חֵלֶק רִאשׁוֹן    🔗

א הֲרֵי כָאן נַצָּח    🔗

בְּעִיר זִבֶּגְלֵהן הַקְּטַנָּה הַיּוֹשֶׁבֶת בְּהָרֵי זַכְּסֶן יָשְׁבוּ בִּשְׁנַת 1823 אַרְבָּעָה אֲנָשִׁים בְּחֶדֶר דַּל וְהָיוּ מְשַׂחֲקִים בִּקְלָפִים לְאוֹרָה שֶׁל מְנוֹרַת שֶׁמֶן בַּעֲלַת כֵּן גָּבוֹהַּ הָעֲשׂוּיָה בְדִיל.

“גּוֹטְלִיבּ”, קָרְאוּ אֶל אִישׁ אֶחָד אָרֹךְ וְצָנוּם, “גּוֹטְלִיבּ, הִגִּיעַ תּוֹרֶךָ!”

אָכֵן הָאִישׁ הַנִּקְרָא בְשֵׁם לֹא הִשְׁגִּיחַ בְּמִשְׂחָקוֹ, אֶלָּא מְכַוֵּן הָיָה אֶת-רֹאשׁוֹ כְּלַפֵּי הַחַלּוֹן מִתּוֹךְ קֶשֶׁב רַב וְכֻלּוֹ מַאֲזִין לְקוֹל פְּסִיעָה נֶחְפְּזָה הָעוֹלָה מִן הַמַּרְצֶפֶת הַמְּלֵאָה לָהּ גַּבְשׁוּשִׁיּוֹת. בֵּין כָּךְ נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת.

אִשָּׁה גוּצָה וּבַעֲלַת בָּשָׂר הוֹפִיעָה, וְעַד שֶׁלֹּא הִסְפִּיקָה הָעַיִן לְהִסְתַּכֵּל כָּל-צָרְכָּהּ בְּפָנֶיהָ הָעֲגֻלִים וּסְמוּקֵי הַלְּחָיַיִם, קְלַסְתֵּר פָּנִים שֶׁל תִּינוֹק, הַמֻּקָּפִים תַּלְתַּלִים לְבָנִים כַּשֶּׁלֶג בְּמִדָּה מַפְלִיאָה, קָרְבָה מִתּוֹךְ תַּקִּיפוֹת אֶל הַשֻּׁלְחָן. פַּנָּס גָּדוֹל שֶׁל רֶפֶת נָתוּן בְּיָדָהּ וְעַל זְרוֹעָהּ נָשְׂאָה עוֹלָל, תִּינֹקֶת פְּעוֹטָה סְמוּקַת לְחָיַיִם, שֶׁהָיְתָה מַבִּיטָה סְבִיבָה בְּעֵינֶיהָ הַגְּדוֹלוֹת וְהַכְּחֻלּוֹת בְּמֶבָּט שֶׁל פִּקְּחוֹת וּתְמִיָּה.

הָאִשָּׁה הִנִּיחָה אֶת הַפַּנָּס עַל גַּבֵּי הַקַּרְקַע וְהֵזִיזָה אֶת הַמְּנוֹרָה שֶׁעַל גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן הַצִּדָּה, הוֹשִׁיבָה בִזְהִירוּת אֶת הַתִּינֹקֶת בָּאֶמְצַע וְאָמְרָה בְתֹקֶף, אֲבָל לֹא בְלִי פָנִים מַסְבִּירוֹת: “כָּךְ, הֲרֵי כָאן נַצָּח לִפְנֵיכֶם.”

מְאֹרָע קָטָן זֶה נִתְרַחֵשׁ בִּמְהִירוּת יְתֵרָה כָל כָּךְ עַד שֶׁיָּשְׁבוּ עֲדַיִן הָאֲנָשִׁים נְבוּכִים וּמַחֲרִישִׁים בְּשָׁעָה שֶׁשּׁוּב נִשְׁמַע מִבַּחוּץ קוֹל נְקִישַׁת סַנְדְּלֵי הָעוֹר.

הַתִּינֹקֶת נִסְתַּכְּלָה בִּפְנֵי הָאֲנָשִׁים בָּזֶה אַחַר זֶה וּפָנֶיהָ נִשְׁתַּרְבְּבוּ לְשֵׁם בְּכִיָּה. הִרְכִּין עַצְמוֹ הָאִישׁ הַצָּנוּם מִתּוֹךְ סִמָּנֵי חִבָּה שֶׁל מְבוּכָה אֶל הַתִּינֹקֶת הַפְּעוּטָה וְדִבֶּר אֵלֶיהָ בְּפָנִים מְאִירוֹת, כְּשֶׁהוּא לוֹחֵץ אֶת פָּנֶיהָ הַוַּרְדִּיִּים אֶל חֻלְצָתוֹ הַמְּרֻקֶּמֶת הַגַּסָּה וְהַחוּמָה.

“כָּךְ, כָּךְ, מַלְכֶן”, שִׁדֵּל אוֹתָהּ בִּדְבָרִים, “אַךְ בַּל תִּבְכִּי, הֲרֵי אֵין אַתְּ יְרֵאָה! בֹּאִי נֵלְכָה אֶל אִמָּא, אִמָּא תַּשְׁכִּיבֵךְ בָּעֲרִיסָה!”

“עֲרִיסָה – אִמָּא!” צִיְּצָה הַתִּינֹקֶת וְהִנִּיחָה אֶת זְרוֹעוֹתֶיהָ הַסְּגַלְגַּלּוֹת מִסָּבִיב לְצַוָארוֹ הָרָזֶה שֶׁל אָבִיהָ. גּוֹטְלִיבּ נָטַל אֶת הַתִּינֹקֶת וְאֶת הַפַּנָּס וְעָזַב אֶת הַחֶדֶר מִתּוֹךְ תְּנוּעַת רֹאשׁ קַלָּה.

“מַה טִיבָהּ שֶׁל מִרְשַׁעַת זוֹ, שֶׁהִיא מְקַלְקֶלֶת לָנוּ כָאן אֶת הַמִּשְׂחָק. הֲיִתָּכֵן! הֲרֵי בֶאֱמֶת עוֹמֶדֶת הִיא וּמוֹשִׁיבָה אֶת הַמַּזִּיק הַקָּטָן בֵּין הַקְּלָפִים!”

הָאִישׁ שֶׁהִשְׁמִיעַ דְּבָרִים אֵלּוּ הָיָה הַסַּפָּר, אוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיוּ מְכַנִּים אוֹתוֹ בְנֵי הָעִיר הַתַּחְתּוֹנָה, הַ“קַּלָּב¹”

. מָצוּי הָיָה בָעֲיָרָה אַךְ זֶה יָמִים אֲחָדִים. אָכֵן מִדָּתוֹ לְהַחֲזִיק אֶת עַצְמוֹ לַמְּנֻמָּס וּלְפִקֵּחַ מִבְּנֵי סְבִיבָתוֹ נִכֶּרֶת הָיְתָה מִתּוֹךְ חָזוּתוֹ הַחִיצוֹנִית; לֹא הָיָה לָבוּשׁ חֻלְצָה מְרֻקֶּמֶת שֶׁל צֶמֶר כְּדֶרֶךְ שְׁאָר הַבְּרִיּוֹת, אֶלָּא עוֹטֶה הוּא מְעִיל אָרֹךְ מַעֲשֶׂה אֶרֶג שֶׁעֵינוֹ כְעֵין הַקָּפֶה הַחוּם; אֲבָל גַּם דַּרְכּוֹ לִנְהוֹג סִלְסוּל בְּעַצְמוֹ וּלְהִתְהַדֵּר לִפְנֵי הַבְּרִיּוֹת מַרְאֶה הָיָה, כַּמָּה נַעֲלֶה וּמְרוֹמָם הָיָה בְעֵינֵי עַצְמוֹ לְגַבֵּי בְנֵי זִבֶּגְלֵהן.

אָכֵן עוֹד קֹדֶם שֶׁמָּצְאוּ בְנֵי הַחַבְרַיָּאּ תְּשׁוּבָה בְּפִיהֶם עַל הֶעָרָתוֹ שֶׁל הַסַּפָּר, זָע עַל יַד תַּנּוּר הָרְעַפִים הַגָּדוֹל מָסַךְ הַבַּד הַמְּגֻוָּן, שֶׁלְּפִי מִנְהָג הַזַּכְּסִים הַנָּהוּג בַּיָּמִים הָהֵם אֵצֶל בְּנִי דַלַּת הָעָם מְשַׁמֵּשׁ הָיָה מְחִיצָה בֵין מְדוֹר הַמֶּשֶׁק וּבֵין חֲדַר הַמָּעוֹן, וְהָיָה מְכֻנֶּה בְּפִיהֶם תָּפְתֶּה. אִשָּׁה נִגְלְתָה וּבָאָה, עָבְרָה וְיָשְׁבָה עַל הַכִּסֵּא שֶׁנִּתְפַּנָּה. פָּכְרָה יָדֶיהָ עַל חָזֶה וּפָתְחָה וְאָמְרָה בִלְשׁוֹנָם שֶׁל הַזַּכְּסִים: “הַמְתֵּן נָא עַד שֶׁתְּהֵא מַכִּיר אֶת הַבְּרִיּוֹת תְּחִלָּה! מִרְשַׁעַת הִיא קוֹרְדֶּל הַסַּנְדָּקִית? לֹא! אֵין אֲנִי מַנִּיחָה לִטְפֹּל עָלֶיהָ דָבָר זֶה. הֲרֵי הָאִשָּׁה הַטּוֹבָה בְּכָל הָעִיר הַתַּחְתּוֹנָה כֻלָּהּ רָאוּ עֵינֶיךָ הָעָרֶב. אֱמֶת, שִׁכְּרוּת, מִשְׂחָק קְלָפִים, עַצְלוּת, לְשׁוֹן הָרָע אֵין קוֹרְדֶּל סוֹבֶלֶת, אֲבָל כְּלוּם אָמְרָה לְךָ דִבּוּר שֶׁל גְּנָאי? אֲנִי לֹא שָׁמַעְתִּי כְלוּם, וַהֲרֵי אַף אֲנִי הָיִיתִי כָאן. קוֹרְדֶּל זוֹ מַה הִיא! תַּקִּיפָה – הֵן! אֲבָל אֵין הִיא גַּסָּה בְטִיבָהּ, אֵינָהּ בָּאָה בְדִבְרֵי זִלְזוּל. שְׁרוּיָה הָיְתָה בְּכַעַס עַל שׁוּם שֶׁגּוֹטְלִיבּ יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בְּמִשְׂחָק; אֲבָל הַרֵיהִי בַעֲלַת נִמּוּס! מִמֶּנָּה רַשָּׁאִים אָנוּ לִלְמֹד כֻּלָּנוּ!”

הַסַּפָּר מִתְנַצֵּל וְאוֹמֵר: הוּא שֶׁזָּר הִנֵּהוּ לֹא הָיָה יָכֹל לָדַעַת אֶת הַדָּבָר, אֲבָל בְּחֵפֶץ לֵב מוּכָן הוּא וּמְזֻמָּן לְקַבֵּל לֶקַח טוֹב, הֲרֵי אַךְ יָפֶה וְנָעִים הוּא לוֹ הַדָּבָר אִם יִמְצָא שְׁכֵנִים טוֹבִים, אַדְרַבָּה מוּטָב שֶׁתּוֹסִיף לְסַפֵּר עָלֶיהָ עַל קוֹרְדֶּל, אִשָּׁה זוֹ שֶׁתֵּכֶף לִכְנִיסָתָהּ עוֹרְרָה תְשׂוּמֶת לִבּוֹ בְּשַׂעֲרוֹתֶיהָ הַלְּבָנוֹת, הֲרֵי עֲדַיִן אֵינָהּ זְקֵנָה כָל כָּךְ.

“הִנֵּה”, אָמְרָה הָאִשָּׁה, "הַרְבֵּה יֵשׁ לְסַפֵּר עַל קוֹרְדֶּל. גּוֹטְלִיבּ הֲרֵי טָרַח וְהֵבִיא אוֹתָהּ מִשֶּׁרְמֶה, שֶׁשִּׁמְשָׁה שָׁם שָׁנִים רַבּוֹת מְבַשֶּׁלֶת בְּבֵית הַכֹּהֵן. הַרְבֵּה לָמְדָה מִבֵּית הַכֹּהֵן, הַפִּתְגָּמִים הָרַבִּים וַחֲרוּזֵי סֵפֶר הַזְּמִירוֹת. הוֹ כַּמָּה יוֹדַעַת הִיא לְהוֹצִיא מִלִּין מִפִּיהָ, עַד שֶׁאֶחָד מִשֶּׁלָּנוּ עוֹמֵד בָּטֵל וּמְבֻטָּל כְּנֶגְדָּהּ. אַף מִמֶּנָּה, מֵאֵת הַכֹּהֶנֶת, לָמְדָה מַעֲשֵׂה בִשּׁוּל הַסַּמִים וְהָאִסְפְּלָנִים. מָה רַבִּים הֵם הַדְּבָרִים שֶׁהִיא יוֹדַעַת. הַרֵיהִי יוֹדַעַת כְּמוֹתְךָ מַמָּשׁ לְהַרְכִּיב קַרְנֵי-אֻמָּן וּלְהַנִּיחַ עֲלוּקוֹת. כְּשֶׁאָדָם חוֹלֶה וְנוֹפֵל לְמִשְׁכָּב וְהִיא מְבִיאָה לוֹ מָרָק הַיָּפֶה לְחוֹלִים, הֲרֵיהוּ שׁוֹמֵעַ מִפִּיהָ דֶּרֶךְ אַגַּב גַּם פִּתְגָּם מִכִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ אוֹ שְׁאָר דִּבְרֵי נֶחָמָה. וְכַמָּה הָיוּ מַחֲשִׁיבִים אוֹתָהּ בְּנֵי בֵית הַכֹּהֵן. בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנְסָה לְחֻפָּה עָמְדָה אֵשֶׁת הַכֹּהֵן בִּכְבוֹדָהּ וּבְעַצְמָהּ וְקִשְּׁטָה אוֹתָהּ, הִנִּיחָה עַל רֹאשָׁהּ אֶת זֵר הַהֲדַס וְעַל צַוָּארָהּ תָּלְתָה לָהּ דַּרְכְּמוֹן, אוֹתוֹ דַּרְכְּמוֹן עַצְמוֹ שֶׁנָּשְׂאָה אֵשֶׁת הַכֹּהֵן עַל צַוָּארָהּ בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנְסָה לְחֻפָּה, שֶׁכֵּן לֹא הָיוּ לָהּ בָּנוֹת אֶלָּא בָנִים בִּלְבַד. כֵּן, קוֹרְדֶּל הִשְׁתַּעַשְׁעָה אָז, כָּךְ מְסַפְּרִים, בְּדִמְיוֹנוֹת אֲחֵרִים; אֲבָל כָּךְ דַּרְכָּם שֶׁל הַבַּחוּרִים הַצְּעִירִים! מִכֵּיוָן שֶׁהֵם בָּאִים אֶל הַכְּרָךְ, מִיַּד נִשְׁכָּחוֹת כָּל הַשְּׁבוּעוֹת מִן הַלֵּב! אֲבָל הַרֵיהִי מִסְתַּגֶּלֶת אֶל הַכֹּל, אִם רָם אוֹ שָׁפָל! אֵין הִיא יְרֵאָה מִשּׁוּם בְּרִיָּה, מְדַבֶּרֶת הִיא עִם דַּיַּן הָעִיר אוֹ עִם הַכֹּהֵן כְּדֶרֶךְ שֶׁהִיא מְדַבֶּרֶת עִם אֶחָד מִשֶּׁלָּנוּ! לִפְנֵי שָׁנִים אֲחָדוֹת הָיָה מַעֲשֶׂה וְהִשְׁמִיעוּ אֶצְלֵנוּ עַל הַכְנָסַת חַיָּלִים, אֲבָל אֲנִי לֹא יָכֹלְתִּי אָז לְאָרֵחַ אֶצְלִי אֲפִלּוּ אֶחָד מֵהֶם, לְפִי שֶׁהִגִּיעָה שְׁעַת לֵדָתוֹ שֶׁל פְרֶנְצְכֶן. עָמַדְתִּי וְקַבַלְתִּי עַל הַדָּבָר לִפְנֵי קוֹרְדֶּל. מִיָּד הוֹלֶכֶת הִיא לְבֵיתָהּ, חוֹגֶרֶת סִינָר כָּחֹל וְנָקִי. עוֹלָה אֶל בֵּית מוֹעֲצַת הָעִיר, וּבָאָה בִדְבָרִים עִם בַּעֲלֵי הַשִּׁלְטוֹן; וּלְאַחַר שָׁעָה קַלָּה נִכְנֶסֶת הִיא אֶצְלִי וְאוֹמֶרֶת: יֶטֶה, הֲרֵינִי נוֹטֶלֶת מִמֵּךְ הַפַּעַם אֶת הַחַיָּל שֶׁלָּךְ, הַמְּמֻנִּים בְּבֵית הַמּוֹעֵצָה מַסְכִּימִים. הֲרֵי תְּכַבְּדִינִי לִהְיוֹת סַנְדָּקִית בְּשָׁעָה שֶׁתְּבִיאיהוּ לִטְבִילָה?

‘כֵּן, כֵּן’, אָמָרְתִּי, ‘וְאִם בַּת תִּהְיֶה יִקָּרֵא שְׁמָהּ קוֹרְדֶּל’, וְאוּלָם אוֹתוֹ תִינוֹק פְרֶנְצְכֶן הָיָה". “כְּלוּם הִלְבִּינוּ שַׂעֲרוֹתֶיהָ, כְּשֶׁנִּכְזְבָה תוֹחַלְתָּה מִבְּנוֹ שֶׁל הַכֹּהֵן?”

“לֹא וָלֹא! הֲרֵי זֶה מִשּׁוּם מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בִּפְרִיץ הַקָּטָן. אֲבָל הִנֵּה הַשָּׁעָה מְאֻחֶרֶת עַכְשָׁו וְאֵינָהּ כְשֵׁרָה לְכָךְ, אֲסַפֵּר לְךָ אֶת הַדָּבָר בְּפַעַם אַחֶרֶת”.

ב רִיץ הַקָּטָן    🔗

אֵיךְ הִגִּיעָה קוֹרְדֶּל לִידֵי כָךְ שֶׁהִלְבִּינוּ שַׂעֲרוֹתֶיהָ? – הָהּ, הֲרֵי זֶה מְאֹרָע מַעֲצִיב.

בִּמְרוּצַת הַיָּמִים נוֹלְדוּ לָהּ, לְמִשְׁפַּחַת נֶלֶּה אַרְבָּעָה בָנִים. אָמְנָם חֲדַר מְעוֹנָם, שֶׁהָיָה מְשַׁמֵּשׁ גַּם חֲדַר בִּשּׁוּל וּבֵית מְלָאכָה וְחָנוּת כְּאֶחָד, לֹא הָיָה קָטָן בְּיוֹתֵר, אֲבָל מִשֶּׁהִגְדִּילוּ הַנְּעָרִים צַר הָיָה הַמָּקוֹם בֶּחֶדֶר וְקָצְרָה רוּחָהּ שֶׁל קוֹרְדֶּל לִפְרָקִים, וּבִפְרָט בִּימוֹת הַחֹרֶף, וּמִתּוֹךְ אֲנָחָה פָּרְצָה מִפִּיהָ הַקְּרִיאָה:

“מִפְּנֵי מַה נִגְזַר דַּוְקָא עָלַי שֶׁיִּהְיוּ לִי בָנִים שׁוֹבָבִים וּפְזִיזִים! אִי אֶפְשָׁר לִכְבֹּשׁ אֶת רוּחָם שֶׁל הָרֵיקָנִים הֲלָלוּ! שְׁאָר הַבְּרִיּוֹת יֵשׁ לָהֵם יְלָדוֹת רַכּוֹת וְשׁוֹקְטוֹת, הַיּוֹשְׁבוֹת וְשׁוֹתְקוֹת אוֹ מִתְהַלְּכוֹת הֵן לְיַד הַאֵם בְּפָנִים מְאִירוֹת, וְדַוְקָא בְחֶלְקִי אֲנִי עָלְתָה כְּנוּפְיַת פְּרָאִים שֶׁכְּמוֹתָהּ!”

וְאָמְנָם הַצֶּדֶק אִתָּה: בְּכָל-מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ צֹרֶךְ לְהוֹצִיא אֶל הַפֹּעַל מַעֲשֶׂה תַעֲלוּלִים הֲרֵי שָׁם יַד בְּנֵי נֶלֶּה בָאֶמְצַע. רֹאשׁ מְשׂוֹשָׂם הָיָה לְהוֹלִיךְ אֶת עֶגְלָתוֹ שֶׁל אִכָּר בֶּן בְּרַיטֶנְבַּךְ אֶל הַכְּפָר הַקָּרוֹב, אַדְרַבָּה יַטְרִיחַ נָא עַכְשָׁו בְּעָלֶיהָ לָלֶכֶת וְלַחֲזֹר אַחֲרֶיהָ. בִּימֵי הַסְּתָו עָמְדוּ וְגָזְרוּ בְּתוֹךְ דְּלוּעִים חֲלוּלוֹת פַּרְצוּפִים מְעוֹרְרִים זְוָעָה, קָבְעוּ אוֹתָן עַל גַּבֵּי קִלְּשׁוֹן, וּבָעֶרֶב הָיוּ מַעֲלִים אוֹתָן לַעֲלִיַּת הַבַּיִת לְרַאֲוָה, לְאַחַר שֶׁהִכְנִיסוּ בְּתוֹכָן שְׁיָרִים שֶׁל נֵרוֹת דּוֹלְקִים. וּבְשָׁעָה שֶׁפָּרְצוּ הַדַּיָּרִים הַנִּבְהָלִים בְּקוֹל צְעָקָה, צָהֲלוּ הַנְּעָרִים מֵרֹב תַּעֲנוּג.

וּכְשֶׁהָיוּ מַגִּיעוֹת וּבָאוֹת קוּבְלָנוֹת עֲלֵיהֶם הִתְחִילָה קוֹרְדֶּל מְיַלָּלֶת: “מַה יַעֲלֶה עוֹד בְחֶלְקִי מִיֶּדְכֶם! רֹב טוֹבָה בְּוַדַּאי לֹא, הֲרֵי דָבָר זֶה בָּרוּר הוּא!”

יוֹצֵא מִן הַכְּלָל הָיָה הַצָּעִיר שֶׁבָּהֶם, פְרִיצְכֶן. "כָּאן נָפְלָה טָעוּת בִּידֵי הַבְּרִיאָה, אָמְרָה קוֹרְדֶּל, “הֲרֵי בְדִין הָיָה שֶׁזֶּה יִהְיֶה תִינֹקֶת”.

פְרִיצְכֶן הָיָה תִינוֹק נוֹחַ וּמִתְרַפֵּק, שֶׁקָּנָה לוֹ כָּל הַלְּבָבוֹת בְּפִטְפוּטוֹ הָעַלִּיז. דָּבוּק הָיָה בְאִמּוֹ מִתּוֹךְ חִבָּה יְתֵרָה. הָיָה כָּרוּךְ אַחֲרֶיהָ תָמִיד, מוֹלִיךְ עִמָּהּ אֶת הָאַוָּזִים אֶל הַנָּחַל וּמֵבִיא בְתוֹךְ סַלּוֹ הַקָּטָן תֶּבֶן וּמִסְפּוֹא בִּשְׁבִיל הָעֵז וְלֹא הָיָה מֵשִׁיב עַל דִּבְרֵי הַקִּנְטוּר שֶׁל אֶחָיו הַגְּדוֹלִים אֶלָּא בְמֶבָּט שֶׁל עֶצֶב וּשְׁאֵלָה, שֶׁהָיָה שׁוֹלֵחַ מִתּוֹךְ עֵינָיו הַגְּדוֹלוֹת וְהַכְּחֻלּוֹת.

כְּשֶׁהָיָה פְרִיצְכֶן בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים חָל הַיְרִיד שֶׁל נוֹסֶן. נֶלֶּה הֵבִיא אֶת תֵּבַת הַיְרִיד הַגְּדוֹלָה וּבִשְׁקִידָה יְתֵרָה עָזַר הַתִּינוֹק לְאָבִיו.

מַה גָּדְלָה שִׂמְחָתוֹ כְּשֶׁהָיָה מֵבִיא הַכֹּל לְכָאן, הֲרֵי אָבִיו הִבְטִיחַ לוֹ לְהוֹלִיכוֹ עִמּוֹ הַפַּעַם אֶל הַיְרִיד. מָה רַבִּים הֵמָּה הַדְּבָרִים שֶׁבָּאוּ אֶל הַתֵּבָה הַגְּדוֹלָה! מִתְּחִלָּה הַדְּבָרִים הַכְּבֵדִים: מִכְנָסַיִם שֶׁל עוֹר, אֲפֻנְדּוֹת לְהַנִּיחַ בָּהֶן מָעוֹת, חֲפִיסוֹת הַתְּפוּרוֹת בִּמְכוֹנָה תְפִירָה נָאָה, שֶׁהַנָּשִׁים נוֹשְׂאוֹת אוֹתָן לְצִדֵּי גוּפָן, אַחַר כָּךְ כְּתֵפוֹת וּבָתֵּי יָדַיִם, וּלְמַעְלָה מִכֻּלָּם בָּאוּ מַעֲשֵׂי צַעֲצוּעִים מְגֻוָּנִים: כָּל הֲמוֹנֵי הַכַּדּוּרִים הָרַבִּים הָעֲשׂוּיִים עוֹר. הֶאָח, מַה יָפִים הָיוּ, וְכַמָּה מְרֻבּוֹת הֵן מַטְלִיּוֹת הָעוֹר הַמְּגֻוָּנוֹת שֶׁנִּצְטָרְפוּ וְנִתְפְּרוּ יָחַד, וַהֲרֵי פְרִיצְכֶן יוֹדֵעַ אוֹתָם אֶחָד אֶחָד, הֵן מְסַיֵּעַ הָיָה בִמְלַאכְתָּם, מוֹשִׁיט הָיָה בְּיָדָיו הַזְּעִירוֹת נְסֹרֶת עֵצִים, שֶׁאִמּוֹ הָיְתָה מַכְנִיסָה בְּתוֹכָם.

“הַב, הַב!” הָיְתָה הָאֵם אוֹמֶרֶת “כַּדּוּר שֶׁכְּמוֹתוֹ יָכֹל לִבְלֹעַ הַרְבֵּה בְּתוֹךְ כְּרֵסוֹ הָעֲגֻלָּה וְהַמְּגֻוֶּנֶת עַד שֶׁהוּא שָׂבֵעַ כָּל-צָרְכּוֹ!”

וְהַאֵם נִזְקֶקֶת הָיְתָה לְסַפֵּר עַל הֲמוֹנֵי הַתִּינוֹקוֹת הָרַבִּים שֶׁהָיוּ קוֹנִים בְּכָל-אֶרֶץ זַכְּסֶן כֻּלָּהּ אֶת כַּדּוּרֵי הָעוֹר הַיָּפִים שֶׁל אַבָּא נֶלֶּה, שֶׁכֵּן הָיָה אַבָּא נֶלֶּה מְפֻרְסָם דַּוְקָא עַל שׁוּם הַכַּדּוּרִים.

לְמָחָר בְּבֹקֶר הֵרִימוּ אֶת הַתֵּבָה עַל גַּבֵּי עֶגְלַת יָד, וּבְלֵב פּוֹעֵם רָץ לוֹ פְרִיצְכֶן לְיַד אַבָּא. הֵן רְחוֹקָה הָיְתָה הַדֶּרֶךְ לַתִּינוֹק הַקָּטָן. כָּאן הָיָה הָהָר הַגָּדוֹל הָעוֹלֶה מִן הָעִיר הַתַּחְתּוֹנָה אֶל הָעִיר הָעֶלְיוֹנָה, וְכַמָּה אֲרֻכָּה הָיְתָה שְׂדֵרַת הַצַּפְצָפוֹת הַנִּמְשֶׁכֶת עַד הָעֲיָרָה הַסְּמוּכָה. אֲבָל הִנֵּה מְצוּיִים הֵמָּה שָׁם, וּפְרִיצְכֶן רָאָה בְּעֵינָיו הַפִּקְּחוֹת כֵּיצַד אָבִיו מְפַתֵּחַ גְּלִילָה שְׁחוֹרָה וְתוֹלֶה אוֹתָהּ לִפְנֵי הָאֹהֶל. מִסְתַּכֵּל הָיָה אַגַּב הִרְהוּר בָּאוֹתִיּוֹת הַלְּבָנוֹת וְשָׁאַל: “מַה זֶה, אַבָּא?”

“הֲרֵי זֶה שֶׁלֶט”, אָמַר אָבִיו, וְקָרָא לְפָנָיו אֶת הַכָּתוּב: “גּוֹטְלִיבּ נֶלֶּה. אֻמַּן לְמַעֲשֶׂה אַרְנְקָאוֹת מִזִּבֶּנְלֵהן”. שָׂמַח הַתִּינוֹק וְדַעְתּוֹ זָחָה עָלָיו, מִפְּנֵי שֶׁכָּל הַבְּרִיּוֹת הָרַבִּים יְכֹלִים לִקְרֹא עַכְשָׁו מִי הֵמָּה. לְאַחַר שֶׁסִּדֵּר אָבִיו אֶת הָאֹהֶל רָצָה פְרִיצְכֶן לָלֶכֶת אֶל בַּעַל הַקֻּפְסָאוֹת, שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֲצוֹצְרוֹת יָפוֹת כָּל-כָּךְ וּבְתוֹךְ הַקֻּפְסָאוֹת הָרַבּוֹת מְצוּיִים בָּתִּים וּבַעֲלֵי חַיִּים מִן הַיָּפִים בְּיוֹתֵר. אֲבָל עוֹד לֹא הִסְפִּיק לְהַגִּיעַ אֶל בַּעַל הַקֻּפְסָאוֹת וּכְבָר הָיָה עָיֵף וְיָגֵעַ. לְפֶתַע פִּתְאֹם תָּקְפוּ עָלָיו גַּעְגּוּעִים לְבֵית אִמּוֹ, יָרֵא הָיָה מִפְּנֵי הַפַּרְצוּפִים הָרַבִּים הַזָּרִים לוֹ וּבִקֵּשׁ לְשׁוּב מַהֵר אֶל בֵּית אִמּוֹ. נֶלֶּה מָסַר אֶת אָהֳלוֹ לְהַשְׁגָּחַת שְׁכֵנוֹ, וְהֵבִיא אֶת הַתִּינוֹק אֶל הַפֻּנְדָּק הַסָּמוּךְ. הַפֻּנְדָּקִית טְרוּדָה הָיְתָה, אַף עַל פִּי כֵן פָּתְחָה לוֹ חֶדֶר אֶחָד וְהִשִׂיאָה לוֹ לְנֶלֶּה עֵצָה לְהַשְׁכִּיב אֶת הַתִּינוֹק עַל הַמִּטָּה.

“בֹּא פְרִיצְכֶן, עָיֵף הִנֶּךָ”, אָמַר אָבִיו, “שְׁכַב עַל הַמִּטָּה וִישָׁן, בֹּא, אָנֹכִי אֵשֵׁב אֶצְלֶךָ”.

יָשַׁב אָבִיו אֵצֶל הַמִּטָּה וְהִמְתִּין עַד שֶׁנִּרְדָּם פְרִיצְכֶן. אַחַר-כָּךְ הָלַךְ נֶלֶּה אֶל אָהֳלוֹ. לְאַחַר שָׁעָה אַחַת בָּא לִרְאוֹת אֶת שְׁלוֹם הַתִּינוֹק, – אֲבָל – הַמִּטָּה הָיְתָה רֵיקָה! שׁוּם אִישׁ מֵאֵלֶּה הַיּוֹשְׁבִים בַּבַּיִת לֹא רָאָה אוֹתוֹ.

חָפַז אָבִיו וְעָבַר מַהֵר בְּתוֹךְ הַשּׁוּק, שָׁאַל אֵצֶל כָּל מַכִּירָיו, וְהִנֵּה הַכֹּל לְשָׁוְא, אִישׁ לֹא רָאָה אֶת הַתִּינוֹק.

“חֲזָקָה עָלָיו שֶׁהוּא שׁוֹהֶה אֵצֶל זַמָּרֵי הָרְחוֹב אוֹ אֵצֶל הַמְּרַקְדִים עַל הַחֶבֶל”. אָמְרוּ לוֹ מִתּוֹךְ תַּנְחוּמִין, אֲבָל גַּם שָׁם לֹא הָיָה פְרִיצְכֶן, אַף לֹא עַל יַד הַדֻּבְשָׁנִים וְאַף לֹא אֵצֶל חַיּוֹת הַיָּעַר. הָהּ, אִם כֵּן הֲרֵי רָץ מִן הַסְּתָם לְבֵיתוֹ. גּוֹטְלִיבּ הִטִּיל בְּחִפָּזוֹן אֶת סְחוֹרָתוֹ אֶל הַתֵּבָה, הִנִּיחַ אוֹתָהּ יַחַד עִם עֶגְלַת הַיָּד בְּתוֹךְ הַפֻּנְדָּק וּמִהֵר לְבֵיתוֹ. מִתּוֹךְ נְשִׁימָה כְּבֵדָה נִכְנַס הֶחָדְרָה.

“הֵיכָן הוּא פְרִיצְכֶן”" שָׁאַל נִרְגָּשׁ כֻּלּוֹ. “הֵיכָן הוּא? אַתָּה הֲרֵי נָטַלְתָּ אוֹתוֹ עִמְּךָ?” אָמְרָה קוֹרְדֶּל וּפָנֵיהָ חָוָרוּ. “הָהּ, גּוֹטְלִיבּ! הֵיכָן הִנַּחְתּוֹ? הֵן לֹא יָרַד חָלִילָה לְתוֹךְ הַמֻּלְדָּה?”

“חָס וְשָׁלוֹם!” אָמַר הָאָב, “כְּבָר גָּדוֹל הוּא מִלַּעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה כָּזֶה. יוֹדֵעַ הוּא שֶׁאָסוּר לוֹ לָרֶדֶת לְתוֹךְ הַמַּיִם. וַדַּאי שֶׁתָּעָה בַדֶּרֶךְ, אֲבָל הֵיכָן עָלַי לְבַקְּשׁוֹ?”

וְגוֹטְלִיבּ הָלַךְ וּבִקֵּשׁ. כְּשֶׁהִגִּיעַ הָעֶרֶב בָּא גּוֹטְלִיבּ, אֲבָל בְּלִי הַתִּינוֹק. הָהּ, הַלַּיְלָה הָאָרֹךְ, לֵיל מְצוּקָה! – עִם דִּמְדּוּמֵי בֹקֶר שׁוּב חָזַר הָאָב אֶל תַּפְקִידוֹ הַנּוֹאָשׁ וְהָלַךְ כְּמוּבָן שׁוּב לְנוֹסֶן. כְּלוּם הָלַךְ הַתִּינוֹק לְאֹרֶךְ הָרְחוֹב הֶחָדָשׁ? גּוֹטְלִיבּ מְחַזֵּר הָיָה בְאוֹתוֹ רְחוֹב וְהָלַךְ הָלְאָה, – הָלְאָה, עַד שֶׁהִגִּיעַ לְמַרְבַּךְ. אַף כָּאן שָׁאַל, שֶׁמָּא רָאוּ תִּינוֹק פָּעוֹט שֶׁתָּעָה בַדֶּרֶךְ. בְּתוֹךְ הַפֻּנְדָּק הָיָה תִינוֹק אֶחָד שֶׁתָּעָה בְדַרְכּוֹ. גּוֹטְלִיבּ נֶחְפַּז מַרְעִיד וּבוֹכֶה אֶל בֵּית הַפֻּנְדְּקַאי. וְהִנֵּה פְרִיצְכֶן כָּאן. – וְאוּלָם כַּמָּה מְשֻׁנֶּה הַדָּבָר, אֵין הוּא מַרְאֶה סִמָּנֵי שִׂמְחָה לְמַרְאֵה פְנֵי אָבִיו, וַאֲפִלּוּ בְשָׁעָה שֶׁהָיָה לוֹחֲצוֹ אֶל גּוּפוֹ בְּחִבָּה יְתֵרָה.

רֹאשׁוֹ הַקָּטָן צָנַח בְּרִפְיוֹן עַל כְּתֵפוֹ שֶׁל אָבִיו, וּכְשֶׁנָּגְעָה לֶחְיוֹ הָרַכָּה בִּפְנֵי אָבִיו חָשׁ הָיָה שֶׁמִּצְחוֹ שֶׁל הַתִּינוֹק וְלֶחְיוֹ הַזְּעִירָה שְׁרוּיִים בְּחֹם הַקַּדָּחַת, שׁוֹמֵעַ הָיָה פְּעִימוֹת חָזֵהוּ הַקָּטָן וּשְׁרִיקַת נְשִׁימָתוֹ, עַל כָּל שְׁאֵלוֹתָיו הָרַכּוֹת הִשְׁמִיעַ הַתִּינוֹק רַק: “הַבַּיְתָה! הַבַּיְתָה!”

גּוֹטְלִיבּ שָׁמַע כְּמוֹ בַחֲלוֹם, שֶׁבַּעֲלֵי הַפֻּנְדָּק מְסַפְּרִים, כִּי אֵין הוּא שָׁפוּי בְּדַעְתּוֹ, הֵן לֹא טָעַם כְּלוּם, וַהֲרֵי מָצוּי הוּא אֶצְלָם מִיּוֹם אֶתְמוֹל; מִתּוֹךְ בִּלְבּוּל גָּמוּר קוֹרֵא הָיָה תָמִיד אַךְ מִלָּה אֶחָת: “הַבָּיְתָה! הַבָּיְתָה!” טִפּוֹת כְּבֵדוֹת נָשְׁרוּ עַל לֶחְיֵי הָאָב הַמִּסְכֵּן, בְּשָׁעָה שֶׁנָּשָׂא אֶת יַלְדּוֹ הַחוֹלֶה לְבֵיתוֹ. רַק יָמִים מוּעָטִים חַי עוֹד פְרִיצְכֶן. הָרוֹפֵא שֶׁל הָעִיר הָעֶלְיוֹנָה אָמַר, שֶׁהַקָּטָן מֵת מִתּוֹךְ דַּלֶּקֶת הַמֹּחַ.

מִנִּי אָז הִלְבִּינוּ שַׂעֲרוֹתֶיהָ שֶׁל קוֹרְדֶּל. אָכֵן עוֹד גָּדְלָה הָרָעָה. בָּעִיר הַתַּחְתּוֹנָה פָּרְצָה מַחֲלַת הָאַסְכּרָה וְעָשְׂתָה שַׁמּוֹת, וְגַם אֶל בֵּית נֶלֶּה בָאָה וְחָתפָה בְשָׁבוּעַ אֶחָד אֶת פָּאוּל וְאֶת פְרַנְץ. מַה גָּדוֹל, דּוּמָם וְרֵיקָן הָיָה הַבַּיִת עַכְשָׁו!

בְּבֵית הַקְּבָרוֹת שְׁלֹשָׁה קְבָרִים! אָכֵן רַק הַבְּכוֹר, קַרְל, נִשְׁאַר עוֹד בַּחַיִּים, וּלְאַחַר שֶׁהִגְדִּיל תָּפַס אֻמָּנוּת אָבִיו בְּיָדוֹ. וְאוּלָם קוֹרְדֶּל, שֶׁלִּבָּהּ הָיָה נוֹקְפָהּ עַל כָּל נִדְנוּד עֲבֵרָה, לֹא מָצְאָה נִחוּמִים לְנַפְשָׁהּ עַל מִיתָתָם שֶׁל שְׁלֹשֶׁת בָּנֶיהָ; וְהוֹאִיל וְהָיְתָה מְחָרֶפֶת לִפְרָקִים אֶת בָּנֶיהָ, רָאֲתָה אֶת גּוֹרָלָהּ כְּעֹנֶשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וְהָיְתָה מְעַנָּה אֶת נַפְשָׁהּ תָּמִיד בְּדִבְרֵי תוֹכָחָה כְּלַפֵּי עַצְמָהּ, מַרְבָּה הָיְתָה טִפּוּלָהּ עִם הַקְּבָרִים יֶתֶר עַל הַמִּדָּה, וּשְׁכֵנֶיהָ הָיוּ אוֹמְרִים מִתּוֹךְ מְנוֹד רֹאשׁ שֶׁל צָעַר: קוֹרְדֶּל הַמִּסְכֵּנָה! הָהּ, אֶל עֶלְיוֹן, הֲרֵי הִיא מַגִּיעָה לִידֵי זָרוֹת!" – אֲבָל אַחַר כָּךְ נִתְגַּבְּרָה עַל צָרַת לִבָּהּ, וּמָצְאָה לָהּ תַּנְחוּמִים. הַדָּבָר אֵרַע, בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְבָּרְכָה, לְאַחַר שֵׁשׁ שָׁנִים, שׁוּב בְּתִינוֹק, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁיַּלְדָּה הַפַּעַם בַּת.

בִּשְׁעַת הַטְּבִילָה קָרְאוּ אֶת שֵׁם הַקְּטַנָּה קוֹנְקוֹרְדִּיָּה אֲמַלְיֶה. עֵינֶיהָ שֶׁל קוֹרְדֶּל שׁוּב נַעֲשׂוּ בְּהִירוֹת, קוֹלָהּ עַלִּיז וְהִלּוּכָהּ מְאֻשָּׁשׁ. שׁוּב רָחַב לִבָּהּ; חָשׁ הָיָה בְצַעֲרָם שֶׁל אֲחֵרִים וּבְאָשְׁרָם בְּמִדָּה מְרֻבָּה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לְפָנִים. וְאוּלָם כְּשֶׁהִשְׁגִּיחָה אֶל הַתִּינֹקֶת הַצּוֹחֶקֶת וְהַבְּרִיאָה עָמְדָה וְשִׁלְּבָה יָדֶיהָ בַחֲשַׁאי וּשְׂפָתֶיהָ לוֹחֲשׁוֹת: “הַסֹּלֵחַ לְכָל עֲוֹנֵכִי, הָרֹפֵא לְכָל תַּחֲלוּאָיְכִי”.

ג אֲמַלְיֶה בְּבֵית אָבִיהָ    🔗

כְּעֵין שִׁלּוּמִים בִּמְקוֹם הַבָּנִים שֶׁמֵּתוּ רָאֲתָה אִמָּא קוֹרְדֶּל אֶת מַלְכֶן. וְהוֹאִיל וְהַבְּרִיָּה הַפְּעוּטָה, שֶׁאֵחֲרָה לְבֹא לְעוֹלָם, הָיְתָה נוֹסָף לְכָךְ, יַלְדָּה, הִנֵּה עֲתִידָהּ הָיְתָה, לְפִי סְבָרַת הַהוֹרִים, לְשַׁמֵּשׁ מוֹפֵת שֶׁל עַנְוְתָנוּת וּנְדִיבוּת. הֲרֵי עָלֶיהָ לִהְיוֹת לָהֶם לְשִׁלּוּמִים בִּמְקוֹם פְרִיצְכֶן בַּעַל הַנֶּפֶשׁ הָרַכָּה! מִשּׁוּם כָּךְ לֹא הָיְתָה דַעְתָּהּ שֶׁל הָאֵם נוֹחָה מִזֶּה, שֶׁבִּמְקוֹם שְׂעָרוֹת צְהֻבּוֹת וְרַכּוֹת, נִתַּן לָהּ לְמַלְכֶן שֶׁפַע שֶׁל תַּלְתַּלִים כְּהֵי הַמַּרְאֶה. וְאוּלָם עֵינֶיהָ מַזְכִּירוֹת הָיוּ אֶת פְרִיצְכֶן, גְּדוֹלוֹת הָיוּ, אֲמֻצּוֹת-כְּחֻלּוֹת, אֲבָל מְלֵאוֹת חַיִּים וְעַרְמוּמִיּוֹת יוֹתֵר; וַעֲדִינוּת רַבָּה עוֹד יוֹתֵר שְׁרוּיָה הָיְתָה בְמֶבָּטָהּ, כְּשֶׁהָיָה מֵשִׁיב בְּחִבָּה עַל אַהֲבָתָהּ שֶׁל הָאֵם.

מַלְכֶן הָלְכָה וְגָדְלָה וְהוֹרֶיהָ הָיוּ מִתַּמְּהִים עַל הַתַּעֲרֹבֶת הַמְשֻׁנָּה הַמִּתְגַּלֵּית בְּאָפִיָהּ שֶׁל הַתִּינֹקֶת. הַהוֹרִים מְחֻלָּקִים הָיוּ בְּדֵעוֹתֵיהֶם עַל בִּתָּם.

הַאֵם, שֶׁהָיְתָה אוֹהֶבֶת אֶת הַתִּינֹקֶת הַפְּעוּטָה אַהֲבָה עַזָּה בְיוֹתֵר, הִתְאַמְּרָה, שֶׁיֵּשׁ לָהּ שְׁלִיטָה עַל מַלְכֶן בְּמַבָּט עַיִן אֶחָד. הָאָב אָמַר: “כְּלוּם אֵין אַתְּ רוֹאָה כַּמָּה עַקְשָׁנִית וְסָרְבָנִית הִיא הַיַּלְדָּה? כָּל-מַה שֶׁהִיא רוֹצָה מַסְפִּיקִים בְּיָדָהּ! אִם לֹא תַּשְׁגִּיחִי עַל הַדָּבָר בְּעוֹד מוֹעֵד, מִי יוֹדֵע עַד הֵיכָן יַגִּיעוּ הַדְּבָרִים”.

הַדָּבָר הַזֶּה הִדְאִיב אֶת לִבָּהּ שֶׁל אִמָּא קוֹרְדֶּל, וּמֶבָּטָהּ הַשּׁוֹאֵל נָח לִפְרָקִים קְרוֹבִים עַל בִּתָּהּ שֶׁהִיא אוֹהֶבֶת בְּכָל-חֹם לִבָּהּ, נוֹטֶלֶת אֶת הַקְּטַנָּה וְלוֹחֶצֶת אוֹתָהּ בְּסַעֲרַת נַפְשָׁהּ אֶל גּוּפָה וְלוֹחֶשֶׁת: “מַלְכֶן! מַלְכֶן! הֵן לֹא תִגְרְמִי לָנוּ לְעוֹלָם עַגְמַת נָפֶשׁ?”

הַתִּינֹקֶת נִכְנְסָה לְבֵית הַסֵּפֶר; הוֹרֶיהָ שָׂמְחוּ לִרְאוֹת כֵּיצַד לוֹמֶדֶת הַיַּלְדָּה שֶׁלָּהֶם מִתּוֹךְ כֹּבֶד רֹאשׁ וְסַבְלָנוּת, כֵּיצַד חוֹזֶרֶת הִיא בַחֲשִׁיבוּת וּמְסַפֶּרֶת מִתּוֹךְ הִתְלַהֲבוּת אֶת סִפּוּרֵי הַמִּקְרָא, וְכֵיצַד הִיא בָאָה וּמְצִיקָה לָהּ לְאֵם בִּשְׁאֵלוֹתֶיהָ עַל דְּבַר הָאֲרָצוֹת הַנָּכְרִיּוֹת שֶׁקָּרוּ שָׁם סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת אֵלּוּ.

הַמּוֹרֶה הִשְׁתּוֹמֵם עַל “נֶלֶּן” הַקְּטַנָּה, וְהָיָה אוֹמֵר לִפְרָקִים קְרוֹבִים אֶל בְּנֵי הָעִיר הָעֶלְיוֹנָה הַלְּבוּשִׁים בְּגָדִים נָאִים: “אִם לֹא תִהְיוּ שֶׁקוּדִים לִלְמֹד, עָתִיד אֲנִי לְהוֹשִׁיב אֶת נֶלֶּן הַקְּטַנָּה לְמַעְלָה מִכֻּלְּכֶם!”

אָכֵן “נֶלֶּן” הַקְּטַנָּה נִשְׁאֲרָה בִמְקוֹמָהּ מִלְמַטָּה, וְהַדָּבָר הַזֶּה הִרְגִּיז אוֹתָהּ, לְפִי שֶׁעוֹד מִקַּדְמַת יַלְדוּתָהּ נִקְבַּע בְּלִבָּהּ רֶגֶשׁ הַצֶּדֶק בְּצוּרָה מְפֻתַּחַת בְּיוֹתֵר. אַף גַּם מַאֲמִינָה הָיְתָה אֱמוּנָה יְתֵרָה בְּדִבְרֵי הַגְּדוֹלִים, שֶׁכֵּן הוֹרֶיהָ הָיוּ מַגִּידִים לָהּ תָּמִיד אֶת הָאֱמֶת; כָּל הַבְטָחָה הָיְתָה הָאֵם מְקַיֶּמֶת, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנָּהֲגָה אַף לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַהַבְטָחָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַכְזִיב אֱמוּנַת בִּתָּהּ וְתִקְוָתָהּ.

בַּשַּׁבָּת הָיְתָה מַלְכֶן נוֹטֶלֶת עִמָּהּ לְבֵית הַסֵּפֶר מַטְבֵּעַ שֶׁל חָמֵשׁ פְּרוּטוֹת שְׂכַר לִמּוּד, פַּעַם בְּחֹדֶשׁ נָטְלָה שָׁלֹשׁ פְּרוּטוֹת דְּמֵי תַּשְׁמִישָׁן שֶׁל נוֹצוֹת הָאַוָּז, וּכְמוֹ כֵן נָטְלָה אַחַת לְחֹדֶשׁ פְּרוּטָה אַחַת דְּמֵי דְיוֹ. סְפָרִים לֹא נִקְנוּ הַרְבֵּה. “רֵעַ הַיְּלָדִים הַזַּכְּסִי” בָּא לָהּ לְמַלְכֶן בִּירֻשָּׁה מֵאֵת קַרְל, וּכְשֶׁעָמְדָה עַל סוֹדָהּ שֶׁל חָכְמַת הִקְּרִיאָה לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ לְנַפְשָׁהּ עַד שֶׁקָּרְאָה אֶת כָּל הַמַּעֲשִׂיּוֹת הַקְּטַנּוֹת הַמְעוֹרְרוֹת אֶת הַלֵּב שֶׁרָצוּף בָּהֵן מוּסָר הַשְׂכֵּל. עַל הַמַּדָּף שֶׁבְּקֶרֶן זָוִית מֻנָּחִים הָיוּ כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ, סֵפֶר הַזְּמִירוֹת וְלוּחַ הָהָר שֶׁל פְרַיְבֶּרְגְּ. לוּחַ זֶה לֹא הָיָה בּוֹ כְּדֵי לְפַרְנֵס יָמִים רַבִּים. בְּכֹבֶד רֹאשׁ עָמְדָה אִמָּא קוֹרְדֶּל וְהֶרְאֲתָה לָהּ לְבִתָּהּ בָּאֶצְבַּע עַל כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ וְסֵפֶר הַזְּמִירוֹת, וְעָמְדָה עַל דַּעְתָּהּ, שֶׁחַיֶּבֶת מַלְכֶן לִלְמֹד עַל פֶּה הַרְבֵּה שִׁירִים עַתִּיקִים. אָכֵן דַּעְתָּהּ שֶׁל מַלְכֶן לֹא נָחָה בְּכָךְ וְעָמְדָה וּפִשְׁפְּשָׁה בְּכָל הַחוֹרִים וְהַסְּדָקִים, וּבְשָׁעָה שֶׁהָעִיר הַתַּחְתּוֹנָה לֹא יָכְלָה עוֹד לְהַסְפִּיק לָהּ כְּלוּם, נָטְלָה וּבָאָה בִדְבָרִים עִם קְלֶרְכֶן בַּת הַחַזָּן. נִתְגַּלָּה הַדָּבָר שֶׁבָּעִיר הָעֶלְיוֹנָה יֵשׁ לוֹ לְכוֹרֵך הַסְּפָרִים אָרוֹן מְיֻחָד בַּעַל זְגוּגִית הַמָּלֵא וּמְמֻלָּא בִּסְפָרִים; בִּשְׂכַר פְּרוּטָה אַחַת לְשָׁבוּעַ אֶפְשָׁר לְקַבֵּל כָּל-מַה שֶׁהַלֵּב מְבַקֵּשׁ. כֵּן, אֲרוֹן סְפָרִים זֶה הֲרֵיהוּ עוֹלָם מָלֵא! מַלְכֶן עָלְתָה עַל קְלֶרְכֶן בַּת הַחַזָּן בְּכִשָּׁרוֹן הַקְּרִיאָה, וּמִתּוֹךְ מְנוֹד רֹאשׁ רוֹאִים הָיוּ בְנֵי בֵית נֶלֶּה אֶת הַסְּפָרִים הַנִּפְלָאִים בְּיוֹתֵר הוֹלְכִים וּמִתְחַלְּפִים בְּבֵיתָם; סִפּוּרֵי אַבִּירִים וְשׁוֹדְדִים מִתְחַלְּפִים בְּכִתְבֵי מוּסָר לִבְנֵי הַנְּעוּרִים וְסִפְרֵי מַסָּעוֹת. הָאָב הָיָה מְחָרֵף אוֹתָהּ עַל הֲבָלִים אֵלּוּ וְאָמָר: “שָׂמֹחַ אֶשְׂמַח בְּשָׁעָה שֶׁהָרִיבָה תְּהֵא בַּת מִצְוָה: אָז לֹא תִגַּע יָדָהּ בִּסְמַרְטוּטִים בָּלִים אֵלּוּ; אָז אוֹשִׁיבֶנָּה אֶל שֻׁלְחָן הַמְּלָאכָה וְתִהְיֶה לִי לְעֵזֶר בְּמַעֲשֶׂה הָעֵסֶק. וּבְשָׁעָה שֶׁלֹּא אֶצְלַח עוֹד לִמְלַאכְתִּי אֶקַּח לִי שׁוּלִיָא וְהוּא יוּכַל לָשֵׂאת אֶת מַלְכֶן לְאִשָּׁה.” אִמָּא קוֹרְדֶּל נֶאֱנָחָה: “הוֹ, מִי יוּכַל לַחֲשׁוֹב עֲתִידוֹת לְיָמִים רְחוֹקִים כָּל-כָּךְ. הַדְּבָרִים בָּאִים לָרֹב בְּצוּרָה אַחֶרֶת מִכְּפִי שֶׁעָלָה בְמַחְשָׁבָה תְחִלָּה.”

שְׁעַת הַהִתְכּוֹנְנוּת לְקַבָּלַת הַמִּצְווֹת הִלְהִיבָה אֶת רוּחָהּ שֶׁל אֲמַלְיֶה. אֵין כָּאן חֲרָפוֹת וְגִדּוּפִים כְּמוֹ בְּבֵית הַסֵּפֶר, אֶלָּא מוּסַר הַשְׂכֵּל וְהִתְרוֹמְמוּת הַנָּפֶשׁ! כֵּן, אַשְׁרֵי הָאִישׁ שֶׁזּוֹכֶה לְכָךְ תָּמִיד! שְׁקֹד שָׁקְדָה עַל פֶּתַח בֵּית הַתְּפִלָּה, וּבַבַּיִת סִפְּרָהּ מִתּוֹךְ הִתְלַהֲבוּת אֶת הַדְּרָשָׁה. הַכֹּהֵן שָׂמַח עָלֶיהָ שִׂמְחָה יְתֵרָה, וְאַחֲרֵי מַעֲשֶׂה קַבָּלַת הַמִּצְווֹת טָרַח וָבָא אֶל הַבַּיִת הַקָּטָן שֶׁל הָעִיר הַתַּחְתּוֹנָה לְבָרֵךְ אֶת הַהוֹרִים שֶׁזָּכוּ לְבַת בְּרִיאָה וּבַעֲלַת שְׁאָר רוּחַ. וְאַף הֵבִיא לָהּ לְמַלְכֶן תְּשׁוּרָה גְּדוֹלָה, שְׁנֵי כְרָכִים: “לֶקַח טוֹב” מֵאֵת הֵיְנְרִיךְ צְשׁוֹקֶה. כְּשֶׁשָּׁמַע הַכֹּהֵן מֵאֵת בְּנֵי בֵית נֶלֶּה כַּמָּה לְהוּטה תַלְמִידָתוֹ אַחַר קְרִיאַת סְפָרִים עָמַד וּבִקֵּשׁ מִמֶּנָּה מִתּוֹךְ כֹּבֶד רֹאשׁ בַּקָּשָׁה נִמְרֶצֶת, שֶׁתְּהֵא מוֹנַעַת עָצְמָה מִקְּרִיאַת שְׁאָר סְפָרִים וְאַךְ בְּ“לֶקַח טוֹב” תָּשִׂים מַעְיָנָהּ.

מַלְכֶן הִבְטִיחָה לוֹ לְקַיֵּם אֶת הַדָּבָר, וְשָׁקְדָה עַל הַסְּפָרִים הַחֲדָשִׁים בִּשְׁקִידָה יְתֵרָה. הִתְפַּעֵל נִתְפָּעֲלָה מֵהֶם כָּל-כָּךְ, עַד שֶׁבִּימֵי הַשַּׁבָּתוֹן הָלְכָה וְיָשְׁבָה בַיַּעַר הַסָּמוּךְ וְהָיְתָה לוֹמֶדֶת פְּרָקִים שְׁלֵמִים עַל פֶּה. לְשׁוֹנָהּ נִשְׁתַּכְלְלָה עַל יְדֵי מַעֲשֶׂה הַשִּׁנּוּן הַלָּזֶה, וְלֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִים שֶׁאָמְרוּ הַבְּרִיּוֹת “מַלֶה בַּת נֶלֶּה מְדַבֶּרֶת כְּעֵין סֵפֶר”.

“רָאֹה תִרְאוּ”, אָמְרוּ עוֹד אֲחֵרִים, “אִם בֹּא תָבֹא פַעַם כַּתְּ מְשַׂחֲקִים לְכָאן, תַעֲמֹד מַלֶה וְתֵלֵךְ עִמָּהֶם, הֲרֵי דַּעְתָּהּ זְחוּחָה עָלֶיהָ בְּיוֹתֵר!”

אָכֵן אִמָּא קוֹרְדֶּל אָמְרָה בְגָאוֹן: “אִלּוּ הָיְתָה מַלְכֶן שֶׁלִּי בֵּן זָכָר לֹא נָחְתִּי וְלֹא שָׁקַטְתִּי עַד שֶׁזָּכְתָה לִהְיוֹת מוֹרָה בְּבֵית סֵפֶר, מוֹחָהּ מְסֻגָּל לְכָךְ תָּמִיד!”

חוּץ מִן הַחַבְרוּתָא עִם קְלֶרְכֶן בַּת הַחַזָּן לֹא נִתְקָרְבָה בְיוֹתֵר אֶל בְּנוֹת גִּילָה. הֲלָלוּ הָיוּ יוֹצְאוֹת בְּמָחוֹל, מְשׂוֹחְחוֹת בֵּינֵיהֶן בְּעִנְיְנֵי קִשּׁוּטִים וְזָכוּ מַהֵר לִקְנוֹת לָהֶן חֲתָנִים. כְּלַפֵּי כָל הַדְּבָרִים הֲלָלוּ הָיְתָה מַלְכֶן מַרְאָה בְגָלוּי רִגְשֵׁי בְחִילָתָהּ.

“כֵּן, מַה טִיבָהּ שֶׁל מַלֶה בַּת נֶלֶּה הַטִּפְּשִׁית? מָה הִיא רוֹצָה? הֲרֵי אֵין הִיא כְלָל כִּשְׁאָר כָּל הָרִיבוֹת, אֲבָל אַל נָא תַעֲמִיד פָּנִים כְּאִלּוּ הִיא בַת דַּרְגַּא עִלָּאָה. כְּבָר הָיוּ בְרִיּוֹת בָּעוֹלָם שֶׁחָשְׁבוּ כָכָה, וּמֶה הָיָה בְסוֹפָן?! כָּךְ! כָּךְ! – הֲרֵי לָנוּ דֻגְמָאוֹת נָאוֹת!” כָּךְ אָמְרוּ הַזְּקֵנוֹת שֶׁל הָעִיר הַתַּחְתּוֹנָה מִתּוֹךְ מְנוֹד רֹאשׁ וְהַצְּעִירוֹת הִסְכִּימוּ עִמָּהֶן. שֶׁכֵּן זֶה לֹא כְבָר הָיָה מַעֲשֶׂה בְּבֵית שְׁוֶנְקֶה, בִּמְקוֹם שֶׁנִּזְדַּמְּנָה מַלְכֶן עִם חַבְרוֹתֶיהָ, וְאֵלּוּ הָיוּ מְסִיחוֹת מִתּוֹךְ בְּדִיחוּת הַדַּעַת בְּעִנְיְנֵי אֲהָבִים, וְהִנֵּה קָמָה מַלְכֶן בְּאֶמְצַע הַשִּׂיחָה וְהָלְכָה לָהּ, וּכְשֶׁהִגִּיעָה עַד הַפֶּתַח הֶחֱזִירָה רֹאשָׁהּ וְקָרְאָה בְקֶצֶף: “בּוֹשְׁנָה וְהִכָּלַמְנָה: כְּלוּם אֵין אַתֶּן יוֹדְעוֹת עִנְיָנִים נָאִים יוֹתֵר מִשִּׂיחַת אֲהָבִים בִּלְתִּי פּוֹסֶקֶת?” וּמִיָּד נִתְעַלְּמָה מִן הָעָיִן.

כֵּן, עִנְיָנִים נָאִים יוֹתֵר? כְּלוּם יֵשׁ דָּבָר נָאֶה יוֹתֵר מֵחָתָן? רוֹצוֹת הָיוּ לִרְאוֹת בְּשָׁעָה שֶׁהִיא, מַלֶה, תִּמְצָא לָהּ חָתָן, אִם גַּם אָז תְּהֵא מְדַבֶּרֶת כָּכָה? אוֹ שֶׁמָּא הָיוּ הָעֲנָבִים חֲמוּצִים? הֲרֵי אֵין הִיא דוֹמָה כְלָל לְנַעֲרָהּ, הוֹאִיל וְאֵינָהּ מוֹצֵאת שׁוּם שִׂמְחָה בְּדָבָר הָעוֹמֵד בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם הַנְּעָרוֹת שֶׁהוּא יָפֶה וְחָבִיב בְּעֵינֵיהֶן מִכֹּל? אֲבָל הִנֵּה גַם יוֹמָהּ בֹּא יָבֹא וְאָז תְּקַבֵּל חֶלְקָהּ מִיָּדֵינוּ כָרָאוּי לָהּ!

אֲמַלְיֶה וּקְלֶרְכֶן בַּת הַחַזָּן הִבְטִיחוּ זוֹ לְזוֹ בְּהֵן צֶדֶק שֶׁלֹּא תִּנָּשֶׂאנָה לְאִישׁ לְעוֹלָם, אֶלָּא אִם יָבֹא אֶחָד שֶׁהוּא נַעֲלֶה וְנִשָּׂא עֲלֵיהֶן, שֶׁאֶפְשָׁר לָהֶן לְהִכִּירוֹ בְּתוֹרַת אַלּוּף שֶׁלָּהֶן. אֲזַי כְּמוּבָן, אָמֹר תֹּאמַרְנָה “הֵן” וּמְאֻשָּׁרוֹת תִּהְיֶינָה אֹשֶׁר רָב.

קְלֶרְכֶן מָצְאָה מַהֵר אֵצֶל לִבְלָר אֶחָד, הַמְמֻנֶּה בְּבֵית פְּקִידוּת הֶהָרִים, אֶת חֲזוֹן לִבָּהּ. אָכֵן עִם כָּל הַיַּחַס הַדּוֹחֶה שֶׁהָיְתָה אֲמַלְיֶה מַרְאָה בְגָלוּי כְּלַפֵּי הַבַּחוּרִים הַצְּעִירִים, מְחַזְּרִים הָיוּ כַמָּה מִבַּעֲלֵי אֻמָּנֻיּוֹת אַחֲרֵי הַנַּעֲרָה הָרַעֲנַנָּה וְהַמְּלֵאָה חַיִּים; אֲבָל לֹא הַגַּרְדִּי וְלֹא תוֹפֵר הָאֻכָּפִים, לֹא הַטַּרְסִי וְלֹא סוֹחֵר הַקֶּמַח הֶעָשִׁיר בֶּן הָעִיר הָעֶלְיוֹנָה מָצְאוּ לָהֶם אֹזֶן קַשֶּׁבֶת אֶצְלָהּ; שָׁלֹחַ שָׁלְחָה אִישׁ אַחֲרֵי אָחִיו הַבָּיְתָה. הוֹרֶיהָ הֵנִיעוּ רֹאשׁ, מַה יְהֵא בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר? כְּשֶׁנַּעֲרָה מַגִּיעָה לִשְׁנַת הָעֶשְׂרִים וּבָאִים אֵלֶיהָ בְהַצָּעוֹת, הֲרֵי מְעַיְּנִים וְנִמְלָכִים בְּדָבָר. לְמַה הִיא מְצַפָּה? “דָּבָר זֶה אֵינוֹ בָא אֶלָּא מִתּוֹךְ הַקְּרִיאָה הַיְתֵרָה וְהַלִּמּוּד הַמְרֻבֶּה!” נוֹהֵם הָאָב; הַאֵם אוֹמֶרֶת מִתּוֹךְ אֲנָחָה: “הֵן צָרִיךְ לְהִתְנַהֵג עִמָּהּ בְּמִדַּת הָרַחֲמִים!” “רַחֲמִים! רַחֲמִים!” אָמַר הָאָב. “כְּלוּם מְצַפָּה הִיא, שֶׁיָּבֹא תַלְמִיד חָכָם לְכָאן, שֶׁמָּא פְּרַקְלִיט אוֹ כֹהֵן? עֲתִידָה הִיא לְהִכָּשֵׁל בְּסוּפָהּ, אֲבָל אַתְּ מַנִּיחָה לָהּ תָּמִיד לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹנָהּ!”

קַרְל יָצָא מִכָּאן זֶה כְבָר, הָלֹךְ הָלַךְ לָנוּעַ בַּתֵּבֵל לְאַחַר שֶׁלָּמַד אֻמָּנוּת אָבִיו. וְהִנֵּה מוּטָל הָיָה עַל אֲמַלְיֶה לְמָלֵא אֶת מְקוֹמוֹ. עוֹשָׂה הָיְתָה אֶת הַמּוּטָל עָלֶיהָ מִתּוֹךְ אֲנָחָה; שֶׁכֵּן לָשֶׁבֶת כָּל הַיּוֹם וְלִתְפּוֹר בְּעוֹר, וּמַה גַּם בְּהַשְׁגָּחָתוֹ הַקָּשָׁה שֶׁל אַבָּא, אֵין זֶה תַעֲנוּג גָּדוֹל בְּיוֹתֵר. עַל פִּי רֹב מַצְנִיעָה הָיְתָה בְּתוֹךְ תֵּבַת הַשֻּׁלְחָן, בִּמְקוֹם שֶׁהָיוּ לָהּ שַׁעֲוָה וְחוּטִים וָמַחַט, גַּם סֵפֶר – לֹא צְשׁוֹקֶה הָיָה זֶה – שֶׁהָיְתָה קוֹרֵאת בּוֹ בְּשָׁעָה שֶׁיָּצָא אַבָּא לְשֵׁם עֲסָקָיו.

הַחַיִּים הַשּׁוֹקְטִים הֲלָלוּ בַּעֲלֵי גֶוֶן אֶחָד הָיוּ נִּפְסָקִים עַל יְדֵי יְרִיּוֹת-הַמֶּלֶךְ² הַחוֹזְרוֹת חֲלִילָה בְּכָל-שָׁנָה וְעַל יְדֵי הַיְרִידִים, שֶׁהָיָה אַבָּא גּוֹטְלִיבּ מְבַקֵּר בִּקְבִיעוּת וְעַל יְדֵי הַמִּכְתָּבִים שֶׁל קַרְל שֶׁבָּאוּ מִמֶּרְחַקִּים. מִכְתָּב כָּזֶה הָיָה נַעֲשֶׂה לְאַט לְאַט לְקִנְיָנָהּ שֶׁל הָעִיר הַתַּחְתּוֹנָה כֻּלָּהּ. מִתְּחִלָּה הָלְכָה אִמָּא קוֹרְדֶּל, כְּשֶׁמִּכְתָּבָהּ כָּרוּךְ לָהּ בְּמִטְפַּחַת-אַף עֲשׂוּיָה מַעֲשֶׂה תַּשְׁבֵּץ שֶׁל לָבָן וּתְכֵלֶת, אֶל הַכֹּהֵן וַהֲלָה קָרָא לְפָנֶיהָ עוֹד פַּעַם בְּקוֹל וְהֵעִיר הֶעָרוֹתָיו. מִנְהָגוֹ הָיָה לְהָבִיא מַפַּת הָאֶרֶץ וְהָיָה מַרְאֶה לָהּ לְאִמָּא קוֹרְדֶּל בְּאֶצְבַּע נְקֻדָּה זְעִירָה וְאוֹמֵר: כָּאן יוֹשֵׁב עַכְשָׁו קַרְל. אִמָּא קוֹרְדֶּל הָיְתָה מְנַעְנַעַת בְּרֹאשָׁהּ; אִי אֶפְשָׁר לָהּ לְצַיֵּר בְּמוֹחָהּ מַה עִנְיָן הַנְּקֻדּוֹת וְהַקַּוִּים הַמְּגֻוָּנִים אֶל מְקוֹם יְשִׁיבָתוֹ שֶׁל קַרְל; אֶלָּא שֶׁהִנִּיחָה אֶת הַדָּבָר כְּמוֹת שֶׁהוּא.

בְּאַחַד הַיָּמִים נִתְקַבֵּל מִכְתָּב, שֶׁעוֹרֵר הִתְרַגְּשׁוּת רַבָּה בְּתוֹךְ הַבַּיִת הַקָּטָן שֶׁל הָעִיר הַתַּחְתּוֹנָה. קַרְל הִגִּיעַ וּבָא עַד בּוּקָרֶשְׂט, נָשָׂא לוֹ לְאִשָּׁה אֶת בִּתּוֹ שֶׁל הָאֻמָּן שֶׁלּוֹ, וְהִיא קַטּוֹלִית הָיְתָה.

“קַטּוֹלִית!” קָרְאָה אִמָּא קוֹרְדֶּל בְּבֶהָלָה. הָהּ, דָּבָר זֶה אֵין בִּרְצוֹנָהּ כְּלָל לְהַגִּיד לַכֹּהֵן! הֲרֵי הָיְתָה מִתְגָּאָה כָל-כָּךְ בְּלִבָּהּ, שֶׁהַזַּכְּסִים הֵם אֶבַנְגֵּלִים כְּשֵׁרִים וְעַכְשָׁו עָמַד קַרְל וְנָשָׂא לוֹ אִשָּׁה קַטּוֹלִית!

אֲבָל מִן הַדִּין שֶׁיֵּדַע הַכֹּהֵן אֶת הַדָּבָר, אֶפְשָׁר שֶׁיּוּכַל לְהַגִּיד לָהּ דָּבָר שֶׁיְּהֵא לָהּ לְנֶחָמָה וְיַרְגִּיעַ אֶת לִבָּהּ. בְּאֹמֶץ לֵב נִכְנְסָה אֶל בֵּית הַכֹּהֵן, וּמִי שֶׁרָאָה אוֹתָהּ יוֹצֵאת מִשָּׁם, יָכֹל הָיָה לְהַבְחִין, שֶׁהָלְכָה בְדוּמִיָּה שְׁקוּעָה בְהַרְהוּרִים, מִבְּלִי לָסוּר לְבָתֵּי הַשְּׁכֵנִים, וְחָזְרָה הַבַּיְתָה. מַה שֶׁאָמָר לָהּ הַכֹּהֵן עַל דְּבַר נִּשּׂוּאָיו שֶׁל בְּנָהּ הַבְּכוֹר נִשְׁאַר סוֹד כָּמוּס בְּלִבָּהּ.

ד רֻמְבִּיגֶלְן הַסַּנְדָּקִית    🔗

גּוֹטְלִיבּ נֶלֶּה נָסַע לַפְּרַיְבֶּרְגְּ וְהוֹלִיךְ עִמּוֹ כְּלֵי-עוֹר שֶׁלּוֹ אֶל הַיְרִיד שֶׁל הַסְּתָו. אִמָּא קוֹרְדֶּל הָיְתָה לְבַדָּה עִם מַלְכֶן. כּשֶׁנִּתְכַּוְּנוּ לָשֶׁבֶת אֶל הַשֻּׁלְחָן לְשֵׁם שְׁתִיַּת קָפֶה שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם, הִקִּישוּ עַל הַדָּלֶת. לְאַחַר שֶׁהִשְׁמִיעוּ “הִכָּנֵס!” נִכְנְסָה וּבָאָה שְׁכֶנְתָּן מִלְּשֶׁעָבַר קְרֻמְבִּיגֶלְן הָאַלְמָנָה. “הַגְּבֶרֶת הַסַּנְדָּקִית” נִתְקַבְּלָה מֵאֵת אִמָּא קוֹרְדֶּל בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת וּבְחִבָּה יְתֵרָה וְנֶאֶנְסֶה לְהָסֵב עִמָּהֶן אֶל הַקָּפֶה.

קְרֻמְבִּיגֶלְן הָיְתָה בְרִיָּה כְמוֹשָׁה, שֶׁפַּרְצוּפָהּ הַמָּלֵא תְנוּעָה וְסַקְרָנוּת הֵצִיץ מִתּוֹךְ מִסְגֶּרֶת מִצְנַפְתָּהּ הַלְּבָנָה מַעֲשֵׂה יִנְשׁוּף. עַל חָטְמָהּ הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר נְתוּנִים מִשְׁקָפַיִם שֶׁל קֶרֶן שְׁחוֹרָה, וּבְעַד הַזְּגוּגִיּוֹת הִבְרִיקוּ כְלַפֵּי הָרוֹאֶה עֵינַיִם שְׁחֹרוֹת וְנוֹצְצוֹת שֶׁחֲלִיפוֹת לְהֶן תָּמִיד. אָכֵן כָּךְ, קְרֻמְבִּיגֶלְן זוֹ! הֵן רוֹאָה הִיא תָמִיד בְּמוֹ עֵינֶיהָ דְבָרִים רַבִּים כָּל-כָּךְ וְנִפְלָאִים. מִי שֶׁמַּטֶּה אֹזֶן וּמַקְשִׁיב לִדְבָרֶיהָ, דוֹמֶה עָלָיו כְּאִלּוּ קוֹרֵא הוּא בְסֵפֶר נִפְלָא וּמָלֵא רָזִים. כָּךְ הָיְתָה מַלְכֶן מְהַרְהֶרֶת בְּשָׁעָה שֶׁנָּטְלָה מֵעַל גַּבֵּי הָאַרְגָּז אֶת הַסֵּפֶל הַמְחֻפֶּה זֵר זָהָב סָבִיב.

“אֲנִי אֵין דַּעְתִּי לִשְׁהוֹת כְּלַל, לֹא הֵבֵאתִי עִמִּי לֹא אֶת הַכִּישׁוֹר שֶׁלִּי וְלֹא אֶת הַפָּנָס, וּמִשּׁוּם כָּךְ זְקוּקָה אֲנִי שׁוּב לָלֶכֶת, לְפִי שֶׁאֵין אֲנִי אוֹהֶבֶת לְטַפֵּס בַּחֹשֶׁךְ עַל גַּבֵּי הָהָר הַתָּלוּל. אָכֵן הֲרֵי גַּם אַחַת מִכֶּן יְכֹלָה לָבוֹא פַעַם אֶל הָעִיר הָעֶלְיוֹנָה. מִן הַסְּתָם אֵין אַתֶּן יוֹדְעוֹת כְּלָל מַה שֶׁמִּתְרַחֵשׁ שָׁם בְּמַעֲלֵה הָעִיר, כְּלוּם אֵינְכֶן יוֹדְעוֹת שֶׁהִשְׂכַּרְתִּי אֶת עֲלִיַּת בֵּיתִי?”

“כָּךְ? – לֹא, אֵין אָנוּ יוֹדְעוֹת וְלֹא כְלוּם. וְכִי נִזְדַּמְּנוּ לָךְ בְּנֵי אָדָם מְהֻגָּנִים?”

קְרֻמְבִּיגֶלְן לָבְשָׁה הַדְרַת פָּנִים וְאָמְרָה לְאַט וּבַחֲשִׁיבוּת: “אָדוֹן דָּר אֶצְלִי!”

“אָדוֹן?!” קָרְאוּ הָאֵם וְהַבַּת נִפְתָּעוֹת, “אָדוֹן? כָּךְ, מֵאַיִּן בָא לְכָאן?”

“הוּא לֹא בָא כָל-עִקָּר, יוֹשֵׁב הִנֵּהוּ כָאן זֶה כְבָר, וְאִלּוּ יְצָאתֶן פַּעַם מִתּוֹךְ הָעִיר הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁלָּכֶן, הַיְּשָׁנָה וְהַנּוֹשָׁנָה, כְּבָר נִזְדַּמֵּן לָכֶן לִרְאוֹתוֹ. הֲרֵי מָצוּי הָיָה בְּבֵית הַמִּרְקַחַת אֵצֶל קְלֵיבֶּרְגְּ הַזָּקֵן; אֲבָל הוֹאִיל וְאַתְּ מְתַקֶּנֶת בְּעַצְמֵךְ אִסְפְּלָנִים וּמִינֵי תְרִיאַקָּה שֶׁל תֵּה, הֲרֵי אֵין אַתְּ בָּאָה כְלָל אֶל שׁוּם בֵּית מִרְקָחַת”.

“הַצֶּדֶק אִתָּךְ. אֵין אֲנִי זוֹכֶרֶת אֵימָתַי הָיָה אֶחָד מֵאִתָּנוּ בְּסִמְטַת בַּרְוָזִים”. “הֲלָה יָצָא זֶה כְּבָר בְּסִמְטַת בַּרְוָזִים וְהָיָה דָר אֵצֶל דִּיצֶלְן; אָכֵן צַר הָיָה לוֹ הַמָּקוֹם שָׁם, וְעָמַד וְהֶעְתִּיק אֶת דִּירָתוֹ אֶצְלִי”.

“רוֹקֵחַ יֵשׁ לָּךְ! אָכֵן הֲרֵי זֶה נָאֶה וּמְיֻחָד בְּמִינוֹ!” “וַדָּאִי, נָאֶה וּמְיֻחָד בְּמִינוֹ, אֲבָל שׁוּב אֵינוֹ רוֹקֵחַ עוֹד”. “לֹא? – כָּךְ, וּמַה מַעֲשֵׂהוּ, אִם מָצוּי הָיָה אֵצֶל קְלֵיבֶּרְגְּ?” זֶהוּ הַדָּבָר! מַה מַעֲשֵׂהוּ – מָה טִיבוֹ! – עַל גַּבֵּי הַדֶּלֶת שֶׁלּוֹ קְבוּעָה טַבְלָא שְׁחוֹרָה וְעָלֶיהָ כָּתוּב בְּאוֹתִיּוֹת צְהֻבּוֹת:

ו. א. ש. דִּיטְרִיךְ

חוֹקֵר הַטֶּבַע".

“חוֹקֵר הַטֶּ – בַע?! קָרְאָה מַלְכֶן מִתּוֹךְ הִתְעַנְיְנוּת, הוֹ סַנְדָּקִית, מַה טִיבוֹ שֶׁל דָּבָר זֶה?”

“הֲרֵי אַתְּ חֲכָמָה כָּל-כָּךְ וְאֵינֵךְ יוֹדַעַת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה? רְצוֹנְכֶן לִשְׁמֹעַ מִפִּי?” – מִתּוֹךְ הִתְרַגְּשׁוּת נִתְרוֹמְמָה לְמֶחֱצָה מֵעַל הַכִּסֵּא, הֶאֱהִילָה בְיָדָהּ לְצַד פִּיהָ וְאָמְרָה בִלְחִישָׁה רָמָה:

“קוֹסֵם קְסָמִים!”

“הוֹ”, אָמְרָה מַלְכֶן בִּצְחוֹק אֲבָל גַּם מִתּוֹךְ רְעָדָה: “דָּבָר זֶה אֵינוֹ בִמְצִיאוֹת כְּלָל. לִפְנֵי כַמָּה מֵאוֹת שָׁנָה מַאֲמִינִים הָיוּ הַבְּרִיּוֹת בְּמִין דָּבָר שֶׁכָּזֶה, וְהָיוּ נוֹטְלִים אֲנָשִׁים מִסְכְּנִים וְשׂוֹרְפִים אוֹתָם. אָכֵן אֵין זוֹ אֶלָּא אֱמוּנָה תְפֵלָה!”

"כָּךְ! הֲרֵי לָךְ, קוֹרְדֶּל! הָרִיבָה שֶׁלָּךְ אֵינָהּ מֵאֲמִינָה עוֹד בְּשׁוּם דָּבָר. שְׁטוּפָה הָיְתָה בִקְרִיאָה יוֹתֵר מִדָּי. עַל יְדֵי הַקְּרִיאָה תָפוּג אֱמוּנָתוֹ שֶׁל אָדָם כְּשֶׁהוּא לָהוּט אַחַר כָּל מִינֵי סְפָרִים חֲדָשִׁים. קוֹרְדֶּל, הַשְׁגִּיחִי בַדָּבָר שֶׁתִּקְרָא הַרְבֵּה בְּסֵפֶר הַסְּפָרִים, כְּלוּם לֹא קָרָאת עַל דְּבַר הַקּוֹסֶמֶת בְּעֵין דּוֹר? הִנָּךְ רוֹאָה? הֲיֵשׁ קוֹסְמִים אִם אָיִן?

"אֲבָל, אָמְרָה קוֹרְדֶּל דֶּרֶךְ פְּשָׁרָה, “וְכִי מַה זֶה עוֹשֶׂה הָאָדוֹן שֶׁלָּךְ – –”. “דִּיטְרִיךְ!” מַשְׁלִימָה קְרֻמְבִּיגֶלְן אַחֲרֶיהָ אֶת הַדִּבּוּר. “מַה הוּא עוֹשֶׂה? צְאֶינָה וּרְאֶינָה אֶת חַדְרוֹ, בְּשָׁעָה שֶׁאֵינֶנּוּ בַּבָּיִת!” אֵין הוּא נוֹעֵל אֶת הַדֶּלֶת; יוֹדֵעַ הוּא הֵיטֵב, שֵׁאִישׁ לֹא יִגְנֹב מִמֶּנּוּ אֶת הַדְּרָקּוֹנִים וְהַסַּלְמַנְדְּרִים! וְאַף עַל פִּי כֵן, הֲרֵי לָכַד פַּעַם בִּקְסָמָיו אֶת פְּרִיץ מֶנְדְּלֶר! גַּם אֶת זֶה אֵין אַתֶּן מַכִּירוֹת? לְאַחַר שֶׁנַּעֲשָׂה בַר-מִצְוָה הָיָה עָלָיו עַל פְּרִּיץ לִלְמֹד מְלֶאכֶת הַחַיָּטִים אֵצֶל גִּינְצֶלְמַן. וְהִנֵּה הָיָה מַעֲשֶׂה, וּבָא פַּעַם אַחַת מִתּוֹךְ בֵּית-שָׁלֹשׁ-הַפְּרוּטוֹת – יוֹדְעוֹת אַתֶּן, שָׁם יֵשׁ לְהַשִּׂיג תָּמִיד חָלָב מִן הַמֻּבְחָר, שַׁמֶּנֶת טְהוֹרָה, אוֹמֶרֶת אֲנִי לָכֶן, – וּכְשֶׁהוּא הוֹלֵךְ לוֹ דֶּרֶךְ הַיַּעַר הֲרֵיהוּ מַגִּיעַ אֶל הַנָּחַל, בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁהַנְּזִירִים בְּנֵי צֶלָּא הִטְבִּיעוּ אֶת כָּל הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף שֶׁלָּהֶם, בַּיָּמִים הָהֵם, כְּשֶׁבָּאָה הַתּוֹרָה הַחֲדָשָׁה. מֵאוֹתָהּ שָׁעָה וָהָלְאָה מְשׁוֹטְטוֹת רוּחִין וְלִילִין בַּמָּקוֹם הַהוּא. כְּשֶׁמַּגִּיעַ פְרִיץ אֶל הַנַּחַל, הִנֵּה כוֹרֵעַ מַר דִּיטְרִיךְ עַל בִּרְכָּיו, וְעַל גַּבּוֹ טָעוּן הוּא קֻפְסַת פַּחִים יְרוֹקָה, וּלְצִדּוֹ נָעַץ מַטֶּה אָרֹךְ בָּאֲדָמָה, וְעַל גַּבֵּי הַמַּטֶּה מִתְנַדְנֵד תַּרְמִיל אָרֹךְ וְלָבָן שֶׁל מַלְמָלָה. וּבְשָׁעָה שֶׁהִגִּיעַ פְרִיץ סָמוּךְ לִמְקוֹם הַמַּעֲשֶׂה, עָמַד דִּיטְרִיךְ וְהִנִּיחַ צָב אָדֹם כָּאֵשׁ בְּתוֹךְ קֻפְסַת הַפַּחִים. פְרִיץ מִתְאַוֶּה לָדַעַת וּמִתְקָרֵב עוֹד יוֹתֵר, מִיָּד עוֹשֶׂה דִּיטְרִיךְ מִינֵי מַעֲשִׂים נִפְלָאִים, מְמַלְמֵל בְּפִיו לַחַשׁ קְסָמִים, וּמֵאוֹתָהּ שָׁעָה כָּפוּת פְרִיץ בְּחַבְלֵי קָסֶם. סְבוּרוֹת אַתֶּן, שֶׁהָיָה עוֹד בִּרְצוֹנוֹ לְהֵעָשׂוֹת חַיָּט? לֹא הוּא וְלֹא מִקְצָתוֹ! אֵין לוֹ לְאוֹתוֹ אִישׁ אֶלָּא לָתֵת עֵינָיו בּוֹ, מִיָּד אָנוּס פְרִיץ לָרוּץ אַחֲרָיו, וְכָךְ הוּא כָרוּךְ תָּמִיד אַחֲרָיו, זֶה רָבּוֹת בְּשָׁנִים; וְכָל-מַה שֶׁדִּיטְרִיךְ רוֹצֶה, מֻכְרָח הוּא לַעֲשׂוֹת; אֵין הוּא מְקַבֵּל בִּשְׂכָרוֹ כְלוּם, לְכָל-הַיּוֹתֵר נִתָּן לוֹ לֶחֶם צַר וּמַיִם לָחַץ. הַגִּיעוּ בְעַצְמְכֶן, דִּיטְרִיךְ יוֹצֵא לְמֶרְחַקִּים, לַאֲרָצוֹת נָכְרִיּוֹת, וּפְרִיץ מֻכְרָח לָלֶכֶת עִמּוֹ וְאָנוּס הוּא לָשֵׂאת עַל גַּבּוֹ כָּל מִינֵי עֲשָׂבִים אַרְסִיִּים וְכָל מִינֵי בַעֲלֵי חַיִּים אֲיֻמִּים.

מַפְלִיגִים הֵם לָלֶכֶת הַרְחֵק הַרְחֵק, דּוֹמָה אֲנִי, אֶל הַטּוֹרְקִים וְעוֹבְדֵי הָאֱלִילִים בָּאִים הֵמָּה. פְרִיץ סִפֵּר, שֶׁרָאָה מַיִם רַבִּים כָּל-כָּךְ כְּפִי שֶׁאָנוּ רוֹאוֹת כָּאן אֶת הַשָּׁמַיִם, וְגַם סְפִינוֹת רָאוּ עֵינָיו! עוֹמֵד הוּא בִפְנֵי שָׁרָב וְקָרָה, רָעָב וְצָמָא, אִם אַךְ נִתְּנָה לוֹ הָרְשׁוּת לִהְיוֹת אֵצֶל אוֹתוֹ אִישׁ.

מֵעַצְמְכֶן תְּבִינֶינָה, שֶׁאֲחוֹתוֹ מְצֵרָה עַל כָּךְ עַד מְאֹד. שָׁאֹל שְׁאֵלַתְנִי מִתּוֹךְ רִצּוּץ יָדַיִם, כֵּיצַד תּוּכַל לְשַׁחְרֵר אֶת אָחִיהָ; מִיָּד יְעַצְתִּיהָ, שֶׁתָּקוּם וְתִטֹּל בַּסֵּתֶר דָּבָר שֶׁהוּא, שֶׁדִּיטְרִיךְ נָתַן לוֹ לִפְרִיץ בְּמַתָּנָה, וְתִשְׂרְפֶנּוּ בָאֵשׁ, אֲזַי תִּשְׂרֹף הַלֶּהָבָה אֶת חַבְלֵי הַקָּסֶם. זוֹ הִיא סְגֻלָּה בְדוּקָה הַמּוֹעִילָה תָמִיד, אֲבָל גִּינְצֶלְמַן אָמְרָה, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁשָּׂרְפָה אֶת סִינָרוֹ שֶׁל אָחִיהָ, שֶׁקִּבֵּל מִידֵי דִּיטְרִיךְ, הֵפִיץ אַךְ רֵיחַ צַחֲנָה וְעָשָׁן נוֹרָא שֶׁמָּלְאוּ אֶת הַבַּיִת כַּמָּה וְכַמָּה שָׁעוֹת; וְאוּלָם אֵצֶל פְרִיץ לֹא הָיָה נִכָּר שׁוּם שִׁנּוּי, לָהוּט הוּא אַחַר דִּיטְרִיךְ כְּמִקֹּדֶם.

עַכְשָׁו מְסַלֶּקֶת אֲנִי אֶת יָדִי מִמִּשְׂחָק זֶה. הָיֹה הָיָה לִי לְזָרָא! הַגִּיעוּ בְעַצְמְכֶן, כָּל-הַשְּׁרָצִים הַנּוֹרָאִים הַלָּלוּ מְבַשֵּׁל הוּא עַל גַּבֵּי שַׁלְהֶבֶת כְּחֻלָּה בְּתוֹךְ מַחֲבַתּוֹת וְקַלָּחוֹת גְּדוֹלוֹת וְנוֹתְנָן בְּתוֹךְ הַמָּרָק בְּמִינֵי צִנְצָנוֹת שֶׁל זְכוּכִית, מַמָּשׁ כְּדֶרֶךְ שֶׁאָנוּ נוֹהֲגוֹת בְּאִסְפַּרְגִּלִין אוֹ בִדְמוּמִיּוֹת. נוֹרָא הַדָּבָר! אֵלּוּ הֵן כְּמוּבָן, שִׁקּוּיִי הַקְּסָמִים! וְהַגִּיעוּ בְעַצְמְכֶן, פְּעָמִים שׁוֹכֵר הִנֵּהוּ אֶת הָאוּלָם אֵצֶל הַפֻּנְדָּקִי אוֹטוֹ, וְהוּא דּוֹרֵשׁ שָׁם דִּרְשׁוֹתָיו, אַף מְבַשֵּׁל הוּא שָׁם לִפְעָמִים".

“הוֹ, מֵעוֹלָם לֹא שָׁמַעְתִּי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. מִי זֶה בָא שָׁמָּה”. "אָכֵן לֹא אַתְּ וְלֹא אֲנִי כְּמוּבָן, וְאוּלָם אֲדוֹנִים חֲשׁוּבִים מְאֹד בָּאִים לִשְׁמֹעַ. נוֹהֲרִים אֵלָיו בְּנֵי רַינְסְבֶּרְגְּ, בְּנֵי בִּיבֶּרְשְׁטֵין, בְּנֵי הִירְשְׁפֶלְדְּ, בְּנֵי נוֹיְקִירְכֶן, בְּקִצּוּר, מִכֹּל הַסְּבִיבָה בָאִים מוֹרִים שְׂכִרֵי בָיִת, חַקְלָאִים צְעִירִים, מוֹרֵי בָתֵּי סֵפֶר, רוֹקְחִים וְאַף גַּם כֹּהֲנִים וּמַקְשִׁיבִים לִדְבָרָיו. הַכֹּל כְּרוּכִים אַחֲרָיו.

אִשְׁתּוֹ שֶׁל אוֹטוֹ עָמְדָה וְהִקְשִׁיבָה לְיַד הַדָּלֶת, אֲבָל לֹא עָמְדָה עַל טִיב הַדְּבָרִים, אֵין בְּיָדָהּ לַחֲזֹר עֲלֵיהֶן וּלְסַפֵּר. אָכֵן וַדָּאי דְּרָשׁוֹת יָפוֹת הֵן אֵלּוּ! – מַלְכֶן, אַל תִּבְלָעִינִי בְמַבְּטֵי עֵינָיִךְ".

“מְאֹד מְאֹד רוֹצָה אֲנִי לִרְאוֹת אֶת הָאִישׁ הַמֻּפְלָא הַלָּזֶה!” אָמְרָה מַלְכֶן, חֶצְיָהָּ שׂוֹחֶקֶת וְחֶצְיָהָּ מַרְעִידָה.

“אַל תִּתְאֲוִי לְכָךְ!” אָמְרָה קְרֻמְבִּיגֶלְן בְּרֶגֶשׁ. “שַׁוִּי נָא בְנַפְשֵׁךְ, אִם יִלְכֹּד גַּם אוֹתָךְ בְּחַבְלֵי קָסֶם, וְאִם גַּם אַתְּ תִּהְיִי אֲנוּסָה לָלֶכֶת אַחֲרָיו וְלָשֵׂאת עַל גַּבֵּךְ סַלַּמַּנְדְּרִים וּדְרָקוֹנִים בְּכָל-הָעוֹלָם כֻּלּוֹ! הַגִּיעִי בְּעַצְמֵךְ, אֵין אַתְּ יְכֹלָה לְהִשְׁתַּחְרֵר מִמֶּנּוּ, אֲנוּסָה אַתְּ תָּמִיד תָּמִיד לָרוּץ אַחֲרֵי אוֹתוֹ הָאִישׁ! הַאִם לֹא כֵן, קוֹרְדֶּל, הֲרֵי זֶה גּוֹרָל נָאֶה!”

שִׂימִי אֶל לִבֵּךָ, הֲרֵי הַשָּׁעָה שְׁעַת עֶרֶב הִיא, וְאַתְּ מְטִילָה עָלֵינוּ פָּחַד וְאָנוּ שְׁתֵּינוּ אַךְ לְבַדֵּנוּ הִנֵּנוּ בַּבַּיִת".

“כָּךְ, כָּךְ”, אָמְרָה קְרֻמְבִּיגֶלְן, כְּשֶׁהִיא עוֹטֶפֶת אֶת הַסּוּדָר, “יָכֹל יָכֹלְתִּי לְסַפֵּר כָּל הָעֶרֶב כֻּלּוֹ. לֹא הִגַּדְתִּי עֲדַיִן כְּלָל, שֶׂיָּכֹל הוּא לִטּוֹל אֶת אַרְסָם שֶׁל הַנְּחָשִׁים, שֶׁהוּא צָד, עַל יְדֵי כְשָׁפִים; הֲרֵיהוּ תּוֹפְסָם בְּעֶצֶם יָדָיו, וְאֵין אֶחָד מֵהֶם נוֹגֵעַ בּוֹ לָרָעָה! אָכֵן, מָה רַבִּים הֵמָּה הַדְּבָרִים הַמִּתְרַחֲשִׁים לִי! מַחֲזוֹת יָפִים רוֹאָה אֲנִי בְמוֹ עֵינַי מַעַל גַּבֵּי הַדּוּכָן שֶׁל חַלּוֹנִי. הַגַּעְנָה בְעַצְמְכֶן, זֶה לֹא כְבָר מְנַסֶּה הָיָה אֶת הַצִּנּוֹר שֶׁל מַזְרֵק הַמַּיִם, וְהִנֵּה הִגִּיעַ הַסִּילוֹן עַד הַמִּגְדָּל שֶׁל בֵּית הַתְּפִלָּה, כָּל-הַבְּרִיּוֹת יָצְאוּ מִפִּתְחֵי בָתֵּיהֶם, וְכָל-הַשּׁוּק הָיָה מָלֵא יְלָדִים!” כְּשֶׁיֵּצְאוּ הַחוּצָה אָמְרָה אֶל מַלְכֶן: “אִם תָבֹאִי פַעַם אֶצְלִי אַרְאֶה לָךְ אֵת כָּל אֵלֶּה הַדְּבָרִים שֶׁל הַסִּטְרָא אַחֲרָא. לֵיל מְנוּחָה, שֵׁנָה עֲרֵבָה!”

הַאֵם וּבִתָּהּ שָׁהוּ שָׁעָה קַלָּה מִתּוֹךְ שְׁתִיקָה; אַחַר-כָּךְ הִנִּיחָה אֲמַלְיֶה אֶת מְנוֹרַת הַפַּחִים בַּעֲלַת הַכֵּן הַגָּבֹהַּ עַל גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן וְהֶעֶלְתָה אוֹר. לְאוֹרָהּ הַכֵּהֶה שֶׁל מְנוֹרַת הַשֶּׁמֶן רָאֲתָה קוֹרְדֶּל אֶת פָּנֵיהָ שֶׁל אֲמַלְיֶה שֶׁהֵם קוֹדְחִים, עֵינֶיהָ מְאִירוֹת וּבְפִתְחֵי פִיהָ מְרַפְרֵף חִיּוּךְ שֶׁל נֹעַם וַחֲלוֹם. מִתּוֹךְ רֶגֶשׁ שֶׁל פַּחַד סָתוּם אָמְרָה בְּקוֹל נִמְרָץ: “מַלְכֶן אַל תָּהִינִי לָלֶכֶת אֶל קְרֻמְבִּיגֶלְן, הֲשָׁמַעַתְּ?”

“כֵּן, מַה זֶה אָמַרְתְּ אִמָּא?” שָׁאֲלָה אֲמַלְיֶה, כְאִלּוּ נֵעוֹרָה מִתּוֹךְ חֲלוֹם.

“הוֹ, שְׁרוּיָה אֲנִי בְכַעַס! כִּסְבוּרָה אַתְּ שֶׁאֵין אֲנִי מַבְחִינָה בָךְ כִּי קְרֻמְבִּיגֶלְן בִּלְבְּלָה אֶת דַּעְתְּךָ בְּסִפּוּרֵי הַקּוֹסְמִים שֶׁלָּהּ הַמְּלֵאִים שְׁטוּת? טוֹב הַדָּבָר, שֶׁאַבָּא לֹא הָיָה בַּבַּיִת, אֵין הוּא יָכֹל לִסְבֹּל דְּבָרִים כָּאֵלֶּה. עַכְשָׁו בֹּאִי וּנְבָרֵךְ בִּרְכַּת הָעֶרֶב, וְהַסִיחִי לִבֵּךְ מִדִּבְרֵי הֶבֶל אֵלֶּה”.

“הְמְ”, אָמְרָה אֲמַלְיֶה מִתּוֹךְ צְחוֹק, אָמְנָם מִתְוַכַּחַת אֲנִי עִם הַסַּנְדָּקִית, וְכִסְבוּרָה הִיא שֶׁאֲנִי הִנְנִי כְנֶגְדָּהּ. רוֹצָה אֲנִי שֶׁתֵּדַע כַּמָּה אוֹהֶבֶת אֲנִי לִשְׁמֹעַ אֶת דְּבָרֶיהָ, שֶׁכֵּן, אִמָּא, הֲרֵי חַיֶּבֶת אַתְּ לְהוֹדוֹת בַּדָּבָר, שֶׁאֵין בְּיַד שׁוּם אִישׁ לְסַפֵּר בְּעִנְיָן רַב כְּמוֹתָהּ. כִּמְדֻמֶּה לִי שֶׁרֹאשִׁי מְחַשֵּׁב “לְהִתְבַּקֵּעַ”, וּמַלְכֶן עָמְדָה וְהֶעֱבִירָה שְׁתֵּי יָדֶיהָ עַל רַקּוֹתֶיהָ. “הוֹ, אֵין אַתְּ אֶלָּא נַעֲרָה פְתַיָּה וְנִרְגָּזֶת”, נָזְפָה בָהּ אִמָּא.

ה חֲלוֹמָהּ שֶׁל אֲמַלְיֶה    🔗

הִנֵּה מַלְכֶן, הוֹאִיל וְאַבָּא אֵינוֹ מָצוּי בַּבַּיִת לְפִיכָךְ הִנַּחְתִּי לָךְ לִישֹׁן הַפַּעַם עַד עֶצֶם אוֹר הַיּוֹם.

בֵּינָתַיִם הִסְפַּקְתִּי מַאֲכָל לִבְּהֵמוֹת, הֶחֱלַבְתִּי אֶת הָעֵז, מַאֲכִילָה הָיִיתִי אֶת הַחֲזִיר וְאֶת הָאַוָּזִים וְאֶת הַתַּרְנְגֹלוֹת. הַיּוֹם קַמְתִּי בְשָׁעָה מֻקְדֶּמֶת בְּיוֹתֵר, לֹא מָצָאתִי לִי עוֹד מְנוּחָה בְּמִטָּתִי; עַל כָּרְחִי מְהַרְהֶרֶת הָיִיתִי וְחוֹזֶרֶת וּמְהַרְהֶרֶת עַל אֹדוֹת קַרְל! אֵיכָה אֶשָּׂא אֶת הַדָּבָר בְּלִבִּי, שֶׁלֹּא לִרְאוֹת עוֹד אֶת בְּנִי בְּכָל יְמֵי חַיָּי! וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁעָמַד וְנָשָׂא לוֹ אִשָּׁה קַטוֹלִית יְוָנִית! הָהּ, מַלְכֶן, כְּלוּם יָכֹלְתִּי לְהַעֲלוֹת עַל דַּעְתִּי, שֶׁיַּגִּיעַ לִי כָּךְ מִידֵי בְנִי! מַה יְהֵא עֲלֵיהֶם עַל הַכַּרִים וְהַכְּסָתוֹת הַיָּפִים, שֶׁחָשַׂכְתִּי לִי יָמִים וְשָׁנִים, אִם בְּנִי לֹא יְקַבֵּל בָּהֶם כְּלוּם! אִם יִסַּע בֶּן אָדָם לְשָׁם בִּזְמַן מִן הַזְּמַנִּים אֵלֵךְ וַאֲבַקֵּשׁ וְאֶתְחַנֵּן לְפָנָיו שֶׁיִּטֹּל אוֹתָם עִמּוֹ. מִי שֶׁדָּר בְּעִיר גְּדוֹלָה כָל-כָּךְ כִּפְרַיְבֶּרְגְּ, הֲרֵי נָּקֵל לוֹ יוֹתֵר לִמְצֹא שָׁם בֶּן אָדָם שֶׁכָּזֶה, וְלוּ גַם הָיָה עָלַי לִקְבֹּעַ אֶת הַדָּבָר בָּעִתּוֹן הַשְּׁבוּעִי. כָּרַי וְכִסְתוֹתַי הַיָּפִים! כֻּלָּם הֲרֵי הֵם שֶׁל אַוָּזִים שְׁחוּטֵי בָיִת, וְהַנּוֹצוֹת מְרוּטוֹת בְּעֶצֶם יָדֵינוּ, אַבָּא הָיָה מְסַיֵּעַ בִּמְלָאכָה בִשְׁקִידָה רַבָּה כָל-כָּךְ. אָכֵן מִכֵּיוָן שֶׁאֵין הַדָּבָר עָשׂוּי לְהִשְׁתַּנוֹת בְּשׁוּם פָּנִים. הֲרֵי עֲתִידָהּ אַתְּ לְקַבֵּל אֶת כֻּלָּם לְבַדְּךָ. אֲבָל הֲרֵי אֵין אַתְּ עֵרָה עֲדַיִן כְּלָל, אֵין אַתְּ מַקְשִׁיבָה כָל-עִקָּר! בַּמָּה אַתְּ מְהַרְהָרֶת?"

הוֹ אִמָּא, אַל תִתְרַעֲמִי עָלָי. אֱמֶת, לֹא שָׁמַעְתִּי כִמְעַט, אוֹ לֹא כִי, כֵּן, שָׁמֹעַ שָׁמַעְתִּי שֶׁדִּבַּרְתְּ וְחָזַרְתְּ וְדִבַּרְתְּ עַל אַוָּזִים, כָּרִים וּכְסָתוֹת וְעַל אֹדוֹת קַרְל, וַאֲנִי נְתוּנָה הָיִיתִי כֻלִּי לְהַרְהוּרֵי חֲלוֹמִי, מְשֻׁנֶּה הָיָה הַחֲלוֹם וּמָלֵא חַיִּים כָּל-כָּךְ עַד שֶׁאֵין אֲנִי יוֹדַעַת אֶת נַפְשִׁי. שְׁבִי נָא עוֹד קְצָת, אִמִּי חֶמְדָּתִי, אֲסַיֵּעַ לָךְ אַחַר כָּךְ, וַאֲזַי נִגְמֹר מַהֵר אֶת הַכֹּל; הֵן לַעֲסֹק בִּמְלֶאכֶת הַתְּפִירָה אֵינִי זְקוּקָה הַיּוֹם".

“כְּלוּם לֹא הִנִּיחַ אַבָּא חֹמֶר מִן הַמּוּכָן?” “לֹא, חִדְלִי לָּךְ. – חֲבָל, חֲלוֹמִי הָיָה בָּרוּר וְנִפְלָא כָּל-כָּךְ. אֲבָל הַאִם אֶפְשָׁר לִי לְסַפֵּר לָךְ כְּמוֹ שֶׁהוּא? אֵינִי יוֹדַעַת, אִם אוּכַל לִמְצֹא אֶת הַמִּלִּים הַנֵּאוֹתוֹת!”

אַתְּ? אֵינִי חוֹשֶׁשֶׁת וְלֹא כְלוּם! אִם אַךְ תַּתְחִילִי בַדָּבָר". “כֵּן, כֵּן”, אָמְרָה אֲמַלְיֶה כְּשֶׁהִיא מְהַרְהֶרֶת מִתּוֹךְ כֹּבֶד רֹאשׁ, וְהִתְחִילָה לְסַפֵּר מִתּוֹךְ פִּקְפּוּק, אֶלָּא שֶׁמִּיָּד נִתְגַּבְּרָה עַל פַּחְדָּה וּמְבוּכָתָהּ, וְהָיְתָה מְסַפֶּרֶת בְּהִתְעוֹרְרוּת רַבָּה כָל-כָּךְ, עַד שֶׁהַאֵם הִקְשִׁיבָה מִתּוֹךְ הִשְׁתּוֹמְמוּת מְרֻבֵּה.

"בַּחֲלוֹמִי, הִנְנִי עוֹמֶדֶת בְּתוֹךְ חֶדֶר גָּדוֹל וְאָפֵל. יוֹדַעַת אַתְּ, אִמָּא, פַּעַם רָאִיתִי מַחְפֹּרֶת עֲזוּבָה. הִנֵּה מֵעֵין כָּךְ הָיָה הַמָּקוֹם שֶׁעָמַדְתִּי בוֹ. מִישׁוֹר קוֹדֵר שֶׁאֵין בִּמְלוֹא הֶקֵפוֹ כָל יֶרֶק צוֹמֵחַ, כִּי אִם אַבְנֵי חָצָץ בִּלְבַד. מִמַּעַל לְרֹאשִׁי לֹא הָיוּ שְׁמֵי תְכֵלֶת, אֶלָּא תִקְרַת אֲבָנִים אֲפוּרָה וְקָרָה, וּכְתָלִים אֲפוּרִים בְּדוֹמִים לָהּ חָצְצוּ אֶת הַמִּישׁוֹר. מִן הַכְּתָלִים טִפְטְפוּ מַיִם עֲכוּרִים.

הִתְבּוֹנַנְתִּי זְמַן רַב סְבִיבִי עַד שֶׁבָּאתִי לִידֵי הַבְחָנַת הָאֲבָנִים הָאֲפוּרוֹת. לֹא יְחִידָה הָיִיתִי בְתוֹךְ כִּפָּה גְּדוֹלָה וְנוֹרָאָה זוֹ, הִבְחַנְתִּי בָךְ לֹא הַרְחֵק מִמֶּנִּי; מְגַשֶּׁשֶׁת הָיִיתִי כְּדֵי לָבוֹא אֶצְלְךָ, וְהִנֵּה עָמַדְתְּ וְלָחַצְתְּ אוֹתִי בְּעֹז אֶל גּוּפֵךְ, וַאֲנִי חָשָׁה הָיִיתִי שֶׁפָּנַיִךְ רְטֻבִּים מִדֶּמַע. בְּשָׁעָה שֶׁפָּתַחַתְּ פִּיךְ וְדִבַּרְתְּ הָיָה קוֹלֵךְ עָמוּם וּמוּזָר, וְלֹא הֵבַנְתִּי אִמְרֵי פִיךָ. לְפָנַי צָבוּר גַל אֲבָנִים גָּדוֹל, נִשְׁתַּמַּטְתִּי מִזְּרוֹעוֹתַיִךְ וְהִתְחַלְתִּי לְגַשֵּׁשׁ מִסָּבִיב לְגַל הָאֲבָנִים. נִסִּיתִי לְהַגִּיעַ בְּיָדַי עַד רֹאשׁוֹ. כְּשֶׁנִּתְרוֹמַמְתִּי עַל אֶצְבָּעוֹת רַגְלַי עָלָה חֶפְצִי בְיָדִי. בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה הַגִּשּׁוּשׁ נָגְעָה יָדִי בִכְלִי אֶחָד, מִן קְעָרָה אוֹ צַפַּחַת. נָתַתִּי לָךְ אֶת הַצַּפַּחַת וְאָמַרְתִּי: ‘הַחֲזִיקִי נָא רֶגַע, רוֹצָה אֲנִי לִרְאוֹת מַה יֵשׁ בְּתוֹכָהּ’. מִשַּׁשְׁתִּי בִפְנִים וְהִבְחַנְתִּי שֶׁאֵין בָּהּ אֶלָּא טַבָּעוֹת בִּלְבַד. הִשְׁתַּעֲשַׁעְתִּי בָהֶן בְּאֶצְבְּעוֹתַי, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת כְּהוֹגֵן, מִכָּל-מָקוֹם חַשְׁתִּי בָרוּר שֶׁכֻּלָּן שְׁחוֹרוֹת הֵן וַחֲלוּדוֹת. הִקְרַבְתִּי אֵלַיִךְ אֶת הַכְּלִי, וּפִתְאֹם רָאִיתִי שֶׁאַחַת מִן הַטַּבָּעוֹת נוֹצֶצֶת הִנֶּהָ וְהִבְרִיקָה בְּאַפְלוּלִית. מִיָּד בִּקַּשְׁתִּיהָ וּמְצָאתִיהָ. הוּא, מָה רַבָּה הָיְתָה שִׂמְחָתִי עַל הַטַּבַּעַת הַמִּתְנוֹצָצֶת!

שַׂמְתִּיהָ עַל הַקְּמִיצָה שֶׁל יָדִי הַיְמָנִית, כּוֹננְתִּי מִתּוֹךְ אֹשֶׁר אֶת יָדִי דֶּרֶךְ נִסָּיוֹן כְּלַפֵּי מַטָּה וְאָמַרְתִּי: ‘אִמָּא, הַבִּיטִי נָא וּרְאִי!’… הוֹ, חַם לִי כָכָה וְטוֹב בְּתוֹךְ הַכִּפָּה הַקָּרָהּ; אָכֵן הַחֹם וְהָרֶגֶשׁ הַמְּחַיֶּה שׁוֹפְעִים הָיוּ מִתּוֹךְ הַטַּבַּעַת, מִתּוֹךְ רֹב שִׂמְחָה נִעְנַעְתִּי אֶת יָדִי מַעְלָה וָמָטָּה, וְהֵנָּה – נָפְלָה הַטַּבַּעַת אֶל תּוֹךְ אַבְנֵי הֶחָצָץ. ‘הָהּ, טַבַּעְתִּי!’ קָרָאתִי מְלֵאָה צַעַר, ‘בֹּאִי, אִמָּא, עִזְרִינִי נָא לְחַפֵּשׂ’. לֹא שָׁמַעְתִּי כָל תְּשׁוּבָה מִמֵּךְ. כְּלוּם הָיִיתִי יְחִידָה בְתוֹךְ הַשְּׁמָמָה הַזֹּאת? הֵיכָן הָיִית? הִתְחַלְתִּי לְגַשֵּׁשׁ וּלְחַפֵּשׂ אַחֲרַיִךְ, קָרָאתִי לָךְ, וְהִנֵּה רוֹאָה אֲנִי, מִבַּעַד עֲרָפֶל לְמֶחֱצָה כְּמוּבָן, שׁוּב דְּמוּת אָדָם, אֲבָל לֹא אַתְּ הִיא הַבָּאָה. הֲרֵי זֶה תִינוֹק, שֶׁתָּוֵי פָנַיִךְ קְבוּעִים בְּפַרְצוּפוֹ, חִוֵּר הָיָה וְעָצוּב, וְנִרְאֶה הָיָה שֶׁקַּר לוֹ בְתוֹךְ כֻּתָּנְתּוֹ הַדַּקָּה. רָצִיתִי לְהִתְקָרֵב יוֹתֵר וְיוֹתֵר אֶל הַתִּינוֹק, אֲבָל לֹא יָכֹלְתִּי. מָה הוּא הַדָּבָר שֶׁחָצַץ בֵּינֵינוּ, לֹא יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת, אֲבָל הוֹאִיל וְהָיָה עוֹמֵד כְּנִרְאֶה עַל אֲבָנִים חַדּוֹת וְלַחוֹת קָרָאתִי אֵלָיו בְּקוֹל חָזָק: ‘לָמָּה עוֹמֵד אַתָּה כָאן? לֶךְ-לְךָ מִכָּאן! לְכָה וּצְאָה אֶל הַמֶּרְחָב, אֶל אוֹר הַחַמָּה! לֵךְ, לְכָה!’ חָפַצְתִּי לִתְפּוֹס אוֹתוֹ בְיָדַי, אֲבָל גּוּפוֹ נָמוֹג וְיָדַי חָשׁוּ אַךְ אֶת הָאֵד הַקַּר וְהַלַּח. הָהּ, אֵיךְ זֶה יָכֹלְתִּי לִשְׁהוֹת כָּל-כָּךְ וּלְטַפֵּל עִם הַיֶּלֶד. הֲרֵי זְקוּקָה הָיִיתִי לְבַקֵּשׁ אֶת הַטַּבַּעַת. הָהּ, כַּמָּה מְחֻסֶּרֶת תִּקְוָה הִיא מְלֶאכֶת הַחִפּוּשׂ שֶׁל חֵפֶץ קָטָן כָּזֶה בְּתוֹךְ הַחֶדֶר

הָאָפֵל! כְּלוּם אֶפְשָׁר לִמְצֹא אוֹתָהּ שׁוּב בְּתוֹךְ אַבְנֵי הֶחָצָץ? וְאוּלָם זְקוּקָה הָיִיתִי לְבַקָּשָׁהּ! הוֹ, חָשָׁה הָיִיתִי בְקִרְבִּי תְשׁוּקָה רַבָּה כָל-כָּךְ וְלֹא מָצָאתִי מְנוּחָה לְנַפְשִׁי. לֹא שַׂמְתִּי לֵב לְכָךְ, שֶׁשָּׂרַטְתִּי יָדַי בָּאֲבָנִים הַחַדּוֹת עַד זוֹב דָּם. לִפְרָקִים קְרוֹבִים נִזְדַּעְזַעְתִּי כֻלִּי מִפָּחַד, לְפִי שֶׁבִּשְׁעַת גִּשּׁוּשׁ נָגַעְתִּי בִּבְנֵי רַחַשׁ מְאוּסִים. סַלַּמַּנְדְּרִים וּבְנֵי צָב הִשְׁגִּיחוּ אֵלַי בְּעֵינַיִם קְפוּאוֹת וַעֲמוּמוֹת, וְאוּלָם אֲנִי הָלַכְתִּי כְפוּפַת קוֹמָה וַאֲנוּסָה הָיִיתִי לְחַפֵּשׂ וּלְחַפֵּשׂ בְּלִי הֶרֶף! הֲרֵינִי שְׁרוּיָה כָל הַזְּמַן בְּתוֹךְ הַחֶדֶר הָאָפֵל, וַאֲנִי זָחַלְתִּי תָמִיד עַל גַּבֵּי הָאֲבָנִים הַחֲלָקוֹת. בִּרְכַּי וְגַבִּי כָאָבוּ, יָדַי זָבוּ דָם, אֲבָל שׁוּם דָּבָר לֹא עָמַד בְּפָנַי, מְבַקֶּשֶׁת הָיִיתִי אֶת הַטַּבַּעַת! הָהּ, אֵין לָהּ לַמְּעָרָה כָל מוֹצָא! אֵין לִרְאוֹת אֲפִילוּ חֵלֶק כָּל-שֶׁהוּא שֶׁל הָרָקִיעַ! – מִתּוֹךְ עֲיֵפוֹת זָקַפְתִּי קוֹמָתִי, – וְהִנֵּה דּוֹמֶה הָיָה עָלַי, כְּאִלּוּ נִבְקְעוּ כָתְלֵי הָאֶבֶן הָעֲנָקִיִּים – וְאוֹר וְשָׁמַיִם רוֹמְזִים מֵרָחוֹק.

הִתְנוֹדַדְתִּי לִקְרַאת הָאוֹרָה, וְהִנֵּה, מָה רַב הַמֶּרְחָב וְהָאוֹרָה! וְכַמָּה נִפְלָאִים הֵמָּה הַדְּבָרִים שֶׁרָאוּ עֵינַי! בְּשָׁעָה שֶׁלָּמַדְתִּי עֲדַיִן בְּבֵית הַסֵּפֶר הֶרְאָה הַמּוֹרֶה לָנוּ פַעַם תְּמוּנָה: אָדָם וְחַוָּה בְּגַן עֵדֶן. כָּךְ הָיָה הַמַּרְאֶה שֶׁרָאִיתִי בַחֲלוֹמִי, תְּמָרִים רָמֵי קוֹמָה, צִפֳּרִים גְּדוֹלוֹת עֲדוּיוֹת בִּשְׁלַל צְבָעִים, מֵרָחוֹק נִרְאִים הָרִים, מַיִם, וְעַל פְּנֵי הַמַּיִם אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן וּבִיפִי נוֹף זֶה מְשׁוֹטְטִים בְּנֵי אָדָם מְשֻׁנִּים, שְׁחוֹרִים כֻּלָּם, כְּפִי שֶׁקָּרָאתִי בְּסִפְרֵי מַסָּעוֹת. כָּאן לְאוֹרָה שֶׁל חַמָּה לוֹהֶטֶת זוֹ הִתְהַלַּכְתִּי לִי שַׁאֲנַנָּה וּמְאֻשָּׁרֶת, וְאִלּוּ לֹא קָרָאת לִי פִתְאֹם, וַדַּאי שֶׁהָיִיתִי עוֹד שָׁם".

הוֹ, אִם כָּךְ הוּא הַדָּבָר, הֲרֵי בְּמִדָּה יְדוּעָה יָפֶה עָשִׂיתִי, שֶׁשַּׂמְתִּי קֵץ לִנְדוּדָיִךְ. אָכֵן מַלְכֶן, כַּמָּה יוֹדַעַת אַתְּ לְסַפֵּר! אִלּוּ הָיָה לִי סֵפֶר פִּתְרוֹן חֲלוֹמוֹת, יְכֹלוֹת הָיִינוּ לְעַיֵּן בּוֹ. הַטַּבָּעַת?! – הְמְ… – אָכֵן לָמָּה יוֹשְׁבוֹת אָנוּ כָאן וּמַרְבּוֹת לָהַג! הֲרֵי כָל עִקָּרוֹ שֶׁל דָּבָר לֹא בָא כְּמוּבָן, אֶלָּא בְשֶׁל קְרֻמְבִּיגֶלְן. הֲרֵינִי חוֹזֶרֶת וְאוֹמֶרֶת לָךְ עוֹד פַּעַם, אַל תֵּלְכִי אֵלֶיהָ כְלָל. מוּטָב שֶׁאֵלֵךְ אַנֹכִי בִשְׁעַת הַכֹּשֶׁר וְאֶכָּנֵס אֶצְלָהּ, אֲנִי הִנְנִי בְטִיבִי שְׁקֵטָה יוֹתֵר, וְאֵין דְּבָרֶיהָ מְבִיאִים אוֹתִי לִידֵי מִינֵי חֲלוֹמוֹת מְשֻׁנִּים. אֲבָל מָה אַתְּ מְהַרְהֶרֶת! הַבִּיטִי אֶל פְּנֵי הַשָּׁעוֹן, הַשִׁכָּמָהּ נָאַה זוֹ שֶׁלִּי הֲרֵי יָצְאָה כֻלָּהּ לְבַטָּלָה".

ו קִסְמֵי יָעַר    🔗

הַיָּמִים יְמֵי סְתָו. אִמָּא קוֹרְדֶּל וַאֲמַלְיֶה הָלְכוּ אֶל יַעַר צֶלָּא לְבַקֵּשׁ פִּטְרִיּוֹת. הָאֵם עָמְדָה וְהִשְׁמִיעָה עַל הַזְּהִירוּת. “רַק שׁוּעָלוֹת וְאָרְנוֹת!” אָמְרָה דֶרֶךְ אַזְהָרָה, “אַף גַּם הַרְאֵה תַרְאִי לִי תְחִלָּה קֹדֶם שֶׁאַתְּ נוֹתֶנֶת בַּסָּל, וְאִם לֹא הֲרֵי אֶפְשָׁר לְהָבִיא אֶת הַמָּוֶת לְתוֹךְ הַבַּיִת. הַשְׁגִּיחִי יָפֶה, לִכְשֶׁיִּזְדַמְּנוּ לָךְ פִּרְחֵי אַרְגִיקָא אוֹ פּוֹהַּ קוּמִי וּקְחִי אוֹתָם עִמָּךְ”.

מִשֶּׁנִּכְנְסוּ אֶל תּוֹךְ הַיַּעַר עָמְדָה הָאִשָּׁה בַּעֲלַת הַשְּׂעָרוֹת הַלְּבָנוֹת וְגָחֲנָה לָאָרֶץ מִתּוֹךְ חֵשֶׁק עֲלוּמִים, כְּדֵי לִתְלֹשׁ מִתּוֹךְ הַטְּחָב וְהָעֵשֶׂב הַיְּרוֹקִים אֶת הַכְּמֵהִים הַכְּתֻמִּים וְהַנָּאִים. וְהִנֵּה עָלוּ בְמַעֲלֵה הַגִּבְעָה הַמִּתְרוֹמֶמֶת קִמְעָא קִמְעָא. מִשֶּׁמַּגִּיעִים לְמַעְלָה מִיָּד נָח מַבַּט הָעַיִן עַל פְּנֵי נַחַל-הַיַּעַר הַזָּךְ. “הַנַּחַל הַטּוֹב” מְכַנִּים אוֹתוֹ הַבְּרִיּוֹת. מִמְּרוֹם הַגִּבְעָה צָפוּ וְרָאוּ, שֶׁעַל יַד הַחוֹף שָׁכַב מִי שֶׁהוּא בְתוֹךְ הַטְּחָב הַיָּרוֹק. אָדוֹן הָיָה שָׁם. עַל גַּבֵּי מְעִיל הָאֶרֶג בַּעַל צֶבַע יָרוֹק כֵּהֶה נִשְׁתַּלְשֵׁל צַוָּארוֹן רָחָב וְלָבָן בַּעַל שָׂפָה חֲלוּלָה הַמַּגִּיעַ עַד הַכְּתֵפָיִם. שַׂעֲרוֹתָיו הַשְּׁחֻמּוֹת וְהַמְתֻלְתָּלוֹת יָרְדוּ לוֹ עַל מִצְחוֹ, לְפִי שֶׁהָיָה רֹאשׁוֹ נָטוּי כְּלַפֵּי מַטָּה מִצַּד פָּנָיו. בְּיָדוֹ הַשְּׂמָאלִית נָתוּן זַלְזַל זָעִיר שֶׁל טְחָב, שֶׁהוּא מִתְבּוֹנֵן בּוֹ בְּשִׂים לֵב מִבַּעַד לִזְכוּכִית מַגְדֶּלֶת כַּבִּירָה. עַכְשָׁו זוֹקֵף הוּא אֶת רֹאשׁוֹ אֶל עָל, וּשְׁתֵּי הַנָּשִׁים רָאוּ שֶׁפָּנִים עֲדִינִים לוֹ וְחִוְרִים. עַל יָדוֹ מֻנָּחוֹת קֻפְסַת פַּחִים יְרוֹקָה וּמִגְבַּעַת תֶּבֶן קַלָּה, וְאֶל גֶּזַע הָאִילָן הַסָּמוּךְ נִשְׁעָן הָיָה “הַמַּטֶּה הָאָרֹךְ” שֶׁתַּרְמִיל שֶׁל מַלְמָלָה תָּלוּי בּוֹ.

שְׁתֵּיהֶן יָדְעוּ כִּי זֶה הוּא “מַר דִּיטְרִיךְ”, הוּא “הָאַשָּׁף וְקוֹסֵם הַקְּסָמִים”, שֶׁעַל אֹדוֹתָיו סִפְּרָה קְרֻמְבִּיגֶלְן נִפְלָאוֹת בְּאוֹתוֹ יוֹם בֵּין הָעַרְבַּיִם. וּבְכֵן זֶה הוּא הָאִישׁ! זוֹ הִיא דְמוּת דְּיוּקָנוֹ! דַּק גֵּו כָּל-כָּךְ וַעָדִין! אָכֵן אֶת קְלַסְתֵּר פָּנָיו אִי אֶפְשָׁר עֲדַיִן לִרְאוֹת כָּרָאוּי. כַּמָּה מְגֻחָךְ הַדָּבָר לְסַפֵּר עָלָיו מִינֵי מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁכָּאֵלּוּ. וְהוֹאִיל וְאֵין הוּא רוֹאֶה אוֹתָן, הֲרֵי אֶפְשָׁר לָהֶן לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ כַּהֲלָכָה מִמָּרוֹם הַגִּבְעָה. מַרְאֵהוּ שׁוֹנֶה הִנֵּהוּ לְגַמְרֵי מִמַּרְאֵיהֶם שֶׁל שְׁאָר הַבְּרִיּוֹת.

אָכֵן הִנֵּה שָׁלַח יָדוֹ וְתָפַס בְּמִגְבַּעְתּוֹ, וּבִשְׁעַת מַעֲשֶׂה נָח מֶבָּטוֹ עַל פְּנֵי שְׁתֵּי הַנָּשִׁים. חִיּוּךְ חָלַף עַל פָּנָיו הָעֲדִינִים וְהוּא קָרָא מִתּוֹךְ הִתְעוֹרְרוּת: “הוֹ, הֲרֵי יֵשׁ לָכֵן כָּאן Arnica Montana וְגַם Valeriana officinalis? מְקַוֶּה אֲנִי שֶׁהֲגַחְתֶּן עוֹד קְצָת גַּם בִּשְׁבִילִי, אַף אֲנִי רוֹצֶה לָקַחַת הַיּוֹם קִמְעָא”.

הָאֵם וּבִתָּה נִסְתַּכְּלוּ זוֹ בִּפְנֵי זוֹ בִּמְבוּכָה: מָה הִגִּיד עוֹד חוּץ מִן הַמִּלָּה “אַרְנִיקָא”? כְּלוּם זֶהוּ אֶחָד מְלַחֲשֵׁי הַקֶּסֶם, שֶׁסִּפְּרָה עֲלֵיהֶם קְרֻמְבִּיגֶלְן?

אִמָּא קוֹרְדֶּל אָמְרָה מִתּוֹךְ פִּקְפּוּק: "לֹא, לֹא תָלַשְׁנוּ אֶת הַכֹּל. רְצוֹנְךָ לָקַחַת אֶת צְרוֹר הַפְּרָחִים שֶׁלִּי?

הֲרֵי נִמְצָא שׁוּב מִמִּין זֶה לְפָנֵינוּ". בִּזְרוֹעַ פְּשׁוּטָה פָּסְעָה אִמָּא קוֹרְדֶּל כְּלַפֵּי הָאָדוֹן וּמַלְכֶן הוֹלֶכֶת אַחֲרֶיהָ.

“הִנֵּה!” אָמְרָה אִמָּא קוֹרְדֶּל וְהִגִּישָׁה לוֹ אֶת צְרוֹר הַפְּרָחִים. “מָה אֶעֱשֶׂה בוֹ?” אָמַר הָאָדוֹן בַּגַּאֲוָה וּמִתּוֹךְ מֵאוּן; “הַפְּרָחִים הֲרֵי נִקְטְפוּ בְלִי דֵעָה וּבִינָה! תְּלוּשִׁים הֵמָּה בְּלִי שׁוּם טָעַם! אֵין כְּלָל טַרְפֵּי הַשֹּׁרֶשׁ! מָה רְצוֹנֵךְ לַעֲשׂוֹת בּוֹ? הֲרֵי גַם צְרוֹר תִּפְאֶרֶת אֵינֶנּוּ?”

אִמָּא קוֹרְדֶּל חָזְרָה וּמָשְׁכָה אֵלֶיהָ אֶת הַפְּרָחִים הַנְּזוּפִים אַגַּב אַדְמִימוּת פָּנִים וְאָמְרָה מִתּוֹךְ כְּאֵב שֶׁל עֶלְבּוֹן:

"מַה צֹרֶךְ יֵשׁ לִי בְּטַרְפֵּי הַשֹּׁרֶשׁ! – הֲרֵינִי מְבַשֶּׁלֶת אֶת הַפְּרָחִים בְּכֹהַל. אַרְנִיקָא יָפָה לְמֵחוּשׁ עֲצָמוֹת וְאֶת הַפּוֹהַּ מְיַבֶּשֶׁת אֲנִי וְעוֹשֶׂה מִמֶּנּוּ טֶה.

כְּבָר הֵבֵאתִי פְעָמִים רְוָחָהּ בְּכָךְ לְבֶן אָדָם". “כָּךְ, כָּךְ!” אָמַר הָאָדוֹן, “כְּלוּם יֵשׁ לָךְ עוֹד בְּתוֹךְ סַלֵךְ שְׁאָר יְרָקוֹת?”

“כָּאן יֵשׁ לָנוּ פִּטְרִיּוֹת”.

“הִנֵּה, יֵשׁ לְהִזָּהֵר בָּהֶן זְהִירוֹת יְתֵרָה! כְּלוּם יוֹדַעַת אַתְּ בְּטִיב פִּטְרִיּוֹת כָּל צָרְכֵּךְ?”

“אֵין אָנוּ נוֹטְלוֹת אֶלָּא שׁוּעָלוֹת וְאָרְנוֹת בִּלְבַד”.

“יֵשׁ כָּאן הַרְבֵּה מִינִים הָרְאוּיִים לַאֲכִילָה, אֲבָל צָרִיךְ אָדָם לָדַעַת בְּטִיבָם יְדִיעָה בְרוּרָה”.

"הִנֵּה, מִנְהָגִי תָמִיד לְהַטִיל בָּצָל אוֹ – – " “אוֹ כַף שֶׁל כָּסֶף”, נִכְנַס הָאָדוֹן לְתוֹךְ דִּבְרֵי קוֹרְדֶּל, “אֵין זוֹ אֶלָּא שְׁטוּת וֶאֱמוּנַת הָבֶל! הָעִקָּר הוּא לִלְמֹד וּלְהָבִין, לִלְמֹד וּלְהָבִין, אַךְ זֶה בִּלְבַד תְּרִיס הוּא בִּפְנֵי הַטָּעוּת!”

הָאָדוֹן נִתְרוֹמֵם מִמְּקוֹמוֹ, תָּלָה אֶת הַקֻּפְסָה עַל כְּתֵפוֹ וְנָטַל אֶת הָרֶשֶׁת, אַחַר כָּךְ אָמַר, כְּשֶׁהוּא מַגְבִּיהַּ בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה גַּבּוֹת עֵינָיו לַמָּרוֹם:

אָכֵן אֲנִי יוֹדֵעַ, הֵיכָן מְצוּיוֹת פִּטְרִיּוֹת! שָׁם הֲרֵי שֶׁפַע שֶׁל כְּמֵהִים וּפִטְרִיּוֹת בְּכָל-מָקוֹם! מִינִים רַבִּים כָּל-כָּךְ שׁוֹנִים וּמְשֻׁנִּים! סַל עֹמֶס אֶפְשָׁר לָךְ לְמַלְּאוֹת; סַל שֶׁל יָד, כָּל-כַּמָּה שֶׁגָּדוֹל הוּא, לֹא יְכִילֵם. בֹּאנָה אִתִּי. הַרְאֵה אַרְאֶה לָכֵן אֶת אֵלּוּ". וּכְשֶׁהָיוּ שְׁתַּיִם אֵלּוּ מְפַקְפְּקוֹת, אָמַר מִתּוֹךְ הִתְעוֹרְרוּת: “כְּלוּם אֵין אֶתֵּן נוֹתְנוֹת אֵמוּן בִּי? יְהִי לִבְּכֶן סָמוּךְ וּבָטוּחַ, יוֹדֵעַ אֲנִי וּמַכִּיר בָּהֶם! וּבְכֵן. קָדִימָה!”

"לֹא, אֵין אֲנִי חוֹשֶׁשֶׁת שֶׁמָּא אֵינְךָ יוֹדֵעַ וּמַכִּיר בָּהֶם, שֶׁכֵּן אֶפְשָׁר לָנוּ לְשַׁעֵר, מִי אַתָּה: הֲרֵי הִנְּךָ מַר דִּיטְרִיךְ הַדָּר בַּעֲלִיָּתָהּ שֶׁל קְרֻמְבִּיגֶלְן. הוֹ, הֲלָה סִפְּרָה לָנוּ הַרְבֵּה עָל אֹדוֹתֶיךָ.

דִּיטְרִיךְ פָּרַץ בִּצְחוֹק וְאָמַר: “קְרֻמְבִּיגֶלְן סִפְּרָה לָכֶן עַל אֹדוֹתַי, אָכֵן רוֹצֶה הָיִיתִי לִשְׁמֹעַ בְּאָזְנָי אֶת הַדָּבָר! הִנְנִי קוֹסֵם קְסָמִים וכו‘, וכו’!” וְכָאן נִפְנָה אֶל מַלְכֶן וְאָמַר: “מַה סִפְּרָה הַזְּקֵנָה? הוֹ, יוֹדֵעַ אֲנִי אֶת שִׂיחָהּ; מֶנְדְּלֶר מִתְמוֹגֵג מֵרֹב צְחוֹק עַל דִּבְרֵי הַזְּקֵנָה”.

מַלְכֶן הַרְהִיבָה עֹז בְּנַפְשָׁהּ וְהֵצִיצָה בִגְנֵבָה בִּפְנֵי דִּיטְרִיךְ. הֲרֵי יָפֶה הִנֵּהוּ. דָּבָר זֶה לֹא הִגִּידָה קְרֻמְבִּיגֶלְן כְּלָל. פָּנָיו עֲדִינִים וּמְלֵאִים חֲשִׁיבוּת, עֵינָיו הַכְּחֻלּוֹת גְּדוֹלוֹת הֵן כָּכָה וּפִקְּחוֹת; כְּשֶׁהוּא מְדַבֵּר פָּנָיו מְלֵאִים כָּל-כָּךְ תְּנוּעָה וְחַיִּים. כַּמָּה נָעִים לְהַבִּיט בְּפָנָיו! מִכָּל-מָקוֹם יְרֵאָה הִיא קְצָת מִפָּנָיו, וְיִרְאָה זוֹ נוֹבַעַת מִתּוֹךְ רַחֲשֵׁי הַכָּבוֹד שֶׁהִיא מַרְגִּישָׁה בְּקִרְבָתוֹ.

בִּשְׁבִילִים מְשֻׁנִּים הוֹלִיךְ אוֹתָן. כָּאן לֹא דָרְכָה כַּף רַגְלֵיהֶן מֵעוֹלָם. הַדֶּרֶךְ מְכֻסָּה אֲשׁוּחִים צְפוּפִים לֹא גְּבוֹהִים בְּיוֹתֵר, שֶׁכֹּחַ גִּדּוּלָם נֶעְצָר כְּנִרְאֶה מֵחֲמַת צְפִיפוּת. זְקוּקִים הָיוּ לְפַנּוֹת לָהֶם דֶּרֶךְ בֵּינוֹת לִזְמוֹרוֹת יְבֵשׁוֹת, שֶׁתְּלוּיוֹת לָהֶן לְמַטָּה שָׂרִיגִים אֲרֻכִּים וַאֲפוּרִים הַקְּלוּעִים סְבִיבָן. וּמִתַּחַת לְרַגְלֵיהֶם פָּרוּשׂ שְׁטִיחַ רַךְ כִּסְפוֹג שֶׁל שָׂרִיגִים אֲפוּרִים, עַד כַּמָּה שֶׁהָעַיִן מַגָּעַת. אָכֵן מַבַּט הָעַיִן לֹא הִגִּיעַ עַד לְמֵרָחוֹק, עֲסוּקִים הָיוּ תָמִיד בְּהַפְקָעַת הַזְמוֹרוֹת הַיְבֵשׁוֹת הַמְשֻׁלָּבוֹת אַחַת בַּחֲבֶרְתָּהּ, וּבִשְׁעַת מַעֲשֶׂה נִכְרְכוּ עַל פְנֵיהֶם תָּדִיר קוּרֵי עַכָּבִישׁ וְנִימִים שֶׁל קָיִץ, עַד שֶׁאֲמַלְיֶה הָיְתָה מְשַׁפְשֶׁפֶת פָּנֶיהָ בִּשְׁתֵּי יָדֶיהָ מִתּוֹךְ קֹצֶר רוּחַ גָּמוּר וְהָיְתָה מְנַעְנַעַת יָדֶיהָ לְפָנֶיהָ לְשֵׁם הֲגָנָה. מִזְּמַן לִזְּמַן רָאֲתָה בְתוֹךְ הַצֶּבַע הָאָפוּר הַחַדְגוֹנִי פִּטְרִיָּה, מִפְּנֵי הַגֶּוֶן שֶׁלָּהּ הַכֵּהֶה בְמִקְצָת מֻבְדֶּלֶת הָיְתָה מִתּוֹךְ הַצֶּבַע הָאָפוּר וְהַיְרַקְרַק שֶׁל שַׁדְמַת הַשָׂרִיגִים. פַּעַם עָמְדָה מִלֶּכֶת וְהֶרְאֲתָה עָלֶיהָ בָאֶצְבַּע.

“נַנִּיחַ לָהּ לָזוֹ; אֵין הִיא אֶלָּא שְׂעִירָה מְנֻמֶּרֶת. נֵלְכָה הָלְאָה, הָלְאָה!”

אָכֵן סוֹף סוֹף הָיְתָה הָרְוָחָהּ! מַעֲרֶה רָחָב וּבוֹ הַרְבֵּה גְזָעִים שֶׁל אִילָנוֹת כְּרוּתִים שָׁטוּחַ לִפְנֵיהֶם. כִּכָּר זוֹ עוֹשָׂה רֹשֶׁם מַפְתִּיעַ בְּיוֹתֵר עַל יְדֵי הַנִּגּוּד שֶׁבֵּינָהּ וּבֵין הַסְּבִיבָה. אֵין עוֹד שָׂרִיגִים אֲפוּרִים, אֶלָּא טְחָב מַזְהִיר וְיָרוֹק כְּעֵין אִיזְמְרַגְדִּין, וּבְתוֹכוֹ דְשָׁאִים מְנַעַנְעִים רֹאשׁ וּפִטְרִיּוֹת רַבּוֹת כָּל-כָּךְ! דּוֹמֶה הָיָה כְאִלּוּ אֵינָן יוֹדְעוֹת שָׂבְעָה! לֹא עַל אַדְמַת הַמִּישׁוֹר בִּלְבַד גָּדְלוּ וְשִׂגְשְׂגוּ, – לֹא, – גַּם עַל הַגְּזָעִים שֶׁל הָאִילָנוֹת הַכְּרוּתִים פָּרוּ וְרָבוּ פִּטְרִיּוֹת בְּשֶׁפַע מִכֹּל הַגְּוָנִים כִּמְעַט. לְיַד הַגְּזָעִים נִצְטַפְּפוּ בְיוֹתֵר, דּוֹמֶה שֶׁכָּל אַחַת הָיְתָה מִתְהַפֶּכֶת עַל גַּבֵּי חֲבֶרְתָּהּ, זְקֵנוֹת וּצְעִירוֹת, גְּדוֹלוֹת וּקְטַנּוֹת כְּאֶחָת. וּכְשֶׁהִגִּיעוּ לְכָאן שָׁאֲפוּ רוּחַ לִרְוָחָה וְעָמְדוּ מִלָּכֶת. הַשֶּׁמֶשׁ שָׁלְחָה אֶת קַרְנֶיהָ הַמִּשְׁתַּעַשְׁעוֹת מִבֵּין הַסְּבָכִים הַנְּמוּכִים שֶׁבִּצְבְּצוּ זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם וְהִפְסִיקוּ אֶת הַמִּישׁוֹר. דִּיטְרִיךְ נִרְאֶה הָיָה מְאֻשָּׁר כָּל-כָּךְ; פָּנָיו נָהֲרוּ כִּמְעַט, בְּשָׁעָה שֶׁמַּבַּט עֵינָיו הָיָה מְשׁוֹטֵט עַל פְּנֵי כִּכָּר זוֹ הַיְרוֹקָה וְהַדְּשֵׁנָה. עָמַד וְכִוֵּן כְּנֶגְדָּן תְּנוּעַת יָד מַזְמֶנֶת, כְּאִלּוּ הוּא כָאן הָאָדוֹן, וְהוּא מַצִּיעַ לִפְנֵיהֶן כֹּל מַה שֶׁמָּצוּי כָּאן לִטּוֹל וְלֵהָנוֹת כְּאַוַּת נַפְשָׁן. "רוֹאוֹת אֶתֵּן?

הִנֵּה! אָכֵן כְּדָאי הָיָה מַרְאֶה זֶה לִסְבֹּל בִּשְׁבִילוֹ קְצָת בַּהֲלִיכָה זוֹ דֶּרֶךְ הַסְּבַךְ. עִמְדוּ וְאִסְפוּ; אֲבָל הַרְאוּ לִי תְחִלָּה הַכֹּל, שֶׁכֵּן הַטּוֹב וְהָרַע גְּדֵּלִים כָּאן זֶה עַל זֶה בַּשָּׁלוֹם. – אַף אַתָּה כָאן?" קָרָא מִתּוֹךְ הִתְעוֹרְרוּת וְגָחַן לַמַּטָּה; וַאֲמַלְיֶה שֶׁנִּשְׁאֲרָה עַל מְקוֹמָהּ וְעָמְדָה אֶצְלוֹ כִמְקֻסֶּמֶת, רָאֲתָה מִתּוֹךְ הִשְׁתּוֹמְמוּת, שֶׁתָּלַשׁ מִן הַקַּרְקַע דְּבַר מָה זָעִיר מִתּוֹךְ טִפּוּל שֶׁל חִבָּה יְתֵרָה וְהִנִּיחוּ עַל כַּף יָדוֹ וְהִתְבּוֹנֵן בּוֹ מִתּוֹךְ הַבָּעַת פָּנִים שֶׁל אֹשֶׁר. דִּיטְרִיךְ הִבְחִין בְמֶבָּטָהּ הַשּׁוֹאֵל שֶׁל אֲמַלְיֶה וְאָמָר: “הַבִּיטִי לְכָאן, הֲרֵי זֶה כוֹכַב הָאֲדָמָה. רוֹאָה אַתְּ צוּרָתוֹ שֶׁל כּוֹכָב?”

"הוֹ כַּמָּה נֶחְמָד הוּא! קָרְאָה אֲמַלְיֶה בְּהִתְעַנְיְנוּת, “כּוֹכַב הָאֲדָמָה? לֹא רְאִיתִיו עֲדַיִן עַד הַיּוֹם!”

“הַרְבֵּה דְבָרִים לֹא רָאִית עֲדַיִן! עֵינַיִם לָהֶם לַבְּרִיּוֹת וְלֹא יִרְאוּ. אֵינָם רוֹאִים כְּלוּם זוּלַת עִנְיְנֵיהֶם הַפְּעוּטִים וְהָרֵיקִים! אֲבָל כָּאן כַּמָּה נָאֶה! כְּלוּם יֵשׁ לָךְ דָּבָר מוֹשֵׁךְ אֶת הַלֵּב יוֹתֵר מִגֶּזַע אִילָן כָּרוּת זֶה? קוֹסֶמֶת הַיַּעַר כּוֹנְנַתּוּ, הֲרֵי זֶה מִין לַחַשׁ, “שֻׁלְחָן נָא הֵעָרֵךְ!” רוֹאָה אַתְּ כָּאן בֵּינוֹת לַטְּחָב וְלָעֵשֶׂב אֶת הַפַּעֲמוֹנִיּוֹת הַקְּטַנּוֹת וְהַכְּחֻלּוֹת וְאֶת הַכָּפְנִי הַנֶהְדָּר וְהַלָּבָן. וּבְתוֹךְ יַעַר בְּרֵאשִׁית זֶה הַגַּמָּד מְטַיְּלִים לָהֶם לַהֲנָאָתָם מִתּוֹךְ חֲשִׁיבוּת כָּל מִינֵי חִפּוּשִׁיוֹת, וּבֵינֵיהֶם עוֹמְדִים סְמּוּקִים קְטַנִּים וַאֲדֻמִּים; וְהִנֵּה עַכָּבִישׁ כַּרְסְתָן זֶה הוֹלֵךְ וּפוֹרֵשׂ כָּאן עַל הַכֹּל אֶת רִשְׁתּוֹ הַדַּקָּה כְּעֵין הַצָּעִיף הַשָּׁקוּף”. דִּיטְרִיךְ כָּרַע לָאָרֶץ עַל יַד גֶּזַע הָאִילָן, הוֹצִיא אֶת זְכוּכִיתוֹ הַמַּגְדֶּלֶת וְהִתְבּוֹנֵן בְּרָב-עִנְיָן אֶל כָּל פְּרָט וּפְרָט שֶׁל פֵּרוּר קָטָן זֶה מִקֶּסֶם הַיַּעַר. דּוֹמֶה, שֶׁשָּׁכַח אֶת שְׁתֵּי הַנָּשִׁים, כָּל-כָּךְ שָׁקוּעַ הָיָה בְתוֹךְ עוֹלַם פְּלָאוֹת זֶה הַקָּטָן. שְׁתֵּיהֶן עָמְדוּ מִשְׁתּוֹמְמוֹת וְהִשְׁגִּיחוּ אֵלָיו. פִתְאֹם נָשָׂא עֵינָיו וְקָרָא מִתּוֹךְ הִתְעוֹרְרוּת:,אָכֵן עֲמֹדְנָה וַאֲסֹפְנָה! כָּאן, כָּאן, הֲרֵי סְתָוָנִיּוֹת לִפְנֵיכֶן, לֹא בַעֲלֵי צֶבַע כָּתֹם בָּהִיר, אֶלָּא בַעֲלֵי עֵין הַחוּם, שֶׁמַּרְאֵיהֶם נִרְאֶה כְּאִלּוּ אָבָק דַּק שֶׁל קִנָּמוֹן מְפֻזָּר עַל גַּבֵּיהֶם; אִם תָּשֵׂמְנָה לִבְּכֶן אֶל סִמָּן זֶה לֹא תָבֹאנָה לְעוֹלָם לִידֵי טָעוּת, וְלֹא יִתְחַלֵּף לָכֵן בְּשׁוּם פָּנִים בְּרֹאשׁ גָפְרִית, שֶׁגַּם הוּא אוֹהֵב מִטִּבְעוֹ אֶת הַחַבְרוּתָא. הַנַּחְנָה לָהּ לָזוֹ הַבּוֹדְדָה הַשְּׁחוֹרָה, הֲרֵי הִיא חֲצוֹצְרַת הַמֵתִים, אֵינָהּ רְאוּיָה לַאֲכִילָהּ. אֲבָל אֵלּוּ הַקַּפּוּצִינִים וּכְמֵהֵי הַנֵּץ קַחְנָה לָכֶן, טוֹבִים הֵם לְמַאֲכָל".

מַלְכֶן הֵבִיאָה עוֹד פִּטְרִיָּה אַחַת נָאָה וּמוּצָקָה וְשָׁאֲלָה: “הֲרֵי אָרְנָה הִיא זוֹ?”

דִּיטְרִיךְ נְטָלָה מִיָּדָהּ, הֲפָכָהּ וְהוֹצִיא אֶת הָאִזְמֵל שֶׁלּוֹ וַחֲתָכָהּ. “הַבִּיטִי וּרְאִי”, קָרָא. מִתּוֹךְ קְרִיאַת תִּמָּהוֹן פָּסְעָה פְּסִיעָה אַחַת לְאָחוֹר וְהִתְבּוֹנְנָה בְמַעֲשֵׂהוּ. אָכֵן עַל פְּנֵי הַפִּטְרִיָּה הַחֲתוּכָה שֶׁהָיְתָה בְהִירָה זֶה עַתָּה, רִפְרֵף צֵל שָׁחוֹר; הַגֶּוֶן הַכֵּהֶה עָמַד בְּעֵינוֹ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא נִרְאֶה הָיָה שֶׁנִּתְעַצֵּם עוֹד יוֹתֵר. כְּלוּם יָדוֹ הִיא שֶׁהֶעֶלְתָה צֵל זֶה בִקְסָמֶיהָ?

הֲרֵי זֶה Boletus Satanas, קַטְלָן מְסֻכָּן בְיוֹתֵר. הִתְבּוֹנְנִי אֶל הָרְפִידָה הֲנָאָה וְהַיְרוֹקָה מִתַּחַת לְכוֹבָעוֹ; בְּכָל מָקוֹם שֶׁתִּמְצְאִיהוּ קוּמִי וְאַבְּדִי אוֹתוֹ מִן הָעוֹלָם. פֶּלַח קָטָן מִמֶּנּוּ יָכֹל לְהַחְרִיב מִשְׁפָּחָה שְׁלֵמָה".

קָפַץ וְדָרַס בְּרַגְלוֹ עַל גַּבֵּי הַפִּטְרִיָּה וּפָנָיו מַבִּיעִים כֹּבֶד רֹאשׁ. כָּל זְמַן שֶׁשָּׁהוּ שְׁלָשְׁתָּם בְּתוֹךְ הַיַּעַר הִתְנַהֲלוּ אַךְ לְאִטָּם, מִפְּנֵי שֶׁכָּל מַרְאֶה וְכָל קוֹל מָשַׁךְ אֶת לִבּוֹ שֶׁל דִּיטְרִיךְ. אֲבָל סוֹף סוֹף עָמַד הַיַּעַר מֵאַחֲרֵיהֶם, וּמִיָּד נִפְרְדוּ דַרְכֵיהֶם.

