִּשְׁכַּח, כִּי לך יֵשׁ שֻׁתָּף,

וְהַיְלָדִים זֶה דַּרְכָּם לִרְעוֹשׁ,

אַךְ מֵהָרַעַשׁ כּוֹאֵב לוֹ הָרֹאשׁ,

כָּכָה הוֹדִיעַ לִי בְּפֵרוּשׁ…

כְּלוּם הוּא אָשֵׁם שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֵחוּשׁ?


אִישׁ־אַי

כֵּן… הַשֻּׁתָּף… אַךְ שֻׁתָּף גַּם אֲנִי…

כְּלוּם לֹא תִּשְׁמַע מֵרָחוֹק הִי וָנִי?

שָׁמָּה אָבִי וְאִמִּי נִטְבָּחִים,

שָׁם מִגַּרְדּוֹם צוֹעֲקִים לִי אַחִים,

שָׁם לְקָלוֹן מֻפְקָרוֹת אַחְיוֹתַי –

אֵיךְ לֹא אֶפְתַּח לִפְנֵיהֶם דַּלְתוֹתַי?

הֵן עֵת רָצִיתָ לִהְיוֹת לְסוֹכֵן

עַל זֶה בֵּיתִי שֶׁכְּבָשׁוֹ הַשָּׁכֵן

(וְלַשָּׁכֵן אֵין מַחְסוֹר בִּנְחָלוֹת!),

וְשֶׁיֻּתַּן בְּיָדְךָ הַמַּפְתֵּחַ –

כְּלוּם לֹא הִרְבֵּיתָ אֲזַי לִי הַבְטֵחַ

כִּי תְסַיֵּעַ לִי לְהַעֲלוֹת

אֶת מִשְׁפַּחְתִּי הַדְּווּיָה אֶל נָוִי,

אַף הֶאֱמַנְתִּי בְּתֹם לְבָבִי…


אִישׁ־אִי

לְהַעֲלוֹת… לַעֲלוֹת… עֲלִיָּה…

כְּבָר לְזָרָא לִי הָיָה זֶה הַפֹּעַל…

הוּא מְעוֹרֵר בִּי כַּעַס וָגֹעַל…

הֵן מוּבָנָיו רְחָבִים כִּירִיעָה…

יֵשׁ לְמָשָׁל, עֲלִיָּה לִתְלִיָּה,

וְיֵשׁ עֲלִיָּה לְמִירוֹן בְּלַ"ג בָּעֹמֶר,

וְיֵשׁ עֲלִיָּה שֶׁכֻּלָּהּ הִיא חֹמֶר,

וְיֵשׁ עֲלִיַּת־נְשָׁמָה, טְהוֹרָה,

כִּבְדֹלַח זַכָּה וּצְנוּעָה כְיוֹנָה…

אַגַּב, אֵין לִי כְּלוּם נֶגֶד הָאַחֲרוֹנָה…

לֹא חֹמֶר, לֹא גּוּף… עֲלִיָּה נֶאֱצֶלֶת…

לָהּ לִרְוָחָה אֶפְתְּחָה אֶת הַדֶּלֶת

אוֹתָהּ בְּכָל לֵב אֲזָרֵז, אֲעוֹדֵד.

אַגַּב, לְשֵׁם כַּךְ גַּם בָּאתִי אֵלֶיךָ –

אַךְ לָמָּה פִּתְאוֹם תִּלְטשׁ אֶת עֵינֶיךָ

כְּאִלּוּ הִנְּךָ מְטֹרָף אוֹ שׁוֹדֵד?


אִישׁ־אַי

שׁוֹדֵד? אָנֹכִי? לֹא וָלֹא… לְבָשְׁתִּי…

מְטֹרָף? אוּלַי כֵּן… בַּיִת קָט, אַךְ בֵּיתִי…

בַּיִת קָט, בּוֹ תֶּחְסֶה מִשְׁפַּחְתִּי הַסְּחוּפָה…

מַה לִי דֹם תִּלְאֲטִי, אֲחוֹתִי הַשְּׂרוּפָה?

מַה תַּלִּין, אָח שָׁחוּט? מַה פִּשְׁעִי, מַה חֶטְאִי?

לֹא אָבִין, לֹא אֵדַע! שַׁאֲלו אֶת אִישׁ־אִי…

מַר אִישׁ־אִי! מַה פֵּרוּשׁ “הִתְיַשְּׁבוּת צְפוּפָה”?


אִישׁ־אִי

בִּמְטוּתָא! זֹאת אַחַת מֵהַרְבֵּה הַבְטָחוֹת

שֶׁהִבְטַחְתִּי לְךָ בִּנְדִיבוּת חֲגִיגִית

(כְּלוּם כָּפָה עָלַי מִישֶׁהוּ הַר כְּגִיגִית?),

וּמוּבָן שֶׁאוֹתָהּ אֲקַיֵּם לֹא פָּחוֹת

מִכַּמָּה אֲחֵרוֹת… וְאַגַּב, הִיא אָחוֹת

לָעִנְיָן הַקּוֹדֶם, לְעִנְיַן עֲלִיָּה,

שֶׁבֵּאַרְתִּי לְךָ מַהוּתָהּ בְּלִי פְּנִיָּה

מְפֹרָשׁ וְשׂוֹם שֶׂכֶל. וּבְכֵן, מִכֵּיוָן

שֶׁבָּאָה בְּחֶשְׁבּוֹן עֲלִיָּה רַק שֶׁל רוּחַ

(רַק תַּרְבּוּת, רַק מוּסָר יַעֲלוּ כְּפוֹרַחַת!),

הֵן תִּגְרֹם לך טֹרַח דִּירָה מְרֻוַּחַת

(וַהֲרֵי הָעִקָּר בְּעֵינַי – שֶׁתָּנוּחַ!),

וְאַף גַּם תִּשְׁתַּעְמֵם בְּתוֹךְ בַּיִת רֵיקָן

(וַהֲרֵי כָּל מַחֲלָה בְּשִׁעְמֹמֶת כְּרוּכָה!),

לְפִיכָךְ לֹא שָׁקַטְתִּי, עַד כִּי תְּרוּפָה

נִמְצְאָה לַמַּכָּה: הִתְיַשְּׁבוּת צְפוּפָה,

זֹאת אוֹמֶרֶת: אַמָּה עַל אַמָּה – וּמְנוּחָה!

הַהֵבַנְתָּ כָּעֵת, מַר אִישׁ־אַי, לְרֵעִי?


אִישׁ־אַי (בהתלהבות שבהתפעלות)

וַדַּאי הֲבִינוֹתִי, אִישִׁי, מַר אִישׁ־אִי!

מוֹשִׁיעִי, בִּנְדִיבוּת לְבָבוֹ מַרְעִישִׁי!

הוֹי, אָחִי הַשָּׁחוּט, מַהֲרָה כְּרַע בִּרְכָּיִם!

אֲחוֹתִי הַשְּׂרוּפָה, חוּשִׁי! אַרְצָה אַפָּיִם!

