ויבואו שני המלאכים סדומה בערב, ולוט יושב בשער סדום. וירא לוט ויקום לקראתם וישתחו אפיים ארצה;
ויאמר: “הנה נא, אדוני, סורו נא אל בית עבדכם ולינו ורחצו רגליכם, והשכמתם והלכתם לדרככם”. ויאמרו: “לא – כי ברחוב נלין.”
ויפצר בם מאד ויסורו אליו ויבואו אל ביתו, ויעש להם משתה, ומצות אפה, ויאכלו.
…………………………..
ויאמרו האנשים אל לוט: “עוד מי לך פה? חתן ובניך ובנותיך וכל אשר לך בעיר הוצא מן המקום; כי משחיתים אנחנו את המקום הזה, כי גדלה צעקתם את פני ה' וישלחנו ה' לשחתה.”
וייבהל לוט בשומעו את הדברים האלה ויאמר: “ולמה לי ללכת מפה?” אשר על כן אמרו לו: “כי לא ירצה אלהים להשחית צדיק.”
וישתוק לוט שעה ארוכה, ויאמר: “אנא, אדוני, הרשו נא לי ללכת ולומר לחתני ולבנותי להיכון לדרך.” ויענו לו: “עשה כן.”
וייצא לוט וירוץ ברחובות העיר ויקרא אל כל בני העיר: “קומו צאו מן המקום הזה, כי משחית ה' את העיר,” ויהי כמצחק בעיניהם.
וישוב לוט אל ביתו, ולא ינום, כי אם הגה הגה כל אותו הלילה.
וכמו השחר עלה ויאיצו המלאכים בלוט לאמור: “קום קח את אשתך ואת שתי בנותיך הנמצאות, פן תספה בעוון העיר.”
“אני לא הולך,” אמר לוט. “סלחו לי, אבל אני לא הולך. חשבתי על זה כל הלילה. לא אוכל ללכת, כי אחד מבני סדום אנכי.”
“צדיק אתה,” ענו המלאכים, “אבל המה רשעים, וצעקתם עלתה לפני אדוני ויקצוף. מה איכפת לך מהם?”
“אינני יודע,” אמר לוט, “גם על זה חשבתי, מה איכפת לי מהם; כל חיי הוכחתי את בני עירי ושפטתי אותם לחומרה, עד אשר עתה בא עלי מורא לחשוב על זה: יען כי מות ימותו. וכאשר באתי לעיר סגור, היה נדמה לי שבניה טובים מבני סדום.”
“קום,” אמרו המלאכים, “צא לעיר סגור: באשר היא תינצל.”
“מה לי סגור,” ענה לוט. “יושב בסגור איש צדיק: בכל אשר שוחחתי עמו, התאונן על בני עירו, ואני קיללתי את בני סדום בעבור חטאותיהם, אבל עתה לא אוכל ללכת. אנא השאירו אותי פה.”
וידבר המלאך ויאמר: “אלהים ציווה להשחית את סדום.”
“אמן כן יהי רצון,” אמר לוט בלחש. “חשבתי על זה כל הלילה; וזכרתי כה רבות עד אשר בכיתי. השמעתם פעם את בני סדום שרים? לא, אתם לא מכירים אותם בכלל, שאם לא כן לא הייתם באים כך. בנות סדום, בעוברן ברחוב, מרקדות במותניהן ומזמזמות שיר בין שפתותיהן; ושוחקות בעומסן מים בכדיהן. אין מים זכים כמי בארותיה של סדום; ואין לשון שתמתק להישמע כלשונם של בני סדום. כאשר ימלמל תינוק, אבין לפשר בכיו, כאילו שלי היה; וכאשר ישחק, הרי זה אותו משחק כזה ששיחקתי אני בהיותי קטן. וכאשר בכיתי, אמי בלשונם של בני סדום ניחמתני. אלהים,” קרא לוט, “כאילו זה היה אתמול!”
“חטאו בני סדום,” אמר המלאך האחר בחומרה, “ולכן – –”
“חטאו, אני יודע,” הפסיק אותו לוט בקוצר רוח. “הראיתם לפחות את בעלי המלאכה שבתוכנו? נראים הם כאילו משחקים להם; אבל משסיימו לעשות בד או אריג, ידלג הלב מרוב שמחה כמה יפים הדברים. כה אמונים הם במלאכתם, שהיית חפץ להתבונן בהם כל היום; ובעשותם את הדברים הרעים ביותר, כואב הדבר יותר משיכאב לראות איש סגור באותם מעשים ממש. זה מייסר אותך כאילו לך עצמך יש חלק בחטאתם. מה בצע בצדקתי אם איש סדום אנכי? בשופטכם את סדום, אותי אתם שופטים. אני לא צדיק. אני כמותם. לא אלך מפה.”
“תומת אתם,” אמר המלאך מרצין פנים.