אִמָּא קוֹרְדֶּל הִנִּיחָה אֶת הַסַּל הַכָּבֵד עַל הָאָרֶץ וְאָמְרָה בִמְבוּכָה וּמִתּוֹךְ פִּקְפּוּק: “לְךָ חַיָּבוֹת אָנוּ לְהוֹדוֹת עַל הַפִּטְרִיּוֹת הָרַבּוֹת, מִן הַדִּין שֶׁאָכֹל תֹּאכְלֵן עִמָּנוּ”.

דִּיטְרִיךְ נִמְלַךְ רֶגַע בְּלִבּוֹ וְאַחַר אָמַר: “הִנֵּה לָמָּה לֹא! וְאוּלָם אֵין אֲנִי יוֹדֵעַ עֲדַיִן מִי אַתֶּן, לְאָן עָלַי לָבוֹא?”

"דָּרִים אָנוּ בָעִיר הַתַּחְתּוֹנָה, בַּבַּיִת הָאַחֲרוֹן בְּקֵרוּב, כְּשֶׁאַתָּה נִכְנַס וּבָא אֶל עֵמֶק הַמֻּלְדָּה.

נֶלֶּה אֻמָּן לְמַעֲשֵׂה אַרְנְקָאוֹת! בְּתוֹךְ הַחַלּוֹן מֻנָּחִים לְרַאֲוָה כַדּוּרִים מְגֻוָּנִים בֻּבּוֹת שֶׁל עוֹר וְכַיּוֹצֵא בָאֵלֶּה. כָּל תִּינוֹק מַכִּיר וְיוֹדֵעַ אוֹתָנוּ, אִי אַתָּה יָכֹל לִטְעוֹת".

“יָאֶה בֹּא אָבֹא מָחָר בָּעֶרֶב”.

ז כֵן קוֹסֵם קְסָמִים    🔗

בְּשָׁעָה שֶׁבָּאוּ שְׁתַּיִם אֵלּוּ לְבֵיתָן נִשְׁעָן הָיָה גּוֹטְלִיבּ עַל גַּבֵּי הַדֶּלֶת הַמְחֻלֶּקֶת לְרָחְבָּהּ וְהָיָה עוֹמֵד וּמַמְתִּין לִבְנֵי בֵיתוֹ. מִתּוֹךְ תִּמָּהוֹן בְּמִקְצָת הֵצִּיץ בְּפָנֶיהָ הַנִּרְגָּשִׁים שֶׁל קוֹרְדֶּל, בְּשָׁעָה שֶׁנִּסָּה אַגַּב חִיּוּךְ אֶת כֹּבֶד מִשְׁקָלוֹ שֶׁל סַל הַפִּטְרִיּוֹת.

“הִנֵּה”, אָמַר מִתּוֹךְ קוֹרַת רוּחַ, "הַיּוֹם שְׁרוּיָה הַבְּרָכָה בְמַעֲשֵׂי יְדֵיכֶן. כָּל הַסַּל מָלֵא הִנֵּהוּ, אֶפְשָׁר לָנוּ לַעֲסוֹק בִּשְׁקִידָה בְמַעֲשֶׂה הַיִּבּוּשׁ.

נִתְיַגַּעַתְּ יְגִיעָה יְתֵרָה בַמַּשָּׂא הַכָּבֵד, כְּלוּם לֹא נָשְׂאָה הָרִיבָה אֶת הַסָּל?"

“כֵּן, כֵּן!” כְּמוּבָן. גּוֹטְלִיבּ, עֲמוֹד וָבוֹאָה אֶל הֶחָדֶר. מַלְכֶן, הַסְפִּיקִי מַאֲכָל לַבְּהֵמוֹת וּבַשְּׁלִי תַבְשִׁיל שֶׁל עֶרֶב, אֲנִי עֲיֵפָה בְיוֹתֵר מִדַּרְכֵּנוּ זוֹ!"

וּבְשָׁעָה שֶׁמַּלְכֶן הָיְתָה בַחוּץ, אָמְרָה: “גּוֹטְלִיבּ, עָשִׂיתִי, אֶפְשָׁר מַעֲשֶׂה שְׁטוּת, הִזְמַנְתִּי אֶת מַר דִּיטְרִיךְ, דַּיָּרָהּ שֶׁל קְרֻמְבִּיגֶלְן, לָבֹא אֵלֵינוּ מָחָר בָּעֶרֶב לִסְעֻדַּת פִּטְרִיּוֹת”. וּמִיָּד עָמְדָה וְסִפְּרָה לוֹ בִּפְרוֹטְרוֹט עַל דְּבַר פְּגִישָׁתָהּ הַמֻּפְלָאָה. גּוֹטְלִיבּ זָקוּק הָיָה לְהַמְתִּין שָׁעָה קַלָּה עַד שֶׁנִּתְיַּשְּׁבוּ הַדְּבָרִים בְּלִבּוֹ, וְאַחַר אָמָר:

“קוֹרְדֶּל, אַל נָא תִתְרַעֲמִי עָלַי בְּלִבְּךָ, וְאוּלָם סָבוּר אֲנִי שֶׁעָשִׂית הַפַּעַם בֶּאֱמֶת מַעֲשֶׂה שְׁטוּת”.

“כֵּן, אֲנִי הֲרֵי אָמָרְתִּי זֹאת זֶה עַתָּה”, אָמְרָה קוֹרְדֶּל בַּאֲנָחָה, "אֲבָל הַדָּבָר נִרְאֶה לִי טִבְעִי כָּל-כָּךְ; הַגַּע בְּעַצְמְךָ, הֵן הָלַךְ הָאִישׁ דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה בִּשְׁבִילֵנוּ.

אַף – הִנֵּה – הַפִּטְרִיּוֹת הֲלָלוּ הֲרֵי אַךְ מִיָּדוֹ בָאוּ לָנוּ".

“כֵּן”, אָמַר גּוֹטְלִיבּ, “הֲרֵינִי מֵבִין אוֹתְךְ יָפֶה, אֲבָל מַה תֹּאמַר הָעִיר הַתַּחְתּוֹנָה לְכָךְ? – הָרֵי הַדָּבָר עוֹשֶׂה רֹשֶׁם, אִם הָאִישׁ, שֶׁהִנֵּהוּ כְבָר בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ לְשִׂיחָה בְּפִי כָּל בְּנֵי הָעִיר, בָּא פִתְאֹם לְבַקֵּר אוֹתָנוּ. הֵן רָאֹה יִרְאוּהוּ הַשְּׁכֵנִים”.

“כָּךְ, גַּם אַתָּה כְּבָר שָׁמַעְתָּ עַל אֹדוֹתָיו?”

"כֵּן, כֵּן. הֲרֵיהוּ מוֹשֵׁךְ עָלָיו אֶת עֵינֵי הַבְּרִיּוֹת בַּמַּעֲשִׂים שֶׁהוּא עוֹשֶׂה! אָכֵן אִלּוּ לֹא הָיְתָה מַלֶּה אִתָּנוּ בַּבָּיִת הֶחֱרַשְׁתִּי.

הָהּ, גּוֹטְלִיבּ, מָה אַתָּה סָח! מִיָּד מַעֲלֶה אַתָּה הַרְהוּר כָּזֶה עַל לִבֶּךָ!

“הִנֵּה, אִם אֵין אֲנִי מְהַרְהֵר כָּךְ, הָרֵי הַשְּׁכֵנִים מְהַרְהֲרִים וּמְהַרְהֲרִים בַּדָּבָר. נוֹחַ לִי לָמוּת מִלְּשַׁמֵּשׁ חֹמֶר לְשִׂיחָה. כְּלוּם אֵין אָנוּ נְתוּנִים לְמַדַּי בְּפִי הַבְּרִיּוֹת בְּשֶׁל קַרְל? אֵין הֵם יְכֹלִים כְּלָל לְהַרְגִּיעַ אֶת רוּחָם, שֶׁהִפְלִיג לְמַרְחַקִּים וְשׁוּב אֵינוֹ נִרְאֶה לָעָיִן”.

“הָרֵי הָעֶרֶב עָבֹר יַעֲבֹר, וְהַדָּבָר יִפָּסֵק אֲזַי מֵאֵלָיו?”

“אוֹ לֹא. מָה זֶה נָשִׂיחַ עִמּוֹ?” “לַדָּבָר הַזֶּה יִדְאַג הֲלָה, לְשׁוֹנוֹ אֵינָהּ דְבֵקָה לְחִכּוֹ”. “הִנֵּה”, אָמַר גּוֹטְלִיבּ וְנֶאֱנָח, “הַדָּבָר נַעֲשָׂה וְאֵין לְהָשִׁיב”.

* * *

כְּשֶׁשָּׁכְבָה אֲמַלְיֶה עַל מִטָּתָהּ, מְהַרְהֶרֶת הָיְתָה גַם עַל הָעֶרֶב שֶׁל יוֹם מָחָר. מִתּוֹךְ הִתְרַגְּשׁוּת קוֹדַחַת שֶׁל חֶרְדַּת גִּיל צִיְּרָהּ לָהּ אֶת הָרְאָיוֹן הַבָּא. אֲבָל קֹדֶם כָּל דָבָר חָזְרָה וְהֶעֶלְתָה בְּזִכְרוֹנָהּ עוֹד פַּעַם אֶת מְאֹרַע הַיּוֹם לְפִרְטֵי פְרָטָיו. הוֹ, כַּמָּה גָּדוֹל הוּא מְאֹרָע חַיִּים זֶה! מֵעוֹלָם לֹא הָיְתָה נְתוּנָה בְמַצָּב נֶפֶשׁ שֶׁכָּזֶה.

מָה זֶה הָיָה הַדָּבָר? רֶגֶשׁ אֹשֶׁר שֶׁלֹּא יָדְעָה כְמוֹתוֹ עַד הַיּוֹם הָיָה שׁוֹפֵעַ וּמְמַלֵּא אֶת נַפְשָׁהּ, וְאַף עַל פִּי כֵן חָשָׁה כְמִין כְּאֵב בְּלִבָּהּ. כַּמָּה חַי בְּזִכְרוֹנָהּ כָּל מִלָּה, כָּל מַבָּט. כַּמָּה קַלָּה הָיְתָה פְסִיעָתָהּ בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה מְהַלֶּכֶת עַל יָדוֹ; הַכֹּל הָיָה נְסוּךְ קֶסֶם, “לֹא מֵעַלמָא הָדֵין”.

מַה נִּפְלָא הָיָה צְלִיל קוֹלוֹ, וְכַמָּה פִקְחוּת נִשְׁקֶפֶת הָיְתָה מֵעֵינָיו הַגְּדוֹלוֹת וְהַכְּחֻלּוֹת, הַמְּצִיצוֹת מִתּוֹךְ הַפָּנִים הָעֲדִינִים וְהַחִוְרִים! כָּאן עָלְתָה קְרֻמְבִּיגֶלְן עַל לִבָּהּ, מָה אָמְרָה הֲלָה עוֹד: “חַכִּי נָא, אִם יִתֵּן הֲלָה עֵינוֹ בָךְ, יָכֹל הוּא בְמֶבָּט אֶחָד לִלְכּוֹד אוֹתָךְ בִּקְסָמָיו, וְאִי אַתְּ יְכֹלָה לְהִשְׁתַּחְרֵר מִמֶּנּוּ עוֹד, אֲנוּסָה אַתְּ, כְּדֶרֶךְ פְּרִיץ מֶנְדְּלֶר, לָלֶכֶת כָּל יְמֵי חַיַּיִךְ וְלָשֵׂאת בְּכָל הָעוֹלָם סַלַּמַּנְדְּרִים וּדְרָקוֹנִים!”

הוֹ, מֶה חָשְׁבָה לָהּ קְרֻמְבִּיגֶלְן בְּלִבָּהּ! כְּאִלּוּ הָיָה הַדָּבָר מִין עֲבוֹדַת פָּרֶךְ! הֲרֵי פְרִיץ מֶנְדְּלֶר יוֹכִיחַ, אֵין הוּא זָקוּק לְכָךְ כְּלָל, וְאַךְ לִרְצוֹנוֹ בָחַר בַּדָּבָר. הֲרֵי אֹשֶׁר הוּא שֶׁלֹּא נִתַּן לְהַבָּעָה לְהַלֵּךְ תָּמִיד עַל יַד הָאִישׁ הַזֶּה. מָה אִכְפַּת לָהּ אִם נוֹשֵׂאת הִיא מַשָּׂא עַל גַּבָּהּ, אִלּוּ נִתְּנָה הַבְּחִירָה בְיָדָהּ, הָיְתָה אוֹמֶרֶת בְּצָהֳלָה: הַב לִי הַמַּשָּׂא!

מָה אָמַר כְּשֶׁתָּלַשׁ מִן הַקַּרְקַע אֶת כּוֹכַב הָאֲדָמָה? “עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ”. מַה צָדַק בִּדְבָרָיו! כְּלוּם הָיָה לָהּ עַד הַיּוֹם מֻשָּׂג כָּל שֶׁהוּא, שֶׁיֵּשׁ גַּם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה כּוֹכָבִים? אֲבָל הֵן הָיֹה הָיוּ אַף כּוֹכָבִים נַעֲלָמִים, גְּלוּיִם הָיוּ רַק לְפָנָיו וְלִפְנֵי מִי שֶׁעֵינַיִם פְּקוּחוֹת לוֹ. כֵּן, כַּמָּה הִרְבָּה לִרְאוֹת! מָה עֲשִׁירִים הֵמָּה חַיָּיו! קְרֻמְבִּיגֶלְן מְכַנָּה אוֹתוֹ בְשֵׁם עָנִי וְאֶבְיוֹן. הוּא הִנֵּהוּ עָנִי וְאֶבְיוֹן? כֵּן, אֶפְשָׁר שֶׁאֵין לוֹ הַרְבֵּה מָעוֹת מֵתוֹת כְּפִי שֶׁיֵּשׁ לַאֲחֵרִים, אֲבָל כְּנֶגֶד זֶה יֵשׁ לוֹ עֹשֶׁר רַב, שֶׁאֵין לַבְּרִיּוֹת הֲלָלוּ אַף מֻשָּׂג כָּל שֶׁהוּא מִמֶּנּוּ.

כֵּן, מַה מְבִינָה קְרֻמְבִּיגֶלְן בְּעִנְיָנִים כָּאֵלֶּה, גַּם אִם תָּשִׂים עַל עֵינֶיהָ מִשְׁקָפַיִם גְּדוֹלִים עוֹד יוֹתֵר, אַף עַל פִּי כֵן לֹא תִרְאֶה אֶלָּא דְבָרִים גַּסִּים וּשְׁחוֹרִים.

מָחָר תִּרְאֶנּוּ שׁוּב. מָחָר! מָחָר! סוֹף סוֹף נִרְדְּמָה, וּבַחֲלוֹמָהּ שָׁמְעָה: “כּוֹכַב הָאֲדָמָה, – חֲצוֹצְרַת מֵתִים, – פִּטְרִיַּת הַשָּׂטָן”. אֶלָּא שֶׁכּוֹכַב הָאֲדָמָה עָלָה עַל הַשְּׁאָר וְיָדוֹ הָיְתָה עַל הָעֶלְיוֹנָה, הוֹלֵךְ הָיָה הָלֹךְ וְגָדֹל, הָלֹךְ וְגָדֹל תָּמִיד, וְשׁוּב לֹא הָיָה דִּיטְרִיךְ יָכֹל לְהַחֲזִיקוֹ בְיָדוֹ, וְהוּא הִתְחִיל מַזְהִיר וְהֵאִיר אֶת כֹּל הַיַּעַר כֻּלּוֹ.

כֵּן, דִּיטְרִיךְ הָיָה כָאן. אַף לֹא הִסְתַּפֵּק בְּעֶרֶב זֶה בִּלְבָד. מִתְּחִלָּה הָיָה פוֹנֶה בְדִבּוּרוֹ בְּעִקָּר אֶל אִמָּא קוֹרְדֶּל וּמְבַקֵּשׁ מִמֶּנָּה שֶׁתַּרְאֶה לוֹ אֶת צְרוֹרוֹת הַטֵּה שֶׁלָּהּ הַיְּבֵשִׁים, הָאִסְפְּלָנִים שֶׁלָּהּ וְהַסַּמִים וְהָיָה מַסְבִּיר לָהּ בְּרָצוֹן וּמוֹרֶה הוֹרָאָה בִשְׁעַת מַעֲשֶׂה.

גּוֹטְלִיבּ אָמָר: “קוֹרְדֶּל! קוֹרְדֶּל! מָה הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשִׂית! פִּרְצָה קוֹרְאָהּ לַגַּנָּב, וְחַבְרוּתָא מְבִיאָה לִידֵי אַהֲבָה! כְּלוּם אֵין אַתְּ רוֹאָה שֶׁלִּבָּהּ שֶׁל הָרִיבָה אֵינוֹ נָתוּן אֶלָּא לָאִישׁ הַזֶּה?”

לְאַט לְאַט – הַדָּבָר נַעֲשָׂה בְאֹפֶן טִבְעִי גָמוּר – הִתְחִיל פּוֹנֶה בְדִבּוּרוֹ וּבְהַסְבָּרָתוֹ אֶל מַלְכֶן; הֲלָה יָשְׁבָה בִּלְחָיַיִם לוֹהֲטוֹת וְהִתְאַמְּצָה בְּכָל כֹּחָהּ לְהָבִין אֶת הַדְּבָרִים שֶׁדִּיטְרִיךְ מְדַבֵּר אֵלֶיהָ. סְפָרִים הָיָה מֵבִיא אִתּוֹ, גַּם סִפְרֵי פִטְרִיּוֹת, וּתְמוּנוֹת בַּעֲלוֹת צְבָעִים שׁוֹנִים הָיוּ בְתוֹכָם, וְהִנֵּה מַסְבִּיר הָיָה וּמַרְאֶה בִּפְרוֹטְרוֹט אֶת הַדִּמְיוֹן וְהַהֶבְדֵּל שֶׁבֵּינֵיהֶן. לִפְרָקִים קְרוֹבִים מַשְׁאִיר הָיָה בְיָדָהּ אַחַד הַסְּפָרִים וְנוֹתֵן לָהּ לַחֲזֹר עַל פִּרְקָהּ; וּכְשֶׁחָזַר וּבָא הָיָה מַעֲמִידָהּ לִבְחִינָה.

כַּמָּה מְאֻשֶּׁרֶת הָיְתָה, כְּשֶׁהָיָה מַבִּיעַ אֶת קוֹרַת רוּחוֹ.

דַּעְתָּהּ שֶׁל אִמָּא קוֹרְדֶּל לֹא הָיְתָה נוֹחָה בְיוֹתֵר מֵהַהִתְעַנְיְנוּת הַיְתֵרָה בַפִּטְרִיּוֹת וּפַעַם שָׁאֲלָה בְאַחַד הָעֲרָבִים: “כְּלוּם מְצוּיִים הַרְבֵּה מִינֵי פִטְרִיּוֹת בָּעוֹלָם?”

“כֵּן”, אָמַר קְצָרוֹת, “יֶשְׁנָם כְּשֵׁשֶׁת אֲלָפִים בְּמִסְפַּר”. כָּאן עַל יַד הַכִּישׁוֹר שֶׁלַּה עָמְדָה קוֹרְדֶּל וְסָפְקָה כַפֶּיהָ זוֹ בָזוּ בְזַעַף וְקָרְאָה: “אֲבָל מַר דִּיטְרִיךְ, לֹא יִתָּכֵן! מְשַׁטֶּה אַתָּה בָנוּ! וְאִם בֶּאֱמֶת יֵשׁ הַרְבֵּה מִמִּין זֶה, אֵין הַדָּבָר נוֹגֵעַ לָנוּ כְלָל! מַלְכֶן יוֹדַעַת רָב, רַב יֶתֶר מִדָּאי!”

“הוֹ, עוֹד מִשְׁפָּחוֹת אֲחָדוֹת חֲשׁוּבוֹת”, אָמַר מִתּוֹךְ חִיּוּךְ, “וְאַחַר כָּךְ הַפְסֵק נַפְסִיק בְּוַדָּאי!”

מַלְכֶן נָשְׂאָה עֵינֶיהָ אֵלָיו מִתּוֹךְ חֶרְדָּה כְשֶׁפָּנֶיהָ הִסְמִיקוּ, אֲבָל לֹא אָמְרָה כְלוּם. לְאַחַר שָׁעָה קַלָּה עָמְדָה וְהֵאִירָה לוֹ לְדִיטְרִיךְ בְּצֵאתוֹ. בִּשְׁעַת פְּרִידָה הִנִּיחַ לְתוֹךְ יָדָהּ פִּסַּת נְיָר קְטַנָּה, וּמִתּוֹךְ מְבוּכָה הִכְנִיסַתָּה לְתוֹךְ חֲפִיסַת הָעוֹר שֶׁלַּה הַקְּטַנָּה.

בְּתוֹךְ הַקִּיטוֹן שֶׁלַּה עָמְדָה וְהוֹצִיאָה אֶת פִּסַּת הַנְּיָר הַיְּקָרָה בְּהִתְרַגְּשׁוּת קוֹדַחַת וְקָרְאָה: לִבֶּךָ לִבִּי!"

“כֵּן לִבִּי לִבֶּךָ!” קָרְאָה בְצָהֳלָה.

ח הַצָּעַת לִקּוּחִים    🔗

בְּיוֹם הַמָּחֳרָת לִפְנֵי הַצָּהֳרַיִם הָיְתָה אֲמַלְיֶה עֲסוּקָה בְּחֶלְקַת הַשָּׂדֶה הַזְּרוּעָהּ תַּפּוּחֵי אֲדָמָה מֵאֲחוֹרֵי הַבַּיִת. – אִלּוּ הָיָה לָהּ מֻשָּׂג כָּל שֶׁהוּא מִמַּה שֶׁנִּתְרַחֵשׁ בֵּינָתַיִם בַּבַּיִת פְּנִימָה, וַדַּאי שֶׁלֹּא הָיְתָה שְׁקוּעָה בַעֲבוֹדָתָהּ שָׁעָה אֲרֻכָּה כָּל-כָּךְ.

בְּמַצָּב חֲגִיגִי יוֹתֵר מִן הָרָגִיל, אַף גַּם בְּצוּרָתוֹ הַחִיצוֹנִית, בָּא דִּיטְרִיךְ בְּשָׁעָה בִלְתִּי רְגִילָה זוֹ אֶל בֵּית נֶלֶּה וְהִשְׁמִיעַ בַּחֲשִׁיבוּת הָרְאוּיָה לְכָךְ עַל הַלִּקּוּחִים שֶׁל מַלְכֶן.

נִפְלֶה הַדָּבָר, הָאוֹרֵחַ הָרָגִיל לֹא הָיָה נוֹחַ לָהֶם בְּשָׁעָה זוֹ מֵעִתּוֹתֵי הַיּוֹם. שְׁאֵלָה זוֹ שֶׁבָּאָה לָהֶם בְּאֶמְצַע מְלֶאכֶת הַיּוֹם בִּלְבְּלָה אֶת דַּעְתָּם וְהֶחֱרִידָתַם. – אָכֵן בְּהֶסַּח דַּעַת גָּמוּר לֹא בָא לָהֶם הַדָּבָר; הֲרֵי יָדְעוּ אֶת הַדָּבָר; כְּשֶׁאֲנָשִׁים צְעִירִים שְׂמֵחִים וְנֶהֱנִים כָּל-כָּךְ מִן הַחַבְרוּתָא שֶׁבֵּינֵיהֶם, אֵין לְהִתְפַּלֵּא כְלָל אִם הַדָּבָר מֵבִיא לִידֵי אֵרוּסִים. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁגּוֹטְלִיבּ אַף נִמְלָךְ הָיָה בַדָּבָר עִם קוֹרְדֶּל. אֲבָל הוֹאִיל וְהַצָּעַת הַלִּקּוּחִים בָּאָה בְשָׁעָה שֶׁלֹּא צִפּוּ לָזֶה כְלָל לְפִיכָךְ הָיוּ שְׁנֵיהֶם נְבוּכִים וְלֹא יָדְעוּ אֶת נַפְשָׁם, לְפִי שֶׁבְּתוֹךְ עֶצֶם הָעִנְיָן הַגָּדוֹל וְהֶחָשׁוּב קָפְצוּ וּבָאוּ בְּאֶמְצַע אַלְפֵי הִרְהוֹרִים טְפֵלִים.

מִפְּנֵי מָה מֻכְרָח הָיָה גּוֹטְלִיבּ דַּוְקָא בְּשָׁעָה זוֹ לְהָבִיא עִרְבוּבְיָא בַבַּיִת בִּמְלֶאכֶת הַגְּזִירָה שֶׁלּוֹ; וְקוֹרְדֶּל עָמְדָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה וְשָׁפְתָה תַּפּוּחֵי אֲדָמָה עַל גַּבֵּי הָאֵשׁ בִּשְׁבִיל הַבְּהֵמוֹת, וְדָבָר זֶה הֵפִיץ רֵיחַ מְשֻׁנֶּה כָל-כָּךְ בְּתוֹךְ הֶחָדֶר. אִלּוּ הָיָה בָא הֲלָה בָעֶרֶב, הִרְהֲרָה קוֹרְדֶּל בִּקְצָת רֹגֶז, הָיָה הַכֹּל עַל מְקוֹמוֹ בְשָׁלוֹם, כָּל אֶחָד הָיָה לָבוּשׁ מַלְבּוּשִׁים הֲגוּנִים, וּלְאוֹרָה שֶׁל מְנוֹרַת הַשֶּׁמֶן הַכֵּהֶה בְמִקְצָת אֶפְשָׁר הָיָה לַחְשֹׁב בַּדָּבָר בִּמְתִינוּת הָרְאוּיָה.

אִי אֶפְשָׁר הָיָה לָהֶם כְּלָל לְחַלֵּק לוֹ כָּבוֹד כָּרָאוּי לוֹ; עַל יְדֵי הַדְּבָרִים הַקְּטַנִּים וְהַחִיצוֹנִיִּים הֲלָלוּ הָיוּ חָשִׁים עַצְמָם כְּלַפֵּי הָאִישׁ הַבָּקִי בְּחָכְמַת הַדִּבּוּר, שֶׁיָּדָם עַל הַתַּחְתּוֹנָה. הִנֵּה הוֹפִיעַ לִפְנֵיהֶם בָּטוּחַ בְּנִצְחוֹנוֹ כָל-כָּךְ, וְהֵן לֹא בָא אֲלֵיהֶם אֶלָּא בְתוֹרַת מְבַקֵּשׁ! כְּלוּם יִקְפְּצוּ תֵכֶף וּמִיָּד וְיֹאמְרוּ “הֵן”! מַה סָבוּר אָדָם זֶה בְּלִבּוֹ? הִנֵּה קַרְל יוֹשֵׁב לוֹ בַמֶּרְחַקִּים, וַהֲרֵי הִיא יְחִידָה לָהֶם! הַשְּׁאֵלָה שֶׁעָמְדָה לִפְנֵי בֵית נֶלֶּה בְשׁוּרָה רִאשׁוֹנָה הִיא: “מַה יֵשׁ בְּיָדוֹ לָתֵת לְבִתֵּנוּ!”

כֵּן, אִלּוּ הָיְתָה לוֹ עוֹד הַמִּשְׂרָה בְּבֵית הַמִּרְקָחַת! רוֹקֵחַ שֶׁכָּזֶה יֵשׁ לוֹ בְּוַדָּאי הַכְנָסָה הֲגוּנָה; בְּכָךְ יְכֹלָה כָּל אַחַת לְסַדֵּר אֶת חַיֶּיהָ, וּמַה גַּם בִּתָּם שֶׁנִּתְחַנְּכָה בְחַיִּים פְּשׁוּטִים. אֲבָל עַכְשָׁו? דָּבָר זֶה בָּרִי הָיָה בְּיָדָם, אַל לָהּ לְבִתָּם לִסְבֹּל דַּחֲקוּת בְּשׁוּם פָּנִים! לֹא, אֵין לָהּ צֹרֶךְ בַּדָּבָר! הֵן הַצָּעוֹת יָפוֹת כָּל-כָּךְ כְּבָר הִצִּיעוּ לְפָנֶיהָ! וּכְלוּם אֵין לָהֶם בַּיִת נָקִי מֵחוֹבוֹת, וְאַף גַּם קְצָת כֶּסֶף חִסָּכוֹן. קוֹרְדֶּל יְכֹלָה הָיְתָה לְקַיֵּם תָּמִיד אֶת הַפִּתְגָּם: “עֲשׂוֹת חֶסֶד וּתְמוֹךְ בְּיָד דַּלִּים, בַּל תִּשְׁכְּחוּ”.

הַרְהוּרִים אֵלּוּ חָלְפוּ בְמוֹחַ שְׁנֵיהֶם בְּשָׁעָה שֶׁיָּשְׁבוּ נְבוֹכִים כְּנֶגֶד הַמִּשְׁתַּדֵּךְ וְחָזְרוּ אַחַר תְּשׁוּבָה נֵאוֹתָה. כָּךְ, אִלּוּ הָיָה בְיָדוֹ שֶׁל גּוֹטְלִיבּ לִמְצֹא נִיב שְׂפָתַיִם לְהִרְהוּרָיו; אֲבָל דִּבּוּרוֹ הִתְהַלֵּךְ בִּכְבֵדוּת וּבִפְרָט כְּלַפֵּי אִישׁ שֶׁרָאָה מֶרְחַקֵּי תֵבֵל וּבָקִי בַהֲוָיוֹת הָעוֹלָם. אֱמֶת, קוֹרְדֶּל יָדְעָה לְדַבֵּר, אֲבָל הֲרֵי הָיְתָה אִשָּׁה מְחֻנֶּכֶת חִנּוּךְ הָגוּן לְמַדַּי וְיָדֹעַ יָדְעָה:

בְּעִנְיָן חָשׁוּב שֶׁכְּמוֹתוֹ חַיָּב הַבַּעַל לִהְיוֹת רֹאשׁ הַמְּדַבְּרִים. אָכֵן בְּשָׁעָה שֶׁגּוֹטְלִיבּ פָּתַח סוֹף סוֹף וְאָמָר: “הֲרֵי זוֹ שְׁאֵלַת חַיִּים, כִּבְיָכֹל, וּטְעוּנָה הִיא יִשׁוּב הַדָּעַת”, עָנָה דִּיטְרִיךְ וְאָמַר: “בִּדְבַר מַלְכֶן אֵין אָנוּ צְרִיכִים לְפַקְפֵּק כְּלַל. בְּאַהֲבָתָהּ בָּטוּחַ אָנִי!”

“גַּם אֲנִי”, אָמַר גּוֹטְלִיבּ קְצָרוֹת. "הָרִיבָה שֶׁלָּנוּ הֲרֵי דָּבְקָה נַפְשָׁהּ בָּךְ לְאַהֲבָה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד, וּלְפִיכָךְ חַיָּבִים אָנוּ לְעַיֵּן בַּדָּבָר פִּי שְׁנָיִם.

אָהֲבָה? הוֹ, בֶּאֱמֶת אֵין דַּעְתִּי נוֹחָה בְיוֹתֵר בְּשָׁעָה שֶׁאֲנָשִׁים אוֹהֲבִים זֶה אֶת זֶה עַד לַשִּׁגָּעוֹן. כְּבָר רָאִינוּ הַרְבֵּה בִכְמוֹ אֵלֶּה. כִּסְבוּרִים הֵם, שֶׁאֵין לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ אַחֶרֶת אֶלָּא לִקְפֹּץ אֶל תּוֹךְ הַמֻּלְדָּה, אִם אֵין הַדָּבָר מִתְקַיֵּם. אָכֵן בְּשָׁעָה שֶׁמַּנִּיחִים לָהֶם לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹנָם מָה עוֹלָה לָהֶם בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר? כְּשֶׁהִדָּחֲקוּת מַגִּיעָה וּבָאָה מִתְעוֹפֶפֶת לָהּ הָאַהֲבָה הַחוּצָה דֶּרֶךְ אֲרֻבַּת הֶעָשָׁן, אֲבָל הִדָּחֲקוּת נִשְׁאֶרֶת. הָאַהֲבָה אֵינָהּ מְמַלֵּאת אֶת הַקְּעָרָה. אַל תַּחְשֹׁב לִי אֶת הַדָּבָר לַחֵטְא וְאַל תִּתְרַעֵם עָלָי, אֲבָל רוֹצֶה אֲנִי לָדַעַת אִם מְצוּיָה לְךָ פַרְנָסָה בְרֶוַח; צָרִיךְ אֲנִי לָדַעַת אֶת הַדָּבָר! הַאִם לֹא כֵן, קוֹרְדֶּל? קוֹרְדֶּל נִעְנְעָה רֹאשָׁהּ בְּהִתְלַהֲבוּת וְאָמָרָה: “אָכֵן כְּמוּבָן, גּוֹטְלִיבּ, הַצֶּדֶק אִתֶּךָ!”

כְּשֶׁדִּיטְרִיךְ שָׁתַק מִתּוֹךְ עֶלְבּוֹן, הוֹסִיף גּוֹטְלִיבּ עוֹד: “אִלּוּ יָכֹלְתִּי לַעֲמֹד עַל הַדָּבָר וּלְהָבִין, מָה הִיא אֻמָּנוּתֶךָ. רוֹקֵחַ! כֵּן, אֵלּוּ הֵם אֲנָשִׁים מְהֻגָּנִים, פַּרְנָסָתָם מְצוּיָה לָהֶם בְּשֶׁפַע! אֲבָל חוֹ-קֵר הַ-טֶּ-בַע? –! רַק מִשָּׁעָה שֶׁאֲנִי מַכִּיר אוֹתְךָ, שָׁמַעְתִּי עַל דְּבַר אֻמָּנוּת שֶׁכְּמוֹתָהּ. כְּשֶׁשּׁוֹאֲלִים עַל כָּךְ אֶת הַבְּרִיּוֹת אֵין מַצִּילִים מִפִּיהֶם דָּבָר, הֲלָלוּ מַרְחִיבִים פֶּה וּמְדַבְּרִים דִּבְרֵי הָבֶל. הוֹ, – שֶׁמָּא יָכֹל אַתָּה לְהַגִּיד לִי כַּמָּה מִשְׂתַּכֵּר אַתָּה בְּשָׁנָה?”

דִּיטְרִיךְ לָבַשׁ פָּנִים כְּאִלּוּ אָנוּס הוּא לִבְלֹעַ מִין דָּבָר מָאוּס. הַנְהָגֶתוֹ קִבְּלָה צוּרָה מְעֻשָּׂה וְאָמַר אַגַּב תְּנוּעַת יָד שֶׁל הֲגַנָּה:

“לֹא, דָּבָר זֶה אֵין אֲנִי יָכֹל לְהַגִּיד לָּךְ. אֵין שׁוּם תּוֹעֶלֶת בַּדָּבָר לְדַבֵּר עִמָּךְ בִדְבַר אֻמָּנוּתִי! דָּבָר זֶה אֵין אַתֶּם שְׁנֵיכֶם מְסֻגָּלִים כְּלָל לְהָבִין”.

אָכֵן כְּשֶׁדְּבָרַיו גָרְרוּ אַחֲרֵיהֶם שְׁתִיקָה שֶׁל מְבוּכָה וְדִכּוּי הָרוּחַ, אַמַר בְּהִתְעוֹרְרוּת: “הוֹ, תּוֹלֶה אֲנִי תִקְווֹת גְּדוֹלוֹת בֶּעָתִיד! בְּעוֹד שָׁנִים אֲחָדוֹת יִהְיוּ גַּם עִנְיָנִים טְפֵלִים אֵלּוּ מְסֻדְּרִים אֶצְלִי. אֶהְיֶה אָז מְפֻרְסָם וַאֲקַבֵּל מִשְׂרָה הַמַּתְאִימָה לִידִיעוֹתַי וּשְׁאִיפוֹתָי. אֲזַי יִהְיֶה בְיָדִי גַּםּ “מָמוֹן”, אֲבָל עַד הָעֵת הַהִיא –!” כָּאן הֵנִיעַ בִּכְתֵפָיו וְהוֹסִיף לְדַבֵּר בְּקוֹל רָם: "אֵין אֲנִי מַעֲלִים כְּלַל אֶת הַדָּבָר, שֶׁאֲנִי דּוֹרֵשׁ מִזּוֹ הָעֲתִידָה לִהְיוֹת אִשְׁתִּי דְּרִישׁוֹּת יוֹצְאוֹת מִגֶּדֶר הָרָגִיל! אַתֶּם מְצִיצִים בִּי מִתּוֹךְ הַפְתָּעָה, אֲבָל אֵין אָנִי רוֹצֶה לְרַמּוֹת אֶתְכֶם! קֹדֶם כָּל דָּבָר דּוֹרֵשׁ אֲנִי הִתְמַכְּרוּת שְׁלֵמָה וּמֻחְלֶטֶת עַל אֻמָּנוּתִי.

צְרִיכָה הִיא לְוַתֵּר עַל הַכֹּל, מַה שֶׁאַתֶּם מוֹצְאִים, אֶפְשָׁר, רָצוּי לְטוֹבָתָהּ הַחִיצוֹנִית. אֵין חַיֵּי עֹשֶׂר אֶצְלִי! דָּבָר זֶה צְרִיכָה הִיא לָדַעַת מִלְּכַתְּחִלָּה. צְרִיכָה הִיא לְהִתְכּוֹנֵן לְחַיֵּי וִתּוּר – אֲבָל הִנֵּה הִיא בְעַצְמָהּ כָּאן! מַלְכֶן, הֲרֵי הִיא הָרֹאשׁ וְהָרִאשׁוֹנָה בְמוֹעֲצָתֵנוּ, תִּקְרַּב נָא הֵנָּה!"

דִּיטְרִיךְ נִגַּשׁ אֶל מַלְכֶן הַמַּסְמִיקָה, הוֹשִׁיט לָהּ תְּחִלָּה אֶת יָדוֹ מִתּוֹךְ חִיּוּךְ, וּכְשֶׁרָאָה שֶׁהַדְּמָעוֹת נוֹשְׁרוֹת מֵעֵינֶיהָ עָמַד וְהִנִּיחַ בְּחִבָּה אֶת זְרוֹעוֹ מִסָּבִיב לְגוּפָהּ וְהוֹלִיכָה אֶל הוֹרֶיהָ. מִתּוֹךְ מֶבָּט שֶׁל חִבָּה בְּפָנֶיהָ הַמַּזְהִירוֹת שָׁאַל בְּלַחַשׁ: “רַשַּׁאי אָנִי לְהַגִּיד ‘אַתְּ’?”

מַלְכֶן נִעְנְעָה רֹאשָׁהּ בְּהִתְלַהֲבוּת וְנִשְׁעֲנָה עָלָיו מִתּוֹךְ בֹּשֶׁת פָּנִים.

"עַכְשָׁו עָלַיִךְ לְהַכְרִיעַ בַּדָּבָר בְּעַצְמְךָ. הוֹדַעְתִּי זֶה עַתָּה לְהוֹרָיִךְ, שֶׁאֵין אָנִי יָכֹל לִבְחֹר אֶלָּא בְּאִשָּׁה כָזוֹ, שֶׁהִיא מְוַתֶּרֶת עַל כָּל מִינֵי חַיֵּי עֹשֶׁר, עַל מַעֲמָדָהּ כְּלַפֵּי חוּץ, עַל תַּעֲנוּגִים, מַלְבּוּשִׁים יָפִים וְכַיּוֹצֵא בְּאֵילוּ, שֶׁאֵין רְצוֹנָהּ אֶלָּא לְהִתְמַכֵּר כֻּלָּהּ אֶל אֻמָּנוּתִי. הַאִם אַהֲבָתֶךָ אֵלַי גְּדוֹלָה הִיא וַחֲזָקָה כָל-כָּךְ, עַד שֶׁמְּסֻגֶּלֶת אַתְּ לְקַבֵּל עַל עַצְמְךָ לְפִי שָׁעָה, וְאוּלַי גַּם לְשָׁנִים מִסְפָּר, חַיִּים שֶׁל עֲבוֹדָה, חַיִּים שֶׁל עֹנִי, חַיִּים שֶׁל וִתּוּר?

“הוֹ, מַה זֶה עוֹלֶה עַל לִבֶּךָ לִשְׁאֹל!”

“הֲרֵי שׁוֹמְעִים אַתֶּם בְּאָזְנֵיכֶם!” קָרָא דִּיטְרִיךְ בְּקוֹל נִצָּחוֹן.

וְאוּלָם הַהוֹרִים אָמְרוּ: “יָדֹעַ יָדַעְנוּ אֶת הַדָּבָר. אָכֵן הִכָּנֵס אֶצְלֵנוּ שׁוּב בָּעֶרֶב; רְצוֹנֵנוּ לְהַכִּיר זֶה אֶת זֶה מִקָּרוֹב, קֹדֶם שֶׁנּוּכַל לָתֵת הַסְכָּמָתֵנוּ”.

בִּתְשׁוּבָה זוֹ הָלַךְ דִּיטְרִיךְ לְבֵיתוֹ.

* * *

לְאַחַר שֶׁיָּצָא דִּיטְרִיךְ פָּנָה גּוֹטְלִיבּ כְּשֶׁהוּא מָלֵא חֵמָה אֶל מַלְכֶן ואמר: “אֵיךְ זֶה יָכֹלְתְּ לְהַטִּיל עַצְמֵךְ מִיָּד עַל צַוָּארוֹ שֶׁל אוֹתוֹ אִישׁ! הֲרֵי עָלַיִךְ לִשְׁמוֹעַ תְּחִלָּה מָה אָנוּ סְבוּרִים בְּעִנְיָן זֶה! אוֹ שֶׁמָּא יְדַעְתֶּם כְּבָר מִקֹּדֶם, מַה הוּא הַיַּחַס שֶׁבֵּינֵיכֶם? כְּלוּם הָיוּ דִבְרֵי סוֹד בֵּינֵיכֶם?”

“יוֹדְעִים הָיִינוּ, שֶׁנּוֹעָדִים אָנוּ זֶה לָזֹה”, אָמְרָה אֲמַלְיֶה בְּעֵינַיִם מַבְרִיקוֹת. “אַתֶּם נוֹעָדִים זֶה לָזֹה? אֵין אֵלּוּ אֶלָּא דִבְרֵי שְׁטוּת וְשִׁגָּעוֹן, שֶׁבָּאוּ לָךְ מִתּוֹךְ הַקְּרִיאָה הַיְתֵרָה. נוֹעָדִים! –? חַיָּב אָדָם לְהִמָּלֵט בָּעִנְיָן שֶׁכְּמוֹתוֹ! אָנִי אֵינִי בָטוּחַ עֲדַיִן כְּלָל; וְאַתְּ קוֹרְדֶּל?”

“אִמָּא”, אָמְרָה אֲמַלְיֶה מִתּוֹךְ הִתְרַגְּשׁוּת, “הַגִּידִי לוֹ לְאַבָּא אֶת דַּעְתֶּךָ הָאֲמִתִּית. הֱוִי מַעֲלָה עַל לִבֵּךְ אֶת דַּרְכֵּנוּ לְשֵׁם הַפִּטְרִיּוֹת! שָׁמֹעַ שָׁמַעְתִּי מִפִּי קְרֻמְבִּיגֶלְן כָּל מִינֵי דְבָרִים שֶׁל הָבֶל, וְאוּלָם בְּשָׁעָה שֶׁהִכַּרְתְּ אוֹתוֹ פָנִים אֶל פָּנִים, הַאִם אֵין אַתְּ חַיֶּבֶת לְהוֹדוֹת בַּדָּבָר, שֶׁמָּצָא חֵן בְּעֵינָיִךְ? הַגִידִי נָא לְאַבָּא בְמוֹ פִּיךְ, כְּלוּם הָיִית מַזְמִינָה אוֹתוֹ, אִלּוּ לֹא מָצָא חֵן בְּעֵינָיִךְ בְּיוֹתֵר? הוֹדִי נָא בַדָּבָר! הֵן הוּא לֹא צִפָּה לְכָךְ. אִם יֵשׁ לָכֶם דָּבָר כְּנֶגְדּוֹ, הֲרֵי הָיָה עֲלֵיכֶם לְהַרְאוֹת לוֹ בְגָלוּי, וְאוּלָם אַתֶּם מַנִּיחִים לוֹ לָבֹא לְכָאן כִּרְצוֹנוֹ, וְעַכְשָׁו? –! הִגִּידוּ נָא לִי, מַה יֵּשׁ בְּלִבְּכֶם עָלָיו?”

“מַלְכֶן!” אָמְרָה הַאֵם בְּתוֹכֵחָה, “וְכִי רַשָּׁאִית אַתְּ לְדַבֵּר כָּכָה עִם הוֹרָיִךְ! –? מוֹדָה אֲנִי בַדָּבָר, שֶׁיּוֹדֵעַ הוּא לְהִתְחַבֵּב עַל הַבְּרִיּוֹת; אֲבָל הֲרֵי דָבָר זֶה בִלְבָד אֵינוֹ מַסְפִּיק עֲדַיִן לְגַבֵּי שְׁאֵלָה חֲשׁוּבָה שֶׁכְּמוֹתָהּ. הֲרֵי אֵין אָנוּ מִתְכַּוְּנִים אֶלָּא לְטוֹבָתְךָ, כְּלוּם אֵין אַתְּ מַכִּירָה בַדָּבָר? אֵין אָנוּ רוֹצִים לְהַחְלִיט דָּבָר עַל רֶגֶל אֶחָת!”

“הִנֵּה שָׁאַלְתִּי אֶת הָאִישׁ מַה הִיא הַהַכְנָסָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ, וְלֹא הָיָה בְיָדוֹ לְהָשִׁיב לִי”.

“וְכִי רַשַּׁאי הָיִיתָ לְשָׁאֹל כָּכָה?” אָמְרָה אֲמַלְיֶה נִרְגָּזֶת. “כֵּן, כָּכָה שָׁאַלְתִּי, הֲרֵי אָב אֲנִי, וְזוֹ הִיא הַזְּכוּת הַנִּתֶּנֶת לִי! אָכֵן מָה הֵשִׁיב? דּוֹרֵשׁ הָיָה דְבָרִים שֶׁאֵינָם בְּגֶדֶר הַאֶפְשָׁר. אֵין הוּא מְבַקֵּשׁ לָתֵת כְּלוּם, אֵין הוּא מַבְטִיחַ כְּלוּם; רְצוֹנוֹ אַךְ לְקַבֵּל, כֵּן לְקַבֵּל וּלְקַבֵּל תָּמִיד”.

מִכֶּם רוֹצֶה הוּא לְקַבֵּל? –! אֵין אֲנִי מַאֲמִינָה בַדָּבָר! יֹאמַר נָא לִי בְמוֹ פִּיו, מַה הוּא דוֹרֵשׁ מִכֶּם! כְּלוּם בִּקֵּשׁ דָבָר אַחֵר זוּלָתִי? – הִנְּכֶם רוֹאִים, שׁוֹתְקִים אַתֶּם!

בִּי הוּא רוֹצֶה, כְּמוֹת שֶׁהִנְנִי, וּמִמֶּנִּי יִדְרֹשׁ כָּל מִינֵי דְבָרִים, וַהֲרֵי זֶהוּ עִנְיָנִי אֲנִי! – הָהּ, אֵיךְ זֶה יִתֶּנְכֶם לִבְּכֶם לְהִתְיַחֵס אֵלֵינוּ כָכָה! לוּ רַק אֶהְיֶה טוֹבָה בְּעֵינָיו וּכְשֵׁרָה לְפָנָיו! –"

“חִדְלִי לָךְ עַכְשָׁו!” אָמַר הָאָב קָשׁוֹת, “קוֹרְדֶּל, מִי צָדָק! נַסִּי נָא הַפָּעַם אִם תוּכְלִי לִשְׁלֹט בָּהּ בְּמַבָּט עַיִן אֶחָד. עַקְשָׁנִית שֶׁכְּמוֹתָהּ! עֲשִׂי עַכְשָׁו כִּרְצוֹנֵךְ, וְאוּלָם אֶל תָּבֹאִי אַחַר כָּךְ לְפָנַי בְּתַאֲנִיָּה, בְּשָׁעָה שֶׁלֹּא יִהְיֶה הַכֹּל כְּשׁוּרָה”.

“הוֹ, אַבָּא – אִמָּא”, בָּכְתָה מַלְכֶן, כָּכָה בוֹא יָבֹאוּ הָאֵרוּסִים שֶׁלִּי? מִפְּנֵי מָה אֵין אָנוּ יְכֹלִים לִשְׂמֹחַ כֻּלָּנוּ? הַכִּירוּ נָא לָדַעַת אוֹתוֹ תְחִלָּה, וְתִרְאוּ כַמָּה טוֹב הִנֵּהוּ וְעָדִין. הוֹ, וְאִם גַּם אֵין לָנוּ כָסֶף, אֵין הַכֶּסֶף מֵבִיא אוֹתָנוּ לִידֵי אֹשֶׁר, הַאֲמִינוּ נָא, יֵשׁ לוֹ דָבָר מְעֻלֶּה מִזֶּה".

קוֹרְדֶּל קִנְּחָה אֶת עֵינֶיהָ בִקְצֵה סִינָרָהּ וְאָמְרָה בְקוֹל נֶחְנַק: “יַלְדָּהּ פוֹתָה! כְּלוּם אֵין אַתְּ חָשָׁה כְלָל, שֶׁכָּל מַה שֶׁעָשִׂינוּ לֹא עָשִׂינוּ אֶלָּא מִתּוֹךְ אָהֲבָה? סוֹף סוֹף מֻכְרָחִים אָנוּ בְּלֵב קָשֶׁה לַעֲשׁוֹתוֹ וְלַחְשֹׁב בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה: מַה-שֶׁהוֹעִיד לָךְ אֲדֹנָי, אוֹתוֹ גַּם יִתֶּן-לְךָ”.

“הוֹ, אֶהֱבוּ אוֹתוֹ, וַעֲשׂוּ בִּשְׁבִילוֹ מַה שֶׁיֵּשׁ בְּיֶדְכֶם!” “הִנֵּה”, שִׁדֵּל אַף גּוֹטְלִיבּ וְאָמָר, “אִם תּוֹקִירוּ אוֹתָנוּ בְתוֹרַת הוֹרִים וְלֹא תִּמְנְעוּ מִמֶּנּוּ אֶת הַכָּבוֹד הַמַּגִּיעַ לָנוּ, אָז יוּכַל הַדָּבָר לָבֹא לִידֵי מַעֲשֶׂה”. אָכֵן בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה נִעֲנֵע בְּרֹאשׁוֹ דֶרֶךְ פִּקְפּוּק, כְּאִלּוּ אֵין הוּא מַאֲמִין בְּעַצְמוֹ בִדְבָרָיו.

ט. בֵּית דִּיטְרִיךְ    🔗

בָּעֶרֶב הַסָּמוּךְ בָּא דִיטְרִיךְ וְהִנִּיחַ לְפָנָיו כְּדַרְכּוֹ סְפָרִים וּנְיָרוֹת. אִמָּא קוֹרְדֶּל גִּבְּבָה בְּקָצֵהוּ הַשֵּׁנִי שֶׁל הַשֻּלְחָן עֲרֵמָה שֶׁל נוֹצוֹת, שֶׁהִיא וְגוֹטְלִיבּ מִתְכַּוְּנִים הָיוּ לִמְרֹט. הֲרֵי זוֹ מְלָאכָה שְׁקֵטָה שֶׁאֵינָה מַשְׁמִיעָה קוֹל. הַצְּעִירִים יְכֹלִים הָיוּ בִשְׁעַת מַעֲשֶׁה לַעֲסוֹק בְּשִׁיחָה בְלִי מַפְרִיעַ; וְאִם נִתְעוֹרֵר הַחֵשֶׁק בְּלֵב הַזְּקֵנִים אֶפְשָׁר הָיָה לָהֶם לְהַטּוֹת אֹזֶן וּלְהַקְשִׁיב.

“מַרְגִּישׁ אֲנִי”, פָּתַח דִּיטְרִיךְ, כְּשֶׁהוּא פּוֹנֶה אֶל בֵּית נֶלֶּה, “שֶׁחַיָּב אֲנִי עֲדַיִן לְסַפֵּר לָכֶם עָלַי וְעַל בֵּית אַבָּא”.

“כָּךְ”, הִרְהֵר אַבָּא גוֹטְלִיבּ, הֲרֵיהוּ מוֹצֵא בֶאֱמֶת, שֶׁחַיָּב הוּא לָנוּ דְּבַר מַה!" מַלְכֶן זָזָה מִמְקוֹמָהּ וְנִתְקָרְבָה סָמוּךְ לְצִדּוֹ שֶׁל דִּיטְרִיךְ וְהֶאֱזִינָה כֻלָהּ מִתּוֹךְ כֹּסֶף רַב לְאִמְרֵי פִיהוּ.

“מַלְכֶן חֲבִיבָתִי”, פָּתָח, “אִם יָבֹאוּ בְתוֹךְ סִפּוּרִי כַמָה דְּבָרִים, שֶׁאֵין אַת מְבִינָה עֲדַיִן, הִזְדַּיְנִי בְסַבְלָנוּת כְּלַפֵּי עַצְמֵךְ וּכְלַפֵּי עַצְמִי. אֵין אֲנִי יָכֹל, אֶפְשָׁר, עֲדַיִן לְהִסְתַּגֵּל כָּרָאוּי אֶל דַּרְכֵי הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁלָךְ. רְצוֹנֵךְ עִמְדִּי וְשַׁאֲלִי, אוֹ הֱוִי מַעֲלָה עַל דַּעְתֵּךְ., שֶׁעַל יְדֵי חֲזָרַת הַדְּבָרִים לְהַבָּא תַּעַמְדִי עַל טִיב הַדְּבָרִים הַמְּסֻפָּרִים הָעֶרֶב. הַיּוֹם” – הִפְנָה מֶבָּטוֹ אֶל בֵּית נֶלֶּה, – עֲלֵיכֶם לְקַבֵּל כָּל הַדְּבָרִים כְּמוֹת שֶׁהֵם, כְּפִי שֶׁאֲנִי מוֹסֵר לָכֶם: שְׁמִי וִילְהֶלְם אוֹיְגוּסְטְ שְׁלֹמֹה דִיטְרִיךְ. בִּדְבַר הַשֵׁם שְׁלֹמֹה אָשׁוּב עוֹד לְדַבֵּר. אָבִי הָיָה פְרַקְלִיט בְּצְוֶנְקוֹי הַסְּמוּכָה לְלַיְפְּצִיג –"

כָּאן פָּסַק גּוֹטְלִיבּ מִמְּלַאכְתּוֹ וְנָשָׂא עֵינָיו מִתּוֹךְ הִשְׁתּוֹמְמוּת. כְּלוּם לֹא הָיָה אוֹמֵר לִפְרָקִים קְרוֹבִים אֶל מַלְכֶן: “אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ, שֶׁבֹּא יָבֹא לְכָאן אֶל הָעִיר הַתַּחְתּוֹנָה כֹהֵן אוֹ אֶפְשָׁר גַּם פְּרַקְלִיט לקַחְתֵּךְ!” וְהִנֵּה נִתְרַחֵש דְּבַר פֶּלֶא, – בְּנוֹ שֶׁל פְּרַקְלִיט מַמָּש בָּא וּמְבַקֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ! חֲבַל שֶׁגַּם הַבֵּן אֵינוֹ פְרַקְלִיט!

דִּיטְרִיךְ הִמְשִׁיךְ לְסַפֵּר: “אִמִּי לֻקְּחָה מִמֶּנִּי בְקַדְמַת יַלְדוּתִי, וְהוֹאִיל וְהָיִיתִי תִּינוֹק רַךְ וְחוֹלָנִי עָמַד אָבִי וּמָסַר אוֹתִי בִּידֵי דּוֹדָה אַחַת בְּהֶרְנְהוּט וּשְׁמָהּ כַּרִיטַס, וְדוֹדָה זוֹ הָיְתָה לִי כְּאֵם לְכָל-דָבָר וְאֲנִי הִסְכַּמְתִּי לַדָּבָר. אָכֵן בְּעֹוד לֹא הִפְלַגְתִּי הַרְבֵּה בְּלִמּוּדַי, מֵת עָלַי אָבִי, וּמִיָד עָמְדוּ וְהוֹדִיעוּ לִי שֶׁמֻכְרָח אֲנִי לְהִסְתַּלֵּק מִלִּמּוּדַי, מִשּׁוּם שֶׁאָבִי מֵת כְּשֶׁהוּא מְחֻסָּר כָּל. – אַחֲרֵי מוֹעֵצוֹת אֲרֻכּוֹת הָלַכְתִּי לְבִּירְגֵּל שֶׁבְּתִּירִינְגֶּן לִהְיוֹת שָׁם שׁוּלְיָא בְּבֵית הַמִּרְקָחַת, וּכְשֶׁגָּמַרְתִּי אֶת לִמּוּדַי בָאתִי לְכָאן אֶל קְלֵיבֶּרְגְּ”.

“כֵּן”, אָמַר גּוֹטְלִיבּ, כְּלוּם אֵין לְהִצְטָעֵר עַל הַדָּבָר שֶׁסִּלַקְתָּ יָדְךָ מִמִּשְׂרָה נָאָה זוֹ? רוֹקֵחַ, – הֲרֵי זֶה מִן הַדְּבָרִים שֶׁהֲנָאָה הֵם לוֹ לָאָדָם".

עַל פָּנָיו שֶׁל דִּיטְרִיךְ חָלְפָה הַבָּעָה שֶׁל קֹצֶר רוּחַ וּמְבוּכָה, וּמִתּוֹךְ פִּקְפּוּק הִמְשִׁיךְ לְסַפֵּר: "בְּתוֹךְ מִשְׁפַּחְתֵּנוּ מֻשְׁרֶשֶת נְטִיָּה מְיֻחֶדֶת שֶׁנִתְפַּתְּחָה אֵצֶל אֲחָדִים לְמִין תְּשׁוּקָה יְתֵרָה: הֲרֵי הִיא הָאַהֲבָה אֶל הַטֶּבַע. בְּיִחוּד נִמְשַׁךְ לִבֵּנוּ אַחַר עוֹלָם הַצְּמָחִים. הַדָּבָר עָלָה בִידֵי בְנֵי דִיטְרִיךְ עַד לְהַפְלִיא. אָכֵן לֹא לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ הָיְתָה נְטִיָּה זוֹ לִבְרָכָה, פְּלוֹנִי וְאַלְמוֹנִי נִתְרַשֵׁל עַל יְדֵי תְשׁוּקָה זוֹ בְאֻמְנוּתוֹ הָעִיקָרִית וּמִתּוֹֹךְ כָּךְ הִגִּיעַ לִידֵי עֹנִי וּמַחְסוֹר. אֲבָל מִי שֶׁלֹא הָיְתָה לוֹ אֻמָּנוּת מִן הַצַּד, אֶלָא מָסוּר הָיָה כֻּלוֹ לְחָכְמַת הַטֶּבַע וְשִׁמּוּשָׁהּ, כְדַאי הָיָה לוֹ כָּל הַטֹּרַח הַזֶּה, וְלֹא רַק זֶה בִּלְבַד שֶׁמָצָא לוֹ מְרוֹם אָשְׁרוֹ בְאֻמְנוּתוֹ עַצְמָהּ, אֶלָא שֶׁעַל יְדֵי עָמָל וִיגִיעָה יְתֵרָה וְהִתְמַכְּרוּת רַבָּה פָּעֲלוּ אֲחָדִים גְּדוֹלוֹת, וּמִתּוֹךְ כָּךְ קָנוּ לָהֶם שֵׁם טוֹב.

וְהִנֵּה, – גַּם אֶצְלִי טְבוּעָה הָאַהֲבָה לְתוֹרַת הַצְּמָחִים בְּדָמִי, כִּבְיָכֹל, וְהַחְלָטָתִי קְבוּעָה בְלִבִּי בְּכֹל תֹּקֶף לַעֲסוֹק בָּהּ בִלְבָד, וּלְפִיכָך עָמַדְתִּי וְהִזְנַחְתִּי אֶת מְלֶאכֶת הָ“רוֹקֵחַ”. כָּל יוֹם שֶׁאֵין אֲנִי מָצוּי אֵצֶל הַטֶּבַע, הֲרֵיהוּ בְעֵינַי יוֹם שׁעָבָר לְבַטָּלָה. אֵין אֲנִי מְצַפֶּה מִכֶּם שֶׁתָּבִינוּ לְלִבִּי בְדָבָר זֶה! נְטִיָּתִי וּתְשׁוּקַת הָאֹסֶף הַנְּטוּעָה בְקִרְבִּי הָלְכוּ וְגָדְלוּ בְיַחַס אֶל אֲבוֹתַי, בְּמִדָּה יְתֵרָה. בְּעוֹד שֶׁהִתְעַנְיְנוּתָם שֶׁל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתִּי נִצְטַמְצְמָה אַך בְּתֹוַרת הַצְּמָחִים, הִנֵּה הִתְמַכַּרְתִּי אָנֹכִי גַּם אֶל חֵקֶר הַרְמָשִׂים, הַשְׁרָצִים, הָאֲבָנִים, הַצְּדָפִים, – קִצּוּרוֹ שֶׁל דָבָר, כָּל הַהוֹפָעוֹת הַמְּצוּיוֹת בַּטֶּבַע. קוֹרֵא אֲנִי גַּם הַרְצָאוֹת בְּתוֹרַת הַחִימִיָה וְהַפִיסִיקָה שֶׁכְּבָר שְׁמַעְתֶּם מִן הַסְּתָם, עַל כָּך. כַּמָּה מִבְּנֵי מִשְׁפַּחְתִּי סִדְרוּ לָהֶם מִינֵי אֹסֶף שֶׁל צְמָחִים וְעָשׂוּ בָהֶם סְחוֹרָה. אַף אֲנִי רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת כָּךְ, אֶלָא שֶׁאֲנִי לֹא אֲצַמְצֵם פָּעֳלִי, כְּפִי שֶׁהִזְכַּרְתִּי כְּבָר, רַק בְאָסְפֵי צְמָחִים בִּלְבָד.

לִכְשֶׁתִּכָּנֵס מַלְכֶן לִפְנַי וְלִפְנִים שֶׁל עִנְיָנַי, אֲזַי יִפָּתַח לְפָנֶיהָ עוֹלָם מָלֵא שֶׁלֹּא עָלָה עַל דַּעְתָּה! אָכֵן שִׂימִי אֶל לִבֵּךְ: אֵין מְצִיאָה בְלִי יְגִיעָה! אֵין עוֹד אֻמָּנוּת כִּמְעַט הַמְּבִיאָה לוֹ לָאָדָם חַיֵּי צִמְצוּם בְּמִדָּה יְתֵרָה כָּל-כָּךְ מִצַּד אֶחָד וְאֹשֶׁר מְרֻבֶּה כָּל-כָּךְ מִצַּד שֵׁנִי.

שִׁמְעִי נָא מַה שֶׁאוֹמֵר לִינֵה הַגָּדוֹל עַצְמוֹ עַל אֻמָּנוּת זוֹ" – דִּיטְרִיךְ נָטַל וּפָתַח אַחַד הַסְּפָרִים הֶעָבִים, שֶׁהֵבִיא עִמּוֹ, פָּנָה אֶל מַלְכֶן וְקָרָא מִתּוֹךְ הַבָּעָה שֶׁל הִתְלַהֲבוּת; “אִם יֵשׁ מַדָּע הַמַּפְלֶה אֶת מַעֲרִיצָיו, וְהוּא טָעוּן מַצַּב נֶפֶש שֶׁל הִתְלַהֲבוּת יְתֵרָה וְכֹחַ לִסְבּוֹל תְּלָאוֹת וִיגִיעַת בָּשָׂר, הֲרֵיהִי תּוֹרַת הַצְּמָחִים. בְּכָל שְׁאַר מִינֵי אֻמָּנוּת שֶׁל מַדָּע יֵשׁ בְּיָדוֹ שֶׁל אָדָם לְהַגִּיעַ לִגְדֻלָּה וּלְפִרְסוּם גַּם בְּתוֹךְ חֲדַר תַּלְמוּדוֹ, וְלִקְנוֹת שָׁם לְעַצְמוֹ שֵׁם עוֹלָם. מַה שֶׁאֵין כֵּן חֲכַם הַצְּמָחִים וְחוֹקֵר הַטֶּבַע. הַטֶּבַע וְרִבּוּי פְּלִיאוֹתָיו וְסוֹדוֹתָיו מְבַקֵּש שֶׁיִתְבּוֹנְנוּ בוֹ בִמְקוֹם הַמַּעֲשֶׂה. שִׁמּוּשׁוֹ הוּא הַקָּשֶׁה בְיוֹתֵר, כְּשֵׁם שֶׁיְּדִיעָתוֹ הִיא הַמְּלַבֶּבֶת בְיוֹתֵר וְהַנְּעִימָה מִכּלֹ. אֵין שׁוּם מַדָּע כִּמְעַט שֶׁיֵּשׁ לוֹ חוֹבְבִים נִלְהָבִים יוֹתֵר, אֵין אַף אֶחָד שֶׁיֵּש לוֹ אוֹהֲבִים רַבִּים כָּל-כָּךְ, שֶׁנַעֲשׂוּ לִמְעֻנִּים וְסוֹבְלִים עַל יְדֵי מְסִירוּתָם וְתוֹרָתָם”. – עֲלֵינוּ לְשַׁנֵּן לְעַצְמֵנוּ, שֶׁגַּם מֵאִתָּנוּ יִדָּרֵש קַבָּלַת יִסּוּרִים מֵאַהֲבָה וְהִתְמַכְּרוּת אֶל אֻמָנוּתֵנוּ. אָכֵן עַכְשָׁו רוֹצֶה אֲנִי לְסַפֵּר לְךָ דְבָרִים מוּעָטִים עַל אֲבוֹתַי! –

בִּשְׁנַת 1688 נָדַד אִישׁ אֶחָד וּשְׁמוֹ שְׁלֹמֹה דִיטְרִיךְ בְּתוֹרַת אָח גּוֹלֶה מִכְּנוּפִיַּת הָאַחִים שֶׁבְּמֶהְְְרן וְהָלָךְ מִבֶּהְמֶן לְתִּירִינְגֶן. שְׁלֹמֹה הָיָה הָרִאשׁוֹן בִּבְנֵי דִיטְרִיךְ, שֶׁאֲנוּ יוֹדְעִים מַה עַל אֹדוֹתָיו. וּכְדֵי שֶׁלֹּא יִשָׁכַח שְׁמוֹ מִפִּי בְנֵי הַמִּשְׁפָּחָה, עָמַד אָבִי וְזִוֵּג לִי אֶת שְׁמוֹ. שְׁלֹמֹה דִיטְרִיךְ הֵבִיא אִתּוֹ מִבֶּהְמֶן מָנָה יָפָה שֶׁל מָמוֹן וּבִסְכוּם זֶה בָּנָה לוֹ בְּצִינֶגְהַיְן הַסְּמוּכָה לְיֵנָא חָצֵר שֶׁל אִכָּרִים. – לִשְׁלֹמֹה דִיטְרִיךְ נוֹלָד בִּשְׁנַת 1711 בֵּן זָכָר וְקָרָא אֶת שְׁמוֹ אָדָם. מִנְהָג הָיָה אֵצֶל הָאַחִים שֶׁבְּמֶהְרֶן לִקְרֹא אֶת בְּנֵיהֶם בְּשֵׁמוֹת לְקוּחִים מִסִּפְרֵי הַקֹּדֶש, וּבְיִחוּד מִן הַתְּנַ“ךְ. אַת מוֹצֵאת כָּאן בְּסֵפֶר זֶה כָּל מִינֵי יְדִיעוֹת עַל דְּבַר בְּנֵי מִשְׁפַּחְתִּי, וְשָׁם מְצוּיִים מִלְבַד הַשֵׁמוֹת שְׁלֹמֹה וְאָדָם גַּם דָּוִד וּמִיכָאֵל וּנְתַנְאֵל. הֲרֵינִי מְבַקְשֵֹךְ לִשְׁמֹר בְּזִכְרוֹנֵךְ בְּיִחוּד אֶת אָדָם וְגוֹטְלִיבּ דִּיטְרִיךְ. אָדָם דִּיטְרִיךְ הָיָה הָרִאשׁוֹן שֶׁבָּאָה אֶצְלוֹ לִידֵי גִּלוּי הַהִתְעַנְיְנוּת בְּתוֹרַת הַצְּמָחִים. וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה: בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם קִבֵּל אֶת חֲצֵרוֹ שֶׁל אָבִיו, מִלְאָה הָאוּנִיבֶרְסִיטָא שֶׁבְּיֵנָה אֶת יָדוֹ לְהַמְצִיא לָהּ מִדֵי שָׁבוּעַ בְּשָׁבוּעַ אֶת הַצְּמָחִים הַנְּחוּצִים לָהּ לְשֵׁם הַהַרְצָאוֹת בְּתוֹרַת הַצְּמָחִים. עַל יְדֵי כָּךְ נִתְעוֹרְרָה אֵצֶל אָדָם הַהִתְעַנְיְנוּת בִּצְמָחִים. מְבַקֵּשׁ הָיָה תּוֹרָה מִפִּי הַפְּרוֹפֵסוֹרִים, שָׁאַל סְפָרִים, אָסַף צְמָחִים וּנְתָנָם בְּמַכְבֵּשׁ. מִתּוֹךְ שְׁקִידָה וְכִשְׁרוֹן הִגִּיעַ בִּרְבוֹת הַיָּמִים לִידֵי מַדְרֵגָה יְדוּעָה שֶׁל פִּרְסוּם בְּתוֹרַת הַצְּמָחִים, וְהָיָה נִקְרָא סְתָם Botanicus אִישׁ צִיגֶנְהַיְן. שְׁמוֹ יָצָא לְמֵרָחוֹק, וְחוֹקֵר הַצְּמָחִים הַגָּדוֹל בְּדוֹרוֹ, לִינֵה בֶן אֶרֶץ שְׁוֵדִיָּה הַמְּפֻרְסָם, בָּא אִתּוֹ בִכְתוּבִים. מִכְתָּבִים אֵלוּ הֲרֵי הֵם תִּפְאֶרֶת גְּאוֹנָהּ שֶׁל מִשְׁפַּחַת דִּיְטרִיךְ. אֲחָדִים מִבְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה נִשְׁאֲרוּ בַכְּפַר וַאֲחָדִים קִבְּלוּ הַשְׂכָּלָה עִירוֹנִית, וּבֵין אֵלֶּה הָאַחֲרוֹנִים נִמְנָה אָבִי. אָכֵן אַף כִּי חַיַּיהֶם קִבְּלוּ פָנִים חֲדָשׁוֹת כְּלַפֵּי חוּץ, מִכָּל-מָקוֹם טְבוּעָה הָיְתָה הָאַהֲבָה אֶל עוֹלָם הַצְּמָחִים בְּדָמָם, כִּבְיָכֹל, שֶׁל כָּל בְּנֵי דִיטְרִיךְ מִימוֹת אָדָם וָהָלְאָה, וְהִיא שֶׁהֶעֶלְתָה אֲחָדִים מֵאִתָּנוּ לִמְרוֹם הַמַּעֲלָה, וּכְנֶגֶד זֶה הָיְתָה לַאֲחֵרִים לִמְקוֹר צָרָה; עָמְדוּ וְנָטְשׁוּ אֶת בֵּיתָם וְנַחֲלָתָם אוֹ שֶׁהִזְנִיחוּ אֶת אֻמְנוּתָם שֶׁהָיְתָה לָהֶם מִן הַצַּד. הֲרֵי אַתְּ מְבִינָה, שֶׁמְּבַכֵּר אֲנִי לְסַפֵּר לָךְ הַיּוֹם עַל אֵלֶה שֶׁעֲלִיָּתָם בָּאָה לָהֶם בְּשֶׁל תּוֹרַת הַצְּמָחִים. וְעַכְשָׁו כְּלוּם רְצוֹנֵךְ לִשְׁמוֹעַ עוֹד בְּעִנְיָן זֶה, אוֹ שֶׁמָּא אֶדְחֶה אֶת הַשְּׁאָר לִזְמַן אַחֵר?”

“לֹא, לֹא, הוֹסִיפָה נָא לְסַפֵּר! וְכִי יֵשׁ לָנוּ דָּבָר נָעִים יוֹתֵר מִלָּשֶׁבֶת וְלִשְׁמוֹעַ וְלַחֲזוֹר וְלִשְׁמוֹעַ עַל דְּבַר בְּנֵי מִשְׁפַּחְתְּךָ!”

"טוֹב וְיָפֶה. אִם מִתְעַנְיֶנֶת אַת בִּבְנֵי מִשְׁפַּחְתִּי, יְכֹלָה אַת לִמְצֹא בְסֵפֶר זֶה עוֹד כַּמָּה יְדִיעוֹת קְצָרוֹת. אָכֵן עַל דְּבַר הָאִישׁ הַשֵּׁנִי, שֶׁנֵלֵךְ לְבַקְּרוֹ לְאַחַר חֲתֻנָּתֵנוּ, רְצוֹנִי לְסַפֵּר לָךְ עוֹד פְּרָטִים אֲחָדִים.

בְּיֵנָא דָּר הַדּוֹקְטוֹר דָּוִד דִּיטְרִיךְ, מְשַׁמֵּש הוּא מוֹרֶה לְתוֹרַת הַצְּמָחִים בָאוּנִיבֶרְסִיטָא. בִּשְׁעָתוֹ הַפְּנוּיָה הֲרֵיהוּ מֵכִין אָסְפֵי צְמָחִים, כְּדֶרֶךְ שֶׁנּוֹהֵג אַף אֲנִי לַעֲשׂוֹת כָּכָה. עַל דְּבַר דּוֹדִי גּוֹטְלִיבּ דִּיטְרִיךְ הַדָּר בְּאַיְזֶנַךְ יֵשׁ עוֹד לְסַפֵּר הַרְבֵּה יוֹתֵר, מְאֹרָעוֹת נִפְלָאִים אֵרְעוּ לוֹ וּפְגִישׁוֹת בִּלְתִּי שְׁכִיחוֹת נִזְדַמְּנוּ לוֹ בְחַיָּיו. נַעַר יָפֶה הָיָה וּבַעַל כִּשְׁרוֹנוֹת יוֹצְאִים מִגֶּדֶר הָרָגִיל. אָבִיו הַזָּקֵן, זֶה הָאִישׁ Botanicus, עָמַד וְיִחֵד לוֹ לַנַּעַר הַמָּלֵא חַיִּים שִׂימַת לֵב מְרֻבָּה, הָיָה מַרְבֶּה לְלַמֵּד אוֹתוֹ, אַף יָדַע לְעוֹרֵר תְּשׂוּמֶת לִבָּם שֶׁל אֲנָשִׁים אֲחֵרִים בַּעֲלֵי הַשְׁפָּעָה. הַכֹּהֵן וֻנְדֶּר בְּפְּרִיסְנִיץ הַסְּמוּכָה לְיֵנָא, הֹכֹּהֵן הַגָּדוֹל אֶהְמֶר וְיוֹעֵץ הַסְּתָרִים שֶׁל הַכְּנֵסִיָּה דוֹקְטוֹר גְּרִיזְבַּךְ דָּאֲגוּ לוֹ וְהִסְפִּיקוּ בְיָדוֹ לִלְמֹד בַּגִמְנַסְיָא בְיֵנָא.

פַּעַם אַחַת, – עוֹמֵד הָיָה בְּגִיל הָעֲלוּמִים, – הָלַךְ לוֹ חֲשׂוּף לוּק דֶּרֶךְ אֲפָרִים וּזְרוֹעוֹ עֲמוּסָה צְמָחִים, וְהִנֵּה פָּגְשׁוּ בוֹ שְׁנֵי אֲנָשִׁים נְשׂוּאֵי פָנִים וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ מַה הֵם הַפְּרָחִים שֶׁיֶשְׁנָם בְּיָדוֹ, וְנִשְׁתּוֹמְמוּ בְלִבָּם בְּשָׁעָה שֶׁגוֹטְלִיבּ יָדַע לִקְרֹא לְכָל צֶמַח בִּשְׁמוֹ הָרוֹמִי.

וְכָךְ הוֹלְכִים הֵמָּה שְׁלֹשְׁתָּם יַחְדָ וּבִשְׁעַת מַעֲשֶׂה שׁוֹאֲלִים הֵם אֶת גּוֹטְלִיבּ לְמַצָּבוֹ. לִבְסוֹף עָמְדוּ מִלֶּכֶת וְאַחַד הַאֲנָשִׁים אוֹמֵר אֶל גּוֹטְלִיבּ: “נִרְאֶה אַתָּה בְעֵינֵינוּ! רְצוֹנְךָ לְהַכִּיר אֶת עוֹלָם הַצְּמָחִים שֶׁל קַרְלִסְבַּד? עָמֹד וּבוֹא מָחֳרָתַיִם לְוַיְמַר אֶל בֵּיתִי, כְּדֵי לָלֶכֶת אִתָּנוּ מִשָׁם לְקַרְלִסְבַּד”.

הָאִישׁ צִיֵּן לוֹ אֶת מְקוֹם דִּירָתוֹ וְקָרָא לְפָנָיו אֶת שְׁמוֹ.

גּוֹטְלִיבּ רָץ מִשָּׁם בְּצָהֳלָה וְנֶחְפָּז מִיָד לְפּרִיסְנִיץ הַסְּמוּכָה לְיֵנָא; שֶׁכֵּן צָרִיךְ הוּא קֹדֶם כָּל לְהוֹדִיעַ אֶת הַמְּאֹרָע הַמְּשַׂמֵּחַ לִידִידוֹ הַדּוֹאֵג לוֹ כְּאָב רָחוּם, הַכֹּהֵן וֻנְדֶר.

“עֶלֶם!” קָרָא הֲלָה מָלֵא שִׂמְחָה, “רָאֹה תִּרְאֶה, הִנֵּה בָא אֹשְׂרֶךָ! אֶל הָאָדוֹן לְבֵית קְנֶבֶּל עָלֶיךָ לָבוֹא? אִם כֵּן הֲרֵי הָאִישׁ הַשֵּׁנִי הוּא מַר גֶּטֶה!”

אָמְנָם כֵּן, כִּוֵן כִּוֵּן³ אֶל הָאֱמֶת. הַכָּל נַעֲשָׂה כְפִי שֶׁהֻתְנָה מֵרֹאשׂ:בְּמֶרְכָּבָה פְּתוּחָה נָסְעוּ שְׁלֹשָׁה אֵלֶה אֶל הַעוֹלָם הַיָפֶה וְהָרָחָב. בִּמְקוֹם שֶׁנִתְגַּלּוּ לָעַיִן צְמָחִים בִּלְתִּי שְׁכִיחִים, עָמַד גּוֹטְלִיבּ וְקָפַץ מִמְקוֹם מוֹשָׁבוֹ, הַמְּכֻוָּן לְעֵבֶר הַדֶּרֶךְ מֵאָחוֹר, נְטָלָם וְהֵבִיאָם וְקָרָא בִשְׁמוֹתָם לְמַחְלְקוֹתָם וּלְסִדְרָם. שְׁנֵי הָאֲדוֹנִים נָטְלוּ אֶת סֵפֶר הַצְּמָחִים שֶׁהָיָה בְיָדָם וְהִקְבִּילוּ דְּבָרָיו שֶׁל גּוֹטְלִיבּ עִם דִּבְרֵי הַמָּקוֹר שֶׁבַּסֵּפֶר. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְמַעֲלֶה הָר יָרְדוֹּ מִן הַמֶּרְכָּבָה וְהָלְכוּ בָרֶגֶל. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְרֹאשׁ תוֹר עָמְדוּ מִלֶּכֶת וְנִסְתַּכְּלוּ לִפְנֵיהֶם. שְׁלֹשָׁה אֵלֶה הָיוּ כֻּלָם בַּעֲלֵי עַיִן צוֹפִיָּה; וּמִיָד הִבְחִינוּ לְרַגְלֵי הָהָר שְׂדֵה בִצָּה הַמֵּפִיץ זֹהָר שֶׁל אֹדֶם אַרְגָּמָן יָפֶה עַד לְהַפְלִיא. מַה טִיבוֹ שֶׁל דָּבָר זֶה? מִתּוֹךְ הִתְעַנְיְנוּת יָרְדוּ לְמָטָּה, וְגוֹטְלִיבּ הַצָעִיר מִכֻּלָּם, נֶחְפָּז וְקוֹפֵץ בְּרֹאשׁ, קוֹטֵף אַחַד הַפְּרָחִים הַמְּכַסִּים אֶת כָּל פְּנֵי הַכִּכָּר וְקוֹרֵא בְגִיל נִצָּחוֹן: “הֲרֵי זֶה הַטַּלְלָן עֲגֹל הֶעָלִים Drosera rofundifolia, שֶׁמֵּפִיץ אֶת הַזֹּהַר הַיָּפֶה!” גֶּטֶה נוֹטֵל וּמַפְרִיד בִּזְהִירוּת אֶת הֶעָלִים הַמְּקֻפָּלִים הַמְּכֻסִּים שֵׂעָר וּמוֹצֵא שָׁם שְׁיָרִים שֶׁל רְמָשִׂים קְטָנִים וְהֲרֵיהוּ מַבִּיעַ אֶת הַשְׁעָרָתוֹ, שֶׁהַפֶּרַח הֵמִית אֶת הָרֶמֶשׂ וּמָצַץ אֶת דָּמוֹ לְשֵׁם מְזוֹנוֹ. הִנֵּה כָּךְ הָיָה גֶטֶה אֶחָד מִן הָרִאשׁוֹנִים שֶׁהִסְתַּכֵּל בְּצֶמָח אוֹכֵל רְמָשִׂים".

“מַה זֶה?” אָמְרָה מַלְכֶן, שֶׁהִקְשִׁיבָה

בְּהִתְעַנְיְנוּת יְתֵרָה לְסִפּוּרוֹ שֶׁל דִּיטְרִיךְ, “כְּלוּם נָכוֹן הַדָּבָר? הַאִם בֶּאֱמֶת אָכְלוּ הַצְּמָחִים הַיָּפִים אֶת הָרְמָשִׂים הַקְּטָנִים? כְּלוּם יְכֹלִים הֵם לַעֲשׂוֹת כָּךְ?”

“כֵּן, כְּמוּבָן, יְכֹלִים הֵמָּה. מַעֲשֵׂי הִסְתַּכְּלוּת שֶׁנַעֲשׂוּ אַחַר כָּךְ קִיְמוּ אֶת הַשְׁעָרָתוֹ שֶׁל גֶטֶה”.

“יָפִים הֵם כָּל-כָּךְ, וְאַף עַל פִּי כֵן כַּמָּה עֲרוּמִים הֵמָה! מִבְּלִי חֲשָׁד כָּל-שֶׁהוּא רַחֲשׁוּ לָהֵם הָרְמָשִׂים הַקְּטָנִּים עַל גַּבֵּיהֶם וְהִנֵּה מָצְאוּ לָהֵם מִיתָה מְנֻוֶּלֶת שֶׁכָּזוֹ!”

“כְּמוּבָן יָפִים הֵמָה, הַבִּיטוּ נָא אֶל מַרְאֵיהֶם: הִנֵּה כָּאן הִיא הַתְּמוּנָה. בִּיחִידוּת אֵינָם עוֹשִׂים רֹשֶׁם יָפֶה כָּל-כָּךְ, אֲבָל עָלַיִךְ לִרְאוֹת שָׁטִיחַ אַרְגָּמָן שֶׁכְּמוֹתוֹ, מַה רַב הַקֶּסֶם שֶׁל מַרְאֶה כָּזֶה. הַמְתִּינִי נָא, בַּקַּיִץ אַרְאֶה לָךְ כָּל אֵלֶה הַדְּבָרִים. רוֹאֶה אֲנִי לְשִׂמְחָתִי הַגְּדוֹלָה, שֶׁמִתְעַנְיֶנֶת אַתְּ בְּכָל הַדְּבָרִים הֲלָלוּ, וּלְפִיכָך אַף תִּלְמְדִי הַכָּל בְּנָקֵל, מַה שֶׁנִכְנָס בְּגֶדֶר אֻמְנוּתֵינוּ, הֲרֵי כֹּחַ זִכְרוֹנֵךְ יָפֶה מְאֹד, וַדַּאי תִּשְׁמְרִי בְלִבֵּךְ אֶת הַשֵׁמוֹת הָרוֹמִיִים, אֶת מַחְלָקוֹת הַצְּמָחִים וְאֶת סִדְרֵיהֶם?”

“נַסֶּה נָא וְלַמְדֵנִי! הוֹי, מַה רַבָּה תְּשׁוּקָתִי לְסַיֵּע לְךָ! כַּמָּה גָּדוֹל רְצוֹנִי לָלֶכֶת וּלְהָבִיא לְךָ הַכָּל; שׁוּם דָּבָר לא יִכְבַּד מִמֶּנִּי, רְאֵה נָא, הֲרֵי לִי שְׁתֵי זְרוֹעוֹת חֲזָקוֹת וְאַמִּיצוֹת, וִיכֹלָה אֲנִי לָרוּץ וּלְטַפֵּס; אֵין רֹאשִׁי סְחַרְחַר עָלַי לְעוֹלָם, וְאַף פַּחְדָּנִית אֵינֶנִי!”

“כֵּן, מִמַּה זֶה עָלַיִךְ לְפַחֹד?”

“הִנֵּה, הֲלֹא רַבִּים מְפַחֲדִים מִפְּנֵי נְחָשִׁים וְצָבִים”.

“הוֹ, הֲבֵל הֲבָלִים! הֵן כְּבָר רְחוֹקָה אַת מִדֵּעוֹת טְפֵלוֹת אֵלוּ!”

“כַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ אֵלֵךְ, בַּצָּר וּבַמֶּרְחָב!”

“מֻבְטַחְנִי בָךְ בְּכָך!”

“אָכֵן בְּבַקָּשָׁה מִמֶּךָ, סַפֵּר לִי עוֹד עַל דְּבַר דּוֹדְךָ גּוֹטְלִיבּ”.

"כֵּן, כֵּן! בְּעִנְיָן זֶה יְסַפֵּר לָךְ דּוֹדִי בְעַצְמוֹ, וְאוּלָם טֹוב הַדָּבָר אִם תֵּדְעִי קְצָת מֵרֹאשׁ.

הַנּוֹסְעִים בָּאוּ בְשָׁלוֹם לְקַרְלְסְבַּד. כָּאן הוֹלֵךְ הָיָה דּוֹדִי עוֹד קֹדֶם הָנֵץ הַחַמָּה אֶל בֵּין הֶהָרִים, אָכֵן מוּטָב שֶׁאֶקְרָא לְפָנַיִךְ מַה שֶׁכָּתַב גֶטֶה עַצְמוֹ עַל דְּבַר גּוֹטְלִיבּ: ‘לֶקָח רַב הֵבִיא לִי אָז עַל יַד הַבְּאֵר עוֹד קֹדֶם שֶׁהֲרִיקוֹתִי אֶת גְּבִיעִי. כָּל הָאוֹרְחִים שֶׁשָּׁהוּ שָׁם אִתָּנוּ לָקְחוּ חֵלֶק בַּדָּבָר; וּבִפְרָט אֵלוּ שֶׁשׁוֹקְדִים עַל תּוֹרָה נָאָה זוֹ. רוֹאִים הָיוּ אֶת חָכְמָתָם שֶׁנִתְעוֹרְרָה בִנְעִימוּת יְתֵרָה, בְּשָׁעָה שֶׁנַּעַר יָפֶה מִן הַכְּפָר הֲלָבוּשׁ חָזִיָּה קְצָרָה בָּא בִמְרוּצָה וּמַרְאֶה חֲבִילוֹת גְּדוֹלוֹת שֶׁל עֲלֵי יֶרֶק וּפְרָחִים, קוֹרֵא אֶת כֻּלָם בְּשֵׁמוֹת מִמּוֹצָא יְוָנִי, רוֹמִי וּבַרְבַּרִי, חָזוֹן נִפְלָא שֶׁעוֹרֵר אֶת לִבָּם שֶׁל גְּבָרִים וְנָשִׁים’. אָכֵן כָּאן רוֹצֶה אֲנִי אַךְ לְהָעִיר בִּקְצָרָה, שֶׁמַהֲלַךְ חַיָּיו הַבָּאִים שֶׁל דִּיטְרִיךְ הַצָּעִיר דּוֹמֶה הָיָה לְהַתְחָלוֹת שֶׁכָּאֵלוּ. פּוֹסֵעַ הָיָה בְלִי הֶרֶף בְּדַרְכּוֹ זוֹ, עַד שֶׁבְּתוֹרַת סוֹפֵר מְפֻרְסָם הַמֻּכְתָר בְּתֹאַר דּוֹקְטוֹר, עוֹמֵד הוּא עַד הַיּוֹם בְּרֹאש הַנְהָלַת הַגַּנִּים שֶׁל הַהֶרְצוֹג הַגָּדוֹל בְּאַיְזֶנַךְ – –"

דִּיטְרִיךְ סָגַר עַכְשָׁו אֶת הַכֶּרֶךְ מִסִּפְרֵי גֶטֶה, וְאָמַר כְּשֶׁהוּא פּוֹתֵחַ לִפְנֵי אֲמַלְיֶה תְּמוּנָתוֹ שֶׁל אַחַד הַפְּרָחִים: "הִתְבּוֹנְנִי נָא בְּצֶמַח זֶה, מְכֻנֶּה הוּא עַל שֵׁם דּוֹדִי גּוֹטְלִיבּ וְנִקְרָא בְשֵׁם: “Dietrichia coccinea”

אֲמַלְיֶה הִבִּיטָה עַל הַגִּלָּיוֹן בּמִין יִרְאַת הַכָּבוֹד וְאָמְרָה: “וַדַּאי שֶׁהַדָּבָר נֶחְשָׁב לְכָבוֹד גָּדוֹל לְמִשְׁפַּחְתֵּךְ”.

“כֵּן, בְּלִי סָפֵק הֲרֵי זֶה כָּבוֹד, אָנוּ מִתְגָּאִים בַּדָּבָר בְּאוֹתָהּ מִדָּה, שֶׁאָדָם אַחֵר מִתְגָּאֵה כְּשֶׁהוּא מְקַבֵּל אוֹת כָּבוֹד. חֶפְצִי הַטָּמִיר הוּא, שֶׁגַּם אֲנִי אֶעֱשֶׂה בִּזְמַן מִן הַזְּמָנִים מַעֲשֶׂה רַב לְטוֹבַת הַמַּדָּע, וְאֵיזֶה מִין חָדָשׁ יִקָּרֵא אַף בִּשְׁמִי, הַשֵּׁם דִּיטְרִיךְ יֵש לוֹ בְּחֶבְרַת הַלַּמְדָּנִים צִלְצוּל יָפֶה. וְעַכְשָׁו שִׂמְחִי נָא עַל הַמַּסָּע שֶׁל חֲתֻנָּתֵנוּ!”

“אַבָּא, – אִמָּא, מַה דַּעְתְּכֶם, שֶׁמַּפְלִיגִים אָנוּ לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה כָּל-כָּך? עַד לְתִירִינְגֶן הַמְּדִינָה! כֵּן מְלֵאַה שִׂמְחָה אֲנִי!”

בִּמְלֶאכֶת מְרִיטַת הַנּוֹצוֹת לֹא רָאוּ בְנֵי נֶלֶּה הַזְּקֵנִים בְּרָכָה מְרֻבָּה, מַאֲזִינִים הָיוּ מִתּוֹךְ הִשְׁתּוֹמְמוּת לְסִפּוּרָיו שֶׁל חֲתָנָם.

י. קֹדֶם הַחֲתֻנָּה וּלְאַחֲרֶיהָ    🔗

כָּל הַיָּדַיִם הָיוּ מְלֵאוֹת עֲבוֹדָה לְהָכִין צָרְכֵי הַחֲתֻנָּה בִּשְׁבִיל מַלְכֶן. מִכֵּיָון שֶׁנִּמְלְכוּ בַדָּבָר גַּם עִם דִּיטְרִיךְ, בָּאוּ בְנֵי נֶלֶּה תָּמִיד לִידֵי הִתְנַגְּדוּת גְּלוּיָה אוֹ חֲשָׁאִית. אִמָּא קוֹרְדֶּל נָתְנָה דַּעְתָּה לְהָכִין וִילָאוֹת שֶׁל מַלְמָלָה.

“לֹא”, הֵשִׁיב דִּיטְרִיךְ בְּכָל-תֹקֶף, “זְקוּקִים אָנוּ לְאוֹר וּלְאָוִיר, וְאֵין לָהּ לְמַלְכֶן שָׁהוּת לְכַבֵּס סְמַרְטוּטִים כָּאֵלֶה. יֵשׁ לָנוּ עִנְיָנִים חֲשׁוּבִים יוֹתֵר לְטַפֵּל בָּהֶם”. כְּשֶׁנִּמְלְכוּ בִדְבַר דַּרְגָּש, עָמַד דִּיטְרִיךְ וְאָמַר: “אֵין צֹרֶך בְּחַיֵּי רְוָחָה! כְּלוּם דַּרְכֵּנוּ לִחְיוֹת חַיֵּי עַצְלוּת וּבַטָּלָה!”

“אֲבָל אִם יָבֹא מִי שֶׁהוּא לְבַקֵּר אֶתְכֶם?” שָׁאֲלָה קוֹרְדֶּל מִתּוֹךְ מֹרֶךְ לֵב.

"בִּקוּרִים כְּעֵין אֵלוּ שֶׁל קְרֻמְבִּיגֶלְן וּבְנֵי מִינָהּ אֵין אָנוּ מְקַבְּלִים. מִי שֶׁבָּא אֶצְלִי לְבַקְּרֵנִי, אֵינוֹ שָׂם לִבּוֹ אֶל דַּרְגָּש. אֵין הוּא רוֹצֶה אֶלָּא לִרְאוֹת אֶת מִינֵי הָאֹסֶף שֶׁלִי. הַכָּל צָרִיךְ לְשַׁמֵּשׁ לְתַכְלִית זוֹ! דֶּרֶךְ אַגָּב צָרִיךְ אֲנִי לְהַגִּיד לָכֶם, שֶׁהוֹדַעְתִּי לְקְרֻמְבִּיגֶלְן שֶׁאֵצֵא מִדִּירָתָהּ, וְשָׂכַרְתִּי לִי דִּירָה בְתוֹךְ בֵּית הַחֹרֶש.

“בְּתוֹךְ בֵּית הַחֹרֶש!” קָרְאוּ בְנֵי נֶלֶּה מִשְׁתּוֹמְמִים. “כֵּן, בֵּית הַחֹרֶש הַיָּשָן הוּא הַבִּנְיָן הַמְּרֻוָּח וְהַמְּעַנְיֵן בְּיוֹתֵר בְּכָל הָעֲיָרָה כֻּלָהּ, וְאֲנִי רוֹאֶה אֶת עַצְמִי מְאֻשָׁר, שֶׁדַוְקָא עַכְשָׁו פְּנוּיָה דִּירָה גְּדוֹלָה”.

בְּנֵי נֶלֶּה הֵנִיעוּ רֹאשׁ וְדִיטְרִיךְ הִמְשִׁיךְ דְּבָרָיו בְּהִתְלַהֲבוּת: "כְּלוּם הֱיִיתֶם פַּעַם שָׁם מִבִּפְנִים? הֲרֵי שָׁם בַּזְבְּזָנוּת שֶׁל מָקוֹם בְּמִדָּה יְתֵרָה! עַכְשָׁו אֵין בּוֹנִים עוֹד כָּך כָּל-עִקָּר. מַדְרֵגוֹת רְחָבוֹת וְנוֹחוֹת לַעֲלִיָּה, מִגְרָשִׁים כְּעֵין בָּתֵי מֵרוּץ שֶׁל סוּסִים, הַרְבֵּה חֲדָרִים וְקִיטוֹנִים וְהַכָּל עָשׂוּי יָפֶה כָּל-כָּך עַל פִּי מִנְהָג עַתִּיק, וְהַכָּל יָבֵשׁ כָּעֶצֶם. יֵשׁ לִי צֹרֶךְ בָּזֶה לְשֵׁם אָסְפֵי הַצְּמָחִים שֶׁלִי, וְאִם לֹא הֵם מִתְעַבְּשִׁים. הַאֲמֵן לֹא תַּאֲמִינוּ כָּל מַה שֶׁסִפֵּר לִי הַבַּיִת הָעַתִּיק וְהַיָּפֶה בְּשָׁעָה שֶׁעָבַרְתִּי מִתּוֹךְ צָהֳלַת לֵב בַּחֲדָרָיו פְּנִימָה.

לְפָנִים שַׁיָּךְ הָיָה אֶל בֵּית הַכְּנִיסָה צֶלָּא; וּבָתֵי הַכְּנִיסָה לֹא הָיוּ מְקַמְּצִים, אַף לֹא קִמּוּץ שֶׁל מָקוֹם. גַּם יָמִים קָשִׁים עָבְרוּ עָלָיו עַל בֵּית הַחֹרֶש. כְּשֶׁפָּרְצָה כָּאן מִלְחָמָה וְדֶבֶר הִתְהַלֵּךְ, מְשַׁמֵּש הָיָה בֵית חוֹלִים. כֵּן, הֲרֵיהוּ נִכְבָּד כָּל-כָּך עַד שֶׁקְרֻמְבִּיגֶלְן מַבִּיעָה דַּעְתָּה בְּכָל-תֹּקֶף, שֶׁמַזִּיקִים מִתְהַלְּכִים בְּתוֹךְ בֵּית הַחֹרֶש וְרוּחוֹת רָעוֹת מִתְהוֹלְלוֹת שָׁם. אָכֵן מַלְכֶן, רַשָּׁאוֹת הֵן לָבוֹא, הָרוּחוֹת הָרָעוֹת, אֵין אָנוּ מְפַחֲדִים מִפְּנֵיהֶן".

וְאַחֲרֵי הַפְסָקָה קַלָּה הִמְשִׁיךְ אֶת דְּבָרָיו: “חֲבַל שֶׁמִתְכַּוְּנִים לְהָסִיר אֶת קֶשֶׁת הַשַּׁעַר הָרְעוּעָה לְמֶחֱצָה. מֵצִיץ הָיִיתִי דֶּרֶךְ הַקֶּשֶׁת כְּמִתּוֹךְ מִסְגֶּרֶת; מַבַּט עֵינַי הִגִּיעַ עַד לְכִכַּר הַשּׁוּק וּבֵית הַכְּנִיסָה הַמַּרְקִיעַ לִשְּׁחָקִים בְּטַבּוּרָהּ. אָכֵן הַדָּבָר הַמְעֻלֶּה בְיוֹתֵר שֶׁיֵש לוֹ לְבֵית הַחֹרֶשׁ הִיא קִרְבָתוֹ אֶל יַעַר צֶלֶּא הַגָּדוֹל וְהַיָּפֶה. הַיַּעַר הָיֹה יִהְיֶה עוֹלָמִי! חָבוּי מֵעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת יָכֹל אֲנִי בִרְגָעִים מוּעָטִים לִהְיוֹת בְּתוֹךְ הַיַּעַר!”

* *

קוֹרְדֵּל לֹא יָכְלָה לְהַשְׁלִים עִם הָרַעֲיוֹן לְהִפָּרֵד מִבִּתָּהּ. מִיּוֹם שֶׁנִתְּנָה לָהּ בִּתָּהּ זוֹ לֹא נִתְפָּרְדָה הַחֲבִילָה אֲפִילוּ לְיוֹם אֶחָד. מְהַלֶּכֶת הָיְתָה בְעֵינַיִם דּוֹמְעוֹת, וּכְשֶׁשָׁאַל אוֹתָהּ גּוֹטְלִיבּ, מַה לָהּ, נִתְגַּלּוּ דְּבָרִים מְשֻׁנִּים. מַתְחִילָה הָיְתָה דְּבָרֶיהָ מִן הַצַּד, אִי אֶפְשָׁר לָהּ בְּשׁוּם פָּנִים לָלֶכֶת בְּכָל יוֹם דֶּרֶךְ כָּל-הָעִיר הַתַּחְתּוֹנָה וְהָעֶלְיוֹנָה עַד לַבֵּית הַחֹרֶש.

הַבְּרִיוֹת יַשְׁגִיחוּ אֵלֶיהָ מִן הַחַלּוֹנוֹת וִימַלְאוּ פִיהֶם צְחוֹק עָלֶיהָ.

“הֲבָלִים!” נוֹהֵם גּוֹטְלִיבּ, מִי זֶה דּוֹרֵשֹ שֶׁתָּרוּצִי בְּכָל-יוֹם אֶל הַזּוּג הַצָּעִיר? שְׁנֵיהֶם וַדַּאי שֶׁיִּהְיוּ הָאַחֲרוֹנִים שֶׁבָּאַחֲרוֹנִים שֶׁיִדְרְשׁוּ כָךְ, הַאֲמִינִי לִי! אֵין הֵם רוֹצִים שֶׁיַפְרִיעוּ מְנוּחָתָם. כָּךְ הוּא דֶּרֶךְ הָעוֹלָם; עָלַיִךְ לְהִתְרַגֵּל אֶל הָרַעְיוֹן, שֶׁעָכְשָׁו מְיֻתֶּרֶת אַתְּ לָהּ לָרִיבָה".

“אִם אֵין בְּיָדִי לִהְיוֹת אֵצֶל מַלְכֶן”, פָּרְצָה בִּיבָבָה, “אֲזַי מוֹת אֲמוּתָה! בְּאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ, גּוֹטְלִיבּ, לֹא אוּכַל לְהִתְקַיֵּם בִּלְעָדֶיהָ!”

“אָכֵן, אִם אֵין אַתְּ יְכוֹלָה, אִם כֵּן עָלַיִךְ לִלְמֹד אֶת הַדָּבָר!”

“הוּ, גּוֹטְלִיבּ, כְּבָר הִרְהַרְתִּי כָּל מִינֵי הִרְהוּרִים שֶׁכָּאֵלֶה. רוֹאֶה אַתָּה, צְרִיכִים אָנוּ לִמְכּוֹר אֶת שִׁבְרֵי הַכֵּלִים שֶׁלָּנוּ וְלַעֲקוֹר דִּירָתֵנוּ יַחַד עִם מַלְכֶן אֶל בֵּית הַחֹרֶשׁ”.

גּוֹטְלִיבּ הֵצִיץ בִּפְנֵי אִשְׁתּוֹ, כְּאִלּוּ חוֹשֵׁשׁ הוּא שֶׁמָּא יָצְאָה מִדַּעְתָהּ. אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהַעֲלוֹת רַעְיוֹן כָּזֶה עַל הַלֵּב! – עָמֹד יַעַמְדוּ וְיִמְכְּרוּ אֶת בֵּיתָם? כְּלוּם נִשְׁכַּח מִלִּבָּהּ שֶׁל קוֹרְדֵּל, כִּי מִיּוֹם שֶׁזּוֹכְרִים הַבְּרִיוֹת הֲרֵי שַׁיָּךְ הַבַּיִת לְבֵית נֶלֶּה? יָקוּמוּ וְיַעַזְבוּ אֶת הַגִּנָּה הַקְּטַנָּה הַמּוּצָפָה זָהֳרֵי חַמָּה? כְּלוּם אֵין קוֹרְדֵּל מַעֲלָה עוֹד כְּלָל עַל זִכְרוֹנָהּ, אֵיךְ יָשְׁבוּ לָהֶם בּתוֹרַת זוּג צָעִיר אַחֲרֵי הַחֲתֻנָּה בְתוֹךְ הַסֻּכָּה, בְּתוֹךְ הַסֻּכָּה הַמְּכֻסָּה פּוֹלִים בְּלִבְלוּבָם הָאָדֹם? אֵיךְ מְשַׂחֲקִים הָיוּ לָהֶם שָׁם כָּל הַבָּנִים שֶׁלָהֶם? הַיְּלָדִים הָעַלִּיזִים, הַיְּשֵׁנִים עַכְשָׁו דּוּמָם שָׁם בַּחוּץ, וְאַף זֶה הַנִּמְצָא עַכְשָׁו בַּמֶּרְחָקִים, – וּפְרִיצְכֶן הַטּוֹב! גּוֹטְלִיבּ נֶאֱנָח אֲנָחָה עֲמֻקָּה וְהֶעֱבִיר יָדוֹ הַנִּקְשָׁה עַל גַּבֵּי עֵינָיו.

חֶלְקַת שָׂדָם הַקְּטַנָּה בְמִדְרוֹן הָהָר, הָעֵז, הַחֲזִיר, הַאַוָּזִים, הַתַּרְנְגֹּלוֹת, הַיּוֹנִים, כָּל זֶה עֲלֵיהֶם לִמְכּוֹר וְלָלֶכֶת לָדוּר בְּדִירָה שְׂכוּרָה כְּדַלִּים וּכְרָשִׁים?! שׁוּב אֵין הָאָדָם אָדוֹן בִּרְשׁוּתוֹ, בְּשָׁעָה שֶׁדָּרִים בְּיַחַד עִם כָּל מִינֵי בְּרִיּוֹת! מַעֲשֶׂה הַזּוּג הַצָּעִיר הוּא עִנְיָן אַחֵר לְגַמְרֵי, הֲלָלוּ רוֹצִים הָיוּ בְכָךְ, וּבִכְלָל בִימֵי הַעֲלוּמִים צְרִיכִים הָאֲנָשִׁים לְהִכָּנֵעַ, אֲבָל הֵם, בְּנֵי נֶלֶּה, בְּגִיל חַיֵּיהֶם! –? הָה, זֶה הָאִישׁ דִּיטְרִיךְ! כַּמָּה בִלְבּוּל וּמְבוּכָה הֵבִיא הֲלָה בְתוֹךְ הַמִּשְׁפָּחָה! – מַה סְבוּרָה קוֹרְדֵּל בְּלִבָּהּ, מִמַּה זֶה יִתְפַּרְנְסוּ? חֶלְקַת הָאֲדָמָה הַקְּטַנָּההֲרֵי הִיא שֶׁהִסְפִּיקָה לָהֶם מְזוֹנָם.

הָהּ, קוֹרְדֵּל עַצְמָהּ שְׁרוּיָה הָיְתָה בִמְצוּקָה

גְּדוֹלָה. מָצֹא מָצְאָה כִּי הַכָּל נָכוֹן הוּא, מוֹדָה הָיְתָה בַכָּל, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא זָזָה מִדַּעְתָּה, כִּי מוֹת תָּמוּת אִם תִּצְטָרֵךְ לְהִפָּרֵד מֵאֶת מַלְכֶן.

כָּאן עָמַד גּוֹטְלִיבּ וְאָמַר מִתּוֹךְ אֲנָחָה: “אָכֵן, עַכְשָׁו יוֹדֵעַ אֲנִי עַל כָּל-פָּנִים, מִמִּי זֶה נָחֲלָה מַלֶּה אֶת עַקְשָׁנוּתָהּ!”

* * *

בְּשָׁעָה שֶׁבְּנֵי דִּיטְרִיךְ חָזְרוּ לְאַחַר מַסַּע הַחֲתֻנָּה מִתִּירִינְגֶן, שָׁאַל גּוֹטְלִיבּ: “הֲגִידִי נָא, כְּלוּם מָצָאת שָׁם בֶּאֱמֶת הַכָּל כְּפִי שֶׁאָמַר לָךְ בַּעֲלֵךְ? הֲאִם הִנָּם הַקְּרוֹבִים עַל צַד הָאֱמֶת אֲנָשִׁים עֲדִינִים וַהֲגוּנִים?”

"אָכֵן כְּמוּבָן, אַבָּא! הַגַּע בְּעַצְמְךָ, הָאָדוֹן יוֹעֵץ הֶחָצֵר יֵשׁ לוֹ בַת וְהִיא יוֹשֶׁבֶת בְּאַיְזֶנַךְ בְּתוֹךְ טִירָה וּמְטַפֶּלֶת בְּחִנּוּכָם שֶׁל הַנְּסִיכִים הַצְּעִירִים, וְדוֹדוֹ שֶׁל וִילְהֶלְם מְכֻנֶּה בְּפִי הַבְּרִיּוֹת “הָאָדוֹן יוֹעֵץ הֶחָצֵר” אוֹ “הָאָדוֹן הַפְּרוֹפֵיסוֹר”. אָכֵן הוּא הָיָה בְמֶרְחָקֵי תֵּבֵל, שָׁלֹחַ נִשְׁלַח מִטַּעַם הַהֶרְצוֹג עַד לְאַנְגְלִיָּה הַמְּדִינָה. עִמָּנוּ הָיָה בְּוַרְטְבּוּרְג וּבְוִילְהֶלְמְסְטַל. הַגַּנִּים הַיָּפִים בְּוִילְהֶלְמְסְטַל הוּכְנוּ בְהִשְׁתַּתְּפוּתוֹ.

וְהִנֵּה סִפְּרָה מַלְכֶן בְּרֶגֶשׁ מִכָּל מַה שֶׁרָאֲתָה. – כְּשֶׁהָיְתָה הָאֵם לְבַדָּה עִם בִּתָּהּ חָזְרָה שׁוּב וְשָׁאֲלָה: “הֲאִם הֶרְאוּ גַּם לָךְ פָּנִים מַסְבִּירוֹת? הֲגִידִי לִי אֶת הָאֱמֶת! נִרְאֵית אַתְּ בְּעֵינַי מְדֻכֵּאת בְּמִקְצָת?”

בְּעֵינֶיהָ שֶׁל מַלְכֶן פָּרְצוּ דְּמָעוֹת וְאָמְרָה מִתּוֹךְ מֵאוּן: “הֲנִיחִי לִי, אִמָּא”. וְאוּלָם אִמָּהּ תָּקְפָה עָלֶיהָ בִּדְבָרִים, וְאָז פָּתְחָה וְאָמְרָה: “מַה אֹמַר וּמַה אֲדַבֵּר! לֹא הָיָה קַל לְכֻלָּנוּ. לֹא יָדַעְנוּ אֵיךְ לְהִתְהַלֵּךְ זֶה עִם זֶה. חָשָׁה הָיִיתִי, שֶׁהֵם רוֹאִים אוֹתִי כְּאָדָם שֶׁאֵינוֹ מִשֶׁלָּהֶם, וְאָמְנָם כֵּן הוּא הַדָּבָר. סְבוּרִים הָיוּ, שֶׁפְּתַיָּה אֳנֹכִי. וּכְשֶׁחָשְׁתִּי בַדָּבָר הָיֹה הָיִיתִי כָּכָה בֶאֱמֶת. מְדַבְּרִים הָיוּ בְנוּסָח אַחֵר הִלּוּכָם אָחֵר הִנֵּהוּ וְאַף גַּם אוֹכְלִים הֵמָּה בְדֶרֶךְ אַחֶרֶת, וַאֲנִי רָצִיתִי לַעֲשׂוֹת כְּמַעֲשֵׂיהֶם, אֲבָל אֵין תּוֹרָה זוֹ נִקְנֵית עַל רֶגֶל אַחַת. – אָכֵן הָרָעָה מִכָּל הָרָעוֹת הָיְתָה שֶׁלֹא הָיְתָה דַּעְתָּם נוֹחָה מִוִּילְהֶלְם כָּל-עִקָּר; וְהִנֵּה רוֹצָה הָיִיתִי לְהָשִׁיב לָהֶם תָּמִיד תְּשׁוּבָה כַהֲלָכָה; אֲבָל וִילְהֶלְם אָמַר כִּי סְיָג לְחָכְמָה שְׁתִיקָה”.

“וּמַה זֶה טָעֲנוּ כְּנֶגֶד בַּעֲלֵךְ?”

“הָהּ, דַּעְתָּם לֹא הָיְתָה נוֹחָה מִכָּל מַעֲשָׂיו שֶׁעָשָׂה, וְכִסְבוּרָה אֲנִי שֶׁיוֹתֵר מִכָּל לֹא מָצְאוּ קוֹרַת רוּחַ בְּמַעֲשֶׂה הַנִּשׂוּאִים; אֶלָּא שֶׁלֹּא יָכְלוּ לְהַגִּיד אֶת הַדָּבָר בְּפֶה מָלֵא. – אַף גַּם סְבוּרִים הָיוּ שֶׁמּוּטָב הָיָה לוֹ שֶׁלֹּא לָצֵאת מִבֵּית הַמִּרְקַחַת”.

“אָכֵן, אַף אָנוּ הִגַּדְנוּ כָּכָה; בְּדָבָר זֶה אוּלַי צָדְקוּ. וְאוּלָם מִנְהָגָם זֶה שֶׁנָהֲגוּ עִמָּךְ, הֲרֵי זֶה עִנְיָן אַחֵר, דָּבָר זֶה מְצַעֵר אוֹתִי! בַּעֲלֵךְ הָיָה יָכֹל וּמְחֻיָּב לַעֲשׂוֹת כָּל מִינֵי דְּבָרִים כְּנֶגֶד זֶה. הֵן צָרִיךְ הָיָה לֵהַרְאוֹת לָהֶם שֶׁיֵש לְכַבֵּד אוֹתָךְ; שֶׁכֵּן הֲרֵי אַתְּ בִּתָּם שֶׁל אֲנָשִׁים יְשָׁרִים, וְהַבַּעַל חַיָּב לֶאֱהוֹב אֶת אִשְׁתּוֹ וּלְכַבְּדָהּ! אִם אֵין אַתְּ יוֹדַעַת אֶת תּוֹרָתָם עַל רֶגֶל אַחַת, מַה-בְּכַךְ? הֲרֵינִי יוֹדַעַת וּמַכִּירָה אוֹתָךְ, יוֹדַעַת אֲנִי שֶׁיֵּש בְּיָדֵךְ לִלְמֹד הַכָּל. טוֹב הַדָּבָר שֶׁאַף אָנוּ בָאִים לָדוּר עִמָּכֶם בְּבֵית הַחֹרֶשׁ, וְיָכֹלֹ תּוּכְלִי לָלֶכֶת עִם בַּעֲלֵךְ, וְהוּא יְלַמְדֵךְ הַכָּל. כָּל מַה שֶׁהוּא יוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ וּמַחֲשִׁיב בְּמִדָּה יְתֵרָה. אֲנִי מְקַבֶּלֶת עָלַי טִפּוּל בֵּיתֵךְ. וְכָךְ תּהֵא עֲבוֹדָה מְצוּיָה לִי וְלֹא אָבֹא לִידֵי שִׁעְמוּם שֶׁל בַּטָּלָה”.

“אִמָּא” צָהֲלָה מַלְכֶן, “עַכְשָׁו רוֹאָה אֲנִי שֶׁכָּל כַּוָּנָתֵךְ אֵינָהּ אֶלָּא לְטוֹבָתֵנוּ. יְכֹלָה אֲנִי לְהַקְדִּישׁ עַצְמִי כֻלִי לְוִילְהֶלְם! כְּלוּם יֵשׁ עוֹד אִשָּׁה שֶׁטּוֹב לָהּ כְּמוֹתִי! –”

* * *

כְּשֶׁהָיָה הַכָּל עָרוּךְ וּמְתֻקָּן בִּמְקוֹמוֹ הִתְהַלֵּךְ דִּיטְרִיךְ בַּחֲדָרִים לִבְחֹן וְלִבְדֹק; וּכְשֶׁרָאָה אֶת הָאֲרוֹנוֹת הַגְּדוֹלִים קָרָא בְּהִתְעוֹרְרוּת וּמִתּוֹךְ הַפְלָאָה: “הוֹ, מַה נָאִים אֲרוֹנוֹת אֵלוּ! מַלְכֶן, נוֹתֶנֶת אַת לִי הַאֲרוֹנוֹת הֲלָלוּ?”

“מַה אַתָּה סָח, וִילְהֶלְם! הֲרֵי אֵלּוּ נוֹעָדִים לְשֵׁם בְּגָדִים וּלְבָנִים וּכְלֵי בִּשּׁוּל!” “הֲבָלִים! דְּבָרִים אֵלוּ יְכֹלָה אַתְּ לָתֵת בְּמָקוֹם אָחֵר. – אֲרוֹנוֹת אֵינִי יָכֹל לְהַשִּׂיג דֵּי סִפּוּקִי: נְחוּצִים הֵמָּה לִי לְשֵׁם הָרְמָשִׂים. הֲרֵי בְּרֹאש וְבִראשׁוֹנָה עָלֵינוּ לָשִׂים לִבֵּנוּ אֶל הָאֻמָּנוּת שֶׁלָּנוּ”.

“כְּמוּבָן, קָחֶם-נָא! אֵינִי רוֹצֶה בִשְׁבִיל עַצְמִי כְלוּם!” וּבְשָׁעָה שֶׁבְּנֵי נֶלֶּה נָתְנוּ לַזּוּג הַצָּעִיר שְׁלֹשׁ מֵאוֹת טָלֶר, – עֲמַל חִסָּכוֹן שֶׁל שָׁנִים רַבּוֹת, – קָרָא דִּיטְרִיךְ מִתּוֹךְ הַפְתָּעָה שֶׁל שִׂמְחָה: “הֶאָח, מַה יָפֶה! הִנֵּה עַכְשָׁו דַּוְקָא נִמְלָךְ הָיִיתִי עִם לִבִּי, אִם יָכֹל אָנִי לְהַרְהִיב עֹז בְּנַפְשִׁי לְהַזְמִין אֵצֶל קוּרְץ בְּמַיְסֶן חֲבִילוֹת גְּדוֹלוֹת שֶׁל נְיַר סוֹפֵג וּנְיָר לשֵׁם כְּתִיבָה. זָקוּק אָנִי עוֹד לְכַמָּה וְכַמָּה דְּבָרִים, גַּם כַּמָּה מַכְבְּשִׁים שֶׁל צְמָחִים, סִירֵי זְכוּכִית וְאַלְכֹּהֹל; אַף צָרִיךְ הַנַּגָּר לַעֲשׂוֹת אִצְטַבָּאוֹת גְּבוֹהִים בִּשְׁבִיל הַצְּמָחִים”.

כְּשֶׁבָּאָה אִמָּא קוֹרְדֵּּל לְאַחַר יָמִים אֲחָדִים לְבֵית דִּיטְרִיךְ, בִּקְּשָׁה אֲמַלְיֶה שָׁעָה אֲרֻכָּה מִתּוֹךְ כְּרִיעַת בִּרְכַּיִם מַפָּה נְקִיָּה. קוֹרְדֵּל שֶׁלֹא הָיְתָה רוּחָהּ נוֹחָה מִמַּעֲשֶׂיהָ הִנִּיעָה רֹאש וְאָמְרָה מִתּוֹךְ רֹגִז: “לָמָה זֶה אַתְּ עוֹשָׂה עִרְבּוּבִיָּה כָזוֹ? כְּלוּם לֹא הִכְנַסְתְּ עֲדַיִן אֶת הַחֲפָצִים שֶׁלָּךְ בְּתוֹךְ הָאֲרוֹנוֹת? אִי אֶפְשָׁר כְּלָל לִרְאוֹת וּלְהַבִּיט, אֵיךְ מוּטָלִים הַלְּבָנִים הַמְּגֹהֲצִים בְּעִרְבּוּבִיָּה. הֲנִיחִי לִי, רְצוֹנִי לְסַדֵּר הַכָּל מִיָד”.

“לֹא, אִמָּא, וִילְהֶלְם צָרִיךְ לָהֶם לָאֲרוֹנוֹת לְשֵׁם מִינֵי הָאֹסֶף שֶׁלּוֹ”.

“הָאֲרוֹנוֹת שֶׁלָּךְ?” קָרְאָה קוֹרְדֵּל בְּקֶצֶף, "שָׁמָּה יִכָּנְסוּ הָרְמָשִׂים הַשּׁוֹטִים? מַפְרִיזָה אַתְּ עַל הַמִּדָּה! לֹא לְשֵׁם כָּךְ נָתַנּוּ לָךְ אֶת אֵלּוּ! הֲרֵי אַתְּ מַתְחִילָה מִיָּד שֶׁלֹּא כְּשׁוּרָה! עַכְשָׁו אוֹמֶרֶת אַתְּ הֵן לְכָל מַה שׁהוּא רוֹצֶה,וְאַחַר כָּךְ כְּשֶתִּרְבֶּה הָעִרְבּוּבִיָּה בְּכָל אֲשֶׁר לָךְ, לֹא יִמְנַע מִמֵּךְ אֶת תּוֹכַחְתּוֹ וּדְבָרָיו הַקָּשִׁים.

רָצֹה תִרְצִי אַחַר כָּךְ שֶׁיִּשְׁתַּנּוּ פְנֵי הַדְּבָרִים, אֲבָל קָשֶׁה יִהְיֶה לְשַׁנּוֹת, וְיוֹם יָבוֹא וְיָחוּשׁ כָּל-אֶחָד בְּנַפְשׁוֹ שֶׁחֲבֵרוֹ נוֹהֵג עִמּוֹ שֶׁלֹּא כְהוֹגֵן". “הֲרֵי זֶה עִנְיָן שֶׁלָּנוּ!” אָמְרָה מַלְכֶן קְצָרוֹת.

“אֵין אַתְּ רוֹצָה לְקַבֵּל עֵצָה מִפִּי אִמֵּךְ?”

“רוֹצִים אָנוּ לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂינוּ עַל דַּעַת עַצְמֵנוּ. וִילְהֶלְם קָשִׁישׁ מִמֶּנִּי בְעֶשֶׂר שָׁנִים, וְחוּץ לָזֶה הֲרֵיהוּ חָכָם וְטוֹב כָּל-כָּךְ. כָּל-מַה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה עָשׂוּי כְּשׁוּרָה”.

"אֵין אַתְּ עוֹשָׂה כַהֲלָכָה. כָּכָה הָיֹה לֹא תִּהְיִי עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ! מִתְהַלֶּכֶת אַתְּ בָּעוֹלָם כְּבַחֲלוֹם נָעִים.

רוֹצָה אֲנִי לִקְרֹא לָךְ: “הֲיִי עֵרָה וְהִתְפַּלְּלִי!” הַחַיִּים אֵינָם חֲלוֹם, אַף לֹא בִשְׁבִילֵךְ!"

“עַכְשָׁו הֲרֵינִי כֻלִּי בִרְשׁוּתוֹ שֶׁל וִילְהֶלְם וַאֲנִי עוֹשָׂה מַה שֶׁוִילְהֶלְם רוֹצֶה! חָשֹׁב חָשַׁבְתִּי שֶׁאַתְּ בָּאָה אֶצְלֵנוּ לַעֲזוֹר לָנוּ, וְהִנֵּה בִמְקוֹם זֶה רוֹצָה אַתְּ שׁהַכָּל יֵעָשֶׂה כְפִי טַעְמֵךְ”.

“מַלְכֶן!” אָמְרָה הָאֵם בִּשְׂפָתַיִם מְרַטְטוֹת. אַף עַל פִּי כֵן עָמְדָה וְעָקְרָה דִּירָתָהּ. אַף כִּי לִבָּהּ הָיָה קָשֶׁה עָלֶיהָ. הֲרֵי אֵין בִּרְצוֹנָהּ לְהַגִּיד אֲפִילוּ לְגוֹטְלִיבּ, כַּמָּה הִכְאִיבוּ לָהּ דְּבָרֶיהָ שֶׁל בִּתָּהּ.

יא. וִילְהֶלְם דִּיטְרִיךְ בְּתוֹרַת מַדְרִיכָה שֶׁל אֲמַלְיֶה וּמוֹרָהּ    🔗

בְּבֵית הַחֹרֶשׁ הִתְחִילוּ חַיֵּי עֲבוֹדָה מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וּשְׁקִידָה. הָאִצְטַבָּאוֹת הַגְּבוֹהִים הָעֲשׂוּיִים לְשֵׁם הַצְּמָחִים כִּסּוּ אֶת כָּל הַכְּתָלִים וְהִגִּיעוּ עַד לַתִּקְרָה. בְּתוֹךְ הַחֶדֶר הַסָּמוּךְ עָמְדוּ הָאֲרוֹנוֹת וְחֵלֶק מֵהֶם נִתְמַלֵּא כְבַר סְפָרִים, מַחְצֵבִים, רְמָשִׂים וּשְׁרָצִים, מִינֵי צֶדֶף וּזְרָעִים. – בְּשָׁעָה שֶׁהָאֲוִיר הָיָה יָפֶה יוֹצֵא הָיָה הַזּוּג הַצָּעִיר מִיָּד אַחַר פַּת שַׁחֲרִית לְשׁוֹטֵט בַּשָׂדוֹת.

תָּמִיד הָיְתָה תָּכְנִית עֲרוּכָה לִפְנֵיהֶם מַה-לֶאֱסֹוף; וְאוּלָם עַל כָּל צַעַד וְשַׂעַל נִתְנָה לָהֶם הִזְדַמְּנוּת בִּלְתִּי צְפוּיָה מֵרֹאשׁ מָקוֹם לְהִתְגַּדֵּר בּוֹ, לְהַסְבִּיר וְּלְלַמֵּד. דּיטְרִיךְ חַשׁ קוֹרַת רוּחַ מְרֻבָּה לְהַשְׂכִּיל אֶת אִשְּתּוֹ הַצְּעִירָה, הַנִּלְהֶבֶת וּבַעֲלַת הַכִּשְׁרוֹנוֹת וּלְלַמְּדָה בִּינָה בְכָל דָּבָר, לְחַנְּכָה וּלְעוֹרֵר בְּקִרְבָּה הִתְעַנְיְנוּת יְתֵרָה וְעֲמֻקָּה לְמַדָּעֵי הַטֶּבַע.

“עִקַּר כָּל הָעִקָּרִים הוּא”, אָמַר, "שֶתְּחַדְדִי אֶת הַחוּשִׁים שֶׁלָּך. רְאִי וּשְׁמָעִי, – לֹא, הַאֲזִינִי! לֹא הָעַיִן וְהָאֹזֶן שֶׁלָּךְ בִּלְבָד, אֶלָּא הַנְּשָׁמָה שֶׁלָּךְ צְרִיכָה לְהַקְשִׁיב מִתּוֹךְ רֶטֶט שֶׁל יִרְאַת הַכָּבוֹד אֶל הַדָּבָר שֶׁהַטֶּבַע רוֹצֶה לְגַלּוֹת לָנוּ. הוֹ, הִתְמַכְּרִי כֻּלָךְ לִקְסָמָיו, הוּא מַעֲשִׁיר אוֹתָךְ וּמֵבִיא לָךְ חַיֵּי אֹשֶׁר, שִׂימִי לִבֵּךְ לְכָךְ, שֶׁבְּחֲלִיפוֹת הוֹפָעוֹתָיו תְּכַוְּנִי עֵינֵךְ מִתְחִלָּה לִתְפֹּס אֶת הַחֶזְיוֹנוֹת הַגְּדוֹלִים וְהַכְּלָלִיִּים. נִשְׁמָתֵךְ צְרִיכָה לְהִתְרַחֵב. אָכֵן מִשָׁעָה שֶׁנִקְבַּע בְּקִרְבֵּךְ יַחַס נַפְשִׁי יָדוּעַ, עָלַיִך לְהִתְבּוֹנֵן אֶל הַפְּרָטִים, לְהִסְתַּכֵּל בְּכָל דָּבָר קָטָן שֶׁבִּקְטַנִּים. וְאוּלָם זִכְרִי נָא, שֶׁמַעֲשֵׂי הַבְּדִיקָה וְהַהַפְרָדָה וְּקבִיעַת הַמִּסְפָּר בָּאִים לִבְסוֹף.

הַכִּירִי נָא בְלִבֵּךְ, שֶׁהַטֶּבַע מִשְׁתַּקֵּף בְּנִשְׁמָתֵךְ לְעִתּוֹתֵי בֹקֶר בְצוּרָה אַחֶרֶת מִבִּשְׁעַת עָרֶב.

בָּאָבִיב פּוֹעֵל הוּא פְּעֻלָּה אַחֶרֶת מִבַּסְּתָו וּבַחֹרֶף. נַפְשֵׁךְ מִתְעוֹרֶרֶת בְּמִדָּה אַחֶרֶת אִם אַת מְהַלֶּכֶת בְּאֶרֶץ הָרִים אוֹ בְּאַדְמַת מִישׁוֹר, אִם בְּנוֹף פֶּרֶא מָלֵא קֶסֶם אוֹ בִמְקוֹם צִיָּה וּשְׁמָמָה. כְּלוּם לֹא אֵרַע לָךְ, שֶׁנֶאֱנַסְתְּ לִצְהֹל מִגִּיל אוֹ לְהִתְאַנֵּחַ אֲנָחָה עֲמֻקָּה? צְרִיכָה אַתְּ לִהְיוֹת קְרוֹבָה אֶל הַטֶּבַע קִרְבָה יְתֵרָה, וְאָז אֵינָה מַפִּילָה עוֹד אֵימָתָה וָפָחַד. אַךְ שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעִי אֶת קוֹלוֹתָיו וְתִרְאִי אֶת צְבָעָיו הַנֶּהֱדָרִים וְצוּרוֹתָיו הַנִּפְלָאוֹת, אֲזַי יְגַלֶּה לְפָנַיִךְ אֶת סוֹדוֹתָיו. מָצֹא תִּמְצְאִי אָז עִנְיָן בַּבֹּץ שֶׁבְתוֹךְ הַתְּעָלָה וּבַטְּחָב שֶׁהָיִית דָּשָׁה בַעֲקֵבֵךְ מִבְּלִי שִׂימַת לֵב. אִם אַךְ אוֹהֶבֶת אַתְ וּמַכִּירָה אֶת הַטֶּבַע, שׁוּב אֵין אַתְּ מִשְׁתּוֹקֶקֶת לְצָהֳלַת עֲלִיזִים, לִדְבָרִים חִיצוֹנִים, שֶׁהֵם עִקָּר גָּדוֹל בְּעֵינֵי שְׁאַר הַבְּרִיּוֹת. אֵין אַתְּ חָשָׁה אֶת עַצְמֵךְ בּוֹדֵדָה לְעוֹלָם, לְפִי שֶׁכָּל שְׁבִיל שָׂדֶה מַרְאֶה לָךְ מַכָּרִים אֲהוּבִים.

דִּיטְרִיךְ יָשַׁב עִם אֲמַלְיֶה עַל גַּבֵּי הָעֵשֶׂב, קָטַף פֶּרַח אֶחָד וְלִמֵּד אוֹתָהּ לְהִתְבּוֹנֵן בְּעַיִן פְּקוּחָה עַל הַצֶּמַח הַזֶּה וּלְתָאֲרוֹ בִדְבָרִים. לַמֵֹּד לִמְּדָהּ אֶת הַכִּנּוּיִים הַמְּקֻבָּלִים אֵצֶל אַנְשֵׁי הַמַּדָּע, נָתַן לָהּ לְהִתְעַנֵּג עַל רֵיחוֹ וְאַחַר כָּךְ נִגַּש בִּזְהִירוּת אֶל מְלֶאכֶת הַהַפְרָדָה וּמַעֲשֶׂה הַנִּתּוּחַ לַחֲלָקָיו. בִּזְהִירוּת יְתֵרָה הוֹצִיא אֶת הַגָּבִיעַ מִתַּוַך הַכּוֹתֶרֶת וְהֶרְאָה לָהּ אֶת הַחוֹתָם וְנִימֵי הָאָבָק. וְכָךְ הוֹרָה לָהּ אֶת הַשִׁיטָה הַטִּבְעִית וְשִׁיטָתוֹ שֶׁל לִינֵה. מְעוֹרֵר הָיָה אֶת תְּשׂוּמַת לִבָּהּ אֶל הַכֹּחוֹת הַכְּמוּסִים הַצְּפוּנִים בְּתוֹךְ הַצְמָחִים וְהִגִּיד לָהּ כֵּיצַד בָּאִים “הַטּוֹב וְהָרַע” לִידֵי גִּלּוּי בְּדֶרֶךְ רֶמֶז דַּק מִן הַדָּק. מַרְאֶה הָיָה לָהּ כִּי הָאִישׁ, שֶׁנַּפְשׁוֹ מֵבִינָה לְהַאֲזִין, הֲרֵי נִפְתַחַת לוֹ בְּמַמְלֶכֶת הַצְּמָחִים מַעֲיָן שֶׁאֵינוֹ פוֹסֵק שֶׁל הַשְׁוָאוֹת וּרְמָזִים קַלִּים לְחַיֵּי הָאָדָם; וּלְפִיכָךְ הֲרֵי לא לֹא הָרוֹפֵא וְהָרוֹקֵחַ בִּלְבָד גּוֹחֲנִים עַצְמָם וּמִסְתַּכְּלִים וְלוֹמְדִים, אֶלָא גַּם הַפַּיְטָן וְהַמְּחַנֵּך וְהַדַּרְשָׁן לוֹמְדִים בּבֵית אוּלְפָּנָא זֶה. דַּוְקָא דֶּרֶךְ הַרֶמֶז הַדַּק מוֹשֵׁךְ בְּיוֹתֵר אֶת לִבּוֹ שֶׁל הַפַּיְטָן.

כֵּן, אֵלוּ הָיוּ יְמֵי עֹשֶׁר וָאֹשֶׁר! הָאַהֲבָה הָיְתָה הַמּוֹרָה הַטּוֹבָה בְיוֹתֵר. כַּמָּה פְעוֹטָה הָיְתָה בְעֵינֶיהָ לְגַבֵּי הָאִישׁ הַנִּפְלָא, מַה רַבָּה הָיְתָה הַכְנָעָתָהּ בְּשָׁעָה שֶׁבִּקְּשָׁה מִמֶּנּוּ לְהִתְיַחֵס אֵלֶיהָ בְּסַבְלָנוּת כְּשֶׁעִרְבְּבָה מִתְּחִלָּה אֶת הַפָּרָשִׁיּוֹת. אָכֵן דִּיטְרִיךְ לֹא מָצָא כָּל סִבָּה לְהִתְרַגֵּז, אַדְרַבָּא, מִשְׁתּוֹמֵם הָיָה עַל כֹּחַ זִכְרוֹנָהּ וּסְגֻלַּת תְּפִיסָתָה הַקַּלָּה.

מָה רַבָּה הָיְתָה הַשְּׁקִידָה שֶׁהֶרְאֲתָה מַלְכֶן בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה-הָאֹסֶף! לֹא הָיָה שׁוּם הַר גָּבוֹהָּ יוֹתֵר מִדַּי בִּשְׁבִילָה אוֹ זָקוּף בְּיוֹתֵר, לֹא הָיָה אֲפָר רַב הַבִּצָּה בְעֵינֶיהָ, שׁוּם תְּעָלָה לֹא הָיְתָה רְחָבָה יוֹתֵר מִדַּי בִּשְׁבִילָה וְכָל נַחַל לֹא הָיָה לָהּ עָמֹק בְּיוֹתֵר. בְּחִפָּזוֹן רַב נִשְׁמְטוּ מֵעַל רַגְלֶיהָ הַנְעָלִים וְהַפֻּזְמְקָאוֹת, וְהַצֶּמַח הַנִּכְסָף הוּבָא מִשְׂפַת הַנַּחַל שֶׁל הָעֵבֶר הַשֵּׁנִי.

כָּךְ הָלְכָה בְרָצוֹן וּבְשִׂמְחָה אַחַר מַדְרִיכָהּ וּמוֹרָהּ. מִתְגַּבֶּרֶת הָיְתָה עַל הַמִכְשׁוֹלִים מִתּוֹךְ צְחוֹק וְדִיטְרִיךְ כִּנָּה אוֹתָה בּכָל מִינֵי שֵׁמוֹת שֶׁל חִבָּה, – פַּעַם הָיְתָה הַיְּעֵלָה שֶׁלּוֹ, פַּעַם הַנֶּשֶׁר שֶׁלּוֹ אוֹ גם הַחֲפַרְפֶּרֶת שֶׁלּוֹ, בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה חוֹפֶרֶת מִמַעֲמַקִּים אֶת הַשֹּׁרָשִׁים בַּעֲלֵי תַּבְנִית נָאָה לָרֹב מִתּוֹךְ אֹרֶךְ רוּחַ מְרֻבֶּה.

עִם הַבְּרִיּוֹת לֹא רָצוּ שְׁנֵיהֶם לָבֹא בְמַגָּע וּמַשָּׂא, וְרַק כְּשֶׁנִּזְדַמֵּן לִקְרָאתָם אָדָם בַּעַל יִסּוּרִים, מִיָּד עָמַד דִּיטְרִיךְ מִלֶּכֶת מִתּוֹךְ סֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, שָׁמַע בְּאֹרֶךְ רוּחַ אֶת סִפּוּרוֹ הָאָרֹךְ, וְאַחַר כָּךְ הִשְׁמִיעַ לוֹ עֲצָתוֹ, וְלֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִים וְנָפְלָה הֲבָרָה בָעִיר: דִּיטְרִיךְ יוֹדֵעַ לְהָחִישׁ עֶזְרָה יוֹתֵר מֵהַדּוֹקְטוֹר הַמֻּבְחָר שֶׁבְּמֻבְחָרִים. גַּם בְּעִנְיָן זֶה מַטָּה הָיְתָה אֹזֶן קַשֶּׁבֶת וְהוֹסִיפָה לֶקַח.

כְּשֶׁבָּאוּ הַשְּׁנַיִם מִדֶּרֶךְ שֶכָּזוֹ לְבֵיתָם עֲמוּסִים מַשָּא כָבֵד, מְכֻסִּים אָבָק וַעֲיֵפִים, מָצְאוּ שֻׁלְחָן עָרוּךְ לִפְנֵיהֶם. אִמָּא קוֹרְדֶּל הִצִּיגָה לִפְנֵיהֶם בְּדוּמִיָה מָרָק אוֹ דַיְסָא.

אִם הִשְּמִיעָה אִמָּא קוֹרְדֶּל אֶת דַּעְתָּה, שֶׁכְּבָר דַּי לָהֶם הַיּוֹם לַעֲסוֹק בְּתוֹרַת הַצְּמָחים, צַחֲקוּ הַצְעִירִים הַשְׁנַיִם וְאָמְרוּ: הִנֵּה הַמְּלָאכָה מַתְחִילָה רַק עַכְשָׁו, וְעַד עַתָּה לֹא הָיוּ אֶלָּא שַׁעְשׁוּעִים שֶׁל תַּעֲנוּג; וְאוּלָם בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה הַכְּבִישָׁה שֶׁל הַצְמָחִים רַשָּׁאִים הָיוּ אַבָּא וְאִמָּא לְסַיֵּעַ לָהֶם בִּמְלָאכָה וְכָאן עָמַד דִּיטְרִיךְ וְנִטְפַּל לָהֶם לַהוֹרִים בְּתוֹרַת מוֹרֶה, מַרְאֶה הָיָה לָהֶם, שֶׁמִן הַצֹּרֶךְ לְכַוֵּן בְּדִיוּק,

שֶׁהַצֶּמַח יֵהֵא מֻנָּח עַל גַּבֵּי הַנְּיָר בְּצוּרָתוֹ הַטִּבְעִית כְּכָל הָאֶפְשָׁר, עָנָף הַמִּתְעַקֵּם אָסוּר לְהַנִּיחוֹ בְּמַצָּב יָשָׁר, פֶּרַח הַכּוֹפֵף רֹאשׁוֹ בַחוּץ, צָרִיְך הוּא אַף כָּאן לִהְיוֹת כְּפוּף רֹאשׁ. – אִם הַזְּקֵנִים לֹא עָשׂוּ כְהוֹגֵן, שָׁאַל דּיטְרִיךְ מִתּוֹךְ הִשְֹתּוֹמְמוּת: “אֲבָל הֲרֵי זֶה פֶרָח מִן הַמְּצוּיִים בְּיוֹתֵר, וְכִי אֵין אַתֶּם רוֹאִים כְּלוּם, כְּשֶׁמְּהַלְּכִים אַתֶּם בַּשָּׂדוֹת?”

וְהִנֵּה לָמְדוּ בְנֵי נֶלֶּה בִימֵי זִקְנוּתָם אֶת מַעֲשֵׂי הָרְאִיָּה וְהַשּׁמִיעָה בְּמַמְלֶכֶת הַטֶּבַע. אֲמַלְיֶה מֻכְרָחָה הָיְתָה לִכְבֹּש אֶת הַצְּמָחִים הַקָּשִׁים בְּיוֹתֵר. עֲנָפִים שֶׁהֵם נוֹחִים לְהִשָׁבֵר, מִן הַצֹּרֶך הָיָה לְפַצֵּל קְלִפָּתָם בְּאִזְמֵל דָּק. בְּכַמָּה טִפּוּל צָרִיךְ הַדָּבָר לְהֵעָשׂוֹת, כַּמָּה סַבְלָנוּת דְּרוּשָׁה לְכָךְ.

אִם אָרְכָה הַמְּלָאכָה עַד שָׁעָה מְאֻחֶרֶת בַּלַּיְלָה, הָיְתָה קוֹרְדֵּל נֶעֱלֶמֶת לְשָׁעָה קַלָּה וְחוֹזֶרֶת וּמְבִיאָה קַנְקַן שֶׁל קָפֶה. דִּיטְרִיךְ הָיָה מְקַמֵּט מִצְחוֹ עַל מַעֲשֶׂה הַהַפְסָקָה, אֲבָל מְלֶאכֶת הַכְּבִישָׁה הֵן עָלְתָה יָפֶה יוֹתֵר.

בְּשָׁעָה שֶׁכְּפוֹר כִּסָּה אֶת הָאֲדָמָה וּמַעֲשֶׂה הָאֹסֶף נִגְמָר, בָּאָה מְלֶאכֶת הַסִּדּוּר שֶׁל תְּבוּאַת הַקַּיִץ. בְּתוֹךְ הַחֶדֶר נִתְפַּנָּה מָקוֹם גָּדוֹל כְּכָל הָאֶפְשָׁר, וּמָקוֹם פָּנוּי זֶה נֶחְלָק בְּגִיר לְעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חֲלָקִים רֹאשִׁיִּים וְחוּץ מִזֶּה גַּם לַחֲלָקִים צְדָדִיִּים.

דִּיטְרִיךְ קָרָא בְשֵׁם אֶת הַמַּחְלָקָה וְהַסִּדְרָה, וְהָאֲחֵרִים הֱבִיאוּם לְמְקוֹמָם הַנּוֹעָד לָהֶם. וְרַק כְּשֶׁכָּל הַצְּמָחִים הָיוּ מְסֻדָּרִים כְּבָר, אֶפְשָׁר הָיָה לָגֶשֶׁת אֶל מְלֶאכֶת הַקִּבּוּץ שֶׁל מִינֵי הָאֹסֶף הַשּׁוֹנִים. כָּאן מְצוּיִים הָיוּ צִמְחֵי רְפוּאָה בִשְׁבִיל הָרוֹקְחִים, דְּשָׁאִים וְעֲלֵי יֶרֶק לְמַאֲכָל בְּהֵמָה בִּשְׁבִיל הַחַקְלָאִים, צְמָחִים אַרְסִיִּים בִּשְׁבִיל בָּתֵי אוּלְפָנָא, טְחָבִים וּשְׂרָכִים וְשָרִיגִים בִּשְׁבִיל חוֹבְבִים וְלַמְדָּנִים.

דִּיטְרִיךְ הָיָה רוֹשֵׁם הַכָּל בְּסֵפֶר בְּדַיְקָנוּת מְרֻבָּה, וְנֶעֶרְכוּ רְשִׁימוֹת מְפֹרָטוֹת; ורֵאשִׁית כָּל הוּכְנוּ בִימוֹת הַחֹרֶף גַּם לוּחוֹת נְיָר. מַעֲשֶׂה הַגְּזִירָה שֶׁל תִּיקִים לְשֵׁם צְמָחִים וְתֵבוֹת נָאוֹת בִּשְׁבִיל מִינֵי עָפָר וּמַחְצַבִים הָיָה דִיטְרִיךְ עוֹשֶׂה, וּמְלֶאכֶת לוּחוֹת הַנְּיָר לָמְדָה אֲמַלְיֶה.

יוֹם טוֹב וְשִׂמְחָה הָיָה לכֻלָּם בְּשָׁעָה שֶׁנִתְקַבְּלוּ הַזְמָנוֹת, אָז נָעוּ הַיָּדַיִם בִּזְרִיזוּת גְּדוֹלָה עוֹד יוֹתֵר; וְאִמָּא קוֹרְדֵּל אֲנוּסָה הָיְתָה לְהוֹדוֹת: בְּבֵית דִּיטְרִיךְ אֵין כָּל צֹרֶךְ בְּדַרְגָּש!

יב. לֵדָה וּמִיתָה    🔗

הוֹאִיל וּשְׁנַת 1847 הָיְתָה שְׁנַת בַּצֹּרֶת בִּמְדִינַת זַכְּסֶן כֻּלָּהּ,הָיָה הַדָּבָר לְאֹשֶׁר לְבֵית דִּיטְרִיךְ, שֶׁבֵּית נֶלֶּה יָכֹל הָיָה לִתְמֹךְ בּוֹ בִּסְכוּם הַכֶּסֶף שֶׁקִּבֵּל בִּמְחִיר הַבַּיִת וּבִשְׁאַר דְּבָרִים שֶׁהָיוּ אֶצְלוֹ מִן הַמּוּכָן. הַחֵשֶׁק לַעֲבוֹדָה מְשֻׁתֶּפֶת נִתְחַזֵּק אֶצְלָם עַל יְדֵי הַזְמָנָה מִלֵיפְּצִיג. אִישׁ אֶחָד הַמְּכֻנֶּה בְּשֵׁם דֶּפֶּלְמַן הִזְמִין צְמָחִים בְּשֵׁם כַּמָּה סְטוּדֶנְטִים.

כָּל הַצְּמָחִים שֶׁל זַכְּסֶן יְשֻׁלְּחוּ אֲלֵיהֶם פִּי שְׁלֹשָׁה. “הִנְכֶם רוֹאִים!” אָמַר דִּיטְרִיךְ, “עוֹלָם הַצְּמָחִים שֶׁל זַכְּסֶן מְחִירוֹ שְׁלֹשִׁים טָלֶר, וְעַכְשָׁו חַשְׁבוּ פִּי שְֹלֹשָׁה הֲרֵי לָנוּ קָרוֹב לְמֵאָה טָלֶר”.

אָכֵן לֹא כָךְ הָיָה סוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר. בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִים לְאַחַר מַעֲשֶׂה הַמִּשְׁלֹחַ שֶׁל מִינֵי הָאֹסֶף, וּמְצַפִּים יָמִים רַבִּים לַכֶּסֶף וְאַיִן, נִתְקַבֵּל מִכְתָב וּרְצוּפָה בוֹ הַיְּדִיעָה הַמְּדַכֵּאת:

הַסְּטוּדֶנְטִים נִרְגָּזִים בְּיוֹתֵר עַל הַסְּכוּם; בְּיָמִים רָעִים כָּאֵלֶה לֹא יַעֲלֶה כְלָל עַל הַדַּעַת לְהוֹצִיא כֶּסֶף רַב כָּל-כָּךְ עַל צְמָחִים מְיֻבָּשִׁים. לְכָל הַיּוֹתֵר רוֹצִים הֵם לָתֵת תִּשְׁעָה טָלֶרִים, רוֹצֶה דִיטְרִיךְ לְהִסְתַּפֵּק בְּכָךְ, מוּטָב, וְאִם לֹא, יִשְׁלְחוּ לוֹ אֶת מִינֵי הָאֹסֶף בַּחֲזָרָה.

מַכָּה זוֹ שֶׁפָּגְעָה בָהֶם קָשָׁה הָיְתָה בְיוֹתֵר! הָעֲבוֹדָה הָרַבָּה וְהַמְּיַגַּעַת יָצְאָה לְבַטָּלָה! אֲבָל הַכֶּסֶף הָיָה נָחוּץ כָּל-כָּךְ וּמוּטָב לָקַחַת עַל כָּל פָּנִים תִּשְׁעַת הַטָּלֶרִים.

בַּשָׁנָה הַבָּאָה מְצַפִּים הָיוּ בְּבֵית דִּיטְרִיךְ לְלֵדָתוֹ שֶׁל תִּינוֹק. דִּיטְרִיךְ עַצְמוֹ לֹא הָיָה מְדַבֵּר אֶלָּא עַל דְּבַר הַנַּעַר הֶעָתִיד לָבֹא; וּבְאַחַד הַיָּמִים, כְּשֶׁנִכְנְסָה קוֹרְדֵּל אֶל הַחֶדֶר רָאֲתָה שֶׁשְׁנֵיהֶם עוֹמְדִים לִפְנֵי תְּמוּנָתוֹ שֶׁל הֻמְבּוֹלְדְט, וְשָׁמְעָה מִתּוֹךְ הִשְׁתּוֹמְמוּת, כִּי דִּיטְרִיך אָמַר אֶל מַלְכֶן: בְּנֵנוּ הֶעָתִיד לָבֹא יֵשׁ לוֹ חֲכָמִים גְּדוֹלִים שֶׁיַעַמְדוּ לוֹ לְמוֹפֵת! אֲנִי עַצְמִי אֲטַפֵּל בּוֹ בְּחִנּוּכוֹ וְהַשְׂכָּלָתוֹ. אַעֲבִיר לְפָנָיו אֶת לִינֵה, הֻמְבּוֹלְדְט וּבְנֵי מִשְׁפַּחְתִּי; וְעָלָיו לִשְׁקֹד לִהְיוֹת כְּמוֹהֶם. בְּקַדְמַת נְעוּרָיו אֶקָחֵהוּ עִמִּי לְמַסָּעוֹת רְחוֹקִים, כְּדֵי שֶׁיִסְתַגֵּל לָשֵׂאת תְּלָאוֹת דְּרָכִים, מִשׁוּם שֶׁיִצְטָרֵךְ בִּזְמָן מִן הַזְּמָנִים לְהַפְלִיג לְמֶרְחָקִים, לְאֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת שֶׁלֹא נֶחְקְרוּ עֲדַיִן, צָרִיךְ הוּא לִמְצֹא מִינִים חֲדָשִׁים, שֶׁיִשְׂאוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַשֵׁם ‘דִּיטְרִיךְ’, וְקָרֹא יִקָּרֵא בְשֵׁם גּוֹטְלִיבּ".

“הוֹ, וִילְהֶלְם, בַּעֲבוּרְךָ אֶתְפַּלֵּל שֶׁיֵהֵא בֵן זָכָר”. “מוּבָן שֶׁיֵּהֵא בֵן זָכָר!” אָמַר דִּיטְרִיךְ מִתּוֹךְ תִּקְוָה. וְאוּלָם קוֹרְדֵּל הִנִּיעָה רֹאשׁ וְאָמְרָה: “אָדָם זֶה רוֹצֶה לִהְיוֹת חוֹקֵר הַטֶּבַע!”