וּבַאֲשֶׁר אַתֶּם שָם, בַּיָּם, בַּיַּבֶּשֶׁת,

וּבַאֲשֶׁר לָכֶם מְזֹרָה הָרֶשֶׁת,

וּבַאֲשֶׁר שָׁם אֶתְכֶם מְרַטֶּשֶׁת הַקֶּשֶׁת,

וּבַאֲשֶׁר שָׁם יָעוּט עֲלֵיכֶם הָעַיִט

צְרוּבֵי מְדוּרוֹת וּטְבוּעֵי רֹק וָסֶחִי,

הַשְׁמִיעוּ, הָרִיעוּ: לְעוֹלָם יֶחִי

הַסּוֹכֵן הַזֶּה אֲשֶׁר עַל הַבַּיִת!…


אדר א' ת"ש


 

נְאוּם הָאוֹפְּטִימִיסְט: מכתב ראשון    🔗

אָמְנָם קָרָאתָ לִי בִּמְלוֹא הַפֶּה

‘הָאוֹפְּטִימִיסְט לְלֹא־מַרְפֵּא’,

אֲבָל זֶה הַכִּנּוּי

אֵינוֹ נִרְאֶה לִי כְּגִנּוּי

כְּשֵׁם שֶׁלֹּא אֶרְאֶה סְגֻלָּה רַבָּה

בְּפֶּסִימִיסְט מֻשְׁבָּע

כָּמוֹךָ וְכִשְׁאָר הָרוֹטְנָנִים

אֲשֶׁר תָּמִיד הֵם מַחְמִיצִים פָּנִים.

הֲלֹא תִּזְכּוֹר: עֵת הִתְאוֹנַנְתָּ מָר

עַל מַר פְּלוֹנִי שֶׁהוּא רָשָׁע,

שֶׁקִּנְאָתוֹ מִשְּׁאוֹל קָשָּׁה,

שֶׁיָּם שִׂנְאָה תָּמִיד יֶהֱמֶה, יֶחְמַר

בְּנִשְׁמָתוֹ הַצִּפְעוֹנִית,

וּבִלְבָבוֹ, לְבַב גְרָנִיט,

נִיצוֹץ אֱנוֹשׁ לָנֶצַח לֹא יֵעוֹר

לְךָ צָעַקְתִּי: "הַס, הַקַּטֵּגוֹר!

אִם גַּם שִׂנְאַת פְּלוֹנִי לְזוּלָתוֹ

הִיא עֲצוּמָה כַּהִימָלָי,

מֻבְטַחְנִי, כִּי אֵי־שָׁם בְּסֵתֶר נִשְׁמָתוֹ

מֵקֵר מַעְיָן שֶׁל אַהֲבָה בְּלִי דָי…"

וְהֵן אֲנִי, אֲנִי צָדַקְתִּי!

הֵן גַּם אַתָּה נוֹכַחְתָּ, כִּי פְּלוֹנִי

יוֹדֵעַ לֶאֱהוֹב בְּאֹפֶן גְאוֹנִי,

בְּלַהַט דִּמְיוֹנִי,

בְּעֹז, בְּאֹמֶן, בִּמְסִירוּת נוֹאֶשֶׁת…

וְאִם גַּם

זֹאת חִבָּתוֹ מֻקְדֶּשֶׁת

רַק לוֹ, לוֹ לְעַצְמוֹ, וּבוֹ הֵחֵלָּה

וּבוֹ כָלְתָה – מַה פְּסוּל? מַה פְּגָם?

הַאִם הִיא מִשּׁוּם כַּךְ לִהְיוֹת אַהֲבָה חָדֵלָה?


וְשׁוּב קָרָה בַּיּוֹם מִן הַיָּמִים

אֲשֶׁר הִרְעַמְתָּ רְעָמִים

עַל אַלְמוֹנִי, שַׁחְצָן מֵאֵין כָּמוֹהוּ,

אֲשֶׁר כָּל נַעֲלֶה יַחְשׁוֹב לְתֹּהוּ,

אֲשֶׁר בְּכָל גָדוֹל וָטוֹב יִרְהַב,

אֲשֶׁר יַכְפִּישׁ בָּרֶפֶשׁ כָּל זָהָב,

אֲשֶׁר יַשְׁמִיץ בָּנִים וְגַם אָבוֹת,

אֲשֶׁר בּוֹ אֵין כָּל זִיק יִרְאַת־כָּבוֹד…

וּלְשֵׁמַע רְעָמֶיךָ רַק צָחַקְתִּי:

"אַל נָא, חָבֵר, תַּפְרִיז!

שֶׁכֵּן בָּרוּר, כִּי לְאוֹתוֹ חָצוּף

יֵשׁ לֹא רַק לַעֲנָה, כִּי אִם גַּם נֹפֶת צוּף,

וְלֹא רַק לְהַשְׁמִיץ, אַךְ גַּם לְהַעֲרִיץ

יוֹדֵעַ הוּא יָפֶה!…"

וּכְלוּם לֹא אָנֹכִי צָדַקְתִּי?

הֲלֹא סוֹף סוֹף הוֹדֵיתָ גַּם אַתָּה,

כִּי אַלְמוֹנִי מָלֵא מִפֶּה לָפֶה

הִתְפַּעֲלוּת וְהוֹקָרָה

לְכָל גִּלוּי שֶׁל תִּפְאָרָה,

מַמָּשׁ כֻּלּוֹ חוֹלֵם, כֻּלּוֹ הוֹזֶה,

כֻּלּוֹ הַעֲרָצָה מוּחֶשֶׁת…

וְאִם גַּם

יִרְאַת־כָּבוֹד הַזֹּאת כֻּלָּה מֻקְדֶּשֶׁת

רַק לוֹ, לוֹ לְעַצְמוֹ, וּבוֹ הֵחֵלָּה

וּבוֹ כָלְתָה – מַה פְּסוּל? מַה פְּגָם?

הַאִם רַק מִשּׁוּם זֶה

לִהְיוֹת יִרְאַת־כָּבוֹד חָדֵלָה?


אֲבָל כְּלַפֵּי מָה אֲנִי הַיּוֹם

מַעֲלֶה כָּל זֹאת בְּזִכְרוֹנִי?

כְּלַפֵּי עֲמִיתֵנוּ פַּלְמוֹנִי!

הֵן מַרְאֲךָ הָיָה אָיֹם

וּמֵחָרוֹן כִּמְעַט נֶחְנַקְתָּ

בְּדַבֶּרְךָ עַל תַּעֲלוּלָיו,

עַל נְכָלָיו, עַל נַפְתּוּלָיו,

וּמה שֵּׁם גְּנַאי לוֹ לֹא הֶעֱנַקְתָּ?

גַּם ‘אִי־כָבוֹד’ וְגַם ‘אִי־בְרִית’,

רַמַּאי נִקְלֶה, שַׁקְרָן נִבְזֶה,

הוּא בְרִית כּוֹרֵת וְגַם מַכְרִית,

שְׁבוּעָה לוֹ שָׁוְא, יִבְזֶה חוֹזֶה,

וְאִם יַבְטִיחַ הַבְטָחָה,

סוֹפָהּ יָגוֹן וַאֲנָחָה.

אֲבָל אֲנִי מִדֵּי שָׁמְעִי

אֶת הַקִּינָה וְאֶת הַהִי

אֲשֶׁר עוֹרַרְתָּ עַל הַמֵּת,

עַל מַצְפּוּנוֹ שֶׁל הֶעָמִית,

לְךָ אָמַרְתִּי: אַל רְתֵת!

