חֲתוּלָה לְבָנָה לָהּ יוֹשֶׁבֶת בְּשֶׁקֶט

עַל תִּתּוֹר הַתַּנוּר וְכַפָּהּ מְלַקֶּקֶת –

חֲתוּלָה אִם בְּמַשֶּׁהוּ שֵׁן הִיא נוֹעֶצֶת,

הִיא תָּמִיד מְדַקְדֶּקֶת

וְכַפֶּיהָ בְּנִקְיוֹן הִיא רוֹחֶצֶת.

אַחַר־כָּךְ הִיא יָפֶה מִתְמַתַּחַת

וְנוֹצְצוֹת לָהּ עֵינֶיהָ מִנַּחַת.

אִם יַכִּירוּ – תִּהְיֶה הִיא נִשְׁבַּעַת!

יִהְיֶה צֹרֶךְ – תִּהְיֶה הַדִּמְעָה גַם נוֹבַעַת!

הַאֲנִי – מִתַּבְשִׁיל־הַקְּדֵרָה?

אַל אֵדַע כֵּן מִצַּעַר, מֵרָע.

הֵן בִּשְׁבִיל קֵבָתִי הַחוֹלָה זֶה הוּא סַם!

הַכְּלַבְלָב, מִן־הַסְּתָם!

“טְפוּ וּטְפוּ!” – הִיא תִּירַק בִּתְמִיהָה

וְתָנוּד בְּרֹאשָׁהּ בְּמִיָּאוּ וּבִמְיָא.

"מֵילָא, מַה שֶּׁמְּסֻגָּל הַכְּלַבְלָב הַצָּעִיר!

הֲרֵי אֵין לְתָאֵר בְּצִפֹּרֶן שָׁמִיר…

"יוֹשֶׁבֶת הַחֲתוּלָה שְׁקוּעָה בַּהַרְהוֹר,

וּפִתְאֹם – נִצְנוּץ־אוֹר לָהּ בָּעַיִן מַבְהִיק!

מֵאֵי־שָׁם, מִיָּמִין, מִתּוֹך סֶדֶק אוֹ חֹר,

נִשְׁתַּמַּע קוֹל־צִיּוּץ שֶׁל עַכְבָּר, דַּק־דַּקִּיק.

וּבְכֵן, מִסְתַּבֵּר, שֶׁהֵם שָׁם?…

וְהִיא שׁוּב מִתְלַקֶּקֶת בְּנַחַת,

וְיוֹרְדָה מִמְּקוֹמָהּ הַמּוּרָם,

מִתְקָרֶבֶת לְקֶרֶן־הַזָּוִית, מִתְמַתַּחַת,

בְּמִקְצָת עַל הַצַּד, בְּמִקְצָת מְיֻשֶּׁבֶת,

וְאָזְנָהּ זְקוּפָה וּמַקְשֶׁבֶת.

“צִיץ!” – שׁוֹמַעַת אָזְנָהּ הַדְּרוּכָה.

וְשׁוֹכֶבֶת בְּשֶׁקֶט הַחֲתוּלָה, בִּמְנוּחָה,

מְצַפָּה בִּדְמִימָה:

בְּוַדַּאי מִסְתַּתְּרִים הֵם אֶל בֵּין הַסְּדָקִים.

הִיא עוֹצְרָה הַנְּשִׁימָה

דַּק אֶחָד, דַּק שֵׁנִי, וְעוֹד שְׁנַיִם דַּקִּים

וְאֵין קוֹל, אֵין צִיּוּץ…

“הֵם הִרְגִּישׁוּ!”

הִיא אוֹמֶרֶת בִּדְחִילוּ וּלְחִישׁוּ…

וּמְחַנֶּנֶת הַחֲתוּלָה אֶת קוֹלָהּ.

וּנְהִימָה נְעִימָה מִגְּרוֹנָהּ לָהּ עוֹלָה.

"מַה יָּפֶה הוּא הַיּוֹם מֶזֶג־הָאֲוִיר שֶׁבַּחוּץ!

