ויאמר ה': זעקת סדום ועמורה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאד;
ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו – כלה; ואם לא – אדעה.
ויגש אברהם ויאמר: האף תספה צדיק עם רשע?
אולי יש חמישים צדיקים בתוך העיר, האף תספה, ולא תישא למקום למען חמישים הצדיקים אשר בקרבה?
ויאמר ה': אם אמצא בסדום חמישים צדיקים בתוך העיר – ונשאתי לכל המקום בעבורם.
ויען אברהם ויאמר: אולי יחסרון חמישים הצדיקים חמישה, התשחית בחמישה את כל העיר? ויאמר: לא אשחית אם אמצא שם ארבעים וחמישה.
ויוסף עוד לדבר אליו ויאמר: אולי יימצאון שם ארבעים? ויאמר: לא אעשה בעבור הארבעים.
ויאמר: אל נא ייחר לאדוני ואדברה אך הפעם: אולי יימצאון שם שלושים? ויאמר: לא אעשה אם אמצא שם שלושים.
ויאמר: הנה נא הואלתי לדבר אל אדוני: אולי יימצאון שם עשרים? ויאמר: לא אשחית בעבור העשרים.
ויאמר: אל נא ייחר לאדוני ואדברה אך הפעם: אולי יימצאון שם עשרה? ויאמר: לא אשחית בעבור העשרה.
וילך ה' כאשר כילה לדבר אל אברהם, ואברהם שב למקומו.
(בראשית, י“ח, כ’–ל”ג)
וכאשר שב למקומו, קרא אברהם לשרה אשתו ויאמר: “תשמעי, קיבלתי את זה ממקור מוסמך ביותר, אבל אסור שזה ייוודע לאיש. אלהים החליט להשחית את סדום ואת עמורה בעבור חטאותיהם. כך הוא אמר לי אישית.”
ותאמר שרה: “אתה רואה? לא אמרתי לך מזמן? וכאשר סיפרתי לך מה הולך שם, אתה עוד הגנת עליהם ועלי צעקת: תשתקי, אל תידחפי לדברים שאינם מעניינך! עכשיו אתה רואה, אני מזמן אמרתי שמשהו מוכרח לקרות. לא מזמן דיברתי עם אשת לוט, אני אומרת לה: ‘גברת, לאן זה יוביל?’ מה אתה חושב, האם ישחית אלהים גם את אשת לוט?”
ויען אברהם ויאמר: “זהו כל העניין. איך לומר, בלחץ שלי הסכים אלהים להניח לסדום ועמורה, אם ימצא שם חמישים צדיקים. אני עמדתי על המקח והורדתי את זה עד לעשרה. בשביל זה קראתי לך, שנבחר בשביל אלהים את עשרת הצדיקים.”
ותאמר שרה: “טוב עשית. אשת לוט היא חברתי, ולוט הוא בן חרן אחיך. אני לא אומרת שלוט הוא צדיק, אתה זוכר איך הוא הסית נגדך את כל העבדים, אל תגיד, אברהם, זה לא היה בסדר, הוא לא מבקש טובתך, אבל הוא בן אחיך, גם אם חרן לא התנהג אליך כיאה לאח, אבל זה כבר עניין משפחתי.”
ותוסף ותאמר: “תגיד לאלהים שיחוס על סדום. אני כזאת, אני לא מבקשת רע לאף אחד. ממש רועדות לי הרגליים אם אני חושבת כמה אנשים יכולים למות שם. לך לאלהים ותגיד מלה טובה שיחוס עליהם.”
ויען אברהם: “יחוס אלהים, אם ימצא עשרה צדיקים. אני חושב שנוכל לייעץ לו מי הם. אנחנו הלא מכירים את כל אנשי סדום ועמורה. למה שלא נוכל למצוא עשרה צדיקים לאלהים?”
ותאמר שרה: “אין לך קל מזה. אפילו עשרים, או חמישים, או מאה צדיקים אראה לו. אלהים יודע שאני לא אעשה רע לאיש. אז אמרנו אשת לוט, ולוט בן אחיך, גם אם הוא ערמומי ואכול קנאה, אבל הוא שייך למשפחה. אז יש לנו שניים.”
ויען אברהם ויאמר: “ושתי הבנות שלהם.”
ותאמר שרה: “שלא תחשוב, זו הבכורה, יסכה, זו אין בה טיפה של בושה. ראית איך זו סובבה את ישבנה מולך? אשת לוט עצמה אמרה לי: ‘יסכה – אני מודאגת בגללה; אני מאד אשמח אם כבר תתחתן.’ הקטנה נראית לי יותר צנועה. אבל אם אתה חושב, אז תכניס את שתיהן.”
ויאמר אברהם: “אז יש לנו כבר ארבעה צדיקים. את מי עוד אפשר לקחת?”