וְאַל תָּאוּץ כַּךְ לְהַסְפִּיד…

שֶׁכֵּן וַדַּי נִיצוֹץ אֱמֶת

בְּתוֹךְ תּוֹכוֹ עוֹדוֹ לוֹהֵט,

וְיוֹם יָבוֹא

וּבִלְבָבוֹ

עוֹד יִתְלַקֵּחַ כְּלַפִּיד…"

וּמִי צָדַק? הֲלֹא עַכְשָׁו

הַכֹּל רוֹאִים, כִּי לֹא לַשָּׁוְא

כֹּה עַז הָיָה בִּי בִטְחוֹנִי;

כִּי מַצְפּוּנוֹ שֶׁל פַּלְמוֹנִי,

זֶה הַמְנֹאָץ, זֶה הַנָּזוּף,

אָמְנָם הוֹפִיעַ, כִּדְבָרִי,

בְּאוֹר מַזְהִיר וְנֶאְדָּרִי,

מַמָּשׁ סִינַי, מַמָּשׁ וֵזוּף!

מָה הִתְרַתַּח וּמַה נִּדְלַק

זֶה יְדִידֵנוּ הַמֻּבְהָק,

בְּהִוָּדְעוֹ, כִּי הַשָּׁכֵן

דִּבֵּר דָּבָר וְלֹא קִיֵּם.

מָה הִתְפַּלֵּץ: ‘הֲיִתָּכֵן?’,

מָה הִסְתַּמֵּר וּמָה אִיֵּם,

מָה הִשְׁתּוֹחַח וּמָה בָּכָה

עַל עֶלְבּוֹנָה שֶׁל הַבְטָחָה

וּמַה צָּרַח, קָרַע קְרִיעָה

עַל חֵטְא שֶׁל הֲפָרַת שְׁבוּעָה…

וְאִם גַּם

זֶה מַצְפּוּנוֹ כֹּה הִתְגַּדֵּל,

כֹּה הִתְקַדֵּשׁ, כֹּה הִתְעוֹרֵר

רַק עַל הַחֵטְא שֶׁל הֶחָבֵר –

מַה פְּסוּל? מַה פְּגָם?

הֲמִשּׁוּם כַּךְ לִהְיוֹת מַצְפּוּן חָדֵל?


וְסוֹף דָּבָר: מֵרִטּוּנְךָ הַרְפֵּה

וּבַחַמָּה אַל תְּחַפֵּשׂ כְּתָמִים,

וְאָז רַק טוּב תִּשְׂבַּע כָּל הַיָּמִים

כְּחֵפֶץ אוֹהַבְךָ בְּלֵב תָּמִים,

הָאוֹפְּטִימִיסְט לְאֵין מַרְפֵּא…


תש"ד


 

נְאוּם הָאוֹפְּטִימִיסְט: מכתב שני    🔗

… וְשׁוּב עָלַי נִגְלֵיתָ בַּעֲנַן

קַדְרוּת זוֹעֶמֶת וְרוֹעֶמֶת:

"זֶה הַתַּכְשִׁיט! זֶה בֶּן הַחֶמֶד!

זֶה הָעַוָּל! זֶה מֵצַח הַנְּחוּשָׁה!

זֶה פַּלְמוֹנִי, אֲשֶׁר אַתָּה מוּכָן

תָּמִיד לִהְיוֹת מֵלִיץ יָשְׁרוֹ,

זֶה הַחַמְדָן, אֲשֶׁר בְּכָל עָשְׁרוֹ

יוֹסִיף לִגְזוֹל, לַחֲמוֹס בְּלִי כָּל בּוּשָׁה

זֶה הַזּוֹלֵל, אֲשֶׁר לֹא שׁוֹר הַבָּר,

לֹא לִוְיָתָן יַשְׁבִּיעוּ רְעָבוֹ –

וְהוּא עַל פַּחֲזוּתִי יָנִיעַ רֹאשׁ,

עַל רַעַבְתָּנוּתִי יִצְעַק: וַי וַי!

וּבִטְעָנוֹת מָרוֹת עָלַי יָבוֹא

עַל כִּי אֶת קַב הַחֲרוּבִים אֶדְרוֹשׁ

שֶׁהִתְחַיֵב לָתֵת לִי בִּיגִיעִי…

אַגַּב הַחֲרוּבִים הֵם חֲרוּבַי

וְהוּא בַּעֲלֵיהֶם הָאֲרָעִי,

וְהֵם לִי יְרֻשָּׁה מֵאֲבוֹתַי,

וְיָם זֵעָה, וַעֲבוֹדָה בְּלִי קֵץ

הִשְׁקַעְתִּי בְּכָל עֵץ

עַד הַחִלָּם לָשֵׂאת תְּנוּבָה

אַחֲרֵי שָׁנִים רַבּוֹת שֶׁל עֲזוּבָה.

אַךְ בְּאָמְרִי לִשְׁבּוֹר רַעֲבוֹנִי

בַּחֲרוּבִים מִסְפָּר פְּרִי עֲמָלִי –

לְפֶתַע לְמוּלִי

צָץ פַּלְמוֹנִי

וְלִי יַטִּיף מוּסָר: 'רְחַק מֵעָוֶל!

הֵן לֹא שָׁאַלְתָּ אֶת הַחֲרוּבִים

אִם בִּרְצוֹנָם לִהְיוֹת קְטוּפִים,

וּמה זְכוּתְךָ לִגְרוֹם לַצֶּמַח סֵבֶל?

מוּטָב שֶׁתִּשְׁאָלֵם תְּחִלָּה, וְאִם

יַסְכִּימוּ, אָז (מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים!)

וַדַּי יִפְּלוּ יָשָׁר אֶל פִּיך

בַּאֲדִיבוּת וּבִנְעִימוּת;

אֲבָל עַד אָז חַכֵּה בְּאֹרֶךְ־רוּחַ,

אֲבָל עַד אָז יָדְךָ הַנִּיחָה,

כִּי תּוֹעֲבַת נַפְשִׁי הָאַלָּמוּת!'

כֵּן לִי, עֵת מִמַּחְסוֹר נַפְשִׁי תָּשׁוּחַ

וּמֵרָעָב בּוֹכִים אִשָּׁה וְעוֹלָלִים,

מַטִּיף מוּסָר זֶה רֹאשׁ הַזּוֹלְלִים!"


עַד כָּאן. וְהֵן גַּם מְיֻתָּר לוֹמַר

כִּי קִטְרוּגְךָ הַמָּר

נִרְאֶה לִי כְּמֻפְרָז לַחֲלוּטִין.

אָמְנָם נָכוֹן כִּי פַּלְמוֹנִי אָמָן

בִּמְלֶאכֶת הַזְּלִילָה,

וְכִי גַּם שׁוֹר הַבָּר, גַּם לִוְיָתָן

כְּאֶפְרוֹחִים נִרְאִים לוֹ פְּעוּטִים

בִּתְקוֹף עָלָיו בּוּלְמוּס הָאֲכִילָה.