“אולי; אבל תחילה אעשה לבל יומתו הם. אינני יודע מה אעשה; אבל עד הרגע האחרון אחשוב שעלי לבוא לעזרתם. האם אני יכול סתם כך ללכת לי? אני מורד באלהים, ולכן לא ישמעני. אילו נתן בידי שלש שנים, או שלשה ימים או לפחות שלש שעות! מה חשיבות בעיניו לשלש שעות? אילו הורה לי אתמול: לך לך מתוכם, כי בני עוולה הם, – – אזי אמרתי לו: המתן נא לי מעט, אני עוד אדבר עם זה או עם זה; הלא שפטתי אותם במקום להיכנס לקהלם. אבל כיצד זה אלך לי עכשיו, כאשר נגזר עליהם להישחת? האין לי חלק בכך, שכדי כך הגיעה אשמתם? אני – אין רצוני למות; אבל חפץ אני שגם הם לא ימותו. אשאר.”
“את סדום לא תציל.”
“אני יודע: האצלח בכלל במשהו? אבל אנסה, אינני יודע עוד, מה; רק זאת אני יודע שכך נגזר עלי. כי כל חיי שפטתי אותם בחומרה שאין למעלה ממנה; כי נשאתי אתם את העול הכבד ביותר: שגיאותיהם. אלהים, אפילו אינני יודע לומר, מה הם לי; רק להראות אוכל זאת, בהשארי אתם.”
“אנשיך,” אמר המלאך, “הם הצדיקים המאמינים באלהים כמוך; החוטאים, הטמאים ועובדי האלילים אינם אנשים שלך.”
“הכיצד – הלא אנשי סדום המה! אתם לא תבינו זאת, כי אין אתם יודעים את קול הבשר והאדמה. מה היא סדום? אומרים אתם שהיא עיר החטאת. אבל בני סדום בהלחמם אינם נלחמים לחטאותיהם אלא למען משהו טוב יותר שהיה או יהיה; וגם הגרוע מכולם יכול לפול למען כולם. סדום – הרי זה אנחנו כולנו; ואם ערך לי בעיני ה', יזקפנו לסדום ולא לי. מה עוד אדבר? אמרו נא לאלהים: לוט עבדך יעמוד לפני מחנה בני סדום ויגן עליהם מפניך, כאילו היית אויבו.”
“הרף,” קרא המלאך, “נורא הוא חטאך; אבל אלהים לא שמעך. היכון וצא את העיר: הצל לפחות את אשתך אשר לך ואת שתי בנותיך.”
ויבך לוט: “כן, עלי להציל, הצדק אתכם. אנא, הובילו אותי.”
… ויתמהמה, ויחזיקו האנשים בידו וביד אשתו וביד שתי בנותיו כי חמלת ה' עליו.
(כאשר הובילו אותו, התפלל לוט לאמור:)
"כל אשר חיי נתנו לי, בידייך נתנו; כי נברא בשרי מעפרך
וכדבר בנייך ובנותייך בשערייך, כן פי ידבר; אשר על כן בכל אשר דיברתי אליהם
נישקתים, גם בקללי אותם. "אני רואך גם בעוצמי עיני, כי את בקרבי עמוק מעיני שוכנת; בתוכי את, כאשר אני הייתי בתוככי. "ידי עושות מלאכתן בדרכייך מבלי דעת; ובהיותי במדבר – בדרכייך רגלי יהלכו. "סדום, הוי סדום, האין את היפה בערים? אילו רק אשנב קטון ראיתי, אפוף בבד פסים, אני אכירנו: זה הוא אשנב מסדום העיר. "ככלב אנכי המובל מבית אדוניו; גם אם ישפיל פניו עד עפר לבל יראה עוד, הכר יכיר את ריח הדברים אשר ידעם. "באלהים האמנתי ובחוקותיו; בך לא האמנתי, אף כי קיימת
את; הארצות שאינן ארצי כצל הנן, שבעוברי בהן – לא קיר ולא עץ יהיו לי
משענת; כי כצל המה. "את הנך, ואין בלתך; וכל אשר קיים – אלייך אשווה. בראותי אותך, רק אותך אראה, ובראותי זולתך רק אלייך אשוונו. "האמנתי באלהים, כי דמיתי באלהי סדום הוא; באין סדום, אין אלהים. “שערי, שערי סדום, לאן יוליכוני ריקם? היכן אציב רגלי?
כי אין אדמה תחת רגלי; ובעומדי לא אעמוד. לכו־נא בנותי ועזבוני, כי לא אוכל
לכת עוד.” ויהי כהוציאם אותם החוצה, ויאמר: “הימלט על נפשך, אל תביט אחריך ועל תעמוד בכל הכיכר, ההרה הימלט, פן תספה.” השמש יצא על הארץ – באומרם זאת. וה' המטיר על סדום ועל עמורה גופרית ואש מאת ה' מן השמיים. ויבט לוט אחריו ויצעק וירוץ אל העיר. “מה עשית, ארור?” קראו אחריו המלאכים. “לעזור לבני סדום אני הולך,” ענה לוט ונכנס העירה. 1923
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.