בַּלַּיְלָה שׁוֹחֵר הַיַּנְשׁוּף הָרָשָׁע לַטֶּרֶף, וּבַיּוֹם הוּא מִתְחַבֵּא. אוֹמְרִים, שֶׁבַּיּוֹם עֵינָיו כֵּהוֹת, כִּבְיָכוֹל, וְעַל־כֵּן יִתְחַבֵּא. וּלְפִי דַעְתִּי, אִלּוּ גַם הֵיטִיב לִרְאוֹת, גַּם אָז אִי־אֶפְשָׁר הָיָה לוֹ לְהֵרָאוֹת בְּשׁוּם מָקוֹם – עַד כְּדֵי כָּךְ קָנָה לְעַצְמוֹ אוֹיְבִים רַבִּים בְּמַעֲשֵׂי הֶחָמָס שֶׁלּוֹ.
פַּעַם הִתְהַלַּכְתִּי לִי בְּשׁוּלֵי הַיַּעַר. כֶּלֶב־הַצַּיִד הַקָּטָן שֶׁלִּי, מִגֶּזַע סְפַּנִיאֵל, וּשְׁמוֹ וְכִנּוּיוֹ מְחֻתָּן, הֵרִיחַ מַשֶּׁהוּ בַּעֲרֵמַת זְרָדִים גְּדוֹלָה. שָׁעָה אֲרֻכָּה הִתְרוֹצֵץ מְחֻתָּן בִּנְבִיחָה מִסָּבִיב לַעֲרֵמָה וְלַסּוֹף הֶחְלִיט בְּנַפְשׁוֹ לַחְדֹּר לְתוֹכָהּ.
– חֲדַל! – פָּקַדְתִּי – זֶה קִפּוֹד.
כָּךְ מְחֻנָּךְ אֶצְלִי הַכֶּלֶב: אִם אַגִּיד “קִפּוֹד”, יֶחְדַל מִצֵידוֹ.
אוּלָם הַפַּעַם לֹא צִיֵּת לִי מְחֻתָּן וְהִתְנַפֵּל בַּחֲמַת־זַעַם עַל הָעֲרֵמָה וְאַף מָצָא תַּחְבּוּלָה לַחְדֹר לְתוֹכָהּ.
– בְּוַדַּאי, קִפּוֹד, – אָמַרְתִּי אֹמֶר בְּלִבִּי.
וּלְפֶתַע פִּתְאֹם, מִן הָעֵבֶר הַשֵּׁנִי שֶׁל הָעֲרֵמָה, שֶׁאֵלֶיהָ חָדַר מְחֻתָּן, חָרַג אֶל הָאוֹר יַנְשׁוּף, גְדָל־אָזְנַיִם וּבַעַל מִדּוֹת עֲצוּמוֹת וְעֵינֵי־חֲתוּלִים גְדוֹלוֹת לוֹ.
יַנְשׁוּף לְאוֹר הַיּוֹם – זֶהוּ מְאֹרָע כַּבִּיר בְּעוֹלַם הָעוֹף. יֵשׁ וּבִימֵי הַיַּלְדוּת נִקְרֵיתִי לְחֶדֶר אָפֵל – וּמַה לֹא נִרְאָה אָז לְעֵינַי מִן הַזָּוִיּוֹת הַחֲשֵׁכוֹת? וְעַל הַכֹּל יָרֵאתִי אֶת הַשֵּׁד. מוּבָן שֶׁשְּׁטֻיּוֹת הֵן, וְאֵין שׁוּם שֵׁד עוֹמֵד מוּל הָאָדָם. אֲבָל אֵצֶל הַצִּפֳּרִים, לְדַעְתִּי, יֵשׁ וָיֵשׁ שֵׁד – הֲלֹא הוּא הָרוֹצֵחַ הַלֵּילִי, הַיַּנְשׁוּף. וּכְשֶׁהֵגִּיחַ הַיַּנְשׁוּף מִתּוֹךְ הָעֲרֵמָה, הָיָה זֶה בִּשְׁבִיל הַצִּפֳּרִים, מַמָּשׁ כְּאִלּוּ נִרְאָה בְּעוֹלָמֵנוּ אָנוּ הַשֵּׁד.