אַף גַּם אֱמֶת כִּי לֹא יַרְבֶּה לִשְׁאוֹל,

בְּהַרְחִיבוֹ אֶת פִּיו כִּשְׁאוֹל,

אִם מִשְׁתּוֹקֵק צֵידוֹ אֶל תּוֹךְ מֵעָיו לַחֲלִיק

וְאִם זֶה הַטִּיּוּל גּוֹרֵם לוֹ תַּעֲנוּג.

אֲבָל אִם לֹא תַּפְלִיג

בְּכָל מִינֵי קִטְרוּג

הֵן לְהוֹדוֹת בְּעַצְמְךָ תֻּכְרַח,

כִּי שׁוֹר יָכוֹל לִהְיוֹת גַּם שׁוֹר נַגָּח

וְלִוְיָתָן יָכוֹל לְהִשְׁתַּמֵּט,

וְאֵיךְ אֶפְשָׁר (וּבֶאֱמֶת!)

לְפַלְמוֹנִי לְהִתְמַהְמֵהַּ

וּבִשְׁאֵלוֹת לְהִתְיַגֵּעַ?

אֲבָל אַתָּה – אַתָּה לֹא תְאַחֵר:

הֵן חֲרוּבִים אֵינָם יוֹדְעִים לִנְגּוֹחַ

וְלֹא לִבְרוֹחַ!

וְאִם גַּם יֵשׁ חֲשַׁשׁ, שֶׁמִּישֶׁהוּ אַחֵר

בַּחֲרוּבֶיךָ אֶת יָדוֹ יִשְׁלַח

(שֶׁכֵּן שָׂדְךָ קָרוֹב לְאֵם הַדֶּרֶךְ

וְלֹא כָל הֵלֶךְ הוּא מַלְאָךְ) –

סוֹף סוֹף לַחֲרוּבִים מָה עֵרֶךְ?

וְשׁוּב

(נִמּוּק מְאֹד מְאֹד חָשׁוּב!):

הֵן חֲרוּבִים הֵם פְּרִי שֶׁבִּקְדֻשָּׁה

– הַפְּרִי שֶׁל ט"וּ־בִּשְׁבָט! –

וּבְכֵן בִּכְלָל אוּלַי

לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּם לֹא כְדַי,

וְיֵשׁ רַק לִרְאוֹתָם בִּלְבַד

בְּחֶרְדַת קֹדֶשׁ עֲמֻקָּה

כְּמוֹ נֵרוֹת שֶׁל חֲנֻכָּה!

הַכְּלָל, אִם רַק תִּשְׁקֹל בְּנַחַת

אֶת נִמּוּקַי

תִּרְאֶה, כִּי פַּלְמוֹנִי אֵינֶנּוּ שֵׁד מִשַּׁחַת

וְגַם לֹא עֲמָלֵק וְלֹא הָמָן,

וְאַף אוּלַי תִּמְצָא אוֹתוֹ, כָּמוֹנִי,

כֻּלּוֹ זַכַּאי…

וְרָב שְׁלוֹמוֹת לְךָ, יְדִיד רַחִים,

וּשְׁכַח כָּל עֹנִי

כְּחֵפֶץ יְדִידְךָ הַנֶּאֱמָן


הָאוֹפְּטִימִיסְט לְנֵצַח נְצָחִים

תש"ד


 

שְׁלשָׁה עַמּוּדִים (משיחתו של פליט)    🔗

… וּבִמְטוּתָא מִמְּךָ, אֱמוֹר נָא מַה תּוֹעֶלֶת

בְּכָל אוֹתָן מַצְּבוֹת הַתִּפְאָרָה,

כָּל עַמּוּדֵי הַהוֹד וְהַכָּבוֹד

אֲשֶׁר הָאֱנוֹשׁוּת הַמַּכִּירָה טוֹבָה

מַצֶּגֶת לִגְדוֹלֶיהָ, לִבְחִירֶיהָ?

הֲלֹא תוֹדֶה, כִּי הַבְּחִירִים הָאֵלֶּה

אֲשֶׁר גִּשְׁמָם זֶה כְּבָר נֶהְפַּךְ לְאֵפֶר

(וּמִי יַגִּיד אִם לֹא בָעַמּוּדִים

הַמֻּצָּבִים לָהֶם לְזִכָּרוֹן

אֵין גַּם פְּרוּדוֹת מֵאֵפֶר זֶה)

הֲרֵי עַל כָּל פָּנִים עַכְשָׁו,

אִם לֹא בְחַיֵּיהֶם,

הֲרֵי עַכְשָׁו הֵם בְּוַדּאי שְׁוֵי נֶפֶשׁ

לְכָל אוֹתוֹת הַהַעֲרָצָה הָאֵלֶּה…

אַךְ מָה? אוּלַי תִּתֵּן הֶסְבֵּר אַחֵר,

אוּלַי תֹאמַר לִי, כִּי הָאֱנוֹשׁוּת

בָּעַמּוּדִים הַמְפֹאָרִים הָאֵלֶּה

כְּמוֹ בְקֻלְמוֹסִים עֲנָקִיִּים

רוֹצָה לַחֲרוֹת בְּלֵב כָּל הַדּוֹרוֹת

אֶת הַכְּמִיהָה לָלֶכֶת בְּעִקְּבוֹת

הַגִּבּוֹרִים הַנַעֲלִים?

כְּלוֹמַר, שׂוּמָה עַל אֵל הָעַמּוּדִים

לִקְרוֹא בְלִי קוֹל: הוֹי כָּל בָּחוּר וָטוֹב!

אִם רַק תַּחְתּוֹר אֶל הַגְּדוֹלוֹת,

אִם רַק תַּעְפִּיל לַנִּשְׂגָּבוֹת,

אִם רַק תִּיצוֹר אֶת הַנְּצוּרוֹת,

אָז גַּם אַתָּה אַחֲרֵי אֲשֶׁר תָּשׁוּב

אֶל הֶעָפָר –

תִּזְכֶּה לְאוֹבֶּלִיסְק נִשָּׂא וָרָם

שֶׁתְּטַפֵּס עָלָיו וְתִתְרוֹמֵם

יָשָׁר אֶל מְרוֹמֵי הַנֶּצַח,

יָשָׁר לַפַּלְטְרִין שֶׁל הָאַלְמָוֶת…?

אֲבָל הֲבֶאֱמֶת וּבְתָמִים

הִנְּךָ סָבוּר, כִּי בִ“גְדוֹלוֹת” כָּאֵלֶּה

אֲשֶׁר הֻשְּׂגוּ מִתּוֹךְ צָמָא לוֹהֵט

אֶל הָאַלְמָוֶת שֶׁל עַמּוּד פְּאֵר –

כִּי בִ“גְדוֹלוֹת” כָּאֵלֶּה יֵשׁ קֻרְטוֹב

שֶׁל גֹּדֶל אֲמִתִּי?

