אֵצֶל הַצִּפֳּרִים וְהַחַיּוֹת בַּיַּעַר יֵשׁ קוֹמוֹת מִשֶּׁלָּהֶן: הָעַכְבָּרִים חַיִּים אֵצֶל הַשָּׁרָשִׁים, לְגַמְרֵי לְמַטָּה; צִפֳּרִים שׁוֹנוֹת, כְּגוֹן זְמִירִים, בּוֹנוֹת אֶת קִנָּן מַמָּשׁ עַל פְּנֵי הַקַּרְקַע; הַקִּיכְלִי – יוֹתֵר גָּבֹהַּ, עַל הַשִּׂיחִים; צִפֳּרֵי-הַנִּקְרוֹת – הַיַּרְגָזִים וְהַיַּנְשׁוּפִים – עוֹד יוֹתֵר גָּבֹהַּ, בְּמַדְרֵגָה שׁוֹנָה עַל גַּבֵּי גֶּזַע הָעֵץ. וּלְמַעְלָה לְגַמְרֵי קוֹנִים שְׁבִיתָה הַטּוֹרְפִים: הַנֵּץ וְהַנֶּשֶׁר.
פַּעַם הִתְבּוֹנַנְתִּי וְלָמַדְתִּי בַּיַּעַר, כִּי אֶצְלָן, אֵצֶל הַחַיּוֹת וְהַצִּפֳּרִים, הָעִנְיָן עַם הַקּוֹמוֹת אֵינוֹ דּוֹמֶה לַקּוֹרֶה אֶצְלֵנוּ: אָנוּ רַשָּׁאִים לְהִתְחַלֵּף בְּקוֹמוֹת, וְאִלּוּ אֶצְלָן כָּל מִין חַי בְּהֶכְרַח בְּקוֹמָתוֹ.
בְּיוֹם צַיִד אֶחָד הִגַּעְנוּ לִשְׁדֵמָה שֶׁעֲצֵי הַלִּבְנֶה שֶׁלָּהּ הֻשְׁחֲתוּ. דָבָר זֶה קוֹרֶה הַרְבֵּה פְּעָמִים, – הַלִּבְנִים מַגִּיעִים לְגִיל יָדוּעַ וּלְאַחַר כָּךְ הֵם גּוֹוְעִים. עֵץ אַחֵר, מִשֶּׁהוּא קָמֵל, מַשִּׁיר מֵעַצְמוֹ אֶת קְלִפָּתוֹ עַל הָאָרֶץ, וּמִשּׁוּם כֵּן מַתְחִיל הַגֶּזַע הַמְעֻרְטָל לְהֵרָקֵב מַהֵר וְכָל הָעֵץ כּוֹרֵעַ וְנוֹפֵל. אוּלָם אֵצֶל הַלִּבְנֶה אֵין הַקְלִפָּה נוֹשֶׁרֶת, זוֹ קְלִפַּת-הַשְּׂרָף הַלְּבָנָה – כָּמוֹהָ כְּנַרְתִּיק בִּלְתִּי-חָדִיר לָעֵץ, וְהָעֵץ הַמֵּת עוֹמֵד יָמִים רַבִּים כְּמוֹ חַי. גַּם בְּשָׁעָה שֶׁהָעֵץ נִרְקַּב וְהַגֶּזַע הוֹפֵךְ לַקֶּמַח-רָקָב, שֶׁמַּשָּׂא הָרְטִיבוּת מַכְבִּיד עָלָיו, עוֹמֵד הַלִּבְנֶה כְּמוֹ חַי. אָכֵן, מַסְפִּיק הַדָּבָר לְנַעְנֵעַ בְּחָזְקָה עֵץ כָּזֶה, כִּי אָז הוּא נִשְׁבַּר לְבּוּלִים כְּבֵדִים וְנוֹפֵל. לְהַפִּיל עֵצִים כָּאֵלֶּה – מַעֲשֶׂה עַלִּיז הוּא, אֲבָל גַּם מְסֻכָּן: בּוּל עָץ כָּזֶה, אִם לֹא תִּזָהֵר מִפָּנָיו, עָלוּל לַחְבּוֹט חֲבָטָה הֲגוּנָה עַל רֹאשְׁךָ. וְאַף עַל פִּי כֵן אָנוּ, הַצַּיָּדִים, אֵין אֲנַחְנוּ יְרֵאִים כָּל כָּךְ, וְאִם אָנוּ נִתְקָלִים בְּלִבְנִים כָּאֵלֶּה, הִנְנוּ מִזְדָּרְזִים אִישׁ לִפְנֵי רֵעֵהוּ לְהַפִּילָם אַרְצָה.