* * *

לְאַחַר יָמִים מוּעָטִים הִכְנִיסָה קוֹרְדֵּל בְּחִפָּזוֹן אֶת רֹאשָׁהּ בַּפֶּתַח וְקָרְאָה אֶל דִּיטְרִיךְ: “תִּינוֹקֶת פְּעוֹטָה בְיוֹתֵר!” וּמִיָד נֶעֶלְמָה שׁוּב.

אַךְ וְרַק תִּינוֹקֶת? – תִּינוֹקֶת פְּעוֹטָה בְיוֹתֵר? –! הָהּ! כַּמָּה נִכְזְבָה תּוֹחַלְתּוֹ. – אֲמַלְיֶה שְׁרוּיָה הָיְתָה יָמִים וְשָׁבוּעוֹת בְּסַכָּנָה, וְקוֹרְדֵּל הַטּוֹבָה לֹא נָחָה יוֹמָם וָלַיְלָה בִּכְדֵי לְמַלְאוֹת כָּל הַדָּרוּש. וְהִנֵּה עָמְדָה וְנָטְלָה אֶת הַעֲרִיסָה וְהֵבִיאָה אוֹתָהּ לְתוֹךְ חֶדְרָהּ וְאָמְרָה אֶל בַּעֲלָה: “אֵין לִנְגֹוַע כְּלָל בִּבְרִיָּה זְעִירָה זוֹֹ בְיָד, גּוֹטְלִיבּ, מִן הַצֹּרֶךְ לְכֹרְכָהּ בְּמוֹכִים! שִׂימָה עַיִן עָלֶיהָ, בְּשָׁעָה שֶׁאֶהְיֶה עֲסוּקָה שָׁם בַּעֲבוֹדָה”.

וְכָךְ בָּאָה הַתִּינֹקֶת אֶל הַסָּב וְהַסָּבָה מִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן. כְּשֶֹהָיְתָה מַלְכֶן מְמָאֶנֶת בַּדָּבָר, אָמְרָה קוֹרְדֵּל: “הֲנִיחִי לָהּ לַתִּינֹקֶת בִּמְקוֹמָהּ. אֶצְלְכֶם אֵין כְּלָל מָקוֹם פָּנוּי בִּשְׁבִיל עֲרִיסָה, וְאִם הַתִּינֹקֶת פּוֹתַחַת פעם פִּיהָ וּפוֹעָה, מִיָד יוֹצֵא בַּעֲלֵךְ מִגִדְרוֹ. אֶתְכֶם מַפְרִיעָה הַפְּעוֹטָה, וְאוֹתִי מְמַלֵאת הִיא אֹשֶׁר. שׁוּבִי לֵאֵתָנֵךְ וְהַבְרִיאִי; בַּעֲלֵךְ מִתְאַנֵּחַ זֶה כְּבָר, שֶׁזָּקוּק הוּא לְעֶזְרָתֶךְ”.

רַק שֶׁלֹא לְהַפְרִיעַ! הֲרֵי מוּטָב לָהּ לְאֲמַלְיֶה לָלֶכֶת אֶל הוֹרֶיהָ, כְּשֶׁרוֹצָה הִיא לִהְיוֹת אֵצֶל הַתִּינֹקֶת. אֲבָל גַּם דָּבָר זֶה אֵינָה רַשָּׁאִית לַעֲשׂוֹת לִפְרָקִים קְרוֹבִים, הֵן מוּטֶלֶת עָלֶיהָ מְלָאכָה רַבָּה כָּל-כָּךְ.

בִּשְׁעַת הַטְּבִילָה נִקְרְאָה הַתִּינֹקֶת בְּשֵׁמוֹת: כַּרִיטַס קוֹנְקוֹרְדִּיָה סוֹפִיֶּה. כָּךְ הָיָה רְצוֹנוֹ שֶׁל הָאָב.

* * *

בְּהַשְׁגָּחָתָה שֶׁל הָאֵם הַזְּקֵנָה הַמְּלֵאָה אַהֲבָה וְטִפּוּחַ הָלְכָה הַתִּינֹקֶת וְגָדְלָה. קוֹרְדֵּל הַטּוֹבָה מַחֲזִיקָה אוֹתָהּ תָּמִיד אֶצְלָהּ; מְסַפֶּרֶת הָיְתָה לַתִּינֹקֶת הַמְּלֵאָה חַיִּים וּתְנוּעָה סִפּוּרֵי הַמִּקְרָא, לִמְּדָה אוֹתָהּ לְהִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית וְעַרְבִית; אֲבָל גַּם הִשְׁתַּעְשְׁעָה עִמָּהּ וּבִדְּחָה דַּעְתָּהּ.

כַּרִיטַס הָיְתָה בַת אַרְבַּע שָׁנִים, וְהִנֵּה בְאַחַד הַיָּמִים אָמְרָה הָאֵם הַזְּקִנָה: “כַּרִיטַס, לְכִי וְקִרְאִי לְאִמָּא”.

וּכְשֶׁבָּאָה מַלְכֶן, אָמְרָה: “אֵין שָׁלוֹם בַּעֲצָמַי. – עִזְרִינִי לַעֲלוֹת עַל הַמִּטָּה. – מַרְעִידָה אֲנִי כֻלִּי, וְכָל אֲבָרַי כּוֹאֲבִים עָלַי, וּבְשָׁעָה שֶׁאֲנִי נוֹשֶׁמֶת הֲרֵינִי חָשָה דְּקִירוֹת בְּחָזִי”.

“הָהּ, אִמָּא”, אָמְרָה מַלְכֶן נִבְהָלָה, “הֵן לֹא תֶחֱלִי, חַס וְשָׁלוֹם? אַת הֲרֵי עָבַדְתְּ, כְּמוּבָן, לְמַעְלָה מִכֹּחֵךְ בִּמְלֶאכֶת אֲפִיַּת הַלֶּחֶם, וְרוּחַ פְּרָצִים פָּגְעָה בָךְ. לְאַחַר שֶׁאַשְׁכִּיבֵךְ עַל הַמִּטָּה אֶקְרָא לְוִילְהֶלְם וְיִכְתֹּב תְּרוּפָה לְמַעֲנֵךְ”.

דִּיטְרִיךְ בָּא וּבָדַק אֶת הַחוֹלָה, כָּתַב פֶּתֶק שֶׁל רְפוּאָה וְשָׁלַח אֶת גּוֹטְלִיבּ אֶל בֵּית הַמִּרְקַחַת, עַד שֶׁחָזַר גּוֹטְלִיבּ וּרְפוּאָתוֹ בְיָדוֹ, נִסּוּ כָּל מִינֵי תְּרוּפוֹת, אֲבָל הַקַּדַּחַת זִעְזְעָה אֶת קוֹרְדֵּל וְהִתְחִילָה מְדַבֶּרֶת מִתּוֹךְ הַטֵּרוּף. אָכֵן בָּאוּ לָהּ גַּם רְגָעִים שֶׁל אוֹרָה וּמְנוּחָה, אָז נָחָה עֵינָהּ עַל פְּנֵי בִתָּהּ הַבּוֹכִיָּה, וּבְעָמָל רַב אָמְרָה: הוֹי הָאֲוִיר! – מַלְכֶן, לֹא אַאֲרִיךְ לִחְיוֹת.

– אֵלִי! הוֹי, אֵלִי! " אֵלִי, אלי, בִּזְכוּת דָּמוֹ שֶׁל הַמָּשִׁיחַ אָנָּא הַנְעִימָה לִי קִצִּי הַמֵּגִיחַ!"

לְאַחַר הַפְסָקָה בִקְשָׁה בְמִשּׁוּשׁ יַד אֶת יָדָה שֶׁל אֲמַלְיֶה וְלָחֲשָׁה: “הֵיכָן הִיא הַתִּינֹקֶת – הוֹ כְּרִיכֶן הַחֲבִיבָה! הֲבִיאִיהָ לְכָאן, אַל תִּתְנִי לָהּ מִן הַלֶּחֶם הֶחָם! בְּתוֹךְ תֵּבַת הַשֻׁלְחָן מֻנָּח עוֹד בִּצוּעַ קָטָן. לְכִי, הֲבִיאִי אוֹתָהּ הֵנָּה לְמַעַן אֲבָרְכֶנָּה”.

אֲמַלְיֶה נֶחְפְּזָה וְהָלְכָה, וִּמָיד חָזְרָה וּבָאָה שׁוּב וְהוֹשִׁיבָה אֶת הַתִּינֹקֶת הַמִּתְפַּלְּאָה עַל גַּבֵּי הַמִּטָּה. יָדֶיהָ הָרוֹעָדוֹת בִּקְּשׁוּ בְרִפְיוֹן אֶת רֹאשָׁה שֶׁל הַתִּינֹקֶת. וְאַחַר כָּךְ אָמְרָה מִתּוֹךְ אֲנָחָה: "הָהּ, הַדְּאָגָה לָכֶן הַדְּאָגָה לָךְ, מַכְבִּידָה עָלַי אֶת – הַפְּרִידָה! אַת הִנָּךְ – בִּלְתִּי מְנֻסָּה כָּל-כָּךְ! – הָהּ – אֵלִי! טִפּוּל הַבַּיִת?

מַעֲשֶׂה בִּשׁוּל – אֵין אַתְּ – יוֹדַעַת כְּלָל – אֵיךְ לְהִתְהַלֵּךְ עִם הַתִּינֹקֶת הַחֲבִיבָה! מַה יְהֵא – עֲלֵיכֶם?" בְּעָמָל שִׁלְּבָה יָדֶיהָ וְהִתְפַּלֵּלָה: הָהּ אֵלִי! – מַלְאָכֶךָ הַטּוֹב – יְנַהֲלֵם בַּדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר! מַלְכֶן, הִנֵּה – חָשְׁכוּ עֵינַי כָּל-כָּךְ! הָהּ מַלְכֶן, שָׁעוֹת שֶׁל – חֲשֵׁכָה מְמַשְׁמְשׁוֹת וּבָאוֹת – גַּם – לָךְ!

–´נַסֵּה נִסְּתָה לְהַרְאוֹת כְּלַפֵּי מַעֲלָה וְקָרְאָה בְכֹחוֹתֶיהָ הָאַחֲרוֹנִים: "אָכֵן: הִנֵּה הֶהָרִים יָמוּשׁוּ, – וְהַגְבָעוֹת – תְּמוּטֶינָה, – וְחַסְדִּי – – – גּוֹטְלִיבּ! – הָהּ – חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה! – עֵמֶק – אֹפֶל! – אָכֵן, – כֵּן פְרִיצְכֶן, כֵּן – אֲנִי – עוֹד נַחֲרָה אֶחָת, וְהַלֵּב הַנֶּאֱמָן עָמַד דּוּמָם. – –

יג. אַחַר מִיתָתָה שֶׁל אִמָּהּ    🔗

דִּיטְרִיךְ מַחֲזִיק הָיָה אֶת כָּל הַדְּבָרִים שֶׁלּוֹ, וּבִפְרָט מִינֵי הָאֹסֶף בְּסֵדֶר נִמְרָץ וְהָיָה מַקְפִּיד עַל כָּךְ הַקְּפָּדָה יְתֵרָה. עַל גַּבֵּי הַקֻּפְסָאוֹת, שֶׁשְׁמוּרִים בָּהֶן הַזְּרָעִים אוֹ מִינֵי הַשְּׂרָף, מְצֻמֶּדֶת הָיְתָה כָּל עֲנִיבָה כַהֲלָכָה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁהָיָה סֵדֶר נָאֶה בְּתוֹךְ הָאֲרוֹנוֹת הַשּׁוֹנִים.

כִּגְדוּד אַנְשֵׁי צָבָא הָלְכוּ בְרֶגֶל יְשָׁרָה אַלְפֵי מִינֵי רְמָשִׂים בְּתוֹךְ הַתֵּבוֹת הָאֲטוּמוֹת בְּכֶסֶף חָי. כֻּלָּם פָּשְׁטוּ אֶת שֵׁש רַגְלֵיהֶם לְפָנִים דֶּרֶך הִלּוּךְ, כְּאִילוּ בְתוֹךְ כְּדֵי הִלּוּכָם נִצְטַוּוּ פִתְאֹם לַעֲמוֹד. כֻּלָּם אֵין מוּם בָּהֶם וְאַף אֶחָד אֵינוֹ מְחֻסָּר אֲפִלּוּ אֵבֶר קָטָן שֶׁבִּקְטָנִים; וְהַבֵּאוּרִים הַכְּתוּבִים הַצְּרוּפִים לָהֶם, עַל דְּבַר הַמָּקוֹם שֶׁמָצְאוּ אוֹתָם שָׁם וְעַל דַּרְכֵי חַיֵּיהֶם וּסְגֻלּוֹתֵיהֶם הַמְּיֻחָדוֹת הֵעִידוּ כַּמָּה הֶעֱמִיק לְהִתְבּוֹנֵן בִּיצוּרִים הֲלָלוּ בִדְבָרִים שֶׁאֵינָם נִרְאִים לָעַיִן. בְּעַיִן חַדָּה הָיָה מַשְׁקִיף לִפְרָקִים עַל פְּנֵי מַחֲנוֹתָיו שֶׁאֵין בָּהֶם רוּחַ חַיִּים. הוֹ, כַּמָּה אֹרֶךְ רוּחַ, סַבְלָנוּת וּשְׁקִידָה, כֹּחַ רְאִיָּה וּזְרִיזוּת יְתֵרָה דְּרוּשִׁים הָיוּ לְשֵׁם הָרְמָשִׂים בִּלְבָד! כָּל כַּמָּה שֶׁהָיוּ זְעִירִים יוֹתֵר טְעוּנִים הָיוּ טִפּוּל מְעֻלֶּה בְמִדָּה מְרֻבָּה.

גַּם בִּמְלָאכָה מְיַגַּעַת זוֹ הַגּוֹזֶלֶת זְמַן מְרֻבֶּה קָנְתָה אֲמַלְיֶה שְׁלֵמוּת. עֵינַיִם לָהּ בְּרִיאוֹת וְחַדּוֹת הָרְאוֹת, וּמְחוֹנֶנֶת הִיא בִּתְפִיסָה קַלָּה וּמְהִירָה, עַד שֶׁהִשִׂיגָה מִיָד בְּשִׂכְלָהּ מָה הוּא הָעִקָּר בַּעֲבוֹדוֹת הֲלָלוּ. וְלֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִים וְגַם אֶצְבְּעוֹתֶיהָ מְסֻגָּלוֹת הָיוּ לְכָל תַּפְקִיד דַּק מִן הַדַּק. בְּכַמָּה זְהִירוּת צְרִיכָה הָיְתָה לָגֶשֶׁת אֶל פִּרְקֵי הָאֲבָרִים שֶׁנִתְכַּוְּצוּ בִּשְׁעַת מִיתָה. הָרַגְלַיִם וְקַרְנֵי הַמִּשׁוּשׁ הָיוּ נוֹחוֹת כָּל-כָּךְ לְהִשָׁבֵר, וְהַשֶּׁבֶר הַקָּטָן שֶׁבִּקְטַּנִים הָיָה מְהַפֵּךְ אֶת בַּעַל הַחַי לְדָבָר מְחֻסָּר עֵרֶךְ. כַּמָּה נִרְגָּז הָיָה דִיטְרִיךְ, אִלּוּ הָיָה צָרִיךְ לְהַשְׁלִיךְ הַחוּצָה חִפּוּשִׁית, שֶׁהַשָׂגָתָה הֵבִיאָה אוֹתוֹ לִידֵי הִתְפַּעֲלוּת בְּשֶׁל חֹסֶר זְרִיזוּת.

בִּשְׁבִיל אֲמַלְיֶה שֶׁהִיא מְחֻסֶּרֶת סַבְלָנוּת מִטֶּבַע בְּרִיָּתָה וּבַעֲלַת מֶזֶג חָם, הִנֵּה הָיוּ כָּל הַמְּלָאכוֹת הֲלָלוּ תַּפְקִיד לֹא קַל בְיוֹתֵר, אֶלָּא שֶׁאִמְּצָה כָּל כֹּחָהּ, וְהָאַהֲבָה נִתְגַבְּרָה אַף כָּאן עַל כָּל הַמִּכְשֹוֹלִים. מָה רַב הָיָה רֶגֶשׁ הָאֹשֶׁר שֶׁמִּלֵּא אֶת כָּל נַפְשָׁהּ, בְּשָׁעָה שֶׁדִּיטְרִיךְ אָמַר מִתּוֹךְ שֶׁבָח: “קָנִית שְׁלֵמוּת בִּמְלָאכְתֵּךְ עַד לְהַפְלִיא! הֲרֵי אַתְּ עוֹזֶרֶת נֶאֱמָנָה לִי בְכָל מִשְׁמָעוּתָהּ שֶׁל הַמִּלָּה הַזֹּאת!” כַּמָּה הִזְהִיר אָז מַבָּט עֵינֶיהָ! כַּמָּה קַל הָיָה בְעֵינֶיהְ אָז כָּל תַּפְקִיד.

כֵּן, כָּךְ הָיָה עַד עַכְשָׁו! אֲבָל, אֲבָל, הָאֵם הֲרֵי מֵתָה. וּמִתּוֹךְ כָּךְ הוּטְלוּ עָלֶיהָ תַּפְקִידִים שֶׁרוּחָהּ נָפַל בְּקִרְבָּהּ לְזִכְרָם. אַךְ שְׁתֵי יָדַיִם חָסְרוּ, וְאוּלָם מַה כַּבִּירִים הַשִּׁנּוּיִים שֶׁהֵבִיא חֶסְרוֹן זֶה בְּהַנְהָגַת הַבַּיִת הַקָּטָן. שֵׁש שָׁנִים עָזְרָה לְבַעֲלָה: יָדֹעַ לֹא יָדְעָה דָּבָר מֵהַנְהָגַת הַבַּיִת, לֹא יָדְעָה דָּבָר מִגִּדּוּל בָּנִים!

מִשָׁעָה מֻקְדֶּמֶת בַּבֹּקֶר מְטַפֶּלֶת הָיְתָה בְּמִינֵי הָאֹסֶף וְשָׁכְחָה אֶת הָעֵת וְהַשָׁעָה, עַד שֶׁנִגְלָה לְפָנֶיהָ אָבִיהָ עִם הַתִּינֹקֶת. “הָהּ” קָרְאָה נִבְהָלֶת, “כְּלוּם רוֹצִים אַתֶּם כְּבָר לֶאֱכֹל? כַּמָּה שָׁעוֹת עַכְשָׁו? כְּבָר הִגִּיעָה אַחַת? אַבָּא”, אָמְרָה בְלָשׁוֹן שֶׁל בַּקָּשָה, קַח נָא אֶת הַכַּד הָעוֹמֶדֶת כָּאן וּקְנֵה שָׁם בַּחֲנוּת גְּלֶסֶן קוּם בְּשָׁלֹשׁ פְּרוּטוֹת, אֲפוֹרֵר פַּת שְׁחוֹרָה וְאָטִיל לְשָׁם, וְהֲרֵי לָנוּ סְעֻדַּת צָהֳרַיִם בְּזֹל וַעֲשׂוּיָה עַל רֶגֶל אַחַת. הַאִם לֹא כֵן וִילְהֶלְם, הֲרֵי אַתָּה מְרֻצֶּה בְכָךְ? אָכֵן מִתּוֹךְ תְּשׁוּבָתוֹ לֹא נִשְׁמְעָה הַסְכָּמָה יְתֵרָה, וְאֲמַלְיֶה תָּמְהָה בְלִבָּהּ עַל כָּךְ; כְּלוּם לֹא הִשְׁמִיעָה אִמָּא מִתּוֹךְ שֶׁבַח, שֶׁדִּיטְרִיךְ מִסְתַּפֵּק בּמוּעָט הִנֵּהוּ.

הָהּ, וּבְכֵן הֲרֵי אַף כַּלְכָּלַת הַבַּיִת חָכְמָה הִיא! אֲמַלְיֶה נֶאֶנְחָה הַרְבֵּה וּבַלַּיְלָה לֹא יָכְלָה לְהֵרָדֵם, מִשׁוּם שֶׁנִּסְּתָה לְהַעֲלוֹת בְּזִכְרוֹנָהּ, מַה אָכְלָה בִסְעֻדָּתָהּ בְּכָל אוֹתָן הַשָׁנִים. הִנֵּה: כָּאן הָיְתָה דַּיְסָא שֶׁל דֹּחַן, כֻּפְתּוֹת שֶׁל תַּפּוּחֵי אֲדָמָה, דַּיְסָא שֶׁל תַּפּוּחֵי אֲדָמָה וְדָג מָלוּחַ, שׁוּמָן, תַּבְשִׁיל שֶׁל לֶחֶם – אִלּוּ יָדְעָה מִיָּד כֵּיצָד יֵשׁ לְבַשֵׁל כָּל אֵלֶּה הַמַּעֲדָנִּים; וְהַכָּל עוֹלֶה בְּכֶסֶף רַב כָּל כָּךְ; אֲבָל הֵן תָּמִיד לֹא הָיָה בְיָדָם אֶלָּא כֶסֶף מְעָט, וְאִמָּא קוֹרְדֵּל הָיְתָה אוֹמֶרֶת לִפְרָקִים קְרוֹבִים: “אַל תִּהְיוּ חַיָּבִים כְּלוּם לְשׁוּם אָדָם, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא הָאַהֲבָה שְׁרוּיָה בֵינֵיכֶם”.

פְּעָמִים הָיְתָה הוֹלֶכֶת בִּשְׁעַת דִּמְדוּמִים אֶל חֶבֶרְתָּהּ מִלְפָנִים, קְלֶרְכֶן בַּת הַחַזָּן, הַמְּכֻנָּה עַכְשָׁו גְּבֶרֶת נָגֶל וְשָׁאֲלָה מַהֵר בַּעֲצָתָהּ.

בְּאַחַד הַיָּמִים עָמְדָה עַל יַד הַמַּשְׁאֶבֶת וְהָיְתָה מְשַׁפְשֶׁפֶת חַסָּא; וְהִנֵּה נִגַּש אֵלֶיהָ אָבִיהָ; וּמִתּוֹךְ שֶׁהָיְתָה נֶחְפֶּזֶת בְּיוֹתֵר לֹא רָאֲתָה אֶת מַרְאֵהוּ הַמְּדֻכְדָּךְ. מִשֶׁעָמַד שָׁעָה קַלָּה וְהִתְבּוֹנֵן בְּמַעֲשֶׂיהָ, אָמַר מִתּוֹךְ פִּקְפּוּק: “אַל תִּכְעֲסִי, מַלְכֶן, וְאוּלָם רוֹצֶה אֲנִי אַךְ לְהוֹדִיעֵךְ, שׁאֵצֵא מִדִּירָתִי זוֹ. בְּלֵב דּוֹאֵב עָקַרְתִּי אָז אֶת דִּירָתִי מִן הָעִיר הַתַּחְתּוֹנָה; לֹא עָשִׂיתִי אֶת הַדָבָר אֶלָּא כְּדֵי לְמַלֵּא רְצוֹנָהּ שֶׁל הָאֵם הַטּוֹבָה. וְעַכְשָׁו מַה לִי עוֹד כָּאן? הֲרֵינִי חוֹזֵר שׁוּב אֶל הָעִיר הַתּחְתּוֹנָה, וּמִשְׁתַּדֵּל אֲנִי לִמְצֹא מְפַקַּחַת הֲגוּנָה שֶׁתְּכַלְכֵּל עִנְיָנֵי הַבַּיִת. הִנֵּנִי בְּגִיל כָּזֶה שֶׁזָּקוּק אֲנִי לְחַיִּים מְסֻדָּרִים וְאַת שׁוֹכַחַת הַכֹּל.”

“אַבָּא!” אָמְרָה אֲמַלְיֶה נִבְהֶלֶת וְזָקְפָה קוֹמָתָהּ, “יָכֹל אַתָּה לְעָזְבֵנִי! כְּלוּם מִתְמוֹטֵט הַכֹּל וְנֹפֵל? אַבָּא אֵיךְ תּוּכַל לְעָזְבֵנִי? מָה אֶעֱשֶׂה לָהּ לַתִּינֹקֶת? הֲרֵי אַתָּה הָיִיתָ מַחֲסֶה לָהּ. עָמַדְתָּ וּמָסַרְתָּ הוֹדָעַת יְצִיאָה, רְצוֹנְךָ לָצֵאת מִכָּאן בֶּאֱמֶת!”

“הִנֵּה”, אָמַר הָאָב, “הֲרֵי בַעֲלֵךְ וּבִתֵּך לְפָנַיִךְ וּמְחוֹבָתֵךְ לְהִסְתַּגֵּל אֶל חַיֵּיהֶם. אַף נָשִׁים אֲחֵרוֹת חַיָּבוֹת לַעֲשׂות כָּךְ.”

“כְּמוּבָן”, אָמְרָה אֲמַלְיֶה קְצָרוֹת, “הַצֶּדֶק אִתֶּךָ, אַף נָשִׁים אֲחֵרוֹת חַיָּבוֹת לַעֲשׂוֹת כָּךְ”.

* * *

“מִיּוֹם שֶׁמֵּתָה אִמֵּךְ”, אָמַר דִּיטְרִיךְ בְּאַחַד הַיָּמִים, אֵין עוֹד סֵדֶר בְּחֲפָצַי, אַף שׁוּם דָּבָר לֹא גֻּהַץ וְלֹא נֻקָּה מֵאָבָק. רְצוֹנֵךְ לָתֵת לִי צַוָארוֹן?"

כֵּן, הֵיכַן הֵם הַצַּוְארוֹנִים! רָאֹה רָאֲתָה אוֹתָם כְּבָר, אֶלָּא שֶׁשָּׁכְחָה הֵיכָן. וְהִנֵּה הִתְחִילָה לְבַקֵּשׁ שָׁעָה אֲרֻכָּה, וְסוֹף סוֹף מָצְאָה אֶחָד. מִיָד בָּאָה לִידֵי הַכָּרָה, שֶׁבֵּיָמִים הַסְּמוּכִים עָלֶיהָ לְכַבֵּס וּלְגַהֵץ.

כְּשֶׁעָמְדָה אֲמַלְיֶה עַל יָד דַּף הַגִּהוּץ רָצָה הַתִּינֹקֶת אֶל הַסִּיר הַמָּלֵא מַיִם רוֹתְחִים שֶׁהִנִּיחָה זֶה עַתָּה עֹל הָרִצְפָּה. בִּמְשִׁיכָה אַחַת הִתִּיקָה אֶת הַפְּעוֹטָה מִמְקוֹמָה, אֲבָל – אוֹי וַאֲבוֹי! – דַּי הָיָה בוֹ בְהֶרֶף עַיִן זֶה; תַּבְנִיתוֹ שֶׁל הַמַּגְהֵץ נִקְבְּעָה לְזִכָּרוֹן עַל פְּנֵי הַצַּוָּארוֹן הָרָחָב בְּצוּרַת כֶּתֶם חוּם וְנִכָּר בְּיוֹתֵר. נָטְלָה מַיִם, – עֲמִילָה שֶׁנָמַסָּה, – הַכֹּל לְבַטָּלָה, הַמִּכְוָה הָיְתָה בַת קַיָּמָא.

“הָהּ”, יִלְלָה, “בִּזְבַּזְתִּי זְמָן רַב כָּל-כָּךְ לְבַטָּלָה בִסְמַרְטוּט נִבְזֶה זֶה! כַּמָּה הָיָה בְיָדִי לַעֲשׂוֹת בְּאוֹתוֹ זְמַן!”

“הֵיכָן אַתְּ שׁוֹהָה כָּל-כָּךְ?” קָרָא דִּיטְרִיךְ, “אַתְּ מַסִּיחָה דַּעְתֵּךְ מִכֹּל וְכֹל, שֶׁעָלַיִךְ לְהוֹצִיא אֶת הַצְּמָחִים מִתּוֹךְ הַמַּכְבֵּש הַקָּטָן וּלְסַדְּרָם שׁוּב, הֵן עוֹד הַיּוֹם צָרִיךְ לְהַכְנִיסָם לְתוֹךְ הַמַּכְבֵּשׁ הַבֵּינוֹנִי. וּמַה טִיבוֹ שֶׁל דָּבָר זֶה? כְּלוּם לֹא יִבַּשְׁתְּ אֶתְמוֹל אֶת הַנְּיָר כְּלָל. הֲרֵי עֲבוֹדָה זוֹ מוּטֶלֶת עָלָיִךְ. אִם אֵין אַתְּ נוֹתֶנֶת דַּעְתֵּךְ שֶׁיְהֵא הַנְּיָר יָבֵש, מִתְעַבְּשִׁים הַצְּמָחִים וְעָלֵינוּ לְהֲטִילָם אֶל הָאַשְׁפָּה”.

“יוֹדַעַת אֲנִי! יוֹדַעַת אֲנִי”! אָמְרָה אֲמַלְיָה מִתּוֹךְ חִפָּזוֹן שֶׁל רֹגֶז עֲצָבִים, “אֲבָל הַבִּיטָה וּרְאֵה מַה שֶׁאֵרַע לִי! הִנֵּה שָׂרַפְתִּי אֶת צַוְארוֹנְךָ”.

נָטְלָה וְהִנִּיחָה לִפְנֵי דִּיטְרִיךְ אֶת הַצַּוָּארוֹן שֶׁקִפְּלַתּוּ מִתּוֹךְ הִתְרַגְּזוּת, וְהָיְתָה מְצַפָּה שֶׁיִתְיַחֵס אֶל מַעֲשֶׂה הָאָסוֹן כְּאֶל “דָּבָר טָפֵל”, אֲבָל טָעוּת הָיְתָה בְיָדָה.

חֵמָה יְתֵרָה נִשְׁתַקְּפָה מִתּוֹךְ פָּנָיו וְאָמַר בְּרוּחַ מְדֻכָּאָה: “הֵן יוֹדַעַת אַתְּ מִי תָּפַר לִי אֶת הַצַּוְּארוֹנִים הֲלָלוּ? הֲרֵי זוֹ מַתְּנָתָהּ הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל דּוֹדָתִי הַטּוֹבָה כַּרִיטַס. אֵיךְ יוּכַל הַדָּבָר הֶחָבִיב עָלַי כָּל-כָּךְ לִהְיוֹת חָשׁוּב בְּעֵינַיִךְ כְּלֹא כְלוּם? אִמֵּךְ הִתְיַחֲסָה בְרֶגֶש שֶל כָּבוֹד כְּלַפֵּי אֲחֵרִים, מוֹקִירָה הָיְתָה מלֶאכֶת כַּפַּיִם דַּקָּה וְהָיְתָה מְטַפֶּלֶת מִתּוֹךְ זְהִירוּת בִּדְבָרִים אֵלוּ שֶׁנִמְסְרוּ לְיָדָהּ”.

“כֵּן אִמָּא, – הֲרֵי הָיְתָה מְנֻסָּה בְּכָל הַדְּבָרִים הֲלָלוּ, וְאַף עַל פִּי כֵן גָּזְלוּ מִמֶּנָּה כָל זְמָנָה; וְאֲנִי הֵן עָלַי אַף לְסַיֵּעַ לְךָ בִּמְלָאכְתֶּךָ”.

“כְּמוּבָן זָקוּק אֲנִי לְסִיּוּעַ בְּמַעֲשֶׂה הָאֹסֶף שֶׁלִי”.

“הֲרֵי אֲנִי אַף מַכִּירָה בַדָבָר שֶׁכָּךְ הוּא, וְהֵן יוֹדֵעַ אַתָּה כַּמָּה גָּדוֹל רְצוֹנִי לְסַיֵּעַ לְךָ, אֲבָל אֵין אֲנִי יְכֹלָה לִהְיוֹת אַחְרָאִית לִשְׁנֵי הַצְּרָכִים יַחַד.”

“וּמַה הִיא עֲצָתֵךְ?”

“סְבוּרָה אֲנִי, שֶׁעָלֵינוּ לְבַקֵּש לָנוּ עוֹזֶרֶת שֶׁתְכַלְכֵּל עִנְיָנֵי הַבַּיִת, אֶפְשָׁר לָנוּ לְהִסְתַּפֵּק בְּאִשָּׁה, שֶׁאֵינָה דּוֹרֶשֶׁת הַרְבֵּה. מַסְכִּים אַתָּה לְכָךְ?”

“טוֹב הַדָּבָר”, אָמַר דִּיטְרִיךְ, “אִם אִי אֶפְשָׁר בְּלֹא זוֹ, קוּמִי וְסַדְּרִי אֶת הַדָּבָר. גַּם לִי נוֹחַ בְּיוֹתֵר, שֶׁתַּעַסְקִי בְשֶׁלִי כְּמִקֶּדֶם. לַעֲבוֹדָה זוֹ יֵשׁ בָּךְ כִּשְׁרוֹן וּזְרִיזוּת; וְאוּלָם בְּמַעֲשֶׂה כַּלְכָּלַת הַבַּיִת הֲרֵי רוֹאִים אָנוּ מֶה עָלְתָה לָךְ”.

הֶעָרָתוֹ זוֹ הַאַחֲרוֹנָה לֹא שָׁמְעָה אֲמַלְיֶה כָּרָאוּי, מְאֻשֶּרֶת הָיְתָה שֶׁתַּחֲזֹר שׁוּב לַעֲבוֹדָתָהּ הָרִאשׁוֹנָה וְשָׂמְחָה בְלִבָּה עַל הָעוֹזֶרֶת הָעֲתִידָה לָבֹא.

יד הָעוֹזֶרֶת בְּטִפּוּל הַבָּיִת    🔗

מִיָּד לְמָחֳרָתוֹ עָמְדָה אֲמַלְיֶה וְהָלְכָה אֶל פְּפַיְפֶר הַזְּקֵנָה, שֶׁדָּרְכָּה לָלֶכֶת בִּשְׁלִיחוּת וּלְהַפְלִיג לְמֶרְחַקִּים עַד לִפְרַיְבֶּרְג הָעִיר, וּמָסְרָה בְיָדָהּ אֶת הַתַּפְקִיד הַקָּשֶׁה, לָתוּר וּלְבַקֵּשׁ לָהּ עוֹזֶרֶת הֲגוּנָה. – פְּפַיְפֶר הָיְתָה מְעֹרֶבֶת עִם הַבְּרִיּוֹת וּזְרִיזָה בִמְלַאכְתָּהּ, וּמִיָּד בָּאָה וּבְשׁוֹרָה בְּפִיהָ, שֶׁמָּצְאָה מַמָּשׁ מַה-שֶׁבְּנֵי דִּיטְרִיךְ מְבַקְּשִׁים.

פָּאוּלִינֶה וַלְפַרְט יְתוֹמָה הָיְתָה הַסְּמוּכָה עַל שֻׁלְחָן דּוֹדָתָהּ, וְחָשְׁקָה נָפְשָׁה לָבֹא פַעַם בִּמְסִבַּת בְּנֵי אָדָם אֲחֵרִים. הַשָּׂכָר אֵינוֹ חָשׁוּב כָּאן בְּיוֹתֵר, אֶלָּא שֶׁאֵין רְצוֹנָהּ לְשַׁעְבֵּד עַצְמָהּ, וּמִתְכַּוֶּנֶת הִיא לִרְאוֹת לְפִי שָׁעָה אֶת בִּיאָתָהּ לְכָאן כְּעֵין מַעֲשֶׂה בִּקּוּר אוֹ נִסָּיוֹן זְמַנִּי, וְאִם הַדָּבָר לֹא יְהֵא נִרְאֶה בְעֵינֶיהָ, הָרְשׁוּת בְּיָדָהּ לְהִסְתַּלֵּק בְּכָל שָׁעָה שֶׁתִּרְצֶה. זְכוּת זוֹ נְתוּנָה גַם לְבֵית דִּיטְרִיךְ. תְּנָאִים נוֹחִים מֵאֵלֶּה אֵין לְהַעֲלוֹת עַל הַדַּעַת כְּלָל, וּבְשִׂמְחָה רַבָּה הִסְכִּימָה אֲמַלְיֶה לַכֹּל.

בְּיִחוּד מָצְאָה קוֹרַת רוּחַ יְתֵרָה בְאֶפְשָׁרוּת זוֹ הַנִּתֶּנֶת לָהּ לְהִפָּטֵר מֵהַנַּעֲרָה הַצְּעִירָה אִם זִוּוּגָן לֹא יַעֲלֶה יָפֶה. שֶׁכֵּן אַף כִּי מִצַּד אֶחָד רָצְתָה נַפְשָׁהּ בְּעוֹזֶרֶת הֲרֵי מִצַּד שֵׁנִי הֵטִיל עָלֶיהָ הַדָּבָר אֵימָה יְתֵרָה. מֵעוֹלָם לֹא בָאָה בְיִחוּסִים קְרוֹבִים כָּל-כָּךְ עִם אֲנָשִׁים זָרִים; וְעַכְשָׁו עָלֶיהָ לְהַשְׁמִיעַ פְּקֻדּוֹת, לְשַׁמֵּשׁ מוֹרָה בִדְבָרִים שֶׁבַּהֲבָנָתָהּ בָּהֶם מוּעֶטֶת כָּל-כָּךְ. – הַרְהֵר הִרְהֲרָה בְּלִבָּהּ מִתּוֹךְ אֲנָחָה, שֶׁנָּקֵל יוֹתֵר לְהִשָּׁמֵעַ מִלְּנַהֵל.

וּמִיָּד בָּאָה פָּאוּלָה. יָפָה הָיְתָה בְּמִדָּה בִלְתִּי מְצוּיָה וְהִבִּיטָה עַל אֲמַלְיֶה הַקְּטַנָּה מִמֶּנָּה וְאֵינָהּ מוֹשֶׁכֶת עָלֶיהָ אֶת עֵינֵי הַבְּרִיּוֹת כְּאָדָם הַמַּשְׁפִּיל לִרְאוֹת. פָּנֶיהָ הַנָּאִים וְהָרַעֲנַנִּים עִם הַחֹטֶם הַדַּק וְהָעֵינַיִם הַגְּדוֹלוֹת, הַכְּחֻלּוֹת וְהַצּוֹחֲקוֹת הָיוּ נְסוּכֵי זֹהַר שֶׁל שֶׁפַע שְׂעָרוֹת צְהֻבּוֹת אֲדַמְדַּמּוֹת כְּעֵין נֹגַהּ הוֹד שֶׁל קָדוֹשׁ. שַׂעֲרוֹתֶיהָ הַמְּתֻלְתָּלוֹת הִזְהִירוּ וְנִצְנְצוּ כְחוּטֵי פָז שְׁזוּרִים. כֵּן, מַבָּט הָעַיִן נִמְשָׁךְ הָיָה מֵאֵלָיו תָּמִיד כְּלַפֵּי הַפָּנִים הַצּוֹחֲקִים הֲלָלוּ. אָכֵן אֵיךְ אֶפְשָׁר הָיָה לְמַנּוֹת אוֹתָהּ לְמִשְׂרָה כָזוֹ, וְלִדְרֹשׁ מִמֶּנָּה עֲבוֹדַת אָמָה פְשׁוּטָה? אֵיךְ אֶפְשָׁר לְגַלּוֹת לְפָנֶיהָ שֶׁמִּן הַצֹּרֶךְ לִחְיוֹת כָּאן חַיֵּי חִשָּׂכוֹן בְּמִדָּה שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה? הִיא הֲרֵי נוֹעָדָה מִטֶּבַע בְּרִיָּתָהּ לִמְשֹׁל וְלֹא לַעֲבוֹד עֲבוֹדַת אָמָה! בְּבֹשֶׁת פָּנִים וּמִתּוֹךְ מֹרֶךְ לֵב הֶעֱמִידָה אוֹתָהּ אֲמַלְיֶה עַל טִיבָהּ שֶׁל כַּלְכָּלַת הַבַּיִת הַקָּטָן. הָהּ, לֹא עָלָה עַל לִבָּהּ מִתְּחִלָּה, שֶׁקָּשֶׁה כָּל-כָּךְ לְהוֹרוֹת. אֵין הַדָּבָר עוֹלֶה יָפֶה בְשָׁעָה שֶׁצָּרִיךְ לְהַבִּיט מִגָּבוֹהַּ בְּתוֹרַת גְּבִירָה כְלַפֵּי אֲמָתָהּ.

אֲמַלְיֶה הִסְמִיקָה וּנָבוֹכָה כְּשֶׁהֶרְאֲתָה לָהּ לְפָּאוּלָה אֶת הַתֵּבוֹת הַמְּלֵאוֹת מַלְבּוּשִׁים וּכְלֵי לָבָן; עָמְדָה וְהִתְנַצְּלָה לְפָנֶיהָ שֶׁהָאֲרוֹנוֹת נְחוּצִים הֵמָּה לְשֵׁם מִינֵי הָאֹסֶף; וְדַעְתָּהּ חָלְשָׁה עָלֶיהָ בְיוֹתֵר כְּשֶׁרָאֲתָה אֶת הַצְּחוֹק הַיָּהִיר וְשָׁמְעָה אֶת נְעִימַת הַקּוֹל שֶׁל אָדָם שֶׁיָּדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה. הַאִם לֹא מָצְאָה בְעַצְמָהּ אֶת הַנְּעִימָה הַנְּכוֹנָה?

בִּמְהֵרָה גָמְרָה פָּאוּלָה אֶת מְלֶאכֶת הַבָּיִת, וּמִיָּד עָמְדָה וְהִצִּיעָה שֵׁרוּתָהּ בַּעֲבוֹדַת בְּעָלֶיהָ. דִּיטְרִיךְ שָׂמֵחַ הָיָה שִׂמְחָה גְלוּיָה בְּכָל פַּעַם שֶׁהִצִּיעָה אֶת שֵׁרוּתָהּ. לֹא כֵן אֲמַלְיֶה! הַשָּׂגָתָהּ שֶׁל פָּאוּלָה עַל דְּבַר הַטֶּבַע הָיְתָה שִׁטְחִית כָּל-כָּךְ; בִּשְׁעַת הָעֲבוֹדָה לֹא הֶרְאֲתָה אַף סִמַּן כָּל-שֶׁהוּא שֶׁל כֹּבֶד רֹאשׁ. אֲבָל דַּוְקָא בְּעִנְיָן זֶה לֹא יָדְעָה אֲמַלְיֶה צְחוֹק וְקַלּוֹת רֹאשׁ, וְהִשְׁגִּיחָה עַל פָּאוּלָה בְעַיִן צוֹפִיָּה; וְכָךְ קָמָה מִלְחָמָה בֵינֵיהֶן, שֶׁלְּפִי שָׁעָה לֹא הִרְגִּישׁוּ בָהּ אֶלָּא שְׁתֵּיהֶן בִּלְבָד.

פָּאוּלָה הֵבִינָה לְהוֹקִיעַ לְעֵין הַשֶּׁמֶשׁ, מִתְּחִלָּה בַחֲשַׁאי וּמִיּוֹם לְיוֹם נִתְעוֹדְדָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר, אֶת חֶסְרוֹנוֹתֶיהָ שֶׁל אֲמַלְיֶה, וּלְעֻמַּת זֶה יָדְעָה לְהַקְטִין אֶת כָּל פְּעֻלּוֹתֶיהָ שֶׁל אֲמַלְיֶה וְלַעֲשׂוֹתָן לִצְחֹק. הַבֵן הֵבִינָה לִדְחוֹק עַצְמָהּ אֶל כָּל הַמְּלָאכוֹת, שֶׁאֲמַלְיֶה כְבָר הֶרְאֲתָה בָהֶן זְרִיזוּת יְתֵרָה. מִתּוֹךְ חִיּוּךְ שֶׁל לִגְלוּג נִגְּשָׁה וְעָמְדָה אֵצֶל אֲמַלְיֶה בְשָׁעָה שֶׁהָיָה מֻנָח לְפָנֶיהָ גִלְיוֹן נְיָר מָלֵא חִפּוּשִׁיוֹת.

“מְלָאכָה זוֹ אֶעֱשֶׂנָּה בְיֶתֶר מְהִירוֹת”, אָמְרָה כְדֵי לְהַקְנִיטָהּ, “רַשָּׁאִית אֲנִי לְנַסּוֹת?” פָּנְתָה אַגַּב חִיּוּךְ שֶׁל חֲנֻפָּה אֶל דִּיטְרִיךְ.

“רְצוֹנֵךְ לְהִזָּהֵר זְהִירוֹת יְתֵרָה?”

מִיָּד שָׁלְחָה יָדָהּ אֶל הַחִפּוּשִׁיוֹת וְנָטְלָה אֶת הַמַּחֲצִית לְעַצְמָהּ. מִתּוֹךְ רֹגֶז הִשְׁגִּיחָה אֲמַלְיֶה אֶל עֲבוֹדָתָהּ שֶׁל זוֹ, וּמִיָּד קָרְאָה בְקֶצֶף: “אִי אֶפְשָׁר לַעֲמוֹד וְלִרְאוֹת בְּמוֹ עֵינָיִם! כַּמָּה גַס הוּא מַגָּע אֶצְבְּעוֹתַיִךְ! הֲרֵי אַתְּ מְשַּׁבֶּרֶת אֶת רַגְלֵיהֶן וְקַרְנֵי הַמִּשּׁוּשׁ שֶׁלָּהֶן. וִילְהֶלְם הֶתְקֵן לָהּ מְלָאכָה שֶׁל לוּחוֹת נְיָר!”

“הוֹ”, צָחֲקָה פָּאוּלָה, “כְּלוּם כְּדַאי לְהַרְעִישׁ אֶת הָעוֹלָם כָּל-כָּךְ עַל שׁוּם חִפּוּשִׁית זְעִירָה!” נָטְלָה וְהִנִּיחָה אֶת הָרֶגֶל הַדַּקָּה שֶׁל הַחִפּוּשִׁית עַל גַּבֵּי הָאֶצְבַּע בְּקָצֶה, קָרְבָה מִתּוֹךְ צְחוֹק אֶל דִּיטְרִיךְ, וּבִשְׁעַת מַעֲשֶׂה פָּתְחָה פִיהָ וְזִמְּרָה בְנִגּוּן שֶׁל תִּינוֹקוֹת:

"אָחַז – פַּחַז – אַוָּז בָּא,

לִי תְהִי בָּעוֹלָם הַבָּא,

רַגְלֵךְ קָט אֶעֶקְרָהּ כָלִיל,

אַעַשׂ לִי מִמֶּנָּה חָלִיל!"

“כְּלוּם אֵין אַתְּ יְכֹלָה לַעֲבוֹד מִתּוֹךְ כֹּבֶד רֹאשׁ!” אָמַר דִּיטְרִיךְ דֶּרֶךְ תּוֹכֵחָה, “הֵן אִשְׁתִּי אָמְרָה לָךְ, שֶׁאֵין לוֹ כָל עֵרֶךְ, אִם אַתְּ פּוֹגֶמֶת אוֹתוֹ!” “אַעַשׂ לִי מִמֶּנָּה חָלִיל!” אָמְרָה מִתּוֹךְ צְחוֹק, וְהֵנִיעָה רֹאשָׁהּ כְּמִצְטַעֶרֶת.

“אֵיךְ יָכֹל אַתָּה לִרְאוֹת אֶת הַדָּבָר בְּמוֹ עֵינֶיךָ?” אָמְרָה אֲמַלְיֶה כְשֶׁהִיא רוֹעֶדֶת מִכָּעַס. “כְּלוּם לוֹמְדִים אֶת כָּל הַדְּבָרִים הַמְחֻכָּמִים הֲלָלוּ בְיוֹם אֶחָד?” אָמְרָה פָּאוּלָה וְהֵצִיצָה בִּפְנֵי דִּיטְרִיךְ כְּשֶׁהִיא לוֹבֶשֶׁת צוּרַת תָּם. “אִם אֲחֵרִים מְסֻגָּלִים לִלְמֹד אֶת הַדָּבָר, הֲרֵי אַף אֲנִי מְסֻגֶּלֶת לְכָךְ. מָה אַתָּה סָבוּר?”

“אָכֵן אֵין אַתְּ סְכָלָה, אֶלָּא יֵשׁ בָּךְ קַלּוּת דַּעַת יְתֵרָה. שִׂימִי לִבֵּךְ לַדָּבָר, וְאָז תַּשִּׂיגִי חֶפְצְךָ בִּרְבוֹת הַיָּמִים!”

* * *

בְּאֶחָד מִימֵי הַסְּתָו נִפְגְּשָׁה אֲמַלְיֶה עִם קְרֻמְבִּיגֶלְן בְּיַעַר צֶלָּא. שָׁם אָסְפָה לָהּ סַל עֹמֶס מָלֵא צְנוֹבָרִים. כְּשֶׁרָאֲתָה אֶת אֲמַלְיֶה זָקְפָה אֶת גַּבָּה הַכָּפוּף וְאָמְרָה: "הִנֵּה מַלְכֶן, סוֹף סוֹף זוֹכִים לִרְאוֹתֵךְ פַּעַם!

מַה-שְׁלוֹמֵךְ? אָכֵן הַגִידִי לִי, מַה זֶה הֲבֵאתֶם בְּרִיָּה מִשֻּׁנָּה לְתוֹךְ בֵּיתְכֶם!"

כְּשֶׁעָבְרָה אֲמַלְיֶה עַל כָּךְ בִּשְׁתִיקָה, זָקְפָה אֶת אֶצְבָּעָהּ הַצְּנוּמָה וְאָמְרָה מִתּוֹךְ מְנוֹד רֹאשׁ: “שֵׂעָר כָּזֶה וְעֵץ הָאַלְמוֹן אֵינָם גְּדֵלִים בְּאַדְמַת בְּרָכָה!” אַחַר כָּךְ נִתְקָרְבָה אֶל אֲמַלְיֶה וְלָחֲשָׁה לָהּ דֶּרֶךְ סוֹד: “כְּלוּם אֵין אַתְּ רוֹאָה, מַה-יֵשׁ לָהּ לָזוֹ בְתוֹךְ הַשְּׂעָרוֹת?” "מַה-יֵשׁ לָהּ לְזוֹ בְּתוֹךְ הַשְּׂעָרוֹת? הָא כֵיצַד?

“יֵשׁ לָהּ זָהָב שֶׁל מְכַשְּׁפוֹת!” לָחֲשָׁה הַזְּקֵנָה. “רוֹאָה אַתְּ, זָהָב מֵבִיא תָמִיד אָסוֹן, אֲנִי אִי אֶפְשִׁי בוֹ בְשׁוּם מָמוֹן שֶׁבָּעוֹלָם! אֲבָל אָסוֹן מְיֻחָד בְּמִינוֹ מֵבִיא זָהָב שֶׁל מְכַשְּׁפוֹת. שִׂימִי לִבֵּךְ לִדְבָרַי, עֲתִידָה הִיא לִלְכֹּד אֶת כֻּלְּכֶם בִּקְסָמֶיהָ! רוֹאָה אַתְּ, לְפָנִים הָיוּ נָשִׁים כָּאֵלָה נִדּוֹנוֹת בִּשְׁרֵפָה, עַל גַּבֵּי הַמְּדוּרָה! וְכָךְ נָאֶה לָהֶן!”

אֲמַלְיֶה צָחֲקָה מַעֲשֶׂה אֹנֶס וְאָמְרָה: “מַה-לָךְ שֶׁאַתְּ מַרְבָּה לְטַפֵּל בְּקוֹסְמוֹת וּבִמְכַשֵׁפוֹת? כַּמָּה הָיִית מַלְעִיזָה עַל בַּעֲלִי!”

“אַף בְּעִנְיָן זֶה אֵין אֲנִי חוֹזֶרֶת בָּהֶם בִּדְבָרָי! כְּלוּם לֹא לָכַד אוֹתָךְ בִּקְסָמָיו? וּפְרִיצֶה מֶנְדְּלֶר וְדוֹנַט מֵרַיְכֶנְבַּךְ! כְּלוּם אֵין הֲלָה כָרוּךְ אַחֲרָיו עַכְשָׁו וּמְבַקֵּשׁ אַף הוּא כָּל מִינֵי יֶרֶק, בִּמְקוֹם לַעֲסוֹק בְּבֵית הַמְּלָאכָה שֶׁלּוֹ לְמַעֲשֶׁה סְרִיגַת פֻּזְמְקָאוֹת! לֶהֱוֵי יָדוּעַ לָךְ, שֶׁהַכֹּל יָקוּם וְיִהְיֶה כְפִי שֶׁאֲנִי מִנַּבֵּאת לָךְ, אֲבָל כְּבָר נִכְרְתָה הָאֱמוּנָה מִקֶּרֶב לִבּוֹת בְּנֵי הַנְּעוּרִים. אָכֵן זֹאת אֲנִי מַגִּידָה לָךְ: הִזָּהֲרִי מִפְּנֵי הַשְּׂעָרוֹת, מְבִיאוֹת הֵן אָסוֹן בְּוַדָּאי. הֲרֵינִי אוֹמֶרֶת, שָׂרֹף תִּשָׂרַפְנָה בָּאֵשׁ!”

“אֵין רִיבָה נִתֶּנֶת לִשְׁרֵפָה בְדֶרֶךְ קַלָּה כָל-כָּךְ, כְּאוֹתוֹ סִינָר שֶׁל מֶנְדְּלֶר לְפָנִים; וְהָרָעָה הַכְּרוּכָה בַדָּבָר שֶׁהוֹעֵל לֹא הוֹעִיל כְּלוּם”. בִּדְבָרִים אֵלֶּה הָלְכָה אֲמַלְיֶה לְבֵיתָהּ שְׁקוּעָה בְּהִרְהוּרִים.

* * *

לְאַחֵר זְמַן מוּעָט שָׁמְעָה אֲמַלְיֶה בְּכִיָּה שֶׁל יְלָלָה יוֹצֵאת מִתּוֹךְ אַחַד הַחֲדָרִים שֶׁל מַעְלָה. מִיָּד נֶחְפְּזָה לַעֲלוֹת מִתּוֹךְ הִתְרַגְּזוּת, וּמָצְאָה אֶת הַתִּנֹקֶת סְמוּכָה אֶל תֵּבָה אַחַת וְדָמָהּ שׁוֹתֵת. פָּאוּלָה עָמְדָה אֶצְלָהּ בִּזְרוֹעוֹת מְשֻׁלְּבוֹת.

“מַה זֶה הָיָה לָהּ לַתִּינֹקֶת?” שָׁאֲלָה אֲמַלְיֶה נִרְגָּזֶת, “כְּלוּם הִלְקֵית אֶת הַתִּינֹקֶת?”

"דָּחֹף דְּחַפְתִּיהָ וְנָפְלָה עַל גַּבֵּי הַתֵּבָה.

אָכֵן עֲתִידָהּ הִיא לְקַבֵּל עוֹד בְּחַיֶּיהָ כַמָּה וְכַמָּה דְּחִיפוֹת וּנְגִיפוֹת".

“אֲבָל לֹא מִיָּדֵךְ! מְעִזָּה אַתְּ לְהַלְקוֹת אֶת בִּתִּי? – הַסְּאָה נִתְמַלָּאָה. אֵין אֲנִי רוֹצָה לִרְאוֹתֵךְ עוֹד לְפָנָי! חִבְשִׁי אֶת חֲפָצַיִךְ וָלְכִי”.

“מַר דִּיטְרִיךְ יְהֵא צָרִיךְ לִי לִמְלַאכְתּוֹ”. “אֲנִי אֲמַלֵּא אֵת מְקוֹמֵךְ”.

כַּעֲבוֹר שָׁעָה אַחַת הָיָה בֵית דִּיטְרִיךְ שׁוּב בְּלִי עוֹזָרֶת.

טו מוּתִי וִהְיִי    🔗

לֹא יְאֻמַּן כִּי יְסֻפַּר", אָמַר דִּיטְרִיךְ בְּאַחַד הַיָּמִים, “לֹא בְנֵי טֶצֶ’ן וְלֹא בְנֵי בֶּרְלִין שׁוֹלְחִים אֶת כֶּסֶף הַצְּמָחִים. מַה יְהֵא עָלֵינוּ? שְׂכָרָהּ שֶׁל הָעוֹזֶרֶת, שֶׁעַל פִּי דְּרִישָׁתֵךְ הָיִינוּ צְרִיכִים לְשַׁלֵּם מִיָּד, גָּרַר אַחֲרָיו אַף הוּא גֵּרָעוֹן גָּדוֹל בְּתוֹךְ הַקֻּפָּה, וְהֵן יְכֹלִים הָיִינוּ לְהַמְתִּין בְּתַשְׁלוּמִים אֵלֶּה!”

“לֹא, יָכֹל לֹא יָכֹלְנוּ לְהַמְתִּין בְתַשְׁלוּמִים אֵלֶּה!” אָמְרָה אֲמַלְיֶה בְּתֹקֶף.

“נִיחַ. – אֲבָל מַה יְהֵא לְהַבָּא. פַּעֲמַיִם כְּבָר כָּתַבְתִּי לְטֶצֶן, פַּעַם אַחַת לְבֶּרְלִין, וְאֵין אֶחָד מֵהֶם עוֹנֶה. – מַה-סְבוּרִים הֵם הֲלָלוּ מֵהֵיכָן נִתְפַּרְנֵס? – אֵין לְפָנַי בֶּאֱמֶת דֶּרֶךְ אַחֶרֶת אֶלָּא לִנְסֹעַ בְּעַצְמִי לְבֶּרְלִין כְּדֵי לִגְבּוֹת אֶת הַכֶּסֶף”.

אֲמַלְיֶה הִפְנְתָה עַצְמָהּ מִתּוֹךְ הַפְתָּעָה וְאָמְרָה בְלָשׁוֹן שֶׁל בַּקָּשָׁה: “הֲרֵי אֵין אַתָּה מְדַבֵּר בְּכֹבֶד רֹאשׁ? – הֵן לֹא תוּכַל לְשֵׁם זֶה לִנְסֹעַ לְבֶּרְלִין? הֲרֵי אִי אֶפְשָׁר לָנוּ לָלֶכֶת בְּכָל פַּעַם וְלִגְבּוֹת אֶת הַכֶּסֶף בְּעַצְמֵנוּ!”

דִּיטְרִיךְ מֵנִיד רֹאשׁוֹ מֵחֹסֶר סַבְלָנוּת וְאוֹמֵר מִתּוֹךְ גֵּרוּי: “אַל נָא תַרְשִׁי לְעַצְמֵךְ לָדוּן בִּדְבָרִים שֶׁאֵין אַתְּ מְבִינָה לָהֶם וְלֹא כְלוּם! אִם נוֹסֵעַ אֲנִי לְבֶּרְלִין, הֲרֵי אֵין אֲנִי גוֹבֶה אֶת הַכֶּסֶף בִּלְבַד, אֶלָּא אֲנִי מְקַבֵּל אַף הַזְמָנוֹת”.

“וְאוֹתִי רוֹצֶה אַתָּה לַעֲזוֹב כָּאן לְבַדִּי? הָהּ, וִילְהֶלְם, בְּבַקָּשָׁה מִמֶּךָ, אַל נָא תֵלֵךְ מִכָּאן! אֵין אֲנִי יוֹדַעַת לָמָּה, אֲבָל חָשָׁה אֲנִי מִתּוֹךְ פָּחַד, כְּאִלּוּ אָסוֹן מִתְרַגֵּשׁ לָבֹא עָלֵינוּ! – מַאֲמִין אַתָּה בְרֶגֶשׁ קָדוּם?”

“הֲבָלִים – עֲדַיִן תְּלוּיִים לָךְ מֵאַחֲרַיִךְ כָּל מִינֵי שִׁיּוּרִים שֶׁל הָעִיר הַתַּחְתּוֹנָה. דְּבָרִים כָּאֵלֶּה נָאִים הֵם לַקְּרֻמְבִּיגֶלְן. אֵין זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁאֲנִי נוֹסֵעַ מִכָּאן, וּמְקַוֶּה אֲנִי שֶׁגַּם לֹא הַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה. הֲרֵי יוֹדַעַת אַתְּ שֶׁהַנְּסִיעָה כְרוּכָה בְאֻמָּנוּתֵנוּ. הַרְגִּילִי עַצְמֵךְ בְּכָךְ”.

“אֵין אַתָּה מַעֲלֶה עַל לִבֶּךָ”, אָמְרָה אֲמַלְיֶה בִּילָלָה, "שֶׁמִּיָּמַי לֹא נִשְׁאַרְתִּי עֲדַיִן יְחִידָה לְגַמְרֵי, שֶׁכֵּן הָיוּ הוֹרַי כָּאן – ". וּמִתּוֹךְ יְבָבָה הוֹסִיפָה: “אַל נָא תַּעַזְבֵנִי לְבַדִּי! פָּחַד יִתְקְפֵנִי בַבַּיִת הַיָּשָׁן הַמְעוֹרֵר אֵימָה”.

“כָּךְ, מִפְּנֵי רוּחוֹת רָעוֹת! אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהַחֲזִיק בְּמַעֲשֵׂי יַלְדוּת וְלִהְיוֹת תָּלוּי בַּאֲחֵרִים! מֵחָזוּת פָּנַיִךְ נִכָּר שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא זָזָה יָדֵךְ מִסִּינָר אִמֵּךְ. הַרְחִיקִי מֵעָלַי רְגָשׁוֹת קְדוּמִים וְדִמְיוֹנוֹת שֶׁל פָּחַד. מוּטָב שֶׁנְּדַבֵּר אַךְ אֶל הָעִנְיַן וְנִמָּלֵךְ בַּדָּבָר, מַה יֵשׁ לַעֲשׂוֹת בְּשָׁעָה שֶׁלֹּא אֶהְיֶה כָאן. עַכְשָׁו הַרְאִי נָא מַה שֶׁלָּמַדְתְּ. יוֹדַעַת אַתְּ לְסַדֵּר אֹסֶף שֶׁל צְמָחִים אַרְסִיִּים? אֵין זֶה עִנְיָן פָּשׁוּט כָּל-כָּךְ, מִפְּנֵי שֶׁהַצְּמָחִים נִכְנָסִים בִּגְבוּל כָּל הַמַּחְלָקוֹת כִּמְעַט. בַּקְּשִׁי לָךְ אֶת כָּל אֵלֶּה יָחַד וְאַחַר כָּךְ תַּדְבִּיקִים עַל גַּבֵּי הַנְּיָר. מַעֲשֶׂה הַהַדְבָּקָה מַפְלִיאָה אַתְּ לַעֲשׂוֹת, וְהַדָּבָר הַזֶּה מְבִיאֵךְ לִידֵי שִׂמְחָה מְרֻבָּה. יֵשׁ לָךְ כָּאן מְנוּחָה וּמָקוֹם, כָּל הַשֻּׁלְחָנוֹת מוּכָנִים לְפָנַיִךְ. בַּקְשִׁי לָךְ אֶת הַפְּתָקִים הָעֲשׂוּיִים לְכָךְ, אֲבָל אַל תַּדְבִּיקִי אוֹתָם דֶּבֶק שֶׁל קָיְמָא, רוֹצֶה אֲנִי לִרְאוֹתָם תְּחִלָּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִפֹּל טָעוּת בִּקְבִיעַת הַשֵּׁמוֹת. וְעַכְשָׁו קוּמִי וַעֲשִׂי אֶת מְלַאכְתְּךָ מְתֻקֶּנֶת כְּכָל-הַאֶפְשָׁר!”

עֵינֶיהָ שֶׁל אֲמַלְיֶה הִזְהִירוּ מִתּוֹךְ שִׂמְחָה יְתֵרָה וְשָׁאֲלָה בְּחִבָּה: “הוֹ, כְּלוּם מֵאֲמִין אַתָּה בֶאֱמֶת, שֶׁאָבִיא אֶת מְלַאכְתִּי לִידֵי גְמַר בִּלְעָדֶיךָ?” “זֶהוּ הַדָּבָר שֶׁאֲנִי רוֹצָה לָדַעַת! הַדָּבָר יְבִיאֵךְ פְּסִיעָה גַּסָּה קָדִימָה, אִם תּוּכְלִי לַעֲבוֹד בִּלְעָדָי. כְּשֶׁאַתְחִיל לְהַרְבּוֹת בִּנְסִיעוֹת, הֲרֵי אֲנוּסָה תִהְיִי אַף בְּלֹא זֶה לַעֲשׂוֹת הַכֹּל לְבַדֵּךְ”.

דִּיטְרִיךְ גָּמַר אֶת הֲכָנוֹתָיו וְנָסַע לְדַרְכּוֹ.

אֲמַלְיֶה נִגְּשָׁה אֶל תַּפְקִידָהּ בְּהִתְלַהֲבוּת. עָמֹד עָמְדָּה לִפְנֵי הַמַּדָּפִים הַגְּבוֹהִים וּבָדְקָה אֶת הַפְּתָקִים, אַחַר כָּךְ הֵבִיאָה אֶת הַדַּרְגָּא וְהָיְתָה עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת. חֲבִילָה אַחַר חֲבִילָה הוֹרִידָה וְקִבְּצָה אֶת הַחֹמֶר שֶׁלַּה. וּבְכֵן, – הִרְהֲרָה בְלִבָּהּ, – בִּדְבַר “מַעֲשֶׂה הַהַדְבָּקָה” יֵשׁ לוֹ לְוִילְהֶלְם עַל-כָּל-פָּנִים שֶׁבַח בְּפִיו. אָכֵן בֶּאֱמֶת שְׁרוּיָה הָיְתָה בְּשִׂמְחָה לִטֹּל כָּל צֶמַח קֹדֶם שֶׁהוּא יוֹצֵא לְמֶרְחֲבֵי עוֹלָם וּלְהִלְבִּישׁוֹ צוּרָה שֶׁל חֲשִׁיבוּת יְתֵרָה כְּכָל-הַאֶפְשָׁר. מִתּוֹךְ הָעִטּוּפִים הָאֲפוּרִים שֶׁל הַנְּיָר הַסּוֹפֵג הוּבְאוּ עַל גַּבֵּי נְיַר הַכְּתִיבָה הַיָּפֶה וְהַלָּבָן. אֲמַלְיֶה טָרְחָה וּבִקְּשָׁה בִשְׁקִידָה יְתֵרָה בְּכָל הָאוֹצָר הַמּוּכָן בִּכְדֵי לִמְצֹא אֶת הָאֶכְּסֶמְפְּלָרִים הַנָּאִים וְהַשְּׁלֵמִים בְּיוֹתֵר. בִּזְּרִיזוּת וּבְטוּב טַעַם סִדְּרָה כָל צֶמַח וָצֶמַח. גִּבְעוֹל הַנִּצָּן הַגָּבוֹהַּ יָצָא שָׁלֵם וּמְשֻׁכְלָל עַל יְדֵי טַרְפֵּי הַשֹּׁרֶשׁ, וְכָל כַּמָּה שֶׁדָּרַשׁ טִבְעוֹ שֶׁל הַצֶּמַח, נִצְטָרְפוּ אֵלָיו גַּם פְּקָעִים וּזְרָעִים. כַּמָּה טָרְחָה אֲמַלְיֶה וְסִדְּרָה בְּשִׂים לֵב מְרֻבָּה, עַד שֶׁכָּל הָאֹסֶף כֻּלּוֹ נִצְטָרֵף לִתְמוּנָה נָאָה וּשְׁלֵמָה. לִפְרָקִים קְרוֹבִים עָמְדָה מִמְּקוֹמָהּ, פָּסְעָה כַמָּה פְּסִיעוֹת לַאֲחוֹרֶיהָ וְנִסְתַּכְּלָה בַתְּמוּנָה מֵרָחוֹק, וּבִשְׁעַת מַעֲשֶׂה רִפְרֵף לִרְגָעִים חִיּוּךְ עַל פָּנֶיהָ, בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה בְּזִכְרוֹנָהּ הֵיכָן וּמָתַי אָסְפָה אֶת הַצֶּמַח הַלָּזֶה. וְרַק לְאַחַר שֶׁמָּצְאָה סִפּוּק גָּמוּר הִדְבִּיקָה אֶת הַצֶּמַח בְּפַסִים מְצֻפֵּי גוּמִי. לֹא חָשָׁה כְלָל רֶגֶשׁ שֶׁל בְּדִידוּת, לְפִי שֶׁהִשְׁקִיעָה עָצְמָה כֻּלָּהּ בְּתוֹךְ עֲבוֹדָתָהּ בִּמְסִירוּת שְׁלֵמָה. אָכֵן הִנֵּה בָאָה כַּרִיטַס הַקְּטַנָּה וּמָשְׁכָה אוֹתָהּ בְּשַׁרְוָלָהּ מִתּוֹךְ מֹרֶךְ לֵב.

“הִנֵּה”, אָמְרָה אֲמַלְיֶה בִמְאוֹר פָּנִים, “מִמֵּךְ, שׁוֹבֵבָה קְטַנָּה וּמִסְכֵּנָה הַסַּחְתִּי דַעְתִּי לְגַמְרֵי! מָה אַתְּ רוֹצָה?”

הַתִּינֹקֶת הֶרְאֲתָה עַל הַדַּרְגָּא וְאָמְרָה בְלָשׁוֹן שֶׁל בַּקָּשָׁה: “מֻתָּר לִי לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בַּטַּפְּסָא?”

הָאֵם צָחֲקָה וְאָמָרָה: “אִם אַךְ לֹא יִקְרֶה אָסוֹן וְטָסְכֶן הַקְּטַנָּה תִפֹּל עִם הַכֶּבֶשׁ הַגָּדוֹל?”

הַתִּינֹקֶת נִעְנְעָה רֹאשָׁהּ מִתּוֹךְ כֹּבֶד רֹאשׁ, וְהִתְחִילָה דּוֹחֶפֶת בַּאֲנָחָה אֶת הַכֶּבֶשׁ כְּדֵי לְהִכְנִיסוֹ לְתוֹךְ הַחֶדֶר הַשֵּׁנִי, וּבִשְׁעַת מַעֲשֶׂה קָרְאָה בַאֲנָחָה: “הָהּ, כַּמָּה כְבֵדָה הִיא הַטַּפְּסָא! כַּמָּה צְרִיכָה אֲנִי לְהִתְעַנּוֹת!”

אֲמַלְיֶה קָרְאָה מִתּוֹךְ צְחוֹק: “אַתְּ בְּרִיָּה קְטַנָּה וּפְתַיָּה! מִי זֶה דוֹרֵשׁ מִמֵּךְ שֶׁתִּתְעַנִּי כָל כָּךְ? מוּטָב שֶׁתִּשְׁתַּעְשְׁעִי בִשְׁרַפְרָף, אֲזַי לֹא תִפְּלִי נְפִילָה עֲמֻקָּה כָל כָּךְ אִם יִפֹּל הַשְּׁרַפְרָף, לְהֵיכָן זֶה רוֹצָה אַתְּ לְהָבִיא אֶת הַכֶּבֶשׁ?”

“לַחֶדֶר הַשֵּׁנִי, לִרְאוֹת בַּעֲלֵי חַיִּים”.

“אֲבָל אַל תִּגְעִי בְּשׁוּם דָּבָר! זִכְרִי אֶת אָבִיךְ!” אֲמַלְיֶה הוֹסִיפָה לַעֲבוֹד; שָׁעָה קַלָּה לֹא הִשְׁמִיעָה הַתִּינֹקֶת קוֹלָהּ, וְאוּלָם פִתְאֹם בָּאָה בִמְרוּצָה מְלֵאָה שִׂמְחָה, וְעַל שִׂכְמָהּ תְּלוּיָה לָהּ קֻפְסַת פָּח; רְצוּעַת הָעוֹר הָיְתָה אֲרֻכָּה, עַד שֶׁהַקֻּפְסָה נָגְעָה כִמְעַט בַּקַּרְקַע.

“אִמָּא”, קָרְאָה בְהִתְעוֹרְרוּת, “אֵין אֲנִי טֶסְכֶן כְּלָל, הֲרֵינִי אַגְנֶסְכֶן שְׁנַיְדֶר, וְכָאן הִנֵּה הַיַּלְקוּט שֶׁלִּי, וַהֲרֵי בְתוֹכוֹ מִכְתָב, וְעַכְשָׁו אֶדְפֹּק עַל הַדָּלֶת, וְאַתְּ צְרִיכָה לְהַגִּיד ‘הִכָּנֵס’!”

“כָּךְ? קוּמִי וְדִפְקִי! הִכָּנֵס!” הַקְּטַנָּה פוֹתַחַת אֶת הַקֻּפְסָה בְמִין חֲשִׁיבוּת מְעוֹרֶרֶת גִּחוּךְ וְאוֹמֶרֶת: “בֹּקֶר טוֹב, מַר דִּיטְרִיךְ, כָּאן הִנֵּה יֵשׁ לִי מִכְתָּב בִּשְׁבִילֶךָ!”

"הֲרֵינִי מוֹדֶה לָךְ. כְּלוּם עָלַי לְשַׁלֵּם מָה?

לֹא, קָפְשִׁי⁴ הִנֵּהוּ! וְהַתִּינֹקֶת מוֹשִׁיטָה לָהּ לְאִמָּהּ מִתּוֹךְ צְחוֹק מִכְתָב אֶחָד.

"מִנַּיִן לָהּ מִכְתָּב זֶה? שָׁאֲלָה הַאֵם.

“הוֹ אִמָּא!” קָרְאָה הַקְּטַנָּה בְרֹגֶז, "אֵין אַתְּ

מְבַדַּחַת אוֹתִי כְלָל! הֲרֵי אֵינֶנִּי כְלָל בִּתֵּךְ! הֵן אַגְנֶסְכֶן

שְׁנַיְדֶר הִנְנִי!"

אֲמַלְיֶה רוֹצָה הָיְתָה לְהַנִּיחַ אֶת הַמִּכְתָּב כִלְאַחַר יָד, לְפִי שֶׁסְּבוּרָה הָיְתָה שֶׁאֵין הוּא אֶלָּא מִכְתָּב שֶׁל עַנְיְנֵי עֵסֶק. אֲבָל כְּשֶׁנָּח מַבָּטָהּ עַל צוּרַת הַכְּתָב עוֹרֵר הַדָּבָר אֶת לִבָּהּ וְשָׁאֲלָה שׁוּב, וְהַפַּעַם בְּקוֹל תַּקִּיף וְנִמְרָץ: “מִנַּיִן לָהּ מִכְתָּב זֶה?”

"הָיִיתִי בַחֲדַר הַמִּשְׁכָּב, וָשָׁם תָּלוּי הָיָה מְעִילוֹ שֶׁל אַבָּא. – רָצִיתִי לְהָבִיא לָהּ פְּרוּטָה, – וְלֹא הָיְתָה אַף אֶחָת. – אֲבָל הַמִּכְתָּב הָיָה שָׁם. אִמָּא, אַל תִּכְעָסִי! – לֹא אֶעֱשֶׂה שׁוּב! – "

הַקְּטַנָּה כָבְשָׁה מִתּוֹךְ בְּכִי אֶת פָּנֶיהָ בְּשִׂמְלָתָהּ שֶׁל אִמָּא; מִפְּנֵי שֶׁפָּנֶיהָ שֶׁל אִמָּא, הָהּ, נִשְׁתַּנּוּ מִכְּמוֹת שֶׁהָיוּ לִפְנֵי רְגָעִים אֲחָדִים. וּבְיִחוּד נִשְׁתַּנָּה קוֹלָהּ! קוֹל מוּזָר וְקַר כָּל כָּךְ! לִבְסוֹף אָמְרָה הַאֵם: “לְכִי אֶל הַדּוֹדָה קְלֶרְכֶן וְשַׁאֲלִי אִם הָרְשׁוּת בְּיָדֵךְ לָשֶׁבֶת שָׁם!”

“לֹא, לֹא, אִמָּא! חָשְׁקָה נַפְשִׁי כָּל כָּךְ לִהְיוֹת אֶצְלְךָ. לֹא אֶל הַדּוֹדָה קְלֶרְכֶן! אֶהְיֶה טוֹבָה וִישָׁרָה, בֶּאֱמֶת טוֹבָה וִישָׁרָה! לֹא אָבִיא עוֹד לְעוֹלָם מִכְתָּב מְגֻנֶּה!”

“לֵכִי!” אָמְרָה הָאֵם וְדָחֲפָה אוֹתָהּ מֵעַל פָּנֶיהָ. אֲמַלְיֶה הִנִּיחָה מִתּוֹךְ אֲנָחָה אֶת הַמִּכְתָּב הַצִּדָּה.

“וּבְכֵן לְשֵׁם כָּךְ בָּאָה הַנְּסִיעָה לְבֶּרְלִין!” אָמְרָה בְקוֹל עָמוּם וְעָמְדָה מִמְּקוֹמָהּ. הָהּ, זֶה הַשָּׁאוֹן הָאָיֹם הַמְּקַשְׁקֵשׁ בְּמוֹחָהּ! שְׁרוּיָה הָיְתָה בְמַצָּב נֶפֶשׁ מְשֻׁנֶּה, כְּאִלּוּ הֲמוֹן מַיִם סוֹאֲנִים מְזַנְּקִים לִקְרָאתָהּ.

הָהּ, אֵלִי! וּבְכֵן עַל שׁוּם כָּךְ!" כְּאֵב נוֹרָא זִעֲזַע אֶת גֵּוָהּ.

מֶבָּטָהּ נָח עַל מַעֲשֵׂי יָדֶיהָ. “צְמַחִים אַרְסִיִּים!” קָרְאָה בְּבוּז, “כֵּן הַצֶּדֶק אִתָּךְ, מְצוּיִים הֵם בְּכָל הַמַּחְלָקוֹת!”

עָמְדָה וְהֶעֱבִירָה יָדָהּ מִתּוֹךְ רַעַד עַל גַּבֵּי הַצְּמַחִים הַמְּסֻדְּרִים בְּסֵדֶר נָאֶה. הוֹי, הַכְּאֵב הַלָּזֶה! לֹא, אֵין בְּכֹחָהּ לָשֵׂאת אֶת הַדָּבָר! הִנֵּה הַתְּעָלָה שֶׁל הַטַּחֲנָה! – עָלֶיהָ לְמַהֵר אֶל הַתְּעָלָה שֶׁל הַטַּחֲנָה. אֲבָל חַיֶּבֶת הִיא לְהִפָּרֵד תְּחִלָּה, לְהִפָּרֵד מִן הַנֶּפֶשׁ הַיְּחִידָה שֶׁהֶעֱסִיקָה אוֹתָהּ זוּלַת בִּתָּהּ, מִיָּד עָמְדָה וּמִהֲרָה אֶל בֵּית הַקְּבָרוֹת. רוּחַ הַסְּתָו הָיָה מְרַדֵּף כָּאן אֶת הֶעָלִים הַכְּמוּשִׁים לְכָאן וּלְכָאן; פֹּה וָפֹה נִצְטַפְּפוּ כַמָּה מֵהֶם בְּיָחַד, שֶׁהָיוּ מְבַקְּשִׁים כְּאֶחָד מַחֲסֶה מִפְּנֵי הֲבֵל פִּיו הַקַּר וְנִדְחֲקוּ אֶל תִּלֵּי הַקְּבָרִים. הַאִם בִּקְּשׁוּ הַגֹּוְעִים מַחֲסֶה אֵצֶל הַמֵּתִים? –

מַרְעִידָה יָשְׁבָה לָהּ עַל הַתֵּל, שֶׁהָאֵם נָחָה תַּחְתָּיו. לִפְנֵי עֵינֵי רוּחָהּ צָפָה תְּמוּנָתָהּ שֶׁל הַנִפְטֶרֶת הַחֲבִיבָה, וְהוֹפִיעָה לְפָנֶיהָ בְּפָנִים מַזְהִירוֹת בָּאוֹר הַגָּנוּז, כְּשֶׁהִיא מְשֻׁחְרֶרֶת מִכָּל דָּבָר שֶׁמַּזְכִּיר אֶת חֻלְשׁוֹתָיו שֶׁל בָּשָׂר וָדָם, עַד שֶׁהִיא בְעַצְמָהּ נִרְאֲתָה לְעֻמָּתָהּ בְּצוּרָה עֲלוּבָה בְיוֹתֵר. תְּקוּפַת כְּאֵב וְרִגְשֵׁי נֹחַם לָחֲשָׁה מִתּוֹךְ הִתְרַגְּשׁוּת: “הוֹ אַתְּ הַטּוֹבָה וְהָעֲדִינָה! כַּמָּה סַרְבָנִית, מְחֻסֶּרֶת נִמּוּס וִיהִירָה הָיִיתִי כְנֶגְדֶּךָ לִפְרָקִים קְרוֹבִים מִתּוֹךְ הָרֶגֶשׁ הַגֵּא שֶׁל אָשְׁרִי! וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא קָצַפְתְּ עָלַי מֵעוֹלָם. כְּמַלְאַךְ סַבְלָן עָמַדְתְּ לִימִינִי וְעָזַרְתְּ לִי. רוֹצָה הָיִיתִי בְאִשָּׁה מְמַלֵּאת מְקוֹמְךָ? כֵּן, אִלּוּ יָדַעְתָּ כֵּיצַד מִלְּאָה מְקוֹמְךָ! – הוֹ, אִלּוּ זָכִיתִי לִרְאוֹתֵךְ שׁוּב אַךְ שָׁעָה אַחַת בִּלְבַד, כְּדֵי שֶׁתִּשְׁמְעִי מִפִּי דִבְרֵי תוֹדָה יוֹצְאִים מִן הַלֵּב עַל אַהֲבָתֵךְ הַנֶּאֱמָנָה! אָכֵן אִחַרְתִּי אֶת הַמּוֹעֵד! – רוֹצָה אֲנִי לִנְקוֹם נִקְמָתִי תְחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ אָבֹא אֶצְלְךָ. – יוֹדַעַת אֲנִי מַה שֶׁהָיִית אוֹמֶרֶת: ‘לִי נָקָם וְשִׁלֵּם, יֹאמַר אֲדֹנָי’. לֹא, אִמָּא, לֹא. לִי הַכְּאֵב וְלִי גַם הַנְּקָמָה. מְתוּקָה הִיא הַנְּקָמָה! אֵין אֲנִי יְכֹלָה לְהַעֲלוֹת עַל דַּעְתִּי דָבָר שֶׁיַּכְאִיב לָהּ בְּקֵרוּב, כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשְׂתָה לִי! אִמָּא, הַרְשִׁי לִי לִנְקֹם נְקָמָה זוֹ!” מֶבָּטָהּ הַתּוֹעֶה נָח עַל גַּבֵּי מַצֶּבֶת הָאָבֶן.

קָרֹא קָרְאָה: “מִי שֶׁכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ, נָתֹן אֶתֵּן לוֹ אֶת נֵזֶר הַחַיִּים”. לִכְבֹּשׁ אֶת הַיֵּצֶר? כְּלוּם עָלֶיהָ לִכְבֹּשׁ אֶת יֵצֶר הַנְּקָמָה? – לֹא! מִי זֶה מְדַבֵּר אֵלֶיהָ כָאן עַל דְּבַר כְּבִישַׁת הַיֵּצֶר? אֵין הִיא יְכֹלָה לִכְבֹּשׁ אֶת עַצְמָהּ. אֵין לִדְרֹשׁ מִמֶּנָּה אֶת הַדָּבָר. נֵזֶר יַעֲלֶה בְחֶלְקָהּ אִלּוּ יָכְלָה לִכְבֹּשׁ אֶת יִצְרָהּ? אֵין הִיא רוֹצָה בְנֵזֶר! אֶת אָשְׁרָהּ הִיא מְבַקָּשֶׁת! הֲרֵי הוּא מַגִּיעַ לָהּ! גָּנֹב גְנָבוּהוּ מִמֶּנָּה בְעַזּוּת מֵצַח. – אִמָּא, אִם אַתְּ עוֹדָךְ חַיָּה, כְּפִי שֶׁאָמַר הַכֹּהֵן, לָמָּה אֵין אַתְּ אוֹמֶרֶת כְּלוּם? תְּנִי נָא לִי אַךְ אוֹת אֶחָד! עָלֵינוּ לָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר, הֲרֵיהוּ אֶחָד מֵאִמְרֵי פִיךְ הָאַחֲרוֹנִים. הַאִם הַתְּעָלָה שֶׁל הַטַּחֲנָה הִיא דֶּרֶךְ הַיָּשָׁר? שׁוֹמַעַת אֲנִי אֶת קוֹלֵךְ הָרַךְ מְבַקֵּשׁ: כִּי אֶכְבֹּשׁ אֶת עַצְמִי. רוֹצָה אַתְּ שֶׁאֶנְחַל אֶת נֵזֶר הַחַיִּים. – אִמָּא! – אִמָּא! – כְּלוּם מְהַרְהֶרֶת אֲנִי הַרְהוֹרִים רָעִים? הַאִם עָלַי לִבְרֹחַ? – אָנָה אֶבְרַח? ‘חַי אָנִי, נְאֻם אֲדֹנָי יֱהֹוָה, אִם אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע, – לֹא מוֹתָהּ – וְלֹא מוֹתִי – כִּי אִם – בְּשׁוּב רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ וְחַיָה’!"

כַּאֲחוּזַת קַדַּחַת מִהֲרָה אֲמַלְיֶה אֶל קְלֶרְכֶן, כְּדֵי לִטּוֹל אֶת הַתִּינֹקֶת מִיָּדָהּ. קְלֶרְכֶן יָצְאָה לִקְרָאתָהּ וְקָרָאָה: "סוֹף סוֹף הֲרֵי אַתְּ כָּאן! אָכֵן מַה נוֹרָא מַרְאֵה פָנַיִךְ? – כְּלוּם נִזְדַּמְּנָה לִקְרָאתֵךְ אַגְנֶסְכֶן שְׁנַיְדֶר?

לֹא? – לִפְנֵי שָׁעָה קַלָּה הָיְתָה כָאן וּבִקְּשָׁה אוֹתָךְ. יֵשׁ בְּיָדָהּ מִכְתָב מִמֶּרְחַקִּים, חֲמִשָּׁה חוֹתָמוֹת נְתוּנִים עָלָיו, מִכְתָּב שֶׁל מָמוֹן. לֹא רָצְתָה לְהַנִּיחוֹ כָאן, אוֹמֶרֶת הִיא, שֶׁאֵין אָחִיהָ סוֹבֵל דָּבָר זֶה, וּמַה גַּם מִכְתָּב שֶׁל מָמוֹן. רְצוֹנֵךְ לָלֶכֶת אֵלֶיהָ מִיָּד? אִם כֵּן הָנִיחִי כָאן אֶת הַתִּינֹקֶת עַד שׁוּבֵךְ".

בְּתוֹךְ הַמִּכְתָּב הָיָה הַכֶּסֶף הַצָּפוּי מִטֶּצֶ’ן. מְצוּיִים הָיוּ בוֹ חֲמִשִּׁים וּשְׁלֹשָׁה טָלֶר.

“אִמָּא!” לָחֲשָׁה נִרְגֶּשֶׁת, “כְּלוּם מִיָּדֵךְ בָּא הַדָּבָר? כֵּן, מֵתָה אַתְּ וְעוֹדָךְ חַיָּה!”

סְחוֹר סְחוֹר מִסָּבִיב לָעֲיָרָה הָלְכָה לָהּ לְאִטָּהּ לָעִיר הַתַּחְתּוֹנָה אֶל אָבִיהָ.

“יֵשׁ בְּיָדְךָ לָתֵת לִי אֶת כְתָבְתּוֹ שֶׁל קַרְל” אָמְרָה בְקוֹל שֶׁל עֲיֵפוּת.

אָבִיהָ הִגִּישׁ לָהּ כִּסֵּא, וְעָמַד וּבִקֵּשׁ בְּתוֹךְ הַתֵּבָה וְהוֹשִׁיט לָהּ אֶת הַפְּתָק.

“הַעְתִּיקִי לָךְ אֶת הַכְּתֹבֶת”, אָמָר, “וְהָנִיחִי לִי אֶת הַפְּתָק כָּאן”.

עָמַד וְנָתַן לָהּ עֵט וּדְיוֹ. בַּעֲמִידָה כָתְבָה אֶת הַכְּתֹבֶת וְשָׁאָלָה: “הַאִם יֵשׁ לְךָ מָה לִמְסֹר לְקַרְל?”

אֵין לִי דָבָר מְיֻחָד. – מִסְרִי לוֹ בִרְכַּת שָׁלוֹם. רְצוֹנֵךְ לִכְתֹּב לוֹ?

“לֹא, הֲרֵינִי נוֹסַעַת אֵלָיו”.

“אַתְּ”, אָמַר הָאָב, "אַתְּ נוֹסַעַת אֶל קַרְל: עָשֹׂה לֹא תַעֲשִׂי אֶת הַדָּבָר! אַתְּ תַּפְלִיגִי לְשָׁם? אֵין אֲנִי חוֹשֵׁשׁ וְלֹא כְלוּם, לֹא תַרְחִיקִי לָלָכֶת. – שְׁבִי נָא לְפָחוֹת. – כְּלוּם חוֹלָה אַתְּ? אֵין רְצוֹנֵךָ לְהַגִּיד לִי מַה לָךְ; אָכֵן הַנִיחִי, הֲרֵינִי יוֹדֵעַ כְּבָר. – אֵין אַתְּ הָרִאשׁוֹנָה וְלֹא תִּהְיִי הָאַחֲרוֹנָה, שֶּׁיֶאֱרַע לָהּ כָּךְ. דָּבָר כָּזֶה אֵין לוֹ תַּקָּנָה אֶלָּא מִלְחֶמֶת הַנֶּפֶשׁ וְהִתְאַבְּקוּת פְּנִימִית! לְכִי לָךְ לְבֵיתֵךְ וַעֲשִׂי מַעֲשָׂיךְ. כִּסְבוּרָה אַתְּ שֶׁהָעוֹלָם חוֹזֵר לַתֹּהוּ וָבֹהוּ; אָכֵן עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג. אַתְּ בְּעַצְמֵךְ חַיֶּבֶת בְּכַמָּה דְבָרִים. אָנֹכִי הִתְנַגַּדְתִּי תַּכְלִית נִגּוּד לַנִּשּׂוּאִים, אֲבָל כָּאן הָיָה אֹשֶׁר, שֶׁלֹּא הָיָה עוֹד כְּמוֹּתוֹ עֲלֵי אֲדָמוֹת. וְהִנֵּה אוֹתוֹ הָאִישׁ – שֶׁאֵין הוּא טוֹב מִשְּׁאָר הַבְּרִיּוֹת – הֲרֵי נַעֲשָׂה כָאן לֵאלֹהִים! שְׁטוּפָה הָיִית בַּעֲבוֹדַת אֱלִילִים, וְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה. אֵיךְ יְכֹלָה אַתְּ לִהְיוֹת פְּתַיָּה כָּל כָּךְ לָקוּם וּלְהוֹשִׁיב בִּמְחִצָּתוֹ רִיבָה נָאָה כָזוֹ? הַגַּאֲוָה הִיא אֵם כָּל חַטָּאת. אֻמַּן יָד, – חַס וְחָלִילָה.

צָרִיךְ הָיָה לִהְיוֹת דַּוְקָא אָדָם שֶׁלָּמַד שְׁנֵי מִקְצוֹעוֹת שֶׁל חָכְמָה. תָּמִיד הָיִית מִתְגָּאָה עַל הַבְּרִיּוֹת, וּמָה אַתְּ סְבוּרָה, מָה אוֹמְרִים עַכְשָׁו הַבְּרִיּוֹת? אָכֵן הִתְכַּנְּסִי בְתוֹךְ נַפְשֵׁךְ וְקַבְּלִי עָלַיִךְ אֶת הַיִּסּוּרִים מֵאַהֲבָה; וְסוֹפָם שֶׁיֵּקַּלּוּ מֵעָלַיִךְ. כָּךְ, כָּךְ, הֲיִי נְבוֹנָה וְאַל תִּרְצִי תָמִיד לְהַבְקִיעַ אֶת הַחוֹמָה בְמוֹ רֹאשֵׁךָ". “הֱיֵה שָׁלוֹם, אַבָּא”.

“שָׁלוֹם, שָׁלוֹם! כִּתְבִי אֶל קַרְל, שִׁפְכִי לְפָנָיו אֶת לִבֵּךָ, אֵין לִי כְנֶגֶד זֶה כְּלוּם. אֲבָל הָנִיחִי אֶת כָּל הַהִרְהוּרִים הַמַּהְבִּילִים, שׁוֹמַעַת אַתְּ?”

* * *

עַכְשָׁו לֹא יָכְלָה אֲמַלְיֶה לְהִמָּנֵעַ מִלַּעֲבֹר דֶּרֶךְ הָעֲיָרָה. רוֹצָה הָיְתָה לָלֶכֶת אֶל בֵּית הַמּוֹעֵצָה. כָּאן לֹא הוֹעִילָה כָל הִתְנַגְּדוּת, אֲנוּסָה הָיְתָה לַעֲבֹר דֶרֶךְ כָּל הָעִיר הַתַּחְתּוֹנָה, דֶּרֶךְ רְחוֹבוֹת וְעַל פְּנֵי כָל כִּכַּר הַשּׁוּק. וְכָל הַבְּרִיּוֹת, סְבוּרָה הָיְתָה, יוֹדְעִים אֶת צַעֲרָהּ וְהֵם שְׂמֵחִים לְאֵידָהּ. כְּלוּם יֵשׁ לָהּ לְהִתְרַעֵם עֲלֵיהֶם עַל כָּךְ? כַּמָּה פְעָמִים הָיְתָה פּוֹסַעַת עַל רָאשֵׁי הַבְּרִיּוֹת בְּסָרְבָנוּתָהּ. כְּלוּם כָּל הַנָּשִׁים הָעוֹמְדוֹת כָּאן עַל יַד הַבְּאֵר מְמַלְּאוֹת פִּיהֶן צְחוֹק עָלֶיהָ דַוְקָא? לֹא, אִי אֶפְשָׁר הָיָה לָשֵׂאת אֶת הַדָּבָר. אֲנוּסָה הָיְתָה לַעֲבֹר לִפְנֵי כָל הַחַלּוֹנוֹת. הַכֹּל יָדְעוּ אוֹתָהּ, וְהִנֵּה עוֹמְדִים הֵם מֵאֲחוֹרֵי עֲצִיצֵי הַפְּרָחִים וּמַבִּיטִים אַחֲרֶיהָ. הִנֵּה עָלֶיהָ לְקַיֵּם כָּל הַמִּנְהָגִים הַחִיצוֹנִים הֲלָלוּ! מִפְּנֵי מָה אֵין הִיא יְכֹלָה לָקַחַת אֶת הַתִּינֹקֶת בְּיָדָהּ וְלִנְדֹּד לְקַצְוֵי תֵבֵל? אֲבָל מֻכְרָחָה הִיא, מֻכְרָחָה הִיא לָלֶכֶת עַכְשָׁו אֶל שׁוֹפֵט הָעִיר.

כְּלוּם יִתֵּן לָהּ רְשׁוּת לִנְסֹעַ? הָהּ, כַּמָּה רָעֲדוּ בִּרְכֶּיהָ!

לְאַחַר שֶׁדָּפְקָה עַל הַדֶּלֶת מִתּוֹךְ מֹרֶךְ לֵב נִשְׁמַע קוֹל תַּקִּיף: “הִכָּנֵס!”

שׁוֹפֵט הָעִיר הָיָה אָדָם בַּעַל קוֹמָה נְמוּכָה וְתַקִּיף הַדַּעַת, שִׂרְטוּטֵי פָנָיו חַדִּים וְעֵינַיִם פִּקְּחוֹת לוֹ וַאֲפוּרוֹת. עִם כְּנִיסָתָהּ שֶׁל אֲמַלְיֶה עָמַד מֵאֵצֶל שֻׁלְחָנוֹ, בֵּרַךְ אוֹתָהּ בְּשָׁלוֹם וּשְׁאָלָהּ לְחֶפְצָהּ.

“רְצוֹנִי לְבִקֵּשׁ מִמְּךָ לָתֵת לִי תְּעוּדַת מַסָּע בִּשְׁבִילִי וּבַשְּׁבִיל בִּתִּי”.

“לְהֵיכָן מַתְכַּוֶּנֶת אַתְּ לִנְסֹעַ?” “לְבוּקָרֶשְׂט”.

שׁוֹפֵט הָעִיר חָזַר מִתּוֹךְ הַפְתָּעָה פְסִיעָה אַחַת לְאָחוֹר וְאָמָר: “לְבוֹ-קָ-רֶשְׂט? כְּלוּם חָזַר כְּבָר מַר דִּיטְרִיךְ שׁוּב מִבֶּרְלִין? הֵן אַךְ בְּאֵלֶּה הַיָּמִים קִבֵּל תְּעוּדַת מַסָּע”.

“לֹא”, אָמְרָה אֲמַלְיֶה.

שׁוֹפֵט הָעִיר הֶעֱבִיר בְּיָדוֹ עַל גַּבֵּי סַנְטֵרוֹ, בְשָׁעָה שֶׁעֵינָיו נָחוּ עַל פְּנֵי אֲמַלְיֶה דֶּרֶךְ בְּחִינָה.

“כְּלוּם נָסַעְתְּ כְּבָר לְבַדֵּךְ?” שָׁאָל. “לֹא”.

“יוֹדֵעַ אָנִי”, אָמַר לְאַחַר שֶׁחָשַׁב קִמְעָא, “שֶׁשְּׁרוּיָה אַתְּ בְּצָעַר, וְאוּלַי טוֹב וְנָכוֹן הוּא הַדָּבָר לִנְסֹעַ מִכָּאן לְשֵׁם הַרְגָּעַת רוּחֵךְ לִזְמַן קָצָר, עַד שֶׁיָּשׁוּב הַכֹּל לְמַסְלוּלוֹ הַנָּכוֹן. אֲבָל מַה זֶה עוֹלֶה עַל דַּעְתֵּךְ לְהַפְלִיג בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה כָל כָּךְ, בִּתְקוּפַת הַשָּׁנָה הַלֵּזוּ – וּבְיַחַד עִם הַתִּינֹקֶת! וְכִי חָשַׁבְתְּ מִתְּחִלָּה בַדָּבָר? – וּכְלוּם יֵשׁ לָךְ מָמוֹן דֵּי צָרְכֵּךְ?”

מִיָּד הִנִּיחָה אֶת הַמִּכְתָּב עַל הַשֻּׁלְחָן וְאָמָרָה: “הֲרֵי כָאן חֲמִשִּׁים וּשְׁלֹשָׁה טָלֶר, סָבוּר אַתָּה שֶׁיַּסְפִּיק לִי סְכוּם זֶה לְהוֹצָאוֹת הַדֶּרֶךְ?”

“לֹא, אֵינִי יוֹדֵעַ בְּדָבָר זֶה כְלוּם. סָבוּר אֲנִי, כְּשֶׁבָּאִים לְאוֹתָם הַמְּקוֹמוֹת, פּוֹסֵק כָּל חֶשְׁבּוֹן, מְאֹרָעוֹת יְכֹלִים לְהִתְרַחֵשׁ בֵּינָתַיִם שֶׁאֵין אִישׁ מַעֲלֶה כָּאן עַל לִבּוֹ. הַלָּשׁוֹן הָאַשְׁכְּנַזִּית אֵינָהּ מַסְפִּיקָה לָךְ שָׁם. – רְצוֹנֵךְ לָבֹא אֵצֶל אָחִיךְ?”

אֲמַלְיֶה מְנַעְנַעַת רֹאשָׁהּ.

“יוֹדֵעַ הוּא שֶׁאַתְּ בָּאָה?”

“לֹא”.

“כְּלוּם יוֹדַעַת אַתְּ קְצָת עַל דְּבַר מַצָּבוֹ?” “נָשׂוּי הוּא, וּסְבוּרָה אָנִי, שֶׁמַּצָּבוֹ אֵינוֹ גָּרוּעַ”. שׁוֹפֵט הָעִיר הֵבִיא מַפַּת הָאָרֶץ, פְּתָחָהּ לִפְנֵי אֲמַלְיֶה וְאָמַר: רוֹאָה אַתְּ, כָּאן בְּקֵרוּב מְצוּיִים אָנוּ, וְהִנֵּה עָלַיִךְ לַעֲבֹר אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ הָרְחוֹקָה. יוֹדַעַת אַתְּ אֵיךְ נוֹסְעִים לִדְרֶזְדֶּן?"

“הִרְהַרְתִּי בַדָּבָר. הֲרֵינִי נוֹתֶנֶת אֶת חֲבִילוֹתַי לְבַעַל הָעֲגָלָה מֶרְקֶר שֶׁיּוֹבִילֵם עַד דְּרֶזְדֶּן. אֲנִי עַצְמִי אֵלֵךְ עִם הַתִּינֹקֶת עַד נוֹסֶן; מִשָּׁם אֶסַּע בְּעֶגְלָתוֹ שֶׁל שְׁטֶבֶּר עַד דְּרֶזְדֶּן”.

“כָּךְ, כָּךְ, עַד כָּאן הוֹלֵךְ הַכֹּל לְמֵישָׁרִים, אֲבָל אַחַר כָּךְ! – רוֹאָה אַתְּ, מִדְּרֶזְדֶּן נוֹסַעַת אַתְּ בִּמְסִלַּת הַבַּרְזֶל עַד פְּרַג. כָּאן, נְקֻדָּה זְעִירָה זוֹ פְּרַג הִנֵּהּ. – מִפְּרָג נוֹסַעַת אַתְּ לְוִינָא. כָּאן הִיא וִינָא”. אֲמַלְיֶה הֵצִיצָה עַל הַנְּקֻדּוֹת הַשְּׁחוֹרוֹת וְהֵנִיעָה רֹאשָׁהּ. בְּוִינָא, – עַכְשָׁו, שִׂימִי נָא לִבֵּךְ, מָרַת דִּיטְרִיךְ, – בְּוִינָא עָלַיִךְ לָלֶכֶת אֶל בֵּית הַמְּלָאכוֹת הַטּוּרְקִית לְאַשֵּׁר אֶת תְּעוּדַת הַמַּסָּע שֶׁלָּךְ. אַל תַּסִּיחִי לִבֵּךְ מִן הַדָּבָר הַזֶּה!"

“לֹא”, אָמְרָה אֲמַלְיֶה וְהֵצִיצָה עַל הַנְּקֻדּוֹת הַזְּעִירוֹת, הַקַּוִּים וְהַשֵּׁמוֹת הַמְרֻבִּים בַּעֲלֵי צְבָעִים שׁוֹנִים הַמֻּנָּחִים כָּאן לְפָנֶיהָ.

“מִוִּינָא לְפֶּשְׂט. כָּאן עָלַיִךְ לַחֲקוֹר וְלִדְרֹשׁ עַל דְּבַר הַסְּפִינוֹת הַמַּפְלִיגוֹת בְּמוֹרָד הַדּוֹנַי. אִם מְצוּיוֹת תָּמִיד סְפִינוֹת מַפְלִיגוֹת אֵינִי יוֹדֵעַ. בְּפֶּשְׂט עָלַיִךְ עַל כָּל פָּנִים לִשְׁאוֹל אֵיךְ יֵשׁ לִנְסֹעַ מִשָּׁם וָהָלְאָה. – מִשְׁתּוֹמֵם אָנִי לְעֹז רוּחֵךְ!”

"הָהּ, אֲדוֹנִי שׁוֹפֵט הָעִיר, עֹז רוּחַ? – אֵין לִי עֹז רוּחַ כְּלָל, אֲבָל מֻכְרַחַת אֲנִי לָלֶכֶת הַרְחֵק, הַרְחֵק מִכָּאן, וְאִם לֹא – "

“הִנֵּה, אַל נָא תָבֹאִי לִידֵי יֵאוּשׁ! יַד אֱלֹהִים מַגִּיעָה גַם עַד וָלָכִיָּא. כְּלוּם לֹא לָמַדְנוּ: אֶשָּׂא כַנְפֵי שָׁחַר, אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם, גַּם שָׁם יָדְךָ תַּנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינְךָ”.

עָמַד וְנָתַן לָהּ אֶת תְּעוּדַת הַמַּסָּע,

וּכְשֶׁהֶחֱזִירָה לוֹ אֲמַלְיֶה תוֹדָתָהּ אָמָר: “לְהִתְרָאוֹת – לֹא? – הָהּ, מָרַת דִּיטְרִיךְ, רָבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֵב אִישׁ. מַאֲמִין אֲנִי שֶׁנָּשׁוּב וְנִתְרָאֶה, וְלֹא רַק בָּעוֹלָם הַבָּא!”

טז בַּדֶּרֶךְ לְבוּקָרֶשְׂט    🔗

קְלֶרְכֶן הָיְתָה מְסַיַּעַת בַּכָּל עַד הַשָּׁעָה הָאַחֲרוֹנָה. שְׁלֹשֶׁת סַלֵּי הָעֹמֶס הַמְּלֵאִים וְהַגְּדוּשִׁים הוּבְאוּ בַיּוֹם הַקּוֹדֶם אֶל מֶרְקֶר, וּבַלַּיְלָה שֶׁלִּפְנֵי הַנְּסִיעָה שָׁהֲתָה קְלֶרְכֶן בְּבֵית הַחֹרֶשׁ, כְּדֵי לְסַיֵּעַ עַד הָרֶגַע הָאַחֲרוֹן. וְעוֹד קֹדֶם שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר הַוּצְאָה הַתִּינֹקֶת מִמִּטָּתָהּ. לְאַחַר שֶׁסָּעֲדוּ לִבָּן בְּתַבְשִׁיל שֶׁל קֶמַח, עָמְדוּ וְכִבּוּ אֶת מְנוֹרַת הַשֶּׁמֶן הַקְּטַנָּה וְנָעֲלוּ אֶת הַדִּירָה וּמָסְרוּ אֶת הַמַּפְתֵּחַ בִּידֵי בַעַל הַבַּיִת; אַחַר כָּךְ יָצְאוּ שְׁלָשְׁתָּן לַדֶּרֶךְ וְהוֹלִיכוּ אֶת הַתִּינֹקֶת בָּאֶמְצַע.

הַדֶּרֶךְ הַכְּבוּשָׁה הַמּוֹלִיכָה מִזִּבֶּנְלֵהְן לְנוֹסֶן נְטוּעָה הָיְתָה אָזמִשְׁנֵי עֲבָרֶיהָ צַפְצָפוֹת גְּבוֹהוֹת, שֶׁשָּׁלְחוּ בְאוֹתוֹ בֹקֶר אֶת צַמַּרְתָּן אֶל תּוֹךְ הָעֲרָפֶל כְּעֵין עִנְקֵי בַלָּהוֹת. טִפּוֹת גְּדוֹלוֹת, כְּבֵדוֹת וּמְחֻסְּרוֹת צֶבַע תְּלוּיוֹת הָיוּ עַל הָעֲנָפִים וְהַדְּשָׁאִים כְּאַגְלֵי דִמְעָה, וּבְשָׁעָה שֶׁעָבְרוּ לִפְנֵי בֵיתוֹ שֶׁל הֻמְבּוֹלְד לֶבֶּרֶכְט, עָמְדָה אֲמַלְיֶה מִלֶּכֶת וְנִתְעַכְּבָה כְדֵי הֶרֶף עַיִן עַל יַד הַגִּנָּה וְהֶרְאֲתָה בָאֶצְבַּע עַל שָׁלֹשׁ זְהָרוֹת יְבֵשׁוֹת וְחוּמוֹת שֵׁהוֹרִידוּ רָאשֵׁיהֶן שֶׁנִּזְדַּקְּנוּ עָמֹק עָמֹק. הֶעָלִים הַכְּמוּשִׁים הַמְּעַטִּים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ לָהֶן הִתְנוֹעֲעוּ בְעַגְמִימוּת עַל גַּבֵּי הַגִּבְעוֹלִים הַיְבֵשִׁים כְּעֵין סְחָבוֹת עֲלוּבוֹת עַל גַּבֵּי אֲנָשִׁים מְעֻנֵּי רָעָב.

“רָאֹה רְאִיתִין בְּשָׁעָה שֶׁנָּשְׂאוּ רָאשֵׁיהֶן הַמַּזְהִירִים כְּלַפֵּי מַעְלָה”, אָמְרָה אֲמַלְיֶה וְהָלְכָה לָהּ קָדִימָה. כְּשֶׁהִגִּיעוּ עַד לְמַחֲצִית הַדֶּרֶךְ, בִּמְקוֹם שֶׁעוֹמֶדֶת סֻכַּת הַדֻּבְדְּבָנִים לִפְנֵי אוֹגוּסְטְסְבּוּרְג הִתְאוֹנְנָה כַּרִיטַס שֶׁעֲיֵפָה הִיא; וּבְשָׁעָה שֶׁגָּחֲנוּ שְׁתֵּי הַנָּשִׁים כְּדֵי לַהֲרִימָהּ, אָמְרָה קְלֶרְכֶן: “הַנִּיחִי לִי לָשֵׂאת אוֹתָהּ! מִי יוֹדֵעַ כַּמָּה פְעָמִים תִּצְטָרְכִי לְהַעֲמִיסָהּ עָלַיִךְ”, וּמִיָּד נָטְלָה מִתּוֹךְ דְּאָגָה יְתֵרָה שֶׁל אֵם וְהִנִּיחָה אֶת גּוּפָה הַקָּטָן שֶׁל כַּרִיטַס עַל כְּתֵפָה וְאָמְרָה: “וַדַּאי שֶׁלֹּא יָשַׁנְתְּ כָּל צָרְכֵּךְ, יַלְדָּתִי! כָּךְ, כָּךְ! – אַתְּ יְכֹלָה עוֹד לָנוּחַ חֲצִי שָׁעָה”.

הַתִּינֹקֶת שָׁמְעָה כְּשֶׁהִיא עֵרָה לַמֶחֱצָה, שֶׁשְּׁתֵּיהֶן מְדַבְּרוֹת מִתּוֹךְ כֹּבֶד רֹאשׁ עַל דְּבַר נְסִיעָה גְּדוֹלָה, – עַל דְּבַר מֵי נָהָר, – עַל דְּרֶזְדֶּן, עַל קַרְל, וְנִדְמֶה הָיָה לַתִּינֹקֶת שֶׁשְּׁלָשְׁתָּן תִּהְיֶינָה מְהַלְּכוֹת כָּךְ תָּמִיד לְנֵצַח נְצָחִים. אָכֵן לֹא נִתְעוֹרְרָה כֻלָּהּ אֶלָּא כְּשֶׁשָּׁמְעָה אֶת קוֹלָהּ שֶׁל קְלֶרְכֶן: “כָּךְ, שְׁבִי לָךְ עַכְשָׁו שָׁם בַּפִּנָּה, יְכֹלָה אַתְּ לָשֶׁבֶת כָּאן עַד שֶׁתָּבֹאִי לִדְּרֶזְדֶּן. הִשְׁתַּקִּעִי בְשֵׁנָה וְלֹא תָחוּשִׁי בְטִלְטוּל הַדֶּרֶךְ!”

הַפְּעוֹטָה חָשְׁקָה מְאֹד לָדַעַת, מַה טִיבָהּ שֶׁל .דְּרֶזְדֶּן' זוֹ. אַחַר כָּךְ הִרְהֲרָה זְמַן רַב בַּדָּבָר, כָּל אוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁאִמָּהּ וּקְלֶרְכֶן עֲסוּקוֹת הָיוּ בְשִׂיחָתָן; וְשׁוּב חִבְּקוּהָ וּנְשָׁקוּהָ, וּמִיָּד זָז קְרוֹן הָאָמְנִבּוּס הַכָּבֵד מִמְּקוֹמוֹ. וְאוּלָם קְלֶרְכֶן מְהַלֶּכֶת הָיְתָה עַל יַד הַקָּרוֹן לְאֹרֶךְ הָרְחוֹב הֶחָדָשׁ עַד רָמַת הַטִּירָה, אַחַר כָּךְ נֶעֶלְמָה בְתוֹךְ הָעֲרָפֶל.

* * *

“כָּךְ”, אָמְרָה אֲמַלְיֶה לְאַחַר נְסִיעָה שֶׁל כַּמָּה שָׁעוֹת בְּצִנַּת דְּרָכִים, “עַכְשָׁו נֵרֵד מִן הַקָּרוֹן, הֲרֵי אָנוּ בִדְרֶזְדֶּן”. בִּשְׁעַת דִּבּוּרָהּ הֵרִימָה אֶת כַּרִיטַס מִתּוֹךְ הַקָּרוֹן וְהֶעֱמִידַתָּה עַל גַּבֵּי מִרְצֶפֶת הָאֲבָנִים הַלֶּחָה שֶׁל חָצֵר אַחַת אֲפֵלָה וּסְגוּרָה, בִּמְקוֹם שֶׁהָיוּ מֻנָּחִים שָׁם כָּל מִינֵי דְּבָרִים, וּבְנֵי אָדָם חֲסֻנִּים שֶׁשַּׁרְוְלֵיהֶם מֻפְשָׁלִים לָהֶם עַל זְרוֹעוֹתֵיהֶם עָמְדוּ וְהִצִּיגוּ לִפְנֵי הַסּוּסִים דְּלָיִים כְּבֵדִים מְלֵאִים מַיִם, וְרֵיחַ רַע הָיָה נוֹדֵף בַּחֲלָלוֹ שֶׁל הֶחָצֵר.

כַּרִיטַס נִסְתַּכְּלָה סְבִיבָה מִתּוֹךְ מַפַּח נֶפֶשׁ בְּזוֹ הֶחָצֵר הַמֻּקֶּפֶת בִּנְיָנִים גְּבוֹהִים שֶׁהִשְׁחִירוּ

וְתָמְהָה בְלִבָּהּ, שֶׁדְּרֶזְדֶּן' אֵינָהּ אֶלָּא מָקוֹם קָטָן כָּל כָּךְ וּמְכֹעָר בְּיוֹתֵר.

אַחַר כָּךְ בָּא מֶרְקֶר וְהָלַךְ עִם שְׁתֵּיהֶן אֶל בֵּית הַנְּתִיבוֹת הַבֶּהְמִי. מָה רָחָב הָעוֹלָם שֶׁנִּפְתַּח לִפְנֵי עֵינֶיהָ שֶׁל הַפְּעוֹטָה! בָּתִּים יָפִים מְרֻבִּים כָּל-כָּךְ, מִגְדָּלִים וְנַחַל מַיִם יָפֶה כָל-כָּךְ וְרָחָב! “אִמָּא”, קָרְאָה הַקְּטַנָּה מִשְׁתּוֹמֶמֶת, “הַבִּיטִי נָא וּרְאִי, מֻלְדָּה יָפָה וּגְדוֹלָה כָל-כָּךְ!” “אֵין זוֹ הַמֻּלְדָּה”, אָמְרָה הַאֵם, “הֲרֵי זוֹ הָאֶלְבֶּה”. הַתִּינֹקֶת הֶרְאֲתָה עַל הֲמוֹן הַבָּתִּים הָרָב וְשָׁאָלָה: “מַה זֹּאת?” “זוֹ הִיא דְּרֶזְדֶּן”.

הַתִּינֹקֶת נִשְׁתַּקְּעָה בְהַרְהוֹרִים מִתּוֹךְ שְׁתִיקָה, זֶה עַתָּה הָיְתָה “דְּרֶזְדֶּן” מְכֹעֶרֶת כָּל-כָּךְ, וְהִנֵּה הָיְתָה לְפֶתַע פִּתְאֹם גְּדוֹלָה וְיָפָה כָל-כָּךְ! אָכֵן עוֹד לֹא נִתְיַשְּׁבוּ כָל הַדְּבָרִים הֲלָלוּ בְּלִבָּהּ, הַרֵיהִי יוֹשֶׁבֶת שׁוּב בְּקֶרֶן זָוִית עַל יַד הַחַלּוֹן. מֶרְקֶר שָׁלַח אֶת יָדוֹ פְנִימָה וְנִפְרָד מִתּוֹךְ רָגֶשׁ. נוֹסְעוֹת הָיוּ לִפְּרַג בְּמַסָּע הַהוֹלֵךְ לְאִטּוֹ, מִשּׁוּם שֶׁאֵין דָּמָיו יְקָרִים כָּל-כָּךְ. הַנְּסִיעָה בַמַּסָּע הָאִטִּי מִדְּרֶזְדֶּן עַד וִינָא נִמְשֶׁכֶת עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת! – אֲבָל עַד שֶׁבָּאִים לְוִינָא אֶפְשָׁר לִסְעֹד אֶת הַלֵּב בִּפְּרַג וְלָנוּחַ קְצָת.

סוֹף סוֹף הִגִּיעוּ עַד וִינָא. שִׁפְעַת הַבְּרִיּוֹת! שְׁאוֹן הַחַיִּים! אֲמַלְיֶה אֲנוּסָה לְבַקֵּשׁ אַכְסַנְיָא, וּלְאַחַר שֶׁמָּצְאָה טָרְחָה וְהֵבִיאָה לְשָׁם אֶת שְׁלֹשֶׁת הַסַּלִים שֶׁלָּהּ. כַּמָּה מַפְרִיעָה הַתִּינֹקֶת בְּיָדָהּ.

“הַחֲזִיקִי הֵיטֵב בְּשִׂמְלָתִי”, הַזְּהִירָה אֲמַלְיֶה, “אִם תְּרַפִּי יָדֵךְ מִמֶּנִּי, אָבֹד תֹּאבְדִי כָאן!” הַחֶדֶר הַקָּטָן בַּעַל מִטָּה אַחַת נִמְצָא בְּבַיִת אָפֵל שֶׁבִּפְנִים הֶחָצֵר בַּקּוֹמָה הַחֲמִישִׁית. אָכֵן הִנֵּה סוֹף סוֹף אֶפְשָׁר לָנוּחַ מֵעֲמַל הַדֶּרֶךְ הָרְחוֹקָה!

לְמָחָר בַּבֹּקֶר יֵשׁ לָלֶכֶת אֶל בֵּית הַמְּלָאכוֹת הַטּוּרְקִית. הַתִּינֹקֶת צְרִיכָה לִהְיוֹת כָּאן; יֵשׁ לִנְעֹל אֶת הַדֶּלֶת בַּפָּנֶיהָ. אָכֵן מְפַקְפֶּקֶת הָיְתָה בְּהַחְלָטָתָהּ. וְאַף עַל פִּי כֵן, – לְקַחְתָּהּ עִמָּהּ? אֵינָהּ מַרְהִיבָה עֹז בְּנַפְשָׁהּ. מִי יוֹדֵעַ, כַּמָּה אֲרֻכָּה הַדֶּרֶךְ, וְאֵין הִיא יְכֹלָה בָעִיר הַזָּרָה וְהַהוֹמִיָּה לָשֵׂאת אֶת הַתִּינֹקֶת הַגְּדוֹלָה עַל זְרוֹעוֹתֶיהָ. הַרֵיהִי מִסְתַּכֶּלֶת סְבִיבָהּ וְאוֹמֶרֶת מִתּוֹךְ אַזְהָרָה: “כַּרִיטַס, צְרִיכָה אֲנִי לָלֶכֶת. הֲרֵינִי מַנִּיחָה אוֹתָךְ כָּאן; אַל תִּפְתְּחִי אֶת הַחַלּוֹן! הִנֵּה כָאן פַּת לָחֶם, אִכְלִי לִכְשֶׁתִּרְעָבִי”.

לְאַחַר כַּמָּה שָׁעוֹת שֶׁל נְדוּדִים וּתְעִיָּה בָאָה אֲמַלְיֶה שׁוּב עֲיֵפָה וִיגֵעָה. – “אֵין הַלִּשְׁכָּה פְתוּחָה הַיּוֹם”, אָמַר לָהּ אָדָם אֶחָד בְּקֹר רוּחַ. בַּיּוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו הִגִּיעָה לִידֵי כָךְ שֶׁנִּתְּנָה לָהּ הָרְשׁוּת לְהַנִּיחַ שָׁם אֶת תְּעוּדָתָהּ. אַחַר כָּךְ הָלְכָה לְשָׁם אַרְבָּעָה יָמִים רְצוּפִים, עַד שֶׁקִּבְּלָה שׁוּב אֶת תְּעוּדָתָהּ וְאִשּוּרָהּ עָלֶיהָ; וּכְשֶׁהִתְאוֹנְנָה מִתּוֹךְ יֵאוּשׁ עַל צָרַת לִבָּהּ לִפְנֵי בַעַל הַבַּיִת, אָמַר לָהּ הֲלָה מִתּוֹךְ נִיד כְּתֵפָיִם: “כָּךְ הֲרֵי זוֹ מִמִּדַּת הַטּוּרְקִים וּמִנְהָגֵיהֶם”.

מֶה נוֹרָאָה הִיא וִינָא! כָּל יוֹם עוֹלֶה בְּכָסֶף; הַכֹּל זָר כָּל-כָּךְ וּמוּזָר, הוֹמֶה וְרוֹעֵשׁ בְּקוֹל, וְכֻלָּם נִרְאִים כְּאִלּוּ שְׁרוּיִים הֵם בְּתַעֲנוּגִים, אֲבָל אֵין אַף אֶחָד בָּהֶם שֶׁיָּשִׂים לִבּוֹ לְאִשָּׁה בּוֹדְדָה. – בָּתֵּי הַכְּנִיסָה פְתוּחִים הֵמָּה, וְהַרֵיהִי נוֹטֶלֶת אֶת הַתִּינֹקֶת וְהוֹלֶכֶת אֶל בֵּית הַכְּנִיסָה. אָכֵן מֵעוֹלָם לֹא עָלָה עַל לִבָּהּ, שֶׁמָּצוּי בָּעוֹלָם זָהָב הַרְבֵּה כָל-כָּךְ, פְּאֵר וְהָדָר רַב כָּל-כָּךְ. רֵיחַ נִיחוֹחַ שֶׁל קְטֹרֶת עוֹטֵף בָּעֲרָפֶל אֶת הַמָּדוֹנָה הָעֲדוּיָה בְתִפְאֶרֶת רַבָּה וְאֶת הַכֹּהֲנִים הַלְּבוּשִׁים בְּגָדִים יְקָרִים, וַהֲרֵי הִיא בְעַצְמָהּ בָּעֳנִי בְדִידוּתָהּ נִרְאֵית כְּנִגּוּד גָּמוּר לְכָל הַהוֹד וְהֶהָדָר הַלָּזֶה. –

לְאַחֵר שֶׁנִּתְאַשְּׁרָה סוֹף סוֹף תְּעוּדָתָהּ וְנִבְדְּקָה בְּבֵית הַפְּקִידוֹת, אֶפְשָׁר הָיָה לָהּ לְהַמְשִׁיךְ אֶת דָּרְכָּה לְבּוּדָפֶּשְׂט. מַה נֶהְדָר מַרְאֶה הָעִיר הַכְּפוּלָה הַפְּרוּשָׂה לְנֶגֶד עֵינֶיהָ בְאַדְמִימוּת הָעֶרֶב. לְצָפוֹן וּלְמִזְרָח מִתְפַּשֶּׁטֶת הָעִיר הָעֲשִׁירָה וְהַמְּלֵאָה תְשׁוּאוֹת; וּמִמַּעַל לְיַם הַבָּתִּים נִשְׁקָף הַמִּבְצָר הַנֶּחְמָד לְמַרְאֵה. וְאוּלָם מֵרָחוֹק נִרְאִים גְּבָעוֹת וְהָרִים חֲלִיפוֹת הַמַּזְהִירִים בִּשְׁלַל צְבָעִים.

הִנֵּה אַךְ בָאָה אֶל הָאַכְסְנְיָא, מִיַּד מִהֲרָה אֲמַלְיֶה אֶל חֶבְרַת הָאֳנִיּוֹת הַהוֹלְכוֹת עַל פְּנֵי הַדּוֹנַי, בִּכְדֵי לְהִוָּדַע מָתַי מַפְלִיגָה אֳנִיָּתָה.

“אֶתְמוֹל הִפְלִיגָה, הָאֳנִיָּה הַסְּמוּכָה מַפְלִיגָה בְיוֹם הַשְּׁלִישִׁי בְשַׁבָּת”, עָנוּ לָהּ בְּקֹר רוּחַ.

“בְּיוֹם הַשְּׁלִישִׁי בְשַׁבָּת”, חָזְרָה בְקוֹל קִפָּאוֹן, “אֲבָל הֲרֵי זֶה שָׁבוּעַ תָּמִים כִּמְעַט”.

“כֵּן, כְּמוּבָן, – הָאֳנִיָּה מַפְלִיגָה בְּכָל יוֹם הַשְּׁלִישִׁי בְשַׁבָּת”, נָהַם הַפָּקִיד.

וּבְכֵן עָלֶיהָ לְהַמְתִּין שׁוּב כַּמָּה יָמִים בְּעִיר נָכְרִיָּה! וְכַמָּה בִלְתִּי נָעִים כָּאן הַכֹּל. רֹב הַבְּרִיּוֹת מְדַבְּרִים כָּאן בְּלָשׁוֹן זָרָה לְגַמְרֵי; וַאֲפִלּוּ אֵלּוּ שֶׁמְּדַבְּרִים אַשְׁכְּנַזִּית אֶפְשָׁר אַךְ בְּקֹשִׁי לְהָבִין שִׂיחָתָם; וּכְשֶׁהִיא חוֹזֶרֶת וְשׁוֹאָלֶת, מִיָּד צוֹעֲקִים כְּנֶגְדָּהּ בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת, כְּאִלּוּ חֵרֶשֶׁת הִיא. בַּמֶּה עָלֶיהָ לַעֲסֹק כָּאן כָּל הַיָּמִים? הָעִקָּר שֶׁלֹּא לְשׁוֹטֵט כָּאן וְלִתְעוֹת בְּחוּצוֹת קִרְיָה, אֲבָל אַף לֹא טוֹב לָשֶׁבֶת כָּאן מִתּוֹךְ בַּטָּלָה, שֶׁכֵּן הַבַּטָּלָה מְבִיאָה לִידֵי יֵאוּשׁ. וְכָל יוֹם עוֹלֶה בְּכָסֶף, הָהּ בְּכֶסֶף רַב כָּל כָּךְ, וְהַצֵּידָה שֶׁלָּהּ הוֹלֶכֶת וּפוֹחֶתֶת יוֹתֵר וְיוֹתֵר. עָמְדָה וְחָזְרָה אַחֲרֵי בַעֲלַת הַבַּיִת וְהִסְבִּירָה לָהּ, שֶׁרְצוֹנָהּ לְסַיֵּעַ לָהּ בִּמְלַאכְתָּהּ. מִתְּחִלָּה רָצְתָה בַעֲלַת הַבַּיִת לִדְחוֹתָהּ בִּשְׁתֵּי יָדַיִם, אֲבָל מִשֶּׁרָאֲתָה הַבָּעַת הַיֵּאוּשׁ שֶׁבְּתוֹךְ עֵינֶיהָ הַלֵּאוֹת, הוֹשִׁיטָה לָהּ אֶת יָדָהּ וְאָמְרָה בְרַחֲמֵי אֵם כִּמְעַט: “אַל נָא תִדְאָגִי, הָיָה תִהְיִי לִי לְעֵזֶר בִּמְלֶאכֶת הַבָּיִת, וְהַכֹּל עַל מְקוֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם”. אַף שָׁבוּעַ זֶה עָבַר וְהִגִּיעַ לְקִצּוֹ, וְסוֹף סוֹף אֶפְשָׁר הָיָה לָהּ לַאֲמַלְיֶה לָשֵׂאת אֶת שְׁלֹשֶׁת סַלֶּיהָ אֶל הָאֳנִיָּה. הַתִּינֹקֶת רוֹצָה לָבֹא עִמָּהּ עַל כָּל פָּנִים; וְכָךְ הוֹלֶכֶת הִיא אֶל הָאֳנִיָּה כְּשֶׁהִיא נוֹשֵׂאת אֶת הַמַּשָּׂא הַכָּבֵד עַל גַּבָּה וּמוֹלִיכָה אֶת הַתִּינֹקֶת אַחֲרֶיהָ הַמַּחֲזִיקָה בִכְנַף שִׂמְלָתָהּ.

“כָּאן” אוֹמֶרֶת הִיא אֶל כַּרִיטַס, “כָּאן בְּפִנָּה זוֹ עָלַיִךְ לָשֶׁבֶת דּוּמָם. צְרִיכָה אֲנִי לָלֶכֶת עוֹד פַּעֲמַיִם אֶל הָאַכְסַנְיָא. רְצוֹנֵךְ לְהַבְטִיחֵנִי שֶׁלֹּא תָזוּזִי מִמְּקוֹמֵךְ?”

“אֵינִי רוֹצָה לְהִשָּׁאֵר כָּאן לְבַדִּי, יְרֵאָה אֲנִי מִפְּנֵי הָאֲנָשִׁים הָרַבִּים, תְּנִינִי נָא לָלֶכֶת עִמָּךְ!” הִתְחַנְנָה הַתִּינֹקֶת מִתּוֹךְ בְּכִיָּה.

“רְצוֹנֵךָ לְהַרְפּוֹת מִמֶּנִּי מִיָּד! הָאֳנִיָּה תַפְלִיג בִּלְעָדֵינוּ אִם לֹא אֲמַהֵר בְּדַרְכִּי!” וְתוֹךְ דִּבּוּר פָּרְצָה אֲמַלְיֶה הַחוֹצָה.

וְאוּלָם הַתִּינֹקֶת כָּבְשָׁה מִתּוֹךְ בְּכִיָּה חֲשָׁאִית אֶת פָּנֶיהָ אֶל הַקִּיר בְּתוֹךְ מְדוֹר הָאֳנִיָּה. אֵין הִיא יְכֹלָה לִרְאוֹת אֶת הָאֲנָשִׁים הָרַבִּים הַמְּדַבְּרִים בְּהִתְעוֹרְרוּת יְתֵרָה וּבִתְנוּעוֹת אֲבָרִים. טִלְטוּל הָאֳנִיָּה הַבִּלְתִּי נָעִים מֵטִיל עָלֶיהָ פַחַד גָּדוֹל.

וְהִנֵּה מַחֲלִיקָה יַד אָדָם עַל גַּבֵּי שַׂעֲרוֹתֶיהָ בַחֲשַׁאי וּבְרַכּוּת יְתֵרָה וְקוֹל גֶּבֶר שׁוֹאֵל: “לָמָּה אַתְּ בּוֹכִיָּה כָל כָּךְ? מִפְּנֵי מָה אֵין אַתְּ יוֹשֶׁבֶת אֵצֶל הוֹרָיִךְ?”

מִתּוֹךְ אֵימָה מַבִּיטָה כַּרִיטַס בַּפָּנִים הַמֻּקָּפִים זָקָן, וְאַחַר כָּךְ אוֹמֶרֶת הִיא בְגִמְגּוּם: “אִמִּי מְבִיאָה אֶת הַחֲפָצִים שֶׁלָּנוּ; עָלַי לְשֶׁבֶת כָּאן, אֲבָל אֲנִי יְרֵאָה כָל-כָּךְ!”

“יְרֵאָה אַתְּ?” צוֹחֵק הָאִישׁ, “מִפְּנֵי מִי אַתְּ יְרֵאָה?”

"הַתִּינֹקֶת מַבִּיטָה בִמְבוּכָה עַל הֲמוֹן הַבְּרִיּוֹת הַשּׁוֹנִים וְהַמְּשֻׁנִּים הַמְדַבְּרִים בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת.

הָאִישׁ מֵבִין אֶת מַבַּט עֵינֶיהָ וְאוֹמֵר מִתּוֹךְ הַפְצָרָה: “בֹּאִי אִתִּי. כָּךְ, – תְּנִי לִי אֶת יָדֵךְ וְקִפְצִי לְמָטָּה. כָּךְ! הִנָּךְ רוֹאָה? וְעַכְשָׁו בֹּאִי, יֵשׁ לִי חֶדֶר קָטָן מָלֵא שֶׁקֶט כָּאן בְּתוֹךְ הָאֳנִיָּה, שָׁם יוֹשֵׁב אַךְ אֲנִי לְבַדִּי, וְאִם תָּבֹאִי עִמִּי אֶתֵּן לָךְ תַּפּוּחַ גָּדוֹל וְיָפֶה”.

כַּרִיטַס נִפְנְתָה בִמְבוּכָה וְאָמְרָה מִתּוֹךְ פִּקְפּוּק: “אֵינִי רַשָּׁאִית, כְּשֶׁתָּבֹא אִמָּא צְרִיכָה אֲנִי לָשֶׁבֶת כָּאן”,

“הֲרֵינִי מַבְטִיחַ לָךְ, שֶׁלֹּא תְקַבְּלִי נְזִיפָה, בֹּאִי נָא וּלְכִי אִתִּי”. הָאָדוֹן בַּעַל הַזָּקָן נוֹטֵל אֶת הַתִּינֹקֶת עִמּוֹ וְנוֹתֵן לָהּ אֶת הַתַּפּוּחַ שֶׁהִבְטִיחַ לָתֶת לָהּ. “לְהֵיכָן נוֹסַעַת אַתְּ עִם אִמֵּךְ?”

כַּרִיטַס צוֹחֶקֶת וְאוֹמֶרֶת: לְוַלַלַי אֶל הַדּוֹד קַרְל. אֲבָל פְּעָמִים אוֹמֶרֶת אִמָּא גַם כֵּן: הוֹלְכוֹת אָנוּ לְבוּ–קָ–רֶשְׂט הָאִישׁ צוֹחֵק".

וְשׁוֹאֵל שׁוּב: “וּמֵאַיִּן אַתֶּן בָּאוֹת?”

“דָּרִים אָנוּ בְּבֵית הַחֹרֶשׁ”. הֶאָח! וּבֵית הַחֹרֶשׁ בָּנוּי בְּתוֹךְ הַיַּעַר.

מִנַּיִן אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת הַדָּבָר? הַאִם גַּם אַתָּה מִזַּכְּסֶן הִנְּךָ? שָׁאֲלָה הַפְּעוּטָה מִשְׁתּוֹמֶמֶת. “מִזַּכְּסֶן?” אָמַר הָאִישׁ, לֹא, לֹא הָיִיתִי שָׁם מֵעוֹלָם וּבְכֵן הֲרֵי בָאוֹת אַתֶּן מִזַּכְּסֶן". “כָּךְ אוֹמְרִים הַכֹּל תָּמִיד כְּשֶׁאָנוּ בָאִים לְתוֹךְ אַכְסַנְיָא; אֲבָל אִמָּא אוֹמֶרֶת אָז תָּמִיד, אֲנַחְנוּ מִזִּבֶּנְלֵהְן הִנֵּנוּ.”

“כָּךְ, כָּךְ, –אַחֲרֵי כֵן תְּסַפְּרִי לִי שׁוּב עַל דְּבַר בֵּית הַחֹרֶשׁ; עַכְשָׁו רוֹצֶה אֲנִי לָצֵאת וְלִרְאוֹת אִם כְּבָר בָּאָה אִמֵּךְ' כָּאן הֲרֵי אֵין אַתְּ יְרֵאָה שְׁבִי לָךְ בִּמְנוּחָה וְאִכְלִי אֶת הַתַּפּוּחַ שֶׁלָּךְ”,

כַּרִיטַס לֹא אָכְלָה עוֹד מִן הַתַּפּוּחַ עַד הַחֵצִי בְשָׁעָה שֶׁנִּכְנַס הָאִישׁ עִם הַאֵם. אִמָּהּ נִתְכַּוְּנָה לִגְעוֹר בָּהּ בִּנְזִיפָה, וְאוּלָם הָאָדוֹן קִבֵּל הַכֹּל עַל עַצְמוֹ וְאָמַר לִבְסוֹף: “הִכָּנְסִי אֶל הַמָּדוֹר הָרִאשׁוֹן, הַמָּדוֹר הַשֵּׁנִי אֵינוֹ מָקוֹם נֵאוֹת לַתִּינֹקֶת שֶׁכָּזוֹ; רוֹאָה הִיא וְשׁוֹמַעַת יוֹתֵר מִדַּי דְּבָרִים שֶׁאֵינָם יָפִים לָהּ. אֲנִי הִנְנִי רַב הַחוֹבֵל שֶׁל הָאֳנִיָּה הַזֹּאת; גַּם לִי בָנִים וַאֲנִי יוֹדֵעַ כַּמָּה רוֹצִים הַהוֹרִים לִשְׁמֹר עֲלֵיהֶם. כְּשֶׁתְּהֵא שְׁעָתִי פְנוּיָה, אֶטֹּל אֶת הַפְּעוּטָה שֶׁלָּךְ, וְיָכֹל תּוּכַל לְסַפֵּר לִי אָז עַל דְּבַר בֵּית הַחֹרֶשׁ וְעַל זַכְּסֶן”. כְּשֶׁנִּכְנְסוּ שְׁתֵּיהֶן אֶל הַחֶדֶר הַיָפֶה שֶׁלֹּא הָיוּ מְצוּיִים בּוֹ אֶלָּא אֲנָשִׁים מְעַטִּים אָמְרָה אֲמַלְיֶה מִתּוֹךְ רֶגֶשׁ שֶׁבֵּין שְׂחוֹק לְבֶכִי: “אָכֵן הֲרֵי לֹא זָכִית כְּלַל לְכָךְ שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שָׁמַעַתְּ בְּקוֹלִי מִכָּל-מָקוֹם נִתְּנָה לָךְ מַתָּנָה יָפָה כָזוֹ”.

“אִמָּא”, אָמְרָה כַּרִיטַס מִשְׁתּוֹמֶמֶת, “הַבִּיטִי וּרְאִי אֶת הָאִישׁ הַפֶּתִי הַלָּזֶה! כְּלוּם חַי הִנֵּהוּ? יוֹשֵׁב הוּא עַל גַּבֵּי רַגְלָיו. עֵינַיִם לוֹ כֹה גְדוֹלוֹת וּשְׁחוֹרוֹת. יְרֵאָה אֲנִי מִפָּנָיו!”

“עָשָׂה לֹא יַעֲשֶׂה לָךְ כְּלוּם. סְבוּרָה אֲנִי שֶׁאִישׁ טוּרְקִי הוּא בִכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ”.

מִתּוֹךְ סַקְרָנוּת קָרְבָה כַּרִיטַס קְצָת אֶל הַטּוּרְקִי; תַּרְמִיל מֻנָח הָיָה לְפָנָיו, וְהָיָה מוֹצִיא מִתּוֹכוֹ תְּמָרִים וּשְׁקֵדִים.

“שׁוֹמֵעַ אַתָּה”, אָמְרָה כַּרִיטַס, “גַּם לִי יֵשׁ תַּרְמִיל, אֲבָל שֶׁלִּי מְגֻוָּן הוּא. בֻּבָּה יֵשׁ לִי בְתוֹכוֹ וְכַדּוּר. הַכַּדּוּר הוּא מַעֲשֵׂה יְדֵי אָבִי זְקֵנִי, רְאֵה נָא!”

הַטּוּרְקִי חִיֵּךְ, – נִעֲנַע בְּרֹאשׁוֹ וְנָתַן לָהּ מִתּוֹךְ תַּרְמִילוֹ. שְׁנֵיהֶם יָשְׁבוּ וְאָכְלוּ, וּבִשְׁעַת מַעֲשֶׂה לֹא פָסַק פִּיהָ שֶׁל כַּרִיטַס מִלְּפַטְפֵּט. הַטּוּרְקִי לֹא הָיָה יוֹדֵעַ, כְּמוּבָן, לַעֲנוֹת לָהּ, אֲבָל אָדָם טוֹב הָיָה, וְדָבָר זֶה מַסְפִּיק. לִבְסוֹף נִעֵר אֶת תַּרְמִילוֹ, כִּוֵּן כַּפּוֹת יָדָיו הַשְּׁטוּחוֹת כְּלַפֵּי מַעְלָה וְאָמַר מִתּוֹךְ צָעַר:

הָהּ–שְקֵ–דִים!"

וְהוֹאִיל וְלֹא הָיָה בְיַד הַטּוּרְקִי לְדַבֵּר אִתָּה יוֹתֵר, לְפִיכָךְ לֹא אָרְכָה הַיְדִידוּת אֶלָּא שָׁעָה קַלָּה. הַאֵם יָשְׁבָה בְפִנָּתָהּ עֲגוּמָה כָל-כָּךְ וְלִבָּהּ לֹא הָלַךְ אַחַר כָּל דָּבָר, עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר הָיָה כְלָל לְהִכָּנֵס עִמָּהּ בְּשִׂיחָה, וּבְשָׁעָה שֶׁכַּרִיטַס הִבִּיטָה סְבִיבָה בִּמְבוּכָה, עָמְדוּ אָדוֹן אֶחָד וּגְבִירָה וּבָאוּ עִמָּהּ בִּדְבָרִים. לְאַחַר כַּמָּה שְׁאֵלוֹת וּתְשׁוּבוֹת אָמַר הָאִישׁ: “שִׁמְעִי קְטַנָּה, עָלֵינוּ לִהְיוֹת יְדִידִים וְרֵעִים טוֹבִים, מִפְּנֵי שֶׁנּוֹסְעִים אָנוּ בְדֶרֶךְ אֶחָת, אַף אֲנַחְנוּ נוֹסְעִים לְבוּקָרֶשְׂט”.

מִיָּד בָּאָה רוּחַ חַיִּים בְּקֶרֶב אֲמַלְיֶה. “גַּם אַתֶּם נוֹסְעִים לְבוּקָרֶשְׂט?” קָרְאָה מִתּוֹךְ הִתְרַגְּשׁוּת. “הָהּ, רוֹצָה אֲנִי לַדָּעַת אִם מַגִּיעִים לְשָׁם בִּזְמָן מִן הַזְּמַנִּים!”

“כְּמוּבָן מַגִּיעִים לְשָׁם,” אָמַר הָאִישׁ וְצָחָק. “אָכֵן הַדָּבָר כָּרוּךְ בְּכַמָּה מִכְשׁוֹלִים, אֲבָל הָאָדָם מִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם. אָכֵן כְּדָאִית הִיא הַנְּסִיעָה לְכָךְ; הֲרֵי אֵין לָךְ כִּמְעַט דָּבָר נָאֶה וּמְעַנְיֵן יוֹתֵר מִנְּסִיעָה זוֹ עַל פְּנֵי הַדּוֹנַי. הִצְטָרְפִי נָא אֵלֵינוּ, שֶׁמָּא אוּכַל לְהָבִיא לָךְ תּוֹעֶלֶת, לְפִי שֶׁאֵין אַתְּ בְּקִיאָה בְּוַדַּאי בַּלָּשׁוֹן הָרוּמֵנִית”.

דָּבָר זֶה הָיָה לָהּ לִתְשׁוּעָה גְדוֹלָה וְהֵנִיחַ אֶת דַּעְתָּהּ. בְּתוֹךְ הַשִּׂיחָה נוֹדַע לָהּ לַאֲמַלְיֶה, שֶׁהָאִישׁ הוּא סוֹחֵר מִפֶּשְׂט. אַחֲרֵי מְרוּצַת הַחִפָּזוֹן הַמְּלֵאָה פַחַד וִיגִיעָה בְוִינָא וּבְפֶּשְׂט הָיְתָה נְסִיעָה זוֹ בְתוֹךְ הָאֳנִיָּה בְחֶבְרַת הָאוּנְגָרִים הַמַּסְבִּירִים לָהּ פָּנִים לִמְנוּחַת הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ גַּם יָחַד. הוֹ, נְסִיעָה זוֹ בָאֳנִיָּה! עוֹלָם מָלֵא פְלָאוֹת וְחִדּוּשִׁים נִתְגַּלָּה לְעֵינֵי אֲמַלְיֶה. נָפְשָׁה לֹא הָיְתָה, כְמוּבָן, מְפֻתַּחַת עֲדַיִן כָּל צָרְכָּהּ, כְּדֵי לְהַשִּׂיג כָּל מַה שֶׁעָבַר לְנֶגֶד עֵינֶיהָ בִּשְׁלֵמוּת. נִדְמֶה הָיָה לָהּ כְּאִלּוּ חוֹלֶמֶת הִיא, בְּשָׁעָה שֶׁהָאֳנִיָּה עָבְרָה לִפְנֵי טִירוֹת, עָרִים וּגְשָׁרִים, הָרִים וְאַדְמַת מִישׁוֹר. שֵׁמוֹת וּבֵאוּרִים צִלְצְלוּ בְפִתְחֵי אָזְנֶיהָ; אֲבָל כָּל זֶה בִלְבֵּל אוֹתָהּ.

לְאַחַר נְסִיעָה שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁעוֹת עָמְדָה הָאֳנִיָּה בְּבֶּלְגְּרַד. פְּקִידֵי הַמֶּכֶס בָּאוּ וּבָדְקוּ אֶת הַחֲבִילוֹת. מִתּוֹךְ הָאֳנִיָּה רָאֲתָה אֶת הָעִיר הַמְּאִירָה בְאוֹר בָּהִיר וְאֶת הַמִּבְצָר הַנֶּחְמָד לְמַרְאֶה, אַחַר כָּךְ הִפְלִיגָה הָלְאָה, – הָלְאָה!

הַפְתָּעוֹת חֲדָשׁוֹת! הָאָרֶץ מִשְׁתַּנֵּית בְּמִדָּה מַפְלִיאָה. בְּמִין הַפְלָאָה שֶׁל אֵימָה רָאֲתָה אֲמַלְיֶה לְפֶתַע פִּתְאֹם, שֶׁבְּלֵב הַנָּהָר מִתְרוֹמֵם סֶלַע כַּבִּיר וְקוֹדֵר. מִתּוֹךְ אִיּוּם מֵטִיל פַּחַד מִתְנַשֵּׂא הוּא מִתּוֹךְ הַגַּלִּים.

הָאוּנְגָרִי רָאָה שֶׁהִיא מְרַטֶּטֶת מִתּוֹךְ הִשְׁתּוֹמְמוּת. “הֲרֵי זֶה הַבַּבַּקִּי”, מְבָאֵר הוּא לָהּ לְמַרְאֵה מֶבָּטָהּ הַשּׁוֹאֵל. “עַל דְּבַר הָעֲנָק הָאָיֹם הַזֶּה”, הוֹסִיף

לְדַבֵּר, “מְסַפֶּרֶת הָאַגָּדָה: סֶרְבִּי אֶחָד קַנָּא רִתֵּק כָּאן אֶת אִשְׁתּוֹ. בְּשָׁעָה שֶׁרוּחַ מִזְרָחִית מְנַשֶׁבֶת וּמְיַלֶּלֶת מִסָּבִיב לַסֶּלַע בְּקוֹל זְוָעָה, הֲרֵי אֵין זֶה אֶלָּא קוֹל יִלְלָתָהּ שֵׁל הַמֵּתָה. ''Babakai, פֵּרוּשׁוֹ אִשָּׁה צוֹרָחַת”. – הַנָּהָר הָרָחָב שׁוֹטֵף וְזוֹרֵם מֵימָיו, גַּלָּיו מִתְחַבְּטִים בַּחוֹמָה הַסְּחוּפָה שֶׁל חָרְבַּת טִירָה עַתִּיקָה, – הָאֳנִיָּה עוֹבֶרֶת לְיַד יַעֲרוֹת אֳרָנִים וּבִצּוֹת, – חוֹלֶפֶת הִיא הָלְאָה, הָלְאָה. הֲרֵיהִי עוֹבֶרֶת בֵּין שְׁנֵי שֵׁנִי סְלָעִים מְנֻפָּצִים, בֵּין כְּתָלִים זְקוּפִים כְּקִירוֹת חוֹמָה, חוֹלֶפֶת הִיא לְיַד שַׁלְשֶׁלֶת גְּבָעוֹת הַמְשֻׁפָּעוֹת שִׁפּוּעַ קַל, אֶלָּה שֶׁלְּאַט לְאַט הֲרֵי הֵן צוֹמְחוֹת וְעוֹלוֹת וְנַעֲשׂוֹת לָעִנְקֵי הָרִים הַהוֹלְכִים וְדוֹחֲקִים אֶת רַגְלֵי הָעֵמֶק יוֹתֵר וְיוֹתֵר.

“הֲרֵי זוֹ רְצוּעַת הַמַּיִם שֶׁל קַצַן. הִנָּךְ רוֹאָה כָאן אֶת רְצוּעַת הַנָּהָר הַנֶּהְדָּרָה בְיוֹתֵר בְּכָל אֵירוֹפָּא כֻלָּהּ”, הִסְבִּיר הָאוּנְגָרִי.

נָתִיב הַמַּיִם הַמֵּטִיל אֵימָה הוֹלֵךְ הָלֹךְ וָצָר, הָלֹךְ וְקוֹדֵר. עַכְשָׁו הִנֵּה סוֹגְרִים הָרִים מְכֻסֵּי אִילָנוֹת אֶת הַדּוֹנַי כָלִיל. הֲרֵי זֶה מַחֲזֶה יָפֶה שֶׁלֹּא נִתַּן לְתַאֲרוּ בִדְבָרִים. בְּכָל מָקוֹם שֶׁהָעַיִן צוֹפִיָּה, – מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל, מִפָּנִים וּמֵאָחוֹר אֵין לִרְאוֹת זוּלָתִי סַלְעֵי עַד, וְהַדּוֹנַי נִרְאֶה כְּסָגוּר בֵּינֵיהֶם. כְּלוּם אֵין מוֹצָא? סָגוּר מִכָּל עֵבֶר מְשַׁנֶּה הַדּוֹנַי אֶת תְּכוּנָתוֹ, כֹּחַ תְּנוּעָתוֹ הַכַּבִּיר כְּאִלּוּ נָדָם, אֵין מַבְחִינִים בּוֹ כִמְעַט סִמָּן שֶׁל חַיִּים. – עִנְקֵי הָרִים כַּבִּירִים שֶׁרָאשֵׁיהֶם מְכֻסִּים עֲצֵי יַעַר מְטִילִים צְלָלִים קוֹדְרִים בָּעֲמָקִים וּבְנִקְרוֹת הַגָּיִא, שִׁנֵּי סְלָעִים מְנֻפָּצִים תְלוּיִים מֵעַל לַמַּיִם וּמְאַיְּמִים, כְּאִלּוּ מִתְכַּוְּנִים הֵם לְנַפֵּץ הַכֹּל בִּנְפִילָתָם לְפֶתַע פִתְאֹם.

הַאִם בֶּאֱמֶת אֵין מוֹצָא?

אָכֵן הַטֵּה אָזְנֶךָ וּשְׁמַע! – מֵעֵבֶר לָעֲנָקִים הַקּוֹדְרִים יִרְעַם וְיִגְעַשׁ. הַאִם קוֹל צָהֳלָה הוּא עַל הַחֹפֶשׁ שֶׁמָּצָא שָׁם הַדּוֹנַי שׁוּב וּפָרַץ לוֹ דֶרֶךְ וּנְתַגְבֵּר עַל כָּל הַמִּכְשׁוֹלִים?