וְאוּלַי, עַכְבָּרַי, נֵצֵא יַחַד

לְטַיֵּל וְלִשְׂבֹּעַ קְצָת נַחַת?"

אַךְ בְּחֹר־הָעַכְבָּרִים – דְּמָמָה,

כְּמוֹ אֵין בְּתוֹכוֹ נְשָׁמָה.

וּמְרַנֶּנֶת הַחֲתוּלָה אֶת קוֹלָהּ כָּעוּגָב,

כָּל־טוּבָהּ וְכָל בֹּר־לְבָבָהּ בּוֹ מֻכָּר:

"אוּלַי יֵשׁ לָכֶם חֵשֶׁק לִטְעֹם מְעַט אָבָק־שֶׁל־סֻכָּר?

נִשְׁתַּפֵּךְ בָּרִצְפָּה וַעֲדַיִן לֹא נֻגַּב."

– לֹא תַצְלִיחִי, חַיָּה טוֹרְפָנִית שֶׁכְּמוֹתֵךְ! –

מְצַפְצְפִים שָׁם כָּל עַכְבָּר וְעַכְבֶּרֶת.

רַק גָּמַרְתְּ סְעֻדָּה וְרוֹצָה כְּבָר אַחֶרֶת?

וְצוֹחֲקִים שָׁם בִּפְנִים: מִתְגַּעְגְּעִים לִרְאוֹתֵךְ!

מִתְחַשֵּׁק לָךְ לִתְפֹּס מִישֶׁהוּ בַּגַּרְגֶּרֶת?

הִסְתַּפְּקִי בְּחִשְׁקֵךְ.

סְבוּרָה אַתְּ, שָׁכַחְנוּ זֵינֵךְ וְנִשְׁקֵךְ?

הִשְׁתַּתְּקִי, הַחוֹנֶפֶת, לֹא נַאֲמִין לָךְ דָּבָר!

וְעוֹנָה הַחֲתוּלָה: "לֹא דֻבִּים וְלֹא יַעַר,

הֵן אֵינֶנִּי אוֹכֶלֶת אֵבֶר־חַי מִשֶּׁכְּבָר.

וְכִי לֹא יְדַעְתֶּם, שֶׁשְּׁרוּיָה אֲנִי בְּצַעַר

וְסוֹבֶלֶת זֶה זְמַן מְרֻבֶּה בַּמֵּעַיִם?

עֵדִי בַּשָּׁמַיִם!

אִם תֵּצְאוּ וְתִרְאוּנִי – וַדַּאי תַּאֲמִינוּ!

הֵן כֻּלִּי עֲצָמוֹת, כֻּלִּי עוֹר!

מְרַנְּנִים בִּי מֵעַי מִמַּכְאוֹב, הַאֲזִינוּ…

בְּעַצְמִי אֶתְפַּלֵּל כְּבָר לְרִדְתִּי בּוֹר."

וּבְחֹר הָעַכְבָּרִים מִשְׁתַּלֶּטֶת דְּמָמָה…

וְשׁוֹמְעִים הֵם קוֹלָהּ: "אוֹ אֲבוֹי לִי, אוֹי מַר…

הִגִּיעַ לִי זְמַן־יְצִיאַת־הַנְּשָׁמָה!

יְרַחֵם מִי מִכֶּם וְיָבוֹא,

אִם יִדְּבֶנּוּ לְבָבוֹ,

לְפָחוֹת הַוִּדּוּי אִתִּי לוֹמַר."

מִן הַחֹר אֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא…

בְּוַדַּאי שֶׁמִּצְוָה הִיא רַבָּה

וַחֲשׁוּבָה עַד מְאֹד

בִּשְׁעַת הַגְּסִיסָה לַעֲמֹד

עַל יַד הַגּוֹסֵס,

וְאוּלָם אֵין מֵעֵז…

כִּי־עַל־כֵּן חֲתוּלָה – גַּם בִּשְׁעַת הַגְּסִיסָה

אַל תַּאֲמֵן לָהּ.