הִנֵּה כִּי כֵן הִגַּעְנוּ לַשְּׁדֵמָה עִם לִבְנִים כָּאֵלֶּה וְהִפַּלְנוּ לִבְנֶה גָּבֹהַּ מְאֹד. בְּנָפְלוֹ, נִשְׁבַּר בַּחֲלַל הָאֲוִיר לְכַמָּה חֲלָקִים וּבְאֶחָד מֵהֶם הָיְתָה נִקְרָה, עִם קֵן שֶׁל יַרְגָּזִי. הָאֶפְרוֹחִים הַקְּטַנִּים לֹא נִפְגְּעוּ מִנְּפִילַת הָעֵץ, וְרַק שֶׁנָּפְלוּ בְּיַחַד עִם הַקֵּן אַרְצָה. הָאֶפְרוֹחִים הָעֵירֻמִּים פָּעֲרוּ פִּיּוֹתֵיהֶם הָרְחָבִים וְהָאֲדֻמִּים וְרָאוּ אוֹתָנוּ כִּרְאוֹת הוֹרֵיהֶם, צִיְּצוּ וּבִקְּשׁוּ מֵאִתָּנוּ תּוֹלָעִים. אָנוּ חָפַרְנוּ בָּאֲדָמָה, מָצָאנוּ תּוֹלָעִים, נָתַנוּ לָהֶם לִסְעוֹד אֶת הַלֵּב. הֵם אָכְלוּ, בָּלְעוּ וְשׁוּב צִיְּצוּ.
עַד מְהֵרָה בָּאוּ בְּמָעוּף הַהוֹרִים: הַיַּרְגָּזִים, בַּעֲלֵי הַלְּחָיַיִם הַלְּבָנוֹת וְהַתְּפוּחוֹת, עִם תּוֹלָעִים בַּפֶּה, אֲבָל עָמְדוּ עַל עֵצִים שֶׁבְּקִרְבַת מָקוֹם.
– שָׁלוֹם לָכֶם, יְקָרִים, – אָמַרְנוּ לָהֶם – קָרָה אָסוֹן, לֹא רָצִינוּ בָּזֶה.
הַיַּרְגָּזִים לֹא יָדְעוּ לַעֲנוֹת לָנוּ, אֲבָל הָעִקָּר הוּא, שֶׁלֹּא יָכְלוּ לְהָבִין, מַה קָרָה כָּאן: לְאָן נֶעְלַם הָעֵץ, לְהֵיכָן נֶעֶלְמוּ אֶפְרוֹחֵיהֶם.
הֵם לֹא הִתְיָרְאוּ מִפָּנֵינוּ לַחֲלוּטִין, קָפְצוּ מֵעָנָף אֶל עָנָף בִּמְבוּכָה רַבָּה.
– הִנֵּה הֵם! – הִצְבַּעְנוּ לִפְנֵיהֶם אֶל עֵבֶר הַקֵּן שֶׁעַל גַּבֵּי הַקַּרְקַע. – הִנֵּה הֵם, הַקְשִׁיבוּ, אֵיךְ הֵם מְצַיְּצִים. אֵיךְ הֵם קוֹרְאִים לָכֶם.
הַיַּרְגָּזִים לֹא שָׁמְעוּ דָבָר, הִתְרוֹצְצוּ, הָיוּ נְבוֹכִים וְלֹא אָבוּ לָרֶדֶת מַטָּה, לָצֵאת מִגְּבוּלוֹת הַקּוֹמָה שֶׁלָּהֶם.
– וְשֶׁמָּא הֵם מְפַחֲדִים מִפָּנֵינוּ? – אָמַרְנוּ אִישׁ לַחֲבֵרוֹ. – הָבָה וְנִתְחַבֵּא.
וְהִתְחַבֵּאנוּ.
לֹא! הָאֶפְרוֹחִים צִיְּצוּ, הַהוֹרִים בָּכוּ, עָפוּ, אֲבָל לְמַטָּה לֹא יָרְדוּ.
אָז נִחַשְׁנוּ וַהֲבִינוֹנוּ, כִּי אֵצֶל הַצִּפֳּרִים אֵין הָעִנְיָן כְּמוֹ אֶצְלֵנוּ, אֵין הֵן יְכוֹלוֹת לְהַחֲלִיף אֶת הַקּוֹמָה: לָהֶן נִדְמֶה פָּשׁוּט, כִּי כָּל הַקּוֹמָה עִם אֶפְרוֹחֵיהֶם נֶעֶלְמוּ.
– הֶאָח, – אָמַר אֵלַי חֲבֵרִי, – כַּמָּה פְּתַיּוֹת הֵן! צַר עֲלֵיהֶן. אֲבָל מַצְחִיק. כָּל-כָּךְ יָפוֹת, וְגַם כְּנָפַיִם לָהֶן. וְהָבֵן לֹא יָבִינוּ.
אָז לָקַחְנוּ אוֹתוֹ חֵלֶק עֵץ, שֶׁבּוֹ הָיָה הַקֵּן, שָׁבַרְנוּ אֶת חֶלְקוֹ הָעֶלְיוֹן שֶׁל עֵץ הַלִּבְנֶה הַקָּרוֹב, וְהִנַּחְנוּ עָלָיו אֶת הַחֵלֶק שֶׁבְּיָדֵנוּ, זֶה שֶׁעִם הַקֵּן, בְּאוֹתוֹ גֹבַהּ מַמָּשׁ, שֶׁבּוֹ מְצוּיָה הָיְתָה הַקּוֹמָה הַהֲרוּסָה.
וְלֹא נֶאֱלַצְנוּ לְחַכּוֹת עוֹד זְמַן רַב בְּמַחֲבוֹאֵנוּ: לְאַחַר כַּמָּה רְגָעִים פָּגְשׁוּ הַהוֹרִים הַמְאֻשָּׁרִים אֶת אֶפְרוֹחֵיהֶם.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.