רקע
נורית זרחי
ידיים מאחורי הגב – מחשבות על קריאה

 

1.    🔗

אחרי שנרפאתי, לא, אחרי שהפסקתי לזכור במדויק, אחרי שאיפּרתי את מכת המחלה, והעפעפיים על פי פקודתי פיזרו אבק זהב על דוכני הרוכלים בראשי, הגברים, הבהיות, ובתוך ידיעת האיך שכולי טבעתי בה ונראתה לי מִפּה, עיתון מצהיב, פתאום נעים להיות בעולם ללא ההליכה על חוד התער. מעכשיו הרגע קשור לרגע הבא בחוט המובן מאליו. אחרי שהפסקתי להתפלש בגעש שבפארק החזה, נושמת, אבל לא עד לעומק מחשש הכאב

עד למדור הציפורים הקטנות, לא העטלפים, לא.

לא חיה נטולת פנים. שקט, אני אומרת לה, שקט.

הנה, קחי, ואני מפזרת לה פירורי חלת שבת מתוקה.

הניחו, אני אומרת להן, הניחו, כל אחד צריך לחולל נס בעולם הזה, כל אחד צריך להיות בריא.

מה שכבשת בעמל רב תובע ממך את הלב האחר, לא את זה הזוחל מתחת למעיל, מתחת לעור. הוא הפשע שלי והוא גם זה שמחפה עלי.

בוקר טוב, בוקר רע, אני פוגשת אותו בקומי.

זה שנמצא איתי מאז בריאת העולם.

הוא מעמיד פנים שאין לו דעה כאילו הוא סתמי, רק תוחב אצבע לתבשיל הקרוי בפה הפוחד, אהבה. נוקב חור ברשת הקורים.

נשיקה אחרונה לפי השינה, כן או לא, האם אקרא לו בלֵיל הנשמה? הוא לא יתרחק או יתקרב יותר מן הדם, יותר מן הוורידים, פחות מגזיר ציפורן.

לילה טוב, לילה רע. ללא אור מנורה או פנס השפה נופלת מפי מעצמה. תחשוב על גשם או עלים ברוח חזק. אינני מבינה, אני אומרת, יציר משולח על גופֵי הזמנים. אני שולחת יד לתפוס בנקודה. היא תמיד לפנַי או אחרַי, רחוק ממני, אינני מצליחה לעצור, אני נזכרת בי אבל כבר הרחקתי משם מאוד.


 

2.    🔗

על כל מקווה מים קטן או גדול בתי שואלת אותי: פה היא טבעה? לא מכירה עדיין את ספריה, היא כבר יודעת על סופה.

זו שדרכה על רצפת השיגעון מנחשת את היצירה התלויה מעליו, תוך כדי כיבושו.

יצירת המופת מתרחקת מן השורש. ככל שתתרחק כן תתייקר המנחה. לכאורה היא מאבדת את הכורח במלחמת ההסתרה, אבל כל אותו זמן העולם שיצרה, תיאטרון הבובות שהיא מפעילה, רוקד לקצב נשימת החיה שמתחת לרצפה, מתחת לפני האדמה, מתחת לפני היבשות והאוקיאנים.

ופרצי הלבה מאשרים, זה YOU שמתפרע, YOU שחורג ממכסהו, וזו היא שהלבישה אותו בַּמסכה של יצירות המופת.

אני פוחדת, אני הקורא, עד כמה לפתוח את הוורידים, לשחרר אותו שישתולל בפני האמת, ונשאלת השאלה עד כמה המוזרות היא בתו של השיגעון. עד כמה היומנים, הרומנים, המסות, הם התפרצויות הלבה של הרצפה הקבורה מתחת לרצפה. זה שטח כבוש. ועד כמה הן הימלטות ממנה.

איפה, אם ישנו, הוא האני?

עד כמה האני הוא מחלה ועד כמה הוא ריפוי?



מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 48512 יצירות מאת 2698 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20793 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!