ותען שרה ותאמר: “אם לָקַחְתָ את שתי הבנות, אז צריך לַקַחַת גם את ארוסיהן, את יובב ואת שבא.”
ויען אברהם: "מה אתך, שבא הוא הרי אחיו של דדן. היהיה אחי גנב ונושך נשך לצדיק?
ותאמר שרה: “אברהם, אני מבקשת ממך, תעשה את זה למען המשפחה! וכי למה לא יהיה ארוסה של מילכה הגון כארוסה של הזנזונת הזאת, יסכה? היא בחורה הגונה ולפחות לא מסובבת את מותניה לנגד עיני זקני קרוביה שהיא חייבת בכבודם.”
ויען אברהם ויאמר: “שיהיה, אם את אומרת. אז אם נכלול את יובב ואת שבא, יש לנו כבר ששה צדיקים. עוד נותר לנו למצוא ארבעה.”
ותאמר שרה: “זה כבר יהיה קל. חכה, מי עוד צדיק בסדום?”
ויען אברהם: “הייתי אומר – נחור הזקן.”
ותאמר שרה: “אני מתפלאת עליך, איך בכלל אתה יכול לדבר עליו. האם הוא לא שוכב עם בנות ערלים, הגם שהוא זקן? אז כבר יותר מתאים שבתאי.”
ויקצוף אברהם ויאמר: “שבתאי הוא עכו”ם ונשבע לשקר. אל תבקשי ממני שאציע אותו לאלהים כאחד הצדיקים. אז כבר מוטב אלמודד או אליאב."
ותען שרה ותאמר: “אז שתדע, אליאב נואף עם אשת אלמודד. אילו היה אלמודד גבר, היה מגרש אותה, את הנפקנית הזאת, לאן שהיא שייכת. אבל אולי תוכל להציע את נעמן, הוא הלא לא אשם בכלום, מפני שהוא משוגע.”
ויען אברהם: “את נעמן לא אציע, אבל אציע את מלכיאל.”
ותאמר שרה: “אם תציע את מלכיאל, אל תדבר אלי. האם מלכיאל לא לעג לך שהגר הזאת ילדה לך ואני לא?”
ויאמר אברהם: “לא אציע את מלכיאל. מה דעתך, לצרף את חצרון או את יהללאל?”
ותען שרה ותאמר: “יהללאל מופקר וחצרון מתרועע עם זונות אכדיות.”
ויאמר אברהם: “אציע את אפרים.”
ותאמר שרה: “אפרים טוען שכל איזור ממרא שלו, איפה שרועים העדרים שלנו.”
ויאמר אברהם: “רשע הוא אפרים. אציע את אחירם בן יזיאל.”
ותען שרה: “אחירם הוא חבר של מלכיאל. אם אתה רוצה הצעה, אז תציע את נדב.”
ויען אברהם לאמור: “נדב הוא קמצן. אציע את עמרם.”
ותאמר שרה: “עמרם ניסה לשכב עם שפחתך הגר. אני לא יודעת מה מצא בה במיוחד. מוטב את עזריאל.”
ויאמר אברהם: “עזריאל הוא לץ. אי אפשר להציע לאלהים מוקיון. מה דעתך על נמואל? לא, אפילו נמואל לא כדאי. אני בעצמי לא יודע למה דווקא נמואל.”
ותען שרה: “מה יש לך נגד נמואל? הוא טיפש, אבל אדוק.”
ויאמר אברהם לאמור: “יהא כך. נמואל הוא השביעי.”
ותען שרה ותאמר: "חכה, תוציא את נמואל, הלא הוא חוטא במעשי סדום. מי עוד חי בסדום? תן לי להיזכר: קהת, צלפחד, איתמר…
ויען אברהם: “ירחק ממך כדבר הזה. איתמר הוא שקרן, ומה שנוגע לקהת וצלפחד – האם הם לא תמכו בפלג, הזכור לקללה? אבל אולי את מכירה איזו אשה צדקנית בסדום. אני מבקש, תיזכרי.”
ותפתח שרה את פיה ותאמר: “אין כזאת.”
וייעצב אברהם עד מאד ויאמר: “האין עשרה צדיקים בסדום ועמורה, למען יחוס אלהים עליהן, הבנויות לתלפיות?”
ותדבר שרה ותאמר: "לך, אברהם, לך ושוב אל מול פני האלהים, שח נא שחוח אפיים, קרע בגדך, וכך תאמר: ‘ריבון העולמים, אנכי ושרה אשתי בכיינו שוטחים לפניך לבל תשחית את סדום ועמורה בעבור חטאותיהן.’
“ועוד תאמר: ‘חוס ורחם על עמך החוטא והשהה קצפך מהשחיתם. ברחמיך, אדוני, תן להם חיים. אבל מאתנו, ריבון העולמים, מאתנו בני אדם אל נא תבקש להציע לפניך עשרה צדיקים מבין בני עמֶך.’”
1931
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.