הִנֵּה הָעַיִן מַבְחֶנֶת כְּבָר בַּמֶּרְחָק אֶת הַמַּיִם הַמַעֲלִים רְסִיסֵי רְסִיסִים דַּקִּים מִן הַדַּקִּים מִסָּבִיב לַסְּלָעִים, עַמּוּדֵי קֶצֶף נִתָּזִים בָּאֲוִיר; הַמַּיִם מִסְתּוֹבְבִים בַּמַּעְגָּל מִסָּבִיב לְגוּשֵׁי הַסְּלָעִים וְעַל פְּנֵיהֶם הַמְּלֵאִים לָהֶם גַּבְשׁוּשִׁים. כְּאִלּוּ מִתּוֹךְ גֵּאוֹת יְתֵרָה שֶׁל הִתְחַדְּשׁוּת כֹּחַ הַנְּעוּרִים מַשְׁלִיךְ הַדּוֹנַי מֵעַל פָּנָיו כָּל דָּבָר שֶׁעָלוּל לִהְיוֹת לוֹ לְמַעֲמָסָה וּלְהַכְבִּיד עָלָיו. הָאֳנִיּוֹת, – הַטְּעוּנוֹת אֲנָשִׁים, – הֵן לְמוֹרַת רוּחוֹ וְאֵינוֹ סוֹבֵל אוֹתָן עוֹד, רַשָּׁאוֹת הֵן לְפַשְׁפֵּשׁ בְּדַרְכָּן וְלִרְאוֹת אֶת אֲשֶׁר לִפְנֵיהֶן, הַדּוֹנַי חָפְשִׁי הִנֵּהוּ, וּמִתּוֹךְ חֵשֶׁק פִּרְאִי שֶׁל הֶפְקֵרוּת רוֹצֶה הוּא לֵהָנוֹת מֵרֶגֶשׁ חֻפְשׁוֹ בְלִי מַעֲצוֹר.

אֲמַלְיֶה שׁוֹמַעַת, שֶׁהִגִּיעוּ עַד שַׁעַר הַבַּרְזֶל. הַנּוֹסְעִים מַמְשִׁיכִים אֶת דַּרְכָּם בַּעֲגָלוֹת. – וְאוּלָם מִיַּד נִרְגָּע שׁוּב הַדּוֹנַי הַפִּרְאִי וּמַעֲלֶה עַל לִבּוֹ אֶת חוֹבָתוֹ. מִתּוֹךְ סַבְלָנוּת מַנִּיחַ הוּא שׁוּב לַחֲזוֹר וּלְהַעֲמִיס עָלָיו הַכֹּל, וְרַק הַקֶּצֶף הַלָּבָן הַמִּתְכַּנֵּס מִסָּבִיב לָאִיִּים הַקְּטַנִּים הַזְּרוּעִים פֹּה וָפֹּה מְרַמֵּז עַל הַמִּלְחָמָה הַקָּשָׁה שֶׁהִתְחוֹלְלָה זֶה עַתָּה.

רֻכְסֵי הֶהָרִים נוֹטִים יוֹתֵר וְיוֹתֵר הַצִּדָּה, וּבְמֶרְחַב תִּפְאָרָה מִשְׁתַּפֵּךְ הַנָּהָר הַכַּבִּיר אֶל תּוֹךְ שְׁפֵלַת וָלָכִיָּא.

בְּגִיאוֹרְגֵוָא עוֹמְדוֹת וּמַמְתִּינוֹת עֲגָלוֹת מְכֻסּוֹת חֻפָּה שֶׁל בַּד וּרְתוּמוֹת לִשְׁוָרִים, בִּשְׁבִיל הַבְּרִיּוֹת הָרוֹצִים לִנְסֹעַ לְבוּקָרֶשְׂט. הֲמוֹן עֵרֶב רַב הוֹמֶה בְקוֹלֵי קוֹלוֹת! מָה רַב בִּלְבּוּל הַלְּשׁוֹנוֹת, אֵלּוּ הַקְּרִיאוֹת וּתְנוּעוֹת הָאֲבָרִים, זֶה הַלַּחַץ וְהַדְּחָק מִסָּבִיב לָעֲגָלוֹת. אֲמַלְיֶה עוֹמֶדֶת מַרְעִידָה אֵצֶל מַכִּירֶיהָ, שֶׁמָּצְאוּ לָהּ בְּרֹב עָמָל מָקוֹם בִּקְצֶה הָעֲגָלָה, וּמִשָּׁם אֶפְשָׁר לִרְאוֹת בְּמִדָּה יְדוּעָה אֶת פְּנֵי הַסְּבִיבָה.

בַּעֲלֵי הָעֲגָלוֹת הַוָּלָכִיִּים הַלְּבוּשִׁים אַדְּרוֹת כְּבָשִׂים מְלֻכְלָכוֹת וַחֲבוּשִׁים לְרֹאשָׁם מִצְנָפוֹת עֲשׂוּיוֹת עוֹרוֹת בְּנֵי כְבָשִׂים וּנְעוּלִים לְרַגְלֵיהֶם סֻלְיְסִים רַכִּים, נוֹטְלִים מַקְלָם בְּיָדָם וּמֵחַמְּרִים אַחַר בְּהֶמְתָּם מִתּוֹךְ דְּחִיפוֹת מַקֵּל וּקְרִיאוֹת פֶּרֶא. רַק לְאַט לְאַט מִתְנַהֲלִים הַנּוֹסְעִים בַּדְּרָכִים הָרַכּוֹת בַּמְּקוֹמוֹת הַשּׁוֹמְמִים. חֻפַּת הַבַּד מְעַכֶּבֶת לִרְאוֹת כַּהֲלָכָה, וְאַךְ זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם מְגַלָּה הָעַיִן הַצּוֹפִיָה בַמִּישׁוֹר הָרָחָב אֹהֶל דַּל שֶׁגַּגּוֹ הַמְּכֻסָּה עָפָר שָׁרוּי כִּמְעַט עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, אוֹ בְאֵר בּוֹדְדָה הַחֲרֵבָה לַמֶּחֱצָה, שֶׁשּׁוֹלַחַת זְרוֹעוֹתֶיהָ הַיְבֵשׁוֹת בַּאֲוִיר בְּצוּרָה מְעוֹרֶרֶת חֶמְלָה.

לְאַחַר נְסִיעָה שֶׁל כַּמָּה שָׁעוֹת עָמְדָה הָעֲגָלָה לָפוּשׁ לִפְנֵי פֻּנְדָּק וָלָכִי דַל, בִּמְקוֹם שֶׁאָדָם וּבְהֵמָה יָכְלוּ לִסְעֹד אֶת לִבָּם וּלְהִנָּפֵשׁ לְשֵׁם הַנְּסִיעָה הַבָּאָה. כְּשֶׁנָּטוּ צִלְלֵי עֶרֶב עַל פְּנֵי אַדְמַת הַמִּישׁוֹר, עָמְדוּ הָעֲגָלוֹת מִלֶּכֶת בְּקָלוּגוּרֵנִי, שֶׁשָּׁם עֲלֵיהֶם לָלוּן הַלָּיְלָה. אָכֵן שֵׁנָה רַבָּה לֹא רָאוּ הַנּוֹסְעִים בְּעֵינֵיהֶם, לְפִי שֶׁמְּצוּיִים כָּאן נְגִינָה וּמָחוֹל. חֵמֶת-חֲלִילִים וְכִנּוֹר מְלַוִּים בִּנְגִינָה אֶת הַ“הוֹרָא”, הוּא הַמָּחוֹל הַלְּאֻמִּי שֶׁל הָרוּמֵנִים. הַבְּתוּלוֹת וְהַבַּחוּרִים הַמְּקֻשָּׁטִים בְּקִשּׁוּטִים דִּמְיוֹנִיִּים אָחֲזוּ זֶה בְּיָד זֶה זֶה וְעָרְכוּ מַעְגָּל גָּדוֹל.

"נָקוּמָה, חֶמְדָּתִי, נָחוּגָה בְמָחוֹל!

עַד עֶרֶב נָחוּלָה בְמַעְגָּל סָבִיב,

יָפִית שִׁבְעָתַיִם סְגֻלַּת לִבָּתִי,

בָּרָה אַתְּ וּנְעִימָה כְיוֹם הָאָבִיב,

בֹּאִי נָא, בֹּאִי, מִרְיָם, כַּלָּתִי.

דִּרְכוּ נָא בְּעֹז וְכַרְכְּרוּ כֻלְּכֶם

עַד כִּי תָחוּשׁ הָאֲדָמָה צַעֲדְכֶם,

וְכָל הָעוֹלָם יִשְׁתּוֹמֵם לְקוֹלְכֶם

וְאַף הַשָּׁמַיִם יִתְמְהוּ לְרַעַמְכֶם!

מָחוֹל לָנוּ הַיּוֹם בְּמַקְהֵלוֹת

וְגַם אִם סוּלְיַת נַעֲלִי אֲבוּדָה!

בְּתוֹךְ הַהוֹרָא בִּשְׁעַת מְחוֹלוֹת

תְּשׁוּקָתִי לָמוּת עִמָּךְ – מִרְיָם הַחֲמוּדָה!"

לְמָחָר הִמְשִׁיכוּ דַּרְכָּם. זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם נִפְסַק הַמִּישׁוֹר הֶעָרֹם עַל יְדֵי שִׂיחֵי אַלּוֹנִים נְמוּכִים, שֶׁטַּרְפֵּיהֶם הַיְבֵשִׁים מִזְדַּעְזְעִים בָּרוּחַ. הַנּוֹסְעִים שֶׁנִּגְזְלָה שְׁנָתָם בַּלַּיְלָה מָצְאוּ שִׁלּוּמִים בְּשֵׁנָה שֶׁל יוֹם בְּתוֹךְ הָעֲגָלָה, וְכָךְ עוֹבֶרֶת שָׁעָה אַחַר שָׁעָה וְכָל אַחַת דּוֹמָה לַחֲבֶרְתָּהּ, אֲבָל גַּם הַיּוֹם הַזֶּה נוֹטֶה סוֹף סוֹף לְקִצּוֹ. הָעֲגָלוֹת מַגִּיעוֹת עִם חֲשֵׁכָה אֶל נְהַר אַרְגִּישׁ. מַעְבָּרָה מְקַבֶּלֶת אֶת הַנּוֹסְעִים וּמִשֶׁהִגִיעוּ לָעֵבֶר הַשֵּׁנִי שֶׁל הַנָּהָר רוֹאִים הֵם אֶת פְּנֵי הַשָּׁמַיִם שֶׁהֵם אֲדֻמִּים אֹדֶם קַל בַּמֶּרְחָק. מִיָּד בָּאָה הִתְעוֹרְרוּת שֶׁל חַיִּים בְּתוֹךְ הַחֶבְרָה אֲחוּזֵי הַשֵּׁנָה, וּמִכָּל עֵבֶר נִשְׁמָעִים קוֹלוֹת בָּאַשְׁכְּנַזִּית וּבְרוּמֵנִית: “בּוּקָרֶשְׂט! Bukureschti!”.

יז כְּנִיסָתָהּ לְבוּקָרֶשְׂט    🔗

לֹא חֲלוֹם הָיָה הַדָּבָר, הַנּוֹסְעִים הֵקִיצוּ בְּבוּקָרֶשְׂט! בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה עָמְדוּ הָאוּנְגָרִים אַנְשֵׁי הַלֵּב וְסִיְּעוּ לָהּ לַאֲמַלְיֶה הַיְרֵאָה. לִבְסוֹף הָלַךְ הָאִישׁ וְהֵבִיא עֶלֶם צָעִיר וְהִפְקִידוּ לְהָבִיא אֶת שְׁתֵּיהֶן אֶל הַמָּקוֹם הַנִּכְסָף. בְּיָדַיִם רוֹעֲדוֹת מְפַשְׁפֶּשֶׁת אֲמַלְיֶה בְּתוֹךְ אַרְנָקָהּ הַקָּטָן הֶעָשׂוּי בַּד וּמְבַקֶּשֶׁת שָׁם אֶת פִּסַּת הַנְּיָר שֶׁרְשׁוּמָה עָלֶיהָ כְּתָבְתּוֹ שֶׁל קַרְל נֶלֶּה. הַאִם מַכִּיר הָעֶלֶם אֶת הָרְחוֹב? הָאוּנְגָרִי צָחַק, נָתַן עַיִן עַל גַּבֵּי הַפְּתָק וְהֶחֱזִירוּ לָאֲמַלְיֶה וְאָמַר: “אֵין הַפְּתָק מוֹעִיל וְלֹא כְלוּם, הָעֶלֶם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לִקְרֹא”. לְאַחַר שֶׁבָּא הָאִישׁ בִּדְבָרִים עִם הָעֶלֶם הַוָּלְכִי בַּלָּשׁוֹן הָרוּמֵנִית, קִבֵּל עָלָיו הֲלָה מִתּוֹךְ צָהֲלָה בְּנִעְנוּעַ רֹאשׁ וּתְנוּעַת אֲבָרִים לִהְיוֹת לָהֶן לְמוֹרֵה דָרֶךְ. אֶת חֲבִילוֹתֶיהָ הִנִּיחָה אֲמַלְיֶה בְּתוֹךְ בֵּית הָאַכְסְנְיָא.

נוֹהֶגֶת הָיְתָה אֶת הַתִּינֹקֶת בְּיָדָהּ; יַד תִּינֹקֶת זוֹ הָרַכָּה נִרְאֲתָה לָהּ הַדָּבָר הַמַּמָּשִׁי הַיְחִידִי, זוּלַת זוֹ הָיְתָה בְעֵינֶיהָ כְּחוֹלֶמֶת. מְהַלְּכִים הָיוּ בִרְחוֹבוֹת דַּלִּים וּבִלְתִּי מְרֻצָּפִים, שֶׁתִּינוֹקוֹת עֲרֻמִים לְמֶחֱצָה הִתְלַבְּטוּ בָהֶם לִפְנֵי בָתֵּי חֹמֶר דַּלִּים. אַחַר-כָּךְ עָבְרוּ בִרְחוֹבוֹת בַּעֲלֵי סְטָיו מְכֻסֶּה, וְשָׁם עָמְדוּ אֲנָשִׁים לְבוּשִׁים מַלְבּוּשִׁים מוּזָרִים וְהִכְרִיזוּ עַל סְחוֹרָתָם. לְאַחַר הֲלִיכָה מְרֻבָּה עָבְרוּ עַל גַּבֵּי גֶשֶׁר אֶחָד, וּבְשָׁעָה שֶׁעָמְדָה אֲמַלְיֶה דּוּמָם וְכִוְּנָה אֶת מֶבָּטָהּ מִתּוֹךְ הַרְהוֹרִים כְּלַפֵּי מַטָּה אֶל הַנָּהָר הַשּׁוֹטֵף בִּמְרוּצָה קָרָא הָעֶלֶם בְּצָהֳלָה: “דּוֹמְבּוֹבִיצָא!”

הֵם מוֹסִיפִים לָלֶכֶת, תְּנוּעַת הַחַיִּים הוֹלֶכֶת וּגְדוֹלָה. פִּתְאֹם עָמַד הָעֶלֶם מִלָּכֶת, מוֹרֶה בָאֶצְבַּע עַל יָד גְּדוֹלָה וַאֲדֻמָּה, הַמִּתְנוֹעַעַת בַּאֲוִיר לִפְנֵי אַחַד הַבָּתִּים וְקָרָא אֶת שֵׁם הָרְחוֹב Callea Podo" Mogoschoae!".

עַל גַּבֵּי הַבַּיִת עַצְמוֹ כָתוּב: קַרְל נֶלֶּה. אֻמָּן לְמַעֲשֵׂה בָתֵּי יָדָיִם.

נֶלֶּה! – מַרְעִידָה מְצִיצָה אֲמַלְיֶה בְּעַיִן חוֹדֶרֶת עַל הַשֵּׁם. כַּמָּה מִזְדַּעְזְעוֹת בִּרְכֶּיהָ! נֶלֶּה! הוֹ, הִנֵּה הִגִּיעָה לְמַטָּרָתָהּ. נִפְרֶדֶת הִיא מֵאֵת הָעֶלֶם וְנִכְנֶסֶת מִתּוֹךְ פִּקְפּוּק אֶל הֶחָנוּת. כַּמָּה הִרְבְּתָה בִשְׁעַת נְסִיעָתָהּ הַקָּשָׁה לְתָאֵר בְּדִמְיוֹנָהּ אוֹתוֹ רֶגַע אֵיךְ צִיְּרָה לְעַצְמָהּ אֶת הַדָּבָר. וְהִנֵּה הִגִּיעַ וָבָא. תּוֹפֶסֶת הִיא אֶת יָדָהּ שֶׁל בִּתָּהּ בְּאֹמֶץ. הַצִּלְצוּל הַחוֹדֵר שֶׁל פַּעֲמוֹן הֶחָנוּת מַבְעִית אוֹתָהּ. מִתּוֹךְ תְּשׁוּקַת אֵימָה נָח מֶבָּטָהּ עַל וִילוֹן הַפֶּתַח הַכֵּהֶה. הַוִּילוֹן נִזְדַּעֲזֵעַ, פַּרְצוּף אֶחָד הֵצִיץ מִתּוֹךְ סְדָק קָטָן וְאָמַר: “שְׁבִי נָא, הָאֻמָּן יָבֹא מִיָּד”.

הָרֹאשׁ נֶעְלַם, וְסִפֵּק הָיָה בִידֵי אֲמַלְיֶה לְהַרְגִּיעַ אֶת רוּחָהּ. בְּעַיִן בּוֹחֶנֶת סָקְרָה אֶת הֶחָנוּת. מִשְׁתָּאָה הִיא וּמִשְׁתּוֹמָמֶת. אֲרוֹנוֹת שֶׁל זְכוּכִית גְּבוֹהִים, מְלֵאִים וּמְמֻלָּאִים עוֹר וּסְחוֹרָה מִן הַמּוּכָן, מַבְחֶנֶת עֵינָהּ הַצּוֹפִיָה. שׁוֹאֶפֶת הִיא רוּחַ מִתּוֹךְ הָרְוָחָהּ, אֵין הָעֲנִיּוֹת שְׁרוּיָה כָאן.

אָכֵן עַכְשָׁו זָע שׁוּב הַוִּילוֹן, וְאָדָם גְּבַהּ הַקּוֹמָה וּבַעַל זָקָן שָׁחוֹר נִכְנַס אֶל הֶחָנוּת.

“מִשְּׁאַלְתֵּךְ?” שׁוֹאֵל הוּא.

אֲמַלְיֶה עוֹמֶדֶת מִמְּקוֹמָהּ מַרְעִידָה, נִשְׁעֶנֶת בְּיָדָהּ עַל גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן. בּוֹחֶנֶת הִיא מִתּוֹךְ יִרְאָה בְּרָשְׁמֵי פְנֵי הַזָּר, הוֹ – מִשְׁאַלְתָּהּ רַבָּה כָל-כָּךְ. – אֵין מִלָּה יוֹצֵאת מִגְּרוֹנָהּ, מְכַסָּה הִיא אֶת פָּנֶיהָ בְיָדֶיהָ וְקוֹרֵאת סוֹף סוֹף מִתּוֹךְ יְבָבָה: "קַרְל! הוֹ קַרְל! אֲנִי הִיא הָעוֹמֶדֶת לְפָנָיִךְ! כְּלוּם בֶּאֱמֶת אֵינְךָ מַכִּירֵנִי עוֹד?

* * *

הָאִישׁ נִגַּשׁ מִתּוֹךְ פִּקְפּוּק וּמִתְקָרֵב אֵלֶיהָ, נוֹטֵל בִּזְהִירוּת אֶת הַיָּדַיִם מֵעַל פָּנֶיהָ שֶׁל הַמְּיַבֶּבֶת, מֵצִיץ בְּעֵינֶיהָ מִתּוֹךְ כֹּבֶד רֹאשׁ וְעַיִן בּוֹחֶנֶת, וְאַחַר-כָּךְ קוֹרֵא הוּא בְהִתְרַגְּשׁוּת יְתֵרָה: “לֹא יִתָּכֵן כְּלָל! אַתְּ, – אַתְּ הִנָּךְ מַלְכֶן? אֲחוֹתִי מַלְכֶן?!”

“כֵּן, קַרְל! – אֲנִי הִיא, הוֹ, הַאִם רוֹצֶה אַתָּה בָנוּ?” קָרָאָה אֲמַלְיֶה מִתּוֹךְ הִתְרַגְּשׁוּת יְתֵרָה. "הַאֶפְשָׁר הַדָּבָר! אַתְּ הִנְּךָ כָּאן בַּבּוּקָרֶשְׂט? – בִּתְקוּפַת שָׁנָה זוֹ – וְעִם הַתִּינֹקֶת! הַגִּידִי נָא לִי, מַה טַעְמוֹ שֶׁל דָּבָר? כְּלוּם נָסַעַתְּ לְבַדֵּךְ עִם הַתִּינֹקֶת כָּל אוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ עַד שֶׁבָּאתָ לְכָאן? הָהּ, יַלְדָּה מִסְכֵּנָה, מַה זֶה אֵרַע לָךְ! וְאוּלָם נֵלֵךְ מִכָּאן, הֲרֵי כָאן עֲלוּלִים לְהַפְרִיעֵנוּ. רוֹצֶה אֲנִי לְהַגִּיד לַשּׁוּלִיָא, שֶׁיַּשְׁגִּיחַ בֵּינָתַיִם עַל הֶחָנוּת, לֵאנְקָא מְצוּיָה בַשׁוּק, אֲבָל עוֹד מְעַט וְתָבֹא. – הָבָה נֵלֵךְ כָּאן אֶל הֶחָדֶר. כָּךְ, עַכְשָׁו שְׁבִי נָא אֶצְלִי עַל הַסַּפָּה וְסַפְּרִי לִי בְלֵב גָּלוּי וּבִמְנוּחָה אֶת יְגוֹנֵךָ.

קַרְל נוֹטֵל אֶת הַתִּינֹקֶת אֶל חֵיקוֹ וּמְאַמֵּץ בְּחִבָּה אֶת רֹאשָׁהּ הַמְּפַרְכֵּס אֶל חָזֵהוּ, אַחַר-כָּךְ מַחֲלִיק הוּא אֶת לְחַיֶיהָ שֶׁל אֲמַלְיֶה הָרְטֻבּוֹת מִדְּמָעוֹת בִּשְׁעַת סִפּוּרָהּ הַנִּרְגָּשׁ, מוֹחֶה כַמָּה פְעָמִים אֶת עֵינָיו הַלַּחוֹת, וּמַמְתִּיק דִּבּוּרָהּ בְּאִמְרֵי נִחוּמִים.

“לֹא פִּלַּלְתִּי לִמְצֹא אֹמֶץ לֵב מְרֻבֶּה כָּל-כָּךְ אֵצֶל אֲחוֹתִי הַקְּטַנָּה”, אָמַר מִתּוֹךְ חִיּוּךְ עָגוּם. “הָהּ, קַרְל, – אֹמֶץ לֵב? אֲנוּסָה הָיִיתִי לָלֶכֶת מִשָּׁם. אִם הָיֹה הָיָה לִי קְצָת בֶּאֱמֶת, הֲרֵי תַם עַכְשָׁו הַכֹּל, גַּם אֹמֶץ הַלֵּב וְגַם הַכֶּסֶף. הוֹ, מַה גְּדוֹלָה הַיִּרְאָה שֶׁתְּקָפַתְנִי בְוִינָא וּבְפֶּשְׂט, שֶׁמָּא לֹא יַסְפִּיק לִי הַכֶּסֶף! רוֹאֶה אַתָּה, בְּעִנְיָן זֶה נִתְרַחֵשׁ לִי דָבָר מְשֻׁנֶּה! מִתּוֹךְ יִאוּשׁ שֶׁל טִמְטוּם וּמַחֲשָׁבוֹת טְרוּפוֹת קָרַבְתִּי אֶל קִבְרָהּ שֶׁל אִמָּא; שָׁעָה קַלָּה בָאתִי עִמָּהּ בְּמִלְחֶמֶת דְּבָרִים; רְצוֹנָהּ שׁוֹנֶה הָיָה מֵרְצוֹנִי, אֲבָל לִבְסוֹף שִׁדְּלָה אוֹתִי לְהַרְגִּיעַ אֶת רוּחִי. וּבְשָׁעָה שֶׁהֶחֱזַקְתִּי בְיָדִי אַחַר-כָּךְ אֶת הַמִּכְתָּב עִם הַכֶּסֶף שֶׁבְּתוֹכוֹ, נִדְמֶה הָיָה לִי, כְּאִלּוּ הִיא הִיא שֶׁנָּתְנָה לִי אוֹתוֹ מִכְתָּב בֶּאֱמֶת וְלָחֲשָׁה לִי:,לְכִי, – בְּרָחִי! אַל תִּתְנַקֵּמִי! לְכִי מִכָּאן, לְכִי! לְכִי לְמֶרְחַקִּים!' וְכָאן הָיְתָה הַחְלָטָתִי קְבוּעָה בְלִבִּי: הָבָא וְאֵרֵד אֶל קַרְל! רַעַ וּמַר לִי עַד מָוֶת, וְאֵיִן אֲנִי מַאֲמִינָה שֶׁאֶתְגַּבֵּר עַל מַכְאוֹב לִבִּי וְאַאֲרִיךְ יָמִים; וְהֵן רָצִיתִי שֶׁיִּדְאֲגוּ לָהּ לַתִּינֹקֶת. רְצוֹנְכֶם לְהַחֲזִיקָהּ בְּבֵיתְכֶם, לִכְשֶׁאָמוּת?”

“הַתִּינֹקֶת? – כְּמוּבָן רוֹצִים אָנוּ לְהַחֲזִיקָהּ אֶצְלֵנוּ! חֲשׂוּכֵי בָנִים אָנוּ, וּכְלוּם יֵשׁ לִי דָבָר חָבִיב יוֹתֵר מִפַּרְצוּף זָעִיר זֶה, דְּמוּת דְּיוּקָנָהּ שֶׁל אִמֵּנוּ הַטּוֹבָה וְהַבִּלְתִּי נִשְׁכָּחָה! אָכֵן אֶת הַמָּוֶת הַסִּיחִי מִלִּבֵּךְ! אָדָם בִּשְׁנוֹתַיִךְ מִתְגַּבֵּר גַּם עַל יָגוֹן קָשֶׁה. אֲבָל אֶת הַתִּינֹקֶת הַנִיחִי לָנוּ, רָאֹה תִרְאֶה בְּטוֹבָה אֶצְלֵנוּ, הֲרֵינִי מַבְטִיחַ לָךְ. – רְאִי, הִנֵּה לֵאַנְקָא בָאָה!”

בִּזְהִירוּת יְתֵרָה הֶעֱמִיד קַרְל אֶת הַפְּעוּטָה עַל רַגְלֶיהָ, פָּסַע מִתּוֹךְ הִתְרַגְּשׁוּת לִקְרַאת הַבָּאָה וְאָמָר: “לֵאַנְקָא, הִנֵּה הַפְתָּעָה גְּדוֹלָה! הֲרֵי זוֹ אֲחוֹתִי מַלְכֶן עִם בִּתָּה הַפְּעוּטָה!”

לֵאַנְקָא מִתְבּוֹנֶנֶת מִתְּחִלָּה בִּשְׁתֵּיהֶן בְּלִי אֹמֶר וּדְבָרִים. מַבַּט עֵינֶיהָ הַבּוֹחֵן מְרַפְרֵף מִתּוֹךְ מְנוֹד רֹאשׁ כָּל-שֶׁהוּא עַל מִלְבּוּשֶׁיהָ, וְהִיא מִתְאַנַּחַת אֲנָחָה עֲמֻקָּה; אַחַר-כָּךְ בָּאָה עִרְבּוּבְיָה שֶׁל דִּבְרֵי בְרָכָה מִתּוֹךְ צָהֳלַת לֵב וַהֲמוֹן שְׁאֵלוֹת, וְאוּלָם לֹא הִמְתִּינָה כְלָל לִתְשׁוּבָה עַל שְׁאֵלוֹתֶיהָ.

לִבְסוֹף קָרָאָה: “אֲבָל הֵן רְעֵבוֹת אַתֶּן. תָּבֹא מָרִיצָא וְתָבִיא לָכֶן מִיָּד אֹכֶל, וַאֲנִי אֲמַהֵר אֶל חֲדַר הַבִּשּׁוּל וְאָכִין תַּבְשִׁיל שֶׁל צוֹם. אֲבָל הֲרֵי אַתֶּן אֵינְכֶן חַיָּבוֹת כְּלָל לָצוּם, תָּבֹא מָרִיצָא וְתָכִין לָכֶן מִיָּד צָלִי. רְאֵה, בְּעֵינֶיהָ שֶׁל הַקְּטַנָּה מוֹצְאוֹת חֵן הַתְּמוּנוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁלִּי וּבִימַת הַבַּיִת. כָּךְ נָאֶה! בֹּאִי הִנֵּה, יַלְדָּהּ, אִמְרִי שָׁלוֹם לְדוֹדָתֵךָ. מַה שְׁמֵךְ וּבַת כַּמָּה הִנָּךְ?”

בִּמְקוֹם הַתִּינֹקֶת, שֶׁנִּתְקָרְבָה מִתּוֹךְ בֹּשֶׁת פָּנִים, עָנְתָה אֲמַלְיֶה: “כַּרִיטַס שְׁמָהּ וּבְקָרוֹב תִּמְלֶאנָה לָהּ חָמֵשׁ שָׁנִים”.

“כַּרִיטַס? – הוֹי! כֵּיצַד אֶפְשָׁר לְכַנּוֹת יַלְדָּה חֲבִיבָה וּקְטַנָּה כָזוֹ בְשֵׁם כַּרִיטַס. בְּשֵׁם כָּעוּר כָּזֶה אֲכַנֶּה לְכָל הַיּוֹתֵר אֶת הַכֶּלֶב אוֹ הַסּוּס. הַאִם אֵין לָךְ שֵׁם אַחֵר?”

“קוֹנְקוֹרְדִּיָּה, סוֹפִיֶּה”, אָמְרָה אֲמַלְיֶה. “קוֹנְקוֹרְדִּיָּה?” קָרָא קַרְל בְּשִׂמְחָה, “עַל שֵׁם אִמֵּנוּ הַטּוֹבָה! אִם לֹא נִקְרָא לָהּ בְּשֵׁם כַּרִיטַס, אִם כֵּן נִקְרָא לָהּ בְּשֵׁם קוֹרְדֶּל”.

“לֹא”, פָּסְקָה לֵאַנְקָה, “הֲרֵי זֶה שֵׁם יָשָׁן נוֹשָׁן עַד כְּדֵי גִּחוּךְ. עַל דַּעְתִּי, יְהֵא שְׁמָהּ סוֹפִיֶּה. כָּךְ סוֹפִיֶּה, נַשְּׁקִי יַד דּוֹדָתֵךְ! אֵיִן אַתְּ יוֹדַעַת כְּלַל לְנַשֵּׁק? הֲרֵינִי מֵאֲמִינָה בְּכָךְ! עַד לִידֵי מִדָּה כָּזוֹ לֹא הִגִּיעוּ עֲדַיִן בְּזִבֶּנְלֵהְן. אָכֵן הֱווּ שְׂמֵחִים, שֶׁהַתִּינֹקֶת תִּלְמַד כָּאן דַּרְכֵי הַשְׂכָּלָה. כַּמָּה דַל וְעָזוּב מַרְאֵה הַפְּעוֹטָה הַמִּסְכֵּנָה!”

“דַּל וְעָ – זוּב?” שָׁאֲלָה אֲמַלְיֶה נִפְגָּעַת, "אֲבָל הֲרֵי אֵין הִיא עֲזוּבָה כְלָל, לְהֵפֶךְ – – "

קַרְל שָׁלַח כְּלַפֵּי אֲמַלְיֶה מֶבָּט שֶׁל בַּקָּשָׁה הַנִּשְׁמָע לְכַמָּה פָנִים וְנִפְנָה אֶל לֵאַנְקָא וְאָמַר: “הַעֲלִי עַל לִבֵּךְ אֶת הַנְּסִיעָה הַקָּשָׁה!”

“כֵּן, כֵּן” אָמְרָה לֵאַנְקָא מִתּוֹךְ פִּזּוּר הַנָּפֶשׁ, “הֵיכָן הֵן הַחֲבִילוֹת שֶׁלָּכֶן? מָרִיצָה תַעֲלֶה אוֹתָן אַחַר-כָּךְ, בְּשָׁעָה שֶׁתְּסַדֵּר בִּשְׁבִילְכֶן אֶת הָעֲלִיָּה”.

“הִנַּחְתִּין בְּתוֹךְ הָאַכְסְנְיָא, וְאוּלָם רְצוֹנִי לַהֲבִיאָן עַכְשָׁו, הֲרֵי שְׁעָתִי פְנוּיָה לְכָךְ”.

“רְצוֹנֵךְ לְהָבִיא?” קָרְאָה לֵאַנְקָא מִשְׁתּוֹמָמֶת, “אֵיךְ זֶה תוּכְלִי לְהָבִיא! הַשּׁוּלִיָא יִקַּח עֶגְלַת יָד, וְאַתָּה תִדְאַג לְהַתָּרַת הַחֲבִילוֹת וְהוֹצָאַת הַחֲפָצִים, כְּשֶׁיְּהֵא כָאן הַכֹּל”.

כְּשֶׁבָּא הַנַּעַר לְאַחַר שָׁעָה וְהֵבִיא אֶת הַחֲפָצִים, קָרְאָה לֵאַנְקָא: “שְׁלֹשָׁה סַלִים יֵשׁ לָהּ! מָה הוּא הַדָּבָר הַמְנַפֵּחַ אוֹתָם כְּלַפֵּי מָרוֹם?”

“אֵלּוּ הֵם כָּרִים וּכְסָתוֹת!” אָמְרָה אֲמַלְיֶה בְמִדָּה יְדוּעָה שֶׁל גָּאוֹן וּכְשֶׁהִיא פוֹנֶה אֶל קַרְל אָמְרָה בְמִין הִתְרוֹמְמוּת: “קַרְל, הֲרֵי זוֹ פְרִיסַת שָׁלוֹם מֵאֵת אִמֵּנוּ! פַּעַם אֶחָת, הוֹ, הַדָּבָר הָיָה עוֹד בָּעִיר הַתַּחְתּוֹנָה, כְּשֶׁשָּׁמְעָה שֶׁאֵינְךָ יוֹצֵא מִבּוּקָרֶשְׂט הִצְטַעֲרָה מְאֹד עַל כָּךְ שֶׁאֵיִן הִיא יְכֹלָה לָתֵת לְךָ חֵלֶק מִן הַכַּרִים וְהַכְּסָתוֹת שֶׁלָּהּ הַיָּפִים, סְבוּרָה הָיְתָה אָז: אִלּוּ יָדְעָה שֶׁיִּסַּע אָדָם בִּזְמַן מִן הַזְּמַנִּים מִמְּקוֹמוֹתֵינוּ לְכָאן, הָיְתָה שׁוֹלַחַת בְּיָדוֹ אֶת הַכָּרִים וְהַכְּסָתוֹת שֶׁהִפְרִישָׁה בְמַחְשַׁבְתָּהּ בִּשְׁבִילֶךָ. וּכְשֶׁהֶחְלַטְתִּי בְנַפְשִׁי לִנְסֹעַ לְכָאן, מִיַּד עָלָה עַל לִבִּי רְצוֹנָהּ שֶׁל אִמָּא, עָמַדְתִּי וּנְטַלְתִּים עִמִּי, וַהֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ!”

לֵאַנְקָא לֹא נָתְנָה לְקַרְל לְהָשִׁיב דָּבָר וְאָמָרָה מִיָּד מִתּוֹךְ הִתְרַגְּשׁוּת: כְּלוּם אֶפְשָׁר לְהַעֲלוֹת אֶת הַדָּבָר עַל הַדָּעַת! בִּשְׁבִילֵנוּ מְטַלְטֶלֶת הָיִית אֶת הַמַּשָּׂא הַזֶּה בָעוֹלָם?! מַה זֶה עוֹלֶה עַל דַּעְתֶּךָ, הֲרֵי אֵין רְצוֹנֵנוּ בְּכָרִים וּכְסָתוֹת כְּבַדִּים וְעָבִים כָּל –כָּךְ. הֵן אֵלּוּ מַזִּיקִים לַבְּרִיאוּת. נוֹצוֹת אֵין אָנוּ מַחֲשִׁיבִים כָּאן כָּל-עִקָּר, אֲנַחְנוּ מַשְׁלִיכִים אוֹתָן אֶל הַדּוֹמְבּוֹבִיצָא!"

“הַכָּרִים וְהַכְּסָתוֹת שֶׁל אִמִּי אֵינָם לֹא כְבֵדִים וְלֹא מַזִּיקִים לַבְּרִיאוּת! צְרִיכָה הָיִית לִשְׁמֹעַ אֶת שִׂיחַת הַבְּרִיּוֹת בָּעִיר הַתַּחְתּוֹנָה: ‘יָכֹל אָדָם לִזְרֹק אֶת הַכָּרִים וְהַכְּסָתוֹת שֶׁל קוֹרְדֶּל נֶלֶּה בְּבֹהֶן רַגְלוֹ מִמַּעַל לַבָּתִּים הַגְּבוֹהִים בְּיוֹתֵר, קַלִּים הֵמָּה כָּל-כָּךְ’.”

“אֵין לָהֶם כָּל-עֵרֶךְ בִּשְׁבִילִי; אִם יֵשׁ לְךָ צֹרֶךְ בָּהֶם, הַנִּיחָה אוֹתָם בִּרְשׁוּתֶךָ”.

“רְאִי נָא, מַלְכֶן, כָּאן הָאֲוִיר חַם יוֹתֵר, הִוָּכַח תִּוָּכְחִי בְעַצְמְךָ בַּדָּבָר. לֵאַנְקָא אֵינָהּ מַתְכַּוֶּנֶת לְרָעָה”.

הַגִּיסָה צוֹחֶקֶת מִתּוֹךְ חֶדְוָה יְתֵרָה, מְפַשְׁפֶּשֶׁת בְּאֶצְבְּעוֹתֶיהָ בִצְמִידֶיהָ הַנּוֹצְצִים וּמַשְׁאִירָה לְשָׁעָה קַלָּה אֶת קַרְל וְהָאוֹרְחוֹת לְבַדָּם. אַחַר כָּךְ קָרְאָה אֶל הַשֻּׁלְחָן לַסְּעוּדָה.

כְּשֶׁרָאֲתָה אֲמַלְיֶה אֶת הַמַּאֲכָלִים הָרַבִּים וְהַטּוֹבִים וְאֶת הַיַּיִן, עָמְדָה וְסֵרְבָה מִתּוֹךְ מְבוּכָה; וְאוּלָם קַרְל וְלֵאַנְקָא צָחָקוּ, וְקַרְל אָמָר: “הַרְגִּיעִי אֶת רוּחֵךְ, אֵין אָנוּ שְׁרוּיִים כָּאן בְּזִבֶּנְלֵהְן הָעֲנִיָּה; בַּקְבּוּק יַיִן אֶחָד וְצָלִי אֶחָד אֵינָם מַעֲלִים וְאֵינָם מוֹרִידִים בֶּאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ. בֹּאִי”, אָמַר אֶל כַּרִיטַס, "אַתְּ צְרִיכָה לָשֶׁבֶת תָּמִיד אֵצֶל דוֹדֵךְ. כָּךְ, מַלְכֶן חֲבִיבָתִי, רוֹצִים אָנוּ לִשְׁתּוֹת לְחָיֵּיכֶן. בּוּקָרֶשְׂט פֵרוּשָׁהּ עִיר עַלִּיזָה! יְהִי רָצוֹן שֶׁהַשֵּׁם הַזֶּה יְהֵא לְסִמָּן טוֹב לָכֶן. עַלִּיזוּת רַבָּה בְבוּקָרֶשְׂט!

“כֵּן”, אָמְרָה לֵאַנְקָא בְלֵב צוֹהֵל, “רָאֹה תִרְאִי, כַּמָּה נוֹחַ כָּאן לִחְיוֹת חַיִּים עַלִּיזִים! עוֹד מְעַט וְתַסִּיחִי מִלִּבֵּךָ אֶת הָעֲיָרָה הַנִדַּחַת שֶׁבְּזַכְּסֶן”.

כְּשֶׁעָלְתָה אֲמַלְיֶה בָעֶרֶב עַל מִטָּתָהּ וְשָׁכְבָה עַל גַּבֵּי הַכָּר שֶׁהֵבִיאָה אִתָּה, חָשְׁבָה מִתּוֹךְ דִּמְעוֹת עַל עִיר מוֹלַדְתָּה הַזַּכְּסִית. בְּעֵינֵי רוּחָהּ רָאֲתָה אֶת עַצְמָהּ בַּחֲדַר בֵּיתָם שֶׁבָּעִיר הַתַּחְתּוֹנָה; רוֹאָה הָיְתָה כֵּיצַד שׁוֹקֶדֶת הָאֵם וּמְבִיאָה אֶת סִירֵי הָאֶבֶן הַגְּדוֹלִים, אֵיךְ הִיא מְגַבֶּבֶת בִּזְהִירוֹת אַגַּב חִיּוּךְ עֲרֵמָה שֶׁל נוֹצוֹת רַכּוֹת עַל גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן, הֲרֵיהִי שׁוֹמַעַת אֵיךְ הִיא קוֹרֵאת: “כָּךְ, עַכְשָׁו בּוֹאִי לִמְרֹט נוֹצוֹת! אֲבָל אַל תַּנִּיחוּ שׁוּם קָנֶה שֶׁל נוֹצָה, שֶׁכֵּן נוֹקְבִים הֵם אֶת הָעִטּוּף; הִזָּהֲרוּ בָרְכוּשׁ הֶחָבִיב הַזֶּה בִזְהִירוּת יְתֵרָה; אַל תַּפִּילוּ אַף נוֹצָה אַחַת מִתַּחַת לַשֻּׁלְחָן, הֲרֵי יוֹדְעִים אַתֶּם: לְשֵׁם נוֹצָה אַחַת אֲנוּסָה רִיבָה לִקְפֹּץ עַל גַּבֵּי עֶשֶׂר גְּדֵרוֹת!”

כֵּן, כָּךְ דִּבְּרָה הָאֵם הַטּוֹבָה. דּוֹאֶגֶת הָיְתָה וְחוֹשֶׂכֶת, וּבִקְּשָׁה אֶת כְּבוֹדָה בְּכָךְ, לְהַכְנִיס לְתוֹךְ בֵּיתָהּ כָּרִים וּכְסָתוֹת קַלִּים וְנָאִים. וְכָאן? –! כָּאן אוֹמֶרֶת הֲלָה שָׁם מִתַּחַת, שֶׁהַכָּרִים וְהַכְּסָתוֹת שֶׁל אִמָּא מַזִּיקִים לַבְּרִיאוּת!

יח בְּתוֹךְ “הָעִיר הָעַלִּיזָה”    🔗

מִיָּד בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים לְבִיאָתָהּ שֶׁל אֲמַלְיֶה עָסְקָה כְבָר לֵאַנְקָא וְטָרְחָה בִשְׁקִידָה יְתֵרָה. אִשָּׁה תּוֹפֵרֶת יָשְׁבָה בַחֶדֶר הַגָּדוֹל מֻקֶּפֶת כָּל-מִינֵי אָרֶג.

אֲמַלְיֶה עָזְרָה בִמְלֶאכֶת הַתְּפִירָה, שֶׁכֵּן הוֹאִיל וְהַכֹּל טָעוּן הָיָה תְּפִירַת כַּפַּיִם לְפִיכָךְ לֹא נִתְקַדְּמָה הַמְּלָאכָה בִמְהִירוּת כָּל כָּךְ. אֲמַלְיֶה וְכַרִיטַס נִתְלַבְּשׁוּ מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ בְּמַלְבּוּשִׁים חֲדָשִׁים. אָכֵן מִלְחָמָה קָשָׁה הָיְתָה בֵין שְׁתֵּי הַגִּיסוֹת, עַד שֶׁהִגִּיעַ הַדָּבָר לִידֵי כָךְ. אֲמַלְיֶה אָמְרָה: “נָקִי וְשָׁלֵם”, הָיָה פִתְגָּמָהּ שֶׁל אִמָּא תָמִיד, וְדַי לָנוּ בְּכָךְ; וְאוּלָם אָחִיה וְגִיסָתָהּ הִתְנַגְּדוּ שְׁנֵיהֶם לָזֶה בְכָל תֹּקֶף.

לֵאַנְקָא הֵשִׁיבָה בְחֹם: "הַנִיחִי לָהּ לְאִמֵּךְ וְאַל תָּבִיאִי רְאָיָה מִמֶּנָּה! הֲרֵי מֵעוֹלָם לֹא יָצְאָה מִתּוֹךְ הָעֲיָרָה הַנִּדָחַת. בִּשְׁבִיל הָעִיר הַתַּחְתּוֹנָה מַסְפִּיקִים דִּבְרֵי חֲכָמָה אֵלֶּה, אֲבָל עַכְשָׁו שְׁרוּיָה אַתְּ בִּכְרָךְ גָּדוֹל, וְחַיֶּבֶת אַתְּ לִנְהוֹג כְּמִנְהָג הַבְּרִיּוֹת לִכְבוֹדֵנוּ.

בִּלְבוּשְׁכֶן אֵלֶּה אֵין אָנוּ יְכֹלִים לָצֵאת עִמָּכֶן מִפֶּתַח הַבָּיִת. – כֵּיצַד אַתְּ מַלְבִּישָׁה אֶת הַיַּלְדָּה הַמִּסְכֵּנָה, סְבוּרָה הָיִיתִי בֶאֱמֶת שֶׁחֲטוֹטֶרֶת לָהּ מִפָּנִים וּמֵאָחוֹר, אֲבָל קוֹמָתָהּ יְשָׁרָה כָּל-כָּךְ בְּמִדָּה שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה. מִי שֶׁאֵינוֹ מֵבִין לָשִׂים לִבּוֹ גַּם לְחִיצוֹנִיּוּתוֹ, הֲרֵיהוּ נִרְמָס בָּרַגְלַיִם".

אֵלּוּ הָיוּ תוֹרוֹת חֲדָשׁוֹת בִּשְׁבִיל אֲמַלְיֶה, וּבִפְנִימִיּוּתָהּ מִתְנַגֶּדֶת הִיא לְהַשְׁקָפוֹת כָּאֵלּוּ. אֶלָּא שֶׁבָּאָה לִידֵי הַכָּרָה, כִּי עָלֶיהָ לְהִכָּנֵעַ, אִם אֵינָהּ רוֹצָה שֶׁתִּשְׁרֶה רוּחַ רָעָה בַּבָּיִת לְאֹרֶךְ יָמִים; אָכֵן עַד לִכְדֵי כָךְ לֹא הָיָה הַדָּבָר כְּדַאי בְּעֵינֶיהָ.

וְהִנֵּה לְאַט לְאַט בָּא שִׁנּוּי גָּמוּר בְּחָזוּתָן הַחִיצוֹנִית שֶׁל הָאֵם וְהַתִּינֹקֶת, וְלֵאַנְקָא לֹא נִתְיַגְּעָה לְהַבִּיעַ שִׂמְחָתָהּ עַל כָּךְ. אָכֵן מֵאֲמַלְיֶה לֹא הָיְתָה כְמוּבָן, מְרֻצָּה עֲדַיִן לְגַמְרֵי.

“הַמְּעִיל וְהַמִּגְבַּעַת וְהַצָּעִיף נָאִים הֵמָּה כָּל-כָּךְ”, אָמְרָה כְּשֶׁהִיא נִרְגָּזֶת, “אֲבָל אֵין אֲנִי יוֹדַעַת כְּלָל מַה טִיבוֹ שֶׁל דָּבָר, אֵין אַתְּ מְבִינָה לַחֲלוּטִין כֵּיצַד נוֹהֲגִין בְּמַלְבּוּשִׁים”.

“אֵינִי סוֹבֶלֶת מַלְבּוּשֵׁי פְּאֵר; אֵין הֵם נָאִים לִי כְלָל”. “לֹא, אֵין לָךְ תַּקָּנָה לְעוֹלָם; וְאוּלָם הַבִּיטִי נָא וּרְאִי, מַה נֶחְמָדָה הַיַּלְדָּה לְמַרְאֶה! בֹּאִי הֵנָּה, סוֹפִיֶּה, וְנִשְׂבַּע מִזִּיו פָּנַיִךְ. הֲרֵיהִי חֲבִיבָה בְיוֹתֵר! וְהִנֵּה אֲצַוֶּה לִרְצֹעַ נְקָבִים בְּאָזְנַיִךְ, וְאֶתֵּן לָךְ לְמַתָּנָה עֲגִילִים נָאִים וּמְגֻוָּנִים, וּצְמִידִים אֶקְנֶה לָךְ לִזְרוֹעוֹתַיִךְ הָעֲרֻמּוֹת; הֲרֵי יָפֶה יִהְיֶה הַדָּבָר!”

“אָכֵן לֵאַנְקָא”, קָרְאָה אֲמַלְיֶה בַחֲרָדָה “אֵיךְ רַשָּׁאִית אַתְּ לְהַגִּיד דְּבָרִים כָּאֵלֶּה לַתִּינֹקֶת! כְּלוּם רוֹצָה אַתְּ דַּוְקָא לְהָפְכָהּ לְקוֹף קָטָן? הֲרֵי אֵין בָּהּ דַּעַת עֲדַיִן! כְּשֶׁאַתְּ אוֹמֶרֶת לָהּ שֶׁיָּפָה הִנֶּהָ, הֲרֵיהִי מַאֲמִינָה בַדָּבָר. עָלֶיהָ לִהְיוֹת גַּם לְהַבָּא פְשׁוּטָה בְמִנְהָגֶיהָ; הֲרֵי צְרִיכָה אֲנִי לַחֲשׁוֹב גַּם עַל הֶעָתִיד. אֵיךְ זֶה אוּכַל לַעֲקוֹר שׁוּב מִלִּבָּהּ אֶת הַתּוֹרָה שֶׁאַתְּ מַנְחִילָה לָהּ עַכְשָׁו?”

הָנִיחִי לִי אֶת הַיַּלְדָּה הֲרֵינִי יוֹדַעַת לִדְאֹג לָהּ יָפֶה מִמֶּךָ. צְרִיכָה הִיא לַשֶּׁבֶת תָּמִיד אֶצְלֵנוּ, וַאֲזַי לֹא תְהֵא חֲסֵרָה כְלוּם".

“כְּשֶׁלֹּא אֶהְיֶה עוֹד בָּעוֹלָם, הָיִיתִי מַחֲזִיקָה טוֹּבָהּ לָכֶם בִּמְאֹד, אִלּוּ רְצִיתֶם לְהַשְׁאִירָהּ בְּבֵיתְכֶם, אֲבָל זוּלַת זֶה הֲרֵי הִיא הַדָּבָר הָאֶחָד הַנּוֹתֵן טַעַם וְעֵרֶךְ לַחַיָּי”.

“אַל נָא תְקַבְּלִי הַכֹּל בְּצוּרָה חֲמוּרָה וְנוֹרָאָה בְיוֹתֵר. רֵאשִׁית כֹּל, עֲלֵיכֶן לְהִתְעַנֵּג כָּאן וְלֵהָנוֹת בְּחַיֵּיכֶן. הַאֲמִינִי לִי, בְּבוּקָרֶשְׂט אֶפְשָׁר לִחְיוֹת חַיִּים עַלִּיזִים!”

* * *

“בֹּאִי נָא”, אָמַר קַרְל בְּאַחַד הַיָּמִים, “רְצוֹנִי לְהַרְאוֹת לָךְ אֶת הָעִיר. הִנֵּה תִרְאִי וְתִשְׁתּוֹמָמִי!”

בָּתֵּי הַמֶּכֶר וְהַמְּלָאכָה הָיוּ פִתְחֵיהֶם פְּתוּחִים עַל פִּי רֹב לִרְשׁוּת הָרַבִּים. לְגַבֵּי אֲמַלְיֶה הֲרֵי הַדְּחָק שֶׁל הָמוֹן בְּרִיּוֹת נֶחְפָּזִים, קוֹרְאִים וּמְנַעְנְעִים בְּאֶבְרֵיהֶם, הַלְּבוּשִׁים כָּל-מִינֵי מַלְבּוּשִׁים שֶׁבָּעוֹלָם, גּוֹרֵם הָיָה לְבִלְבּוּל הַדָּעַת. הַאֲמֵן הֶאֱמִינָה בְּדִבְרֵי אָחִיהָ שֶׁעָמַד וְהִבְטִיחַ לָהּ, כִּי בּוּקָרֶשְׂט הִיא אַחַת הֶעָרִים הַמְּעַנְיְנוֹת בְּיוֹתֵר בְּכָל הָעוֹלָם, שֶׁכֵּן מִתְאַחֵד כָּאן הַמִּזְרָח וְהַמַּעֲרָב בְּתַעֲרֹבֶת מְגֻוֶּנֶת בְּיוֹתֵר.

מִשְׁתּוֹמֶמֶת וּמְבֻלְבֶּלֶת הָיְתָה עוֹמֶדֶת לִפְרָקִים קְרוֹבִים בְּדוּמִיָּה וְרָצְתָה לְהַנִּיחַ תְחִלָּה לַהֲמוֹן הָעֲגָלוֹת וְהַבְּרִיּוֹת הַהוֹלְכִים בָּרֶגֶל לַעֲבֹר לְפָנֶיהָ; אֲבָל קַרְל אָץ בָּהּ לָלֶכֶת קָדִימָה כְּשֶׁהוּא מְסַפֵּר וּמְבָאֵר לָהּ הַכֹּל. מָה רַבִּים הַנִּגּוּדִים! כָּאן חוֹלְפוֹת מֶרְכָּבוֹת נֶהְדָּרוֹת וַעֲשׂוּיוֹת לְפִי טַעַם הַדּוֹר הֶחָדָשׁ בְּחִפָּזוֹן נִמְרָץ, וְכָאן מִתְנַהֲלִים קְרוֹנוֹת טְעוּנִים מַשָּׂא כָבֵד הָרְתוּמִים לְתוֹאִים וּנְהוּגִים בִּידֵי אִכָּרִים וָלָכִיִּים. הַגְּבָרִים הַלְּבוּשִׁים אֲפֻדָּה קְצָרָה וַחֲגוּרִים אֵזוֹר רָחָב שֶׁל עוֹר וַחֲבוּשִׁים תַּרְבּוּשׁ אָדֹם לְרֹאשָׁם בֻּלְגָּרִים הֵמָּה. כָּאן בָּאוּ סֶרְבִּים וְטוּרְקִים, וְאֵלֶּה הַבְּרִיּוֹת בַּעֲלֵי הַזָּקָן הַלָּבָן וְהַדְרַת הַפָּנִים, שֶׁמַּלְבּוּשֵׁיהֶם הָאֲרֻכִּים מַגִּיעִים לָהֶם עַד קַרְסֻלֵּיהֶם, יְהוּדִים הֵמָּה. אֵלֶּה הַחֲבוּשִׁים לְרֹאשָׁם מִצְנֶפֶת עֲשׂוּיָה עוֹר בֶּן כֶּבֶשׁ וּלְבוּשִׁים אַדֶּרֶת כְּבָשִׂים מְרֻקֶּמֶת בְּמִדָּה יְתֵרָה רוּמֵנִים הֵמָּה. וּבְתוֹךְ הֶהָמוֹן הַזֶּה רַב הַתְּנוּעָה וְהַשָּׁאוֹן נִשְׁמְעָה הַקְּרִיאָה הַמְּמֻשֶּׁכֶת וְהַעֲגוּמָה שֶׁל שׁוֹאֲבֵי הַמַּיִם: “A – a -op”. כָּאן נָשָׂא אִישׁ אַחֵר עַל רֹאשׁוֹ כָּל-מִינֵי מְתִיקָה וְקָרָא בְצָהֳלָה: “Gubri – itsch!”.

“נָשׁוּבָה לְבֵיתֵנוּ”, בִּקְּשָׁה אֲמַלְיֶה, “אֵינִי יְכֹלָה עוֹד נָשׂוֹא”. אֲבָל קַרְל אָמַר מִתּוֹךְ צְחוֹק: “כֵּן, כָּאן נוֹהֵג כְּמוּבָן, הַכֹּל בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת מֵאֲשֶׁר בְּזִבֶּנְלֵהְן, וְאוּלָם תִּתְרַגְּלִי בַדָּבָר. בֹּאִי עִמִּי, אוֹבִילֵךְ עוֹד אֶל הַגִּבְעָה מְקוֹם שָׁם עוֹמֵד בֵּית הַכְּנִיסָה הַגָּדוֹל וְהַנֶּהְדָּר. מִשָּׁם יְכֹלָה אַתְּ לְהַשְׁקִיף בְּבַת אַחַת עַל פְּנֵי בּוּקָרֶשְׂט הַיָּפָה כֻלָּהּ”.

כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְמַעְלָה הֶרְאָה לָהּ אֶת מַרְאֵה פְנֵי הָעִיר הַנֶּהְדָּרָה עִם הַכִּפּוֹת הַמַּזְהִירוֹת וְהַמִּגְדָּלִים הָרַבִּים לְאֵין קֵצֶה.

“הַאִם אֵין בֵּין כָּל בָּתֵּי הַכְּנִיסָה הֲלָלוּ גַם בֵּית כְּנִיסָה אַשְׁכְּנַזִּי, שֶׁאוּכַל לָלֶכֶת שָׁמָּה?” שָׁאֲלָה אמליה

“כמובן יֵשׁ”, אָמַר קַרְל “בָּרִאשׁוֹן בַּשַּׁבָּת הַבָּא נֵלֵךְ שָׁמָּה; וְאַחַר הַתְּפִלָּה נְבַקֵּר אֶת הַכֹּהֵן הֶחָבִיב שֶׁלָּנוּ, נוֹיְמַיְסְטֶר, הוּא יְדִידֵנוּ הַנֶּאֱמָן וְיוֹעֲצֵנוּ”.

בְּכִלָּיוֹן עֵינַיִם הִמְתִּינָה אֲמַלְיֶה לְיוֹם הָרִאשׁוֹן בְּשַׁבָּת.– אִלּוּ הָיְתָה לָהּ לְפָחוֹת עֲבוֹדָה קְבוּעָה! מִיָּד עָמְדָה וּבִקְּשָׁה מֵאֵת לָאֲנָקָה שֶׁתִּתֵּן לָהּ עֲבוֹדָה.

“רְצוֹנֵךְ לַעֲבוֹד?” שׁוֹאֶלֶת הֲלָה, "מָה רוֹצָה אַתְּ לַעֲבוֹד? הֲרֵי בָאת לְבַקְּרֵנוּ. הֵן לֹא אֶתֵּן לְאוֹרְחֵי לַעֲבוֹד בַּשְּׁבִילִי. נוּחִי נָא וְתוּרִי אֶת הָעִיר הַיָּפָה. בְּתוֹךְ הַבַּיִת קָשֶׁה לִי בִכְלָל לָתֵת לָךְ עֲבוֹדָה, לְפִי שֶׁהַכֹּל מְתֻקָּן כָּאן וּמְסֻדָּר. מָרִיצָא מְטַפֶּלֶת בְּמֶשֶׁק הַבַּיִת וַאֲנִי מְנַהֶלֶת אֶת הֶחָנוּת ".

“כְּלוּם לֹא אוּכַל לְסַיֵּעַ לְקַרְל בִּמְלַאכְתּוֹ? הֲרֵי בַּבַּיִת מְסַיַּעַת הָיִיתִי לוֹ לְאַבָּא תָמִיד, יוֹדַעַת אֲנִי יָפֶה מְלֶאכֶת הַתְּפִירָה בְעוֹר. הַדָּבָר יִהְיֶה לִי בֶאֱמֶת לִמְנוּחַת הַנֶּפֶשׁ, אִם אוּכַל לְסַיֵּעַ לָכֶם בַּמֶּה שֶׁהוּא”.

“רַעְיוֹן רוּחַ! מַה יֹאמְרוּ הַפּוֹעֲלִים לְכָךְ?” “הַאִם לֹא אוּכַל בֶּאֱמֶת לַעֲשׂוֹת כְּלוּם בַּחֲדַר הַבִּשּׁוּל?” “הֲרֵי אַתְּ וּמָרִיצָא אֵינְכֶן יְכֹלוֹת לְהָבִין כְּלַל אַחַת אֶת לְשׁוֹן חֲבֶרְתָּהּ. אַף מְבַשְּׁלִים אָנוּ כָאן תַּבְשִׁילִים אֲחֵרִים לְגַמְרֵי, וּמַאֲכָל הַצּוֹם הֲרֵי עָלַי לְהָכִין תָּמִיד בְּעַצְמִי”.

"רְגִילָה אֲנִי בְחַיִּים שֶׁל פְּעֻלָּה יְתֵרָה, עִזְרִי נָא לִי לִמְצֹא עֲבוֹדָה הֲגוּנָה וְאִם לֹא אֶגְוַע מִתּוֹךְ חִטּוּט בִּלְתִּי מוֹעִיל ".

לֵאַנְקָא הִרְהֲרָה קְצָת וְאַחַר, כָּךְ שָׁאֲלָה: “יוֹדַעַת אַתְּ לִסְרֹג אוֹ לִרְקֹם?”

"לֹא, אָמְרָה אֲמַלְיֶה מִתּוֹךְ מֵאוּן, “לִמְלָאכָה זוֹ אֵין לִי אַף כָּל חֵשֶׁק. מָה הוּא הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה? אֵין זֶה אֶלָּא דְבַר הֶבֶל שֶׁאֵין בּוֹ כָל תּוֹעֶלֶת!”

"הִנֵּה חָשַׁבְתִּי שֶׂיָּכֹל תּוּכְלִי לִלְמֹד אֶצְלִי מְלָאכָה זוֹ. רוֹצָה הָיִיתִי מְאֹד לְהָכִין לִי עוֹד קְבוּצָה אַחַת שֶׁל מַפּוֹת קְטַנּוֹת. אָכֵן, אֵין אַתְּ יוֹדַעַת כְּלָל, כַּמָּה תִּצְטָרְכִי לְכָךְ פַּעַם בַּחַיִּים, רוֹצָה אֲנִי לְהוֹרוֹת לָּךְ ".

“הְמְ, הִשְׁמִיעָה” אֲמַלְיֶה בְאִי רָצוֹן.

וְהִנֵּה נֶאֶזְרָה לֵאַנְקָא בְחָרִיצוּת יְתֵרָה; הֵבִיאָה פְתִילִים וָמַחַט וְהֶרְאֲתָה לָהּ דַּרְכֵי הַמְּלָאכָה. – לְאַחַר שָׁעָה קַלָּה בָאָה שׁוּב מִן הֶחָנוּת וְאָמְרָה נִרְגָּזֶת: "אֵיךְ תּוּכְלִי לְהִתְחַפֵּשׂ כָּל כָּךְ; הֲרֵינִי שׁוֹמַעַת תָּמִיד כֵּיצַד אַתְּ מוֹנָה בְפִיךְ וְסוֹפֶרֶת וְאַחַר כָּךְ הֲרֵי אַתְּ שׁוּב מְחָרֶפֶת. כְּלוּם אֵין אַתְּ יְכֹלָה לִלְמֹד מְלָאכָה קַלָּה זוֹ? הֲרֵי אֵין זֶה אֶלָּא מִשְׂחָק יְלָדִים! תְּנִי לִי בַחֲזָרָה! אֲבָל אַל תָּבֹאִי שׁוּב בְּתַאֲנִיָּה עַל דְּבַר עֲבוֹדָה ".

“כְּשֶׁאֲנִי עוֹשָׂה דְבַר מָה, מִן הַצֹּרֶךְ שֶׁתְּהֵא תַכְלִית לְמַעֲשֵׂה יָדָי; וְאוּלָם מַה צֹרֶךְ יֵשׁ בְּמַטְלִיוֹת אֵלּוּ?”

* * *

כַּעֲבוֹר יָמִים אֲחָדִים שָׁמְעָה לֵאַנְקָא בְכִיָּה חֲשָׁאִית, מִיָּד הִטְּתָה אֹזֶן וְהִקְשִׁיבָה, כִּי כַּרִיטַס אוֹמֶרֶת: “טָעֲמוֹ רַע כָּל כָּךְ אֵינִי יְכֹלָה עוֹד”.

“הִנֵּה”, אָמְרָה אֲמַלְיֶה מִתּוֹךְ שִׁדּוּל “רַק עוֹד כַּף אַחַת קְטַנָּה, הֵן שָׁפַכְתְּ אֶת הַכַּף הַקּוֹדֶמֶת לְגַמְרֵי. אַךְ אִם תִּגְמְעִי אֶת סַמֵּי הָרְפוּאָה יוּטַב מַצָּבֵךְ. שִׁמְעִי בְקוֹלִי וְגִמְעִי מַהֵר”.

אֲבָל הַפְּעוּטָה פִרְכְּסָה מִתּוֹךְ מֵאוּן וְנִסְּתָה שׁוּב לִדְחוֹת אֶת הַיָּד הַמּוֹשִׁיטָה לָהּ.

בְּאוֹתוֹ רֶגַע נִכְנְסָה לֵאַנְקָא אֶל הַחֶדֶר, הֵנִיעָה גַּפֵּי חָטְמָהּ דֶּרֶךְ בְּחִינָה בְטִיב הָרֵיחַ וְאָמְרָה בְּלָשׁוֹן שֶׁל קַפְּדָנוּת: “מַה טִיבוֹ שֶׁל הָרֵיחַ הַמְּגֻנֶּה כָאן! כְּלוּם בִּשַּׁלְתְּ דְּבַר מָה. רֵיחַ נוֹדֵף כָּאן כְּשֵׁל בֵּית מִרְקָחַת. מָה הַמַּעֲשֶׂה שֶׁאַתְּ מַתְכַּוֶּנֶת לַעֲשׂוֹת לַיַּלְדָּה?”

כְּלוּם לֹא הִבְחַנְתְּ כְּלָל שֶׁעֵינֵיהָ שֶׁל הַתִּינֹקֶת אֲחוּזוֹת דַּלֶּקֶת זֶה כַמָּה יָמִים? הֲרֵי זֶה מִין חָרִיפוּת שֶׁטְּעוּנָה הוֹצָאָה; וְהִנֵּה עָמַדְתִּי זֶה עַתָּה וּבִשַּׁלְתִּי לָהּ סַמֵּי מַרְפֵּא".

“יִרְקִי מִפִּיךְ אֶת הַשִּׁקּוּי, סוֹפִיֶּה, הֲרֵי רוֹאָה אַתְּ שֶׁהַיַּלְדָּה מְמָאֶנֶת בְּשִׁקּוּי הַשָּׂטָן; אֵיךְ יְכֹלָה אַתְּ לְעַנּוֹתָהּ כָּל כָּךְ? כֵּיצַד מַרְהִיבָה אַתְּ בִּכְלָל לְטַפֵּל בָּהּ בְּמַעֲשֵׂי יָדַיִךְ אֵלֶּה הַמְקֻלְקָלִים? הֲרֵי הַדָּבָר יֵרָפֵא מֵאֵלָיו, וַדַּאי שֶׁצִּנָּה קַלָּה אֲחָזַתָּה, וְאִם לֹא, נִקְרָא לָרוֹפֵא. בֹּאִי לִבָּתִי, בֹּאִי אֶל דּוֹדָתֵךְ! כְּלוּם תִּשְׁתִּי דָבָר מְגֹעָל כָּזֶה!”

“לֵאַנְקָא, – אֵיךְ יְכֹלָה אַתְּ לְדַבֵּר כָּךְ! הֲרֵי יוֹדַעַת אַתְּ גַּם כֵּן, שֶׁבַּעֲלִי לָמַד חָכְמַת הָרְפוּאָה, וְהָיָה רוֹקֵחַ יָמִים רַבִּים, מִמֶּנּוּ לָמַדְתִּי כַמָּה דְבָרִים”. אֲדַבֵּר עִם קַרְל בְּעִנְיָן זֵה, עָלָיו לֶאֱסוֹר עָלַיִךְ לַחֲלוּטִין אֶת מַעֲשֵׂי הָרְפוּאָה. אִי אֶפְשָׁר עוֹד לִנְשׂוֹא! אִם יָבֹא מִי שֶׁהוּא, הֲרֵי כְלִמָּה תְּכַסֶּה פָנֵינוּ!"

* * *

פַּעַם אַחַת יָשְׁבָה אֲמַלְיֶה וְהִבִּיטָה מִתּוֹךְ פִּזּוּר הַדַּעַת בְּ“הַיּוֹם הַבּוּקָרֶשְׂטִי”. פִּתְאֹם קִבֵּל מֶבָּטָהּ הָרֵיק מֵעֵין הַבָּעָה יְדוּעָה. מֶה הָיָה כָּתוּב שָׁם? “עַלְמָה דְּרוּשָׁה מִיָּד לְשֵׁם שִׁמּוּשׁ חוֹלִים וְלַעֲזוֹר לְבַעֲלַת הַבַּיִת הַדְּווּיָה בִמְלַאכְתָּהּ”.

מָה, שֶׁמָּא תֵעָנֶה לְכָךְ וְתַצִּיעַ אֶת שֵׁרוּתָהּ? אִם מָצְאָה אֶת דַּרְכָּהּ בְּוִינָה וּבְפֶּשְׂט, הֲרֵי תַצְלִיחַ אַף כָּאן. וּבְכֵן קָדִימָה!

עֲמָלָהּ הִצְלִיחַ בְּיָדָהּ, וּלְאַחַר שֶׁנִּגְמַר הַכֹּל עָמְדָה וְהוֹדִיעָה לְאָחִיהָ וּלְגִיסָתָהּ אֶת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁכְּבָר נַעֲשָׂה. כָּל מַה שֶׁדִּבְּרוּ עַל לִבָּהּ לַחֲזוֹר בָּהּ לֹא הוֹעִילוּ כְלוּם; עַל כָּרְחָם נָתְנוּ לָהּ לָלֶכֶת.

לְאַחַר אַרְבָּעָה שָׁבוּעוֹת שָׁבָה בַחֲזָרָה מְלֵאָה חֵמָה. הָעֲבוֹדָה הָיְתָה מְבִיאָה לָהּ טוֹבָה רַבָּה כָּל כָּךְ, שֶׁכֵּן מָצְאָה חֵן בְּעֵינֶיהָ, אַף עַל פִּי שֶׁחֲדָשָׁה הִיא וְאֵינָהּ קַלָּה. אֲבָל הָאִישׁ הָרָע, הָרוֹפֵא, הָיָה בְעוֹכְרָהּ!

אָחִיהָ וְגִיסָתָהּ לֹא הִשְׁמִיעוּ דְבָרִים הַרְבֵּה בְעִנְיָן זֶה, וְאַךְ לֵאַנְקָא אָמְרָה, שֶׁהַגֵּד הִגִּידָה אֶת הַדָּבָר מֵרֹאשׁ. אִי אֶפְשָׁר לְצַפּוֹת לְתוֹצָאָה אַחֶרֶת, בְּשָׁעָה שֶׁקּוֹפְצִים וּמְקַבְּלִים דָבָר בְּלִי חֲקִירָה וּדְרִישָׁה

* * *

סוֹף סוֹף בָּא הָאָבִיב. בְּאַחַד הַיָּמִים הַנָּאִים – הַדָּבָר הָיָה בְּיוֹם רִאשׁוֹן בְּשַׁבָּת – עָרְכוּ בְנֵי נֶלֶּה עִם מַכִּירֵיהֶם הָאַשְׁכְּנַזִּים טִיּוּל מִחוּץ לָעִיר. דַּאֲגָתָהּ הַגְּדוֹלָה שֶׁל לֵאַנְקָא הָיְתָה שֶׁהַכֹּל יִלְבְּשׁוּ בְּגָדִים נָאִים לְפִי כְבוֹדָם. הַחֲבוּרָה הַקְּטַנָּה עָבְרָה דֶּרֶךְ הָעִיר מְלֵאָה עֹנֶג. כְּשֶׁהִגִּיעוּ מִחוּץ לָעִיר קָרְאָה אֲמַלְיֶה פִתְאֹם מִתּוֹךְ הִתְרַגְּשׁוּת שֶׁל שִׂמְחָה יְתֵרָה: “הוֹ – פְּרָחִים! סוֹף סוֹף הִנֵּה שׁוּב פְּרָחִים!” וּמִיָּד רָצָה בְחִפָּזוֹן, כְּאִלּוּ עֲלוּלִים הָיוּ הַפְּרָחִים לִבְרוֹחַ, דֶּרֶךְ הַשָּׂדֶה אֶל תּוֹךְ הָאֲפָר הַמָּלֵא בִצּוֹת וְקָטְפָה בִמְהִירוּת וּבְחֵשֶׁק, פָּנֶיהָ לוֹהֲטִים וְעֵינֶיהָ מַזְהִירוֹת, כְּאִלּוּ הִגִּיעַ לָהּ אֹשֶׁר בִּלְתִּי צָפוּי. בְּנֵי הַחֲבוּרָה הִבִּיטוּ אַחֲרֶיהָ בְתִמָּהוֹן. סוֹף כָּל-סוֹף מָצְאָה דֵּי סִפּוּקָהּ; בִּשְׁתֵּי יָדֶיהָ מַחֲזִיקָה הִיא אֶת שָׁלְלָה. הַמִּגְבַּעַת נִשְׁמְטָה כְלַפֵּי עָרְפָּה, הַפֻּזְמְקָאוֹת שֶׁזֶּה עַתָּה מַבְרִיקִים הָיוּ מִלֹּבֶן, עַכְשָׁו שְׁחוֹרִים הֵמָּה וְלַחִים, וְשִׂמְלַת הַקַּיִץ הַקַּלָּה הֲרֵיהִי מְמֻרְטֶטֶת וַעֲטָרָה רְחָבָה שֶׁל בֹּץ מַקִּיפָה.

לֵאַנְקָא מִזְדַעֲזַעַת מִתּוֹךְ הִתְרַגְּשׁוּת: “הַבִּיטִי אֶל מַרְאַיִךְ!” קָרָאָה, “הֲרֵי חֶרְפָּה וּבוּשָׁה לָלֶכֶת עִמָּךְ! כְּלוּם אֵין אַתְּ חוֹשֶׁבֶת כְּלָל עַל הַמַּלְבּוּשִׁים הַיָּפִים?”

קַרְל נִסָּה לְתַוֵּךְ בֵּינֵיהֶן, אֲבָל לֵאַנְקָא אָמְרָה בְהֶחְלֵט: “לֹא, כָּךְ אֵינָהּ יְכֹלָה בֶאֱמֶת לְהֵרָאוֹת לְעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת. הִנֵּה כָאן הַמַּפְתֵּחַ שֶׁל בֵּיתֵנוּ, קוּמִי וּלְכִי לָךְ הַבַּיְתָה!”

“בֹּאִי, כַּרִיטַס”, אָמְרָה אֲמַלְיֶה בְלָשׁוֹן שֶׁל בַּקָּשָׁה. “סוֹפִיֶּה תִּהְיֶה אֶצְלֵנוּ; בֹּאִי, לִבָּתִי, תְּנִי לִי אֶת יָדֵךְ”.

בְּיוֹם הָרִאשׁוֹן הַנָּאֶה גָדַל הַשֶּׁקֶט בָּרְחוֹבוֹת מִבִּשְׁאָר הַיָּמִים, לְפִי שֶׁרֹב הַבְּרִיּוֹת יָצְאוּ מִחוּץ לָעִיר. אֵיךְ יָכְלָה לְהַרְגִּישׁ עַצְמָהּ בּוֹדְדָה כָּל כָּךְ בְּעִיר גְּדוֹלָה כָזוֹ? לָמָּה עָלוּ שׁוּב הַדְּמָעוֹת בְּעֵינֶיהָ בְשָׁעָה שֶׁהָלְכָה יְחִידָה בָרְחוֹבוֹת? הֲרֵי הִיא בְּבוּקָרֶשְׂט, – בְּתוֹךְ הָעִיר הָעַלִּיזָה!

מִשֶּׁבָּאָה הַבַּיְתָה שָׁכְחָה אֶת צָרַת לִבָּהּ מִתּוֹךְ שִׂמְחָתָהּ עַל הַפְּרָחִים שֶׁאָסָפָה. כַּמָּה זְמַן עָבַר מִיּוֹם שֶׁנִּתְעַסְּקָה בִדְבָרִים אֵלּוּ. עָמְדָה וּפִשְׁפְּשָׁה בְכָל פְּנּוֹת הַבַּיִת שֶׁמָּא תִמְצָא נְיָר סוֹפֵג אוֹ נְיָר נִדְפָּס. בָּעֲלִיָּה מָצְאָה עִתּוֹנִים יְשָׁנִים, וְהִנֵּה אַף קֶרֶשׁ וְאֶבֶן, וּמִיָּד נִגְּשָׁה אֶל מַעֲשֶׂה הַנַּחַת הַצְּמָחִים. לְשֵׁם מָה? – אֵין שׁוּם תַּכְלִית לַדָּבָר; אֶלָּא שֶׁתָּקְפָה אוֹתָהּ שִׂמְחַת כְּאֵב מְתוּקָה לָשׁוּב עוֹד פַּעַם אֶל הַמְּלָאכָה הַיְּשָׁנָה וְהַחֲבִיבָה.

אַגַּב מַגָּע רַךְ בְּאֶצְבְּעוֹתֶיהָ בָדְקָה אֶת הַפְּרָחִים הַשּׁוֹנִים; וּמִתּוֹךְ רֶגֶשׁ שֶׁל צָהֳלָה פְנִימִית מָהוּל בִּכְאֵב עָמֹק שְׂמֵחָה הָיְתָה בְשָׁעָה שֶׁמָּצְאָה לְאֵיזֶה מִין וְסוּג מִתְיַחֲסִים הַצְּמַחִים הֲלָלוּ.

אָכֵן לְמָחָר נִתְעָרְבָה לֵאַנְקָא בַדָּבָר: “מָה הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה שֶׁעָשִׂית שׁוּב?! מִלְמַעְלָה בְתוֹךְ חֶדְרֶךָ מָצָאתִי גַּלּ שֶׁל נְיָר מְכֻסֶּה בְאֶבֶן גְּדוֹלָה. מְבִיאָה אַתְּ אַבְנֵי הָרְחוֹב לְתוֹךְ הַבָּיִת? וַדַּאי שֶׁנִּטְרְפָה עָלַיִךְ דַּעְתֵּךְ! הָנִיחִי אֶת הַהֲבָלִים הֲלָלוּ! הֲרֵי אַתְּ מְנַוֶּלֶת אֶת הַבָּיִת. אִם לֹא תּוֹצִיאִי מִיָּד אֶת הַכֹּל, אֲנוּסָה אֲנִי לִשְׁלֹחַ אֶת מָרִיצָא לְשָׁם. דִּבְרֵי הֶבֶל אֵלֶּה לֹא הֵבִיאוּ לָךְ בֶּאֱמֶת אֶת הָאֹשֶׁר בְּזִבֶּנְלֵהְן; סְבוּרָה הָיִיתִי, שֶׁכְּבָר קָצָה נַפְשֵׁךְ בַּדָּבָר”.

אֲמַלְיֶה נִשְׁמְעָה לָהּ מִתּוֹךְ אֲנָחָה עֲמֻקָּה וְנָטְלָה אֶת פְּרַחֶיהָ הַחֲבִיבִים וְהִשְׁלִיכָה אוֹתָם אֶל הָאַשְׁפָּה. כְּלוּם יָכְלָה לְהִתְאוֹנֵן? לֵאַנְקָא מִשְׁתַּמֶּשֶׁת בִּרְשׁוּתָהּ שֶׁנִּתְּנָה לָהּ לַעֲשׂוֹת בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ כַּטוֹב בְּעֵינֶיהָ; וְהֵן אֲמַלְיֶה שָׁמְעָה כַמָּה פַּעָמִים, שֶׁאֵיִן הִיא אֶלָּא אוֹרַחַת בַּבַּיִת.

יט זִבֶּנְבִּירְגֶן    🔗

כְּשֶׁהוֹפִיעָה אֲמַלְיֶה לְמָחֳרָתוֹ בַבֹּקֶר לִסְעֻדַּת שַׁחֲרִית לֹא הִבְחִינָה כִמְעַט כְּלָל שֶׁאָחִיהָ וְגִיסָתָהּ שְׁרוּיִים בִּמְבוּכָה בְמִדָּה יְדוּעָה. לֹא עָבְרָה שָׁעָה קַלָּה וּפָתְחָה לֵאַנְקָא וְאָמְרָה: "רוֹצִים הָיִינוּ לְשָׁאֳלֵךְ, מַלְכֶן הַחֲבִיבָה, כֵּיצַד אַתְּ מְצַיֶּרֶת לָךְ אֶת עֲתִידֵךְ.

נִמְלַכְנוּ בַדָּבָר. רְאִי נָא, הֲרֵי אַתְּ בִּלְתִּי מְנֻסָּה בְמִדָּה יְתֵרָה, קוֹפֶצֶת אַתְּ וְעוֹשָׂה מַעֲשֶׂה חִפָּזוֹן, אֲבָל – הֲרֵי דָבָר זֶה לֹא יוּכַל לְהִמָּשֵׁךְ לָעוֹלָמִים. בְּמַצָּבְךָ זֶה הַכֹּל בִּלְתִּי בָרוּר. רוֹצִים אָנוּ בְּכָל-לֵב לַעֲזֹר לָךְ בְּעֵצָה וּבְמַעֲשֶׂה, הֲרֵי אֵיִן לָךְ כָּאן שׁוּם אִישׁ זוּלָתֵנוּ. – וּבְכֵן, – אַגִּידָה בְּקֹצֶר מִלִּין: הַאִם מַסְכִּימָה אַתְּ שֶׁקַּרְל יִשְׁתַּדֵּל בִּדְבַר קַבָּלַת גֵּט הַפִּטּוּרִין שֶׁלָּךְ?"

אֲמַלְיֶה פָקְחָה אֶת עֵינֶיהָ לִרְוָחָה וְחָזְרָה עַל הַדְּבָרִים כְּמִתּוֹךְ פִּזּוּר הַדַּעַת: “פִּטּוּרִין?! – אָמֹר אָמַרְתְּ פְּטוּרִין?”

עָמְדָה וְכִסְּתָה אֶת פָּנֶיהָ בְּיָדֶיהָ וְנֶאֱנָחָה אֲנָחָה עֲמֻקָּה. – הַאִם כָּךְ הָיָה הַדָּבָר? כְּלוּם לֹא נִלְחֲמָה עִם הוֹרֶיהָ וְאַף גַּם עִם דַּעַת הַקָּהָל שֶׁל כָּל הָעִיר כֻּלָּהּ בְּשֶׁל אַהֲבָה זוֹ, וְעַכְשָׁו?!

“הֵן זֶהוּ הַפִּתְרוֹן הַיְחִידִי”, הִמְשִׁיכָה לֵאַנְקָא אֶת דְּבָרֶיהָ. מָה רוֹצָה אַתְּ לַעֲשׂוֹת עַכְשָׁו? הָרֵי הַדָּבָר לֹא יוּכַל לְהִמָּשֵׁךְ יָמִים רַבִּים. אִם אַךְ תִּהְיִי חָפְשִׁית, אֲזַי תִּמְצְאִי בְנָקֵל הִזְדַּמְּנוּת לְהִנָּשֵׂא שׁוּב.

בִּתֵּךְ תִּשָּׁאֵר אָז, כְּמוּבָן, אֶצְלֵנוּ". בְּלִי דַבֵּר דָּבָר קָפְצָה אֲמַלְיֶה וּפָרְצָה לְמַעְלָה אֶל תּוֹךְ חֶדְרָהּ הַקָּטָן. חִטְטָה וְחִטְטָה בְהַרְהוֹרֶיהָ עַד שֶׁרֹאשָׁהּ כָּאַב עָלֶיהָ. הָאֲנָשִׁים הֲלָלוּ הַמְּצוּיִים שָׁם לְמַטָּה אֵינָם מִתְכַּוְּנִים לְרָעָתָהּ, אֲבָל אֵין הֵם מְבִינִים לְרוּחָהּ כְּלָל וּכְלָל. הַאִם אֵין אִישׁ בְּתוֹךְ “הָעִיר הָעַלִּיזָה” שֶׁיַּקְשִׁיב וְיִשְׁמַע לְשִׂיחָתָהּ, – שֶׁיּוּכַל לָעוּץ לָהּ עֵצָה הֲגוּנָה?

וְהִנֵּה עָלָה רַעְיוֹן עַל לִבָּהּ. הַאִם אֵין הַכֹּהֵן נוֹיְמַיְסְטֶר יְדִידָם שֶׁל כָּל הָאַשְׁכְּנַזִּים וְיוֹעֲצָם? אָקוּמָה וְאֵלֵךְ אֵלָיו! תֵכֶף וּמִיָּד!

הַכֹּהֵן נוֹיְמַיְסְטֶר מָצָא לוֹ פְנַאי וְסַבְלָנוּת לִשְׁמֹעַ אֶת סִפּוּרָהּ שֶׁל אֲמַלְיֶה וּמִשְׁאֲלוֹת לִבָּהּ.

מְבַקֶּשֶׁת הִיא לִמְצֹא לָהּ עֲבוֹדָה, בְּיוֹתֵר חָשְׁקָה נַפְשָׁהּ לָצֵאת מִתּוֹךְ הָעִיר הַגְּדוֹלָה וְהַהוֹמִיָּה. רְצוֹנָהּ לָלֶכֶת עִם הַתִּינֹקֶת שֶׁלָּהּ, שֶׁנַּעֲשֵׂית לָהּ זָרָה כָאן. הַקּוֹלוֹת הַמְּבַלְבְּלִים אֶת הַדַּעַת, הַמַּלְבּוּשִׁים הַמְּגֻוָּנִים, הַתַּכְשִׁיטִים הַנּוֹצְצִים וְהַמַּזְהִירִים, כָּל-אֵלֶּה הִכְאִיבוּ לְנַפְשָׁהּ הַדְּווּיָה. מִתְגַּעֲגַעַת הִיא לִפְעֻלּוֹת כַּפַּיִם וְלִמְנוּחָה חִיצוֹנִית. שֶׁמָּא אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג עֲבוֹדָה בְאֶחָד הַכְּפָרִים הַסְּמוּכִים?

הַכֹּהֵן נוֹיְמַיְסְטֶר פָּסַע מִתּוֹךְ הַרְהוֹרִים לְאֹרֶךְ הַחָדֶר. “רוֹצֶה אֲנִי לַעֲזֹר לָךְ בְּכָל-לֵב”, אָמַר בְּחִבָּה, “אֲבָל הַדָּבָר שֶׁאַתְּ מְבַקֶּשֶׁת לֹא תַשִּׂיגִי כָאן בְּתוֹךְ הַסְּבִיבָה, לְפִי שֶׁבַּכְּפָרִים הַוָּלָכִיִּים הֲלָלוּ לֹא תִּמְצְאִי אֶת יָדַיִךְ וְרַגְלַיִךְ, אוּלָם בְּעִקָּר הַדָּבָר אֶפְשָׁר שֶׁאוּכַל לָעוּץ לָךְ”.

מִיָּד יָשַׁב לְיַד שֻׁלְחָן הַכְּתִיבָה שֶׁלּוֹ, פִּשְׁפֵּשׁ בְּכַמָּה מִינֵי נְיָרוֹת, וּבְשָׁעָה שֶׁאֲמַלְיֶה הֵצִיצָה עָלָיו מִתּוֹךְ צִפִּיָּה הוֹצִיא מִכְתָּב אֶחָד וְאָמַר: “אֶפְשָׁר שֶׁזֶּהוּ דָבָר בִּשְׁבִילֵךְ? לִפְנֵי יָמִים אֲחָדִים קִבַּלְתִּי מִכְתָּב זֶה מִזִּבֶּנְבִּירְגֶן. הַטּוֹחֵן דָּנִיּאֵל מְבַקֵּשׁ לִימוֹת הַקַּיִץ אִשָּׁה נְבוֹנָה שֶׁתַּעֲזֹר לָהּ לְבַעֲלַת הַבַּיִת בִּמְלַאכְתָּהּ. מִשְׁפַּחַת דָּנִיּאֵל יוֹשֶׁבֶת בְּקִרְבַת קְרוֹנְשְׁטַדְט. אָכֵן, מוּבָן הַדָּבָר, שֶׁצְּרִיכָה אַתְּ לְהַנִּיחַ אֶת בִּתְּךָ כָּאן”.

“הָהּ, אֲדוֹנִי הַכֹּהֵן!” קָרְאָה אֲמַלְיֶה בִּכְאֵב לֵב. “לֹא, אִי אֶפְשָׁר הַדָּבָר. אֲבָל הִנֵּה אָחִיךְ יַחֲזִיק אֶת הַתִּינֹקֶת אֶצְלוֹ, וְשָׁם יַשְׁגִּיחוּ עָלֶיהָ כַהֲלָכָה, הַאִם לֹא כֵן?”

אֲמַלְיֶה הוֹרִידָה אֶת רֹאשָׁהּ בְעֶצֶב" “בַּת כַּמָּה שָׁנִים הִיא הַפְּעוֹטָה?”

“הִיא עוֹמֶדֶת בִּשְׁנָתָהּ הַחֲמִישִׁית. הֲרֵיהִי יַלְדָּה בַעֲלַת לֵב רַךְ וַעֲנֻגָּה, וְנוֹחָה הִיא לְקַבֵּל הַשְׁפָּעָה מִכָּל-אָדָם. גִּיסָתִי נוֹטֶלֶת אֶת מַעֲשֶׂה הַחִנוּךְ בְּיָדֶיהָ, הִיא מְלַמֶּדֶת אוֹתָהּ לְחַוּוֹת קִידָּה וּלְנַשֵּׁק אֶת הַיָּדַיִם. כְּבָר יוֹדַעַת הִיא לְהַעֲבִיר אוֹת הַצְּלָב כַּהֲלָכָה, עַד שֶׁגִּיסָתִי מְלֵאָה הִתְפַּעֲלוּת כֻּלָּהּ. כְּשֶׁבָּא הַכֹּמֶר כְּדֵי לְטַהֵר אֶת הַבַּיִת מֵרוּחוֹת רָעוֹת בַּאֲגֻדַּת מָרְדְּגוֹשׁ שֶׁבְּיָדוֹ, עָלַי לִרְאוֹת בְּמוֹ עֵינַי אֶת בִּתִּי רָצָה לִקְרָאתוֹ, מְחַוָּה לוֹ קִדָּה וְקוֹרֵאת ‘Sluga dumitale’ (אֲמָתְךָ הַנִּכְנַעַת). בִּשְׁבִיל כָּךְ מְקַלְּסִים אוֹתָהּ, וְאָז אֵין הִתְלַהֲבוּתָהּ יוֹדַעַת כָּל-גְּבוּל”.

“בְּדָבָר זֶה אֵין אֲנִי יוֹדֵעַ כָּל-עֵצָה! הַנֶּחָמָה הָאַחַת הִיא, שֶׁעֲדַיִן צְעִירָה הִיא, וּתְנָאֵי חַיִּים אֲחֵרִים יַשְׁכִּיחוּ מִלִּבָּהּ אַחַר כָּךְ אֶת הַיָּמִים הָאֵלֶּה. הֲרֵי לֹא מִתּוֹךְ שְׁרִירוּת לֵב עוֹזֶבֶת אַתְּ אֶת בִּתְּךָ. הַעֲלִי בְמַחֲשַׁבְתְּךְ תָּמִיד: ‘יָדַעְתִּי כִּי כֹל תּוּכַל וְלֹא יִבָּצֵּר מִמֶּךָ מְזִמָּה’. בִּשְׁעַת הַכֹּשֶׁר אָשִׂים לִבִּי אֶל הַפְּעוּטָה, אַף אַזְהִיר בּוֹ בְאָחִיךְ. – וּבְכֵן יָכֹל אֲנִי לָבֹא בִדְבָרִים עִם דָּנִיֵּאל, וּמִפִּי תִּוָּדְעִי אַחַר כָּךְ מָתַי תֵּצֵא עֶגְלַת הַכִּלָּה לִקְרוֹנְשְׁטַדְט”.

“כְּלוּם יְהֵא בְיָדִי לְמַלְּאוֹת אֶת חוֹבָתִי?”

"מִתּוֹךְ רָצוֹן בְּלֵב שָׁלֵם תִּסְתַּגְּלִי מַהֵר אֶל הָעֲבוֹדָה. עָלַיִךְ לְהָכִין עַצְמֵךְ לְדֶרֶךְ שֶׁל שְׁלֹשָׁה יָמִים. כֵּן, הַדָּבָר מְסֻבָּךְ קְצָת וְקָשֶׁה. עָלַיִךְ לְהִצְטַיֵּד יָפֶה בְמִינֵי מַאֲכָל. בַּעַל הָעֲגָלָה דוֹאֵג לְשַׁחַת וּלְתֶבֶן, מִשּׁוּם שֶׁבְּלֵילוֹת תִּשְׁהִי בָעֲגָלָה. אַךְ לְעִתִּים רְחוֹקוֹת מִזְדַּמֵּן פֻּנְדָּק, וְלָלוּן בְּבֵית מַרְזֵחַ שֶׁבִּכְפָר וָלָכִי אֵינֶנִּי מְיָעֵץ. אֲנִי בְעַצְמִי נָסַעְתִּי בְדֶרֶךְ זוֹ, וַהֲרֵינִי מֵכִין לִבֵּךְ מֵרֹאשׁ, שֶׁלִּפְרָקִים קְרוֹבִים תִּהְיִי אֲנוּסָה לָלֶכֶת בָּרֶגֶל מַהֲלָךְ רָב; מִשּׁוּם שֶׁהַדְּרָכִים בֶּהָרִים יוֹרְדוֹת הֵן בְּמִדְרוֹן כָּל-כָּךְ, עַד שֶׁבַּעַל הָעֲגָלָה אָנוּס לִבְלֹם כָּרָאוּי אֶת הַסּוּסִים וְהָעֲגָלָה; אוֹ שֶׁהַדֶּרֶךְ עוֹלָה בְמַעֲלֵה הַר זָקוּף כָּל-כָּךְ, עַד שֶׁמֻּכְרָחִים לְהָקֵל הַמַּשָּׂא מֵעַל הַסּוּסִים.

אָכֵן דַּוְקָא מְקוֹמוֹת מְסֻכָּנִים אֵלֶּה מְלֵאִים יְפִי הַטֶּבַע, שֶׁאֵין לִבְּרִיּוֹת כָּל מֻשָּׂג מִמֶּנּוּ. – חַזְּקִי וְאַמְּצִי לִבֶּךָ, מָרַת דִּיטְרִיךְ הַחֲבִיבָה! הֲרֵי אַתְּ מְבַקֶּשֶׁת דָּבָר נָכוֹן וָטוֹב, וַחֲזָקָה שֶׁיַּעֲלֶה יָפֶה. כְּשֶׁעָזַבְתִּי לִפְנֵי כַמָּה שָׁנִים אֶת אֶרֶץ אַשְׁכְּנַז מוֹלַדְתִּי פָּסַק לִי אָבִי פְּסוּקוֹ בְתוֹרַת בִּרְכַּת הַדֶּרֶךְ: ‘שִׂימָה לִבְּךָ אֶל אוֹתוֹת אֱלֹהִים בְּחַיֶּיךָ!’ הֲרֵינִי מַשְׁמִיעַ לָךְ אֶת הַדְּבָרִים הֲלָלוּ עַצְמָם בְּתוֹרַת בִּרְכַּת פְּרִידָה לַדָּרֶךְ".

* * *

“הִנֵּה, שׁוּב דָּבָר חָדָשׁ”, אָמְרָה לֵאַנְקָא בְלָשׁוֹן שֶׁל קַפְּדָנוּת וְאוּלָם אָחִיהָ כְנִרְאֶה הִשְׁתַּתֵּף בְּגוֹרָלָהּ; עָמַד וְנָתַן לָהּ כֶּסֶף דַּי צָרְכָּהּ, אַף הֵכִין לָהּ מַלְבּוּשִׁים וְצָרְכֵי אֹכֶל. הַדָּבָר הַקָּשֶׁה בְיוֹתֵר הָיְתָה הַפְּרִידָה מֵאֵת הַתִּינֹקֶת. מִתּוֹךְ דְּמָעוֹת חַמּוֹת וְסוֹעֲרוֹת נִתְּקָה מֵעָלֶיהָ וְשָׂמָה פְּעָמֶיהָ לַדֶּרֶךְ הַקָּשָׁה. אָכֵן הַכֹּהֵן נוֹיְמַיְסְטֶר צָדַק בִּדְבָרָיו: מִיָּד נִלְכְּדָה כֻלָּהּ בְּקִסְמֵי יְפִי הַטֶּבַע הַנִּגְלֶה בְדַרְכָּהּ. הִגִּיעוּ וָבָאוּ אֶל נְהַר פְּרָהוֹבָא, שֶׁהָלְכוּ וְעָבְרוּ אֶת אֲפִיקוֹ פְּעָמִים אֵין מִסְפָּר. הַמַּיִם הִגִּיעוּ אֵצֶל הַסּוּסִים עַד לְמַעְלָה מִבִּרְכֵּיהֶם. לִפְרָקִים קְרוֹבִים אֲנוּסִים הָיוּ הַנּוֹסְעִים לָרֶדֶת מִן הָעֲגָלָה וְלָלֶכֶת בָּרֶגֶל מַהֲלָךְ רָב. בִּשְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים הָאֵלֶּה עָבְרָה דֶּרֶךְ נְקָרוֹת אֲיֻמּוֹת גֵּיאָיוֹת נֶחְמָדוֹת, רָמוֹת מְכֻסּוֹת עֲצֵי יַעַר קוֹדְרִים. עִנְקֵי הָרִים כַּבִּירִים וְשׁוֹמְמִים מְנַשְּׂאִים רָאשֵׁיהֶם הַמְכֻסִּים שֶׁלֶג בַּמֶּרְחָק. הַכְּפָרִים וְהַיְּשׁוּבִים שֶׁבָּאוּ לְשָׁם בְּדֶרֶךְ נְדוּדֵיהֶם גִּלּוּ לִפְנֵיהֶם בִּשְׁעַת מְנוּחָתָם הָאֲרֻכָּה קְהַל תּוֹשָׁבִים עַלִּיזִים הַחַיִּים בְּלִי דְאָגוֹת, אֶלָּא שֶׁעֲנִיִּים הֵמָּה, הַמִּסְתַּפְּקִים, כְּנִרְאֶה, בְּמוּעָט.

עַל רָמַת פְּרֶדֶאַל, מְקוֹם שָׁם אֶשֶׁד מַיִם, הִגִּיעוּ סוֹף סוֹף אֶל הַגְּבוּל הַוָּלְכִי. כָּאן הָיְתָה תְעוּדָתָהּ טְעוּנָה בְדִיקָה, וְעַכְשָׁו נִפְתְּחָה הַדֶּרֶךְ לְזִבֶּנְבִּירְגֶן.

הָרֹשֶׁם שֶׁקָלְטָה אֲמַלְיֶה כָאן הָיָה אַחֵר לְגַמְרֵי. כָּאן אֵצֶל הַזַּכְּסִים בְּנֵי זִבֶּנְבִּירְגֶן חָשִׁים הָיוּ מִיָּד, כִּי שְׁקִידָה וִיגִיעָה הוֹצִיאוּ מִן הָאֲדָמָה יְבוּל כַּבִּיר יוֹתֵר, שֶׁהֵבִיא לִבְעָלָיו רְוָחָה וָעֹשֶׁר. כַּמָּה נָעִים הָיָה הָרֹשֶׁם שֶׁעָשׂוּ הַכְּפָרִים הַפְּזוּרִים בְּתוֹךְ הָעֲמָקִים הַפּוֹרִים וְנִשְׁעָנִים בְּצֶלַע הָהָר. – סוֹף סוֹף הִגִּיעוּ לַקְּרוֹנְשְׁטַדְט.

כְּאֶבֶן חֵן שְׁרוּיָה הָעִיר הַיָּפָה הַזֹּאת בְּתוֹךְ הַקַּרְפַּטִּים. כָּאן הָיְתָה אוֹתָהּ עִרְבּוּבְיַת הָעַמִּים הַשּׁוֹנִים וְהַמְשֻׁנִּים כְּמוֹ בְּבּוּקָרֶשְׂט.

בְּתוֹךְ הָאַכְסְנְיָא מַמְתִּין הָיָה הַטּוֹחֵן דָּנִיֵּאל וְאַחֲרֵי שָׁעָה קַלָּה שֶׁל מְנוּחָה יָצְאוּ אֶל אַחַד הָעֲמָקִים הַנָּאִים, מְקוֹם שָׁם עָמְדָה הַטַּחֲנָה. בְּרוֹמְמוּת נָעֲלָה מִתְנַשְּׂאִים רָאשֵׁי הָרִים מֵאֲחוֹרֵי רָאשֵׁי הָרִים וְרַק שְׁאוֹן הַבּוּרְצֶן וּמַשַּׁק הַטַּחֲנָה הִפְרִיעוּ אֶת הַדּוּמִיָּה הַנֶּאְדָּרָה.

אֲמַלְיֶה נִתְקַבְּלָה מֵאֵת בְּנֵי בֵית הַטּוֹחֵן בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, וּבִמְהֵרָה נִקְבַּע הָרֶגֶשׁ בְּלִבָּהּ, שֶׁאִם יֵשׁ עוֹד מְקוֹם מְנוּחָה בָעוֹלָם בִּשְׁבִילָהּ, הֲרֵי כָאן תָּחוּשׁ עָצְמָה בְטוֹב וּבִנְעִימוּת כִּבְתוֹךְ בֵּיתָהּ. לוּ אַךְ יְהֵא בְיָדָהּ לְמַלְּאוֹת מַה שֶׁמְּצַפִּים מִמֶּנָּה.

מִנְהָגָהּ שֶׁל מָרַת דָנִיּאֵל עִמָּהּ הַמָּלֵא רַחֲמֵי אֵם עָזַר לָהּ לְהִסְתַּגֵּל מַהֵר אֶל דַּרְכֵי מְלַאכְתָּהּ. בְּכָל לִבָּהּ הִשְׁתַּדְּלָה לְסַפֵּק רוּחָם שֶׁל בְּנֵי בֵית הַטּוֹחֵן. לֹא קַלָּה הָיְתָה עָלֶיהָ עֲבוֹדָה זוֹ שֶׁלֹּא הָיְתָה רְגִילָה בָהּ, אֲבָל אָמֹר אָמְרָה בְּלִבָּהּ: “דַּוְקָא דָבָר זֶה הָיִיתִי חֲסֵרָה, וַאֲנִי רוֹצָה עַכְשָׁו לִקְנוֹת שְׁלֵמוּת רַבָּה כָל כָּךְ בַּעֲבוֹדָתִי זוֹ, עַד כַּמָּה שֶׁיָּדִי מַגָּעַת”.

כָּךְ עָבְדָה בְחֵשֶׁק וּבִשְׁקִידָה, וּבְשָׁעָה שֶׁעָמְדָה עַל סוֹד מְלַאכְתָּהּ, מִיָּד בָּא בְּלִבָּהּ – בְּיִחוּד, כָּל זְמַן שֶׁגּוּפָהּ הָיָה עָיֵף וְיָגֵעַ מֵעֲמַל עֲבוֹדָתָהּ – רֶגֶשׁ שֶׁל מְנוּחָה וְסִפּוּק הַנָּפֶשׁ.

אָכֵן שׁוֹנֶה הָיָה הַדָּבָר, בְּשָׁעָה שֶׁבְּעַרְבֵי הַקַּיִץ הַחֲמִימִים זוֹלֵף הַיָּרֵחַ אֶת אוֹרוֹ הַמַּקְסִים עַל רֹאשׁ הֶהָרִים, בְּשָׁעָה שֶׁצְּלָלִים עֲמֻקִּים מְכַסִּים אֶת הָעֵמֶק, בְּשָׁעָה שֶׁבַּחוּרִים וּבְתוּלוֹת שָׁרִים בְּהִתְלַהֲבוּת:

זִבֶּנְבִּירְגֶן, אֶרֶץ בְּרָכָה,

רַבַּת שֶׁפַע, רַבַּת אוֹן!

קַרְפַּטִּים מֵזַח סָבִיב

לִירַקְרַק שִׂמְלַת אָבִיב,

אֶרֶץ הַיַּיִן וְהַהוֹן;

זִבֶּנְבִּירְגֶן, אֶרֶץ קְדוּמִים,

פְּלֵיטַת שְׂרִידֵי דוֹרוֹת נָמִים;

אָכֵן עִקְּבוֹת אַלְפֵי שָׁנִים

אוֹתוֹתֵיהֵן בְּנִיר נֶאֱמָנִים,

לֹא נָס לֵחֵךְ כָּל הַיָּמִים!

זִבֶּנְבִּירְגֶן, אֶרֶץ הַסַּבְלָנוּת,

מִקְלָט נֶאֱמָן לְכָל אֱמוּנָה!

לְעוֹלְמֵי עַד הֱיִי מְקוֹם נֹפֶשׁ,

מִפְלָט עֹז, מִשְׁכַּן חֹפֶשׁ,

חֵרוּת נִיב לַכֹּל נְתוּנָה!

אָז חָשָׁה אֲמַלְיֶה, כְּאִלּוּ לִבָּהּ חוֹשֵׁב לְהִתְפּוֹצֵץ מֵחֲמַת גַּעֲגּוּעִים וּמִיָּד הִתְחִילָה לִבְכּוֹת, שֶׁהִיא בּוֹדֵדָה כָל-כָּךְ בָּאָרֶץ הַזָּרָה וְהַיָּפָה.

בְּנֵי בֵית הַטּוֹחֵן שִׁדְּלוּ אֶת אֲמַלְיֶה לְהִלָּווֹת אֶל בְּנֵי הַנְּעוּרִים עַלִּיזֵי הַזִּמְרָה, אֲבָל הִיא אַךְ הֵנִיעָה בְרֹאשָׁהּ, לְפִי שֶׁהָיוּ מַחְשְׁבוֹת לִבָּהּ תְּקוּעוֹת בַּמֶּרְחַקִּים.

בִּכְלָל הָיוּ בְנֵי בֵית דָּנִיֵּאל מִתַּמְּהִים בְלִבָּם לִפְרָקִים קְרוֹבִים עַל הָעוֹזֶרֶת הַזַּכְּסִית. עַל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁהֵם עַצְמָם מוֹקִירִים הָיוּ כָל-כָּךְ, שֶׁהָיוּ שׁוֹמְרִים אוֹתָם שְׁמִירָה מְעֻלָּה בְתוֹךְ הַתֵּבוֹת הַמְחֻטָּבוֹת, וְהָיוּ מִתְקַשְּׁטִים בָּהֶם בְּרִאשׁוֹן בְּשַׁבָּת לְשֵׁם הֲלִיכָה לְבֵית הַכְּנִיסָה, הָיְתָה אֲמַלְיֶה מְצִיצָה כִלְאַחַר יָד, וְלֹא הוֹצִיאָה מִפִּיהָ שׁוּם דִּבּוּר שֶׁל פְּלִיאָה. כְּנֶגֶד זֶה חָמְדָה כַמָּה דְבָרִים, שֶׁהָיוּ בְעֵינֵי בְּנֵי דָּנִיּאֵל מֻקְצֶה מֵחֲמַת מִאוּס אוֹ שֶׁהָיוּ לָהֶם לִזְוָעָה. בְּרִאשׁוֹן בְּשַׁבָּת הָיְתָה מְבִיאָה כָּל מִינֵי רְמָשִׁים וְהִתְבּוֹנְנָה אֲלֵיהֶם בְּעִיּוּן רָב; קְצָתָם נָתְנָה בְתוֹךְ צִנְצָנוֹת מְלֵאוֹת אַלְכֹּהָל, וּקְצָתָם שִׁלְּחָה מִיָּדָהּ שׁוּב; אַף הֵבִיאָה כָל מִינֵי יֶרֶק, עָמְדָה וּמֵרְטָה בָהֶם, פִּשְׁפְּשָׁה וּמָצְאָה עִתּוֹנִים יְשָׁנִים וְהִנִּיחָה בְתוֹכָם אֶת הַצְּמַחִים וְהָיְתָה מְטַפֶּלֶת בָּהֶם לִפְרָקִים קְרוֹבִים. בְּנֵי בֵית דָּנִיֵּאל הֵצִיצוּ זֶה בִּפְנֵי זֶה בַּמֶּבָּט שֶׁל אָדָם שֶׁיּוֹרֵד לְסוֹף דַּעַת חֲבֵרוֹ וְהָיוּ מְחַיְּכִים, מַבְּטֵיהֶם הַנּוֹחִים הִבִּיעוּ: ‘הִיא מְטֹרֶפֶת קְצָת, אֲבָל אֵינָהּ פּוֹגַעַת לְרָעָה כְלָל וּכְלַל’, וְהוֹאִיל וְהָיְתָה נִשְׁמַעַת לִפְקֻדּוֹתֵיהֶם וְחָרוּצָה בִמְלַאכְתָּהּ, לְפִיכָךְ הִנִּיחוּ לָהּ לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹנָהּ.

לְאַחַר שֶׁהִכְנִיסוּ אֶת מִינֵי הַיְּבוּל הַשּׁוֹנִים אֶל הַמַּמְּגוּרָה נִתְּנוּ לְאַנְשֵׁי הַטַּחֲנָה כָל מִינֵי חֵרוּת.

בְּנֵי בֵית דָּנִיּאֵל הִצִּיעוּ לִפְנֵי אֲמַלְיֶה לָלֶכֶת עִמָּהֶם לַקְּרוֹנְשְׁטַדְט וְלָקַחַת חֵלֶק בַּחֲגִיגָה עֲמָמִית. אָכֵן אֲמַלְיֶה לֹא רָצְתָה לָלֶכֶת לַקְּרוֹנְשְׁטַדְט וְאוּלָם נוֹחַ הָיָה לָהּ לְקַבֵּל חֻפְשָׁה לְיָמִים אֲחָדִים, כְּדֵי לַעֲלוֹת עַל הָרֵי הַקַּרְפַּטִּים. בְּנֵי דָּנִיֵּאל נָבוֹכוּ, יֵשׁ לָהֶם כַּמָּה טְעָמִים כְּנֶגֶד רְצוֹנָהּ; אֲבָל כְּשֶׁרָאוּ כַמָּה יְקָרָה בְעֵינִי אֲמַלְיֶה מַשְׁאַת נַפְשָׁהּ זוֹ, עָמְדוּ וְהִסְכִּימוּ לַדָּבָר מִתּוֹךְ מְנוֹד רֹאשׁ.

* * *

עָמוּסָה סַל הָעֹמֶס עַל גַּבָּה שָׂמָה אֲמַלְיֶה פְעָמֶיהָ לַדֶּרֶךְ קֹדֶם הַנֵץ הַחַמָּה. דַּרְכָּהּ זוֹ הָיָה הַשָּׂכָר הַנָּאֶה בְיוֹתֵר עַל הֶעָמָל הָרַב בִּימוֹת הַקַּיִץ. בְּדַרְכָּהּ עָבְרָה דֶרֶךְ כְּפָרִים שֶׁל צוֹעֲנִים וּוָלָכִים. כְּשֶׁנִּזְדַּמֵּן לָהּ דָּבָר שֶׁמָּצָא חֵן בְּעֵינֶיהָ בְיוֹתֵר עָמְדָה וְנִתְעַכְּבָה אֶצְלוֹ. מְעַנְיֶנֶת בְּיוֹתֵר נִרְאֲתָה בְעֵינֶיהָ הָאִשָּׁה הַוָּלָכִית הַלְּבוּשָׁה שְׁלַל צְבָעִים, הַשּׁוֹקֶדֶת תָּמִיד עַל מְלַאכְתָּהּ שֶׁהָיְתָה טוֹוָה בְּכָל מָקוֹם, בְּלֶכְתָּהּ וּבְעָמְדָהּ, בֵּין שֶׁהָלְכָה בְדֶרֶךְ אֶל הָעִיר, כְּשֶׁהִיא נוֹשֵׂאת סְחוֹרָתָהּ עַל רֹאשָׁהּ אֶל הַשּׁוּק, וּבֵין שֶׁיָּשְׁבָה בַחוּץ לִפְנֵי בֵית הַחֹמֶר שֶׁלָּהּ, כְּשֶׁהִיא מֻקֶּפֶת הֲמוֹן יְלָדֶיהָ הַלְּבוּשִׁים קְרָעִים וַעֲרֻמִים לְמֶחֱצָה, תָּמִיד גִּלְגְּלוּ אֶצְבְּעוֹתֶיהָ שֶׁאֵינָן יוֹדְעוֹת מְנוּחָה אֶת הַפֶּלֶךְ הַמְזַמְזֵם.

וְהִנֵּה מָשַׁךְ אוֹתָהּ לִבָּהּ לְמַעְלָה אֶל עוֹלַם הֶהָרִים הַנִּשְׂגָּב וְהַמַּחֲרִישׁ. גִּדּוּל הַצְּמַחִים הָיָה חָזָק כָּאן כָּל-כָּךְ וְנֶהְדָּר בְּיוֹתֵר, שֶׁלֹּא רָאֲתָה דֻגְמָתוֹ עַד עַכְשָׁו.

מִתּוֹךְ הִשְׁתּוֹמְמוּת רָאֲתָה אֶת הָאֲשׁוּחִים הָרָמִים הַמַּרְקִיעִים רָאשֵׁיהֶם בִּשְׁמֵי הַתְּכֵלֶת.

אָכֵן כָּל כַּמָּה שֶׁעָלְתָה לְמַעְלָה בָּהּ בְּמִדָּה נִשְׁתַּנָּה הַמַּרְאֶה. הַגִּדּוּל הַכַּבִּיר שֶׁל הַצְּמַחִים פּוֹסֵק, וּמַעֲלֵה הָהָר נַעֲשֶׂה עָרֹם וְזָקוּף יוֹתֵר, אֲבָל הַמֶּרְחָב הוֹלֵךְ הָלֹךְ וְגָדוֹל וּמַרְאֵהוּ נֶהְדָּר יוֹתֵר וְיוֹתֵר.

מִלְמַטָּה פְרוּשָׂה כִכָּר הַבּוּרְצֶן הַיָּפָה, וּבְתוֹכָהּ מִתְפַּתֵּל הַבּוּרְצֶן כְּעֵין פַּס שֶׁל כֶּסֶף בְּתוֹךְ הַמִּישׁוֹר הַיָּרוֹק. בַּמֶּרְחָב מִסָּבִיב נוֹשְׂאִים שָׁלוֹם בָּתֵּי הַכְּנִיסָה הַבְּצוּרִים כְּעֵין הַטִּירוֹת מֵרָאשֵׁי הֶהָרִים.

לְרַגְלֶיהָ יוֹשֶׁבֶת טְבוּלָה בְזָהֳרֵי שָׁמֶשׁ – נֵזֶר הֶעָרִים בֶּאֱמֶת – קְרוֹנְשְׁטַדְט.

כַּמָּה צְמַחִים בִּלְתִּי יְדוּעִים לָּהּ הוּטְלוּ כְבָר אֶל תּוֹךְ סַל הָעֹמֶס, וְעַכְשָׁו נִמְשַׁךְ לִבָּהּ אַחַר מִין מְיֻחָד שֶׁל אֲבָנִים, שֶׁנָּגְעָה בָהֶן כַּף רַגְלָהּ. קְרִיאָה שֶׁל הַפְתָּעָה פָרְצָה מִפִּיהָ. הִגְבִּיהָה אֶת הָאֶבֶן וְהִתְבּוֹנְנָה בָהּ בְּעִיּוּן רָב, וּמִיָּד חָשָׁה אֶת עַצְמָהּ, כְּמוֹ בִנְגִיעַת מַטֵּה קְסָמִים, הַרְחֵק הַרְחֵק מִכָּאן. עָמְדָה וְהֵסִירָה אֶת הַסַּל מֵעַל גַּבָּה וְיָשְׁבָה לָהּ מִתּוֹךְ הַרְהוֹרִים עַל גַּבֵּי אֶבֶן מְכֻסָּה טְחָב. בְּעֵינֵי רוּחָהּ רָאֲתָה אֶת עַצְמָהּ בְּתוֹךְ עִיר מוֹלַדְתָּהּ הַקְּטַנָּה בְּבֵית הַחֹרֶשׁ, רוֹאָה הָיְתָה אֶת הָאֲרוֹנוֹת הַיְּרוֹקִים, וְקָרְאָה אֶת הַכְּתֹבֶת שֶׁעַל גַּבֵּי הַטַּבְלָא: “Petrefakten” חוֹתַם הַצְּפָדִים הַטָּבוּעַ עַל גַּבֵּי הָאֶבֶן שֶׁהִיא מַחֲזִיקָה כָאן בְּיָדָהּ, הֲרֵי מְקוֹמוֹ בְתוֹךְ הָאָרוֹן שֶׁבְּבֵית הַחֹרֶשׁ. אֲנָחָה עֲמֻקָּה פָרְצָה מֵחָזֶהָ. הַאִם מַקְשִׁיבָה עַכְשָׁו פְּלוֹנִית לִדְבָרָיו הַנִּלְהָבִים? אוֹתָהּ בְּרִיָּה בַעֲלַת זְהַב הַקְּסָמִים הַנָּתוּן בְּשַׂעֲרוֹתֶיהָ? לָמָּה רוֹעֶדֶת הִיא פִתְאֹם? כְּלוּם תְּקָפָהּ שׁוּב הַכְּאֵב שֶׁאֵינוֹ נִתָּן לְבִטּוּי שְׂפָתַיִם?! אֵיךְ אֶפְשָׁר הַדָּבָר, שֶׁהַגַּעֲגוּעִים מַכְאִיבִים כָּל-כָּךְ? הַאִם אֵין בְּיָדָהּ בְּשׁוּם פָּנִים לִכְבֹּשׁ אֶת עַצְמָהּ? אֲפִלּוּ כִכַּר הַבּוּרְצֶן הַיָּפָה לֹא יָכְלָה לְהַשְׁקִיט אֶת כְּאֵבָהּ הַמְכַרְסֵם. מִפְּנֵי מָה נִדְחֶקֶת וְעוֹלָה תָמִיד שְׁאֵלַת הַהֶבֶל מַדּוּעַ? אֵיךְ יְכֹלָה הָאַהֲבָה לָמוּת? הַאִם אֵין הָאַהֲבָה בַּת הַנֵּצַח? הַאִם חַיִּים בְּלִי אָהֲבָה כְדָאִים הֵם לְהִתְקַיֵּם עֲלֵי אֲדָמוֹת? הַאִם לֹא שָׁבָה לְאֵיתָנָהּ בָּעֵמֶק, כְּלוּם לֹא נִרְגְּעָה נַפְשָׁהּ? חָשֹׁב חָשְׁבָה עַל דְּבַר הַמָּוֶת, וְהִנֵּה נִתְחַזֵּק גֵּוָהּ וְהִבְרִיאָה. אֲבָל בַּשְּׁבִיל מִי? – הַאִם כַּוָּנָתָהּ לַעֲבֹד בְּסַבְלָנוּת יָמִים וְשָׁנִים בְּבֵית דָּנִיּאֵל?

כְּלוּם יְכֹלִים חַיֵּיהֶם הַשְּׁלֵוִים שֶׁל הָאֲנָשִׁים הַבָּאִים בַּיָּמִים הַמְּלֵאִים לָהֶם סִפּוּק הַנֶּפֶשׁ לְהַנִּיחַ אֶת רוּחָהּ לְאֹרֶךְ יָמִים? הַאִם כְּבָר נִשְׁכְּחָה בְּבֵית הַחֹרֶשׁ? הַאִם כְּבָר נִמְחָה זִכְרָהּ? כְּלוּם יָכֹל וִילְהֶלְם לִהְיוֹת מְאֻשָּׁר לְאֹרֶךְ יָמִים עִם רֹאשׁ בֻּבָּה צוֹחֵק, מִשּׁוּם שֶׁזָּהָב נוֹצֵץ לָּהּ בְּשַׂעֲרוֹתֶיהָ? – פּוֹרֶשֶׂת הִיא זְרוֹעוֹתֶיהָ מְלֵאַת גַּעֲגּוּעִים.

– הוֹ, אִלּוּ לְפָחוֹת לָחֲשׁוּ בְּאָזְנֶיהָ שְׂפָתַיִם אֲדֻמּוֹת שֶׁל תִּינוֹק דִּבְרֵי חִבָּה, אֲבָל הָהּ, – נִפְרֶדֶת הִיא, רְחוֹקָה כָל-כָּךְ מִבַּעֲלָהּ וּמִבִּתָּהּ, וְאוּלָם הֲרֵי הִיא עַצְמָהּ בָּחֲרָה בְגוֹרָלָהּ זֶה. – אִלּוּ הָיָה הוּא יוֹשֵׁב כָּאן עַכְשָׁו עַל יָדָהּ, הוּא הַיּוֹדֵעַ לְפִי דַּעְתָּהּ לְהָשִׁיב עַל כָּל שְׁאֵלָה תְּשׁוּבָה כַהֲלָכָה, כַּמָּה הָיָה מֵיטִיב לְהַסְבִּיר לָהּ יֹפִי זֶה!

וְאוּלָם מַה טִּיבָם שֶׁל הַרְהוֹרִים אֵלֶּה?

“אֵיִן כָּל דֶּרֶךְ”, לָחֲשָׁה מִתּוֹךְ בֶּכִי, “הַמּוֹלִיךְ מִזִּבֶּנְבִּירְגֶן לְזִבֶּנְלֵהְן בַּחֲזָרָה!”

אֲבָל, – דָּבָר זֶה נִקְבַּע פִּתְאֹם בְּלִבָּהּ בְּכָל תֹּקֶף; כָּל מַה שֶׁאָסְפָה כָאן, אַף מַעֲשֵׂי הִתְאַבְּנוּת אֵלֶּה בִכְלָל, צָרִיךְ לָבֹא אֶל בֵּית הַחֹרֶשׁ. הוֹ, מַה יַרְחִיב פִּתְחֵי עֵינָיו, כַּמָּה יִשְׂמַח בְּלִבּוֹ!

וּכְשֶׁהָיְתָה שׁוּב לְמַטָּה בְּבֵית הַטַּחֲנָה הוֹצִיאָה אֶת מַחֲשַׁבְתָּהּ אֶל הַפֹּעַל, וּלְאַחַר שֶׁנִּשְׁלַח הַכֹּל הָיוּ חֲלִיפוֹת לְרוּחָהּ, פַּעַם הָיְתָה שְׁקֵטָה וּמְסוּרָה, וּמִיָּד תָּקַף עָלֶיהָ שׁוּב קֹצֶר רוּחַ קַדַּחְתָּנִי. מִתּוֹךְ הִתְרַגְּשׁוּת חוֹלָנִית מְצַפָּה הָיְתָה לְנוֹשֵׂא הַמִּכְתָּבִים, עַד שֶׁהֵבִיא סוֹף סוֹף מִכְתָּב מִזִּבֶּנְלֵהְן כָּתוּב בַּכְּתָב הַיָּדוּעַ לָהּ וְהַנָּאֶה.

בְּמִכְתָּבָהּ זֶה הָלְכָה אֶל תּוֹךְ חֶדְרָהּ וּבְמַבְּטֵי גַּעֲגּוּעִים בִּקְּשָׁה הַבָּעַת הַתּוֹדָה וְהַשִּׂמְחָה. וּמַה שֶׁלֹּא הָיָה כָתוּב מָצֹא מָצָא לִבָּהּ הַצָּמֵא לְאַהֲבָה בֵּין הַשִּׁטִּין. מָה אָמַר הַכֹּהֵן נוֹיְמַיְסְטֶר בִּשְׁעַת הַפְּרִידָה מִבּוּקָרֶשְׂט? “שִׂימִי לִבֵּךְ אֶל אוֹתוֹת אֱלֹהִים בְּחַיַּיִךְ!”

הַאִם הָיוּ רִגְשׁוֹת לִבָּהּ הַסּוֹעֲרִים, הַאִם הָיָה מִכְתַּב תּוֹדָה זֶה מִזִּבֶּנְלֵהְן אוֹת מִן הַשָּׁמַיִם? הוֹ, עָלֶיהָ לַחֲקוֹר אֶת הַדָּבָר!

כ יְצִיאָתָהּ מִבּוּקָרֶשְׂט    🔗

מִתּוֹךְ מְנוֹד רֹאשׁ וְהִתְנַגְּדוּת שָׁמַע קַרְל אֶת הַחְלָטָתָהּ שֶׁל אֲמַלְיֶה. וְאוּלָם לֵאַנְקָא סָפְקָה כַפֶּיהָ מִתּוֹךְ הִתְרַגְּשׁוּת וְקָרְאָה: "רְצוֹנֵךְ לָשׁוּב לְזַכְּסֶן? אֶל הָעִיר הַנִּדָחַת; לַחֲזֹר לְחַיֵּי דַּחֲקוּת? דַּעְתֵּךְ נִטְרְפָה עָלַיִךְ לְגַמְרֵי! מִתְּחִלָּה לֹא יָכֹלְתְּ לָשֵׂאת אֶת הַדָּבָר, עָבַרְתְּ בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וְעַכְשָׁו מִכֵּיוָן שֶׁשַּׁבְתְּ לְאֵיתָנֵךְ, וַהֲרֵי אַתְּ אַמִּיצַת כֹּחַ וְעֵין הַוֶּרֶד לִלְחָיַיִךְ וּכְבָר נִתְגַּבַּרְתְּ עַל מַכְאוֹב לִבֵּךְ, הִנֵּה עַכְשָׁו רוֹצָה אַתְּ לָלֶכֶת?

אֲמַלְיֶה שָׁמְעָה אֶת הַכֹּל בְּדוּמִיָּה; מְהַרְהֶרֶת הָיְתָה בִשְׁעוֹת הַשֶּׁקֶט שֶׁבַּקַּרְפַּטִּים. הֵן לֹא יָכְלָה לַעֲנוֹת דְּבָרָהּ, שֶׁכֵּן אֵיךְ תְּדַבֵּר בִּפְנֵי לֵאַנְקָא עַל דְּבַר גַּעֲגּוּעִים?

“לְפָחוֹת”, אָמְרָה לֵאַנְקָא, “הַנִּיחִי לָנוּ אֶת הַיַּלְדָּה. הַחֲזֵק נַחֲזִיקֶהָ כְאִלּוּ הִיא שֶׁלָּנוּ, לֹא נַחְשׂךְ מִמֶּנָּה דָבָר; כָּל חֶפְצָהּ יִמַּלֵא”.

אֲמַלְיֶה נֶאֱנָחָה, דַּוְקָא חִנּוּךְ כָּזֶה אֵינָהּ רוֹצָה שֶׁתִּתְחַנֵּךְ בִּתָּהּ. “בִּתִּי הָלֹךְ תֵּלֵךְ עִמִּי.”

מִיַּד נָטְלָה לֵאַנְקָא אֶת הַפְּעוּטָה וְהִנִּיחָתָה בְחֵיקָהּ וְשָׁאֲלָה בְחִבָּה: “שִׁמְעִי נָא סוֹפִיֶּה, הֲרֵי אוֹהֶבֶת אַתְּ אֶת הַדּוֹד וְהַדּוֹדָה?”

“כֵּן דּוֹדָתִי.”

“הֵן אֵינְךָ רוֹצָה לָלֶכֶת הַרְחֵק הַרְחֵק מִכָּאן, שֶׁלֹּא תִרְאִי שׁוּב אֶת הַדּוֹד הַטּוֹב? הַאִם רְצוֹנֵךְ בְּכָךְ?”

כַּרִיטַס חִבְּקָה בִזְרוֹעוֹתֶיהָ אֶת צַוָּארָהּ שֶׁל דּוֹדָתָהּ, בָּכְתָה וְאָמְרָה: “לֹא דּוֹדָתִי הָאֲהוּבָה, אֲנִי אֵשֵׁב תָּמִיד, תָּמִיד אֶצְלְכֶם.”

“כָּךְ אֲמַלְיֶה, הִנֵּה שׁוֹמַעַת אַתְּ בְּמוֹ אָזְנָיִךְ. הֲרֵי זוֹ אַכְזָרִיּוּת כְּלַפֵּי הַיַּלְדָּה, לְהָבִיא אוֹתָהּ לִמְקוֹם שֶׁאֵיִן אַתְּ יוֹדַעַת מַה יֵלֶד יוֹם מָחָר. אֵין אַתְּ יוֹדַעַת בַּמֶּה תִּתְפַּרְנָסִי! כַּמָּה גָּדְּלָה עֲנִיּוּתְכֶם כְּשֶׁבָּאתֶן לְכָאן, וַהֲרֵי לֹא נִשְׁתַּנָּה עֲדַיִן הַמַּצָּב לְטוֹבָה. אַל תָּבִיאִי אֶת הַדָּבָר עַד לְקָצֵהוּ הָאַחֲרוֹן! אֵין אֲנִי רוֹצָה כְלָל לְדַבֵּר עַל אוֹדוֹתֵינוּ, כַּמָּה אֹשֶׁר תָבִיאִי לָנוּ עַל יְדֵי הַיַּלְדָּה. אֲנַחְנוּ הִתְרַגַּלְנוּ כָל כָּךְ עִמָּהּ; אֵין אֲנִי יוֹדַעַת אֵיךְ אוּכַל לִחְיוֹת בִּלְעָדֶיהָ. הֵן אַתְּ יְכֹלָה לִחְיוֹת בִּלְעָדֶיהָ, הֲרֵי הוֹכַחַתְּ אֶת הַדָּבָר בְּפֹעַל, לֹא נֶעֱצַבְתְּ עַד מָוֶת. מַזְהִירָה אֲנִי בָךְ! עוֹד תָּבֹא הַשָּׁעָה שֶׁתִּהְיִי מְלֵאָה חֲרָטָה, כִּי לֹא הִשְׁאַרְתְּ אֶת הַיַּלְדָּה שֶׁלָּךְ בְקֵן רַךְ כָּל כָּךְ. – הַאִם לֹא כֵן, יוֹנָתִי, אַתְּ יוֹשֶׁבֶת אֶצְלֵנוּ? רָאֹה תִרְאִי, מַה יָפָה תְהֵא הַבֻּבָּה שֶׁהַדּוֹדָה תָבִיא לָךְ, בֻּבָּה הַיְּכֹלָה לָנוּם בְּשָׁעָה שֶׁתַּשְׁכִּיבִי אוֹתָהּ.”

“כַּרִיטַס”, אָמְרָה הַאֵם בְּלַחַשׁ, “הֲרֵי לֹא תִּתְנִי לְאִמֵּךְ לָלֶכֶת לְזַכְּסֶן לְבַדָּהּ?”

כַּרִיטַס הֵצִיצָה בְמֶבָּט שׁוֹאֵל מִתּוֹךְ מִין הִשְׁתּוֹמְמוּת שֶׁל יִרְאָה עַל פְּנֵיהֶם שֶׁל אֵלֶּה הַשְּׁלֹשָׁה, שֶׁמַּבְּטֵי עֵינֵיהֶם תְלוּיִים הָיוּ מִתּוֹךְ צִפִּיָּה בְּשִׂפְתוֹתֶיהּ שֶׁל הַתִּינֹקֶת. מִתּוֹךְ יְבָבָה פָרְשָׂה הַפְּעוֹטָה הַיּוֹשֶׁבֶת בְּחֵיקָהּ שֶׁל דּוֹדָתָהּ אֶת זְרוֹעוֹתֶיהָ כְלַפֵּי אִמָּהּ וְקָרָאָה: “אִמָּא, נֵשֵׁב אֵצֶל הַדּוֹד הַטּוֹב! לְעוֹלָם, לְעוֹלָם!”

“הִנֵּה אָזְנַיִךְ הַשּׁוֹמְעוֹת! הַיְּלָדִים וְהַשּׁוֹטִים מַגִּידִים אֶת הָאֱמֶת”, קָרְאָה לֵאַנְקָא בְקוֹל נִצָּחוֹן וְלָחֲצָה אֶת הַתִּינֹקֶת בְּתַאֲוָה עֲצוּמָה אֶל גּוּפָהּ.

“בֹּאִי!” אָמְרָה הָאֵם בְּתֹקֶף, וּכְשֶׁהִיא פּוֹנָה אֶל אָחִיהָ וְגִיסָתָהּ הוֹסִיפָה בְּקֹצֶר מִלִּין: “כֵּיצַד יְכֹלִים אַתֶּם לִמְסֹר הַחְלָטָה כָזוֹ בִידֵי תִּינֹקֶת!” נָטְלָה אֶת כַּרִיטַס וְהֵבִיאָה אוֹתָהּ אֶל חֵדְרָהּ הַקָּטָן, גִּפְּפָה אוֹתָהּ בְּחֹם אֶל גּוּפָהּ, נָשְׁקָה לָהּ וְקָרְאָה: “אֶצְלִי תִהְיִי! לֹא אוּכַל לִחְיוֹת בִּלְעָדַיִךְ! חָשְׁקָה נַפְשָׁם לְהַחֲזִיקֵךְ אֶצְלָם! – וָאָנִי? הוֹ, מִצִּדָּם יְכוֹלָה אֲנִי לָלֶכֶת לִמְקוֹם שֶׁאֲנִי רוֹצָה! לֹא, – לֹא, אַתְּ תִּהְיִי אֶצְלִי!”

* * *

בֹּקֶר עָכוּר שֶׁל נוֹבֶמְבֶּר הָיָה, מֵעֵין זֶה שֶׁלִּפְנֵי שָׁנָה, כְּשֶׁעָלְתָה אֲמַלְיֶה, הַנּוֹהֶגֶת אֶת בִּתָּהּ בְּיָדָהּ מִתּוֹךְ לֵב פּוֹעֵם עַל גִּבְעַת בֵּית הַחֹרֶשׁ. – הוֹ, מַמָּשׁ כְּמִלְפָנִים יָשַׁב לוֹ דִיטְרִיךְ אֶל שֻׁלְחָן עֲבוֹדָתוֹ בְשָׁעָה שֶׁנִּכְנְסוּ אֶצְלוֹ הָאֵם וְהַתִּינֹקֶת. הַדִּבּוּר נִסְתַּלֵּק מִפִּיו מִתּוֹךְ הִשְׁתּוֹמְמוּת. אֲמַלְיֶה וְכַּרִיטַס הוֹשִׁיטוּ לוֹ אֶת יָדָן. לִבְסוֹף אָמְרָה אֲמַלְיֶה מִתּוֹךְ אֲנָחָה עֲמֻקָּה: “וִילְהֶלְם! – הֲרֵי אָנוּ שׁוּב כָּאן!”

דִּיטְרִיךְ לֹא יָכֹל לִמְצֹא אֶת נַפְשׁוֹ. הַאִם מַטְרוֹנִית זוֹ הַחֲבוּשָׁה מִגְבַּעַת וְצָעִיף וּלְבוּשָׁה בִמְעִיל חֹרֶף יָפֶה רָצוּף מוֹכִים הִיא הִיא מַלְכֶן הַתַּמָּה וְהַפְּשׁוּטָה בַת הָעִיר הַתַּחְתּוֹנָה?

נָבוֹךְ כֻּלּוֹ הִתְבּוֹנֵן בָּהּ. הֵן יָפְתָה הַרְבֵּה, כַּמָּה נָאָה הַבָּעַת עֵינֶיהָ הַגְּדוֹלוֹת וְהָאֲפוּרוֹת-הַכְּחֻלּוֹת, וְקַוֵּי פִּיהָ עַזִּים הֵמָּה כָּל-כָּךְ וְקָשִׁים כִּמְעַט. אָכֵן עֲמִידָתָהּ כֻּלָּהּ עוֹשָׂה רֹשֶׁם, כְּאִלּוּ גָדְלָה קוֹמָתָהּ בֵּינָתַיִם. מִיָּד נִתְלָה מֶבָּטוֹ הָאִלֵּם בִּפְנֵי הַתִּינֹקֶת וְיָדוֹ נָחָה עַל גַּבֵּי שַׂעֲרוֹתֶיהָ; כֵּן, הַפְּעוּטָה גָּדְלָה בֵינָתַיִם בֶּאֱמֶת.

“בֹּא נָא, וִילְהֶלְם”, אָמְרָה אֲמַלְיֶה, נִכָּנֵס אֶל הַחֶדֶר הַשֵּׁנִי, הַרְבֵּה דְּבָרִים יֵשׁ לָנוּ לְדַבֵּר, וְכָאן אֶפְשָׁר בְּנָקֵל לְהַפְרִיעֵנוּ".

“וִילְהֶלְם”, סִיְּמָה שִׂיחָתָהּ בַּחֶדֶר הַשֵּׁנִי, “הַרְבֵּה לָמַדְתִּי מִן הַנִּסָּיוֹן, דָּנָה אֲנִי עַל כַּמָּה דְּבָרִים בִּמְנוּחַת לֵבָב הַרְבֵּה יוֹתֵר מִבַּשָׁנָה הַקּוֹדֶמֶת, שֶׁאִלּוּלֵא כֵן לֹא הָיִיתִי עַכְשָׁו כָּאן. הַבְטִיחָה לִי שֶׁלֹּא יִתְעָרֵב עוֹד שׁוּם אָדָם בֵּינֵינוּ לְעוֹלָם. אֵין אָנוּ זְקוּקִים עוֹד לְעוֹזֶרֶת בְּטִפּוּל הַבָּיִת, כְּבָר הִתְרַגַּלְתִּי בִּמְלֶאכֶת הַבָּיִת, אֲנַסֶּה לְמַלְּאוֹת אֶת הַתַּפְקִיד הַכָּפוּל”.

“אַתְּ?” אָמַר דִּיטְרִיךְ מִתּוֹךְ קְמִיטַת מֵצַח, וּבִשְׁעַת מַעֲשֶׂה חָלַף מֶבָּטוֹ עַל פְּנֵי אֲמַלְיֶה, “הֵן נַעֲשֵׂית מַטְרוֹנִית. הֲרֵינִי עֲדַיִן עָנִי כְמִלְפָנִים, אֵין אֲנִי יָכֹל לְהַחֲזִיק אֶתְכֶן כָּךְ. מִי זֶה יִשָּׂא אֶת הַצְּמַחִים בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי יוֹצֵא לַדָּרֶךְ? פָּאוּלִינֶה מַסְכִּימָה לְכָךְ”.

“כְּלוּם חָזַרְתִּי אַחֲרֵי מַלְבּוּשִׁים נָאִים? שָׁם עָמְדוּ וְזִכּוּנִי בְּכָךְ, אֲבָל אֲנִי אֵינִי שָׂמָה לִבִּי לַדָּבָר! כָּל מַה שֶׁאַתָּה רוֹאֶה עָלָי, הֲרֵינִי מַנִּיחָה הַכֹּל בְּתוֹךְ הַתֵּבָה הַיְרוֹקָה וְלֹא אֶלְבַּשׁ מֵהֶם שׁוּב כְּלוּם, עַד שֶׁיּוּטַב מַצָּבֵנוּ וְיַתְאִימוּ לְכָל הַשְּׁאָר. רוֹצָה אֲנִי לְהַמְתִּין בְּסַבְלָנוּת עַד שֶׁיָּבֹאוּ לָנוּ יָמִים טוֹבִים מֵאֵלֶּה. הֲרֵינִי מַצִּיעָה לְפָנֶיךָ עֶזְרָתִי. בְּזִבֶּנְבִּירְגֶן אָסַפְתִּי כֹחַ, יְכֹלָה אֲנִי וְרוֹצָה לָשֵׂאת אַחֲרֶיךָ אֶת הַצְּמַחִים. – נַסֵּה נָא!”

בִּמְתִינוּת הִנִּיחַ אֶת יָדוֹ בְּתוֹךְ יָדָהּ שֶׁל אֲמַלְיֶה הַשְּׁלוּחָה אֵלָיו. ‘כֵּן הַדָּבָר’, הַרְהֵר בְּלִבּוֹ, “הֲרֵי זוֹ הַמְּסִירוּת הַיְּשָׁנָה, אֶלָּא שֶׁנּוֹסְפוּ עָלֶיהָ כָל מִינֵי דְבָרִים חֲדָשִׁים: מַה טִיבָם שֶׁל אֵלּוּ?” בְּכַמָּה עִנְיָנִים הָיְתָה חֲדָשָׁה בְּעֵינָיו וְזָרָה לוֹ.

* * *

הָעוֹזֶרֶת נִפְטְרָה לְבֵיתָהּ. אֲמַלְיֶה לָבְשָׁה אֶת שִׂמְלַת עֲבוֹדָתָהּ הַדַּלָּה, וּבְחִיצוֹנִיּוּתָהּ הָיְתָה שׁוּב מַלֶה נֶלֶּה בַת הָעִיר הַתַּחְתּוֹנָה. אָכֵן הַבְּרִיּוֹת לֹא הָיוּ רוֹאִים אוֹתָהּ אֶלָּא לִפְרָקִים רְחוֹקִים שֶׁכֵּן הָלְכָה וְהִשְׁקִיעָה עָצְמָה בַּעֲבוֹדָתָהּ הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לְפָנִים.

אָכֵן שִׁיבָתָהּ עוֹרְרָה לֹא אֶת רוּחַ דִּיטְרִיךְ וְנֶלֶּה הַזָּקֵן בִּלְבַד; הַדָּבָר הָיָה לִמְאֹרָע, שֶׁהֶעֱסִיק זְמַן מָה אֶת כָּל הַלְּבָבוֹת בָּעֲיָרָה. אֶחָד שָׁאַל אֶת חֲבֵרוֹ: "מָה הוּא הַדָּבָר שֶׁהֵבִיא אוֹתָהּ שׁוּב לְכָאן? הֲרֵי חֶלְקָהּ הָיָה שָׁם, כְּנִרְאֶה, טוֹב וְיָפֶה כָל-כָּךְ! הֵן אֲנָשִׁים אֲחָדִים רָאוּ אוֹתָהּ וְאֶת הַתִּינֹקֶת בְּבוֹאָן! לְבוּשׁוֹת הָיוּ מַלְבּוּשִׁים יְקָרִים.

אָנָה בָאוּ כָל אֵלֶּה? מָה הוּא הַדָּבָר שֶׁהִכְרִיחַ אוֹתָהּ לָשׁוּב לְחַיֵּי עֹנִי? כְּלוּם לָכַד אוֹתָהּ חוֹקֵר הַטֶּבַע הַמְּטֹרָף בִּקְסָמָיו עַד שֶׁאֵין הִיא יְכֹלָה שׁוּב לְהִשְׁתַּחְרֵר מִמֶּנּוּ?"

קְרֻמְבִּיגֶלְן הֵנִיעַ רֹאשׁ בַּחֲשִׁיבוּת רַבָּה: “יָדֹעַ יָדַעְתִּי שֶׁתַּחֲזֹר שׁוּב, רָאֹה תִרְאוּ שֶׁהַדָּבָר יַגִּיעַ עוֹד לִידֵי כָךְ, שֶׁתִּשָּׂא עַל גַּבָּה בְּמֶרְחַקֵּי תֵּבֵל סַלַּמַּנְדְּרִים וּדְרָקוֹנִים!”

אָכֵן כְּשֶׁפָּגַשׁ בָּהּ שׁוֹפֵט הָעִיר הוֹשִׁיט לָהּ אֶת יָדוֹ בְחִבָּה וְאָמַר: “תִּקְוָתִי נִתְקַיְּמוּ, הֲרֵינִי רוֹאֵה אוֹתָךְ שׁוּב בְּעִיר מוֹלַדְתֵּךְ. הַחַיִּים בְּנֵכָר פָּעֲלוּ עָלַיִךְ לְטוֹבָה!”

כא הִיא מַעֲמִיסָה עַל עַצְמָהּ אֶת הַסֵּבֶל    🔗

בִּשְׁקִידָה יְתֵרָה הִתְחִילָה עַכְשָׁו שׁוּב הָעֲבוֹדָה בְּבֵית הַחֹרֶשׁ. הֲכָנוֹת נַעֲשׂוּ לִנְסִיעָה בְחַבְרוּתָא.

כָּל כַּמָּה שֶׁהָלַךְ וְקָרַב זְמַן הַיְצִיאָה לַדֶּרֶךְ בָּהּ בְּמִדָּה הִכְבִּידָה עַל לִבָּהּ שֶׁל אֲמַלְיֶה הַדְּאָגָה: “הַתִּינֹקֶת מַה תְּהֵא עָלֶיהָ!”

אַבָּא נֶלֶּה בַּעַל מֵחוּשׁ הָיָה; הוּא עַצְמוֹ זָקוּק הָיָה לְטִפּוּל וְהַשְׁגָּחָה; שָׁמָּה לֹא יָכְלָה כַּרִיטַס לָבֹא. כְּשֶׁקָּנְתָה אֲמַלְיֶה צָרְכֵי הַבַּיִת בְּתוֹךְ הֶחָנוּת שֶׁבַּשּׁוּק סָחָה דַּאֲגָתָהּ לִפְנֵי מָרַת הֶנֶל.

“הִנֵּה”, אָמְרָה הֲלָה, “בְּשָׁעָה שֶׁהֻלְדִּינְכֶן שֶׁלִּי חָלְתָה פִתְאֹם לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים שֶׁאֲחָזָהּ הַשָּׁבָץ, וְהָרוֹפֵא הָיָה בַדֶּרֶךְ, עָמַדְתִּי מִתּוֹךְ יִרְאָה וְקָרָאתִי לְחוֹקֵר הַטֶּבַע. הֲרֵי יוֹדֵעַ הוּא הַכֹּל, וּלְפִי סִבְרָתֵנוּ, עוֹלֶה הוּא בִּידִיעוֹתָיו עַל הָרוֹפֵא. אָכֵן אָדָם נִפְלָא הוּא, אֵין בִּרְצוֹנוֹ לָבֹא בְמַגָּע וּמַשָּׂא עִם אֶחָד מִשֶּׁלָּנוּ, אֲבָל אֲנִי כָרַעְתִּי כִמְעַט עַל בִּרְכַּי וְהִתְחַנַּנְתִּי לְפָנָיו שֶׁיָּבֹא עִמִּי, סוֹף סוֹף חָמַל עָלָי, וְהָרְפוּאָה שֶׁרָשַׁם הוֹעִילָה. חֲצִי הוֹנִי הָיִיתִי נוֹתֶנֶת לוֹ אָז; אֲבָל מִתּוֹךְ קְרִירוּת וְגָאוֹן דָּחָה הַכֹּל; הֲרֵיהוּ חוֹקֵר הַטֶּבַע, אָמָר, וְלֹא רוֹפֵא, אֵין הוּא רַשַּׁאי לְקַבֵּל כְּלוּם, וְאֵין הוּא רוֹצֶה בְכַךְ. אָז הִרְהַרְתִּי בְלִבִּי: “חַכִּי בֹא תָבֹא פַעַם שְׁעַת הַכֹּשֶׁר!” – וּבְכֵן, כְּשֶׁיִּהְיֶה הַכֹּל מוּכָן לַדֶּרֶךְ, קוּמִי וְהֲבִיאִי אֶת הַתִּינֹקֶת לְכָאן. לֹא אֲדַקְדֵּק עִמָּהּ דִּקְדּוּקִים יְתֵרִים, אֶזְרֹק בָּהּ מָרָה, אַטִיל עָלֶיהָ עֲבוֹדָה, מַעֲשֵׂה שַׁעֲשׁוּעִים בָּרְחוֹבוֹת שָׂנְאָה נַפְשִׁי. מָרַת דְּיָקוֹנוּס, שֶׁשָּׁהִיתִי אֶצְלָהּ בְּיַלְדוּתִי, אַף הִיא זָרְקָה בִי מָרָה; דָּבָר זֶה מֵבִיא טוֹבָה לָאָדָם. אִם אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת מָרוּת, הֲרֵיהִי סוֹפֶגֶת מַלְקֻיּוֹת. בִּין אָבִין אֶת אֲשֶׁר לְפָנַי”.

אֲמַלְיֶה נִתְכַּוְּצָה מִכְּאֵב, דּוֹמֶה הָיָה עָלֶיהָ כְּאִלּוּ הִיא עַצְמָהּ חָשָׁה כְבָר עַכְשָׁו אֶת הַ“מַלְקֻיּוֹת” שֶׁעָלוּ בְמַחֲשָׁבָה לְהַעֲנִישׁ בָּהֶן אֶת בִּתָּהּ. אָכֵן עָלֶיהָ לְהַחֲזִיק טוֹבָה לָהּ; הֲרֵי לֹא תוּכַל לְהוֹרוֹת לָאִשָּׁה הַזָּרָה אֵיזוֹ הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה בְעֵינֶיהָ שֶׁתָּבֹר לָהּ בְּחִנּוּךְ בִּתָּהּ. גַּם הִיא עַצְמָהּ נָהֲגָה לִזְרֹק בָּהּ מָרָה; אֲבָל אֶת הַמַלְקֻיּוֹת מָנְעָה מִמֶּנָּה, אַף מָצְאָה שֶׁאֶפְשָׁר לָהּ לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתָהּ בְּלֹא זֶה.

בְּדֶרֶךְ שׁוּבָהּ לְבֵיתָהּ נִמְלְכָה בְדַעְתָּהּ מַה יֵשׁ לָהּ עוֹד לַעֲשׂוֹת לַתִּינֹקֶת בִּכְדֵי לִמְנוֹעַ מִמֶּנָּה כְּכָל-הַאֶפְשָׁר אֶת עָנְשֵׁי הַגּוּף.

בַּיּוֹם שֶׁלִּפְנֵי הַיְּצִיאָה לַדֶּרֶךְ חָבְשָׁה אֲמַלְיֶה אֶת הַחֲפָצִים הַמְּעַטִּים בַּחֲבִילָה וְתָפְסָה אֶת הַתִּינֹקֶת בְּיָדָהּ וְהוֹלִיכָה אוֹתָהּ אֶל הַחֶנְוָנִית הַמַּכִּירָה לָהֶם טוֹבָה.

“אֵצֶל הַמְשָׁרֶתֶת תִּישַׁן, וַהֲרֵי אַתְּ יְכֹלָה לְהָבִיא מִיָּד אֶת הַחֲפָצִים לְשָׁם”.

