1

לא ברור מה קורה מלבד שקורה משהו

כמו אצל ספינה בערפל שאין לדעת

אם היא מפליגה אל המרחקים כדי

להיטען בכיסופים או שהיא שבה

טעונה אל מזחי העין ואסמי התודעה

לפרוק ידע וגעגועים

2

החיפוש הנצחי אחר מה שלעולם לא תגיע

אליו והוא מגן על אמיתותו בהתעטפוֹ

בבגדי־מֶנע רבים ודומים עד הטעָיה.

פתאום אתה עומד מול הלא־ייאמן,

המחכה לך שנים. אתה מביט בתצלום

ויודע:זהו הפשוט הנעלם

3

אנו נוכחים לדעת שמשהו, בתוך התצלום,

שעדיין לא עמדנו עליו, הולך ומתבהר.

תומס ברנהרד מספר בספרו ¹ על מי שחוזר

מדי־יום, מתיישב על אותו כסא, בגלריה

שבמוזיאון הלאומי האוסטרי, ועוקב אחר אותה

תמונה נבחרת. כל יום עליו לראות, במו־

עיניו, את אותו “דבר”, שאם נוא אינו

מביט בו, מדי־יום, הוא לא שם בשבילו

4

שוב אני עומד לפני מה שאם איני

מביט בו איניעומד לפניו. לעמוד

לפני מי פירושו להביט בו. אינני

עומד על רגלַי אלא על עינַי. אני

נוכח לדעת איך הן הולכות ונפקחות

אל מעבר לדָבר

5

וו. ג. זבאלד מרבה להשתמש בתצלומים בספריו,

אם זה משום קוצֶר ידן של הלשון ודרכי התיאור

או משום שעל הקורא לראות ממש את המסוּפּר.

בעמוד 152 בספרו ‘אוסטרליץ’ (בתרגום יונתן

ניראד) נמצא הסבר: "כאילו לתצלומים עצמם יש

זיכרון והם נזכרים בנו, שנשארנו בחיים, כמו

שהיינו בעבר, ובאלה שאינם עימנו עוד,

כמו שהיו פעם"

6

דע לפני מי אתה עומד. דע לפני

מי אתה הופך אתה. אתה עומד

תמיד לפני אותו תצלום ורואה

את החידה מציעה בשקט את פתרונה

כמו אש מתעטפת באש

7

ילד עוסק כל הזמן בלעשות משהו ולראות

יותר ויותר את הנראה. לדעת שיש דלת

נפתחת בקצה המסע בתוך הדלת המִתדהה.

אחרכך לבוא אל התצלום לפני הינתֵן שֵם

לדברים, לצאת ממנו לפני כל מה שיבוא

אחריו, לצבור שמחה בטרם אפלה

8

אין תצלום שאין בו פגם. הפגם עושה

את צילוּמיוּתו של מה שאנו מתבוננים

בו כדי לעמוד על מציאותו. דרך הסדק

בקיר לא עוברות רק הנמלה והחיפושית

אלא המחשבה על המֵעֵבר, על העומד

להיגאל מן הנסתר. הפגם מעיר אותנו אל

הלא נִגלה