כִּי כָל־זְמַן שֶׁעֲדַיִן צִפֹּרֶן וְשֵׁן לָהּ

חֲשׁוּדָה הִיא לִקְפֹּץ – קְפִיצָה וּנְגִיסָה,

וַחֲסָל! כְּבַר הָלַךְ עַכְבָּרוֹן לְעוֹלָם הָאֱמֶת,

וְלִפְנֵי הַחֲתוּלָה הַגּוֹסֶסֶת הוּא מֵת!

וַחֲתוּלָתֵנוּ מְיַלֶּלֶת, כָּל עוֹד בָּהּ הַנְּשָׁמָה:

– "בָּא־הִגִּיעַ יוֹמְכֶם בִּי לִרְאוֹת נְקָמָה!

הֵאָסְפוּ נָא וּרְאוּ, הִנֵּה כְּבָר הִתְפַּגַּרְתִּי!

וְלֹא פִּי הַמְדַבֵּר, אֶלָּא רַק נִשְׁמָתִי.

הִיא יָצְאָה כְּבָר מִמֶּנִּי, הִגִּיעָה שְׁעָתִי!

וְאַתֶּם, רַחֲמָנִים, רַחֲמוּנִי בְּיוֹם־שֶׁבֶר,

וּצְאוּ וְחִפְרוּ לִי בּוֹר־קֶבֶר!

אֲנִי, אָמְנָם כֵּן, אֲלֵיכֶם הִתְאַכְזַרְתִּי

וְאֵינֶנִּי רְאוּיָה לְשִׁבְעַת יְמֵי־אֵבֶל,

אַךְ הָיִיתִי שְׁכֵנָה, וְאִתְּכֶם יַחַד גַּרְתִּי,

וַהֲרֵי לֹא תִרְצוּ לְהַשְׁלִיכֵנִי לַזֶּבֶל!"

וּלְבַב הָעַכְבָּרִים הִתְחַמֵּם, הִתְרַכָּךְ,

וְכֻלָּם הֵם יוֹצְאִים בַּחֲבוּרָה וּבַסָּךְ,

לַעֲרֹךְ לְוָיָה וְגַם קֶבֶר לַחְפֹּר.

כִּי עַכְבָּר, אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא רַק בֶּן־עַכְבּוֹר,

יֵשׁ גַּם לוֹ נְשָׁמָה, סוֹף־כָּל־סוֹף,

וּמְבַקֵּשׁ אַף גַּם הוּא מִצְוָה לַחֲטֹף.

וַהֲרֵי זֶה בָּרוּר וְגָלוּי לָעֵינַיִם:

הִיא מוּטֶלֶת פְּגוּרָה, בְּפִשּׁוּט הָרַגְלַיִם!

וְהִיא נֶפֶשׁ־חַיָּה, וְאִם־כִּי חֲתוּלָה…

וְעוֹמְדִים מִסָּבִיב־מִסָּבִיב בַּעֲגוּלָה,

וְהוֹלֵךְ הַמַּעְגָל וְקָרֵב,

מִצְטוֹפֵף,

נֶאֱנָחִים בַּחֲשַׁאי וְגַם דֶּמַע נוֹטֵף…

חֲתוּלָתֵנוּ אֵינֶנָּה מַמְתֶּנֶת יוֹתֵר,

וַחֲלוֹמָה הַיָּפֶה אֶת עַצְמוֹ הוּא פּוֹתֵר…

קְפִיצָה וּנְעִיצָה, דְּרִיסָה וּנְגִיסָה –

הִיא טָרְפָה כַּעֲשָׂרָה, לְלֹא רַחֲמִים וְחִיסָה.

*

וְאַתֶּם, יַקִּירַי, זֹאת כִּתְבוּ לִזְכִירָה

וְיִהְיֶה זֶה הַכְּלָל לָכֶם נֵר לָעֵינַיִם:

אַל תַּאֲמֵן לַחֲתוּלָה יְרֵאַת־הַשָּׁמַיִם –

וְאִם־גַּם לְאַחַר הַפְּטִירָה!