אֲמַלְיֶה עָלְתָה עִם כַּרִיטַס לְמַעְלָה אֶל הַחֶדֶר הַקָּטָן וְהַדָּל, שֶׁחַלּוֹנוֹ פוֹנֶה אֶל חָצֵר קוֹדָרֶת. כָּאן הִזְהִירָה אֶת כַּרִיטַס בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה בְאַזְהָרָה חֲמוּרָה שֶׁלֹּא לִנְגֹעַ כְּלַל בְּכָל הַדְּבָרִים הַיָּפִים שֶׁתִּרְאֶה כָאן, עָלֶיהָ לִהְיוֹת מַקְשִׁיבָה תָמִיד וְנוֹחָה לַכָּל, שֶׁכֵּן אַף אִם אֵין אִישׁ אֶצְלָהּ, הֲרֵי אֱלֹהִים רוֹאֶה תָמִיד. בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת לִרְוָחָה שֶׁנִּתְמַלְּאוּ דְמָעוֹת לְמִשְׁמַע דִּבְרֵי הָאֵם עָמְדָה כַּרִיטַס וְהִבְטִיחָה לְקַיֵּם כָּל מַה שֶׁדָּרְשָׁה מִמֶּנָּה הָאֵם. עַכְשָׁו רַשָּׁאִית הִיא לָרֶדֶת עִמָּהּ לְמַטָּה וְלִהְיוֹת צוֹפָה מֵחֲדַר הַמָּעוֹן מֵעַל גַּבֵּי הַדּוּכָן שֶׁעַל יַד הַחַלּוֹן הָאֶמְצָעִי וּלְהַבִּיט אַחֲרֵי הָאֵם הַהוֹלֶכֶת מִכָּאן. הָאִשָּׁה הָיְתָה בְתוֹךְ הֶחָנוּת; אֲבָל בְּקֶרֶן זָוִית יָשְׁבָה לָהּ כְּרִיסְטֶל וְתָפְרָה שַׂקִּים עָבִים וַאֲמֻצִּים. בְּשָׁעָה שֶׁהָאֵם הָלְכָה בְכִכָּר הַשּׁוּק וְנִתְרַחֲקָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר מִן הַבָּיִת, מִיַּד עָבְרוּ וּבָטְלוּ כָּל הַהַבְטָחוֹת הַטּוֹבוֹת שֶׁהִבְטִיחָה לְהִתְהַלֵּךְ בְּשֶׁקֶט וּבְנִמּוּס, הָהּ, נוֹחַ הָיָה לָהּ לִקְפֹּץ בְּעַד הַחַלּוֹן הַחוֹצָה; פָּתְחָה פִּיהָ וּפָרְצָה בְזַעֲקַת שֶׁבֶר יְתֵרָה, עַד שֶׁמָרַת הֶנֶל נִגְלְתָה בַפֶּתַח וּפָנֶיהָ מְאַיְּמִים.

כְּלוּם הָיָה לָהּ לָאֵם מֻשַּׂג מָה מִן הַכְּאֵב הַמְדַכֵּא אֶת הַלֵּב, שֶׁפִּרְפֵּר אֶת גּוּפָהּ הַקָּטָן שֶׁל הַתִּינֹקֶת? כַּמָּה הִשְׁתּוֹקְקָה לְהַחֲזִיר פָּנֶיהָ וּלְהָצִיץ כְּלַפֵּי הַחַלּוֹן הָאֶמְצָעִי, אֲבָל אָז אֶפְשָׁר שֶׁהָיְתָה חֻלְשָׁה תוֹקֶפֶת אוֹתָהּ, וְהִיא הֵן צְרִיכָה לְאֹמֶץ וָכֹחַ כְּדֵי לְמַלְּאוֹת אֶת תַּפְקִידָהּ הַקָּשָׁה שֶׁקִּבְּלָה עַל עַצְמָהּ.

בַּיּוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו הֶעֱמִיסָה אֶת הַסַּל הַמָּלֵא וְגָדוּשׁ עַל גַּבָּה. הַגּוּף נָשָׂא אֶת הַמַּשָּׂא הַכָּבֵד וְהַלֵּב נָשָׂא אֶת כְּאֵב הַפְּרִידָה מֵאֵת הַתִּינֹקֶת.

הֵמָּה הָלְכוּ בָרֶגֶל דֶּרֶךְ תִּירִינְגֶן, הֶסֶּן וֻסְטְפַלֶן, עַל יַד הָרְהַיְן עַד לְקֶלְן הָעִיר.

בֶּעָרִים בִּקְּרוּ בָּתֵּי סֵפֶר, בָּתֵּי אֻלְפָנָא גְבוֹהִים, לַמְדָּנִים וְרוֹקְחִים, כָּל מָקוֹם שֶׁנִּתָּן לְשַׁעֵר שֶׁמִּתְעַנְיְנִים שָׁם בְּמַדְּעֵי הַטֶּבַע. לְפִי שָׁעָה הָיָה דִּיטְרִיךְ הַמְדַבֵּר תָּמִיד וַאֲמַלְיֶה הִקְשִׁיבָה בְדוּמִיָּה. אָכֵן מַה הֵטִיבָה לְהַקְשִׁיב, כַּמָּה הוֹסִיפָה לֶקַח! מַעֲשֵׂה הַהִזְדַּמְּנוּת עִם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּמַשְׂכִּילִים הָיָה תָמִיד מְרוֹם הַמַּעֲלָה בְחַיִּים אֵלֶּה הַמְּלֵאִים לָהֶם עָמָל וִיגִיעַת בָּשָׂר.

לְאַחַר שֶנִּשְׁלְמוּ מַעֲשֶׂה הָעֵסֶק בָּעִיר, מִיָּד בָּאוּ תַּעֲנוּגֵי הָרוּחַ, מְחַזְּרִים הָיוּ אַחַר כָּל דָּבָר שֶׁמֵּבִיא לִידֵי הִשְׁתַּלְּמוּת וְלֶקַח טוֹב. בִּקְּרוּ בָתֵּי אֹסֶף שֶׁל תְּמוּנוֹת, בָּתֵּי מַשְׂכִּית, בִּנְיָנִים עַתִּיקִים וּבָתֵּי כְנִיסָה מְיֻחָדִים בְּמִינָם. מַעֲשֵׂה הַלֶּקַח שֶׁהוֹרָה דִּיטְרִיךְ לַאֲמַלְיֶה הָיָה תָמִיד עַל פִּי מַרְאֵה עֵינַיִם.

דֶּרֶךְ זוֹ שֶׁל הֲלִיכָה בָרֶגֶל אָרְכָה שִׁבְעָה עָשָׂר שָׁבוּעוֹת! סוֹף סוֹף יָכְלָה אֲמַלְיֶה לְהָבִיא שׁוּב אֶת הַתִּינֹקֶת לְבֵיתָהּ.

שׁוּב נִתְאַחֲדוּ יָחַד, וְשׁוּב הִגִּיעוּ לָהֶם יָמִים שֶׁל יְצִירָה מַתְמָדֶת. כָּל הַהַזְמָנוֹת נִמְלְאוּ וְנִצְבַּר הַרְבֵּה מִן הַמּוּכָן לְשֵׁם הַנְּסִיעוֹת הָעֲתִידוֹת לָבֹא.

כְּשֶׁעָלוּ לִבְסוֹף שׁוּב עַל הַפֶּרֶק תָּכְנִיּוֹת שֶׁל נְסִיעָה, הִרְהֲרָה אֲמַלְיֶה בְאֵימָה עַל דְּבַר גַּבָּה הַמָּלֵא פְצָעִים מֵחֲמַת חִכּוּךְ הַמַּשָּׂא, וּבָאָה בְהַצָּעָה לִרְכֹשׁ לָהֶם כֶּלֶב וַעֲגָלָה. אֶפְשָׁר שֶׁמַּעֲשֶׂה הַמְּשִׁיכָה מְסֻגָּל לַעֲמֹד בּוֹ יוֹתֵר מִמְּלֶאכֶת הַמַּשָּׂא עַל הַגַּב. דִּיטְרִיךְ אֵין לוֹ לִטְעוֹן כְּנֶגֶד הַהַצָּעָה כְּלוּם.

כֵּן, כֶּלֶב וַעֲגָלָה יָכְלוּ לִקְנוֹת, אֲבָל בֵּית מַחֲסֶה לַתִּינֹקֶת לֹא הָיָה נָקֵל בְּיוֹתֵר לִמְצֹא.

אֶל מָרַת הֶנֶל אִי אֶפְשָׁר לְהָבִיא עַכְשָׁו אֶת הַפְּעוֹטָה, לְפִי שֶׁנִּשְׂאָה זֶה לֹא כְּבָר אֶל צַיָּר הַצָּר צוּרוֹת עַל גַּבֵּי חַרְסִינָא, שֶׁהֵבִיא עִמּוֹ לְתוֹךְ בֵּיתָהּ אַרְבָּעָה יְלָדִים מִנִּשּׂוּאָיו הָרִאשׁוֹנִים, וַהֲרֵי יֵשׁ לָהּ מַעֲשֶׂה טִפּוּל בְּעִסְקֵי חִנּוּךְ יוֹתֵר מִדָּי.

“הִנָּךְ רוֹאָה”, אָמַר דִּיטְרִיךְ “כַּמָּה מַכְבִּידָה הַתִּינֹקֶת עָלֵינוּ! אָסוֹן הוּא הַדָּבָר שֶׁאֵין זֶה תִינוֹק, ‘גּוֹטְלִיבּ דִּיטְרִיךְ’ קָטָן! אִלּוּ הָיָה תִינוֹק הָיִינוּ נוֹטְלִים אוֹתוֹ פָשׁוּט עִמָּנוּ בַּדָּרֶך!”

“כְּלוּם מוּטָל הָיָה עָלַי לָשֵׂאת אַף אֶת זֶה אוֹ לִמְשֹׁךְ אוֹתוֹ בְתוֹךְ הָעֲגָלָה?” שָׁאֲלָה אֲמַלְיֶה קָשׁוֹת. “מַה זֶה עוֹלֶה עַל לִבֵּךְ! עָלָיו הָיָה כְּמוּבָן לָלֶכֶת בָּרֶגֶל, מִקַּדְמַת יַלְדוּתוֹ הָיִיתִי מַכְנִסוֹ לִפְנֵי וְלִפְנִים, הֵן הָיֹה הָיָה לָנוּ לִמְקוֹר שִׂמְחָה וְגוּפוֹ הָיָה נִקְשֶׁה כַהֲלָכָה, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִסְבֹּל כָּל-מִינֵי תְּלָאוֹת הַכְּרוּכוֹת בִּנְסִיעָה לַאֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת”.

“הַשְׁלֵם נָא בְּלִבְּךָ עִם הַתִּינֹקֶת, הֵן כְּבָר מְצוּיָה הִיא בָעוֹלָם!”

דִּיטְרִיךְ הֵנִיעַ כְּתֵפָיו בְּרוּחַ נִרְגֶּזֶת וְהֶחֱרִישׁ, בְּעוֹד שֶׁאֲמַלְיֶה הִכְפִּילָה אֶת סִמָּנֵי הַחִבָּה שֶׁהֶרְאֲתָה לַכַּרִיטַס.

* * *

הָרַצְעָן הוֹיבּוֹלְד מִבְּנֵי הָעִיר הַתַּחְתּוֹנָה בָא וְהֵבִיא רְצוּעַת עוֹר רְחָבָה בִּשְּׁבִיל אֲמַלְיֶה לִמְשֹׁךְ בָּהּ אֶת הָעֲגָלָה וּכְלֵי רְתִימָה לַכֶּלֶב הֶקְטוֹר. בְּשָׁעָה שֶׁמָּנוּ אֶת הַמָּעוֹת נִסְתַּכֵּל הָאִישׁ בְסַקְרָנוּת רַבָּה בַחֲדָרִים הַמְּלֵאִים וּמְמֻלָּאִים וְשָׁאַל לִבְסוֹף אִם כְּבָר מוּכָן הַכֹּל לַדָּרֶךְ.

“חוּץ מִן הַתִּינֹקֶת”, אָמְרָה אֲמַלְיֶה בַאֲנָחָה, “אֵין אָנוּ יוֹדְעִים עֲדַיִן כְּלָל לְהֵיכָן נְבִיאֶנָּה”.

“הִנֵּה”, אָמַר הָרַצְעָן, “אִם תְּשַׁלְּמוּ דְמֵי מְזוֹנוֹת בְעַיִן יָפָה, מוּכָן אֲנִי לְקַחְתָּהּ אֵלָי, אֵין לָנוּ בָּנִים, וַהֲרֵי יְכֹלָה הִיא לְסַיֵּעַ קְצָת בַּבַּיִת”. “דְּמֵי מְזוֹנוֹת בְּעַיִן יָפָה!” אָמְרָה אֲמַלְיֶה, “אִלּוּ הָיָה בְיָדֵינוּ לְשָׁלֵּם יָכֹלְנוּ לִמְצֹא לָהּ מָקוֹם בְּנָקֵל”.

“עָלֶיהָ לָבֹא אֶל אֲנָשִׁים”, אָמַר דִּיטְרִיךְ, “שֶׁיִּיטַב לָהּ אֶצְלָם וְהַדָּמִים אֵינָם מַעֲלִים וּמוֹרִידִים בְּעֵינֵיהֶם”.

דִּבּוּר זֶה בִּדֵּח כְּנִרְאֶה אֶת לֵב הָרַצְעָן בְּיוֹתֵר, עָמַד וְחָבַט בְּכַפוֹ עַל בִּרְכּוֹ וְאָמַר מִתּוֹךְ חִיּוּךְ בְּקוֹל רָם וְחוֹדֵר: “הַפְּלֵא וָפֶלֶא! אֵין אַתֶּם רוֹצִים לָתֵת כְּלוּם וְאַף עַל פִּי כֵן חָשְׁקָה נַפְשְׁכֶם שֶׁיִּהְיֶה טוֹב חֶלְקָהּ וְיָפֶה בְיוֹתֵר? הִנֵּה, אַגִּיד לָכֶם דָבָר, הֱיוֹת וּבָנִים אִֵין לָנוּ, הֲרֵי יָבִיא הַדָּבָר קְצָת שִׁנּוּי בַּבַּיִת, וּכְדַאי לְנַסּוֹת בַּדָּבָר. הֲרֵי צְרָכֶיהָ אֵינָם מְרֻבִּים, וְהִיא יְכֹלָה לָלֶכֶת בַּשְּׁלִיחוּת וּלְסַיֵּעַ קְצָת לִפְרָקִים. בַּת כַּמָּה הִיא הַתִּינֹקֶת?”

“עוֹמֶדֶת הִיא בִשְׁנָתָהּ הַשְּׁבִיעִית. הֲרֵיהִי לוֹמֶדֶת בְּבֵית הַסֵּפֶר לְדַרְדְּקֵי שֶׁל דִּיצֶה”.

הָרַצְעָן נִעֲנַע בְּרֹאשׁוֹ וְהוֹדִיעַ שֶׁמּוּכָן הוּא לָבֹא אַחַר כָּךְ וְעֶגְלַת יָד בְּיָדוֹ וְיוֹלִיךְ אֶת הַתִּינֹקֶת, אֶת הַכֶּסֶת וְכֵלֶיהָ אֶל הָעִיר הַתַּחְתּוֹנָה.

הַתִּינֹקֶת בָּכְתָה, וְהָאֵם נֶאֱנָחָה; אֲבָל אֵין בְּרֵירָה, הַשָּׁעָה דוֹחֶקֶת וְצָרִיךְ לְהַמְצִיא לָהּ בֵּית מַחֲסֶה בְמָקוֹם שֶׁהוּא.

אַבָּא וְאִמָּא הוֹשִׁיבוּ אֶת הַתִּינֹקֶת עַל הַכֶּסֶת וְלִוּוּ אוֹתָהּ עַד הַפִּשְׁפָּשׁ שֶׁל בֵּית הַחֹרֶשׁ. הָאֵם הִבִּיטָה דֶּרֶךְ כִּפַּת הַשַּׁעַר הַקְּמוּרָה מְלֵאַת גַּעֲגּוּעִים אַחֲרֵי הָעֲגָלָה הַמְשֻׁנָּה עַד שֶׁנִּתְעַלְּמָה מִן הָעַיִן בְּכִכָּר הַשּׁוּק.

כְּשֶׁהִגִּיעַ הָעֶרֶב וְהַכֹּל הָיָה נָתוּן כְּבָר בְּתוֹךְ הָעֲגָלָה נֶחְפְּזָה אֲמַלְיֶה אֶל הָעִיר הַתַּחְתּוֹנָה, הֵן עָלֶיהָ לְקָרֵב אֶת לִבָּהּ שֵׁל אֵשֶׁת הָרַצְעָן אֶל הַתִּינֹקֶת, וְגַם – הָהּ, – רְצוֹנָהּ לִרְאוֹת עוֹד פַּעַם אֶת בִּתָּהּ, וּבְיוֹתֵר בִּשְׁעַת שֵׁנָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשָּׁנֶה כְאֵב הַפְּרִידָה.

הָרַצְעָן לֹא הָיָה בַבָּיִת, אֲמַלְיֶה מָצְאָה אֶת אִמּוֹ יוֹשֶׁבֶת עַל יַד הַכִּישׁוֹר וְאִשְׁתּוֹ מְטַפֶּלֶת בַּעֲבוֹדַת הַבַּיִת. לְאָשְׁרָהּ שְׁקוּעָה הָיְתָה הַתִּינֹקֶת בְּשֵׁנָה.

הָאִשָּׁה פָתְחָה אֶת הַדֶּלֶת הַמּוֹלִיכָה אֶל בֵּית הַמְּלָאכָה. הַתַּנּוּר לְמַעֲשֶׂה אוֹפֶה בָּנוּי הָיָה בְתוֹךְ הֶחָדֶר, וּבֵין הַתַּנּוּר וְלַכֹּתֶל הָיָה מַעֲבָר צָר, שָׁם הִנִּיחָה הָאִשָּׁה תֶּבֶן עַל גַּבֵּי הַקַּרְקַע, וְכָאן שָׁכְבָה הַתִּינֹקֶת מְכֻסָּה בַּכֶּסֶת הַיָּפָה שֶׁל הַסַּבָה הַטּוֹבָה. הַחֶדֶר הָיָה מָלֵא עֻלִּים, כָּל מִינֵי מַעֲשֶׂה עוֹר וַעֲרֵמוֹת גְּדוֹלוֹת שֶׁל שַׂעֲרוֹת הַסּוּס וְשַׂעֲרוֹת הַפָּרָה. הָאֲוִיר מַחֲנִיק הָיָה וּמַזִּיק לַבְּרִיאוֹת, וַאֲמַלְיֶה מִתּוֹךְ דְּאָגָה עַל דְּמוּת דְיוּקָנָהּ שֶׁל הַפְּעוֹטָה.

הַאִם לֹא יָכְלָה לְקַחְתָּהּ וְלִבְרֹחַ עִמָּהּ? הַרְחֵק הַרְחֵק מִכָּאן! אֲבָל לְאָן? הָאִשָּׁה עוֹשָׂה רֹשֶׁם שֶׁל יְרֵאָה וְרַכַּת לֵבָב שֶׁהֵטִילוּ עָלֶיהָ אֵימָה, מַטָּה הִיא אֹזֶן וּמַקְשִׁיבָה אִם לֹא פָסַק הַפֶּלֶךְ בַּחֶדֶר הַסָּמוּךְ מִתְּנוּעָתוֹ, וְאַחַר כָּךְ הִנִּיחָה אֶת יָדָהּ עַל זְרוֹעָהּ שֶׁל אֲמַלְיֶה וְלָחֲשָׁה: כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בְּיָדִי אֶעֱשֶׂה, אֲבָל גַּם אֲנִי אֵינִי שְׁרוּיָה בְטוֹבָה אֵצֶל בַּעֲלִי וְאִמּוֹ; הָהּ, הֲרֵי הֵם מְנֻוָּלִים!" אַף גַּם זֹאת!

לְפֶתַע פִּתְאֹם רָאֲתָה אֶת עַצְמָהּ בְּבוּקָרֶשְׂט, אָזְנֶיהָ שָׁמְעוּ אֶת בַּקָּשָׁתָהּ שֶׁל לֵאַנְקָא לְהַשְׁאִיר אֶצְלֶה אֶת הַתִּינֹקֶת. הַאִם מוּטַל הָיָה עָלֶיהָ לִנְהוֹג מִנְהָג אַחֵר? הָהּ, מַה קָשֶׁה הַתַּפְקִיד שֶׁמַּצִּיגִים הַחַיִּים לְפָנֶיהָ! מִתּוֹךְ יְבָבָה שָׂמָה פְעָמֶיהָ לַדֶּרֶךְ אֶל בֵּיִת הַחֹרֶשׁ.

* * *

לְמָחֳרָתוֹ בַבֹּקֶר רָתְמָה אֲמַלְיֶה אֶת עָצְמָה וְאֶת הַכֶּלֶב לִפְנֵי הָעֲגָלָה. שְׁנֵיהֶם הָיוּ בַעֲלֵי רָצוֹן טוֹב וְרֶגֶשׁ הַכָּבוֹד. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְמַעֲלֵה הָהָר, עָמַד דִּיטְרִיךְ וְדָחַף אֶת הָעֲגָלָה מֵאֲחוֹרֶיהָ. אָכֵן אֹרֶךְ הַדֶּרֶךְ הִכְבִּיד אַף כָּאן אֶת הַמַּשָּׂא, בִּמְקוֹם הַגַּב נִתְכַּסוּ הֶחָזֶה וְהַכְּתֵפָיִם פְּצָעִים מֵחֲמַת חִכּוּךְ, מִכָּל-מָקוֹם הִתְקַדְּמוּ בְמַהְלָכָם וְעָבְרוּ דֶרֶךְ לוֹיזִיץ עַד בֶּהְמֶן, וּמִשָּׁם הָלְכוּ דֶרֶךְ שְׁלֵזִיָא עַד לִקְרַקוֹי הָעִיר. הָהּ, חֹרֶף קָשֶׁה הָיָה וָקָר! לְדִיטְרִיךְ אָבַד כִּמְעַט עֹז רוּחוֹ, לְפִי שֶׁבְּכָל מָקוֹם הִתְאוֹנְנוּ הַבְּרִיּוֹת עַל הַיָּמִים הַקָּשִׁים, וְאַךְ הַזְמָנוֹת מוּעָטוֹת נִתְּנוּ בְּיָדוֹ. אַרְבָּעָה חֲדָשִׁים נָדָדוּ; עֲיֵפִים וִיגֵעִים בְּיוֹתֵר וּמִתּוֹךְ רוּחַ נוֹפֶלֶת חָזְרוּ לִבְסוֹף לְבֵיתָם.

לְמָחֳרָתוֹ בַּבֹּקֶר הָיְתָה דַּרְכָּהּ הָרִאשׁוֹנָה אֶל הָעִיר הַתַּחְתּוֹנָה, אֲבָל הַתִּינֹקֶת הָיְתָה בְּבֵית הַסֵּפֶר לְדַרְדְּקֵי, לִכְשֶׁתַּחֲזֹר יִשְׁלָחוּהָ מִיָּד לְבֵיתָהּ.

וּבְשָׁעָה שֶׁפְּסִיעוֹת הַתִּינֹקֶת הַפְּזִיזוֹת פָּרְצוּ בְּרַעַשׁ עַל גַּבֵּי הַמַּדְרֵגוֹת, נֶאֶחְזוּ הָאֵם וְהַבַּת מִתּוֹךְ יְבָבָה בִזְרוֹעוֹת חֲבוּקוֹת וְכַרִיטַס קָרְאָה מִתּוֹךְ הִתְרַגְּשׁוּת: “אֵינִי רוֹצָה לִרְאוֹת עוֹד אֶת פְּנֵי הוֹיבּוֹלְד! – לְעוֹלָם וָעֶד! בְּכָל יְמֵי חַיֵּי אֵינִי רוֹצָה לָבֹא שׁוּב אֶל אֲנָשִׁים זָרִים וּמְנֻוָּלִים!”

כב. אֲמַלְיֶה אֶל קַרְל    🔗

קַרְל חֲבִיבִי!

זֶה יָמִים אֲחָדִים שְׁבוּיָה אֲנִי כָאן לְבַדִּי. וִילְהֶלְם יָצָא לִמְדִינַת פּוֹלִין וְנָטַל עִמּוֹ אֶת דּוֹנַט שֶׁיִשָׂא אֶת מַשָּׂאוֹ. וִילְהֶלְם מִתְכַּוֵּן לֶאֱסוֹף הַרְבֵּה, אֲבָל דַּעְתּוֹ נְתוּנָה הַפַּעַם בְּעִקָּר אֶל חִפּוּשִׁיּוֹת זִיו לְבָנוֹת. דּוֹנַט הוּא מַמָּש כְּמוֹ פְרִיץ מֶנְדְּלֶר לְפָנִים, שֶׁסִפַּרְתִּי לְךָ עָלָיו בְּבוּקָרֶשְׂט. כִּמְכֻשָּׁף הָיָה רָץ אַחַר וִילְהֶלְם עַל כָּל-צַעַד וָשָׁעַל; כַּמָּה מְאֻשָּר יִהְיֶה עַכְשָׁו לִהְיוֹת מָצוּי אֶצְלוֹ לְבָדוֹ זְמָן רַב כָּל-כָּךְ. גַּם אֲנִי מְאֻשָּׁרָה, שֶׁזָּכִיתִי סוֹף סוֹף לִשְׁהוֹת פַּעַם יְחִידָה עִם יַלְדָּתִי הַמִּסְכֵּנָה, שֶׁיֵשׁ בְּיָדִי מִלְבָד מַעֲשֶׂה הָאֹסֶף לְהָבִיא שׁוּב בְּסֵדֶר עִנְיָנֵי מֶשֶׁק הַבַּיִת.

הַיוֹם נִתְקַבֵּל מִכְתָּבְךָ הַיָּקָר, שֶׁהֵבִיא אוֹתִי לִידֵי הִתְרַגְּשׁוּת יְתֵרָה. הִנְּךָ רוֹאֶה, כּוֹתֶבֶת אֲנִי תֵּכֶף וּמִיָד וּמִתְכַּוֶנֶת אֲנִי לִכְתוֹב לְךָ בִּפְרָטוּת יְתֵרָה. אַתָּה מְחָרְפֵנִי, שׁוֹאֵל אַתָּה שְׁאֵלוֹת רַבּוֹת כָּל-כָּךְ, וְאַתָּה מוֹכִיחֵנִי תּוֹכָחָה קָשָׁה כָּל-כָּךְ שׁלֹּא הִנַּחְתִּי בְיֶדְכֶם אֶת הַתִּינֹקֶת. רוֹצֶה אַתָּה לָדַעַת אִם הַכָּל אֶמֶת וְיָצִיב מַה שֶׁסִפֵּר לְךָ אַבָּא עַל דְּבַר חַיֵּינוּ. אָכֵן אַבָּא הַמִּסְכֵּן וְהַשָׂב הֲרֵיהוּ אֻמְלָל מְאֹד, עַל שׁוּם שֶׁאֵין מַצָּבֵנוּ מַשְׁבִּיחַ. אַתָּה מַצִּיעַ לָנוּ אֶת בֵּיתְךָ. הֲרֵי אַתָּה מִתְיַחֵס אֵלַי בְּסַבְלָנוּת רַבָּה, שֶׁכֵּן כְּפִי שֶׁאַתֶּם מְבִינִים אֶת פָּעֳלִי, שׁוּרַת הַדִּין נוֹתֶנֶת שֶׁתִכְעֲסוּ עָלַי וְתִפְקַע סַבְלָנוּתְכֶם. קַרְל חֲבִיבִי! אַף עַל פִּי שֶׁלֹא יָרַדְתָ לְסוֹף דַּעְתִּי וּמַעֲשַׂי לֹא הָיוּ כְּשֵׁרִים בְּעֵינֶיךָ, מִכָּל מָקוֹם הִרְגַשְּׁתִּי אֶת אַהֲבַת אַחִים שֶׁלְךָ. טִפּוּלְךָ עִמִּי לֹא אֶשְׁכַּח לְעוֹלָם, וַאֲנִי בָאָה לְגַלּוֹת לְפָנֶיךָ אֶת לִבִּי הַמָּלֵא עַל כָּל גְדוֹתָיו. אֲסַפֵּר לְךָ הַכֹּל,

הֲרֵי אָנוּ קְשׁוּרִים בִּפְנִימִיוּתֵנוּ עַל יְדֵי חַיֵּינוּ הַמְּשֻׁתָּפִים בְּיַלְדוּתֵינוּ בְּבֵית אַבָּא בְּתוֹךְ הָעִיר הַתַּחְתּוֹנָה. הוֹי הַבַּיִת הַקָּטָן וְהֶחָבִיב! הֲרֵי עָלַי כְּאִלּוּ חָלְפוּ כְבָר מֵאוֹת בְּשָׁנִים מִיּוֹם שֶׁאִמֵּנוּ הַטּוֹבָה וְהַחֲכָמָה נִתְעַסְּקָה שָׁם בְּדוּמִיָּה כְּדַרְכָּהּ. כְּשֶֹאֲנִי עוֹבֶרֶת לִפְנֵי הַבַּיִת מִשְׁתּוֹקֶקֶת אֲנִי לִבְכּוֹת מָרָה. כַּמָּה נִלְחַמְתִּי וְסָבַלְתִּי מִיוֹם שֶׁעָזַבְתִּי אֶת הָעִיר הַתַּחְתּוֹנָה! כַּמָּה לָמַדְתִּי וְכַמָּה רָאִיתִי מִנִפְלָאוֹת הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ. לָשׁוּב אִי אֶפְשָׁר. לֹא, קַרְל חֲבִיבִי, גַּם לֹא אֵלֶיךָ, אַף כִּי יוֹדַעַת אָנֹכִי, שֶׁאֶמְצָא אֶצְלְכֶם חַיֵּי רְוָחָה וּמַחֲסֶה עֹז. אֵין חֲזָרָה לְאָחוֹר!

רְאֵה, בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנוּסָה אֲנִי לִמְסֹר אֶת כַּרִיטַס בִּידֵי זָרִים, הֲרֵינִי שׁוֹאֶלֶת אֶת עַצְמִי וְחוֹזֶרֶת וְשׁוֹאֶלֶת: מַה הִיא חוֹבָתִי הָרִאשׁוֹנָה: הָאִם עָלַי לִהְיוֹת עוֹזֶרֶת לְבַעֲלִי אוֹ עָלַי לִהְיוֹת אֵם לְבִתִּי? אֲבָל תֵּהֵא הַחְלָטַת לִבִּי מַה שֶׁתְּהֵא אֵין הִיא מַכְרִיעָה בַדָּבָר, וְלֹא מִפִּיהָ אָנוּ חַיִּים. וִילְהֶלְם אוֹמֵר – וְאַף אֲנִי רוֹאָה כִּי כֵן הוּא, – שֶׁחַיָּבִים אָנוּ לָלֶכֶת לְמַסָּעֵנוּ, שֶׁאֻמָּנוּתֵינוּ תְלוֹיָה בוֹ בְהֶכְרָח; הִכַּרְתִּי בַדָּבָר לְאַחַר שֶׁשַּׁבְתִּי מִדַּרְכִּי; אַף שֶׁיָדַעְתִּי שֶׁצְרִיכָה אֲנִי לָשֵׂאת אֶת הַמַּשָּׂא דֶּרֶךְ אַרְצוֹת תֵּבֵל. אֲנִי עַצְמִי הִצַעְתִּי אֶת שֵׁרוּתִי לְכָךְ; וִילְהֶלְם לֹא דָּרַש אֶת הַדָּבָר מִמֶּנִי. הַסַּל חִכֵּךְ אָת גַּבִּי וְהִרְבָּה בּוֹ פְּצִיעוֹת, וְאֲנִי בָאתִי בְהַצָּעָה שֶׁמָּא כְדַאי לְנַסּוֹת לְהוֹבִיל אֶת הַמַּשָּׂא בַעֲגָלָה רְתוּמָה לְכֶלֶב. מַעֲלָה יֵשׁ לָהּ לָעֲגָלָה שֶׁאֶפְשָׁר לְהַטְעִין עָלֶיהָ הַרְבֵּה יוֹתֵר מִשֶׁבַּסָּל, אֲבָל כְנֶגֶד זֶה תַּקָּלָתָה כְּרוּכָה בְצִדָּהּ, שֶׁמֵרֹב כָּבְדָהּ הִיא מְעַכֶּבֶת עָלֵינוּ לְמַהֵר בְּדַרְכֵּנוּ, אֲפִלּוּ אִם וִילְהֶלְם עוֹמֵד וְדוֹחֵף זְעֵיר שָׁם, זְעֵיר שָׁם.

שׁוֹאֵל אַתָּה מִתּוֹךְ חֵמָה, מִפְּנֵי מָה אֵין וִילְהֶלְם נוֹשֵׂא, אִם יֵשׁ הֶכְרָח בַּדָּבָר לָשֵׂאת. הֲאִם לֹא אָמַרְתִּי לְךָ פְעָמִים הַרְבֵּה שֶׁוִילְהֶלְם הוּא אָדָם מַשְׂכִּיל, מְפֻנָּק וְלַמְדָּן, שֶׁגּוּפוֹ רַךְ וְעָדִין. בִּין בַּדָּבָר! – אֵין הוּא מְסֻגָּל לְכָךְ. אֲנִי מְסֻגָּלָה לְכָךְ, וְלָמָּה לֹא אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר? הֵן הָיֹה הָיוּ שָׁעוֹת בְּחַיַּי, שֶׁלֹא הָיָה כָּל עֵרֶךְ לַחַיִּים בְּעֵינַי, – נִדְמֶה הָיָה לִי אָז שֶׁנָקֵל יוֹתֵר לְהִסְתַּלֵּק מֵהֶם–וְלָמָּה אֲחוּס עַל נַפְשִׁי? כְּשֶׁבָּאתִי בְזִבֶּנְבִּירְגֶן לִידֵי הַחְלָטָה לַחֲזֹר לְבֵיתִי, גָּמַרְתִּי בְנַפְשִׁי לְקַבֵּל הַכֹּל עַל עַצְמִי.

וִילְהֶלְם לֹא הִטִּיל עָלַי כְּלוּם; הִתְנַדַּבְתִּי לְכָךְ מֵרְצוֹנִי הַטּוֹב; וְהוֹאִיל וְאָנוּ עֲנִיִּים כָּל-כָּךְ, לֹא יָדַעְתִּי בֶאֱמֶת שׁוּם מוֹצָא אַחֵר.

אַל נָא יַעֲלֶה עַל לִבְּךָ, שֶׁמוּטָל עָלֶיךָ לִשְׁלֹחַ לָנוּ כֶּסֶף; מַכִּירָה אֲנִי בְמֵעֵין זֶה מִתּוֹךְ מִכְתָּבֶךָ; רְאֵה, דָּבָר זֶה אֵינוֹ בִמְקוֹמוֹ אֶצְלֵנוּ כְּלָל; הֲרֵי עֶזְרָה יְסוֹדִית וַחֲלוּטָה אֵין בְּיָדְךָ לְהָבִיא, וּוִילְהֶלְם מִתְגָּאֶה בִּכְבוֹדוֹ מְאֹד, וְכִסְבוּרָה אֲנִי, שֶׁנוֹחַ לוֹ לָמוּת בְּרָעָב מִלְקַבֵּל עֶזְרָה בְּדֶרֶךְ כָּזו.ֹ

הָאָדָם סוֹבֵל בְּחִיצוֹנִיּוּתוֹ, מוֹדָה אֲנִי בַּדָּבָר, אֲבָל לֹא בִּפְנִימִיוּתוֹ. קַרְל חֲבִיבִי, מַה רַבִּים הֵמָּה הַדְּבָרִים שֶׁאֲנִי רוֹאָה בְּחַיַּי! סְפָרִים שְׁלֵמִים יְכֹלָה הָיִיתִי לְמַלֵּא אִלּוּ בָאתִי לְתָאֵר לְפָנֶיךָ אֶת הַרְשָׁמִים שֶׁנֶּחְרְתוּ בְנַפְשִׁי בָאֲרָצוֹת הַשּׁוֹנוֹת, אוֹ אִלּוּ נִתְכַּוַּנְתִּי לַחֲזֹר עַל כָּל הַשִּׂיחוֹת שֶׁשָּׁמַעְתִּי, אוֹ שֶׁנִתְּנָה לִי הָרְשׁוּת לְהִשְׁתַּתֵּף בָּהֵן. זֶהוּ הַצַּד הַיָּפֶה שֶׁבְּאֻמְּנוּתֵנוּ; מְבִיאָה הִיא אוֹתָנוּ בְּמַגָּע וּמַשָּׂא עִם בְּנֵי אָדָם מַשְׂכִּילִים וְלַמְדָּנִים.

אָכֵן אֵין הַדָּבָר הַזֶּה קַל בְּיוֹתֵר וּפָשׁוּט כָּל-כָּךְ. הֲרֵינִי הוֹלֶכֶת בְּכָל-פַּעַם בְּמִין רֶטֶט אֶל הָאֲנָשִׁים הַלַּמְדָּנִים, שֶׁכֵּן יְכֹלִים אַתֶּם לְצַיֵּר לְעַצְמְכֶם שֶׁאֵין חִיצוֹנִיּוּתִי מַתְאִימָה אֶל מִנְהֲגֵי הַחַיִּים בְּבָתֵּי הַנִּכְבָּדִים. אֶל לֵאַנְקָא אָמַרְתִּי פָעָם: “נָקִי וְשָֹלֵם”; דֵּעָה זוֹ נִרְאָתָה בְעֵינֵיהָ נְמוּכָה בְיוֹתֵר. הָהּ, מַה הָיְתָה אוֹמֶרֶת אִלּוּ הָיְתָה רוֹאָה אוֹתִי עַכְשָׁו? פְּעָמִים בּוֹשָׁה אֲנִי כִּמְעַט לִרְאוֹת אֶת מַרְאֶה פָּנַי! וְאוּלָם כְּשֶׁאֲנִי קוֹרֵאת אָז בִּשְׁמִי וּמוֹצִיאָה אֶת תּוֹרַת הַצְּמָחִים אֶל שְׂדֵה הַמַּעֲרָכָה, מִיָד שָׂמִים הַבְּרִיּוֹת אֶת לִבָּם אֵלַי וְתָמִיד כִּמְעַט עוֹמְדִים הֵם וְשׁוֹאֲלִים: “כְּלוּם מִתְיַחֶסֶת אַתְּ עַל מִשְׁפַּחַת הַבּוֹטָנִיקוּס מִצִינְגְהִין?” וּכְשֶׁעוֹנָה אֲנִי הֵן, רוֹצִים הֵם לְהַרְאוֹת לִי בְּסֵפֶר כָּל-בּוֹ אֶת אִילָן הַיּוּחָסִין. אֲנִי מוֹנַעַת בְּיָדָם מִתוֹךְ צְחוֹק וְאוֹמֶרֶת: “כְּלוּם אֵין סֵדֶר הַיּוּחָסִין יָדוּעַ לִי מִימוֹת אָדָם וְהָלְאָה מִשְׁעַת הָאֵרוּסִים שֶׁלִי?”

עוֹבְרִים אָנוּ מֵעִנְיָן לְעִנְיָן וּמִיָּד מֵסִיחָה אֲנִי אֶת דַּעְתִּי מֵחִיצוֹנִיּוּתִי הַדַּלָּה.

בְּחֶבְרַת הַמַּשְׂכִּילִים מְקַבְּלִים אֶת פָּנַי בְּכָל מָקוֹם בַּחֲשִׁיבוּת רַבָּה, מִתְוַדַּעַת אֲנִי אֶל בְּנֵי בֵיתָם, וְלִפְרָקִים קְרוֹבִים שׁוֹלְחִים וְקוֹרְאִים גַּם לִפְּרוֹפֵסוֹר פְּלוֹנִי אוֹ אַלְמוֹנִי. אֲנֹכִי שְׂמֵחָה שֶׁיְכֹלָה אֲנִי לְהַשְׁמִיעַ מַה שֶׁרָאִיתִי וְהִתְבּוֹנַנְתִּי בַטֶּבַע. אַף גַּם בָּאִים וְקוֹנִים אָז, מַזְמִינִים וּמַחֲלִיפִים; וִישִׁיבַת חֲכָמִים שֶׁכְּמוֹתָהּ הַמְּעוֹרֶרֶת אֶת הָרוּחַ הֲרֵי שְׂכָרָה שָׁמוּר בְּיָדִי יָמִים רַבִּים וּגְמוּל הוּא לִי עַל כָּל הַתְּלָאוֹת הַבָּאוֹת.

הֶקְטוֹר שֶׁלִי הֲרֵיהוּ בֶן לְוָיָה טוֹב וְנֶאֱמָן. כְּבָר הִגַּעְתִּי לִידֵי כָּךְ, שֶׁיְכֹלָה אֲנִי לִנְסֹעַ לְבָדִי, וְהִנֵּה נָעִים לִי הַדָּבָר שְׁיֵשׁ נֶפֶשׁ חַיָּה בְצִדִּי. שְׁנֵינוּ מְבִינִים זֶה אֶת זֶה כַהֲלָכָה. בִּשְׁעַת הַנְּדוּדִים הָאֲרֻכִּים בִּיחִידוּת הִתְרַגַּלְתִּי לְדַבֵּר אֶל הֶקְטוֹר, כְּאִילוּ הוּא בֶן אָדָם. לְאַחַר שֶׁעִינִינוּ עַצְמֵנוּ בְּהֲלִיכָה שֶׁל כַּמָּה שָׁעוֹת רְצוּפוֹת מִבְּלִי תֵּת מְנוּחָה לָנוּ, מִבְּלִי לְהָשִׁיב אֶת נַפְשֵנוּ בִמְאוּמָה, עוֹמֵד הוּא פִתְאֹם מִלֶּכֶת, מֵצִיץ עָלַי מִתּוֹךְ נְשִׁימָה כְּבֵדָה, כְּשְׁלְשׁוֹנוֹ שְׁלוּחָה הַחוּצָה, בְמַבָּט מָלֵא תּוֹכֵחָה; מַה צַר לִי עָלָיו אָז, וַאֲנִי אוֹמֶרֶת מִתּוֹךְ הִשְׁתַּתְּפוּת בְּצַעֲרוֹ כְּשֶׁאֲנִי מַחֲלִיקָה לוֹ בִשְׁעַת מַעֲשֶׂה אֶת עוֹרוֹ: "הֶקְטוֹר, הֲרֵי יוֹדֵעַ אַתָּה, בְּשָׁעָה שֶׁיֵּשׁ לִי דְּבַר מַה הֲרֵינִי מְחַלֵּק⁵ עִמְּךָ. רְאֵה, אַף אֲנִי רְעֵבָה וּצְמֵאָה, גַּם אֲנִי עֲיֵפָה וִיגֵעָה, אֲבָל הוֹעֵל לֹא נוֹעִיל כְּלוּם אִם נַעֲמֹד כָּאן שְׁנֵינוּ וּנִקְבֹּל אֶחָד בְּאָזְנֵי חֲבֵרוֹ עַל צָרַת לִבֵּנוּ. כְּלוּם אֵינְךָ סָבוּר, שֶׁטוֹב לָנוּ לָלֶכֶת לְדַרְכֵּנוּ? הָבָה בָּחוּרִי הַטּוֹב וְהַנֶּחְמָד, הָבָה, עֲמֹד וּמְשֹׁךְ!

מֵצִיץ הוּא עָלַי בְּעֵינַיִם פִּקְחוֹת, בְּמַבָּטוֹ הַלַּח שָׁרוּי וִתּוּר וְרָצוֹן טוֹב, וּמִבְּלִי תַּרְעֹמֶת מוֹשְׁכִים אָנוּ בְּחֶבְרוּתָא בְּעֹל מַשָּׂאֵנוּ וְהוֹלְכִים לְדַרְכֵּנוּ.

מַה רַבִּים הָרְשָׁמִים שְׁאֲנִי מְקַבֶּלֶת שָׁם! כְּשֶׁאָנוּ מְהַלְּכִים בַּדֶּרֶךְ בִּימוֹת הַקַּיִץ, עוֹמְדִים אָנוּ מִלֶּכֶת לִפְרָקִים קְרוֹבִים בְּשָׁעָה שֶׁיֵּשׁ מַה לֶאֱסֹף. הֲרֵינִי מַתִּירָה אֶת הֶקְטוֹר, יוֹשֶׁבֶת לִי בְצֵל עַל הַמֵּצָר שֶׁלְיָד הַדֶּרֶךְ וּמַנִּיחָה מִיָד אֶת הַצְּמָחִים בִּנְיָר. הֶקְטוֹר שׁוֹכֵב לְרַגְלַי וּמְנַצְנֵץ כְּנֶגְדִי בְּעֵינָיו מִתּוֹךְ עֲיֵפוּת.

מַעֲלָה יְתֵרָה הִיא לָנוּ, כְּשֶׁיּוֹצֵאת אֲנִי לַדֶּרֶךְ בִּיחִידוּת וּוִילְהֶלְם עוֹבֵד בַּבַּיִת. אַף כִּי אֵין וִילְהֶלְם בָּא בִדְרִישׁוֹת יְתֵרוֹת, מִכָּל מָקוֹם אֵין הוּא יָכֹל בְּתוֹרַת אִישׁ מַשְׂכִּיל לַעֲזוֹר לְעַצְמוֹ כְּמוֹתִי. אֵין אֲנִי בָאָה עָלָיו בְּטַעֲנָה עַל כָּךְ, חַס וְשָׁלוֹם! טֶבַע הָעִנְיָן מְחַיֵב כָּךְ. וִילְהֶלְם זָקוּק בַּלַּיְלָה לְמִטָּה, וְלִי אַחַת הִיא; בָּעֶרֶב הֲרֵינִי עֲיֵפָה תָּמִיד כָּל-כָּךְ, עַד שֶׁשְּׁנָתִי עֲרֵבָה לִי עַל גַּבֵּי חֲבִילַת תֶּבֶן כִּבְתוֹךְ מִטָּה רַכָּה שֶׁבְּרַכּוֹת.

– פְּעָמִים הֲרֵינִי כְּמוּבָן, אַף מְדֻכֵּאת בְּיוֹתֵר. כְּשֶׁאוֹסֶפֶת אֲנִי בַיְעָרוֹת שֶׁעַל הֶהָרִים, הֲרֵינִי רוֹאָה לִפְרָקִים קְרוֹבִים מִתּוֹךְ הִשְׁתּוֹמְמוּת, שֶׁכַּמָּה עֵצִים, בְּיִחוּד לִבְנוֹת וַאֲשׁוּחִים, הוֹלְכִים וּגְדֵלִים וְעוֹלִים לְמָרוֹם בְּלִי רֶגֶב אֲדָמָה. בְּכָל שָׁרְשֵׁיהֶם נֶאֱחָזִים הֵמָּה בְחָזְקָה בְשֵׁן סֶלַע עָרֹם. אֲנִי מִסְתַכֶּלֶת בָּהֶם בְּתִמָּהוֹן וְשּׁוֹאֶלֶת: “מֵהֵיכָן אַתֶּם נִזּוֹנִים? אֵין מַכִּירִים בָּכֶם אֲפִילוּ אֶת עִנּוּיֵכֶם וְרַעֲבוֹנְכֶם, הֲרֵי אַתֶּם שׁוֹלְחִים אֶת צַמְרוֹתֵיכֶם הַיְּרוֹקוֹת אֶל הַשָׁמַיִם. הָהּ, גּוֹרָלִי דּוֹמֶה לְגוֹרַלְכֶם, יָבֵשׁ וְרֵיק מֵאַהֲבָה הִנֵּהוּ גַּם הַקַּרְקַע הַמּוֹצִיא לִי מְזוֹנוֹתַי, אֲבָל אַתֶּם מַגִּידִים לִי, שֶׁבְּכָל זֹאת אֶפְשָר לְהוֹרִיק וְלַעֲלוֹת יָפֶה”

מַצָּב רוּחִי מִשְׁתַנֶּה כְעֵין הָאֲוִיר. כְּשֶׁמַצְלִיף עָלַי הַגֶּשֶם, וְהָעֲגָלָה הַכְּבֵדָה עוֹלָה בְמַעֲלֶה הָהָר, אֲזַי מְקַנֵּאת אֲנִי בְּחוֹצֵב הָאֲבָנִים שֶׁעָל הַדֶּרֶךְ. “הִנְּךָ רוֹאֶה, הֶקְטוֹר”, אוֹמֶרֶת אָנִי, “הָאִישׁ הַזֶּה יוֹדֵעַ שֶׁיְּקַבֵּל אֶת מַאֲכָלוֹ בִזְמָנוֹ וְהֵיכָן יַנִיחַ הָעֶרֶב אֶת רֹאשׁוֹ הֶעָיֵף”. הֶקְטוֹר מַבִּיט עָלַי אָז מִתּוֹךְ הֲבָנָה גְּמוּרָה וְנוֹבֵחַ בּהַסְכָּמָה: “כֵּן, כֵּן!”

וְאוּלָם כְּשֶׁבָּאָה אֲנִי מֵאֵת הַפְּרוֹפֵסוֹרִים, חָשָׁה אֲנִי אָז אֶת עַצְמִי כִּי עֲשִׁירָה אֲנִי וּמְאֻשָּרָה, וַאֲנִי אוֹמֶרֶת אֶל הֶקְטוֹר: “מַה זֶה עוֹלֶה עַל לִבְּךָ? מַבִּיט אַתָּה בְּעֵינֵי חֶמְדָה אֶל חַצְרוֹת הָאִכָּרִים הַשְׁמֵנוֹת! כְּלוּם לֹא יָפֶה חֶלְקֵנוּ, שֶׁמְּהַלְּכִים אָנוּ בְזֹהַר הַחַמָּה וְהַרְשׁוּת בְּיָדֵינוּ לְהַפְלִיא עֵינֵינוּ בְּכָל מַה שֶׁמִּזְדַמֵּן לִקְרָאתֵנוּ?”

מַה הוּא הַדָּבָר בְּעֵינֵיךָ: בְּמַרְבּוּרְג בִּקְשָׁנִי פְּרוֹפֵסוֹר אֶחָד לָעֲרֹךְ עִמּוֹ וְעִם תַּלְמִידָיו טִיוּל בְּתוֹךְ הַסְּבִיבָה, כְּדֵי לְהַרְאוֹת לָהֶם כֵּיצָד נוֹהֲגִים לֶאֱסוֹף צְמָחִים. אָכֵן לֹא רָצִיתִי לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר. יָכֹל אוּכַל לְהוֹרוֹת לְאִישׁ אֶחָד, אֲבָל חֲבוּרָה שְׁלֵמָה? וִילְהֶלְם יָכֹל לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר. פְּעָמִים בָּאִים הַמּוֹרִים עִם תַּלְמִידֵי הַסֵּמִינַרְיוֹן שֶׁלָהֶם אוֹ הַפְּרוֹפֵסוֹרִים מִטַּהְרַנְד עִם תַּלְמִידֵי הָאַקַדֵּמְיָא לְמַדַּע הַיְּעָרוֹת; לִפְנֵיהֶם קוֹרֵא וִילְהֶלְם הַרְצָאוֹת וְהוֹלֵךְ עִמָהֶם אֶל יַעַר צֶלָא הַסָּמוּךְ, וְשָׁם אוֹסְפִים הֵם צְמָחִים בְּהַשׁגָחָתוֹ.

אֵין אִישׁ יוֹצֵא וְנִכְנָס אֶצְלֵנוּ, שֶׁאֵינוֹ מִתְעַנְיֵן בְּמַדְּעֵי הַטֶּבַע. מֵאֲחֻזּוֹת הָאֲצִילִים שֶׁבְמֶרְחַקֵּי הַסְּבִיבָה בָאִים מוֹרֵי הַבַּיִת הַצְּעִירִים וְשׁוֹמְעִים לֶקַח אֵצֶל וִילְהֶלְם. אַף בָּאוּ אֵלָיו בְּהַצָּעוֹת מִבָּתֵּי סֵפֶר וּבָתֵי מַשְׂכִּית, – הוֹ כַּמָה מִשְׁתּוֹקֶקֶת אֲנִי שֶׁיְקַבֵּל מִשְׂרָה מְעֵין זוֹ, – אֲבָל אֵין הוּא מַסְכִּים לַדָּבָר. “לִי אֲנִי, פַּת קִבָּר, – וְחֵירוּת עִמָּהּ”, אוֹמֵר הוּא בְגָאוֹן.

הַמִּכְתָּב יֵהָפֵךְ לְסֵפֶר, אִם אֵלֶךְ וְאַמְשִׁיךְ כָּכָה. בְּעֶצֶם צְרִיכָה הָיִיתִי לַעֲשׂוֹת עוֹד בָּעֶרֶב מְלָאכָה אֲחֶרֶת; אֲבָל בְּשָׁעָה שֶׁהַתִּינֹקֶת שׁוֹכֶבֶת בְמִטָּתָהּ, וּמִסָּבִיב לִי שֶׁקֶט וּדְמָמָה, מַכִּירָה אֲנִי בִּבְדִידוּת מַצָּבִי כִּפְלַיִם. כֵּן, קַרְל, הֲרֵינִי חָשָׁה כָאן אֶת עַצְמִי בִּבְדִידוּת יְתֵרָה, אַף עַל פִּי שֶׁמְּצוּיָה אֲנִי בְעִיר מוֹלָדְתִּי. בְּשָׁעָה שֶׁחוֹזֶרֶת אֲנִי מִן הַדֶּרֶךְ, הֲרֵי עָלַי תָּמִיד כְּאִלּוּ פּוֹסַעַת אֲנִי בְּעוֹלָם זָר לִי. בִכְלָל מַמְעִיטָה אֲנִי כָּאן לָבֹא לְבֵין הֵבְּרִיּוֹת; אֲבָל הֲרֵי עָלַי לִקְנוֹת צָרְכֵי הַבַּיִת, וּמִתּוֹךְ כָּך בָּאָה אֲנִי בְמַגָּע וּמַשָּׂא עִם פְּלוֹנִי וְאַלְמוֹנִי. מַה מַרְבִּים הֵם לְמַלְּאוֹת פִּיהֶם צְחוֹק עָלֵינוּ! כַּמָּה מֵהֶם רוֹאִים אֶת עַצְמָם מְצֻוִּים וְעוֹמְדִים לְהַבִּיעַ דַּעְתָּם בְּגָלוּי; וְאֵלֶּה שֶׁאֵינָם מְדַבְּרִים בְּמוֹ פִּיהֶם עוֹמְדִים וְנוֹתְנִים בִּי עֵינֵיהֶם הַמְּלֵאוֹת לַעַג.

אָכֵן כָּל אֵלֶה הָיִיתִי מְקַבֶּלֶת עָלַי בְּאַהֲבָה, לוּ אַךְ הָיָה וִילְהֶלְם שׁוּב כִּבְשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת. כַּמָּה עֶזְרָה שָׁם הָאַהֲבָה לָשֵׂאת אֶת נֵטֶל הַמַּשָּׂא! – עַל-כָּל-פָּנִים גּוֹרֵם לִי הַדָּבָר קוֹרַת רוּחַ מְרֻבָּה שֶׁוִילְהֶלְם מַחֲשִׁיב לְפָחוֹת אֶת מַעֲשֶׂה הִשְׁתַּלְּמוּתִי; אוֹמֵר הוּא, שֶׁיֵּשׁ בְּיָדִי כְּבָר עַכְשָׁו לְמַלְּאוֹת כַּהוֹגֵן אֶת הַמּוּטָל עָלֵינוּ כָּרָאוּי לִשְׁמֵנוּ; וּבְיוֹתֵר טוֹב הַדָּבָר מִן הַצַּד הַמַּעֲשִׂי, אִם אֵצֵא לַדֶּרֶךְ בּימוֹת הַקַיִץ לֶאֱסוֹף אֶת הַצְּמָחִים לְבַדִִּי. כְּשֶׁאֲנִי יוֹצֵאת לַדֶּרֶך נִפְקָד כְּמוּבָן מְקוֹמִי כָאן. כְּרִיסְטֶל הַשּׁוֹמֶרֶת בַּלֵּילוֹת מְפַקַּחַת לִפְעָמִים עַל צָרְכֵי הַבַּיִת, מִכָּל מָקוֹם קָשָׁה עָלַי הַפְּרִידָה.

הַגַּע בְּעַצְמְךָ, בַּקַיִץ שֶׁעָבָר יָצָאתִי לְבַדִּי בָרֶגֶל אֶל הָאַלְפִּים שֶׁל זַלְצְבּוּרְג בְּלִי סִיּוּעַ כָּל-שֶׁהוּא. וִילְהֶלְם צָדַק; הַמְּהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ לוֹמֵד הוּא בְמִדָּה אַחֶרֶת לְגַמְרֵי מִזֶּה שֶׁיוֹשֵׁב בְּמִרְכֶּבֶת הַקּיטוֹר וְטָס בַּאֲרָצוֹת וּבִמְדִינוֹת. וּבִפְרָט בְּאֻמָּנוּת זוֹ שֶׁבְּיָדֵינוּ שֶׁזְקוּקִים אָנוּ כָּל-כָּך לְהִסְתַּכְּלוּת עֵינַיִם וּלְמַעֲשֶׂה אֹסֶף, חַיָּבִים אָנוּ לָלֶכֶת בָּרֶגֶל כָּל-כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר. לֹא הַחַיִים שֶׁל עוֹלָם הַחַי וְהַצּוֹמֵחַ בִּלְבָד מִתְגַלִּים לְפָנֵינוּ בִּבְהִירוּת יְתֵרָה בַהֲלִיכַת רֶגֶל, אֶלָּא שֶׁאָנוּ לוֹמְדִים לָדַעַת אֶת הָאָרֶץ וְיוֹשְׁבֶיהָ יְדִיעָה אַחֶרֶת לְגַמְרֵי.

אֶל הַמַּסָּע הַזַּלְצְבּוּרְגִי נָטַלְתִּי עִמִּי אֶת סַל הָעֹמֶס. בְּזַלְצְבּוּרְג צִוִּיתִי לִקְבֹּעַ עַל גַּבֵּי מַטֵּה הָאַלְפִּים רֶשֶׁת שֶׁל פַּרְפָּרִים. חֲסֵרִים אָנוּ בְתוֹךְ מִינֵי הָאֹסֶף שֶׁלָנוּ פַּרְפָּר אֶחָד וְעָלַי לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו בְּהָרֵי הָאַלְפִּים. וְהוֹאִיל וְלֹא יָדַעְתִּי מַרְאֶהוּ, עָמַד וִילְהֶלְם וְהֶרְאָה לִי אֶת תְּמוּנָתוֹ בַּסֵּפֶר וְקָרָא לְפָנַי תֵּאוּר צוּרָתוֹ וְטִיבוֹ. וּבִכְדֵי שֶׁיִרְאֶה וִילְהֶלְם וְיִוָּכַח כִּי הֵבַנְתִּי בַמֶה הַכָּתוּב מְדַבֵּר, עָלַי לַחֲזוֹר בְּפִי עַל דִּבְרֵי הַתֵּאוּר שֶׁקָרָא לְפָנַי. וּמִשׁוּם שֶׁאַפּוֹלוֹ, כָּךְ הוּא שֵׁם הַפַּרְפָּר, מָצוּי בְּיִחוּד לְגַבֵּי הָאּנְטֶרְסְבֶּרְג, עָמַדְתִּי וְטִפַּסְתִּי עָלָיו. שָׁהִיתִי שָׁם מִמַּעַל הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמָּה שֶׁעָלָה בְמַחֲשָׁבָה לְפָנַי תְּחִלָּה. אָסַפְתִּי לִי הַרְבֵּה צִמְחֵי אַלְפִּים בִּלְתִּי שְׁכִיחִים וְצַדְתִּי פַרְפָּרִים רַבִּים מִן הַמִּין הַמְּבֻקָּשׁ וְתָמִיד שָׁלַחְתִּי מִיָד הַכֹּל לְבֵיתִי.

מַה רַבִּים הֵם הָרְשָׁמִים הַמְּרוֹמְמִים וְהַנַּעֲלִים שֶׁסָּפַגְתִּי שׁוּב בְּדַרְכִּי זוֹ. לְתָאֵר לְךָ אֶת כָּל אֵלֶּה אֵין בְּיָדִי, אָכֵן בְּשָׁעָה שֶׂהָעוֹלָם הַיָּפֶה עַד לְהַפְלִיא פָּרוּשׂ לְרַגְלַי, הֲרֵינִי נְקוֹטָה בְנַפְשִׁי עַל כָּל הַדְּאָגוֹת הַפְּעוֹטוֹת, שֶׁמַּרְגִּיזִים לִפְרָקִים קְרוֹבִים אֶת נַפְשִׁי.

אַחַר עָשָׂר שָׁבוּעוֹת הָיִיתִי בַדֶּרֶך. וִילְהֶלְם הִבִּיעַ לִי דִּבְרֵי שֶׁבַח וּתְהִלָּה עַל כָּל מַה שֶׁאָסַפְתִּי.

הִנֵּה הָלַכְתִּי וְסִפַּרְתִּי עַד עַכְשָׁו רַק עָלַי, וְאַתָּה הֵן כָּתַבְתָּ לִי, שֶׁמִשְׁתּוֹקְקִים אַתֶּם לִשְׁמֹעַ הַרְבֵּה עַל כַּרִיטַס. אֵיךְ אוּכַל לִכְתֹּב עַל כָּךְ; צָרִיךְ הָיִיתָ לִרְאוֹת אוֹתָנוּ יַחַד. כַּמָּה נָאֶה עִמָּהּ קַיִץ זֶה דַּוְקָא, בְּשָׁעָה שֶׁשְׁתֵינוּ חָפְשִׁיוֹת לְנַפְשֵׁנוּ לָלֶכֶת כַּטּוֹב בְּעֵינֵינוּ. אָכֵן בְּשָׁעָה שֶׁוִּילְהֶלְם כָּאן אֵין חָיֵּי הַתִּינֹקֶת קַלִּים בְּיוֹתֵר. וִילְהֶלְם דּוֹרֵש לְהַקְדִּיש לוֹ אֶת כָּל הַזְּמָן הַפָּנוּי; עָלֶיהָ לִטְרֹחַ הַרְבֵַּה וּלְסַיֵּעַ. בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי כָּאן הֲרֵינִי דּוֹאֶגֶת לְכָךְ שֶׁתֵּצֵא לְפָחוֹת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת לְשָׁעָה קַלָּה הַחוּצָה, כְּדֵי לְשַׂחֵק עִם שְׁאַר הַתִּינוֹקוֹת. בִּימוֹת הַחֹרֶף מוּטָל עָלֶיהָ לִפְרָקִים קְרוֹבִים לִקְרֹא לְפָנֵינוּ מִיָד לְאַחַר סְעֻדַּת הָעֶרֶב עַד חֲצוֹת הַלַּיְלָה, בְּשָׁעָה שֶׁאָנוּ עוֹסְקִים בִּמְלֶאכֶת לוּחוֹת הַנְּיָר, אֵיךְ יְכֹלָה הָיִיתִי לְהִתְקַיֵּם בְּלִי הַתִּינֹקֶת!

עָלֶיךָ לִרְאוֹת אֶת הַשִׂמְחָה וְהָאֹשֶׁר, בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי חוֹזֶרֶת מִדַּרְכִּי. בָּאתִי בִדְבָרִים עִם הַמּוֹרֶה, וּבִקַשְְּׁתִּי מִמֶּנּוּ לְהַנִּיחַ אֶת כַּרִיטַס כְּכָל הָאֶפְשָׁר לִשְׁהוֹת אֶצְלִי, בְּשָׁעָה שֶׁמְצוּיָה אֲנִי בַבַּיִת. בְּבֵית הַסֵּפֶר אֵין מְדַקְדְּקִים כָּל כָּךְ. וְהִנֵּה מְהַלְּכוֹת אָנוּ בַדֶּרֶךְ בְּיָחַד. לִפְרָקִים קְרוֹבִים מַפְלִיגָה אֲנִי לְמֵרְחַקִּים וְשׁוֹהָה פְעָמִים בַּדֶּרֶךְ כַּמָּה יָמִים, וְהֲרֵי הִיא שֻׁתֶּפֶת עִמִּי לְכָל דָּבָר. מְקַבֶּלֶת הִיא כְּמוֹתִי מַמָּשׁ, קֻפְסַת פַּחִים הַתְּלוּיָה לָהּ עַל יְרֵכָה, וְהִיא פּוֹסַעַת בְּרֶגֶל קַלָּה מְלֵאַת אֹשֶׁר בֶּהָרִים וּבַגֵּיאָיוֹת. הַנַּעַל אֵינָה מֵעִיקָה עָלֶיהָ בְשׁוּם מָקוֹם, שֶׁכֵּן מְהַלֶּכֶת הִיא יְחֵפַת רֶגֶל. אֵין אָנוּ מִשְׁתַּעַמְמוֹת כְּלָל; עַל כָּל צַעַד וְשַׁעַל הֲרֵינִי מַשְׁמִיעָה לָהּ אֶת לִקְחִי, חַיֶּבֶת הִיא לְהִתְבּוֹנֵן אֶל כָּל דָּבָר הַנִּרְאֶה לָעַיִן; אֲנִי מֵכִינָה אוֹתָה אֶל מַעֲשֶׂה הָאֹסֶף; וְעַל כָּל מַה שֶׁרָאֲתָה חַיֶּבֶת הִיא לָתֵת דִּין וְחֶשְׁבּוֹן; אֲנִי אוֹמֶרֶת לָהּ אֶת הַשֵּׁם, הַמַּחְלָקָה וְהַסּוּג. מַה שֶׁרָכַשְׁנוּ לָנוּ עַל יְדֵי עָמָל וִיגִיעָה שֶׁלֹא נִתְּנוּ לְהַבִּיעַ בִּדְבָרִים הֲרֵי עָלֶיהָ לְקַבֵּל בִּזְמָן מִן הַזְּמַנִּים וּלְנַהֵל גַּם לְהַבָּא. הוֹ, מְקַוָּה אֲנִי שֶׁיֵקַל עָלֶיהָ הַדָבָר יוֹתֵר מְאֲשֶׁר עָלֵינוּ.

מַר לוֹ לְוִילְהֶלְם בְּלִבּוֹ, שֶׁאֵין לוֹ בֵן; אוֹמֵר הוּא, שֶׁאֵין כָּל תּוֹעֶלֶת בַּדָּבָר לְלַמֵּד לְכַּרִיטַס אֶת הָאֻמָּנוּת שֶׁבְּיָדַינוּ; הֲרֵי אֵין כֹּחָהּ שֶׁל נַעֲרָה יָפֶה בְעִנְיָן זֶה. נוֹחַ הָיָה לוֹ שֶׁנָשִׂים קֵץ לַדָּבָר מִיָד. אָכֵן מִכֵּיוָן שֶׁאֵין אֲנִי רוֹצָה לְהַסְכִּים עַל רֶגֶל אַחַת לְדֵעָה זוֹ, אֵינִי נוֹתֶנֶת לוֹ מָנוֹחַ. רוֹצָה אֲנִי לָדַעַת מַה יֵשׁ בְּיָדֵינוּ לַעֲשׂוֹת, כְּדֵי לְהַעֲלוֹת אֶת כַּרִיטַס לְמַעְלָה. וִילְהֶלְם צוֹחֵק אָז בְּמְרִירוּת וְאוֹמֵר: “אִלּוּ הָיָה כֶסֶף בְּיָדֵינוּ הָיִינוּ שׁוֹלְחִים אוֹתָה לְבֵית אוּלְפָנָא, שָׁם הָיְתָה מְקַבֶּלֶת לְפָחוֹת הַשְׂכָּלָה כְּלָלִית. מִן הַדִּין הָיָה שֶׁתִּסַּע לְהֶרֶנְהוּט, כְּמַעֲשֶׂה דּוֹדָתִי כַּרִיטַס, אֲבָל כְּלוּם יְכֹלִים אָנוּ לַחֲשׁוֹב בַּדָּבָר? כּלוּם יֵשׁ בְּיָדֵינוּ לְשַׁלֵּם שְׂכַר בֵּית הָאוּלְפָנָא וּלְהָכִין לָהּ אֶת כָּל הַמַּכְשִּירִים?” סוֹף סוֹף מִסְתַּתְּמוֹת טַעֲנוֹתַי, אֲבָל כַּמָּה מַרְבָּה אֲנִי לְעַנּוֹת אֶת נַפְשִׁי בַּשְׁאֵלָה כֵּיצָד אַתְקִין לָהּ לַתִּינֹקֶת הַמִּסְכֵּנָה חִנּוּךְ מְעֻלֶּה? בִּידֵי מִי זְקוּקָה אֲנִי לְהַפְקִיד אוֹתָהּ לִפְרָקִים קְרוֹבִים, בְּשָׁעָה שֶׁאָנוּ יוֹצְאִים לַדֶּרֶךְ! כָּל הַזֶּרַע שֶׁאֲנִי זוֹרַעַת עַל תַּלְמֵי לִבָּהּ, בַּזְּמַן הַקָּצָר שֶׁאָנוּ מְצוּיוֹת בְּיַחַד, כְּלוּם אֵינוֹ הוֹלֵךְ לְאִבּוּד בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי מוֹצִיאָה אוֹתָהּ מֵרְשׁוּתִי?

כֵּיוָן שֶׁעוֹרַרְתִּי אֶצְלָהּ אֶת הַחוּשׁ לְגַבֵּי הָעוֹלָם הַנִּרְאֶה וְהַמּוּחָשִׁי, הֲרֵינִי טוֹרַחַת בִּשְׁקִידָה זוֹ עַצְמָה לְהַפְנוֹת אֶת הַרְגָּשָׁתָהּ כְּלַפֵּי הָעוֹלָם הַבִּלְתִּי נִרְאֶה. הֲרֵי אֵין לָהּ לְהִשָׁעֵן אֶלָּא עַל עַצְמָהּ, וּמִן הַצֹּרֶךְ שֶתֵּדָע הֵיכָן תִּמְצָא נֶחָמָה וְעֶזְרָה בְּצָרָתָהּ וּבִבְדִידוּתָהּ. יְהִי רָצוֹן שֶׁיְהֵא לִבָּהּ אַמִּיץ וְלֹא יֵדַע פָּחַד – זוֹהִי מִשְׁאֲלַת לִבִּי.

אָכֵן אֵין אֲנִי מַרְבָּה עָלֶיהָ דְּבָרַי בְּלִי הֶרֶף; מַנִּיחָה אֲנִי לָהּ לְפַטְפֵּט הַרְבֵּה, וַאֲנִי נֶעְתֶּרֶת כְּכָל הָאֶפְשָׁר לְמַאֲוַיֵי לִבָּהּ, שֶׁהִיא מַבִּיעָה מִתּוֹךְ הַפְצָרָה בִּלְתִּי פּוֹסֶקֶת, וַהֲרֵינִי מִשְׁתַּדֶּלֶת עַד כַּמָּה שֶׁיָדִי מַגַּעַת לְמַלְאוֹתָם.

וְהִנֵּה שׁוֹמַעַת אֲנִי בַחֲזוֹן רוּחִי אֶת דִּבְרֵי הַשְׁאֵלָה הַיּוֹצְאִים מִפִּיךָ: “מַה הֵם מַאֲוַיֵי לֵב הַתּינֹקֶת? אֶפְשָׁר שְׁיֵשׁ בְּיָדִי לְמַלְאוֹתָם?” לֹא, קַרְל חֲבִיבִי, הֲרֵינִי חוֹזֶרֶת וְאוֹמֶרֶת, אַל תִּשְׁלַח כְּלוּם, חַיָּבִים אָנוּ לִלְמֹד לַעֲזֹר לָנוּ בְעַצְמֵנו, חוּץ לְזֶה הֲרֵי לֹא תּוּכַל לַעֲמֹד לָהּ בְּכַמָּה דְּבָרִים. הוֹאִיל וְאֵין בַּחֲדָרֵינוּ אַף מָקוֹם כָּל שֶׁהוּא מֻפְנֶה לְכַּרִיטַס, שֶׁתּוּכַל לְשַׂחֵק שָׁם אוֹ לָעֲסֹק בְּשֶׁלָּהּ, עָמְדָה וְהִצִּיקָה לִי בְלִי הֶרֶף, שֶׁמָּא אוּכַל לְהַקְצוֹת מָקוֹם קָטָן שֶׁיְּהֵא כֻלוֹ שֶׁלָּהּ. אָמַרְתִּי לָהּ: “טוֹב הַדָּבָר, בֹּאִי עִמִּי וְּרְאִי בְעֵינַיִךְ אֶת כָּל הַחֲדָרִים וְהַקִּיטוֹנוֹת שֶׁלָּנוּ, אִם תּוּכְלִי לִמְצֹא אַף קֶרֶן זָוִית אַחַת שֶׁאֵינָה מְלֵאָה כָּל מִינֵי אֹסֶף, מַכְבֵּשִׁים שֶׁל צְמָחִים, מִינֵי נְיָר שׁוֹנִים מִן הַמּוּכָן, קַלַּחוֹת לְמַעֲשֶׂה הִתּוּךְ וְכָל מִינֵי תֵּבוֹת וְאַרְגָּזִים”.

הָלַכְנוּ מֵחֶדֶר לְחֶדֶר וְהִיא מֻכְרָחָה הָיְתָה לְהוֹדוֹת מִתּוֹךְ אֲנָחָה שֶׁצָּדַקְתִּי בִדְבָרַי.

“אֲבָל”, אָמְרָה מִתּוֹךְ הִרְהוּרִים, “כְּלוּם אֵין לְהַתְקִין מָקוֹם בְּדִיר הָעֵצִים?” “בְּדִיר הָעֵצִים! בִּתִּי, מַה זֶה עוֹלֶה עַל לִבֵּךְ! הֵן שָׁם לֹא תּוּכְלִי לִשְׁהוֹת? הֲרֵי הַחַלּוֹן הַקָּטָן וְהַמְּפֻחָם מִתַּחַת לַגַּג וְכָּתְלֵי הַחֵמָר הָאֲמֻצִּים הַכְּתֻמִּים אֵינָם נִרְאִים בְּעֵינַיִךְ?”

וְאוּלָם הִיא הָיְתָה מְלֵאָה הִתְפָּעֲלוּת מִן הָרַעְיוֹן הַזֶּה וּמָשְׁכָה אוֹתִי אַחֲרֶיהָ אֶל דִּיר הָעֵצִים.

“רְאִי נָא אִמָּא”, קָרְאָה, "הִנֵּה אֲפַנֶּה אֶת כָּל הָעֵצִים וַחֲבִילוֹת הַזְּרָדִים לְתוֹךְ הַפִּינָה הָאֲפֵלָה, וְאַת תַּעַזְרִי לִי לְהָזִיז אֶת הַתֵּבָה הַגְּדוֹלָה וְהַיְּרוֹקָה אֶל תַּחַת הַחַלּוֹן. עַל גַּבֵּי הַתֵּבָה אַנִּיחַ כִּסֵּא, וְאֶדֶן הַחַלּוֹן רָחָב כָּל צָרְכּוֹ, הֲרֵי יִהְיֶה שֻׁלְחָן הַכְּתִיבָה שֶׁלִּי. כָּאן אֶקְבַּע מִן הַצַּד שְׁנֵי כְּלוֹנְסָאוֹת גְּדוֹלִים, וְאַנִּיחַ קֶרֶש עַל גַּבֵּיהֶם, וַהֲרֵי לִי גַּם שֻׁלְחָן לִתְפִירָה.

וְהִנֵּה רְאִי נָא, אַרְגָּז קָטָן זֶה אַדְבִּיק בְּמַסְמְרִים אֶל הַקִּיר, כְּשֶׁקַּרְקָעִיתוֹ מְכֻוֶּנֶת כְּלַפֵּי הַכֹּתֶל, וְהַמִּכְסֶה הַנִּתְחָב הֲרֵי הִיא הַדֶּלֶת: הִנֵּה יֵשׁ לִי אֲרוֹן הַסְּפָרִים וְשָׁמָּה יִכָּנְסוּ גַּם הַדְּיוֹ וְהַנְּיָר. הוֹ, כְּשֶׁתְּהֵא שְׁעָתִי פְנוּיָה אֵלֵךְ לִי אֶל חֶדְרִי הַקָּטָן וְהֶחָבִיב, אֵשֵׁב אֶל שֻׁלְחָן הַכְּתִיבָה שֶׁלִּי עַל כִּסאִי הָרָם וְהַנִּשָּׂא וְאֶכְתֹּב!"

מִתּוֹךְ צָהֳלָה רָצָה אָנֶה וְאָנֶה בְּתוֹךְ הַחֶדֶר הָאָפֵל לְמֶחֱצָה וְגָרְרָה, הֵזִיזָה וּפִנְתָה וְקָרְאָה כְּשֶׁפָּנֶיהָ מַזְהִירִים מֵאֹשֶׁר: “אָרוֹן מַמָּש יֵשׁ לִי, בַּעַל דֶּלֶת נִתְחֶבֶת! הוֹ, כַּמָּה נָאֶה יְהֵא חֶדְרִי! הַבִּיטִי וּרְאִי כַּמָּה יָפֶה!” עָמְדָה וְהוֹלִיכָה אוֹתִי אֶל הַתֵּבָה.

“מַה זֶה רוֹצָה אַתְּ לִכְתֹּב כָּאן?” שָׁאַלְתִּי מִתּוֹךְ צְחוֹק.

“הוֹ”, הֵשִׁיבָה, "כְּשֶׁאַתְּ יוֹצֵאת לַדֶּרֶךְ, הֲרֵינִי עֲצוּבָה תָמִיד עַד מְאֹד. בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי יְחִידִית כָּאן, מְדַבֶּרֶת אֲנִי עִמָּךְ בְּקוֹל, מְסַפֶּרֶת אֲנִי לָךְ הַכָּל, אַף גַּם שׁוֹאֶלֶת אָנֹכִי אוֹתָךְ; וְעַכְשָׁו אֶכְתֹּב כָּל הַדְּבָרִים הֲלָלוּ.

אַנִּיחַ אֶת הַכָּל בְּתוֹךְ הָאָרוֹן בַּעַל הַמִּכְסֶה הַנִּתְחָב, וּבְשָׁעָה שֶׁתַּחַזְרִי שׁוּב, – אֲזַי – הוֹ לֹא. מוּטָב שֶׁאֲסַפֵּר לָךְ אָז בְּפִי. אָכֵן סְבוּרָה אֲנִי, בְּשָׁעָה שֶׁאֶכְתֹּב לֹא אַרְבֶּה כָּל כָּךְ לִבְכּוֹת. – אַף יוֹדַעַת אַתְּ", הוֹסִיפָה, “בְּרִאשׁוֹן בְּשַׁבָּת אַזְמִין אֵלַי תִּינוֹקוֹת וְנִשְׁתַעֲשֵׁעַ יָפֶה. הַדָּבָר לֹא יַפְרִיעַ כְּלָל אֶת אַבָּא. הוֹ מַה תַּגִיד אֶרְנֶסְטִינָה גֶנְדֶּל לְכָךְ שֶׁיֵשׁ לִי חֶדֶר נָאֶה כָּל כָּךְ!”

“וְהֵיכָן תֵּשֵב הֲלָה? הֵן עַל גַּבֵּי הַתֵּבָה יֵשׁ מָקוֹם רַק לְכִסֵּא אֶחָד”.

“יָשֹׁב נֵשֵׁב חֲלִיפוֹת!” וּכְשֶׁרָאֲתָה שֶׁמַּבָּטִי חוֹלֵף עַל פְּנֵי הַחֶדֶר דֶּרֶךְ בְּחִינָה וּבְדִיקָה, אָמְרָה כְּאִלּוּ מְנַחֶמֶת הִיא אֶת עַצְמָה: “יוֹדַעַת אַתְּ אִמָּא, אֶרְנֶסְטִינָה גֶנְדֶּל אֵינֶנָּה כְלָל כְּמוֹתֵךְ, כְּשֶׁאֲנִי מְסַפֶּרֶת לָהּ שֶזֶּהוּ חֶדֶר יָפֶה, מִיָד מוֹצֵאת אַף הִיא שֶׁכָּךְ הוּא. אִמָּא, אֵינִי יוֹדַעַת מַה לַעֲשׂוֹת מֵרֹב שִׂמְחָה!”

כָּאן מֻכְרָחָה הָיִיתִי לְשַׂחֵק מִתּוֹךְ דְּמָעוֹת, לְקַחְתִיהָ בִזְרוֹעוֹתַי וְאָמַרְתִּי: “כֵּן, כַּרִיטַס, הַצֶּדֶק אִתָּךְ, הֲרֵי אַתְּ תִּינֹקֶת מְאֻשָּׁרָה מְאֹד”.

הֱיוּ אַף אַתֶּם שְׁלֵוִים וּשְׁקֵטִים וְאַל תִּדְאֲגוּ לָנוּ, הֵן רוֹאִים אַתֶּם: אַף אָנוּ יֵשׁ לָנוּ שָׁעוֹת שֶׁל קוֹרַת רוּחַ מִשֶׁלָנוּ. חֲיוּ בְּטוֹב וּבִנְּעִימִים וִיהֵא לִבְּכֶם פָּתוּחַ לְאַהֲבָה אוֹתָנוּ.

אֲחוֹתְכֶם הַנֶּאֱמָנָה

אֲמַלְיֶה דִיטְרִיךְ.

כג. כָּל הַטֹּרַח לְבַטָּלָה    🔗

שׁוּב בָּאָה אֲמַלְיֶה מִן הַדֶּרֶךְ. הָיֹה הָיְתָה עִם עֶגְלָתָהּ שֶׁבְּיָדָהּ בְּמַגְדֶּבּוּרְג וּבְבֶּרְלִין.

מִתּוֹךְ אֲפוּנְדַת הָעוֹר הֲרֵי מוֹצִיאָה עַכְשָׁו אֶת כַּסְפָּהּ וּמוֹנָה אֶת הַטָּלֶרִים הַקָּשִׁים עַל גַּבַּי הַשֻׁלְחָן. דִּיטְרִיךְ מָנָה אַף הוּא עִמָּהּ וְקָרָא לִבְסוֹף מִתּוֹךְ אֲנָחָה שֶׁל שִׂמְחָה: “אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה טָלֶר! וּבְכֵן סוֹף סוֹף יַשׁ בְּיָדִי לִקְנוֹת אֶת חִבּוּרוֹ שֶׁל שְׁאֵרִי, דָּוִד דִּיטְרִיךְ. יוֹדַעַת אַתְּ, סֵפֶר הַמִּלִּים הַבּוֹטָנִי הַמְּצֻיָּר רַב הַכְּרָכִים. מַה רַבִּים הֵם הַיָּמִים שֶׁנַּפְשִׁי מִשְׁתּוֹקֶקֶת וְכָלָה אֵלָיו!”

אֲמַלְיֶה עָמְדָה מִבְּלִי דַבֵּר דָּבָר וְנָטְלָה מִתּוֹךְ הַמַּדָּף הַסָּמוּךְ שֶׁבְּקֶרֶן זָוִית מַחְבֶּרֶת אַחַת, דִּפְדְּפָה בָהּ וְהִנִּיחָה אוֹתָהּ פְּתוּחָה לִפְנֵי דִיטְרִיךְ וְאָמְרָה בְקֹר רוּחַ: "אֵין דָּבָר שֶׁהוּא בְגֶדֶר הַנִּמְנָע. אֶפְשָׁר שֶׁעוֹד נַגִּיעַ פַּעַם לִידֵי כָּךְ, שֶׁיִּמָלֵא חֵפֶץ לִבְּךָ זֶה הֶחָבִיב עָלֶיךָ כָּל כָּךְ. אָכֵן בְּכֶסֶף זֶה לֹא נִקְנֶה אֶת הַחִבּוּר, אֶת הַחֵלֶק הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר תְּקַבֵּל מָרַת הֶגֶל. הַבִּיטָה נָא וּרְאֵה: עֲמוּדִים שְׁלֵמִים כְּתוּבִים בְּתוֹךְ הַמַּחְבֶּרֶת, הִנֵּה: שֶׁמֶן הַמָּאוֹר, עָסִיס, דָּגִים מְלוּחִים, מֶלַח, קֶמַח וכי'. אִם כָּל קְנִיָּה כְשֶׁהִיא לְעַצְמָה אֵינָה עוֹלָה בְדָמִים מְרֻבִּים, מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי רוֹאֶה אַתָּה שֶׁהַמַּחְבֶּרֶת מְלֵאָה כֻּלָּה כִּמְעָט. יָמִים רַבִּים לֹא

הָיִיתִי בַּבַּיִת, וְהִנֵּה עוֹלֶה הַכָּל לִסְכוּם גָּדוֹל", וְתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר הִנִּיחָה בַּחֲזָרָה אֶת הַטָלֶרִים הַרַבִּים לְתוֹךְ הָאֲפוּנְדָה וְעָזְבָה אֶת הַחֶדֶר בִּפְסִיעַת חִפָּזוֹן. מִשָׁם הִגִּיעַ קוֹל הַפְּסִיעָה הַכְּבֵדָה שֶׁל הַמִּתְרַחֶקֶת. דִּיטְרִיךְ הִצִּיץ לְצַד הַדֶּלֶת מִתּוֹךְ הִתְמַרְמְרוּת שֶׁל מְבוּכָה.

* * *

“הַאִם רְצוֹנֵךְ לְשַׁלֵּם הַכֹּל מִיָד?” שָׁאֲלָה מָרַת הֶגֶל.

“כֵּן, הַכֹּל! הוֹאִילִי נָא לְסַכֵּם יָחַד”.

מָרַת הֶגֶל הֵעִיפָה עַיִן עַל מַלְבּוּשֶׁיהָ שֶׁל אֲמַלְיֶה וְשָׁאֲלָה: “הַאִם שָׁבְתְּ הַיּוֹם מִדַּרְכֵּךְ?”

“זֶה עָתָּה”.

“אָכֵן בְּבַקָּשָׁה מִמֵּךְ! הֲרֵי אֵין הַדָּבָר דּוֹחֵק כָּל כָּךְ!”

“הוֹ כָךְ, הַדָּבָר דּוֹחֵק. אֵין אֲנִי מַאֲמִינָה בְנַפְשִׁי, מִי יוֹדֵעַ אִם לֹא תָּבֹא מַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת בְּלִבִּי בְיוֹם מָחָר. הָהּ, רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֵב אִישׁ!” מָרַת הֶגֶל הֵנִיעָה רֹאשׁ, נָטְלָה כִּסֵּא וְהֶעֱבִירָה אוֹתוֹ מֵעַל לְשֻׁלְחָן הַמֶּכֶר וְאָמָרָה: “הִנֵּה עֲיֵפָה אַתְּ מִן הַסְּתָם, שְׁבִי נָא בֵינָתַיִם, הַדָּבָר טָעוּן זְמָן וּמְנוּחַת הַנֶּפֶש, הֲרֵינִי הוֹלֶכֶת לָעֲרֹךְ אֶת הַחֶשְׁבּוֹן בְּתוֹךְ הֶחָדֶר, מִי שֶׁיָבֹא עָלָיו לְהַמְתִּין”.

אֲמַלְיֶה לֹא יָשְׁבָה עֲדַיִן הַרְבֵּה עַל מְקוֹמָה, כְּשֶׁקִּשְׁקֵש פַּעֲמוֹן הֶחָנוּת. קְרֻמְבִּיגֶלְן הַזְּקֵנָה נִכְנְסָה כְּשֶׁהִיא צוֹלַעַת.

הָא כֵיצָד! – הִנֵּה אַתְּ נִרְאֵית פַּעַם לָעָיִן!" קָרְאָה נִרְגֶּשֶׁת וְיָשְׁבָה עַל הַכִּסֵּא שֶׁהֻצַּע לִפְנֵי אֲמַלְיֶה.

"רַגְלַיִם לָךְ צְעִירוֹת יוֹתֵר, יְכֹלָה אַתְּ לַעֲמֹד.

– הִנֵּה יָפֶה הַדָּבָר, שֶׁפְּגַשְׁתִּיךְ פַּעַם. הָהּ, מַלֶה, כַּמָּה רָעִים פָּנַיִךְ שׁוּב! אִלּוּ רָאֲתָה אוֹתָךְ אִמֵּךְ עָלֶיהָ הַשָּׁלוֹם בְּמַרְאַיִךְ זֶה! הֲאִם הוּרַע שׁוּב מַצַּבְכֶם?" – לְאַחַר שָׁעָה קַלָּה שֶׁל יִשׁוּב הַדַּעַת הוֹסִיפָה: “שֶׁמָּא אַלְוֶה לָךְ מַטְבֵּעַ בַּת אַרְבָּעָה זוּזִים?”

“חַס וְשָׁלוֹם!” אָמְרָה אֲמַלְיֶה בְגָאוֹן, “יֵשׁ לִי כֶסֶף דֵּי צָרְכִּי”.

“לָךְ?!” צָחֲקָה קְרֻמְבִּיגֶלְן, כֵּן, כֵּן, הַכָּרַת פּנָיַךִ תַּעֲנֶה בָךְ!–הָהּ, מַלֶה, מַלֶה! כַּמָּה מַרְבָּה אֲנִי לְהַרְהֵר בָּךְ לִפְרָקִים קְרוֹבִים! הֲרֵי הָיִית נַעֲרָה יָפָה כָּל כָּךְ וְנִכְבָּדָה, הֲדַר גְּאוֹן הוֹרַיִךְ! וְהִנֵּה עָמַדְתְּ וְנִשֵּׂאת לָאִישׁ הַלָּז, בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה בְּיָדֵךְ לְהִנָּשֵׂא אֶל סוֹחֵר הַקָּמַח! הִנָּךְ רוֹאָה, שָׁם עוֹמֵד הַבַּיִת הַיָּפֶה וְהַגָּדוֹל, שֶׁהָיָה יָכֹל לִהְיוֹת שֶׁלָּךְ! אִלּוּ רָצְתָה אִשְׁתּוֹ, יָכְלָה לְקַבֵּל גַּם סַנְדָּלִים שֶׁל זָהָב! קְשַׁת עֹרֶף אַתְּ! אָמַרְתִּי לָךְ הַכָּל מֵרֹאשׁ. כֵּן, כֵּן, הַגַּאֲוָה! יוֹדַעַת אֲנִי עֵצָה, אֲבָל אֵין אַתְּ שׁוֹמַעַת בְּקוֹל שׁוּם אָדָם". “הִנֵּה, – מָה”.

“אִם עָלַיִךְ לְטַפֵּל תָּמִיד בַּעֲלֵי יֶרֶק, מוּטָב שֶׁתַּתְחִילִי בְעֵסֶק שֶׁל יְרָקוֹת. רְאִי נָא אֶת רִיקֶה לוֹיְדֶל כֵּיצָד הִיא מְפַרְנֶסֶת אֶת עַצְמָה וְאֶת הַפְּעוֹטָה שֶׁלָּהּ בְּכָבוֹד. הַתִּינֹקֶת הֲרֵי הִיא תָּמִיד נְקִיָּה כָּל כָּךְ לְמַרְאֶה – וְשֶלָּךְ?”

מִתּוֹךְ עִנוּי נֶפֶשׁ אָמְרָה אֲמַלְיֶה: “מִכֵּיוָן שֶׁכָּל נִסְיוֹנוֹתַיִךְ עִמִּי לֹא עָלוּ יָפֶה, אַל נָא תּוֹגִיעִי אֶת נַפְשֵׁךְ עוֹד עִמִּי”.

“אָכֵן, עִמְדִי בְעָנְיֵךְ וּבְדָחֳקֵךְ! אֲבָל כְּלוּם אֵין אַתְּ חוֹשֶׁבֶת כְּלָל עַל דְּבַר הַתִּינֹקֶת? תָּמִיד אַתְּ עוֹזֶבֶת אוֹתָה לְבָדָה עִם בַּעֲלֵךְ, – וְהֲלָה מִתְבּוֹנֵן בְּעִיוּן רַב אֶל שְׂמָמִית יוֹתֵר מְאֲשֶׁר אֶל הַתִּינֹקֶת, – אוֹ עוֹמֶדֶת אַתְּ וְשׁוֹלַחַת אוֹתָה אֶל אֲנָשִׁים זָרִים. עוֹד תִּזְכִּי לְקַבֵּל חֶלְקֵךְ גַּם מִיָּדָהּ!”

“הָהּ, כֵיצַד?” שָאֲלָה אֲמַלְיֶה בְרוּחַ קָרָה. “הוֹאִיל וְאַתְּ הוֹלֶכֶת מִמֶּנָּה תָמִיד, הֲרֵי נַעֲשׂוֹת אַתֶּן זָרוֹת זוֹ לָזוֹ. לִפְנֵי זְמָן רַב פְּגַשְׁתִּיהָ, וְאַתְּ יָצָאת שׁוּב לַדֶּרֶךְ. וְהִנֵּה יָשְׁבָה לָהּ עַל מֵצָר הָאֲפָר וּבָכְתָה בּקוֹל שוֹבֵר לְבָבוֹת. עָמַדְתִּי וְהִבַּטְתִּי עַל סְבִיבִי, וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה דַּוְקָא נָטִית עִם עֶגְלָתֵךְ הַגְּדוֹלָה בִקְצֵה הַדֶּרֶךְ הַמִּתְעַקֶּלֶת. עָמַדְתִּי וּמָחִיתִי אֶת הַדְּמָעוֹת מֵעַל פָּנֶיהָ וְאָמַרְתִּי לָהּ, שֶׁתֵּלֵךְ לְבֵיתָהּ לִרְחֹץ אֶת פָּנֶיהָ הָרְטֻבִּים וְלָלֶכֶת לְבֵית הַסֵּפֶר. הֵצִיצָה עָלַי בְּפָנִים עֲצוּבִים וְאָמְרָה: ‘הֵן הַשָֹעָה מְאֻחֶרֶת בְּיוֹתֵר’ שְׁבִי בַבַּיִת, הֵן הַתִּינֹקֶת נַעֲשֵׂית זָרָה לָךְ”.

“הֲרֵי אַתְּ מְדַבֶּרֶת כְּפִי רוּחַ בִּינָתֵךְ” אָמְרָה אֲמַלְיֶה. וְהִנֵּה בָאָה מָרַת הֶגֶל וְהַפִּנְקָס עִם חֲתִימַת הַקַּבָּלָה בְיָדָה. אֲמַלְיֶה נָתְנָה יָדָהּ בְּתוֹךְ אֲפוּנְדַת הָעוֹר וּמָנְתָה עַל גַּבֵּי שֻׁלְחַן הַמֶּכֶר אֶת סְכוּם הַכֶּסֶף בְּטָלֶרִים נוֹצְצִים. קְרֻמְבִּיגֶלְן פָּקְחָה עֵינֶיהָ לִרְוָחָה, עָמְדָה מִמְּקוֹמָהּ מִתּוֹךְ הִתְרַגְּשׁוּת יְתֵרָה, הִבִּיטָה מִשְׁתּוֹמֶמֶת עַל הַכֶּסֶף הָרָב, וּמִיָד נָטְלָה אַחַד הַטָּלֶרִים בְּיָדָהּ, זָרְקָה אוֹתוֹ עַל גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן מִתּוֹךְ בְּדִיקָה, וּכְשֶׁהִיא מְלֵאָה יִרְאַת הַכָּבוֹד כִּמְעַט קָרָאָה: "אֱמֶת וְיָצִיב! כֶּסֶף טוֹב וְטָהוֹר!–”

עָמְדָה וְהֵנִיעָה רֹאש וְאָמָרָה: “מַלְכֶן – כֶּסֶף רַב יֵשׁ לָכֶם כָּל כָּךְ? הֲרֵי יֵשׁ לָכֶם, הַשֵּׁם יוֹדֵעַ, הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמַּה שְׁיֵשׁ לִי! וַאֲנִי רָצִיתִי לְהַלְווֹת לָךְ: – הָהּ, כַּמָּה טִפְּשִׁים אַתֶּם! כְּלוּם קִבַּלְתֶּם כָּל זֶה בִּמְחִיר הַדְּבָרִים שֶׁהֵם מֻקְצֶה מֵחֲמַת מִאוּס? מִי קוֹנֶה פְּסֹלֶת כָּזוֹ! אָכֵן קוּמִי וּלְכִי לָךְ לְרוֹסְוַיְן וּקְנִי מֵאֵת מָרַת בִּידְרַכְטְ אֶרֶג הָגוּן, שָׁם מְקַבֶּלֶת אַתְּ הַכָּל בְּזֹל וְהַדְּבָרִים הֵם בְּנֵי קְיָמָא. אֲבָל לָמָּה אַתְּ הוֹלֶכֶת כְּבָר? עִמָּךְ אֵין לָבֹא כְּלָל בִּדְבָרִים! הֲרֵי יְכֹלָה אַתְּ לְסַפֵּר דְּבַר מָה מִן הַחוּץ!”

* * *

“מַה מִדָּה הִיא זוֹ!” הִרְעִים דִּיטְרִיךְ מִתּוֹךְ מַצָּב נֶפֶשׁ מְדֻכָּא בְּיוֹתֵר, כְּשֶׁחָזְרָה אֲמַלְיֶה. “כַמָּה יֵשׁ עוֹד בְּיָדֵךְ מִן הַכֶּסֶף?”

“לֹא הַרְבֵּה”, אָמְרָה אֲמַלְיֶה, “וּבַמּוֹתָר עָלַי לִקְנוֹת כְּלֵי לָבָן בִּשְׁבִילְךָ וְשִׂמְלָה לַתִּינֹקֶת”. "וְכִי זְקוּקָה הִיא שׁוּב לְשִׂמְלָה? אֵין אֵלֶּה אֶלָּא חַיֵּי הָבֶל: בִּשְׂמָלוֹת וּבְשֶׁמֶן הַמָּאוֹר מַשְׁקִיעַ אֲנִי אֶת כֹּחִי! הַדְּבָרִים הַמַּגִּיעִים לִי בְצֶדֶק נִדְחִים הַצִּדָּה!

וּלְפָנִים סָבוּר הָיִיתִי, שֶׁתָּבִינִי לְרוּחִי. הַכָּל רָצִית לְהַקְרִיב לְמַאֲוַיֵּי לִבִּי! כֵּן, הַדָּבָר הָיָה לְפָנִים!"

אֲמַלְיָה הֵצִיצָה בִּפְנֵי דִיטְרִיךְ בְּתִמָּהוֹן וְאָמָרָה: "כֵּן, לְפָנִים! לְפָנִים כְּשֶלֹּא יָדַעְתִּי עֲדַיִן

שֶׁאֵין אַתָּה קָדוֹשׁ, אֶלָּא הִנְּךָ גַּם כֵּן אַךְ בֶּן אָדָם תּוֹעֶה. – אָכֵן אַל נָא נְמָרֵר אֶחָד אֶת רוּחוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ! עֲדַיִן לֹא הָיָה סִפֵּק בְּיָדִי כִמְעַט לְסַפֵּר לְךָ עַל דְּבַר נְסִיעָתִי", הִטְתָה אֶת הַשִּׂיחָה לְצַד אָחֵר. הָיִיתִי בְּמַגְדֶבּוּרְג וּבְבֶּרְלִין. מִלְבָד סְכוּם הַכֶּסֶף קִבַּלְתִּי הַזְמָנוֹת רַבּוֹת לְמִינֵי אֹסֶף, שֶׁמְחִירָם יַעֲלֶה בְּוַדַּאי לְמֵאָה טָלֶר וְיוֹתֵר. הִכַּרְתִּי לָדַעַת אֲנָשִׁים חֲשׁוּבִים, בְּבֶּרְלִין הִתְוַדַּעְתִּי אֶל הַדּוֹקְטוֹר גַּרְקֶה. הוּא חִבֵּר גַּם סְפָרִים. אַף הִתְוַדַּעְתִּי אֶל אֲלֶכְּסַנְדֶּר בְּרוֹין.

יוֹדֵעַ אַתָּה מַה הֵם אוֹמְרִים? שֶׁשִּׁיטָתוֹ שֶׁל לִינֵה נִתְיַשְּׁנָה, וְאֵינָהּ אֶלָּא מַעֲשֶׂה מוּכָנִי, דְּרָכִים חֲדָשׁוֹת נִבְחָרוֹת עַכְשָׁו בְּתוֹרַת הַצְּמָחִים. הַחֲכָמִים מִתְבּוֹנְנִים אֶל חַיֵּי הַצְּמָחִים, חוֹקְרִים לָדַעַת אֶת הִתְפַּתְּחוּתָם. לֹא יַעַבְרוּ יָמִים רַבִּים וְאִישׁ לֹא יָשִׂים לִבּוֹ עוֹד אֶל הַמַּחְלָקוֹת וְהַסּוּגִים שֶׁל לִינֵה. גַּם הַסְּפָרִים שֶׁל בְּנֵי דִיטְרִיךְ כְּבָר נִתְיַשְׁנוּ. וְּבְכֵן מַה זֶה תַּעֲשֶׂה בְּסֵפֶר הַמִּלִּים הַבּוֹטָנִי?"

דּיטְרִיךְ הִקְשִׁיב לִדְבָרֶיהָ מִתּוֹךְ תְּמִיָּה שֶׁל מְבוּכָה. – כְּלוּם שׁוֹמֵעַ הוּא נְכוֹנָה? אִשָּה זוֹ הַקְּטַנָּה שֶׁהֵבִיא אוֹתָה מִן הָעִיר הַתַּחְתּוֹנָה, הָעוֹמֶדֶת כָּאן בְּשִׂמְלָה מְטֻלָּאָה וִּבְנְעָלַיִם גַּסּוֹת מְעִזָּה לְדַבֵּר בְּצוּרָה כָּזוֹ עַל בְּנֵי דִיטְרִיךְ, וְאַף גַּם עַל אִישׁ כְּלִינֵה? הֲרֵי זֶה דָּבָר שֶׁלֹא נִשְׁמַע דֻּגְמָתוֹ!

“לִינֵה – נִדְ–חָה – הַצִּדָּה?!” הוֹצִיא סוֹף סוֹף מִפִּיהוּ בְעָמָל. “לִינֵה נִדְחָה הַצִּדָּה?”

כֵּיצָד מְעִזָּּה הִיא לְזַעֲזֵעַ אֶת הַבִּנְיָן הָאֵיתָן הַזֶּה.

“כְּלוּם יוֹדַעַת אַתְּ, מַה אַתְּ עוֹשָׂה?” קָרָא מִתּוֹךְ חֵמָה. “אַתְּ גּוֹזֶרֶת כִּבְיָכוֹל אֶת עוֹרֵק חַיַּי! אִם אֵין עוֹד עֵרֶךְ לְלִינֵה, מַה טַעַם הָיָה לְחַיַּי! בְּמִין קַלּוּת יְתֵרָה חוֹזֶרֶת אַתְּ עַל דִּבְרֵי אֲחֵרִים בְּעִנְיָן שֶׁכָּזֶה! אֵין אַתְּ מְבִינָה כְּלָל מַה שֶׁאַתְּ מוֹצִיאָה מִפִּיךְ!”

מִתּוֹךְ אֲנָחָה תָּמַךְ אֶת רֹאשׁוֹ בְיָדָיו. רוֹצָה הִיא לְהוֹצִיא מִשְׁפָּט עַל עִנְיָנִים חֲשׁוּבִים כָּאֵלֶה? מְגֻחָךְ הַדָּבָר! מַלְכֶן נֶלֶה!

* * *

הָהּ, הַלַּיְלָה לֹא נָסַךְ שֵׁנָה עַל עֵינֶיהָ שֶׁל אֲמַלְיֶה, אַף עַל פִּי שֶׁהָיְתָה עֲיֵפָה מְאֹד מִן הַדֶּרֶךְ. בְּצוּרָה אַחֶרֶת לְגַמְרֵי צִיְרָה לָהּ אֶת שִׁיבָתָהּ לְבֵיתָהּ! בְּלֵב קַל עָלְתָה עַל גִּבְעַת בֵּית הַחֹרֶשׁ, לְפִי שֶׁהִצְלִיחָה הַפַּעַם בְּדַרְכָּהּ. וְעַכְשָׁו? – הַכֹּל מְסֻבָּךְ וְשֶׁלֹא בִמְקוֹמוֹ! הַאִם הוּרַע כֹּחָהּ כָּל כָּךְ מִטֶּבַע בְּרִיָּתָהּ, שֶׁאֵינָה עוֹשָׂה דָבָר מְתֻקָּן לְשׁוּם אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם! הָהּ, כָּל אֶחָד, – וַאֲפִילוּ קְרֻמְבִּיגֶלְן הַזְּקֵנָה, – מַמְטִיר עָלֶיהָ מַבּוּל שֶׁל דִּבְרֵי תוֹכֵחָה. – כַּמָּה קָשִׁים הָיוּ חַיֶּיהָ עַד לְאֵין שֵׁעוּר, וְאַף עַל פִּי כֵן הִשִׂיגָה פָּחוֹת מֵאֵשֶׁת אֻמָּן הַפְּשׁוּטָה בְיוֹתֵר.

כַּמָּה רֵיקוֹת וּפְעוֹטוֹת נִרְאוּ בְעֵינֶיהָ לְפָנִים חַבְרוֹתֶיהָ מִימֵי הַנֹעַר, עַל שׁוּם שֶׁהָלְכוּ בְדַרְכָּן הַפְּשׁוּטָה מִבְּלִי לָחוּשׁ גַּעֲגּוּעִים לוֹהֲטִים לְהִתְפַּתְחוּת רוּחָנִית; וְעַכְשָׁו עָלֶיהָ לִרְאוֹת לְבָשְׁתָּהּ, שֶׁהַנָּשִׁים הַפְּשׁוּטוֹת הֲלָלוּ הִשִׂיגוּ הַרְבֵּה יוֹתֵר וּמְאֻשָּׁרוֹת יוֹתֵר מִמֶּנָּה. הֲרֵי אֵין בְּיָדָהּ אֲפִלּוּ לְחַנֵּךְ אֶת בִּתָּהּ הַיְחִידָה, וְאֵינָה יְכֹלָה לְהָבִיא לְבַעֲלָה – שֶׁאִמָּהּ הָיְתָה מְכַנָּה אוֹתוֹ בְשֵׁם הַמִּסְתַּפֵּק בְּמוּעָט – אֶת הָאֹשֶׁר הַמְּקֻוֶּה. כְּלוּם עָלוּ חַיֶּיהָ בַתֹּהוּ? הַאִם טָעוּת הָיְתָה בְיָדָהּ, בְּשָׁעָה שֶׁהֶאֱמִינָה בְּלִבָּהּ בְּזִבֶּנְבִּירְגֶן, לִרְאוֹת אוֹת וְרֶמֶז מִן הַשָׁמַיִם, כְּשֶׁנִמְשָׁך לִבָּהּ שׁוּב אַחַר בַּעֲלָהּ? כָּל הָעֹנִי וְהַדֹּחַק שֶׁסָּבְלָה כָּל הֶעָמָל וְהַטֹּרַח שֶׁנָּשְׂאָה, לֹא הֵבִיא שׁוּם טוֹבָה לְאָדָם. – בְּכָל מָקוֹם שֶׁהִבִּיטָה הִנֵּה רַק כִּשָׁלוֹן. כְּלוּם הָיְתָה כָּל הַהִתְאַבְּקוּת לְבַטָּלָה?

כד. נְדוּדִים בְּעַרְפַּלֵּי אֵדִים    🔗

כְּשֶׁבָּדַק דִּיטְרִיךְ אֶת מִינֵי הַצְּמָחִים שֶׁלּוֹ, מָצָא שֶׁצִּמְחֵי הַחוֹף וְהַיָּם אַפְסוּ כֻּלָּם. עָמַד וְהִרְהֵר בַּדָּבָר וּבָא בְהַצָּעָה לִפְנֵי אֲמַלְיֶה, שֶׁתֵּלֵךְ בְּקַיִץ זֶה לְחוֹף הַיָּם כְּדֵי לְמַלֵּא אֶת הַחָסֵר.

“תְּנֵנִי נָא לָשֶׁבֶת בְּקַיִץ זֶה בַּבַּיִת”, בִּקֵשָּׁה, “מֶשֶׁק בֵּיתִי וּבְיִחוּד הַתִּינֹקֶת זְקוּקִים הֵמָּה לִי בְיוֹתֵר”.

רָצֹה לֹא רָצְתָה לְהַגִּיד כַּמָּה הִיא חָשָׁה עַצְמָה חֲלוּשָׁה וּרְפַת אוֹנִים.

“תִּינֹקֶת וּמֶשֶׁק בַּיִת!” הֵשִׁיב אֶת פָּנֶיהָ וְאָמַר מִתּוֹךְ נִיד כְּתֵפַיִם, וְאַחֲרֵי הַפְסָקָה הוֹסִיף: אֵין אֲנִי יוֹדֵעַ מוֹצָא אַחֵר, אֶלָּא שֶׁתָּשִׂימִי לַדֶּרֶך פְּעָמַיִךְ. אֲנִי אֵינִי יָכֹל. הַעֲלִי עַל דַעְתֵּך, שֶׁכַּבִּיר אֲנִי מִמֵּך בְּעֶשֶׂר שָׁנִים. אֵין אֲנִי מְסֻגָּל עוֹד לָעֲמֹד בִּפְנֵי תְלָאוֹת הַדֶּרֶךְ, אַף אֵין עוֹד אֹמֶץ בְּלִבִּי לַחֲזֹר אַחַר עִנְיָנֵנוּ.

לְכִי נָא אַתְּ, הֲרֵי יְכֹלָה אַתְּ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר כַּהֲלָכָה. חֲסֵרִים אָנוּ אַצָּא וְכָל מִינֵי סוּף יָמִים. אִסְפִי הַרְבֵּה (Fucus versiculosus⁶. לְכִי נָא לְהוֹלַנְדִיָּה וּלְבֶלְגִיָּה, וּקְחִי עִמָּךְ עַל כָּל פָּנִים אֶת הַעֲגָלָה, כָּךְ טוֹב יוֹתֵר, לְפִי שֶׁאֶפְשָׁר לְהַכְנִיס לְתוֹכָהּ הַרְבֵּה. הֶקְטוֹר יַעֲזֹר לָךְ לִמְשֹׁךְ בַּעֲבוֹתוֹת הָעֲגָלָה.

נְמַלֵּא אוֹתָהּ בְּמִינֵי אֹסֶף עַד אֶפֶס מָקוֹם, תַּעַמְדִי וְתִמְכְּרִי אוֹתָם בַּתְחִלָּה וּתְפַנִּי מָקוֹם בַּעֲגָלָה וְאַחַר כָּךְ תְּמַלְאִי אוֹתָהּ בְּכָל הַצְּמָחִים הַמְּצוּיִים שָׁם.

“וִילְהֶלְם”, קָרְאָה אֲמַלְיֶה נִבְהֶלֶת, “עָלַי לָלֶכֶת לְהוֹלַנְדִיָּה וּלְבֶלְגִּיָּה וְלִמְשֹׁךְ אֶת הָעֲגָלָה הַכְּבֵדָה אַחֲרַי? הֵן לֹא אֶמְצָא שָׁם אֶת יָדַי וְאֶת רַגְלַי, הֲרֵי אֵינִי יוֹדַעַת אֶת הַלָּשׁוֹן הַמִּתְהַלֶּכֶת שָׁם”.

“רְגִילָה אַתְּ בְּכָךְ עוֹד מִבּוּקָרֶשְׁט, וּמֵאָז הֲרֵי לָמַדְתְּ הַרְבֵּה מִן הַנִּסָּיוֹן. אַגַּב, הַבְּרִיּוֹת שֶׁיֵשׁ לָךְ עֵסֶק עִמָּהֶם מְדַבְּרִים גַּם אַשְׁכְּנַזִּית. וּבְכֵן בְּבַקָּשָׁה מִמֵּךְ, אַל נָא תָּבֹאִי לְפָנַי תָּמִיד בְּעִכּוּבִים חֲדָשִׁים”, אָמַר דִּיטְרִיךְ נִרְגָּז.

מִיָד הֵבִיא אֶת מַפַּת הָאָרֶץ, גִּלְיוֹן נְיָר וְעִפָּרוֹן וְהִתְוָה לְפָנֶיהָ אֶת הַדֶּרֶךְ.

“הַבִּיטִי וּרְאִי”, אָמַר דִּיטְרִיךְ, “רֵאשִׁית תֵּלְכִי לִבְּרֶמֶן, וּתְבַקְּרִי שָׁם אֶת הַפְּרוֹפֵסוֹר בּוּכֶנוֹי, מִיָּדוֹ תְּקַבְּלִי כְּתָבוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁל בְּנֵי בְּרֶמֶן. לְאַחַר שֶׁתִּגְמְרִי מַעֲשַׂיִך שָׁם, תֵּלְכִי דֶּרֶך גְּרַנְגֶּן וְאָרֶנְהַיְם, מַאסְטְרִיכְט וְלִיטִיךְ לִבְרִיסֶל. מִכָּאן תֵּלְכִי דֶּרֶךְ לֶוֶן – מֵכֶלְן – אַנְטְוֶרְפֶּן – רוֹטֶרְדָּם – הַאג – לַיְדֶּן עַד הַארְלֶם. מְקַוֶּה אֲנִי שֶׁעַד שֶׁתַּגִּיעִי לְשָׁם מָכֹר תִּמְכְּרִי אֶת מִינֵי הָאֹסֶף שֶׁבְּיָדֵךְ, מִשּׁוּם שֶׁבַּמָּקוֹם הַזֶּה וַדַּאי שֶׁתִּמְצְאִי הַרְבֵּה דְבָרִים מְעַנְיְנִים. כָּאן עֲצָתִי נְתוּנָה לָךְ לָלֶכֶת לְיַד הַחוֹף כְּדֵי לֶאֱסֹף Fucus versiculosus וּצְמָחִים אֲחֵרִים שֶׁתִּמְצְאִי שָׁם כְּגוֹן אַצָּא וּשְׁאָר צִמְחֵי הַחוֹף. אַחַר כָּך תֵּלְכִי דֶרֶך אַמְשְׂטֶרְדַּם – קְרֵפֶלְד – קַסֶּל – נֶטִינְגֶּן וְתָבֹאִי דֶרֶך תִּירִינְגֶּן לְבֵיתֵךְ”.

דִּיטְרִיךְ עָמַד מִמְקוֹמוֹ וְנָתַן לְאֲמַלְיָה אֶת רְשִׁיִמַת הַדֶּרֶךְ שֶׁהִתְוָה בְּחִפָּזוֹן. אֲמַלְיֶה נֶאֶנְחָה קָשֶׁה. כֵּן כְּמוּבָן, הִרְהֲרָה בִּמְרִירוּת. כָּאן עַל יַד הַשֻּׁלְחָן, נָקֵל לַעֲרֹךְ נְסִיעוֹת בְּעִפָּרוֹן עַל גַּבֵּי הַנְּיָר, אֲבָל הַפַּעַם חֲסֵרָה הִיא אֹמֶץ לֵב וְצָהֳלַת רוּחַ, לָלֶכֶת לְיַד הַחוֹף הַקָּשֶׁה וְהָאָרֹךְ דֶּרֶךְ אֲרָצוֹת נָכְרִיּוֹת, אַך עִם הֶקְטוֹר הָאִלֵּם בְּתוֹרַת בֶּן לְוָיָה. אָכֵן אֵין רְצוֹנָהּ לְהִתְאוֹנֵן. מַה תוֹעֶלֶת יֵשׁ בַּדָּבָר, הֵן הַנְּסִיעָה הִיא בְגֶדֶר הַהֶכְרָח; אֲנוּסָה הִיא לָלֶכֶת קָדִימָה כָּל זְמָן שֶׁהַיְּכֹלֶת בְּיָדָה.

הַנְּסִיעָה יָצְאָה לְפֹעַל מִן הַצַּד הַחִיצוֹנִי לְכָל פְּרָטֶיהָ וְדִקְדוּקֶיהָ כְפִי הַדֶּרֶךְ שֶׁהִתְוָה דִיטְרִיךְ. בַּדֶּרֶךְ אָסְפָה אֲמַלְיֶה; בֶּעָרִים בִּקְרָה בָתֵי מִרְקַחַת וּבָתֵי אוּלְפָנָא, וְרַבִּים הָיוּ הַקוֹפְצִים עַל סְחוֹרָתָהּ, עַד שֶׁמִן הַצַּד הַמִּסְחָרִי אֶפְשָׁר הָיָה לָהּ לִהְיוֹת מְרֻצָּה בְיוֹתֵר; אֲבָל דָּבָר אֶחָד הָיָה כָאן שֶׁלֹּא כָּרָגִיל: חָשָׁה הָיְתָה בְדֶרֶךְ זוֹ חֻלְשָׁה גּוּפָנִית וְרוּחָנִית, אֹמֶץ כֹּחָהּ כְּאִלּוּ פָּסַק וּבְעָמָל רַב שֶׁלֹּא נִתַּן לְהַבָּעָה מָשְׁכָה אַחֲרֶיהָ אֶת הַעֲגָלָה הַכְּבֵדָה. הַקַּיִץ הָיָה קַר וְלַח וּבְשָׁעָה שֶׁאֵין גֶּשֶׁם יוֹרֵד, הִנֵּה מְרַחֲפִים אֵדִים אֲמֻצִּים וּמְשׁוֹטְטִים בְּצוּרַת גּוּשִׁים עָבִים עַל פְּנֵי אֶרֶץ הַמִּישׁוֹר. – הָהּ, נְדוּדִים אֵלוּ בְּעַרְפַּלֵּי אֵדִים! רוּחָהּ הָיְתָה מְדֻכְדֶּכֶת כָּל כָּךְ, עַד שֶׁלֹּא שָׂמָה לִבָּה גַּם עַל הַצְלָחָתָהּ הַחִיצוֹנִית; אַף תְּשׁוּקָתָהּ לָדָעַת שֶׁבִּקְשָׁה לְהַשְׂבִּיעַ בִּשְׁעַת כָּל הִזְדַּמְּנוּת עִם אָדָם חָשׁוּב וְחָזְרָה אַחֲרֶיהָ בְכָל עִיר גְּדוֹלָה. נִרְאֶה הָיָה עַכְשָׁו כְּאִלּוּ עָבְרָה וּבָטְלָה לְגַמְרֵי.

הָעוֹלָם הַחִיצוֹנִי נִרְאָה בְעֵינֶיהָ כְמִין תֹּהוּ וָבֹהוּ מְסֻבָּך, וְחַיֶּיהָ יַחַד עִם תַּפְקִידֵיהֶם הָיוּ בְעֵינֶיהָ מְעֵין לַבִּירִינְתְּ. מְעַנָּה הָיְתָה אֶת נַפְשָׁהּ בְּחֶזְיוֹנוֹת עֶצֶב וּבִסְפֵקוּת, וְשָׁאֲפָה לַשָּׁוְא אֶל הַדַּעַת הֵבְּרוּרָה.

כְּשֶׁהִגִּיעָה לְהַארְלֶם, עָלָה עַל דַּעְתָּה מַה שֶאָמָר דִּיטְרִיךְ עַל דְּבַר מַעֲשֶׂה הָאֹסֶף שֶׁל צִמְחֵי הַיָּם: “אַל תִּתְעַכְּבִי בְהַנָּחַת הַצְּמָחִים, אֶלָּא הִזְדָרְזִי וּמַלְּאִי אֶת סַלֵּךְ. כְּשֶׁתָּבִיאִי אוֹתָם לְמָקוֹם בָּטוּחַ, עִמְדִי וְיַבְּשִׁי הַכָּל כְּנֶגֶד הַחַמָּה; כָּאן בַּבַּיִת נַשְׁרֶה כְפַעַם בְּפַעַם בְּמַיִם כָּל כַּמָּה שֶׁאָנוּ צְרִיכִים בְּשָׁנָה. שִׂימִי נָא לִבֵּךְ, שֶׁתָּבִיאִי הַרְבֵּה הַרְבֵּה; לְפִי שֶׁאֵין הַדָּבָר קַל לָנוּ בְיוֹתֵר לָבֹא אֶל חוֹף הַיָּם”.

אֲמַלְיֶה נָטְלָה מִן הָעֲגָלָה אֶת סַל הָעֹמֶס וְהָיְתָה מְהַלֶּכֶת לְיָד הַחוֹף, חֳמָרִים חֳמָרִים לַחִים שֶׁל סוּף הַשַׁלְחוּפִיּוֹת הַכֵּהֶה מֻנָּחִים הָיוּ עַל שְׂפַת הַיָּם, עַד שֶׁנִּמְשְׁכוּ אַךְ רְגָעִים מוּעָטִים עַד שֶׁמִּלְאָה אֲמַלְיֶה אֶת סַלָּהּ. גּוּפָהּ הָיָה חַם מִן הַדֶּרֶךְ הָרְחוֹקָה וּכְפִיפוּת הַגּוּף קָשָׁה הָיְתָה עָלֶיהָ הַיּוֹם בְּיוֹתֵר.

“אֵין זֶה אֶלָּא רָעָב”, אָמְרָה מִתּוֹךְ אֲנָחָה וְהֶעֱמִיסָה עַל גַּבָּהּ אֶת הַמַּשָּׂא הַקַּר וְהַלָּח. לְאַט לְאַט טִפְטְפוּ טִפּוֹת הַמַּיִם דֶּרֶךְ הַסַּל, וְגוּפָהּ הֶעָיֵף נִתְחַלְחֵל כְּאִלּוּ יָד שֶׁל קֶרַח הָיְתָה מְזַעֲזַעְתּוֹ. רַגְלָהּ כּוֹשֶׁלֶת וּמַבַּט עֵינָהּ כֵּהֶה. הוֹ, הַלְּוַאי וְלֹּא תִּפֹּל! הָהּ, הַדֶּרֶךְ הָרְחוֹקָה! יְהִי רָצוֹן שֶׁתַּגִּיעַ עוֹד אֶל הָעִיר! – הֵיכָן הִיא הָעִיר? אֵדִים עוֹטְפִים אוֹתָהּ. מַה הוּא קוֹל הַגַּעַשׁ בְּאָזְנֶיהָ? הַאִם הַגַּלִּים הֵמָּה הַזּוֹחֲלִים אַחֲרֶיהָ? הֲאִם רוֹצִים הֵם לִמְשֹׁךְ אוֹתָהּ לְמַעֲמַקֵּי מֵימֵיהֶם הַקָּרִים לִמְנוּחַת נֶצַח? – הָהּ, מְנוּחַת נֶצַח! – מַה טוֹב הֶחָזוֹן! – אֲבָל לָהּ לֹא נִתְּנָה הַמְּנוּחָה! – לְעוֹלָם וָעֶד? – לֹא, עֲדַיִן לֹא, הֲרֵי בַעַל לָהּ וּבַת, הַזְּקוּקִים לְכֹחוֹת גּוּפָהּ. – הַזְּקוּקִים לְכֶסֶף. – כֵּן, כָּסֶף! וְעָלֶיהָ לֶאֱסֹוף, לֶאֱסֹוף תָּמִיד. לִפְקֹחַ עֵינַיִם וְלִרְאוֹת, עָלֶיהָ לִלְמֹד לִרְאוֹת, כָּךְ אָמַר דִּיטְרִיךְ לִפְנֵי יָמִים רַבִּים, וְהִיא סְבוּרָה הָיְתָה, שֶׁלָמְדָה אֶת מַעֲשֶׂה הָרְאִיָּה; וְעַכְשָׁו אֵינָה יְכֹלָה לִרְאוֹת כְּלוּם, לֹא אֶת הָעִיר שֶׁרוֹצָה הִיא לַחֲזֹר אֵלֶיהָ, לֹא אֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁעָלֶיהָ לָלֶכֶת בָּהּ. כְּלוּם אָבְדָה דֶרֶךְ בְּמַאֲפֵל הָאֵדִים, אוֹ שֶׁמַבָּט עֵינָה כֵּהֶה כָל כָּךְ, עַד שֶׁדּוֹמֶה עָלֶיהָ שֶׁהִיא רוֹאָה מִין בְּלִימָה אֲמֻצָּה. רֶגֶש אֵימָה לוֹהֵט בָּא חֲלִיפוֹת עִם זַעֲזוּעַ קַר שֶׁל קַדַּחַת. מִבְּלִי עֵזֶר בַּצַּר שָׁלְחָה אֶת זְרוֹעוֹתֶיהָ לְפָנֶיהָ וְקָרְאָה מִתּוֹךְ יֵאוּשׁ לְתוֹךְ הֶחָלָל הָאָמֹץ, הַזָּּר וְהַבּוֹדֵד: “הָהּ, אֵל אֱלֹהִים! הָהּ, אֵל אֱלֹהִים!”

* * *

כְּשֶׁשָּבָה רוּחָהּ שֶׁל אֲמַלְיֶה אֵלֶיהָ, מָצְאָה אֶת עַצְמָהּ לְתִמְהוֹנָהּ הָרַב בְּאוּלָם בַּעַל מִטּוֹת רַבּוֹת שֶׁנָשִׁים שָׁכְבוּ עֲלֵיהֶן. כְּשֶׁשָׁאֲלָה עַל כָּךְ נוֹדַע לָהּ שֶׁהִיא נִמְצֵאת בְּבֵית הַחוֹלִים הַהַארְלֵמִי. זִכָּרוֹן מְטֻשְׁטָש מַעֲשֵׂה חֲלוֹם, צָף בְּמֹחָהּ עַל דְּבַר גַּעַש הַיָם, עַרְפַּלֵּי אֵדִים וְסוּף שַׁלְחוּפִיּוֹת לַח; אָכֵן כֵּיצָד הִגִּיעָה וּבָאָה לְכָאן, דָּבָר זֶה נֶעֱלַם מִמֶּנָּה. קַדַּחַת עֲצָבִים עַזָּה הֶחֱלִישָׁה בְיוֹתֵר אֶת הַגּוּף הַיָּגֵעַ מֵרֹב עֲבוֹדָה, וְרַק לְאַחַר אַרְבָּעָה שָׁבוּעוֹת הִגִּיעָה לִידֵי כָּךְ, שֶׁיָכְלָה לָרֶדֶת מֵעַל מִטָּתָהּ.

עִם שִׁיבָתָהּ לְאֵיתָנָה קָפְצָה עַל אֲמַלְיֶה דְּאָגָה מְצִיקָה; הֵן עָלֶיהָ לְמַהֵר וְלָלֶכֶת מִכָּאן; לֹא הוֹעִילוּ דִּבְרֵי הָרוֹפֵא שֶׁיָעַץ לָהּ לָנוּחַ עוֹד כַּמָּה זְמַן: הֲרֵי בַּבַּיִת עוֹמְדִים הֵם וּמְצַפִּים בְּכִלְיוֹן עֵינַיִם לְשִׁיבָתָהּ, מַמְתִינִים הֵם לְכָסֶף! הָהּ, מַה תַּכְזִיב תִּקְוָתָם! סְכוּם גָּדוֹל קִבְּלָה בִּסְחוֹרָתָהּ, וְעַכְשָׁו לֹא נִשְׁאַר לָהּ אֶלָּא שִׁיוּר מוּעָט, שֶׁיַסְפִּיק לָהּ בְדֹחַק לְהוֹצָאוֹת הַדֶּרֶךְ כְּדֵי לָבֹא לְבֵיתָהּ.

כְּלוּם תֵּהֵא הַיְכֹלֶת בְּיָדָהּ בְּעֶצֶם הַדָּבָר לָעֲמֹד בְּעִנוּיֵי הַדֶּרֶךְ שֶׁל הֲלִיכָה בָרֶגֶל עִם הֶקְטוֹר כְּדַרְכָּהּ תָּמִיד?

כְּשֶׂהֵצִיצָה בַּמַּרְאָה נִשְׁקְפוּ לְעֻמָּתָהּ פָּנִים חִוְרִים וְחוֹלָנִים. וְהֵיכָן הִיא שִׁפְעַת שַׂעֲרוֹתֶיהָ הַמְּתֻלְתָּלוֹת?

* * *

קֹדֶם כָּל בִּקְּשָׁה שֶׁיִתְּנוּ לָהּ נְיָר וּדְיוֹ וְכָתְבָה בְיָד רוֹעֶדֶת מַה שֶׁאֵרַע לָהּ; אַחַר כָּךְ נִפְרְדָה מִתּוֹךְ הוֹדָיָה מֵאֵת אֵלֶּה שֶׁטִּפְּלוּ בָהּ בִימֵי מַחֲלָתָהּ וְהָלְכָה בְרַגְלִַים כּוֹשְׁלוֹת אֶל הָאַכְסַנְיָא שֶׁלָּה. כַּמָּה דַּאֲגָה לְגוֹרָלוֹ שֶׁל הַכֶּלֶב, אֲבָל גַּם אוֹתוֹ כִּלְכְּלוּ בֶאֱמוּנָה בְכָל אוֹתוֹ הַזְּמָן. שִׂמְחָתוֹ שֶׁל הֶקְטוֹר, כְּשֶׁרָאָה אוֹתָהּ שׁוּב לְאַחַר פְּרִידָה אֲרֻכָּה כָּל כָּךְ, אֵין לְתָאֵר בִּדְבָרִים. וּכְשֶׁעָמַד וְלִקֵּק אֶת יָדָהּ אַגַּב כִּשְׁכּוּשׁ זָנָב וְקוֹל נְבִיחָה, מִיָד נִתְלַחְלְחוּ עֵינֶיהָ; בְּחִבָּה אִמְּצָה אֶת רֹאשׁוֹ אֶל בִּרְכָּהּ וְאָמְרָה בָרָגֶשׁ: "הֶקְטוֹר הַטּוֹב וְהַנֶּאֱמָן! כְּלוּם שָׂמֵחַ אַתָּה כָּל-כָּךְ שֶׁאֲנִי חַיָּה עוֹד וּבָאָה שׁוּב אֶצְלֶךָ?

עָמְדָה וְנָטְלָה אֶת רֹאשׁוֹ בְתוֹךְ יָדֶיהָ הַכְּחוּשׁוֹת, הֵצִיצָה בְמַבָּט שֶׁל כֹּבֶד רֹאשׁ לְתוֹךְ עֵינָיו הַפִּקְחוֹת וְאָמְרָה: “הֶקְטוֹר, רְצוֹנְךָ שֶׁנֵּלֵךְ לְבֵיתֵנוּ? הָהּ, הָלֹךְ נֵלֵך לְאַט לְאַט; וּבְמַעֲשֶׂה מְשִׁיכַת הָעֲגָלָה, הֶקְטוֹר, עָלֶיךָ לַעֲשׂוֹת הַפַּעַם אֶת הָעִקָּר”.

* * *

כְּבָר רָפָה הַיּוֹם לַעֲרוֹב, כְּשֶׁרָאֲתָה אֲמַלְיָה סוֹף סוֹף לְאַחַר הַדֶּרֶךְ הָאֲרֻכָּה אֶת מִגְדַל בֵּית הַכְּנִיסָה שֶׁל עֲיָרָתָהּ צָף שׁוּב בַּמֶּרְחָק.

מַה רַבִּים הַיָּמִים, – כָּל הַקַּיִץ הָיְתָה בַמֶּרְחַקִּים, אֲבָל הִנֵּה סוֹף סוֹף הִיא שׁוּב בְּבֵיתָהּ! כַּמָה שְׂמֵחָה הִיא עַל הַמְּנוּחָה הַצְפוּיָה לָהּ! מִתּוֹךְ הִתְעוֹדְדוּת עָמְדָה וְהֶחְלִיקָה בְיָדָה אֶת עוֹרוֹ שֶׁל הֶקְטוֹר, וְזֵרְזָה אוֹתוֹ בְּחִבָּה, לַעֲשׂוֹת אֶת הַמּוּטָל עָלָיו בְּאֹמֶץ לֵב וּמִתּוֹךְ אֹרֶךְ רוּחַ עוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ זוֹ הָאַחֲרוֹנָה. הִנֵה כְּבָר עָלוּ גַּם עַל גִּבְעַת בֵּית הַחֹרֶש: אֲמַלְיֶה מָשְׁכָה אֶת הָעֲגָלָה אֶל תּוֹךְ הַדִּיר, הִתִּירָה אֶת הֶקְטוֹר, וְהֶחְלִיטָה בְלִבָּהּ לִדְחוֹת אֶת מַעֲשֶׂה הַפְּרִיקָה לְיוֹם מָחָר.

בְּרַגְלַיִם עֲיֵפוֹת פָּסְעָה וְעָלְתָה עַל גַּבֵּי הַמַּדְרֵגוֹת הָרְחָבוֹת, וְעַל פָּנֶיהָ הַחִוְרִים רִחֵף חִיּוּךְ שֶׁל צִפִּיָּה. אִלּוּ יוֹדְעִים הָיוּ הֲלָלוּ שֶׁמִבִּפְנִים כַּמָּה קְרוֹבָה הִיא אֲלֵיהֶם! הִנֵּה הִגִּיעַ וּבָא הָרֶגַע הַמְּקֻוֶּה, שֶׁהָיְתָה מְצַיֶּרֶת לָהּ – הוֹ לִפְרָקִים קְרוֹבִים כָּל-כָּךְ! – בְּלִבָּהּ.

עָמְדָה וְהִקִּישָׁה עַל גַּבֵּי הַדֶּלֶת וְהִקְשִׁיבָה בִנְשִׁימָה עֲצוּרָה. כַּמָּה רַבָּה הַדְּמָמָה. – וִילְהֶלְם הֲרֵיהוּ שָׁקוּעַ כְּמוּבָן בְּמַעֲשֶׂה כְּתִיבָתוֹ, וְעָלֶיהָ לְהַקִּישׁ בְּחָזְקָה; – אֵין קוֹל וְאֵין קָשֶׁב. פַּחַד סָתוּם תָּקַף עָלֶיהָ, עָמְדָה וְנִסְּתָה לִפְתוֹחַ אֶת הַדֶּלֶת, אֲבָל הַדֶּלֶת הָיְתָה נְעוּלָה.

דִּיטְרִיךְ הֲרֵיהוּ בְּוַדַּאי בְּיַעַר צֶלָּא, וְהַתִּינֹקֶת אֶפְשָׁר שֶׁמְשַׂחֶקֶת הִיא בַחוּץ. – מִתּוֹךְ מַפַּח נֶפֶשׁ יָרְדָה לְאַט לְאַט מֵעַל הַמַּדְרֵגוֹת וְטָפְחָה עַל הַדֶּלֶת שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. מָרַת קְלוֹיְזֶן נִרְתְּעָה לַאֲחוֹרֶיהָ מִפָּחַד, כְּשֶׁנִּכְנְסָה אֲמַלְיֶה, וְקָרְאָה מִתּוֹךְ הִתְרַגְשׁוּת יְתֵרָה: “הֲיִתָּכֵן הַדָּבָר? עוֹדֵךְ חַיָּה?!”

“כְּלוּם חָשַׁבְתְּ אוֹתִי לְמֵתָה?”

“הָהּ, הֵן לֹא בָאת כְּלָל בַּחֲזָרָה! אָכֵן שְׁבִי נָא וַאֲבַשֵּׁל לָךְ סֵפֶל קָפֶה”. “לְצַעֲרִי מָצָאתִי לְמַעְלָה אֶת הַדֶּלֶת נְעוּלָה: הַאִם אֶפְשָׁר לִי לְהַמְתִּין כָּאן עַד שֶׁיַחֲזֹר בַּעֲלִי?”

בִּפְנֵי הָאִשָּׁה נִכְּרוּ סִמָּנֵי מְבוּכָה וּדְאָגָה, עַד שֶׁשָׁאֲלָה אֲמַלְיֶה בִמְצוּקַת לֵב, שֶׁמָּא הִיא מַפְרִיעָה כָאן.

“לֹא”, אָמְרָה מָרַת קְלוֹיְזֶן, “אֲבָל רוֹאָה אֲנִי שׁאֵין אַתְּ יוֹדַעַת כְּלָל מַה שֶׁאֵרַע בֵּינָתַיִם”. “הֲרֵי לֹא אֵרָע דָּבָר רָע?” קָרְאָה אֲמַלְיֶה נִפְחֶדֶת כֻּלָה. “לֹא, לֹא, – שְׁנֵיהֶם בְּרִיאִים וְקַיָּמִים”, אָמְרָה מָרַת קְלוֹיְזֶן כְּשֶׁהִיא מַרְגִיעָה אֶת רוּחָהּ, “אָכֵן מַר דִּיטְרִיךְ אֵינוֹ דָּר עוֹד כָּאן, עָקֹר עָקַר אֶת דִּירָתוֹ”.

“עָ–קַר אֶת – דִּי–רָ–תוֹ–? –!” קָרְאָה אֲמַלְיֶה. בִּמְעוּף הַבָּרָק עָבַר רַעְיוֹן בְּמֹחָהּ: וַדַּאי שֶׁקִּבֵּל הַזְמָנָה מִבֵּית סֵפֶר אוֹ מִבֵּית מַשְׂכִּית? אִם כֵּן אֵינָה זְקוּקָה לִנְסֹעַ עוֹד, וְאֶפְשָׁר סוֹף סוֹף לַעֲשׂוֹת מָה לְטוֹבַת הַתִּינֹקֶת.

“הֵיכָן קָבַע דִּירָתוֹ?” שָׁאֲלָה אֲמַלְיֶה מִתּוֹךְ צִפִּיָּה. “בְּהֶרְצוֹגְסְוַלְדֶּה”.

“מַה זֶה יַעֲשֶׂה בְּהֶרְצוֹגְסְוַלְדֶּה? הֲרֵי לֹא יִשְׁתַקֵּעַ בַּכְּפָר!”

“הוּא מוֹרֵה הַבַּיִת אֵצֶל הַגְּרַף שֶׁנְבֶּרְג”. “כְּלוּם אֵין אַתְּ טוֹעָה בַדָּבָר?”

“לֹא, לֹא, אֵין אֲנִי טוֹעָה! בְּעֵינַי רָאִיתִי אֶת הַגְּרַף יוֹצֵא וְנִכְנָס כָּאן; וּכְרִיסְטֶל הַשׁוֹמֶרֶת בַּלֵּילוֹת סִפְּרָה לִי מַה הָיָה מַעֲשֵׂהוּ כָאן. אַגַּב, עֲדַיִן מֻנָּחִים לְמַעְלָה כֹל מִינֵי כֵּלִים וְכַמָּה תֵּבוֹת גְּדוֹלוֹת מְלֵאוֹת מִינֵי אֹסֶף. וְהוֹאִיל וְלֹא הִשְׂכַּרְנוּ עֲדַיִן אֶת הַדִּירָה הִנַחְתִּי אֶת הַכָּל בְּקִיטוֹן אֶחָד”.

אֲמַלְיֶה יָשְׁבָה זְמַן רַב בְּדוּמִיָּה עֲמֻקָּה. מַה טִיבוֹ שֶׁל דָּבָר? רְצוֹנָה לְהַרְהֵר בַּדָּבָר וּלְהִמָּלֵךְ בְּלִבָּהּ מַה עָלֶיהָ לַעֲשׂוֹת, אֲבָל לֹא בָאָה לִידֵי דֵּעָה בְרוּרָה. אָכֵן דָּבָר אֶחָד בָּרוּר בְּעֵינֶיהָ: הַיּוֹם אֵין בְּיָדָה לִנְסֹעַ עוֹד לְהֶרְצוֹגְסְוַלְדֶּה. אָכֵן מַה שׁוֹנֶה הָיָה הַצִּיּוּר שֶׁצִּיְרָה בְּלִבָּה שִׁיבָתָה זוֹ! – וְאוּלָם לְהֵיכָן תֵּלֵךְ עַכְשָׁו? –

מִתּוֹךְ עֲיֵפוּת הִתְרוֹמְמָה מִמְּקוֹמָה וְיָצְאָה הַחוּצָה כְּשֶׁהִיא מִתְנוֹדָדֶת. תְּקוּפַת אֵימָה הִבִּיטָה מִסָּבִיב לָהּ; שׁוּב רָתַח וְגָעַשׁ בְּמֹחָהּ. לֹא הָיְתָה דֶּרֶךְ אֲחֶרֶת לְפָנֶיהָ, אֶלָּא לָלֶכֶת אֵצֶל אַבָּא בָּעִיר הַתַּחְתּוֹנָה. כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשְׂתָה פַּעַם לִפְנֵי כַּמָה שָׁנִים, עָמְדָה גַּם עַכְשָׁו וְהָלְכָה סְחוֹר סְחוֹר דֶּרֶךְ הַשָּׂדוֹת.

אָבִיהָ שָׁכַב חוֹלֶה עַל מִטָּתוֹ. נִבְהָל כֻּלּוֹ הֵצִיץ עַל בִּתּוֹ. “כְּלוּם אֶפְשָׁר לִי לִשְׁהוֹת אֶצְלְךָ לַיְלָה אֶחָד?” אָמְרָה אֲמַלְיֶה לְאַחַר בִּרְכַּת הַשָּׁלוֹם, “בָּאתִי זֶה עַתָּה מִדֶּרֶךְ רְחוֹקָה, וְאֵין בְּיָדִי לָלֶכֶת עוֹד הַיּוֹם לְהֶרְצוֹגְסְוַלְדֶה”.

“אָכֵן טוֹב הַדָּבָר”, אָמַר נֶלֶה בְזַעַף, “שֶׁאֵין אִמֵּךְ רוֹאָה אוֹתָךְ בְּמַצָּבֵךְ הַיָּרוּד הַזֶּה. הַאִם מָשַׁכְתְּ אַחֲרַיִךְ שׁוּב אֶת הַשַׁחַת בְּאַרְצוֹת תֵּבֵל? כְּלוּם לֹא קָצָה נַפְשֵׁךְ עֲדַיִן בְּמַעֲשֵׂי שִׁגָּעוֹן אֵלּוּ? וְעַכְשָׁו בַעֲלֵךְ מוֹרֶה בָיִת, וְעָלַיִךְ לְבַקֵּשׁ לָךְ מָקוֹם וּמַחֲסֶה. אִם לֹא יָצָא זוּלַת זֶה כְלוּם, הֲרֵי נוֹחַ הָיָה לָךְ לָשֶׁבֶת שָׁם אֵצֶל קַרְל. כָּל כַּמָּה שֶׁכֹּחַ זִכְרוֹנִי מַגִּיעַ לֹא הָיִינוּ מֵעוֹלָם לְשִׂיחָה בְּפִי הַבְּרִיּוֹת; אֲבָל אַתְּ הֵבֵאת לִידֵי כָּךְ, שֶׁמִּתְבַּיְשִׁים אָנוּ לָצֵאת מִפֶּתַח הַבַּיִת. מַה יֵהֵא עָלַיִךְ עַכְשָׁו? אֵין רַגְלַיִם לְדָבָר, שֶׁתֵּהֵא הַיְּכֹלֶת בְּיָדֵךְ לָדוּר עִמּוֹ בְּבֵיתוֹ שֶׁל הַגְּרַף. מְקוֹמֵךְ לֹא יַכִּירֵךְ שָׁם”, הוֹסִיף וְשָׁלַח מַבָּט עַיִן עַל מַלְבּוּשֶׁיהָ הַדַּלִּים בְּיוֹתֵר.

“מַה שֶׁיֵהֵא עָלָי, אֶוָּדַע מָחָר. אַגַּב, לֹא הֵבֵאתִי עֲדַיִן חֶרְפָּה עַל שׁוּם אָדָם”, אָמְרָה בְרֶטֶט שְׂפָתַיִם מִתּוֹךְ מְצוּקַת נֶפֶשׁ. “רַק עַד מָחָר מְבַקֶּשֶׁת אֲנִי מְקוֹם מַחֲסֶה, וְעַכְשָׁו סַפֵּר נָא לִי מַה מַצָּב בְּרִיאוּתְךָ”.

“כֵּן, כֵּן”, אָמַר נֶלֶה,, “יְכֹלָה אַתְּ לִישׁוֹן עַל גַּבֵּי הַדַּרְגָּש בְּתוֹךְ חֲדַר הַמָּעוֹן”, וְאַחַר כָּךְ סִפֵּר לָהּ בִּפְרָטוּת יְתֵרָה עַל דְּבַר מַחֲלָתוֹ, פִּיו נַעֲשָׂה כַּמַּעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר, וּפָנָיו הָיוּ נוֹחוֹת וּמַסְבִּירוֹת כִּמְעָט, בְּשָׁעָה שֶׁמָּצָא אָזְנַיִם קַשּׁוּבוֹת לְסִפּוּרֵי פְגָעָיו וְעִנּוּיָיו.

כה. הָאֵדִים מִתְעַבִּים    🔗

לְמָחֳרָתוֹ בַּבֹּקֶר הָלְכָה אֲמַלְיֶה לְהֶרְצוֹגְסְוַלְדֶה, חֲבִילָה גְּדוֹלָה נְתוּנָה לָהּ תַּחַת זְרוֹעָה וְהֶקְטוֹר מְלַוֶּה אוֹתָהּ בַּדֶּרֶךְ. כְּשֶׁנִּכְנְסָה אֵצֶל דִּיטְרִיךְ, הִתְרוֹמֵם בְּבֶהָלָה מֵעַל כִּסְאוֹ וְקָרָא מִתּוֹךְ הִתְרַגְּשֹוּת: "מַה? עוֹדֵךְ חַיָּה?! – –

אֲמַלְיֶה הִנִּיחָה אֶת חֲבִילָתָהּ בִּפְרוֹזְדוֹר וְיָשְׁבָה מִתּוֹךְ עֲיֵפוּת יְתֵרָה עַל הַכִּסֵּא הַמֻּצָּע לְפָנֶיהָ.

הֵיכָן זֶה הָיִית יָמִים רַבִּים כָּל-כָּךְ? – כְּבָר אָבְדָה תִּקְוָתִי וְנתְיָאַשְׁתִּי בֶּאֱמֶת מִלִּרְאוֹתֵךְ שׁוּב. עַל כָּרְחִי בָאתִי לִידֵי הַנָּחָה שֶׁקָרָה לָךְ אָסוֹן".

“אֲבָל כְּלוּם לֹא קִבָּלְתָּ אֶת מִכְתָּבִי מִבֵּית הַחוֹלִים שֶׁבְּהַארְלֶם?”

“לֹא. לֹא קִבַּלְתִּי כְלוּם. לֹא מִכְתָּב וְלֹא כֶסֶף. חִשַּׁבְתִּי לִי אֶת הַזְּמָן שֶׁעָלַיִךְ לָשׁוּב. וּכְשֶׁעָבָר הַזְּמָן וְעֲדַיִן לֹא שָׁבְתְּ לֹא יָדַעְתִּי בֶאֱמֶת כֵּיצַד לְהַסְּבִּיר לִי אֶת הַדָּבָר. מַצָּבִי רַע הָיָה מִכָּל צַד; אָבְדָה מִלִּבִּי הַתְּשׁוּקָה לְהַמְשִׁיךְ אֶת חַיָּי, וְהִנֵּה רָאִיתִי אֶת הַדָּבָר כְּעֵין גְּאֻלָּה לְנַפְשִׁי, בְּשָׁעָה שֶׁבָּא אֶצְלִי הַגְּרַף וְהִצִּיעַ לְפָנַי לִהְיוֹת מְחַנֵּךְ לְבָנָיו. – אָכֵן אֵימָתַי בָּאת מִדַּרְכֵּךְ?”

“אֶתְמוֹל בִּשְׁעַת מִנְחָה. כְּלוּם מְשַׁעֵר אַתָּה, מַה הִרְגַּשְׁתִּי בְנַפְשִׁי בִשְׁעַת בֹּאִי לְבֵיתִי? – עָמַדְתִּי שָׁם לִפְנֵי דֶּלֶת נְעוּלָה! – הַאִם יָבֹא יוֹם שֶׁאָבִין לְרוּחֶךָ? – אֲבָל הֵיכָן הִיא כַּרִיטַס? הַאִם אֵינֶנָּה כָאן?” אֲמַלְיֶה הִבִּיטָה מִסָּבִיב וִּבִקְּשָׁה אוֹתָה בְּמַבָּט עֵינֶיהָ.

"כָּאן? – לֹא, אֵין הִיא כָּאן. אֲמַלְיֶה הֵצִיצָה כַמָּה דַּקִּים בִּפְנֵי דִיטְרִיךְ מִתּוֹךְ מְבוּכָה, וְאַחַר כָּךְ קָרְאָה נִרְגֶּשֶׁת: “מַה טִיבֹו שֶׁל דָּבָר? הֵיכָן הִיא? – הָהּ, אֵל אֱלֹהִים! – הֵן חָשַׁבְתִּי לְדָבָר הַמּוּבָן מֵאֵלָיו, שֶׁאֶמְצָא אוֹתָהּ כָּאן. הֲרֵי לֹא אֵרָע לָהּ כְּלוּם? – הֵיכָן הִיא, הֵיכָן?”

“אַל תְּדַבְּרִי כָכָה! אֵין אַתְּ מַנִּיחָה כְלָל לִפְתּוֹחַ פֶּה וּלְדַבֵּר. מַנִּיחַ אֲנִי, שֶׁאֵין מַצָּבָה רַע יוֹתֵר, מִמַּה שֶׁהָיָה אֵצֶל שְׁאָר אֲנָשִׁים זָרִים”.

“לְהֵיכָן הֵבֵאתָ אוֹתָהּ?”

“הֵבֵאתִי? – לֹא הֵבֵאתִי אוֹתָהּ כְּלָל וּכְלָל. הִנֵּה כָאן כְּתָבְתָּהּ”.

“אֵינֶנָּה עוֹד בְּזִבֶּנְלֵהְן? כֵּיצָד בָּאָה לְנֹוסֶן?” לְאַחַר שֶׁסִדַּרְתִּי עִנְיָנַי עִם הַגְּרַף, אָמַרְתִּי לָהּ, שֶׁיְּכֹלָה הִיא לְבַקֵּשׁ לָהְ מִיָד מְקוֹם מַחֲסֶה. נָתַתִּי לָהּ חֵרוּת גְּמוּרָה; וּכְשֶׁאָמְרָה לִי, שֶׁאֵין לִמְצֹא כְלוּם בְּזִבֶּנְלֵהְן, הִשְׁמַעְתִּי לָהּ עֲצָתִי, לְנַסּוֹת לְבַקֵּשֹ מַזָּלָהּ בְּנֹוסֶן, וְשָׁם אַף מָצְאָה מִיָד מִשְׁפָּחָה, שֶׁבִשְׂכַר שֵׁרוּת נוֹתֶנֶת הִיא לָהּ מְקוֹם מַחֲסֶה. אָמַרְתִּי לָהּ שֶׁהָרְשׁוּת בְּיָדָהּ לִטּוֹל מִן הַחֲפָצִים כַּמָּה שֶׁהִיא רוֹצָה, סָבוּר אֲנִי שֶׁנָטְלָה עִמָּהּ כָּרִים וּכְסָתוֹת וּכְלֵי לָבָן יוֹתֵר מִמַּה שֶׁנָחוּץ לָהּ".