עוֹרֵב יְחִידִי עָבַר בִּיעָף בְּשָׁעָה שֶׁהַיַּנְשׁוּף, הַמִּתְכַּוֵץ, חָמַק אֲחוּז פַּחַד מִן הָעֲרֵמָה אֶל מִתַּחַת לָאַשּׁוּחַ הַקָּרוֹב. הָעוֹרֵב רָאָה אֶת הָרוֹצֵחַ, עָמַד לוֹ בְּרֹאשׁ הָאַשּׁוּחַ וְקָרָא בְּקוֹל מְיֻחָד בְּמִינוֹ:
– קְרַע!
כַּמָּה נִפְלָא הַדָּבָר אֵצֶל הָעוֹרְבִים! לְכַמָּה מִלִּים זָקוּק הָאִישׁ, וְאִלּוּ אֶצְּלָם רַק מִלָּה אַחַת “קְרַע” לְכָל הַמִּקְרִים, וּבְכָל מִקְרֶה וּמִקְרֶה הֲרֵי מִלָּה זוֹ בַּת שָׁלשׁ הָאוֹתִיּוֹת יֵשׁ לָהּ מַשְׁמָעוּת שׁוֹנָה, הוֹדוֹת לַצִּבְיוֹן הַשּׁוֹנֶה שֶׁל הַצְּלִיל. בַּמִּקְרֶה שֶׁלָּנוּ הָיָה טַעְמוֹ שֶׁל הַ“קְרַע” כְּאִלּוּ קָרָאנוּ אֲנַחְנוּ בְּבֶהָלָה:
– שֵׁ–ד מִ–שַּׁ–חַ–ת!
אֶת הַהֲבָרָה הָאֲיֻמָּה קָלְטוּ קֹדֶם־כֹּל הָעוֹרְבִים הַקְּרוֹבִים, וּבְשָׁמְעָם אוֹתָהּ, חָזְרוּ עָלֶיהָ. וְהָרְחוֹקִים יוֹתֵר, בְּשָׁמְעָם אוֹתָהּ, שׁוּב חָזְרוּ עָלֶיהָ, וְכָךְ בְּמֶשֶׁךְ רֶגַע אֶחָד הִגִּיעָה לַהֲקָה עֲצוּמָה, עָנָן כָּבֵד שֶׁל עוֹרְבִים בִּצְעָקָה: “שֵׁד!” וְדָבְקוּ כֻּלָּם לָאַשּׁוּחַ, הָחֵל מֵעֲנָפוֹ הָעֶלְיוֹן וְעַד לַתַּחְתּוֹן.
מִשֶּׁשָּׁמְעוּ עַל הַמְּהוּמָה בְּעוֹלַם הָעוֹרְבִים, הִגִּיעוּ מִכָּל הַעֲבָרִים צִפֳּרֵי הַקָּאָק הַשָּׁחוֹר עִם הָעֵינַיִם הַלְּבָנוֹת, הָעוֹרְבָנִים הַשְּׁחוּמִים עִם הַכְּנָפַיִם הַכְּחֻלּוֹת, הַזְּהָבִיּוֹת הַצְּהֻבּוֹת־בְּהִירוֹת כִּמְעַט כְּצֶבַע הַזָּהָב. לֹא הִסְפִּיק הַמָּקוֹם לְכֻלָּם עַל גַּבֵּי הָאַשּׁוּחַ וְגַם עֵצִים סְמוּכִים רַבִּים כִּסּוּ הַצִּפֳּרִים וַחֲדָשִׁים הוֹסִיפוּ וּבָאוּ: חַכְלִיל־הֶחָזֶה, הַיַּרְגָּזִי, הַיְּרוֹקִית וְעוֹד.
אוֹתָהּ שָׁעָה לֹא הֵבִין עוֹד מְחֻתָּן, כִּי הַיַּנְשׁוּף גָּח מִזְּמַן מִתּוֹךְ הָעֲרֵמָה וְנֶחְבָּא עַל־יַד הָאַשּׁוּחַ וְהוֹסִיף לִנְהֹם שָׁם וּלְחַטֵּט בָּהּ. הָעוֹרְבִים וְכָל שְׁאָר הַצִּפֳּרִים הִבִּיטוּ אֶל הָעֲרֵמָה, כֻּלָּם חִכּוּ לִמְחֻתָּן, שֶׁיִּקְפֹּץ וִיגָרֵשׁ אֶת הַיַּנְשׁוּף מֵאַחֲרֵי הָאַשּׁוּחַ, וְאוּלָם מְחֻתָּן הִתְעַסֵּק שָׁם – וְהָעוֹרְבִים – קָצְרָה רוּחָם וְצָעֲקוּ מִלָּה אַחַת:
– קְרַע!