וְהֵן מִי שֶׁבְּעֹמֶק נִשְׁמָתוֹ

יוֹקֵד יְקוֹד אֱמֶת שֶׁל הַנִּשְׂגָּב –

גַּם בְּלִי זֵרוּז, בְּלִי כָל גֵּרוּי שֶׁהוּא

מִצַּד הָעַמּוּדִים הַמְּפֹאָרִים

יַחְתֹּר, יַעְפִּיל, וְאִם תִּשְׂחַק שְׁעָתוֹ

אַף גַּם יִכְבּוֹשׁ שִׂיאִים וּמֶרְחַקִּים…

אַגַּב, הֵן רֹב רֻבָּם שֶׁל בְּנֵי אָדָם

אָמְנָם חוֹמְדִים מְאֹד מַצְּבוֹת פְּאֵר

אֲבָל אֶת נוֹחוּתָם הֵם אוֹהֲבִים יוֹתֵר

וּבִלְבָבָם חָרוּת אוֹתוֹ פִּתְגָּם יָדוּעַ

(אָמְנָם קְצָת בְּשִׁנּוּי): "אֱהַב עַמּוּד פְּאֵר,

אֱהַב מַצֶּבֶת שַׁיִשׁ מַעֲשֶׂה אֳמָן,

אַךְ מִכֻּלָּם אֱהַב אֶת נוֹחוּתֶךָ…"

שֶׁכֵּן יָדוּעַ, כִּי הָעַמּוּדִים

תּוֹבְעִים גַּם קָרְבָּנוֹת מְסֻיָּמִים,

וְהָאָדָם בְּכָל אֵשׁ תְּשׁוּקָתוֹ

אֶל מַצֵּבַת הַפְּאֵר אֲשֶׁר תְּרוֹמְמֶנּוּ

עַל כָּל אֶחָיו הָאֲהוּבִים,

יַרְבֶּה לִשְׁקֹל, אִם אֵין שְׂכַר הָעַמּוּד

יוֹצֵא בְּהֶפְסֵדוֹ שֶׁל הַקָּרְבָּן…

אַךְ לוּ בִמְקוֹם כָּל עַמּוּדֵי הַהוֹד

לִמְפָאֲרֶיהָ, לִבְחִירֶיהָ,

הָיְתָה הָאֱנוֹשׁוּת מַצֶּגֶת

לִמְחַלְּלֶיהָ עַמּוּדי קָלוֹן,

כִּי אָז הָיְתָה מוֹכַחַת בּאֱמֶת

שֶׁזִּיק תְּבוּנָה עוֹדֶנּוּ מְהַבְהֵב

בְּתוֹךְ מוֹחָהּ הַמִּתְנַוֵּן…

שֶׁכֵּן הַפַּחַד מֵעַמּוּד קָלוֹן

גָּדוֹל הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵהַתְּשׁוּקָה

לְעַמּוּדֵי כָבוֹד… וְאָנָּא סְלַח לִי

שֶׁהֶאֱרַכְתִּי כַךְ בִּפְתִיחָתִי;

כִּי הֵן בְּעֶצֶם לְהַתְחִיל יָכֹלְתִּי

יָשָׁר מִכָּאן… יָשָׁר מֵהֶם… כְּלוֹמַר

מִשְּׁלשֶׁת עַמּוּדֵי קָלוֹן

אֲשֶׁר הָאֱנוֹשׁוּת חַיֶּבֶת לְהָקִים

לְאוֹת וּלְזִכָּרוֹן לַדּוֹר וְלַדּוֹרוֹת…

אַךְ מַה תַּבִּיט בְּתִמָּהוֹן כָּזֶה,

מַה תִּסְתַּכֵּל בִּי בִּמְבוּכָה?

אוּלַי הִנְּךָ חוֹשֵׁשׁ שֶׁאֵיזֶה בֹרֶג

נִפְגַּם קִמְעָא בַּמַּנְגָּנוֹן שֶׁלִּי?

וּבֶאֱמֶת, כֵּיצַד אוּכַל אֲנִי,

אִישׁ יְהוּדִי שֶׁשְּׁכֹל, יְתוֹם, אַלְמוֹן,

בָּאוּהוּ כְּתֻמָּם,

הִשְׁקוּהוּ, הִלְעִיטוּהוּ לְשָׁכְרָה

כָּל רוֹשׁ כּוֹסָם –

כֵּיצַד אוּכַל אֲנִי, פָּלִיט אֻמְלָל,

לִתֵּן דַעְתִּי עַל עִנְיָנִים כָּאֵלֶּה,

כְּאִלּוּ לֹא נוֹתְרוּ לִי דְאָגוֹת

מִלְּבַד אֵל עַמּוּדֵי הַהַשְׁמָצָה?

חֲשׁוֹב מַה שֶּׁתַּחְשׁוֹב, אַךְ אֵין דֳּמִי לִי

מֵעַמּוּדֵי הַהַשְׁמָצָה הָאֵלֶּה!

כְּמוֹ שְׁפוּדִים מְלֻבָּנִים

יְלַהֲטוּנִי, יִדְקְרוּנִי;

כְּמוֹ שִׁנֵּי שְׁפִיפוֹן יוֹמָם וָלֵיל

יִשְּׁכוּ מֹחִי, לִבִּי, קְרָבַי,

וּכְמוֹ בֵּין עַמּוּדֵי תְלִיָּה

נַפְשִׁי הַמְסֹעָרָה, הַמְרֻתָּחָה

נִקְלַעַת, מִטַּלְטֶלֶת בֵּינֵיהֶם…

עַמּוּד אֶחָד גָּבוֹהַּ בַּשָּׁמַיִם

לָאֵלֶּה, שֶׁאֶת צֶלֶם אֱלֹהִים

מָחוּ כָּלִיל מִפַּרְצוּפָם טָמֵא;

אֲשֶׁר דַּם נְקִיִּים סָבְאוּ כְּיַיִן

מִתּוֹךְ שִׁכְרוֹן חֶמְדָּה, בְּתַעֲנוּג טֵרוּף,

בְּגַאֲוַת פְּרָאִים אוֹכְלֵי אָדָם,

אֲשֶׁר עַל שַׁיָּרָה הוֹלְכָה לָבֶטַח

לְפֶתַע הִתְנַפְּלוּ וַיַּכְרִיעוּהָ..

אֲבָל סִלְחוּ נָא לִי, פְּרָאִים אוֹכְלֵי אָדָם,

כִּי אֲדַמֶּה לָכֶם אֶת הַטְּמֵאִים הָהֵם,

אֶת “עַם הַמְשׁוֹרְרִים וְהַהוֹגִים!”