“אָכֵן הֲרֵי זֶה דָבָר הַמַּרְגִּיז אֶת הַנֶּפֶשׁ! – כּלוּם בֶּאֱמֶת לֹא נָקַפְתָּ אֶצְבַּע לְטוֹבָתָהּ שֶׁל הַתִּינֹקֶת? הֲרֵי זֶה חֵטְא מִצִּדְּךָ וְחֶרְפָּה! – הַתִּינֹקֶת הַמִּסְכֵּנָה! – הוֹ, וִילְהֶלְם, כֵּיצַד יָכֹלְתָּ לִדְחוֹתָהּ בִּשְׁתֵּי יָדַיִם!”

“כַּמָה פְעָמִים אָמַרְתִּי לָךְ, שֶׁאֵין זוֹ מִן הַמִּדָּה לְדַבֵּר בְּלָשׁוֹן שֶׁכָּזוֹ שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת גְּבוּל, אֲבָל” – הִמְשִׁיךְ דְּבָרָיו מִתּוֹךְ אֲנָחָה, "בְּכַמָּה דְבָרִים אֵין אַתְּ מְשַׁנָּה מִמִּנְהָגֵךְ לְעוֹלָם, וְאַף אִם אֲדַבֵּר אֵלַיִךְ עַד שֶׁיִּחַר גְּרוֹנִי. מַה זֶה תִּדְרְשִׁי מִמֶּנִּי דְרִישׁוֹת כָּאֵלֶה!

הֵן אֵינֶנִּי הוֹלֵךְ לְעוֹלָם אֶל אֲנָשִׁים, שֶׁאֵין לִי עֵסֶק עִמָּהֶם בְּעִנְיָנֵי אֻמְנוּתִי. הֲרֵי לֹא יָכֹלְתִּי לַהֲבִיאָה עִמִּי לְכָאן, הַדָּבָר הָיָה בְגֶדֶר הַנִּמְנָע, מְקוֹמָהּ לֹא יַכִּירֶנָּה כָאן".

“הַדָּבָר הָיָה בְגֶדֶר הַנִּמְנָע? כְּלוּם עָשְׂתָה מַעֲשֶׂה רָע?”

“לֹא, אֲבָל בַּמֶּה הָיָה עָלַי לְהַעֲסִיקָהּ כָּאן? אִלּוּ הָיְתָה בֵן זָכָר הָיִיתִי מְלַמֵּד אוֹתָהּ יַחַד עִם שְׁאַר הַתַּלְמִידִים, לֹא כֵן נַעֲרָה! – אוֹמֵר אֲנִי לָךְ, – אַתְּ תִּתְנַגְּדִי כְּמוּבָן לְכָךְ, מִשׁוּם שֶׁאַתְּ אוֹהֶבֶת אוֹתָהּ אַהֲבָה הַמְּעַוֶּרֶת עֵינַיִם, – הֲרֵי הִיא מְחֻסֶּרֶת עִנְיָן לְגַמְרֵי. לְעוֹלָם לֹא תֵּהֵא הַיּוֹרֶשֶׁת שֶׁל הַנַּחֲלָה, שֶׁרָכַשְׁתִּי בְעָמָל רַב וּבִדְאָגָה אֵין קֵץ”.

“וִילְהֶלְם, הִנְּךָ אָדָם מְשֻׁנֶּה עַד מְאֹד! אֶל טִיט הַיָּוֵן דַּל הָעֵרֶךְ שֶׁבִּתְעָלַת הַמַּיִם אַתָּה גּוֹחֵן עַצְמְךָ וְחוֹקֵר וְדוֹרֵשׁ לְטִיבוֹ וּתכוּנָתוֹ, וְאֶת הַקְּרוֹבִים אֵין אַתָּה מַכִּיר וְאֵינְךָ אוֹהֵב”.

"כֵּן, רוֹאָה אַתְּ – בִּדְבַר הָאַהֲבָה – – ” “הִנֵּה! אַתָּה חָסֵר אוֹתָהּ לְגַמְרֵי, וְאֵין אֲנִי זְקוּקָה כָאן לְהַסְבָּרַת הַמֻּשָׂג. – רְצוֹנְךָ לְהַגִּיד לִי, מַה הִיא מַחֲשַׁבְתְּךָ בְּנוֹגֵעַ לִי? שֶׁמָּא גַּם מִן הַנִּמְנָע הוּא שֶׁאֵשֵׁב אֲנִי כָאן?”

“תְּנָאי זֶה שֶׁתֵּשְׁבִי כָאן, לֹא נִזְכָּר בְּסֵפֶר הַחוֹזֶה. – אוֹ שֶׁמָּא סְבוּרָה אַתְּ שֶׁמְּקוֹמֵךְ יַכִּירֵךְ בְּטִירָתוֹ שֶׁל הַגְּרַף?”

אֲמַלְיֶה עָמְדָה מִמְקוֹמָה וְאָמְרָה בְגָאוֹן: “כְּמוּבָן! הֲרֵינִי אִשְׁתְךָ וְהִנֵּה מְקוֹמִי עַל יָדְךָ, – אֲבָל מִכֵּיוָן שֶׁאֲנִי רוֹאָה שֶׁאַתָּה הֶחְלַטְתָּ אַחֶרֶת, אַל נָא תִּגְרֹם דְּאָגָה לְעַצְמְךָ בִשְׁבִילִי”.

“לֹא כֵן! – לֹא כֵן!” אָמַר דִּיטְרִיךְ מִתּוֹךְ מְבוּכָה קַלָּה. “בִּינִי נָא לְרוּחִי, הֵן עָלַיִך לְהוֹדוֹת בְּעַצְמֵךְ, שֶׁהַדָּבָר לֹא הָיָה יָכֹל לְהִמַּשֵּׁךְ כָּךְ לְהַבָּא. וְכִי סְבוּרָה אַתְּ, שֶׁקַּל הָיָה לִי הַדָּבָר לַעֲשׂוֹתוֹ? כְּלוּם צַעַדְנוּ קָדִימָה בִהְיוֹתֵנוּ יַחַד? הַאִם יָכֹלְתִּי לְהוֹסִיף דַּעַת וּלְהִשְׁתַלֵּם? כְּלוּם רַשַׁאי הָיִיתִי לִקְנוֹת מַה שֶׁהָיָה נָחוּץ לִי? הַבִּיטִי נָא וּרְאִי מַה עָלְתָה לָהֶם לְתַלְמִידַי! מִילֶר הֲרֵיהוּ עַכְשָׁו פְּרוֹפֶסוֹר בְּהַלֶּה, וְאֲנִי שֶׁהֶעֶמַדְתִּי תַלְמִידִים רַבִּים כָּלְ-כָּךְ בְּחָכְמַת הַטֶּבַע, הוֹלֵךְ וּמִתְנַוֵּן בְּדַחֲקוּת וְעֹנִי. רָאֹה תִּרְאִי, בְּשָׁעָה שֶׁשׁוּם דָּבָר לֹא יַעֲצֹר בְּיָדִי, כְּשֶׁאוּכַל לְהִשְׁתַמֵּש בְּכַסְפִּי, כְּפִי רְאוּת עֵינַי, אֲזַי – אֲזַי אֶפְשָר שֶׁיָבֹאוּ גַּם לִי יָמִים טוֹבִים. בִּימֵי עֲלוּמַי חָש הָיִיתִי בְנַפְשִׁי שֶׁנוֹצַרְתִּי לִגְדוֹלוֹת – כַּמָּה עִנִּינוּ אֶת נַפְשֵׁנוּ – וּמַה הִשַׂגְנוּ? – – דֶּרֶךְ אַגַּב, הִשְׁאַרְתִּי בְּבֵית הַחֹרֶשׁ כַּמָּה תֵבוֹת שֶׁל צְמָחִים כְּפוּלִים. כֶּסֶף אֵינִי יָכֹל לְהַבְטִיחַ לָךְ, אֲבָל אִם יִהְיֶה עוֹד חֵשֶׁק בְּלִבֵּךְ לַעֲבֹד בְּמִקְצוֹעַ זֶה גַּם לְהַבָּא, הִנֵּה מוּכָנִים וּמְזֻמָּנִים הֵמָּה מִינֵי הָאֹסֶף לְפָנַיִךְ, וְהָרְשׁוּת בְּיָדֵךְ לְקַחְתָּם בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה. אֲנִי עַצְמִי, – חָשׁ אֲנִי בַדָּבָר, – לֹא אֶעֱרֹךְ עוֹד לְצַעֲרִי נְסִיעוֹת לְעוֹלָם. אִם תִּהְיִי זְקוּקָה לְעֵצָה טוֹבָה, בֹּאִי נָא אֶצְלִי, הֲרֵינִי שָׂמֵחַ, אִם יֵשׁ בְּיָדִי לִהְיוֹת לָךְ לְעֵזֶר”.

דִּיטְרִיךְ לֹא קִבֵּל עַל הַצָּעָתוֹ שֶׁהִצִּיעַ לְפָנֶיהָ בְּחִבָּתוֹ כָּל תְּשׁוּבָה.

חִוְרִים וּקְפוּאִים הָיוּ שִׂרְטוּטֵי פָּנֶיהָ שֶׁל אֲמַלְיֶה, עֵינֶיהָ הַגְּדוֹלוֹת וְהָאֲפוּרוֹת-הַכְּחֻלּוֹת נָחוּ דֶּרֶךְ שְׁאֵלָה וּבְחִינָה עַל פָּנָיו שֶׁל דִּיטְרִיךְ, אֲבָל דָּבָר לֹא עָבָר בָּרְגָּעִים הַסְמוּכִים עַל שְׂפָתֶיהָ. שְׁתִיקָתָהּ לֹא נָעֲמָה לוֹ לְדִיטְרִיךְ וְעָמַד וּפָּסַע מִתּוֹךְ חֹסֶר מְנוּחָה כַּמָּה פְעָמִים הֵנָּה וָהֵנָּה.

עַל הַשֻׁלְחָן, שֶׁיָּשְׁבָה אֲמַלְיֶה אֶצְלוֹ, מֻנָּח הָיָה גַּל שֶׁל נְיָר סוֹפֵג אָמֹץ. בְּתוֹךְ גִלְיוֹנוֹת הַנְּיָר הָאֵלֶּה תָּחֲבָה אֲמַלְיֶה מִבְּלִי שֶהִבְחִין דִּיטְרִיךְ בַּדָּבָר, אֶת הַטַּבַּעַת הַפְּשׁוּטָה שֶׁנָּשְׂאָה חֲמֵש עֶשְׂרֶה שָׁנָה רְצוּפוֹת. עָמְדָה וְנִתְרוֹמְמָה מִמְּקוֹמָה כְּשֶׁהִיא חֲלוּשָׁה וְרוֹעֶדֶת, וּבְשָׁעָה שֶׁרָצְתָה לִפְסֹעַ לְפָנִים, נִתְקְלָה רַגְלָהּ בַּחֲבִילָה. מִתּוֹךְ הִרְהוּרִים הֵצִיצָה עַל גַּבָּהּ לְמַטָּה וְאָמְרָה לִבְסוֹף בְּעָמָל וּבְקוֹל שֶלׁ עֲיֵפוּת: חֲבִילָה זוֹ הֵבֵאתִי לְךָ מִן הַדֶּרֶךְ, הֲרֵי זֶה Fucus vesicolosus. אָסַפְתִּי אוֹתוֹ בִשְׁעַת עֲרָפֵל וְאֵדִים שֶׁאֵין לָעֲבֹר בָּהֶם, וְלֹא עָלָה כְּלָל עַל לִבִּי, שֶׁהַחַיִּים עֲלוּלִים לְהָבִיא לִי שָׁעוֹת שֶׁהֵן אֲפֵלוֹת הַרְבֵּה יוֹתֵר".

בִּפְסִיעוֹת כּוֹשְׁלוֹת בִּקְּשָׁה אֶת הַדֶּלֶת, וְעוֹד קֹדֶם שֶׁהִסְפִּיק דִיטְרִיךְ לַעֲנוֹת דָּבָר, שָׁמַע אֶת קוֹל פְּסִיעָתָהּ הַכְּבֵדָה עַל גַּבֵּי הַמַּדְרֵגָהּ.

כו. “וְאִם יֶאֱרַךְ עַד אֲפֵלַת לֵיל –”    🔗

אֲמַלְיֶה יָשְבָה אֵצֶל מָרַת הֶגֶל בְחַדְרָהּ שֶׁלְאֲחוֹרֵי הֶחָנוּת וּשְׁתֵיהֶן נִמְלְכוּ בַדָּבָר מַה לַעֲשׂוֹת עַכְשָׁו.

"עֲדַיִן יֵשׁ לָךְ הַכֶּלֶב וְהַעֲגָלָה – " “כְּמוּבָן”, נִכְנְסָה אֲמַלְיֶה לְתוֹךְ דְּבָרֶיהָ שֶׁל מָרַת הֶגֶל וְאָמְרָה בְקֹור רוּחַ, “הֲרֵינִי עֲדַיִן בַּעֲלַת עֲגָלָה! אָכֵן צָרִיךְ לְמַהֵר וְלִמְכֹּר אֶת שְׁנֵיהֶם, אַף עַל פִּי שֶׁקָּשָׁה עָלַי הַפְּרִידָה מֵאֶת סוּסִי הַקָּטָן וְהַנֶּאֱמָן”, וּבְדַבְּרָה הֶחֱלִיקָה אֲמַלְיֶה בְחִבָּה אֶת הַכֶּלֶב הָרוֹבֵץ לְרַגְלֶיהָ.

“לֹא”, אָמְרָה מָרַת הֶגֶל, “נִתְכַּוַּנְתִּי לְעִנְיָן אַחֵר. הַאִם אֵין בִּרְצוֹנֵךְ עַכְשָׁו לְהִמָּלֵךְ בְּלִבֵּךְ עוֹד פַּעַם בִּדְבַר הַצָּעָתָהּ שֶׁל קְרֻמְבִּיגְלֶן הַזְּקֵנָה? רִיקֶה לוֹיְדֶל אֵינָה מַפְסִידָה כְלוּם בְּעֵסֶק הַיְּרָקוֹת שֶׁלָּהּ, פַּרְנָסָתָהּ מְצוּיָה לָהּ בְּרֶוַח; וְהַאִם לֹא נָכוֹן הַדָּבָר, הֵן צָרִיךְ אָדָם לַעֲמוֹד בִּשְׁתֵי רַגְלָיו עַל גַּבֵּי הַקַּרְקָע?”

אַהַא, שׁוּב הַפִּזְמוֹן הַיָּשָׁן! אֲמַלְיֶה עָמְדָה מִמְקוֹמָהּ נִרְגֶּשֶת, פָּשְׁטָה אֶת יָדָה מִתּוֹךְ מֵאוּן וְאָמְרָה בְתֹקֶף: “לֹא וָלֹא! הֲרֵי גַּם אַתְּ שָׁמַעְתְּ אֶת הַדָּבָר, שֶׁכָּל אֶחָד צָרִיךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכִשְׁרוֹנוֹ שֶׁנִתַּן לוֹ”.

“הֲבָלִים! – אַתְּ בָּאָה תָּמִיד בְּדִבְרֵי הַשִּׁגָּעוֹן שֶׁלָּךְ! עַכְשָׁו עָלַיִךְ לְהַחֲזִיק בַּדָּבָר בְּכָל תֹּקֶף! כִּשָׁרוֹן, כִּשָׁרוֹן! בְעֶסְקָהּ שֶׁל רִיקֶה לוֹיְדֶל אֵין אַתְּ זְקוּקָה לְ”כִשְׁרוֹן“. הֲרֵי זֶה פָּשׁוּט בְּתַכְלִית הַפַּשְׁטוּת: כֵּיוָן שֶׁאַתְּ נוֹטֶלֶת בְּיָדֵךְ, מִיָּד אַתְּ יוֹדַעַת אֶת הַדָּבָר עַל בֻּרְיוֹ. אֵין כַּוָּנָתִי לוֹמַר, שֶׁכָּל עֵסֶק הִנֵּהוּ פָּשׁוּט כָּל כָּךְ. חַס וְחָלִילָה! הֲרֵי לֹא יַעֲלֶה עַל לִבִּי לִדְרֹשׁ מִמֵּךְ שֶׁתְּקַבְּלִי אֶת הָעֵסֶק שֶׁלִּי, לְכָךְ נְחוּצָה בִינָה יְתֵרָה. אָכֵן בְּשֵׁם אֱלֹהִים רְאִי וְחִכְמִי וְשִׁמְעִי לְעֲצַת הַבְּרִיּוֹת הַמִּתְכַּוְּנִים לְטוֹבָתֵךְ. הֲרֵי יָרַדְתְּ מַטָּה מַטָּה לְמַדָּי; מַה עוֹד לְטַפֵּל בְּפִרְחֵי הָהָבֶל? פִּשְׁטִי נָא סוֹף סוֹף אֶת יָדֵךְ לִקְרַאת פַּרְנָסָה הֲגוּנָה”. אֲמַלְיֶה הִבִּיטָה מִתּוֹךְ פִּזּוּר הַנֶּפֶש,

כְּאִלּוּ כּוֹנְנָה מַבָּטָהּ לְמֶרְחַקֵּי תֵּבֵל. מִיָּה יָשְׁבָה וְתָמְכָה מִתּוֹךְ אֲנָחָה אֶת רֹאשָׁה בְיָדֶיהָ, וּמָרַת הֶגֶל, שֶׁהָיְתָה סְבוּרָה כִּי מִתְיַשֶּׁבֶת הִיא בְדַעְתָהּ, לֹא הִפְרִיעָה אוֹתָה מִמַּחְשָׁבוֹתֶיהָ.

פַּרְנָסָה! – פַּרְנָסָה נָאָה! – פַּרְנָסָה הֲגוּנָה – כָּךְ סָחִים הַבְּרִיּוֹת; אַחֲרֶיהָ רוֹדְפִים הֵם כָּל יְמֵיהֶם; דָּבָר זֶה קוֹבְעִם הֵם בְּמֶרְכָּז שְׁאִיפוֹתֵיהֶם. הָהּ, אֲבָל הֵן לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם! – הֲרֵי בָּעִיר הַתַּחְתּוֹנָה כְּבָר דָּרְשׁוּ מִמֶּנָּה, שֶׁתִּמְכֹּר אֶת מַחֲמַד נַפְשָׁה – בִּמְחִיר דְּבָרִים חִיצוֹנִים, וְאַף זֶה עַתָּה הִשְׁמִיעַ לָהּ אָבִיהָ דִּבְרֵי תוֹכֵחָה, שֶׁלֹא נִשְׂאָה אָז לְסוֹחֵר הַקֶּמַח הֶעָשִׁיר: ‘בַּדֶּרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ בָּהּ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ’, הִתְרַעֵם אַבָּא.

אֱמֶת, בְּדָבָר שֶׁל מַמָּש שֶׁנִתַּן לְמִשּׁוּשׁ יָדַיִם לֹא יָכְלָה לְהִתְפָּאֵר, אֲבָל כְּלוּם אֵין חַיֶּיהָ הַפְּנִימִיִים עֲלִיָּה?! – הָהּ, כַּמָּה הָיוּ מַכִּירֶיהָ מְמַלְאִים פִּיהֶם צְחוֹק אִלּוּ הָיְתָה מְכַנָּה אֶת חַיֶּיהָ בְשֵׁם עֲלִיָּה! הַבְּרִיּוֹת הַמְּצוּיִים בְּבֵית מַחֲסֶה לַעֲנִיִים עֲשִׁירִין הֵם יוֹתֵר מִמֶּנָּה בְשָׁעָה זוֹ. וְאַף עַל פִּי כֵן, – אִם גַּם פַּרְנָסָתָהּ קָשָׁה הָיְתָה וְאֵינָה “נָאָה וַהֲגוּנָה”: מִכָּל מָקוֹם רוֹצָה הִיא בַעֲנִיוּתָהּ לִשְׁמֹר עַל חֵרוּתָהּ. לִמְצֹא אֶת לַחְמָהּ בְּדֶרֶךְ זוֹ הַנָּאָה בְעֵינֶיהָ. עַכְשָׁו נִתְרוֹמְמָה מִמְקוֹמָהּ, הוֹשִׁיטָה אֶת יָדָה לְמָרַת הֶגֶל וְאָמְרָה: “הָאָדָם צָרִיךְ לִהְיוֹת נֶאֱמָן לְדֵעוֹתָיו. בִּדְבַר אֻמְנוּתִי אַל נָא נוֹסִיף לְדַבֵּר, אֲבָל אַחֲזִיק טוֹבָה לָךְ, אִם תּוּכְלִי לְהַגִּיד הֵיכָן אוּכַל בְּמַצָּבִי זֶה לִמְצֹא מְקוֹם מַחֲסֶה לְכַרִיטַס וְלִי”.

“בְּדָבָר זֶה צְרִיכוֹת אָנוּ לְהִמָלֵךְ. הַאִם אֵין בִּרְצוֹנֵךְ לְהַשְׁאִיר אֶת כַרִיטַס בְּנוֹסֶן?”

“הוֹ, בְּשׁוּם פָּנִים לֹא! כְּבָר מָסַרְתִּי בְשֶׁל נְסִיעוֹתַי הַמְּרֻבּוֹת אֶת הַתִּינֹקֶת בִּידֵי זָרִים יוֹתֵר מִדַּי; חוּץ לָזֶה אֵינִי יְכֹלָה לְוַתֵּר עַל מַעֲשֵׂי הָעֵזֶר שֶׁלָּה בִּמְלַאכְתִּי”.

מָרַת הֶגֶל הֵנִיעָה רֹאשׁ מִתּוֹךְ הִתְנַגְּדוּת, וְאַף עַל פִּי כֵן אָמְרָה: "הִנֵּה, מִן הַצֹּרֶךְ לִמְצֹא עֵצָה. הַדִּירָה הַקְּטַנָּה בְתוֹךְ הַבַּיִת שֶׁבְּחָצֵר פְּנוּיָה הִיא, אֲנִי אֶמְסְרֶנָּה בִרְשׁוּתֵךְ. אֵין אַתְּ בָּאָה בִדְרִישׁוֹת כְּלָל.

וְהִנֵּה אֶעֱזֹר לָךְ בַּתְחִלָּה לְסַדֵּר אֶת הַדָּבָר" “יֵש אֶת נַפְשֵךְ לַעֲשׂוֹת דָּבָר זֶה?” קָרְאָה אֲמַלְיָה בְהִתְעוֹרְרוּת. “אֲבָל שִׂימִי נָא אֶל לִבֵּךְ, אֵין אֲנִי יְכֹלָה לִקְבֹּעַ זְמָן, אֵימָתַי תְּקַבְּלִי אֶת כַּסְפֵּךְ. אַף אֵין לִי שׁוּם אִישׁ שֶׁיַעֲרֹב בַּדָּבָר וְיַמְלִיץ עָלָי”.

“הִנֵּה, הַנִּיחִי נָא דָּבָר זֶה!” אָמְרָה מָרַת הֶגֶל, “כְּלוּם סְבוּרָה אַתְּ, שֶׁאֵין אֲנִי מַכִּירָה בְּטִיבָן שֶׁל הַבְּרִיּוֹת? הַאֲמִינִי נָא, בָּעֵסֶק שֶׁלִּי לוֹמֵד אָדָם הַרְבֵּה. אוֹמֶרֶת אֲנִי אֶל לִבִּי, אֶמֶת הַדָּבָר שֶׁיֵשׁ לָהּ דֵּעוֹת מְשֻׁנּוֹת בְּיוֹתֵר, אֲבָל עַל דְּבָרַיִך יֵשׁ לִסְמֹךְ. הַאִם לֹא צָדַקְתִּי בִדְבָרַי? אֲנִי מַחֲזִיקָה בְדַעְתִּי, שֶׁתְשַׁלְּמִי תֵּכֶף וּמִיָד כְּשֶׁיֵּהֵא כֶסֶף בְּיָדֵךְ. אֵין אַתְּ מַשְׁמִיעָה דָבָר; וְאוּלָם הַשַׁתְקָנִים חֲבִיבִים עָלַי יוֹתֵר מֵאֵלֶּה הַמְּדַבּרִים הַרְבֵּה”.

אֲמַלְיֶה הוֹשִׁיטָה לְמָרַת הֶגֶל אֶת יָדָה מִתּוֹךְ הִתְעוֹרְרוּת עֲמֻקָּה וּבְשָׁעָה שֶׁנִצְנְצוּ הַדְּמָעוֹת בְּעֵינֶיהָ אָמְרָה מִתּוֹךְ חִיּוּך: “הָבָה נְקַוֶּה שֶׁ”פִּרְחֵי הַהֶבֶל" לֹא יַעַזְבוּנִי".

וְאוּלָם בְּדוּמִיַּת הַלַּיְלָה שִׁלְבָה אֶת יָדֶיהָ וְנֶאֱנָחָה:

"וְאִם יֶאֱרַך עַד אֲפֵלַת לֵיל

וְעַד אוֹר הַיּוֹם יַגִּיעַ

לֹא אֲהַרְהֵר אַחַר מַעֲשֵׂי אֵל

יֵאוּשׁ וּדְאָגָה לֹא אַבִּיעַ"

* * *

בִּשְׁקִידָה יְתֵרָה עוֹבְדוֹת עַכְשָׁו הָאֵם וְהַבַּת בְּבֵיתָהּ שֶׁל מָרַת הֶגֶל הָעוֹמֵד בֶּחָצֵר.

“עָלֵינוּ לְחַלֵּק בֵּינֵינוּ אֶת הָעֲבוֹדָה” אָמְרָה אֲמַלְיֶה אֶל כַּרִיטַס. “אֲנִי אֲסַדֵּר אֶת מִינֵי הָאֹסֶף וְאַתְּ תִּכְתְּבִי אֶת הַפְּתָקִים. אָכֵן שִׂימִי לִבֵּךְ בִּשְׁעַת כְּתִיבָה שֶׁיֵּצֵא דָבָר מְתֻקָּן מִתַּחַת יָדֵךְ”.

“מִפְּנֵי מָה אֵין אָנוּ נוֹטְלוֹת פְּתָקִים נִדְפָּסִים כְּדֶרֶךְ שֶנָּהוּג הָיָה לְפָנִים?” שָׁאֲלָה כַּרִיטַס.

“מִשׁוּם שֶׁכֻּלָּם מְצוּיִים הֵם בְּהֶרְצוֹגְסְוַלְדֶה”, אָמְרָה אֲמַלְיֶה בְלָשׁוֹן קְצָרָה. – “עַכְשָׁו קִרְבִי אֶל הַמְּלָאכָה! הַאִם שְׁמוּרָה עוֹד בְזִכְרוֹנֵךְ צוּרַת הַפְּתָקִים, אוֹ עָלַי לְהַקְרִיא הַכֹּל לְפָנַיִךְ?” “הַדָּבָר בָּטוּחַ יוֹתֵר, כְּשֶׁתַּקְרִיאִי לְפָנַי”. “מַכִּירָה אַתְּ צֶמַח זֶה?”

כַּרִיטַס הִרְהֲרָה רֶגַע וְאַחַר כָּךְ אָמְרָה מִתּוֹךְ פִּקְפּוּק: "הַאִם אֵין זֶה – Sym-phy-tum – off-i "מַעֲשֶׂה פִּקְפּוּק זֶה! כְּשֶׁאֵין אַתְּ יוֹדַעַת אֶל נָכוֹן, מִיָד מְמָהֶרֶת אַתְּ אֶל “ Officinale”, אֵין זֶה נָכוֹן, הִתְבּוֹנְנִי הֵיטֵב! הַגִּידִי לִי, הַאִם שׁוֹכַחַת אַתְּ שׁוּב הַכֹּל? כִּסְבוּרָה הָיִיתִי שֶׁאַתְּ הוֹלֶכֶת וּמִשְׁתַּלֶּמֶת; אָכֵן לְפָנִים הִתְעַנְיַנְת יוֹתֵר בַּדָּבָר, וְעֵינֵךְ הָיְתָה חַדָּה יוֹתֵר לְהַבְחִין בַּחִלוּקִים הַדַּקִּים. מִי שֶׁמְּטַפֵּל בְּיָדָיו הַרְבֵּה כָּל כָּךְ בַּצְמָחִים כָּמוֹנוּ, הֲרֵי מִן הַדִּין שֶׁלֹּא יִטְעֶה עוֹד! וּבְכֵן כִּתְבִי, – וְאוּלָם הַמְתִּינִי! נַסִּי נָא תְּחִלָּה עַל גַבֵּי פִּסַּת נְיָר, כְּדַי שֶׁלֹא תְּקַלְקְלִי אֶת הַצְּמָחִים:

Symphytum tuberosum.L

עַצְמוֹנִי בַּעַל אִמָּהוֹת

S.L. מַחְלָקָה V סוּג 1.

Familia naturalio Asperifoliacea

מָצוּי: בְּזַכְּסֶן וּבִשְׁלֶזִיָה וּבִסְבִיבוֹת זַלְצְבּוּרְג. צוֹמֵחַ בַּיְעָרִים וּבְחָרְשׁוֹת קָנִים.

אֲמַלְיֶה נֶאֱנָחָה. כַּמָּה גְּרוּעָה הִיא מְלַאכְתָּה שֶׁל הַתִּינֹקֶת! הָהּ, מַה רַב הַהֶבְדֶּל בֵּין כְּתַב יָדָה שֶׁל הַתִּינֹקֶת וּבֵין כְּתַב יָדוֹ שֶׁל וִילְהֶלְם! כְּשֶׁנִזְדַּמֵּן לְיָדָם צֶמַח בִּלְתִּי שָׁכִיחַ אוֹ צֶמַח שֶׁנִּתַּן לָהֶם בְּחֲלִיפִין וְלֹא נִמְצָא לָהֵם פְּתָק נִדְפָּס, – כַּמָּה נָאֶה, כַּמָּה בְטוּחָה וּמְהִירָה הָיְתָה מְלֶאכֶת רְשִׁימָתוֹ שֶׁעָמַד וְצֵרֵף לָהֶם; וְעַכְשָׁיו הִנֵּה טִפּוּל קָשֶׁה זֶה! –

מַכְבְּשִׁים שֶׁל צְמָחִים הָיוּ אֶצְלָם כַּחֲצִי תְּרֵיסָר בְּמִסְפָּר מִכָּל מִינֵי שִׁעוּרֵי הַגֹּדֶל לְשֵׁם מִלּוּי צָרְכֵּיהֶם הַשׁוֹנִים: וְעַכְשָׁו אֲנוּסָה אֲמַלְיֶה לְהִסְתַּפֵּק בִּקְרָשִׁים וּבְאֲבָנִים. – אָכֵן הַדָּבָר הָיָה לָהּ לְנִסָּיוֹן קָשֶׁה לְגַבֵּי תְּשׁוּקַת הַהַתְמָדָה שֶׁלָּהּ וְחֹסֶר סַבְלָנוּתָהּ, שֶׁמִתּוֹךְ כָּל הַדְּבָרִים הֲלָלוּ שֶׁנִּטְּלוּ מִמֶּנָּה נִתְרַבּוּ כָּל כָּךְ הַמַּעֲצוֹרִים. הִתְקַדְּמוּת אִטִּית זוֹ, כְּשֶׁהַשָּׁעָה דּוֹחֶקֶת כָּל כָּךְ. אַף הַבַּת הַהוֹלֶכֶת וּגְדוֹלָה לֹא הִנִּיחָה אֶת דַּעְתָה וְלֹא סִפְּקָה אֶת מַשְׂאַת נַפְשָׁה. מָצֹא לֹא מָצְאָה כְּלָל אֶת תִּקּוּנָהּ בְּעוֹלָם הַצְּמָחִים. עוֹזֶרֶת הָיְתָה בְּרָצוֹן וּבְחִבָּה, אֲבָל לֹא הָיְתָה בָאָה לִידֵי הִתְפָּעֲלוּת שֶׁל שִׂמְחָה כְּשֶנִּזְדַּמֵּן לְפָנֶיהָ צֶמַח בִּלְתִּי שָׁכִיחַ. וּשְׁעַת הָעֶזְרָה שֶׁלָּהּ הָיְתָה מְצֻמְצָמָה, מִפְּנֵי שֶׁבֵּית הַסֵּפֶר וְהַשֵּׁעוּר בְּמַעֲשֵׂי הַחִנּוּךְ בְּמִצְווֹת הוֹצִיאוּ אֶת רֹב זְמַנָּהּ.

לְאַחַר שֶׁבָּאָה כַּרִיטַס מִנּוֹסֶן, מִיָּד עָמְדָה אֲמַלְיֶה וְהִסְבִּירָה לָהּ אֶת כָּל הַקֹּשִׁי שֶׁל מַצָּבָן, וְהֶרְאָתָה לָהּ עַל הַנְּחִיצוּת שֶׁיֵשׁ בַּדָּבָר, לְהִשְׁתַּמֵּש בְּכָל רֶגַע וָרֶגַע הַנִּתָּן לָהֶן. כַּרִיטַס עָמְדָה וְהִבְטִיחָה שֶׁהִיא מוּכֶנֶת וּמְזֻמֶּנֶת לַעֲבוֹדָה, אֲבָל מִיָּד קָפְצָה אֶל אִמָּהּ בְסַעֲרַת רוּחָהּ, שִׁלְבָהּ אֶת זְרוֹעוֹתֶיהָ מִסָבִיב לְצַוָּארָה וְקָרְאָה בְּמַפְגִּיעַ: “אִם אֶעֱשֶׂה כָּל מַה שֶׁאַתְּ דּוֹרֶשֶת מִמֶּנִּי, תִּתְנִי לִי גַּם דְּבָר מַה בִּשְׂכַר זֶה?”

אֲמַלְיֶה שָׁאֲלָה בְתִמָּהוֹן: "לָתֵת לָךְ דְּבָר מַה בִּשְׂכַר זֶה? מַה זֶה עוֹלֶה עַל לִבֵּךְ, הֲרֵי יוֹדַעַת אַתְּ שֶׁאֵין בְּיָדִי לָתֵת כְּלוּם!

“כָּךְ אִמָּא, יֵשׁ וָיֵשׁ בְּיָדֵךְ, אִם אַךְ תִּרְצִי. הוֹ, אִלּוּ רָצִית!” “הַיְנוּ?”

“תְּנִי לִי בְמַתָּנָה אֶת שְׁעַת הַזִּמְרָה, שֶׁהַכֹּהֵן עוֹרֵךְ בָּרְבִיעִי בְּשַׁבָּת אַחַר הַצָּהֳרַיִם לְאֵלוּ הַיְּכֹלוֹת לָבֹא וְרוֹצוֹת בְּכָךְ”.

“אֵינִי יְכֹלָה לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר! כְּבָר יֵשׁ לָךְ דְּבָרִים רַבִּים כָּל כָּךְ הַמּוּטָלִים עָלַיִךְ, שֶׁאֵין לְשַׁנּוֹתָם עוֹד. אָכֵן – דָּבָר זֶה הֲרֵי יַעֲלֶה לָךְ בְּשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת בְּצֵרוּף הַדֶּרֶך. מַחֲצִית הַיּוֹם תֵּלֵךְ לְאִבּוּד”.

“תְּנִי לִי שְׁעַת מִנְחָה זוֹ, אִמָּא! הֲרֵי זֶה הַדָּבָר הַנֶּחְמָד בְּיוֹתֵר, שֶׁיֵשׁ בְּיָדֵךְ לָתֵת לִי; אַחַר כָּךְ אֲמַלֵּא אֶת הַחָסֵר. רְאִי אִמָּא, שְׁעַת הַחִנּוּךְ בְּמִצְווֹת וּשְׁעַת הַזִּמְרָה הֵן הַדָּבָר הַיָּפֶה בְיוֹתֵר בְּחַיָּי!”

“הַאִם הוֹלְכוֹת אַתֶּן כֻּלְּכֶן מִבֵּית הַסֵּפֶר אֶל שְׁעַת הַזִּמְרָה?”

“לֹא – בְעִקָּר אַךְ בְּנוֹת הָעֲלִיָּה” “הִנָךְ רוֹאָה, כָּךְ חָשַׁבְתִּי בְלִבִּי! הַתַּלְמִידוֹת הָאֲחֵרוֹת אֵין לָהֶן פְּנָאי. אֲבָל אַתְּ סְבוּרָה שֶׁעָלַיִךְ לַעֲשׂוֹת דָּבָר זֶה שֶׁל מוֹתָרוֹת כְּמוֹתָן. אַֹתְּ, בְּרַגְלַיִךְ הַיְּחֵפוֹת לֹא יַכִּירֵךְ מְקוֹמֵךְ כְּלָל בְּחֶבְרַת הַתַּלְמִידוֹת הָאֲחֵרוֹת”.

“לֹא, אִמָּא, אֵינִי בָאָה כְּלָל בְּחֶבְרָתָן, אַף אֵין אַחַת מֵהֶן מְדַבֶּרֶת עִמִּי, וְהַדָּבָר הַזֶּה מַדְאִיב מְאֹד אֶת רוּחִי לִפְנֵי הַשֵּׁעוּר; אֲבָל בְּשָׁעָה שֶׁהַכֹּהֵן בָּא וּמוֹשִׁיט לִי אֶת יָדוֹ בְחִבָּה יְתֵרָה וּמוֹלִיכֵנִי מִן הַדֶּלֶת אֶל שְׁאַר הַתַּלְמִידוֹת, אָז – טוֹב לִי כָּל כָּךְ, אִם כִּי מִשְׁתּוֹקֶקֶת אֲנִי תָּמִיד לִבְכּוֹת. שָׁרוֹת אָנוּ שִׁירִים יָפִים כָּל כָּךְ, עַד שֶׁעַל יְדֵי הַזִּמְרָה אֲנִי מַסִּיחָה דַּעְתִּי מִכָּל קשִׁי הַחַיִים וּמְאֻשָּׁרָה אֲנִי כֻּלִּי. הַאִם לֹא כֵן, הֲרֵי אַתְּ מַנִּיחָה לִי לָלֶכֶת אֶל הַשֵּׁעוּר?”

“טוֹב”, אָמְרָה אֲמַלְיֶה “הֲרֵינִי מַנִּיחָה לָךְ לָלֶכֶת אֶל הַשֵּׁעוּר. אֲבָל עַכְשָׁו לְכִי וִהְיִי שַׁקְדָּנִית בְיוֹתֵר!”

גַּעְגּוּעִים לוֹהֲטִים אֵלּוּ וּמַעֲשֶׂה הַהִתְאַבְּקוּת וְהַמִּלְחָמוֹת הַפְּנִימִיּוֹת הֲלָלוּ, יָדְעָה וְהִכִּירָה הֵיטֵב. שְׁאִיפָה זוֹ לְמַטָּרוֹת שֶׁהֵן בְּעֶצֶם בְּגֶדֶר הַנִּמְנָע סוֹפָה לְהָבִיא מַפַּח נֶפֶשׁ וּכְאֵב, – אֲבָל גַּם אֹשֶׁר וְשִׂמְחָה – מִן הַסְּתָם! –

* * *

מַה יְהֵא עָלֶיהָ עַל כַּרִיטַס, בְּשָׁעָה שֶׁאֲמַלְיֶה תִּצְטָרֵךְ שׁוּב לִנְסֹעַ? מִי זֶה יוּכַל לְהַשְׁמִיעַ לָהּ עֵצָה הֲגוּנָה? עָמְדָה וְהָלְכָה אֶל הַכֹּהֵן, שֶׁחִנֵּךְ אֶת כַּרִיטַס בְּמִצְווֹת. אֲבָל הַכֹּהֵן לֹא יָכֹל לַעֲזֹר לָהּ. אֲמַלְיָה חָשְׁבָה וְחָשְׁבָה בַּדָּבָר; לִבְסוֹף עָלָה הָרַעֲיוֹן עַל לִבָּהּ, שֶׁמָּא יוֹדְעִים עֵצָה בְּנֵי בֵית הַכֹּהֵן בַּכְּפַר, שֶׁהָיְתָה מְקַבֶּלֶת מִיָּדָם בְּכָל קַיִץ צְמָחִים מִגַּנָּם. עָמְדָה וְהָלְכָה בַדֶּרֶךְ הָאֲרֻכָּה, וְהִסְבִּירָה לִפְנֵי הַזּוּג, מַה הוּא הַדָּבָר שֶׁהִיא מְבַקֶּשֶׁת.

הַכֹּהֵן הֵנִיעַ רֹאשׁ. אֱמֶת. בְּקָלֶנְבֶּרְג מָצוּי בֵּית סֵפֶר לְמוֹרוֹת, אֲבָל כְּלוּם אֶפְשָׁר לִמְצֹא שָׁם מָקוֹם פָּנוּי? עַל כָּל פָּנִים יִקְשֶׁה הַדָּבָר לְהִתְקַבֵּל שָׁם, בְּשָׁעָה שֶׁאֵין כָּל יִחוּסִים.

“אֲבָל”, אָמַר הַכֹּהֵן לִבְסוֹף. “בְּעִנְיָן זֶה יָכֹל הַגְּרַף שֶׁנְבֶּרְג בְּהֶרְצוֹגְסְוַלְדֶה לַעֲזֹר בְּוַדָּאי. עַל בַּעֲלֵךְ לָבֹא עִמּוֹ בִּדְבָרֶים”.

“לֹא”. אָמְרָה אֲמַלְיֶה בְּלָשׁוֹן קְצָרָה. “אִם אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ דֶּרֶךְ אֲחֶרֶת, דָּבָר זֶה מִן הַנִּמְנָע הוּא”.

הַכֹּהֵן וְאִשְׁתּוֹ הֶחֱרִישׁוּ מִתּוֹךְ מְבוּכָה.

לִבְסוֹף אָמְרָה הַכֹּהֶנֶת, שֶׁמָּא כְּדַאי הַדָּבָר, לַחֲקֹר וְלִדְרֹשׁ בְּמַיְסֶן אוֹ בְּדְרֶזְדֶּן בִּדְבַר בֵּית מְלָאכָה שֶׁל קִשׁוּטֵי מִגְבָּעוֹת. אָכֵן כָּאן בָּאָה רוּחַ חַיִים בְּנֶפֶשׁ אֲמַלְיֶה.

“בְּבֵית מְלָאכָה שֶׁל קִ-שׁוּ-טֵי מִגְ-בָּ-עוֹת?! קָרְאָה נִרְגֶּזֶת. “לֹא!” – כְּלוּם עָלֶיהָ לָשֶׁבֶת בְּחֶדֶר מַחֲנִיק לִפְנַי וְלִפְנִים וּלְהַשְׁקִיעַ אֶת כָּל רַעֲיוֹנוֹתֶיהָ וּמַחְשְׁבוֹתֶיהָ בַהֲבָלִים וּבִסְמַרְטוּטִים? עָלֶיהָ לְטַפֵּל שָׁם בִּפְרָחִים הָעֲשׂוּיִים בִּיֵדי אָדָם, בְּמַעֲשֵׂי מִפְלֶצֶת אֵלֶּה בְלִי רֵיחַ וְחַיִים! הֲרֵי מַעֲשֶׂה זֶה אֵינֶנִּי יְכֹלָה לְכַנּוֹת בְּשֵׁם הִתְרוֹמְמוּת נֶפֶשׁ הָאָדָם! אָכֵן מוּטָב לִהְיוֹת שִׁפְחַת בָּקָר מִלַּעֲסֹק בִּכְמוֹ אֵלֶּה!”

הַכֹּהֶנֶת סָפְקָה כַּפֶּיהָ מִתּוֹךְ הִתְרַגְּזוּת וְקָרְאָה: “דָּבָר כָּזֶה לֹא נִזְדַּמֵּן לִי מֵעוֹלָם: וְכִי גַּם זוֹ אֵם הִיא! – שִׁפְחַת בָּקָר?! – אַל נָא תְּדַבְּרִי דְּבָרִים שֶׁאֵין אַתְּ מִתְכַּוֶּנֶת אֵלֵיהֶם כְּלָל”.

“מִתְכַּוֶּנֶת אֲנִי וּמִתְכַּוֶּנֶת”, אָמְרָה אֲמַלְיֶה בְעַקְשָׁנוּת. בְּתוֹרַת שִׁפְחַת בָּקָר יֵש לָהּ לְפָחוֹת לִדְאֹג לִבְרוּאִים חַיִים. בָּאֲפָר פְּרוּשִׂים עַל רֹאשָׁה שְׁמֵי תְּכֵלֶת וְאֶפְשָׁר לָהּ לְכוֹנֵן מַחֲשָׁבוֹתֶיהָ וְרַעֲיוּנֵי לִבָּהּ בִּדְבָרִים נַעֲלִים יוֹתֵר, מִטִּפּוּלָהּ יוֹם וָיוֹם בְּמִגְבָּעוֹת וּבְנוֹצוֹת. מַעֲשֵׂי הַטֶּבַע הַמְּעַטִּים נוֹתְנִים מָזוֹן לְרוּחָהּ רַב יֶתֶר מְהַדָּבָר שֶׁאַתְּ מַצִּיעָה לְפָנַי".

“הִנֵּה”, אָמְרָה הַכֹּהֶנֶת נֶעֱלָבֶת "אִם אֵין אַתְּ יוֹדַעַת לָתֵת דָבָר מְעֻלֶּה מִזֶּה לְבִתֵּךְ – ”

“הַאִם מוֹצֵאת אַתְּ בֶאֱמֶת אֶת הַשְׁקָפָתִי לִבְזוּיָה כָל כָּךְ?” שָׁאֲלָה אֲמַלְיֶה, וּבִשְׁעַת מַעֲשֶׂה רִפְרֵף צְחוֹק עָרְמָה עַל פָּנֶיהָ. כְּלוּם לֹא שָׁמַעְתְּ שֶׁרֹאשׁ הָעִיר בְּלַיְפְּצִיג הָיָה בְיַלְדוּתוֹ רוֹעֵה בָקָר? אֵין אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁבִּשְׁבִיל כָּךְ דַּוְקָא הָיוּ מַשְׁמִיעִים לוֹ דִּבְרֵי תּוֹכֵחָה. אֲבָל בִּכְדֵי לְהוֹכִיחַ אֶת צִדְקָתִי לְגַמְרֵי עָלַי לְהַזְכִּיר לָךְ אֶת דִּבְרֵי הַשִׁיר שֶׁאֲנִי – וְאוּלַי גַּם אַתְּ? – שָׁרָה הָיִיתִי בְּבֵית הַסֵּפֶר:

מַה יָפֶה הוּא

מַה נַעֲלֶה הוּא

לִהְיוֹת מִצֶאֱצָאֵי הָרוֹעִים;

הֵן בְּיָמִים קַדְמוֹנִים

הִגִּּיעוּ רוֹעִים אֶבְיוֹנִים

לְמַעֲלַת מְלָכִים וְשׁוֹעִים!

מֹשֶׁה הָיָה רוֹעֶה בֶהָרִים

יוֹסֵף רָעָה בַכָּרִים

אַף אַבְרָהָם הַכַּבִּיר

וְגַם דָּוִד הָאַבִּיר

בָּאוּ מֵאַחֲרֵי הַצֹּאן וְהַכָּרִים."

הַכֹּהֵן סָתַם אֶת אָזְנָיו כְּשֶׁהוּא מְמַלֵּא פִּיו צְחוֹק וְקָרָא מִתּוֹךְ הִתְרַגְּשׁוּת שֶׁל גִּחוּךְ: “הָהּ, אִם תִּקְרְאִי אֶת כָּל הָאָבוֹת לַעֲנוֹת נֶגְדֵנוּ, וַדַּאי שֶׁהַצֶּדֶק יְהֵא עִמָּךְ! אַתְּ תּוֹלָה כְנִרְאֶה בְּשִׁפְחַת הַבָּקָר הַקְּטַנָּה שֶׁלָךְ תִּקְווֹת גְּדוֹלוֹת וְנַעֲלוֹת. כִּסְבוּרָה אַתְּ שׁהָרוֹעָה הַמִּסְכֵּנָה שֶׁלָּךְ יְכֹלָה לְהֵהָפֵךְ לְבַת מַלְכָּה? הֲרֵי אַתְּ נוֹטָה לְקִיצוֹנִיּוּת יוֹתֵר מִדַּי: בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת אוֹ בִשְׁמֵי מָרוֹם! אֲנַחְנוּ מְצַדְדִים בִּזְכוּת שְׁבִיל הַזָּהָב. הַאִם אֵין זוֹ הַדֶּרֶךְ הַבְּטוּחָה בְיוֹתֵר? – הִנֵּה, מְקַוִּים אָנוּ עַל כָּל פָּנִים, שֶׁלְּפִי דְּעוֹתַיִךְ הַנִּפְלָאוֹת תְּחַנְּכִי אֶת בִּתֵּךְ לִהְיוֹת אָדָם מוֹעִיל בַּחַיִים”.

בְּלֵב מְדֻכָּא הָלְכָה אֲמַלְיֶה. ‘הָהּ’, הִרְהֲרָה בַאֲנָחָה, אֶפְשָׁר לַעֲבֹר בְּכָל הָעוֹלָם עַד שֶׁמוֹצְאִים אָדָם שֶׁיָּבִין לְרוּחֵךְ'.

הַדָּבָר שֶׁנִּפְלַט מִפִּיהָ בִשְׁעַת הִתְרַגְּשׁוּת כְּמִין נִצָּחוֹן, שִׁפְחַת הַבָּקָר, נַעֲשָׂה לֶאֱמֶת מָרָה, פָּשׁוּט, מִשׁוּם שֶׁלֹא רָאֲתָה מוֹצָא אָחֵר.

כז. הָאֵדִים נִקְרָעִים – הַשָּׁמַיִם מִתְבַּהֲרִים!    🔗

אֲמַלְיֶה נָסְעָה לְהַמְבּוּרְגְּ. מִמַעֲשֶׂה סִבּוּבָהּ בְּזַכְּסֶן הִשְׂתַּכְּרָה בְמִדָּה יָפָה עַד שֶׁהָיְתָה הַיְּכֹלֶת בְּיָדָה לִנְסֹע לְהַמְבּוּרְגְּ בִּמְסִלַּת הַבַּרְזֶל. בְּבֵיתָהּ שֶׁל מָרַת פִּיפֶנְבְּרִינְק יִשְׁרַת הַלֵּב מָצְאָה לָהּ מָדוֹר דָּל. סִמָּנֵי מַחֲלָתָהּ חָלְפוּ כָּלִיל. קוֹמָתָהּ זְקוּפָה וּמַהֲלָכָהּ אֵיתָן; עַל לְחָיֶיהָ פּוֹרַחַת עֶדְנַת הַבְּרִיאוּת. גַּם שַׂעֲרוֹתֶיהָ עָלוּ שׁוּב וְגָדְלוּ, וְיָרְדוּ לָהּ עַל שִׁכְמָהּ תַּלְתָּלִים עֲבֻתִּים וּכְהֵי הַמַּרְאֶה. –

הַדָּבָר הִפְתִּיעַ אוֹתָהּ, כַּמָּה מְצוּיִים כָּאן הַבְּרִיּוֹת, שֶׁלֹא זֶה בִּלְבָד שֶׁמִּתְעַנְיְנִים הֵם בְּמִינֵי הָאֹסֶף שֶׁלָּהּ, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לָהֶם גַּם כֶּסֶף לִקְנוֹתָם. אָכֵן בְּאַחַד הַיָּמִים אֵרָע לָהּ גַֹּם אַחֶרֶת. רוֹקֵחַ אֶחָד יָעַץ לָהּ לָלֶכֶת אֵצֶל מַר וַלְטֶר הַדָּר בַּדְּיוֹטָה הַחֲמִישִׁית בְּתוֹךְ בַּיִת שֶלִּפְנִים מִן הֶחָצֵר. מִתְעַנְיֵן הָיָה בְיִחוּד בִּצְמָחִים שֶׁאֵינָם מַעֲלִים נִצָּה, וּכְשֶׁרָאָה אֶת מִינֵי הַטְּחָב בָּא לִידֵי הִתְפָּעֲלוּת.

“רוֹצֶה אֲנִי לִקְנוֹת אֶת הַכָּל”, קָרָא מִתּוֹךְ הִתְעוֹרְרוּת, “כַּמָּה עוֹלֶה מִין אֹסֶף שֶׁכָּזֶה?”

“שִׁשָּה טָלֶרִים”, אָמְרָה אֲמַלְיֶה. מַר וַלְטֶר בָּא בִמְבוּכָה, הִנִּיחַ אֶת מִינֵי הַטְּחָב מִיָּדוֹ וְהִרְהֵר שָׁעָה קַלָּה, וְאַחַר אָמַר: “מָרַת דִּיטְרִיךְ, אֵין לִי שִׁשָּׁה טָלֶרִים. שֶׁמָּא תַּשְׁאִירִי בְיָדִי אֶת הַצְּמָחִים, עַד שֶׁתָּבֹאִי לְהַמְבּוּרְגְּ בְּפַעַם אַחֶרֶת? עוֹסֵק אֲנִי בְהוֹרָאַת שֵׁעוּרִים פְּרָטִיִים, וּמוּעָטִים הֵם שֵׁעוּרַי בְּשָׁעָה זוֹ”.

“אֵיךְ אוּכַל לְהַסְכִּים לְכָךְ”, אָמְרָה אֲמַלְיֶה “אֵין אֲנִי יוֹדַעַת כְּלָל, אִם אָבֹא שׁוּב לְהַמְבּוּרְגְּ כָּל עִקָּר”, וְנָטְלָה שׁוּב אֶת הַצְּמָחִים בְּיָדָה.

"לֹא! לֹא! " קָרָא מַר וַלְטֶר, "אַל נָא תִּצְרְרִי שׁוּב אֶת הַצְּמָחִים, תְּנִי נָא לִי לְהִמָּלֵךְ בַּדָּבָר, שֶׁמָּא אֶמְצָא מוֹצָא.

“אִם אֵין בְּיָדְךָ לְשַׁלֵּם, אֵין כָּל מוֹצָא!” אָמְרָה אֲמַלְיֶה. מִבְּלִי לְהַשְׁגִּיחַ בִּדְבָרֶיהָ עָנָה מַר וַלְטֶר לְאַחַר שָׁעָה קַלָּה שֶׁל הַרְהוֹרִים: “הוֹ יוֹדֵעַ אֲנִי דָּבָר! רְאִי נָא, אֲנִי נוֹתֵן לָךְ כָּאן כְּתֹבֶת אַחַת וְאִם תָּבִיא לָךְ כְּתֹבֶת זוֹ, כְּפִי שֶׁאֲנִי מְקַוֶּה בְהֶחְלֵט, אֲזַי תַּשְׁאִירִי בְּיָדִי אֶת מִינֵי הַטְּחָב!”

“אֵין אֲנִי נוֹטָה כְלָל לְכָךְ! הַרְבֵּה מַתָּנוֹת הָיָה עָלַי לָתֵת! בְּכָל יוֹם מְיָעֵץ לִי אָדָם לָלֶכֶת אֶל חֲבֵרוֹ, וְלֹא יַעֲלֶה עַל לֵב אֶחָד לְבַקֵּשׁ שָׂכָר בִּשְׁבִיל טוֹבַת הַהֲנָאָה!”

"אָכֵן, אִלּוּ יֵשׁ בְּיָדָם לְשַׁלֵּם, וְאֲנִי אֵין בְּיָדִי. – לֹא, אַל נָא תִצְרְרִי שׁוּב. שִׁמְעִינִי נָא! – אִם לֹא יִתְּנוּ לָךְ לְהִכַּנֵּס אֶל הַבַּיִת, שֶׁאֲנִי שׁוֹלֵחַ אוֹתָךְ עַל פִּי כְּתֹבֶת זוֹ, אוֹ שֶׁלֹא תַּצְלִיחִי שָׁם, הֲרֵי אָז תּוּכְלִי לִטּוֹל בַּחֲזָרָה אֶת אָסְפֵי הַטְּחַב שֶׁלָךְ; אֲבָל אִם מָקוֹם זֶה יָבִיא לָךְ בְּרָכָה, אֲזַי תּוּכְלִי גַּם לִגְרוֹם לִי קוֹרַת רוּחַ.

הַגִּיעִי בְנַפְשֵׁךְ אִם יִקַּח הָאִישׁ מִיָּדֵךְ הַרְבֵּה מִן הַצְּמָחִים שֶׁלָךְ, אֲזַי לֹא תִּהְיִי זְקוּקָה עוֹד לָרוּץ וְלַחְזֹר עַל הַבְּרִיּוֹת; מִתְעָרֵב אֲנִי, שֶׁעוֹד תּוֹסִיפִי לִי אֶת טְחַב הַטְּרָפִים!"

מַר וַלְטֶר צָחַק, כְּשֶׁהוֹצִיא אֶת הַדְּבָרִים מִפִּיו, אֲבָל אֲמַלְיֶה הֵנִיעָה רֹאשׁ מִתּוֹךְ פִּקְפּוּק וְשָׁהֲתָה בְמַעֲשֶּיהָ. הָאִישׁ כָּתַב מַהֵר דְּבָרִים מוּעָטִים עַל גַּבֵּי פְתָק, וְהוֹשִׁיט לַאֲמַלְיֶה, מִיָּד עָמְדָה וְקָרְאָה בוֹ!

דּוֹקְטוֹר ה. א. מַיְאֶר

לְיַד הָאַלְסְטֶרa 24

אֲמַלְיֶה הֵצִיצָה בְמֶבָּט שֶׁל שְׁאֵלָה עַל גַּבֵּי הַדְּבָרִים הַכְּתוּבִים וְאַחַר כִּוְנָה אֶת מַבָּטָה כְּלַפֵּי מַר וַלְטֶר.

“כֵּן, כֵּן, הֲרֵי זֶה מַסְפִּיק” אָמַר, “קוּמִי נָא וּלְכִי לְשָׁם. וְאִם יָנִיחַ לָךְ לְהִכָּנֵס אֶצְלוֹ, רָאֹה תִּרְאִי, שֶׁנִתְנָה לוֹ בִינָה יְתֵרָה לְהַבְחִין בַּצְּמָחִים הַנָּאִים שֶׁלָךְ!”

“הַאִם רוֹפֵא הוּא הָאִישׁ?” " הוֹ לֹא! הָאָדוֹן הַדּוֹקְטוֹר סוֹחֵר הִנֵּהוּ, בַּעַל בֵּית חֲרֹשֶׁת, אִישׁ מַשְׂכִּיל וְאוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת; לְאָבִיו הָיָה בֵית הַחֲרֹשֶׁת הַמְּפֻרְסָם לְמַעֲשֶׂה מַקְלוֹת, וְעַכְשָׁו הוּא בִרְשׁוּתוֹ שֶׁל הַבֵּן. – הַאִם לֹא נִמְשְׁכוּ עֵינַיִךְ לְיַד בֵּית הַנְּתִיבוֹת הַבֶּרְלִינִי אַחַר מַצֶּבֶת זִכָּרוֹן? לֹא? מַצֶּבֶת זִכָּרוֹן זוֹ כוֹנְנָה הָעִיר לְאָבִיו ה. ק. מַיְאֶר. – “סָבוּר אַתָּה, שֶׁבַּעַל בֵּית חֲרֹשֶׁת מִתְעַנְיֵן בְּתוֹרַת הַצְּמָחִים?” שָׁאֲלָה אֲמַלְיֶה מִתּוֹךְ פִּקְפּוּק. וַדַּאי שֶׁהוּא נוֹהֵג כָּךְ! אָכֵן בְּעִקָּר הַדָּבָר מְטַפֵּל הוּא בְעוֹלָם הַחַיּוֹת שֶׁל הַיָּם הַמִּזְרָחִי וְהוּא מִתְעַסֵּק בְּיַחַד עִם הַפְּרוֹפֶסוֹר מֶבְּיוּס בִּיצִירַת חִבּוּר גָּדוֹל. – בִּכְלָל, בִּמְקוֹם שֶׁיֵּשׁ לָנוּ עֵסֶק שֶׁטּוֹבַת הָרַבִּים תְּלוּיָה בוֹ, מִיָּד עוֹמֵד הוּא בְרֹאשׁ וּמַקְרִיב עַצְמוֹ בְשִׂמְחָה.

עַכְשָׁו מְדַבְּרִים בִּדְבַר יִסּוּד גַּן שֶׁל חַיוֹת, וְהַדּוֹקְטוֹר מַיְאֶר הוּא הַתּוֹמֵךְ הָרֹאשִׁי בְעִנְיָן זֶה" “הָהּ, אָדָם שֶׁכְּמוֹתוֹ יֵלֵךְ וִיכַוֵּן אֶת לִבּוֹ דַּוְקָא אֶל מִינֵי הָאֹסֶף שֶׁלִּי!”

“אָמְנָם, אֵין אֲנִי יָכֹל לָדַעַת אֶת הַדָּבָר מֵרֹאשׁ, אֲבָל כַּמָּה פְעָמִים הוֹלֶכֶת אַתְּ לְבַטָּלָה, נַסִּי נָא עַל כָּל פָּנִים! הָבָה נְקַוֶּה, לְטוֹבָתֵךְ וּלְטוֹבָתִי, שֶׁהַדָּבָר יַעֲלֶה יָפֶה. וּבְכֵן לְהִתְרָאוֹת!”

* * *

מִן הֶחָצֵר הָאֲפֵלָה הָלְכָה אֲמַלְיֶה מִיָד אֶל הָאַלְסְטֶר הַנָּאֶה. עָמְדָה וְנִדְהָמָה, – אָכֵן אֶל בָּתִים כָּאֵלֶה לֹא הוֹבִילוּהָ רַגְלֶיהָ.

לְקוֹל צִלְצוּלָהּ הוֹפִיעַ מְשָׁרֵת לָבוּשׁ מְעִיל שָׁחוֹר וַעֲנִיבָה לְבָנָה נְתוּנָה לוֹ עַל צַוָּארוֹ. הָהּ, הִנֵּה הָרֶגָע הַמַּכְרִיעַ! –

עַל שְׁאֵלָתָהּ לָאָדוֹן הַדּוֹקְטוֹר הֵנִיעַ הַמְּשָׁרֵת בִּכְתֵפָיו וְאָמַר בְּנִמּוּס דֶּרֶךְ דְּחִיָּה: “בְּשָׁעָה זוֹ אֵין הָאָדוֹן מָצוּי בְּבַיתוֹ”.

“וְאֵימָתַי אֶפְשָֹר לָבֹא עִמּוֹ בִּדְבָרִים?” הַמְשָֹרֵת הִרְהֵר קְצָת, הֵצִיץ בִּפְנֵי אֲמַלְיֶה כְּבוֹחֵן וּבוֹדֵק וְאַחַר כָּךְ אָמַר: “כָּאן אֵין הָאֶדוֹן נַעֲנֶה לְשׁוֹאֲלָיו כָּל עִקָּר; אֶפְשָׁר שֶׁתִּמְצְאִיהוּ בַלִשְׁכָּה שֵׁלוֹ, נוֹיְאֶה בּוּרְג 13”.

וְאוּלָם בָּרֶגַע שֶׁנִתְכַּוֵּן לִסְגֹר אֶת הַדֶּלֶת, יָצְאָה מֵאַחַד הַחֲדָרִים מַטְרוֹנִית צְעִירָה וַהֲדוּרָה בִלְבוּשָׁה. נִגְשָׁה אֶל דֶּלֶת הַפְּרוֹזְדוֹר, שָׁלְחָה מֶבָּט בּוֹחֵן עַל פְּנֵי אֲמַלְיֶה וְשָׁאֲלָה: “עִם מִי רוֹצָה אַתְּ לָבֹא בִּדְבָרִים?”

“שָׁמַעְתִּי שֶׁהָאָדוֹן הַדּוֹקְטוֹר מַיְאֶר מִתְעַנְיֵן בְּתוֹרַת הַצְּמָחִים. אֲנִי הִנְנִי דִּיטְרִיךְ מִזַּכְּסֶן וְרָצִיתִי לְהָצִיעַ לִפְנֵי הָאָדוֹן הַדּוֹקְטוֹר אֶת מִינֵי הָאֹסֶף שֶׁלִּי”

“בְּבַקָּשָׁה, מָרַת דִּיטְרִיךְ, הִכָּנְסִי נָא לְכָאן וְהַרְאִי נָא לִי מִקְצָת מֵהַצְּמָחִים שֶׁלָּךְ. בִּפְקֻדָּתוֹ שֶׁל מִי נוֹסַעַת אַתְּ?”

“הֲרֵינִי נוֹסַעַת שֶׁלֹא עַל פִּי פְּקֻדַּת שׁוּם אָדָם. אֵלֶּה הֵם מִינֵי הָאֹסֶף שֶׁל עַצְמִי”.

אֲמַלְיֶה פָּתְחָה אַחַד הַתִּיקִים, וְהַמַּטְרוֹנִית הִתְבּוֹנְנָה בַצְּמָחִים בְּרֹב עִנְיָן, וּמַבָּטָה נָח מִתּוֹךְ צְחוֹק עַל גַּבֵּי הַכְּתֹבֶת שֶׁמִּלְמַטָּה וְשָׁאֲלָה: מִי זֶה כָּתַב אֶת שְׁמוֹת הַצְּמָחִים?"

“הַתִּינֹקֶת שֶׁלִּי”, אָמְרָה אֲמַלְיֶה וּפָנֶיהָ הִסְמִיקוּ. “מִן הַכְּתָב נִכָּר שֶׁזֶּה הוּא מַעֲשֶׂה יְדֵי תִּינוֹק. הַאִם יוֹדַעַת הַיַּלְדָה וּבְקִיאָה בִשְׁמוֹת הַצְּמָחִים?”

“אֵין הַדָּבָר בָּרִי בְיָדָה בְּיוֹתֵר, אֲנִי מַקְרִיאָה לְפָנֶיהָ” עַכְשָֹו עָבַר שֹוּב מִן הַצְּמָחִים מַבָּט אָרֹךְ, בּוֹחֵן וּבוֹדֵק וְנָח עַל פְּנֵי אֲמַלְיֶה, וְאַחַר אָמְרָה הַמַּטְרוֹנִית בְּהִתְעוֹרְרוּת: “אִישִׁי אֵינֶנוּ עַכְשָׁו בַּבַּיִת, אֲבָל שֶׁמָא רְצוֹנֵךְ לָבֹא שׁוּב הָעֶרֶב בִּשְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת? חֲבִילוֹת צְמָחִים אֵלּוּ הַנִּיחִי כָאן מִיָד, כְּדֵי שֶׁלֹא לִטְרֹחַ וְלָשֵׂאת אוֹתָן שׁוּב. הַאִם יֵשׁ לָךְ גַּם צְמָחִים שֶׁאֵינָם מַעֲלִים נִצָּה?”

“בְּוַדָּאי” אָמְרָה אֲמַלְיֶה מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, “אֲבִיאֵם הָעֶרֶב עִמִּי”.

“וּבְכֵן, לְהִתְרָאוֹת, מָרַת דִּיטְרִיךְ!” הַמַטְרוֹנִית הוֹשִׁיטָה אֶת יָדָה לַאֲמַלְיֶה, וְּבְרֶגֶל קַלָּה וְיָדַיִם רֵיקוֹת מִכָּל מַשָּׂא הָלְכָה לָהּ אֲמַלְיֶה הַבַּיְתָה. מְהַרְהֶרֶת הָיְתָה בוֹ בְּוַלְטֶר אַגָּב חִיּוּךְ שְׂפָתַיִם, הַאִם יִזְכֶּה בְאֶסְפֵי הַטְּחָב שֶׁלוֹ? –

* * *

הַזּוּג הַצָּעִיר קִבֵּל אֶת פְּנֵי אֲמַלְיֶה בָעֶרֶב מִתּוֹךְ סֵבֶר פָּנִים יָפוֹת וְיַחַס נִלְבָּב שֶׁל טִבְעִיוּת וּפַשְׁטוּת. אֲמַלְיֶה עָמְדָה וְהֶרְאֲתָה אֶת הַצְּמָחִים. רְשִׁימַת הַמְּקוֹמוֹת שֶׁנִמְצְאוּ שָׁם הַצְּמָחִים גָּרְמָה לָהּ לְסַפֵּר עַל דְּבַר נְסִיעוֹתֶיהָ הַשּׁוֹנוֹת. וְהִנֵּה אָמַר הַדּוֹקְטוֹר כְּשֶׁהוּא פּוֹנֶה אֶל אִשְׁתּוֹ: “יוֹהַן יָכֹל לָלֶכֶת וְלִקְרֹא לְהֵינְרִיךְ וְרַעְיָתוֹ”.

מָרַת מַיְאֶר נִעְנְעָה בְרֹאשָׁה, וּלְאַחַר רְגָעִים מוּעָטִים נִכְנָס אָחִיו שֶׁל הַדּוֹקְטוֹר וְרַעְיָתוֹ. מִיָד הֵבִיא הַמְּשָׁרֵת יַיִן וְעוּגוֹת וְכֻלָּם נִשְׁתַּקְּעוּ בְּמַעֲשֶׂה הַהִסְתַּכְּלוּת בְּטִיב הַצְּמָחִים.

“כְּלוּם הֵבֵאת עִמָּךְ לְהַמְבּוּרְגְ הַרְבֵּה צְמָחִים?”,שָׁאַל הַדּוֹקְטוֹר.

“כֵּן, צְמָחִים רַבִּים מְאֹד!” אָמְרָה אֲמַלְיֶה, “חֲמִשָּׁה סַלֵּי עֹמֶס מְלֵאִים וּגְדוּשִׁים”.

וּכְשֶׁנָּתְנוּ הַכָּל עֵינֵיהֶם בָּהּ דֶּרֶךְ שְׁאֵלָה, אָמְרָה מִתּוֹךְ הַסְבָּרָה: “בְּדֶרֶךְ זוֹ נָקֵל לִי בְיוֹתֵר לָשֵׂאת אוֹתָם מִבֵּית הַנְּתִיבוֹת לִמְעוֹנִי”. אַרְבַּעַת הָאֲנָשִׁים הֵצִיצוּ אֶחָד בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ מִתּוֹךְ הִשְׁתּוֹמְמוּת, וְהֵינְרִיךְ מַיְאֶר אָמַר: “תְּנִי לִי כָּל מַה שֶׁיֵשׁ בְּיָדֵךְ מִמִּינֵי הַצְּמָחִים שֶׁאֵין לָהֶם נִצָּה, וְחוּץ לָזֶה עִרְכִי נָא בִּשְׁבִילִי אֹסֶף שֶׁל דְּשָׁאִים וְצִמְחֵי אֶרֶס; שֶׁכֵּן צְמָחִים מְתֻקָּנִים יוֹתֵר לֹא רָאִיתִי מֵעוֹלָם” אֲמַלְיֶה הֵצִיצָה בְּפָנָיו כְּשֶׁהִיא נִפְחֶדֶת כֻּלָּהּ.

“אֲבָל – סְלַח נָא לִי”, אָמְרָה מִתּוֹךְ גִּמְגּוּם, “הַדָּבָר יַעֲלֶה בְעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה טָלֶרִים”.

“כָּךְ, עֶשְׂרִים וַחֲמִישָׁה טָלֶרִים דַּוְקָא? הִנֵּה טוֹב הַדָּבָר?” אָמַר מַר מַיְאֶר מִתּוֹךְ חִיּוּךְ שֶׁל סֵבֶר פָּנִים.

“וּלְהֵיכָן עָלַי לְהָבִיא אֶת הַצְּמָחִים?” שָׁאֲלָה אֲמַלְיֶה. “אכֵןֵ בְּבַקָּשָׁה מִמֵּךְ, מָרַת דִּיטְרִיךְ, מַה זֶה עוֹלֶה עַל לִבֵּךְ? אֶשְׁלַח פּוֹעֵל שֶׁל בֵּית הַחֲרֹשֶׁת לְהָבִיא לִי אֶת הַכָּל”

דּוֹמֶה הָיָה עַל אֲמַלְיֶה כְּאִלּוּ חוֹלֶמֶת הִיא. כְּלוּם אֶפְשָׁר הַדָּבָר? הַאִם יֵשׁ בְיַד אָדָם פְּרָטִי לְהוֹצִיא כֶּסֶף רַב כָּל כָּךְ בְּאָסְפֵי צְמָחִים? חוֹשֶׁשֶׁת הָיְתָה, שֶׁמָּא תִּמְחֶה מָרַת מַיְאֶר בְּיָדוֹ; מַעֲשִׂים כַּאֵלֶּה קָרוּ לָהּ כְּבָר פְּעָמִים רַבּוֹת, בְּשָׁעָה שֶׁהַפְּרוֹפֶסוֹרִים רָצוּ לִקְנוֹת מִיָּדָה, אָכֵן לֹא הוּא וְלֹא מִקְצָתוֹ; – נִרְאֶה הָיָה שֶׁאֵין הִיא שָׂמָה לִבָּהּ כְּלָל לְמַעֲשֶׂה קְנִיָּה גְּדוֹלָה זוֹ.

בִּשְׁעַת פְּרִידָה אָמְרוּ לָהּ הַדּוֹקְטוֹר וְאִשְׁתּוֹ לָבֹא אֶצְלָם לִפְרָקִים קְרוֹבִים לְעִתּוֹתֵי עֶרֶב וּלְהוֹסִיף לְסַפֵּר עַל דְּבַר נְסִיעוֹתֶיהָ. הוֹ, כַּמָּה שָׂמְחָה לַעֲשׂוֹת כָּכָה! אָכֵן הַדָּבָר נִרְאָה לָהּ בִּלְתִּי מוּבָן כְּלָל, שֶׁבְּנֵי אָדָם אֵלּוּ הַמַּשְׂכִּילִים וְהָעֲשִׁירִים בְּיוֹתֵר מִשְׁתַּתְּפִים כָּל כָּךְ בְּחֶלְקָהּ.

בְּשָׁעָה שֶׁעָבְרָה אֲמַלְיֶה עַל פְּנֵי הַמִּגְרָש, הִבְחִינָה בְּפַחַד שֶׁהַשָּׁעָה הַעֲשִׂירִית עָבְרָה זֶה כְּבָר. הָהּ! הִנֵּה עָלֶיהָ לְשַׁלֵּם עַל יָד שַׁעַר פֶרְדִּינַנְדְּ שִׁילִינְגְּ כָּסֶף. מַה נִפְלָא הָיָה הַיּוֹם הַזֶּה! בְּשָׁעָה שֶׁהָלְכָה וּפָסְעָה לְיַד הָאַלְסְטֶר הַשֹוֹקֵט, עָבְרוּ עוֹד פַּעַם לִפְנֵי רוּחָהּ הַמְּאֹרָעוֹת.

“בְּאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ”, אָמְרָה בֵינָהּ לְבֵין עַצְמָהּ מִתּוֹךְ חִיּוּךְ, “וַלְטֶר יִזְכֶּה בְמִינֵי הַטְּחַב!”

* * *

בְּאַחַד הַעֲרָבִים אָמַר הַדּוֹקְטוֹר בִּמְאוֹר פָנִים כְּדַרְכּוֹ: “מָרַת דִּיטְרִיךְ, אֵין אָנוּ יְכֹלִים לְהַרְגִּיעַ אֶת נַפְשֵׁנוּ כְּלָל, כְּשֶׁאָנוּ מְצַיְּרִים לָנוּ, כֵּיצָד אַתְּ נוֹסַעַת וְסוֹבֶבֶת בָּעוֹלָם; הִרְהַרְתִּי הַרְבֵּה בַדָּבָר, שֶׁמָּא אֶפְשָׁר לַעֲזֹר לָךְ בְּעִנְיָן זֶה. הַאִם לֹא הוּקַל לָךְ הַרְבֵּה אִלּוּ נִתְמַנֵּית לְכָךְ מֵאֵת מִי שֶׁהוּא?”

אֲמַלְיֶה הֵצִיצָה בִּפְנֵי הַדּוֹקְטוֹר בְּמַבָּט שֶׁל אָדָם שֶׁלֹא יָרָד לְסוֹף דַּעַת חֲבֵרוֹ וְשָׁאֲלָה בְתִמָּהוֹן: לְהִתְמַנּוֹת, אֲדוֹנִי הַדּוֹקְטוֹר! אֵינִי יוֹדַעַת מַה הִיא כַּוָּנָתֶךְ. מִי זֶה יְמַנֶּה אוֹתִי?"

“מִי יַעֲשֶׂה אֶת הַדָּבָר, גַּם אֲנִי אֵינִי יָכֹל, כְּמוּבָן, לְהַגִּיד לָךְ בְּרֶגַע זֶה, אֲבָל מַעֲלֶה אֲנִי עַל לִבִּי אֶת אֶחָד מִמַּכִּירָי– סוֹחֵר הִנֵּהוּ, – הַמִּתְעַנְיֵן בְּמִדָּה יוֹצֵאת מִגֶּדֶר הָרָגִיל בְּמַדָּעֵי הַטֶּבַע. וְהוֹאִיל וְהוּא אִישׁ עָשִׁיר עַד מְאֹד וּבְעִקָּר הַדָּבָר יֵשׁ לוֹ יִחוּסִים עִם הַיָּם הַדְּרוֹמִי, הֲרֵי הוּא מְמַנֶּה אֲנָשִׁים שֶׁיַאַסְפוּ בִּשְׁבִילוֹ בְאַרְצוֹת הַטְּרוֹפּין. אָכֵן עִנְיָן זֶה נִמְצָא עֲדַיִן אֶצְלוֹ בְּמַצָּב שֶׁל הַתְחָלָה, מִכָּל מָקוֹם תָּמוּהָ הַדָּבָר בְּעֵינַי שֶׁלֹּא שָׁמַעְתְּ עֲדַיִן עַל דְּבַר בֵּית הַמּוּזֵיוֹן שֶׁל גּוֹדְפְרוֹי, שֶׁכֵּן מְפֻרְסָם הוּא לִתְהִלָּה בֵין אֵלֶּה הָעוֹסְקִים בְּמִקְצוֹעַ זֶה; וְאִם תִּתְקַיֵּמְנָה הַתִּקְווֹת שֶׁתּוֹלֶה גּוֹדְפְרוֹי בְּבֵית הַמַּשְׂכִּית שֶׁלּוֹ, הֲרֵי יִהְיֶה לְמַעְיָן בִּלְתִּי פוֹסֵק, גַּם בִּשְׁבִיל הַגֵּיאוֹגְרַפְיָא וְגַם בִּשְׁבִיל יְדִיעַת הַטֶּבַע וְהָעַמִּים שֶׁל כָּל אַרְצוֹת הַיָּם הַדְּרוֹמִי. אַתְּ מְצִיצָה עָלַי אֲחוּזַת פַּחַד כֻּלֵךְ וְהִנֵּךְ תְּמֵהָה בְלִבֵּךְ, שֶׁסָּבוּר אֲנִי כִּי תַּפְקִיד מֵעֵין זֶה נָאֶה לָךְ. וְעַל צַד הָאֱמֶת חוֹשֵׁשׁ אֲנִי חֲשָׁש גָּדוֹל, אִם מַעֲשֶׂה אֹסֶף בְּאַרְצוֹת הַטְּרוֹפִּין בָּא לְהָקֵל עָלַיךְ אֶת עֲמַל עֲבוֹדָתֵךְ. בְּעִנְיָן זֶה צְרִיכִים אָנוּ, כְמוּבָן, לְהִמָּלֵךְ מִכָּל צַד קֹדֶם שֶׁאָנוּ נִגָּשִים לְהוֹצִיא אֶת חֶפְצֵנוּ מִכּחַֹ אֶל הֵפֹּעַל. אֶחַד מִידִידַי, הַדּוֹקְטוֹר גְּרֵפֶה מִצִּירִיךְ, נִשְׁלַח מִטַּעַם גּוֹדְפְרוֹי לְסָמוֹאָה, וְגֶבֶר זֶה הֵבִיא אֶת הָרַעְיוֹן בְּלִבִּי”.

אֲמַלְיֶה לֹא יָכְלָה לְדַבֵּר כִּמְעַט מֵרֹב הִתְרַגְּשׁוּת, וְלִבְסֹוף אָמְרָה: " סָבוּר אַתָּה שֶׁיְּמַנֶּה אִשָּׁה? וּמִכֵּיוָן שֶׁכְּבָר שָׁלַח אֶת הַדּוֹקְטוֹר גְּרֵפֶה, הֲרֵי בָאָה אֲנִי בְּבַקָּשָׁתִי בְאִחוּר זְמָן".

"אִם יְמַנֶּה אִשָּׁה, אֵין אֲנִי יוֹדֵעַ, אֲבָל הֲרֵי הַדָּבָר רָחוֹק עֲדַיִן כָּל כָּךְ מִגְּבוּלֵנוּ וְהוּא טָעוּן, כְּמוּבָן, יִשּׁוּב הַדַּעַת תְּחִלָּה מִתּוֹךְ כֹּבֶד רֹאשׁ. רוֹצֶה הָיִיתִי לְהָסֵב תְּשׂוּמַת לִבֵּךְ אֶל דָּבָר מֵעֵין זֶה, כְּדֵי שֶׁתִּמָּלְכִי גַּם אַתְּ בְּדַעְתֵּךְ. הַדּוֹקְטוֹר גְּרֵפֶה לֹא יַעֲמֹד לָךְ עַל כָּל פָּנִים לְמִכְשׁוֹל בַּדָּבָר, שֶׁכֵּן כְּפִי שֶׁאָמַרְתִּי לָךְ, הֲרֵי גּוֹדְפְרוֹי הוּא אִישׁ עָשִׁיר, וְיֵשׁ בְּיָדוֹ לְמַנּוֹת עוֹד כַּמָּה אֲנָשִׁים. מַעֲשִׂים כָּאֵלֶּה, שֶׁסּוֹחֵר גָּדוֹל מֵהַמְבּוּרְגְּ יָכֹל לְהַרְשׁוֹת לְעַצְמוֹ, אֵין אַתְּ יְכֹלָה לְצַיֵּר כְּלָל בְּנַפְשֵׁךְ, אַף עַל פִּי שֶׁקָּנִית נִסְיוֹנוֹת הַרְבֵּה. אָדָם זֶה מְטַפֵּל בְּעֵסֶק שֶׁל מִלִיּוֹנִים. הַגִּיעִי בְעַצְמֵךְ, שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ סְפִינוֹת יָם גְדוֹלוֹת שֶׁחִבּוּר הַדְּרָכִים בֵּין אוֹסְטְרַלִיָּא וְאֵירוֹפָּא נַעֲשֶׂה עַל יְדֵיהֶן. כָּל עִנְיְנֵי הַמִּסְחָר שֶׁבֵּין הַמְבּוּרְגְּ וְהַיָּם הַדְּרוֹמִי מְצוּיִים בִּידֵי הָאִישׁ הַזֶּה. הֲרֵיהוּ חָשׁוּב וְנִכְבָּד כָּאן כְּנָסִיךְ, וְהוּא נִקְרָא עַל צַד הָאֱמֶת “נְסִיךְ הַיָּם הַדְּרוֹמִי”.

אֲמַלְיֶה קָפְצָה מִמְּקוֹמָה וְשָׁאֲלָה נִרְגֶּשֶׁת: “הֵיכָן הוּא דָּר? אֵיךְ זֶה נֶעֱלָם מִמֶּנִּי דָּבָר כָּזֶה!”

“הֲרֵיהוּ דָר: וַנְדְּרַהְם יָשָׁן 26” אָמַר הַדּוֹקְטוֹר כְּשֶׁהוּא מְחַיֵּךְ. “אָכֵן שְׁבִי נָא, מָרַת דִּיטְרִיךְ; הָעֶרֶב מוּטָב שֶׁנִּתֵן לוֹ מְנוּחָה”.

“לֹא, לֹא! עָלַי לָלֶכֶת עַכְשָׁו לְבֵיתִי” אָמְרָה אֲמַלְיֶה מִתּוֹךְ הִתְרַגְּשׁוּת.

לְיַד הָאַלְסְטֶר עָמְדָה דּוּמָם וְשָׁלְחָה אֶת מֶבָּטָה עַל פְּנֵי רְאִי הַמַּיִם הַמּוּאָר הַמָּלֵא קָסֶם. מַה גָּדוֹל הַסַּעַר הַמִּתְחוֹלֵל בְּקִרְבָּהּ! תְּמוּנוֹת דִּמְיוֹן מְשֻׁנּוֹת עָלוּ בְנַפְשָׁה: נְסִיךְ הַיָּם הַדְּרוֹמִי? – אוֹסְטְרָלִיָּא? – מַרְאֶה נוֹף אַרְצוֹת הַטְּרוֹפִּין! עֲצֵי תְמָרִים! יַלְדָּה בוֹכָה, – יַלְדָּתָהּ! - הָהּ, כַּרִיטָס, פְּרִידָה זוֹ תֶאֱרָך יָמִים רַבִּים!

אֲבָל הַעֲלִי עַל לִבֵּךְ, שֶׁאָז הַשֵׂג תַּשִּׂיגִי אֶת הַדָּבָר שֶׁהִתְגַעְגַעְתִּי אֵלָיו כָּל יָמָי; אָז יִהְיֶה בְיָדִי בֶאֱמֶת לַעֲשׂוֹת דְּבַר מַה לְטוֹבָתֵך.

הַס, לֵב סוֹעֵר! הֵן כָּל אֵלֶּה אֵינָם אֶלָּא דִמְיוֹנוֹת שֶׁלֹּא יִתְקַיְּמוּ לְעוֹלָם. נְסִיךְ הַיָּם הַדְּרוֹמִי וּמַלְכֶן נֶלֶה בַת הָעִיר הַתַּחְתּוֹנָה? כֵּיצָד יָכֹל אָדָם לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בַּחֲלוֹמוֹת מַרְהִיבִים כָּל כָּךְ עַד לִידֵי גִּחוּךְ!

כח. צֵזַר גּוֹדְפְרוֹי    🔗

הָרַעְיוֹן עַל דְּבַר גּוֹדְפְרוֹי לֹא נָתַן לְאֲמַלְיֶה מָנוֹחַ; רוֹצָה הָיְתָה לִרְאוֹת לְפָחוֹת אֶת הָרְחוֹב וְהַבַּיִת וִיהֵא גַם מִן הַחוּץ. שְׁרוּיָה הָיְתָה בְהִתְרַגְּשׁוּת קַדַּחְתָּנִית. מַה רַב הַפְּאֵר וְהֶהָדָר הַמַּקִּיף מִן הַסְּתָם אֶת נְסִיךְ הַיָּם הַדְּרוֹמִי! אֲבָל כְּלוּם זוֹ הִיא כְּתָבְתּוֹ הַנְּכוֹנָה?

“וַנְדְּרַהְם יָשָׁן” הִנֵּהוּ רְחוֹב קוֹדֵר בַּעַל בָּתִים גְּבוֹהִים וּגְדוֹלִים שֶׁהַצַּד הַגַּבְנוּנִי פּוֹנֶה כְּלַפֵּי הָרְחוֹב. הִנֵּה שָׁם הוּא הַמִּסְפָּר 26. כָּל הַבַּיִת כֻּלּוֹ רָצוּף בּוֹ מִין כֹּבָד רֹאשׁ, דְּבַר מַה טָמִיר וְנֶעְלָם. כָּאן, דָּבָר זֶה חָשָׁה אֲמַלְיֶה, עוֹבְדִים מִתּוֹך כֹּבֶד רֹאשׁ; בַּיִת זֶה הָיָה אֶחָד מִבָּתֵי הַפַּטְרִיצִים הָעַתִּיקִים, שֶשָּמְעָה שִׁמְעָם לִפְרָקִים קְרוֹבִים. כַּמָּה מָשַׁךְ אוֹתָהּ לִבָּהּ אֶל הַבַּיִת הָעַתִּיק וְהַמְּכֻבָּד. כְּלוּם תַּרְהִיב עֹז בְּנַפְשָׁהּ לְהִכָּנֵס שָׁמָּה? –

אָכֵן הִנֵּה שָׁם שְׁנֵי מְבוֹאוֹת, אֵיזֶה מֵהֶם עָלֶיהָ לִבְחֹר? אֶל דֶּלֶת הַבַּיִת מִשְׂמֹאל מוֹבִילָה מַדְרֵגָה קְצָרָה וְלָהּ מִסְעֲדֵי נְחֹשֶׁת מְמֹרָטִים וּמַבְרִיקִים; דֶּלֶת זוֹ הָיְתָה סְגוּרָה. מִצַּד יָמִין מוֹבִיל שַׁעַר פָּתוּחַ אֶל מָבוֹי אָרֹךְ.

עֵינֵי אֲמַלְיֶה תּוֹעוֹת מִמָּבוֹא אֶחָד לַחֲבֵרוֹ. שֶׁמָּא טוֹב לְהִכָּנֵס? – הַמָּבוֹא הַפָּתוּחַ נוֹחַ יוֹתֵר מִן הַסָּגוּר. וְכִי מַה יֶאֱרָע לָהּ? – הִנֵּה הִרְהִיבָה עֹז בְּנַפְשָׁהּ. – בִּפְנִים הַמָּבוֹי רָאֲתָה חֲבִיּוֹת, חֲבִילוֹת וְתֵבוֹת מֻנָּחוֹת. בְּפֶתַח הַמָּבוֹי שֶמִּנֶּגֶד נִרְאֵית חָצֵר מְרֻוַחַת הַמֻּקֶּפֶת אֲסָמִים גְּבוֹהִים. בְּאֶמְצָע הַמָּבוֹי מוֹבִילָה מַדְרֵגָה קְצָרָה אֶל הַקּוֹמָה הָרִאשׁוֹנָה. בִּפְסִיעֹות רוֹפְפוֹת עָלְתָה עַל גַּבֵּי הַמַּעֲלוֹת הַמּוּעָטוֹת, וְהִנֵּה עָמְדָה לִפְנֵי דֶּלֶת שֶׁכָּתוּב עָלֶיהָ “לִשְׁכָּה”. לְקוֹל דְּפִיקָתָה הָרָפָה קָרָא מִי שֶׁהוּא בְּקוֹל רָם עַד מְאֹד: “הִכָּנַס!”

הַחֶדֶר הַגָּדוֹל שֶׁנִּכְנְסָה בוֹ עַכְשָׁו מְחֻלָּק הָיָה עַל יְדֵי חַיִץ נָמוּךְ לִשְׁנֵי חֲלָקִים בִּלְתִּי שָׁוִים. בַּחֵלֶק הַמְּרֻוָּח עָמְדוּ כַּמָּה שֻלְחָנוֹת כְּתִיבָה גְּבוֹהִים וְעַל יָדָם עָסְקוּ צְעִירִים רַבִּים בִּשְׁקִידָה יְתֵרָה בִמְלֶאכֶת הַכְּתִיבָה. אַחַד הָאֲנָשִׁים נִגָּשׁ אֶל הַחַיִץ וְשָׁאַל מַעֲשֶׂה סוֹחֵר לְחֶפְצָה שֶׁל אֲמַלְיֶה. מִתּוֹךְ מְבוּכָה וְטֵרוּף בִּקְּשָׁה לְדַבֵּר עִם מַר גּוֹדְפְרוֹי. הַצָּעִיר הֶעֱבִיר בְּתִמָּהוֹן אֶת מַבָּטוֹ עַל פְּנֵי אֲמַלְיֶה וְנִכְנָס אֶל הַחֶדֶר הַסָּמוּךְ, וּמִיָד הוֹפִיעַ וּבָא אִישׁ אֶחָד גְּבַה הַקּוֹמָה וּנְשׂוּא פָנִים. פָּנָיו הָאָפְיִים, בַּעֲלֵי הַשִּׂרְטוּטִים הַחַדִּים, מְגֻלָּחִים הֵמָּה לְמִשְׁעִי, וְהַקַּוִִּים מַבִּיעִים מִין אֹמֶץ וְתֹקֶף. עֲמִידָתוֹ כֻּלָּהּ אוֹמֶרֶת כָּבוֹד וַחֲשִׁיבוּת, וְהָרֹשֶׁם שֶׁל הָאִישׁ שֶׁאֵין לָגֶשֶׁת אֵלָיו מִתְחַדֵּד עוֹד עַל יְדֵי הַתִּלְבֹּשֶׁת הַנֶּהְדָּרָה וְהַצַּוָּארוֹן הַגָּבוֹהָּ וְהַזָּקוּף.

אוֹתוֹ הָאִישׁ צֵזָר גּוֹדְפְרוֹי הָיָה.

“רְצוֹנֵךְ לְדַבֵּר עִמִּי?” שָׁאַל קְצָרוֹת.

מַה רַבִּים הֵמָּה הַדְּבָרִים שֶׁהִבִּיעַ דּבּוּרּ קָצָר זֶה. גִּנּוּי– תְּמִיָּה – חֹסֶר סַבְלָנוּת. כָּל מַה שֶׁהָיָה בִרְצוֹנָהּ שֶׁל אֲמַלְיֶה לוֹמַר כְּאִלּוּ פָרַח מִלִּבָּהּ לְפֶתַע פִּתְאֹם. דּוֹמֶה הָיָה עָלֶיהָ כְּאִלּוּ עוֹמֶדֶת הִיא לִפְנֵי שׁוֹפְטָהּ, וּכְשֶׁהִבְחִינָה בַדָּבָר שֶׁכָּל הַצְּעִירִים הָפְכוּ רֹאשָׁם אֵלֶיהָ הִכְבִּיד הַדָּבָר עוֹד יוֹתֵר עַל לִבָּהּ. מִתּוֹךְ טֵרוּף וְשֶׁלּאֹ כְּסִדְּרוֹ סִפְּרָה מִי הִיא וּמַה חֶפְצָהּ. הַפָּנִים הַתַּקִּיפִים וְהַמְּפַקְּדִים שֶׁמֵעֵבֶר לַחַיִץ לֹא נָעוּ וְלֹא זָעוּ.

בְּקִצּוּר נִמְרָץ, מַעֲשֶׂה סוֹחֵר, יָרְדוּ דְּבָרָיו לְאָזְנֶיהָ כִנְקִישׁוֹת קֻרְנָס: “מַה זֶה עוֹלֶה עַל לִבֵּךְ? כְּלוּם סְבוּרָה אַתְּ, שֶבְּנֵי אָדָם שֶׁבָּאוּ אֵלֵינוּ זֶה עַתָּה מִן הָרְחוֹב, מִיָד קוֹפְצִים אָנוּ וּמְמַנִּים אוֹתָם? רְצוֹנֵךְ לִרְאוֹת אֲרָצוֹת נָכְרִיּוֹת, עִמְדִי וְשַׁלְּמִי לָנוּ שְׂכַר מָקוֹם בְּאַחַת הָאֳנִיּוֹת שֶׁלָנוּ. הֲבֵל הֲבָלִים! – וְנוֹסַף לָזֶה יֵשׁ לָנוּ עֵסֶק עִם אִשָּׁה! מַה הוּא הַמֻּשָׂג שֶׁקָבַעְתְּ בְּלִבֵּך עַל טִיבָן שֶׁל הַדְּרִישׁוֹת שֶׁלָנוּ!”

בִּפְסִיעוֹת מְאֻשָׁשׁוֹת וּבְטוּחוֹת וּבְרֹאשׁ זָקוּף פָּסַע גּוֹדְפְרוֹי שׁוּב אֶל הַחֶדֶר הַסָּמוּךְ.

מִתּוֹךְ בֹּשֶׁת פָּנִים וְהַכְנָעָה וּבְלֵב דּוֹאֵב הָלְכָה לָהּ אֲמַלְיֶה לְדַרְכָּהּ וְחָזְרָה לְבֵיתָהּ. הַאִם הָיוּ תִּקְווֹתֶיהָ חֲזָקוֹת כָּל-כָּךְ, עַד שֶׁחָשָה הִנֶּהָ עַכְשָׁו מַפָּח נֶפֶשׁ? –

בָּעֶרֶב הָלְכָה אֶל הָאַלְסְטֶר וְסִפְּרָה מַה שֶׁאֵרָע לָּהּ. הַדּוֹקְטוֹר וְאִשְׁתּוֹ הִקְשִׁיבוּ לִדְבָרֶיהָ מִתּוֹךְ הִשְׁתַתְּפוּת וּכְשֶׁגָּמְרָה דְּבָרֶיהָ הִרְהֵר הַדּוֹקְטוֹר שָׁעָה קַלָּה, וְאַחַר אָמַר: "הִנֵּה עָבַר הַדָּבָר וּבָטֵל, וּלְפִיכָךְ אֵין כָּל תּוֹעֶלֶת בַּדָּבָר לְהַגִּיד לָךְ עַכְשָׁו שֶׁהִתְחַלְתְּ בַּדָּבָר שֶׁלֹּא כְשׁוּרָה. חֲבַל, שֶׁלֹּא דִּבַּרְנוּ מִתְּחִלָּה עַל כָּל פִּרְטֵי הַדָּבָר. בְּדֶרֶךְ זוֹ אִי אֶפְשָׁר הָיָה כְמוּבָן, לְהִתְנַדֵּב. וְשֶׁמָא אֵין זֶה בֶאֱמֶת דָּבָר הֶהָגוּן לָךְ.

– עַכְשָׁו הַסִּיחִי אֶת הַדָּבָר מִלִּבֵּךְ. בְּדֶרֶךְ זוֹ שֶׁנָּהַגְתְּ בָּהּ, לֹא הָיָה יָכוֹל גּוֹדְפְרוֹי לַעֲשׂוֹת אַחֶרֶת.

אֵין הוּא יוֹדֵעַ וּמַכִּיר אוֹתָךְ; אִישׁ לֹא הִמְלִיץ עָלַיִךְ. לָאו, – לֹא הָיִית רַשָּׁאִית לָלֶכֶת, בְּבֵית הַבּוּרְסָא יָכֹל הָיִיתִי בִשְׁעַת הַכֹּשֶׁר לְהַשְׁמִיעַ בְּאָזְנָיו דָּבָר לְטוֹבָתֵךְ. כֵּן, כָּךְ הָיִינוּ צְרִיכִים לַעֲשׂוֹת. אָכֵן הַרְגִּיעִי אֶת רוּחֵךְ, גּוֹדְפְרוֹי אֵינוֹ רוֹצֶה לִשְׁלֹחַ אִשָּׁה, וְאֵין בְּכֹחַ שׁוּם אָדָם לְשַׁדֵּל אוֹתוֹ, שֶׁיְּמַנֶּה אֲנָשִׁים שֶׁאֵינוֹ בוֹטֵחַ בָּהֶם."

“כְּלוּם בֶּאֱמֶת הַכָּל עָבַר וּבָטֵל?”

הַדּוֹקְטוֹר הֵצִיץ בִּפְנֵי אֲמַלְיֶה בְתִמָּהוֹן וְאָמַר: “כֵּן, הֲרֵי אַתְּ בְּעַצְמֵךְ סִפַּרְתְּ לִי אֶת הַדָּבָר זֶה עַתָּה!”

"כְּלוּם אִי אֶפְשָׁר לָנוּ לְנַסּוֹת עוֹד פָעַם? אִם הַשְׁמֵעַ תַּשְׁמִיעַ לוֹ עַכְשָׁו אֶת דְּבָרְךָ בְּבֵית הַבּוּרְסָא?

“אֲבָל הֲרֵי נִדְחֵית בִּשְׁתֵּי יָדַיִם לַחֲלוּטִין! הַאִם יֵשׁ לָךְ בֶּאֱמֶת חֵשֶׁק וָעֹז לְהַצִּיעַ עוֹד פַּעַם אֶת שֵׁרוּתֵךְ לִפְנֵי גּוֹדְפְרוֹי?!”

“הָהּ, מַה לֹא הָיִיתִי עוֹשָׂה, בִּכְדֵי לְהוֹסִיף לַעֲבֹד בְּמִקְצֹעַ אֻמָּנָתִי!”

מַבָּט שֶׁל הִשְׁתַּתְּפוּת חַמָּה יָרַד עַל פְּנֵי אֲמַלְיֶה, הַדּוֹקְטוֹר תָּמַך אֶת רֹאשׁוֹ בְיָדוֹ וְהִרְהֵר שָׁעָה קַלָּה. וְאַחַר אָמַר בְּהִתְעוֹרְרוּת: “אִם יֵשׁ אֶת נַפְשֵׁךְ לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ זוֹ, הִנֵּה עָלֵינוּ לְהִמָּלֵךְ בַּדָּבָר, כֵּיצָד נוּכַל לְחַזֵּק אֶת בִּטְחוֹן לִבּוֹ שֶׁל גּוֹדְפְרוֹי. לְפִי שָׁעָה הֲרֵי אֵין לוֹ בִטָּחוֹן כְּלָל! – הֲרֵי מַכִּירָה אַתְּ כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה חַכְמֵי בוֹטָנִיקָא, שֶׁמָּא תִּכְתְּבִי אֶל אֲחָדִים מֵהֶם, וְאַחַר שֶׁתְּסַפְּרִי לָהֶם אֶת מַצָּב הַדְּבָרִים תְּבַקְשִׁי מֵהֶם מְעֵין כְּתַב סְמִיכָה. הֵן הָאֲנָשִׁים הֲלָלוּ הִכִּירוּ פָּעֳלֵךְ לְטוֹבָה כָּמוֹנוּ? דַּעְתָּם זוֹ הֲרֵי יְכֹלִים הֵמָה לְהַבִּיעַ בִּדְבָרִים קְצָרִים!”

אֲמַלְיֶה נֶאֶנְחָה. כְּלוּם יַעֲשׂוּ אֶת הַדָּבָר? אֲבָל אֵין הִיא רוֹצָה לְהַנִּיחַ אֶת הַדָּבָר מִבְּלִי לְנַסּוֹת.

* * *

בַּיָּמִים הַסְּמוּכִים יָשְׁבָה אֲמַלְיָה בְחֶדְרָה שֶׁל מָרַת פִּפֶנְבְּרִינְק. כָּאן שָׁרוּי הָיָה שֶׁקֶט, מִשׁוּם שֶׁהַחֲלוֹנוֹת פּוֹנִים הֵמָה אֶל תְּעָלַת הַמַּיִם. מִתּוֹךְ תִּקְוָה וְרֶטֶט שֶׁל פַּחַד שָׁלְחָה אֶת מִכְתָבֶיהָ אֶל הָעוֹלָם וְהִמְתִינָה בְּקֹצֶר רוּחַ לִתְשׁוּבָה. סוֹף סוֹף נִתְקַבֵּל הַמִּכְתָב הָרִאשׁוֹן.

הַמִּכְתָב הָיָה מִנּוֹף מוֹלַדְתָּה, מִטֶּרַנְד, מֵאֶת הַפְּרוֹפֶסוֹר מוֹרִיץ וִילְקוֹם. מַה רָעֲדָה יַד אֲמַלְיֶה בְשָׁעָה שֶׁפָּתְחָה אֶת הַמַּעֲטָפָה. – שְׁנֵי גִּלְיוֹנוֹת כְּתוּבִים בִּדְבָרִים קְצָרִים נָפְלוּ לְתוְֹך יָדָהּ. בְּמִכְתָבוֹ הִבִּיעַ הַפְּרוֹפֶסוֹר שֶׁהוּא מוּכָן וּמְזֻמָּןָ לָעֲזֹר לָהּ בְּשִׂמְחָה. בַּגִּלָיוֹן הַשֵּׁנִי הָיָה כָּתוּב כָּךְ:

"זֶה כַּמָּה שָׁנִים מַכִּיר אֲנִי אֶת מָרַת אֲמַלְיֶה דִּיטְרִיךְ בְּתוֹרַת בּוֹטָנִיקָאִית חָרוּצָה. בְּתוֹרַת תַּלְמִידָתוֹ שֶׁל בַּעֲלָה: וִילְהֶלְם דִּיטְרִיךְ, בֶּן הַמִּשְׁפָּחָה הָעַתִּיקָה וְהַמְּפֻרְסֶמֶת שֶׁל חַכְמֵי הַבּוֹטָנִיקָא, קִבְּלָה הֲכָנָה מְצֻיֶּנֶת. מִינֵי הָאֹסֶף שֶׁבָּאוּ לַשּׁוּק מִידֵיהֶם שֶׁל וִילְהֶלְם וְאֲמַלְיֶה דִּיטְרִיךְ הָיוּ רְאוּיִים לִתְהִלָּה תָּמִיד. מְתֻקָּנִים הָיוּ בְדַיְקָנוּת יְתֵרָה וּמְסֻדָּרִים בְּטַעַם וְהֲבָנָה. מָרַת דִּיטְרִיךְ הֲרֵיהִי מְחֻנֶּנֶת בְּכִשְׁרוֹנוֹת יוֹצְאִים מִגֶּדֶר הָרָגִיל לְגַבֵּי אֻמְנוּתָה, בַּעֲלַת חוּשׁ רְאִיָּה חַד וּמְפֻתָּח יָפֶה אֶל כָּל מַה שֶׁמַעֲנִיק לָנוּ הַטֶּבַע וּבִטְחָה רַבָּה יֵשׁ לָהּ בִּקְבִיעַת הַחֹמֶר הַנֶּאֱסָף. בְמַסְעוֹתֶיהָ הָרְחוֹקִים וְהַקָּשִׁים בְּיוֹתֵר עַל פִּי רֹב הֶרְאֲתָה תָמִיד אֹרֶךְ רוּחַ וְאֹמֶץ בְּמִדָּה מְרֻבָּה. אֵין בְּפִי אֶלָּא בְרָכָה זוֹ, יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּמְצָא לָהּ שְׂדֵה עֲבוֹדָה, מְקוֹם שָׁם יִמְצָא כִשְׁרוֹנָהּ הַגָּדוֹל פְּעֻלָּתוֹ הַנְּכוֹנָה.

פְּרוֹפֶסוּר דר. מוֹרִיץ וִילְקוֹם"

בֵּית אוּלְפָנָא לְמֶחְקָר הַיְּעָרוֹת טִרַנְד 1862.

הוֹ מַה רַב הַקֶּסֶם הַיּוֹצֵא מִתּוֹךְ גִּלְיוֹן הַנְּיָר הַקָּטָן הַזֶּה! כָּךְ חוֹשְׁבִים עַל אוֹדוֹתֶיהָ? –! שְׁטוּפַת רֶגֶשׁ כֻּלָּה מַנִּיחָה הִיא אֶת רֹאשָׁה עַל גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן וּפוֹרֶצֶת בִּיבָבָה, עַד שֶׁכָּל גּוּפָהּ מִזְדַעְזֵעַ.

בַּיָּמִים הַסְּמוּכִים הִגִּיעוּ לְיָדָהּ גַּם יֶתֶר הַתְּשׁוּבוֹת וְכֻלָּן נִכְתְּבוּ בְרוּחַ זוֹ כְמוֹת הָרִאשׁוֹנָה. כְּשֶׁהָיוּ בְיָדָהּ כֻּלָּן כְּאַחַת הָלְכָה אֶל הָאַלְסְטֶר.

יוֹהַן רָצָה לְהַשְׁמִיעַ עַל כְּנִיסָתָהּ, וְאוּלָם אֲמַלְיֶה דָּחָפָה אוֹתוֹ הַצִּדָּה מִתּוֹךְ הִתְרַגְּשׁוּת וְאָמְרָה: “תֵּן לִי לְהִכָּנֵס מִיָּד אֶל הָאָדוֹן הַדּוֹקְטוֹר!” הֲלָה יָשַׁב לוֹ בַחֲדַר סְפָרָיו, כְּשֶׁגַּבּוֹ פּוֹנֶה כְּלַפֵּי הַדֶּלֶת. שָׁקוּעַ הָיָה כָל-כָּךְ בַּעֲבוֹדָתוֹ עַד שֶׁלֹא הִבְחִין בִּכְנִיסָתָה שֶׁל אֲמַלְיֶה. אֲמַלְיֶה נִגְּשָׁה אֵלָיו מֵאֲחוֹרָיו, הִנִּיחָה לְפָנָיו מַעֲטָפָה גְּדוֹלָה מְלֵאָה וּמְמֻלָּאָה וְאָמְרָה בְקוֹל רוֹעֵד: "הִנֵּה כָאן! – תְּעוּדוֹתַי! – "

“הוֹ! כְּלוּם אַתְּ כָּאן, מָרַת דִּיטְרִיךְ? –! אָכֵן שְׁבִי נָא!” נָטַל וְקָרָא אֶת הַכָּל, וְאַחַר הוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ לַאֲמַלְיֶה בְרֶגֶש וְאָמַר: “הֲרֵי זוֹ שִׂמְחַת לֵבָב! – עָלַי לְהַגִּיד לָךְ, שֶׁצִּפִּיתִי לְכָךְ; אָכֵן רוֹצֶה אָדָם לְרְאוֹת אֶת צִפִּיָּתוֹ מְקֻיֶּמֶת. – הִנָּךְ רוֹאָה, עַכְשָׁו עָשִׂינוּ אֶת הַדָּבָר כְּהוֹגֵן, בִּצְרוֹר זֶה”, הַדּוֹקְטוֹר עָמַד וְהֶחְזִיר לָהּ אֶת הַמַּעֲטָפָה. “לְכִי נָא מָחָר אֶל גּוֹדְפְרוֹי, - אֲנִי הֲכִינוֹתִי, אַגַּב, אֶת לִבּוֹ לִקְרַאת בּוֹאֵךְ.”

“הוֹ עָשֹׂה עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר!” קָרְאָה אֲמַלְיֶה נִרְגֶּשֶׁת.

“כֵּן הַדָּבָר! אָכֵן עַכְשָׁו עֲשִׂי אֶת הַדָּבָר כְּשׁוּרָה! בַּחֲרִי לָךְ גַּם אֶת הַמָּבוֹא הַנָּכוֹן!”

בִּדְבַר הֲלָצָה שֶׁל חִבָּה הֵשִׁיב אָחוֹר אֶת דִּבְרֵי תוֹדָתָה.

* * *

לְמָחֳרַת הִשְׁמִיעַ הַמְּשָׁרֵת לִפְנֵי גּוֹדְפְרוֹי: "מָרַת דִּיטְרִיךְ מִזַּכְּסֶן בָּאָה עַל פִּי הַמְלָצָתוֹ שֶׁל הָאָדוֹן דר. מַיְאֶר.

“הָרְשׁוּת נְתוּנָה לָהּ לָבוֹא.”

הַמְּשָׁרֵת הֶרָמָז לָהּ לְהִכָּנֵס אֶל הַחֶדֶר הַקָּטָן וְהַסָּמוּךְ, הַמְּכֻסֶּה שְׁטִיחִים. גּוֹדְפְרוֹי עָמַד בְּקוֹמָה זְקוּפָה לְיָד שֻׁלְחָן הַכְּתִיבָה שֶׁלּוֹ.

“רְצוֹנְךָ, בְּבַקָּשָׁה, לְעַיֵּן בִּנְיָרוֹת אֵלּוּ?” “נְיָרוֹת? – שְׁבִי נָא! – הִנֵּה בָאת שׁוּב? לֹא נִתְמַלֵּא לִבֵּךְ יִרְאָה. הְמְ? – הִנֵּה הָבָה וְנִרְאֶה!”

גּוֹדְפְרוֹי יָשַׁב אַף הוּא, וְשָׁעָה אֲרֻכָּה נִשְׁמָע אַךְ קוֹל תִּקְתּוּק הַשָׁעוֹן. לַשָׁוְא בִּקְּשָׁה אֲמַלְיֶה לִקְרֹא מֵעַל רָשְׁמֵי פָנָיו, דּוֹמְמִים הָיוּ פָּנָיו וְהִבִּיעוּ כֹּבֶד רֹאשׁ. אָכֵן סוֹף סוֹף הִנִּיחַ אֶת יָדוֹ עַל גַּבֵּי הַנְּיָרוֹת וְאָמַר: “בַּעֲלֵי שֵׁם טוֹב! – לוֹיְנִיס – יוֹעֵץ הֶחָצֵר רַיְכֶנְבַּךְ, – גַּרְקֶה, – כֻּלָּם בַּעֲלֵי שֵׁם טוֹב. וְהַדְּבָרִים שֶׁהָאֲנָשִׁים מְעִידִים עָלַיִךְ אַף הֵמָה טוֹבִים הֵם. אַף גַּם טוֹבִים בְּיוֹתֵר! הַחְלָטָתֵךְ קְבוּעָה בְּלִבֵּךְ כְּפִי שֶׁאֲנִי רוֹאֶה. וְהִנֵּה בְרִיאָה אַתְּ, גַּם דָּבָר זֶה צָרִיךְ לְהָבִיא בְּחֶשְׁבּוֹן. הַנִּיחִי נָא לְפִי שָׁעָה אֶת הַנְּיָרוֹת כָּאן, אַרְאֶה אוֹתָם לִבְנִי. בֹּאִי נָא שׁוּב בַּיָּמִים הַסְּמוּכִים, כְּדֵי שֶׁנִּתְקָרֵב אֶל עֶצֶם הָעִנְיָן לִפְרָטָיו. הַאִם תַּסְכִּימִי לַדָּבָר, אִם נִשְׁלַח אוֹתָךְ לְאוֹסְטְרָלִיָּא?”

“כֵּן, מַסְכִּימָה אֲנִי”, אָמְרָה אֲמַלְיֶה בְתֹקֶף. “הִנֵּה כִּי כֵן, לְהִתְרָאוֹת!”

כט כַּרִיטָס    🔗

מְלֶאכֶת הַטִּפּוּל בְּמִינֵי הָאֹסֶף בָּאָה לִידֵי גְּמָר, וְשׁוּב לֹא הָיָה לָהּ לְאֲמַלְיֶה עוֹד עֵסֶק בַּדָּבָר. לְאַחַר שֶׁסִדְּרָה אֶת הַצְּמָחִים בָּאוּ וְהוֹלִיכוּם לִמְקוֹמָם הַנּוֹעָד לָהֶם. וְהִנֵּה בָּדְקָה וּמָצְאָה, שֶׁהִגִּיעָה הַשָּׁעָה לָלֶכֶת סוֹף סוֹף אֶל הַמּוֹרֶה וַלְטֶר כְּדֵי לִתֵּן לוֹ בְּמַתָּנָה כַּדָּת וְכַהֲלָכָה אֶת אָסְפֵי הַטְּחָב.

“כַּמָּה שָׂמֵחַ אֲנִי בְשִׂמְחָתֵךְ”, קָרָא הֲלָה. "אֲבָל כְּלוּם לֹא הִגַּדְתִּי לָךְ אֶת הַדָּבָר? אֵין אַתְּ הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁהַדּוֹקְטוֹר מַיְאֶר וְאִשּׁתּוֹ בָאִים לוֹ לְעֶזְרָה!

מָה? כְּלוּם אֵין עֶרְכָּהּ שֶׁל הַכְּתֹבֶת עוֹלָה עַל שִׁשָּׁה טָלֶרִים. וְהִנֵּה רְצוֹנֵךְ עַכְשָׁו לָלֶכֶת לְאוֹסְטְרָלִיָּא? גַּם שָׁם תִּמְצְאִי מִינֵי טְחָב!"

“גַּם אֲנֲי סְבוּרָה כָּךְ”, אָמְרָה אֲמַלְיֶה מִתּוֹךְ צְחוֹק, “אֲבָל אֵלּוּ אֵינָם בִּרְשׁוּתִי!”

“מִסְתַּפֵּק אֲנִי בַמֶּה שֶׁיֵּשׁ לִי, אֲבָל עָלַיִךְ לְהַבְטִיחַ לִי, שֶׁתְּסַפְּרִי לִי מְאֹרָעוֹת חַיַיִך לִכְשֶׁתָּשׁוּבִי”.

“כֵּן, לִכְשֶׁאָשׁוּב!” אָמְרָה אֲמַלְיֶה בְּכֹבֶד רֹאשׁ.

* * *

בְּלִבָּה שֶׁל אֲמַלְיֶה סֹעֲרוּ בְאוֹתָם הַיָּמִים רִגְשׁוֹתֶיהָ וְעָלוּ וְיָרְדוּ חֲלִיפוֹת. אָכֵן רֶגֶשׁ הָאֹשֶׁר עָלָה עַל הַשְּׁאָר. דּוֹמֶה הָיָה עָלֶיהָ כְּאִלּוּ אֵין רַגְלֶיהָ נוֹגְעוֹת בָּאָרֶץ, כְּאִלּוּ צָמְחוּ לָהּ כְּנָפַיִם שֶׁתִּשֶׂאנָה אוֹתָהּ לְעוֹלָם אָחֵר. אֵיךְ אֶפְשָׁר הַדָּבָר שֶׁהָאֲנָשִׁים הַלַּמְדָּנִים מַחְשִׁיבִים אוֹתָהּ בְּמִדָּה מְרֻבָּה כָּל כָּךְ? בְּעִיר מוֹלַדְתָּהּ, שֶׁמַּכִּירִים אוֹתָהּ מִימֵי יַלְדּוּתָהּ, הֲרֵיהִי נְתוּנָה זֶה כַּמָּה שָׁנִים לְלַעַג וּלְקֶלֶס, כָּל אֶחָד הִתִּיר לְעַצְמוֹ לְחָרְפָה; אַף גַּם בְּרִיּוֹת כְּמָרַת הֶנֶל, סְבוּרוֹת הָיוּ תָּמִיד בְּלִבָּן, שֶׁבְּיָדָן לְשַׁנּוֹתָהּ לְפִי רוּחָן. הָהּ, כַּמָּה נֶאֶבְקָה וְנִלְחָמָה! וְהִנֵּה תָּקַף אוֹתָהּ רֶגֶש אֹשֶׁר שֶׁל נִצָּחוֹן שֶׁלָהַט וְחִמֵּם אֶת כָּל הֲוַיָּתָה כֻּלָּהּ. הוֹ, רְצוֹנָהּ לְהָרִיעַ תְּרוּעַת צָהֳלָה! תַּפְקִיד גָּדוֹל נִתְכַּבְּדָה לְמַלְּאוֹת! אָכֵן דַּוְקָא דָּבָר זֶה הֵבִיא גַּם דְּאָגָה בְּלִבָּהּ.

בְּשָׁעָה שֶׁנָּמוֹגוּ קוֹלוֹת הַיּוֹם, כְּשֶׁדּוּמִיַּת לַיְלָה הָיְתָה שְׁרוּיָה מִסָּבִיב לָהּ, מִיָּד הִתְנַשֵּׂא וְעָלָה מֵעִמְקֵי לִבָּהּ מִין רֹגֶז שֶׁל פַּחַד, אִם דֵּעָה יָפָה זוֹ שֶׁמַּשְּמִיעִים עָלֶיהָ הַבְּרִיּוֹת, אִם אֱמוּנָתָה בְּכֹחַ עַצְמָהּ, לֹא בְטָעוּת יְסוֹדָן.

“אֵין אָנוּ יְכֹלִים לְהִשְׁתַמֵּשׁ בַּחֲצָאֵי דְּבָרִים!” כָּךְ אָמַר לָהּ גּוֹדְפְרוֹי בִּשְׁעַת עֲרִיכַת הַחוֹזֶה.

“לֹא בַחֲצָאֵי דְּבָרִים!” לָאו, לָאו! הֵן רוֹצָה הִיא לְהַקְדִּישׁ אֶת כָּל לִבָּהּ לַתַּפְקִיד הֶחָדָש! וּבִשְׁבִיל כָּךְ מִן הַצֹּרֶך שֶׁשּׁוּם דָּבָר מֵחַיֵּי הֶעָבָר לֹא יְקַשֵׁר אוֹתָהּ עוֹד וְלֹא יַרְגִּיז מְנוּחָתָהּ. וְכָאן הָיֶה שׁוּב דָּבָר שֶׁהוּא, שֶׁקָרָא לָהּ בְּקוֹל אַזְהָרָה, שֶׁגֵּרֵש אֶת הַשֵּׁנָּה מֵעַל מִשְׁכָּבָה. הַדָּבָר הוּא כַּרִיטַס בִּתָּהּ.

כְּשֶׁבָּאָה לְיַד הָאַלְסְטֶר וְהַחוֹזֶה הַכָּתוּב וְהֶחָתוּם בְּיָדָה, מִיָּד הִבְחִינוּ הַדּוֹקְטוֹר וְאִשְׁתּוֹ בַשְׁנִיּוּת הַזֹּאת שֶׁבְּרוּחָהּ, אֶלָּא שֶׁלֹּא יָדְעוּ אֵיךְ לָגֶשֶׁת אֶל עֶצֶם הַדָּבָר.

“הֲרֵי אַתְּ מְאֻשָּׁרָה כָל כָּךְ –” אָמְרָה אֵשֶׁת הַדּוֹקְטוֹר, “אֲבָל יֵשׁ כָּאן דָּבָר שֶׁהוּא שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ עָדַיִן אֶת רוּחֵךְ בַּכֹּל. שֶׁמָּא יֵשׁ בְּיָדֵינוּ לַעֲזֹר לָךְ? כְּלוּם נִשְׁמַט מַה בִּכְתַב הַחוֹזֶה, אוֹ שֶׁמָּא מִתְגַּבֵּר בְּלִבֵּךְ הַפַּחַד מִפְּנֵי חֵלֶק הַתֵּבֵל הַבִּלְתִּי יָדוּעַ לָךְ? אָנָא הַגִּידִי, אֵין מַעֲלָתֵךְ נִפְחֶתֶת עַל יְדֵי כָּךְ בְּעֵינֵינוּ. הֲרֵי אִשָּׁה אַתְּ, וּמְבַקְּשִׁים מִמֵּךְ עֹז רוּחַ שֶׁל גָּבֶר!”

“אַף כִּי מְאֻשָּׁרָה אֲנִי מִכָּל מָקוֹם נַפְשִׁי מָרָה עָלָי, דָּבָר זֶה הִבְחַנְתְּ יָפֶה, אֲבָל אֵין זֶה הַפַּחַד מִפְּנֵי אוֹסְטְרָלִיָּא. עֲתִידָהּ שֶׁל בִּתִּי גּוֹזֵל אֶת מְנוּחָתִי. מַה יְהֵא בְסוֹפָהּ שֶׁל כַּרִיטַס כְּשֶׁאֵצֵא לַמֶּרְחָקִים לְיָמִים רַבִּים?”

“אָכֵן דָּבָר זֶה רַע הוּא בְיוֹתֵר עַל כָּל פָּנִים”, אָמְרָה אֵשֶׁת הַדּוֹקְטוֹר בִּמְבוּכָה, “אֵיךְ זֶה חָתַמְתְּ עַל כְּתַב הַחוֹזֶה, קֹדֶם שֶׁמָּצָאת מָקוֹם נֶאֱמָן לְבִתֵּךְ!? הַאִם בַּת אַחַת לָךְ, וּכְלוּם הִיא הִיא שֶׁכָּתְבָה אֶת הַשֵּׁמוֹת מִתַּחַת לַצְּמָחִים?”

“כֵּן הִיא הִיא, כַּרִיטַס”, אָמְרָה אֲמַלְיֶה בַאֲנָחָה.

שָׁעָה אֲרֻכָּה שָׂרְרָה דּוּמִיָּה, וְאַחַר אָמְרָה אֵשֶׁת הַדּוֹקְטוֹר: “כֵּיצָד יְכֹלָה אַתְּ לָעֲזֹב לְבַדָּהּ אֶת בִּתֵּךְ הַיְחִידָה? הֵיכָן הִיא עַכְשָׁן? – הַאִם מְצוּיָה הִיא בְמָקוֹם בָּטוּחַ? מַה טִיבָהּ שֶׁל הַיַּלְדָּה? מַה מַרְאֶיהָ? אֶל מַה הִיא מִשְׁתּוֹקֶקֶת? בַּת כַּמָּה שָׁנִים הִיא? הַאִם קִבְּלָה חִנּוּךְ הָגוּן? כְּלוּם מִדּוֹתֶיהָ נָאוֹת וּמְתֻקָּנוֹת? סַפְּרִי לִי נָא עַל אוֹדוֹתֶיהָ!”

אֲמַלְיֶה נָתְנָה לְאֵשֶׁת הַדּוֹקְטוֹר לְדַבֵּר בִּמְנוּחָה, וְאַחַר כָּךְ אָמְרָה בְעֶצֶב: “אֵינִי יְכֹלָה לְסַפֵּר עָלֶיהָ הַרְבֵּה. הֲרֵי הִיא בַּת אַרְבַּע עֶשְׂרֶה שָׁנָה, וְנִתְחַנְּכָה זֶה לֹא כְּבַר בְּמִצְווֹת. בְּעִנְיָן חִנּוּכָהּ וְלִמּוּדֶיהָ הֲרֵי הִיא עוֹמֶדֶת עָדַיִן בְּמַדְרֵגָה נְמוּכָה; כָּל תּינֹקֶת בַּת הַכְּרָךְ תַּעֲלֶה עָלֶיהָ, אֲבָל בְּהַרְגָּשׁוֹתֶיהָ נִתְבַּגְּרָה בְיוֹתֵר. חַיֵּי שְׁתֵינוּ הָיוּ פְּרִידָה שֶׁאֵינָה פּוֹסֶקֶת וִישִׁיבָה קְצָרָה בְּחֶבְרוּתָא. דָּבָר זֶה הֵבִיא בְּלִבָּהּ יַחַס עָמֹק אֶל הַחַיִּים מִתּוֹךְ כֹּבֶד רֹאשׁ. עַכְשָׁו מִכֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לִי הַכְנָסָה קְבוּעָה, רוֹצָה אֲנִי לְתַקֵּן מַה שֶׁפָּגַמְתִּי. לֹא אוּכַל לְמַלְּאוֹת אֶת תַּפְקִידִי מִתּוֹךְ חֵרוּת וָאֹשֶׁר, כָּל זְמָן שֶׁלֹּא אָבֹא לִידֵי הוֹכָחָה, שֶׁגַּם אֶצְלָהּ מַתְחִילָה תְּקוּפַת חַיִּים נָאָה יוֹתֵר. אָכֵן הַדָּבָר הַקָּשֶׁה לְפָנַי הוּא, שֶׁאֵין אֲנִי יוֹדַעַת אֶת הַדֶּרֶךְ לְהוֹצִיא אֶת הַדָּבָר אֶל הַפֹּעַל. אֵין בְּיָדִי אֶלָּא לְהַסְפִּיק אֶת הָאֶמְצָעִים לְלִמּוּדֶיהָ. זוּלַת זֹאת אֵינִי רוֹצָה לְסַפֵּר עַל אוֹדוֹתֶיהָ כְּלוּם; הֲרֵי בְתוֹרַת אֵם נוֹגַעַת אֲנִי בַּדָּבָר וַעֲלוּלָה אָנֹכִי לְהַעֲמִידָה בְּקֶרֶן אוֹרָה. אִלּוּ יְכֹלָה הָיִית וְרָצִית לָעוּץ לִי אַף בְּעִנְיָן זֶה, כִּי אָז הָיְתָה הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה בְיוֹתֵר, הִנֵּה אֶדְאַג לַדָּבָר שֶׁתָּבֹא כָאן בְּקָרוֹב כְּכָל הָאֶפְשָׁר, וְרָאֹה תִּרְאִי אוֹתָהּ בְּמוֹ עֵינַיִךְ. הַאִם אֶקְרָא לָהּ לָבֹא?”

“רְצוֹנֵךְ לִקְרֹא לָהּ מִן הַכְּפָר שֶׁל הַרְרֵי הַמַּתֶּכֶת? כְּלוּם תִּמְצָא כָּאן אֶת יָדֶיהָ וְרַגְלֶיהָ. הַאִם אֵין אַתְּ חוֹשֶׁשֶׁת לִדְמֵי הַנְּסִיעָה הַיְּקָרִים? וְאִם תָּבֹא לְכָאן, וְאֲנַחְנוּ נִמְצָא שֶׁמְקוֹמָה הַנָּכוֹן הוּא בְתוֹךְ הַכְּפָר, אֲזַי תְּהֵא אֲנוּסָה לַחֲזֹר וְלָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הָרְחוֹקָה. מִי יוֹדֵעַ אִם הַלִּמּוּדִים יַעֲשׂוּהָ לִמְאֻשָּׁרָה יוֹתֵר? כְּלוּם לֹא נָקֵל הַדָּבָר יוֹתֵר, אִם תֵּשֵׁב בֵּין הָאֲנָשִׁים שֶׁגָּדְלָה עִמָּהֶם מִנְּעוּרֶיהָ?”

“הוֹ לָאו! לֹא אוּכַל לִנְסֹעַ בְּלֵב שָׁקֵט! מִכֵּיוָן שֶׁהוּטָב לִי מִן הַדִּין שֶׁיִּיטַב גַּם לָהּ. סְבוּרָה אֲנִי שֶׁאֶתֵּן לָהּ אֶת הַדָּבָר הַטּוֹב בְּיוֹתֵר, אִם אֲסַיֵּעַ בְיָדָה לִלְמֹד. מִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה זֹאת. כַּמָּה הָיִיתִי נוֹתֶנֶת, אִלּוּ נָתְנוּ לִי אֶת הָאֶפְשָׁרוּת לְכָךְ”.

“הֲרֵי עַל יְדֵי נִשׂוּאַיִךְ נִתְנָה לָךְ הַהִזְדַּמְּנוּת לְהוֹסִיף וּלְהִשְׁתַלֵּם”.

“כְּמוּבָן, אֲבָל כַּמָּה יְגִיעוֹת יָגַעְתִּי עַד שֶׁרָכַשְׁתִּי לִיאֶת הַיְּדִיעוֹת הַמְּעַטּוֹת. רְצוֹנִי שֶׁיֵּקַל לָהּ לְבִתִּי הַדָּבָר. אִלּוּ אַךְ יָדַעְתִּי כֵיצַד עָלַי לְהַתְחִיל בַּדָּבָר”.

“הִנֵּה”, אָמְרָה אֵשֶׁת הַדּוֹקְטוֹר, “אִם רְצוֹנֵךְ בֶּאֱמֶת לִקְרֹא לָהּ לָבֹא לְכָאן עַל אַחֲרָיוּתֵךְ, אִם כֵּן הָבִיאִי אוֹתָהּ פַּעַם הֵנָּה, כְּדֵי שֶׁנִּרְאֶה אוֹתָהּ בְּמוֹ עֵינֵינוּ, הַאִם לֹא כֵן, אָדוֹלְף?”

הַדּוֹקְטוֹר הֵנִיעַ בְּרֹאשׁוֹ, וְאִשְׁתּוֹ הוֹסִיפָה לְדַבֵּר: “כְּדֵי שֶׁנַכִּיר אוֹתָהּ בַּהֲוָיָתָה לְפִי תֻּמָּה, עָלַיִךְ לִבְלִי לְהַגִּיד לָהּ מִתְּחִלָּה כְלוּם, לֹא עַל אֹדוֹתֵינוּ וְלֹא עַל אֹדוֹת גּוֹדְפְרוֹי. יְדִיעוֹת אֵלּוּ עֲתִידוֹת לְהָבִיא אוֹתָהּ לִידֵי הִתְרַגְּשׁוּת וּלְהַכְנִיס מְבוּכָה בְלִבָּהּ. לְפִי רְאוּת עֵינֵינוּ בְאוֹתָהּ שָׁעָה יִתְפַּתַּח אַחַר כָּךְ כָּל הַשְּׁאָר. מוּבָן הַדָּבָר, שֶׁמִיָּד נְגַלֶּה לָהּ אֶת הַדָּבָר כְּמוֹת שֶׁהוּא. אִם הָרֹשֶׁם הָרִאשׁוֹן יְבִיאֵנוּ לִידֵי הַכָּרָה, שֶׁמְּקוֹמָהּ הוּא אַךְ בְּתוֹךְ הַכְּפָר, אָז תִּקְחִי אוֹתָהּ מִיָּד עִמָּךְ בַּחֲזָרָה. וּבְמִקְרֶה זֶה נוֹח לָהּ שֶׁלֹּא תֵּדַע כּלוּם עַל דְּבַר הַמּוֹעֵצוֹת שֶׁלָּנוּ”.

אֲמַלְיֶה הִסְכִּימָה לַדָּבָר; וְעוֹד לְמָחֳרָתוֹ כָּתְבָה לְכַרִיטַס מִכְתָּב, צֵרְפָה אֵלָיו שִׁשָּׁה טָלֶרִים דְּמֵי נְסִיעָה וְשָׁלְחָה אֶת שְׁנֵיהֶם אֶל מַכִּיר אֶחָד בֶּן זִבֶּנְלַהְן, וּבִקְּשָׁה מִמֶּנוּ לְסַיֵּעַ לָהּ לְכַרִיטַס בִּשְׁעַת יְצִיאָה.

מִכָּאן וְאֵילַךְ הִמְתִּינָה יוֹם יוֹם מִתּוֹךְ קֹצֶר רוּחַ לְבִיאָתָה שֶׁל בִּתָּהּ.

בֵּינְתַיִם עָסְקָה בִּמְלַאכְתָּהּ בִּרְחוֹב “וַנְדֶרַהְם יָשָׁן”. מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה לְהִמָּלֵךְ בִּדְבַר צָרְכֵי נְסִיעָתָה וּלְהָכִין אוֹתָם. אַף חַיֶּבֶת הָיְתָה לִלְמֹד לְשֵׁם מִלּוּי חוֹבוֹתֶיהָ הָעֲתִידוֹת לָבֹא. מַרְאִים לָהּ הָיוּ כֵּיצַד לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְלֵי זַיִן. כְּמוֹ כֵן הָיָה עָלֶיהָ עוֹד לִשְׁמֹעַ לֶקַח בִּדְבַר מַעֲשֶׂה הַכְּבִישָׁה שֶׁל מִינֵי בַעֲלֵי חַיִּים שׁוֹנִים. לוֹמֶדֶת הָיְתָה מְלֶאכֶת הַהֶפְשֵׁט שֶׁל עוֹרוֹת צִפֳּרִים, הוֹצָאַת בְּנֵי הַמֵּעַיִם וּמַעֲשֶׂה הַמְּלִיחָה שֶׁל בַּעֲלֵי הַחַיִּים הַיּוֹנְקִים וְהַדָּגִים.

* * *

בְּאַחַד הַיָּמִים, – הַשָּׁעָה הָיְתָה עָדַיִן שְׁעַת בֹּקֶר מֻקְדֶּמֶת וְאֲמַלְיֶה נִתְכַּוְּנָה לָלֶכֶת שׁוּב אֶל “וַנְדְרַהְם יָשָׁן” – וְהִנֵּה שָׁמְעָה אֶת קוֹלָהּ שֶׁל מָרַת פִּפֶנְבְּרִינְק הָעוֹמֶדֶת מִלְמַטָּה לְיַד הַמַּדְרְגָה וְקוֹרֵאת בִּשְּמָהּ מִתּוֹךְ הִתְעוֹרְרוּת, וּכְשֶׁנִּתְקָרְבָה אֶל הַמַּדְרְגָה רָאֲתָה כִּי מָרַת פִּפֶנְבְּרִינְק עוֹמֶדֶת לְמַטָּה עִם כַּרִיטַס.

אֲמַלְיֶה לֹא הִרְגִּישָׁה כִּמְעָט, כֵּיצַד יָרְדָה עַל גַּבֵּי הַדְּרָגוֹת הַמּוּעָטוֹת הַשְּׁרוּיוֹת בַּאֲפֵלָה. כַּרִיטַס הִשְׁלִיכָה אֶת צְרוֹרָהּ מֵעָלֶיהָ מִתּוֹךְ צָהֳלָה וְנָפְלָה לְתוֹךְ זְרוֹעוֹת אִמָּהּ כְּשֶׁהִיא חֶצְיָה צוֹחֶקֶת וְחֶצְיָה בּוֹכָה.

“יַלְדָּתִי!” קָרְאָה אֲמַלְיֶה מִתּוֹךְ הִתְרַגְּשׁוּת יְתֵרָה, “מַה הִיא הַשָׁעָה שֶׁבָּחַרְתְּ לָךְ לָבֹא!? בְּנוֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁאֵין בָּאִים אֶלָּא לְעִתּוֹתֵי עֶרֶב! כַּמָּה פְּעָמִים, מִיּוֹם שֶׁאֲנִי מְצַפָּה לְבוֹאֵךְ, הָלַכְתִּי אֶל בֵּית הַנְּתִיבוֹת הַבֶּרְלִינִי, וְתָמִיד חָזַרְתִּי יְחִידִית מִתּוֹךְ מַפַּח נֶפֶשׁ. אֵיזוֹ הַדֶּרֶךְ בָּאת לְכָאן הַבֹּקֶר בְּשָׁעָה מֻקְדֶּמֶת זוֹ? עוֹד מְעַט וּמָצֹא לֹא מָצָאת אוֹתִי בַּבַּיִת!”

“בְּוִיטֶנְבֶּרְג לֹא יָצָא אֶתְמוֹל הַמַּסָּע לַדֶּרֶךְ, וּלְפִיכָך לַנְתִּי הַלַּיְלָה בַפֻּנְדָּק שֶׁל בַּעֲלֵי עֲגָלוֹת. הוֹ אִמָּא, כַּמָּה שְׂמֵחָה אֲנִי לִהְיוֹת סוֹף סוֹף שׁוּב עִמָּךְ יַחַד! הַאִם לֹא כֵן, מֵעַכְשָׁו הֲרֵי אֵשֵׁב אֶצְלֵךְ לְעוֹלָם? יְכֹלָה אֲנִי לְסַיֵּעַ לָךְ בַּכֹּל”

“בֹּאִי”, אָמְרָה אֲמַלְיֶה וְהִשִׂיאַתָּה לְדָבָר אַחֵר, "עָלַיִךְ לְסַפֵּר לִי עַל דְּבַר נְסִיעָתֵךְ; אָכֵן כְּפִי שֶׁהִגִּיעָה הַשְּׁמוּעָה לְאָזְנַי מִזִּבֶּנְלַהְן הָיָה מַצָּבֵךְ רַע בְּיוֹתֵר בְּפוֹיגְטְסְבֶּרְג?

שָׁאַלְתִּי אֶת פִּי הֵינְרִיךְ רִידִיגֶר עַל אֹדוֹתַיִךְ, וְהַדְּבָרִים שֶׁכָּתְבוּ לִי הִדְאִיבוּ כָל-כָּךְ אֶת נַפְשִׁי".

“הוֹ אִמָּא”, אָמְרָה כַרִיטַס כְּשֶׁהִיא מִתְרַפֶּקֶת בְּאַהֲבָה עַל אֲמַלְיֶה, "אַךְ בַּל אֶפָּרֵד מִמֵּךְ שׁוּב! מַצָּבִי הָיָה קָשֶׁה כָל כָּךְ עַד שֶׁלִפְרָקִים קְרוֹבִים שָׁאַלְתִּי אֶת נַפְשִׁי לָמוּת. בְּכָל יוֹם אֲנוּסָה הָיִיתִי לִמְשׁוֹךְ אֶת הַעֲגָלָה הַכְּבֵדָה הַמְּלֵאָה סְחוֹרָה מִן פוֹיגְטְסְבֶּרְג עַד זִבֶּנְלַהְן. אַך בְּקֹשִׁי רַב הֶעֱלֵיתִי פְעָמִים אֶת הַעֲגָלָה עַל הָהָר. מְקֻלְקָלוֹת כָּל-כָּךְ הָיוּ הַדְּרָכִים. עִמָּךְ מְדַבֶּרֶת הָיִיתִי, אָז תָּמִיד בְּקוֹל, או שֶׁלָמַדְתִּי עַל פֶּה אֶת הַשִׁירִים הַיָּפִים עַל דְּבַר יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם. בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה שֶׁלֶג יוֹרֵד וְהַסַּעַר הִתְחוֹלֵל קָרָאתִי בְּבֶכִי:

אֶרֶץ הַקֶּדֶם, אֶרֶץ הַתְּמָרִים

חוֹפֵךְ מְלַבְלֵב, מוֹרִיקִים הַכָּרִים!

הַצָּפוֹן הִרְבָּה כְאֵבִי

אוֹרוֹ לֹא עוֹד יְחַמְמְנִי,

עֵינוֹ הַקָּרָה מַבִּיטָה בִי,

לְמֶרְחָקִים יָעוּף רַעְיוֹנִי

לָתוּר לִי מְנוּחָה נְעֵמָה

עֵינִי עֲגוּמָה, רוּחִי שׁוֹמֵמָה,

אַתְּ אֶרֶץ הָאוֹרָה, פִּתְחִי לִי שָׁעַר!–

בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי נוֹשֵׂאת קוֹלִי מִתּוֹךְ עֶצֶב וְגַעְגּוּעִים בְּמֶרְחֲבֵי שָׂדוֹת, נִדְמֶה לִי תָמִיד כְּאִלּוּ קוֹלִי מַגִּיעַ לְאָזְנַיִךְ; שֶׁכֵּן הִנָךְ רוֹאָה: מִכֵּיוָן שֶׁסְּבוּרָה הָיִיתִי שֶׁאֵין אֲנִי יְכֹלָה לָשֵׂאת עוֹד אֶת הַדָּבָר, מִפְּנֵי שֶׁהֶעֱמִיסוּ עָלַי עֲבוֹדָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר, מִיָּד בָּא הֵינְרִיךְ רִידִיגֶר וּבְיָדוֹ הַמִּכְתָּב וְהַכֶּסֶף הָרָב".

“אָכֵן, הִנֵּה גָּדְלָה שִׂמְחָתֵךְ”, אָמְרָה אֲמַלְיֶה וְיָשְׁבָה עִם כַּרִיטַס עַל הַסַּפָּה הַשְׁבוּרָה שֶׁל מָרַת פִּפֶנְבְּרִינְק הָרְפוּדָה שַׂעֲרוֹת סוּסִים.

“הַגִּיעִי בְעַצְמֵךְ, אִמָּא”, סִפְּרָה כַּרִיטַס, “בְּתוֹךְ הָאָסָם, שֶׁהָיָה עָלַי בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לְהָבִיא מִשָׁם עֵצִים, עָמַד וְנָתַן לִי אֶת הַכָּל, יָשַׁבְנוּ כָל אֶחָד עַל חֲבִילַת תֶּבֶן, בְּשָׁעָה שֶׁמָּנָה לְתוֹךְ חֵיקִי אֶת שֵׁשֶׁת הַטָּלֶרִים. הוֹ, כֶּסֶף רַב כָּל-כָּך! וּבְכָךְ עָלַי לִמְצֹא אֶת דַּרְכִּי יְחִידִית! שְׁרוּיָה הָיִיתִי בְּפַחַד גָּדוֹל!”

“הַרְבֵּה לֹא הֵבֶאת לִי מִן הַסְּתָם בַּחֲזָרָה”, אָמְרָה אֲמַלְיֶה בִצְחוֹק.

“הוֹ לָאו, הִנֵּה כָאן הַמּוֹתָר!” כַּרִיטַס הִטִּילָה מִתּוֹךְ הָאַרְנְקִי שֶׁלָּהּ מַטְבְּעוֹת אֲחָדוֹת שֶׁל נְחֹשֶׁת לִפְנֵי אִמָּה.ְ

ִמִזְּמָן לִזְמָן הָלְכָה מָרַת פִּפֶנְבְּרִינְק וְיָשְׁבָה לָהּ לְצִדָּהּ הַשֵּׁנִי שֶׁל כַּרִיטַס, נָשְׁקָה לָהּ מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהָ מִלֵּב תָּמִים וְהֶחֱלִיקָה כְלַפֵּי מַעְלָה אֶת שַׂעֲרוֹתֶיהָ הַשְּׁחַרְחָרוֹת שֶׁיָּרְדוּ לָהּ עַל מִצְחָהּ. כַּרִיטַס לֹא הֵבִינָה אֶת נִיב לְשׁוֹנָהּ שֶׁל מָרַת פִּפֶנְבְּרִינְק, הַנִּיב הָאַשְׁכְּנַזִּי הַנָּהוּג בֵּין אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם, כְּנֶגֶד זֶה הֵבִינָה בְיוֹתֵר אֶת גִפּוּפֵי אֶצְבְּעוֹתֶיהָ, שֶׁהֵשִׁיבָה עֲלֵיהֶם מִתּוֹךְ לִבָּהּ הַמָּלֵא הַצָּמֵא לְאַהֲבָה.

אֲמַלְיֶה הֵאִיצָה לִסְעֻדָּה מֻקְדֶּמֶת, הֵן עָלֶיהָ לַעֲשׂוֹת עוֹד הַיּוֹם כַּמָּה וְכַמָּה דְּבָרִים, וְאֶפְשָׁר שֶׁרַק הַיּוֹם יֵשׁ לָהּ עוֹד שְׁלִיטָה עַל בִּתָּהּ. אַף גַּם קְצַת קִנְאָה הָיְתָה בְלִבָּהּ, הֲרֵי זֶה יָמִים רַבִּים שֶׁהָיְתָה רְחוֹקָה מִבִּתָּהּ; וּמִכֵּיוָן שֶׁרָאֲתָה כִּי יֵשׁ בְּיָדָהּ שֶׁל מָרַת פִּפֶנְבְּרִינְק כָּל מִינֵי אֶמְצָעִים כְּדֵי לְחַזֵּק אֶת הַשְׁפָּעַת אַהֲבָתָהּ, רָצְתָה לִשְׁמֹר עַל זְכוּת הַבְּעָלִים שֶלָּה. הֲרֵי זוֹ הִיא בִתָּהּ! מַה סְבוּרָה מָרַת פִּפֶנְבְּרִינְק בְּלִבָּהּ? הַיּוֹם, אוֹתָן הַשָּׁעוֹת הַמְּעַטּוֹת וְהַדַּלּוֹת, אֵין אֶת נַפְשָׁהּ לְחַלֵּק אֶת שִׂמְחָתָהּ עִם שׁוּם בְּרִיָּה, לֹא, לֹא, עִם שׁוּם בְּרִיָּה שֶׁבָּעוֹלָם! וּלְפִיכָך עֲלֵיהֶן לָצֵאת מִתּוֹךְ הַחֶדֶר הַצַּר הַחוּצָה לְתוֹךְ הָעִיר הַהוֹמִיָּה, מְקוֹם שֶׁאִישׁ לֹא יִשָּׂא עַיִן אֶל בִּתָּהּ. אָכֵן כַּרִיטַס חָשְׁבָה מַחְשָׁבָה אַחֶרֶת לְגַמְרֵי, עֲיֵפָה הָיְתָה מִן הַדֶּרֶךְ, וְכָאן טוֹב לָהּ וְנָעִים, וְשׁוּם מָקוֹם שֶׁבָּעוֹלָם לֹא יוּכַל לְהָבִיא לָהּ אֹשֶׁר רַב מִזֶּה; הֲרֵי כָּאן אִמָּהּ שֶׁהָיְתָה רְחוֹקָה מִמֶּנָּה, לְדַאֲבוֹנָה, זֶה יָמִים רַבִּים.

הִיא שֶׁהָיְתָה נִרְדֶּפֶת עַל צַוָּאר בֶּחֳדָשִׁים הָאַחֲרוֹנִים בְּלִי אַהֲבָה, וּמְנַת חֶלְקָה מַכַּת אֶגְרוֹף וְדִבְרֵי חֲרָפוֹת וְגִדּוּפִים. הִנֵּה הָיְתָה פִתְאֹם, כְּאִלּוּ עַל יְדֵי מַעֲשֶׂה קְסָמִים, לְמֶרְכַּז חַיֵּיהֶן שֶׁל שְׁתֵי הַנָּשִׁים הַצְּמֵאוֹת לְאַהֲבָה, וְאֵין לְךָ דָּבָר נָעִים יוֹתֵר מִלְּהִתְפַּנֵּק עַל יְדֵי שְׁתֵיהֶן.

“בֹּאִי”, אָמְרָה אֲמַלְיֶה לְאַחַר שֶׁנִּגְמְרָה הַסְּעֻדָּה, “בֹּאִי, נֵצֵא הַחוּצָה, רוֹצָה אֲנִי לְהַרְאוֹת לָךְ אֶת הַמְבּוּרְג הַיָּפָה וְהַנִּפְלָאָה”.

“מָה!” קָרְאָה מָרַת פִּפֶנְבְּרִינְק נִרְגֶּשֶת:

“הַקְּטַנָּה תֵלֵךְ לָהּ? – הָיֹה לֹא תִּהְיֶה! – יָשֹׁב תֵּשֵׁב אֶצְלִי! הֵן נָסְעָה בְדֶרֶךְ רְחוֹקָה מִזַּכְּסֶן וְעַד הֵנָּה וַהֲרֵיהִי עֲיֵפָה! – בְּיוֹם כָּזֶה צְרִיכָה הַיַּלְדָּה הַקְּטַנָּה לַחֲזֹר בִּרְחוֹבוֹת הַמְבּוּרְג! שְׁבִי אֶצְלִי יַלְדָּתִי הַחֲבִיבָה. יֵשׁ לִי עוּגָה יָפָה אֶל הַקָּפֶה! בֹּאִי, שְׁבִי לָךְ כָּאן, הֲרֵי אֲנִי בוֹדֵדָה כָל-כָּךְ!”

כַּרִיטַס הֵצִיצָה בְּמַבָּט שֶׁל שְׁאֵלָה מֵאַחַת לַחֲבֶרְתָּהּ, אֲבָל הָאֵם עָמְדָה עַל דַּעְתָּה בְּכָל תֹּקֶף, וְכַרִיטַס יָדְעָה מִן הַנִּסָּיוֹן: תְּרִיס שֶׁל עֲיֵפוּת אֵינוֹ מוֹעִיל לְגַבֵּי הָאֵם הַתַּקִּיפָה כְּלָל

וּכְלָל. אֲמַלְיֶה הָיְתָה קָשָׁה וְתַקִּיפָה גַּם כְּלַפֵּי עַצְמָה עַד לִכְדֵי קִיצוֹנִיּוּת, וּלְפִיכָך טִבְעִי הוּא הַדָּבָר, שֶנָּהֲגָה כָּךְ בִּשְׁעַת הַכֹּשֶׁר גַּם עִם בִּתָּהּ. רֵאשִׁית אֶל הַנָּמָל! – כָּאן עָמְדָה הַתִּינֹקֶת בַּת כְּפַר מִכְרֶה הֶהָרִים שֶׁבְּזַכְּסֶן וּפָקְחָה עֵינֶיהָ לִרְוָחָה.

כַּמָּה הִשְׂתָּרְעָה כָאן הַתֵּבֵל לִפְנֵי הָעֵינַיִם הַמְּלֵאוֹת תִּמָּהוֹן! אֵלּוּ סְפִינוֹת הַקִּיטוֹר הָעֲנָקִיּוֹת וָאֳנִיּוֹת הַמִּפְרָשִׂים הַכַּבִּירוֹת! עִרְבּוּבִיָה זוֹ שֶׁל תְּרָנִים וַחֲבָלִים! וּבְתוֹךְ תֹּהוּ וָבֹהוּ זֶה וּלְפָנָיו רוֹחֲשִׁים הֲמוֹן אֲנָשִׁים פְּזִיזִים; כָּאן, בְּעָמְדָהּ בִּשְׁטִינְטְפַנְג, רָאוּ עֵינֶיהָ מַחֲזֶה שֶׁנֶחְרַת בַּזִּכָּרוֹן וְלֹא יִשָׁכַח לְעוֹלָם.