בְּמִקְרֶה זֶה מַשְׁמָעוּתָהּ הָיְתָה פְּשׁוּטָה:
– פֶּתִי!
וְלִבְסוֹף, מִשֶּׁהִרְגִּישׁ מְחֻתָּן בָּעִקְּבוֹת הָרַעֲנַנִים וְהִתְפָּרֵץ מִן הָעֲרֵמָה וָהָלְאָה, הִבְחִין בַּעֲקֵבוֹת וְרָץ אֶל הָאַשּׁוּחַ, קָרְאוּ שׁוּב כָּל הָעוֹרְבִים פֶּה אֶחָד:
– קְרַע!
וְהַפַּעַם הִתְכַּוְנוּ לוֹמַר:
– נָכוֹן הַדָּבָר!
וּכְשֶׁקָּפַץ הַיַּנְשׁוּף וְיָצָא מֵאַחֲרֵי הָאַשּׁוּחַ וְנִשְׁעַן עַל כְּנָפוֹ, שׁוּב צָרְחוּ הָעוֹרְבִים:
– קְרַע!
וְהַפַּעַם מַשְׁמַע:
– תִּפְשׂוּהוּ!
כָּל הָעוֹרְבִים הִתְרוֹמְמוּ מֵעַל הָעֵץ, וְאַחֲרֵי הָעוֹרְבִים כָּל הַקָּאַק, הָעוֹרְבָנִים, הַזְּהָבִיּוֹת, הַיַּרְגָּזִים, וְהַקִּיכְלִים, וְכֻלָּם שָׁטוּ כְּעַב־עָנָן בְּעִקְבוֹת הַיַּנְשׁוּף וְצָוְחוּ:
– תִּפְשׂוּהוּ, תִּפְשׂוּהוּ, תִּפְשׂוּהוּ!
שָׁכַחְתִּי לוֹמַר, כִּי בְּשָׁעָה שֶׁהַיַּנְשׁוּף נִשְׁעַן עַל כְּנָפוֹ, הִצְלִיחַ בְּכָל־זֹאת מְחֻתָּן לִנְעֹץ אֶת שִׁנָּיו הַקְּטַנּוֹת בִּזְנָבוֹ, אֶלָּא שֶׁהַיַּנְשׁוּף זִנֵּק וּמְחֻתָּן נִשְׁאַר עִם כַּמָּה נוֹצוֹת בְּשִׁנָּיו. נִרְגָז מִכִּשְׁלוֹנוֹ הִתְחִיל לִרְדֹף אַחֲרֵי הַיַּנְשׁוּף וּבַזְּמַן הָרִאשׁוֹן רָץ וָלֹא פִּגֵּר מֵאַחֲרֵי הַצִּפֳּרִים.
– נָכוֹן הַדָּבָר, נָכוֹן! – קָרְאוּ אֵלָיו כַּמָּה עוֹרְבִים.
וְכָךְ נֶעֶלְמָה מִן הָעַיִן בְּמֶרְחָק הָאֹפֶק כָּל חַשְׁרַת הַצִּפֳּרִים, וְאַף מְחֻתָּן נֶעְלַם מֵאַחֲרֵי הַמַּעַר. אֵיךְ נִסְתַּיֵּם הַכֹּל, אֵינִי יוֹדֵעַ. מְחֻתָּן חָזַר אֵלַי רַק לְאַחַר שָׁעָה כְּשֶׁנּוֹצוֹת הַיַּנְשׁוּף בְּפִיו. וְאֵין בְּיָדִי לוֹמַר דָבָר בָּרוּר: הַאִם אֵלּוּ אוֹתָן נוֹצוֹת שֶׁשָּׂרְדוּ בֵּין שִׁנָּיו, שָׁעָה שֶׁהַיַּנְשׁוּף נִשְׁעַן עַל כְּנָפוֹ, אוֹ שֶׁכַּעְסָן שֶׁל הַצִּפֳּרִים מָצָא אֶת הַיַּנְשׁוּף וּמְחֻתָּן סִיַּע לָהֶן בַּעֲשׂוֹתָן אֶת חֶשְׁבּוֹנָן עִם הַלִּסְטִים.
מַה שֵׁעֵינַי לֹא רָאוּ, אָכֵן לֹא רָאוּ, וְלַעֲשׂוֹת שֶׁקֶר בְּנַפְשְׁכֶם אֵין עִם לִבִּי.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.