עַמּוּד שֵׁנִי לָאֵלֶּה, שֶׁלֹּא תֵכֶף

אֶל סְעֻדַּת הַתֹּפֶת הִצְטָרְפוּ,

וְרַק לִקְרַאת עוֹרְכֵי הַזֶּבַח

כְּמוֹ קְרוּאִים צְנוּעִים וּמְנֻמָּסִים

הִצְטַחֲקוּ בְּנֹעַם וּבְחֵן;

אֲבָל בִּרְמוֹז לָהֶם הַמִּפְלָצוֹת

כִּי לְרָצוֹן לָהֶם, שֶׁיִּלְעֲטוּ

גַּם הָאוֹרְחִים מֵהָאָדֹם הַזֶּה,

לֹא הִסְּסוּ הַלָּלוּ, הַצְּנוּעִים,

הָעֲדִינִים, הַמְּנֻמָּסִים,

מִלְּהִתְרַצוֹת לִמְאָרְחֵיהֶם

בְּדַם אִשָּׁה וָטָף, בָּחוּר וָשָׂב,

וַיִּגְמְעוּ אוֹתוֹ גַם הֵם פְּלָגִים פְּלָגִים,

וַיְעַלְּעוּ אוֹתוֹ גַם הֵם בְּשִׁכָּרוֹן…

וְהַשְּׁלִישִׁי, עַמּוּד קָלוֹן שְׁלִישִׁי – – –

אֲהָהּ, בַּהֲגוֹתִי בוֹ, בַּשְּׁלִישִׁי

פִּי שֶׁבַע תִּתְעַבֶּה הַחֲשֵׁכָה

הָאוֹפְפָה נַפְשִׁי…

שֶׁכֵּן זֶה הַשְּׁלִישִׁי הֵן לֹא נוֹעַד

לָאֵלֶּה שֶׁגֵּרְדוּ בְּפַרְהֶסְיָא

וְתוֹךְ הִתְפָּאֲרוּת וָרַהַב

אֶת צֶלֶם אֱלֹהִים מִפַּרְצוּפָם;

גַּם לֹא לָאֵלֶּה שֶׁאוֹתוֹ טִשְׁטֵשׁוּ

מִמֹּרֶךְ־לֵב וְאָנֹכוּת נִקְלָה;

כִּי אִם לָאֵלֶּה שֶׁבִּזְרַקּוֹרִים

בַּאֲלָפִים וּבִרְבָבוֹת

שֶׁל זְרַקּוֹרִים שׁוֹפְעֵי אוֹרָה

הִזְרִיחוּ וְהֵאִירוּ וְהִבְלִיטוּ

אֶת צֶלֶם אֱלֹהִים שֶׁבִּפְנֵיהֶם,

לֵאמֹר: ירְאֶה נָא הָעוֹלָם כֻּלּוֹ

מַה מַּזְהִירִים וּמַה קּוֹרְנִים פָּנֵינוּ

מִזֹּהַר וּמִטֹּהַר עִלָּאִי…

שֶׁהֶעֱרוּ בְּהִמְנוֹנֵי פְּלָאִים,

בְּמִזְמוֹרִים עַזִּים וּמַקְסִימִים,

עָצְמַת כִּסּופֵיהֶם הַנַּעֲלים

לַדְּרוֹר, לָאוֹר, לַצֶּדֶק, לָאֱמֶת,

לְאַהֲבַת אָדָם…

אֲבָל מֵרֹב הַזֹּהַר הַשּׁוֹפֵעַ

הֻכּוּ, הָהּ, עֵינֵיהֶם בַּסַּנְוֵרִים

עַד בְּלִי רְאוֹת אֶת אוֹקְיָנוֹס־הַדָּם

שֶׁל עַם נִטְבָּח עַל כָּל הַמִּזְבְּחוֹת…

אֲבָל מֵעֹצֶם הִמְנוֹנֵי הַחֹפֶשׁ

לָקוּ, הָהּ, אָזְנֵיהֶם בַּאֲטִימוּת

עַד בְּלִי הַקְשֵׁב אֶת סַעֲרוֹת הַנֶּהִי

שֶׁל עַם נִשְׂרָף, נֶחְנָק, נִקְבָּר חַיִּים…

*

אַךְ מַה לְּךָ לוֹטֵשׁ עֵינֵי תְמִיהָה?

מַה תֶּרֶב תִּתְבּוֹנֵן בִּי בִּמְבוּכָה?

אֵין זֹאת, כִּי מַשֶּׁהוּ מִמְּבוּכָתִי

הֶאֱצַלְתִּי גַם עָלֶיךָ… וְאָמְנָם

אֲנִי מְאֹד מְאֹד נָבוֹךְ…

שֶׁכֵּן זֶה הָעִנְיָן, עִנְיַן הָעַמּוּדִים,

הוּא מְסֻבָּךְ יוֹתֵר מֵהַמְּשֹׁעָר,

רֵאשִׁית הֲלֹא בָרוּר, כִּי עֲלֵיהֶם

לִהְיוֹת בְּנֵי מְמַדִּים כָּאֵלֶּה

אֲשֶׁר אֶת עֶצֶם הַפְּשָׁעִים יַזְכִּירוּ

וְאִם כִּי גַם רַק זִכָּרוֹן קָלוּשׁ;

אֲבָל גַם בִּהְיוֹתָם בִּזְעֵיר אַנְפִּין,

גַּם אָז הַפִּירַמִידָה שֶׁל חֵיאוֹפְּס

תִּהְיֶה רַק כֶּחָגָב לְעֻמָּתָם…

וְאֵי אַרְדִּיכָלִים, חַכְמֵי בִנְיָן,

אֲשֶׁר יוּכְלוּ מִפְעַל כָּזֶה בַּצֵּעַ?

שֵׁנִית: עַל כָּל עַמּוּד לִהְיוֹת נִפְלֶה

מֵחֲבֵרָיו בַּגֹּדֶל וּבַתֹּאַר

כְּשֵׁם שֶׁנִּבְדָּלִים גַּם הַפְּשָׁעִים

אֲשֶׁר פָּשְׁעוּ הָהֵם, אֲשֶׁר קְלוֹנָם

הָעַמּוּדִים יַבִּיעוּ לַדּוֹרוֹת…

אַךְ גַּם הַסְּעִיף הַזֶּה, שֶׁלִּכְאוֹרָה

כֹּה קַל אוֹתוֹ לִפְתּוֹר, מַכְבִּיד עָלַי

כְּהַרְרֵי עוֹלָם… מַמָּשׁ עוֹכֵר מֹחִי,

מַדְלִיחַ אֶת צְלִילוּת דַּעְתִּי,

וְכַאֲשֶׁר אַתְחִיל עָלָיו לַחֲשׁוֹב

מִשְׁתּוֹלְלָה בִי עִרְבּוּבְיָה כָזֹאת

עַד כִּי נִבְצַר מִמֶּנִּי לְהַבְחִין

בֵּין שְׁלשֶׁת הַסּוּגִים שֶׁל הַפְּשָׁעִים,

בֵּין שְׁלשֶׁת הַמִּינִים שֶׁל הַפּוֹשְׁעִים…

שְׁלִישִׁית: הַבַּעֲיָה שֶׁל הַמָּקוֹם,

כְּלוֹמַר, הֵיכָן הַצֵּג הָעַמּוּדִים?

וְאִם גַּם קַל, בְּעֵרֶךְ, לְהַחְלִיט

עַל שְׁנֵי הָעַמּוּדִים הָרִאשׁוֹנִים,

שֶׁל זוֹלְלֵי אָדָם וּגְרוּרֵיהֶם,

הֵן הַשְּׁלִישִׁי, עַמּוּד הַמִּתְעַלְּמִים,

גּוֹרֵם קְשָׁיִים אֲשֶׁר לֹא יְתֹאָרוּ…

כִּי בְנוֹגֵעַ לוֹ הֵן הַשְׁאֵלָה

שֶׁל הַמָּקוֹם לוֹבְשָׁה צוּרָה אַחֶרֶת,

אַחֶרֶת לְגַמְרֵי; כְּלוֹמַר, לֹא זֹאת

הִיא הַשְּׁאֵלָה: הֵיכָן לְהַעֲמִידוֹ,

אַךְ הַשְּׁאֵלָה הִיא זֹאת: אֵי לֹא לְהַעֲמִידוֹ?