וְשָׁם!– – בֶּאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ כּוּשִׁי שָׁחוֹר! – מַה מְשֻׁנֶּה הָיָה הַמַּרְאֶה, בְּשָׁעָה שֶׁטִּפֵּס וְעָלָה בִּפְזִיזוּת שֶׁל קוֹף עַל גַּבֵּי הַתֹּרֶן, כְּשֶׁהוּא לָבוּשׁ מִכְנָסַיִם מְנֻמָּרִים בַּעֲלֵי קַוִּים אֲדֻמִּים וּלְבָנִים. וְכָאן מִלְמַטָּה, סָמוּךְ לִמְקוֹם עֲמִידָתָן מְרַחֶפֶת לְאַט לְאַט בָּאֲוִיר זְרוֹעַ שֶׁל בַּרְזֶל בַּחֲשִׁיבוּת יְתֵרָה. מַעֲלָה הִיא שַׂקִּים כְּבֵדִים מִתּוֹךְ הַבֶּטֶן הַרְחָבָה שֶׁל הָאֳנִיָּה הַגְּדוֹלָה. שְׁתֵי עֵינֶיהָ שֶׁל כַּרִיטַס לֹא הִסְפִּיקוּ לָהּ כְּדֵי לְהִתְבּוֹנֵן כָּל צָרְכָּה בְּכָל הַמַּחֲזוֹת הַמְּשֻׁנִּים וְהַמַּעֲשִׂים הַנַּעֲשִׂים כָּאן, מִפְּנֵי שֶׁמַּבָּט עֵינֶיהָ הַמָּלֵא תִמָהוֹן חָלַף מִן הָאֳנִיּוֹת הַגְּדוֹלוֹת וְנָח עַל גַּבֵּי סְפִינוֹת הַקִּיטוֹר הַקְּטָנוֹת וְהַמְּרֻבּוֹת, שֶׁחָלְפוּ אַחַת עַל פְּנֵי חֲבֶרְתָהּ בְּרַעַשׁ וּמִתּוֹךְ שְׁרִיקוֹת מַחֲרִישׁוֹת אָזְנַיִם, כְּאִלּוּ מְלֵאוֹת הֵן אֵימָה וָפַחַד. אַחַר כָּךְ נִמְשַׁךְ מַבָּטָה לַמֶּרְחַקִּים, מְקוֹם שָׁם בַּמַּעֲרָב מִתְגָּעֵשׁ נְהַר הָאֶלְבָּה הַיָּפֶה בַהֲדָר כְּבוֹדוֹ לִקְרַאת הַיָּם.

שָׁם הִנֵּה שׁוֹקֵעַ עַכְשָׁו גַּלְגָּל הַחַמָּה הָאָדֹם בְּתוֹךְ הַגַּלִּים הָנָּעִים וּמַשְׁאִיר אַחֲרָיו עַל פְּנֵי הַמַּיִם רְצוּעָה אֲדֻמָּה כַדָּם. אֶצְלָהּ עוֹמֶדֶת הָאֵם וּמַשְׁמִיעָה קוֹלָהּ. מַרְאָה לָהּ הַכָּל וּמַסְבִּירָה. וְאוּלָם מִין הִתְרַגְּשׁוּת קַדַּחְתָּנית וְחֹסֶר מְנוּחַת הַנֶּפֶשׁ נִכָּרִים הָיוּ בְמִנְהָגָהּ שֶׁל הָאֵם.

“אִמָּא, הַבַּיְתָה!” הִתְחַנְנָה כַרִיטַס. הוֹ, כֵּיצָד אֶפְשָׁר לִהְיוֹת רַשְׁלָנִית כָּל-כָּךְ! הֲרֵי יֵשׁ עוֹד לִרְאוֹת דְּבָרִים רַבִּים כָּל כָּך! בְּדֶרֶךְ הִלּוּכָן רָצְתָה אֲמַלְיֶה לְבַקֵּר עוֹד בְּבָתֵי מִרְקַחַת אֲחָדִים, לְפִי שֶׁחָשְׁקָה נַפְשָׁה לָדַעַת, מַה תֵּהֵא דַּעְתָּם שֶׁל בְּנֵי הַמְבּוּרְג הַ“מַּשְׂכִּילִים” עַל בַּת כְּפַר זַכְּסִי שֶׁכְּמוֹתָהּ.

הֲרֵי עָלֶיהָ לְחַזֵּק עַל יְדֵי כָּךְ אֶת לִבָּהּ לְשֵׁם בִּקּוּרָהּ הֶחָשׁוּב לְיָד הָאַלְסְטֶר. וּבְכֵן קָדִימָה! – קָדִימָה! – אוֹר פַּנְּסֵי הַגַּז הַדּוֹלְקִים בְּצֵרוּף הָעֲרָפֵל הָעָב עָטְפוּ בִּגְלִיל אֵד אֲדַמְדַּם וְהִגְבִּירוּ אֶת מַצַּב הָרוּחַ הַחוֹלֵם, שֶׁהָיְתָה כַרִיטַס נְתוּנָה בוֹ אַף קֹדֶם לָכֵן מִתּוֹךְ עֲיֵפוּת וְעַל הָרְשָׁמִים הַהוֹלְכִים וּמִתְחַלְֹפִים תָּמִיד. לְאַחַר מַעֲשֶׂה הַבִּקּוּרִים הָלְכוּ אֶל הָאַלְסְטֶר.

“עַכְשָׁו שִׂימִי לִבֵּך!” הִזְהִירָה הָאֵם, “כְּלוּם יָכֹלְתְּ לְהַעֲלוֹת עַל דַּעְתֵּך מִין יֹפִי בְדוֹמֶה לָזֶה?” כַּרִיטַס עָמְדָה וְהֵצִיצָה לְמַטָּה עַל פְּנֵי הַגַּלִּים הַנָּעִים אַט, בִּמְקוֹם שֶׁלַּהֲבוֹת הַגַּז מִשְׁתַּקְּפִים בְּעֹמֶק אֵין סוֹף כְּעֵין עֲמוּדֵי אֵשׁ רוֹעֲדִים.

וְהִנֵּה מְהַלְּכוֹת הֵן מִשָׁם וָהָלְאָה עַד שֶׁבָּאוּ פִתְאֹם לְתוֹךְ הַפְּרוֹזְדוֹר הַמָּלֵא שֶׁקֶט וּמְקֻשָׁט בְּאַנְדַּרְטוֹת שֶׁל שַׁיִשׁ. יוֹהַן פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת הַגְּדוֹלָה הָעֲשׂוּיָה זְכוּכִית.

הָה, מַה פַּעַם לֵב אֲמַלְיֶה! וְהִנֵּה הַמְתָּנָה קַלָּה בְתוֹךְ חֲדַר הַסְּפָרִים הָאָפֵל לְמֶחֱצָה. כַּרִיטַס הִבִּיטָה מִתּוֹךְ תִּמָּהוֹן וְהִשְׁתּוֹמְמוּת בַּהוֹד וּבֶהָדָר שֶׁמִּסָּבִיב. אֲרוֹנוֹת שְׁחַרְחָרִים שֶׁל זְכוּכִית מְלֵאִים סְפָרִים מַגִּיעִים עַד הַתִּקְרָה הַגְּבוֹהָה הַמְּצֻיֶּרֶת בְּצִיּוּרִים נָאִים. בְּאֶמְצָע הַחֶדֶר עוֹמֵד שֻׁלְחָן גָּדוֹל הַמְּצֻפֶּה אֶרֶג יָרוֹק, וְעַל יַד הַכֹּתֶל שֶׁקְבוּעִים בּוֹ הַחַלּוֹנוֹת מָצוּי גְּלוֹבּוּס עֲנָקִי וּקְנֵה צוֹפִים גָּדוֹל. מִמַּעַל לִשְׁנֵי אֵלֶה מֵצִיץ כְּלַפֵּי הַמִּסְתַּכְּלוֹת פַּרְצוּף פָּנִים שֶׁל גֶּבֶר נָאֶה וּפִקֵחַ הַנָּתוּן בְּמִסְגֶּרֶת שֶׁל זָהָב רְחָבָה וּמְהֻדֶּרֶת. פָּנָיו מְלֵאִים חַיִּים כָּל כָּךְ, עֵינָיו הַגְּדוֹלוֹת וְהַחוּמוֹת מְצִיצוֹת עַל פְּנֵי הַתִּינֹקֶת הַזָּרָה בְמֶבָּט שֶׁל שְׁאֵלָה אֲבָל מָלֵא חִבָּה.

כַּרִיטַס רוֹאָה כָל זֹאת וְהִיא מִתְכַּוֶּנֶת לִשְׁאֹל מִי הוּא הָאִישׁ הַזֶּה, וְהִנֵּה הִיא שׁוֹמַעַת מִבַּחוּץ צְחוֹק צוֹהֵל וְשִׂיחָה בְקוֹל רָם. מִתּוֹךְ בֶּהָלָה הֲרֵיהִי חָשָׁה מִפְלָט לָהּ מֵאֲחוֹרֵי אִמָּהּ.

וְהִנֵּה אוֹתוֹ הָאִישׁ הַלָּבוּשׁ הָדָר, בַּעַל הַתַּלְתָּלִים הַשְׁחוֹרִים וְהַמַּבְרִיקִים וְהַלְּחָיַיִם הַסְּמוּקוֹת, שֶׁפָּתַח לָהֶן תְּחִלָּה אֶת דֶּלֶת הַזְּכוּכִית, עָמַד וְהִתִּיק הַצִּדָּה אֶת הַדֶּלֶת הַנִּתֶּקֶת וְהַגְּבוֹהָה, הִגְדִּיל אֶת מְאוֹר הַגַּז וְהִקְרִיב כִּסָּאוֹת אֲחָדִים אֶל הַשֻּׁלְחָן הַגָּדוֹל, אַחַר כָּךְ נֶעֱלָם, וּמִיָּד נִכְנַס דֶּרֶךְ הַדֶּלֶת הַפְּתוּחָה זוּג צָעִיר וְיָפֶה עַד לְהַלֵּל.

הַפָּנִים הַטּוֹבִים וְהַמַּבִּיעִים תֻּמַּת לֵב שֶׁל הָאִישׁ מֻקָּפִים זָקָן שָׁחוֹר, וְאוּלָם מַבָּטָהּ שֶׁל הַתִּינֹקֶת נִצְמַד מֵאֵלָיו אֶל הַצוּרָה הַנְּעִימָה שֶׁלְּצִדּוֹ. עַל גַּבֵּי חֻלְצַת הַקְטִיפָה הַשְּׁחוֹרָה וְהַחֲלָקָה נִצְנְצוּ מַרְגָלִיּוֹת אֵין מִסְפָּר, שֶׁלְּמוּל זֹהַר הָאוֹר עָשׂוּ רֹשֶׁם שֶׁל רְסִיסֵי טַל רַבִּים מִסְּפֹר.

“הֶאָח, אַתְּ הִנָּךְ כָּאן, מָרַת דִּיטְרִיךְ הַחֲבִיבָה!” אָמְרָה הַגְּבֶרֶת בְּשִׂמְחַת לֵבָב וְהוֹשִׁיטָה בְחִבּה אֶת יָדָהּ לִקְרַאת אֲמַלְיֶה.

“הַאִם אֵין לָךְ עֲדַיִן כָּל יְדִיעָה מִבִּתֵּךְ?”

“הִנֵּה הִיא כָאן”, אָמְרָה אֲמַלְיֶה בְקוֹל רוֹעֵד מֵחֲמַת הִתְרַגְּשׁוּת, וּבִפְנוֹתָהּ אֶל כַּרִיטַס, שֶׁחָשְׁקָה נַפְשָׁה לְהִתְחַבֵּא, לָחֲשָׁה בְקוֹל דְּמָמָה דַּקָּה: “אַל תִּהְיִי פְתַיָּה כָל כָּךְ! חַזְּקִי וְאַמְּצִי לִבֵּךְ!” וּבְקוֹל הוֹסִיפָה: “קוּמִי, אִמְרִי לָאָדוֹן הַדּוֹקְטוֹר וּלְרַעֲיָתוֹ עֶרֶב טוֹב!” “הַבֹּקֶר בָּאָה מִדַּרְכָּהּ”, פָּנְתָה אֶל אֵשֶׁת הַדּוֹקְטוֹר וְאָמְרָה.

“הַבֹּקֶר?” שָׁאֲלָה אֵשֶׁת הַדּוֹקְטוֹר בְּתִמָּהוֹן, “כְּלוּם נָסַעְתְּ בַּלַּיְלָה?” וְעָמְדָה וְהוֹשִׁיטָה בְּחִבָּה אֶת יָדָה לְכַרִיטס, שֶׁהָלְכָה וְנִתְקַדְּמָה בְרַגְלַיִם כּוֹשְׁלוֹת, מִתּוֹךְ מְבוּכָה וּבִכְבֵדוּת.–

כַּרִיטַס מוּאֶרֶת עַכְשָׁו בְּאוֹר שַׁלְהֶבֶת הַגַּז. פַּרְצוּף פְּנֵי הַתִּינוֹק הַעֲגֻלִּים מֻקָּף מִטְפַּחַת שֶׁל רֹאשׁ עֲשׂוּיָה צֶמֶר אָדֹם. מִטְפַּחַת רֹאשׁ זוֹ יְרֻשָֹה הִיא לָהּ מֵאֵת כְּרִיסְטֶל לֶהְמַן הַמֵּתָה בַּת פוֹנְטְסְבֶּרְג, שֶׁלֹּא רָאֲתָה אוֹתָה אֶלָא בְמוֹתָהּ. הַמְּעִיל הַקָּצָר וְהָאָפוּר, - מְשׂוֹשׂ גַאֲוָתָהּ – אִמָּהּ הֵבִיאָה לָהּ לְמַתָּנָה מֵהוֹלַנְדִּיָּה, – מֻקָּף זֵר שֶׁל אֶרֶג צֶמֶר שׁוֹטְלַנְדִי מַעֲשֶׂה תַּשְׁבֵּץ. הַשִׂמְלָה שֶׁתָּפְרוּ לָהּ לְיוֹם קַבָּלַת עֹל מִצְווֹת, עֲשׂוּיָה לְכַתְּחִלָּה לְשֵׁם הֶעָתִיד הָרָחוֹק, הֲרֵיהִי אֲרֻכָּה כָל-כָּךְ, עַד שֶׁהִיא נִתְקֶלֶת בְּדֶרֶךְ הִלּוּכָהּ, אָכֵן לְשֵׁם זְהִירוּת עֲשׂוּיָה לָהּ עוֹד שָׂפָה בְשׁוּלֶיהָ רָחְבָּהּ טֶפַח, יְכֹלָה הִיא עוֹד לִגְדֹּל הַרְבֵּה, וְיֵשׁ לָהּ צֹרֶךְ בַּדָּבָר, לְפִי שֶׁהִיא עֲדַיִן קְטַנָּה יוֹתֵר מִדַּי וּצְנוּמָה לְפִי שְׁנוֹתֶיהָ. – הַנְּעָלים הַנְּתוּנוֹת עַל רַגְלֶיהָ גַּסּוֹת הֵן בְּיוֹתֵר וּמְסֻמָּרוֹת; וְהִנֵּה לַשָּׁוְא מְבַקְּשׁוֹת הָרַגְלַיִם מָקוֹם כָּל שֶׁהוּא שֶׁאֵינוֹ מְכֻסֶּה בַּשְׁטִיחַ הָעָב, הַמְּצֻיָּר צִיצִים וּפְרָחִים נָאִים. – הָהּ, – הִנֵּה עוֹמֶדֶת הִיא עָכְשָׁו בְּתוֹךְ הָאוֹרָה שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת רַחֲמִים; אֵין הִיא יְכֹלָה לְהַסְתִּיר אֶת צוּרָתָהּ הַנְּבוּכָה, וְכָאן הִנֵּה מְצִיצוֹת עַל הַתִּינֹקֶת הַמִּסְכֵּנָה גַם עֵינַיִם חַיוֹת וְגַם עֵינַיִם מְצֻיָּרוֹת.

שְׁאֵלוֹת אֲחָדוֹת עֲרוּכוֹת כְּלַפֵּי כַּרִיטַס, וְאַחַר כָּךְ הִיא נִשְׁלַחַת אֶל הַחֶדֶר הַסָּמוּךְ, הַדֶּלֶת הַגְּדוֹלָה נִסְגֶּרֶת אַחֲרֶיהָ, וְהִיא רוֹאָה עַצְמָהּ יְחִידִית וּבוֹדֵדָה בְתוֹךְ חֶדֶר נֶהְדָּר כְּמוֹתוֹ. הַתִּינֹקֶת הֲרֵיהִי בְעֵינֶיהָ כִבְדוּלָה וּרְחוֹקָה מִן הָעוֹלָם. הַקּוֹלוֹת שֶׁשָּׁמְעָה זֶה עָתָּה, חוֹזְרוֹת וְנִשְׁנוֹת בְּתוֹךְ נַפְשָׁה בִּצְלִיל מוּזָר כִּמְתוֹךְ חֲלוֹם. הַתְּמוּנוֹת שֶׁעַל גַבֵּי הַכְּתָלִים מַצִּיגִים דְּבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם כָּל קֶשֶׁר בְּנַפְשָׁהּ, וַאֲפִלּוּ הָאֲוִיר שֶׁהִיא נוֹשֶׁמֶת כָּאן יֵשׁ בּוֹ מִשׁוּם הִדּוּר מוּזָר, הַכֹּל, הַכֹּל נִרְאֶה לָהּ בִּלְתִּי קַיָּם כְּלָל בְּעוֹלָם הַמְּצִיאוּת. כֵּן, אַף גַּם הָאֲנָשִׁים הֲרֵי הֵם לְפִי מֻשָּׂגָהּ מֵעֵין יְצוּרֵי חֲלוֹם, מִתְנוֹעֲעִים הֵם בְּמַלְבּוּשֵׁי יוֹם טוֹב וְאֵין קוֹל פְּסִיעוּתֵיהֶם נִשְׁמָע, מִשְׁתַמְּשִׁים הֵם בְּלָשׁוֹן יָפָה וּבִלְתִּי מְצוּיָה כָל כָּךְ, מְדַבְּרִים הֵם יָפֶה יוֹתֵר מֵהַמְּלָכִים וּמֵעַלְמוֹת הֶחָצֵר בַּתֵּיאַטְרוֹן שֶׁבְּזִבֶּנְלֵהְן, שֶׁעָשָׂה בְשַׁעְתּוֹ רֹשֶׁם לֹא יִמָּחֶה עַל נַפְשָׁה שֶׁל כַּרִיטַס. כֵּן הַדָּבָר, דּוֹמֶה הָיָה עָלֶיהָ שֶׁיֵּש כָּאן מֵעֵין מַעֲשֶׂה תֵּיאַטְרוֹן. רוֹאֶה אָדָם אֶת הַמַּחֲזֶה בְעֵינַיִם מִתְפַּלְּאוֹת, אֲבָל הֲרֵי אֵינוֹ אֶלָּא מִסְתַּכֵּל בִּלְבָד, שֶׁכֵּן בְּשָׁעָה שֶׁמַּגִּיעַ הַמַּחֲזֶה לְקִצּוֹ יוֹצֵא הָאָדָם שׁוּב הַחוּצָה, אֶל הַמְּצִיאוּת הַגַּסָּה, וְחוֹלֵם עַל כָּל הַפְּאֵר וְהֶהָדָר. הָהּ, הָרֵיחַ הַחַם הָרַךְ וְהַלַּח הַנּוֹדֵף מִתֹּוֹךְ “גַּן הַחֹרֶף” הַפָּתוּחַ אֶל הַחֶדֶר, רֵיחַ זֶה מִשְׁתּוֹקֵק אָדָם לִטּוֹל עִמּוֹ, רוֹצֶה הוּא לְהַחֲזִיק בּוֹ וְלִבְלִי לְהַרְפּוֹת מִמֶּנּוּ. הוֹ, מֶה הָיְתָה אוֹמֶרֶת גּוּסְטֶל לַהְמַן בְּפוֹיְנְטְסְבֶּרְג אוֹ אֶרְנֶסְטִינָה גֶנְדֶּל בְּזִבֶּנְלַהְן אִלּוּ עָמְדָה וְסִפְּרָה לָהֶן כָּל מַה שֶׁרָאֲתָה הַיּוֹם. הֲרֵי הִיא שׁוֹמַעַת אֶת קוֹלָן: “הָהּ”, הָיוּ אוֹמְרוֹת לָהּ, “הֲרֵי אַתְּ בּוֹדָה שׁוּב דְּבָרִים מִלִּבֵּךְ, הֵן דָבָר כָּזֶה אֵינוֹ בַמְּצִיאוּת כְּלָל!”

שְׁקוּעָה הָיְתָה כָל כָּךְ בַּחֲלוֹמוֹתֶיהָ, עַד שֶׁנִּבְהֲלָה מְאֹד בְּשָׁעָה שֶׁנִּפְתְּחָה פִתְאֹם הַדֶּלֶת מֵאֲחוֹרֶיהָ וְנִכְנְסוּ הָאָדוֹן הַדּוֹקְטוֹר וְאִשְׁתּוֹ. – כֵּן, רַק שְׁנֵיהֶם בִּלְבָד הָיוּ, הָאֵם לֹא בָאָה אִתָּן. מִיָד רָצְתָה כַּרִיטַס כְּמוּבָן, לָלֶכֶת אֵלֶיהָ אֶל חֲדַר הַסְּפָרִים, אֲבָל לֹא יָדְעָה כֵּיצָד נוֹהֲגִים בִּפְתִיחַת הַדֶּלֶת, וְהַגְּבֶרֶת לֹא הֵבִינָה כְנִרְאֶה אֶת חֶפְצָה וּפָתְחָה וְאָמְרָה: “מַה? עוֹמֶדֶת אַתְּ עֲדַיִן? אָכֵן שְׁבִי נָא, בֹּאִי לְכָאן אֶל הַשֻּׁלְחָן”.

הוֹ, וַאֲבוֹי~ עָלֶיהָ לָגֶשֶׁת עוֹד יוֹתֵר לִמְקוֹם הָאוֹרָה, סְמוּכָה יוֹתֵר אֶל הָעֵינַיִם הַבּוֹחֲנוֹת! וְשׁוּב נִשְׁאֲלוּ שְׁאֵלוֹת, וְהִיא הֵשִׁיבָה כְּמִתּוֹךְ חֲלוֹם.

כֵּן הֵיכָן הִיא הָאֵם? הָלֹךְ הָלְכָה בֵינְתַיִם יְחִידִית בְּלֵב נִרְגָּשׁ בְּיוֹתֵר דֶּרֶךְ הָרְחוֹבוֹת אֶל חֶדְרָהּ הַקָּטָּן וְהַדַּל אֵצֶל מָרַת פִּפֶנְבְּרִינְק. דְּאָגוֹת וּפִקְפּוּקִים, כֵּיצָד תִּשָּׂא כַּרִיטַס אֶת הַפְּרִידָה הַפִּתְאֹומִית בְּאֵין אֹמֶר וּדְבָרִים, הֵנִיסוּ אֶת הַשֵׁינָה מֵעֵינֶיהָ.

* * *

בְּיוֹם הַמָּחֳרַת לֹא יָכְלָה אֲמַלְיֶה לְהַמְתִּין עַד שֶׁיַּגִיעַ הָעֶרֶב, וּמִיָד אַחַר הַצָּהֳרַיִם אֲנוּסָה הָיְתָה לָלֶכֶת הַיּוֹם לְיַד הָאַלְסְטֶר וּלְגַלּוֹת הַכָּל לְבִתָּהּ.

כְּשֶפָּתַח לָהּ יוֹהַן אֶת הַדֶּלֶת, אָמַר לָהּ שֶׁכַּרִיטַס נָסְעָה עִם אֵשֶׁת הַדּוֹקְטוֹר, וְהֲרֵיהִי יְכֹלָה לְהַמְתִּין לָהּ מִלְמַעְלָה בְחֲדַר הַהִתְעַמְּלוּת, וְהֶרְאָה לָהּ אֶת הַדֶּרֶךְ לְשָׁם.

לְאַחַר שָׁעָה קַלָּה עָלְתָה כַּרִיטַס עַל גַּבֵּי הַמַּעֲלוֹת וּכְהֶרֶף עַיִן שָׁכְבָה חֲבוּקָה בִזְרוֹעוֹת אִמָּהּ.

“בִּתִּי!” קָרְאָה אִמָּהּ נִרְגֶּשֶת וּדְמָעוֹת כְּבֵדוֹת נָשְֹרוּ עַל לְחָיֶיהָ, "מַה נִשְׁתַּנָּה מַרְאֶה פָנַיִך?

אֵין זוֹ כְּלָל כַּרִיטַס שֶׁלִּי! מִי זֶה קִשֵׁט אוֹתָךְ כָּל-כָּך?

הֲרֵי נִרְאֵית אַתְּ כִּגְבִירָה קְטַנָּה! בָּרְחוֹב וָדַאי שֶׁהָיִיתִי עוֹבֶרֶת עַל פָּנַיךְ מִבְּלִי לְהַכִּירֵךְ, מוּזָרָה כָּל כָּךְ נִרְאֵית אַתְּ בְּעֵינָי!"

"כָּל הַבְּגָדִים הַיָּפִים הֲלָלוּ הֵם שֶׁל אֵשֶׁת הַדּוֹקְטוֹר, הַמִּגְבַּעַת, הַמְּעִיל, הַנְּעָלִים, הַכָּל גָּדוֹל מִכְּפִי מִדָּתִי, וְאוּלָם הִנֵּה נִתְּנָה לִי הָרְשׁוּת לִנְסֹעַ עִמָּה, לְשֵׁם כָּךְ הִשְׁאִילָה לִי אֶת הַכֹּל, מִיָּד אָבִיא שׁוּב אֶת הַכֹּל אֶל הַחֶדֶר שֶׁשָּׁם מְצוּיָה הָאַסְפַּקְלַרְיָא הַגְּדוֹלָה.

אָכֵן אִמָּא! הָלַכְתְּ לָךְ אֶתְמוֹל וְלֹא אָמַרְתְּ לִי כְלוּם, וְכָאן לֹא הִרְהַבְתִּי לִשְׁאֹל פִּי אִישׁ. וְאוּלָם עַכְשָׁו סַפְּרִי נָא לִי מַה טִיבָם שֶׁל כָּל הַדְּבָרִים הֲלָלוּ. הַיּוֹם הֲרֵי אֵלֵךְ עִמָּךְ יַחַד?"

“יֵשׁ לִי כְּמוּבָן, לְסַפֵּר לָךְ הַרְבֵּה, בֹּאִי שְׁבִי לָךְ בְּקֵרוּב מָקוֹם אֶצְלִי”. אֲמַלְיֶה זָזָה הַצִּדָּה עַל גַּבֵּי הַדַּרְגָּש הַקָּטָן הֶעָשׂוּי קָנִים, כְּדֵי לְפָנוֹת מָקוֹם לְכַּרִיטַס. וּמִיָּד סִפְּרָה לָהּ אֶת הַכָֹּל.

“מַה יֵהֵא בְסוֹפֵךְ”, סִיְמָה דְּבָרֶיהָ "אֵינִי יוֹדַעַת עֲדַיִן בְּרֶגַע זֶה בְעַצְמִי, הַדָּבָר תָּלוּי בָּךְ; אָכֵן דָּבָר אֶחָד בָּרוּר הוּא, שֶׁהוֹלֶכֶת אֲנִי לְאוֹסְטְרַלִיָּא לְיָמִים רַבִּים, וְעַל יְדֵי כָּךְ תְּהֵא הַיְּכֹלֶת בְיָדִי לַעֲשׂוֹת דְּבַר מָה לְטוֹבַת חִנּוּכֵךְ. אֵין אַתְּ תְּמֵהָה בְלִבֵּךְ? דַּחְקוּתֵינוּ הָיְתָה גְּדוֹלָה כָל-כָּך, וְעַכְשָׁו רְאִי נָא אֵיךְ שָׁלַח לָנוּ אֱלֹהִים עֶזְרָתוֹ בְיָד אֲנָשִׁים: כִּי-כֹל יוּכַל וְלֹא יִבָּצֵר מִמֶּנּוּ מְזִמָּה! – אִם יֵלֵךְ הַכֹּל כְּשׁוּרָה, כְּפִי שֶאֲנִי מְקַוָּה וּמְיַחֶלֶת תַּגִּיעִי סוֹף סוֹף לִידֵי כָּך, שֶׁתְּהֵא הַיְּכֹלֶת בְּיָדֵךְ לִלְמֹד הַרְבֵּה. הַאִם לֹא הִשְׁתּוֹקַקְתְּ תָּמִיד אֶל הַדָּבָר, כְּלוּם אֵין אַתְּ מְאֻשָּׁרָה בְיוֹתֵר, כְּשֶׁבָּא הַדָּבָר לְיָדֵךְ?

“הָהּ”, אָמְרָה כַּרִיטַס מִתּוֹךְ גְּנִיחָה שֶׁל בְּכִיָּה, "כְּמוּבָן הִשְׁתּוֹקַקְתִּי לְכָךְ, וְאַתֶּם אַף הִבְטַחְתֶּם לִי לְפָנִים תָּמִיד, אֲבָל לִבִּי נִטַּמְטֵם כָּל-כָּךְ וּשְׁנוֹת לִמּוּדַי כְּבָר עָבְרוּ, וַאֲנִי חָשְׁקָה נַפְשִׁי לָשֶׁבֶת עִמָּךְ יַחַד. הֲרֵי הָיִיתִי עִמָּךְ יָמִים מוּעָטִים כָּל-כָּךְ, מוּטָב שֶׁתִּשְׁאֲלִי אֶת הָאִישׁ, הַשׁוֹלֵחַ אוֹתָךְ לַמֶּרְחָקִים, אִם רַשָּׁאִית גַּם אֲנִי לָלֶכֶת עִמָּךְ לְשָׁם. אִמְרִי נָא לוֹ, שֶׁעָזַרְתִּי לָךְ בִּמְלַאכְתֵּךְ גַּם בְּזַכְּסֶן. קָחִינִי נָא עִמָּךְ! אָנָא, קָחִינִי עִמָּךְ!

“לֹא יִתָּכֵן הַדָּבָר” אָמְרָה אֲמַלְיֶה בְתֹקֶף, הֲרֵי אַתְּ פְּתַיָּה וְאֵינֵךְ רוֹאָה אֶת הַנּוֹלָד! מַה יְהֵא שָׁם בְּסוֹפֵךְ? בִּטְחִי נָא בִי! הֲרֵי אֲנִי מִתְכַּוֶּנֶת רַק לְטוֹבָתֵךְ. רְצוֹנִי לְהַגִּיד לָךְ הַיּוֹם דְּבָרִים רַבִּים כָּל-כָּךְ, לְפִי שֶׁחָשָׁה אֲנִי בְלִבִּי, כְּאִלּוּ מֻכְרָחָה הָיִיתִי לְהִפָּרֵד מִמֵּךְ לְכָל יְמֵי חַיַּי וְעָלַי לְבַקֵּשׁ מִמֵּךְ עוֹד הַפַּעַם עַל כָּל הַדְּבָרִים הֲלָלוּ. רְאִי נָא, אַל תַּחְשְׁבִי יוֹתֵר מִדַּי בִּדְבַר הַגַּעְגּוּעִים שֶׁלָּךְ. הַצִּיבִי לָךְ מַטָּרָה שֶׁרוֹצָה אַתְּ לְהַשִׂיגָהּ. חִשְׁבִי שֶׁרְצוֹנֵךְ לִהְיוֹת מוֹרָה. עָלַיִךְ לִרְדֹּף אַחַר מַטָּרָה זוֹ בְּכָל לִבֵּךְ. לְשֵׁם כָּךְ צְרִיכָה אַתְּ קֹדֶם כָּל דָּבָר לְחַנֵּך אֶת עַצְמֵךְ. עָלַיִךְ יִהְיֶה לְהַרְבּוֹת בְּלִמּוּדִים, שֶׁכֵּן הֶחְסַרְתְּ הַרְבֵּה, וְהַדָּבָר הַזֶּה לֹא יֵקַל עָלַיִךְ מִן הַסְּתָם. אִם לֹא תְּהֵא לָךְ סַבְלָנוּת לַאֲחֵרִים, אַל נָא תְּאַבְּדִי אוֹתָהּ כְּלַפֵּי עַצְמֵךְ. אָכֵן אִם יַאֲמִינוּ בָּךְ אֹמֶן, הָיֹה יִהְיֶה לָךְ הַדָּבָר לְחִזּוּק מְיֻחָד; הִשְׁתַּדְּלִי לְקַיֵּם אֵמוּן זֶה. אֵמוּן מַטִּיל חוֹבָה כְּפוּלָה וּמְכֻפֶּלֶת. דָּבָר זֶה הִנְנִי מַרְגִּישָׁה עַכְשָׁו. בּוֹשָׁה הָיִיתִי עַד מָוֶת אִלּוּ לֹא הָיָה בְיָדִי לְקַיֵּם אֶת הַתִּקְווֹת שֶׁתּוֹלִים בִּי. רְצוֹנִי שֶׁגַּם אַתְּ תַּרְגִּישִׁי כָּכָה. אִם שָׁעוֹת קָשׁוֹת מִתְרַגְּשׁוֹת וּבָאוֹת, הֱוִי מַעֲלָה עַל דַּעְתֵּךְ, שֶׁהֵן נְחוּצוֹת לְלִבֵּךְ כְּגֶשֶׁם לָאֲדָמָה. שִׂימִי לִבֵּךְ אֶל אוֹתוֹת אֱלֹהִים בְּחַיָּיִךְ!"

מִתּוֹךְ גְּנִיחָה שֶׁל בְּכִיָּה הִבְטִיחָה כַּרִיטַס כֹּל מַה שֶׁדָּרְשָׁה אִמָּהּ מִמֶּנָּה.

* * *

לְאַחַר יָמִים אֲחָדִים אָמְרָה אֵשֶׁת הַדּוֹקְטוֹר אֶל אֲמַלְיֶה: "כַּרִיטַס הִיא עֲדַיִן בִּלְתִּי מְפֻתַּחַת כָּל-כָּךְ, הֲרֵיהִי בֶאֱמֶת תִּינֹקֶת עֲדַיִן, לְפִיכָךְ סְבוּרָה אֲנִי שֶׁטּוֹב וְיָפֶה לַעֲבֹר בִּשְׁתִיקָה לְפִי שָׁעָה עַל מַעֲשֶׂה קַבָּלַת עֹל מִצְווֹת. כַּוָּנָתִי בִּדְבָרַי אֵלֶּה, שֶׁנַלְבִּישׁ אוֹתָהּ שׁוּב שְׂמָלוֹת קְצָרוֹת, נִתֵּן לָהּ יַלְקוּט שֶׁל בֵּית סֵפֶר וְנִשְׁלַח אוֹתָהּ שָׁנָה אַחַת לְבֵית הַסֵּפֶר לִנְעָרוֹת מִמַּדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה.

בְּמִקְצוֹעוֹת אֲחָדִים, לְמָשָׁל, לִמּוּד לְשׁוֹנוֹת, עָלֶיהָ לְקַבֵּל לֶקַח מִפִּי מוֹרִים פְּרָטִיִּים. זוֹהִי הַשְׁקָפָתִי בְצָרְכֵי הַשָּׁעָה, וּמַה יְהֵא עָלֶיהָ אַחַר כָּךְ, צָרִיךְ לְהַמְתִּין לְתוֹצְאַת הַדְּבָרִים. כְּלוּם תִּסְעִי בְקָרוֹב?

מִתְחִלָּהּ אֵלֵךְ בַּשָּׁבוּעַ הַבָּא עוֹד פַּעַם לְזַכְּסֶן". “אָכֵן בֶאֱמֶת! הֲרֵי זֶה טוֹב וְיָפֶה. בֵּינְתַיִם תֵּשֵׁב כַּרִיטַס אֶצְלֵנוּ, נֵדַע וְנַכִּיר אוֹתָהּ יוֹתֵר, וְעַד שׁוּבֵךְ נוּכַל לְהַגִּיעַ לִידֵי דֵּעָה מְסֻיָּמָה”. אֲמַלְיֶה הִכִּירָה כִּי כֵן הוּא.

* * *

בְּאַחַד הַיָּמִים הַבָּאִים נָטְלָה אֲמַלְיֶה אֶת כַּרִיטַס כְּדֵי לָלֶכֶת עִמָּהּ אֶל “וַנְדְּרַהְם יָשָׁן”. עָמְדוּ וְנִכְנְסוּ אֶל חֶדְרוֹ הַפְּרָטִי שֶׁל גּוֹדְפְרוֹי.

“הִנֵּה הִיא כָאן!” אָמְרָה אֲמַלְיֶה. גּוֹדְפְרוֹי הֵצִיץ מִתּוֹךְ בְּדִיחוּת הַדַּעַת וְאָמַר: כָּךְ, כָּךְ! – זוֹ הִיא? – כְּפִי שֶׁשָׁמַעְתִּי, רוֹצָה אַתְּ לִלְמֹד כָּאן בִּשְׁקִידָה? – עֲשִׂי אֶת הַדָּבָר! – כָּאן בְּהַמְבּוּרְג תִּמְצְאִי הִזְדַּמְנוּת לְכָךְ בְּמִדָּה מְרֻבָּה. כֵּן, הָבִיאִי שִׂמְחָה בְּלֵב אִמֵּךְ; וּלִכְשֶׁיָבֹאוּ הַדְּבָרִים הַיָּפִים מֵאוֹסְטְרַלִיָּא, אֲזַי אֶרְאֶה אוֹתָךְ מִן הַסְּתָם לִפְרָקִים קְרוֹבִים. הֲרֵי תִּרְצִי לִרְאוֹת הַכֹּל בְּמוֹ עֵינַיִךְ? – כֵּן הֲיִי חֲרוּצָה וַאֲמִיצַת לֵב! – מָרַת דִּיטְרִיךְ, הִנֵּה כָאן רְשִׁימָה שֶׁל הַחֲפָצִים שֶׁקָנִינוּ בִּשְׁבִילֵךְ עַד עַכְשָׁו, וְטוֹב הָיָה הַדָּבָר, אִלּוּ תִּבְדְּקִי בְתוֹךְ הַמַּחְסָן, אִם כָּל מַה שֶׁכָּתוּב עַל גַּבֵּי הַנְּיָר נִמְצָא בֶאֱמֶת; שַׁאֲלִי נָא אֶת פִּי הֶרְמַן, הֵיכָן הִנִּיחַ אֶת הַחֲפָצִים שֶׁלָּךְ".

גּוֹדְפְרוֹי הֵנִיעַ בְּיָדוֹ אֶת יָד שְׁתֵיהֶן, וְאֲמַלְיֶה נָטְלָה אֶת כַּרִיטַס עִמָּהּ וְהָלְכָה דֶּרֶךְ הֶחָצֵר הָרְחָבָה שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי הַבַּיִת אֶל הַמַּחְסָן. עַל גַּבֵּי הָעֲלִיָּה מוּטָלִים הָיוּ תִלֵּי תִלִּים שֶׁל סְחוֹרָה, וּמִבַּעַד הָאֶשְׁנָב חָדַר אוֹר הַיּוֹם. לִפְנֵי הָאֶשְׁנָב תָּלוּי הָיָה חֶבֶל עָבֶה בְּמִדָּה בִלְתִּי מְצוּיָה וְאוּנְקְלִית חֲזָקָה שֶׁל בַּרְזֶל קְשׁוּרָה בוֹ. הַדָּבָר עָשָׂה עַל כַּרִיטַס רֹשֶׁם לֹא יִמָּחֶה, כְּשֶׁהֵצִיצָה בְּעַד הָאֶשְׁנָב הַחוּצָה. כֹּתֶל הַבַּיִת הַגָּבוֹהָ מְאֹד נִגְמַר בְּתוֹךְ הַמַּיִם מַמָּשׁ. וּבְכֵן הָעִיר הַהוֹמִיָּה הַלֵּזוּ, שֶׁשָּׁמְעָה כַּרִיטַס לִפְנֵי יָמִים מוּעָטִים לְיַד הַנָּמָל קְרִיאוֹת מְבַלְבְּלוֹת אֶת הַדַּעַת כָּל-כָּךְ, קוֹלוֹת, שְׁרִיקוֹת וּנְקִישׁוֹת, אוֹתָהּ הָעִיר גּוּפָא הִסְתִּירָה בְקִרְבָּהּ גַּם מְקוֹמוֹת, שֶׁדְּמָמָה רַבָּה שְׁרוּיָה שָׁם, וְאֶפְשָׁר לְהִשְׁתַקֵּעַ בַּחֲלוֹמוֹת? מַה נִצְמַד מַבָּט הָעַיִן אֶל שֶׁפַע הַמַּיִם הָעֲכוּרִים הַשׁוֹטְפִים לָהֶם בְּרַשְׁלָנוּת! סְפִינֹות טְעוּנוֹת מַשָּׂא כָּבֵד נָעוֹת לְאִטָּן קָדִימָה עַל יְדֵי בְנֵי אָדָם עֲנָקִים, הַמּוֹלִיכִים אוֹתָהּ מְעֻמָּדִים בְּמוֹטוֹת אֲרֻכִּים, שֶׁהֵם מַשְׁקִיעִים אוֹתָם עָמֹק בְּתוֹךְ הַמַּיִם. וְכָל הַמַּעֲשִׂים הֲלָלוּ נַעֲשִׂים מִתּוֹךְ שְׁתִיקָה, וְאֵין שׁוֹמְעִים כִּמְעַט שׁוּם קוֹל מִבַּעַד לָאֶשְׁנָב הַזֶּה. בְּשָׁעָה שֶׁכַּרִיטַס הָיְתָה שְׁקוּעָה כֻּלָּה בְמַרְאֶה תְּעָלַת הַמַּיִם, הָלְכָה הָאֵם אֵילַךְ וְאֵילַךְ בַּעֲלִיָּה מִתּוֹךְ חִפּוּשׂ וּבַקָּשָׁה, וְאַחַר כָּךְ קָרְאָה לְכַרִיטַס לָבֹא אֶצְלָהּ וְאָמְרָה: "הַבִּיטִי וּרְאִי מַה מֻנָּח כָּאן. אֵין אַתְּ יוֹדַעַת וּמַכִּירָה דָּבָר זֶה. אֵלֶּה הֵם אֱגוֹזֵי הוֹדּו מְפֻצָּחִים, הַמְּכֻנִּים בְּפִי הַבְּרִיּוֹת בְּשֵׁם ‘קוֹבְּרָא’ קוֹפְּרָא זֶה הוּא הוּא מִין הַסְּחוֹרָה הָעִקָּרִי, שֶׁבֵּית מִסְחָר גּוֹדְפְרוֹי מֵבִיא מִן הַיָּם הַדְּרוֹמִי. מִכָּאן הוּא בָא אֶל בָּתֵּי הַחֲרֹשֶׁת וְשָׁם נַעֲשֶׂה מִמֶּנּוּ שֶׁמֶן. אֳנִיּוֹת טְעוּנוֹת וּמְלֵאוֹת קוֹפְּרָא בָּאוֹת לְכָאן. הַבִּיטִי וּרְאִי, כָּאן הִנֵּה מֻנָּחִים מִינֵי סְחוֹרָה שֶׁמּוּבָלִים לְשָׁם: אֶרֶג קַטּוּן בַּעַל כַּמָּה גְּוָנִים, פְּנִינִים גְּדוֹלוֹת, אַסְפַּקְלַרְיוֹת וְכַיּוֹצֵא בָאֵלֶּה הַרְבֵּה, שֶׁעוֹשִׂים בָּהֶם שָׁם חֲלִיפִין.

כֵן, וְכָאן הִנָּם וַדַּאי הַחֲפָצִים שֶׁלִּי. קְחִי אֶת הָרְשִׁימָה וְקִרְאִי לְפָנַי, וַאֲנִי אֶבְדֹק אִם הַכֹּל כָּאן".

כַּרִיטַס עָמְדָה וְקָרְאָה:

רִבּוּי, תּוֹלְדֹת הַטֶּבַע.

מִילֶר, מַמְלֶכֶת הַצְּמָחִים.

לוֹיְנִיס, יְדִיעוֹת הַצְּמָחִים, 4 כְּרָכִים.

וִילְדֶנוֹ, יְדִיעוֹת הָעֲשָׂבִים.

וִילְקוֹם, אַטְלַס שֶׁל צְמָחִים.

דָּוִד דִּיטְרִיךְ, סֵפֶר הַמִֹלִּים שֶׁל הַצְּמָחִים.

וִילְיַאמְס, סֵפֶר מִלִּים אַנְגְּלִי.

3 סִפְרֵי לִמּוּד שֶׁל הַלָּשׁוֹן הָאַנְגְּלִית.

זְכוּכִית מַגְדֶּלֶת אַחַת.

מִיקְרוֹסְקוֹף אֶחָד.

25 שַׁלְחוּפִיּוֹת

6 תֵּבוֹת לְהַנִּיחַ בָּהֶן רְמָשִׂים.

10 חֲבִילוֹת נְיָר.

סְמַרְטוּטִים לְשֵׁם חֲבִישָׁה.

6 קֻפְסָאוֹת שֶׁל פַּח מְלֵאוֹת אַלְכֹּהוֹל.

20 לִיטְרָאוֹת גֶפֶס.

20 לִיטְרָאוֹת נְעֹרֶת.

תִּיק אֶחָד מָלֵא סִיכֵי רְמָשִׂים.

3 צְרוֹרוֹת נְיָר מֶשִׁי.

5 צְרוֹרוֹת נְיָר לַחֲבִישָׁה.

4 תַּרְמִילִים מְלֵאִים גַּרְגְּרֵי עֹפֶרֶת.

10 לִיטְרָאוֹת אֲבַק שְׂרֵיפָה.

תִּיק אֶחָד שֶׁל מַבְעֵרוֹת.

2 אַרְגָּזִים שֶׁל סַם הַמָּוֶת.

4 אַרְגָּזִים לְהַנִּיחַ בָּהֵם נְחָשִׁים וְּלְטָאוֹת חַיִּים.

3 חָבִיּוֹת מֶלַח.

100 צִנְצָנוֹת עִם פְּקָקִים גְּדוֹלִים.

“הַכֹּל נָכֹן” אָמְרָה אֲמַלְיֶה, וּשְׁתֵיהֶן עָמְדוּ וְהָלְכוּ לְדַרְכָּן הַבַּיְתָה.

ל. פְּרִידָה מֵהַמּוֹלֶדֶת    🔗

לְאַחַר שֶׁנִסְדַּר הַכֹּל בְּהַמְבּוּרְג נָסְעָה אֲמַלְיֶה לְזַכְּסֶן. דַּרְכָּהּ הָרִאשׁוֹנָה בְּזִבֶּנְלַהְן מְכֻוֶּנֶת הָיְתָה אֶל מָרַת הֶנֶל, כָּאן מָנְתָה עַל גַּבֵּי הַשֻּלְחָן בְּלִי הַקְדָמוֹת יְתֵרוֹת אֶת הַכֶּסֶף שֶׁהִיא חַיֶּבֶת לָהּ. הֲלָה סָפְקָה כַּפֶּיהָ מִתּוֹךְ הִשְׁתּוֹמְמוּת רַבָּה וְקָרְאָה בְקוֹל נִצָּחוֹן: “אָמְנָם כֵּן! הַאִם לֹא הָיָה דְּבָרִי זֶה תָּמִיד, בְּשָׁעָה שֶׁהַכֹּל הִתְחִילוּ מְפַקְפְּקִים בָּךְ וְרָצוּ לְהַכְנִיס חֲשָׁש בְּלִבִּי, אָמֹר אָמַרְתִּי: ‘אַך יְהֵא בְיָדָהּ מַה, מִיָּד תְּשַׁלֵּם’, וְהַצֶּדֶק הָיָה אִתִּי!”

* * *

אֲמַלְיֶה לֹא יָכְלָה לִסְבֹּל יְשִׁיבָתָהּ אֵצֶל מָרַת הֶנֶל זְמָן רַב, וְהָלְכָה לְבַקֵּר אֶת אֲבִיהָ הַזָּקֵן וְהַחוֹלֶה שֶׁהָיָה מוּטָל כָּל הַיָּמִים עַל מִטָּתוֹ.

“הִנֵּה אַתְּ שׁוּב כָּאן?” שָׁאָל, "סְבוּרִים הָיוּ הַכֹּל, מִכֵּיוָן שֶׁהוֹצֵאת אֶת כַּרִיטַס לַמֶּרְחָקִים, שׁוּב לֹא נִרְאֶה אַחַת מִכֶּן לְעוֹלָם, – וְעַכְשָׁו הֲרֵי אַתְּ שׁוּב כָּאן? –!

אָכֵן מַה נִשְׁתַּנָּה מַרְאֶה פָנַיִךְ? הֲרֵי אַתְּ אַחֶרֶת לְגַמְרֵי! הַאִם הוּטַב מַצָּבֵךְ פִּתְאֹם?" עֵינָיו שֶׁל הָאָב בָּחֲנוּ מִתּוֹךְ הִשְׁתּוֹמְמוּת אֶת מַרְאֶה בִּתּוֹ. לֹא הַמַּלְבּוּשִׁים הַטּוֹבִים יוֹתֵר מָשְׁכוּ אֶת עֵינָיו, לֹא, כָּל צוּרָתָהּ כֻּלָּהּ נָשְׂאָה עָלֶיהָ חוֹתָם שֶׁל חֲשִׁיבוּת מִתּוֹךְ שַׁלְוַת הַנֶּפֶש וּבִטָּחוֹן.

מִין בַּגְרוּת וָרֹךְ, שֶׁלֹּא נִרְאוּ בָהּ לְפָנִים מֵעוֹלָם, טְבוּעִים עַל מִנְהָגֶיהָ שֶׁל הַבַּת. מַה זֶה אֵרָע לָהּ; הֲרֵי אֵין לָהּ בֶּאֱמֶת שׁוּם סִבָּהּ לְהַצְהִיל פָּנִים וּלְהֵרָאוֹת מְאֻשָּרָה וּמְרֻצָּה כָל כָּךְ?!

“אַבָּא”, אָמְרָה אֲמַלְיֶה בְקוֹל רַךְ וּבְפָנִים מְאִירוֹת, “הֲרֵינִי בָאָה עַל מְנַת לְהִפָּרֵד מִמֶּךָּ!”

“אַתְּ? כֵּיצַד? – כּלוּם רְצוֹנֵךְ לִנְסֹעַ שׁוּב מִכָּאן? הֲרֵי עָלַיִךְ לְהָכִין מִתְּחִלָּה אֶת מִינֵי הָאֹסֶף שֶׁלָךְ?!”

“הַפַּעַם לֹא, אַבָּא, עַכְשָׁו קִבְּלוּ אֲחֵרִים עַל עַצְמָם לְהָכִין לִי כָּל הַדָּרוּשׁ לִנְסִיעָתִי”.

הָאָב הֵצִיץ עָלֶיהָ בְּמֶבָּט שֶׁל אָדָם שֶׁאֵינוֹ יוֹרֵד לְסוֹף דַּעַת חֲבֵרוֹ, וּמִיָּד סִפְּרָה לוֹ כָּל מַה שֶׁאֵרַע לָהּ בְּהַמְבּוּרְג.

מֶבָּטוֹ שֶׁל הַזָּקֵן נָח בְּלִי הֶרֶף עַל פְּנֵי בִתּוֹ, וּלְאַחַר מַחֲשָׁבָה אֲרֻכָּה אָמַר בְּקוֹל רוֹעֵד: "הָהּ מַלְכֶן! – בֶּאֱמֶת לֹא מַחְשְׁבוֹתָיו מַחְשָׁבוֹתֵינוּ וּדְרָכָיו לֹא דְרָכֵנוּ! – הָהּ אֵלִי, כַּמָּה הִכְבַּדְנוּ עָלַיִךְ כֻּלָּנוּ! מַה קָצְרָה בִינָתִי תָּמִיד מִלְהָבִין אוֹתָךְ! כַּמָּה נִלְחַמְתִּי עִמָּךְ בִּלְבָבִי מִשׁוּם שֶׁסָבוּר הָיִיתִי שֶׁאֵין אַתְּ אֶלָּא סַרְבָנִית וּקְשַׁת עֹרֶף! אִמֵּךְ הַטּוֹבָה! הָהּ, מַה הָיְתָה אוֹמֶרֶת עַכְשָׁו! עָלַיִךְ לָעֲבֹר אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל? – אִמֵּךְ לֹא הִגִּיעָה אֲפִלוּ עַד דְּרֶזְדֶּן, וּשְׁנֵי בָנֵינוּ הִרְחִיקוּ לָלֶכֶת כָּל-כָּךְ! כְּלוּם אֵין אַתְּ יְרֵאָה כְּלָל?

הָהּ, אַבָּא, כְּלוּם יוּרָע שָׁם מַצָּבִי יוֹתֵר מִשֶׁהָיָה כָאן? הֵן מְקַוָּה אֲנִי, שֶׁחַיִים טוֹבִים מְמַשְׁמְשִׁים וּבָאִים לִקְרָאתֵנוּ, לְכַרִיטַס וְלִי".

הַזָּקֵן נִעֲנַע בְּרֹאשׁוֹ, וְאֲמַלְיֶה הֻכְרְחָה לְסַפֵּר וְלַחֲזֹר וּלְסַפֵּר גַּם עַל דְּבַר כַּרִיטַס וְגַם עַל אֹדוֹת עַצְמָהּ.

בִּשְׁעַת הַפְּרִידָה אָמַר הָאָב בִּשְׂפָתַיִם רוֹעֲדוֹת: מַלְכֶן, אֵין אַתְּ כּוֹעֶסֶת עָלַי עוֹד! נָהַגְתִּי עִמָּךְ עַל פִּי רֹב מִנְהָג קָשֶׁה, – לֹא הִכַּרְתִּי אוֹתָךְ כְּהוֹגֵן, וְעַכְשָׁו, – עַכְשָׁיו מְאֻחָר הַדָּבָר בְּיוֹתֵר, עַכְשָׁו הוֹלֶכֶת אַתְּ מֵעִמִּי, וְלֹא נִתְרָאֶה עוֹד בָּעוֹלָם הַזֶּה. לְכִי בְשֵׁם אֱלֹהִים! יְהִי רָצוֹן שׁיִיטַב גּוֹרָלֵךְ!"

* * *

כְּשֶׁהָלְכָה אֲמַלְיֶה עַל פְּנֵי כִכַּר הַשּׁוּק, בָּאָה כְּנֶגְדָהּ קְרֻמְבִּיגֶלְן הַזְּקֵנָה, כְּשֶׁהִיא צוֹלַעַת כְּדַרְכָּהּ. מִשֶׁרָאֲתָה אֶת אֲמַלְיֶה, עָמְדָה מִלֶּכֶת וְקָרְאָה מִתּוֹךְ הִתְעוֹרְרוּת: “הַאֻמְנָם! הֲרֵי אַתְּ הִיא, מַלֶה? –! אֲבָל עַכְשָׁו אֵין מַכִּירִים אוֹתָךְ כְּלָל! מַה נִשְׁתַּנָּה מַרְאֶה פָנַיִךְ! הַאִם זָכִית בְּגוֹרָל אֶת הַמָּנָה הַגְּדוֹלָה? אוֹ? – הִנֵּה – מָהוּ הַדָּבָר?”

“כֵּן”, אָמְרָה אֲמַלְיֶה בְגִחוּךְ, “כְּמוּבָן זָכִיתִי בְגוֹרָל אֶת הַמָּנָה הַגְּדוֹלָה”.

קְרֻמְבִּיגֶלְן נִסְתַּכְּלָה בָהּ מִן הַצַּד, מִתּוֹךְ פִּקְפּוּק הֵנִיעָה בְרֹאשָׁה וּמִשְׁשָׁה בְאֶצְבְּעוֹתֶיהָ אֶת הָאֶרֶג שֶׁל שִׂמְלַת אֲמַלְיֶה. “יָפֶה כַהֲלָכָה, אֲבָל הָאֶרֶג קַל בְּיוֹתֵר, אֵין זֶה צֶמֶר נָקִי”.

“אֵין לִי צֹרֶך בְּצֶמֶר עַכְשָׁו, הֲרֵינִי הוֹלֶכֶת לָאֲרָצוֹת הַחַמּוֹת” "שׁוּב אַתְּ מַפְלִיגָה לַמֶּרְחָקִים? הַאִם לְשָׁם בִּמְקוֹם שֶׁנִּמְצָא אָחִיךְ, אֶל הַדּוּרְקִים?

“הָהּ, רָחוֹק מִזֶּה הַרְבֵּה!”

“מַה אַתְּ סָחָה! אֵין לָךְ מֹחַ בְּקָדְקָדֵךְ! מִי יוֹדֵעַ מַה יַעֲלֶה לָךְ בְּסוֹפֵךְ! לְהֵיכָן אַתְּ הוֹלֶכֶת?”

“לְאוֹסְטְרַלִיָּא”. “הַאִם זֶה רָחוֹק מִכָּאן?” “הוֹ, כֵּן, רָחוֹק לְמַדָּי!” צָחֲקָה אֲמַלְיֶה. “אֵיךְ מַרְהִיבָה אַתְּ בְּנַפְשֵׁךְ! וְהַקְּטַנָּה אַף הִיא מְצוּיָה בַמֶּרְחָקִים?” אֲמַלְיֶה מְנַעֲנַעַת בְּרֹאשָׁה. “הֵיכָן הִיא?” “בְּהַמְבּוּרְג”.

“הַאִם רְחוֹקָה הִיא מֵהַמָּקוֹם שֶׁאַתְּ הוֹלֶכֶת לְשָׁם?” “הָהּ, רְחוֹקָה מֶרְחָק רָב!”

“הֲיִתָּכֵן! וְּבֵכן אֵין אַתֶּן יְכֹלוֹת לִרְאוֹת זוֹ אֶת זוֹ לִפְעָמִים בְּרִאשׁוֹן בְּשַׁבָּת?”

“חַס וְחָלִילָהּ! מְקַוָּה אֲנִי שֶׁלְאַחַר עֶשֶׂר שָׁנִים נִתְרָאֶה שׁוּב פָּנִים אֶל פָּנִים”. “הוֹי, הֲרֵי אַתְּ אֵם בַּעֲלַת לֵב קָשֶׁה, דָּבָר זֶה אָמַרְתִּי תָּמִיד. מַה לָהּ לַיַּלְדָּה הַמִּסְכֵּנָה בַּמֶּרְחָקִים בֵּין אֲנָשִׁים זָרִים? הֵן יִתְקְפוּהָ גַּעֲגוּעִים הַבַּיְתָה?” “עָלֶיהָ לִלְמֹד הַרְבֵּה”.

“הוֹ, דִּבְרֵי הֶבֶל! הֵן אַּתְּ לָמַדְתְּ תָּמִיד, וּמַה הָיָה מְנַת חֶלְקֵךְ? עֲנִיָּה אַתְּ, אֲבָל גם עַקְשָׁנִית! מִי יוֹדֵעַ מַה נִשְׁמַע עָלַיִךְ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים!”

בַּדְּבָרִים הָאֵלֶה הָלְכָה קְרֻמְבִּיגֶלְן מִשָׁם, הָלֹךְ וְצוֹלַעַת מִתּוֹךְ מְנוֹד רֹאשׁ.

* * *

בְּיוֹם הַמָּחֳרָת הָלְכָה אֲמַלְיֶה לְהֶרְצוֹגְסְוַלְדֶּה. בִּשְׁעַת מִנְחָה הִגִּיעָה לְשָׁם, כִּסְבוּרָה הָיְתָה שֶׁדִּיטְרִיךְ פָּנוּי בְּיוֹתֵר בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. סָמוּךְ לַבַּיִת חָלְפָה עַל פָּנֶיהָ דְּמוּת אָדָם עֲטוּפָה בְּסוּדָר. אֲמַלְיֶה יָדְעָה מִי הִיא שֶׁנִּסְתַּתְּרָה תַּחַת הַסּוּדָר. מִיָּד נֶאֶנְחָה אֲנָחָה עֲמוּקָה. אִשָּׁה זוֹ שֶׁחָלְפָה עַל פָּנֶיהָ אֵינָה חֲשׁוּבָה בְעֵינֶיהָ הַיּוֹם אֶלָּא כְצֵל עַל דַּרְכָּה. הַאִם עָלְתָה וְגָדְלָה כָּל-כָּךְ וְעָמְדָה מֵעַל לְצָרַת לִבָּהּ?

דִּיטְרִיךְ יָשַׁב אֵצֶל הַשֻׁלְחָן וְסִדֵּר מִינֵי טְחָב. בִּכְנִיסָתָהּ שֶׁל אֲמַלְיֶה הָפַךְ אֶת רֹאשׁוֹ, וְהִנֵּה פָנָיו נִרְעָשִׁים וְנִפְחָדִים כִּמְעָט.

“אַתְּ הִנָּךְ כָּאן?” קָרָא, “מֵהֵיכָן זֶה תָּבֹאִי? הַאִם רוֹצָה אַתְּ בִּצְמָחִים? בְּבַקָּשָׁה מִמֵּךְ, בַּחֲרִי לָךְ מַה שֶׁנָּחוּץ לָךְ”.

“אֵין לִי צֹרֶךְ עוֹד בְּשׁוּם צְמָחִים”. "לֹא? – שׁוּם צְמָחִים –?

“הֲרֵינִי בָאָה עַל מְנַת לְהִפָּרֵד מִמְּךָ וּבִכְדֵי לְהוֹדוֹת לְךָ”

“לִי?” אָמַר דִּיטְרִיךְ בִּמְבוּכָה. “כֵּן, וִילְהֶלְם! יוֹדַעַת אֲנִי הֵיטֵב, כַּמָּה יֵשׁ לִי לְהוֹדוֹת לְךָ. רוֹאֶה אַתָּה, לְפָנִים צִיַּרְתִּי לִי אֶת אָשְׁרִי בְצוּרָה אַחֶרֶת! הָהּ, בְּצוּרָה אַחֶרֶת לְגַמְרֵי! – הֲרֵינִי עוֹמֶדֶת עַכְשָׁו לִפְנֵי מַהְפֵּכָה בְחַיָּי, וּמִתּוֹךְ כָּךְ נוֹהֲגִים לְהַעֲבִיר עוֹד פַּעַם אֶת הֶעָבָר לִפְנֵי הַנֶּפֶשׁ. כַּמָּה גִּלְגּוּלִים עָבְרוּ עַל הַרְגָּשוֹתַי בִּרְבוֹת הַיָּמִים! – אַתָּה הֵבֵאתָ לִי אֹשֶׁר רַב! אַחַר כָּךְ בָּאוּ הַשָּׁנִים הַקָּשׁוֹת כָּל-כָּךְ! וְעַכְשָׁו בָּא שׁוּב הָאֹשֶׁר. תַּפְקִיד נִתַּן לִי! תַּפְקִיד גָּדוֹל! כְּשֶׁאֲמַלֵּא אוֹתוֹ, הֲרֵי עָלַי לְהוֹדוֹת לְךָ עַל הַדָּבָר. מַה הָיָה סוֹפִי בִלְעָדֶיךָ?” וּמִיָּד סִפְּרָה לוֹ עַל דְּבַר גּוֹדְפְרוֹי, –

דִּיטְרִיךְ תָּמַךְ אֶת רֹאשׁוֹ בְיָדָיו וְהִקְשִׁיב דוּמָם, וּכְשֶׁגָמְרָה אֲמַלְיֶה לְסַפֵּר קָרָא נִרְגָּש: “לָךְ? לָךְ נִתָּן הַתַּפְקִיד? – לֹא לִי? – הֲרֵי אֲנִי נֶצֶר מִגֶּזַע הָעַתִּיק שֶׁל חוֹקְרֵי הַצְּמָחִים! אִשָּה שׁוֹלְחִים הֲלָלוּ שָׁמָּה? אִשְׁתִּי? הַגּוֹרָל מִתְנַהֵג עִמִּי בְאַכְזָרִיּוּת! – הַאִם הוֹלֶכֶת אַתְּ בְּקָרוֹב?”

“בָּאֳנִיַּת הַמִּפְרָשִׂים הָרִאשׁוֹנָה, הַמַּפְלִיגָה לְאוֹסְטְרָלִיָּא. מַעֲרֶכֶת הַכֵּלִים הַדְּרוּשִׁים לִי מוּכָנִים וּמְזֻמָּנִים הֵמָּה”.

“כְּלוּם מַסְפִּיקִים לָךְ מַעֲרֶכֶת כֵּלִים?” “הוֹ, מַעֲרֶכֶת כֵּלִים מִן הַמֻּבְחָר!”

“מַה שֶׁחָלַמְתִּי לִי מִימֵי יַלְדוּתִי כְרֹאשׁ מַאֲוַיָּי, הִנֵּה נוֹפֵל לָךְ בְּחֵיקֵךְ!”

" אַתָּה הָיִיתָ מְסֻגָּל יוֹתֵר לְמִשְׂרָה זוֹ" “כְּלוּם זוֹ הִיא דַּעְתֵּךְ בֶּאֱמֶת וּבְלֵב תָּמִים?” “אֵין כָּאן מָקוֹם לִשְׁאֵלָה כְלָל!”

דִּיטְרִיךְ הִבִּיט לְפָנָיו מִתּוֹךְ הַרְהוֹרִים, וּפִתְאֹם אָמַר: “הֵיכָן הִיא כַּרִיטַס?”

“בְּהַמְבּוּרְג”. “בְּהַמְ–בּוּרְג? עַל יָדֵךְ?”

“כֵּן, כְּמוּבָן, הֵן אִי אֶפְשָׁר הָיָה לִי לָלֶכֶת מִכָּאן וְלַעֲזֹב אוֹתָהּ בְצָרַת נַפְשָׁה”.

“מַה מַעֲשֶׂיהָ שָׁם?” “הִיא לוֹמֶדֶת. סוֹף סוֹף נִתַּן לָהּ הַדָּבָר, שֶׁהָיִינוּ מַבְטִיחִים לָהּ תָּמִיד, אֲבָל לֹא קִיַּמְנוּ לְעוֹלָם”.

“הֲרֵי הָיִינוּ עֲנִיִים כָּל-כָּךְ”, מִלְמֵל דִּיטְרִיךְ בְּלַחַשׁ, “כֹּל לֹא בָאָה אֶצְלִי כְלָל לְהִפָּרֵד מִמֶּנִּי”.

“לֹא”, אָמְרָה אֲמַלְיֶה בְלָשׁוֹן קְצָרָה וְקָשָׁה, “אַל תִּקְרָא לָהּ לָבֹא אֶצְלְךָ, אַל תַּפְרִיעַ אוֹתָהּ, הֵן גַּם עָלֶיהָ לְמַלְאוֹת תַּפְקִידָהּ”

“לֹא, לֹא אַפְרִיעַ אוֹתָהּ, הֲרֵינִי מַבְטִיחַ לָךְ”. כָּאן כָּרְכָה אֲמַלְיֶה פִתְאֹם אֶת שְׁתֵי זְרוֹעוֹתֶיהָ מִסָּבִיב לְצַוָּארוֹ שֶׁל דִּיטְרִיךְ, נָשְׁקָה לוֹ בְּמִין רַכְרוּכִית שֶׁל אֵם וְאָמְרָה בְרֶגֶש עָמֹק: חֲיֵה בְשָׁלוֹם וִילְהֶלְם הַמִּסְכֵּן שֶׁלִּי! מְאֻשֶּרֶת, – אֻמְלָלָה – מְאֻשֶּׁרֶת נַעֲשֵׂיתִי עַל יָדְךָ. הֲרֵינִי מוֹדָה לְךָ עַל כָּל הָאֹשֶׁר הָרַב, וּמִתּוֹךְ הוֹדָיָה אֶזְכֶּרְךָ תָּמִיד!"

* * *

אֲמַלְיֶה הִתְהַלְּכָה עִם כַּרִיטַס, הַמְּלַוָּה אוֹתָהּ מִתּוֹךְ בְּכִיָּה, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ מַאי שְׁנַת 1863 בְּיַרְכְּתֵי אֳנִיַּת הַמִּפְרָשִׂים: “La Rochell”, אִישׁ אֶחָד נִגַּשׁ אֵלֶיהָ, קָרָא בִשְׁמוֹ לְפָנֶיהָ וְאָמַר: “אֲנִי הִנֵנִי רַב הַחוֹבֵל שֶׁל הָאֳנִיָּה. הַפַּטְרוֹן צִוָּה שֶׁאַקְצִיעַ לָךְ תָּא שֶׁל הַמַּחְלָקָה הָרִאשׁוֹנָה. קִבַּלְתִּי פְקֻדָּה לְפַקֵּחַ עַל צְרָכַיִךְ בְּמִדָּה יְתִרָה וְלִשְׁקֹד לְטוֹבָתֵךְ”.

דְּמָעוֹת צָפוּ וְעָלוּ בְעֵינֵי אֲמַלְיֶה. עָמְדָה וְנִסְתַּכְּלָה סְבִיבָהּ: מַה רַב הַדְּחַק! “יֵשׁ לָנוּ אַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִישִׁים נוֹסְעִים דָּרֵי מַטָּה” אָמַר רַב הַחוֹבֵל.

כַּמָּה קָשִׁים חַיֵּיהֶם שֶׁל הָעֲנִיִּים; וְהִיא אֵינָה בֵּינֵיהֶם, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמָּסְרוּ אוֹתָהּ תַּחַת הַשְׁגָחָתוֹ הַמְּיֻחֶדֶת שֶׁל רַב הַחוֹבְלִים! – – פַּעֲמוֹן הָאֳנִיָּה הִשְׁמִיעַ קוֹל הָאוֹת לְהַפְלִיג.

עוֹד נְשִׁיקַת חִפָּזוֹן אַחֲרוֹנָה, וְכַרִיטַס מִהֲרָה אֵל הַיַּבָּשָׁה. – הִנֵּה נִתְּקָה אֳנִיַּת הַמִּפְרָשִׂים הַכַּבִּירָה וְהֶחְלִיקָה בְגָאוֹן לְאֹרֶךְ הַנָּהָר. כָּל-זְמָן שֶׁהָיְתָה נִרְאֵית לָעַיִן נִפְנְפוּ הָאֵם וְהַבַּת אֶת מִטְפְּחוֹתֵיהֶן בָּרוּחַ.

 

חֵלֶק שֵׁנִי    🔗

א    🔗

בְּרִסְבֵּן, .1863.8.1.

כַּרִיטַס חֲבִיבָתִי!

יוֹם הַפְּרִידָה שֶׁלָּנוּ הָיָה בְחֹדֶשׁ מַאי, וְאוּלָם אַךְ בְּחַג הַלֵּדָה תְקַבְּלִי מִמֶּנִּי מִכְתָּב זֶה. הַמִּכְתָּב הַזֶּה מַתָּנָה הוּא לָךְ מִיָּדִי לְחַג הַלֵּדָה, וּמְקַוָּה אֲנִי שֶׁיְּשַׂמַּח אֶת לִבֵּךְ, הוֹאִיל וְהוּא יָעִיר לְפָנָיִךְ, שֶׁבָּאתִי בֶאֱמֶת לְאוֹסְטְרָלִיָּא. הוֹ, הַגִּיעִי בְעַצְמֵךְ, – מִזִּבֶּנְלַהְן לְאוֹסְטְרָלִיָּא! כְּלוּם יְכֹלָה אַתְּ לְצַיֵּר אֶת הַדָּבָר בְּנַפְשֵׁךְ? פְּעָמִים נִרְאֶה לִי, כְּאִלּוּ חָלַמְתִּי כָּל זֶה. מָה רַבִּים הֵמָּה הַדְּבָרִים שֶׁאֵרְעוּ לִי, שֶׁרָאִיתִי וְשֶׁהִרְגַּשְׁתִּי בְדֶרֶךְ הַיָּם הַאֲרֻכָּה! מֶה חָדָשׁ הָיָה הַכֹּל בְּעֵינַי, וְכַמָּה בִלְתִּי מוּבָן לִי הַכֹּל כָּאן! – לְאַחַר פְּרִידָתֵנוּ בְּהַמְבּוּרְג רָאִיתִי עוֹד זְמָן רַב אֶת דְּמוּתֵךְ הַקְּטַנָּה, הַבּוֹדֵדָה וְהַעֲצוּבָה, הָעוֹמֶדֶת וּמְנַעֲנַעַת כְּנֶגְדִּי בְיָדֵךְ. – אַל נָא תַּאֲמִינִי, שֶׁאֲנִי עֲצוּבָה הָיִיתִי בְמִדָּה פְחוּתָה מִזּוֹ, עֲצוּבָה הָיִיתִי לֹא כָל כָּךְ בִּגְלָלִי, אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁחָשַׁבְתִּי עָלָיִךְ. אֵיךְ תִּמְצְאִי לָךְ מָקוֹם בִּתְנָאֵי הַחַיִּים הַחֲדָשִׁים? הֲיִי מַקְשִׁיבָה וְהִזְדַּיְּנִי בְסַבְלָנוּת! כֵּן סַבְלָנוּת נְחוּצָה לָנוּ! – בִּשְׁעַת נְסִיעָתִי עַל פְּנֵי הַיָּם הִבְחַנִתִּי, שֶׁגַּם אֲנִי חֲסֵרָה סַבְלָנוּת בְּמִדָּה יְתֵרָה. שְׁמוֹנִים יוֹם וְאֶחָד הָיִינוּ בַדָּרֶךְ, שַׁוִִּי נָא בְנַפְשֵׁךְ אֶת הַדָּבָר, הֲרֵי זֶה רֶבַע שָׁנָה כִמְעַט!

וְאַף-עַל-פִּי-כֵן לֹא הָיְתָה לִי כָל סִבָּה לְהִתְאוֹנֵן, אַדְרַבָּה, שְׁרוּיָה הָיִיתִי בְטוֹבָה בְמִדָּה מְרֻבָּה, הֵן נָסַעְתִּי בַמַּחֲלָקָה הָרִאשׁוֹנָה, כְאִלּוּ הָיִיתִי מַטְרוֹנָה עֲשִׁירָה וּמְפֻנָּקֶת. מֶה הָמוּ רִגְשׁוֹתַי בְּקִרְבִּי בְשָׁעָה שֶׁהֵצַצְתִּי לִפְרָקִים אֶל בְּנֵי הָעֲנִיִּים הַנּוֹסְעִים צְפוּפִים בַּמָּדוֹר הַתַּחְתּוֹן. מִפְּנֵי מָה לֹא הָיִיתִי אֲנִי בְתוֹכָם? מְבִינָה אַתְּ, – כָּל כַּמָּה שֶׁגּוֹדְפְרוֹי טוֹב אֵלַי יוֹתֵר, בָּה בְּמִדָּה יִגְדַּל רֶגֶשׁ אַחְרַיּוּתִי. – מִתּוֹךְ הַרְגָּשָׁה זוֹ נָבַע גַּם קֹצֶר רוּחִי. שְׁמוֹנִים יוֹם וְאֶחָד שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת כְּלוּם אֶלָּא לָשֶׁבֶת וּלְהַמְתִּין, – וַאֲנִי לְהוּטָה הָיִיתִי לָרוּץ וְלֶאֱסֹוף, כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ הֲלָלוּ, שֶׁרוֹצָה אֲנִי לַעֲשׂוֹת עַד כַּמָּה שֶׁיָּדִי מַגָּעַת. כֵּן, זוֹ הִיא כַוָּנָתִי יוֹם יוֹם בְּלֵב תָּמִים! אֲבָל עַל גַּבֵּי הָאֳנִיָּה אֵינִי יְכֹלָה לָנוּד, מְצוּיָה הָיִיתִי עַל גַּבֵּי שֶׁטַח קָטָן כָּל כָּךְ וְלֹא הָיָה בְיָדִי לְהִתְגַּבֵּר עַל מִכְשׁוֹלִים אַף לֹא לַעֲמוֹד בִּפְנֵי סַכָּנוֹת מְיֻחָדוֹת, זוּלָתִי הַסַּכָּנוֹת הַצְּפוּיוֹת לָנוּ עַל יְדֵי סוּפוֹת וּסְעָרוֹת; אֲבָל בְּשָׁעוֹת כָּאֵלֶּה לֹא יָכֹלְנוּ אֶלָּא לָשֶׁבֶת וּלְחַכּוֹת עַד יַעֲבֹר זַעַם. אָכֵן בְּחַיֵּי עַצְלוּת בִּלִּינוּ יָמֵינוּ שָׁם.

מִסְתַּכְּלִים הָיִינוּ בַּדּוּלְפִינִין שֶׁשָּׁטוּ בְצַד הָאֳנִיָּה; שָׂמַחְנוּ לִרְאוֹת אֶת הַקְּלָנִיתָא הַיָּפָה כְשֶׁהִיא מְרַחֶפֶת בִּמְרוֹם הָאֲוִיר, מְדַבְּרִים הָיִינוּ עַל הַשִּׁנּוּיִים הַנִּרְאִים בַּשָּׁמַיִם וּבַמָּיִם. אֲבָל בְּכָל אֵלֶּה לֹא הָיִינוּ אֶלָּא מִסְתַכְּלִים בְּטֵלִים בִּלְבָד.

בַּיָם הָאַטְלַנְטִי עָמְדָה עָלֵינוּ רוּחַ סְעָרָה. נוֹרָא הָיָה הַדָּבָר הַסַּעַר הִכָּה גַּלִּים, עַד שֶׁנִּתְרוֹמְמָה רוֹשֶׁל שֶׁלָּנוּ לְמַעְלָה כְקוֹמַת בָּיִת. לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח אֶת הַמַּרְאֶה! הַדָּבָר הָיָה בַחֲצוֹת הַיּוֹם, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן הָיוּ הַשָּׁמַיִם אֲפֵלִים. הַמַּיִם הָיוּ שְׁחוֹרִים, וְגַעֲשׁוּ וְרָתָחוּ, וְהָרַעַם הִרְעִים קוֹלוֹ. הַבָּרָק פָּגַע בְּתֹרֶן אֶחָד, וְכִסְבוּרִים הָיִינוּ כֻלָּנוּ, שֶׁהִנֵּה הִגִּיעָה לָנוּ שְׁעָתֵנוּ הָאַחֲרוֹנָה.

אָכֵן הַסַּעַר שָׁכַךְ וְיַחַד עִמּוֹ נִרְגְּעוּ גַם הַלְּבָבוֹת הַנִּבְהָלִים.

וְהִנֵּה עָבַרְנוּ עַל פְּנֵי כֵף הַתִּקְוָה הַטּוֹבָה. מֵעַל גַּבֵּי הָאֳנִיָּה רָאִינוּ שׁוּב הָרִים מוּצָקִים. סוֹף כָּל סוֹף הִגַּעְנוּ לְחוֹף אוֹסְטְרָלִיָּא! עָבַרְנוּ עַל פְּנֵי אִיִּים, שֶׁיַּעֲרוֹת הַתְּמָרִים הַמַּשְׁחִירִים הַמְּכַסִּים אוֹתָם רִשּׁוּמָם נִכָּר בְּיוֹתֵר כְּלַפֵּי שְׁמֵי הַתְּכֵלֶת. הַגִּיעִי בְעַצְמֵךְ, יְעָרוֹת שְׁלֵמִים שֶׁל הַתְּמָרִים הַנֶּהְדָּרִים הֲלָלוּ!

לְיַד הַמָּבוֹא שֶׁל מוֹרֶטוֹן-בַּי הָיָה עָלֵינוּ לְהִלָּחֵם עִם גַּלֵּי הַחוֹף הַמִּתְגַּעֲשִׁים בְּחָזְקָה, וּמִכָּאן וָהָלְאָה נָסַעְנוּ עַל פְּנֵי בְּרִסְבֵּן רִיוֶר⁷ הַמִּתְפַּתֵּל בְּיוֹתֵר, עֶשְׂרִים מִילִין אַנְגְּלִיִּים בְּקֵרוּב אֶל תּוֹךְ הָאָרֶץ פְּנִימָה, עַד שֶׁעָלִינוּ לְיַד בְּרִסְבֵּן אֶל הַיַּבָּשָׁה.

סוֹף סוֹף חַשְׁנוּ שׁוּב קַרְקַע מוּצָק תַּחַת רַגְלֵינוּ. וְאוּלָם רְגִילִים הָיִינוּ כָל כָּךְ בְּטִלְטוּל וּתְנוּדָה, עַד שֶׁגַּם עַל הַיַּבָּשָׁה הִתְנוֹדַדְנוּ הֵנָּה וָהֵנָּה.

הָמוֹן רַב שֶׁל בְּנֵי אָדָם עָמַד לְיַד הַחוֹף וְהִמְתִּין מִתּוֹךְ קֹצֶר רוּחַ לָאֳנִיָּה. הַרְבֵּה מִן הַנּוֹסְעִים נִתְקַבְּלוּ מֵאֵת קְרוֹבֵיהֶם וּמַכָּרֵיהֶם⁸. כַּמָּה קַלֵּי תְנוּעָה הָיִינוּ כֻלָּנוּ! רוּחַ חַג נָחָה עָלַי. הִנֵּה עָמְדָה לְפָנַי הָעִיר הַבְּנוּיָה בָרָמָה, הַחַמָּה הַשּׁוֹקַעַת מְצִיפָה אֶת הָעוֹלָם הֶחָדָשׁ בְּיָם שֶׁל פָּז לוֹהֵט. עֵינַי לֹא שָׂבְעוּ מֵרְאוֹת.

אָכֵן אַף כִּי גָּדְלָה שִׂמְחָתִי שֶׁנִּתְמַלְּאוּ סוֹף סוֹף מַאֲוַיָּי, מִכָּל מָקוֹם עָמַד עָלַי רֶגֶשׁ שֶׁל אֵימָה וָפַחַד, רֶגֶשׁ מַדְאִיב שֶׁל בְּדִידוּת, וְרָצָה לְהַכְרִיעֵנִי. כְּשֶׁהִבַּטְתִּי סְבִיבִי מִתּוֹךְ הַרְהוֹרִים, נִתְכַּוְּנוּ מַכִּירַי מִתּוֹךְ הַמָּדוֹר הָרִאשׁוֹן לִטּוֹל אוֹתִי עִמָּהֶם אֶל בֵּית הַמָּלוֹן שֶׁלָּהֶם, אֲבָל אֲנִי עָמַדְתִּי וְנִפְרַדְתִּי מֵאֵת כֻּלָּם, וּבְיִחוּד מֵאֵת רַב הַחוֹבֵל שֶׁלָּנוּ בַעַל הַלֵּב הַטּוֹב, בְּרֶגֶשׁ נִלְבָּב, וּבִקַּשְׁתִּי לִי פֻנְדָּק זֹל. סוֹף סוֹף, – דִּבַּרְתִּי אֲנִי עִם לִבִּי, – הֲרֵי מֻכְרָח לָבֹא קֵץ לְחַיֵּי גַן עֵדֶן הַתַּחְתּוֹן! – אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁקַדְתִּי הַרְבֵּה עַל סְפָרַי בַּדָּרֶךְ, לֹא הִרְגַּשְׁתִּי בְנַפְשִׁי, שֶׁאוּכַל לִמְצֹא דַּרְכִּי בִידִיעָתִי הַמּוּעֶטֶת בַּלָּשׁוֹן הָאַנְגְּלִית. וַדָּאי שֶׁתּוֹרָה זוֹ נִקְנֵית בִּרְבוֹת הַיָּמִים. תָּמִיד הָיָה קָשֶׁה לִי בְיוֹתֵר, בְּשָׁעָה שֶׁלֹּא יָכֹלְתִּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז.

לְמָחֳרַת בַּבֹּקֶר בִּקַרְתִּי אֶת הַסּוֹכֵן מַר הוֹיְסְלֶר. שָׁם קִבַּלְתִּי כֶסֶף וְעֵצָה טוֹבָה. הוֹ, מַה טוֹב לְקַבֵּל כֶּסֶף בְּדֶרֶךְ כָּזוֹ! אֵין עוֹד דַּאֲגַת הַפַּרְנָסָה כְּלָל! – רֶגֶשׁ שֶׁל גָּאוֹן עַלִּיז מְמַלֵּא אוֹתִי בְשָׁעָה שֶׁאֲנִי מַעֲלָה עַל לִבִּי אֶת הָרַעְיוֹן שֶׁאֲנִי מְמֻנָּה מִטַּעַם בֵּית מִסְחָר שֶׁכְּמוֹתוֹ.

הוֹ, כַּמָּה מַרְגִּישָׁה אֲנִי אֶת עַצְמִי עֲלִּיזָה וּבַת חוֹרִין מִצַּד אֶחָד, וּמִן הַצַּד הַשֵּׁנִי הֲרֵינִי חָשָׁה אֶת עַצְמִי בָעוֹלָם הַזָּר בּוֹדֵדָה וּמְפַקְפָּקֶת. מַר הוֹיְסְלֶר אָמַר לִי, שֶׁאוֹסְטִרָלִיָּא לֹא נֶחְקְרָה עָדַיִן אֶלָּא מְעָט, וּמָצֹא אֶמְצָא עַל כָּל שַׁעַל וָצַעַד חֲדָשׁוֹת וּנְצוּרוֹת. לִבְסוֹף אָמַר לִי, שֶׁאֶפְשָׁר לִי לִפְנוֹת אֵלָיו בְּכָל דָּבָר מִתּוֹךְ אֵמוּן וּבִטָּחוֹן; אַף בְּשָׁעָה שֶׁיֵּשׁ לִי צֹרֶךְ בְּכֶסֶף עָלַי אַךְ לְהַגִּיד לוֹ, גּוֹדְפְרוֹי מִלֵּא אֶת יָדוֹ, לִהְיוֹת לִי לְעֵזֶר בְּכָל דָּבָר. כְּלוּם יְכֹלָה אַתְּ לְהָבִין אֶת הַדָּבָר? אֲנִי אֵינִי תוֹפֶסֶת! לִבִּי נִרְגָּשׁ בְּיוֹתֵר וַאֲנִי – הוֹי, – מַכִּירָה טוֹבָה כָל כָּךְ!

מַה נִפְלָאִים הֵמָּה דַּרְכֵי אֱלֹהִים; הֲרֵינִי מִשְׁתּוֹמֶמֶת תָּמִיד, כַּמָּה הִפְלִיא מִנְהָגוֹ עִמִּי.

הִנֵּה אֵלֵךְ אֶל מוֹשָׁבָה אֵירוֹפִּית לְיַד בְּרִסְבֵּן רִיוֶר, וְאַךְ אֶמְצָא לִי דִירָה, מִיַּד יִשְׁלַח לִי מַר הוֹיְסְלֶר אֶת הַחֲפָצִים שֶׁלִי. מְדַבְּרִים הָיִינוּ עוֹד עַל כַּמָּה עִנְיָנִים, שֶׁמָּשְׁכוּ אֶת עֵינָי, וְהוּא הִסְבִּיר לִי אֶת הַכֹּל.

הַבָּתִּים נִרְאִים כְּאִלּוּ רַגְלַיִם לָהֶם וְרוֹצִים לִבְרֹחַ מִמְּקוֹמָם. כְּשֶׁאָמַרְתִּי זֹאת לְמַר הוֹיְסְלֶר, צָחַק וְהִסְבִּיר לִי, שֶׁבּוֹנִים אֶת הַבָּתִּים עַל גַּבֵּי כְלוּנְסָאוֹת, מִפְּנֵי הַנְּמָלִים הַלְּבָנוֹת, שֶׁהֵן מַכַּת מְדִינָה קָשָׁה בְיוֹתֵר. – הִרְהַרְתִּי בְלִבִּי: “הִנֵּה, מִיָּד יֵשׁ דָּבָר לֶאֱסוֹף”!

בְּרִסְבֵּן רִיוֶר,.20.8

עַכְשָׁו הֲרֵינִי בִמְקוֹם מְגוּרִי הֶחָדָשׁ, הַמָּצוּי לְיַד בְּרִסְבֵּן רִיוֶר. מָצָאתִי כָאן בַּיִת אֶחָד קָטָן שֶׁהָיָה פָנוּי, מִיָּד עָמַדְתִּי וְשָׂכַרְתִּי אוֹתוֹ. עַד שֶׁנִּתְקַבְּלוּ הַחֲפָצִים שֶׁלִּי יָשַׁבְתִּי אֵצֶל מִשְׁפַּחַת מִתְיַשְּׁבִים, וְאַחַר כָּךְ סִדַּרְתִּי לִי דִירָתִי מִן הָאַרְגָּזִים, הַשְּׂמִיכוֹת וְהֶחָבִיּוֹת. כְּלֵי בִשּׁוּל מוּעָטִים קָנִיתִי לִי עוֹד בִּבְּרִסְבֵּן. – עַכְשָׁו יְכֹלָה אֲנִי סוֹף סוֹף לְהַתְחִיל בַּעֲבוֹדָתִי!

בַּבֹּקֶר הָרִאשׁוֹן, לְאַחַר שֶׁיָּשַׁנְתִּי בְתוֹךְ בֵּיתִי, הָלַכְתִּי לְבַקֵּשׁ מָיִם. לֹא רָחוֹק בּיוֹתֵר מִדִּירָתִי הִגַּעְתִּי לְמִין מִקְוֵה מַיִם וְשָׁאַבְתִּי מְלֹא הַקֻּמְקוּם הַקָּטָן שֶׁלִּי, וְאוּלָם הַגִּיעִי בְעַצְמֵךְ, פִּתְאֹם בָּא בְאֹרַח בִּלְתִּי צָפוּי בַּר נַשׁ קָטָן וְצָהֹב, בַּעַל עֵינַיִם צָרוֹת וּקְוֻצָּה אֲרֻכָּה וְדַקָּה לוֹ, נִגַּשׁ אֵלָי, פָּשַׁט אֶת יָדוֹ כְנֶגְדִּי וְהִשְׁמִיעַ בְּמִבְטָא גְּרוֹנִי: “Three Pence m’am”⁹ “הֲבָלִים!” אָמַרְתִּי “הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ”, וְתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר שָׁפַכְתִּי אֶת הַמַּיִם בַּחֲזָרָה. הָרֵיקָא הַצָּהֹב, הֲרֵי אַתְּ יְכֹלָה לְהָבִין מֵעַצְמֵךְ, שֶׁהָיָה כִינָאִי, הֵצִיץ עָלַי בְּעֵינָיו הַצָּרוֹת כְּשֶׁהוּא נָבוֹךְ מְאֹד, דִּבֵּר מִתּוֹךְ הִתְעוֹרְרוּת רַבָּה וְהֵנִיעַ בְּיָדָיו בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה. נָתַתִּי לוֹ לְדַבֵּר כְּאַוַּת נַפְשׁוֹ.

כְּמוּבָן, לְפִי שָׁעָה לֹא הָיָה אֶצְלִי טֵה, אֲבָל יָכֹלְתִּי לְהַמְתִין עַד שֶׁאֶמְצָא מָיִם. אָמְנָם יְכֹלָה הָיִיתִי לִטּוֹל קְצָת אֵצֶל הַמִּתְיַשְּׁבִים. כָּל כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר רוֹצָה אֲנִי לַעֲשׂוֹת הַכֹּל בִּידֵי עַצְמִי. הֵן צְרִיכָה אֲנִי לִלְמֹד לַעֲזֹר לְעַצְמִי בִּבְדִידוּתִי. – בְּרֶגֶשׁ חֲגִיגִי בֶאֱמֶת הִצְטַיַּדְתִּי לְשֵׁם סִבּוּב-הָאֹסֶף שֶׁלִּי הָרִאשׁוֹן בָּעוֹלָם הֶחָדָשׁ. עָמַדְתִּי וְתָלִיתִי אֶת הַקֻּפְסָא עַל כְּתֵפָי, הִנַּחְתִּי בְתוֹכָה קֶמַח, מֶלַח, טֵה וְגַפְרוּרִים, חָבַשְׁתִּי לְרֹאשִׁי אֶת מִגְבַּעַת הַתֶּבֶן הַגְּדוֹלָה וְשַׂמְתִּי לַדֶּרֶך פְּעָמָי. בְּלֵב פּוֹעֵם יָצָאתִי לְדַרְכִּי זוֹ הָרִאשׁוֹנָה, הוֹאִיל וְגַם יָרֵאתִי קְצָת, חָרַתִּי אוֹתָהּ בְּזִכְרוֹנִי, כְּדֵי שֶׁאֶמְצָא שׁוּב אֶת הַמּוֹשָׁבָה. הָרְגָשׁוֹת שֶׁתָּקְפוּ אוֹתִי בְדַרְכִּי זוֹ הָרִאשׁוֹנָה, אֵין אֲנִי יְכֹלָה לְתָאֵר לָךְ; חָשָׁה הָיִיתִי בְנַפְשִׁי, כְּאִלּוּ מִתְאַוָּה אֲנִי שֶׁתְּנַהֵל אוֹתִי בְיוֹם זֶה הָרִאשׁוֹן יָד נוֹדָעָה וַחֲבִיבָה, כְאִלּוּ מִשְׁתּוֹקֶקֶת אֲנִי לִשְׁמֹעַ לֶקַח עַל כָּל הַמַּחֲזוֹת הַחֲדָשִׁים וְהַזָּרִים. כַּמָּה גָדוֹל, אָיֹם וְסָתוּם נִרְאָה לִי לְפָנִים יַעַר צֶלָא, יְרֵאָה הָיִיתִי לֶאֱסוֹף שָׁם יְחִידִית כַּמָּה שָׁעוֹת רְצוּפוֹת, בְּתוֹרַת אִשָּׁה צְעִירָה לֹא רָצִיתִי בְשׁוּם פָּנִים לָלֶכֶת בִּלְעֲדֵי אָבִיךְ לֶאֱסֹף צְמָחִים, הָהּ – וְעַכְשָׁו! מֻכְרַחַת הָיִיתִי לִשְׁאֹל אֶת עַצְמִי תָמִיד: “הֲאִם אֲנִי הִיא זוֹ הַמִּתְהַלֶּכֶת לְבַדָּהּ בַּיַּעַר שֶׁל אוֹסְטְרָלִיָּא?” – סוֹף סוֹף שִׂחֲקָה לִי הַשָּׁעָה וּמָצָאתִי מָיִם. קוֹשָׁשְׁתִּי עֵצִים יְבֵשִׁים, הִצַּתִּי מְדוּרָה. בִּקַּשְׁתִּי לִי קְלִפַּת עֵץ חֲזָקָה, נִקִּיתִי אוֹתָה יָפֶה יָפֶה. בָּלַלְתִּי אֶת הַקֶמַח בְּמַיִם, עָשִׂיתִי לִי עוּגוֹת דַּקּוֹת וּקְטַנּוֹת, כְּמִדַּת חֲרִיץ הֶחָלָב, וְאָפִיתִי אוֹתָן בְּתוֹךְ הָרֶמֶץ הֶחָם, וּכְשֶׁהָיוּ בְעֵינַי בְּחֶזְקַת אֲפוּיוֹת, נָשַׁפְתִּי בְּפִי אֶת הָרֶמֶץ, בִּשַּׁלְתִּי טֵה וְעָרַכְתִּי סְעֻדָּתִי בַפַעַם הָרִאשׁוֹנָה, כְּשֵׁם שֶׁאֶעֱרֹךְ אוֹתָהּ מִן הַסְּתָם מִכָּאן וְּלַהַבָּא לִפְרָקִים קְרוֹבִים.

אַחַר כָּךְ נִגַּשְׁתִּי אֶל מְלֶאכֶת הָאֹסֶף. בַּתְּחִלָּה מִלֵּאתִי אֶת הַקֻּפְסָא. הַכֹּל חָדָשׁ לְפָנָי, וְשֶׁפַע רַב מְבַצְבֵּץ וְעוֹלֶה כָאן מִכָּל צַד, עַד שֶׁבָּא אָדָם בִּמְבוּכָה, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בַּמֶּה יַתְחִיל רִאשׁוֹנָה. בִּשְׁבִיל רְמָשִׂים לֹא נָטַלְתִּי עִמִּי אֶלָּא צִנְצָנוֹת קְטַנּוֹת מְלֵאוֹת אַלְכֹּהוֹל. מִן הַצֹּרֶך לִרְאוֹת הַכֹּל מִתְּחִלָּה, וּבִרְבוֹת הַיָּמִים לוֹמֵד אָדָם מִפִּי הַנִּסָּיוֹן כֵּיצַד לְהִצְטַיֵּד בַּדֶּרֶךְ הָרְצוּיָה וְהַמּוֹעִילָה. לְצַעֲרִי אֲנוּסָה אֲנִי לָשֵׂאת תָּמִיד צָעִיף עַל פָּנַי; הַדָּבָר מְצַעֵר אֶת נַפְשִׁי מְאֹד לָשֵׂאת תָּמִיד עַל פָּנַי סְמַרְטוּט מְגֻנֶּה, וַאֲנִי חוֹשֶׁבֶת לִפְעָמִים, שֶׁהַדָּבָר הוּא לְעֹנֶשׁ לִי עַל שׁוּם שֶׁהָיִיתִי מְמַלְּאָה פִי צְחֹוק תָּמִיד עַל נָשִׁים אֲחֵרוֹת, שֶׁשָּׂמוּ עַל פְּנֵיהֶן מִין דָּבָר שֶׁכְּמוֹתוֹ; אֲבָל הַיִתּוֹשִׁים יִהְיוּ מְצִיקִים לִי מְאֹד, הֵם קָשִׁים כָּל-כָּךָ עַד שֶׁאֲנוּסָה אֲנִי אֲפִלּוּ לְבַשֵּׁל אֵת מַאֲכָלַי בְּצָעִיף.

בַּלַיְלָה יְשֵׁנָה אֲנִי תַחַת רֶשֶׁת גְּדוֹלָה. מַעֲשֵׂה הָאֹסֶף גּוֹרֵם לִי קוֹרַת רוּחַ מְרֻבָּה. הַכֹּל מִזְדַּמֵּן כָּאן לִקְרַאת הָאָדָם! אֵין לוֹ אֶלָּא לִנְגּוֹעַ בַּיָּד וְלִטּוֹל. אֲנִי מְשַׁוָּה בְנַפְשִׁי תָמִיד, מַה יֹאמְרוּ בְהַמְבּוּרְג בְּשָׁעָה שֶׁתִּגַּעְנָה הַחֲבִילוֹת לְיָדָם, וַדָּאי שֶׁהֵם שְׁרוּיִים קְצַת בְּפַחַד אִם מְסֻגֶּלֶת אֲנִי לְמַלְּאוֹת אֶת תַּפְקִידִי. הֵן אֲנִי עַצְמִי אַף כָּךְ הִנֵּנִי. שִׂימִי נָא לִבֵּךְ וְשַׁאֲלִי אֵימָתַי מַגִּיעוֹת אֳנִיּוֹת מֵאוֹסְטְרָלִיָּא, לְכִי נָא לְשָׁם וְהִתְבּוֹנְנִי אֶל הַדְּבָרִים שֶׁשָּׁלַחְתִּי. רָאִיתִי וְנוֹכַחְתִּי, שֶׁאָסוּר לִי לְהָבִיא הַבַּיְתָה הַרְבֵּה צְמָחִים יוֹתֵר מִדַּאי בְּפַעַם אֶחַת.

הַחֹם גָּדוֹל בְּיוֹתֵר, וְהַצְּמָחִים נוֹבְלִים, וְאָז מֻּכְרַחַת אֲנִי לְהַשְׁלִיךְ אוֹתָם הַחוּצָה. אַל תְּצַפִּי לְמִכְתָּבִים אֲרֻכִּים לִפְרָקִים קְרוֹבִים בְּיוֹתֵר, לְדָבָר זֶה אֵין לִי סַבְלָנוּת כְּלָל, לְפִי שֶׁיֵשׁ לִי לְאָשְׁרִי עֲבוֹדָה רַבָּה מְאֹד. – כַּמָּה זְמָן תְּהֵא לִי עֲבוֹדָה בְּאוֹסְטְרָלִיָּא? עָלֵינוּ לְהָכִין לִבֵּנוּ לְיָמִים רַבִּים. וְאוּלָם אַל תִּתְעַצָּבִי. בְּשָׁעָה שֶׁיִּתְקְפוּךְ גַּעֲגוּעִים, אָז עָלַיִךְ לְצַיֵּר בְּנַפְשֵׁךְ, מַה יִהְיֶה לֶעָתִיד לָבֹא, כְּשֶׁתַּעַמְדִי שׁוּב עַל יָד הַנָּמָל, וּתְנַעְנְעִי שׁוּב בְּיָדֵךְ לְמַרְאֶה הָאֳנִיָּה הַבָּאָה. אַחַר כָּךְ לֹא נִפָּרֵד עוֹד עֲלֵי אֲדָמוֹת לְעוֹלָם! נַחֲמִי אֶת-נַפְשֵׁךְ בָּזֶה תָמִיד.

לְפִי שָׁעָה חֲיִי בְשָׁלוֹם. הִתְפַּלְּלִי לֵאלֹהִים, שֶׁתִּזְכִּי לִהְיוֹת יַלְדָּה טוֹבָה; רַק אָז תּוּכְלִי לִהְיוֹת אָדָם מְאֻשָּר.

בִּנְשִׁיקָה מֵעֹמֶק לִבִּי

אִמֵּךְ.

ב.    🔗

הַמְבּוּרְג, 4 בְּיַאנוּאַר 1864

אִמִּי אֲהוּבָתִי!

כַּמָּה שְׂמֵחָה אֲנִי לִרְאוֹת, שֶׁבָּאת בְּשָׁלוֹם לְאוֹסְטְרָלִיָּא בֶאֱמֶת. כְּפִי שֶׁצִּיַּרְתְּ לָךְ בְּמַחֲשַׁבְתֵּךְ כָּךְ הָיָה. בְּיוֹם 24 לְדֵצֶמְבֶּר הִגִּיעַ לְיָדִי מִכְתָּבֵךְ הַיָּקָר. אֲנִי עַצְמִי הָלַכְתִּי וְקִבַּלְתִּי אוֹתוֹ מִן “וַנְדְּרַהְם יָשָׁן”. שָׁוִּי בְנַפְשֵׁךְ, אֵין אֲנִי דָּרָה עוֹד “לְיַד הָאַלְסְטֶר”. מִיָּד לְאַחַר שֶׁנָּסַעְתְּ מִכָּאן עָבַרְתִּי לְבֵית חִנּוּךְ אֶחָד בְּהַם אֵצֶל גְּבֶרֶת זְקֵנָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ שְׁתֵּי בָנוֹת. אַחַת מִן הַבָּנוֹת מְלַמֶּדֶת אוֹתִי צָרְפַתִּית וְאַשְׁכְּנַזִּית. אָכֵן מְבַקֶּרֶת אֲנִי גַם אֶת בֵּית הַסֵּפֶר, וְעָלַי לָלֶכֶת מֶרְחָק רַב מֵהַם עַד הַמְבּוּרְג לִרְחוֹב הַתֵּיאַטְרוֹן וְאוּלָם לְחַג הַלֵּדָה מֻזְמֶנֶת הָיִיתִי לִכְבוֹד הֶחָג לְיַד הָאַלְסְטֶר. עַל הַדָּבָר הַזֶּה שָׂמַחְתִּי מְאֹד, שֶׁכֵּן הָיִיתִי עֲצוּבָה בְיוֹתֵר, בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה עָלַי לָצֵאת מִבֵּיתוֹ שֶׁל הַדּוֹקְטוֹר מַיְאֶר.

כְּשֶׁיָּשַׁבְתּי בְחֶדְרוֹ שֶׁל הַנְס וְקָרָאתִי בְאַחַד מִסְּפָרָיו הַיָּפִים נִכְנְסָה הָעַלְמָה עֶלִיזֶה וְאָמָרָה: “לְכִי אֶל ‘וַנְדְּרַהְם יָשָׁן’ וְשַׁאֲלִי, שֶׁמָּא נִתְקַבֵּל מִכְתָּב מֵאִמֵּךְ!” נִסְתַּכַּלְתִּי בָהּ יָפֶה, וְנִדְמָה לִי, שֶׁהִיא מְחַיֶּכֶת קְצָת, – כְּלוּם יוֹדַעַת הָיְתָה שֶׁבָּאָה אֳנִיָה מֵאוֹסְטְרָלִיָּא? מִהַרְתִּי לָלֶכֶת לְשָׁם. הָאֲוִיר הָיָה זַךְ מֵחֲמַת צִנָּה, וַאֲנִי שָׂמַחִתִּי כָל כָּךְ לְקַבֵּל מִכְתָּב, עַד שֶׁהָיִיתִי מְלֵאָה גִיל. וְהִנֵּה נָכוֹן הַדָּבָר! אֶחָד מִן הַבָּחוּרִים הַצְּעִירִים שֶׁבַּלִּשְׁכָּה נָתַן לִי אֶת הַמִּכְתָּב. אָכֵן הֲרֵי זֶה תְשׁוּרָה נָאָה לְחַג הַלֵּדָה! הִרְבֵּיתִי כָל כָּךְ לִקְרֹא בוֹ, עַד שֶׁיְדַעְתִּיו כֻּלּוֹ עַל פֶּּה. אֵשֶׁת הַדּוֹקְטוֹר אָמְרָה שֶׁמּוּטָל עָלַי לִכְתֹּב לָךְ מִיָּד, וַאֲנִי יְכֹלָה לְתָאֵר לָךְ אֶת פָּרָשַׁת הַחֲגִיגָה. כֵּן, אַף אֲנִי רוֹצָה בְכָךְ, שֶׁכֵּן אֲנִי מְהַרְהֶרֶת הָיִיתִי תָמִיד מַה טוֹב הָיָה אִלּוּ הָיִית בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה וְלָקַחַתִּ חֵלֶק בְּכָל אוֹתָם הַדְּבָרִים. הָעַלְמָה עֶלִיזֶה נִכְנְסָה אֶצְלֵנוּ בְחָמֵשׁ שָׁעוֹת וְאָמָרָה: “הַיּוֹם נִתְּנָה הָרְשׁוּת לַיְלָדִים לֶאֱכֹל בְּחֶבְרַת הַגְּדוֹלִים. כַּרִיטַס, סַדְּרִי שׁוּב אֶת שַׂעֲרוֹתַיִךְ בְּשִׂימַת לֵב מְרֻבָּה וְרַחֲצִי אֶת יָדַיִךְ”. חַשְׁתִּי הִתְרוֹמְמוּת הַנֶּפֶשׁ בְּמִדָּה יְתֵרָה בְשָׁעָה שֶׁצִּלְצְלוּ לְהִתְכַּנֵּס לַסְּעֻדָּה. הֲרֵי זוֹ הִיא הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁהֻרְשָׁה לִי לֶאֱכֹל בְּחֶבְרַת הַגְּדוֹלִים.

נִתְבַּלְבַּלְתִּי כֻּלִּי כְּשֶׁרָאִיתִי אֶת הַשֻּׁלְחָן הַגָּדוֹל הֶעָרוּךְ יָפֶה כָל כָּךְ. הַרְבֵּה אוֹרְחִים הָיוּ שָׁם, אַרְבַּע אֲחָיוֹת וְאָח אֶחָד שֶׁל אֵשֶׁת הַדּוֹקְטוֹר, אַף שַׁוִּי נָא בְנַפְשֵׁךְ: מִשְׁפָּחָה אַחַת מֵאַנְגְּלִיָּה! אַנְגְּלִים מַמָּשׁ רָאוּ עֵינָי! תִּינֹקֶת בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים הָיְתָה לָהֶם, וְגַם הִיא דִּבְּרָה וְשָׁמְעָה רַק אַנְגְּלִית. מִסְתַּכֶּלֶת הָיִיתִי בָהּ וְחוֹזֶרֶת וּמִסְתַּכָּלֶת, לְפִי שֶׁקְּלַסְתֵּר פָּנֶיהָ הוּא קְלַסְתֵּר פְּנֵי כְרוּב מַמָּשׁ, אֶחָד מִן הַכְּרוּבִים הָרַבִּים שֶׁרָאִינוּ בִדְרֶזְדֶּן בְּבֵית אוֹצַר הַתְּמוּנוֹת. פָּנֶיהָ עֲגֻלִּים וּנְעִימִים כָּל כּךְ, לְחָיֶיהָ אֲדֻמּוֹת וְרַכּוֹת וְתַלְתַּלֵּי זָהָב לָהּ מְלֵאִים זִיו. הוֹ, מָה הִשְׁתּוֹקַקְתִּי לְחַבֵּק בִּזְרוֹעוֹתַי אַךְ פַּעַם אַחַת אֶת הַתִּינֹקֶת הַיָּפָה הַזֹּאת, אֲבָל וַדָּאי שֶׁהָיְתָה מִתְמַלֵּאת יִרְאָה מִפָּנָי, וּלְפִיכָךְ הִבַּטְתִּי עָלֶיהָ תָמִיד אַךְ מֵרָחוֹק. הַכְּרוּב הַחַי נִרְאָה בְעֵינַי יָפֶה יוֹתֵר מֵהַכְּרוּב הַמְצֻיָּר. אַף הָיְתָה לְבוּשָׁה הָדָּר בְּמִדָּה יְתֵרָה, שִׂמְלָה קְצָרָה עֲשׂוּיָה אֶרֶג דַּק וְשָׁקוּף וּמְעֻטֶּרֶת בְּסַלְסָלָה וּמַלְמָלָה נְתוּנָה עָלֶיהָ, כָּרָאוּי לְבַת מֶלֶךְ שֶׁבְּסִפּוּרֵי אֲגָּדָה. הַדּוֹקְטוֹר וְאִשְׁתּוֹ דִּבְּרוּ אַף הֵם אַנְגְּלִית. אֵינִי יְכֹלָה לְהַשִּׂיג בְּשׁוּם פָּנִים, כֵּיצַד אֶפְשָׁר לוֹ לְבֶן אָדָם לְדַבֵּר בְּלָשׁוֹן זָרָה. וַדַּאי שֶׁאָדָם חָשׁ בְּנַפְשׁוֹ רֶגֶשׁ נִפְלָא, כְּשֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ סְגֻלָּה זוֹ.

הַאִם אַגִּיעַ לִידֵי כָךְ, שֶׁאֵדַע לְדַבֵּר בִּזְמָן מִן הַזְּמַנִּים בְּלָשׁוֹן זָרָה? אוֹתוֹ עֶרֶב הָיָה כְעֵין חֲלוֹם פֶּלֶא; הַכֹּל מַזְהִיר הָיָה וְנוֹצֵץ: כְּלֵי הַכֶּסֶף הָרַבִּים, הַכּוֹסוֹת הַמְּלֻטָּשׁוֹת יָפֶה, אַף גַּם הָעֵינַיִם שֶׁל הַבְּרִיּוֹת הָעֲלִּיזִים מַזְהִירוֹת הָיוּ מִשִּׂמְחָה. וְאוּלָם דְּבָרִים יָפִים עוֹד יוֹתֵר הוֹסִיפוּ וּבָאוּ! כְּשֶׁגָּמַרְנוּ סְעֻדָּתֵנוּ הִצִּיעוּ הַגִּבָרִים לִפְנֵי הַנָּשִׁים אֶת זְרוֹעָם לְהִשָּׁעֵן עָלֶיהָ בִשְׁעַת הֲלִיכָה, וְיוֹהַן פָּתַח אֶת הַדְּלָתוֹת שֶׁל אוּלַם הָאוֹרְחִים הַגָּדוֹל, וְכָאן כְּדַאי הָיָה לָךְ לִרְאוֹת. פְּעָמִים הִבַּטְתִּי בַחֲשָׁאִי יַחַד עִם הַנְסְ בִּסְדַק הַדֶּלֶת, וְנִרְאֶה הָיָה לִי תָּמִיד הָאוּלָם הַגָּדוֹל כְּמֵטִיל אֵימָה; צִנָּה שְׁרוּיָה בוֹ, וְכָל מַה שֶׁבְּתוֹכוֹ מְחֻפֶּה הָיָה בִשְׂמִיכוֹת אֲפוּרוֹת וְהַחַלּוֹנוֹת הָיוּ אֲפֵלִים בְּיוֹתֵר, מִפְּנֵי שֶׁתְּרִיסֵיהֶם הָיוּ סְגוּרִים.

מִשּׁוּם כָּךְ גָּדְלָה עַכְשָׁו הִשְׁתּוֹמְמוּתִי יוֹתֵר. אִי אֶפְשָׁר לָךְ לְצַיֵּר בְּנַפְשֵׁךְ מָה רַב הָיָה הַפְּאֵר וְהֶהָדָר! אֲנִי עָמַדְתִּי כְּמֻכַּת סַנְוֵרִים כֻּלִּי. הַנִּבְרָשׁוֹת הָיוּ מְאִירוֹת, וּבִקְצֵה הַנִּבְרָשׁוֹת תְּלוּיוֹת קְנֵי זְכוּכִית בַּעֲלֵי קְצָווֹת, וְהֵם נוֹצְצִים בְּכָל מִינַי גְּוָנִים. אָשׁוּחַ גָּדוֹל שֶׁהִגִּיעַ עַד הַתִּקְרָה מָלֵא הָיָה נֵרוֹת רַבִּים רַבִּים, וְעַל גַּבֵּי הַקִּירוֹת נְתוּנִים הָיוּ זַלְזַלֵּי אָשׁוּחַ, לְפָנָיו כָּתוּב הָיָה בְּאוֹתִיּוֹת גְּדוֹלוֹת הַשֵּׁם וּבְתוֹכוֹ עָמַד שֻׁלְחָן וְכִסֵּא וְעֲלֵיהֶם כָּל מִינֵי דְּבָרִים נָאִים. וְכָאן הִנֵּה כָל אֵלֶּה הַבְּרִיּוֹת הַיָּפִים, הַחֲבִיבִים וְהַמְאֻשָּׁרִים. וְאוּלָם אֲנִי נִסְתַּכַּלְתִּי וְחָזַרְתִּי וְנִסְתַּכַּלְתִּי בִּפְנֵי הַכְּרוּב הַקָּטָן וּבִפְנֵיהֶם שֶׁל הַדּוֹקְטוֹר וְאִשְׁתּוֹ. מַה יָפִים הָיוּ שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה! סָמוּךְ לַדֵּלֶת מְסֻדָּר הָיָה שֻׁלְחָן גַּם בִּשְׁבִילִי. קִבַּלְתִּי שִׂמְלָה מְגֻוֶּנֶת, תֵּבָה לִכְלֵי תְּפִירָה וְסוֹכֵךְ. הַגִּיעִי בְעַצְמֵךְ, סוֹכֵךְ שֶׁכֻּלוֹ שֶׁלִּי! בָּאֶמְצַע מֻנָּח הָיָה סֵפֵר יָפֶה. הוֹ, הִנֵּה עָלָה עַל לִבִּי, עַל שׁוּם מַה שָׁאֲלָה אוֹתִי פַעַם אֵשֶׁת הַדּוֹקְטוֹר אִם מִתְאַוָּה אֲנִי לְסֵפֶר שֶׁל שִׁירִים? אָמַרְתִּי כֵן, רְצוֹנִי בְּשִׁירֵי קְלוֹפְּשְׁטוֹק. “לָמָּה דַוְקָא שִׁירִים אֵלּו?ּ” שָׁאָלָה. “שִׁירִים אֵלּוּ הָיוּ לָנוּ בְּבֵית הַסֵּפֶר, וְשָׁם הָיָה שִׁיר אֶחָד שֶׁהֵבִיא אוֹתִי לִידֵי דְּמָעוֹת. הַדּוֹקְטוֹר צִימֶרְמַן קָרָא לְפָנַי בִּשְׁעַת שִׁעוּר הַסִּפְרוּת, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: הוֹ, מַה מְאֻשָּׁר הָיִיתִי בִהְיוֹתִי עוֹד עִמָּכֶם, רָאִיתִי אֶת הַיּוֹם מַאֲדִים וְעוֹלֶה וְאֶת הַלַּיְלָה מְנַצְנֵץ”. רוֹעֶדֶת מֵחֲמַת שִׂמְחָה תָּפַסְתִּי אֶת הַסֵּפֶר, אֲבָל אֵין זֶה קְלוֹפְּשְׁטוֹק, אֶלָּא שִׁירֵי שִׁלֶּר. אֵשֶׁת הַדּוֹקְטוֹר נִגְֹּשָׁה אֵלַי וְאָמְרָה מִתּוֹךְ צְחוֹק: הֲרֵי אַתְּ רַגְשָׁנִית דַּי וְהוֹתֵר, אֵין אַתְּ צְרִיכָה לִקְרֹא אֶת קְלוֹפְּשְׁטוֹק, שִׁלֶּר יָאֶה לָךְ יוֹתֵר".

“שִׁלֶּר לֹא הָיָה לָנוּ עֲדַיִן”, אָמַרְתִּי בְלַחַשׁ, אֲבָל הוֹדֵיתִי עַל הַכֹּל. כָּל כָּךְ הַרְבֵּה הָיָה וְהַכֹּל הָיָה יָפֶה כָל כָּךְ, אֶלָּא שֶׁלֹּא מָצָאתִי מִלִּים בְּפִי, בְּעוֹד שֶׁשְּׁאָר הַבְּרִיּוֹת שָׂשׂוּ וְשָׂמְחוּ כֻּלָּם בְקוֹל. – אוֹהֶבֶת אֲנִי בְּיוֹתֵר אֶת שִׁירֵי הָעֶצֶב, וְטַעַם הַדָּבָר הוּא בְּוַדָּאי, מִשּׁוּם שֶׁאֲנִי עֲצוּבָה עַל פִּי רֹב כָּל כָּךְ, וַאֲנִי מתְגַּעֲגַעַת עָלַיִךְ כָּל כָּךְ. הֲרֵנִי חָשָׁה לִפְרָקִים קְרוֹבִים, כְּאִלּוּ לבִּי חוֹשֵׁב לְהִתְפַּקֵּעַ מֵחֲמַת כְּאֵב, וַאֲנִי רוֹצָה לְהִתְמוֹגֵג בִּדְמָעוֹת.

הַגְּבִירוֹת שֶׁבְּהַם אוֹמְרוֹת כִּי כְפוּיַת טוֹבָה אָנִי, הֲרֵי יֵשׁ לִי כָל מַה שֶׁנָּחוּץ לִי, וְאִם אֶלְמַד בִּשְׁקִידָה כָרָאוּי, יִתְנַדְּפוּ גַעֲגוּעַי מֵאֲלֵיהֶם, שֶׁכֵּן אֵין אֲנִי שַׁקְדָּנִית כָּל צָרְכִּי, עָלַי לִשְׁקֹד הַרְבֵּה עַל לִמּוּד הַפְּעָלִים שֶׁל הַלָּשׁוֹן הַצָּרְפָתִּית. אֲנִי לוֹמֶדֶת וְלוֹמֶדֶת אֲבָל גַּעֲגוּעַי עָלַיִךְ בִּמְקוֹמָם עוֹמְדִים. אוֹמְרוֹת הֵן, שֶׁאָשִׂים לִבִּי אֶל הַדָּבָר, שֶׁבִּרְבוֹת הַיָּמִים חוֹלְפִים הַגַּעֲגוּעִים, לְפִי שֶׁאַתְּ תִּשְׁהִי בְמַרְחָקִּים עוֹד יָמִים רַבִּים, וְכָל כַּמָּה שֶׁיַּאַרְכוּ הַיָּמִים בָּהּ בְּמִדָּה יֵרָגַע לִבִּי בְקִרְבִּי. וְאוּלָם עַד עוֹלָם לֹא אַאֲמִין בַּדָּבָר. כְּדֵי שֶׁלֹּא אֵהְיֶה נִרְאֵית כִּכְפוּיַת טוֹבָה, הֲרֵינִי מַסְתִּירָה אֶת עִצְבוֹנִי וְלוֹבֶשֶׁת צוּרָה שֶׁל שִׁוְיוֹן נֶפֶשׁ לְמַרְאִית עָיִן, אֲבָל לוּ הָיְתָה עִמִּי נֶפֶשׁ חַיָּה שֶׁאוּכַל לְסַפֵּר לְפָנֶיהָ מִכָּל מַה שֶׁנַּעֲשָׂה בְתוֹךְ לִבִּי! מִן הַדִּין עָלַי לִשְׂמֹחַ עַל כָּל הַדְּבָרים הַנִּתָּנִים לִי כָאן, אֲבָל אִמָּא, אֵין לִי צֹרֶךְ כְּלָל בְּמַלְבּוּשִׁים יָפִים כָּל כָּךְ, אֵינִי רוֹצָה גַם בְּמַאֲכָלִים טוֹבִים, אִלּוּ אַךְ יָכֹלְתִּי לִהְיוֹת יַחַד עִמָּךְ, אִלּוּ רַק יוֹדַעַת הָיִיתִי, שֶׁנֶּפֶשׁ חַיָּה אַחַת אוֹהֶבֶת אוֹתִי בְכָל לֵב!

אָכֵן תָּמִיד נִרְאָה לִי, כְּאִלּוּ הַכֹּל חֲשׁוּבִים כָּאן יוֹתֵר מִדָּי, כְּאִלּוּ אָסוּר לְהַרְאוֹת בְּפֹעַל, אִם הַלֵּב נוֹטֶה כָאן אַחֲרֵי מִי שֶׁהוּא; שֶׁכֵּן הֱוִי מַעֲלָה בְדַעְתֵֵּךְ, שֶׁהַנֶּפֶשׁ הַיְּחִידָה כָּאן הַמְּחַבֶּקֶת אוֹתִי לִפְרָקִים בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ וּמְנַשֶּׁקֶת אוֹתִי הִיא לִיזֶט טוֹבַת הַלֵּב הַמְבַשֶּׁלֶת הַזְּקֵנָה בְּבֵית הַדּוֹקְטוֹר, הִיא קוֹרֵאת לִי לִפְרָקִים לְהִכָּנֵס פְּנִימָה לְרֶגַע, כְּשֶׁאֲנִי מִסְתַּכֶּלֶת בְּחַלּוֹן הַמַּרְתֵּף בְּדַרְכִּי לְבֵית הַסֵּפֶר, וְהֲרֵיהִי אוֹהֶבֶת אוֹתִי כְּאֵם טוֹבָה כִּמְעָט. אֲבָל הִיא עוֹשָׂה אֶת הַדָּבָר תָּמִיד בְּצִנְעָא, וְאִם אַךְ שׁוֹמַעַת הִיא שֶׁאַחַד הָאֲנָשִׁים קָרֵב וָבָא, מִיָּד דּוֹחֶפֶת הִיא אוֹתִי אֶל הַפֶּתַח הַחוּצָה. כְּלוּם עֲבֵרָה הִיא לֶאֱהֹב זוֹ אֶת זוֹ? אֵין אֲנִי מְבִינָה כְלָל אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, אֶלָּא שֶׁלִּבִּי מִתְמַלֵּא רֹגֶז, שֶׁאֲנוּסוֹת אָנוּ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר בְּצִנְעָא.

יֵשׁ לִי סֵפֶר קָטָן וַאֲנִי קוֹרֵאת בּוֹ הַרְבֵּה; הוּא קָטָן כָּל כָּךְ עַד שֶׁאֲנִי יְכֹלָה לְהַכְנִיסוֹ לְתוֹךְ כִּיסִי. שֵׁם הַסֵּפֶר: “נַחֲלַת הַמָּשִׁיחַ”. הַדֶּרֶךְ לְבֵית הַסֵּפֶר רְחוֹקָה בְיוֹתֵר וּבְתוֹךְ “בּוּרְגְּפֶלְדֶּה הָעֶלְיוֹנָה” רַבָּה הַבְּדִידוּת כָּל כָּךְ עַד שֶׁיֵּשׁ בְּיָדִי לִקְרֹא בְכָל יוֹם, בְּשָׁעָה שֶׁהָאֲוִיר יָפֶה, פֶרֶק אֶחָד. הַדָּבָר הַזֶּה מַשְׁקִיט אֶת רוּחִי וְאַף מֵשִׁיב לִי תְשׁוּבָה עַל כָּל מִינֵי מַאֲוַיִּים שֶׁאֵינָם רְצוּיִים. הִנֵּה פָתַחְתִּי לִפְנֵי יָמִים מוּעָטִים אֶת הַסֵּפֶר, בְּשָׁעָה שֶׁתָּקְפוּ עָלַי גַּעֲגוּעִים לְנֶפֶשׁ חַיָּה: “מִן הַנְּטִיָּה אֶל נְפָשׁוֹת אֲהוּבוֹת חַיָּב אַתָּה לִהְיוֹת בֶּן חוֹרִין בְּמִדָּה כָזוֹ, עַד שֶׁבְּיַחַס אֵלֶיךָ תְּהֵא מִתְאַוֶּה לִהְיוֹת בְּלִי כָל חִבּוּר עִם הַבְּרִיּוֹת. הָאָדָם מִתְקָרֵב אֶל הָאֱלֹהִים בָּהּ בְּמִדָּה שֵׁהוּא מִתְרַחֵק מִכָּל תַּנְחוּמוֹת הָאֲדָמָה”. כְּלוּם אֶלְמַד מִדָּה זוֹ?

סְבוּרָה אֲנִי שֶׁאֶתְאַוֶּה תָמִיד בְּנַפְשִׁי, כִּי אָהֹב יֶאֱהַב אוֹתִי מִי שֶׁהוּא בְכָל לִבּוֹ. הוֹ שׁוּבִי וּבֹאִי מִיָּד, אֵין אַתְּ יוֹדַעַת כְּלָל כַּמָּה אֲנִי מִתְגַּעֲגַעַת עָלָיִךְ.

הִנֵּה נוֹשֶׁקֶת וּמְחַבֶּקֶת אוֹתָךְ

כַּרִיטַס שֶׁלָּךְ.

ג    🔗

הַמְבּוּרְגּ. 3.1 1864.

מָרַת אֲמַלְיֶה דִיטְרִיךְ! שָׂמַחְנוּ מְאֹד, שֶׁבָּאת בְּשָׁלוֹם לְאוֹסְטְרָלִיָּא. הִנֵּה כָּתַבְתְּ לָנוּ, שֶׁכְּבָר עוֹסֶקֶת אַתְּ בְּמַעֲשֵׂה הָאֹסֶף בִּשְׁקִידָה, וַהֲרֵי אָנוּ שְׂמֵחִים עַל כָּךְ. מִצִּדֵּנוּ נִדְאַג לַדָּבָר שֶׁיִּהְיוּ מְצוּיִם בְּיָדֵךְ תָּמִיד תֵּבוֹת, תַּרְמִילִים, בֶּנְזִין, נְעֹרֶת, מֶלַח וְכַיּוֹצֵא בָאֵלֶּה מִן הַמֻּבְחָר. עַל דְּבַר מַעֲשֶׂה הָאֹסֶף שֶׁל הַפַּרְפָּּרִים רְצוֹנֵנוּ לְהָעִיר, שֶׁיְּכֹלָה אַתְּ לִשְׁלֹחַ אוֹתָם חֲבוּשִׁים בְּתַרְמִילִים. אֲפִלּוּ פַּרְפְּרֵי הַלַּיִל הַגְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר יְכֹלָה אַתְּ לִשְׁלֹחַ בְּדֶרֶךְ כָּזוֹ לְאַחַר שֶׁתַּצְמִידִי אֶת הַכְּנָפַיִם אֶל הַגּוּף. רְצוֹנֵנוּ לְעוֹרֵר אֶת תְּשׂוּמֶת לִבֵּךְ אַף בְּיִחוּד אֶל מַעֲשֵׂה הָאֹסֶף שֶׁל דָּגִים. אִסְפִי דָּגִים עַד כַּמָּה שֶׁיָּדֵךְ מַגָּעַת, הַכֹּל רְאוּיִים וַחֲשׁוּבִים לְפָנֵינוּ הֵן דָּגִים שֶׁל מֵימֵי נְהָרוֹת וְהֵן דְּגֵי הַיָּם. – אֵלּוּ הַדָּגִים שֶׁהֵם גְּדוֹלִים יוֹתֵר מִדַּי לִהְיוֹת נִשְׁלָחִים בְּתוֹךְ אַלְכֹּהוֹל, עָלַיִךְ לְשָׁלְחָם כְּבוּשִׁים יָפֵה בְמֶלַח. עוֹר הַכֶּרֵס צָרִיךְ לְבַתֵּר בִּזְהִירוּת כְּדֵי שֶׁיּוּכַל הַמֶּלַח לָחֲדֹר יָפֶה לְתוֹךְ בְּנֵי הַמֵּעָיִם.

חָבִיּוֹת יְשָׁנוֹת שֶׁל בָּשָׂר מְסֻגָּלוֹת בְּיִחוּד לַחֲבִישַׁת הַדָּגִים. דָּגִים גְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר אֶפְשָׁר לָךְ גַּם לְנַתְּחָם לִנְתָחִים וְלִשְׁלֹחַ אֶת הַנְּתָחִים כְּבוּשִׁים בְּמֶלַח. מַעֲשֵׂה הַחֲלוּקָה שֶׁל חוּט הַשֶּׁדְרָהּ טָעוּן זְהִירוּת מְיֻחָדֶת!

אַגַּב, אַךְ בְּשָׁעָה שֶׁאֵין מוֹצָא אַחֵר אֶפְשָׁר לָגֶשֶׁת אֶל מַעֲשֶׂה הַחֲלוּקָה, מִשּׁוּם שֶׁעַל יְדֵי כָךְ נִפְחָת עֶרְכּוֹ שֶׁל הַדָּג.

מִתּוֹךְ תִּקְוָה, שֶׁנְּקַבֵּל מִמֵּךְ בְּקָרוֹב מִינֵי אֹסֶף, דּוֹרְשִׁים אָנוּ בִּשְׁלֹמֵךְ בְּחִבָּה יְתֵרָה.

י.צ. גּוֹדְפְרוֹי וּבְנוֹ.

ד    🔗

רוֹקְהֶמְפְּטוֹן,.12.4 64.

כַּרִיטַס יַקִּירָתִי!

מִכְתָּבֵךְ הַיָּקָר, שֶׁתֵּאַרְתְּ בּוֹ אֶת פָּרָשַׁת הַחֲגִיגָה שֶׁל חַג הַלֵּדָה בִּפְרָטוּת יְתֵרָה, קִבַּלְתִּי. כּוֹתֶבֶת אַתְּ בּוֹ הַרְבֵּה גַם עַל דְּבַר גַּעֲגוּעַיִךְ. כְּלוּם סְבוּרָה אַתְּ שֶׁאֵין אַף אֲנִי מִתְגַּעֲגָעַת? אֲבָל, – אַל נָא נָבִיא זוֹ אֶת זוֹ לִידֵי רִכְרוּכִית יְתֵרָה. הֲרֵי אַתְּ נוֹטָה לְכָךְ בְּיוֹתֵר מִטֶּבַע בְּרִיָּתֵךְ. כְּלוּם נָחַלְתְּ אֶת הַדָּבָר מִמֶּנִּי? אוּלָי.

– אָכֵן לֹא טוֹב הַדָּבָר כְּשֶׁמְּחַטֵּט אָדָם בְּרִגְשׁוֹתָיו יוֹתֵר מִדַּי. בְּשָׁעָה שֶׁאַתְּ מַבִּיעָה לְפָנַי אֶת הַדָּבָר, הֲרֵי שׁוּב אַתְּ נוֹקֶבֶת מֵחָדָשׁ בְּמַכְאוֹב לִבֵּךְ, שֶׁאוּלַי כְּבָר נִתְגַּבַּרְתְּ עָלָיו בְּמִקְצָת. וַהֲרֵי אַתְּ סוֹבֶלֶת יִסּוּרִים עוֹד פַּעַם. יֶשׁ לָנוּ יִסּוּרִים דַּי וְהוֹתֵר, שֶׁאֵין אָנוּ יְכֹלוֹת לְהִפָּטֵר מֵהֶם בְּשׁוּם פָּנִים, וּלְפִיכָךְ סְבוּרָה אֲנִי שֶׁבִּמְקוֹם שֶׁיֵּשׁ בְּיָדֵינוּ לְהִמָּנַע מֵהֶם, חַיָּבוֹת אָנוּ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר. – לְשֵׁם תַּפְקִידִי זְקוּקָה אֲנִי לְאֹמֶץ לֵב, לְצָהֳלַת נֶפֶשׁ וּלְשֶׁקֶט פְּנִימִי. מִתּוֹךְ לֵב כָּבֵד הַשָּׁרוּי בִּמְצוּקָה אֵין לִרְאוֹת סִמַּן בְּרָכָה בְשׁוּם מְלָאכָה, לֹא אֶצְלֵךְ וְלֹא אֶצְלִי. הֲרֵינִי אוֹמֶרֶת לִי מִתּוֹךְ הַנִּסָּיוֹן: מַצָּב נֶפֶשׁ וְרִגְשׁוֹת לֵב הוֹלְכִים וּמִתְחַלְּפִים בָּנוּ בְכָל יוֹם וָיוֹם. כַּמָּה זְמָן עוֹבֵר עַד שֶׁמַּגִיעַ לְיָדֵינוּ מִכְתָּב מִזּוֹ לָזוֹ, וַהֲרֵי אֶפְשָׁר הַדָּבָר, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי מְמָרֶרֶת בִּבְכִי עַל מַצַּב נַפְשֵׁךְ הֶעָגוּם, הִנֵּה מְהַלֶּכֶת אַתְּ לָךְ שׁוּב מִתּוֹךְ שִׂמְחָה יְתֵרָה בַּיַעַר וּבָאָחוּ. עִם כָּל אֳנִיָּה מַפְלֶגֶת כִּתְבִי לִי מִכְתָּב אֶחָד, וְלוּ יְהֵא מִכְתָּב קָצָר, אֲבָל לִפְרָקִים כִּתְבִי בַאֲרִיכוּת, כְּדֶרֶךְ שֶׁנָהַגְתְּ בַּמִּכְתָּב שֶׁל חַג הַלֵּדָה, צָיְרִי לִי תְּמוּנָה מֵחַיָּיִךְ. אָכֵן אֵין כַּוָּנָתִי, שֶׁתִּכְתְּבִי יוֹמוֹן, דָּבָר זֶה אֵינִי אוֹהֶבֶת כָּל עִקָּר, שֶׁכֵּן לֹא בְכָל יוֹם מִתְרַחֵשׁ דָּבָר שֶׁרָאוּי לְהַעֲלוֹתוֹ עַל הַכְּתָב. וְאוּלָם כִּתְבִי בְשָׁעָה שֶׁאֵרַע לָךְ דָּבָר הַיּוֹצֵא מִגֶּדֶר הָרָגִיל שֶׁל חַיֵּי יוֹם יוֹם. דְּבָר זֶה כִּתְבִי בְשָׁעָה שֶׁיֵּשׁ לָךְ פְּנָאי וּמְנוּחַת הַנָּפֶשׁ, וְשִׁלְחִי לִי בְשָׁעָה שֶׁתִּרְצִי. הָבָה נְנַסֶּה אֶת הַדָּבָר. רְצוֹנִי גַם אֲנִי לִכְתֹּב לָךְ בְּדֶרֶךְ זוֹ. גַּם אֶצְלִי יִתָּכֵן הַדָּבָר, שֶׁיַּעַבְרוּ יָמִים רַבִּים וְלֹא אוּכַל לִכְתֹּב לָךְ בִּפְרָטוּת יְתֵרָה, וְאוּלָם יְדִיעָה קְצָרָה תְּקַבְּלִי מִמֶּנִּי לִפְרָקִים קְרוֹבִים כְּכָל הָאֶפְשָׁר.

לִפְנֵי יָמִים מוּעָטִים שָׁלַחְתִּי לְהַמְבּוּרְג שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה תֵבוֹת וַאֲנִי מִשְׁתּוֹקֶקֶת מְאֹד לָדַעַת מַה יֹאמְרוּ הָאֲדוֹנִים עַל כָּךְ. הַנְּסִיעָה לְיַד בְּרִסְבֵּן רִיוֶר הֵבִיאָה לִי יְבוּל בְּמִדָּה מְרֻבָּה. אָכֵן כְּנֶגֶד זֶה לֹא הָיִיתִי מְרֻצָּה כְלָל מֵהַסְּבִיבָה שֶׁל גְּלֶדְסְטוֹן. גְּלֶדְסְטוֹן הוּא אֶחָד מִן הַיְּשּׁוּבִים הָעַתִּיקִים בְּיוֹתֵר וּבוֹ שְׁלֹשִׁים בָּתִּים בְּקֵרוּב. שָׁהִיתִי שָׁם רַק שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים. בְּיַחַס לִשְׁאָר מְקוֹמוֹת הֲרֵי סְבִיבָה זוֹ עֲנִיָּה הִיא וְדַלָּה בִשְׁבִיל בַּעֲלֵי הָאֲסֻפּּוֹת. סִדַּרְתִּי לִי הֲלִיכַת רֶגֶל שֶׁל עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ פַּרְסָאוֹת. בְּתוֹךְ הַחַוָּה נִבְּאוּ לִי שֶׁאֶמְצָא כָל מִינֵי מְצִיאוֹת מְעַנִיְנוֹת. אֲבָל טָעוּת הָיְתָה בְיָדָם. מִדַּת הַיְבוּל לֹא הָיְתָה כְלָל וּכְלָל לְפִי צַעַר הַיְגִיעָה וְהֵעָמָל.

קֹדֶם שֶׁאֲנִי מִתְכּוֹנֶנֶת לָצֵאת לַדָּרֶךְ, הֲרֵינִי שׁוֹאֶלֵת בְּתוֹךְ הַחַוָּה מִפִּי אָדָם שֶׁנְּהִירִין לוֹ הַדְּרָכִים לְפָרָשַׁת הַמַּסָּע. אִישׁ עֲצָתִי נוֹטֵל מַקֵּל וְרשֶׁם לְפָנַי אֶת הַדֶּרֶךְ עַל גַּבֵּי עֲפַר הָאֲדָמָה. בַּתְּחִלָּה קָשֶׁה לִי הַדָּבָר לְסַדֵּר מַסָּעִי עַל פִּי רְשִׁימָה זוֹ; אֲבָל בִּרְבוֹת הַיָּמִים לוֹמְדִים הַכֹּל, וְסֹוף כָּל סוֹף, – אֵין הַתְּעִיָּה בִּדְרָכִים מְצַעֶרֶת אוֹתִי בְיֹוֵתר, הָעִקָּר הוּא שֶׁאֲנִי מוֹצֵאת תָּמִיד שׁוּב אֶת דַּרְכִּי הַבַּיְתָה. הַדֶּרֶךְ הַנִּזְכֶּרֶת לְמַעְלָה קְשׁוּרָה בְּזִכְרוֹנוֹת בִּלְתִּי נְעִימִים, מִפְּנֵי שֶׁעוֹלַם הַצְּמָחִים עָלוּב הָיָה בְיוֹתֵר! הָאֲדָמָה הִיא אַדְמַת הָרִים, וְעָלַי הָיָה לָנוּעַ עַל פְּנֵי אֲבָנִים מְנֻפָּצוֹת, וְאַךְ בִּמְקוֹמוֹת מוּעָטִים נִתְגַּלוּ סִמָּנֵי חַיִּים בְּתוֹךְ הַיְּשִׁימוֹן עַל יְדֵי חֻרְשַׁת הֲדַסִּים אוֹ קְבוּצַת עֲצֵי אוֹקָלִפְּטוּס. אָכֵן הַפְתָּעָה אַחַת הָיְתָה לִי בְכָל זֹאת. כְּשֶׁיָּרַדְתִּי בְמוֹרַד גִבְעָה אַחַת שֶׁל אֲבָנִים רָאִיתִי מִתַּחַת מִסְפַּר אָהֳלִים. כְּלוּנְסָאוֹת הָיוּ נְעוּצִים בָּאֲדָמָה וִירִיעַת בַּד מְתוּחָה עֲלֵיהֶם וּבֵינֵיהֶם עוֹמֶדֶת בַּתָּוֶךְ קֻבָּה עֲשׂוּיָה קְלִפַּת עֵצִים. מִתְּחִלָּה הָיִיתִי מְסֻפֶּקֶת שֶׁמָּא דָּרִים כָּאן יְלִידֵי הָאָרֶץ וְקָרַבְתִּי אֶל הַקֻּבָּה בִּזְהִירוּת. אִישׁ אַשְׁכְּנַזִּי כּוֹנֵן כָּאן מִין בֵּית מַשְׁקֶה, וְהָאָהֳלִים שַׁיָּכים הָיוּ לְכוֹרֵי זָהָב. לְאַחַר שֶׁסָעַדְתִּי אֶת לִבִּי וְנָחְתִּי מֵעֲמַל הַדֶּרֶךְ הָלַכְתִּי אֶל הַנָּהָר הַקָּרוֹב וְהִתְבּוֹנַנְתִּי אֶל הַמַּחֲזֶה.

גְּבָרִים שֶׁמַּרְאֶה פֶרֶא לָהֶם וַחֲצִי גוּפָם הָעֶלְיוֹן עָרֹם כֻּלּוֹ עוֹמְדִים עַל יַד הַנָּהָר וְעוֹבְדִים זוּגוֹת זוּגוֹת יַחַד: אֶחָד חוֹפֵר וַחֲבֵרוֹ רוֹחֵץ בַּמַּיִם אֶת הֶעָפָר הֶחָפוּר. גְּבָרִים אֵלּוּ בַעֲלֵי הָעֵינַים הַחוֹמְדוֹת לֹא עוֹרְרוּ בִי אֵמוּן רָב, וּמִהַרְתִּי לָלֶכֶת מִשָּׁם. מִדֶּרֶךְ קָשָׁה זוֹ חָזַרְתִּי מְדֻכְדֶּכֶת רוּחַ.

מִגְּלֶדְסְטוֹן עָקַרְתִּי דִירָתִי לְרוֹקְהֶמְפְּטוֹן, כָּאן יֵשׁ שׁוּב עֲבוֹדָה רַבָּה לְפָנָי, וּסְבוּרָה אֲנִי שֶׁמִּכָּאן לֹא אֵצֵא בִמְהֵרָה כָל-כָּךְ. – אוֹמֶרֶת אַתְּ שֶׁלִּבֵּךְ מָלֵא דְאָגָה לִי, מִפְּנֵי שֶׁשָּׁמַעַתְּ כִּי בְנֵי הַפַּפּוּאַס הֵם אוֹכְלֵי אָדָם. שׁוֹאֶלֶת אַתְּ אִם לֹא הָיָה לִי עֲדַיִן עֵסֶק עִמָּהֶם. בִּסְבִיבַת בְּרִסְבֵּן לֹא רָאִיתִי מֵהֶם רָב, אֲבָל פְּעָמִים הִתְעַנַּגְתִּי עֲלֵיהֶם הַרְבֵּה. הַמֶּמְשָׁלָה הוֹצִיאָה פְקֻדָּה, שֶׁאָסוּר לָהֶם לִבְנֵי פַּפּוּאַס לְהִתְהַלֵּךְ עֲרֻמִּים בְּתוֹךְ הָעִיר, וְהִנֵּה מְגֻחָךְ הַדָּבָר מְאֹד כְּשֶׁאֶחָד חוֹבֵשׁ לו צִילִינְדֶר יָשָׁן לְרֹאשׁוֹ, הַשֵּׁנִי שָׂם עַל רַגְלוֹ פֻזְמָק וְהַשְּׁלִישִׁי לוֹבֵשׁ כַּר שֶׁל קְרִינוֹלִינָ’א. – הַחֹם קָשֶׁה כָאן מִנְּשׂוֹא. אֲבָל עַל יְדֵי כָךְ מְרֻבֶּה כֹחַ הַגִּדּוּל שֶׁל עוֹלַם הַצְּמָחִים, עַד שֶׁהַֹכֹּל גָּדֵל לְמַעְלָה רֹאשׁ בְּפֹעַל מַמָּשׁ. הוֹ, אֵין אַתְּ יְכֹלָה כְלָל לְצַיֵּר, כַּמָּה גָדֵל הַכֹּל וּמְשַׂגְשֵׂג כָּאן. אֶחָד דּוֹחֵק אֶת רַגְלֵי חֲבֵרוֹ. מִתַּחַת לְאִילָנֵי עֲנָק גְּדֵלִים שְׂרָכִים שֶׁאֲנִי מִתְעַלֶּמֶת כֻּלִּי תַּחְתֵּיהֶם, וּפְעָמִים תִּתְקְפֵנִי אֵימָה, בְּשָׁעָה שֶׁעָלַי לְפַנּוֹת לִי דֶרֶךְ בֵּין צִמְחֵי הַשְּׂרָג, הַשּׂרָכִים וְהַסְּבָכִים.

אוֹרְכִידֵאִים גְּדוֹלִים תְּלוּיִים מֵעַל הָעֵצִים לְמַטָּה בְנִימִים שֶׁאֵינָן נִרְאוֹת כִּמְעַט לָעָיִן, וְהֵם נִפְלָאִים כָּל-כָּךְ, וְגַוְנֵיהֶם נָאִים בְיוֹתֵר, וְהֵם מְצִיצִים עָלַי בְּמֶבָּט מָלֵא רָזִין, עַד שֶׁיָּדִי קוֹטֶפֶת אוֹתָם בְּמִין יִרְאָה, כְּאִלּוּ יְצוּרִים חַיִּים הֵם, הַמּוֹכִיחִים אוֹתִי בְּפָנַי, שֶׁאֲנִי מַשְׁבִּית אֶת קִיּוּמָם הַמָּלֵא שֶׁקֶט.

וְכַמָּה מְעַנְיֵן כָּאן גַּם עוֹלָם בַּעֲלֵי הַחַיִּים! הַכֹּל לְהֶפֶךְ כִּמְעַט מִמַּה שֶׁמָּצוּי אֶצְלֵנוּ. הַבַּרְבּוּרִים שְׁחוֹרִים הֵמָּה, וְכַמָּה חַיּוֹת מִמִּשְׁפַּחַת הַיּוֹנְקִים הֵן בַּעֲלוֹת חַרְטֹם, וּכְנֶגֶד זֶה אֵין לָהֶן לַדְּבוֹרִים עֹקֶץ, וְהִתְבּוֹנַנְתִּי בְּדַעֲרָה אַחַת שֶׁהִיא מְנִיעָה אֶת זְנָבָהּ לֹא מַעְלָה וּמַטָּה אֶלָּא מִשְּׂמֹאל לְיָמִין. יֵשׁ אִילָנֵי טְרָפִים, שֶׁשׁוּלֵי טַרְפֵיהֶם נוֹטִים כְּלַפֵּי מַעְלָה. אִילָנוֹת אֲחֵרִים מַשִּׁירִים אֶת הַקְּלִפָּה בִמְקוֹם הֶעָלִים, וְהַדָּבָר עוֹשֶׂה רֹשֶׁם עָגוּם מְאֹד בְּשָׁעָה שֶׁרוֹאִים אֶת הָעֲנָקִים הָעֲרֻמִּים כְּאִלּוּ קְפוּאִים הֵמָּה בֵין שְׁאָר הָאִילָנוֹת. מָצָאתִי פְרִי אֶחָד הַדּוֹמֶה לְמִין דֻּבְדְּבָן, אֲבָל הַחַרְצָן אֵינוֹ קָבוּעַ בִּפְנִים אֶלָּא מְצֻמָּד הוּא מִן הַחוּץ עַל גַּבֵּי הַפֶּרִי. פְּרִי אַחֵר דּוֹמֶה אֶל הַעַכָּבִית שֶׁלָּנוּ. כְּשֶׁאָכַלְתִּי אוֹתָם חָשְׁתִּי שֶׁהַשְּׂעָרוֹת הַדַּקּוֹת הַמְּכַסּוֹת אוֹתָם צוֹרְבוֹת, כְּאִלּוּ הָיָה סִרְפָּד בִּגְרוֹנִי. לְהַבָּא לֹא תִּגַּע בָּהֶם שׁוּב יָדִי.

בְּקִרְבַת הַחַוּוֹת רוֹעִים בְּמִישׁוֹר שֶׁל כַּמָּה פַּרְסָאוֹת, שֶׁגְּדֵלִים בּוֹ מִינֵי דְּשָׁאִים בְּשֶׁפַע, הַרְבֵּה אֲלָפִים כְּבָשִׂים, סוּסִים וּבָקָר. וְכַמָּה יָפֶה הַצֶּמֶר שֶׁל הַכְּבָשִׂים הֲלָלוּ!

שַׁלְשֶׁלֶת שֶׁל הָרִים גְּבוֹהִים, הַמְּכֻנָּה: “The great deviding Range” נִמְשֵׁכֵת מִן הַחֵלֶק הַצְּפוֹנִי עַד הַחֵלֶק הַדְּרוֹמִי שֶׁל הַחוֹף הַמִּזְרָחִי, וְשַׁלְשֶׁלֶת הָרִים זוֹ מַסְפִּיקָה מַיִם.

רוֹצָה הָיִיתִי, שֶׁתִּשְׁלְחִי מֶַבַּט עִינַיִךְ אֶל עוֹלָם פְּלָאִים זֶה, וְיָכֹלְתְּ אָז לִרְאוֹת אֶת הַתְּמָרִים שֶׁעַל יָד פִצְרוֹי-רִיוֶר, אֲבָל קֹדֶם כָּל דָּבָר הָיָה בְיָדֵךְ לִרְאוֹת אֶת אִילָנֵי הָעֲנָק שֶׁל Eucaliptus amygdalina.

אוֹמְרִים עֲלֵיהֶם שֶׁהֵם הָאִילָנוֹת הַגְּבוֹהִים בְּיוֹתֵר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. אָכֵן עַנְפֵיהֶם שֶׁל הָעֲנָקִים הֲלָלוּ הֲרֵי הֵם בְּיַחַס אֶל גָּדְלָם דַּלִּים כִּמְעָט.

עַל יַד פִצְרוֹי-רִיוֶר מָצָאתִי תַּנִּינִים שֶׁאָרְכָּם עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם רָגֶל. כְּשֶהוֹצֵאתִי אֶת בְּנֵי מֵעֵיהֶם מָצָאתִי בְתוֹךְ קֵבָתָם אֲבָנִים גְּדוֹלוֹת. מָצָאתִי כָאן גַּם נַחֲשֵׁי מַיִם שֶׁמְּבִיאִים לַאֲוִיר הָעוֹלָם גּוּרִים חַיִּים.