כִּי אֵין כִּמְעַט מָקוֹם בָּאָרֶץ

אֲשֶׁר לֹא הִתְעַלְּמוּ שׁם מֵעָנְיֵנוּ.

אֲשֶׁר שָׁם עַל דָּמֵינוּ לֹא עָמָדוּ…

אֲבָל, חַיֶּיךָ, לָמָּה וְעַל מָה

כֹּה תְעַקֵּם אֶת פַּרְצוּפֶךָ?

הַאִם בּוֹכֶה אַתָּה אוֹ מְחַיֵּךְ,

אוֹ סְתָם כָּכָה עוֹשֶׂה הַעֲוָיוֹת?…

אִם כֵּן, מוּטָב, אָחִי, שֶׁתְּבַקֵּשׁ

אֶת הַמֶּלְצַר לָתֵת לִי לְגִימָה,

אַךְ מֵהַמַּר, הַמָּר… מֵהַשּׂוֹרֵף…

אַגַּב אֲשֶׁר לָעַמּוּדִים – אוּלַי

טָעִיתִי בְּחֶשְׁבּוֹן, וְכָל הָעֵסֶק

אֵינוֹ שָׁוֶה גַם בַּחֲצִי מַבּוּל…

אֲבָל הֵיכָן, הֵיכָן אוֹתוֹ לוֹקְחִים?

הֵיכָן לוֹקְחִים אֶת הַמַּבּוּל?…

ב' מרחשון תש"ד


 

אָמְנָם קָשֶׁה… (משיחתו של פליט)    🔗

"אָכֵן צָדַק אוֹתוֹ סוֹפֵר חָרִיף:

קָשֶׁה, הָהּ, יְהוּדִי לִהְיוֹת!

מְאֹד, מְאֹד קָשֶׁה…

הַגַּע בְּעַצְמְךָ: יָמִים לְלֹא מִסְפָּר

שָׁקוּעַ דִּמְיוֹנִי רַק בְּנָקָם,

כְּלוֹמַר בַּהֲזָיוֹת לְלֹא כָל רֶסֶן,

בַּאֲרִיגָה סְבוּכָה וּמְסֻבָּכָה

שֶׁל כָּל מִינֵי זְוָעוֹת וּבַלָּהוֹת

אֲשֶׁר אֶשְׁפֹּךְ כִּמְטַר גָּפְרִית וָאֵשׁ

עַל הַחֶלְאָה הַהִיא, חֶרְפַּת אָדָם וָחָי

(גַּם שְׁמָם אֵינִי יָכוֹל לָשֵׂאת עַל שִׂפְתוֹתַי!),

וּפֶתַע מִתְחַוֵּר לִי, כִּי לָרִיק

כָּל יְגִיעִי… הַאֵין זֶה מְבַדֵּחַ?

וְאֵיךְ זֶה נִתְחַוֵּר לִי? שְׁמַע וּצְחַק:

מַעֲשֶׂה בְּכֶלֶב וְחָתוּל…

בְּשׁוֹטְטִי בְיוֹם מִן הַיָּמִים

עַל שְׂפַת הַיָּם, אָחוּז כֻּלִי

בְּרֶשֶׁת תָּכְנִיּוֹת מְפֻתָּלוֹת

שֶׁל גְּמוּל צוֹדֵק לָאֲרוּרִים

(הֵן בְּעֶטְיָן שֶׁל אֵל הַהֲזָיוֹת

לִשְׁתּוֹת וְלֶאֱכֹל שָׁכַחְתִּי,

לֹא כָל שֶׁכֵּן, שֶׁזֶּה מִזְּמַן נִטַּל

מִמֶּנִּי טַעַם שֶׁל שֵׁנָה)

פָּלְחָה פִּתְאֹם אָזְנִי צְרִיחַת אֵימִים;

וּבְהַפְנוֹתִי רָאשִׁי, רָאִיתִי כֶּלֶב

גָּדוֹל, עַז נֶפֶשׁ, רָץ עַל הַטַּיֶּלֶת

וּבֵין שִׁנָּיו חָתוּל… וְזֹאת לָדַעַת

כִּי אֵין אֲנִי אוֹהֵד הַחֲתוּלִים…

אֲבָל בְּרֶגַע זֶה הַכֹּל שָׁכַחְתִּי,

וְהצְרִיחָה אֲשֶׁר דָּמִי הִקְפִּיאָה

נָסְכָה בִי לְפִתְאֹם גַּל אוֹן וָמֶרֶץ

וָאֶשְׂתָּעֵר עַל הַטּוֹרֵף…

הַלָּז בָּרַח, אֲנִי רוֹדֵף אַחֲרָיו,

זוֹרֵק בּוֹ כָל הַבָּא לַיָּד: חָצָץ,

צְדָפִים, מְלוֹא חָפְנַיִם חוֹל,

וְאַחַר כַּךְ, מֵרֹב הַהִתְרַגְּשׁוּת,

גַּם אֶת מַקְלִי וְכוֹבָעִי,

עַד כִּי סוֹף סוֹף הִשְׁלִיךְ טַרְפּוֹ מִפִּיו…

אַךְ הֶחָתוּל כְּבָר לֹא הִשְׁמִיעַ קוֹל,

רַק עַל הַחוֹל, אֲשֶׁר הֶאְדִּים תַּחְתָּיו

פִּרְכֵּס עוֹד רֶגַע קַל וְלֹא יָסַף…

וְכָל הַיּוֹם הַהוּא רָדַף אַחֲרַי, עִנַּנִי

מַרְאֵהוּ שֶׁל הַחַי הַמְפַרְכֵּס…

עַכְשָׁו צֵא וַחֲשֹׁב: הַאִישׁ כָּמוֹנִי

אֲשֶׁר חוֹנַן בְּמִין מִבְנֶה כָזֶה

(מִבְנֵה הַנֶּפֶשׁ, כְּמוּבָן,

וּכְלָל לֹא אֵעָלֵב, אִם תְּכַנֵּהוּ

בְּשֵׁם יָאֶה לוֹ: רִכְרוּכִי!),

הַאִישׁ כָּמוֹנִי מְסֻגָּל לִנְקוֹם?

לֹא כָל שֶׁכֵּן נָקָם אֲשֶׁר יִשְׁוֶה

וְלוּ גַם רַק בְּחֵלֶק הָרְבָבָה,

לַמּוֹרָאוֹת הָהֵם אֲשֶׁר הִדְלִיקוּ

בְּנִשְׁמָתִי הָאֵשׁ שֶׁלֹּא תִכְבֶּה…

עַל כָּל פָּנִים הֻבְרַר לִי בְּהֶחְלֵט

כִּי כָל הַהֲזָיוֹת שֶׁלִּי הֵן הֶבֶל,

וְכִי בְּבוֹא אֵלַי יְלֵל עוֹלָל

(וְאִם הוּא גַם מִשְּׁגַר הַצִּפְעוֹנִים)

יָדַי תּרְפֶּינָה וְלִבִּי יֵרַךְ…

אָכֵן קָשֶׁה, הָהּ, יְהוּדִי לִהְיוֹת,

מְאֹד מְאֹד קָשֶׁה…"

וְהַפָּלִיט

נָעַץ עֵינָיו בָּאֹפֶק, שָׁם הִוְרִיד

מִפְרָשׂ רָחוֹק מִתַּחַת עַנְנֵי

זָהָב וָדָם שֶׁל הַשְּׁקִיעָה.

לְרֶגַע עֲזָבַנִי, הִתְקָרֵב

אֶל הַגַּלִּים מַמָּשׁ וְלֹא הִרְגִּישׁ

בְּלַחֲכָם אֶת נְעָלָיו

וּמִכְנָסָיו הַמְּרֻפָּטִים.

כֹּה יַעַשׂ מִדֵּי פַעַם בִּרְאוֹתוֹ

עָשָׁן סְפִינָה מַכְחִיל,

אוֹ הַבְהָקַת מִפְרָשׂ בַּמֶּרְחַקִים.

זֶה חֳדָשִׁים רַבִּים הוּא בָא יוֹם יוֹם

אֶל שְׂפַת הַיָּם בַּבֹּקֶר וּבַלֵּיל

בְּלִי לֵב לָשִים לַגֶּשֶׁם הַנִּתָּךְ

וְלֹא לְלַהַט רוּחַ הַקָּדִים,

וְאֶל הָאֹפֶק כִּמְרֻתָּק יַבִּיט

כְּאלּוּ יְחַכֶּה לְרֶמֶז וּבְשׂוֹרָה…

כְּאֵלּוּ מִישֶׁהוּ מֵחֲמוּדָיו,

אֲשֶׁר נִסְפּוּ בְאֵשׁ הַכִּבְשָׁנִים,

עָלוּל עוֹד לְהוֹפִיעַ מֵאַחֲרֵי

הָעֲרָפֶל, מִיַּרְכְּתֵי עוֹלָם…

אֲבָל הִנֵּה כָבוּ הָעֲנָנִים;

קָדַר הָאֹפֶק; וֶרֶד הַמִּפְרָשׂ

הָפַךְ חִוֵּר־קָלוּשׁ, עֻמַּם, טֻשְטַשׁ,

עַד כִּי נִבְלַע בָּאַפְלוּלִית.

וְהַפָּלִיט נִגַּשׁ אֵלַי שֵׁנִית,

וּבְשִׁבְתּוֹ כְּפוּף־רֹאשׁ, עֲצוּם־עֵינַיִם,

שָׁתַק שְׁתִיקָה מְמֻשָּׁכָה, כְּמוֹ

עִכֵּל בְּמַעֲמַקָּיו אֶת הַמַּרְאוֹת

אֲשֶׁר נִגְלוּ לוֹ מֵאַחֲרֵי מָסַךְ

הָעֲנָנִים שֶׁל הַשְּׁקִיעָה…

פִּתְאֹם נֵעוֹר, חִיֵּךְ חִיּוּךְ נָבוֹךְ,

וּכְאִלּוּ לֹא הִפְסִיק כְּלָל שִׂיחָתוֹ

פָּתַח שֵׁנִית: "אַךְ מֵאִידָךְ –

כְּלוּם גּוֹי לִהְיוֹת נָקֵל יוֹתֵר?

אָמְנָם בִּכְלָל קָשֶׁה, קָשֶׁה לִהְיוֹת…

קָשֶׁה לִהְיוֹת בְּעוֹלָמֵנוּ זֶה…

אֲבָל כֵּיוָן שֶׁנִּגְזְרָה גְזֵרָה

כְּמַאֲמַר חֲזַ"ל: “עַל כָּרְחֲךָ…”

כְּלוֹמַר עַל כָּרְחֲךָ אַתָּה הוֹיֶה,

הֲרֵי מִתְעוֹרְרָה הַשְּׁאֵלָה:

כְּלוּם גּוֹי לִהְיוֹת נָקֵל יוֹתֵר?

הֵן חַלְחָלָה מַמָּשׁ אוֹתִי אוֹחֶזֶת

לַמַּחֲשָׁבָה, לִהְיוֹת שַׁיָּךְ אַף רֶגַע

לְ’עַם הַמְשׁוֹרְרִים וְהַהוֹגִים',

אַךְ אִם נִבְדֹּק קְצָת גַּם הָאֲחֵרִים

אֶת הָאֻמּוֹת הַמֻּחְזָקוֹת הוֹגְנוֹת –

הַאִם גַּם אָז נוֹסִיף לִהְיוֹת בְּטוּחִים

כִּי גוֹי לִהְיוֹת קָשֶׁה פָּחוֹת?

הַאִם אֶרְצֶה אַף רֶגַע קַל לִהְיוֹת

אִישׁ פּוֹלָנִי, אוֹ אִישׁ אוּקְרַאִינִי,

שֶׁלֹּא רַק נִמְנְעוּ מִתֵּת מַחֲסֶה

לָאֻמְלָלִים, דְּלוּקֵי פְּרִיצֵי־חַיּוֹת,

כִּי־אִם גַּם בְּשִׂמְחָה אוֹתָם הָדְפוּ

לְלוֹעַ זְאֵבִים מִשְׁתּוֹלְלִים?

אֲבָל אִם גַּם נָעִיף מַבָּט לְמַעְלָה,

כְּלוֹמַר, אֶל הָאמּוֹת הַמֻּפְלָגוֹת

בְּכָל מִינֵי מִדּוֹת טוֹבוֹת,

אִם, לְמָשָׁל, נִקַּח הַגֶּ’נְטֶלְמֶנִים,

יוֹשְׁבֵי הָאִי, כְּלִילֵי הַהֲגִינוּת,

אוֹ אֶת הַיַּנְקִים שׁוֹחֲרֵי הַדְּרוֹר –

הַאִם יָכֹל הָיִיתִי בְּלִי בוּשָׁה

לוֹמַר, כִּי בֵן אֲנִי, אוֹ אָח לָאֵלֶּה,

לַמֻּשְׁלָמִים, לַהֲגוּנִים הָאֵלֶּה,

אֲשֶׁר עֵת עַם שָׁלֵם נֶעֱקַד, נִטְבַּח,

עָשׂוּ עַצְמָם חֵרְשִׁים, עִוְרִים, אִלְּמִים,

וְאִם גַּם לֹא בֵרְכוּ עַל הַשְּׁחִיטָה

(עַל כָּל פָּנִים לֹא בְּקוֹל רָם)

אַךְ עַל הַדָּם עָמְדוּ הֵם, גַּם עָמָדוּ…

לֹא, יְדִידִי! מֻכְרָח אֲנִי לוֹמַר

כִּי לְאַחֵר תְּהִיָּה עַל הָעִנְיָן

אֲנִי חוֹזֵר בִּי מִדַּעְתִּי קוֹדֶמֶת

וְלֹא צָדַק אוֹתוֹ סוֹפֵר חָרִיף!

אָמְנָם קָשֶׁה לִהְיוֹת גַם יְהוּדִי,

אַךְ גּוֹי לִהְיוֹת קָשֶׁה הַרְבֵּה יוֹתֵר…


אלול, תש"ה.


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47902 יצירות מאת 2670 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20429 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!