הַגִּיעִי בְעַצְמֵךְ, בָּשָׂר אֵין לוֹ כָל עֵרֶךְ כָּאן, אֲבָל אֵין אָדָם מִתְאַוֶּה לוֹ מִפְּנֵי הַחֹם הַגָּדוֹל, אֶלָּא הַבְּרִיּוֹת נִכְסָפִים תָּמִיד לִשְׁתּוֹת. אֲנִי שׁוֹתָה, – בְּשָׁעָה שֶׁאֵין לִי הַפֵּרוֹת הַנָּאִים, – טֵה צוֹנֵן. לִפְנֵי יָמִים מוּעָטִים בָּאתִי בִשְׁעַת חֲשֵׁכָה לְבֵיתִי, הָיִיתִי חַלָּשָׁה כָּל כָּךְ מֵחֲמַת עַיְפוּת, עַד שֶׁהֵטַלְתִּי לְתוֹךְ פִּי בְחִפָּזוֹן חֲתִיכַת סֻכָּר וְחָפַצְתִּי לִגְמֹעַ מִן הַטֵּה, אֲבָל – הָהּ, פַּחַד קְרָאָנִי! עַל גַּבֵּי הַסֻּכָּר יָשְׁבָה נְמָלָה עֲנָקִית, וְהִיא נִצְמְדָה אַגַּב עֻקְצָהּ בִּגְרוֹנִי וְגָרְמָה לִי יִסּוּרֵי כְאֵב נוֹרָאִים, וְלֹא יָכֹלְתִּי לֹא לִבְלֹעַ וְלֹא לְהָקִיא, דַּעְתִּי נִטְרְפָה עָלַי כִּמְעַט מֵחֲמַת כְּאֵב, עָמַדְתִּי וְחִמַּמְתִּי אֶת הַטֵּה עַל גַּבֵּי הָאֵשׁ, וְנִסִּיתִי לַחֲלוֹט אֶת הַנְּמָלָה בְרוֹתְחִין; כְּנִרְאֶה עָלָה סוֹף סוֹף הַדָּבָר בְּיָדִי, שֶׁכֵּן הִצְלַחְתִּי לְהָקִיאָהּ לִבְסוֹף, וְהִנָּךְ רוֹאָה שֶׁעָבָר הַכֹּל בְּשָׁלוֹם. אֱמֶת, כָּאן מְצוּיָה אֲנִי בִמְקמוֹת סַכָּנָה הַרְבֵּה יוֹתֵר מִבִּשְׁעַת נְסִיעָה בַּמּוֹלֶדֶת, אֶלָּא שֶׁסְּבוּרָה אֲנִי, כִּי יֵשׁ בְּיַד אֱלֹהִים לְסוֹכֵךְ עָלַי כָּאן כְּמוֹ בַבַּיִת. פַּחַד אֵינִי יוֹדַעַת.

הַשָּׁנִים הַקּוֹדְמוֹת הָיוּ קָשׁוֹת כָּל-כָּךְ, עַד שֶׁבָּדַקְתִּי וּמָצָאתִי, שֶׁבְּיַחַס אֶל מַצָּבִי הַקּוֹדֵם, הֲרֵי טוֹב לִי עַכְשָׁו וְיָפֶה בְיוֹתֵר. הוֹ, בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי מַעֲלָה בְזִכְרוֹנִי, כֵּיצַד עָבַרְתִּי עִם הֶקְטוֹר הַטּוֹב וְהַנֶּאֱמָן בְּאַרְצוֹת תֵּבֵל! הָעֲגְלָה הָיְתָה כִבֵדָה כָל-כָּךְ, הַדְּרָכִים מְקֻלְקָלוֹת בְּיוֹתֵר; רָעָב, קֹר וָחֹם הָיָה חֶלְקֵנוּ, וִתָמִיד הֵעִיקָה עָלַי דַּאֲגַת הַפַּרְנָסָה וְהַדְּאָגָה עָלַיִךְ! לִפְרָקִים קְרוֹבִים רוֹאָה אֲנִי בַחֲלוֹמִי, שֶׁמּוֹשֶׁכֶת אֲנִי עֲדַיִן בַּעֲבוֹתוֹת הָעֲגָלָה, וּבְשָׁעָה שֶׁאֲנִי חוֹלֶמֶת, כִּי הַדֶּרֶךְ נִמְשֶׁכֶת בְּמַעֲלֶה הָהָר מִתְאַמְּצִים אָנוּ, הֶקְטוֹר וָאָנִי, הִתְאַמְּצוּת יְתֵרָה בְכָל כֹּחֵנוּ; אָז מְקִיצָה אֲנִי טְבוּלַת זֵעָה וַהֲרֵינִי חָשָׁה, הוֹ כַמָּה הִנְנִי מַכִּירָה טוֹבָה, שֶׁטּוֹב וְיָפֶה לִי כָל-כָּךְ.

יוֹשֶׁבֶת אֲנִי, כִּבְיָכֹל, אֶל שֻׁלְחָן עָרוּךְ מָלֵא כָל טוּב, הַפֵּרוֹת הַיָּפִים בְּיוֹתֵר שֶׁאֶפְשָׁר אַךְ לְהַעֲלוֹת עַל הַדָּעַת, קֶשֶׁט, מוֹזָא, פּוֹטְטִין¹⁰, Ipomoea balatas, מוּכָנִים וּמְזֻמָּנִים לְפָנַי בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה. מָה רַבָּה הַחֵרוּת הַנְּתוּנָה לִי בִשְׁעַת מַעֲשֵׂה הָאֹסֶף! שׁוּם אִישׁ אֵינוֹ גוֹדֵר בִּפְנֵי תְּשׁוּקַת הָאֹסֶף שֶׁלִּי אַף כָּל שֶׁהוּא. עוֹבֶרֶת אֲנִי אֶת אַדְמַת הַמִּישׁוֹר הָרְחָבָה, חוֹלֶפֶת אֲנִי בְתוֹךְ יַעֲרֵי עַד, הֲרֵינִי מְצַוָּה לְגַדֵּעַ אִילָנוֹת כְּדֵי לֶאֱסֹף אֶת מִינֵי הָעֵץ, הַנִּצָּנִים וְהַפֵּרוֹת, אֲנִי מַפְלֶגֶת בַּצִּנָּה הַצָּרָה עַל פְּנֵי נְהָרוֹת וִיאוֹרִים, תָּרָה אֲנִי אִיִּים וְאוֹסֶפֶת, אוֹסֶפֶת!

מַסִּיחָה אֲנִי דַּעְתִּי מִן הָרְגָשׁוֹת הַבִּלְתִּי נְעִימִים, שֶׁגּוֹרְמִים לִי הַחֹם וְהַיִּתוֹשִׁים, מִפְּנֵי רֶגֶשׁ הָאֹשֶׁר שֶׁאֵין קֵצֶה לוֹ הַמְּמַלֵּא אֶת נַפְשִׁי, בְּשָׁעָה שֶׁיֵּשׁ בְּיָדִי לְהַשִּׂיג עַל כָּל צַעַד וָשַׁעַל סְגֻלּוֹת חֶמְדָּה, שֶׁאִישׁ לֹא אָסַף לְפָנַי. אֵין אֲנִי חוֹשֶׁשֶת כְּלָל, שֶׁמָּא אַכְזִיב אֶת הַתִּקְווֹת שֶׁתָּלוּ בִי בְנֵי גּוֹדְפְרוֹי. בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי עוֹבֶרֶת מֶרְחֲבֵי אֶרֶץ בְּאֵין מַעֲצוֹר, סְבוּרָה אֲנִי שֶׁאֵין כָּל מֶלֶךְ יָכֹל לְהַרְגִּישׁ אֶת עַצְמוֹ חָפְשִׁי וּמְאֻשָּׁר כָּל כָּךְ כָּמוֹנִי, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה דוֹמֶה עָלַי כְּאִלּוּ נָתַן לִי גוֹדְפְרוֹי בְּמַתָּנָה כָּל חֵלֶק הַתֵּבֵל הַלָּזֶה. בְּכָל הַמִּקְצֹעוֹת מְצוּיוֹת חֲדָשׁוֹת, עִנְיָנִים לֹא יְדוּעִים עַד כָּאן!

וְכָל אֵלֶּה פִלְאֵי הַטֶּבַע, אִם הֵם מִינֵי טִחָב שֶׁאֵינָם מִזְדַקְּרִים לָעָיִן, שַׁבְּלוּלִים עַרְטִילָאִים, עַכָּבִישִׁים וּנְדָלִים, אוֹ כְּלֵי מְלָאכָה, גֻּלְגָּלוֹת וּשְׁלָדִים שֶׁל יְלִידֵי הָאָרֶץ, הַכֹּל הַכֹּל מְשַׁמְּשִׁים לִי אֶמְצָעִי לְהִתְקַשֵּר עַל יָדוֹ עִם הַמּוֹלֶדֶת הַיְשָׁנָה. נִימִים בִּלְתִּי נִרְאוֹת לָעַיִן נִמְשָׁכוֹת עַל יְדֵי כָּךְ מִפֹּה לְשָׁם וּמִשָּׁם לְפֹה; מִמֶּנִּי אֶל כָּל הַלַּמְדָּנִים הַמְּעַבְּדִים אֶת הַדְּבָרִים הֲלָלוּ, וּמֵהֶם בָּאִים אֵלַי דִּבְרֵי שֶׁבַח וְקִלּוּסִים. אַל תְּהִי סְבוּרָה בְדַעְתֵּךְ, שֶׁאֵין אֲנִי חָשָׁה בַדָּבָר כְּלוּם, אוֹ שֶׁמִּתְיַחֶסֶת אֲנִי אֶל הַדָּבָר בְּשִׁוְיוֹן נָפֶשׁ; בִּשְׁנוֹת שׁפְלוּתִי סָבַלְתִּי הַרְבֵּה מִזֶּה, וַהֲרֵינִי מַרְגִּישָׁה עַכְשָׁו אֶת הַהֵפֶךְ מִתּוֹךְ הַכָּרַת טוֹבָה! אֵין מִלִּים בְּפִי לְתָאֵר לָךְ אֶת שֶׁפַע הָעשֶׁר הַבָּא וְעוֹלֶה כְּנֶגְדִּי בְכָל מִקְצוֹעַ. כַּמָּה מִתְאַוָּה אֲנִי שֶׁתַּעַמְדִי עַל יָדִי, כְּדֵי שֶתִּשְׁתַּתְּפִי בְשִׂמְחָתִי וּבְהִתְפָּעֲלוּת לִבִּי.

רְצוֹנֵנוּ לְקַבֵּל מִתּוֹךְ הַכָּרַת טוֹבָה אֶת כָּל הַנִּשְׂגָּב וְהַיָּפֶה הַנִּתָּן לָנוּ, אֲזַי לֹא יִשָּׁאֵר לָנוּ זְמָן רַב לְהִמָּשֵׁךְ אַחַר הַרְהוֹרִים עֲגוּמִים.

כַּיּוֹם שְׁלוּחָה לָךְ בִּרְכַּת שָׁלוֹם מִלֵּב עָמֹק מֵאֵת

אִמֵּךְ הַמְּאֻשֶּרֶת.

ה    🔗

הַמְבּוּרְג,.12.5 64.

אִמִּי אֲהוּבַתִי!

מָה הִרְבֵּית לְסַפֵּר לִי! מְנַסָּה אֲנִי לְצַיֵּר לִי אָרְחוֹת חַיַּיִךְ, אֲבָל אֵין הַדָּבָר עוֹלֶה יָפֶה. הָאָדוֹן הַדּוֹקְטוֹר וְאִשְׁתּוֹ וְכָל שְׁאַר גָּרֵי הַבַּיִת מִשְׁתַּתְּפִים בְּכָל לֵב בְּגוֹרָלֵךְ. – עַל אֹדוֹתַי יֵשׁ לִי שׁוּב לְסַפֵּר לָךְ כָּל מִינֵי חֲדָשׁוֹת. בְּחַג הַפֵּסַח כָּלְתָה שְׁנָתִי בְּבֵית הַסֵּפֶר, וּלְפִיכָךְ בָּאתִי שׁוּב מֵהַם לְכָאן לָחֳדָשִׁים אֲחָדִים, וְאוּלָם אֵשֵׁת הַדּוֹקְטוֹר אָמְרָה לִי לִפְנֵי יָמִים מוּעָטִים, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁמָּרַת עֶלִיזֶה תֵּצֵא מִכָּאן אֲזַי עָלַי לָקוּם וְלֶאֱרֹז אֶת מִטַלְטִלַי בְּאַרְגָּזִים וְלָשִׂים שׁוּב פְּעָמַי לַדָּרֶךְ. לְפִי שָׁעָה קָבְעוּ לִי מָקוֹם בְּאַיְזֵנַךְ לְשָׁנָה תְמִימָה, שָׁם אֶכָּנֵס לְבֵית חִנּוּךְ קָטָן אֵצֵל עַלְמָה אַחַת וּטִרִבֶּרְט שְׁמָהּ. הֲרֵינִי שְׁרוּיָה בְעַצְבוּת יְתֵרָה, עַל שׁוּם שֶׁאֵין אֲנִי יְכֹלָה לָשֶׁבֶת כָּאן בַּבָּיִת, אֲבָל אֵשֵׁת הַדּוֹקְטוֹר אוֹמֶרֶת, שֶׁעָלַי לָשֶׁבֶת בְּחֶבְרַת נְעָרוֹת צְעִירוֹת, מִשּׁוּם שֶׁעֲגוּמָה אֲנִי יוֹתֵר מִדַּי וְאֵינֵנִי קַלַּת רָגֶל, וַהֲרֵי מִשְׂחָק וּמָחוֹל נְחוּצִים הֵמָּה לִבְנֵי הַנְּעוּרִים כְּתַלְמוּד תּוֹרָה. – כֵּן, הַגִּיעִי בְעַצְמֵךְ, הָעַלְמָה הַטּוֹבָה עֶלִיזֶה יוֹצֵאת מִכָּאן! נִבְהַלְתִּי כֻּלִּי, וּכְשֶׁרָאֲתָה אֶת עָגְמַת נַפְשִׁי מָשְׁכָה אוֹתִי וְהוֹשִׁיבַתְנִי עַל גַּבֵּי דַּרְגֵּשׁ הַקָּנִים הַקָּטָן וְסִפְּרָה לִי מַה שֶׁהִיא מִתְכַּוֶּנֶת לָעֲשׂוֹת. רְצוֹנָהּ גַּם הִיא לְהַפְלִיג לְמֵּרְחָקִּים, לַאֲמֶרִיקָה מַמָּשׁ, וּבְכֵן גַּם כֵּן מֵעֵבֶר לַיָּם! הוֹלֶכֶת הִיא אֶל מִשְׁפָּחָה אַחַת וְשׁוּרְץ שְׁמָהּ, שָׁם תְּטַפֵּל בְּחִנּוּכָן שֶׁל שְׁתֵּי הַנְּעָרוֹת.

מָרַת שׁוּרְץ הֲרֵיהִי אֲחוֹתוֹ שֶׁל הָאָדוֹן הַדּוֹקְטוֹר שֶׁלָּנוּ. מִשְׁפָּחָה זוֹ נִתְאָרְחָה כָאן וּמִתּוֹךְ כָּךְ נִתְוַדְּעוּ זוֹ לָזוֹ, וּמָרַת עֶלִיזֶה שְׂמֵחָה עַל תַּפְקִידָהּ הֶחָדָשׁ. תְּמוּנוֹתֵיהֶם שֶׁל הַהוֹרִים וְהַבָּנִים מְצוּיוֹת אֶצְלָהּ וּנְתוּנוֹת בְּתוֹךְ הָאַלְבּוֹם שֶׁלָּהּ, וּמִיָּד עָמְדָה וְהֶרְאֲתָה לִי אֶת הַתְּמוּנוֹת וּבִשְׁעַת מַעֲשֶׂה אָמְרָה: "כֵּן, כַּרִיטַס, הִסְתַּכְּלִי נָא יָפֶה בִתְמוּנָתוֹ שֶׁל מַר שׁוּרְץ, אֶפְשָׁר שֶׁעוֹד תִּשְׁמְעִי עָלָיו הַרְבֵּה דְבָרִים מֻפְלָאִים, אֶפְשָׁר שֶׁתְּשַׂחֶק לָךְ הַשָּׁעָה לְהַכִּירוֹ פָנִים אֶל פָּנִים,

הֲרֵיהוּ נוֹשֵׂא מִשְׂרָה רָמָה בְּאֲמֵרִיקָה". אַחַר כָּךְ סִפְּרָה לִי הַרְבֵּה דְּבָרִים, שֶׁלֹּא עָמַדְתִּי עַל טִיבָם כְּהוֹגֵן, עַל דְּבַר מֶרֶד בִּדְּרוֹם אַשְׁכְּנַז, וְכִי שִׁחְרֵר אָדָם אֶחָד מִבֵּית הָאֲסוּרִים וְקִינְגֶל שְׁמוֹ, וְאָמְרָה: “עוֹד שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעִי לִפְרָקִים קְרוֹבִים כָּאן בַּבַּיִת עַל עִנְיָנִים אֵלּוּ, לְפִיכָךְ טוֹב הַדָּבָר אִם תֵּדְעִי כְבָר מִקְצָת מֵהֶם”. – וְהִנֵּה דַּוְקָא עַכְשָׁו עָלֶיהָ לָצֵאת מִכָּאן, בְּשָׁעָה שֶׁאֵינֶנִּי חֲרֵדָה עוֹד מִפָּנֶיהָ כָל כָּךְ. אָכֵן מִיָּד אָמְרָה: “בְּנֵי בֵית שׁוּרְץ יָבֹאוּ בְּוַדַּאי שׁוּב לְהִתְאָרֵחַ כָּאן, וַאֲזַי נִתְרָאֶה שׁוּב אַף אָנוּ, וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה הֲרֵי תִּהְיִי אַף אַתְּ שְׁלֵמָה בִידִיעוֹת, וְאֶפְשָׁר שֶׁאַתְּ בְּעַצְמֵךְ תַּפְלִיגִי לְמַּרְחַקִּים בִּזְמָן מִן הַזְּמַנִּים בְּתוֹרַת מְחַנֶּכֶת”. הוֹ, כְּלוּם אַגִּיעַ בִּימֵי חַיַּי לִידֵי מַדְרֵגָה גְּבוֹהָה כָזוֹ? – רוֹצָה אֲנִי לְהִשְׁתַּמֵשׁ בְּכָל רֶגַע וְלֵהָנוֹת מֵחֶבְרָתָהּ שֶׁל עֶלִיזֶה בְמִדָּה יְתֵרָה.

עַכְשָׁו יֵשׁ לִי לְסַפֵּר לָךְ דָּבָר, שֶׁיְּעַנְיֵן אוֹתָךְ בְּוַדָּאי. לִפְנֵי יָמִים מוּעָטִים, בַּיּוֹם הַשִּׁבְעָה עָשָׂר בְּמַאי, נֶעֶרְכָה חֲנֻכַּת גַּן הַחַיּוֹת. בַּיּוֹם שֶלְּפָנָיו, אוֹתוֹ הַיּוֹם יוֹם שַׁבָּת הָיָה, נֶעֶרְכָה כָאן בַּבַּיִת סְעֻדַּת גְּבָרִים גְּדוֹלָה. כָּל אֵלֶּה הַגְּבָרִים הָיוּ כָאן, שֶׁיֵּש לָהֶם יַחַס שֶׁהוּא אֶל גַּן הַחַיּוֹת. כְּדֵי לְשַׁמֵּשׁ אֶת הָאוֹרְחִים עָמְדוּ שָׁם כַּמָּה מְשָׁרְתִים שְׂכִירִים, וּבְחֲדַר הָאֹכֶל עָמְדָה אֵשֶׁת הַדּוֹקְטוֹר וְסִדְּרָה בְעַצְמָהּ אֶת הַכֹּל, וְלִי נִתְנָה הָרְשׁוּת לְסַיֵּעַ לָהּ. נוֹשֵׂאת הָיִיתִי אֶת הַדְּבָרִים מִמַּטָּה לְמַעְלָה וּמִמַּעְלָה לְמָטָּה. מִלְּמַטָּה טִפְּלָה מְבַשֶּׁלֶת זָרָה לְגַמְרֵי, וְלִיזֶט הַטּוֹבָה לֹא נוֹעֲדָה כְנִרְאֶה בַיּוֹם הַהוּא אֶלָּא לְשַׁמֵּשׁ אֶת הָאוֹרְחִים. הָרִיצָה הַיְּתֵרָה וּמַעֲשֵׂה הַשִּׁמּוּשׁ הֶהֱנוּ אוֹתִי הַרְבֵּה, וַאֲנִי שָׂמַחְתִּי כָל כָּךְ, שֶׁיֵּשׁ לִי לַעֲבֹד זְמָן רַב כָּל כָּךְ בְּחֶבְרַת אֵשֶׁת הַדּוֹקְטוֹר. בָּאוּלָם הַגָּדוֹל הָיָה עָרוּךְ שֻׁלְחָן אַרֹךְ, וְדַלְתוֹת חֲדַר הָאֹכֶל הַפּוֹנוֹת אֶל הָאוּלָם הָיוּ פְתוּחוֹת לִרְוָחָה, וּבְכָל שָׁעָה שֶׁנָּאֲמוּ נְאוּם עָמַדְתִּי בַפֶּתַח וְהִקְשַׁבְתִּי. לִבִּי פָעַם בִּי, וְלָבַשְׁתִּי גָאוֹן, בְּשָׁעָה שֶׁנָּאַם אֲדוֹנִי הַדּוֹקְטוֹר, וּמִכָּל שֶׁכֵּן, כְּשֶׁבָּאוּ אַחֲרָיו אֲחֵרִים וְסִפְּרוּ בְשִׁבְחוֹ הָרָב, וְקִלְּסוּ אֶת לִבּוֹ הָעֵר וְנַפְשׁוֹ הַמּוּכָנָה לְכָל קָרְבָּן.

פַּעַם אַחַת הִרְהַבְתִּי בְלִבִּי לְהִכָּנֵס בְּתוֹךְ הַפֶּתַח הַפָּתוּחַ יֶתֶר עַל הַמִּדָּה וְרָאִיתִי לְתִמְהוֹנִי וּלְשִׂמְחַת לִבִּי שְׁנֵי פַרְצוּפִים יְדוּעִים לִי מִלְבַד הָאָדוֹן הַדּוֹקְטוֹר חֲבִיבֵנוּ, שְׁנֵי אֵלֶּה הָיוּ גּוֹדְפְרוֹי וְהַדּוֹקְטוֹר קַרְל מֶבִּיּוּס. זֶה הַאֲחֲרוֹן בָּא יוֹם יוֹם אֶל הַבָּיִת, תָּמִיד מְטַפֵּל הוּא הַרְבֵּה בְאַקְבָרְיּוֹן, וְלִפְרָקִים הֲרֵיהוּ יוֹשֵׁב לוֹ בַחֲדַר הַסְּפָרִים וְעוֹסֵק שָׁם בִּכְתִיבָה וּקְרִיאָה.

שָׁכַחְתִּי אֶת נַפְשִׁי כָלִיל, עַד שֶׁאֵשֶׁת הַדּוֹקְטוֹר קָרְאָה פִתְאֹם מִתּוֹךְ הִתְרַגְשׁוּת יְתֵרָה: “הָהּ, כַּרִיטַס! – רְצוֹנֵךְ לְהִסְתַּלֵּק מִשָּׁם מִיָּד, מַה אַתְּ סְבוּרָה בְלִבֵּךְ? וּמָה אִם יִרְאֶה אוֹתָךְ מִי שֶׁהוּא! הִנֵּה, הוֹרִידִי מִיָּד אֶת הַבַּקְבּוּקִים לְתוֹךְ הַמַּרְתֵּף”.

אַחַר כָּךְ, כְּשֶׁגָּמְרוּ הָאֲנָשִׁים אֶת סְעֻדָּתָם, קָרְבוּ מִרְכָּבוֹת רַבּוֹת עַד לִפְנֵי פֶתַח הַבָּיִת, אֵשֶׁת הַדּוֹקְטוֹר הֶחֱלִיפָה מַהֵר אֶת שִׂמְלוֹתֶיהָ וּמִיָּד נָסְעוּ הַכֹּל יַחַד אֶל גַּן הַחַיּוֹת. שָׁמֹעַ שָׁמַעְנוּ, שֶׁהֶעֱלוּ שָׁמָה אוֹרֵי-גִיל נָאִים. יוֹשְׁבִים הָיִינוּ, הַנְס וְאָנֹכִי, בַּחֲדַר הַמַּלְבּוּשִׁים וְהֵצַצְנוּ מִבַּעַד לַחַלּוֹן, וּמַרְאֵה הָאַלְסְטֶר לְאוֹר נְגֹהוֹת הָעֶרֶב כְּזָהָב טָהוֹר.

כְּשֶיָּרַדְנוּ אַחַר כָּךְ לְמַטָּה לְבָרֵךְ אֶת בְּנֵי הַבַּיִת בְּלֵיל מְנוּחָה, אָמְרָה אֵשֶׁת הַדּוֹקְטוֹר אֵלַי בְּחִבָּה יְתֵרָה: “הִנֵּה, עָזַרְתְּ הַיּוֹם בִּמְלָאכָה בִשְׁקִידָה יְתֵרָה, אָמְנָם סַקְרָנִית קְצָת הָיִית גַּם כֵּן, – וְאוּלָם הַדָּבָר נִסְלָח לָךְ. אַתְּ וְהַנְס רַשָּׁאִים אַתֶּם לָלֶכֶת מָחָר, – הַגִּיעוּ בְעַצְמְכֶם, מִיָּד בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, – אֶל גַּן הַחַיּוֹת. לְכוּ שָׁמָּה בְשָׁעָה מֻקְדֶּמֶת, הֵן הַגַּן יִהְיֶה מָלֵא, וְאַתֶּם הֲרֵי תִּרְצוּ לְשְׁהוֹת שָׁם זְמָן רַב; עַד הַשָׁעָה הָרִאשׁוֹנָה יֵשׁ לָכֶם שָׁהוּת, וְאַחַר כָּךְ עֲלֵיכֶם לִהְיוֹת פֹּה לִסְעֻדַּת הַצָּהֳרָיִם”.

– מֵרֹב שִׂמְחָה לֹא יָכֹלְתִּי לִישׁוֹן כִּמְעָט. בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם שֶׁל הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן הַנָּאֶה הָלַכְנוּ יַחַד לְאֹרֶךְ הָאַלְסְטֶר וְיָצָאנוּ מִשַּׁעַר הַסּוֹלְלָה, וּמִיָּד הָיִינוּ בְתוֹךְ גַּן הַחַיּוֹת. בְּדֵעָה אַחַת הֶחֱזַקְנוּ זֶה בָזֶה וּפָסַעְנוּ מִתּוֹךְ צִפִּיָּה שֶׁל שִׂמְחָה אֶל הַגַּן הַנָּטוּעַ נְטִיעוֹת נָאוֹת. הַנְס שָׁרוּי הָיָה בְּהִתְעוֹרְרוּת רַבָּה וְהִסְבִּיר לִי הַרְבֵּה דְּבָרִים, שֶׁכֵּן הוֹאִיל וְהָיָה מָצוּי אֵצֶל הוֹרָיו יוֹתֵר מִמֶּנִּי, לְפִיכָךְ יוֹדֵעַ הָיָה יוֹתֵר. בְּגָאוֹן רַב סִפֵּר, שֶׁאָבִיו הוּא הַנָּשִׂיא, וְאַף פָּקַד לִבְנוֹת אֶת בִּירַת הַיַּנְשׁוּפִים הַיָּפָה. סָמוּךְ לַמָּבוֹא מִצַּד שְׂמֹאל הָיוּ מַסֵּכוֹת הַחֲזִירִים הַמְגֻחָכוֹת, וְהִנֵּה עָמַדְנוּ שָׁם דּוּמָם.

הַכֹּל הָיָה חָדָשׁ וְרַעֲנָן, הָאִילָנוֹת וְהַשִּׂיחִים עוֹטִים מַעֲטֵה יְרַק אֲבִיבָם, וְהִנֵּה הָיִינוּ אַף אֲנַחְנוּ מְאֻשָּׁרִים וּשְׁרוּיִים בְּשִׂמְחָה. עָמַדְנוּ וְעָלִינוּ עַל גַּבֵּי בִירַת הַיַּנְשׁוּפִים כְּאִלּוּ הָיְתָה לָנוּ זְכוּת מְיֻחֶדֶת עָלֶיהָ.

כַּמָּה הִשְׁתּוֹמַמְנוּ עַל הַיַּנְשׁוּפִים הָרַבִּים וְהַיָּפִים, בְּשָׁעָה שֶׁהֵצִיצוּ עָלֵינוּ מִתּוֹךְ לוּלֵי הַסְּלָעִים בְּעֵינֵיהֶם הַגְּדוֹלוֹת וְהַפִּקְּחוֹת בְּמִין חֲשִׁיבוּת רַבָּה. מָה רַבִּים הָיוּ שָׁם הַדְּבָרִים וְהַמַּרְאוֹת, עַד שֶׁבְּקֹשִׁי הָיָה סִפֵּק בְּיָדֵינוּ לִרְאוֹת אֶת הַכֹּל! הַקּוֹפִים הַמְּגֻחָכִים, הַצִּפֳּרִים הַמְּצֻיָּנוֹת וְלִבְסוֹף הַחַיּוֹת הַנֶּהְדָּרוֹת וְהַנִּפְלָאוֹת שֶׁבְּתוֹךְ הָאַקְבָרִיּוֹן. אָכֵן סוֹף סוֹף עָיַפְנוּ בְיוֹתֵר מִתּוֹךְ מַרְאֵה עֵינֵינוּ הָרַב וַעֲמִידַת הָרַגְלַיִם הַיְּתֵרָה.

אִמִּי אֲהוּבָתִי, מָה יָפֶה הָיָה אִלּוּ עָמַדְתְּ וְשָׁלַחְתְּ פַּעַם דְּבַר מָה בִּשְׁבִיל גַּן הַחַיּוֹת; סְבוּרָה אֲנִי, שֶׁהַדָּבָר הַזֶּה וַדָּאי שֶׁהָיָה מְשַׂמֵּחַ בְּיוֹתֵר אֶת לִבּוֹ שֶׁל הָאָדוֹן הַדּוֹקְטוֹר.

הַאִם יֵשׁ לָךְ שָׁם עוֹד עֲבוֹדָה רַבָּה? אָנָא, בֹּאִי נָא שׁוּב בְּקָרוֹב! כַּיּוֹם אוֹמֶרֶת אֲנִי לָךְ שָׁלוֹם וְהֲרֵינִי

כֻלִּי שֶׁלָּךְ מִתּוֹךְ נְשִׁיקָה נִלְבֶּבֶת

כַּרִיטַס אוֹהַבְתֵּךְ.

ו    🔗

אַיְזֵנַךְ, יום 12 בְּיוּנִי 1864

אִמִּי אֲהוּבָתִי!

עַכְשָׁו מִשְׁתּוֹקֶקֶת אַתְּ לָדַעַת, מַה מַצַּב חַיַּי בְּאַיְזֵנַךְ. מַצָּבִי טוֹב כָּאן עַד מְאֹד, וְאַף עַל פִּי כֵן יָרֵאתִי כָל כָּךְ בְּשָׁעָה שֶׁחָבְשׁוּ שׁוּב אֶת מִטַּלְטְלַי בְּתוֹךְ אַרְגָּזִי. וְאוּלָם עָלַיךְ הָיָה לִרְאוֹת כַּמָּה הֵטִיבָה עִמִּי אֵשֶׁת הַדּוֹקְטוֹר. עַל גַּבֵּי שִׂמְלָתָהּ הַיָּפָה הַעֲשׂוּיָה מֶשִׁי שָׁחוֹר חָבְשָׁה סִנָּר לָבָן, וְעָזְרָה לִי בִּכְבוֹדָהּ וּבְעַצְמָהּ בְּמַעֲשֵׂה הַחֲבִישָׁה. אֲנִי הֵבֵאתִי אֶת כָּל מִטַּלְטֵלַי, וְאֵשֶׁת הַדּוֹקְטוֹר הִנִּיחָה אוֹתָם בְּתוֹךְ הָאַרְגָּז. וּבִשְׁעַת מַעֲשֶׂה פָּתְחָה וְאָמְרָה: "כְּלוּם אֵין לָךְ מִלְּבַד סִפְרֵי הַלִּמּוּד אֶלָּא חֲפָצִים מוּעָטִים אֵלּוּ? הַאִם אֵין לָךְ שְׂמָלוֹת יוֹתֵר? –

אֵין לָךְ פֻּזְמְקָאוֹת יוֹתֵר?" – וּמִיָּד הָלְכָה וְהֵבִיאָה מִשֶּׁלָּהּ, לְמַלְּאוֹת אֶת הֶחָסֵר אֶצְלִי. גַּם סְפָרִים נָתְנָה לִי בְּמַתָּנָה, מְשַׁעֶרֶת הָיִיתִי שֶׁאֵלּוּ הֵם סִפּוּרִים יָפִים, וְכָךְ הֵם בֶּאֱמֶת. אָכֵן הַדָּבָר שֶׁעוֹרֵר אֶת לִבִּי בְיוֹתֵר, הָיָה סוֹכֵךְ קָטָן. אֵשֶׁת הַדּוֹקְטוֹר סִפְּרָה לִי, שֶׁאָבִיהָ הֱבִיאוֹ לָהּ לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת מִפָּרִיז. עָמְדָה וְהוֹצִיאָה אוֹתוֹ מִתּוֹךְ נַרְתִּיק מָאֳרָךְ, וּבְכֵן אֶפְשָׁר לְהַקְטִינוֹ וּלְהַגְדִּילוֹ, וּכְשֶׁמְּהַדְּקִים מִלְמַעְלָה עַל גַּבֵּי קָפִיץ, אֲזַי אֶפְשָׁר לַעֲרֹךְ אֶת גַּג הַסּוֹכֵךְ, שֶׁיְּהֵא זָקוּף כֻּלּוֹ. אוֹמֶרֶת הִיא שֶׁהוּא “בַּר-קְטִינָא”, וּשְׁתֵּינוּ צָחַקְנוּ עַל הַשֵּׁם הַמְגֻּחָךְ. אֵשֶׁת הַדּוֹקְטוֹר אָמְרָה, שֶׁסּוֹכְכִים אֵלּוּ, הַיָּפִים וְהַנֶּהְדָּרִים, אֵינָם עוֹד מִן הַמֶּדֶה בְיָמֵינוּ.

מִתּוֹךְ סַקְרָנוּת הוֹצֵאתִי אוֹתוֹ שׁוּב מִנַּרְתִּיקוֹ וְהִתְבּוֹנַנְתִּי אֵלָיו בְחִפָּזוֹן. הַקָּנֶה שֶׁלּוֹ עָשׂוּי שֵׁן, וּמְחֻפֶּה הוּא מֶשִׁי שָׁחוֹר מִבַּחוּץ וּמֶשִׁי לָבָן מִבִּפְנִים וּגְדִיל נָאֶה וְרָחָב לוֹ. לֹא! אֵין אֲנִי יְכֹלָה לְהַאֲמִין, שֶׁמִּלְבַד הַמִּטְרוֹן יֵשׁ לִי גַם סוֹכֵךְ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהַסּוֹכֵךְ הוּא מְהֻדָּר בְּיוֹתֵר! שָׁוִּי נָא בְנַפְשֵׁךְ, כֵּיצָד אֶתְהַלֵּךְ בַּחוּץ וְהַסּוֹכֵךְ בְּיָדִי! כַּמָּה יָפֶה יִהְיֶה, הִרְהַרְתִּי בְלִבִּי, בְּשָׁעָה שֶׁאֶזְכֶּה לְהוֹצִיא אֶת כָּל הַחֲפָצִים הַחֲבוּשִׁים! חָשֹׁק חָשַׁקְתִּי לְהוֹדוֹת בִּדְבָרִים חַמִּים לְאֵשֶׁת הַדּוֹקְטוֹר עַל הַכֹּל, כְּפִי שֶׁיִּרְחַשׁ לִבִּי, אֶלָּא שֶׁנְּבוֹכָה אֲנִי וְאֵין כֹּחִי בְּפִי.

הָאָדוֹן הַדּוֹקְטוֹר וְאִשְׁתּוֹ שִׁלְּחוּנִי בִּבְרָכוֹת טוֹבוֹת וְרַבּוֹת. אָנֹכִי הָיִיתִי עֲצוּבָה כֻלִּי. כְּלוּם לֹא אָשׁוּב לְכָאן לְעוֹלָם? אִישׁ לֹא הִשְׁמִיעַ עַל כָּךְ כְּלוּם. לִיזֶט הָיְתָה עֲגוּמָה מְאֹד. כְּשֶׁבָּאָה הַכִּרְכָּרָה, עָמְדָה וְהִנִּיחָה בְתוֹכָהּ חֲבִילָה קְטַנָּה שֶׁל לֶחֶם מָשׁוּחַ בְּחֶמְאָה וּבַקְבּוּק יַיִן. הוֹ, לִיזֶט הַטּוֹבָה! יוֹהַן וְהַנְס לִוּוּ אוֹתִי עַד לְבֵית הַכְּנִיסָה שֶׁל פֶּטְרִי, כָּאן עָמַד קְרוֹן הָאָמְנִבּוּס הַהוֹלֵךְ לְהַרְבּוּרְג. הַמַּעְבָּרָה הֶעֱבִירָה אוֹתָנוּ עַל פְּנֵי הָאֶלְבֶּה, וּבְהַרְבּוּרְג הָיָה עָלַי לַעֲבֹר דֶּרֶךְ בֵּית הַמֶּכֶס הַנּוֹרָא. בְּיָדִי לֹא הָיָה שׁוּם דָּבָר הַטָּעוּן תַּשְׁלוּמֵי מֶכֶס, אֲבָל פְּקִידֵי הַמֶּכֶס הוֹצִיאוּ אֶת הַכֹּל הַחוּצָה וּמִשְׁמְשׁוּ אֶת הַכֹּל בִּידֵיהֶם, וּבְשָׁעָה שֶׁהַכֹּל הָיָה מֻנָּח כָּאן עַל פְּנֵי חוּץ קָרָא הַשׁוֹעֵר: “עֲלוּ!”

הִנֵּה כָאן מוּטֶלֶת הַתֵּבָה הַפְּתוּחָה, וְכָאן מוּטָל הַנַּרְתִּיק עִם הַסּוֹכֵךְ הַיָּקָר, וְעַל יְדֵיהֶם מֻנָּחִים כָּל מִכְתָּבַי שֶׁקִּבַּלְתִּי מִמֵּךְ וּמֵאֵת חַבְרוֹתַי שֶׁבְּזַכְּסֶן. הִרְהַרְתִּי בְלִבִּי, מַה יִהְיֶה אִם הַפְּקִידִים יִקְרְאוּ בָהֵם! לְהַרְהוֹר זֵה נִתְמַלֵּא גוּפִי חֹם לוֹהֵט, וְאוּלָם קָרָאתִי רַק אֶת הַכְּתֹבֶת שֶׁלִּי וּמִיָּד הִתְפָּרַצְתִּי בְּחִפָּזוֹן נִמְרָץ אֶל הַתָּא וְהַקָּרוֹן זָז מִמְּקוֹמוֹ. כָּל הַזְּמָן הִרְהַרְתִּי בִדְּבַר הַתֵּבָה הַפְּתוּחָה, אִם לֹא אֶרְאֶה אוֹתָהּ שׁוּב, חָלִילָה, מָה אֶעֱשֶׂה אָז? הַנְּסִיעָה הָיְתָה אֲרֻכָּה בְיוֹתֵר!

בִּשְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת בַּבֹּקֶר יָצָאתִי לַדֶּרֶךְ לְיַד בֵּית הַכְּנִיסָה שֶׁל פֶּטְרִי וּבְשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת בַּלַּיְלָה בָאתִי לְאַיְזֵנַךְ. שְׁרוּיָה הָיִיתִי בְהִתְרַגְּשׁוּת יְתֵרָה.

כְּשֶׁיָּרַדְתִּי מִן הַקָּרוֹן הִבַּטְתִּי סְבִיבִי כְאוֹבֶדֶת עֵצוֹת, וְהִנֵּה נִגְּשָׁה אֵלַי מַטְרוֹנִית בַּעֲלַת קוֹמָה, וְאַחֲרֶיהָ הָלְכָה מְשָׁרֶתֶת בַּעֲלַת אֲבָרִים וּבְיָדָהּ פַּנָּס גָּדוֹל מְאֹד. הַמַּטְרוֹנִית אָמְרָה בְחִבָּה יְתֵרָה: “הַאִם מָרָתִי הִנֶּהָ הָעַלְמָה דִיטְרִיךְ –?”

נִבְהָלְתִּי. הָהּ, מַמְתֶּנֶת הָיְתָה לְ“עַלְמָה”, וַאֲנִי הֵן לָמַדְתִּי עוֹד לִפְנֵי זְמַן קָצָר בְּבֵית הַסֵּפֶר. בִּקַשְׁתִּי מִמֶּנָּה מִתּוֹךְ מְבוּכָה יְתֵרָה, שֶתִּפְנֶה אֵלַי בִּלְשׁוֹן “אַתְּ”, הֲרֵי אֵין אֲנִי אֶלָּא כַּרִיטַס דִּיטְרִיךְ.

הַמַּטְרוֹנִית הֵנִיעָה בְרֹאשָׁהּ וְאָמְרָה: “תְּנִי לְשׁוֹשַׁנָּה אֶת הַכַּרְטִיס לְשֵׁם קַבָּלַת הַחֲפָצִים”. “הִנֵּה כָאן הוּא הַכַּרְטִיס”, אָמַרְתִּי, “אֲבָל הַחֲפָצִים הִנָּם בְּהַרְבּוּרְג”, וּבְשָׁעָה שֶׁהָלַכְנוּ לְדַרְכֵּנוּ קָבַלְתִּי לְפָנֶיהָ עַל צָרַת לִבִּי; אֲבָל הִיא אָמְרָה שֶׁהָאֲבֵדָה תִמָּצֵא בְּוַדַּאי.

הֲלִיכָתֵנוּ בַּלַּיְלָה לְאוֹר הַפַּנָּס נִרְאָתָה לִי מְשֻׁנָּה מְאֹד, בְּיִחוּד בְּשָׁעָה שֶׁעָבַרְנוּ דֶרֶךְ שַׁעַר עָבֶה וּמְקֻמָּר. יָצָאנוּ לְמִגְרָשׁ פָּנוּי, וְאַף כִּי הָיְתָה אֲפֵלָה מִסָּבִיב, מִכָּל מָקוֹם רָאִיתִי מִן הַצַּד מִגְדָּל כַּד וּבְרִחוּק מָקוֹם קְצָת שָׁמַעְתִּי קוֹל מַשַּׁק וְשִׁעַרְתִּי שֶׁמְּצוּיָה שָׁם בְּאֵר. מִין רֶגֶשׁ מְרוֹמָם חָלַף בְּלִבִּי. כְּלוּם אֵינִי מְהַלֶּכֶת כָּאן עַל אַדְמַת קֹדֶש? לוּתֶּר, בֵּית הַוַּרְטְבּוּרְג, מָרַת קוֹטָה, כָּל אֵלֶּה הֵם שֵׁמוֹת יְדוּעִים, וּבָהֶם הִרְהַרְתִּי, בְּשָׁעָה שֶׁהָלַכְנוּ מִשָּׁם וָהָלְאָה. עַכְשָׁו סַרְנוּ אֶל בַּיִת אֶחָד, עָבַרְנוּ דֶרֶךְ מָבוֹא צַר וְאָרֹךְ, חָלַפְנוּ לִבְסוֹף עַל פְּנֵי חָצֵר כְּעוּרָה וּמְלֵאָה סְמַרְטוּטִים, נִכְנַסְנוּ לְתוֹךְ בַּיִת הָעוֹמֵד לִפְנִים מִן הֶחָצֵר וְעָלִינוּ בְמַעֲלוֹת שֶׁל שְׁתֵּי מַדְרֵגוֹת. עַל גַּבֵּי הַפֶּרֶק הָאַחֲרוֹן עָמְדָה נַעֲרָה צְעִירָה, שֶׁהָיְתָה מַחֲזִיקָה בְיָדָהּ מְנוֹרָה וְהֵרִימָה אוֹתָהּ עַד לְרֹאשָׁהּ, עַד שֶׁאוֹר הַמְּנוֹרָה הֵאִיר בְּאוֹר בָּהִיר אֶת פָּנֶיהָ הָרַעֲנַנִּים הַמֻּקָּפִים מַחֲלָפוֹת שְׁחוֹרוֹת וַעֲבֻתּוֹת.

“הֲרֵי זוֹ כַּרִיטַס!” אָמְרָה הָעַלְמָה טְרַבֶּרְט, “רְצוֹנָהּ שֶׁנִּפְנֶה אֵלֶיהָ בִּלְשׁוֹן “אַתְּ”. וְזוֹ הִיא סוֹפִיֶּה הִינְצֶה. עַכְשָׁו הִכַּנְסִי פְנִימָה, סֵפֶל טֵה יָשִׁיב אֶת נַפְשֵׁךְ לְאַחַר נְסִיעָה אֲרֻכָּה”. קַבָּלַת הַפָּנִים הָיְתָה נִלְבֶּבֶת כָּל כָּך, עַד שֶׁחָשְׁתִּי מִיָּד רְוָחָה וּנְעִימוּת. הַנְּעָרוֹת הַצְּעִירוֹת, שָׁלֹשׁ הֵן בְּמִסְפָּר, הֲרֵי הֵן בְּנוֹת כְּפָר וְעֲלֵיהֶן לִלְמֹד כָּאן כָּל מִינֵי דְּבָרִים: חָכְמַת הַמָּחוֹל, מְלֶאכֶת הַתְּפִירָה וּמַעֲשֶׂה קִשּׁוּטִים. – וְהוֹאִיל וְהַלֶּקַח שֶׁלָּנוּ שׁוֹנֶה זֶה מִזֶּה תַּכְלִית שִׁנּוּי, אַף קָבוּעַ הוּא בִזְמָנִּים שׁוֹנִים הֵן בַּבַּיִת וְהֵן מִחוּץ לַבַּיִת, לְפִיכָךְ אֵין הַדָּבָר קַל כָּל כָּךְ לְהִתְקָרֵב אֲלֵיהֶן דֶּרֶךְ רֵעוּת. אַף אֵינִי יוֹדַעַת כְּלָל, כֵּיצַד אֲבָאֵר לָךְ מַה טִיבָן. עוֹמְדוֹת הֵן תָּמִיד יַחַד וּמִתְלַחֲשׁוֹת. מְסַפְּרוֹת הֵן זוֹ לָזוֹ דְּבָרִים מְשֻׁנִּים:

כִּי בַחוּרִים צְעִירִים מְבָרְכִים אוֹתָן בְּשָׁלוֹם, שֶׁהֵן נוֹעָדוֹת עִמָּהֶם בְּשָׁעָה שֶהֵן הוֹלְכוֹת אֶל הַשִּׁעוּר, וְכַיּוֹצֵא בָאֵלֶּה, דְּבָרִים שֶׁאֵין דַּעְתִּי סוֹבֶלֶת אוֹתָם. כְּשֶׁאֲנִי נִגֶּשֶׁת אֲלֵיהֶן, הֵן מַבִּיטוֹת בִּי בְזַעַם וְאוֹמְרוֹת: “בַּת הָאַוְזָה יְרוֹקָה עֲדַיִן יוֹתֵר מִדָּי”. אָז מִתְפָּרְצוֹת דְּמָעוֹת לְתוֹךְ עֵינָי, וַאֲנִי הוֹלֶכֶת מֵהֶן בְדוּמִיָּה. וְאוּלָם לִפְנֵי יָמִים מוּעָטִים! הוֹ, לִפְנֵי יָמִים מוּעָטִים מָצָאתִי לִי רֵעָה קְטַנָּה וּבְדֶרֶךְ נִפְלָאָה כָל כָּךְ. עָמַדְתִּי בְגִנָּתֵנוּ וְהֵצַצְתִּי מִתּוֹךְ סַקְרָנוּת מִבַּעַד לְשִׂיחֵי הַסַּמְבּוּק. לְפִי שֶׁסָּמוּךְ לָהֶם יָשְׁבָה עַל גַּבֵּי מִרְפֶּסֶת נַעֲרָה בַת שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה בְקֵרוּב, הַלְּבוּשָׁה שִׂמְלַת קַיִץ עֲשׂוּיָה אֶרֶג דַּק וְשָׁקוּף. מַבִּיטָה הָיְתָה מִסָּבִיב לָהּ בְּעֵינֶיהָ הַגְּדוֹלוֹת וְהָעְַרמוֹנִיּוֹת מִתּוֹךְ גִּיל רַב כָּל כָּךְ. עַל בִּרְכֶּיהָ

נְתוּנָה פִּנְכָּה מְלֵאָה גְרִיסִים מְאָדָּמִים וְחָלָב. פִּתְאֹם רָאֲתָה, שֶׁאֲנִי מְצִיצָה מִבַּעַד לַחֲרַכֵּי הַגָּדֵר. מִיָּד נִתְמַלֵּאתִי מְבוּכָה כֻלִּי וְרָצִיתִי לְהִתְחַבֵּא מִפָּנֶיהָ, אֲבָל הִיא רָאֲתָה אוֹתִי, הֵנִיעָה בְרֹאשָׁהּ כְּנֶגְדִּי מִתּוֹךְ צְחוֹק, הוֹ, כַּמָּה נֶחְמָד הָיָה פַרְצוּף פָּנֶיהָ, וְאָמְרָה בְהִתְעוֹרְרוּת: “שִׁמְעִי נָא, אַל תִּבְרָחִי! הַמְתִּינִי, הֲרֵינִי בָאָה אֶצְלֵךְ מִיָּד. הֲרֵי אַתְּ בְּוַדַּאי הַחֲנִיכָה הַחֲדָשָׁה אֵצֶל הָעַלְמָה טְרַבֶּרְט?” מִיָּד בָּאָה וְהַפִּנְכָּה בְיָדָהּ, נִגְּשָׁה אֶל חוֹר הַגָּדֵר וְאָמְרָה: “אַל נָא תֵּלְכִי מִכָּאן! הֲרֵי אַתְּ אוֹהֶבֶת בְּוַדַּאי גְּרִיסִים מְאָדָָּמִים? כֵּן? הַמְתִּינִי, אִם כֵּן נֹאכַל שְׁנֵינוּ יָחַד, וְאַחַר נִכְרֹת בְּרִית יְדִידוּת!” וְאַחַר כָּךְ הוֹסִיפָה מִתּוֹךְ צְחוֹק: “יוֹדַעַת אַתְּ, הַגְּבָרִים נוֹהֲגִים לִשְׁתּוֹת “לְחַיִּים” בְּחַבְרוּתָא, וַהֲרֵי הֵם שׁוֹתִים מַעֲשֵׂה שֶׁבֶת-אַחִים. אֲנַחְנוּ נֹאכַל מַעֲשֵׂה שֶׁבֶת-אֲחָיוֹת. רוֹצָה אַתְּ בְּכָךְ? אַתְּ כַּף אַחַת – וַאֲנִי כַף אֶחָת. אָכֵן עָלַיִךְ לְהוֹצִיא כָאן אֶת רֹאשֵׁךְ כַּהֲלָכָה, וְאִם לֹא, יִשָׁפֵךְ הֶחָלָב מִן הַכַּף. כָּךְ!”

הִנֵּה אָכַלְנוּ אֶת הַגְּרִיסִים, וְאַחַר כָּךְ אָמְרָה הַנַּעֲרָה הַנֶּחְמָדָה: “הֲרֵינִי מַנִּיחָה כָאן אֶת הַפִּנְכָּה עַל גַּבֵּי הַמַּעֲלוֹת, וְעַכְשָׁו תְּנִי לִי אֶת יָדֵךְ, וְהַרְשִׁינִי לוֹמַר לָךְ “אַתְּ”. סַפְּרִי לִי מַה שְׁמֵךְ וּמֵאַיִן בָּאת, וּבְשָׁעָה שֶׁיְּהֵא לָךְ פְּנָאי, עִמְדִי וְקִרְאִי לִי. שְׁמִי קֶטְכֶן קוּנְקֶל וּמִפְרַנְקְפוּרְט אָנִי. וָאָתְּ?”

וְכִי אֵין זוֹ דֶרֶךְ נָאָה לִמְצֹא רֵעָה? אֵין הִיא מְדַבֶּרֶת כְּלָל בְּעִנְיְנֵי הֶבֶל אֵלּוּ כְדֶרֶךְ שְׁאָר הַנְּעָרוֹת, וַאֲנַחְנוּ נִשְׁבַּעְנוּ זוֹ לָזוֹ שְׁבוּעַת אֱמוּנִים לָנֶצַח. מָרַת טְרַבֶּרְט חִיְּכָה מִתּוֹךְ פִּקְפּוּק קַל, בְּשָׁעָה שֶׁסִּפַּרְתִּי לָהּ אֶת הַדָּבָר, אֲבָל בְּדֶרֶךְ כְּלָל סְבוּרָה גַם הִיא, שֶׁמַּתְאִימָה אֲנִי אֶל קֶטְכֶן יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אֶל כָּל הַשְּׁאָר. אֵין אַתְּ יְכֹלָה לְשַׁעֵר בְּנַפְשֵׁךְ, כַּמָּה מֵיטִיבָה עִמִּי מָרַת טְרַבֶּרְט. חֲדַר מִשְׁכָּבִי סָמוּךְ אֶל חֲדַר מִשְׁכָּבָהּ, וּלְאַחַר שֶׁבָּדְקָה בָּעֶרֶב, אִם כִּבּוּ שְׁאָר הַנְּעָרוֹת אֶת הָאוֹר, מִיָּד הִיא קוֹרֵאת לִי אֶל חֲדַר מִשְׁכָּבָהּ, וּבְשָׁעָה שֶׁהִיא קוֹלַעַת אֶת שַׂעֲרוֹתֶיהָ הַצְּהֻבּוֹת לְמַחֲלָפוֹת דַּקּוֹת מְסַפֶּרֶת הִיא לִי מְאֹרְעוֹת יְמֵי נְעוּרֶיהָ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה תּוֹקְפֵנִי רוּחַ עֶצֶב, כַּמָּה מְשֻׁנֶּה הוּא הָרֶגֶשׁ שֶׁחָשׁ אָדָם בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מְסַפֵּר מְאֹרְעוֹת יְמֵי נְעוּרָיו! הוֹ, הַרְבֵּה הַרְבֵּה מְאֹרָעוֹת אֵרְעוּ לָהּ בִּימֵי חַיֶּיהָ, וַאֲנִי מַקְשִׁיבָה לִדְבָרֶיהָ בְכַוָּנָה רַבָּה. בַּחֲדָרִים שֶׁבַּקּוֹמָה הַתַּחְתּוֹנָֹה יֵשׁ לָהּ גַּן יְלָדִים, וְהַמְּאֹרָע הַיָּפֶה בְיוֹתֵר שֶׁאֵרָע לָהּ בְּחַיֶּיהָ הוּא יְשִׁיבָתָהּ בְּחֶבְרָתוֹ שֶׁל “פְרֶבֶּל”. מָרַת טְרַבֶּרְט מִתְלַהֶבֶת בְּיוֹתֵר בְּשָׁעָה שֶׁהִיא מְסַפֶּרֶת עָלָיו, וְלִפְרָקִים קְרוֹבִים מְפַשְׁפֶּשֶׁת הִיא בְתוֹךְ הַתֵּבוֹת שֶׁל שֻׁלְחַן הַכְּתִיבָה שֶׁלָהּ הַיָּשָׁן וְהַמְּצֻפֶּה נְחֹשֶׁת קָלָל, וְהִיא קוֹרֵאת לְפָנַי מִתּוֹךְ גִּלְיוֹנוֹת נְיָר שֶׁהִצְהִיבוּ. סִפְרֵי זִכָּרוֹן יֵשׁ לָהּ, וּבָהֶם כָּתַב מִידֶּנְדּוֹרְף, שֶׁעָבַד יַחַד עִם פְרֶבֶּל, וְעוֹד כַּמָּה אֲנָשִׁים חֲכָמִים וְטוֹבִים, דְּבָרִים יָפִים וַחֲשׁוּבִים בְּיוֹתֵר. הֲרֵינִי מִתְאַמֶּצֶת הַרְבֵּה לְהָבִין אֲמָרִים אֵלּוּ, אֲבָל דַּוְקָא דְּבָרָיו שֶׁל פְרֶבֶּל מְבַלְבְּלִים אוֹתִי כֻלִּי. אָכֵן אֵין אֲנִי מַרְהִיבָה בְנַפְשִׁי כִמְעַט לְהַגִּיד אֶת הַדָּבָר; וְאוּלָם כְּשֶׁהוֹדֵיתִי סוֹף סוֹף עַל כָּך, אָמְרָה מָרַת טְרַבֶּרְט: “כֵּן, כֵּן! פְרֶבֶּל מַכְנִיס רַעְיוֹן עָמֹק כָּל כָּךְ בַּאֲמָרָיו, עַד שֶׁאֵין אָדָם תּוֹפֵס אֶת הַדָּבָר בִּסְקִירָה רִאשׁוֹנָה”.

הַאִם יָבֹא יוֹם שֶׁגַּם אֲנִי אָבִין אֶת הַדְּבָרִים? רֵאשִׁית כֹּל. יֵשׁ לִי עֲבוֹדָה דַי וְהוֹתֵר בַּמֶּה שֶׁהֵכִינָה לְפָנַי אֵשֶׁת הַדּוֹקְטוֹר. הֲרֵי כָאן שִׁעוּרָי: מְלֶאכֶת הַתְּפִירָה, מַעֲשֵׂה הַגֵּהוּץ, סִפְרוּת, תּוֹלְדוֹת הָאֳמָנוּת, צִיּוּר, אֲגֻדָּה לְמוּסִיקָה וְצָרְפָתִּית. –

הֲרֵי אָנוּ, מָרַת טְרַבֶּרְט וַאָנֹכִי, מוֹצְאוֹת שֶׁיֵּשׁ לִי עֲבוֹדָה דַּי וְהוֹתֵר!

17 בְּיוּנִי.

לִפְנֵי זְמָן מָה בָעֶרֶב אָמְרָה מָרַת טְרַבֶּרְט: "יוֹדַעַת אַתְּ, כַּרִיכֶן שֶׁלִּי, בְּעֶצֶם הֲרֵי יְכֹלָה אַתְּ לִהְיוֹת אֶצְלִי לַחֲלוּטִין. עָלַיִךְ לִהְיוֹת לְגַנֶּנֶת! הַבִּיטִי וּרְאִי, הִנֵּה פְרֶבֶּל הַבִּלְתִּי נִשְׁכָּח הֵבִיא בְרָכָה אֵין קֵץ לֹא לַיְלָדִים בִּלְבָד, אֶלָּא אַף לָנוּ הַנָּשִׁים הַפְּנוּיוֹת. אֵין אָנוּ זְקוּקוֹת עוֹד לְבַעַל. אַהֲבָתֵנוּ, הַנָּמָה בְלֵב כָּל אִשָּׁה, יְכֹלָה מֵעַכְשָׁו לִמְצֹא לָהּ מָקוֹם לְהִתְגַּדֵּר בּוֹ. הוֹ, אָנוּ הַנָּשִׁים הַפְּנוּיוֹת חַיָּבוֹת לְהוֹדוֹת לוֹ בְיוֹתֵר! מֶה הָיִיתִי עוֹשָׂה בַחַיִּים אִלּוּ לֹא הָיָה פְרֵבֶּל נִמְצָא לִי! יְלָדִים מִשֶּׁלִּי אֵין אֲנִי יְכֹלָה לְאַמֵּץ אֶל לִבִּי, אֲבָל בְּכָל בֹּקֶר בָּאִים שְׁלֹשִׁים יְלָדִים, שֶׁיֵּשׁ בְּיָדִי לְהַשְׁפִּיעַ עֲלֵיהֶם שֶׁפַע אַהֲבָתִי. כְּשֶׁתִּכְלֶה שְׁנָתֵךְ, תִּהְיִי לִי לְעוֹזֶרֶת.

יְכֹלָה אַתְּ לִלְמֹד אֶצְלִי כָל מַה שֶׁנָּחוּץ לָךְ. הֲרֵי בֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ מִתְחַבֶּטֶת אֲנִי תָמִיד בְּדַאֲגַת לִבִּי, מַה יִהְיֶה בְסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, כְּשֶׁיָּבוֹא הַיּוֹם וְלֹא אוּכַל עוֹד לַעֲסֹק בַּעֲבוֹדָתִי. הַבִּיטִי וּרְאִי, בְּדֶרֶךְ זוֹ הֲרֵי כוֹנַנְתְּ לָךְ עֲתִידֵךְ. הָיֹה הָיָה לָךְ נָוֶה וְאֻמָּנוּת וְהָיִית עוֹמֶדֶת כָּאן מֻקֶּפֶת כָּבוֹד וְאַהַבָה. כְּלוּם אֵין אַתְּ מוֹצֵאת שֶׁאֻמָנוּתִי וְנָוִי יָפִים הֵמָּה בְיוֹתֵר?"

כֵּן, מָצָאתִי אֶת שְׁנֵיהֶם יָפִים בְּיוֹתֵר, עַל דְּבַר הָאֻמָּנוּת אֵין אֲנִי יְכֹלָה עֲדַיִן כְּמוּבָן, לְהוֹצִיא מִשְׁפָּט, לְפִי שֶׁעָלַי לְדַעְתָּהּ וּלְהַכִּירָה תְּחִלָּה, אֲבָל אֶת הַנָּוֶה הַנָּאוֶה רוֹאָה אֲנִי לְפָנַי יוֹם יוֹם. שֶׁלֹּא בְמִתְכַּוֵּן חָלַף מַבָּטִי עַל פְּנֵי הַחֲדָרִים הַפְּתוּחִים. הַחֶדֶר הַמְקֻשָּׁט בְּיוֹתֵר הֲרֵיהוּ טֹפֶס אִידֵיאַלִּי שֶׁל חֶדֶר בִּשְׁבִיל בְּתוּלָה זְקֵנָה. עַל כָּל דָּבָר הַמָּצוּי בּוֹ יֵשׁ בְּיָדָהּ שֵׁל מָרַת טְרַבֶּרְט לְסַפֵּר סִפּוּר שָׁלֵם, וְעַל יְדֵי כָךְ נִכְנָס רוּחַ חַיִּים בַּדְּבָרִים וְיֵשׁ בָּהֶם עִנְיָן רָב. עַל יַד הַחַלּוֹן מוֹרִיקָה סֻכַּת קִסּוֹס נֶחְמָדָה וּבְתוֹכָהּ נְתוּנָה כוּרְסָא. “מִי שֶׁהָיָה מֵבִין לְהִשְׁתַמֵּשׁ בַּכּוּרְסָא כְּהוֹגֵן”, אָמְרָה מָרַת טְרַבֶּרְט, “הָיָה בְיָדוֹ לִכְתֹּב סְפָרִים הַרְבֵּה!”

וְהַצֶּדֶק אִתָּהּ. בְּתוֹךְ אֶרֶג הַצֶּמֶר הַשָּׁחוֹר מְרֻקָּמִים צְרוֹרֵי פְרָחִים בִּשְׁלַל צְבָעִים, וְכָל צְרוֹר הוּא מַעֲשֶׂה יְדֵי חֲנִיכָה אֲחֶרֶת. מָרַת טְרַבֶּרְט יְכֹלָה לְסַפֵּר עַל כָּל מִין רִקְמָה אֶת דִּבְרֵי יְמֵיהֶן שֶׁל אֵלּוּ שֶׁהוֹצִיאוּ אוֹתָן לִפְעֻלּוֹת.

29 בְּיוּנִי.

בְּשָׁעָה פְנוּיָה הֲרֵינִי הוֹלֶכֶת לִפְרָקִים אֶל גַּן הַיְּלָדִים. תְּמוּנָתוֹ שֶׁל פְרֶבֶּל וּפִתְגָּמוֹ: בֹּאוּ, הָבָה וְנִחְיֶה בִשְׁבִיל יְלָדֵינוּ", תְּלוּיִים עַל הַקִּיר. פַּעַם אַחַת שִׂחֲקוּ הַיְלָדִים בְּמִשְׂחַק הַמַּעְגָּל, וּמִתּוֹךְ שְׁלֹשִׁים גְּרוֹנוֹת קְטַנִּים עָלָה קוֹל:

כְּשׁוֹשַׁנָּה הָבָה נִהְיֶה,

אוֹת אַהֲבָה לָנוּ תִּהְיֶה.

עַל כָּרְחִי פָרַצְתִּי בִצְחוֹק, מִשּוּם שֶׁעָלְתָה לְפָנַי דְּמוּת דְּיוֹקְנָהּ שֶׁל הַמְשָׁרֶתֶת הַמְּכֹעֶרֶת וּבַעֲלַת הָאֲבָרִים. וְאוּלָם מָרַת טְרַבֶּרְט כַּעֲסָה בְּמִקְצָת וְשָׁלְחָה אוֹתִי הַחוּצָה.

7 בְּיוּלִי.

אֵין אַתְּ יְכֹלָה לְצַיֵּר לָךְ מַה שֶׁאֵרַע לי! בְּאַחַד הַיָּמִים יָשַׁבְתִּי בְחֶדְרִי הַקָּטָן אֶל שֻׁלְחַן הַכְּתִיבָה. – רָשָּׁאִית אֲנִי לְכַנּוֹתוֹ גַם שֻׁלְחַן הָרַחֲצָה אוֹ שֻׁלְחַן הַתְּפִירָה, הַכֹּל לְפִי שִׁמּוּשׁוֹ, – וְהִנֵּה רוֹאָה אֲנִי בְּתוֹךְ הֶחָצֵר, מָה אַתְּ סְבוּרָה, אֶת מִי רָאִיתִי שָׁם? אֶת הָאָדוֹן הַדּוֹקְטוֹר! אֲדוֹנֵנוּ הַדּוֹקְטוֹר מֵהַמְבּוּרְג! הוֹ, מַה מִהַרְתִּי לִקְפֹּץ לְמַטָּה. עַל גַּבֵּי פֶּרֶק הַמַּדְרֵגוֹת עָמַד הַנְס. דַּעְתִּי נִטְרְפָה עָלַי כֻּלִי מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, חִבַּקְתִּיו בְּחִפָּזוֹן וּפָרַצְתִּי שׁוּב לְמָטָּה. הָאָדוֹן הַדּוֹקְטוֹר צָחַק כְּשֶׁהִשְׂתָּעַרְתִּי אֵלָיו מִתּוֹךְ הִתְרַגְּשׁוּת עֲצוּמָה כָל כָּךְ וְאָמַר: “הוֹ, הוֹ, רַק בְּנַחַת וּבְשׁוּבָה תָּמִיד!” אַחַר כָּךְ שָׁאַל אוֹתִי בְחִבָּה לִשְׁלוֹמִי וְאָמַר לִי, שֶׁבְּעוֹד שָׁעָה עָלַי לְהָבִיא אֶת הַנְס אֶל “רוֹיְטֶרְקְרַנְץ”. – עָלַיִךְ הָיָה לִרְאוֹת, כֵּיצַד הָיִיתִי מִתְגַּנְדֶּרֶת בּוֹ בְהַנְס. הֵן אֶפְשָׁר לְהִתְגַּנְדֵּר אַף בּוֹ, הֲרֵי הוּא נַעַר יָפֶה וּמְהֻדָּר. הִנֵּה סִפֵּר לִי, שֶׁגַּם אִמּוֹ, הַבְּתוּלָה הַנְכֶן וְיוֹהַן הֲרֵי הֵם בְּבֵית הַמָּלוֹן, כֻּלָּם נִמְצָאִים בְּדֶרֶךְ חֲזִירָתָם מִקִּסִּינְגֶּן. הָיִיתִי שִׁכּוֹרָה כֻלִּי מִשִּׂמְחָה.

לְמָחֳרָתוֹ נִתְּנָה לִי הָרְשׁוּת לִנְסֹעַ אִתָּם בְּמֶרְכָּבָה פְתוּחָה אֶל “הוֹהֶה זוֹנֶה”, שָׁם יָרַדְנוּ וְנַחְנוּ בְמָקוֹם נָאֶה הַנִּשְׁקָף עַל פְּנֵי מַרְאוֹת יָפִים. כַּמָּה מְאֻשֶּׁרֶת הָיִיתִי בְאוֹתָהּ שָׁעָה! מַה טוֹב לוֹ לְהַנְס, שֶׁרַשַּׁאי הוּא לְהַרְאוֹת אֶת אַהֲבָתוֹ בְגָלוּי!

כְּשֶׁחָזַרְנוּ מִדַּרְכֵּנוּ, הָלַכְתִּי הַבַּיְתָה, כְּדֵי לְהַגִּיד לְמָרַת טְרַבֶּרְט, שֶׁאֵשֶׁת הַדּוֹקְטוֹר מִתְאַוָּה לְהִזְדַּמֵּן אַחַר כָּךְ עִם כָּל אֵלּוּ הַמְּלַמְּדות אוֹתִי מִתּוֹרָתָן. כָּאן נָפְלָה רוּחִי בְקִרְבִּי, וְיָרֵאתִי מְאֹד. מָרַת טְרַבֶּרְט הֶחֱלִיקָה בְחִבָּה אֶת שַׂעֲרוֹתַי וְאָמְרָה: “אַל תִּהְיִי פְּתַיָּה! הֲרֵינִי שְׂמֵחָה כֻלִּי שֶׁאַכִּיר לָדַעַת אֶת אֵשֶׁת הַדּוֹקְטוֹר, שָׁאֹל אֶשְׁאַל אוֹתָהּ מִיָּד, אִם תְּהֵא הַיְכֹלֶת בְּיָדֵךְ לָשֶׁבֶת כָּאן לְאַחַר שֶׁתִּכְלֶה שְׁנָתֵךְ”.

אַחַר כָּךְ בָּאָה אֵשֶׁת הַדּוֹקְטוֹר, הוֹ, מַה פָּעַם לִבִּי בְקִרְבִּי! מָרַת טְרַבֶּרְט הֶעְתִִּירָה עָלֶיהָ לָשֶׁבֶת עַל גַּבֵּי הַכּוּרְסָא הַמְרֻקֶּמֶת בְּתוֹךְ סֻכַּת הַקִּסּוֹס. כָּל זֶה רָאִינוּ עֲדַיִן בְּעֵינֵינוּ, אֲבָל אַחַר כָּךְ אָמְרָה אֵשֶׁת הַדּוֹקְטוֹר: “הַנְּעָרוֹת הַצְּעִירֹות תֵּלַכְנָה בְּוַדָּאי שָׁעָה קַלָּה בְתוֹךְ הַגָּן”.

זֹאת הָיְתָה נֶחָמָתִי, שֶׁרָאִיתִי בַגַּן הַסָּמוּךְ אֶת קֶטֶה קוּנְקֶל, עָמַדְתִּי וְסִפַּרְתִּי לְפָנֶיהָ אֶת פַּחְדִּי וְהִשְׁתּוֹקְקוּת לִבִּי לְסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, וְהִיא נִחֲמָה אוֹתִי בִדְבָרִים.

הַשִּׂיחָה לֹא הָיְתָה כְנִרְאֶה לְרָעָתִי כָל כָּךְ, שֶׁכֵּן הִתְיַחֲסָה אֵלַי אֵשֶׁת הַדּוֹקְטוֹר בְּחִבָּה יְתֵרָה וְנָתְנָה לִי רְשׁוּת לְלַוּוֹת אוֹתָהּ לְבֵית הַנְּתִיבוֹת, מְקוֹם שָׁם תִּזְדַּמֵּן עִם כָּל שְׁאָר בְּנֵי בֵיתָהּ.

שָׁאַלְתִּי בְבֹשֶׁת פָּנִים, אִם דִּבְּרָה אִתָּהּ מָרַת טְרַבֶּרְט עַל דְּבַר עֲתִידוֹתָי?

אָמְרָה: “כֵּן”.

כְּשֶׁהֵצַצְתִּי בְפָנֵיהָ מִתּוֹךְ צִפִּיָּה, הוֹסִיפָה: “הָרְשׁוּת בְּיָדֵךְ לִהְיוֹת כָּאן עַד שֶׁתִּכְלֶה שְׁנָתֵךְ”.

“וְלֹא יוֹתֵר?”

“כְּשֶׁתִּגְמְרִי כָאן אֶת לִמּוּדַיִךְ, תִּהְיי בַת שְׁבַע עֶשְׂרֵה. כְּלוּם מִתְכַּוֶּוֶנת אַתְּ כְּבָר בִּשְׁנַת הַשְּׁבַע עֶשְׂרֵה לְחַיַּיִךְ לִפְרֹשׁ לְחַיֵּי מְנוּחָה? שֶׁמָּא רְצוֹנֵךְ לָשֶׁבֶת עַל גַבֵּי הַכּוּרְסָא הַמְרֻקֶּמֶת בְּתוֹךְ סֻכַּת הַקִּסּוֹס הַנֶּחְמָדָה?”

מַחֲשֶׁבֶת דִּמְיוֹן שֶׁכְּמוֹתָהּ! עַל כָּרְחִי צָחַקְתִּי, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָלַךְ לִבִּי כְלָל אַחַר צְחוֹק.

“לֹא, בִּתִּי”, אָמְרָה אֵשֶׁת הַדּוֹקְטוֹר. “הָאָדָם חַיָּב לָצֵאת אֶל מַעֲרֶכֶת מִלְחֶמֶת הַחַיִּים! כְּלוּם סְבוּרָה אַתְּ שֶׁאָדָם בִּלְתִּי מְחֻנָּךְ שֶׁכְּמוֹתָךְ מְסֻגָּל כְּבָר לְחַנֵּךְ אֲחֵרִים?”

“מָרַת טְרַבֶּרְט רוֹצָה לְלַמְּדֵנִי”, אָמַרְתִּי בְּבֹשֶׁת פָּנִים. אֵשֶׁת הַדּּוֹקְטוֹר חִיְּכָה קְצָת וְאָמְרָה: “אֵצֶל מָרַת טְרַבֶּרְט אֵין אַתְּ מִתְחַנֶּכֶת אֶלָּא מִתְפַּנֶּקֶת. שָׁנָה זוֹ אֶפְשָׁר לָךְ לְבַלּוֹת כָּךְ, אֲבָל אַחֲרֵי כֵן עָלַיִךְ לְהִכָּנֵס לְמַחְלָקָה גְּבוֹהָה מִזּוֹ. הֲרֵי אֵין בְּדַעְתֵּךְ לִגְמוֹר כְּבָר אֶת הַכֹּל? הַבִּיטִי וּרְאִי, כַּמָּה זְמָן צָרִיךְ אָדָם לִלְמוֹד עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לַעֲסֹק בְּאֻמָּנוּתוֹ; וַהֲרֵי חִנּוּכֵךְ לָקוּי בְּחֶסֶר כָּל כָּךְ עַד שֶׁיֵּשׁ הַרְבֵּה לְתַקֵּן קֹדֶם שֶׁנִּתְּנָה לָךְ הָרְשׁוּת לַעֲמֹד וּלְהַשְׂכִּיל בְּנֵי אָדָם. אֶפְשָׁר שֶׁתְּהֵא לִי עוֹד בְּשָׁנָה זוֹ הִזְדַּמְּנוּת לִרְאוֹתֵךְ וְלָשִׂיחַ עִמָּךְ כַּמָּה יָמִים, אֲזַי אָדוּן בְּעַצְמִי, עַד כַּמָּה מַגִּיעוֹת יְדִיעוֹתָיִךְ; וְעַל פִּי הַדָּבָר הַזֶּה אֶתְיַשֵּׁב בְּדַעְתִּי, לְאֵיזֶה מָקוֹם אֲבִיאֵךְ, כְּדֵי שֶׁהַפְּגִימוֹת תִּתְמַלֶּאנָה כְּכָל הָאֶפְשָׁר”.

אַחַר כָּךְ נִפְרְדָה מִמֶּנִּי בִדְבָרִים קְצָרִים וְנִלְבָּבִים, וַאֲנִי הָלַכְתִּי לִי בְלֵב עָצוּב וְחָזַרְתִּי בְדֶרֶךְ הָרֶיקָה מִבְּנֵי אָדָם. בְּקִרְבָתָהּ שֶׁל אֵשֶׁת הַדּוֹקְטוֹר חָשְׁתִּי בְנַפְשִׁי תָמִיד הִתְעוֹרְרוּת רַבָּה, אַף שְׁרוּיָה הָיִיתִי בְהִתְרַגְּשׁוּת, עַל כָּל פָּנִים הָיוּ רוּחִי וְנִשְׁמָתִי עֵרִים בְּקִרְבִּי, וּמִתְאַוָּה הָיִיתִי לִשְׂחוֹק וְלִבְכּוֹת. וְעַכְשָׁו לְאַחַר שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ כֻלָּם תָּקַף אוֹתִי דִּכְדּוּךְ נֶפֶשׁ עָמֹק, הַכֹּל נִרְאָה לִי מַעֲשֵׂה חֻלִּין, וְנִתְאַוֵּיתִי לִגְווֹעַ מֵחֲמַת גַּעֲגוּעִים. כָּל מַה שֶׁאֲנִי אוֹהֶבֶת מִתְרַחֵק מִמֶּנִּי, וַאֲנִי נִשְׁאֶרֶת תָּמִיד לְבַדִּי. עַכְשָׁו הִנֵּה תַּם גַּם פֶּרֶק מָרַת טְרַבֶּרְט. מַה יְהֵא בְסוֹפִי?

מָרַת טְרַבֶּרְט נָטְלָה אוֹתִי בִזְרוֹעוֹתֶיהָ, יָשַׁבְנוּ וּבָכִינוּ קְצָת: אָכֵן יָדֹעַ לֹא יָדְעָה, שֶדִמְעוֹתַי בְּרֶגַע זֶה בָּאוּ בְעִקָּר בְּשֶׁל פְּרִידָתָהּ שֶׁל אֵשֶׁת הַדּוֹקְטוֹר. פָּתְחָה וְאָמְרָה מִתּוֹךְ עֶלְבּוֹן בְּמִקְצָת: יְכֹלָה הָיְתָה לְהַנִּיחַ אוֹתָךְ כָּאן בְּלֵב שָׁקֵט! הֲרֵי קִבַּלְתִּי תוֹרַת הַחִנּוּךְ מִפִּי פְרֶבֶּל בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ! אַף אֲנִי לֹא הָיִיתִי קְשִׁישָׁה מִמֵּךְ בְּשָׁעָה שֶׁהָיִיתִי בְּקַיְלְהוֹי. כַּיוֹם הַזֶּה הַכֹּל מְבַקְּשִׁים גְּדוֹלוֹת! אָכֵן טוֹבִים הָיוּ הַיָּמִים בְּנַעֲרוּתִי. אָכֵן, בְּשָׁעָה שֶׁתִּהְיִי מֻשְׁלֶמֶת לְפִי דַּעְתָּהּ שֶׁל אֵשֶׁת הַדּוֹקְטוֹר, אֲזַי תָּבֹאִי אֶצְלִי".

עַכְשָׁו, רוֹאָה אַתְּ אִמִּי הָאֲהוּבָה, עֲדַיִן לֹא אָבְדָה תִקְוָתִי כֻלָּה, לְפִי שָׁעָה עָלַי לְהִסְתַּפֵּק בְּכָךְ. לְעֵת עַתָּה הֲיִי שָׁלוֹם, אִמִּי אֲהוּבָתִי! מְקַוָּה אֲנִי שֶׁהַשָּׁלוֹם בִּמְעוֹנֵךְ תָּמִיד!

מִתּוֹךְ נְשִׁיקָה בְּכָל לֵב

כַּרִיטַס שֶׁלָּךְ.

ז    🔗

רוֹקִהֶמְפְּטוֹן,.12.10 64.

כַּרִיטַס חֲבִיבָתִי!

וַדָּאי תָּמַהְתְּ בְּלִבֵּךְ, שֶׁלֹּא הִגִיעָה לְאָזְנֵךְ כָּל שְׁמוּעָה עַל אֹדוֹתַי זֵה יָמִים רַבִּים, וְאוּלָם הַגִּיעִי בְעַצְמֵךְ, שִׁשָּׁה שָׁבוּעוֹת הָיִיתִי חוֹלָה בְּמַחֲלַת הַקַּדַּחַת הָעַזָּה, וְאַךְ הִסְפַּקְתִּי לְהַבְרִיא קְצָת, נָפְלָה אֵשׁ בְּבֵיתִי הַקָּטָן וְנִשְׂרַף כֻּלּוֹ!

מֵהֵיכָן בָּאָה עָלַי מַחֲלָתִי, יוֹדַעַת אֲנִי אֶל נָכוֹן, אֲבָל אֵיךְ אָחֲזָה הָאֵשׁ בְּבֵיתִי, חִידָה סְתוּמָה הִיא לְפָנָי!

כָּאן בַּחַוָּה אוֹמְרִים הַבְּרִיּוֹת, שֶזֶּה הוּא מַעֲשֶׂה יְדֵיהֶם שֶׁל יְלִידֵי הָאָרֶץ, אֲבָל אֵין אֲנִי מַאֲמִינָה בַדָּבָר; אֵין הֵם בְּעֵינַי בְּחֶזְקַת רְשָׁעִים, אֶלָּא שֶׁפְּרוּעִים הֵמָּה וְאֵינָם בְּנֵי תַּרְבּוּת. אֵין אֲנִי מְקַבֶּלֶת שׁוּם דָּבָר לִגְנוּתָם שֶׁל הַפְּרָאִים, הֵמָּה הִצִּילוּ אֶת חַיַּי לִפְנֵי זְמָן מָה.

אֵיךְ נִתְרַחֵשׁ הַכֹּל וָבָא, שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעִי מִיָּד. אָכֵן בְּעִנְיַן הַשְּׂרֵפָה לֹא יָכֹלְתִּי לְצַעֲרִי לְהַצִּיל אֵלָּא אֶת נַפְשִׁי בִּלְבָד. בַּיִת קָטָן שֶׁכְּמוֹתוֹ, הֶעָשׂוּי קְנֵי בַּמְבּוּק וּמְסֻּכָּך עֲלֵי תְּמָרִים, הֲרֵי נִשְׂרַף בְּהֶרֶף עָיִן. מִינֵי הַכְּבָשִׁים הַנְּתוּנִים בְּאַלְכֹּהוֹל הוֹסִיפוּ מָזוֹן חָדָשׁ לְשַׁלְהֶבֶת הַמְּדוּרָה. עֲדַיִן הָיִיתִי חַלָּשָׁה בְיוֹתֵר לְאַחַר הַמַּחֲלָה, וְעַכְשָׁו הִנֵּה נוֹסַף גַּם הַפַּחַד הַגָּדוֹל וְהַדְּאָגָה. חוּשַׁי אָבְדוּ כֻּלָּם. הָהּ, הַכֹּל נֶחֱרָב! הַנְּיָר הָרַב הַנּוֹעָד לְשֵׁם הַצְּמָחִים וְהָאַלְכֹּהוֹל הַיָּקָר!

לִפְנֵי מַחֲלָתִי הָיוּ בְיָדִי שׁוּב הַרְבֵּה מִינֵי אֹסֶף נָאִים וּמְתֻקָּנִים, עַד שֶׁהָיָה בְדַעְתִּי אֲזַי לְשָׁלְחָם בְּקָרוֹב. מַה טוֹב הָיָה לוּ עָשִׂיתִי אֶת הַדָּבָר! הֲרֵינִי דוֹאֶגֶת בְּלִבִּי כָל כָּךְ, מַה יֹאמְרוּ בְנֵי גּוֹדְפְרוֹי, שֶׁמָּא יֹאבַד עַכְשָׁו בִּטְחוֹנָם בִּי? שֶׁמָּא יִקְרָאוּנִי עַכְשָׁו לָשׁוּב? הָהּ, אֲסוֹנִי זֶה הָאַחֲרוֹן דִּכָּא אוֹתִי כֻּלִּי! הֲרֵינִי בַעֲלַת פַּחַד, חַלָּשָׁה, אֲחוּזַת רַעַד בְּרַגְלַי, עַד שֶׁבְּמַצָּבִי זֶה שֶׁאֲנִי שְׁרוּיָה בוֹ עַכְשָׁו, אֵין כְּלָל הַיְכֹלֵת בְּיָדִי לַעֲבֹד, אִלּוּ גַם הָיָה לִי חֹמֶר מִן הַמּוּכָן.

וּבְכֵן הֲרֵינִי מְחֻסֶּרֶת בַּיִת לְפִי שָׁעָה.

מִשְׁפַּחַת הַמִּתְיַשְּׁבִים הָאַשְׁכְּנַזִּית הִכְנִיסָה אוֹתִי לְפִי שָׁעָה לְתוֹךְ בֵּיתָהּ, הֲרֵינִי חָשָׁה אֶת עַצְמִי אֻמְלָלָה וּמְדֻכֵּאת בְּיוֹתֵר. יוֹשֶׁבֶת אֲנִי בְטֵלָה מִמְּלָאכָה. לְהַרְחִיק לָלֶכֶת אֵינִי יְכֹלָה עֲדָיִן. בְּלִי אַלְכֹּהוֹל וּנְיָר הֲרֵי אֵין בְּיָדִי לַעֲשׂוֹת כְּלוּם; וּלְהַשְׁהוֹת אֶצְלִי אֶת בַּעֲלֵי הַחַיִּים כְּשֶׁהֵם חַיִּים עַד שֶׁאָשׁוּב לְאֵיתָנִי גַם זֶה לֹא יִתָּכֵן, מִפְּנֵי שֶׁבְּרִיּוֹת שֶׁכְּמוֹתָם אֵינָם מְבִינִים בְּעִנְיָנַי כְּלוּם; אֵין דַּעְתָּם סוֹבֶלֶת, שֶׁאַחֲזִיק בַּבַּיִת נְחָשִׁים וּלְטָאוֹת. וּבְעֶצֶם הֲרֵי לֹא אוּכַל לִדְרֹשׁ מֵהֶם אֶת הַדָּבָר, עָלַי לִשְׂמֹחַ שֶׁהֵם סוֹבְלִים אוֹתִי.

הוֹ, הֲרֵינִי מְחֻסֶּרֶת סַבְלָנוּת עַד מְאֹד! הַדָּבָר מְצִיקֵנִי יוֹם וָלָיְלָה, שֶׁאֵינִי יְכֹלָה לִשְׁמֹעַ דָּבָר מֵאֵת בְּנֵי גּוֹדְפְרוֹי. הֲרֵינִי חָשָׁה בְּנַפְשִׁי, כִּי הַהַפְסָקָה הַגְּדוֹלָה בַעֲבוֹדָתִי אֵינָהּ אֶלָּא גְּזֵרָה קָשָׁה מִן הַשָּׁמָיִם.

אָכֵן הִנֵּה מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בִדְבַר הַמַּחֲלָה כָּךְ הָיָה: בְּאַחַד הַיָּמִים הִפְלַגְתִּי לְמֵרְחַקִּים אֶל אַדְמַת הַמִּישׁוֹר הַגְּדוֹלָה, מְקוֹם שֶׁרוֹעִים שָׁם אַלְפֵי צֹאן וּבָקָר.

רֹשֶׁם הַמַּרְאֶה מְשֻׁנֶּה הוּא: אַדְמַת-מִישׁוֹר רְחָבָה מִשְׂתָּרַעַת עַד לְמֶרְחַקִּים בִּלְתִּי נִרְאִים עוֹד לָעָיִן, פֹּה וָפֹה נִפְסָק הַמַּרְאֶה בַּעַל הַגֶּוֶן הָאֶחָד עַל יְדֵי אִילָנֵי עָנָק, שֶׁנֶּאֶחְזוּ בָהֵם עַל פִּי רֹב צְמָחִים זוֹלִלִים, שֶׁשָּׁרְשֵׁיהֶם תְּלוּיִים לָהֶם מִמְּרוֹמֵי גֹבַהּ כְּעֵין סֹבֶךְ שֶׁל חֲבָלִים עָבִים. צְמָחִים זוֹלִלִים אֵלֶּה שֶׁצּוּרַת אִילָן לָהֶם, נִצְמָדִים הֵיטֵב בְּצַמֶּרֶת הָאִילָן וּמוֹצְצִים אֶת לְשַׁד בַּעֲלֵיהֶם וּמְקוֹר חַיּוּתוֹ, עַד שֶׁנִתַּק סוֹף סוֹף פְּתִיל חַיָּיו. הֲרֵי זֶה מַחֲזֶה מַעֲצִיב עַד מְאֹד. שָׁעוֹת רַבּוֹת אֶפְשָׁר לָנוּעַ עַל פְּנֵי אַדְמַת מִישׁוֹר זוֹ מִבְּלִי לִקְלֹט רְשָׁמִים אֲחֵרִים.

רַק בְּמִדָּה בִלְתִּי מוֹשֶׁכֶת אֶת הָעַיִן עוֹלֶה שֶׁטַח הָאֲדָמָה וְיוֹרֵד; בַּמְּקוֹמוֹת הַנְּמוּכִים נִקְוִים הַמַּיִם וּבִצּוֹת מִתְהַוּוֹת, שֶׁעוֹלִים בָּהֶן צִמְחֵי מַיִם לָרֹב, וּסְבִיבָם מְרַפְרְפִים כָּל מִינֵי רְמָשִׂים נָאִים.

רוֹצָה הָיִיתִי אָז לֶאֱסֹף דְּשָׁאִים וּדְשָׁאִים לְמֶחֱצָה, שֶׁהֵם גְּבוֹהִים כָּאן כָּל כָּךְ עַד שֶׁאֲנִי מִתְעַלֶּמֶת בְּתוֹכָם כֻּלִּי. עַל יְדֵי כָךְ נִטַּל מִמֶּנִּי מַרְאֵה הַדֶּרֶךְ שֶלְּפָנָי, וּפִתְאֹם חָשְׁתִּי שֶׁנִּכְנַסְתִּי לְתוֹךְ בִּצָּה.

‘אָכֵן, בַּדֶּרֶךְ שֶׁנִּכְנָסִים בָּהּ יוֹצְאִים’, הִרְהַרְתִּי בְלִבִּי, הֵן בִּימֵי חַיַּי כְּבָר נִתְגַּבַּרְתִּי עַל כַּמָּה בִּצּוֹת. כָּךְ, אִלּוּ חָזַרְתִּי תֵכֶף וּמִיָּד, הָיָה נִגְמָר הַכֹּל בְּשָׁלוֹם, אֲבָל הִנֵּה נִצְנְצָה לֹא הַרְחֵק מִמֶּנִּי חֲבַצֶּלֶת שֶׁל מַיִם כְּחֻלָּה וְנֶהְדָּרָה. חֲבַצֶּלֶת זוֹ נְחוּצָה לִי בְיוֹתֵר! בְּלִי זְהירוּת וּמִבְּלִי לָשִׂים לִבִּי אֶל הַמַּיִם הַדַּלִּים לְמַרְאִית עַיִן עָמַדְתִּי וּפָרַצְתִּי לְתוֹכָם. כֵּן הַדָּבָר, הַשֵּׂג הִשַׂגְתִּיהָ, אֲבָל אֵל אֱלֹהִים! בַּמֶּה עָלָה לִי הַדָּבָר! רָצִיתִי לַחֲזֹר, אֲבָל אֵין כָּאן מוֹצָא. שָׁקַעְתִּי עָמֹק עָמֹק. אַךְ זָזְתִּי מִמְּקוֹמִי, מִיָּד עָלוּ הַמַּיִם יוֹתֵר וְיוֹתֵר. מַה יְהֵא בְסוֹפִי בִּבְדִידוּתִי זוֹ הָרַבָּה? בֵּינָתַיִם נִתְאַחֲרָה הַשָּׁעָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר. בְּכָל הַמֶּרְחָב מִסָּבִיב אֵין נֶפֶשׁ אָדָם, רַק עַנְקֵי הָאוֹקַלִּפְּטִים מִתְרוֹמְמִים עַל פְּנֵי הַמִּישׁוֹר בְּעֵבֶר אֶחָד בְּרִחוּק מָקוֹם אֶחָד מֵחֲבֵרוֹ, בְּעוֹד שֶׁמִּלְּפָנָי, מֵעֵבֶר לַבִּצָּה, מַשְׁחִיר יָעַר.

אֲנִי מַטָּה אֹזֶן וּמַקְשִׁיבָה מִתּוֹךְ צִפִּיָּה.

הַרְבֵּה צִפֳרֵי בִּצָּה, וּבְתוֹכָן גַּם הַצִּפֹּר הַצּוֹחֶקֶת, שֶׁהָיְתָה מְבַדַּחַת אוֹתִי כָּל כָּךְ תָּמִיד, מַשְׁמִיעוֹת קוֹלָן, בְּעוֹד שֵׁעַל יָדִי מְקַרְקְרוֹת צְפַרְדְּעִים בְּלי מִסְפָּר. אֵין קוֹל אָדָם נִשְׁמָע. “חַ-חַ-חַ!” קוֹרֵאת הַצִּפֹּר הַצּוֹחֶקֶת. כְּלוּם מְלַגְלֵגֵת הִיא עָלַי? “חַ-חַ-חַ! חַ-חַ-חַ!” תָּמִיד הוֹלֵךְ צְחוֹק לַעַג זֶה.

פַּחַד נוֹרָא תוֹקֵף אוֹתִי. וּבְיִחוּד מִשּׁוּם שֶׁמִּתְפַּּשְּׁטִים סְבִיבִי עַרְפִּלֵּי אֵדִים צְחוֹרִים וְעוֹטְפִים אֶת כָּל הַכִּכָּר. אֵין אֲנִי בַּעֲלַת פַּחַד מִטִּבְעִי; אֲבָל בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מָלֵאתִי פָחַד.

אַף עַל פִּי שֶׁיָּדַעְתִּי שֶׁקְּרִיאָתִי לֹא תוֹעִיל לִי כְּלוּם, מִכָּל מָקוֹם קָרָאתִי מְלֵאַת אֵימָה אֶל מֶרְחֲבֵי הַמָּקוֹם הָרֵיק מֵאָדָם, שֶׁמָּא יַזְמִין לִי אֱלֹהִים פּוֹדֶה וּמַצִּיל. הוֹ, כַּמָּה מַקְשִׁיבָה אֲנִי בְּהִתְאַמְּצוּת הַחוּשִׁים לְכָל קוֹל, כַּמָּה מְצַפָּה אֲנִי לִבְנֵי אָדָם! אֵימָה קָרָה חוֹדֶרֶת בְּכָל גּוּפִי, חוּשַׁי אָבְדוּ כִּמְעַט מִפָּחַד.

פִּתְאֹם רָאִיתִי מֵרָחוֹק מִבַּעַד לְעַרְפִּלֵּי הָאֵדִים נֹגָהּ אָדָם בַּיָּעַר, וּבְאוֹתוֹ רֶגַע שָׁמַעְתִּי קוֹל הֲמֻלָּה פְּרָאִית. מְהַרְהֶרֶת הָיִיתִי בְּלִבִּי: בַּזְּמָן הַזֶּה צְרִיכָה הַלְּבָנָה לִהְיוֹת בְּמִלּוּאָהּ, וַאֲזַי מִתְאַסְּפִים בְּנֵי פַּפּוּאַס לְשֵׁם הַמָּחוֹל שֶׁלָּהֶם. בְּעֵינַי לֹא רָאִיתִי עֲדַיִן, אֲבָל בַּחַוָּה סִפְּרוּ לִי עַל כָּךְ. הוֹ, לוּ יַעֲלֶה בְיָדִי לְהָסֵב אֶת תְּשׂוּמֶת לִבָּם אֵלָי! פָּתַחְתִּי פִי וְקָרָאתִי בְכָל כֹּחִי לְעֶזְרָה; אָמַרְתִּי אֶל לִבִּי, אַף כִּי אֵינָם מְבִינִים אֶת פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת, מִכָּל מָקוֹם אוּלַי אוּכַל לְעוֹרֵר אֶת סַקְרָנוּתָם. עַל צַד הָאֱמֶת קָם שָׁם פִּתְאֹם הָרַעַשׁ לִדְמָמָה; וּמִיָּד רָאִיתִי בֵין הָעֵצִים לַפִּידֵי אֵשׁ הוֹלְכִים וּקְרֵבִים אֵלָי. קָרָאתִי בְקוֹל רָם וְחוֹדֵר, כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ מֵאֵיזֶה צַד בָּא הַקּוֹל, מִפְּנֵי שֶׁבֵּינָתַיִם הֶחְשִׁיךְ לְגַמְרֵי. וְאוּלָם – מַה זֶה? כְּלוּם נִמְלְכוּ בְדַעְתָּם וְחָזְרוּ בָהֵם? הַאִם נִרְתְּעוּ שׁוּב לַאֲחוֹרֵיהֶם? – הִנֵּה עָמְדוּ בִמְקוֹמָם, וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי כֵיצַד הֵם סָחִים בֵּינֵיהֶם בְּהִתְרַגְּשׁוּת. כְּלוּם מְפַחֲדִים הֵם מִפָּנַי? מַה יָכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת אַחֶרֶת חוּץ מִן הַקְּרִיאָה בְקוֹל?

לְאַחַר זְמָן מָה – בְּעֵינַי נִרְאָה אָרֹךְ בְּלִי קֵץ – נִתְקָרְבוּ שׁוּב לַפִּידֵי הָאֵשׁ וְקוֹלוֹת הַפֶּרֶא. שְׁרוּיָה הָיִיתִי בְהִתְרַגְּשׁוּת שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה. לִבְסוֹף רָאוּ עֵינַי כִי מַחֲנֶה שָׁלֵם שֶׁל בְּנֵי פַּפּוּאַס, גְּבָרִים וְנָשִׁים, בּוֹקֵעַ לוֹ דֶּרֶךְ בֵּין עֲשָׂבִים גְּבוֹהִים וְסוּף. מוֹשְׁכִים הָיוּ וְדוֹחֲפִים כְּנֶגְדִי צִנָּה צָרָה, וּכְשֶׁרָאוּ אוֹתִי מִקָּרוֹב פָּרְצָה מִפִּיהֶם זַעֲקַת פֶּרֶא, וְהָיוּ מְנַפְנְפִים בְּלַפִּידֵי הָאֵשׁ, מְנִיעִים רֹאשָׁם כְּנֶגְדִּי מִתּוֹךְ חֲרִיקַת שִׁנָּיִם, מְרִימִים אוֹתִי מִתּוֹךְ הַבִּצָּה, מוֹשִׁיבִים אוֹתִי בְתוֹךְ הַצִּנָּה, וְאָנוּ מִסְתַּלְּקִים מִשָּׁם. – אָכֵן אַף הֵמָּה שָׁקְעוּ עָמֹק בַּמָּיִם, אַךְ לֹא שָׂמוּ, כְּנִרְאֶה, לִבָּם כְלָל, עַרְבּוּבְיָה הָיְתָה וָדֹחַק, וְאֶחָד עָזַר לוֹ לַחֲבֵרוֹ. עַל כָּל פָּנִים אָנֹכִי נִצָּלְתִּי!

עָמְדוּ וְהֵבִיאוּ אוֹתִי לְתוֹךְ בַּיִת שֶׁל מִשְׁפַּחַת מִתְיַשְּׁבִים וְאַחַר כָּךְ הוֹסִיפוּ מִסְּתָם לָצֵאת בִּמְחוֹלוֹת לְאוֹר הַלְּבָנָה בְמִלּוּאָהּ.

כָּל הַדָּבָר הָיָה כְעֵין חֲלוֹם מְשֻנֶּה! עֲמִידָתִי הָאֲרֻכָּה בְתוֹךְ הַמַּיִם וְהַפַּחַד הַנּוֹרָא הֵבִיאוּ אֶת פִּרְיָם.

חָלִיתִי בְמַחֲלָה קָשָׁה, ותָקְפָה אוֹתִי קַדַּחַת עַזָּה. בְּעֶגְלַת שְׁוָרִים הוֹבִילוּנִי אֶל הַתַּחֲנָה שֶׁלִּי. הָאִשָּׁה שֶׁהָיִיתִי קוֹנָה אֶצְלָהּ חָלָב וּשְׁאַר צְרָכַי, הִצִּיעָה לְפָנַי לָדוּר אֶצְלָהּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶהְיֶה עֲזוּבָה כָל כָּךְ. אֲבָל אֲנִי לֹא רָצִיתִי בְשׁוּם פָּנִים. לְפִי שֶׁאֵין דָּבָר בִּלְתִּי נָעִים לִי בְיוֹתֵר מִלִּפּוֹל לְמַשָּׂא עַל אֲחֵרִים. אָכֵן הָאִשָּׁה הָיְתָה מַשְׁגִּיחָה אֵלַי לִפְרָקִים, בִּשְׁלָה לִי לִפְעָמִים מָרָק וְשָׁלְחָה אֵלַי יוֹם יוֹם אֶת הַיַּלְדָּה שֶׁלָּהּ לוּסֶה, וְהִיא מַנִּיחָה סִיר חָלָב עַל הַתֵּבָה שֶׁלְּיַד מִטָּתִי, וְאַחַר כָּךְ בָּאָה הַחֲתוּלָה שֶׁלִּי וְיוֹשֶׁבֶת לָהּ לְמַרְגְּלוֹתָי, וַאֲנִי מְחַלֶּקֶת לָהּ חֶלְקָהּ בֶּחָלָב. הָיִיתִי מְרַפֵּאת עַצְמִי מִתּוֹךְ סַמֵּי בֵית הַמִּרְקַחַת שֶׁלִּי שֶׁהֵבֵאתִי עִמִּי, וְהִשְׁתַּמַּשְׁתִּי בְיִחוּד בְּחִינִין. הִנָּךְ רוֹאָה, כְּבָר נִתְגַּבַּרְתִּי עַל הַמַּחֲלָה כֻלָּה כִּמְעָט, וְאוּלָם שִׁשָּׁה שָׁבוּעוֹת לֹא יָכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת כְּלוּם, וְעַכְשָׁו הִנֵּה פָגַע בִּי הָאָסוֹן שֶׁל הַשְּׂרֵפָה. מַה טוֹב הָיָה לוּ שָׁלַחְתִּי מַה שֶׁהָיָה בְיָדִי מִן הַמּוּכָן!

כָּךְ, עָלַי לְסַפֵּר לָךְ עוֹד עַל דְּבַר הַחֲתוּלָה שֶׁלִּי, הֵן זָכְתָה לְכָךְ! הֲרֵי אַתְּ יוֹדַעַת שֶׁאֲנִי אוֹהֶבֶת בְּיוֹתֵר לְהַחֲזִיק אֶצְלִי בַעֲלֵי חַיִּים, מִסְתַּכֶּלֶת אֲנִי בָהֶם בְּחֵשֶׁק, וְהֵם גּוֹרְמִים לִי קוֹרַת רוּחַ מְרֻבָּה, וּכְשֶׁהֵם מְסֻגָּלִים לְכָךְ הֲרֵינִי מְלַמֶּדֶת אוֹתָם בְּחֵפֶץ לֵב כָּל מִינֵי דְּבָרִים. הַחֲתוּלָה שֶׁלִּי הִיא לֹא רַק קְשׁוּרָה בִי בְיוֹתֵר אֶלָּא גַּם פִּקְחִית בְּמִדָּה יְתֵרָה. פְּעָמִים הוֹלֶכֶת הִיא עִמִּי קְצָת בַּדָּרֶךְ, מְטַפֶּסֶת עַל גַּבֵּי הֲדַסִּים וְאִילְנֵי גוּמִי וְעוֹסֶקֶת בְּצַיִד לַהֲנָאָתָהּ. אָכֵן הַדָּבָר מְעוֹרֵר צְחוֹק, הֲרֵי הִיא אוֹסֶפֶת גַּם בִּשְׁבִילִי. כַּמָּה מִן הִתְעוֹרְרוּת הַלֵּב יֵשׁ בַדָּבָר לִרְאוֹת מָה רַבִּים הֵם הַדְּבָרִים שֶׁהִיא מְבִיאָה: צְפַרְדְּעִים, בְּנֵי צָב, לְטָאוֹת וְכָיּוֹצֵא בָאֵלֶּה. מִינֵי הַיּוֹנְקִים הַקְּטַנִּים וְהַצִּפֳּרִים הֲרֵי הִיא מַשְׁאִירָה לְעַצְמָהּ. עַל פִּי טִבְעָה אוֹהֶבֶת הִיא לֶאֱסֹף אֶת צֵידָהּ בַּלָּיְלָה, אֲבָל אֲנִי אוֹהֵבֶת אֲזַי לִישׁוֹן; וְהִנֵּה מְעוֹרֶרֶת הִיא שָׁאוֹן רַב כָּל כָּךְ. עַד שֶׁאֲנִי קָמָה וּמַכְנִיסָה אוֹתָהּ לְתוֹךְ הַבָּיִת. דָּבָר זֶה אֵינוֹ נוֹחַ לִי, וּלְפִיכָךְ הֲרֵינִי מַנִּיחָה אֶת הַדֶּלֶת כְּשֶׁהִיא פְתוּחָה קְצָת, וּמֵעַכְשָׁו כְּשֶיֵּשׁ לָהּ מַה הֲרֵיהִי מַנִּיחָה אֵצֶל מִטָּתִי, קוֹפֶצֶת אֵלַי לְמַעְלָה וּמְעוֹרֶרֶת אוֹתִי מִשְׁנָתִי בִזְהִירוּת יְתֵרָה, עַל כָּרְחִי אֲנִי קָמָה, מַעֲלָה אוֹר בַּבַּיִת כְּדֵי לִטּוֹל מִמֶּנָּה אֶת צֵידָהּ. אָכֵן עַד לִידֵי כָךְ לֹא עָלָה בְיָדִי לְלַמְּדָהּ שֶׁתַּבְדִּיל בֵּין בַּעֲלֵי הַחַיִּים הַשּׁוֹנִים, הֲרֵי הִיא מְבִיאָה כְמוּבָן עַל פִּי רֹב מִינֵי דְּבָרִים מִן הַמְּצוּיִים בְּיוֹתֵר. אֲנִי שׁוֹלַחַת אֶת בַּעֲלֵי הַחַיִּים לְנַפְשָׁם, וְהַחֲתוּלָה מוֹסִיפָה לֶאֱסֹף בְּלִי תַּרְעֹמֶת, וּמַפְרִיעָה אוֹתִי כְמוּבָן מִשְׁנָתִי, אֲבָל אֵין אֲנִי רוֹצָה לְצַעֵר אוֹתָהּ.

מִכְתָּבֵךְ מֵאַיְזֵנַךְ הִגִּיעַ לְיָדִי וְשָׂמַחְתִּי מְאֹד, שֶׁהַמָּקוֹם מוֹצֵא חֵן בְּעֵינַיִךְ כָּל כָּךְ. אֶלָּא שֶׁמִּכָּל מָקוֹם תָּמַהְתִּי עָלַיִךְ בְּיוֹתֵר!

כְּלוּם אֵין אַתְּ יוֹדַעַת עֲדַיִן לְהַבְדִּיל בֵּין קְטַנּוֹת לִגְדוֹלוֹת? הֲרֵי אַתְּ יַלְדָּה פְתַיָּה וְשִׁטְחִית. בְּשָׁעָה שֶׁקָּרָאתִי אֶת סִפּוּרֵךְ בִּדְבַר הַסּוֹכֵךְ שֵׁלָּךְ עַלָה עַל לִבִּי זֵכֶר דּוֹדָתֵךְ לֵאַנְקָא מִבּוּקָרֶשְׂט, לְפָנֵיהָ הָיִית צְרִיכָה לְשִׂיחַ דַּאֲגַת לִבֵּךְ, הִיא הָיְתָה מְבִינָה לְרוּחֵךְ. כְּלוּם מְצַפָּה אַתְּ לְכָךְ מִמֶּנִּי? אִם כֵּן אֵין אַתְּ מַכִּירָה אוֹתִי עֲדַיִן אֵלָּא בְּמִדָּה מוּעֶטֶת!

הִנֵּה נוֹסַעַת אַתְּ יוֹם תָּמִים דֶּרֶךְ מְקוֹמוֹת יָפִים וּבִלְתִּי יְדוּעִים לָךְ, עוֹבְרִים הֵם לִפְנֵי עֵינָיִךְ, וְאֵין אַתְּ זְקוּקָה גַם לְהִתְיַגֵּעַ בַּדָּבָר, עָלַיִךְ רַק לְהַבִּיט בְּמוֹ עֵינַיִךְ וְלִקְלֹט אֶת הַמַּרְאוֹת בְּנַפְשֵׁךְ אֲבָל אַתְּ מַעֲמִיסָה עַל נַפְשֵׁךְ עִנְיָנִים פְּעוֹטִים. “נֶפֶשׁ, לַמָּה אַתְּ מוֹגִיעָה אֶת עַצְמֵךְ!” לַמָּה לוֹמְדִים דְּבָרִים כָּאֵלֶּה אִם אֵין מִשְׁתַּמְשִׁים בַּהֵם!?

הֲרֵינִי מַחֲזִיקָה כמוּבָן בְּדַעְתָּהּ שֶׁל אֵשֶׁת הַדּוֹקְטוֹר: “הָאָדָם חַיָּב לָצֵאת אֶל מַעֲרֶכֶת מִלְחֶמֵת הַחַיִּים!”

אִלּוּ הָיִיתִי בְנַעֲרוּתִי מוּכֶנֶת יוֹתֵר לְמִלְחֶמֶת הַחַיִּים, וַדָּאי שֶׁלֹּא סָבַלְתִּי בְמִדָּה מְרֻבָּה כָל כָּךְ! מִשְׁתּוֹקֶקֶת אֲנִי מְאֹד לִרְאוֹת מַה יְסַפֵּר לִי מִכְתָּבֵךְ הַבָּא. מְקַוָּה אֲנִי שֶׁאֲקַבֵּל בְּקָרוֹב חֹמֵר לַעֲבוֹדָה אַף יָשׁוּבוּ אֵלַי כֹּחוֹתַי הַקּוֹדְמִים, כְּדֵי שֶׁאוּכַל לֶאֱסֹף שׁוּב בִּשְׁקִידָה.

הֲיִי אַף אַתְּ אַמִּיצָה בְרוּחֵךְ וְכִתְבִי לִי שׁוּב בִּפְרָטוּת יְתֵרָה.

הִנֵּה מְחַבֶּקֶת וּמְנַשֶּקֶת אוֹתָךְ

אִמֵּךְ אוֹהַבְתֵּךְ.

ח    🔗

אַיְזֵנַךְ.3.2.65

אִמִּי אֲהוּבָתִי!

כַּמָּה הֶעֱצִיב מִכְתָּבֵךְ הָאַחֲרוֹן אֶת רוּחִי! הָיִית חוֹלָה כָל כָּךְ, וַאֲנִי אֵינֶנִּי יְכֹלָה לָבֹא אֵלָיִךְ, כְּדֵי לְסַעֲדֵךְ בְּחָלְיֵךְ! אָכֵן רְפַת רוּחַ כָּל כָּךְ אֵין אֲנִי יוֹדַעַת אוֹתָךְ כְּלָל. מְקַוָּה אֲנִי לִשְֹמֹעַ שׁוּב בְּמִכְתָּבֵךְ הַבָּא רַק בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת.

שׁוּב חָגַגְתִּי חַג הַלֵּדָה, וְאַף הַפַּעַם הָיְתָה הַחֲגִיגָה יָפָה מְאֹד. חָגֹג חָגַגְנוּ מִלְּמַטָה בְגַן הַיְלָדִים. מָרַת טְרַבֶּרְט נָתְנָה לִי צָמִיד לִתְשׁוּרָה, הַקָּלוּעַ מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשָׁהּ הַצְּהֻבּוֹת. פְּתָק הָיָה מְצֹרָף אֵלָיו וְכָתוּב עָלָיו:

“לְכַרִיטַס חֲבִיבָתִי, מֵאֵת יְדִידָתָהּ הַיְשָׁנָה: יוּלִיֶה טְרַבֶּרְט”. הַאִם אֵין זֶה יָפֶה?

מִיָּד לְאַחַר חַג הַלֵּדָה קִבַּלְתִּי הַזְמָנָה מֵאֵת אֵשֶׁת הַדּוֹקְטוֹר לְהִתְאָרַח אֶצְלָהּ שְׁמוֹנַת יָמִים בְּוִירְצִבּוּרְג בְּבֵית הַמָּלוֹן “צוּם קְרוֹנְפְּרִינְצֶן”. יְכֹלָה אַתְּ לְשַׁעֵר בְּנַפְשֵׁךְ, כַּמָּה שָׂמַחְתִּי עַל הַדָּבָר!

אֶל דִּבְרֵי אַזְהָרָתֵךְ שָׂמְתִּי הַפַּעַם לֵב, שָׁקַדְתִּי לְהִסְתַּכֵּל בְּכָל הֶעָרִים, הַכְּפָרִים, הַטִּירוֹת, בָּתֵּי הַכְּנֵסִיָּה וְאַף גַּם בְּבָתֵּי הַקְּבָרוֹת הַשַּׁאֲנָנִּים, שֶׁעָבַרְתִּי לִפְנֵיהֶם. לְעֵת עֶרֶב הִגַּעְתִּי לְוִירְצְבּוּרְג. הוֹ, מַה פָּעַם לִבִּי מִשִּׂמְחָה לִרְאוֹת שׁוּב אֶת אֵשֶׂת הַדּוֹקְטוֹר!

מְהַלְּכוֹת הָיִינוּ יוֹם יוֹם לְטַיֵּל עַל יַד הַמַּיְן. בִּשְׁעַת טִיּוּלֵי יִחוּד אֵלֶּה בָחֲנָה אוֹתִי אֵשֶׁת הַדּוֹקְטוֹר בְּלִמּוּדָי. קָרָאתִי לְפָנֶיהָ אֶת הַשִּׁירִים שֶּׁלָּמַדְתִּי עַל פֶּה, וְאוּלָם אֵשֶׁת הַדּוֹקְטוֹר בָּחֲנָה אוֹתִי גַם בְּצָרְפַתִּית וּבִשְׁאַר הַמִּקְצוֹעוֹת. בְּאַחַד הַיָּמִים הָיִינוּ בְפַרְדֵּס הַהֵיכָל, וְהִנֵּה אָמְרָה אֵשֶׁת הַדּוֹקְטוֹר: “לְרֵאשִׁית הַלִּמּוּדִים שֶׁלְּאַחַר הַפֶּסַח קָבַעְתִּי לָךְ מָקוֹם בְּקִרְבַת וָלְפֶנְבִּטֶּל”. עָמַדְתִּי עַל מְקוֹמִי מִפַּחַד וְהִצַּצְתִּי בְּפָנֶיהָ בְתִמָּהוֹן. מִיָּד הִמְשִׁיכָה אֶת דִּבּוּרָהּ: "לִפְנֵי יָמִים מוּעָטִים דִּבַּרְתִּי עִם מַטְרוֹנִית אַחַת בְּבֶרְלִין, שֶׁהִיא מְנַהֶלֶת יַחַד עִם אָחִיהָ וּמִסְפַּר אֲחָיוֹת בֵּית אוּלְפָנָא בְּקִרְבַת וָלְפֶנְבִּיטֶל. לְאַחַר כָּל מַה שֶׁרָאִיתִי וְשָׁמַעְתִּי מֵאֵת הָעַלְמָה בְּרֵימַן בָּאתִי לִידֵי הַכָּרָה, שֶׁבֵּית אוּלְפָנָא זֶה הוּא הַמָּקוֹם הַנָּאֶה בְיוֹתֵר לְנַעֲרָה צְעִירָה, הָרוֹצָה לְהִתְכּוֹנֵן כְּמוֹתָךְ, לְאֻמָּנוּת שֶׁל מְחַנֶּכֶת. אוֹתָהּ מַטְרוֹנִית הֲרֵיהִי קְרוֹבָתוֹ שֶׁל פְרֶבֶּל וְנִשְׁתַּלְּמָה בְלִמּוּדֶיהָ עַל יָדוֹ בְּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ, וְעַד הַיּוֹם לֹא שָׁמַעְתִּי עוֹד מִפִּי שׁוּם אָדָם, שֶׁיְּדַבֵּר בְּבִינָה יְתֵרָה כָל כָּךְ עַל דְּבַר הָאִידֵיאוֹת שֶׁלּוֹ. – רְאִי אֶת הַדָּבָר כְּאשֶׁר גָּדוֹל הַצָּפוּי לָךְ, אִם נִתַּן לָךְ

מָקוֹם בְּחֶבְרַת אֲנָשִׁים הָעוֹמְדִים בְּמַדְרֵגָה רוּחָנִית גְּבוֹהָה כָּל כָּךְ! הֵן יוֹדַעַת אַתְּ, שֶׁעוֹמֶדֶת אַתְּ יְחִידִית בַּעוֹלָם, וְכִי עֲנִיָּה אַתְּ בְּיוֹתֵר! וּבְכֵן אֵין לָךְ דָּבָר מְעֻלֶּה מִזֶּה, שֶׁתַּעַמְדִי וְתִרְכְּשִׁי לָךְ אוֹצָר שֶׁל יְדִיעוֹת, וְתִקְנִי לָךְ בִּינָה בְאֻמָּנוּת, שֶׁתַּעֲמִיד אוֹתָךְ בִּרְשׁוּת עַצְמֵךְ וְתַכְנִיס בְּלֵב הַבְּרִיּוֹת רַחֲשֵׁי כָבוֹד אֵלָיִךְ. אָכֵן עַד שֶׁיַּגִּיעַ הַדָּבָר לִידֵי כָךְ עָלַיִךְ לָעֲבֹד בִּשְׁקִידָה וִיגִיעָה יְתֵרָה. אִמְרִי לְנַפְשֵׁךְ, שֶׁעָלַיִךְ לְהַגִּיעַ לִידֵי מַדְרֵגָה כָזוֹ, שֶׁתּוּכְלִי לִהְיוֹת לְמוֹפֵת לִבְנֵי הַנְּעוּרִים לֶעָתִיד לָבֹא. בְּמִנְהָגַיִךְ וּבִידִיעוֹתַיִךְ יֵשׁ עֲדַיִן פְּגִימוֹת גְּדוֹלוֹת! שִׂמְחִי בְלִבֵּךְ, אִם אַתְּ מִתְקַבֶּלֶת לְתוֹךְ חֶבְרַת נְעָרוֹת צְעִירוֹת הַמְּלֵאוֹת שְׁאִיפוֹת נַעֲלוֹת, מְקוֹם שָׁם יְסַיְּעוּ בְיָדֵךְ לְתַקֵּן אֶת חֶסְרוֹנוֹתָיִךְ. מְקַוָּה אֲנִי לִשְׁמֹעַ מִמֵּךְ רַק טוֹבוֹת. הֲיִי שַׁקְדָּנִית בְּיוֹתֵר וּמַקְשִׁיבָה. הַאִם רְצוֹנֵךְ בְּכָךְ?"

עָמַדְתִּי וְהִבְטַחְתִּי מִתּוֹךְ דְּמָעוֹת כָּל מַה שֶׁדָּרְשָׁה מִמֶּנִּי אֵשֶׁת הַדּוֹקְטוֹר. לְאַחַר שִׂיחָה זוֹ נָסַעְתִּי מִיָּד לְדַרְכִּי.

כְּשֶׁסִּפַּרְתִּי לְמָרַת טְרַבֶּרְט אֶת מְאֹרְעוֹת דַּרְכִּי, הֵנִיעָה אֶת רֹאשָׁהּ בְּתֹקֶף, עָמְדָה וְנָטְלָה אוֹתִי בִזְרוֹעוֹתֶיהָ וְאָמְרָה: “לֹא, לֹא, כַּרִיכֶן שֶׁלִּי: אֵין אַתְּ יְחִידִית בָּעוֹלָם! אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתָךְ, עוֹד תָּשׁוּבִי אֵלָי, וְאַף – זִכְרִי אֶת הַדָּבָר – בְּכָל מָקוֹם שֶׁאָנוּ פוֹעֲלוֹת בְּרַחֲשֵׁי אַהֲבָה, שָׁם הִנְנוּ תָמִיד בְּתוֹךְ בֵּיתֵנוּ!”

כֵּן, בֹּא אָבֹא, כְּמוּבָן, שׁוּב לְכָאן, לִכְשֶאֶגְמֹר אֶת לִמּוּדַי! מָרַת טְרַבֶּרְט הַטּוֹבָה! לְעֵת עַתָּה הֲיִי שָׁלוֹם, אִמִּי אֲהוּבָתִי! מְקַוָּה אֲנִי לִשְׁמֹעַ מִמֵּךְ בְּקָרוֹב

בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת.

הַנֶּאֱמֶנֶת לָךְ כַּרִיטַס.

ט.    🔗

הַמְבּוּרְג,.20.1 65.

מָרַת אֲמַלְיֶה דִיטְרִיךְ!

קִבַּלְנוּ אֶת מִכְתָּבֵךְ הַיָּקָר שֶׁרְצוּפָה בּוֹ הַיְדִיעָה הַמַּעֲצִיבָה מְאֹד עַל דְּבַר מַחֲלָתֵךְ וְעַל דְּבַר הַבְּעֵרָה שֶׁפָּרְצָה בְּבֵיתֵךְ. בִּדְבַר מַחֲלָתֵךְ, הֲרֵי אָנוּ מְקַוִּים שֶׁכְּבָר נִרְפֵּאת כָּלִיל. אֶלָּא שֶׁמִּכָּל מָקוֹם אָנוּ חֲרֵדִים וְדוֹאֲגִים לִשְׁלוֹמֵךְ וְרוֹצִים אָנוּ שֶׁלֹּא תִהְיִי לְהַבָּא בְלִי כָל סִיּוּעַ וָעֵזֶר. שֶׁמָּא מַכִּירָה אַתְּ מִי שֶׁהוּא מִלְּפָנִים, שֶׁהִנָּךְ בְּטוּחָה בוֹ, כִּי יוּכַל לַעֲזֹר לָךְ בַּעֲבוֹדָתֵךְ בְּדֶרֶךְ זוֹ שֶׁאַתְּ וְאָנוּ צְרִיכִים לָהּ? אִם כָּךְ הוּא הַדָּבָר, רוֹצִים אָנוּ לְיָעֵץ לָךְ, שֶׁתִּשְׁתַּדְלִי מִיָּד בַּדָּבָר. מִינֵי מְלָאכָה הַטְּעוּנִים כֹּחַ גּוּפָנִי, כְּגוֹן נְשִׂיאַת הַצְּמָחִים וּבַעֲלֵי הַחַיִּים בַּדֶּרֶךְ הָרְחוֹקָה, מַעֲשֵׂה הַחֲבִישָׁה שֶׁל תֵּבוֹת וַחָבִיּוֹת, יְכֹלִים לְהֵעָשׂוֹת בִּידֵי אֲחֵרִים. אֶלָּא שֶׁרוֹצִים אָנוּ מְפֹרָשׁ, כִּי הַנְהָלַת הָעִנְיָנִים וּכְמוֹ כֵן הַנְהָגַת קֻפַּת הַכְּסָפִים תִּשָּׁאֵר דַּוְקָא בְּיָדַיִךְ.

אָכֵן בִּדְבַר הַבְּעֵרָה, הִנֵּה צַר לָנוּ כְמוּבָן, עַד מְאֹד, שֶׁכָּל הַחֹמֶר הַנָּאֶה וּכְמוֹ כֵן מִינֵי הָאֹסֶף יִקְרֵי הָעֵרֶךְ הָיוּ לְמַאֲכֹלֶת אֵשׁ.

יְכֹלִים אָנוּ לְצַיֵּר בְּנַפְשֵׁנוּ כַּמָּה אֻמְלָלָה אַתְּ בְּשֶׁל הַדָּבָר הַזֶּה, וְאַף אָנוּ מִצְטָעֲרִים עַל הַהֶפְסֵד הַזֶּה בְּכָל לִבֵּנוּ. אָכֵן מִקְרֵי אָסוֹן כָּאֵלֶּה אֵינָם נְתוּנִים בְּיַד אָדָם וְהֵם מוֹצְאִים תִּקּוּנָם עַל יְדֵי מְסִירוּת וִיגִיעַת כֹּחַ. הִנֵּה אַתְ עָשִׂית וַדָּאי כָּל מַה שֶׁבְּיָדֵךְ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תָבֹא הַפְסָקָה אֲרֻכָּה בִּפְעֻלָּתֵךְ, וְאַף אָנוּ כְּשֶׁקִּבַּלְנוּ אֶת הַבְּשׂוֹרָה הַמַּעֲצִיבָה נִזְדָּרַזְנוּ מִיָּד לְהִתְעַסֵּק בַּהֲכָנַת צָרְכֵי מְלָאכָה חֲדָשִׁים. מִכָּאן אַתְּ לְמֵדָה, שֶׁאָנוּ מוּכָנִים בְּרָצוֹן לְסַיֵּעַ בְּיָדֵךְ בְּכָל דָּבָר בְּמִדָּה מְרֻבָּה. אָנוּ מְבִיאִים לָךְ בְּרָצוֹן רַב רְאָיוֹת אֵלּוּ לְאוֹת בִּטְחוֹנֵנוּ הַגָּדוֹל.

הוֹאִיל וּבִזְמַן קָרוֹב לֹא נִשְׁלַח סְפִינָה מִשֶּׁלָּנוּ לְאוֹסְטְרָלְיָּא לְפִיכָךְ אָנוּ שׁוֹלְחִים אֶת צָרְכֵי הַמְּלָאכָה דֶּרֶךְ אַנְגְּלִיָּה, סִידְנֵי עַל שֵׁם מַר הוֹיְסְלֶר וְשֻׁתָּפוֹ בִּשְׁבִילֵךְ, וּבִסְפִינַת הָאָבִיב שֶׁלָּנוּ הָרִאשׁוֹנָה נִשְׁלַח לָךְ אֶת שְׁאָר הָחֹמֶר.

עִבְדִי נָא בֶאֱמוּנָה וּבִשְׁקִידָה, מָרַת דִּיטְרִיךְ הַטּוֹבָה, כְּדֶרֶךְ שֶׁעָבַדְתְּ עַד עַכְשָׁו, וְהַהֶפְסֵד הַחָמְרִי וּכְמוֹ כֵן כָּל שְׁאָר הָאֲבֵדוֹת יִתְמַלְּאוּ שׁוּב בְּקָרוֹב!

שְׂמֵחִים אָנוּ, שֶׁיֵּשׁ בְּדַעְתֵּךְ לָלֶכֶת צָפוֹנָה, וְאָנוּ רוֹצִים לְבַקֵּשׁ מִמֵּךְ עוֹד הַפַּעַם שֶׁתִּשְׁלְחִי אֵלֵינוּ לֹא רַק שְׁלָדִים שֶׁל חַיּוֹת גְּדוֹלוֹת מִן הַיּוֹנְקִים הַמְּצוּיִים שָׁם, אֶלָּא שִׁלְחִי לָנוּ כְּכֹל הָאֶפְשָׁר גַּם שְׁלָדִים וְגֻלְגָּלוֹת שֶׁל יְלִידֵי הָאָרֶץ. כְּמוֹ כֵן אֶת הַנֶּשֶק הַמָּצוּי בִידֵיהֶם וְכֵלֵיהֶם. דָּבִרים אֵלּוּ חֲשׁוּבִים מְאֹד לְשֵׁם יְדִיעַת חַיֵּי הָעַמִּים.

הֲרֵי אָנוּ בְטוּחִים בָּךְ, שֶׁתַּעֲשִׂי אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. בֵּית הַמּוּזֵיוֹן שֶׁלָּנוּ מוֹשֵׁךְ עָלָיו אֶת עֵינֵי הַבְּרִיּוֹת יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וְהַדָּבָר גָּלוּי וְיָדוּעַ לְעוֹלַם הַמַּדָּע, כַּמָּה מְבִיאָה אַמַלְיֶה דִיטְרִיךְ לִידֵי הַרְחָבָתוֹ הַתְּמִידִית.

בֵּין שַבְּלוּלֵי הַיַּבָּשָׁה הָיָה מִין אֶחָד חֲדָשׁ וּבֵין הַדָּגִים שֶׁשָׁלַחְתְּ לָנוּ הָיוּ כַמָּה מִינִים חֲדָשִׁים, גַּם הִנְנוּ בָּאִים לְהוֹדִיעֵךְ, שֶׁשְּׁנֵי מִינֵי צְרָעִים נִקְרָאִים עַל שְׁמֵךְ.

בְּאֵין עוֹד דְּבָרִים לְהוֹדִיעֵךְ הַיּוֹם דּוֹרְשִׁים בִּשְׁלוֹמֵךְ בְּחִבָּה

י. צ. גוֹדְפרוֹי וּבְנוֹ.

י.    🔗

הֶרְצוֹגְסְוַלְדֶה, 1865.

אֲמַלְיֶה הַיְקָרָה!

אִי אֶפְשָׁר לִי בְּשׁוּם פָּנִים לְתָאֵר לְךָ אֶת הָרֹשֶׁם שֶׁעָשָׂה עָלַי דְּבַר קַבָּלַת מִכְתָּב מִמֵּךְ. עֶצֶם הָעֻבְדָא שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְנוֹשֵׂא הָאִגְּרוֹת מִכְתָּב בִּשְׁבִילִי הֵבִיא אוֹתִי לִידֵי הִתְרַגְּשׁוּת יְתֵרָה. אֲנִי הֲרֵי גָּמַרְתִּי זֶה כְּבָר אֶת חֶשְׁבּוֹנוֹתַי עִם הָעוֹלָם שֶׁמִּחוּצָה לִי. עָלַי לִרְאוֹת אֶת חַיַּי כְּחַיֵּי טָעוּת, מַה יֵשׁ לִי עוֹד לְהַגִּיד לָעוֹלָם?

סָבוּר הָיִיתִי, שֶׁאֵין עוֹד בִּשְׁבִילִי דְבָרִים מַפְתִּיעִים, וְאוּלָם הִנֵּה מִכְתָּבֵךְ הָיָה בְּכָל הַבְּחִינוֹת הַפְתָּעָה גְדוֹלָה בִשְׁבִילִי. הִנֵּה אַתְּ אוֹמֶרֶת: גוֹדְפְרוֹי הִצִּיעַ לְפָנַיִךְ, שֶׁתִּקְּחִי לָךְ עוֹזֵר בִּמְלַאכְתֵּךְ. וּבְכֵן הָאִישׁ הַזָּר מַצִּיעַ לְפָנַיִךְ עוֹזֵר בִּמְלַאכְתֵּךְ. כְּמוּבָן, חַיִּים טוֹבִים כָאֵלֶּה לֹא הָיוּ לָךְ בַּבָּיִת. – וְעַכְשָׁו סְבוּרָה אַתְּ, שֶׁאֵין אָדָם מְסֻגָּל לְכָךְ יוֹתֵר מִמֶּנִּי?! אֲנִי הִנְנִי נִרְגָּשׁ כָּל כָּךְ, עַד שֶׁאֵינִי מְסֻּגָל לַכָּךְ יֻתַּר מִמֶּנִּי?! אֲנִי הִנְנִי נִרְגָּשׁ כָּל כָּךְ, עֵד שֶׁאֵינִי מְסֻגָּל כִּמְעַט לַחֲשֹב מִתּוֹךְ דֵּעָה מְיֻשָּׁבֶת. רוֹצָה אַתְּ שׁוּב בִּי? –! הִנָּךְ אוֹמֶרֶת, שֶּׁמְצַיֶּרֶת אַתְּ לְפָנַיִךְ אֶת הַדָּבָר בְּצוּרָה יָפָה כָל כָּךְ, אִם נְסַיֵּם אֶת יְמֵי חַיֵּינוּ כְּדֶרֶךְ שֶׁהִתְחַלְנוּ בַעֲבוֹדָה מְשֻתֶּפֶת וּמוֹעִילָה, תַּחַת שֶׁמֶשׁ צוֹחֶקֶת תָּמִיד. שׁוּם דְּאָגָה פְּעוֹטָה שֶׁל פַּרְנָסָה לֹא תָצִיק לָנוּ, שׁוּם דֵּעָה קְדוּמָה שֶׁל הַבְּרִיּוֹת לֹא תָּצֵר אֶת צְעָדֵינוּ, רַשָּׁאִים אָנוּ לַעֲשׂוֹת דַּוְקָא אוֹתוֹ דָבָר שֶׁלִּבֵּנוּ נוֹטֶה אֵלָיו. לֶאֱסֹף מַה שֶׁגָּדֵל לְפָנֵינוּ עַל כָּל צַעַד וָשַעַל. כַּמָּה מְלֵאָה הַרְגָּשָׁתֵךְ שֶׁפַע שֶׁל נֹעַר! כַּמָּה עֹז, כַּמָּה הִתְלַהֲבוּת עֲצוּרִים בָּךְ! הֲאִם יְכֹלָה אַתְּ לְהַאֲמִין בֶּאֱמֶת שֶׁמִּין יֹפִי כָזֶה, כִּשְנוֹת נִשּׂוּאֵינוּ הָרִאשׁוֹנוֹת, יוּכַל לְהִשָּנוֹת? אֲנִי אֵינִי מַאֲמִין בַּדָּבָר, דְּבָרִים רַבִּים יוֹתֵר מִדָּאי שְׁרוּיִים כָּאן בָּאֶמְצַע, שֶׁטָּבְעוּ חוֹתָם בַּל יִמָּחֶה. לְעוֹלָם לֹא תַזְהִיר לִי עוֹד הַשָּׁמֶשׁ! – אֲבָל לָךְ הִיא מַזְהִירָה, וְלִבֵּךְ, שֶׁבְּדֶרֶךְ בִּלְתִּי מוּבָנָה כָל כָּךְ לֹא יָדַעְתִּי לְהַעֲרִיכוֹ וּלְהוֹקִירוֹ, חוֹזֵר וְשׁוֹלֵחַ מִקִּרְבּוֹ קַרְנֵי זָהֳרוֹ. אַתְּ חוֹתָה גַחֲלֵי אֵשׁ עַל רֹאשִׁי, וְהַאֲמִינִי לִי, הֵן צוֹרְבוֹת!

כְּעֵין סַנְוֵרִים נָפְלוּ מֵעַל עֵינַי, בְּשָׁעָה שֶׁבָּאת לְהִפָּרֵד מִמֶּנִּי: כְּשֶׁרָאִיתִי שֶׁאֲחֵרִים הִכִּירוּ בְעֶרְכֵּךְ. גַּם אָז הָיָה הַדָּבָר מְאֻחָר כְּבָר יוֹתֵר מִדָּי! בָּדָד עוֹמֵד אֲנִי כָאן, – וְאַף אִם אֶפְרֹשׂ זְרוֹעוֹתַי מִתּוֹךְ גַעֲגוּעִים, – רֵיקָם הֵן שָׁבוֹת. – לֹא, לֹא, – אֵין אֲנִי יָכֹל לָבֹא אֶצְלֵךְ, עַכְשָׁו לֹא יוֹעִילוּ כֹּחוֹתַי לְשׁוּם אִישׁ, לְפִי שֶׁאֵין לִי עוֹד וְלֹא כְלוּם!

עָיֵף אֲנִי וְחוֹלֶה בַּגּוּף וּבַנָּפֶשׁ, – הֲרֵי אַתְּ מַכִּירָה מִתּוֹךְ כְּתָב יָדִי, – קָשֶה עָלַי הַדָּבָר לִכְתֹּב לָךְ טוּרִים אֵלֶּה, – לָמָּה אַתְּ מוֹדָה לִי תָמִיד? כְּלוּם אֵין אַתְּ חָשָׁה, כַּמָּה מַכְאִיב לִי הַדָּבָר? – וּבְכֵן, כַּרִיטַס הִנֶּהָ בְּוָלְפֵנְבִּיטֶל! אֲנִי לֹא שָׁמַעְתִּי מִמֶּנָּה כְּלוּם. גַּם הַדָּבָר הַזֶּה עָלָה בְיָדֵךְ. מִסְרִי לָהּ פְּרִיסַת שָׁלוֹם בִּשְׁמִי, הֲרֵי זוֹ וַדָּאי פְּרִיסַת הַשָּׁלוֹם הָאַחֲרוֹנָה. בַּקְּשִׁי מִמֶּנָּה שֶׁלֹּא תִכְעַס עָלָי. אָכֵן לְתַקֵּן אֶת הַדָּבָר אֵין עוֹד בְּיָדִי. –

בְּכַמָּה הִתְעַנְיְנוּת עָבַרְתִּי בְּסִקּוּר עַיִן עַל פְּנֵי רְשִׁימַת מִינֵי הָאֹסֶף שֶׁלָּךְ, שֶׁנִּתְחַבְּרָה עַל יְדֵי הַמַּשְׁגִּיחַ שְׁמֶלְץ, וּמַה מְשֻׁנִּים הֵם הָרְגָשׁוֹת שֶׁנִּתְעוֹרְרוּ בְּלִבִּי בִּרְאוֹתִי, שֶׁמִּינִים רַבִּים כָּל כָּךְ נוֹשְׂאִים עֲלֵיהֶם אֶת הַשֵּׁם “דִּיטְרִיךְ”. הַדָּבָר נִרְאָה לִי כְּעֵין הֶאָרָה אַחֲרוֹנָה שֶׁל שֵׁם כְּבוֹדֵנוּ, וְלֹא עַל יָדִי, כְּפִי שֶׁקִּוִּיתִי בִימֵי נְעוּרַי, אֶלָּא עַל יָדֵךְ, עַל יְדֵי מַלְכֶן בַּת הָעִיר הַתַּחְתוֹנָה!

שָׁעָה אֲרֻכָּה נָחָה עֵינִי עַל הַשֵׁם Acacia Dietrichiana וְעַל הַשֵׁם Bonamia Dietrichiana הָרְשִׁימָה מוֹסֶרֶת עוֹד: “מִמִּשְׁפַּחַת” הַצְּרָעִים שׁוֹלַחַת מָרַת דִּיטְרִיךְ שְׁנֵי מִינִים חֲדָשִׁים: Nortonia Amaliae אַף Odynarus Dietrichianus וְאוּלָם קוֹרֵא אֲנִי גַם עַל דְּבַר מִשְׁלוֹחַ קִנִּים, צִפֳרִים, בֵּיצִים, שַׁבְּלוּלִים וְכַיּוֹצֵא בַאֵלֶּה. אָכֵן כִּי נִתְגַּלּוּ בָךְ תָּמִיד סִמָּנֵי כִשָּׁרוֹן מְיֻחָד לְגַבֵּי עוֹלָם הַצְּמָחִים, יָדַעְתִּי מִכְּבָר, אֲבָל כַּמָּה נִשְׁתּוֹמַמְתִּי, שֶׁמִּתְעַסֶּקֶת אַתְּ גַּם בְּכָל שְׁאָר הַדְּבָרִים הַמְּצוּיִים בְּאוֹסְטְרַלִיָּא. אוֹמֶרֶת אַתְּ, שֶׁבְּנֵי גוֹדְפְרוֹי מְחַנְּכִים אוֹתָךְ, וְהֵם מַרְחִיבִים אֶת חוּג הִתְעַנְיְנוּתֵךְ. אַתְּ חָשָׁה אֶת עַצְמֵךְ מְאֻשֶּׁרֶת עַל יְדֵי שֶׁבַח פִּיהֶם. כֵּן, כָּךְ הוּא הַדָּבָר! כָּל מַה שֶּׁנִּשְׁאַר בִּשְׁבִילִי בְגֶדֶר הַנִּמְנָע, עָלָה יָפֶה בְיָדֵךְ, וְאַף עַל פִּי כֵן סָבוּר הָיִיתִי, – שׁוֹטֶה שֶׁכְּמוֹתִי, – שֶׁאֲנִי הִנְנִי הַמְסֻגָּל לְעִנְיָנִים כָּאֵלֶּה וְהָאִישׁ הַנִּבְחָר. מֶה הָיָה אוֹמֵר לְכָךְ הַדּוֹד, ‘יוֹעֵץ הֶחָצֵר’ בְּאַיְזֵנַךְ, אִלּוּ הָיָה עוֹד בֵּין הַחַיִּים? דַּעְתּוֹ לֹא הָיְתָה נוֹחָה כְּלָל מִמַּעֲשֵׂה הַבְּחִירָה שֶׁלִּי, וַאֲנִי הִבַּעְתִּי אֶת תִּקְוָתִי שֶׁיַּעֲלֶה בְיָדִי לְהַעֲלוֹת אוֹתָךְ בִּרְבוֹת הַיָּמִים אֵלַי. גַּם אָז לָהֲטָה כְבָר אֵשׁ בְּמֶבַּט עֵינַיךְ, אֶלָּא שֶׁלֹּא הֵבַנְתִּי לִפְתֹּר אֶת הַדָּבָר. בְּמִשְׁפָּטִי עַל דְּבַר מַהוּתֵךְ כָּרוּךְ הָיִיתִי תָמִיד אַחַר הַדְּבָרִים הַחִיצוֹנִים, הַבִּלְתִּי חֲשׁוּבִים.

עַכְשָׁו הוֹשִׁיטִי לִי בְרוּחַ דִּמְיוֹנֵךְ עוֹד פַּעַם אֶת יָדַיךְ הָאַמִּיצוֹת וְהֶחֲרוּצוֹת וְחִשְׁבִי בְלִי טִינָא

עַל

וִילְהֶלְם דִּיטְרִיךְ שֶׁלָּךְ.

יא

וָלְפֶנְבִּיטֶל,.2.5.1865

אִמִּי אֲהוּבָתִי!

מִימֵי הַפֶּסַח הֲרֵינִי מְצוּיָה כָּאן! קָשָׁה הָיְתָה עָלַי בְּיוֹתֵר פְּרִידָתִי מֵאֵת מָרַת טְרַבֶּרְט. דְבָרֶיהָ הָאַחֲרוֹנִים הָיוּ: “הִנֵּה, כַּרִיכֶן שֶׁלִּי, שִׁקְדִי עַכְשָׁו עַל לִמּוּדַיִךְ, כְּדֵי שֶׁתִּגְמְרִי בְּקָרוֹב אֶת חֹק לִמּוּדֵךְ, וְאַחַר כָּךְ בֹאִי לְכָאן! נַעֲשֶׂה לָנוּ יוֹם טוֹב לִכְבוֹד הָרְאָיוֹן, אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם! כְּשֶׁתָּבֹאִי אֹפֶה עֻגָּה לִכְבוֹדֵךְ”! ‘הוֹ’, הִרְהַרְתִּי בְּלִבִּי, ‘אִלּוּ כְּבָר הִגַּעְתִּי לִידֵי כָךְ!’

בְּחִיצוֹנִיּוּתִי בָא שִׁנּוּי גָּמוּר. בְּאַיְזֵנַךְ הָיִיתִי מִתְהַלֶּכֶת עֲדַיִן בְּשִׂמְלָתִי הַמְּגֻוֶּנֶת וְהַקְּצָרָה. לֹא דִקְדַּקְתִּי דִקְדּוּקִים יְתֵרִים בְּמַלְבּוּשַׁי, וְהִנֵּה נִשְתַּנּוּ פְנֵי הַדְּבָרִים! עָמְדוּ וְזִכּוּ אוֹתִי בִּקְרִינוֹלִינָא גְדוֹלָה וּבְשִׂמְלָה אֲרֻכָּה בַעֲלַת סֶרַח הָעוֹדֵף, בִּצָנִיף וּבְעֲטִיפָה רְחָבָה. מָרַת טְרַבֶּרְט עָמְדָה וּמָסְרָה לִי הֲמוֹן כְּלָלִים בְּהִלְכוֹת דֶּרֶךְ אֶרֶץ וְאָמְרָה, שֶׁעָלַי לְהִתְנַהֵג כְּאִישׁ גָּדוֹל, אַף עָלַי לְכַוֵּן לִבִּי תָמִיד לָשִׂים עַל יָדַי נַעֲלֵי-יָד, בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי יוֹצֵאת לָחוּץ; אֶצְלָהּ הֲרֵי שָׁכַחְתִּי תָּמִיד אֶת הַדָּבָר.

דַּעְתִּי לֹא הָיְתָה נוֹחָה כְלָל מִכָּל אוֹתוֹ גַל הַמַּלְבּוּשִׁים הַחֲדָשִׁים. כֻּלָּם הָיוּ גְדוֹלִים וּרְחָבִים יֶתֶר עַל הַמִּדָּה, וּכְשֶׁהִגְבַּהְתִּים מִצַּד אֶחָד נִגְרְרוּ לָאָרֶץ בַּצַּד הַשֵּׁנִי, וְאִם לֹא כִּוַּנְתִּי כָּל כָּך לְמִדַּת הַנִּמּוּס בְּמַהֲלָכִי, מִיָּד בָּאָה הַקְּרִינוֹלִינָא וְטָפְחָה לִי עַל גּוּפִי.

אַחַר כָּך בָּאָה הַפְּרִידָה הַקָּשָׁה מֵאֵת מָרַת טְרַבֶּרְט. הוֹ, כַּמָּה קָשָׁה הָיְתָה עָלַי פְרִידָה זוֹ! ‘אָכֵן’, אָמַרְתִּי לְנַפְשִׁי, ‘עוֹד מְעַט אֶחֱזֹר שׁוּב!’ אַחַר כָּך נָסַעְתִּי אֶל הַמָּדוֹר הֶחָדָשׁ. וְרַק לְאַחַר הַצָּהֳרַיִם הִגַּעְתִּי לְוָלְפֶנְבִּיטֶל. מִיָּד הֶעֱבַרְתִּי עֵינַי עַל פְּנֵי בֵית הַנְּתִיבוֹת הַמָּלֵא שָׁקֶט. פָּקִיד אֶחָד בַּעַל יַד אַחַת שָׁאַל אוֹתִי, שֶׁמָּא רְצוֹנִי לָלֶכֶת אֶל בֵּית הָאוּלְפָנָא? כֵּן, זֶה הוּא הַדָּבָר שֶׁבִּקַּשְׁתִּי. מִיָּד רָמַז לְנַעַר אֶחָד, וּבְיָדוֹ מָסַרְתִּי אֶת תֵּבַת הַצָּנִיף. “הַחֲפָצִים”, אָמַר הַפָּקִיד, “יוּבְאוּ בִשְׁעַת הַכֹּשֶׁר בְּיַחַד עִם אַרְגָּזִים אֲחֵרִים, עַכְשָׁו בָּאוֹת הַרְבֵּה חֲנִיכוֹת חֲדָשׁוֹת וּבְנָקֵל תִּמָּצֵא לָנוּ שְׁעַת הַכֹּשֶׁר”.

וְהִנֵּה מְהַלֶּכֶת הָיִיתִי לְצִדּוֹ שֶׁל הַנַּעַר הַשּׁוֹתֵק דֶּרֶךְ הָעִיר הַשְׁקֵטָה. עָבַרְנוּ לִפְנֵי בָתֵּי קַיִץ יָפִים וְלִפְנֵי גַנִּים רַבִּים וְנָאִים, עַד שֶׁעָמַדְנוּ לִפְנֵי מְשׂוּכַת עֵצִים גְּבוֹהָה.

“כָּאן הוּא הַבָּיִת!” אָמַר הַנַּעַר.

‘כָּךְ, כָּאן הוּא הַבָּיִת!’ הִרְהַרְתִּי מִתּוֹךְ אֲנָחָה, שָׁלַחְתִּי אֶת הַנַּעַר לְדַרְכּוֹ וְעָבַרְתִּי בְלֵב פּוֹעֵם דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר. בְּתוֹךְ גַּן גָּדוֹל וְיָפֶה הַמַּגִּיעַ בְּסוֹפוֹ עַד תְּחוּמוֹ שֶׁל יַעַר עוֹמֵד בַּיִת אָרֹךְ בַּעַל קוֹמָה אַחַת הַמְחֻפֶּה כֻלּוֹ שְׂרִיגֵי גְפָנִים.

לִפְנֵי הַבַּיִת הַפּוֹנֶה כְלַפֵּי הָרְחוֹב מְצוּיִם כַּמָּה וְכַמָּה עֲצֵי לִבְנֶה זְקוּפִים. עַל פְּנֵי הַיַּעַר וְהַגַּן מְנַצְנֵץ יְרַק פִטּוּרֵי הֶעָלִים הָרַכִּים.

פָתַחְתִּי אֶת דֶּלֶת הַבַּיִת וְנִמְצֵאתִי עוֹמֶדֶת בְּתוֹךְ פְּרוֹזְדוֹר מְרֻוָּח, מְקוֹם שָׁם עֲרוּךְ שֻׁלְחָן אָרֹךְ. בַּעֲמִידָתִי לְיַד הַדֶּלֶת נִשְׁקַף לִי מִנֶּגֶד חֶדֶר אַחֵר גָּדוֹל עוֹד יוֹתֵר, מְקוֹם שָׁם שׁוּב עֲרוּכִים שֻׁלְחָנוֹת הַקְּבוּעִים וְעוֹמְדִים בְּצוּרַת פַּרְסַת בַּרְזֶל. עֲלָמוֹת לְבוּשוֹת סִנָּרִים לְבָנִים מְהַלְּכוֹת לִפְרָקִים מִתּוֹךְ טִרְדָּה. עָמַדְתִּי וְנַפְשִׁי שְׁרוּיָה בִמְבוּכָה גְדוֹלָה. – – הַאִם אֶפְנֶה אֶל אַחַת הָעֲלָמוֹת, אוֹ אֶמְשׁוֹךְ בַּפַּעֲמוֹן הַקָּבוּעַ מִשְּׂמֹאל לַמָּבוֹא?

אָכֵן הַהַמְתָּנָה לֹא הוֹעִילָה וְלֹא כְלוּם, הֲרֵי הֵן טְרוּדוֹת כָּל כָּךְ, וְאַף אַחַת מֵהֶן אֵינָהּ מַבְחִינָה בִי, וְהִנֵּה מָשַׁכְתִּי בַפַּעֲמוֹן לְאַט וּבַחֲשָׁאי. מִיָּד עָמְדוּ כֻלָּן מַחֲרִישׁוֹת וְהֵצִיצוּ בִי נִפְתָּעוֹת. – עֲלְמָה אַחַת נִגְּשָׁה אֵלַי וְשָׁאֲלָה, מַה רְצוֹנִי.

“רְצוֹנִי לְדַבֵּר עִם מָרַת בְּרֵימַן”, גִּמְגַּמְתִּי בִלְשׁוֹנִי.

כְּשֶׁנִּסְתַּכְּלָה הָעֲלְמָה סְבִיבָהּ מִתּוֹךְ מֶבָּט שֶׁל שְׁאֵלָה, קָרְאוּ כַמָּה עֲלָמוֹת: “בַּחֶדֶר הָאֶמְצָעִי!”

מִיָּד עָלִינוּ בְמַדְרֵגוֹת, וְהָעַלְמָה פָּתְחָה דֶלֶת אַחַת וַאֲנִי נִכְנַסְתִּי לְתוֹךְ חֶדֶר נָאֶה בְיוֹתֵר, וְשָׁם עָמְדָה גְבֶרֶת אַחַת עַל יַד הַשֻּׁלְחָן וְטִפְּלָה בִסְפָרִים. הָעַלְמָה סָגְרָה אֶת הַדֶּלֶת אַחֲרַי וַאֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי בְּחֶבְרַת �